פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום ד"ר בימים האחרונים אני סובל מכאבים באיזור בלי קשר ליציאות. בעיקר כשאני זז/הולך וכו'. היציאות בסדר ולא כואבות בכלל. הכאב הוא במגע עצמו. מבט מקרוב זה נראה כמו סדק של עור יבש (כמו שיש בשפתיים מקור), ועור חשוף. עד שאני אגיע לרופא (לפחות עוד שבועיים כי אני חייב לנסוע לחול לכמה ימים) , אני מתלבט מה אפשר לעשות בינתים - האם לייבש את האיזור עם טלק , או דווקא לשים משחות שייתנו לאיזור לחות לשיקום ? זה בכלל פיסורה או אולי בעיית עור? תודה רבה

עודד שלום, תלונותיך לא נשמעות כתלונות אופייניות לפיסורה, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, אם מדובר בעור סדוק, ניתן לנסות למרוח משחת הגנה כנגד תפרחת חיתולים כגון בייבי פסטה, עדינול, דזיטן וכד', להמנע ככל האפשר משפשוף בניגוב. אם אין הטבה מומלץ לפנות לרופא לבדיקה כשתוכל.

הייתי אצל רופא כירורג והוא נתן לי תרופה בשם קונסיל לטחורים וזה לא עזר מה עושים לחזור לרופא.

שרי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על טחורים והטיפול בהם מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אשתי שבוע לאחר לידה שבוצעה בניתוח קיסרי. סובלת ממיעוט יציאות ולדברייה מרגישה שיש לה טחורים פנימיים. יש לציין שבלי קשר ללידות,אשתי היא אדם בדרך כלל יש לה מיעוט יציאות. לאחר הלידה של הילד הראשון לפני 3 שנים,סבלה מטחורים חיצוניים וטופלה בהצלחה באמצעות משחת פרוקטוגליבינול. האם היית ממליץ במקרה זה שתיבדק על ידי רופא משפחה או כירורג?

אלון שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ערב טוב ד"ר זמורה, אשתי עברה כריתת רקטום וחיברו לה סטומה זמנית. מעניין אותי ברשותך לדעת: האם זה אומר שהקצה של המעי הדק מנותק מהמעי הגס ויוצא דרך החור בצד ימין של גופה או שהרופא קיפל את המעי הדק והוציא החוצה את הקיפול? ואיך הולך להתנהל ניתוח הפירוק של הסטומה? תודה מראש

נבות שלום, לרוב בניתוח מקפלים לולאת מעי דק מעט לפני סופו, מוציאים אותה דרך דופן הבטן ואז פותחים אותה. ניתוח הסגירה של סטומה כזו כרוך לרוב בחתך סביב הסטומה ולרוב אין צורך בפתיחת בטן מלאה.

שלום עודד אני בת 30, נשואה עם שני ילדים. חברה סיפרה לי שהיא ובעלה משחקים תפקידים הפוכים ז"א היא שוגלת את בעלה באמצעות סטראפון, והראתה לי זאת בסירטונים ששלחה לי לסלולרי. נדלקתי על הרעיון, דיברתי עם בעלי על כך, אך הוא אינו מוכן לשמוע על כך... אחרי מספר נדנודים, הוא הסכים בתנאי שאין שום סכנה, במשגל עם סטראפון, הוא מוכן בתנאי שאתה ד"ר עודד תאמר לו שאין שום סכנה בריאותית, נפשית ופיסית לגברים שנשים שוגלות אותם בתודה אורית, המצפה לתגובה מפורטת וכנה שאוכל להראות לבעלי בין טוב למוטב

אורית שלום, מבחינה פיסית, אין סיכון ניכר ביחסי מין אנאליים, הן לגברים והן לנשים, בין אם בחדירה רגילה או באמצעות צעצועי מין, כל עוד החדירה מבוצעת העדינות וללא אלימות, עם חומרי סיכה, ומופסקת מיידית אם יש כאב או אי נוחות. תחום עיסוקנו אינו עוסק בהערכת "סיכונים נפשיים".

בצילום בריום נתגלה שיש לי וולוולוס של הקיבה. ב-סי.טי בטן עליונה נמצא גם שיש לי בקע גבוה בסרעפת העליונה בצד שמאל. הומלץ לי על ניתוח. אני יודע שניתן לעשותו בלפרוסקופיה או בניתוח רגיל. לפני כשינה ורבע הוצא לי מהמעי פוליפ לא ממאיר ליד הצקום. מכיוון שאני נכה פוליו ב -4 הגפיים עם עקמת בעמוד השדרה אנימבקש לדעת מה הסיכונים שיש בכל אחד מסוגי הניתוח ומה התופעות שעלולות להיות מהניתוח. בינתיים אני סובל מכאבים יום יום עם תחושת בחילה וצרבת. תודה על תשובה מהירה.

יצחק שלום, מעבר לכך שנושא שאלתך אינו בתחום עיסוק פורום זה, יש לציין כי בחירת טכניקת הניתוח תלויה במשתנים רבים, כולל סוג הניתוח המתוכנן, ניתוחי בטן קודמים, מצבך הבריאותי הכללי, העדפת הכירורג המנתח ומיומנותו בטכניקות השונות. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה.

בחודשים האחרונים, בערך אחת לחודש מופיע אצל בעלי על דופן הלחי השמאלי אבסס קטן נוקשה. לאחר ביקור אצל פרוקטולוג כירוג, הומלץ למרוח על האבסס משחת סינטומיצין. חשוב לציין שעד עכשיו זה עזר ותוך מספר ימים האבסס נעלם. לפני יומיים שוב יצא אבסס אבל הפעם גדול מאוד וממש בולט וקשיח ביותר ואף גורם לכאבים וקושי בישיבה. יש לי מספר שאלות: ממה מגיע אבסס כזה? האם הוא קשור לבלוטת הערמונית? האם יכול להיות שהאבסס הוא כתוצאה מסתימה של ורידים? האם יעזור לקחת אנטיביוטיקה או למרוח משחה כלשהי? תודה, נילי

נילי שלום, אם השאלה עדיין רלוונטית, מומלץ לפנות בדחיפות לבדיק כירורג או לחדר המיון, מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב, אני בת 29 ויש לי דם על הנייר בניגוב אחרי הצואה. וזה קרה כמה פעמיים במהלך החצי שנה... חשוב לי לציין שזה לא בכל יציאה. וקרה שגם ראיתי דם בצואה. אני מאוד טרודה.. כי זה כבר מאז חצי שנה התחיל... דודה שלי חלתה בסרטן מי הגס. האם לדעתך חשוב לי לעבור תבדיקת קולונסקופיה? האם בדיקה זו כואבת? תודה רבה

ימית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 29 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם דודתך לקתה בסרטן המעי בגיל צעיר מ 50, מומלצת קולונוסקופיה מלאה. אם בגיל מבוגר יותר, ניתן לדעתי לשקול בדיקה חלקית. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא מאיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום, אני בן 45, מזה כשנה סובל מפיסורה, טופלתי ברקטוגסיק שהקל קצת, רמת הכאב עולה ויורדת, בחודש האחרון ללא טיפול במשחה המצב משתפר וסביר יחסית עקב שימוש בפגלקס לריכוך היציאות. בבדיקה היום אצל רופא הוא אבחן פיסורה אחורית עמוקה ורגישה עם Senitnel Pile . המלצת הרופא היא לעשות ניתוח לכריתת הפיסורה. לדבריו הניתוחים שהיו מקובלים בעבר התגלו כגורמי תופעות לוואי של חוסר שליטה חלקי על הסוגרים. אשמח לשמוע את דעתכם וכן מה תהליך ההחלמה מכריתת הפיסורה וסיכוי ההצלחה. תודה

