פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, אני בת 17 לפני חצי שנה בערך היה לי הילקובקטור בקיבה וטופלתי בעזרת אנטביוטיקה. אח"כ גילו לי תולעים עם הצואה וקיבלתי כדורים והתולעים נעלמו. בחודשים האחרונים התחלתי לסבול מכאב בטן התחתונה והרופאה שלחה אותי לבדיקת גסטרו ויצא תקין כנ"ל בדיקות דם בשביל לראות אם אני לא אלרגית למשהו והכל יצא תקין. בחודשים האחרונים סבלתי גם מעצירות / שילשול ולפעמים יוצא לי ריר עם הצואה. סליחה שאני מגעילה אבל אני מכניסה את האצבע שלי לפי הטבעת בשביל לעזור לצואה לצאת והתחלתי להרגיש מי "גולה" במעי "שעטופה " בבשר. הגולה לא כואבת ולא גדלה , אבל הגודל שלה הוא גדול ויש לציין שגם לא יוצא לי דם עם הצואה. א. האם יש לי ממה לחשוש? ( הכאבים באים וחוזרים והפעם כואב לי יותר) ב. אבא שלי אמר שזה יכול להיות טחורים , האם זה נכון? כי זה בלוטה שכאילו העור של המעי עוטף אותה (הגולה גם קצת קרובה לפי הטבעת). אשמח לתשובה במהרה.. אחת בחרדה...

ויש לציין שהיא גם קצת קשה

שלום רב, ממצאים כפי שאת מתארת יכולים בהחלט להתאים לטחורים, למרות לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 17 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. כמו כן, מהודעתך נשמע כי יתכן שאת סובלת מקשיי התרוקנות מסויימים, שאם אכן קיימים, יכולים להגדיל את הסיכוי להתפתחות בעיות שונות בפי הטבעת. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר עודד זמורה שלום רב, אני בת 43 לאחר 4 לידות,לפני 5 חודשים עברתי נתוח פיסטולה עם חוט סיטון רפוי שהודק כל שבועיים,אך הפיסטולה חזרה שוב באותו המקום.(במהלך השנה האחרונה עברתי 2 ניתוחים לניקוז אבצס) מאחר והפיסטולה מעורבת עם שרירי הסוגר יש חשש שניתוח נוסף יפגע בסוגרים. שאלתי היא:1) מהי שיטת הניתוח המתאימה ביותר במקרה כזה?בבדיקה נמצא כי אורך הפיסטולה הוא כ 3 ס"מ 2)האם ניתוח עם פקק קולוגן יכול לעזור? 3)האם אתה מנתח באסותא? אודה לתשובתך.

ורד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הטיפול הכירורגי בפיסטולה החוצה כמות ניכרת של שרירי סוגרים הוא ניתוח משמר סוגרים אשר אינו מערב חיתוך של השרירים. ישנן מגוון של שיטות ניתוחיות משמרות שרירים, ולכל אחת מהן יתרונותיה וחסרונותיה, כולל נסיון תיקון עם חומר ביולוגי, כולל פקק קולגן או דבק ביולוגי, תיקון בין שרירי הסוגרים הנקרא LIFT, ותיקון דרך פי הטבעת באמצעות מתלה רקטום. יש להתאים את הטיפול המתאים לכל מטופל לפי אופי הפיסטולה, ודיון משותף עם המטופל. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. שיטה חדשה נוספת היא קשירת תעלת הפיסטולה במרווח בין שרירי הסוגרים (LIFT), מבלי לחתוך שרירים אלו. מדובר בשיטה חדשה יחסית, שהנסיון בה רק מתחיל להצטבר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות.

כ-14 חודשים לאחר ניתוח PPH כושל (ההתקן הונח נמוך מדי) ושני ניסיונות תיקון (בידי מנתח אחר), סובל מטנזמוס והתכווצויות. האם לדעתך זריקת בוטוקס עשויה להקל, והאם אתה עוסק בכך? תודה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. זריקות בוטוקס מבוצעות בעיקר לאינדיקציה של פיסורה בפי הטבעת או להפרעות בהרפיית רצפת האגן, ואני, כמו רבים אחרים, מבצע זריקות כאלה באינדיקציות הנ"ל. קשה לי לומר מתאורך וללא בדיקה אם יש מקום להזרקת בוטוקס במקרה שאתה מתאר.

תודה על התשובה. האם צריך להגיע למרפאה עם בדיקות מכשירים קודמות (אלו?) או ניתן להגיע לאבחון גם בבדיקה ידנית?

שלום ד"ר, אני בת 25, לפני כחודש כמה שבועות של דם טרי בצואה, לאחר בדיקת פרוקטולוג מצא טחורים והמליץ טיפול. מאז אין כמעט דם אך הופיעו כאבי בטן תכופים (די עמומים, בדרכ בצד שמאל של הבטן), עצירות ושילשולים (אין יציאות רגילות בכלל), לעיתים בחילות קשות. האם מומלץ לעבור קולונוסקופיה? (עשיתי אחת לפני כ5 שנים עקב בעיית בחילות והקאות והיא נמצאה תקינה...) תודה רבה!

יש לציין שחזר הדם בצואה בכמות די גדולה, דם בהיר בניגוב ובאסלה... אני מודאגת מאוד, האם אלו הטחורים?(שלפעמים מדממים ולפעמים פחות?) או שיכול להיות משהו יותר חמור? והאם אני צריכה לדאוג מאיבוד דם??

רומי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להתאים לדמם מטחורים פנימיים, אך בשילוב עם יציאות לא סדירות יתכן שיהיה נכון לשלול בעיות אחרות היכולות לגרום לדמם כגון דלקות מעי (הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 25 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד). מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול, אם יש צורך, גם לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

שלום רב, בן 35 לפני כשבועים היה לי דימום טרי בצואה לאחר מכן נעלם. לאחרונה חזר שוב ומספר פעמים שהיה דימום. אין לי כאבים מיוחדים או חום הדימום מופיע רק במתן צואה ולא נמצאו ממצאים בבדיקות צואה או דם. בדיקה רקטלית של רופא משפ' היתה תקינה, גסטרולוג הפנה אותי לקולונוסקופיה. רציתי לשאול האם לדעתך יש טעם לבדיקה נוספת אצל פרוקטולוג? האם יש בדיקה נוספת שניתן לעשות לפני הקולונוסקופיה? אשמח מאוד לשמוע את דעתך.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 35 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך , והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, כפי שנשלחת על ידי הגסטרואנטרולוג, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. כמו כן, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, אם הדמם ימשך ויטריד, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

