פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

אני אחרי שני ניתוחים של סינוס פלונידאל שבשני הרחיבו אותו לפלאפ,כבר חלפה שנה ועדיין אני סובלת מהפרשה מוגלתית לפעמים דמית ,כאבים שבאים וחולפים.ילדתי לאחרונה ובמשך כל ההריון טופלתי באנטיביוטיקה(אוגמנטין) וכל רופא שניגשתי אליו טוען שאני צריכה לבצע ניתוח חוזר,אני כבר לא יודעת מה לעשות הניתוח האחרון שביצעתי השבית אותי כמעט חודשיים וחצי והיום אני עם ילד אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה שוב, האם יש דרך לרפא את הדבר הזה??? זה עובר מתישהו??

מיטל שלום, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי, ואם את אכן סובלת מסינוס חוזר, כנראה שיש מקום בכל זאת לשקול טיפול כירורגי נוסף, בזמן שהכי מתאים לך. ישנן שיטות כירורגיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, כולל ניתוחי כריתה עם כיסוי החלל במתלה, ואף אחת משיטות אלו לצערי איננה מושלמת, אולם נדיר שעם עקשנות ודבקות במטרה אנחנו לא מצליחים לבסוף לרפא את הסינוס.

שלום רב . הייתי רוצה לקבל המלצה למשחה שמכילה חומרים מגנים למניעת גירוד מהסוג שיוצר מחסום פיזי על העור המונע מגע של העור המגורה עם נוזלים או צואה מהרקטום. תודה.

יוסף שלום, מומלץ להשתמש במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, פנטן, דזיטן, עדינול, ועוד, הניתנות למכירה בבתי המרקחת ללא מרשם.

יש לי בעיה כבר שנים של גרד אנאלי. בעבר (20שנה) נותחתי על ידי פרופ' פפא משה ועדיין סובלת מאותה בעיה. יש לי תור לשני רופאים ואני לא יודעת למי ללכת. בבקשה תעזרו לי. אחד הוא ד"ר קולר משה בכיר כירוגיה תל השומר והשני הוא רון לביא בכיר כירוגיה באסף הרופא. אנא עזור לי לבחור. בברכה, רוני

רוני שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ ספציפית על רופא זה או אחר. כן אוכל להמליץ לבחור במומחה לכירורגיה קולורקטאלית, שכן נושא הגרד האנאלי הוא בתחום התמחות זה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

האם לאחר הזרקת בוטקס- א. רצוי להמשיך למרוח ניפדיפין/רסטוג'סיק? ב.להמשיך באמבטיות חמות? ג.מותר לבצע הליכות ספורטיביות מאומצות (של כ-4 ק"מ)? בתודה

שלום רב, לשאלה האם לאחר הזרקת בוטוקס צריך או לא צריך להמשיך טיפול בניפדיפין או רקטוג'זיק אין תשובה מוסמכת בספרות הרפואית, אולם לדעתי האישית, מאחר שמדובר בתרופות שמיועדות להרפות את השריר הפנימי סביב פי הטבעת בשני מנגנונים שונים, אין סיבה להפסיק את המשחות. ניתן לבצע פעילות ספורטיבית לפי הרגשתך, פרט אולי לרכיבה על אופניים המפעילה לחץ ישיר על איזור ההזרקה (וגם זה לא מדעי...)

שלום עודד עברתי קשירת טחורים לפני ארבעה ימים, ומאז הקשירה היציאות כרוכות במאמץ קל. שאלתי היא האם כדאי להשתמש בתרופה נגד עצירות כמו אגיולקס? תודה

שלום רב, מומלץ בהחלט לאחר קשירה להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים או במרככי יציאות סינטטיים הניתנים לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא (אגיולקס מכיל בנוסף לסיבים גם סנה ולכן אינו מומלץ לשימוש יותר ממספר שבועות), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, בשבוע שעבר חשתי בגירוי הולך ומתחזק בפי הטבעת בלילות. ביום שישי הסתכלתי בצואה וגיליתי הרבה מאוד תולעים לבנות ורזות. באותו ערב כבר לקחתי כדור וורמוקס. מאז גם הפסקתי עם הסוכר, התחלתי לאכול הרבה שום, גרעיני דלעת, גזר, לשתות חליטת דרדר ולענה, הקפדתי על ההגיינה כמו שצריך והבוקר אף החדרתי "נר שום". אך נכון לערב זה א-י-ן כל שיפור, לא בהרגשה ולא בנראה לעין. האם זה תקין? האם יש עוד משהו שיכול לעזור לי? פנייה לפרוקטולוג\בית חולים היא רלוונטית..? תודה

שמדי פעם אני "סובל" מטחור ואכן היום ראיתי דם על נייר הטואלט. האם פצע בפי הטבעת מהווה סיכון? יש סיכוי שהתולעים יטילו עליו ביצים?

גיא שלום, מומלץ לקחת מנה חוזרת של ורמוקס 10 ימים לאחר המנה הראשונה, ולהפסיק את כל שאר הטיפולים שציינת, שאין להם סימוכים ברפואה הקונבנציונאלית, ואולי יכולים לעיתים לגרום כשלעצמם לגרד אנאלי. אם אין שיפור ימים ספורים לאחר המנה השניה מומלץ לפנות למןמחה למחלות זיהומיות.

שלום, שמי ניר אני סובל מכאבים עזים בעת יציאות ולפעמים זה מלווה בדימום. הענין נמשך כבר מספר שנים, אך הוא היה נמשך תקופה מסוימת ומפסיק ולכן לא פניתי לטיפול מסודר. כרגע הגעתי למצב שכל יציאה מתחילה בכאבים עצומים ואני ממשיך לסבול מהם מספר שעות לאחר היציאה. נגשתי לרופא המשפחה וסיפרתי לו על כך, הוא אמר ללא בדיקה שיש לי כנראה פצע בפי הטבעת. הסברתי לו כי אני מרגיש חתיכת עור עודפת בפי הטבעת שכואבת כאשר לוחצים עליה והוא אמר לי שכנראה יש לי טחורים ונתן לי רקטוצורין לטיפול של 6 ימים ואמר שתוך שבוע הכל יסתדר. מקריאה בפורום כאן, אני מבין שהנרות האלה הן למעשה רק משככי כאבים ולא מונעות דבר ואני חושש שעצם זה שהוא לא בדק אותי והביא לי משככי כאבים, לא בדיוק יפתור את הבעיה. אשמח לחוות דעת יותר מקצועית. תודה.

ניר שלום, תלונות כפי שאתה מתאר מחשידות מאד לפיסורה בפי הטבעת, למרות שיש לסייג ולומר שאין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ראשית, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. טיפול מעבר לכך לריך להנתן על ידי רופא מומחה על סמך בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 33. כבר כמה שנים אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים מדרגה 3 לפי אבחון רופא פרוקטולוג. טחורים בולטים בזמן היציאה. פעמיים עברתי קשירה אך זה לא עזר. פניתי לקליניקה פרטית ועברתי טיפול סקלרותרפיה וגם זה לא עזר. עדיין יש לי בליטת רירית אחרי יציאה (משהו כמו 1ס"מ) לפעמים זה חוזר לבד ולפעמים אני צריך להחזיר את זה עם אצבע. הרופא הפרטי שעשה את הטיפול סקלרותרפיה אמר לי שהטיפול בטחורים הצליח כביכול ומה שעדיין יוצא החוצה זה לא הטחורים אלא אני סובל מפרולפס קל. בעיה זאת פוגעת מאוד באיכות החיים שלי וזוגיות. אני מפחד לנסות מין אנאלי ומפחד לאבד את הבן זוג בגלל זה. כל הטיפולים שעשיתי לשווא. לא יודע כבר למי לפנות ומה לעשות. השאלה שלי - מה אופן הטיפול בבעיה מסוג הזה? אם זה ניתוח מה סוג הניתוח ומה זמן ההחלמה אחריו? האם ניתן לקיים יחסי מין אנאליים אחרי ניתן זה? בתודה מראש

דני שלום, הפרולפס הוא מונח המתאר צניחה, והפרולפס שאתה מתאר הוא כנראה בכל זאת צניחה של טחור. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת ה"אגרסיביות " בטיפול תלויה במידה רבה במידת הסבל שלך. אם אתה סובל באופן ניכר (וזה נשמע כך), ניתן בהחלט לשקול אחד הטיפולים הכירורגיים לטחורים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, החל מקשירת טחורים במרפאה (שכבר עברת), דרך קשירה בהכוונת דופלר (HAL/THD), וכלה בכריתתם. ניתוח לקיבועם של הטחורים במקומם הנכון בתעלת פי הטבעת עם סטייפלר (PPH)לרוב אינו מתאים לאנשים המקיימים יחסי מין אנאליים כשגרה. ככלל, ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר ההתאוששות קלה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה פחות, וככל שהטיפול אגרסיבי יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי פעולות אלו.משך ההחלמה תלוי בסוג הניתוח שייבחר, ובחירת הניתוח צריכה להתחשב בהרגלים המיניים של המטופל כדלי לאפשר להנות מחיי מין תקינים לאחר ההחלמה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, ראשית אני מאוד מודה לך על תגובתך והסבר רחב על הבעיה. יש לי שאלה נוספת. אני פניתי לרופא כרורג המתמצא בפרוקטולוגיה. לאחר הבדיקה הוא דווקא המליץ לי על ניתוח PPH למרות שאמרתי שאני רוצה לקיים יחסי מין אנלים לאחר הטיפול. אתה בתשובתך ציינת שסוג טיפול זה לא מתאים לאנשים מקיימים מין אנלי. מה דעתך? האם זה באמת לא מתאים לי?