עינב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פיסורה היא כעיקרה בעיה של איכות חיים, ולכן האינדיקציה לניתוח היא בעיקרה הסבל הסובייקטיבי שלך, ולא ממצא כזה או אחר בבדיקה. לכן, ההחלטה על ניתוח צריכה להיות שלך. בנוגע לסוג הניתוח, שיטת הניתוח הנפוצה ביותר בעולם המערבי (ובישראל) כיום היא ניתוח פשוט יחסית לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, המכווץ בצורה ספאסטית במטופלים עם פיסורה. ניתוח יחסית פשוט זה מאפשר לפיסורה להרפא בכ 95% מהמטופלים, ומרבית הכירורגית משתמשים בכריתת הפיסורה, עם או בלי כיסוי עם מתלה רקמה, שהוא ניתוח קצת יותר גדול, רק באלו בהם חיתוך שריר הסוגר נכשל. יש לציין, כי כאשר הניתוח מבוצע בידיים מיומנות, שעור הירידה, ולו קלה, ביכולת השליטה בניתוח חיתוך הסוגר נמוך מאד. יחד עם זאת, ישנם כירורגים המאמינים בניתוח לכריתת הפיסורה כטיפול ראשוני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כשנתיים וחצי אובחן אצלי pilonidal sinus עם אבצס. בחודשים הראשונים לא סבלתי מהתופעה אלא רק היה דימום מזערי. לאחר מספר חודשים הכאבים התחזקו והחליטו לשלוח אותי לניתוח לכריתה. עשיתי את הניתוח בתאריך 13\5\2010. לאחר הניתוח נוצר פצע גדול שלא חלף במשך מספר חודשים לאחר המון שטיפות מקומיות+אמבטיות ביום, בנוסף לאחר השטיפה הייתי מניח פד גזה על הפצע הפעור. בתאריך 12/2/2011 עברתי ניתוח נוסף לכריתה\הטרייה. המשכתי באותו טיפול גם אחריי הניתוח השני ועד היום, 9/1/2012 לא ניסגר הפצע הפעור ומלא ההפרשות. מה אני יכול לעשות בעניין, למי אני יכול לפנות, והאם יש סיכוי שהפצע יהפוך לכרוני.?? אשמח לתשובה מפורטת כמה שאפשר. תודה, ניר.

ניר שלום, צר לי לשמוע על סבלך. סינוס פילונידאלי יכולה לעיתים להיות מחלה עקשנית וחוזרת הדורשת לעיתים מספר ניתוחים על מנת לרפאה כליל, אולם נדיר שישנו סינוס פילונידאלי שלא מצליחים בסופו של דבר לרפאו כלל. לעיתים, בפצעים קשי ריפוי אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם פלסטיקאים המתמחים בפצעים כאלו, וכאמור נדיר מאד שלא מצליחים בסופו של דבר לרפא את הסינוס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לבן שלי בן 19 היבחנו פיסטולה וישר המליצו על ניתוח הוא מאד מפחד כי שמענו שההחלמה מאד קשה. האם יש דרך אחרת? ואם לא מטפלים ומשאירים את המצב כמו שהוא האם יכול להיגרם נזק? בתודה מראש מ.

לאמא המודאגת שלום, פיסטולה בפי הטבעת היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, והאינדיקציה העיקרית לטפל בה היא על מנת למנוע את הסבל שהיא גורמת. הטיפול העקרוני בפיסטולה הוא כירורגי, ולרוב אין תרופה, משחה וכד' שיכולים לרפא פיסטולה. אם לא מטפלים בפיסטולה, סביר שהיא תתמיד, ויכולה לעיתים ליצור אבצסים חוזרים באיזור פי הטבעת. למיטב הבנתי בנך בן 19. נראה לי חבל שיחיה את השנים הרבות שעוד נותרו לו עם פיסטולה. מידע על שיטות התיקון העיקריות מפורט למטה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום קראתי על הטיפול הנ"ל ולא הצלחתי להבין כמה דברים: 1) האם הטיפול הפיזי נעשה בשניה אחת ( ע"י ירי כל הסיכות בבת אחת ) ? 2) האם הסיכות הן ממתכת ?.... והאם הן נשארות בתוך הגוף לתמיד? 3) אין מתקנים אם חלילה סיכה שנורתה חדרה ויצאה אל מחוץ למעי ? האם בכלל ניתן לשלוף את הסיכות האלה במקרה וטיפול לא הצליח ? 4) כמה שנים משתמשים בסוג הזה של טיפול בארץ ובעולם מודה מראש על תשובתך הלומדת יאיר

יאיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח PPH לטיפול בטחורים הוא ניתוח הנפוץ באירופה מזה כ 15 שנים ובארץ (כמו גם בארה"ב) מזה כ 10 שנים, בו מבצעים כריתה של טבעת רקמה ברקטום התחתון, באיזור עני בעצבי תחושת כאב, בעזרת מכשיר הנקרא סטייפלר, תוך חיבור מיידי של קצוות הרקמה באמצעות סיכות טיטניום הנורות כולן בבת אחת. פעולה זו מקבעת את הטחורים במנח הנכון שלהם בפי הטבעת, ואז הם לא צונחים ופחות נוטים לדמם. בעיקרון הסיכות יכולות להשאר במקומם לתמיד, אך הנסיון מלמד שחלקן כנראה נושר לפעמים עצמונית לאחר שהרקמה סיימה את ריפויה. ניתן להוציא את מרבית הסיכות בפעולה ניתוחית בעת הצורך, אולם נדיר שיש בכך צורך.

שלום, לאחר בדיקה אצל רופא עור - הבנתי שיש לי פטרייה בחלק החיצוני הרופא אמא לי שזה אמור לעבור תוך שבוע ימים לאחר טיפול . קיבלתי טיפול באמצעות משחה בגלל גרד בפי הטבעת. קיבלתי 2 סוגים : 1. PROCTOZORIN OINT 25 GR (טיפול נגד טחורים-לא ברור לי למה היות ואין לי טחורים) 2. TEVADERM CREAM 15G - טיפול נגד פטריה שאלתי היא האם עלי לקחת את 2 המשחות הללו ביחד ז"א במקביל או לחוד? כמה פעמים ביום ??? הרוקח לא אמר לי לגבי כמות הפעמים.. יום טוב שלי

שלי שלום, לצערי קשה לי לענות במדויק מבלי לדעת את ממצאי הבדיקה. כעיקרון מומלץ להפריד בין התרופות. פרוקטוצורין ניתן למרוח לפי הצורך ואין ממש מגבלה או מספר פעמים ביום שחייבים למרוח. לגבי טבעדרם, לרוב מורחים אותה פעמיים ביום, אולם במגבלה שלא בדקתי אותך, איני יכול לתת הנחיות מדוייקות, ויש למרוח לפי הוראות רופא העור הבודק.

