פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום נמצאת בשבוע 35, לאחר ניקוז קרישי דם בטחורים חיצוניים. הכאב עבר, הטחורים התכווצו מעט אך נשארו בחוץ. האם יש מה לעשות כרגע כדי לכווץ אותם עוד? תחבושות קרות? אמבטיות עם מים חמים? האם יש סיכוי שאחרי הלידה הם יכנסו פנימה? אם לא מה האפשרויות למעט ניתוח?

ואולי אלו טחורים פנימיים בשלב ה-4 שלהם שכבר אינם נכנסים. כי בהתחלה נכנס לבד, אח"כ נכנסו בעזרת האצבע. כעת הם פשוט בחוץ ולא נכנסים ואני גם לא מנסה להכניס

אני סובלת מעצירות. קשיי יציאה, בטן נפוחה, המון גזים וצואה לא רכה. סובלת ככל הנראה מגיל ההתבגרות והספקתי לעבור 2 ניתוחים: פרולפס של מעי הגס וצניחת הרירית. ניסיתי המון חומרים שונים שיעזרו, אך גם בעזרתם נגרמו בעיות (לקיחת סיבים=>גזים, חומר משלשל=>שילשולים כל היום). איך אני יכולה ואמורה לחיות עם זה, להגיע למצב של יציאות סדירות וללא עזרתם של חומרים משלשלים (שעלולים לגרום לבעיות רציניות יותר, נכון?), להימנע מגזים? איך אנשים בכל הגילאים האחרים מסתדרים עם זה בעבודה? אני אוכלת כפי שמומלץ- כל יום סלט, מקפידה על כ-2 פירות ביום ולא אוכלת חטיפים, שוקלדים (יתר על המידה) ולא מגזימה בפחמימות. גם עוסקת בספורט ככל שאפשר. תייעצו לי מה עליי לעשות בבקשה. כי אני לא מתארת לעצמי שילוב בין לימודים אקדמאים ועצירות כרונית. תודה מראש, בת 21

שלום רב, עצירות כרונית היא בעיה רפואית ידועה, שיכולה להגרם מסיבות שונות. תאורך יכול להחשיד למצב רפואי שנקרא "עמי עצל", או בלשון רפואית "קולוניק אינרשיה", אולם בכדי להתאים את הטיפול המתאים ביותר יש לבצע בירור מלא של תפקוד המעי, כולל בדיקת זמן מעבר מעי גס, מנומטריה של פי הטבעת, דפקוגרפיה ולעיתים גם אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. לחלק ניכר מהסיבות לעצירות, כולל מעי עצל, ישנם טיפולים אשר יכולים לשפר במידה ניכרת את איכות החיים. הטיפול הנכון במעי עצל מעט שנוי בצחלוקת בין מומחים שונים, אולם מרבית הכירורגים העוסקים בתחום זה נוהגים להמליץ על כריתה חלקית (הנקראת תת שלימה) של המעי כטיפול במעי עצל. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום פרופ' זמורה, רשמתי הודעה ב 22/9 לגבי הפרשות מפי הטבעת לאחר ניתוח של כריתת מעי. הגבת גם לגבי זה. (כרגע עם סתומה זמנית. את הניתוח עשיתי לפני 5 שבועות) הייתה לי ביקורת אצל המנתחת שם עברתי בדיקה רקטלית ורקטוסקופיה- הממצאים: הפרשה חסרת ריח מעט מוגלתית בכמות גדולה. השקה נימושה תקינה בהיקפה למעט רושם לGAP קטן בדופן אחורית, ללא אבצס. רציתי לדעת מה זה GAP ? מה זה אומר? והאם זה משהו שניתן לטפל תרופתי או רק כירורגי?? תודה רבה על המענה וחג שמח. דנה.

GAP זה רווח קטן בין 2 חלקי הרקמה שחוברו יחדיו (דהיינו באתר אחד החיבור פתוח מעט). ברוב המקרים הגוף מרפא מצב זה עם סבלנות, אך אם את לא שקטה מומלץ לברר עם הרופאה המנתחת מה היא חושבת על סמך בדיקתה.

אימי נמצאת בבית אבות. היא סיעודית ויושבת בכיסא גלגלים.היו לה כאבים ביציאות הצואה ורופא בדק אותה ואמר טחורים.היא יושבת כל היום על כיסא גלגלים ועושה את צרכיה בחיתול כשהיא בכיסא או במיטה.היא מתאמצת וכנראה זה מה שנגרם לה. הרופא טוען שבגלל גילה (80) ובגלל מצבה (אחרי אירועים מוחיים,דמנציה, לא יכולים לנתח. שאלתי מה עושים והוא אמר שאין הרבה מה לעשות.האם זה נכון?אין מה לעשות במצב של טחורים לאנשים מבוגרים?האם יש משהו שכן ניתו לעשות מלבד ניתוח:משחות,תזונה,טיפול,נרות וכו'? לא רוצה שמצבה יחמיר ולא יינתן כל טיפול לעזור לה בכאבים. אודה על תשובתך.

אור שלום, צר לי לשמוע על מצבה של אימך. תלונותיה יכולות לנבוע מבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, פיסורה בפי הטבעת ועוד. ככלל מומלץ להקפיד על ריכוך היציאות. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לפני כשבוע עברתי ניתוח להסרת אבצס פרינאלי עם פיסורה שטחית. אני מבצע את כל הטיפול הנדרש במצב כזה - אמבטיות והנחת פד יבש במקום. עם זאת, המקום עדיין כואב בצורה ניכרת. לא רק שהוא כואב, במהלך השבוע ישנה החמרה, מה שמונע ממני לשבת ולעיתים גם לעמוד. המקום לא התאחה, ה'שפתיים' נפוחות והתחילו לגדול עליהן שיערות, מה שלפי דעתי מוביל לכאב. האם זהו חלק מהתהליך, או שעליי לדאוג? מה עליי לעשות למנוע את הכאב?

שלום רב, כאב ופצע פתוח ומפריש יכול להיות תהליך תקין לאחר ניתוח לפתיחת אבצס, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם בינתיים אין הטבה עצמונית, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום, כבר כמה ימים שאני סובלת משלשולים עם מעט נקודות דם על הצואה מה זה יכול להיות? ואם אפשר לקבל המלצה לטיפול טבעי? או תרופה ללא מרשם?

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים למגוון של לבעיות, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט. אם התופעה לא עוברת לאחר מספר ימים מומלץ לפנות לרופא המשפחה.

שלום, אני בת 21 ובתולה, לפני שבוע בערך אני וחבר שלי ניסינו להחדיר את איבר המין שלו לתחת שלי (סליחה על הביטוי) בפעם הראשונה. הוא לא הכניס את כולו והרגשתי כאב חזק והפסקתי אותו.. לאחר יומיים הרגשתי במקלחת גוש קטן בפי הטבעת, נבהלתי וישר הסתכלתי במראה, הגוש קטן ונראה כאילו משהו התנפח, הוא סמוך לפי הטבעת ומסתיר חלק מהחור, יש לציין שהוא בכלל לא כואב לי ולא הייתי שמה לב אם לא הייתי נוגעת שם.. מאוד נלחצתי, אבל אמרתי שאני יחכה יום לראות אם הנפיחות תעבור והיא באמת עברה.. אבל כשאני נוגעת אני עדיין נראלי מרגישה אותו אבל יותר בפנים.. יש לציין עוד דבר- לפני המקלחת (כשמצאתי אותו) עשיתי צואה.. אני פוחדת שעכשיו אחרי כל שירותים זה ייצא לי.. את יודעת אולי מה זה?!?? 