שלום ד"ר, אני בחור בן 31. במשך כ-8 שנים ביצעתי דיגיטליזציה לפי הטבעת. לאחרונה התברר שאני סובל מהתפשלות. האזור של פי הטבעת כואב לי במשך כל שעות היממה. יש איזו משחה שאני יכול למרוח כדי להקל על הכאב? תודה!!

זיו שלום, התפשלות של פי הטבעת היא מצב בו דופן הרקטום מתקפלת לתוך עצמה בצורת טלסקופ בעת מאמץ ליציאה. התפשלות יכולה לעיתים לגרום לקשיי התרוקנות, אולם חשוב לציין כי לעיתים התפשלות היא משנית למאמץ ארוך שנים בעת ההתרוקנות מסיבות שונות, כגון הפרעה בהרפיית רצפת האגן. התפשלות מטופלת לרוב כירורגית, אולם טיפול כירורגי לא משפיע על הרפיית רצפת האגן, ולכן חשוב לבצע בירור מלא של רצפת האגן טרם החלטה על מסלול הטיפול. יש לציין שהתפשלות לרוב אינה כואבת, ולכן קשה לי לכוון אותך לטיפול בכאב רק לפי תאורך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום , אני בן 20 וסובל כבר הרבה שנים מטחורים פנימיים וחיצוניים בפעם הראשונה שידעתי שיש לי טחורים (לפני שנתיים בערך) גיליתי את זה מטחור אחד ממש נפוח וכואב עד אז לא ידעתי מה זה ,אבל גם הרבה לפני כן היה לי דימום (ללא כאב) בזמן יציאה (מגיל 14 בערך) , בקיצור לפני שנתיים כשזה כבר נהיה טחורים חיצוניים ומאוד כואבין התחלתי להשתמש בפרוקטו גליבנול ובאמת הטחורים התחילו להתכווץ ונראה כאילו הם הולכים קטנים ונעלמים , ואז כשכבר היה נראה שהכל עבר אז הפסקתי למרוח את המישחה ואז שוב חזרו הטחורים ,וככה רק כשאני מורח הם מתכווצים ונעלמים ולאחר יציאה מתנפחים טיפה (תלוי באיזה תדירות אני מורח) ושוב נעלמים ולא כואבים אבל המישחה הזאת לא מעבירה את הטחורים לגמרי היא מכווצת אותם מפסיקה את הדימום וגורמת להם לא לכאוב בכלל גם בזמן יציאות , אבל כל זה בתנאי שאני מורח את המישחה ואם אני מפסיק למרוח זה תמיד חוזר למצב הקודם והכואב ,ואני לא מתכוון עכשיו למרוח את המישחה הזאת כל החיים שלי בקיצור איזה טיפול אתה ממליץ לי שמעביר את הטחורים סופית ללא חזרה

אבי שלום, ישנם קשת של טיפולים כירורגיים לטחורים, החל מקשירת טחורים במרפאה, דרך קשירה בהכוונת דופלר (HAL/THD), דרך קיבועם במקומם הנכון בתעלת פי הטבעת עם סטייפלר (PPH), וכלה בכריתתם. ככלל, ניתן לומר שככל שהטיפול מתון יותר ההתאוששות קלה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה פחות, וככל שהטיפול אגרסיבי יותר, ההחלמה קשה יותר, והתוצאה לטווח ארוך טובה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל סוגי פעולות אלו. הטיפול מיועד לטפל באיכות החיים, ולכן יש להתאים את "עוצמת" הטיפול לעוצמת הפגיעה באיכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המיומן בטכניקות הטיפול השונות לבירור והכוונת הטיפול.

קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

יש לי כאבים בגלל טחורים חיצוניים (או שמא זה נקרא פיסטולה) . אין לי עצירות/שלשולים. בנוסף, מאז ומתמיד (אני בן 30) יש לי ורידים יחסית גדולים בכפות הרגליים ובכפות הידיים. זה לא כואב/מפריע לי ,אבל הייתי רוצה שרופא יחווה את דעתו על עיניין זה. האם רופא ורידים /כירוג מטפל גם בבעית טחורים, או שרק פרוקטולוג מטפל בבעית טחורים? לאיזה סוג רופא עלי לגשת? תודה רבה

רון שלום, טחורים לרוב אינם קשורים לורידים בידיים וברגליים, פרט לסינדרומים מאד נדירים. טחורים ובעיות אחרות בפי הטבעת כגון פיסטולות מטופלים מיטבית בידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, מומלץ לפנות לאחר כזה לבירור והכוונת הטיפול.

אמי בת ה-83 סובלת מספר שנים מצניחת רקטוםובריחת צואה. היא עברה פרוצדורות שונות, תחילה קלות יותר ואחריהן לפרוסקופיה ושניניתוחי כריתה על ידי פר' גולדמן בהפרש של שנה זה מזה.עברה שניה וחצי מאז הניתוח האחרון ושוב יש בריחת צואה. אמי סולת מאד, אינה יכולה לצאת מהבית לפרקי זמן משום שצריכה להיות צמודה לשירותים. גולדמן המליץ על ניתוח נוסף, לפרסקופי. אמי מיואשת וכבר לא מאמינה שזה יצליח. מה אפשר לומר לה? והאם יש רופא מומחה שיכול להבטיח תוצאות?

נורית שלום, אם אני מבין נכון, בדקתי את אימך השבוע. אם אני טועה- כעיקרון ניתן לטפל בפרולפס בטכניקות ניתוחיות שונות, ומומלץ לפנות למומחה לכירורגיה קולורקטאלית (פרופ' גולדמן למשל הוא מומחה ותיק בתחום זה) לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

קראתי את תשובתך בעיון לגברת נורית. מכיוון שעברתי עד היום 5 נתוחים במעי הגס ופרולאפס . אני נמצאת כיום במצב דומה למה שציינה הגברתנורית. התשובה שלך בעלת חשיבות רבה עבורי. אבקש להסביר מהן השיטות השונות לניתוח Rektocel לטיפול בצניחת הרקטום. מהם הסיכונים ומשך ההחלמה.

ד"ר שלום רב, בתי בת השנה וחודש מתקשה ב-3 שבועות האחרונים במתן צואה וסוגרת את כל הגוף - ממש מצמידה רגליים צמוד צמוד ומכווצת את הטוסיק. בזמן הזה היא לוחצת בכל הכח אבל...החיתול נשאר נקי לגמרי. הפעולה הזאת יכולה להימשך לאורך כל היום, כל 10-30 דק' עד שמשהו יוצא וגם אז הצואה מאוד קשה. שמעתי שיש שמן פרפין שניתן לתת דרך הפה ע"מ לרכך. האם ניתן לתת גם לילדה בגילה? במידה וכן באיזה מינון? תודה!

שלום רב, איני כירורג ילדים ואיני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי. מציע להתייעץ עם רופא ילדים או גסטרו ילדים.

אני בת כ 50, בזמן האחרון בשעת הניגוב לאחר יציאות מופיע דימום , הדמום נראה רק בנייר, ולא מופיע תמיד. והדימום מופיע לאו דווקא אחרי יציאות קשות . עשיתי קולונוסקופיה לאחרונה והכל היה תקין. מה מומלץ לעשות ומה זה יכול להיות ? אולי פצע שנפתח ? הדימום לא קורה תמיד, אבל בהחלט נראה בזמן האחרון.

שלום רב, מאחר שעברת קולונוסקופיה לאחרונה, סביר שאנחנו יכולים להיות שקטים ולהניח שמקור הדמם הוא מבעיה שפירה כלשהי בפי הטבעת כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. אם הדמם מפריע לך ופוגע באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר יש לי חשש לפיסורה,עוד שבועיים יש לי בדיקת רקטוסקופיה,לאחר טיפול של כמעט חודשיים בנפימידין ללא הרבה שינוי רציתי לדעת אם כדאי לי לברר לגבי קליניקה פרטית כמו מרפאת סאן? אני בן 33 ללא מחלות רקע.