שלום רב לפני קצת יותר משנה סיימתי טיפול של קשירת טחורים ברמה 2 . בשנה האחרונה הקפדתי לשמור על תזונה נכונה ורוב היציאות היו סדירות וקלות לאחרונה חזרו לי דימומים בעת יציאה במידה ואכן חזרו הטחורים האם ניתן ורצוי לבצע קשירה חוזרת ? האם ישנו תהליך רפואי עדיף שיפתור את הבעיה באופן קבוע \ לאורך זמן רב יותר תודה . דרור

דרור שלום, טחורים כפי שאתה מתאר הם בעיקרם בעיה הפוגעת באיכות החיים, וכל עוד לא מופיעה אנמיה או חסר ברזל, האינדיקציה העיקרית לטפל בטחורים כירורגית היא שיפור איכות החיים. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהפעולה "דרסטית" יותר כך שיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר, אך תקופת ההחלמה הראשונית קשה יותר. אם הטחורים פוגעים באיכות חייך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, בני בן שנתיים ושלושה חודשים. סובל מגרש בפי הטבעת. גרד מתון יחסית, לא פוגע בתפקוד, לא פוגע בשינה אך מציק.בדיקות מעבדה- SALMONELLA-ו SHIGELLA -יצא שלילי, בדיקת צואה לפרזיטים ותולעים - שלילי (לא נמצאו), CAMPYLOBACTER - שלילי. האם אפשר לפספס תולעים בתרבית בבדיקת צואה? אם יש טעם לעשות בדיקת עם הצלוטייפ ששמים בלילה? אילו עוד אפשרויות קיימות? תודה יעל

יעל שלום, איני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי, והנושא אינו בתחום מומחיותי. בעיקרון, למיטב ידיעתי, בדיקות צואה מתקשות פעמים רבות לפספס תולעים. ממליץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג ילדים.

יש לי טחורים דרגה 4 מזה כשנתיים..הטחורים הם פנימיים..ולאחר יציאה יש לי צניחת רקטום...אחרי הישיבה בשירותים אני פשוט מחזיר אותם לבפנים....לפעמים.. אחרי עמידה ממושכת (מתוקף תפקידי כמאבטח) יוצא טחור או שניים.. וזה כואב ומציק.. מרגיש לי כמו סיכה שנעוצה לי בישבן.. חוץ מזה.. הטחורים לא כואבים אחרי יציאה.. אני פשוט מחזיר אותם.. הלכתי לפרוקטולוג שאישר לי שיש טחורים בדרגה 4 וניסינו לקשור אותם 3 4 פעמים כשכול מפגש הוא שבועיים אחרי כול קשירה.. זה לא עזר.. הוא אמר לי שאין ברירה ואני צריך ניתוח..או.. שאני פשוט יחיה עם זה כי זה גם ככה לא כזה מציק לי... אני לא יודע מה לעשות..ללכת לניתוח?..לא ללכת?.. מה הסיכונים.. אני פשוט מתוסכל...להגיד שהטחורים האלה מפריעים לי?...לא , אך אני לא אוהב את העובדה שי לי טחורים.. אבל לפעמים אחרי מאמץ או עמידה ממושכת אז זה במאמת מפריע לי.. מה לעשות?

שלום רב, טחורים כפי שאתה מתאר הם אכן בעיקרם בעיה הפוגעת באיכות החיים, האינדיקציה העיקרית לטפל בטחורים כירורגית היא שיפור איכות החיים. הפעולות הכירורגיות לטיפול בטחורים כרוכות כולן בשיעור סיבוכים נמוך, אך בתקופת החלמה ראשונית לא קלה. ישנה קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, וככלל ניתן לומר שככל שהפעולה "דרסטית" יותר כך שיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר, אך תקופת ההחלמה הראשונית קשה יותר. מעבר לכך, ההחלטה צריכה להיות שלך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, אני סובל משהו כמו 12 שנה מטחורים. פרוקטולוג קבע אז שמדובר במקרה הקל ביותר שלהם ושלח אותי לדרכי עם משחות וכו'. בשנים האחרונות הם די רדומים ולא מציקים כי למדתי לנקות את האזור בצורה בלתי מתפשרת עם מגבונים לחים אחרי כל יציאה וזה פשוט הוריד את רמת ההתקפים שלהם. לפני שבועיים לערך התחיל דימום אדום בהיר בזמן יציאות ורק שם. הדמם נראה בבירור, פשוט אחרי הלחיצה הראשונה, טיפה של דם נקי נוזלת לאסלה. אני בן 42 ורוצה לעשות בכל מקרה קולונוסקופיה אבל השאלה שלי היא אם מדובר בטחורים מדממים, האם יש צפי שיפסיקו לדמם מתישהו או שכל עוד לא תהיה התערבות רפואית הם ימשיכו לדמם לנצח..? חשוב לציין כי הדמם קל מאד ומפסיק מיד עם סיום היציאה וניקוי המקום.. תודה על תשובתכם המהירה.

דוד שלום רב, דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להגרם על ידי טחורים פנימיים, ויכול בהחלט להיות דמם לסירוגין. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגיל 42 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי ניתן לרוב להסתפק בבדיקה חלקית של החלק המרוחק של המעי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר! אני כחודש לאחר לידה . לפני כשבוע החלו כאבים וגרד בפי הטבעת ובכל האיזור. הכאב בעיקר מתרכז לאחר יציאות. הכאב יכול להימשך אף שעות לאחר היציאה. אין עצירות. אני מרגישה נפיחות לאחר היציאה שעוברת מיד. חשוב לי לציין שאותו הדבר קרה גם לאחר הלידה הקודמת, וחשבתי שאלו טחורים. קניתי א תהתכשיו פרוקטו גליבנול שלא עזר. בסופו של דבר זה עבר אבל אחרי המון זמן- כמעט שנה!!! הכל בגלל שהתעצלתי לבדוק.. כעת הגעתי למסקנה שייתכן ואלו לא טחורים אלא פיסורה. האם זה נשמע הגיוני? אם כן- מה הטיפול? האם זה יכול להחלים ללא טיפול? אני קצת מפחדת מבדיקה מכאיבה באיזור הזה. בייחוד שיש תפרים לאחר חתך. מה יכול לעזור מעבר לטיפול? תודה!!!

נוש שלום רב, מלונות כפי שאת מתארת יכולות בהחלט להתאים לפיסורה בפי הטבעת, על אף שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. טיפול מעבר לכך דורש ביעני בדיקת מומחה לאבחנה והכוונת הטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, בני סובל בזמן יציאה מכאב חזק בחלק התחתון של עמוד השדרה (חוליה S1). הכאב בשיא עוצמתו בזמן היציאה וחולף מעצמו לאחר מספר שעות. יש לציין כי לאחרונה פיתח עצירות כתוצאה מהפחד מהכאב. בבדיקה רקטלית לא נמצאו פיסורה או טחורים. בבדיקת אנדוסקופיה של דרכי עיכול תחתונות לא נמצא דבר. האם יש הצדקה לבצע מנומטריה רקטלית כאשר הכאב אינו בפי הטבעת אלא, כאמור, בגב התחתון?

לאמא שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם ההפניה למנומטריה היא במחשבה שכאביו של בנך נובעים מהפרעה בהרפיית רצפת האגן, הרי יש טעם לבצע בירור של תפקוד רצפת האגן, כולל מנומטריה. אם המחשבה היא שהכאב הוא ממקור עמוד השדרה עצמו, קשה לי לראות במה תתרום מנומטריה.