סובל מזה שבועיים מכאב רקטלי קשה במיוחד המתחיל בדרך כלל 10 דקות אחרי היציאה ומתפתח בהמשך לכאב חזק באזור הרקטום ובעכוזים הנמשך כל היום כך שלא ניתן לתפקד.את הכאב אני מרגיש כ-5 ס"מ פנימה.אין עצירות או דימום(לפעמים מרגיש מעין צניחה פנימית מסויימת). רופא כירוג טוען שיש לי ספזם של הספינקטר ופובורקטליס וכל מה שיש לעשות הוא אמבטיות (שלא עוזרות ממש). לפני 8 שנים הייתה לי הפרעה דומה אך עם כאב נסבל.אז עשיתי את כל הבדיקות והטיפולים האפשריים (ממנומטריה עד דפקוגרפיה והזרקת בוטוקס ועוד). הכאב אז פסק כעבור זמן רב ובהדרגה מעצמו (לא בעקבות טיפולים שלא עזרו). מה אפשר לעשות היום ובמיוחד להפחתת הכאבים הקשים (אז כדור רוקסט פלוס לפני יציאה מנע את התפתחות הכאב לאותו יום לפחות.היום הוא לא עובד כלל)??? תשובתך דחופה וחשובה לי מאד. בתודה, אדי

אדי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים טרומבוטיים, הפרעות בהרפיית רצפת האגן, ועוד. לכל אחת מבעיות אלו טיפול ספציפי. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לד"ר עודד זמורה שלום! אני בת 53 מעשנת נשלחתי לבצע ct מאחר והיו לי כאבי בטן חדים לעיתים. בct נמצא בבטן ימנית אמצעית בסמוך לצקום מודגמת אדנופתיה מזנטריאלית קלה עם בלוטות בגודל עד 9 מ"מ.בסונר כליות הדגים aml בגודל 6 מ"מ בכיליה שמאלית, כמו כן ביצעתי גם ct חזה ונמצא בlll נגע קוויטרי בלתי סדיר בגודל 14 מ"מ אני מודאגת מכל הממצאים ומבקשת לדעת איזה בדיקות אני צריכה עוד לעשות? והאם אפשר להסביר לי בצורה פשוטה מה קורה?

אור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בלוטות לימפה מעט מוגדלות במזנטריום, שהיא רקמת השומן דרכה עוברת אספקת הדם והניקוז הלימפטי של המעי, הוא ממצא לא ספציפי, שלא מכוון בהכרח לבעיה כזו או אחרת. מומלץ להוועץ במשמעות תשובה זו עם הרופא שהפנה אותך לבדיקה, ויודע לחבר את הממצאים בהדמיה לתלונותיך ולממצאי בדיקה גופנית. לגבי הממצאים בכליות ובריאות מומלץ להוועץ במומחים המתאימים.

עד שענית לי תשובה באמת המצב השתפר ברצוני לשאול כשמגרד מה לשים עדינול?מה לשים איזה משחה שמגרד ואיזה סבון להתרחץ פינוק הוואי או אל סבון לתינוק של ד"ר פישר כשאני מנגבת במגבונים צריך לייבש בנייר טואלאט אחרי זה תודה רבה רונית

רונית שלום, לכל שאלותיך התשובה אחידה- תמצאי מה הכי מקל עלייך ובזה תשתמשי. אין הנחיות רפואיות חד משמעיות בעניין זה.

שלום, אני בת 47, בריאה בד"כ. מזה כשלושה חודשים שאני "סוחבת" פיסורה. בשלושת השבועות האחרונים היו כבר 6 לילות ( לא ברצף לשמחתי ) בהם לא נרדמתי על רקע כאבים עזים בפי הטבעת. הלילה למשל.... המקום מרגיש עדין, דק, נפוח קלות ומאוד מאוד רגיש למגע. שחרור גזים ויציאות מלאות ( לאחרונה אין ריקון מלא ) מקלים בד"כ - אולם אינם מהווים פתרון מספק. אגב, התזונה לא מסבירה את ריבוי הגזים לאחרונה. יכולים להיות יום-יומיים ללא כאבים ורק נוכחות שקטה של האיזור - ואז מגיע יום איום ונורא. הכאב חד, רציף, לא מגיב לעזרקאין,לא נותן לישון. לאחר כל יציאה יש טחורים חיצוניים (אבחנה שלי )- אני שוטפת ומחזירה. ברקע: מאז הלידות, נראה לי טחורים חיצוניים שבאים והולכים. מעולם לא אובחנו. אפיזודה ראשונה של פיסורה לפני 7 שנים. גרביטציה מחמירה מאוד את תחושת הכאב. שנים שאני מבצעת פעילות בעמידה בהשענות על כסא בר. באפיזודה הזו, עברתי ממשחה ונרות של פרוקטוגליבנול לרקטוצורין ועכשיו אני עם רקיחה מיוחדת. הכי בא לי לצעוק: הצילו:) האם הנ"ל אופייני לפיסורה/טחורים? אולי מעורב עוד משהו? קראתי על סרטן המעי הגס - מבינה שזה לא זה.

רזיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רציתי לדעת אם זה מסוכן להסיר שיער מאיזור פי הטבעת בלייזר או IPL ( אינפרא אדום) תודה רבה

עידן שלום, איני מכיר סיכונים ספציפיים בהסרת שיער בלייזר באיזור פי הטבעת.

שלום רב, אני בן 50, ומזה כמה חודשים מופיע לי דימום מפי הטבעת לאחר יציאה. מדובר בדם על נייר הניגוב ואני רואה גם טפטוף של טיפות דם לתוך מי האסלה. ברצוני לציין גם שיש תקופות שאין בכלל דימום ולפעמים הוא כן מופיע אם יש יציאה קשה. כמו כן, לאחרונה נבדקתי לדם סמוי בצואה, לפרזיטים וכן תרבית צואה וכל התוצאות היו שליליות. מה יכולה אם כך להיות הסיבה? בתודה, יוסי

יוסי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם ממגוון סיבות, השכיחות בהם הן שפירות כגון טחורים ועוד. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני בן 34 ובריא לגמרי. בעקבות דימום שהופיע בצואה פניתי לפרוקטולוג אשר בתחילה איבחן כטחורים ונתן לי טיפול בנרות. בנוסף לכך הפנה אותי לבדיקת רקטוסקופיה ע"מ לשלול מקורות דימום אחרים. בבדיקה היה דימום במקום ונראו ארוזיות ועל כן נלקחה ביופסיה (הפרוקטולוג אמר שיש דלקת). טרם קבלתי את תוצאותיה, אך אני מודאג מאוד כיוון שקראתי חומר בנושא ונראה שסיבות נפוצות לארוזיות הן מחלות דלקתיות כרוניות (קרוהן וקוליטיס). ברצוני לשאול, האם ישנן סיבות אחרות לארוזיות אלו שאינן מחלות כרוניות? האם ייתכן שמדובר בדלקת מקומית הניתנת לטיפול או שמה אני צפוי לטיפול מורכב וארוך טווח? אשמח לקבל התייחסותך, בתודה מראש,

אלי שלום, ישנן דלקות ששגוון סוגים ברקטום, חלקן כרוניות וחלקן לא. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לחכות לתוצאות הביופסיה ולפנות שוב לכירורג המטפל לדיון על תוצאות הבדיקות.