עופר שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ על מטפלים כאלה או אחרים. "טיפולים אלטרנטיביים", כפי שאתה בוודאי מבין לבד, אינם שייכים לטיפולים הקונבנציונאליים למחלה זו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מזה שנתיים אני סובל מגירודים בפי הטבעת. העניין החל בתקופת הצבא. מתוקף תפקידי בצבא וגם מתוך עצלנות, לקח זמן רב עד שהתחלתי לטפל בנושא. הייתי מגרד חזק מאוד, אך הדבר לא הפריע לי בצורה ניכרת. פיניתי את עצמי למיון ערב אחד כאשר נפתחו באזור פצעים, במיון בדקה אותי רופאת עור, שאמרה שזוהי פטריה. הרופאה רשמה לי משחה, ואמרה שתוך חודש הפטריה תעבור, בינתיים להשתמש גם בבייבי פסטה להרגעת המקום. עבר חודש, הגירודים נרגעו אבל לא פסקו. במקביל התחלתי טיפול אצל הפרוקטולוג הצבאי, שלא ראה פטריה אבל אמר שיש טחורים פנימיים ונתן לי פתילות לשימוש 3! פעמים ביום, ודרמקומבין. לאחר שבוע של כאבי בטן הפסקתי ביוזמתי את הטיפול, חזרתי אל הפרוקטולוג, שאמר שיש עדיין טחורים פנימיים ושזו יכולה להיות הסיבה לגירוד. הוא הפנה אותי גם לבדיקת תולעים, שיצאה שלילית. חשוב לציין שהפרוקטולוג אמר שהוא לא רואה שום סיבה לגירוד, והסיכוי שהטחורים הפנימיים גורמים לזה הוא קטן. במקביל, הלכתי לרופא פרטי, שלא! מצא טחורים פנימיים, נתן לי דרמקומבין ואמר שתוך שבוע המצב יעבור, גם הוא לא מצא סיבה מיוחדת לגירוד (הוא ראה גירוי קטן ואמר שזה יעבור עם השימוש במשחה). גם הטיפול הזה לא עזר. הלכתי לרופאת עור פרטית, שנתנה לי משחה נגד כוויות, אמרה שאולי זה יעזור. גם זה לא עזר. חזרתי אליה, והיא אמרה שאשתמש רק בבייבי פסטה, ואחרי כל יציאה אשטוף את המקום. עשיתי מה שאמרה, המצב הוקל אבל לא פסק. לאחר שחרורי מהצבא הלכתי לרופא המשפחה, שאמר לי שניתן לפתור את העניין בחמישה ימים. נתן לי משחה נגד טחורים, משחה נגד פטריות (טרידרם) וכדור נגד פטריות. בשלושת הימים הראשונים המצב היה טוב יותר, אך מיד לאחר מכן חלה התדרדרות רצינית במצב, לא רק גירוד כי עם צריבה חזקה וכאבים למשך מספר רב של שעות, השתמשתי בבייבי פסטה ע"מ להרגיע את האזור. חזרתי אל הרופא, שאמר שאין הוא יכול לעזור יותר בעצמו והפנה אותי לפרוקטולוג. במקביל רשם לי משחה נוספת, מולטידרם, שלא עזרה גם היא. הגעתי לפרוקטולוג, שקבע לי בדיקת רטרוסקופיה, לעוד חודשיים!, ובמקביל רשם לי "טבעדרם", אמר לי גם להחדיר ממש לתוך פי הטבעת. אני משתמש במשחה כבר מספר ימים (מתוך שבועיים שאני אמור לקחת אותה), והיא לא פותרת שום דבר. במקביל אמר לי גם לעשות בדיקה לתולעים, על אף שציינתי שכבר עשיתי זאת בצבא. חזרתי לרופא המשפחה שאמר שאין צורך בבדיקת תולעים מכיוון שמאוד קשה למצוא, ורשם לי כדורים לכך במקום. אני כותב את הפוסט הזה מתוך מצוקה גדולה. כמעט שנתיים אני סובל מהבעיה, ובזמן האחרון הדבר מתחיל להגביל אותי: אני רוצה להתחיל לעבוד, ולא יכול. מגביל אותי בבילויים עם חברים וכו. אני מרגיש שמטרטרים אותי מרופא לרופא, ואף אחד לא מוצא את הבעיה. חשוב לציין שכרגע הכאבים החזקים מופיעים בסביבות שעתיים-שלוש אחרי יציאה. תודה על העזרה

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון גרד אנאלי היא מחלה רפואית ידועה, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג מומחה לבדיקה והכוונת הטיפול. מידע כללי על גרד אנאלי מופיע למטה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאידין, על פי הוראות רופא בלבד.

יש לי פיסורה קרוב לשנה שלא נרפאה בטיפול השמרני (ניפדיפין, רסטוג'סיק וכו'). אני מאוד מתלבט אם לנסות זריקת בוטקס לפני ינתוח. האם כדאי לנסות זריקה או שחבל על הזמן? מה הסיכוי, אם בכלל, להצלחה בזריקה? (אם תוכל לתת אחוז הצלחה להערכתך). בתודה

מאיר שלום, סיכויי ההצלחה של הזרקת בוטוקס לטיפול בפיסורה נעים סביב 60-70%. לשיקולך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום רב, ענית לי כאן בעבר בשאלות לגבי חשד לצניחת רקטום שהיה לי, ( עם כל הבדיקות שביצעתי- כולל הדפקוגרפיה), ובסוף כאשר פניתי לכירוג הוא אבחן צניחת רירית רקטום. להזכיר: בת 33 - גמישות יתר במפרקים, ספורטאית חובבת. הבעייה היא כזאת: הכירוג הראשון שאליו פניתי ביצע בדיקת אצבע והסתכלות בעיניים וקבע- צניחת רירית. והמליץ על מעקב בלבד בעוד 6 חוד. לא הייתי שקטה- ופניתי לרופא נוסף-שבדק ע"י הסתכלות עם אנוסקופ, ואז קבע:צניחת טחורים - דרגה 3. המליץ על נרות( שאגב רק גרמו לי לגרד מציק באיזור- שלא היה קיים לפני השימוש בהם), וביקורת בעוד 2 חודשים.הוא גם ציין שמדובר "רק" בקבוצה אחת של טחורים שצוניחים- ולכן אולי יציע לי דווקא כריתה מסורתית של הקב' הזאת בלבד.. לאור 2 האבחנות השונות, פניתי לכירוג נוסף - בכיר, והוא בדק רק ע"י הסתכלות-מראה עינייו( ללא בדיקת אצבע או אנוסקופ), וקבע ישר ובקלות: צניחת טחורים דרגה 3, אך גם רשם באנגלית: mucosol prolapse. והוא המליץ לי לעבור ניתוח pph. אני מעט מבולבלת, וגם חוששת, כי העובדות הן כאלו: 1. לפני חודשיים ראיתי גוש שצונח לי מפי הטבעת לאחר מאמץ בשירותים. לפי התיאור שלי את הגוש הרופאים חשדו בצניחת רקטום מלאה- ולכן הפנו אותי לכל הבדיקות- שיצאו תקינות, כולל הדפקוגרפיה- בה לא נראתה צניחת רקטום, אלא "רק" אנטרוצלה קטן+רקטוצלה קטן שאינו חוסם או מפריע. 2. מאז הארוע הזה- לא צנח לי שום דבר מפי הטבעת. 3. היו לי מעט דימומים- קלים מאד.שפסקו. 4. כרגע: אין לי צניחות כלשהן כאשר אני בשרותים. גם לרב אני מקפידה על תזונה ושתייה, ולכן היציאות הן בסדר. אבל- אני רואה במראה- די בקלות: בעת פיסוק קל של הישבנים: בליטה אדומה , שגדלה אם אני מחקה מאמץ. לפי 2 הרופאים האחרונים שבדקו אותי- מדובר בטחורים. עכשיו- ואני מתנצלת על האורך, שאלותיי: 1.עד כמה זה משנה לגבי אופי הטיפול, אם האבחנה היא רירית או טחורים? 2. מדוע קבעו לי טחורים דרגה 3? רק לפי המראה? כי אין לי צניחות. מאז הארוע הבודד שהיה לי לפני חודשיים לא צנח לי דבר מפי הטבעת. אבל ממבט במראה- רואים בברור שיש רקמה בולטת ואדומה שנמצאת בתוך פי הטבעת, וגולשת מעט- עד חצי סנטימטר החוצה- אם אני מחקה מאמץ. כנראה הכירוגהשלישי שבדק אותי ראה זאת ישר- ולכן לא ביקש כלל שאתאמץ. הוא גם זה שהמליץ על הניתוח. 3. מה שיש לי כן מפריע לי. לפחות בעין. אני כן מעוניינת לטפל בזה- גם מפני שאני לא רוצה שיחמיר. ואני מעוניינת "לגמור" עם העסק הזה ולא להתעסק כל היום בבעיות פרוקטולוגיות. אבל, האם לפי סיפורי, כדאי לגשת לניתוח כזה, או שיש מקום לנסות טיפולים אחרים- כגון קשירות וכ'ו? הכירוג שהמליץ לי על הניתוח, הוא בכיר, מוערך, ואני כן סומכת עליו, אבל- מרב לחץ לא שאלתי אותו את השאלות הללו, וגם הוא "לא עושה סיפור" מהניתוח הזה. ולכן: 4. עד כמה ניתוח הpph מומלץ במצבי? גם אם מדובר ברירית צנוחה? ויגלו זאת רק תוך כדי הניתוח? 5. האם ביצוע pph כעת, עלול לפגוע בי, אם בעתיד תיהיה לי צניחת רקטום מלאה? תודה רבה,