שלום , אני אחרי ניתוח להסרת טחורים ולאחר הניתוח נותר לי קפל עור בפי הטבעת. למיטב הבנתי אין לכך שום השלכות רפואיות ובכל זאת הייתי מעדיף להסירו. רציתי להתעניין במה כרוך הדבר ? האם ההליך מסובך ? האם מומלץ ? תודה רבה

דניאל שלום, בניתוח לכריתת טחורים אנו מקפידים מאד להשאיר גשרי עור מספקים בין קבוצות הטחורים, בכדי למנוע הווצרות היצרות של פי הטבעת, ולכן לעיתים נשארים לאחר הניתוח קפלי עור קטנים, שלרוב ההשלכה שלהם היא אסטתית בלבד. כריתתם היא פעולה כירורגית פשוטה יחסית אך כרוכה בכאבים בתקופת ההחלמה שדי דומים לאלו לאחר כריתת טחורים.

האם הפעולה הכירורגית כרוכה בהרדמה כללית? או האם מדובר בפעולה פשוטה המתבצעת במרפאה ? תודה רבה לך על עזרתך.

יש לי אותה בעיה של דניאל אחרי הניתוח קפל עור קטן אבל לפי מה שאני רואה הצרתו א הייתה גורמת להווצרותה של פי הטבעת הפוך אחרי הניתוח פתח פי הטבעת אצלי התרחב שאלתי אסטתית זה מפריע לי ואני מעוניינת להציר יש דרך אחרת חוץ מניתוח וקריתה כדי להסיר משחות למשל שגורמות להתכווצות הקפל פניה עד לקליפתו והרפיתו??

אני בן 45 ויש לי טחורים פנימיים למעלה מ 10 שנים בלי כאבים. לפני כחודש החל דימום חזק בזמן יציאות הדימום הוא דרך חריר שנוצר בצד הימני בתוך פי הטבעת כניראה באיזה וריד ואין כאבים אבל . . . סילון של דם יוצא בכל פעם שאני עושה פעולת כיווץ טיבעית לאחר היציאה להערכתי בכל יום אני מאבד כ - חצי כוס דם . מאז החל הדימום עברו כ 3 שבועות ללא שינוי האם יש סיכוי שהחריר יסגר מעצמו ? מה הפתרונות לבעיה מסוג זה ? מודה לתשובתך

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם כפי שאתה מתאר יכול בהחלט להתאים לדימום מטחור פנימי. קשה מאד להעריך את כמות הדימום לפי הסתכלות באסלה, וחשוב לעקוב אחר ספירת דם ורמות ברזל בדם. אם ההמוגלובין ורמת הברזל אינם יורדים סביר להניח שכמות הדימום כזאת שהגוף לפצה עליה ללא בעיה, ואז מדובר בעיקר בבעיה של איכות חיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגיל 45 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי סביר שניתן יהיה להסתפק בבדיקה של חלקו הסופי של המעי הגס בלבד. אם מופיעה אנמיה, ירידה בברזל, או סבל מתמשך ומציק, יש סיבה לשקול טיפול כירורגי כלשהו בטחורים. ישנם קשת של טיפולים כירורגיים בטחורים, החל בקשירתם דרך סוגי ניתוחים שונים. מידע כללי על טיפול כירורגי בטחורים מצורף למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בת 48 ולפני כחודשיים התגלו סביב פי הטבעת (בחוץ)נגעים של קנדולימה,אין הרבה וזה לא כואב או מדמם. המליצו לי לעבור ניתוח בהרדמה מלאה והתור הקרוב נקבע לעוד חצי שנה. רופאת המשפחה המליצה לנסות להשתמש בתמיסת קונדילוקס ,עדיין לא השתמשתי בתמיסה מחשש לצריבה . האם תמיסה זו יכולה להעלים את הנגעים או שרק ניתוח,והאם עד מועד הניתוח לא יהיה החמרה במצב. אשמח לחוות דעתך. תודה רבה.

חני שלום, כעיקרון, אם מדובר בנגעים חיצונית לפי הטבעת בלבד, ובבדיקת מומחה בתחום זה אין נגעים בתוך תעלת פי הטבעת, ניתן להשתמש בתכשירים כגון קונדילוקס, או למרוח משחה המכילה אותו חומר ונקראת אלדרה (לרוב יותר קל לשימוש), אשר יכולים לעיתים להעלים את הנגעים ולחסוך את הצורך בניתוח. אם ישנם גם נגעים פנימיים, מומלץ לטפל ניתוחית.

בעצירות או סתימת מעים הנגרמים מאכילת אפרסמונים וכד',האם יש מקרים שהצואה הקשה תקועה עמוק במעלה המעי הגס, או אפילו במעי הדק, או שזה רק בחלק התחתון של המעי הגס. אני מדגיש שוב שהשאלה גם על עצירות אבל גם על מקרים קשים יותר של סתימות מעיים.

גיל שלום, אכילה מוגזמת של אפרסמונים יכולה לגרום לחסימת מעי דק, אך אינה גורמת לחסימת מעי גס או לעצירות. אם אתה סובל מעצירות, יתכן שיש לכך סיבה אחרת, וניתן מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר זמורה אני סובל מפיסורה 4 חודשים, טופלתי במשחת נפידיפין ורסטרוג'סיק, הטיפול לא מצליח. רגע לפני החלטה לקבוע תור לניתוח רציתי לקבל חוות דעתך האם נכון לנסות את הזרקת הבוטוקס או לוותר על השלב הזה מניסיונך עם מטופלים אחרים, מה שעור ההצלחה במקרה כשלי להפטר מהפיסורה בהזרקת בוטוקס ביחס לניתוח והאם ניתן יהיה לבצע ניתוח ישר אחרי או שיהיה צורך בהמתנה של שלושה חודשים ? שאלה אחרונה האם אתה מנתח לקוחות שב"ן של מכבי? תודה מראש יהב

יהב שלום, שעור ההצלחה של בוטוקס בהקלת הסבל הנגרם על ידי פיסורה לפי הספרות הרפואית נע על סביב 60-70%, לעומת כ 95% בניתוח. אם הטיפול בבוטוקס נכשל, לרוב ניתן להמשיך לניתוח תוך כשבועיים- שלשה. לשיקולך. איני עובד עם קופת חולים מכבי.

שלום רב, הנני פונה אליך על מנת לנסות ולברר את סיבת הכאב שלפעמים תוקף אותי באזור פי הטבעת ומקרין לכיוון האשכים. הכאב הוא פנימי יותר. זה קורה גם לאחר היציאות או לאחר קיום יחסי מין. עלי לציין שהכאב נמשך כ-10 דקות וחולף . היציאות סדירות ואין דימומים והבריאות בסה"כ תקינה. מה יכולה להיות הסיבה לכאב זה?

