פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום רב, שמי גלית, בת 35. בשלושת הימים האחרונים, מופיע לי דם בצואה. (יש לציין שאין דם בניגוב). בהתחלה לא רואים אותו במים של השרותים, רק לאחר מספר שניות הדם מתפזר מתחת לצואה, צבעו אדום בהיר. אצל אמי גילו בגיל 58 בבדיקת קולונוסקופיה ממצא סרטני שהוסר וטפו טפו מאז הכל בסדר. ממה יכול להיווצר הדם? מה עליי לעשות כעת?

גלית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 35 נמוך מאד , והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. לאור סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס בגיל צעיר יחסית יש לדעתי מקום לשקול בדיקה של הנעי הגס. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לייעוץ.

שלום רב, כתבתי כאן לפני כחודש על בעיית דימום אדום בזמן יציאות. הייתי אצל פרוקטולוג והוא אישר כמובן שישנם 3 טחורים בדרגה 1.5 עד 2. לא מצא דימום במעמד הבדיקה אך הפלא ופלא, מיד אחרי הבדיקה הדימום הפסיק לחלוטין ולא חזר עד היום (עניין של שבועיים). בכל מקרה, הוא שלח אותי לבצע קולונוסקופיה ויש לי תור ליום א' הקרוב. האמת היא שאני די חושש מהבדיקה. נכון שהיא נחשבת פשוטה יחסית אבל גם פה יש 0.1 אחוז של כשלונות וסיבוכים. האם יהיה נכון להמשיך לבדיקה, לאור העובדה שאני בן 42 ושאבי עבר ניתוח להסרת פוליפ ממאיר? (אני מניח שאני מנחש את תשובתכם אבל בכל זאת... ) תודה

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום לד"ר זמורה! אתמול ביצעתי את הבדיקה והתוצאות לשמחתי - תקינות לחלוטין. האנדוסקופ הגיע עד הצאקום ולא נצפו פוליפים ו/או נגעים אחרים. האמת שרווח לי. קצת שקט לחמש השנים הקרובות... וזה המקום לציין שכדאי תמיד לקרוא את ההוראות על תרופות ולא להתבייש גם לבדוק באינטרנט במקרה של ספק: הפרוקטולוג רשם לי ביצוע הכנה עם פיקו-סלקס כאשר הבהרתי לו במפורש (כאשר שאל אם אני סובל ממשהו) שיש לי בעיה של קריאטינין מעט גבוה (1.29) ושלא ברור ממש למה. לאחר שקניתי את החומר ביחד עם כדורי לקסדין, קראתי את ההוראות והתחוור לי שלא מומלץ כלל לקחת פיקו-סלקס לאנשים שיש להם בעיה בתפקוד כלייתי. זנחתי את החומרים שכבר היו ברשותי ולקחתי "מרוקן" שמומלץ כחומר ההכנה הבטוח ביותר. (דיברתי גם אישית עם פרופסור עוזי גפטר שתמך ברעיון של לזנוח את הפיקו-סלקס וללכת על מרוקן) מסקנה: לא להתבייש לבדוק אחרי הרופא. לא לסמוך בעיניים עצומות כי מדובר באנשים שעובדים קשה ולא אחת גם טועים. עוד זוג עיניים לא מזיק. העיקר הבריאות :)

שלום אני סובלת מעצירות , ביצעתי בדיקות דם רבות אולטנרסאונד ללא תוצאות מחשידות. הרופאה נתנה לי נרות להקלת העצירות ולאחר שסיפרתי לה כי הצואה שלי יוצאת צרה כמו עיפרון. שמתי לב ששריר פי הטבעת "לחוץ" תפוס והמעבר שם מאוד צר. לאיזה רופא עליי לפנות? האם יש פתרונות שאינם כרוכים בניתוח?

כמובן מה הטיפול? האם קיים תכשיר למצבי? והאם אפשר לטפל ללא רופא?

ליאת שלום, בעיות התרוקנות כפי שאת מתארת יכולות להגרם מסיבות רבות, חלקן הגדול מטופלות בפיזיוטרפיה מיוחדת לפי הטבעת הנקראת ביופידבק, וחלקן הקטן מטופלות ניתוחית. טרם ההחלטה על איזה טיפול להמליץ, כדאי לברר את תפקוד האיזור בבדיקת רופא מומחה ובדיקות הדמיה כגון מנומטריה, דפקוגרפיה ואולטרסאונד דינאמי של האיזור. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

אני צריך לעבור ניתוח פיסורה על ידי פרופסור וילוש שאני מבין רופא מעולה . השיטה שלו היא הרחבת פי הטבעת לעומת שיטה אחרת שהיא חיתוך . השאלה היא מה % הצלחה בשתי השיטות ומה השיטה המועדפת דבר נוסף כמה זמן אחרי הניתוח חוזרים לשגרה נורמלית מדברים על 70% או 95% הצלחה מה קורה עם אי הצלחה האם ניתן לתקן ?? אודה לך על תשובה מהירה ככל האפשר בתודה גבי

גבי שלום, שיעור ההצלחה של הרחבת פי הטבעת עם בלון דומה לזה של ניתוח לחיתוך כירורגי של שריר הסוגר הפנימי. הרחבה בלי בלון לא מקובלת היום שכן היא כרוכה בשיעור מוגבר של סיבוכין לטווח ארוך. שיעור ההצלחה הממוצע של ניתוחים אלו נע סביב 95%. חזרה לפעילות נורמאלית הוא אינדיבידואלית ואורכת לרוב כשבוע- שבועיים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב,אבי בן 72 עשה בדיקה ובדו"ח של אנדוסקופיה נמצא :בקרקעת הצקום פוליפ בקוטר כ-25 ממי על בסיס רחב ועבה,רך ומדמם במגע. הרופא הבודק אמר שזה נראה פוליפ שפיר לא סרטני ,מועמד לנסיון להסירו- הופנה ל-ct, ונשלחה ביופסיה. כמו כן, אדגיש שאבי נוטל אספירין קבוע לכן לא היה ניתן באותו רגע להסירו, הגיע לבדיקה עקב ירידה במשקל 4ק"ג למרות שתוצאה זו מתבטאת לאחר ניתוח החלפת ברך 5 חודשים קודם, אין אינדיקציות שונות כמו בעיות עיכול, יציאות, ושאר דברים מחשידים. 1. שאלתי הינה, האם גודלו של הפוליפ 25 ממי= 2.5 ס"מ יכול חלילה להעיד על התפתחות סרטנית? למרות אבחנת הרופא שזה שפיר ולא נראה סרטני גם עקב גודלו. 2.האם מיקום הפוליפ מהווה בעיה כלשהי במדע הרפואי גם לאחר הסרת הפוליפ?

גד שלום, פוליפ כפי באתה מתאר חייב לרוב להיות מוסר בשלימותו. אם הביופסיה תתמוך בהתרשמות של הגסטרואנטרולוג שמדובר בפוליפ שפיר, כדאי לנסות להסירו בקולונוסקופיה חוזרת, ואם מצליחים להסירו לחלוטין, וגם התשובה הפתולוגית של ההסרה המלאה מראה על פוליפ שפיר, ניתן להשתפק במעקב בלבד. בכל מצב אחר, יש מקום לשקול ניתוח להסרת הממצא, בין אם שפיר וביו אם ממאיר.