שלום רב, אסייג את תשובותי בכך שלא בדקתי אותך, ועל כן היעוץ שלי מוגבל, ובוודאי פחות טוב מיעוץ של מי שבדק אותך. 1. צניחת רירית וטחורים פנימיים שצונחים הינו הך, מדובר ב 2 שמות של אותו מצב. 2. דירוג חומרת הטחורים נקבע על סמך הסימפטומים שאת מתארת, וטחורים דרגה שלישית הם טחורים שיוצאים לאחר יציאה ונזקקים להחזרה ידנית. הערכה של דירוג חומרת הטחורים על פי בדיקה של פי הטבעת, גם בעזרת אנוסקופ (מכשיר בדיקה המוחדר לפי הטבעת) היא הערכה בלבד. 3. ההחלטה על טיפול כירורגי כזה או אחר בטחורים תלוי במידת הסבל הסובייקטיבי שלך ורצונך. לגיטימי לא לטפל אם אינך סובלת במידה משמעותית, לגיטימי לנסות קשירה, לגיטימי לנסות ניתוח HAL לקשירת טחורים בהכוונת דופלר, ולגיטימי ניתוחים כגון PPH או כריתה כפי שהוצע לך. 4. PPH הוא ניתוח שמיועד לטיפול ברירית (=טחורים פנימיים) צנוחה 5. ניתוח PPH עלול להגביל מעט את בחירת שיטות הניתוח אם תזדקקי לניתוח לפרולפס, אולם סביר שהניתוחים שיהיה יותר קשה לעשות אחרי PPH הם לא הניתוחים שנציע לך בגילך.

שלום, רשמתי לך שאלה ב9.4 בשירשור התשובות לאנונימית. אשמח לקבל את תשובתך.

ראי למטה. חג שמח.

אובחנה אצלי מורסה פריאנלית שחוזרת כבר פעם שלישית ומתפוצצת הכירורג שלי שלח אותי לעשות בדיקת אולטרסאונד טראנסרקטלי יש לצייין שעברתי לפני שנה בערך ניתוח טחורים רציתי לדעת ממה נובע מורסות ? והאם ניתוח מורסה ופיסטולה כואבים ? ואם אני יוכל להגיע אליך דר זמורה לבדיקה אם כן איך ?

שלומי שלום, מורסה פריאנאלית מובעת לרוב מזיהום של אחת מהבלוטות שנמצאות באופן תקין סביב פי הטבעת. לעיתים רחוקות יותר, מורסה יכולה להיות קשורה למחלת מעי כרונית הנרקאת קרוהן, ולעיתים רחוקות יותר יכולה להופיע כסיבוך של פעולות שונות באיזור פי הטבעת. מורסה לרוב כואבת, פיסטולה לוא דוקא. ניתן בהחלט להבדק על ידי. אני מקבל בתל השומר - לזימון תורים- 03-5305000 (אין הבטחה חד משמעית שאקבל אותך אישית אולם אנו משתדלים להתחשב בבקשות המטופלים) או במרפאה פרטית בהרצליה, לזימון תורים-כוכבית 9599 מכל טלפון. חג שמח. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

ד"ר שלום רב, בחודש אני בחור צעיר כבן 27.5 ללא בעיות בריאותיות כלשהן, אני מתעסק הרבה בתחומי ספורט שונים : אופניים , חדר כושר , שחייה... לאחרונה החל דימום טרי - צבוע אדום ממש , מועט ממש מס טיפטופים ברגע שבו היציאה הסתיימה (הצואה נקייה). ולאחר מכן הדימום פוסק. אשמח לחוות דעת , כמוכן אגש בהקדם לבדיקה. בברכה.

שלום רב, רוב הסיכויים שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים, והסיכוי שהדימום נובע מבעיה מסוכנת כלשהי כגון פולים או ל סרטן המעי הגס חלילה בגיל 27 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, יחד שם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן פעמים רבות במקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הדמם עדיין יפריע לאיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

שלום ד"ר לפני חודש וחצי לאחר כאבים עזים ביציאות ודימום הלכתי לפרוקטולוג שבדק אותי בדיקה אנאלית ולא מצא בבדיקה משהו רציני מלבד טחור קטנטן, לאחר שנתן לי את המשחה נפדיפין ולאחר שימוש חל שיפור במצבי אבל עדיין יש דימום מעט וכאבים לא עזים אבל חלפו להם כבר חודש וחצי ועדיין אין החלמה מלאה,מה לדעתך עלי לעשות? יש לציין שהוא קבע לי בדיקת רקטוסקופיה שהיא בעוד חודש שאני מעוניין לבטלו אם המצב ישתפר

עופר שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.אם נבדקת על ידי מומחה בתחום, הייתי ממליץ לנהוג כפי עצתו.

שלום רב, בעלי בן 43, בריא בדכ. בחודשים האחרונים היו שני אירועים של דימום אדום בהיר בזמן הטלת צואה (האסלה ממש כאילו מתמלאת בדם). לפני כשבוע נערכה בדיקת קולונוסקופיה שבמהלכה הוסר פוליפ. הרופא שביצע את הבדיקה אמר שהוא מעריך שהדימום לא נבע מהפוליפ. היום, שוב היה ארוע של דימום. האם יש צורך בבדיקות נוספות? מה יכול להיות מקור הדימום? תודה

שלום רב, לאור הקולונוסקופיה התקינה, סביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. דמם כזה לרוב אינו מסוכן, והאינדיקציה העיקרית לטפל בו היא פגיעה באיכות החיים, אם יש, או אם מופיעה אנמיה או חסר ברזל. בכדי להקטין את הסיכוי לדמם, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא.

יש אפשרות לסגור בפראסקופיה...איך אדע מהם הקרטריונים לביצוע ניתוח עי' פראסקופיה...ב.בדרך כלל כמה זמן הניתוח ותוך כמה זמן משתחררים מביח'-בניתוח עי' פתיחת בטן וכמה זמן החלמה..ותוך כמה זמן מורידים סיכות...תודה..

אסתר שלום, ישנם סוגים של סטומות, ואין דין סגירת סטומה מסוג אחד כדין סוג סטומה אחר. בחלק מהמקרים הסגירה במוצעת בחתך סביב הסטומה בלבד, ובחלקם יש צורך בניתוח בטן, שלעיתים יכול להתאים ללפרוסקופיה ולעיתים לא. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח ואשר בקיאים בפרטי המקרה לייעוץ .

שלום רב, לפני כשבוע סבלתי משלשולים (לא ברור בשל מה - אך הם היו בעיקר מורכבים ממים), וכיומיים לאחר מכן התחלתי לסבול מגרד בפי הטבעת. הגר אינו מסביב, אלא מעט בפנים. השלשולים פסקו ממזמן, וכבר כשבוע שיש לי גרד. זה מרגיש כביכול יש תולעים, אבל לא הצלחתי לראות הוכחות לכך (כמו כן אני בקושי אוכל אוכל ממותק). כמו כן שמתי לב שאם אני מגרד עם ניר מעט בפנים, ישנן נקודה אחת או שתיים אדומות (דם?). חשבתי שהדבר נגרם מניר הטואלט (אולי הוא פצע אותי), והשתמשתי כמה ימים במגבונים לחים בלבד. הדבר לא עזר. אשמח לשמוע את חוות הדעת שלכם. תודה

גיא שלום, ישנס סיבות רבות לגרד בפי הטבעת, אולם גרד של ימים מספר אינו גרד כרוני, ולרוב חולף מאליו. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים על הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא. מומלץ להמנע משפשוף ניכר או שיפשוף פנימה לתוך פי הטבעת. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

וכמעט לא מורגש! תודה רבה!

במסגרת ההתלבטות שלי בנוגע לזריקת בוטקס, שמשום מה רוב הפרקטולוגים לא ממליצים עליה, הייתי רוצה לדעת האם במרכזים הגדולים לפרקטולוגיה בחו"ל ובעיקר בארה"ב זריקת הבוטקס מקובלת או שגם לא? האם הסיבוך של אבסס יכול להוות שיקול נגד זריקת הבוטקס? דהיינו- האם יש פה סכנה לפגיעה ממושכת/תמידית? בתודה מראש

נטע שלום, זריקת בוטוקס לפיסורה אנאלית היא טיפול רפואי מקובל, ומבוצע במקומות שונים בעולם, כולל בישראל. שיעור ההצלחה של זריקת בוטוקס הוא סביב 60-70%, בעוד שיעור ההצלחה של ניתוח הוא כ 95%. מאחר ששיעור הסיבוכים של ניתוח לפיסורה נמוך, במקומות רבים נוטים להציע ניתוח ולא בוטוקס. יחד עם זאת, חלק גדול מהמומחים לכירורגיה קולורקטאלית ופרוטקטולוגיה, גם בישראל, מציעים זריקה זו כחלק ממגוון הטיפולים האפשריים בפיסורה, ופעולה זו מבוצעת בארץ כדרך שגרה (לציין כי עלות החומר לא מכוסה על ידי הגורמים המבטחים). סיבוך של אבצס מתרחש בשיעור של פחות מ 1%, ויכול להתרחש באותו שיעור (או אולי אפילו קצת יותר) גם לאחר ניתוח.