אבי שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בת 22, לאחר טיול מרובה שלשולים במזרח לפני כחצי שנה התחלתי לסבול מטחורים פנימיים שיצרו פיסורה, אחרי ביקור אצל מספר רופאים הגעתי לד"ר שכטר שהמליץ לי על סיבים תזונתיים והעברת היציאות לערב באמצעות נרות גליצרין, את הסיבים אני לוקחת בהתמדה אבל עם הנרות פשוט לא הצלחתי להתמודד ונותרתי עם היציאות בבוקר, אציין שהן לא קשות ואין לי בעייה להוציא אותן, אף פעם לא סבלתי מעצירויות מיוחדות... לאחרונה הד"ר הציע לי לעבור טיפול בהאל דופלר, עברתי את הטיפול ביום ראשון האחרון, למרות כאבים מאוד חזקים לאחר הטיפול הקשבתי לעצתו של הד"ר והמשכתי לנסות את נרות הגליצרין, אחרי יומיים של דחיפות, יציאות לא טבעיות והמון כאבים החלטתי שאני פשוט לא מסוגלת והיום נתתי לעצמי ללכת בבוקר באופן טבעי וללא לחיצות, זה היום הראשון שבו אני מרגישה מעט טוב יותר, אבל פתאום יצא לי טחור חיצוני, עד עכשיו היו לי רק טחורים פנימיים ואני חוששת שבעקבות הטראומה +הדחיפות של הנרות יצא הטחור החיצוני וכל הטיפול הלך לפח... בכל פעם שאני מדברת עם הד"ר הוא אומר לי שאני חייבת להמשיך עם הנרות אבל אני פשוט מרגישה שזה עושה לי רע, אני מצטערת אם כתבתי פה מגילה אני פשוט כבר לא יודעת למי לפנות והתורים לפרוקטולוגים כל כך רחוקים... האם היית מייעץ לי להמשיך עם נרות הגליצרין ויהי מה ? מה לעשות עם הטחור החיצוני שיצא ומה זה אומר לגבי הטיפול שעברתי? אני ממש אשמח לכל תשובה או תגובה , זקוקה לעזרה חיובית

שירה שלום, ככלל, למיטב ידיעתי, אין חשיבות לתזמון היציאות (דהיינו בוקר או ערב) בטיפול בטחורים, כל עוד הן רכות וללא מאמץ. פעמים רבות השימוש בנרות לאחר פעולות כירורגיות בפי הטבעת (או באנשים עם פיסורה) כרוך באי נוחות ניכרת, ובוודאי שאינו הכרח. במגבלה שאיני יכול לתת יעוץ אחראי ללא בדיקה, טחורים חיצוניים לרוב נספגים עצמונית בטווח ממוצע של כשבועיים, ולרוב אינם פוגעים ביעילות של HAL לטווח ארוך.

שלום רב לדוקטור הנכבד, חותני בן 87 סובל מ- Prolaps, טחורים חיצוניים והרחבה של פי הטבעת ל- 3 אצבעות וללא טונוס. הוא מועמד לניתוח לתיקון ה- Prolaps ע"ש אלטמאייר. שאלתי: האם ניתן לתקן את התרחבות פי הטבעת במהלך הניתוח? כירורג אחד אמר שאפשר לתקן בשיטת Thiersch. כירורג שני אמר ששיטה זו מיושנת, אינה בשימוש יותר ואת ההתרחבות לא ניתן לתקן. בברכה ובתודה דויד

דויד שלום, טירש היא אכן שיטה מישנת שניתן לומר שנזנחה בעשורים האחרונים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לשיפור חכולת השליטה בפי הטבעת, כולל אפשרות להזרקת חומרים מעבי רקמה סביב פי הטבעת (כגון חומרים הנקראים PTQ או סולסטה). יש לציין שלכל פעולה כירורגית יש תועלת ויש גם סיכונים, ולכן הייתי מציע לחכות מספר חודשים לאחר תיקון הפרולפס, ולראות אם יש בכלל בעיה הדורשת טיפול.

שלום דוקטור לפני יום הרגשתי בתוך פי הטבעת כמו בליטה קטנה טיפ טיפה כואבת השאלה מה לעשות לחכות שזה ירד או ללכת לרופא כי נראה שפעם היה לי את זה וזה עבר לבד זה כמו גולה קטנה בתוך פי הטבעת האם ללכת לרופא ולאיזה רופא לפנות תודה רבה ויום טוב

אביב שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס בפי הטבעת ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הממצא לא מאד מציק, ניתן לנסות לחכות לראות אם הוא חולף עצמונית. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם ישנה החמרה ניכרת בכאב, חום, הפרשה מוגלתית וכד' יש לפנות מיידית לכירורג או לחדר מיון. אם אין הטבה תוך כשבועיים- שלשה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בן 56 ,בריא.מזה זמן לאחר כל יציאה ישנה דליפה נוזלית צואתית שמצריכה אותי לנגב במשך כמה שעות לאחר היציאה.היציאות שלי תקינות וסדירות ומאחר והן סדירות אני מוצא עצמי מנגב במשך שעות והדבר מטריד מאוד. בבדיקה ידנית על ידי פרוקטולוג לא היה שום מימצא.עשיתי גם קולונסקופיה שהייתה תקינה. מה האפשרויות שנותרו??? אני רק שוטף או מנגב בנייר לח,אך תמיד תמיד שוטף לאחר יציאות. תודה

אייל שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל ניכר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום עברתי ניתוח טחורים ופיסורה, אני שבועיים אחרי התהליך, עדיין בכאבים, אבל משתפר. היום ראיתי כירורג לביקורת והוא אמר שהניתוח הלך יופי ויהיה בסדר, ושאני אנוח. שאלתי אותו על כך שיש לי מעין גוש קטן ליד פי הטבעת (לא בפי הטבעת, ליד) והוא אמר שזה לא טחור אלא שאריות עור (שלא היו שם בכלל לפני הניתוח). שאלתי אותו מה אמור לקרות אם השאריות האלו, והוא אמר שהן ישארו שם לעד. לא מנחם בכלל. אם כבר עברתי את כל הסבל הזה, אני לא מבין למה לא הורידו גם את זה, אם זה נוצר במהלך הניתוח. על כל פנים, רציתי לשאול מהו ההליך הרפואי בו מסירים את זה (זה אמור להיות פשוט, לא?) ואיך בדיוק הוא מתבצע. תודה חבר ותיק בפורום שמקווה לעזוב אותו בקרוב

גל שלום, כעיקרון בניתוח לכריתת טחורים חשוב להשאיר גשרי עור מספקים בין הטחורים שנכרתים, כדי שבעת יציאה פי הטבעת יוכל להתרחב מספיק. אם כריתת העור נרחבת מדי, עלולה להווצר היצרות של פי הטבעת. לכן, לעיתים נשארים קפלי עור לאחר הניתוח, ולעיתים בתקופה הראשונה הן יותר בצקתיים ולאחר מכן קטנים. מציע להתרחק מספר חודשים מהניתוח, ואם הממצא עדיין יפריע לך המידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני בחור צעיר, בן 24, בריא מאוד, עושה ספורט. לפני ארבעה, בגלל גרד עז שהיה לי באיזור פי הטבעת, הרגשתי גולה די קשיחה בתוך פי הטבעת (הכנסתי את האצבע מעט פנימה בזמן הגירוד). הגולה היא ממש מתחת לפני העור, ומרגישים רק אם לוחצים את האצבע כנגד העור, לכיוון המפשעה. אני גם לא קורא לה "בליטה" מאחר וממש אי אפשר להרגיש אותה או לראות אותה סתם-כך אלא אם כן לוחצים. קוטרה הוא בין 0.5 ס"מ ל0.75 ס"מ, בערך בגדול של בין אפונה לשקד אני מעריך...ואין כאבים, אין דימום (גם לא היו). במהלך ארבעת החודשים האחרונים, היא לא שינתה גודלה, ולא היה דימום או כאב, אבל היא עדיין שם. אגדיל ואומר שההרגשה היא כמו שיש לפעמים "גולה" קטנה בתנוך של האוזן שלאחר זמן מה נעלמת. (רק שזו בפי הטבעת לא נעלמת והיא מעט מעט יותר גדולה) 1) אני מניח שזה יכול להיות טחורים פנימיים? האם יכול להיות שזו בלוטה כלשהיא שאמורה להיות שם? מה זה יכול להיות? 2) אם ייתכן וזהו טחור פנימי, אני מניח שתיהיה אפשרות לנתח. האם לפעמים מומלץ לא לנתח ופשוט להשאיר אותה שם בגלל האיזור הרגיש? אני מפחד מתופעות לוואי כמו פיסטולה וכיוב' וההחלמה והכאב. האם אפשר לברר מהי הגולה בלי ניתוח? (מאחר והיא ממש מתחת לפני העור ולא ניתן לראות אותה גם בעזרת מיכשור) אציין כי לפני שלושה חודשים הייתי אצל פרוקטולוג שעשה לי אנוסקופיה לבקשתי בגלל הגרד שהיה לי (שנעלם עד הבדיקה, אבל חשבתי שאני אבדוק בכל מקרה) ולצערי שכחתי לגמרי מהגולה ולכן הדבר לא עלה בפגישה - אבל הוא לא הבחין בגולה או בכל דבר אחר (אני מניח מאחר ורק הסתכל במכשיר ולא מישש לעומק). תודה רבה