שלום, אני סובלת במשך שנים מטחורים ודימומים בעת יציאות ולאחר נסיונות לטפל במשחות ובחומרים מרככים נשברתי וביקשתי לטפל בניתוח להסרת הפיסורה. הכירורג הסכים איתי שכדאי לפתור כך את הבעיה. אין לי חששות מהניתוח, אך מכיון שעדיין לא הבאתי ילדים, ואני מתכננת בעתיד להכנס להריון אני חוששת שאני נכנסת לניתוח מוקדם מדי ובלידות הכל יצוץ שוב. האם הניתוח ימנע את הרגישות לחתכים ודימומים? האם עדיף להמתין כמה שנים לפני כניסה לניתוח? האם זה בעייתי לעשות את הניתוח שוב בעתיד? תודה

יעל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, פיסורה גורמת לכאבים עזים וטחורים מתאפיינים יותר בדמם. בשני המקרים, אם את סובלת במידה ניכרת, סביר בהחלט להציע ניתוח, ואין השפעה לכך על הריון בעתיד. טחורים יכולים להופיע שוב או להחמיר בעת הריון, ואז ניתן לטפל בהם שוב במידת הצורך.

בת 41 עברתי בדיקת סיגמוסקופיה עקב טחורים וקצת דימומים.התשובה כתוב גודש נקודתי תת רירית רקטום דיסטלי מעי הגס עד כפף טחול.לקחו גם ביובסיה .מה זה אומר?עברתי גם בדיקת גסטרוקופיה והכל היה בסדר.אני קצת מודאגת מזה שלקחו ביופסיה. אני צריכה לחכות כמעט חודש. מודאגת.

אילנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת לא נשמע חשוד לממצא ממאיר חלילה או משהו כזה, ויכול אולי להחשיד לדלקת קלה. מומלץ להמתין בכל זאת לתשובת הביופסיה ולהתייעץ אודות התוצאה עם הגסטרואנטרולוג המטפל.

עברתי ניתוח טחורים לפני 6 שנים. לאחר הניתוח התחלתי להשתמש בבידה לשם ניקוי וגם כדי לזרז התרוקנות. התחלתי להיות מכורה לבידה, ובלעדיו אינני מסוגלת להתרוקן.ניסיתי מס' פעמים להתרוקן באופן טבעי ללא מים, אך היציאות הן רבות ואין תחושת התרוקנות אלא הרגשה שיש עוד צואה ברקטום. אני חוששת לצאת לנופש של יותר מיום בגלל בעיית התרוקנות.אובחן אצלי רקטום רחב ולכן מצטברת צואה כמו פקק שלא מצליחה להתרוקן, ואינני מצליחה להפעיל לחץ חזק כדי להביא להתרוקנות מלאה. לאחר הרבה יציאות יש לי כאבים בפי הטבעת. אני משתמשת בפאראפין מידי יום, אבל אין שיפור משמעותי. האם יש לנתח כדי להצר רקטום? האם יש טיפול אחר? עלי לציין כי עברתי קולונוסקופיה קצרה (70 ס"מ)צד שמאל של המעי הגס והכל תקין.

חן שלום, בעיות התרוקנות כפי שאת מתארת יכולות להגרם מסיבות רבות, חלקן הגדול מטופלות בפיזיוטרפיה מיוחדת לפי הטבעת הנקראת ביופידבק, וחלקן הקטן מטופלות ניתוחית. טרם ההחלטה על איזה טיפול להמליץ, כדאי לברר את תפקוד האיזור בבדיקת רופא מומחה ובדיקות הדמיה כגון מנומטריה, דפקוגרפיה ואולטרסאונד דינאמי של האיזור. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום, אני בחורה כבת 30 ולפני שבוע וחצי ייצאו לי טחורים חיצונים (לא קשור ללידה )נתנו לי טיפול במשחה ופרכוסט נגד כאבים (מקווה שאני לא טועה בשם אני יודעת שזה ממשפחת האופיום) ועברתי כאבי תופת!!!המצב אומנם השתפר הם קטנו והתחילו להיכנס אבל לא עבר לגמרי ואחרי כל יציאה בשירותים הכאבים חוזרים ,תוך כמה זמן זה אמור לעבור ??אני משתגעת!! בנוסף אני סובלת בשבוע האחרון מבחילות ואני יודעת שזה עלול להיות ופת לוואי של הכדורים אבל הפסקתי לקחת אותם לפני יומיים .שאלה אחרונה ... האם מותר להתעסק בספורט בזמן הזה (שאין כאבים חזקים) ריצה פילאטיס וכדומה ?ואיך ניתן למנוע הזעה באזור . תודה .

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שישנו בינתיים שיפור עצמוני. טחורים טרומבוטיים (טחורים עם קרישי דם) לרוב נספגים בהדרגה בטווח ממוצע של שבועיים- שלשה, ואין מניעה לעסוק בספורט, גם אם יש זיעה באיזור, פרט להרמת משקולות כבדים, ולרכיבה על אופניים, אז הכסא לוחץ ישירות על איזור הטחורים, ויכול לגרום לאי נעימות ניכרת. אם הסמפטומים לא חולפים בטווח הזמן האמור מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ברצוני להתייעץ בנושא הטחורים אני מנהל אורך חיים בריא, מתאמן בחדר כושר באופן תדיר אך סובל מדי פעם מבעית הטחורים. לאחרונה התחילו אצלי דימומים לאחר צואה. הלכתי לכירורג, לאחר בדיקה ויזואלית הוא אבחן טחורים. והמליץ או בטיפול בטבעות או ניתוח. פניתי לקליניקה פרטית - קליניקה סאן. שם האבחון נעשה בעזרת מצלמה - אבחון RECTAL BLEEDING והומלץ טיפול לא זול(!) - 8000 שח על טיפול תרופתי, SCLEROTHERAPY, וטיפול בלייזר. שאלתי היא - אפקטיביות הטיפול - מעקב שם במשך שנה בלבד האם הקליניקה ידוע בעולם הקריפטולוגיה בארץ המלצות על אופן האימונים ותזונה תודה מראש!

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. סקלרוזציה וצריבה בלייזר הם טיפולים מוכרים לטחורים ואופן פעולתם, כמו גם יעילותם, דומה לזו של קשירת טחורים. מדובר בטיפול עם החלמה מהירה יחסית, שיעור סיבוכים נמוך, ויעילות מוגבלת. אין פורום זה נוהג לחוות דעה על מרפאה כזו או אחרת. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ברצוני לשאול עם המשחה אזראקאין משמשת רק לכאבים או גם מכווצת את הטחורים יש לציין שלא כואב ברצוני לשאול איזה אמבטיות לעשות מים חמים או פושרים לאחר מגבון אני מייבשת עם נייר טואלט את המקום שיהיה יבש ולא רטוב מהמגבון האם זה בסדר מה עושים שהמקום מגרד האם הוא מבריא מה לשים תודה

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שישנו בינתיים שיפור עצמוני. עזקראין בעיקר מטפלת בכאב ואין לה אפקט על ריפוי טחורים טרומבוטיים, ומומלץ לשבת באמבטיות חמימות במידה נעימה (למרות שגם המלצה זו לא נבדקה היטב באופן מדעי). את יכולה לייבש במה שנוח לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר נכסד, 2 שאלות לי בקשר לבדיקת זמן מעבר מעי גס לבירור עצירות כרונית: 1. קיבלתי 3 כמוסות כשאחת צריכה להילקח מידי בוקר. שכחתי לקחת אחת, אז לקחתי את שלושתן בטווח של יומיים (בוקר-ערב ושוב בבוקר). האם ה עלול להשפיע עלתוצאות הבדיקה? אם כן, כיצד? 2. האם הייתי צריכה להפסיק נטילת כדורי ברזל קודם לכן? תודה, א.