שלום ד"ר ביום שישי הייתי אצל פרוקטולוג ואובחנה אצלי פיסורה וטחור טרומבוטי קטן, חשוב לי לציין שהפרקטולוג הסתכל עם מנורה כזו ולא הכניס שום דבר כדי לאבחן, השאלות הם 1.האם זה באמת מספיק כדי לאבחן פיסורה וטחור טרומבוטי 2.מהו טחור טרומבוטי?האם הוא לכל החיים? 3.הוא נתן לי ניפדיפין ג'ל,ונורמלקס לריכוך יציאות, אני לא סובלת מעציריות,האם בכל זאת להשתמש? איך למרוח את הניפידיפין?צריך ממש להכניס את האצבע עמוק?או מספיק למרוח את זה מסביב לפי הטבעת,אני ממש ממש מפחדת להכניס אצבע פנימה. מה גם שאורח חיי לא מאפשר לי למרוח 4 פעמיפ ביום,האם 3 פעמים מספיק גם? תודה רבה לך מראש דוקטור, מצטערת על השאלות ה מייגעות,פשוט הרופא לא הסביר לי כלום,ולא היה נחמד במיוחד,ויש דברים שהתביישתי לשאול. שבוע טוב.

שלום רב, טחור טרומבוטי ופיסורה גורמים לרוב לרגישות עזה בפי הטבעת, ולכן לא ניתן לרוב לבצע במצב זה בדיקה כלשהי מעבר למה שתארת. טחור טרומבוטי הוא טחור חיצוני עם קריש דם, ולרוב הוא נספג בהדרגה עצמונית בטווח ממוצע של כשבועיים. למרות שלתחושתך אינך סובלת מעצירות, הרי במבחן התוצאה ישנן תופעות בפי הטבעת שנוטות להגרם או להחמיר על ידי מאמץ בהתרוקנות, ולכן מומלץ להעזר במרככי יציאות. ניפדיפין יש למרוח סביב פתח פי הטבעת ואין צורך להחדיר לתוך פי הטבעת. הטיפול הסטנדרטי הוא אכן 4 פעמים ביום. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לד"ר זמורה שלום, ענית לי כאן מס' פעמים בנושא צניחת רקטום ודפקוגרפיה. ביצעתי את הבדיקה. והתוצאות הן: "תיפקוד ספינקטרום טוב, אין אנזימוס. רקטוצלה קידמי קטן שלא לוכד בריום ,אנטרוצלה לא מפריע או חוסם. לכל אורך הבדיקה לא הודגם פרולפס של הרקטום". להזכיר: בת 33. גמישות יתר. לפני חודש וחצי ראיתי פרולפס=גוש גדול שיצא לי מפי הטבעת לאחר התאמצות בשרותים. פניתי לגסטרואנטרולוג המומחה ברצפת האגן, והוא ביצע לי גם: קולונ' קצרה- תקינה. מנומטריה- פחות או יותר תקינה. אולטראסאונד רקטלי- תקין. ועכשיו: דפקוגרפיה. המלצת לי לפנות גם לכירוג. בסופו של דבר- לאחר ביצוע כל הבדיקות הללו- ע"י גסטרואנטרולוג שמתמחה ברצפת האגן, הגעתי גם לכירוג. הוא תשאל אותי ממש בקצרה, ולפי בדיקה שעשה לי ( כששכבתי על הצד בברכיים מכופפות והוא ביקש ממני להתאמץ לא יותר מ30 שניות)- אמר שכרגע מה שרואה: צניחת רירית. וכתב: Mucosol Rectal Prolapse. אף על פי שהמצב הזה מפחיד אותי, ולעיתים גם מפריע לי בהתרוקנות ( בעת מאמץ אני עוצרת- כי זה נראה לי שאם אמשיך ללחוץ בכח- יקרה לי צניחה מלאה. ואז אני סובלת כי אני לא מצליחה להתרוקן ונשארת נפוחה עד הבוקר שלמחרת). הוא כרגע לא המליץ לנתח. במידע שקראתי, ראיתי שכשיש צניחת רירית : 1. זה עלול להדרדר בהמשך לצניחת רקטום מלאה. 2. שיש טיפול שיכול להיות או- קשירה בגומייה -בדומה לטיפול בטחורים, או- בניתוח דרך פי הטבעת- לתיקון צניחת הרירית. אני לא שקטה, מפני שסה"כ אני בחורה צעירה- ללא הריונות עדיין, הייתי פעילה מאד ספורטיבית- והפסקתי הכל מאז המקרה, וגם- מה שהכי מפחיד אותי זה: שלפעמים מאז המקרה- קשה לי יותר להתרוקן- כמו סוג של עצירות, אך לא בדיוק- כי יש לי צורך להתרוקן- אך אני לא לגמרי מצליחה-אני לוחצת חזק- זה לא "יוצא" ואני מפסיקה- כי אני מרגישה ורואה- שאם אמשיך להתאמץ- תיהיה לי צניחה! אז..... מה כן עושים? האם אין סכנה בלחכות? וחוצמזה- אני הייתי מאד פעילה ספורטיבית לפני שקרה לי המקרה הזה. האם אין סכנת החמרה בחזרה לספורט? גם פילאטיס ועבודה על שרירי בטן? בקיצור: מה דעתך?

שלום רב, אכן תשובות מעודדות הן בבדיקת המנומטריה והן בבדיקת הכירורג. צניחה של הרירית בלבד (Mucosol Rectal Prolapse) הוא בעצם צניחה של רירית הטחורים, ואינה מהווה גורם סיכון לצניחה מלאה של הרקטום. ה"סיכון" היחיד הוא שבדיקות אלו בכל זאת החמיצו צניחה מלאה של הרקטום, ואז סביר שצניחה כזו תזוהה בעתיד אם יופיעו שוב סימפטומים.יש לציין שצניחת רירית לא גורמת לקשיי התרוקנות, ואם יש קשר ביניהם, הוא הפוך- קשיי התרוקנות יכולים לגרום לצניחת רירית. יחד עם זאת, הבדיקות שבצעת לא הראו קשיי התרוקנות. יתכן שאת חשה קשיי התרוקנות פשוט בשל פחד להתרוקן. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, או מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס ופגלקס. הייתי ממליץ לחזור לפעילות יומיומית רגילה כולל פעילות ספורטיבית מלאה. אם צניחת הרירית מפריעה לך, ניתן לטפל בה בטכניקות שונות, כולל קשירה, הזרקת חומרים "מכווצים" (הטרשה), וטכניקות ניתוחיות שונות. אם תופיע צניחת רקטום מלאה בעתיד, ניתן יהיה לטפל בה אז.

הי ד"ר, תודה רבה על תגובתך. אני מעט מבולבלת, כי לפי חומרים שונים שקראתי- כן צריך לטפל בצניחת רירית- כי זה עשוי בעתיד להחמיר לכדי צניחת רקטום מלאה. האם זה לא כך? האם אני טועה? אני פשוט מעדיפה -אם ניתן, לטפל כרגע- טיפול בהיקף קטן יותר, מאשר להגיע בעתיד לניתוח בבטן. האם אין ניתוח הנקרא דלורם? שביצועו במצבי עשוי למנוע החמרה לצניחה מלאה בעתיד?

א.ג.נ. כבר מספר חודשים שאני סובל מאי נוחות בפי הטבעת, הלכתי לפרוקטולוג והוא אמר שזה כלום, נתן לי משחה ונרות. אחרי שסיימתי את הטיפול וראיתי שאין שיפור הרמתי ידיים עד שלפני שבוע הכאבים היו בלתי נסבליים, ניגשתי לפרוקטולוג אחר וזה שלח אותי מייד לחדר מיון לניתוח של אבצס פרינאלי בפי הטבעת. אני מרגיש טוב. אני הומו ואני רוצה לשאול בבקשה את התשובות לשאלות הבאות? א. האם האבצס הוא בגלל שאני הומו (אני פסיבי)? ב. האם יכול להיות שזה נגרם כתוצאה מהחוקנים שאני עושה לפני המין? ג. האם אני צריך לשמור על תזונה נכונה? ד. האם זה קרה בגלל עמידה ממושכת על הרגלים? ה. האם זה נגרם בגלל חוסר הגיינה? ו. האם ומתי אני יכול לחזור לעשות כושר ? ז. האם ומתי אני יכול לחזור לקיים יחסי מין? ח. אני טס בשבוע הבא לחודש לחול, האם אני יכול לנסוע בראש שקט או שאולי כדאי לבטל את הטיסה והטיול? תודה על תשובתך וסליחה על השאלות המרובות, רק כאן אני אוכל לקבל את התשובות מבלי להיות מובך

תומר שלום, אבצס בפי הטבעת נגרם לרוב מזיהום של אחת מהבלוטות שנמצאות בפי הטבעת ובאופן תקין תפקידן להפריש מעט נוזל לסיכוך פי הטבעת. לרוב אנו לא יודעים מדוע מתרחש זיהום כזה, והוא לא קשור ליחסי מין אנאליים, עמידה ממושכת, הגיינה וכד'. באוםן נדיר, אם חוקן גורם לפציעה של פי הטבעת, הוא יכול לגרום לזיהום ולאבצס, אולם זה אינו תהליך שכיח. כעיקרון אתה יכול לחזור לחיי מין או לעשות כושר כאשר אתה מרגיש מספיק נוח לעשות זאת. לגבי יעוץ בנוגע לנסיעה, לא יהיה אחראי לצידי לתת לך יעוץ פרטני בנושא זה באינטרנט ללא בדיקה.