עידו שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים , ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר בטחורים, אין צורך בטיפול מיוחד אם הם לא מפריעים לך. אם בכל זאת זה מטריד אותך, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה תוך ציון הממצא המטריד אותך.

שלום, לפני כמה ימים עברתי ניתוח פיסטולה פרי אנאלית וחיתוך של טחורים חיצוניים, ללא תפירה של. האזור. יש לי כאב שורף מאוד באזור הפתוח בעיקר אחרי שתן או צואה שנוגע באזור החתוך. האם יש דרך להקלת הכאב ? כמה זמן לערך יקח לאזור להתאחות ? יש עדיין דימום מדי פעם.

ב כמה שעות האחרונות איזור הניתוח לא מפסיק לדמם בלי שום סיבה (לא הייתי בשירותים וכו?). שמתי כמה תחבושות כעת ואני יושבת חזק על באיזור בנסיון לעצור את הדימום. מה יכולה להיות הסיבה??

ענבר שלום, כעיקרון הכאב לאחר ניתוח לכריתת טחורים משתפר לרוב משמעותית בטווח של כשבועיים- שלשה בממוצע. קשה לי לענות מעבר לכך מבלי לדעת בדיוק איזה ניתוח עברת וללא בדיקה. אם אין הקלה ניכרת בטווח הזמן המוזכר מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ. אם יש דמם מאסיבי יש לפנות מיידית למיון.

אני בת 48 בריאה בדרך כלל,לפני שנה וחצי עשיתי גסטרו וקולונוסקופיה והבדיקה הייתה תקינה.לאחרונה התחלתי בדיאטה ורזיתי כ10 קילו.אגב הייתי צריכה לעשות קיצור קיבה..ולבסופ החלטתי לבד.כול הבדיקות שעשיתי לנתוח היו תקינות. היום...ניגבתי ו...ראיתי דם(לא הרבה).מלחיץ מאוד,מאחר ואני חרדתית. ד"ר יקר אשמח לשמוע,מה אתה חושב??

שלומית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא דומה שנה לאחר קולונוסקופיה תקינה לחלוטין נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם בכל זאת התופעה חוזרת על עצמה לעיתים תכופות ומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, יש לי שאלה כללית בנוגע לתהליך כירוגי כלשהו שאינני יודע מהו. אני לומד רפואה ובמהלך דיסקציות גילינו שבגופה שלנו הושתלו צינורות שנראים כמו צינורות פלסטיק (בקוטר של בערך ס"מ), שחלקם הגדול מחליף חלקים במעי הגס. ישנו צינור שמחבר את המעי הגס העולה (Ascending colon) לחלק העליון (Transverse colon), וכן את הDecending colon לSigmoid colon. בנוסף ישנו צינור נוסף שמושתל בפאציה שמתחת לעור באזור הבטן התחתונה, ששתי הקצוות שלו נראים יורדים לכיוון הרגלים ונכנסים עמוק יותר לגוף, כשבאזור הבטן אנו רואים שהוא יוצר קשת (עוד לא הגענו לרגלים, אז אני לא יודע בדיוק לאן הוא מגיע). אשמח לדעת אם אתה מזהה מהו התהליך הכירוגי הזה. תודה, אופיר.

שלום רב, הצינור התת עורי מעל הפציה יכול להיות מעקף כלי דם לרגליים שנקרא extra-anatomic shunt, שעובר מעורק בחלק העליון של הגוף אל הרגליים במקרה של חמימת כלי דם ברגליים שלא ניתנת לשחזור אנטומי. קשה לי לומר מהם הצינורות במעי. לעיתים אנו תשתמשים בתומכנים העשויים רשת מתכתית לטיפול בחסימות במעי, אבל איני מכיר שימוש בפלסטיק למטרות אלו, ונראה לי שאני די מכיר את הפעולות המבוצעות בתחום זה.

תודה על תגובתך, איני יודע אם זהו באמת צינור פלסטיק, כוונתי היתה שהוא רק נראה ככה. אני די בטוח שזה צינור מלאכותי (הוא בקוטר קטן מאוד יחסית למעי הגס, ונראה שונה ממנו). הוא נראה דומה לצינור התת עורי.

שלום רב, מהו לדעתך הצעד המתבקש, לגבי דימום אנאלי קל אך עקבי מזה 18 חודשים, לאחר שלא הצלחתי להעלימו באמצעות סיבים תזונתיים, או פאראפין, או ניפדיפין? בנוסף, מה לדעתך עליי להבין מבליל הדעות הרפואיות המנוגדות באשר למהות הדימום? (כירורג אחד ופרוקטולוג אחד דיברו על טחורים פנימיים, אך כירורג אחר ורופא כללי לא סברו כך).

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה כולל גיל, הסטוריה משפחתית, ועוד, ובוודאי שאין לי דרך לשפוט באינטרנט בין דעות שונות של אלו שכן בדקו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום בזמן האחרון הבחנתי בגולה קטנטנה כמו פרונקל קטן ליד פי הטבעת והוא לא כואב אבל אחרי יציאות שורף לי ממש טיפה כמעט ואני לא מרגיש, זה לא מדמם ולא כלום ואחרי שזה שורף טיפונת אחרי יציאה זה לא מפריע לי בכלל למשך כל היום. אני יכול לשבת והכל. מה זה יכול להיות? אני בן 14

שלום רב, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס, ועוד. כעיקרון, הסיבוי לממצאים "מסוכנים" באיזור זה בגילך כמעט אפסיים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.יחד עם זאת, אם מופיע כאב ניכר, חום, וכד' יש לפנות מיידית לרופא. אם סתםאין הקלה והממצא מציק לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר שלום. אשמח לדעת מה דעתך לגבי מצב של פיסטולה פריאנלית שנובעת כתוצאה ממחלת קרוהן.עובדתית התרופת למינהם לא מצליחות לרפא אותה.מדוע לא ניתן לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה , גם אם היא נוצרה כתוצאה ממחלת קרוהן,הרי אם אני מבינה נכון כול המנגנון האין סופי של זיהום דרך הפיסטולה קורה דרך מעבר חיידים מהפתח הפנימי שלה לתוך העור,אז מדוע הרופאים לא ששים לתקן כאשר מדובר במחלת קרוהן. תודה

אדווה שלום, פיסטולות פריאנאליות של מחלת קרוהן מבטאות פעילות של המחלה באיזור פי הטבעת, ולכן חשוב לשלב בטיפול גם טיפול תרופתי. חלק מהפיסטולות נסגרות לגמרי בטיפול תרופתי וחלק לא. בטיפול הכירורגי בפיסטולות של מחלת קרוהן אנו נמנעים מלחתוך רקמת שריר, שכן לעיתים פיסטולות יכולות להתרחש שנית באתרים נוספים על רקע מחלת הקרוהן, אך ישנן היום מספר סוגי תיקונים ללא חיתוך רקמה, כגון דבק ביולוגי, משתל קולגן ו מתלה רקטום, שניתן בהחלט להציע לחולי קרוהן, עם שיעורי הצלחה בינוניים אך סיכון נמוך.