גל שלום, כעיקרון סביר שקפל העור שציינת אינו משהו מסוכן, ויכול אולי להחשיד לטחור חיצוני שמעט התנפח, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לא להמנע מללכת לשירותים, להיפך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, ולהמנע המתאפקות ממושכת. כעיקרון, אין מניעה לקיים יחסי מין אנאליים, כל עוד הם ללא כאב או אי נוחות. אם בכל זאת את ממשיכה לסבול לבעיה באיזור פי הטבעת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

היי, סליחה על החפירה ותודה על הייעוץ. אז מאז שוב הייתי שוב בשירותים ולפני הכל היה טוב ויפה (זאת אומרת הרגשתי שהוא בפנים) ואחרי הטלת הצואה הוא שוב יצא.. ונכנס חזרה לאחר שעה פלוס עכשיו יש לי שאלה- אם כשהצואה יוצאת דרך פי הטבעת היא גורמת גם לחתיכת העור לצאת, אז בטוח גם כשהזין של החבר שלי יכנס לי לתחת ויצא (כי הוא יהיה חייב לצאת מתישהו) הוא יוציא ביחד איתו את חתיעת העור, וזה יהיה ממש לא לעניין, מגעיל אפילו.. זה מה שיקרה נכון? אולי יש דרך לחתוך את החתיכת עור או משו?! אני מאוד מודה לך על הזריזות של התשובות שלך! 

אימי בת 80 סובלת מצניחת מעיים כך ש"כדור" גדול יוצא אחת למספר ימים מחוץ לפי הטבעת וגורם לה לכאבים ואי נוחות. ה"כדור" חוזר עצמאית לתוך הגוף לאחר מספר שעות. בנוסף היא סובלת מיציאות מרובות ומבריחת צואה. הוצע לה לבצע סטומה. היא אינה מעונינת בניתוח סטומה. האם ניתן לבצע פעולה כירורגית שתפתור את בעיית הצניחה? אמא שלי מוכנה לניתוח כזה גם אם הוא לא פותר את בעיית היציאות המרובות

שלום רב, כעיקרון ישנם מגוון ניתוחים לטיפול בצניחת רקטום, בהנחה שזו אכן האבחנה. יש לקחת בחשבון שכל פעולה כירורגית טומנת בחובה שיעור מסויים של הצלחה (לרוב לא 100%) וגם שיעור מסויים של סיכון לסיבוכים. יש לבחון את מצבה הרפואי הכללי של אימך ולדון איתה על אפשרויות הטיפול הכירורגי. מידע כללי על צניחת רקטום מפורט למטה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום מבקשת המלצה לפרוקטולוג באזור ראש העין/ פ"ת. מה עושים עם גרד מטריד באזור פי הטבעת? האם זה קשור לטחורים? תודה

שושנה שלום, גרד אנאלי יכול להגרם ממגוון רחב של סיבות, כולל טחורים צנוחים במידה ניכרת. מידע כללי על גרד אנאלי מפורט למטה, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

לפני כחודש עברתי נתוח לתיקון צניחת חלחולת,שהופיע באופן די פתאומי. בנתוח נכרתו כ15 ס"מ של רירית החלחולת ונעשתה השקה לסגמואיד. הנתוח עבר בהצלחה, עוד לפני הצניחה היו לי הפרעות בשליטה בסוגרי המעי אבל לאחר הנתוח אין לגמרי שליטה, כל מה שעובר את המעי הגס, לאחר ספיגתת הנוזלים נופל בהתראה של חצי דקה אל תוך המתקן הסופג בו אני משתמשת. לא ברור לי מה מהלך הטיפולים האפשריים עד לתחנה האחרונה - קולוסטומיה. אבקש הסברעל פעולות אפשריות כגון פיזיותרפיה יעודית וכו' כד לזרז את ההחזרה התפקודית של השליטה במעי הגס התחתון .

דניאלה שלום, כעיקרון יש מגוון טיפולים שיכולים לשפר את איכות החיים באנשים הסובלים מחוסר שליטה, החל מביופידבק, שהיא פיזיוטרפיה מיוחדת לשיפור השליטה בפי הטבעת, שאינה כרוכה בכל סיכון, דרך פעולות כירורגיות קטנות כגון הזרקת חומרים מעבים סביב פי הטבעת, ועד פעולות כירורגיות גדולות, כגון השתלת קוצב על העצבים היוצאים מעמוד השידרה והולכים לאגן, או השתלת סוגר תותב. על מנת לכוון נכון את הטיפול, מומלץ ראשית להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן, ולעבור סדרת בדיקות המדגימות את מבנה ותפקוד איזור פי הטבעת. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, מבדיקת פרוקטולוג עולה שיש לי שני פוליפים באזור המשונן (?). המליץ על ניתוח ואני אעשה אותו כי הם יוצאים לאחר יציאות. בעבר כבר עשיתי ניתוח כזה ונותרו לי ממנו עודפי עור (קפלי עור?) סביב פי הטבעת. אני ממש רוצה להסיר אותם אם כבר עושים ניתוח באותו מקום כי זה מפריע לי מבחינה אסטתית. האם אפשר "על הדך" בזמן ניתוח להסרת הפוליפים גם להסיר את קפלי העור האלו? האם יווצרו חדשים לאחר ניתוח נוף? זה מביך אותי שיש את זה...

עינב שלום, כעיקרון ניתן להסיר קפלי עור כירורגית בתנאי שאינם מכילים את מרבית היקף פי הטבעת, אולם עלייך לדעת שהסרתם עלולה להוסיף כאב במידה ניכרת בתקופת ההחלמה לאחר הניתוח למשך מספר שבועות. מעבר לךך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ממליץ לפנות לכירורג המנתח שבדק אותך בשאלה זו.

אני סובל מריח רע שנדבק לתחתון מהישבן אף על פי שאני שומר על הגיינה גבוהה מאוד שכוללת שטיפת הגוף בסבון אנטי בקטריאלי ומקלחת לפחות פעם ביום ושימוש בדאודורנט וכן ניקיון יסודי לאחר עשיית צרכים. אני מוכרח לציין שכבר שעות לאחר המקלחת התופעה קיימת. אני מאוד נבוך ולא יודע לאן עליי לפנות האם לרופא עור או לרופא שקשור בפרקטולוגיה. תודה מראש.

שלום רב, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ממליץ לפנות לבדיקה הן לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג והן לרופא עור. שנה טובה.