לפני מספר ימים הרגשתי שיש לי בליטה קשה תת עורית גדולה (אולי בערך 3-4 ס"מ בגובה של כס"מ) בפי הטבעת. מדובר במשהו תת עורי שאינו מדמם, אך קצת כואב כשאני יושב, יותר כמו לחץ מאשר כאב. לא מפריע מאוד ליציאות, כלומר לא שורף או משהו כזה. האם זה גידול,או יותר סביר להניח זיהום תת עורי? האם זה דורש טיפול דחוף, או שאפשר לחכות כשבועיים אולי זה יעבור לבד. אני נמצא כרגע בטיול בהודו וקשה לי להגיע לרופא. תודה

שלום רב, הממצא שאתה מתאר יכול להחשיד לאבצס סביב פי הטבעת, שבהחלט יכול להיות מצב רפואי דחוף, ולכן מומלץ לפנות לרופא מוסמך בתחום לבדיקה. הסיכוי שמדובר בגידול חלילה נמוך מאד מאד.

המלצה לפרוקטולוג באיזור רחובות והמרכז

ברוך שלום, מטרת פורום זה היא לספק מידע כללי בתחום התמחותנו, ואין פורום זה נוהג להמליץ אישית על רופא כזה או אחר.

שלום ד"ר זמורה. עברתי ניתוח פיסורה לפני חודשיים והכל בסדר. היום ואתמול פתאום קלטתי כתם של צואה בתחתונים. האם הגיוני הדבר שהתופעה הזאת תגיע חודשיים לאחר הניתוח ? במשך כל החודשיים האחרונים לא היה לזה שום זכר. תודה.

עירית שלום, מציע לא להלחץ מדי מאירוע חד פעמי. ירידה משמעותית ביכולת השליטה בפי הטבעת נדירה לאחר ניתוח פיסורה, ודוקא העובדה שהשליטה בחודשיים הראשונים לאחר הניתוח היתה טובה מעודדת ומרמזת שאין כנראה נזק ניכר. אם בכל זאת יש אירועים חוזרים הפוגעים באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר, בחודשים האחרונים, בערך חצי שנה, סבלתי מדימום בעת מתן צואה, כאבים המדומים לדקירות בעת מתן צואה (בד"כ רכה) וגירוד יום-יומי, שלעיתים הינו בלתי נשלט ברמות נוראיות. עקב סיבות שונות לא הלכתי להבדק, אך מקריאה פה בפורום ובאתרי אינטרנט שונים הנחתי שמדובר אולי בפיסורה, אך כמובן שללא בדיקה שום דבר לא הוכח ודאי. בחודש האחרון, הדימום והכאבים נעלמו וגם הגרד ירד משמעותית עד אפילו לכמעט בכלל לא. יש לציין שלא שיניתי שום דבר באורח חיי (לא שיניתי תזונה, לא ביצעתי אמבטיות ישיבה, לא נעזרתי במשחות או כדורים וכד') מלבד זה שבחודש האחרון לאחר כל יציאה אני מנגבת ונכנסת לשטוף במקלחת בעדינות עם מים וסבון. האם הגיוני שהבעיה חלפה מעצמה? האם המקלחת זה מה שפתר אותה? האם נכון לעשות משהו נוסף? תודה, סיון

סיון שלום, פיסורה היא חתך בעור של פי הטבעת. בכל מקום אחר בגוף, אם יש חתך, הגוף מרפא אותו תוך מספר ימים. בפי הטבעת, הגוף מתקשה יותר לרפא חתכים, אולם לא מן הנמנע שהחתך אכן נרפא עצמונית. בהנחה שאכן סבלת מפיסורה, אם כיום אינך סובלת ממאום, אינך זקוקה לשום טיפול ספציפי. בכדי להקטין ככל האפשר את הסיכוי לסבול מפיסורה נוספת בעתיד, חשוב להקפיד על הרגלי חיים נכונים לטווח ארוך, כולל שמירה על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים לטווח ארוך. מאחר שסבלת גם מדימום, וככלל לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, אם יש דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. מומלץ להוועץ ברופא (משפחה/גסטרואנטרולוג/כירורג קולורקטאלי) בשאלה זו.

בחורה צעירה, ברקע אולצרטיב קוליטיס שאובחנה לפני מספר חודשים, בשאלת מחלת צליאק : עשיתי בדיקת נוגדני טרנס גלוטמינאז והתוצאה היתה תקינה הערך 1.3 u/ml בבדיקת MRI היתה הרחבת לולאות מעי בג'ג'ונום עם ריבוי קפלים, כשבאבחנה המבדלת תסמונת תת ספיגה וצליאק. נשללה מחלת קרוהן. 1. האם עם בדיקת נוגדנים כזו עדיין יתכן צליאק ? 2. האם כשיש חסר בנוגדני IGA האם התוצאה היא ממש 0 ? תודה.

שלום רב, שאלתך אינה עוסקת בכירורגיה של המעי(צליאק וחסר IgA אינן מחלות המטופלות בניתוח בשום מצב), ולמרות שאני מבין במידה מסויימת בנושאים אלו, איני רוצה להטעות חלילה בתשובותי. מומלץ להפנות את השאלה לגסטרואנטרולוג או לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס.

אני שייך לקופת חולים מכבי ומבוטח בחברת הביטוח הפניקס.האם ניתן להתקבל אצלך דרך אחת מהן?

חנן שלום, אנא הפנה את השאלה למייל האישי שלי ב [email protected] ואשמח לספק את המידע.

אני כמעט בגיל 40 סובלת מיציאות מרובות ועד עתה נאמר לי כי מדובר במתח נפשי לא אחת התלוננתי על כאבי בטן במרכז הבטן ולעיתים בטן תחתונה . במהלך השנם האחרונות סבלתי מיציאות מרובות בבוקר וטופלתי בקל בטן אחד ליום או חצי כדור ליום פעם ביומיים או כל יום ( היציאות המרובות נוצרו תמיד לפני יום עבודה ארוך) אינני מפרקת לקטוז ועד לפני חצי שנה שקלתי קרוב ל 98 קילו בחצי שנה האחרונה התרבו הפעמים בהם היו לי יציאות מרובות -פניתי לנטורופטית ובעזרתה השלתי קרוב ל 15 קילוגרמים פלוס מינוס עברתי בדיקת קולונסקופיה וירטואלית ונמצא שיש לי סעיפים בכמות בינונית - ללא תהליך ללא עדות לפוליפים וכו האם יש קשר בין היציאות המרובות לסעיפים האם יש קשר גם למתח נפשי או שיש לי מעי רגיז בנוסף לסעיפים משום שישנם מאכלים המזרזים אצלי יציאות כגון מאכלים המכילים מיונז שמנים חומץ וכו

שלום רב, סעיפים הם שינויים מבניים במעי הגס, בהם נוצרים מעיין "מערות" קטנות לאורך המעי, שבאופן תקין בנוי כצינור. שינויים אלו שכיחים בעולם המערבי, ושכיחותם עולה בהדרגה עם הגיל. רוב האנשים שיש להם סעיפים לא חשים בכך כלל, אך לעיתים יכולים להווצר סיבוכים שונים כגון דלקת או דימום. סעיפים יכולים לגרום לעיתים לכאבי בטן חוזרים, אולם חשוב לציין כי גם גורמים רבים אחרים, כולל מעי רגיז, יכולים לגרום לתלונות כגון אלו. סעיפים לא נגרמים, למיטב ידיעתנו, על ידי מתח נפשי, ונדיר שגורמים ליציאות מרובות או תדירות. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המומחה ספציפית לתנועתיות מערכת העיכול ליעוץ באשר לתלונותיך, שכן פעמים רבות בטיפול נכון ניתן לשפר את איכות החיים.