מזה כשבוע אני סובלת מכאבים עזים שאני מגדירה כטחורים. קניתי משחה ללא מרשם שפשוט לא הועילה אז אחרי שבוע כזה הלכתי לראות פרוקטולוג. יש לציין שזה מפריע מאוד לתפקוד, ישיבה, עמידה, שכיבה והליכה ! זה פשוט כאב בלתי נסבל הרופא אמר שזה כנראה באמת טחורים חיצוניים ונתן לי טיפול של מריחת כמו חומר קצף על האיסור ושתיית חומר מרכך צואה. מאז עברו 3 ימים ואין שום שיפור.. מה יכול להיות הפתרון לבעיה הנוראית? תודה על תגובתך

לילי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הקלה, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בן 25 וסובל מטחורים חיצוניים כבר כמה שנים. בכל ישיבה בשירותים הם יוצאים ובדרך כלל חוזרים לבד פנימה אחרי שעה-שעתיים, מלבד התקפים בודדים שנמשכים כמה ימים. סבלתי בעבר מדימומים אבל הם עברו מעצמם אחרי יום או יומיים. בשבועיים האחרונים אני סובל מדימומים וכאב מוגבר ביציאות. הצואה עצמה לא קשה באופן יוצא דופן, אבל יש ממש דם שנוזל ונפסק רק כעבור דקה או שתיים אחרי הקימה מהאסלה. הדם אדום בוהק. ניסיתי לשנות את התזונה למזונות רכים ולהוסיף סיבים, אבל זה לא עזר. התעייצתי עם רופא והוא אישר שיש לי טחורים חיצוניים בדרגה 3 והפנה אותי לסיגמודוסקופיה אבל יש עוד שבועיים עד הבדיקה. האם יש סיבה להילחץ ולנסות להקדים אותה? עם הטחורים אני כבר יודע לחיות, אבל הדימום שלא עובר מלחיץ אותי.

שלום רב, טווח זמן של כשבועיים לסיגמואידוסקופיה הוא סביר, וגם במקרה הנדיר מאד מאד שימצא ממצא אחר שאינו טחורים, אין לפרק זמן זה משמעות ניכרת. יחד עם זאת, נשמע לי שהסבל שגורמים לך הטחורים ניכר, והייתי שוקל בכל זאת לבחור באחת ממגןוון האפשרויות הכירורגיות לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני סובלת עדיין מהפרשות מוגלתיות, ודמיות. מה אפשר לעשות? היה לי נקז שחלק ממנו נפל ונשאר רק מעין גומי. אני מקווה שתבין על מה אני מדברת.

תמר שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את פרטי המקרה. ככלל, סביר שלאחר ניקוז אבצס תמשך הפרשה מוגלתית עד לריפוי הפצעים. אם יש לך ספק, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום רב, אני בת 37, פניתי לפרוקטולוג בשל טחורים (לא כואבים, רק עם סימני דם על הנייר לאחר יציאות מדי פעם). הטחורים פנימיים דרגה 2, שטופלו בקשירה (כ-5-6 טיפולים). ביקשתי לבצע בדיקת קולונוסקופיה, להלן הממצאים: "מעי גס עד הצקום. הכנה טובה, מעי מפותל, בדיקה קשה, ברקטום - אפטות קטנות - ביופסיה, באנוס 2 ממצאים פוליפוידים בגודל 5 מ"מ עם רירית היפאמית מסיב, טחורים. מעקב ויעוץ פרוקטולוג עקב ממצאים אנליים." צורפו גם תצלומים של הבדיקה. בע"פ הוסבר לי שהפוליפים נמצאים במרחק של כ-5-10 ס"מ מפי הטבעת וקרובים מאוד לכלי דם, לכן לא הוסרו במהלך הבדיקה. לגבי אפטות - שאלה מקומות שאינם שטוחים לגמרי, לכן נלקחה ביופסיה. פניתי לפרוקטולוג אצלו טופלתי, הוא לא התרגש מהפוליפים (אין בעיה להסיר אותם בעוד כשבוע ימים ולא מיידית אחרי הבדיקה), אמר שיכול להיות, ואפטות - כתוצאה מהקשירות שבוצעו. לא הסתכל בתמונות. בקשר לכך יש לי מספר שאלות: 1) איך ייתכן שבזמן 5-6 טיפולי קשירה הוא לא אבחן את הפוליפים (טיפול אחרון נעשה חודש לפני הבדיקה) - שכ"כ קרובים. 2) האם אין דחיפות בהסרת פוליפים בגודל כזה, אין בהם סכנה? כיצד ניתן להסירם? 3) האם כדאי לפנות לקבלת חוו"ד נוספת בעניין? תודה מראש על התשובה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהסתייגות שלא בדקתי אותך, ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיק, ככלל בדיקת קולונוסקופיה מיועדת לבדוק את המעי הגס, הנקרא בלועזית קולון, ובדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג הכוללת אנוסקופיה, הסתכלות לפי הטבעת, הנקרא אנוס, מיועדת להעריך את איזור פי הטבעת. מציע להתרחק מספר שבועות מהקשירות ומהקולונוסקופיה, לבדוק את תוצאות הביופסיות, ולהבדק שוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לראות אם יש בכלל ממצא פוליפואידי משמעותי.

avi100היי עשיתי ניתוח לפיסטולה ע"י הכנסת סיטון ( גומי ) לפני 4 חודשים . היום ראיתי שהסיטון נפל במקלחת. האם זה סימן מדאיג? מה לעשות? תודה מראש , אבי

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם אינך מרגיש כאב או נפיחות מקומית או סימנים אחרים של אבצס אז לרוב איו מדובר במצב רפואי דחוף. יחד עם זאת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול בכדי לתכנן ניתוח לתיקון הפיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. שיטה חדשה נוספת היא קשירת תעלת הפיסטולה במרווח בין שרירי הסוגרים (LIFT), מבלי לחתוך שרירים אלו. מדובר בשיטה חדשה יחסית, שהנסיון בה רק מתחיל להצטבר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות.

אני בתחילת ההריון , ורציתי לשאול האם זה בסדר לעשות חוקן בייתי עם מיים בלבד , עם הזרם של המיים במקלחת - ללא תרופות או תוספים האם זה יכול לפגוע ? יש לי עצירות עוד מלפני ההריון וזה עוזר לי תודה מראש

אפרת שלום, לא נראה לי שישנו מידע רפואי מוסמך הנוגע לנזקים הנגרמים על ידי חוקנים. מציע בכל זאת לנסות קודם שיטות אחרות לסייע בהתרוקנות כגון ריכוך יציאות בחומרים כגון נורמלקס והקפדה על שתיה מרובה.

שלום, אני בת 25 ולאחרונה אני חשה בגרד באזור פי הטבעת. כשהסתכלתי במראה ראיתי כי יש חתך קטן 2-3 מ"מ על פי הטבעת ומין גולה קטנה גם באותו גודל. ע"י פי הטבעת באזור הלחי הפנימי יש לי גם פריחה שגם היא מגרדת. ברצוני לדעת מה זה יכול להיות? לאיזה רופא אלי לפנות לבדיקה מעמיקה... רופא עור רופא פרוקטולוג?... אשמח לתשובה בהקדם. כמו כן לאבחון מדוייק האם הבדיקה תיהי פיסית? או שאפשר לצלם לרופא תמונה של האזור :/ תודה רבה על ההתיחסות! יסמין

יסמין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.תמונה בלבד עלולה להטעות.

לפני 3 שבועות אובחנתי עם פיסורה לאחר כאבים בלתי נסבלים במתן צואה ואחרי התרוקנות... מאז אני מטופלת בין 4-5 פעמים ביממה במשחה ייעודית. הכאבים פסקו לגמריי. כיוון שאני סובלת מעצירויות, המשיך דימום כשבוע לאחר תחילת הטיפול. עשיתי שינוי תזונתי, והדימום פסק, אך רק לימים בודדים. כרגע, יש לי 2-3 יציאות ביום. ועדיין יש דימום בהתרוקנות. דימום דיי כבד, ולא כואב בכלל. אבל המים אדומים בסיום ההתרוקנות. אני מתחילה לחשוש שאולי מקור הדם הוא שונה ולא מהפיסורה. האם ייתכן שבמשך 3 שבועות של טיפול יימשך דימום (בהתחלה בגלל יציאות קשות, ואח"כ בגלל יציאות מרובות)??? האם עליי להיבדק בשנית? אני מאוד מודאגת...

שלום רב, סיכוי סביר שהדמם בכל זאת נובע עדיין מהפיסורה שטרם נרפאה לחלוטין, אבל למרות זאת כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שאלתי מוקדם יותר על שימוש בפרוקטוצרין בזמן שיש קונדילומה. בתשובתך בין היתר אמרת שבמצב של קונדילומה עקשנית (היא נמשכת מעל לשנתיים כאשר הסרות בלייזר לא מועילות שכן אח"כ מופיע שוב) - ניתן לשקול לתת משחה ייעודית לטיפול בוירוס. האם תוכל לומר לי את שם המשח/ החומרה, שכן הרופאים שהייתי אצלם לא אמרו לי על כך דבר. אם יהיה לי השם אוכל לשאול את הרופא על כך ולברר האם אופציה זו מתאימה לי. תודה מראש.

המשחה נקראת אלדרה

שלום רב, אני צריכה את עזרתכם הדחופה , אחי גבר בן 30 מזה שנתיים סובל . תחילה מרו לנו שמדובר באפסס חוזר אחכ פסורה ןעכשיו אומרו לנו שמדובר בפיסטולה פריאנלית למרות שהוא לא עונה לשום קריטריון חוץ ממוגלה לעיטים קרובות מאוד בערך כל 3 חודשים הוא מגיע למצב של ניתוח בהרדמה מלאה . לפני שלושה שבועות הוא עבר ניתוח מנע אך זה לא עזר אתמול אחרי 3 שבועות הוא נותח שוב - אנחנו לא יודעים מה לעשות אשמח לשמוע את הצעתכם. - יש לציין שבדקנו עם 2 רופאים שונים ועד כה אין אחד שידע לענות על המצב כל 3 חודשים ניתוח בהרדמה מלאה!! תודה רבה.

אביבית שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה סובל אחיך כרגע ומה מצבו. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר

שלום דוקטור לפני כשבעה חודשים לערך סבלתי מפיסורה כחודשיים עם כאבים עזים ביותר (שבועיים ראשונים בהם הייתי מנוטרל לגמרי) מספר שעות לאחר יציאה. כחודש וחצי טופלתי בניפדיפין, מרככי צואה ולבסוף גם ברקטוג'סיק. לאחר שהכאבים לא פסקו פניתי לרופא פרטי שאבחן גם זיהום ונתן לי בנוסף למשחות המוזכרות לעיל גם משחה אנטיביוטית. לאחר מכן נקבע לי תור להזרקת בוטוקס. לשמחתי הבוטוקס פעל את פעולתו והכאבים לא חזרו. עם זאת בחודשים האחרונים אני סובל משפשפות באזור פי הטבעת אך לא בפי הטבעת עצמה. על פניו נראה שאין קשר אולם קודם להזרקה לא סבלתי מתופעה זו (למעט מקרים בודדים של מאמץ גופני מאומץ בצבא). כמו כן, לא בדקתי זאת בצורה עקבית אך נראה לי שהתופעה מתרחשת לאחר יציאות קשות יחסית. האם ייתכן כי ישנו קשר בין הפיסורה לשפשפות?

אוטו שלום, ספק אם יש קשר ישיר בין הפיסורה לשלשפות, אולם בכל מקרה מומלץ להמנע הן מיציאות קשות והן מיציאות נוזליות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה המטפלת לבדיקה והכוונת הטיפול.

קיבלתי מירשם מרופא המשפחה למשחה זו ...הגיע בשפורפרת אדומה אך ללא הוראות מדוייקות של ממש "nipedifine 0.2% + ISDN 0.2% " --האם מספיק מריחה של 3 פעם ביום ? לכמה זמן להמשיך זאת ? שבועיים ? כחודש ? ... -לגבי ריכוך הצואה עד היום (כבר 4 שנים) השתמשתי ביופסלקס אן ג'י שעשה עבודה נפלאה !!! מה שאחרים לא הצליחו (סובל מעצירויות כבר מילדות בעצם) הבנתי שהוסרה מהמדפים ! בדיוק שצצה לה מחדש הפיסורה לצערי ... --מה אני יכול לקחת שמאוד דומה לפעולה של היובסלקס כי היחידי שעבד לי טוב מאוד ? הוצעו לי כמה וכמה סוגים בחנויות טבע ואינני יודע מה הכי כדאי וכמובן מה הכי מומלץ לאורך שנים ? -נורמלקס , לקסיטיפ , לקסיפורט'ה,לקסיCARE ..... מפחד שיהיה דימום נוסף (עד כה לא היה..) כי זה אומר בעצם להתחיל הכל מהתחלה לפי הגיון , האם אני צודק ? תודה ! :)

ירון שלום, מומלץ להשתמש במשחת ניפדיפין 4 פעמים ביום, ללא קשר לזמן בו כואב או לזמן היציאה. גם אם הכאב חולף לחלוטין, מומלץ להמשיך טיפול ל 6 שבועות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם זה לא עוזר, מומלץ לברר את סיבת העצירות הכרונית. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום שוהה בחו"ל ולצערי ללא המשחה. איך והיכן ניתן להשיג בפורטוגל משחה חלופית? מה לבקש? סובלת :(

שלום לך דוקטור זמורה אבקש את עזרתך אימי בת 87 וסובלת מאד מטחורים. בימים האחרונים יש לה דמומים רבים וכאבים חזקים בצעירותה היא עברה ניתוח טחורים אך ללא הואיל.כמובן שהיא לא מוכנה להיבדק והיא משתמשת במשחה שנקראת אורה במה אפשר להקל עליה את הסבל? בתודה מראש

ציפי שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.