לפני כשבוע בקרתי אצל פרוקטולוג אשר איבחן כי הטחור הוא חיצוני , ניסיתי לקבל מידע ממנו על האפשרויות להסרת הטחור החיצוני (לא מדמם) הסביר לי כי ראשית הנוהל המחייב הוא בדיקת קולונוסקופיה , מעבר לכך לא ממליץ לכרות אם לא מדמם ולא כואב ( המצב העכשוי לאחר טיפול במגנזיום) כרגע (כבר שבוע) שקט שם למטה השאלה שלי האם קיים מענה אחר לכריתה (ניתוח בהרדמה) ,לייזר או כל כל טכנולוגיה אחרת אשר אני יכול להסתייע בה על מנת להוריד מטרד לא נוח זה (חתיכת בשר בפי הטבעת) , תודה מראש על התייחסותך.

ששי שלום, ככלל, פרט להקפדה על ריכוך יציאות והרגלי יציאה נכונים, הטיפול הכירורגי היעיל היחיד לטחורים חיצוניים הוא כריתתם, ואין טיפול או טכנולוגיה אחרת המיועדת לטיפול בטחורים חיצוניים. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בת 50. יש לי טחורים פנימיים. אני נוהגת להתאמן על אופני כושר. האם זה עוזר לטחורים, או שזה עלול להחמיר את המצב?

דנה שלום, אם הרכיבה על אופני הכושר לא גורמת לך אי נוחות, אין מניעה לבצעה, והיא לא מחמירה טחורים. הרכיבה עצמה לא מועילה לטחורים, אולם ככלל פעילות גופנית מסייעת בהסדרת פעילות המעי, שיכולה להקל גם על סבל מטחורים. שנה טובה קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום פרופ' זמורה, לפני 3 שבועות עברתי ניתוח כריתת המעי הגס בעקבות פוליפים מרובים. אני בת 29. כרגע נמצאת עם סתומה זמנית. מאז הוצאת הרקטל טיוב (מקווה שרשמתי נכון, הצינור שהיה מחובר לפי הטבעת) יש לי כל הזמן הפרשות מפי הטבעת, הם בצבע ירוק שקוף עם ריח לא נעים (אבל לא ריח של צואה) יוצא בכמויות וללא שליטה על ידי. מסתובבת עם פדים על התחתון. בבית חולים הרופאים היו חלוקים לגבי זה, חלק אמר שזה הרירית.. ואמרו שזה יחלש תוך כמה ימים. אבל כבר עבר 3 שבועות מיום הניתוח. האם זה סביר? וחלק מההחלמה של הניתוח? ומה זה באמת...? תודה

דנה שלום, ככלל, לאחר ניתוח בו מבוצעת השקה (חיבור) של המעי עם סטומה זמנית, החלק שמעבר לסטומה הוא רקמת מעי תקינה שמייצרת ריר, שיכול להיות מופרש מדי פעם. מעבר לכך, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. החלמה מהירה ושנה טובה.

שלום רב , אני בן 42. זה התחיל לפני עשרה ימים אחרי טיסה ארוכה למזרח . בעת פעילות מעיים , שאני מנגב , יש מלא דם , דם נקי וסמיך . בבוקר זה לא קטרה, זה קורה רק בפעילות של אחר הצהריים ערב . הלכתי כאם לבית מרקחת ונתנו לי כדורים שלא עזרו במיוחד . הדימום הוא פנימי , לא חיצוני, כי אחרי שאני שוטף עם מים , אין דימום נוסף . בנה מדובר ? מה עליי לעשות ? תודה מראש תומר

תומר שלום, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים פנימיים ועוד. אם אתה צעיר (מתחת לגיל 50), הסיכוי שדימום כזה נובע ממשהו מסוכן כגון גידול חלילה נמוך מאד. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם הדמם נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפרופ' שלום, - לפני כחודשיים עברתי קשירת טחור . . גם טיפול ע"י קשירה היה משונה : מיידית לא הרגשתי כאבים , קצת חוסר נוחות . הכאבים עזים ( תחושת שריפה עזה ) החלו רק כשבוע אחרי קשירה. רופא רשם לי וולטרן . תחילה מצבי השתפר אך כעבור מס' שבועות נוצר מצב חדש . מצב להיום : אני נוהג להיתרוקן פעם ביומיים בשעות בוקר . בימים שאין לי יציאה אני מרגיש יחסית די טוב .אולם בימיים שיש יציאה וזאת רק כעבור מספר שעות אחרי יציאה תוקפים אותי כאבים די עזים עד כדי שהליכה של מאות מטרים הופכת לבעיה . רק אחרי מספר שעות מנוחה כאבים פוחתים. גילי 67. כיצד לנהוג ועל מה מרמז המצב?

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים טרומבוטיים (שנוצרים בהם קרישי דם), פיסורה, הפרעות בהרפיית רצפת האגן שיכולות להופיע לאחר כל פעולה באיזור פי הטבעת, ועוד. ספק אם הכאב נובע ישירות מהקשירה. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, הייתי אצל רופא מומחה בתחום והוא איבחן שיש לי טחורים חיצוניים קטנים אמנם אך כבר למשך כחודש הם אינם נכנסים בחזרה אל מקומם הטבעי בגוף. כמו כן, איבחן כי הטחורים אינם מודלקים (עם דלקת) והטחורים אינם פנימיים. הרופא נתן לי משחה להקלה מקומית על הכאב שחולף אט-אט ותכשיר בשם פרוקטופואם. שאלתי היא בקשר עם השימוש בפרוקטופואם שלפי מיטב הבנתי ולפי המופיע בעלון למשתשמש משמש לבעייה של טחרוים פנימיים ו/או מודלקים שזה לא המצב אצלי. האם אני אמור להשתמש בתכשיר באופן חיצוני ולא פנימי ע"י הזרקה כלומר האם אני יכול להשמש בקצף ע"י מריחתו על פד גאזה ומריחה על הטחורים? תודה מראש

גבי שלום, פרוקטופואם מיועד להחדרה לפי הטבעת. מדובר בקצף המכיל סטרואידים, ובמגבלה שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, איני רואה סיבה ברורה להשתמש בו לטיפול בטחורים חיצוניים לא מודלקים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

האם ישנם תכשירים אחרים מלבד שימוש במשחות אשר מכילים סטרואידים שעשויים לשפר את המצב מלבד השימוש בפרוקטופואם. השאלה המרכזית היא האם ישנם מכשירים המכילים סטרואידים באופן שהוא אינו ע"י חדירה מאחר שביצוע הפעולה לא נעים ולא פשוט. אשמח לתגובתך. תודה

אני בת 49. לאחר תקופה ארוכה של כאבים בפי הטבעת ביקשתי בקופת חולים תור לפרוקטולוג. הרופא בדק אותי וטען שאין כלום, ובגלל הגיל המליץ שאעבור בדיקת קולונוסקופיה. בבדיקת הקולונוסקופיה הממצא היחיד היה "טחורים פנימיים". השאלות: א. האם פרוקטולוג אמור לזהות בכוחות עצמו שיש לי טחורים פנימיים? ב. "הפרוקטולוג" שקופת חולים שלחה אותי אליו, הוא רופא שמקבל חולים בעיקר על תקן "כירורג". גם בחותמת שלו כתוב "מומחה לכירורגיה". האם יתכן שהוא לא מקצועי מספיק כפרוקטולוג וסתם עברתי קולונוסקופיה? ג. אם כבר עברתי קולונוסקופיה למה כותבים באיבחון רק "טחורים פנימיים", למה לא כותבים את מידת החומרה של הבעיה או פרטים נוספים שאולי יסייעו לטיפול?