שלום בת 55, מזה כעשר שנים אני סובלת מגרד בפי הטבעת. לאחר לידות סבלתי מטחורים אך לא נזקקתי לניתוח. אני מקפידה על תזונה מרובת סיבים ושתיית מים רבה. יציאות סדירות פעם ביממה ולפעמים פעמיים. אין לי דליפות משום סוג. אחרי יציאות שוטפת במים ולעתים רחוקות גם בסבון עדין מיוחד ומנגבת היטב. בזמנו נבדקה האפשרות של תולעים ונשללה. כמו כן הלכתי לרופא עור שנתן לי משחה שלא עזרה. מה שלעתים עוזר זה מריחה קלה של פרוקטוגליבנול ולפעמים פניסטיל שעוזר לעצור את התקף הגרד. אני לא סובלת מבעיות רפואיות נוספות למעט כולסטרול בו אני מטפלת בשלב זה בדיאטה וכרגע ערכו עומד על LDL=184 ו- HDL=41. כמו כן אני נוטלת טיפול הורמונלי חלופי קליוגסט (אך יצויין שבעיית הגרד קדמה בשנים רבות להורמונים). ושאלתי היא מה עוד ניתן לעשות או לאיזה סוג רופא לפנות. בתודה, מור

מור שלום, גרד אנאלי היא בעיה רפואית ידועה ומורכבת היכולה להגרם ממגוון של סיבות, שלעיתים קשה לאבחן, ולכן פעמים רבות הטיפול הוא בדרך של נסיון ולימוד מה עוזר ומה לא. בעיה רפואית זו מטופלת לרוב על ידי כירורגים קולורקטאליים ולפעמים על ידי גסטרואנטרולוגים המתמחים בבעיה זו. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה.

יש לי בעיה. כבר יומיים אני שם לב שכאשר אני נכנסת לשירותים, יחד עם הצרכים יש דם על הנייר. לפעמים אחרי בצרכים יש על הנייר רק דם ולפעמים עם הצואה. מה שכן זה לא הפעם הראשונה גם לפני חודש וחצי היה לי גם את אותה בעיה. כיום הדימום נגמר. אבל אני נכנס יותר לשרותים. אני כיום בן 19.6 מה דעתך?

מאור שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 19 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם הדמם חוזר על עצמו מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, שמי גלית, בת 35. בשלושת הימים האחרונים, מופיע לי דם בצואה. (יש לציין שאין דם בניגוב). בהתחלה לא רואים אותו במים של השרותים, רק לאחר מספר שניות הדם מתפזר מתחת לצואה, צבעו אדום בהיר. אצל אמי גילו בגיל 58 בבדיקת קולונוסקופיה ממצא סרטני שהוסר וטפו טפו מאז הכל בסדר. ממה יכול להיווצר הדם? מה עליי לעשות כעת?

גלית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 35 נמוך מאד , והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. לאור סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס בגיל צעיר יחסית יש לדעתי מקום לשקול בדיקה של הנעי הגס. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לייעוץ.

שלום רב, כתבתי כאן לפני כחודש על בעיית דימום אדום בזמן יציאות. הייתי אצל פרוקטולוג והוא אישר כמובן שישנם 3 טחורים בדרגה 1.5 עד 2. לא מצא דימום במעמד הבדיקה אך הפלא ופלא, מיד אחרי הבדיקה הדימום הפסיק לחלוטין ולא חזר עד היום (עניין של שבועיים). בכל מקרה, הוא שלח אותי לבצע קולונוסקופיה ויש לי תור ליום א' הקרוב. האמת היא שאני די חושש מהבדיקה. נכון שהיא נחשבת פשוטה יחסית אבל גם פה יש 0.1 אחוז של כשלונות וסיבוכים. האם יהיה נכון להמשיך לבדיקה, לאור העובדה שאני בן 42 ושאבי עבר ניתוח להסרת פוליפ ממאיר? (אני מניח שאני מנחש את תשובתכם אבל בכל זאת... ) תודה

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא באיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום לד"ר זמורה! אתמול ביצעתי את הבדיקה והתוצאות לשמחתי - תקינות לחלוטין. האנדוסקופ הגיע עד הצאקום ולא נצפו פוליפים ו/או נגעים אחרים. האמת שרווח לי. קצת שקט לחמש השנים הקרובות... וזה המקום לציין שכדאי תמיד לקרוא את ההוראות על תרופות ולא להתבייש גם לבדוק באינטרנט במקרה של ספק: הפרוקטולוג רשם לי ביצוע הכנה עם פיקו-סלקס כאשר הבהרתי לו במפורש (כאשר שאל אם אני סובל ממשהו) שיש לי בעיה של קריאטינין מעט גבוה (1.29) ושלא ברור ממש למה. לאחר שקניתי את החומר ביחד עם כדורי לקסדין, קראתי את ההוראות והתחוור לי שלא מומלץ כלל לקחת פיקו-סלקס לאנשים שיש להם בעיה בתפקוד כלייתי. זנחתי את החומרים שכבר היו ברשותי ולקחתי "מרוקן" שמומלץ כחומר ההכנה הבטוח ביותר. (דיברתי גם אישית עם פרופסור עוזי גפטר שתמך ברעיון של לזנוח את הפיקו-סלקס וללכת על מרוקן) מסקנה: לא להתבייש לבדוק אחרי הרופא. לא לסמוך בעיניים עצומות כי מדובר באנשים שעובדים קשה ולא אחת גם טועים. עוד זוג עיניים לא מזיק. העיקר הבריאות :)

שלום אני סובלת מעצירות , ביצעתי בדיקות דם רבות אולטנרסאונד ללא תוצאות מחשידות. הרופאה נתנה לי נרות להקלת העצירות ולאחר שסיפרתי לה כי הצואה שלי יוצאת צרה כמו עיפרון. שמתי לב ששריר פי הטבעת "לחוץ" תפוס והמעבר שם מאוד צר. לאיזה רופא עליי לפנות? האם יש פתרונות שאינם כרוכים בניתוח?

כמובן מה הטיפול? האם קיים תכשיר למצבי? והאם אפשר לטפל ללא רופא?

ליאת שלום, בעיות התרוקנות כפי שאת מתארת יכולות להגרם מסיבות רבות, חלקן הגדול מטופלות בפיזיוטרפיה מיוחדת לפי הטבעת הנקראת ביופידבק, וחלקן הקטן מטופלות ניתוחית. טרם ההחלטה על איזה טיפול להמליץ, כדאי לברר את תפקוד האיזור בבדיקת רופא מומחה ובדיקות הדמיה כגון מנומטריה, דפקוגרפיה ואולטרסאונד דינאמי של האיזור. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

אני צריך לעבור ניתוח פיסורה על ידי פרופסור וילוש שאני מבין רופא מעולה . השיטה שלו היא הרחבת פי הטבעת לעומת שיטה אחרת שהיא חיתוך . השאלה היא מה % הצלחה בשתי השיטות ומה השיטה המועדפת דבר נוסף כמה זמן אחרי הניתוח חוזרים לשגרה נורמלית מדברים על 70% או 95% הצלחה מה קורה עם אי הצלחה האם ניתן לתקן ?? אודה לך על תשובה מהירה ככל האפשר בתודה גבי