איילת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פענוח בדיקת זמן מעבר מעי גס מבוסס על זמן מתן קבוע של הקפסולות, ואם הזמן הצפוי אינו תואם את הזמן שבו אכן לקחת את הקפסולות, יכול להיות קשה לפענח את הבדיקה. מאחר שההבדל בין התזמון הרצוי לזה שבו אכן לקחת את הגלולות אינו גדול, סביר שאם הבדיקה תהיה באופן ברור תקינה או פתולוגית, התשובה תשקף את המציאות, אולם אם התשובה תהיה גבולית, יתכן שיהיה צורך לחזור על הבדיקה תוך תזמון מדוייק יותר. לפני ובזמן הבדיקה אסור לקחת חומרים משלשלים, אולם אין מניעה מנטילת ברזל.

שלום רב ! הייתי אצל פרוקטולוג שאמר שיש לי פיסורה הוא נתן לי משחה ניפדיפין למרוח פעמיים ביום..אני מורח אותה רק פעם ביום האם זה בסדר ? וגם לאחר יומיים של מריחה יש לי טעם מוזר בפה האם זה קשור למשחה ? תודה רבה

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. יש כיום 2 משחות נפוצות לטיפול בפיסורה- ניפדיפין, אותה מומלץ למרוח ארבע פעמים ביום, ורקטוג'זיק, אותה מומלץ למרוח פעמיים ביום, כך שבכל מקרה פעם אחת ביום זה פחות מהתדירות המומלצת. גם אם יש שיפור ניכר, מומלץ להמשיך במריחה לכ 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום, שמי שמרית ואני בת 26. אני חולת קרוהן (היצרות של האילאום)+מעורבות פרי-אנאלית מסובכת. (פיסטולה+דלקת ברקטום, תפקוד לקוי של הסוגר הפנימי). ניסיתי לקבוע תור טלפונית, אך נאמר לי שהמועד הקרוב ביותר הוא רק למרץ (ושעלינו להתקשר באותו יום לבדוק אם אתה מקבל חולים). האם זה הגיוני? (הרי בטוח יש ביטולי תורים) שמרית

שמרית שלום, אם את מדברת על תור למרפאה בתל השומר, איני מנהל את הרישום או התורים אישית, ולשם כך ישנו מרכז זימון תורים. פעמים רבות ישנם ביטולים, ולכן שווה להתקשר מדי פעם לברר אם התפנה מקום. אשמח לראותך.

שלום רב לפני חודשיים החלפתי גלולות, אתמול היו לי כאבי בן ושלשלתי, ראיתי דימום בצואה. אני חוצה, מה הסיבה?

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את פרטי המקרה ןללא בדיקה. ככלל, הסיכוי סביר שהדמם שאת מתארת נובע מבעיה שפירה כלשהי של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים שהתבטאו כתוצאה מהשינויי בהרגלי היציאה, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן במקרה של דימום אנו ממליצים פעמים רבות לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם הדמם חוזר על עצמו, ומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום האם יש בעיה עם תבלינים שונים בתפריט של בעלי הפרעה פרוקטולוגית? מה לגבי קפה (נמס)? ושוקולד? תודה

אלון שלום, ישנו מגוון רחב של "בעיות פרוקטולוגיות" ואין טיפול בבעיה אחת דומה לחברתה. ישנן בעיות, כגון גרד אנאלי, בהן ישנו קשר ידוע בין תזונה (כולל זו שציינת) לבין הבעיה, וישנן כאלה בהן הקשר פחות ברור, והכלל בהן הוא שפשוט אל תאכל מה שאתה מרגיש סובייקטיבית שלא עושה לך טוב.

כלומר מזונות אלו אינם טובים בפיסורה?

ד"ר שלום, עקב סרטן הרקטום אני עתיד לעבור כריתה של הרקטום ופי הטבעת, סגירה של פי הטבעת, ויצירת סטומה. זאת בנוסף להקרנות ואולי גם כימותרפיה בהמשך. הכירורג והאונקולוג טוענים שעקב מיקומו של הגידול אין חלופות לניתוח. אני חושש לחיי המין שלי אחרי הניתוח, ולא יודע איך הם יראו ואלו חלופות יש עבורי לסקס אנאלי. באופן טבעי גם הרופאים דואגים דבר ראשון לחיי, ואני שמח על כך, אבל אין להם שום הצעות או תובנות בנושא ואני מאוד חושש. הייתי שמח לשמוע על חלופות לניתוח או לסקס אנאלי לאחר ניתוח שכזה, או על חוויות וניסיון של אנשים שעברו דברים דומים והפתרונות המיניים שהם מצאו. תודה על עזרתך.

שלום רב, צר לי לשמוע על מחלתך. מבלי לדעת את הפרטים המדוייקים אוכל רק לומר באופן כללי שאחוז ניכר מהמטופלים הלוקים בסרטן הרקטום נרפאים ממחלתם על ידי ניתוח וטיפול אונקולוגי הולם, בעוד סיכויי הריפוי אפסיים ללא ניתוח. לכן, המלחמה מוצדקת, גם אם היא כרוכה בסיכון, וגם אם יש לה מחיר. לאחר הניתוח אין פי טבעת, ולכן לא תוכל יותר לקיים יחסי מין אנאליים כמקבל. תצטרך למצוא פתרונות אחרים לשמור על חיי המין בשיתוף עם בן/ בני/ בנות זוגך. ואם תזדקק, תוכל לפנות למרפאות לטיפול מיני לייעוץ. בהצלחה בניתוח.

שלום רב! לסבא שלי שהוא מעל גיל 80 התגלו טחורים פנימיים. הוא מספר על מיעוט יציאות, לחץ בבטן התחתונה, חוסר יכולת לשבת לאורך זמן בגלל שכנראה מופעל לחץ נוסף על הבטן.. כמו כן הוא ממש מתאמץ בשירותים וזה ממש לא נעים לו ומוציא ממנו הרבה מאוד אנרגיה. הבנתי שהרופאים נתנו לו כל מיני משלשלים אך לדבריו הם לא עוזרים. יש לך המצלה כלשהי להקלת הכאב וחוסר הנוחות?