בראיון t.v לתוכנית של פרופ' קרסו שמעתי על ניסוי לתרופה חדשה המשפיעה על הפחתת דיכוי מערכת החיסונית לאחר ניתוחים .(אם הבנתי נכון)נמצאת בשימוש לחולי לחץ דם וחולי לב. האם אוכל לקבל חומר נוסף על התרופה? אני חולת כוליטיס מזה 30 שנה בדרגה ראשונה עם התקפים לסרוגין מטופלת בגרנולה פנטסה ובחוקני בטנזול . אודה לך מאוד אם תעדכן את התאמתי לניסוי תודה מלמוד ברכה

שלום רב, תודה עבור ההתעניינות. אכן מדובר במחקר פורץ דרך ומרתק בו אנו עוסקים, אך הוא מיועד לחולים עם גידול ממאיר במעי הגס המועמדים לניתוח, ואינו קשור לקוליטיס ככלל או לחולי קוליטיס הנזקקים לניתוח. שתהיה בריאות שלימה.

בדקתי אתמול אם הדוקטור בארץ -מסתבר שכן ועבד במדיקל סנטר הרצליה-לא מובן למה אין תשובות כי בעבר כל כמה ימים היתה תגובה!מקווה שהכל בסדר עם דר' זמורה!

הוא רופא מדהים ...

תנסו פורום BEOK וממליצה ללכת לד"ר מרט חייקין, בן אדם מדהים, כירורג מעולה (הכי טוב בתל-השומר ומנתח גם באסותא).

דר' זמורה שלום רב, יש לי פיסורה טורדנית וכואבת שבאה והולכת כבר למעלה משלוש שנים.לאחרונה היא בעיקר באה ולא הולכת. עד היום השתמשתי במשחות על מנת להקל על הכאבים אך אני חושב שהגיע הזמן לפעולה יותר קיצונית.מכל מה שקראתי מתשובותיך פה בפורום אני חושב שניתוח הינו האופציה הבאה עבורי (כמובן שאתייעץ עם רופא לפני שאחליט סופית). שאלתי היא- האם יש אפשרות שאחרי ניתוח הפיסורה חוזרת? ובמידה והיא חוזרת האם ניתן לעשות ניתוח נוסף? הבנתי שהניתוח הוא למעשה חיתוך של סיבי שריר. זה לא אומר שזה יפתור כל בעיה של פיסורה בעתיד? ובנוסף- היית ממליץ קודם ללכת לטיפול פחות פולשני כמו בוטוקס ורק במידה וזה לא עובד לעבור ניתוח? אודה לך על תשובתך.

שרון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח לטיפול בפיסורה מביא לריפויה בשיעור של כ 95%, שיעור הצלחה שנחשב גבוהה בכירורגיה. חשוב לציין שמטרת הניתוח הוא לפתור את הבעיה הנוכחית, ואין לו הרבה אפקט מניעתי לעתיד. בכדי להקטין ככל האפשר את הסיכוי לסבול מפיסורה נוספת בעתיד, חשוב להקפיד על הרגלי חיים נכונים לטווח ארוך, כולל שמירה על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים לטווח ארוך. אם הפיסורה חוזרת, ניתן לרוב לבצע ניתוח נוסף, על אף שרמת הסיכון (שבאופן בסיסי היא נמוכה מאד) מעט יותר גבוהה. לגבי השאלה האם כדאי לנסות בוטוקס- לשיקולך. מדובר בפעולת מרפאה, עם שיעור הצלחה של כ 60-70%.

ד"ר שלום, מזה כשנה אני סובל מדימום מפי רקטאלי ללא כאבים. בוצעה בדיקת סיגמוידוסקופיה עד 60 סמ. ויצאה תקינה. יש כ-4-5 סינוסים פילונידאלים מפרישים שיער בתוכם. הוסבר כי יתכן והדימום נובע מהשיער. שאלתי היא מה ניתן לעשות על מנת למנוע את הדימום? האם קיימת אופציה להורדת השיער בלייזר ובכך לעצור את הדימום? תודה מראש מ.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם אתה בטוח שהדמם הוא מפי הטבעת, אז הוא אינו קשור לסינוסים הפילונידאליים. מאחר שהסיגמואידוסקופיה תקינה, מקור הדמם כנראה אינו במעי הגס, ולכן מקורו כנראה בממצא כלשהו כגון טחורים פנימיים בפי הטבעת. אם אתה לא בטוח מאיפה באיזור נובע הדמם, הוא יכול להיות גם מאיזור הסינוס הפילונידאלי. הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא כירורגי, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

אני בת 39, ונמצאת כרגע לקראת סוף הריוני. זהו הריון רביעי. כתוצאה מהריונות ולידות קודמות אני סובלת מבעיית טחורים מזה מס' שנים, שהלכה והחמירה עם הזמן. מסיבות שאין זה המקום לפרטן, הלידה מתוכננת להתבצע בניתוח קיסרי בעוד כשלושה וחצי שבועות מהיום. בעיית הדימום בטחורים הופיעה לראשונה לפני מס' ימים. אינני סובלת מכאבים או מבעיה של יציאות קשות. עם זאת, כל ביקור בשירותים הפך כרוך בדימום. שאלתי: האם יש מה לעשות כדי לטפל בבעיה עד שאוכל לפנות לטיפול כירורגי (רק לאחר ההתאוששות מהניתוח הקיסרי המתוכנן)? כיצד ניתן לטפל בבעיה בינתיים ולמנוע החמרה נוספת?

ירונה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, הניתנים למתן גם בזמן הריון או הנקה. אם לאחר התאוששות מהלידה אין הקלה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. בהצלחה.

שלום. אני בן 25, היום היתה לי עצירות, מה שבד"כ לא קורה. כשסיימתי הבחנתי כי על הנייר היה פס דם, בדקתי את העניין שנית ועדיין הופיע פס דם. לאחר מכן, נכנסתי למקלחת להתנקות ומיד אח"כ לשירותים והבחנתי כי הדימום אינו נפסק. חשוב לציין כי אינני סובל מעצירויות, אך בעברי הרחוק היה מקרה דומה אך עם דימום מינימלי ביותר. כמו כן חשוב לציין כי אינני חש בכאבים באזור ורק הופעת הדם הבהילה אותי. הייתי רוצה לדעת במה מדובר, האם מדובר בסתם דימום כתוצאה ממאמץ יתר או טחורים, והאם ניתן לדעת אם מדובר בבעיה מהמעי הגס?. אשמח לקבל תשובה מפני שהעניין מבהיל ומציק. תודה ולילה טוב, לביא.

לביא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי להתפתחות בעיה במעי הגס כגון סרטן המעי הגס חלילה בגיל 25 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים שמעט מגורים על ידי מאמץ ההתרוקנות גבוהים בהרבה. מומלץ להמנע מעצירות ומאמץ בשירותים, ולהקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם הדמם נמשך ומפריע לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר 1.האם בדיקת אנוסקופיה כואבת? 2.לקחתי מרופא המשפחה הפניה לפרוקטולוג,הוא ביקש ממני לעשות חוקן כשעה לפני הבדיקה,למה?ועד כמה זה נחוץ?

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בדיקת אנוסקופיה לרוב כרוכה באי נוחות מתונה אך אינה כואבת, אלא אם יש ממצא בפי הטבעת כגון פיסורה שיכול לגרום למקום להיות מאד רגיש. אם מופיע כאב בעת הבדיקה אנו לרוב מפסיקים אותה. חוקן מיועד לנקות את החלק התחתון של הרקטום, ויש כירורגים המעדיפים שהמטופלים יבצעו ניקוי כזה טרם הבדיקה.

לדר' שלום רב לביתי בת 9 לפני כשבוע היה דימום קל 2-3 טיפות דם לאחר מתן צואה (נראה כדם טרי)לא התייחסתי שכן חשבתי שהתאמצה מידי מה גם שהתופעה לא חזרה שוב היום שוב זה חזר על עצמו, קצת טיפות על האסלה וכן על הנייר בזמן הניגוב. מה עלי לעשות? מה זה יכול להיות? רופאת ילדים תעזור במקרה הזה או ללכת ישר לרופא אחר? אמא שמתחילה קצת לדאוג...

אמא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם בכמות קטנה בקבוצת הגיל הזה שלא מלווה בכאב בפי הטבעת, כאב בטן או שלשולים לא צריך כל כך להדאיג מאחר שלרוב מקורו בפי הטבעת עצמו, ואינו מסכן. הסיכוי לגידולים של המעי חלילה בגיל זה הוא פרקטית אפס. מומלץ לרכך את היציאות, למשל עם שמן פראפיןאו תכשיר הנקרא נורמלקס, על בסיס יומיומי, ואם אין הקלה מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ילדים.