גבי שלום, שיעור ההצלחה של הרחבת פי הטבעת עם בלון דומה לזה של ניתוח לחיתוך כירורגי של שריר הסוגר הפנימי. הרחבה בלי בלון לא מקובלת היום שכן היא כרוכה בשיעור מוגבר של סיבוכין לטווח ארוך. שיעור ההצלחה הממוצע של ניתוחים אלו נע סביב 95%. חזרה לפעילות נורמאלית הוא אינדיבידואלית ואורכת לרוב כשבוע- שבועיים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב,אבי בן 72 עשה בדיקה ובדו"ח של אנדוסקופיה נמצא :בקרקעת הצקום פוליפ בקוטר כ-25 ממי על בסיס רחב ועבה,רך ומדמם במגע. הרופא הבודק אמר שזה נראה פוליפ שפיר לא סרטני ,מועמד לנסיון להסירו- הופנה ל-ct, ונשלחה ביופסיה. כמו כן, אדגיש שאבי נוטל אספירין קבוע לכן לא היה ניתן באותו רגע להסירו, הגיע לבדיקה עקב ירידה במשקל 4ק"ג למרות שתוצאה זו מתבטאת לאחר ניתוח החלפת ברך 5 חודשים קודם, אין אינדיקציות שונות כמו בעיות עיכול, יציאות, ושאר דברים מחשידים. 1. שאלתי הינה, האם גודלו של הפוליפ 25 ממי= 2.5 ס"מ יכול חלילה להעיד על התפתחות סרטנית? למרות אבחנת הרופא שזה שפיר ולא נראה סרטני גם עקב גודלו. 2.האם מיקום הפוליפ מהווה בעיה כלשהי במדע הרפואי גם לאחר הסרת הפוליפ?

גד שלום, פוליפ כפי באתה מתאר חייב לרוב להיות מוסר בשלימותו. אם הביופסיה תתמוך בהתרשמות של הגסטרואנטרולוג שמדובר בפוליפ שפיר, כדאי לנסות להסירו בקולונוסקופיה חוזרת, ואם מצליחים להסירו לחלוטין, וגם התשובה הפתולוגית של ההסרה המלאה מראה על פוליפ שפיר, ניתן להשתפק במעקב בלבד. בכל מצב אחר, יש מקום לשקול ניתוח להסרת הממצא, בין אם שפיר וביו אם ממאיר.

שלום, אני סובלת במשך שנים מטחורים ודימומים בעת יציאות ולאחר נסיונות לטפל במשחות ובחומרים מרככים נשברתי וביקשתי לטפל בניתוח להסרת הפיסורה. הכירורג הסכים איתי שכדאי לפתור כך את הבעיה. אין לי חששות מהניתוח, אך מכיון שעדיין לא הבאתי ילדים, ואני מתכננת בעתיד להכנס להריון אני חוששת שאני נכנסת לניתוח מוקדם מדי ובלידות הכל יצוץ שוב. האם הניתוח ימנע את הרגישות לחתכים ודימומים? האם עדיף להמתין כמה שנים לפני כניסה לניתוח? האם זה בעייתי לעשות את הניתוח שוב בעתיד? תודה

יעל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, פיסורה גורמת לכאבים עזים וטחורים מתאפיינים יותר בדמם. בשני המקרים, אם את סובלת במידה ניכרת, סביר בהחלט להציע ניתוח, ואין השפעה לכך על הריון בעתיד. טחורים יכולים להופיע שוב או להחמיר בעת הריון, ואז ניתן לטפל בהם שוב במידת הצורך.

בת 41 עברתי בדיקת סיגמוסקופיה עקב טחורים וקצת דימומים.התשובה כתוב גודש נקודתי תת רירית רקטום דיסטלי מעי הגס עד כפף טחול.לקחו גם ביובסיה .מה זה אומר?עברתי גם בדיקת גסטרוקופיה והכל היה בסדר.אני קצת מודאגת מזה שלקחו ביופסיה. אני צריכה לחכות כמעט חודש. מודאגת.

אילנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת לא נשמע חשוד לממצא ממאיר חלילה או משהו כזה, ויכול אולי להחשיד לדלקת קלה. מומלץ להמתין בכל זאת לתשובת הביופסיה ולהתייעץ אודות התוצאה עם הגסטרואנטרולוג המטפל.

עברתי ניתוח טחורים לפני 6 שנים. לאחר הניתוח התחלתי להשתמש בבידה לשם ניקוי וגם כדי לזרז התרוקנות. התחלתי להיות מכורה לבידה, ובלעדיו אינני מסוגלת להתרוקן.ניסיתי מס' פעמים להתרוקן באופן טבעי ללא מים, אך היציאות הן רבות ואין תחושת התרוקנות אלא הרגשה שיש עוד צואה ברקטום. אני חוששת לצאת לנופש של יותר מיום בגלל בעיית התרוקנות.אובחן אצלי רקטום רחב ולכן מצטברת צואה כמו פקק שלא מצליחה להתרוקן, ואינני מצליחה להפעיל לחץ חזק כדי להביא להתרוקנות מלאה. לאחר הרבה יציאות יש לי כאבים בפי הטבעת. אני משתמשת בפאראפין מידי יום, אבל אין שיפור משמעותי. האם יש לנתח כדי להצר רקטום? האם יש טיפול אחר? עלי לציין כי עברתי קולונוסקופיה קצרה (70 ס"מ)צד שמאל של המעי הגס והכל תקין.

חן שלום, בעיות התרוקנות כפי שאת מתארת יכולות להגרם מסיבות רבות, חלקן הגדול מטופלות בפיזיוטרפיה מיוחדת לפי הטבעת הנקראת ביופידבק, וחלקן הקטן מטופלות ניתוחית. טרם ההחלטה על איזה טיפול להמליץ, כדאי לברר את תפקוד האיזור בבדיקת רופא מומחה ובדיקות הדמיה כגון מנומטריה, דפקוגרפיה ואולטרסאונד דינאמי של האיזור. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום, אני בחורה כבת 30 ולפני שבוע וחצי ייצאו לי טחורים חיצונים (לא קשור ללידה )נתנו לי טיפול במשחה ופרכוסט נגד כאבים (מקווה שאני לא טועה בשם אני יודעת שזה ממשפחת האופיום) ועברתי כאבי תופת!!!המצב אומנם השתפר הם קטנו והתחילו להיכנס אבל לא עבר לגמרי ואחרי כל יציאה בשירותים הכאבים חוזרים ,תוך כמה זמן זה אמור לעבור ??אני משתגעת!! בנוסף אני סובלת בשבוע האחרון מבחילות ואני יודעת שזה עלול להיות ופת לוואי של הכדורים אבל הפסקתי לקחת אותם לפני יומיים .שאלה אחרונה ... האם מותר להתעסק בספורט בזמן הזה (שאין כאבים חזקים) ריצה פילאטיס וכדומה ?ואיך ניתן למנוע הזעה באזור . תודה .