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלו של סבך. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

ברור לי שלא ניתן לאבחן דרך האינטרנט. רק רציתי המלצה כלשהי בסגנון: שילך לרופא ויבקש לעשות בדיקה X , שינוי תזונה כשלהי. דברים כאלה. כמובן שהוא יתייעץ עם הרופא האישי שלו פשוט קצת קשה לו עם השפה

שלום, מזה מספר חודשים סובלת מאוד מפיסןרה. לא החלימה עם טיפול משחתי ולכן עברתי ניתוח ללא חיתוך, רק הרחבה, לפני שבועיים וחצי. הכל נראה טוב עד אתמול. חזר הדימום בשירותים והתחילו כאבים אחרי, עוד לא בעצמה נוראית כפי שהיה בעבר. מה עושים?? יש גם טחורים פנימיים אך הפרוקטולוג המטפל אמר שבזה יטפל עוד מספר חודשים. האם יתכנו סיבות נוספות לחזרת הבעיה? לא סובלת מעצירות או שלשולים. האםצריך בדיקות נוספות? תודה

רינת שלום, לאחר ניתוח לפיסורה מומלץ להמשיך מומלץ ולהקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל נמשך מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, לפני כשנה גיליתי מעט תולעים בפי הטבעת אצלי, (ככל הנראה נדבקתי מבני הקטן שטיפלנו בתולעים אצלו) טיפלתי בעצמי באמצעות תזונה ושום ונראה שהבעיה חלפה. לפני כחצי שנה היתה לי תקופה קצת קשה במהלכה צרכתי המון מתוק וקמח לבן ולאחר מס' ימים מצאתי תולעת בפי הטבעת, שוב הרדתי את כל המתוק מהתזונה ולא היה זכר. לפני מס' ימים שוב הסיפור חזר על עצמו (אכילה מרובה של מתוק וגילוי תולעת) אני יודעת שתזונה משפיעה על התפתחות תולעים אבל האם בדרך קבע יש לנו תולעים במעי?? האם תולעים יכולות להיווצר שלא כתוצאה מהדבקה?? בני ככל שידוע לי נקי מתולעים. תודה מראש!

שלום רב, תולעים אינן מצויות במעי באופן תקין ולרוב מועברות באמצעות הדבקה. הטיפול העקרוני בהן הוא בתרופות נגד תולעים, ולרוב הטיפול פשוט וקצר (למשל ורמוקס- מנה חד פעמית ומנה נוספת לאחר כשבועיים). מומלץ לגשת לרופא/ת המשפחה לטיפול מסודר בתולעים.

שלום שאלתיהיא: בעבר היה לי דיברטיקולוטיס לפני כמה שנים. האם מחלה זאת יכולה לגרום לדלקות ברחם ומסביב לה? תודה דנה.

דנה שלום, כעיקרון, דיברטיקוליטיס פעילה יכולה לעיתים רחוקות לגרום לדלקת ברחם או בסמוך לו, אך לא סביר שדלקת כזו תהיה קשורה לדיברטיקטליטיס אם הדלקת במעי הגס שקטה ולא פעילה.

שלום דוקטור ברצוני לשאול שאלה לגבי בעייתי לפני 4 שנים עברתי ניתוח פיסורה ועד עכשיו היה בסדר אך בתקופה האחרונה אני מרגישה ששרירי פי הטבעת רפויים מאוד ובשעת יציאה לא יוצא הכל ואני מרגישה שיש לי עוד צואה שאיני יכולה להוציא וגם כשאני לוחצת אני מרגישה ששרירי פי הטבעת לא עובדים מה לעשות במצב כזה ?תודה מראש

שלום רב, תלונותיך על קשיי התרוקנות יכולות להחשיד להפרעה בהרפיית שרירי האגן, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר בימים האחרונים אני סובל מכאבים באיזור בלי קשר ליציאות. בעיקר כשאני זז/הולך וכו'. היציאות בסדר ולא כואבות בכלל. הכאב הוא במגע עצמו. מבט מקרוב זה נראה כמו סדק של עור יבש (כמו שיש בשפתיים מקור), ועור חשוף. עד שאני אגיע לרופא (לפחות עוד שבועיים כי אני חייב לנסוע לחול לכמה ימים) , אני מתלבט מה אפשר לעשות בינתים - האם לייבש את האיזור עם טלק , או דווקא לשים משחות שייתנו לאיזור לחות לשיקום ? זה בכלל פיסורה או אולי בעיית עור? תודה רבה

עודד שלום, תלונותיך לא נשמעות כתלונות אופייניות לפיסורה, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, אם מדובר בעור סדוק, ניתן לנסות למרוח משחת הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, עדינול, דזיטן וכד', להמנע ככל האפשר משפשוף בניגוב. אם אין הטבה מומלץ לפנות לרופא לבדיקה כשתוכל.

הייתי אצל רופא כירורג והוא נתן לי תרופה בשם קונסיל לטחורים וזה לא עזר מה עושים לחזור לרופא.

שרי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על טחורים והטיפול בהם מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אשתי שבוע לאחר לידה שבוצעה בניתוח קיסרי. סובלת ממיעוט יציאות ולדברייה מרגישה שיש לה טחורים פנימיים. יש לציין שבלי קשר ללידות,אשתי היא אדם בדרך כלל יש לה מיעוט יציאות. לאחר הלידה של הילד הראשון לפני 3 שנים,סבלה מטחורים חיצוניים וטופלה בהצלחה באמצעות משחת פרוקטוגליבינול. האם היית ממליץ במקרה זה שתיבדק על ידי רופא משפחה או כירורג?

אלון שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ערב טוב ד"ר זמורה, אשתי עברה כריתת רקטום וחיברו לה סטומה זמנית. מעניין אותי ברשותך לדעת: האם זה אומר שהקצה של המעי הדק מנותק מהמעי הגס ויוצא דרך החור בצד ימין של גופה או שהרופא קיפל את המעי הדק והוציא החוצה את הקיפול? ואיך הולך להתנהל ניתוח הפירוק של הסטומה? תודה מראש

נבות שלום, לרוב בניתוח מקפלים לולאת מעי דק מעט לפני סופו, מוציאים אותה דרך דופן הבטן ואז פותחים אותה. ניתוח הסגירה של סטומה כזו כרוך לרוב בחתך סביב הסטומה ולרוב אין צורך בפתיחת בטן מלאה.

שלום עודד אני בת 30, נשואה עם שני ילדים. חברה סיפרה לי שהיא ובעלה משחקים תפקידים הפוכים ז"א היא שוגלת את בעלה באמצעות סטראפון, והראתה לי זאת בסירטונים ששלחה לי לסלולרי. נדלקתי על הרעיון, דיברתי עם בעלי על כך, אך הוא אינו מוכן לשמוע על כך... אחרי מספר נדנודים, הוא הסכים בתנאי שאין שום סכנה, במשגל עם סטראפון, הוא מוכן בתנאי שאתה ד"ר עודד תאמר לו שאין שום סכנה בריאותית, נפשית ופיסית לגברים שנשים שוגלות אותם בתודה אורית, המצפה לתגובה מפורטת וכנה שאוכל להראות לבעלי בין טוב למוטב

אורית שלום, מבחינה פיסית, אין סיכון ניכר ביחסי מין אנאליים, הן לגברים והן לנשים, בין אם בחדירה רגילה או באמצעות צעצועי מין, כל עוד החדירה מבוצעת העדינות וללא אלימות, עם חומרי סיכה, ומופסקת מיידית אם יש כאב או אי נוחות. תחום עיסוקנו אינו עוסק בהערכת "סיכונים נפשיים".

בצילום בריום נתגלה שיש לי וולוולוס של הקיבה. ב-סי.טי בטן עליונה נמצא גם שיש לי בקע גבוה בסרעפת העליונה בצד שמאל. הומלץ לי על ניתוח. אני יודע שניתן לעשותו בלפרוסקופיה או בניתוח רגיל. לפני כשינה ורבע הוצא לי מהמעי פוליפ לא ממאיר ליד הצקום. מכיוון שאני נכה פוליו ב -4 הגפיים עם עקמת בעמוד השדרה אנימבקש לדעת מה הסיכונים שיש בכל אחד מסוגי הניתוח ומה התופעות שעלולות להיות מהניתוח. בינתיים אני סובל מכאבים יום יום עם תחושת בחילה וצרבת. תודה על תשובה מהירה.

יצחק שלום, מעבר לכך שנושא שאלתך אינו בתחום עיסוק פורום זה, יש לציין כי בחירת טכניקת הניתוח תלויה במשתנים רבים, כולל סוג הניתוח המתוכנן, ניתוחי בטן קודמים, מצבך הבריאותי הכללי, העדפת הכירורג המנתח ומיומנותו בטכניקות השונות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

בחודשים האחרונים, בערך אחת לחודש מופיע אצל בעלי על דופן הלחי השמאלי אבסס קטן נוקשה. לאחר ביקור אצל פרוקטולוג כירוג, הומלץ למרוח על האבסס משחת סינטומיצין. חשוב לציין שעד עכשיו זה עזר ותוך מספר ימים האבסס נעלם. לפני יומיים שוב יצא אבסס אבל הפעם גדול מאוד וממש בולט וקשיח ביותר ואף גורם לכאבים וקושי בישיבה. יש לי מספר שאלות: ממה מגיע אבסס כזה? האם הוא קשור לבלוטת הערמונית? האם יכול להיות שהאבסס הוא כתוצאה מסתימה של ורידים? האם יעזור לקחת אנטיביוטיקה או למרוח משחה כלשהי? תודה, נילי

נילי שלום, אם השאלה עדיין רלוונטית, מומלץ לפנות בדחיפות לבדיק כירורג או לחדר המיון, מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב, אני בת 29 ויש לי דם על הנייר בניגוב אחרי הצואה. וזה קרה כמה פעמיים במהלך החצי שנה... חשוב לי לציין שזה לא בכל יציאה. וקרה שגם ראיתי דם בצואה. אני מאוד טרודה.. כי זה כבר מאז חצי שנה התחיל... דודה שלי חלתה בסרטן מי הגס. האם לדעתך חשוב לי לעבור תבדיקת קולונסקופיה? האם בדיקה זו כואבת? תודה רבה

ימית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם דודתך לקתה בסרטן המעי בגיל צעיר מ 50, מומלצת קולונוסקופיה מלאה. אם בגיל מבוגר יותר, ניתן לדעתי לשקול בדיקה חלקית. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא מאיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום, אני בן 45, מזה כשנה סובל מפיסורה, טופלתי ברקטוגסיק שהקל קצת, רמת הכאב עולה ויורדת, בחודש האחרון ללא טיפול במשחה המצב משתפר וסביר יחסית עקב שימוש בפגלקס לריכוך היציאות. בבדיקה היום אצל רופא הוא אבחן פיסורה אחורית עמוקה ורגישה עם Senitnel Pile . המלצת הרופא היא לעשות ניתוח לכריתת הפיסורה. לדבריו הניתוחים שהיו מקובלים בעבר התגלו כגורמי תופעות לוואי של חוסר שליטה חלקי על הסוגרים. אשמח לשמוע את דעתכם וכן מה תהליך ההחלמה מכריתת הפיסורה וסיכוי ההצלחה. תודה

עינב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פיסורה היא כעיקרה בעיה של איכות חיים, ולכן האינדיקציה לניתוח היא בעיקרה הסבל הסובייקטיבי שלך, ולא ממצא כזה או אחר בבדיקה. לכן, ההחלטה על ניתוח צריכה להיות שלך. בנוגע לסוג הניתוח, שיטת הניתוח הנפוצה ביותר בעולם המערבי (ובישראל) כיום היא ניתוח פשוט יחסית לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, המכווץ בצורה ספאסטית במטופלים עם פיסורה. ניתוח יחסית פשוט זה מאפשר לפיסורה להרפא בכ 95% מהמטופלים, ומרבית הכירורגית משתמשים בכריתת הפיסורה, עם או בלי כיסוי עם מתלה רקמה, שהוא ניתוח קצת יותר גדול, רק באלו בהם חיתוך שריר הסוגר נכשל. יש לציין, כי כאשר הניתוח מבוצע בידיים מיומנות, שעור הירידה, ולו קלה, ביכולת השליטה בניתוח חיתוך הסוגר נמוך מאד. יחד עם זאת, ישנם כירורגים המאמינים בניתוח לכריתת הפיסורה כטיפול ראשוני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כשנתיים וחצי אובחן אצלי pilonidal sinus עם אבצס. בחודשים הראשונים לא סבלתי מהתופעה אלא רק היה דימום מזערי. לאחר מספר חודשים הכאבים התחזקו והחליטו לשלוח אותי לניתוח לכריתה. עשיתי את הניתוח בתאריך 13\5\2010. לאחר הניתוח נוצר פצע גדול שלא חלף במשך מספר חודשים לאחר המון שטיפות מקומיות+אמבטיות ביום, בנוסף לאחר השטיפה הייתי מניח פד גזה על הפצע הפעור. בתאריך 12/2/2011 עברתי ניתוח נוסף לכריתה\הטרייה. המשכתי באותו טיפול גם אחריי הניתוח השני ועד היום, 9/1/2012 לא ניסגר הפצע הפעור ומלא ההפרשות. מה אני יכול לעשות בעניין, למי אני יכול לפנות, והאם יש סיכוי שהפצע יהפוך לכרוני.?? אשמח לתשובה מפורטת כמה שאפשר. תודה, ניר.

ניר שלום, צר לי לשמוע על סבלך. סינוס פילונידאלי יכולה לעיתים להיות מחלה עקשנית וחוזרת הדורשת לעיתים מספר ניתוחים על מנת לרפאה כליל, אולם נדיר שישנו סינוס פילונידאלי שלא מצליחים בסופו של דבר לרפאו כלל. לעיתים, בפצעים קשי ריפוי אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם פלסטיקאים המתמחים בפצעים כאלו, וכאמור נדיר מאד שלא מצליחים בסופו של דבר לרפא את הסינוס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לבן שלי בן 19 היבחנו פיסטולה וישר המליצו על ניתוח הוא מאד מפחד כי שמענו שההחלמה מאד קשה. האם יש דרך אחרת? ואם לא מטפלים ומשאירים את המצב כמו שהוא האם יכול להיגרם נזק? בתודה מראש מ.