בני בן 5.5 סובל מכאבי בטן והקיא יומיים ברציפות. בבדיקת דימות RLQ:נראית לולאת מעי פתולוגית המעובה לכדי 6.2 מילימטרים ואשר אינה עוברת קומפרסיה. דופנה היפרמי נוזל חופשי מועט בסמוך ובלוטות מזנטרליות קטנות. האם אפשר לדעת מה המשמעות ומה צריך לעשות במקרה כזה? תודה זהר

זהר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לולאת מעי כפי שמתוארת ההביקת האולטרסאונד אינה תקינה, אך יכולה להגרם ממגוון של מצבים רפואיים, חלקם מצבים חולפים, חלקם מצבים כרוניים, וחלקם כאלו הדורשים התערבות. אנו מטפלים באנשים ולא בהדמיות, ולהדמיה כשלעצמה אין כמעט משמעות ללא ההקשר של תלונות המטופל וממצאי הבדיקה הגופנית. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ממליץ לפנות לרופא שהפנה לבדיקה להכוונת הטיפול.

לאחרונה גיליתי שיש לי על הישבן השמאלי ממש קרוב לחריץ בליטה בגודל גולה האזור נראה בצבע עור טבעי כשאני יושב כואב לי ובכל מגע עם האיזור האם זה משהו רציני ? אני ממש לא רוצה ללכת לרופא ומתבייש להגיד להורים זה יעבור לבד ? אם כן עוד כמה זמן ?

משה שלום, הממצא שאתה מתאר יכול להחשיד לאבצס באיזור פי הטבעת, ממצא הדורש טיפול, ולכן אם הממצא עדיין קיים אמליץ להתגבר על הבושה ולפנות ללא היסוס לרופא.

מהי פר אנוסקופיה עם צניחת רירית וכיצד ניתן להיפטר מזה? בכבוד רב מרגלית

מרגלית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הממצא שאת מתארת לכול להצביע, אם אני מבין נכון, על כך שרירית פי הטבעת חפשיה מהרגיל וצונחת לתוך מכשיר האנוסקופ. הטיפול צריך להיות מבוסס על מבוסס על תלונותיך וממצאי הבדיקה הגופנית המלאה, ולכן לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

התגלה אצלי פוליפ בחלק הרקטום המשונן dentate line בקולונוסקופיה הוא היה 5 מ"מ בבדיקת פרוקטולוג לא זמן רב לאחר הקולונוסקופיה הוא היה גדול יותר. האם פוליפ הוא פפילה? כך קרה לו הפרוקטולוג. האם פוליפ זה הוא ממאיר או צפוי להיות ממאיר? האם לפוליפים אילו יש שם אחר. מה עלי לעשות בנידון. נתבקשתי להגיע לפרוקטולוג בעוד חודש וחצי היות ויש לי פצע באותו איזור שנקרא פיסורה . נתבקשתי לאכול מזון בעל סיבים כדי לרפא את הפצע. האם לא מאוחר להגיע לפרוקטולוג לאחר חודש וחצי חודשיים מביקורי הראשון אצלו בעיקבות הפוליפ? האם איחור בזמן עלול להיות קריטי לגבי הפוליפ/פפילה? ארצה לקבל תשובות מפורטות לגבי כל בקשותי כאן אודה לך

צופית שלום, פוליפ בקו המשונן במטופלת עם פיסורה הוא אכן לרוב פפילה שהיא ממצא שפיר לחולטין. לכן, שמגבלה שלא בדקתי אותך, בהסתמך על התרשמות הפרוקטולוג הבודק, משך הזמן למעקב נראה לי סביר לחלוטין. גם אם נתייחס לסיכוי הזעיר שבכל זאת מדובר בממצא טרום ממאיר או ממאיר חלילה כלשהו, ולפי תאורך הסיכוי כאמור זעיר, משך הזמן שציינת לא ישנה משמעותית את הסיכוי להרפא בעתיד. ממליץ להמשיך את המעקב המתוכנן.

קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לד"ר זמורה שלום, תודה על כל התשובות שענית לי עד כה.. אני בשלב זה מחכה כאמור לבדיקת הדפקוגרפיה- שלפי מה שהשבת לי , היא בעצם זאת שתקבע את מצבי. בנתיים, שמתי לב לתופעה מסויימת- ויש לי שאלה בעקבותיה: הצניחה שקרתה לי התרחשה לפני כחודש וחצי- לאחר התאמצות יוצאת דופן וישיבה ממשוכת מהרגיל בשרותים. מאז- זה בנתיים לא קרה לי שוב. ומרב פחד, אני גם כנראה מקפידה הרבה יותר על שתייה מרובה, ויציאות ללא מאמץ כלל. ( גם לא סבלתי או סובלת מעצירות בדר"כ..). בכל אופן,מאז שזה קרה אני שמה לב הרבה יותר לכל מה שקורה לי סביב הנושא הזה- כדי לדעת לתאר לרופא יותר טוב- כי הבנתי שזה משמעותי לאבחנה. לאחר יציאה- ללא מאמץ מיוחד, ניגשתי למראה כדי לראות איך זה נראה, ואז גם ניסיתי שוב לחקות יציאה- ולהתאמץ ממש. ואז- רק אז- שמתי לב, כי רק לאחר יציאה, אם אני מנסה שוב להתאמץ- מול המראה, אז באמת מתבלטת "נקודה" אדומה-מפי הטבעת- מבפנים- וזה לא טחור, אלא אני רואה את הרקטום נדחף מעט החוצה לכיוון פי הטבעת- אך נשאר עדיין בפנים. ( או אולי גולש בחצי סנטימטר על בול פי הטבעת). מיד לאחר ההתבוננות הזאת מול המראה- אני מפסיקה. ואז אפילו עושה מעט "חזרות של תרגילי רצפת אגן"- שאיבת הרקטופ פנימה- כמו שלימדו אותי בפיזיותרפיה. ואז כשאני מסתכלת שוב במראה- כבר לא רואים כלום. וזה כביכול "חזר חזרה פנימה". לאחר כל התיאור הנ"ל, השאלה שלי היא כזאת: 1. אני מניחה שיש לי צניחה. כי בטח אצל אדם "נורמלי/ בריא" - ללא צניחה, גם לאחר מאמץ בשרותים- והתבוננות בפי הטבעת- לא אמורים לראות משהו שמבצבץ מבפנים. האם נכון? 2. אם הצניחה לא יוצאת החוצה, ואני מניחה שזה קרה לי רק במאמץ יוצא דופן, מה זה אומר מבחינת הטיפול שיידרש? 3. האם זה מה שמכונה צניחת רירית בלבד?וגם אם זאת צניחה לא של הרירית בלבד, אבל מתרחשת רק אחר מאמץ- ועדיין נשארת בפנים, מה זה אומר מבחינת אופי הניתוח? בקיצור: אני פשוט נורא במתח, ורוצה לקבל מושג כלשהו- על אופי הניתוח: האם ההחלטה על ניתוח דרך הבטן, או על ניתוח דרך פי הטבעת- תלויה באופי/ מידת הצניחה? ברור לי שלשם אבחנה- הדפקוגרפיה נחוצה, וגם בדיקת כירוג, אבל עד אז- אשמח מאד לתשובה כללית- על סמך תיאור זה. מה גם שאני בטוחה שאם כירוג ייבדוק אותי כאשר אני לא מייד לאחר יציאה בשרותים- הוא לא ייראה את הצניחה כפי שתיארתי כאן. תודה מראש על תשובתך.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הממצא שאת מתארת יכול להיות חשוד לצניחה של הרקטום, אבל לא אוכל להבדיל בין צניחת רירית לצניחת רקטום אמיתית על סמך תיאור באינטרנט בלבד. אם אכן יש צניחה מלאה, יש מקום לפחות לשקול טיפול ניתוחי, ובחירת סוג הניתוח צריכה להעשות בדיון משותף בינך לבין הכירורג המטפל. בדיקת כירורג קולורקטאלי תכלול לרוב גם בדיקה בזמן מאמץ. בינתיים, מציע להרגיע קצת את החרדה ולחזור לחיים רגילים.

שלום רב ! לאחורנה אושפזתי עקב כאב בטן שמאלית במיוחד בנוסף היו בחילות והקאות לעיתים ובעיה עם היציאות ששמן פרפין לא עזר רק חוקן ...כעת אני מועמדת לניתוח בטן נוסף ונאמר לי שבו יצטרכו לקרות חלק מהמעי הגס איזור הסגמא מה ההחלמה מניתוח זה וכמה שעות אורך ניתוח מסוג זה ? יש לציין בעברי כ5 לפרסקופיות שונות בבטן לצערי . בברכה רעות ע

רעות שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל ניתן לומר שניתוח לכריתת מקטע מעי גס כגון הסיגמואיד יכול לקחת משך של כשעתיים עד 4 שעות בממוצע, משך האשפוז יכול להיות כשבוע לערך, והזמן לחזרה לכוחות מלאים יכול לארוך כחודש וחצי- חדשיים, אבל הנתונים הנ"ל שונים מאדם לאדם ותלויים במשתנים רבים, כגון האינדיקציה לניתוח, מצב המעי, הדבקויות לאחר ניתוחי בטן קודמים, טכניקת הניתוח, סיבוכים ועוד. ממליץ להפנות את השאלה לכירורג המנתח שבקיא בפרטי המקרה. בהצלחה.