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שישנו בינתיים שיפור עצמוני. טחורים טרומבוטיים (טחורים עם קרישי דם) לרוב נספגים בהדרגה בטווח ממוצע של שבועיים- שלשה, ואין מניעה לעסוק בספורט, גם אם יש זיעה באיזור, פרט להרמת משקולות כבדים, ולרכיבה על אופניים, אז הכסא לוחץ ישירות על איזור הטחורים, ויכול לגרום לאי נעימות ניכרת. אם הסמפטומים לא חולפים בטווח הזמן האמור מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ברצוני להתייעץ בנושא הטחורים אני מנהל אורך חיים בריא, מתאמן בחדר כושר באופן תדיר אך סובל מדי פעם מבעית הטחורים. לאחרונה התחילו אצלי דימומים לאחר צואה. הלכתי לכירורג, לאחר בדיקה ויזואלית הוא אבחן טחורים. והמליץ או בטיפול בטבעות או ניתוח. פניתי לקליניקה פרטית - קליניקה סאן. שם האבחון נעשה בעזרת מצלמה - אבחון RECTAL BLEEDING והומלץ טיפול לא זול(!) - 8000 שח על טיפול תרופתי, SCLEROTHERAPY, וטיפול בלייזר. שאלתי היא - אפקטיביות הטיפול - מעקב שם במשך שנה בלבד האם הקליניקה ידוע בעולם הקריפטולוגיה בארץ המלצות על אופן האימונים ותזונה תודה מראש!

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. סקלרוזציה וצריבה בלייזר הם טיפולים מוכרים לטחורים ואופן פעולתם, כמו גם יעילותם, דומה לזו של קשירת טחורים. מדובר בטיפול עם החלמה מהירה יחסית, שיעור סיבוכים נמוך, ויעילות מוגבלת. אין פורום זה נוהג לחוות דעה על מרפאה כזו או אחרת. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ברצוני לשאול עם המשחה אזראקאין משמשת רק לכאבים או גם מכווצת את הטחורים יש לציין שלא כואב ברצוני לשאול איזה אמבטיות לעשות מים חמים או פושרים לאחר מגבון אני מייבשת עם נייר טואלט את המקום שיהיה יבש ולא רטוב מהמגבון האם זה בסדר מה עושים שהמקום מגרד האם הוא מבריא מה לשים תודה

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שישנו בינתיים שיפור עצמוני. עזקראין בעיקר מטפלת בכאב ואין לה אפקט על ריפוי טחורים טרומבוטיים, ומומלץ לשבת באמבטיות חמימות במידה נעימה (למרות שגם המלצה זו לא נבדקה היטב באופן מדעי). את יכולה לייבש במה שנוח לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר נכסד, 2 שאלות לי בקשר לבדיקת זמן מעבר מעי גס לבירור עצירות כרונית: 1. קיבלתי 3 כמוסות כשאחת צריכה להילקח מידי בוקר. שכחתי לקחת אחת, אז לקחתי את שלושתן בטווח של יומיים (בוקר-ערב ושוב בבוקר). האם ה עלול להשפיע עלתוצאות הבדיקה? אם כן, כיצד? 2. האם הייתי צריכה להפסיק נטילת כדורי ברזל קודם לכן? תודה, א.

איילת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פענוח בדיקת זמן מעבר מעי גס מבוסס על זמן מתן קבוע של הקפסולות, ואם הזמן הצפוי אינו תואם את הזמן שבו אכן לקחת את הקפסולות, יכול להיות קשה לפענח את הבדיקה. מאחר שההבדל בין התזמון הרצוי לזה שבו אכן לקחת את הגלולות אינו גדול, סביר שאם הבדיקה תהיה באופן ברור תקינה או פתולוגית, התשובה תשקף את המציאות, אולם אם התשובה תהיה גבולית, יתכן שיהיה צורך לחזור על הבדיקה תוך תזמון מדוייק יותר. לפני ובזמן הבדיקה אסור לקחת חומרים משלשלים, אולם אין מניעה מנטילת ברזל.

שלום רב ! הייתי אצל פרוקטולוג שאמר שיש לי פיסורה הוא נתן לי משחה ניפדיפין למרוח פעמיים ביום..אני מורח אותה רק פעם ביום האם זה בסדר ? וגם לאחר יומיים של מריחה יש לי טעם מוזר בפה האם זה קשור למשחה ? תודה רבה

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. יש כיום 2 משחות נפוצות לטיפול בפיסורה- ניפדיפין, אותה מומלץ למרוח ארבע פעמים ביום, ורקטוג'זיק, אותה מומלץ למרוח פעמיים ביום, כך שבכל מקרה פעם אחת ביום זה פחות מהתדירות המומלצת. גם אם יש שיפור ניכר, מומלץ להמשיך במריחה לכ 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום, שמי שמרית ואני בת 26. אני חולת קרוהן (היצרות של האילאום)+מעורבות פרי-אנאלית מסובכת. (פיסטולה+דלקת ברקטום, תפקוד לקוי של הסוגר הפנימי). ניסיתי לקבוע תור טלפונית, אך נאמר לי שהמועד הקרוב ביותר הוא רק למרץ (ושעלינו להתקשר באותו יום לבדוק אם אתה מקבל חולים). האם זה הגיוני? (הרי בטוח יש ביטולי תורים) שמרית

שמרית שלום, אם את מדברת על תור למרפאה בתל השומר, איני מנהל את הרישום או התורים אישית, ולשם כך ישנו מרכז זימון תורים. פעמים רבות ישנם ביטולים, ולכן שווה להתקשר מדי פעם לברר אם התפנה מקום. אשמח לראותך.

שלום רב לפני חודשיים החלפתי גלולות, אתמול היו לי כאבי בן ושלשלתי, ראיתי דימום בצואה. אני חוצה, מה הסיבה?

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את פרטי המקרה ןללא בדיקה. ככלל, הסיכוי סביר שהדמם שאת מתארת נובע מבעיה שפירה כלשהי של פי הטבעת כגון טחורים פנימיים שהתבטאו כתוצאה מהשינויי בהרגלי היציאה, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן במקרה של דימום אנו ממליצים פעמים רבות לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם הדמם חוזר על עצמו, ומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום האם יש בעיה עם תבלינים שונים בתפריט של בעלי הפרעה פרוקטולוגית? מה לגבי קפה (נמס)? ושוקולד? תודה

אלון שלום, ישנו מגוון רחב של "בעיות פרוקטולוגיות" ואין טיפול בבעיה אחת דומה לחברתה. ישנן בעיות, כגון גרד אנאלי, בהן ישנו קשר ידוע בין תזונה (כולל זו שציינת) לבין הבעיה, וישנן כאלה בהן הקשר פחות ברור, והכלל בהן הוא שפשוט אל תאכל מה שאתה מרגיש סובייקטיבית שלא עושה לך טוב.

כלומר מזונות אלו אינם טובים בפיסורה?