שושי שלום, א. פרוקטולוג מומחה המבצע בדיקה נאותה של פי הטבעת, הנקראת אנוסקופיה, אמור לזהות טחורים בכוחות עצמו, ולמעשה אנוסקופיה היא הבדיקה הטובה ביותר להערכת טחורים, ולקולונוסקופיה ערך מועט בנושא זה. ב. אם סבלת מדמם אנאלי לסירוגין או מעצירות, סביר שהקולונוסקופיה היתה מוצדקת. מעבר לכך, לצערי נכון הדבר שחלק מהרופאים שמאיישים בקופות החולים את המרפאות הפרוקטולוגיות אינם מומחים לתחום. ג. קולונוסקופיה אינה בדיקה טובה להכוונת טיפול בטחורים, ועצם ההכנה לקולונוסקופיה יכולה לגרום לטחורים להראות באותו היום יותר משמעותיים ממה שהם באמת. אם את עדיין סובלת, מומלץ לפנות למומחה לכירורגיה קלורקטאלית / פרוקטולוגיה לבדיקה והכוונת הטיפול. שנה טובה

שלום. אני חולה קרוהן ולפני שלוש שנים עברתי ניתוח לכריתה מלאה של מעי גס עם הוצאת סטומה קבועה. לפני כחודשיים התחילו שינויים בסטומה.היא קטנה ושקעה מאוד .האחות סטומה התאימה לי ציוד. הבעיה היא עכשיו שמרוב שהסטומה קטנה מאוד וגם שקועה אז העור שמסביב לסתומה מתחיל לעלות על הסטומה ולכסות אותה.כאילו כמו פצע פתוח שנסגר .מרוב שהעור עלה יל הסטומה אז נשאר חור ממש קטן שרואים ממנו את החור של הסטומה שבעצם משם יש יציאות. חייבת לציין שיש יציאות מהסטומה ללא סעיה. השאלה שלי היא כזאת האם היו מקרים כאלה כבר טו שזה משהו משונה ? האם זה מסוכן? והאם בכל מקרה ירצו לעשות ניתוח לתיקון אז אשמח לשמוע על הניתוח הזה , אך מבצעים? מה עושים? האם ניתוח קשה וכד תודה מראש

דני שלום, ככלל ניתן לומר שכל עוד הסטומה מתפקדת היטב ללא בעיה ואין סימנים חסימתיים, וכל עוד ניתן להתאים ציוד ללא בעיה, לא חייבים לפנות לניתוח. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם יופיעו בעיות כמצויין למעלה, סביר שיהיה צורך לבצע ניתוח, המבוצע לרוב בחתך סביב הסטומה, למשוך את לולאת המעי מעט יותר החוצה, וליצור את הסטומה מחדש. שנה טובה

לפני 10 ימים הרגשתי בנפיחות מסוימת באזור החיצוני של פי הטבעת ללא חום פניתי לרופא כירוג תורן שאיבחן זאת כמורסה והוא היפנה אותי למיון לניקוז לעומתו רופא המשפחה אמר לי לא למהר ונתן לי משחה בשם betacorten ביחד עםgentamicin למשך שבוע בנתיים שמתי אותה לפרקים והיא גרמה לי לצריבה נכנסתי לגסטרולוג שלי שבעבר גילה אצלי טחורים והוא נתן לי לשבוע פלג'יל 3 כדורים ליום ואמר לי כי לא נראה שמצבי מצריך ניתוח דחוף ואם אחרי שבוע לא תפטר הבעיה שאפנה לכירוג והוא מקוה מאד שלא אצטרך.מה באמת עלי לעשות כי אני רואה דברים קשים כתובים באינטרנט על מצבים דומים???האם האנטיביוטיקה תפטור את הבעיה

חזי שלום, כעיקרון, אבצסים פריאנאליים מטופלים לרוב על ידי ניקוז כירורגי. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אבצסים מסוג זה מטופלים על ידי כירורג, וכירורג מומחה יוכל לרוב לקבוע בצורה הטובה ביותר אם מדובר באבצס הזקוק לניקוז כירורגי או בממצא דלקתי לא בשל לניקוז, שניתן לטפל בו באנטיביוטיקה.

ילדתי לפני חודש וחצי ונדמה לי שיש לי טחורים. עד עכשיו זה לא הציק בכלל, הייתי נכנסת לשירותים כרגיל. לפעמים היתה נפיחות של פי הטבעת לאחר צואה אבל זה היה חוזר למקום מיד. היום, בפעם הראשונה , הרגשתי שזה צורב אבל לא היה לי דם, זה רק היה נפוח. נכנסתי להתקלח וזה חזר למקום אבל עדיין מרגיש שורף קצת. רציתי לשאול האם זה מצב שיכול להשתפר עם משחות ואפילו להעלם? האם יש סיכוי שזה יחזור? תוך כמה זמן בערך זה אמור להשתפר? יש לציין שזו לידה שניה שלי ועד כה לא ידעתי מזה טחורים...

והאם יש הבדל בין לידות עם ובלי אפידורל? כי שתיהן היו בלי אפידול....

שלום דוקטור, אני בן 24 ולאחרונה הרגשתי פצע בזמן יציאה בפי הטבעת, חשבתי שאולי יצרתי שפשוף לאחר יציאות וחשבתי שזה יפחת. אכן הדבר פחת אבל באופן מוזר קמתי הלילה עם כאב חד וחזק של 3 דק' פנימי בפי הטבעת ללא כל קשר למגע חיצוני. הכאב ממש העיר אותי בלילה. יש לצציין שלפני חצי שנה דבר כזה קרה לי גם. שוב, הכאב החד והפנימי חשוב לציין, נעלם אחרי מספר דק'. האם יש קשר בינו לבין הפצע שכברכמעט לא מורגש? או שמא יכול להיות שיש פה משהו מסוכן יותר, אני קצת בלחץ, בחיים לא הרגשתי כאב באזור הזה.