לאמא המודאגת שלום, פיסטולה בפי הטבעת היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטפל בה היא על מנת למנוע את הסבל שהיא גורמת. הטיפול העקרוני בפיסטולה הוא כירורגי, ולרוב אין תרופה, משחה וכד' שיכולים לרפא פיסטולה. אם לא מטפלים בפיסטולה, סביר שהיא תתמיד, ויכולה לעיתים ליצור אבצסים חוזרים באיזור פי הטבעת. למיטב הבנתי בנך בן 19. נראה לי חבל שיחיה את השנים הרבות שעוד נותרו לו עם פיסטולה. מידע על שיטות התיקון העיקריות מפורט למטה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום קראתי על הטיפול הנ"ל ולא הצלחתי להבין כמה דברים: 1) האם הטיפול הפיזי נעשה בשניה אחת ( ע"י ירי כל הסיכות בבת אחת ) ? 2) האם הסיכות הן ממתכת ?.... והאם הן נשארות בתוך הגוף לתמיד? 3) אין מתקנים אם חלילה סיכה שנורתה חדרה ויצאה אל מחוץ למעי ? האם בכלל ניתן לשלוף את הסיכות האלה במקרה וטיפול לא הצליח ? 4) כמה שנים משתמשים בסוג הזה של טיפול בארץ ובעולם מודה מראש על תשובתך הלומדת יאיר

יאיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח PPH לטיפול בטחורים הוא ניתוח הנפוץ באירופה מזה כ 15 שנים ובארץ (כמו גם בארה"ב) מזה כ 10 שנים, בו מבצעים כריתה של טבעת רקמה ברקטום התחתון, באיזור עני בעצבי תחושת כאב, בעזרת מכשיר הנקרא סטייפלר, תוך חיבור מיידי של קצוות הרקמה באמצעות סיכות טיטניום הנורות כולן בבת אחת. פעולה זו מקבעת את הטחורים במנח הנכון שלהם בפי הטבעת, ואז הם לא צונחים ופחות נוטים לדמם. בעיקרון הסיכות יכולות להשאר במקומם לתמיד, אך הנסיון מלמד שחלקן כנראה נושר לפעמים עצמונית לאחר שהרקמה סיימה את ריפויה. ניתן להוציא את מרבית הסיכות בפעולה ניתוחית בעת הצורך, אולם נדיר שיש בכך צורך.

שלום, לאחר בדיקה אצל רופא עור - הבנתי שיש לי פטרייה בחלק החיצוני הרופא אמא לי שזה אמור לעבור תוך שבוע ימים לאחר טיפול . קיבלתי טיפול באמצעות משחה בגלל גרד בפי הטבעת. קיבלתי 2 סוגים : 1. PROCTOZORIN OINT 25 GR (טיפול נגד טחורים-לא ברור לי למה היות ואין לי טחורים) 2. TEVADERM CREAM 15G - טיפול נגד פטריה שאלתי היא האם עלי לקחת את 2 המשחות הללו ביחד ז"א במקביל או לחוד? כמה פעמים ביום ??? הרוקח לא אמר לי לגבי כמות הפעמים.. יום טוב שלי

שלי שלום, לצערי קשה לי לענות במדויק מבלי לדעת את ממצאי הבדיקה. כעיקרון מומלץ להפריד בין התרופות. פרוקטוצורין ניתן למרוח לפי הצורך ואין ממש מגבלה או מספר פעמים ביום שחייבים למרוח. לגבי טבעדרם, לרוב מורחים אותה פעמיים ביום, אולם במגבלה שלא בדקתי אותך, איני יכול לתת הנחיות מדוייקות, ויש למרוח לפי הוראות רופא העור הבודק.

שלום רב לפני קצת יותר משנה סיימתי טיפול של קשירת טחורים ברמה 2 . בשנה האחרונה הקפדתי לשמור על תזונה נכונה ורוב היציאות היו סדירות וקלות לאחרונה חזרו לי דימומים בעת יציאה במידה ואכן חזרו הטחורים האם ניתן ורצוי לבצע קשירה חוזרת ? האם ישנו תהליך רפואי עדיף שיפתור את הבעיה באופן קבוע \ לאורך זמן רב יותר תודה . דרור

דרור שלום, טחורים כפי שאתה מתאר הם בעיקרם בעיה הפוגעת באיכות החיים, וכל עוד לא מופיעה אנמיה או חסר ברזל, האינדיקציה העיקרית לטפל בטחורים כירורגית היא שיפור איכות החיים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהפעולה "דרסטית" יותר כך שיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר, אך תקופת ההחלמה הראשונית קשה יותר. אם הטחורים פוגעים באיכות חייך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, בני בן שנתיים ושלושה חודשים. סובל מגרש בפי הטבעת. גרד מתון יחסית, לא פוגע בתפקוד, לא פוגע בשינה אך מציק.בדיקות מעבדה- SALMONELLA-ו SHIGELLA -יצא שלילי, בדיקת צואה לפרזיטים ותולעים - שלילי (לא נמצאו), CAMPYLOBACTER - שלילי. האם אפשר לפספס תולעים בתרבית בבדיקת צואה? אם יש טעם לעשות בדיקת עם הצלוטייפ ששמים בלילה? אילו עוד אפשרויות קיימות? תודה יעל

יעל שלום, איני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי, והנושא אינו בתחום מומחיותי. בעיקרון, למיטב ידיעתי, בדיקות צואה מתקשות פעמים רבות לפספס תולעים. ממליץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג ילדים.

יש לי טחורים דרגה 4 מזה כשנתיים..הטחורים הם פנימיים..ולאחר יציאה יש לי צניחת רקטום...אחרי הישיבה בשירותים אני פשוט מחזיר אותם לבפנים....לפעמים.. אחרי עמידה ממושכת (מתוקף תפקידי כמאבטח) יוצא טחור או שניים.. וזה כואב ומציק.. מרגיש לי כמו סיכה שנעוצה לי בישבן.. חוץ מזה.. הטחורים לא כואבים אחרי יציאה.. אני פשוט מחזיר אותם.. הלכתי לפרוקטולוג שאישר לי שיש טחורים בדרגה 4 וניסינו לקשור אותם 3 4 פעמים כשכול מפגש הוא שבועיים אחרי כול קשירה.. זה לא עזר.. הוא אמר לי שאין ברירה ואני צריך ניתוח..או.. שאני פשוט יחיה עם זה כי זה גם ככה לא כזה מציק לי... אני לא יודע מה לעשות..ללכת לניתוח?..לא ללכת?.. מה הסיכונים.. אני פשוט מתוסכל...להגיד שהטחורים האלה מפריעים לי?...לא , אך אני לא אוהב את העובדה שי לי טחורים.. אבל לפעמים אחרי מאמץ או עמידה ממושכת אז זה במאמת מפריע לי.. מה לעשות?

שלום רב, טחורים כפי שאתה מתאר הם אכן בעיקרם בעיה הפוגעת באיכות החיים, האינדיקציה העיקרית לטפל בטחורים כירורגית היא שיפור איכות החיים. הפעולות הכירורגיות לטיפול בטחורים כרוכות כולן בשיעור סיבוכים נמוך, אך בתקופת החלמה ראשונית לא קלה. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהפעולה "דרסטית" יותר כך שיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר, אך תקופת ההחלמה הראשונית קשה יותר. מעבר לכך, ההחלטה צריכה להיות שלך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, אני סובל משהו כמו 12 שנה מטחורים. פרוקטולוג קבע אז שמדובר במקרה הקל ביותר שלהם ושלח אותי לדרכי עם משחות וכו'. בשנים האחרונות הם די רדומים ולא מציקים כי למדתי לנקות את האזור בצורה בלתי מתפשרת עם מגבונים לחים אחרי כל יציאה וזה פשוט הוריד את רמת ההתקפים שלהם. לפני שבועיים לערך התחיל דימום אדום בהיר בזמן יציאות ורק שם. הדמם נראה בבירור, פשוט אחרי הלחיצה הראשונה, טיפה של דם נקי נוזלת לאסלה. אני בן 42 ורוצה לעשות בכל מקרה קולונוסקופיה אבל השאלה שלי היא אם מדובר בטחורים מדממים, האם יש צפי שיפסיקו לדמם מתישהו או שכל עוד לא תהיה התערבות רפואית הם ימשיכו לדמם לנצח..? חשוב לציין כי הדמם קל מאד ומפסיק מיד עם סיום היציאה וניקוי המקום.. תודה על תשובתכם המהירה.

דוד שלום רב, דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להגרם על ידי טחורים פנימיים, ויכול בהחלט להיות דמם לסירוגין. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגיל 42 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי ניתן לרוב להסתפק בבדיקה חלקית של החלק המרוחק של המעי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר! אני כחודש לאחר לידה . לפני כשבוע החלו כאבים וגרד בפי הטבעת ובכל האיזור. הכאב בעיקר מתרכז לאחר יציאות. הכאב יכול להימשך אף שעות לאחר היציאה. אין עצירות. אני מרגישה נפיחות לאחר היציאה שעוברת מיד. חשוב לי לציין שאותו הדבר קרה גם לאחר הלידה הקודמת, וחשבתי שאלו טחורים. קניתי א תהתכשיו פרוקטו גליבנול שלא עזר. בסופו של דבר זה עבר אבל אחרי המון זמן- כמעט שנה!!! הכל בגלל שהתעצלתי לבדוק.. כעת הגעתי למסקנה שייתכן ואלו לא טחורים אלא פיסורה. האם זה נשמע הגיוני? אם כן- מה הטיפול? האם זה יכול להחלים ללא טיפול? אני קצת מפחדת מבדיקה מכאיבה באיזור הזה. בייחוד שיש תפרים לאחר חתך. מה יכול לעזור מעבר לטיפול? תודה!!!

נוש שלום רב, מלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להתאים לפיסורה בפי הטבעת, על אף שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. טיפול מעבר לכך דורש ביעני בדיקת מומחה לאבחנה והכוונת הטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, בני סובל בזמן יציאה מכאב חזק בחלק התחתון של עמוד השדרה (חוליה S1). הכאב בשיא עוצמתו בזמן היציאה וחולף מעצמו לאחר מספר שעות. יש לציין כי לאחרונה פיתח עצירות כתוצאה מהפחד מהכאב. בבדיקה רקטלית לא נמצאו פיסורה או טחורים. בבדיקת אנדוסקופיה של דרכי עיכול תחתונות לא נמצא דבר. האם יש הצדקה לבצע מנומטריה רקטלית כאשר הכאב אינו בפי הטבעת אלא, כאמור, בגב התחתון?

לאמא שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם ההפניה למנומטריה היא במחשבה שכאביו של בנך נובעים מהפרעה בהרפיית רצפת האגן, הרי יש טעם לבצע בירור של תפקוד רצפת האגן, כולל מנומטריה. אם המחשבה היא שהכאב הוא ממקור עמוד השדרה עצמו, קשה לי לראות במה תתרום מנומטריה.

שלום , אני אחרי ניתוח להסרת טחורים ולאחר הניתוח נותר לי קפל עור בפי הטבעת. למיטב הבנתי אין לכך שום השלכות רפואיות ובכל זאת הייתי מעדיף להסירו. רציתי להתעניין במה כרוך הדבר ? האם ההליך מסובך ? האם מומלץ ? תודה רבה

דניאל שלום, בניתוח לכריתת טחורים אנו מקפידים מאד להשאיר גשרי עור מספקים בין קבוצות הטחורים, בכדי למנוע הווצרות היצרות של פי הטבעת, ולכן לעיתים נשארים לאחר הניתוח קפלי עור קטנים, שלרוב ההשלכה שלהם היא אסטתית בלבד. כריתתם היא פעולה כירורגית פשוטה יחסית אך כרוכה בכאבים בתקופת ההחלמה שדי דומים לאלו לאחר כריתת טחורים.

האם הפעולה הכירורגית כרוכה בהרדמה כללית? או האם מדובר בפעולה פשוטה המתבצעת במרפאה ? תודה רבה לך על עזרתך.

יש לי אותה בעיה של דניאל אחרי הניתוח קפל עור קטן אבל לפי מה שאני רואה הצרתו א הייתה גורמת להווצרותה של פי הטבעת הפוך אחרי הניתוח פתח פי הטבעת אצלי התרחב שאלתי אסטתית זה מפריע לי ואני מעוניינת להציר יש דרך אחרת חוץ מניתוח וקריתה כדי להסיר משחות למשל שגורמות להתכווצות הקפל פניה עד לקליפתו והרפיתו??

אני בן 45 ויש לי טחורים פנימיים למעלה מ 10 שנים בלי כאבים. לפני כחודש החל דימום חזק בזמן יציאות הדימום הוא דרך חריר שנוצר בצד הימני בתוך פי הטבעת כניראה באיזה וריד ואין כאבים אבל . . . סילון של דם יוצא בכל פעם שאני עושה פעולת כיווץ טיבעית לאחר היציאה להערכתי בכל יום אני מאבד כ - חצי כוס דם . מאז החל הדימום עברו כ 3 שבועות ללא שינוי האם יש סיכוי שהחריר יסגר מעצמו ? מה הפתרונות לבעיה מסוג זה ? מודה לתשובתך

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להתאים לדימום מטחור פנימי. קשה מאד להעריך את כמות הדימום לפי הסתכלות באסלה, וחשוב לעקוב אחר ספירת דם ורמות ברזל בדם. אם ההמוגלובין ורמת הברזל אינם יורדים סביר להניח שכמות הדימום כזאת שהגוף לפצה עליה ללא בעיה, ואז מדובר בעיקר בבעיה של איכות חיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגיל 45 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי סביר שניתן יהיה להסתפק בבדיקה של חלקו הסופי של המעי הגס בלבד. אם מופיעה אנמיה, ירידה בברזל, או סבל מתמשך ומציק, יש סיבה לשקול טיפול כירורגי כלשהו בטחורים. ישנם קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, החל בקשירתם דרך סוגי ניתוחים שונים. מידע כללי על טיפול כירורגי בטחורים מצורף למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בת 48 ולפני כחודשיים התגלו סביב פי הטבעת (בחוץ)נגעים של קנדולימה,אין הרבה וזה לא כואב או מדמם. המליצו לי לעבור ניתוח בהרדמה מלאה והתור הקרוב נקבע לעוד חצי שנה. רופאת המשפחה המליצה לנסות להשתמש בתמיסת קונדילוקס ,עדיין לא השתמשתי בתמיסה מחשש לצריבה . האם תמיסה זו יכולה להעלים את הנגעים או שרק ניתוח,והאם עד מועד הניתוח לא יהיה החמרה במצב. אשמח לחוות דעתך. תודה רבה.

חני שלום, כעיקרון, אם מדובר בנגעים חיצונית לפי הטבעת בלבד, ובבדיקת מומחה בתחום זה אין נגעים בתוך תעלת פי הטבעת, ניתן להשתמש בתכשירים כגון קונדילוקס, או למרוח משחה המכילה אותו חומר ונקראת אלדרה (לרוב יותר קל לשימוש), אשר יכולים לעיתים להעלים את הנגעים ולחסוך את הצורך בניתוח. אם ישנם גם נגעים פנימיים, מומלץ לטפל ניתוחית.

בעצירות או סתימת מעים הנגרמים מאכילת אפרסמונים וכד',האם יש מקרים שהצואה הקשה תקועה עמוק במעלה המעי הגס, או אפילו במעי הדק, או שזה רק בחלק התחתון של המעי הגס. אני מדגיש שוב שהשאלה גם על עצירות אבל גם על מקרים קשים יותר של סתימות מעיים.

גיל שלום, אכילה מוגזמת של אפרסמונים יכולה לגרום לחסימת מעי דק, אך אינה גורמת לחסימת מעי גס או לעצירות. אם אתה סובל מעצירות, יתכן שיש לכך סיבה אחרת, וניתן מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר זמורה אני סובל מפיסורה 4 חודשים, טופלתי במשחת נפידיפין ורסטרוג'סיק, הטיפול לא מצליח. רגע לפני החלטה לקבוע תור לניתוח רציתי לקבל חוות דעתך האם נכון לנסות את הזרקת הבוטוקס או לוותר על השלב הזה מניסיונך עם מטופלים אחרים, מה שעור ההצלחה במקרה כשלי להפטר מהפיסורה בהזרקת בוטוקס ביחס לניתוח והאם ניתן יהיה לבצע ניתוח ישר אחרי או שיהיה צורך בהמתנה של שלושה חודשים ? שאלה אחרונה האם אתה מנתח לקוחות שב"ן של מכבי? תודה מראש יהב

יהב שלום, שעור ההצלחה של בוטוקס בהקלת הסבל הנגרם על ידי פיסורה לפי הספרות הרפואית נע על סביב 60-70%, לעומת כ 95% בניתוח. אם הטיפול בבוטוקס נכשל, לרוב ניתן להמשיך לניתוח תוך כשבועיים- שלשה. לשיקולך. איני עובד עם קופת חולים מכבי.

שלום רב, הנני פונה אליך על מנת לנסות ולברר את סיבת הכאב שלפעמים תוקף אותי באזור פי הטבעת ומקרין לכיוון האשכים. הכאב הוא פנימי יותר. זה קורה גם לאחר היציאות או לאחר קיום יחסי מין. עלי לציין שהכאב נמשך כ-10 דקות וחולף . היציאות סדירות ואין דימומים והבריאות בסה"כ תקינה. מה יכולה להיות הסיבה לכאב זה?

אבי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בת 22, לאחר טיול מרובה שלשולים במזרח לפני כחצי שנה התחלתי לסבול מטחורים פנימיים שיצרו פיסורה, אחרי ביקור אצל מספר רופאים הגעתי לד"ר שכטר שהמליץ לי על סיבים תזונתיים והעברת היציאות לערב באמצעות נרות גליצרין, את הסיבים אני לוקחת בהתמדה אבל עם הנרות פשוט לא הצלחתי להתמודד ונותרתי עם היציאות בבוקר, אציין שהן לא קשות ואין לי בעייה להוציא אותן, אף פעם לא סבלתי מעצירויות מיוחדות... לאחרונה הד"ר הציע לי לעבור טיפול בהאל דופלר, עברתי את הטיפול ביום ראשון האחרון, למרות כאבים מאוד חזקים לאחר הטיפול הקשבתי לעצתו של הד"ר והמשכתי לנסות את נרות הגליצרין, אחרי יומיים של דחיפות, יציאות לא טבעיות והמון כאבים החלטתי שאני פשוט לא מסוגלת והיום נתתי לעצמי ללכת בבוקר באופן טבעי וללא לחיצות, זה היום הראשון שבו אני מרגישה מעט טוב יותר, אבל פתאום יצא לי טחור חיצוני, עד עכשיו היו לי רק טחורים פנימיים ואני חוששת שבעקבות הטראומה +הדחיפות של הנרות יצא הטחור החיצוני וכל הטיפול הלך לפח... בכל פעם שאני מדברת עם הד"ר הוא אומר לי שאני חייבת להמשיך עם הנרות אבל אני פשוט מרגישה שזה עושה לי רע, אני מצטערת אם כתבתי פה מגילה אני פשוט כבר לא יודעת למי לפנות והתורים לפרוקטולוגים כל כך רחוקים... האם היית מייעץ לי להמשיך עם נרות הגליצרין ויהי מה ? מה לעשות עם הטחור החיצוני שיצא ומה זה אומר לגבי הטיפול שעברתי? אני ממש אשמח לכל תשובה או תגובה , זקוקה לעזרה חיובית

שירה שלום, ככלל, למיטב ידיעתי, אין חשיבות לתזמון היציאות (דהיינו בוקר או ערב) בטיפול בטחורים, כל עוד הן רכות וללא מאמץ. פעמים רבות השימוש בנרות לאחר פעולות כירורגיות בפי הטבעת (או באנשים עם פיסורה) כרוך באי נוחות ניכרת, ובוודאי שאינו הכרח. במגבלה שאיני יכול לתת יעוץ אחראי ללא בדיקה, טחורים חיצוניים לרוב נספגים עצמונית בטווח ממוצע של כשבועיים, ולרוב אינם פוגעים ביעילות של HAL לטווח ארוך.

שלום רב לדוקטור הנכבד, חותני בן 87 סובל מ- Prolaps, טחורים חיצוניים והרחבה של פי הטבעת ל- 3 אצבעות וללא טונוס. הוא מועמד לניתוח לתיקון ה- Prolaps ע"ש אלטמאייר. שאלתי: האם ניתן לתקן את התרחבות פי הטבעת במהלך הניתוח? כירורג אחד אמר שאפשר לתקן בשיטת Thiersch. כירורג שני אמר ששיטה זו מיושנת, אינה בשימוש יותר ואת ההתרחבות לא ניתן לתקן. בברכה ובתודה דויד

דויד שלום, טירש היא אכן שיטה מישנת שניתן לומר שנזנחה בעשורים האחרונים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לשיפור חכולת השליטה בפי הטבעת, כולל אפשרות להזרקת חומרים מעבי רקמה סביב פי הטבעת (כגון חומרים הנקראים PTQ או סולסטה). יש לציין שלכל פעולה כירורגית יש תועלת ויש גם סיכונים, ולכן הייתי מציע לחכות מספר חודשים לאחר תיקון הפרולפס, ולראות אם יש בכלל בעיה הדורשת טיפול.

שלום דוקטור לפני יום הרגשתי בתוך פי הטבעת כמו בליטה קטנה טיפ טיפה כואבת השאלה מה לעשות לחכות שזה ירד או ללכת לרופא כי נראה שפעם היה לי את זה וזה עבר לבד זה כמו גולה קטנה בתוך פי הטבעת האם ללכת לרופא ולאיזה רופא לפנות תודה רבה ויום טוב

אביב שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס בפי הטבעת ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הממצא לא מאד מציק, ניתן לנסות לחכות לראות אם הוא חולף עצמונית. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם ישנה החמרה ניכרת בכאב, חום, הפרשה מוגלתית וכד' יש לפנות מיידית לכירורג או לחדר מיון. אם אין הטבה תוך כשבועיים- שלשה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.