ד"ר שלום, עקב סרטן הרקטום אני עתיד לעבור כריתה של הרקטום ופי הטבעת, סגירה של פי הטבעת, ויצירת סטומה. זאת בנוסף להקרנות ואולי גם כימותרפיה בהמשך. הכירורג והאונקולוג טוענים שעקב מיקומו של הגידול אין חלופות לניתוח. אני חושש לחיי המין שלי אחרי הניתוח, ולא יודע איך הם יראו ואלו חלופות יש עבורי לסקס אנאלי. באופן טבעי גם הרופאים דואגים דבר ראשון לחיי, ואני שמח על כך, אבל אין להם שום הצעות או תובנות בנושא ואני מאוד חושש. הייתי שמח לשמוע על חלופות לניתוח או לסקס אנאלי לאחר ניתוח שכזה, או על חוויות וניסיון של אנשים שעברו דברים דומים והפתרונות המיניים שהם מצאו. תודה על עזרתך.

שלום רב, צר לי לשמוע על מחלתך. מבלי לדעת את הפרטים המדוייקים אוכל רק לומר באופן כללי שאחוז ניכר מהמטופלים הלוקים בסרטן הרקטום נרפאים ממחלתם על ידי ניתוח וטיפול אונקולוגי הולם, בעוד סיכויי הריפוי אפסיים ללא ניתוח. לכן, המלחמה מוצדקת, גם אם היא כרוכה בסיכון, וגם אם יש לה מחיר. לאחר הניתוח אין פי טבעת, ולכן לא תוכל יותר לקיים יחסי מין אנאליים כמקבל. תצטרך למצוא פתרונות אחרים לשמור על חיי המין בשיתוף עם בן/ בני/ בנות זוגך. ואם תזדקק, תוכל לפנות למרפאות לטיפול מיני לייעוץ. בהצלחה בניתוח.

שלום רב! לסבא שלי שהוא מעל גיל 80 התגלו טחורים פנימיים. הוא מספר על מיעוט יציאות, לחץ בבטן התחתונה, חוסר יכולת לשבת לאורך זמן בגלל שכנראה מופעל לחץ נוסף על הבטן.. כמו כן הוא ממש מתאמץ בשירותים וזה ממש לא נעים לו ומוציא ממנו הרבה מאוד אנרגיה. הבנתי שהרופאים נתנו לו כל מיני משלשלים אך לדבריו הם לא עוזרים. יש לך המצלה כלשהי להקלת הכאב וחוסר הנוחות?

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלו של סבך. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

ברור לי שלא ניתן לאבחן דרך האינטרנט. רק רציתי המלצה כלשהי בסגנון: שילך לרופא ויבקש לעשות בדיקה X , שינוי תזונה כשלהי. דברים כאלה. כמובן שהוא יתייעץ עם הרופא האישי שלו פשוט קצת קשה לו עם השפה

שלום, מזה מספר חודשים סובלת מאוד מפיסןרה. לא החלימה עם טיפול משחתי ולכן עברתי ניתוח ללא חיתוך, רק הרחבה, לפני שבועיים וחצי. הכל נראה טוב עד אתמול. חזר הדימום בשירותים והתחילו כאבים אחרי, עוד לא בעצמה נוראית כפי שהיה בעבר. מה עושים?? יש גם טחורים פנימיים אך הפרוקטולוג המטפל אמר שבזה יטפל עוד מספר חודשים. האם יתכנו סיבות נוספות לחזרת הבעיה? לא סובלת מעצירות או שלשולים. האםצריך בדיקות נוספות? תודה

רינת שלום, לאחר ניתוח לפיסורה מומלץ להמשיך מומלץ ולהקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל נמשך מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, לפני כשנה גיליתי מעט תולעים בפי הטבעת אצלי, (ככל הנראה נדבקתי מבני הקטן שטיפלנו בתולעים אצלו) טיפלתי בעצמי באמצעות תזונה ושום ונראה שהבעיה חלפה. לפני כחצי שנה היתה לי תקופה קצת קשה במהלכה צרכתי המון מתוק וקמח לבן ולאחר מס' ימים מצאתי תולעת בפי הטבעת, שוב הרדתי את כל המתוק מהתזונה ולא היה זכר. לפני מס' ימים שוב הסיפור חזר על עצמו (אכילה מרובה של מתוק וגילוי תולעת) אני יודעת שתזונה משפיעה על התפתחות תולעים אבל האם בדרך קבע יש לנו תולעים במעי?? האם תולעים יכולות להיווצר שלא כתוצאה מהדבקה?? בני ככל שידוע לי נקי מתולעים. תודה מראש!

שלום רב, תולעים אינן מצויות במעי באופן תקין ולרוב מועברות באמצעות הדבקה. הטיפול העקרוני בהן הוא בתרופות נגד תולעים, ולרוב הטיפול פשוט וקצר (למשל ורמוקס- מנה חד פעמית ומנה נוספת לאחר כשבועיים). מומלץ לגשת לרופא/ת המשפחה לטיפול מסודר בתולעים.

שלום שאלתיהיא: בעבר היה לי דיברטיקולוטיס לפני כמה שנים. האם מחלה זאת יכולה לגרום לדלקות ברחם ומסביב לה? תודה דנה.

דנה שלום, כעיקרון, דיברטיקוליטיס פעילה יכולה לעיתים רחוקות לגרום לדלקת ברחם או בסמוך לו, אך לא סביר שדלקת כזו תהיה קשורה לדיברטיקטליטיס אם הדלקת במעי הגס שקטה ולא פעילה.

שלום דוקטור ברצוני לשאול שאלה לגבי בעייתי לפני 4 שנים עברתי ניתוח פיסורה ועד עכשיו היה בסדר אך בתקופה האחרונה אני מרגישה ששרירי פי הטבעת רפויים מאוד ובשעת יציאה לא יוצא הכל ואני מרגישה שיש לי עוד צואה שאיני יכולה להוציא וגם כשאני לוחצת אני מרגישה ששרירי פי הטבעת לא עובדים מה לעשות במצב כזה ?תודה מראש

שלום רב, תלונותיך על קשיי התרוקנות יכולות להחשיד להפרעה בהרפיית שרירי האגן, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר בימים האחרונים אני סובל מכאבים באיזור בלי קשר ליציאות. בעיקר כשאני זז/הולך וכו'. היציאות בסדר ולא כואבות בכלל. הכאב הוא במגע עצמו. מבט מקרוב זה נראה כמו סדק של עור יבש (כמו שיש בשפתיים מקור), ועור חשוף. עד שאני אגיע לרופא (לפחות עוד שבועיים כי אני חייב לנסוע לחול לכמה ימים) , אני מתלבט מה אפשר לעשות בינתים - האם לייבש את האיזור עם טלק , או דווקא לשים משחות שייתנו לאיזור לחות לשיקום ? זה בכלל פיסורה או אולי בעיית עור? תודה רבה

עודד שלום, תלונותיך לא נשמעות כתלונות אופייניות לפיסורה, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, אם מדובר בעור סדוק, ניתן לנסות למרוח משחת הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, עדינול, דזיטן וכד', להמנע ככל האפשר משפשוף בניגוב. אם אין הטבה מומלץ לפנות לרופא לבדיקה כשתוכל.

הייתי אצל רופא כירורג והוא נתן לי תרופה בשם קונסיל לטחורים וזה לא עזר מה עושים לחזור לרופא.