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים פנימיים כאבים אנאליים מסיבה לא ידועה (מצב הנקרא פרוקטאלגיה פוגקס) ועוד. ככלל, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 24 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם התופעה נמשכת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. שנה טובה

שלום אני חושש שנדבקתי בקונדילומה (קרה לפני 3 שנים). לפי מס' רופאים שהייתי אצלהם הם לא אבחנו זאת כקונדילומה (רופא משפחה ועור) אבל רופא מין כן אבחן כקונדילומה, יצאתי מזה קצת מבולבל וברוב טפשותי עזבתי את זה. עכשיו אחרי שלוש שנים המודעות עלתה ושוב חזר הדבר להטריד אותי, אני רוצה לציין שבמשך 3 השנים כמות ה"גידולים המוזרים" קטנה לכמעט 0. לפני מס' ימים החלטתי לפנות לפרוקטולוג שבדק ואמר שיש לי שם שני טחורים קטנים, ואני סובל גם מגרד בפי הטבעת ומסביבה. ממבט שלי עליהם הם די דומים למה שהיה לי שם לפני 3 שנים (רק אז הם היה קצת יותר גדולים). הוא אמר שזאת לא קונדילומה. אני בכל מקרה ביקשתי לבצע בדיקת רקטוסקופיה כדי לראות שבפנים אין כלום. מדברים שקראתי אני יודע שיבלות של קונדילומה יכולות להיעלם והאזור יכול להיות עדיין מדבק. השאלה האם החדרה של חוקן לפני ביצוע הבדיקה ומכשיר הבדיקה עצמו יכולים לגרום להדבקה בפנים? כי הרי הם באים במגע עם פי הטבעת לפני שהם נכנסים פנימה. אני נורא פוחד לעבור את הבדיקה שמא היא יכולה לגרום להדבקה פנימית (כמובן במקרה שהכל בסדר בפנים). האם החשש שלי מוצדק? האם יש דרך אחרת לבצע את הבדיקה? אשמח לתשובה המוטרד

קונדילומות, שהן נגעים שיכולים להווצר בעור סביב פי הטבעת ובעור של תעלת פי הטבעת כתוצאה מפעילות וירוס הפפילומה, לא מופיעים לרוב ברקטום עצמו, ולכן בדיקת אנוסקופיה, הבודקת את פי הטבעת, מספקת לרוב לצורך אבחונם. רקטוסקופיה אינה נחוצה בכדי לאבחן קובדילומות, אך גם אינה מזיקה ואינה גורמת להדבקה של האיזור הפנימי יותר. שנה טובה

תודה רבה על תשובתך מהי בדיקת אנוסקופיה? האם הכוונה לבדיקת אנדוסקופיה? ממה שאני מבין זוהי בדיקה פולשנית וקשה ביותר. האם עלי לפנות לפרוקטולוג לבקש לעשות בדיקת אנדוסקופיה במקום בדיקת רקטוסקופיה? תודה וחג שמח

שאלה נוספת - האם בדיקת רקטוסקופיה כפי שאתה רושם לא נחוצה כי היא בודקת מעבר למה שצריך לבדוק במקרה של בדיקת קונדילומות (כלומר ניא מכסה גם את בדיקת הקונדילומות). או שלא ניתן לאתר ע"י הבדיקה הזאת קונדילומות ואני חייב לעשות את בדיקת האנוסקופיה? וכן אם בשתי הבדיקות ניתן לבדוק קונדילומות מדוע לעשות את האנוסקופיה ולא את הרקטוסקופיה? האם הרקטוסקופיה יותר קשה? תודה

נותחתי לפני כארבע וחצי שנים (ligasure excisional hemorrhoidectomy)והטחורים הפנימיים חזרו (הובחנו ע"י פרוקטולוג וגם בקולונוסקופיה שעברתי לאחרונה). שאלתי: האם ניתן לטפל במישחת פרוקטוגליבנול והאם שתיית קונסיל באופן קבוע מותרת ולא תגרום למעיים עצלים.

ברקו שלום, קונסיל היא אבקה של תוסף סיבים טבעיים ואינה ממכרת את המעי, ולכן ניתן לקחת אותה לתקופות ארוכות. משחת פרוקטוגליבנול יכולה להקל על סימפטומים של טחורים, בעיקר של טחרוים חיצוניים, אולם יכולתה "לרפא" את הטחורים נמוכה. אין מניעה להשתמש גם בה במידה סבירה לתקןפה ארוכה. שנה טובה עודד

שלום, אני בת 42, במעקב קולונוסקופי מגיל 37 משום שאימי נפטרה מסרטן במעי הגס. לאחר 2 יציאות רכות היום, ראיתי דם אדום, ממש מעט בעובי סיכה על נייר הטואלט. קולונוסקופיה אחרונה לפני 2.5 שנים מה עליי לעשות? תודה

זיוה שלום, דמם קל על נייר הטואלט בניגוב בלבד נובע לרוב מבעיות שפירות של פי הטבעת עמצו, כגון טחורים פנימיים, ונדיר שהוא מבטא ממצא ממאיר או טרום ממאיר של המעי הגס. אם את במעקב מסודר, הסיכון אף נמוך יותר. יחד עם זאת, אם הדמם יחזור על עצמו פעמים חוזרות ונשנות, כדאי בכל זאת להתייעץ עם הגסטרואנטרולוג המטפל. שנה טובה

שלום היום שמתי לב במקרה שיש לי דם טרי בצואה. יש לציין שלא היה לזה שום קשר לניגוב, הניגוב היה נקי לחלוטין מדם, הדם היה אך ורק בצואה. כך שנראה לי שאין לזה קשר לטחורים. האם יש ללכת להיבדק או לחכות לראות אם הדבר חוזר על עצמו? תודה רבה מראש.

משהו שלא ציינתי ואולי חשוב למתן התשובה- אני בהריון ואני לוקחת קלקסן 40 מ"ג כל יום.

שלום רב, כעיקרון הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל צעיר ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. טיפול בקלקסאן בהחלט יכול להחמיר דמם מכל מקור. אם מדובר באירוע חד פעמי- נראה לי סביר לעקוב בלבד. אם יש דימומים חוזרים ונשנים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. שנה טובה

לפניי כמה ימים אובחן אצלי שערה הפוכה. הרופא אצלי בבסיס שלח אותי למיון בשערי צדק בירושלים. עשיתי הרדמה מקומית וניתוח של 10 דקות. עשיתי את כל מה שהוא אמר לי. ככל שהימים עברו הכאב התחיל להיות יותר ויותר בלתי נסבל. אני לא יכול לשבת, לא יכול ללכת, מרותק למיטה. האזור עדיין נפוח והכאבים לא נסבלים. הכאבים האלה נרומליים? זה אמור ככה לכאוב לי אחרי הניתוח?

וחשוב לציין שהוא אמר לי להשאיר את הפצע פתוח והוא לא עשה לי תפרים.

ג'קו שלום רב, ככלל, החמרה הדרגתית של הסימפטומים לאחר ניקוז אבצס פילונידאלי אינה מאפיינת את המהלך הרגיל לאחר ניקוז. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. לאחרונה פותחה גם שיטה לפיה כורתים רק את תעלות הסינוס בניתוח קטן יותר, עם התאוששות מהירה יותר. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום,עברתי לפני כ-7 שבועות ניתוח לכריתת פילונידאל סינוס באיזור עצם הזנב,וכעת אני שוטף את האיזור פעמיים ביום ומחליף פדים. הכירורג שניתח אותי אמר בבדיקה האחרונה שיותר ממחצית מהאיזור כבר נסגר,אך למרות זאת יש חלק גדול שעדיין לא נסגר. השאלה שלי היא מה הוא זמן ההחלמה הממוצע,מפני שאני לפני גיוס ואני חושש שהפרופיל הצבאי שלי יפגע. בנוסף,רציתי לשאול האם עוד הגיוני שהפרשות(מוגלה) ממשיכות עדיין לצאת מאיזור ספציפי בלבד. תודה.