שרי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על טחורים והטיפול בהם מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אשתי שבוע לאחר לידה שבוצעה בניתוח קיסרי. סובלת ממיעוט יציאות ולדברייה מרגישה שיש לה טחורים פנימיים. יש לציין שבלי קשר ללידות,אשתי היא אדם בדרך כלל יש לה מיעוט יציאות. לאחר הלידה של הילד הראשון לפני 3 שנים,סבלה מטחורים חיצוניים וטופלה בהצלחה באמצעות משחת פרוקטוגליבינול. האם היית ממליץ במקרה זה שתיבדק על ידי רופא משפחה או כירורג?

אלון שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ערב טוב ד"ר זמורה, אשתי עברה כריתת רקטום וחיברו לה סטומה זמנית. מעניין אותי ברשותך לדעת: האם זה אומר שהקצה של המעי הדק מנותק מהמעי הגס ויוצא דרך החור בצד ימין של גופה או שהרופא קיפל את המעי הדק והוציא החוצה את הקיפול? ואיך הולך להתנהל ניתוח הפירוק של הסטומה? תודה מראש

נבות שלום, לרוב בניתוח מקפלים לולאת מעי דק מעט לפני סופו, מוציאים אותה דרך דופן הבטן ואז פותחים אותה. ניתוח הסגירה של סטומה כזו כרוך לרוב בחתך סביב הסטומה ולרוב אין צורך בפתיחת בטן מלאה.

שלום עודד אני בת 30, נשואה עם שני ילדים. חברה סיפרה לי שהיא ובעלה משחקים תפקידים הפוכים ז"א היא שוגלת את בעלה באמצעות סטראפון, והראתה לי זאת בסירטונים ששלחה לי לסלולרי. נדלקתי על הרעיון, דיברתי עם בעלי על כך, אך הוא אינו מוכן לשמוע על כך... אחרי מספר נדנודים, הוא הסכים בתנאי שאין שום סכנה, במשגל עם סטראפון, הוא מוכן בתנאי שאתה ד"ר עודד תאמר לו שאין שום סכנה בריאותית, נפשית ופיסית לגברים שנשים שוגלות אותם בתודה אורית, המצפה לתגובה מפורטת וכנה שאוכל להראות לבעלי בין טוב למוטב

אורית שלום, מבחינה פיסית, אין סיכון ניכר ביחסי מין אנאליים, הן לגברים והן לנשים, בין אם בחדירה רגילה או באמצעות צעצועי מין, כל עוד החדירה מבוצעת העדינות וללא אלימות, עם חומרי סיכה, ומופסקת מיידית אם יש כאב או אי נוחות. תחום עיסוקנו אינו עוסק בהערכת "סיכונים נפשיים".

בצילום בריום נתגלה שיש לי וולוולוס של הקיבה. ב-סי.טי בטן עליונה נמצא גם שיש לי בקע גבוה בסרעפת העליונה בצד שמאל. הומלץ לי על ניתוח. אני יודע שניתן לעשותו בלפרוסקופיה או בניתוח רגיל. לפני כשינה ורבע הוצא לי מהמעי פוליפ לא ממאיר ליד הצקום. מכיוון שאני נכה פוליו ב -4 הגפיים עם עקמת בעמוד השדרה אנימבקש לדעת מה הסיכונים שיש בכל אחד מסוגי הניתוח ומה התופעות שעלולות להיות מהניתוח. בינתיים אני סובל מכאבים יום יום עם תחושת בחילה וצרבת. תודה על תשובה מהירה.

יצחק שלום, מעבר לכך שנושא שאלתך אינו בתחום עיסוק פורום זה, יש לציין כי בחירת טכניקת הניתוח תלויה במשתנים רבים, כולל סוג הניתוח המתוכנן, ניתוחי בטן קודמים, מצבך הבריאותי הכללי, העדפת הכירורג המנתח ומיומנותו בטכניקות השונות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

בחודשים האחרונים, בערך אחת לחודש מופיע אצל בעלי על דופן הלחי השמאלי אבסס קטן נוקשה. לאחר ביקור אצל פרוקטולוג כירוג, הומלץ למרוח על האבסס משחת סינטומיצין. חשוב לציין שעד עכשיו זה עזר ותוך מספר ימים האבסס נעלם. לפני יומיים שוב יצא אבסס אבל הפעם גדול מאוד וממש בולט וקשיח ביותר ואף גורם לכאבים וקושי בישיבה. יש לי מספר שאלות: ממה מגיע אבסס כזה? האם הוא קשור לבלוטת הערמונית? האם יכול להיות שהאבסס הוא כתוצאה מסתימה של ורידים? האם יעזור לקחת אנטיביוטיקה או למרוח משחה כלשהי? תודה, נילי

נילי שלום, אם השאלה עדיין רלוונטית, מומלץ לפנות בדחיפות לבדיק כירורג או לחדר המיון, מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב, אני בת 29 ויש לי דם על הנייר בניגוב אחרי הצואה. וזה קרה כמה פעמיים במהלך החצי שנה... חשוב לי לציין שזה לא בכל יציאה. וקרה שגם ראיתי דם בצואה. אני מאוד טרודה.. כי זה כבר מאז חצי שנה התחיל... דודה שלי חלתה בסרטן מי הגס. האם לדעתך חשוב לי לעבור תבדיקת קולונסקופיה? האם בדיקה זו כואבת? תודה רבה

ימית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם דודתך לקתה בסרטן המעי בגיל צעיר מ 50, מומלצת קולונוסקופיה מלאה. אם בגיל מבוגר יותר, ניתן לדעתי לשקול בדיקה חלקית. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא מאיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום, אני בן 45, מזה כשנה סובל מפיסורה, טופלתי ברקטוגסיק שהקל קצת, רמת הכאב עולה ויורדת, בחודש האחרון ללא טיפול במשחה המצב משתפר וסביר יחסית עקב שימוש בפגלקס לריכוך היציאות. בבדיקה היום אצל רופא הוא אבחן פיסורה אחורית עמוקה ורגישה עם Senitnel Pile . המלצת הרופא היא לעשות ניתוח לכריתת הפיסורה. לדבריו הניתוחים שהיו מקובלים בעבר התגלו כגורמי תופעות לוואי של חוסר שליטה חלקי על הסוגרים. אשמח לשמוע את דעתכם וכן מה תהליך ההחלמה מכריתת הפיסורה וסיכוי ההצלחה. תודה