שכחתי לציין,איני יודע אם הפרט הזה חשוב,אבל הכירורג השאיר את האיזור פתוח ולא תפר אותו לאחר הניתוח.

יובל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ריפוי מלא של פצע סינוס פילונידאלי בו הושאר הפצע הניתוחי פתוח בסיום הניתוח יכול להארך מספר חודשים, בעיקר אם הסינוס היה גדול. לגבי השירות הצבאי, יתכן שאתה יכול לשקול ביחד עם הצבא דחיית שירות, שכן לאחר החלמה מלאה צפוי שלא תהיה מוגבל מבחינה רפואית. שנה טובה

אני מצטער שלא הבהרתי את עצמי כמו שצריך,הגיוס שלי הוא בתאריך 11.3.2013,האם בטווח הזמן הזה האיזור צפוי להחלים כאשר כפי שאמר הכירורג,יותר ממחצית האיזור כבר נסגר?

שלום, אני 5 חודשים אחרי לידה, לאחר אבחנת פרוקטולוג נמצא שיש לי גם טחורים שכרגע אינם מציקים ופיסורה שכדי להחלים ממנה הרופא רשם לי תרופה בשפ רקטוג'סיק, כרגע אני מורחת את המשחה כבר חודש נראה שזה עזר לפיסורה אך אני מרגישה שיש לי כאב מטחור חדש שיצא. השאלה שלי האם המשחה שמטרתה להרחיב כלי דם יכולה להזיק ולהרע את המצב מבחינת טחורים או שאני יכולה להמשיך להשתמש בה. תודה

שני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כעיקרון רקטוג'זיק אינה מחמירה סבל מטחורים, וניתן להמשיך להשתמש בה. לשתי הבעיות שציינת גם יחד מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. שנה טובה קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני 8 שנים עברתי ניתוח פיסורה שבו התגלה פוליפ גדול באזור החלחולת. הוא הוסר ונמצא שפיר. בזמן האחרון אני מרגישה שיש לי פוליפ נוסף, הוא מתחיל "להציץ" מפי הטבעת. קראתי שבדרך כלל לא מדובר בגידולים ממאירים. האם חייבים להסיר פוליפ כזה בניתוח בהרדמה מלאה או שאפשר להסיר אותו בפרוצדורה יותר קלה ומהירה? למה זה קורה בכלל והאם אפשר למנוע או לאבחן בעודו קטן?

עינב שלום, קשה לי על סמך תאורך בלבד להעריך אם אכן יש פוליפ והיכן, מה ניתן ומה צריך לעשות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

דר שלום רב, ההשתלשלות קצת ארוכה אך אנסה לקצר. אבקש סליחה מראש על התיאורים הלא נעימים... לפני 8 חודשים לידה מוקדמת באמצע חודש חמישי, לאחר חודש החלו דימומים ביציאות, כלומר הצואה מכוסה בדם אדום הנראה טרי וגם בניגוב דימום על הנייר. לאחר פגישה עם פרוקטולוג שכללה בדיקה רקטלית בוצעה קשירת טחורים. לאחר כחודש נוסף הופיעו תופעות נוספות של קרומים רבים בצבע לבן שעוטפים את הצואה ובנוסף הפרשות מוגלתיות עם ריח חריף נורא- לעיתים בצבע צהוב מוגלתי ולעיתים בצבע חום בהיר נראה כי מעורבות עם דם. לעיתים ההפרשות מופיעות גם ללא צואה, כלומר אני ניגשת לשירותים ומרגישה לחץ ולא יוצאת צואה אלה רק ההפרשות עם הריח החריף , נראות באסלה ככדוריות קטנות שברגע שנוגעים בהם נמרחות כמו מוגלה. ביקרתי פעמים נוספות אצל הפרוקטולוג שביצע קשירת טחורים נוספת וממשיך לטעון שמדובר רק בטחורים כתוצאה מהלידה. בנוסף הפנה אותי לקולונוסקופיה שיצאה תקינה. האם כל מה שתיארתי הם תסמינים של טחורים בלבד? האם יתכן שעברו 8 חודשים מהלידה + פעמיים קשירת טחורים ואין שום סימן להקלה? מצטערת על האורך .. אשמח לעזרתך.

שלום רב, אני מבין את חששך אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל ניתן לומר שתלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים ועוד. סביר שמומחה בתחום שבדק אותך יוכל לתת יעוץ טוב יותר מאשר יעוץ הנסמך רק על תאור באינטרנט.

שלום, התקינו לי סטומה לפני כחודשיים ובימים האחרונים שמתי לב שבגבול של הסטומה עם העור התחיל לבצבץ חוט מתכת. האם זהו חלק ממבנה הסטומה? האם יש סיבה להלחץ? תודה

שלומית שלום, אניני בטוח שאכם החוט שאת רואה הוא ממתכת, אולם קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. אם את לא רגועה ניתן לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת או לאחות סטומה לבדיקה ויעוץ. שתהיה שנה טובה של בריאות

שלום רב, לפני שבועים עברתי קשירה אחת, יום וחצי של אי נוחות ולאחר מכן 6 ימים רגילים. לאחר מכן התחלתי להרגיש כאב באזור וכשבדקתי הרגשתי מעין טחורון נוקשה מאוד וכואב מאוד, ובעת יציאות התלווה דימום. הכאב ממש מלווה אותי כל היום לרמה כזן שאני לא יוצאת מהבית. חזרתי לרופא שבדק וטען שה"טחורון" שאני מתארת הוא תגובה טבעית לנפילת הגומיה והנמק. הרופא טען שאני מגזימה עם רמת הכאב שאני מתארת.... בינתיים הדימום פסק אך הכאב לא!!!! האם התגובה שאני מתארת הינה תגובה מוכרת?? תודה מראש, סיגל

אני רוצה גם להוסיף כי יש לי תחושה (לחץ) מוגברת ללכת לשירותים (6-8 ) , דבר שלא היה לי מלפני הקשירה.

לפני מספר חודשים עברתי תאונת דרכים ובעקבות פגיעה בבטן נאלצו לכרות לי כמטר אחד מהמעי הדק. אלו סיבוכים עלולים להיות בעקבות הכריתה. ואלו פעולות עלי לעשות.

דני שלום, קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, אולם בכלליות ניתן לומר כי לרוב אין מגבלות רפואיות מיוחדות לאחר כריתת כמטר של מעי דק. שתהיה שנה טובה של בריאות

הייתי אצל פרוטוקולוגית היום והיא אמרה שיש לי קנדילומות בפי הטבעת. רציתי לשאול מה ההבדל בין טחורים לקנדילומות? בנוסף היא אמרה שצריך ניתוח בשביל להסיר אותן. האם המצב חמור שדורש ניתוח? האם אפשר להתייעץ עם רופא עור לחוות דעת נוספת לפני שאני קובע ניתוח? תודה.

שלום רב, קונדילומות הן נגעים עוריים הנוצרים כתוצאה מפעילות של וירוס הנקרא וירוס הפפילומה (HPV), והן מצב רפואי שונה לחלוטין מטחורים ואין קשר ביניהם.קונדילומות יכולות להופיע על העור שסביב פי הטבעת, בתעלת פי הטבעת, או בשניהם. לרוב מומלץ לטפל בקונדילומות כשהן קטנות ככל האפשר, כי ככל שהקונדילומות גדלות הטיפול יכול להפוך מורכב יותר ובעל סיכון מוגבר לסיבוכים. בנוסף, לעיתים נדירות קונדילומות יכולות להיות ממצא שיכול להתפתח לגידול. ישנן מספר דרכים להסיר קונדילומות, תלוי במיקומן ונרחבותן. ניתוח הוא הטיפול המקובל ביותר, ומתאים ברוב המקרים. לעיתים ניתן לצרוב את הקונדילומות בלייזר בהרדמה מקומית, ולעיתים, בעיקר בנגעים נרחבים או חוזרים לעיתים קרובות, ניתן להשתמש במשחה כנגד קונדילומות. כעיקרון, קונדילומות מטופלות בעיקר על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים. שתהיה שנה טובה של בריאות.

האם פרוקטולוג מסיר קנדילומות וגם צורב פיסורה? כדי שלא אפול לניתוח של רק הסרת קנדילומות כי יש לי בנוסף פיסורה.

עשיתי את הבדיקה בגלל בעיית חוסר שליטה . תוצאות הבדיקה לחץ בסיסי בסוגר 66 מ"מ לחץ יזום בסוגר 86 ממ רגישות ראשונה לניפוח בלון 10 מ"ל החזר הרפית הסוגר: הופק לראשונה בנפח 10 מ"ל הרפיה מקסימלית בנפח 50 מ"ל קיבולת רקטום ראשוני ליציאה 50 מ"ל מים צורך מתמיד ליציאה 100 מ"ל מים צורך בלתי נסבל ליציאה 140 מ"ל כול כך הרבה נתונים וכל כך מעט מידע לחולה. אודה על עזרה בפיענוח הבדיקה

יוספה שלום, בדיקת המנומטריה מראה שהלחץ הבסיסי, שהוא הלחץ שנמצא באופן קבוע בפי הטבעת, מעט נמוך, אולם הלחץ היזום, זה שנוצר כשמנסים להתאפק אקטיבית, נמוך מאד. פרופיל לחצים כזה יכול להיות אופייני לפגיעה בתפקוד שריר הסוגר החיצוני סביב פי הטבעת. הנפחים במקרה זה פחות רלוונטיים. מעבר לכך, אין באפשרותנו לתת יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, שאר בדיקות העזר, ובדיקה גופנית. מידע כללי על הפרעות שליטה והטיפול בהן מפורט למטה. שתהיה שנה טובה של בריאות מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

לפני כשבוע היה לי במשך כמה ימים גירוד ממש מציק בפי הטבעת, וכאב במתן צואה. מאז שניהם נרגעו קצת (לא לגמרי), אבל מצאתי כמו מין בליטה ממש קטנה כס"מ פנימה, כמו פצע. השאלה שלי היא אם יש טעם בכלל לברר את זה ואם כן לאיזה מרפאה פונים? משפחה? עור? פרוקטולוגיה?

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים ועוד, אולם בגילך אלו כמעט בעיות שפירות שעיקר הנזק שהן גורמות הוא פגיעה באיכות החיים. לכן, אם יש עדיין פגיעה באיכות החיים, או אם התופעה לא עוברת לאחר מספר שבועות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בינתיים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

שלום. לפני 4 ימים הרגשתי פתאום כאב בפי הטבעת אחרי ישיבה בשירותים בזמן הניגוב. הרגשתי מן בליטה קטנה וכואבת מאד שלא עברה מרגע שהיא הופיעה. אין שום דימום או עצירות. הבליטה צמודה לפי הטבעת ואני מצליחה לראות אותה במראה. היום זה נהיה יותר ויותר כואב גם בזמן שאני יושבת או הולכת. האם מדובר בטחורים גם אם אין דימום? בעוד שבועיים וחצי אני נוסעת לטיול ארוך בחו"ל האם אפשר לטפל בדבר כזה בתקופה קצרה? אני חוששת לטוס עם הכאב הזה. קבעתי תור לפרוקטולוג בעוד שבוע אך אני מודאגת שהמצב יחמיר ויפריע לי.

רציתי להוסיף שמבחינת מראה הבליטה- היא קטנה ונראית כמו פצעון או חצ'קון...

ורד שלום, תלונות וממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס סביב פי הטבעת ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם ישנה החמרה בנפיחות, חום גבוה וכד' יש לפנות למיון.

שלום רב, אני ובן זוגי מקיימים יחסי מין אנאליים, בזמן החדירה פי הטבעת שלי מפריש חומר סיכה בדיוק כמו הנרתיק, דבר זה מאפשר לי להנות וגם לבן זוגי, אבל שנינו לא מבינים מה זה בדיוק, הרי על פי הטבע אין דבר כזה.אשמח להסבר היגיוני.

יעל שלום, אין בידי תשובה מדעית טובה לשאלתך, אבל לא נראה לי שיש איזשהו בעיתיות או משהו לא תקין, ולדעתי אין סיבה להיות מוטרדים מכך שאין לכם ולי הסבר טוב לתחושותיכם.

יש לי בעיה של כפייתיות ולאחר כל יציאה אני שוטף את אזור פי הטבעת אני דוחף אצבע ומנקה השאלה אם זה מסוכן כי אני עושה את זה כבר כמה שנים תודה רבה

אבי שלום, לרוב אין סיכון ניכר לפי הטבעת בשטיפה או בניקוי עם אצבע המבוצעים בעדינות. כפי שאתה מציין, מדובר בתופעה כפייתית, ואם היא מפריעה לך, מומלץ לטפל בה בעזרת מומחים לתחום בריאות הנפש.

האם ניתוח פיסורה מסוכן - האם יכול להגרם נזק בלתי הפיך? האפ יש בדיקה שצריך / מומלץ לעשות לפני כדי לדעת האם יש סיכון מוגבר או האם בכלל אפשר לנתח (כלומר האם מותר יהיה לחתוך את השריר ללא חשש) - (אני משום מה התבקשתי לעבור מנומטריה לפני לא הבנתי למה - האם ניתוח זה ניתן לבצע רק בהתאם לתוצאות המנומטריה)?

דנה שלום, ניתוח לטיפול בפיסורה, ככל פעולה רפואית, כרוך בתועלת כמו גם בסיכון מסויים. לרוב יש לשקלל את התועלת למול הסיכונים, ואם התועלת רבה מהסיכון לרוב מומלץ לבצע את הפעולה הכירורגית. אם שיעור הסיבוכים גבוה מהתועלת, לרוב מומלץ להמנע מהפעולה. באשר לניתוחים המקובלים כיום לטיפול בפיסורה (המקובל ביניהם הוא ניתוח לחיתוך שריר הסוגר הפנימי שסביב פי הטבעת), הסיכוי לריפוי מוחלט של הפיסורה הוא סביב 95% מהמנותחים, בעוד שיעור הסיכונים, ובעיקר הסיכון לסיבוכים בלתי הפיכים, הוא נמוך מאד. באם כיום השליטה שלך בסוגר פי הטבעת תקינה, הסיכון לפגיעה, אפילו קלה, ביכולת השליטה הוא נדיר (בטווח של אחוזים בודדים), ולרוב איננו נוהגים לבצע מנומטריה שגרתית טרם הניתוח אלא אם יש שאלה לגבי תקינות הסוגר כיום (למשל קושי קיים בשליטה, לידה טראומטית, וכד') קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, בתי בת שנה ושמונה חודשים. היא סובלת מכאבים בזמן מתן צואה. לאחר פנייה לרופא משפחה,אובחנה פיסורה. הוא נתן למרוח משחות. האם המשחות אמורות לפתור/להעלים את הפיסורה? האם פיסורה אצל פעוטות היא כרונית, או שתיעלם? האם יש צורך לשנות תזונה? שמן פרפין? המלצות ליציאות קלות ורכות? האם יש צורך לפנות לפרוקטולוג ?או שהאבחנה של רופא משפחה מספקת? האם יש פרוקטולוג ילדים? מה ההבדל בינו לבין כירורג ילדים? תודה

רוני שלום, איני מכיר "פרוקטולוג ילדים" ואנו, רופאי המבוגרים, איננו מטפלים בשגרת יומנו בילדים בגיל זה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ילדים או לכירורג ילדים.

שלום, רציתי לדעת מה חוות דעתך על משחה בשם פרסטו-גל נאמר שזה מאוד עוזר לטחורים וגם יכול מאוד להועיל לפיסורה. האם זה נכון או שזה בעיקר מועיל לכיס היצרן?

שלום רב, פרוסטוג'ל הוא מוצר "טבעוני" לטיפול בטחורים, אינו חלק מהטיפול רפואי הקונבנציונאלי בטחורים, ולמיטב ידיעתי יעילותו לא נבדקה בכלים מחקריים רפואיים מקובלים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני משלשל ו מקיא מזה 3 ימים הגעתי למצב שכבר שורף לי הטוסיק יש משהו מישחה שיכול לעזור לי

דני שלום, ככלל, לשריפה באיזור פי הטבעת כתוצאה משלשולים ניתן להשתמש במשחת הגנה כגון אלו ששמים לתינוקות בחיתולים. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום, כבר כמה שנים שיש לי פיסורה שמתבטאת בדימום בצואה. יש גם תקופות שאין דימום, אבל רוב השנה יש דימום. הייתי כבר מספר פעמים אצל פרוקטולוג וניסיתי כל מיני משחות ושינוי בתזונה ללא שינוי. בביקור האחרון הפרוקטולוג המליץ על ניתוח, האם יש רופא מומלץ שעובד עם קופת חולים מאוחדת? עמית

הדימומים מופיעים בשנים הראשונות של הפיסורה וזה המצב ההפיך לדעתי. כאן עדיין ניתן לסגור הפצע בעזרת תזונה , סיבים, וספורט במשך חצי שנה עד שנה, בהתמדה. המצב הבלתי הפיך הוא כאשר הכאב מתלווה לדימום ונמשך על פני ~60% מהיממה , בין יציאות. אז הפצע כבר פנימי ומחוייב בניתוח. לא יעזרו סיבים ובית דין. זו רק דעתי ומניסיוני - אשמח אם הרופא יאושש או יסתור זאת. בהצלחה

עמית שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא כזה או אחר. לגבי המלצת הקורא הנוסף, בעיקרון האינדיקציה לניתוח בפיסורה היא מידת הסבל הסובייקטיבי שהיא גורמת לך. אם הסבל קל, אין הכרח בניתוח. אם הסבל קשה, ניתן לשקול טיפול ניתוחי. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום בן זוגי נוהג להחדיר לפי הטבעת שלי שפורפרת קרם גוף ( של הבתי מלון 50 מ"יל ) הוא מכניס את השפורפרת של הקרם לתוך פי הטבעת ולוחץ . כל הקרם נכנס פנימה אני מרגישה אותו וגם הוא רואה שהשפורפרת מתרוקנת לתוך המעי. אח"כ הוא חודר אליי. אני לא מרגישה כאבים ( להיפך) או משהו אבל השאלה שלי האם הקרם שהוא נכנס לפי הטבעת יכול להזיק ? האם זה נכנס לגוף ויכול להזיק ? האם זה בסדר או לא מומלץ ? זה מסוכן לי באזו שהיא צורה מבחינת הקרם שחודר ונכנס פנימה ? תודה רבה על תשובתך. קים.

קים שלום, לא ידוע לי על נזקים רפואיים הנגרמים מהחדרת קרם דרך פי הטבעת.

לפני 6 שבועות עברתי ניתוח טחורים בשיטה הקונבנציונלית. לאחר בדיקה נמסר לי כי יש עיוות בפי הטבעת. האם תופעה כזו מוכרת? למה זה יכול לגרום ואיזה טיפול נדרש? אודה על תשובתך, נינה

נינה שלום, כעיקרון "עיוות" של פי הטבעת יכול להיות סיבוך נדיר של ניתוח טחורים כתוצאה מהצלקות לא סימטרית או מוגזמת. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לפנות שוב לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

אני בן כ- 25, בריא. כבר כמה שנים שאחרי יציאות קשות אני מרגיש משהו בפי הטבעת, שעובר מעצמו תוך זמן קצר מאוד. לפני כשבוע, אחרי יציאה קשה - הרגשתי משהו בפי הטבעת שכאב. אבל חלף עד הבוקר. בסוף השבוע האחרון - זה החמיר. למרות שלא היתה לי יציאה רוב הזמן, הרגשתי כאב רב בפי הטבעת ויש שם משהו בולט. אני לא רואה דם. יש לי בד"כ הרבה יציאות (2-3 ביום) ונהגתי לשבת הרבה זמן בשירותים. {בשבוע האחרון, הפסקתי במנהג הרע הזה..} מה עושים? האם זה טחורים?

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כמו כן מומלץ מאד להמנע מישיבות ארוכות בשירותים. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני אחרי ניתוח טחורים בשיטה הרגילה עם סכין , ואחרי ניתוח פיסטולה עם סיטון.את ניתוח הפיסטולה עשיתי לפני משהו כמו 9 חודשים ,ההרגשה שלי מצויינת הייתה עד עכשיו ,אני מתאמן כ6 שנים בחדר כושר אתמול הרגשתי סוג של נפיחות ממש מינורית באיזור . ממה עליי להמנע בחדר כושר כדי להמנע מטחורים או פיסטולה ? תודה והמשך יום טוב

שלומי שלום, כעיקרון הרמת משקולות כבדים יכולה להיות קשורה בהתפתחות טחורים או בהחמרתם. בנוסף, אם ישנה כאבים או אי נוחות בפי הטבעת, יתכן שכדאי לשקול המנעות מרכיבה על אופניים עם כסא צר הלוחץ על המקום. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה. ציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.