עינב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פיסורה היא כעיקרה בעיה של איכות חיים, ולכן האינדיקציה לניתוח היא בעיקרה הסבל הסובייקטיבי שלך, ולא ממצא כזה או אחר בבדיקה. לכן, ההחלטה על ניתוח צריכה להיות שלך. בנוגע לסוג הניתוח, שיטת הניתוח הנפוצה ביותר בעולם המערבי (ובישראל) כיום היא ניתוח פשוט יחסית לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, המכווץ בצורה ספאסטית במטופלים עם פיסורה. ניתוח יחסית פשוט זה מאפשר לפיסורה להרפא בכ 95% מהמטופלים, ומרבית הכירורגית משתמשים בכריתת הפיסורה, עם או בלי כיסוי עם מתלה רקמה, שהוא ניתוח קצת יותר גדול, רק באלו בהם חיתוך שריר הסוגר נכשל. יש לציין, כי כאשר הניתוח מבוצע בידיים מיומנות, שעור הירידה, ולו קלה, ביכולת השליטה בניתוח חיתוך הסוגר נמוך מאד. יחד עם זאת, ישנם כירורגים המאמינים בניתוח לכריתת הפיסורה כטיפול ראשוני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כשנתיים וחצי אובחן אצלי pilonidal sinus עם אבצס. בחודשים הראשונים לא סבלתי מהתופעה אלא רק היה דימום מזערי. לאחר מספר חודשים הכאבים התחזקו והחליטו לשלוח אותי לניתוח לכריתה. עשיתי את הניתוח בתאריך 13\5\2010. לאחר הניתוח נוצר פצע גדול שלא חלף במשך מספר חודשים לאחר המון שטיפות מקומיות+אמבטיות ביום, בנוסף לאחר השטיפה הייתי מניח פד גזה על הפצע הפעור. בתאריך 12/2/2011 עברתי ניתוח נוסף לכריתה\הטרייה. המשכתי באותו טיפול גם אחריי הניתוח השני ועד היום, 9/1/2012 לא ניסגר הפצע הפעור ומלא ההפרשות. מה אני יכול לעשות בעניין, למי אני יכול לפנות, והאם יש סיכוי שהפצע יהפוך לכרוני.?? אשמח לתשובה מפורטת כמה שאפשר. תודה, ניר.

ניר שלום, צר לי לשמוע על סבלך. סינוס פילונידאלי יכולה לעיתים להיות מחלה עקשנית וחוזרת הדורשת לעיתים מספר ניתוחים על מנת לרפאה כליל, אולם נדיר שישנו סינוס פילונידאלי שלא מצליחים בסופו של דבר לרפאו כלל. לעיתים, בפצעים קשי ריפוי אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם פלסטיקאים המתמחים בפצעים כאלו, וכאמור נדיר מאד שלא מצליחים בסופו של דבר לרפא את הסינוס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לבן שלי בן 19 היבחנו פיסטולה וישר המליצו על ניתוח הוא מאד מפחד כי שמענו שההחלמה מאד קשה. האם יש דרך אחרת? ואם לא מטפלים ומשאירים את המצב כמו שהוא האם יכול להיגרם נזק? בתודה מראש מ.

לאמא המודאגת שלום, פיסטולה בפי הטבעת היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטפל בה היא על מנת למנוע את הסבל שהיא גורמת. הטיפול העקרוני בפיסטולה הוא כירורגי, ולרוב אין תרופה, משחה וכד' שיכולים לרפא פיסטולה. אם לא מטפלים בפיסטולה, סביר שהיא תתמיד, ויכולה לעיתים ליצור אבצסים חוזרים באיזור פי הטבעת. למיטב הבנתי בנך בן 19. נראה לי חבל שיחיה את השנים הרבות שעוד נותרו לו עם פיסטולה. מידע על שיטות התיקון העיקריות מפורט למטה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום קראתי על הטיפול הנ"ל ולא הצלחתי להבין כמה דברים: 1) האם הטיפול הפיזי נעשה בשניה אחת ( ע"י ירי כל הסיכות בבת אחת ) ? 2) האם הסיכות הן ממתכת ?.... והאם הן נשארות בתוך הגוף לתמיד? 3) אין מתקנים אם חלילה סיכה שנורתה חדרה ויצאה אל מחוץ למעי ? האם בכלל ניתן לשלוף את הסיכות האלה במקרה וטיפול לא הצליח ? 4) כמה שנים משתמשים בסוג הזה של טיפול בארץ ובעולם מודה מראש על תשובתך הלומדת יאיר

יאיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח PPH לטיפול בטחורים הוא ניתוח הנפוץ באירופה מזה כ 15 שנים ובארץ (כמו גם בארה"ב) מזה כ 10 שנים, בו מבצעים כריתה של טבעת רקמה ברקטום התחתון, באיזור עני בעצבי תחושת כאב, בעזרת מכשיר הנקרא סטייפלר, תוך חיבור מיידי של קצוות הרקמה באמצעות סיכות טיטניום הנורות כולן בבת אחת. פעולה זו מקבעת את הטחורים במנח הנכון שלהם בפי הטבעת, ואז הם לא צונחים ופחות נוטים לדמם. בעיקרון הסיכות יכולות להשאר במקומם לתמיד, אך הנסיון מלמד שחלקן כנראה נושר לפעמים עצמונית לאחר שהרקמה סיימה את ריפויה. ניתן להוציא את מרבית הסיכות בפעולה ניתוחית בעת הצורך, אולם נדיר שיש בכך צורך.

שלום, לאחר בדיקה אצל רופא עור - הבנתי שיש לי פטרייה בחלק החיצוני הרופא אמא לי שזה אמור לעבור תוך שבוע ימים לאחר טיפול . קיבלתי טיפול באמצעות משחה בגלל גרד בפי הטבעת. קיבלתי 2 סוגים : 1. PROCTOZORIN OINT 25 GR (טיפול נגד טחורים-לא ברור לי למה היות ואין לי טחורים) 2. TEVADERM CREAM 15G - טיפול נגד פטריה שאלתי היא האם עלי לקחת את 2 המשחות הללו ביחד ז"א במקביל או לחוד? כמה פעמים ביום ??? הרוקח לא אמר לי לגבי כמות הפעמים.. יום טוב שלי

שלי שלום, לצערי קשה לי לענות במדויק מבלי לדעת את ממצאי הבדיקה. כעיקרון מומלץ להפריד בין התרופות. פרוקטוצורין ניתן למרוח לפי הצורך ואין ממש מגבלה או מספר פעמים ביום שחייבים למרוח. לגבי טבעדרם, לרוב מורחים אותה פעמיים ביום, אולם במגבלה שלא בדקתי אותך, איני יכול לתת הנחיות מדוייקות, ויש למרוח לפי הוראות רופא העור הבודק.

שלום רב לפני קצת יותר משנה סיימתי טיפול של קשירת טחורים ברמה 2 . בשנה האחרונה הקפדתי לשמור על תזונה נכונה ורוב היציאות היו סדירות וקלות לאחרונה חזרו לי דימומים בעת יציאה במידה ואכן חזרו הטחורים האם ניתן ורצוי לבצע קשירה חוזרת ? האם ישנו תהליך רפואי עדיף שיפתור את הבעיה באופן קבוע \ לאורך זמן רב יותר תודה . דרור

דרור שלום, טחורים כפי שאתה מתאר הם בעיקרם בעיה הפוגעת באיכות החיים, וכל עוד לא מופיעה אנמיה או חסר ברזל, האינדיקציה העיקרית לטפל בטחורים כירורגית היא שיפור איכות החיים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהפעולה "דרסטית" יותר כך שיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר, אך תקופת ההחלמה הראשונית קשה יותר. אם הטחורים פוגעים באיכות חייך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך