פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

אני בת 48 בריאה בדרך כלל,לפני שנה וחצי עשיתי גסטרו וקולונוסקופיה והבדיקה הייתה תקינה.לאחרונה התחלתי בדיאטה ורזיתי כ10 קילו.אגב הייתי צריכה לעשות קיצור קיבה..ולבסופ החלטתי לבד.כול הבדיקות שעשיתי לנתוח היו תקינות. היום...ניגבתי ו...ראיתי דם(לא הרבה).מלחיץ מאוד,מאחר ואני חרדתית. ד"ר יקר אשמח לשמוע,מה אתה חושב??

שלומית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס או ממצא דומה שנה לאחר קולונוסקופיה תקינה לחלוטין נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם בכל זאת התופעה חוזרת על עצמה לעיתים תכופות ומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, יש לי שאלה כללית בנוגע לתהליך כירוגי כלשהו שאינני יודע מהו. אני לומד רפואה ובמהלך דיסקציות גילינו שבגופה שלנו הושתלו צינורות שנראים כמו צינורות פלסטיק (בקוטר של בערך ס"מ), שחלקם הגדול מחליף חלקים במעי הגס. ישנו צינור שמחבר את המעי הגס העולה (Ascending colon) לחלק העליון (Transverse colon), וכן את הDecending colon לSigmoid colon. בנוסף ישנו צינור נוסף שמושתל בפאציה שמתחת לעור באזור הבטן התחתונה, ששתי הקצוות שלו נראים יורדים לכיוון הרגלים ונכנסים עמוק יותר לגוף, כשבאזור הבטן אנו רואים שהוא יוצר קשת (עוד לא הגענו לרגלים, אז אני לא יודע בדיוק לאן הוא מגיע). אשמח לדעת אם אתה מזהה מהו התהליך הכירוגי הזה. תודה, אופיר.

שלום רב, הצינור התת עורי מעל הפציה יכול להיות מעקף כלי דם לרגליים שנקרא extra-anatomic shunt, שעובר מעורק בחלק העליון של הגוף אל הרגליים במקרה של חמימת כלי דם ברגליים שלא ניתנת לשחזור אנטומי. קשה לי לומר מהם הצינורות במעי. לעיתים אנו תשתמשים בתומכנים העשויים רשת מתכתית לטיפול בחסימות במעי, אבל איני מכיר שימוש בפלסטיק למטרות אלו, ונראה לי שאני די מכיר את הפעולות המבוצעות בתחום זה.

תודה על תגובתך, איני יודע אם זהו באמת צינור פלסטיק, כוונתי היתה שהוא רק נראה ככה. אני די בטוח שזה צינור מלאכותי (הוא בקוטר קטן מאוד יחסית למעי הגס, ונראה שונה ממנו). הוא נראה דומה לצינור התת עורי.

שלום רב, מהו לדעתך הצעד המתבקש, לגבי דימום אנאלי קל אך עקבי מזה 18 חודשים, לאחר שלא הצלחתי להעלימו באמצעות סיבים תזונתיים, או פאראפין, או ניפדיפין? בנוסף, מה לדעתך עליי להבין מבליל הדעות הרפואיות המנוגדות באשר למהות הדימום? (כירורג אחד ופרוקטולוג אחד דיברו על טחורים פנימיים, אך כירורג אחר ורופא כללי לא סברו כך).

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה כולל גיל, הסטוריה משפחתית, ועוד, ובוודאי שאין לי דרך לשפוט באינטרנט בין דעות שונות של אלו שכן בדקו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום בזמן האחרון הבחנתי בגולה קטנטנה כמו פרונקל קטן ליד פי הטבעת והוא לא כואב אבל אחרי יציאות שורף לי ממש טיפה כמעט ואני לא מרגיש, זה לא מדמם ולא כלום ואחרי שזה שורף טיפונת אחרי יציאה זה לא מפריע לי בכלל למשך כל היום. אני יכול לשבת והכל. מה זה יכול להיות? אני בן 14

שלום רב, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס, ועוד. כעיקרון, הסיבוי לממצאים "מסוכנים" באיזור זה בגילך כמעט אפסיים. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.יחד עם זאת, אם מופיע כאב ניכר, חום, וכד' יש לפנות מיידית לרופא. אם סתםאין הקלה והממצא מציק לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר שלום. אשמח לדעת מה דעתך לגבי מצב של פיסטולה פריאנלית שנובעת כתוצאה ממחלת קרוהן.עובדתית התרופת למינהם לא מצליחות לרפא אותה.מדוע לא ניתן לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה , גם אם היא נוצרה כתוצאה ממחלת קרוהן,הרי אם אני מבינה נכון כול המנגנון האין סופי של זיהום דרך הפיסטולה קורה דרך מעבר חיידים מהפתח הפנימי שלה לתוך העור,אז מדוע הרופאים לא ששים לתקן כאשר מדובר במחלת קרוהן. תודה

אדווה שלום, פיסטולות פריאנאליות של מחלת קרוהן מבטאות פעילות של המחלה באיזור פי הטבעת, ולכן חשוב לשלב בטיפול גם טיפול תרופתי. חלק מהפיסטולות נסגרות לגמרי בטיפול תרופתי וחלק לא. בטיפול הכירורגי בפיסטולות של מחלת קרוהן אנו נמנעים מלחתוך רקמת שריר, שכן לעיתים פיסטולות יכולות להתרחש שנית באתרים נוספים על רקע מחלת הקרוהן, אך ישנן היום מספר סוגי תיקונים ללא חיתוך רקמה, כגון דבק ביולוגי, משתל קולגן ו מתלה רקטום, שניתן בהחלט להציע לחולי קרוהן, עם שיעורי הצלחה בינוניים אך סיכון נמוך.

מזה כשבוע אני סובלת מכאבים עזים שאני מגדירה כטחורים. קניתי משחה ללא מרשם שפשוט לא הועילה אז אחרי שבוע כזה הלכתי לראות פרוקטולוג. יש לציין שזה מפריע מאוד לתפקוד, ישיבה, עמידה, שכיבה והליכה ! זה פשוט כאב בלתי נסבל הרופא אמר שזה כנראה באמת טחורים חיצוניים ונתן לי טיפול של מריחת כמו חומר קצף על האיסור ושתיית חומר מרכך צואה. מאז עברו 3 ימים ואין שום שיפור.. מה יכול להיות הפתרון לבעיה הנוראית? תודה על תגובתך

לילי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הקלה, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בן 25 וסובל מטחורים חיצוניים כבר כמה שנים. בכל ישיבה בשירותים הם יוצאים ובדרך כלל חוזרים לבד פנימה אחרי שעה-שעתיים, מלבד התקפים בודדים שנמשכים כמה ימים. סבלתי בעבר מדימומים אבל הם עברו מעצמם אחרי יום או יומיים. בשבועיים האחרונים אני סובל מדימומים וכאב מוגבר ביציאות. הצואה עצמה לא קשה באופן יוצא דופן, אבל יש ממש דם שנוזל ונפסק רק כעבור דקה או שתיים אחרי הקימה מהאסלה. הדם אדום בוהק. ניסיתי לשנות את התזונה למזונות רכים ולהוסיף סיבים, אבל זה לא עזר. התעייצתי עם רופא והוא אישר שיש לי טחורים חיצוניים בדרגה 3 והפנה אותי לסיגמודוסקופיה אבל יש עוד שבועיים עד הבדיקה. האם יש סיבה להילחץ ולנסות להקדים אותה? עם הטחורים אני כבר יודע לחיות, אבל הדימום שלא עובר מלחיץ אותי.

שלום רב, טווח זמן של כשבועיים לסיגמואידוסקופיה הוא סביר, וגם במקרה הנדיר מאד מאד שימצא ממצא אחר שאינו טחורים, אין לפרק זמן זה משמעות ניכרת. יחד עם זאת, נשמע לי שהסבל שגורמים לך הטחורים ניכר, והייתי שוקל בכל זאת לבחור באחת ממגןוון האפשרויות הכירורגיות לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני סובלת עדיין מהפרשות מוגלתיות, ודמיות. מה אפשר לעשות? היה לי נקז שחלק ממנו נפל ונשאר רק מעין גומי. אני מקווה שתבין על מה אני מדברת.

תמר שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את פרטי המקרה. ככלל, סביר שלאחר ניקוז אבצס תמשך הפרשה מוגלתית עד לריפוי הפצעים. אם יש לך ספק, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום רב, אני בת 37, פניתי לפרוקטולוג בשל טחורים (לא כואבים, רק עם סימני דם על הנייר לאחר יציאות מדי פעם). הטחורים פנימיים דרגה 2, שטופלו בקשירה (כ-5-6 טיפולים). ביקשתי לבצע בדיקת קולונוסקופיה, להלן הממצאים: "מעי גס עד הצקום. הכנה טובה, מעי מפותל, בדיקה קשה, ברקטום - אפטות קטנות - ביופסיה, באנוס 2 ממצאים פוליפוידים בגודל 5 מ"מ עם רירית היפאמית מסיב, טחורים. מעקב ויעוץ פרוקטולוג עקב ממצאים אנליים." צורפו גם תצלומים של הבדיקה. בע"פ הוסבר לי שהפוליפים נמצאים במרחק של כ-5-10 ס"מ מפי הטבעת וקרובים מאוד לכלי דם, לכן לא הוסרו במהלך הבדיקה. לגבי אפטות - שאלה מקומות שאינם שטוחים לגמרי, לכן נלקחה ביופסיה. פניתי לפרוקטולוג אצלו טופלתי, הוא לא התרגש מהפוליפים (אין בעיה להסיר אותם בעוד כשבוע ימים ולא מיידית אחרי הבדיקה), אמר שיכול להיות, ואפטות - כתוצאה מהקשירות שבוצעו. לא הסתכל בתמונות. בקשר לכך יש לי מספר שאלות: 1) איך ייתכן שבזמן 5-6 טיפולי קשירה הוא לא אבחן את הפוליפים (טיפול אחרון נעשה חודש לפני הבדיקה) - שכ"כ קרובים. 2) האם אין דחיפות בהסרת פוליפים בגודל כזה, אין בהם סכנה? כיצד ניתן להסירם? 3) האם כדאי לפנות לקבלת חוו"ד נוספת בעניין? תודה מראש על התשובה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהסתייגות שלא בדקתי אותך, ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיק, ככלל בדיקת קולונוסקופיה מיועדת לבדוק את המעי הגס, הנקרא בלועזית קולון, ובדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג הכוללת אנוסקופיה, הסתכלות לפי הטבעת, הנקרא אנוס, מיועדת להעריך את איזור פי הטבעת. מציע להתרחק מספר שבועות מהקשירות ומהקולונוסקופיה, לבדוק את תוצאות הביופסיות, ולהבדק שוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לראות אם יש בכלל ממצא פוליפואידי משמעותי.

avi100היי עשיתי ניתוח לפיסטולה ע"י הכנסת סיטון ( גומי ) לפני 4 חודשים . היום ראיתי שהסיטון נפל במקלחת. האם זה סימן מדאיג? מה לעשות? תודה מראש , אבי

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם אינך מרגיש כאב או נפיחות מקומית או סימנים אחרים של אבצס אז לרוב איו מדובר במצב רפואי דחוף. יחד עם זאת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול בכדי לתכנן ניתוח לתיקון הפיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. שיטה חדשה נוספת היא קשירת תעלת הפיסטולה במרווח בין שרירי הסוגרים (LIFT), מבלי לחתוך שרירים אלו. מדובר בשיטה חדשה יחסית, שהנסיון בה רק מתחיל להצטבר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות.

אני בתחילת ההריון , ורציתי לשאול האם זה בסדר לעשות חוקן בייתי עם מיים בלבד , עם הזרם של המיים במקלחת - ללא תרופות או תוספים האם זה יכול לפגוע ? יש לי עצירות עוד מלפני ההריון וזה עוזר לי תודה מראש

אפרת שלום, לא נראה לי שישנו מידע רפואי מוסמך הנוגע לנזקים הנגרמים על ידי חוקנים. מציע בכל זאת לנסות קודם שיטות אחרות לסייע בהתרוקנות כגון ריכוך יציאות בחומרים כגון נורמלקס והקפדה על שתיה מרובה.

שלום, אני בת 25 ולאחרונה אני חשה בגרד באזור פי הטבעת. כשהסתכלתי במראה ראיתי כי יש חתך קטן 2-3 מ"מ על פי הטבעת ומין גולה קטנה גם באותו גודל. ע"י פי הטבעת באזור הלחי הפנימי יש לי גם פריחה שגם היא מגרדת. ברצוני לדעת מה זה יכול להיות? לאיזה רופא אלי לפנות לבדיקה מעמיקה... רופא עור רופא פרוקטולוג?... אשמח לתשובה בהקדם. כמו כן לאבחון מדוייק האם הבדיקה תיהי פיסית? או שאפשר לצלם לרופא תמונה של האזור :/ תודה רבה על ההתיחסות! יסמין

יסמין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.תמונה בלבד עלולה להטעות.

לפני 3 שבועות אובחנתי עם פיסורה לאחר כאבים בלתי נסבלים במתן צואה ואחרי התרוקנות... מאז אני מטופלת בין 4-5 פעמים ביממה במשחה ייעודית. הכאבים פסקו לגמריי. כיוון שאני סובלת מעצירויות, המשיך דימום כשבוע לאחר תחילת הטיפול. עשיתי שינוי תזונתי, והדימום פסק, אך רק לימים בודדים. כרגע, יש לי 2-3 יציאות ביום. ועדיין יש דימום בהתרוקנות. דימום דיי כבד, ולא כואב בכלל. אבל המים אדומים בסיום ההתרוקנות. אני מתחילה לחשוש שאולי מקור הדם הוא שונה ולא מהפיסורה. האם ייתכן שבמשך 3 שבועות של טיפול יימשך דימום (בהתחלה בגלל יציאות קשות, ואח"כ בגלל יציאות מרובות)??? האם עליי להיבדק בשנית? אני מאוד מודאגת...

שלום רב, סיכוי סביר שהדמם בכל זאת נובע עדיין מהפיסורה שטרם נרפאה לחלוטין, אבל למרות זאת כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שאלתי מוקדם יותר על שימוש בפרוקטוצרין בזמן שיש קונדילומה. בתשובתך בין היתר אמרת שבמצב של קונדילומה עקשנית (היא נמשכת מעל לשנתיים כאשר הסרות בלייזר לא מועילות שכן אח"כ מופיע שוב) - ניתן לשקול לתת משחה ייעודית לטיפול בוירוס. האם תוכל לומר לי את שם המשח/ החומרה, שכן הרופאים שהייתי אצלם לא אמרו לי על כך דבר. אם יהיה לי השם אוכל לשאול את הרופא על כך ולברר האם אופציה זו מתאימה לי. תודה מראש.

המשחה נקראת אלדרה

שלום רב, אני צריכה את עזרתכם הדחופה , אחי גבר בן 30 מזה שנתיים סובל . תחילה מרו לנו שמדובר באפסס חוזר אחכ פסורה ןעכשיו אומרו לנו שמדובר בפיסטולה פריאנלית למרות שהוא לא עונה לשום קריטריון חוץ ממוגלה לעיטים קרובות מאוד בערך כל 3 חודשים הוא מגיע למצב של ניתוח בהרדמה מלאה . לפני שלושה שבועות הוא עבר ניתוח מנע אך זה לא עזר אתמול אחרי 3 שבועות הוא נותח שוב - אנחנו לא יודעים מה לעשות אשמח לשמוע את הצעתכם. - יש לציין שבדקנו עם 2 רופאים שונים ועד כה אין אחד שידע לענות על המצב כל 3 חודשים ניתוח בהרדמה מלאה!! תודה רבה.

אביבית שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה סובל אחיך כרגע ומה מצבו. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר

שלום דוקטור לפני כשבעה חודשים לערך סבלתי מפיסורה כחודשיים עם כאבים עזים ביותר (שבועיים ראשונים בהם הייתי מנוטרל לגמרי) מספר שעות לאחר יציאה. כחודש וחצי טופלתי בניפדיפין, מרככי צואה ולבסוף גם ברקטוג'סיק. לאחר שהכאבים לא פסקו פניתי לרופא פרטי שאבחן גם זיהום ונתן לי בנוסף למשחות המוזכרות לעיל גם משחה אנטיביוטית. לאחר מכן נקבע לי תור להזרקת בוטוקס. לשמחתי הבוטוקס פעל את פעולתו והכאבים לא חזרו. עם זאת בחודשים האחרונים אני סובל משפשפות באזור פי הטבעת אך לא בפי הטבעת עצמה. על פניו נראה שאין קשר אולם קודם להזרקה לא סבלתי מתופעה זו (למעט מקרים בודדים של מאמץ גופני מאומץ בצבא). כמו כן, לא בדקתי זאת בצורה עקבית אך נראה לי שהתופעה מתרחשת לאחר יציאות קשות יחסית. האם ייתכן כי ישנו קשר בין הפיסורה לשפשפות?

אוטו שלום, ספק אם יש קשר ישיר בין הפיסורה לשלשפות, אולם בכל מקרה מומלץ להמנע הן מיציאות קשות והן מיציאות נוזליות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה המטפלת לבדיקה והכוונת הטיפול.

קיבלתי מירשם מרופא המשפחה למשחה זו ...הגיע בשפורפרת אדומה אך ללא הוראות מדוייקות של ממש "nipedifine 0.2% + ISDN 0.2% " --האם מספיק מריחה של 3 פעם ביום ? לכמה זמן להמשיך זאת ? שבועיים ? כחודש ? ... -לגבי ריכוך הצואה עד היום (כבר 4 שנים) השתמשתי ביופסלקס אן ג'י שעשה עבודה נפלאה !!! מה שאחרים לא הצליחו (סובל מעצירויות כבר מילדות בעצם) הבנתי שהוסרה מהמדפים ! בדיוק שצצה לה מחדש הפיסורה לצערי ... --מה אני יכול לקחת שמאוד דומה לפעולה של היובסלקס כי היחידי שעבד לי טוב מאוד ? הוצעו לי כמה וכמה סוגים בחנויות טבע ואינני יודע מה הכי כדאי וכמובן מה הכי מומלץ לאורך שנים ? -נורמלקס , לקסיטיפ , לקסיפורט'ה,לקסיCARE ..... מפחד שיהיה דימום נוסף (עד כה לא היה..) כי זה אומר בעצם להתחיל הכל מהתחלה לפי הגיון , האם אני צודק ? תודה ! :)

ירון שלום, מומלץ להשתמש במשחת ניפדיפין 4 פעמים ביום, ללא קשר לזמן בו כואב או לזמן היציאה. גם אם הכאב חולף לחלוטין, מומלץ להמשיך טיפול ל 6 שבועות. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם זה לא עוזר, מומלץ לברר את סיבת העצירות הכרונית. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום שוהה בחו"ל ולצערי ללא המשחה. איך והיכן ניתן להשיג בפורטוגל משחה חלופית? מה לבקש? סובלת :(

שלום לך דוקטור זמורה אבקש את עזרתך אימי בת 87 וסובלת מאד מטחורים. בימים האחרונים יש לה דמומים רבים וכאבים חזקים בצעירותה היא עברה ניתוח טחורים אך ללא הואיל.כמובן שהיא לא מוכנה להיבדק והיא משתמשת במשחה שנקראת אורה במה אפשר להקל עליה את הסבל? בתודה מראש

ציפי שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הטבה ניכרת, מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום רב, כשנים רבות שאני סובלת מבעיות טחורים, בפעם האחרונה שהייתיה אצל הרופא הוא איבחן פיסורה זאת ע"י קולונוסקופיה. אתמול הייתי שוב אצל פרוקטולוג לאחר תקופה ממושכת ללא טיפול וכאבים. עקב הכאבים לא ביצע בדיקה אך הסתכל ואמר שיש לי בצקת שנובעת מטחור פנימי. הוא ישר נתן לי 10 ימי מחלה וציווה עלי באופן חד משמעי לא להגיע לעבודה, לנוח ולטבול גזה עם תמיסת מגנזיום סולפט שלוש פעמים ביום. לא הצלחתי להגיד דבר נוסף, אני אכן סובלת מכאבי תופת לאחר יציאות אלו עוברים לאחר זמן לפמים בסיוע משככי כאבים. האם זהו הפיתרון היחיד, אני ממש מתוסכלת ורוצה פיתרון קבוע. תודה מראש.מאיה.

מאיה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כירורג שבדק אותך בוודאי ידע לתת על סמך בדיקתו עצה הרבה יותר טובה ממה שאוכל באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר כעת בהתקף של טחורים, פעמים רבות מומלץ לטפל בשלב ההתקף החריף באופן שמרני, ולאחר מכן ניתן לשקול טיפול כיררגי בסבל השארי, אם יהיה, או על מנת לנסות למנוע התקפים חוזרים בעתיד. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר זמורה, אני בת 30, בחורה בריאה. לפני כחודש וחצי עברתי ניתוח לניקוז אבסזט פריאנלי. בבדיקה 3 שבועות לאחר הניתוח אמר לי הרופא כי נוצרה לי פיסטולה וכי יש לנתח שוב. עד לפני כמה ימים, לא חשתי שום כאב או אי נוחות, הדבר היחיד היה מוגלה שיוצאת מאזור הניקוז. בימים האחרונים אני חשה אי נעימות, ויש נפיחות פנימית בצד של הניתוח שנוצר כמחצית השעה לערך לאחר שאני עושה צואה. הכאב דועך לאט לאט (משהו כמו שעתיים + עד שנרגע), באותו משך זמן מופרשת כמות רבה של מוגלה. ניתוח לטיפול בפיסטולה נקבע לי לעוד שבועיים. אני חוששת האם אני אצליח "לשרוד" עד אז ללא צורך במיון קודם.. ? מה משמעות התסמינים הללו? האם זה בסדר? האם יש דרך להפחית הנפיחות והכאב? תודה שלי

שלי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.ככלל, אם נוצר אבצס חדש, יש לפנות שוב לחדר המיון. אם המוגלה מתנקזת היטב, נראה שניתן להמתין למועד הניתוח. ניתן לנסות לעזור לאבצס להתנקז בעזרת מסאז' עדין של האיזור לאחר יציאה (למשל במקלחת). מומלץ להתייעץ עם הכירורג המנתח או מרפאת המחלקה המנתחת בשאלה האם ניתן להמתין למועד הניתוח. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

הי שלי אני סובלת כבר כשנה מתסמינים כשלך - לאחר ניתוח אבצס חוששת מניתוח - ורוצה לקבל חוות דעת ממידת ההצלחה אנא שתפי אותי תודה ליאור

שלום ד"ר.אני מקבלת כימו בשל סרטן השד. אחרי הטיפול השלישי בacאובחנה אצלי פיסורה רצינית. השתחררתי מבי"ח וטיפלתי בה לפי ההוראות: מרככי צואה ומישחת ניפידיפין ואכן המצב השתפר מאוד.לפני שבוע קיבלתי טיפול רביעי של כימו (ac-פעם אחרונה)ומאז מצבי החמיר.אחרי יציאות (רכות) שורף לי כל כך שהפסקתי לגמרי לאכול מפחד ומהיום התחיל לי גרוד בלתי נסבל.בעוד שבוע אני אמורה להתחיל לקבל כימו (טקסול) במשך 12 שבועות ואינני יודע מה לעשות. כל עיצה תתקבל בברכה תודות רבות

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך. כעיקרון, הטיפול שקיבלת הוא הטיפול השמרני המקובל לטיפול בפיסורה, ואנו משתדלים להמנע במידת האפשר מטיפול כירורגי בזמן טיפול כמוטראפי בשל סיכון מוגבר לסיבוכים. ממליץ לחזור לאכול כרגיל (שכן הגוף שלך צריך את חוסנו בכדי לעמוד בטיפולים המתוכננים), במקביל לנסיון לייצב את היציאות (למשל בתוסף סיבים על בסיס פסיליום). לרוב אנו משתדלים להמנע מהפסת הטיפולים, להם את זקוקה בכדי להגיע לגיל 120. אם אין ברירה, אנו שוקלים לשעות הפסקה קצרה בטיפול לצורך טיפול כירורגי בפיסורה. במקביל למעקב על ידי האונקולוג המטפל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מזה כשבוע בערך אני מרגיש בליטה בפי הטבעת. בהתחלה היה גם דימום ביציאות אך לאחר שהקפדתי על שתיה מרובה לא היה יותר דם אך עדיין היה כאב לאחר היציאה שנמשך מס' שעות. כמו כן, כאשר אני נוגע בבליטה היא כואבת והכאב כאילו מקרין גם לשריר (כמו כאב בשריר אחרי זריקה בישבן). אמבטיה חמה בדרך כלל עזרה מאוד להעביר את הכאב אך הוא שב אחרי יציאות למשך מספר שעות. יש לי תור לפרוקטולוג אך הוא רק לעוד שבועיים. מה זה יכול להיות ואיך אפשר לטפל בינתיים? תודה!

איתמר שלום, ממצא ותלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס באיזור פי הטבעת ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם מופיעה החמרה בכאב או עולה חום הגוף יש לפנות לחדר המיון. אם אין הטבה מספקת בסימפטומים תוך כשבוע- שבועיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, קראתי שניתן לבצע לחיצה על חיץ הנקבים, בנקודה המכונה "נקודת מיליון הדולר". בצורה כזאת, הגבר מסוגל להגיע לאורגזמה מבלי לבצע שפיכת זרע. רציתי לדעת האם זה נכון? והאם זה מסוכן לבריאות? תודה!

אמיר שלום, שאלה זו אינה בתחום ההתמחות של פורום זה. בכל מקרה, לא ידוע לי על סיכונים מיוחדים בלחיצה עדינה ולא כואבת באיזור זה.

בן 34. לפני כ 5 שנים ניתוח כריתת טחורים. בשנה האחרונה חזרה של דמם בעת מתן צואה וגרד בפי הטבעת. בחודשיים האחרונים החמרה בעיקר בגרד. ללא הטבה משמעותית בשימוש בפרוקטוגליבנול ובפרוקטוצורין. מה ניתן לעשות? יש פתרונות חדשים בתחום? האם ניתוח חוזר?

אורן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ואם הם מציקים לך במידה ניכרת, ניתן לשקול להשתמש בכל אחת מקשת הטיפולים הכירורגיים בטחורים הקיימים כיום, גם אם עברת ניתוח לטיפול בטחורים בעבר. מיגע כללי על אפשרויות הטיפול העדכניות בטחורים מפורט למטה, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יש לציין שאם הטחורים אכן הופיעו שנית לאחר כריתתם, הדבר מרמז כי יתכן שהרגלי חייך גורמים לנטיה להווצרות טחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. כן, מומלץ להקפיד על ישיבה קצרה בשירותים. אם אתה סובל מקשיי התרוקנות בעטיים אתה מתאמץ ממושכות בשירותים, יש לבדוק זאת ולטפל בהתאם. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אני סובל מזה 3 שנים מטחורים, אין לי כאבים אולם אני סובל מדימומים קשים ומאנמיה. קולונסקופיה תקינה. ביצעתי 2 טיפולי האל דופלר לפני כשנה אולם לאחר חודשים ספורים הדימומים חזרו במלוא עוצמתם. מהן ההמלצות להמשך טיפול במצב כזה? האם יש טעם לבצע פרוצדורה נוספת כגון ליגשור, PPH ? תודה

דורון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם הטחורים המדממים פוגעים במידה ניכרת באיכות חייך או גורמים לחסר דם או חסר ברזל, סביר בהחלט לשקול טיפול כירורגי נוסף בטחורים אלו. העובדה שטיפול ב HAL לא הועיל דיו לא "שורפת את הגשר" לביצוע אחת מהפעולות הכירורגיות האחרות לטיפול בטחורים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

ראיתי שבעלון של המשחה פרוקטוצורין כתוב שאין להשתמש אם יש זיהום ויראלי כמו הרפס למשל (למה זה?). רציתי לשאול האם ניתן להשתמש בה (בעיקר שימוש פנימי עם המוליך אם זה משנה) בזמן שיש נגע של קונדילומה בפי הטבעת (והרי מדובר בוירוס הפפילומה). שאלה נוספת - האם יש בשימוש כזה משום סיכון ל"החדרת" הוירוס (HPV) לתעלה האנאלית, שכן כרגע הקונדילומה חיצונית ונמצאת ממש בפתח פי הטבעת. אם אסור להשתמש במשחה - האם יש משחה אחרת שכן יכולה לעזור לטחורים ומותרת כשיש קונדילומה? תודה רבה

מדובר בקונדילומה שחוזרת בלי סוף (כבר שנתיים) שכעת אני בהפסקה מטיפולי הלייזר ומנסה שיטות טבעיות-צמחי מרפא דרך הפה. במידה ומסוכן להחדיר את המשחה בגלל סכנת הדבקה של התעלה האנאלית - האם מותר רק למרוח את הפרוקטוצורין חיצונית מסביב לפי הטבעת (ובין היתר גם על הקונדילומה), או שבגלל האזהרה שלא להשתמש כשיש וירוס הדבר אסור? האם זה יכול לחזק את הקונדילומה או משהו כזה? הטחורים מציקים ואני חשה בכאבים כאשר אני לוחצת ולעיתים בלי סיבה, אך לא אשתמש באם יש סיכון להחמרה של הקונדילומה. תודה רבה!

שיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. למיטב ידיעתי אין מניעה להשתמש במשחת פרוקטוצורין בנוכחות קונדילומה, כולל החדרת המשחה, כל עוד את היחידה שמשתמשת במחדיר, ואת רוחצת ידיים היטב לאחר מריחת המשחה. לא ידוע לי שהמשחה מעודדת צמיחת קונדילומות. בהערת אגב יש לציין כי לטיפול בקונדילומות עקשניות שחוזרות פעמים חוזרות ונשנות ניתן לשקול להשתמש במשחה יעודית לטיפול בנגעים הנגרמים על ידי וירוס זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בת 25. כבר כחודש שיש לי גרד מציק בפי הטבעת. בתחילה היה חשד לתולעים ורופא המשפחה נתן לי ורמוקס, שלא עזר בנוסף למשחת פרוקטוצורין. הגירוד נמשך והתור לכירורג בעוד זמן מה. מה ניתן לעשות להקל על הגרד ומה זה יכול להיות ? תודה !

שיר שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית מוכרת, שיכולה להגרם ממגוון רחב של סיבות, והטיפול בה מורכב פעמים רבות מנסיונות של שינויים כאלה ואחרים בהרגלי החיים, עד שמוצאים מה משפר את הגרד אצלך. מידע כללי על גרד אנאלי מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

לפני חודש עברתי ניתוח כריתה מלאה של המעי הגס עקב קוליטיס כיבית, ובוצע לי פאוץ. כעת אני עם אלאוסטומי ומיועד לסגירת הפאוץ עוד 3ח'. מזה כשבועיים יש לי הפרשה שנראית מוגלתית מהפאוץ. מה הסיבה? האם זו פאוציטיס מוקדמת? האם זה מנבא כשלון של הפאוץ? תודה

שלמה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הפרשה מוגלתית מהפאוץ' בזמן שיש עדיין סטומה להטיה מרמזת לרוב יותר על סיבוכים זיהומיים הקשורים לניתוח ופחות סביר שמדובר בפאוצ'יטיס. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

האם פיסולה ,פיסורה,ופיסטרולה אלו אותם מונחים , ביקשו ממני לבדור מהי פיסולה , ניראה לי שקים בילבול,

יוסי שלום, פיסטולה ופיסורה הן 2 בעיות שונות בתכלית של איזור פי הטבעת, ופיסטרולה היא אינה מונח מוכר ברפואה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום דר? האם קים טיפול תרופתי לפיסולה? אם כן כמה זמן ההחלמה ? המדובר באדם בגל 70 . בברכה יוסי

שלום רב, הטיפול העקרוני בפיסטולה שאינה קשורה למחלת קרוהן הוא כירררגי , ואין תרופה המרפאת פיסטולה. אנטיביוטיקה יכולה חעיתים להפחית את ההפרשה בזמן נטילתה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. טכניקה חדשה יותר כוללת הפרדת תעלת הפיסטולה במהלך מסלולה בעת שהיא עוברת בין שרירי הסוגרים ללא חיתוך שרירים, טכניקה הנקראת LIFT. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

לפני שנה ורבע עברתי קולונוסקופיה בעקבות ממצאים של דם סמוי בקיבה. תוצאות הבדיקה ללא ממצא להוציא דיברטיקולוזיס . הרופא אמר שיתכן שזו סיבת הדם הסמוי. מזה שבועיים אני מבחינה במעט דם בצואה האם הממצא בבדיקה הוא הסיבה או עלי לעשות בירור נוסף? תודה

מירה שלום, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, אולם ככלל הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בטווח של שנה ורבע לאחר קולונוסקופיה תקינה נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה.

תודה עבור התשובה. האם יתכן שדימום מטחורים יהיה מעל שבועיים? תודה

ד"ר זמורה שלום. סובלת כמה שנים מדימומים מטחורים פנימיים, דרגה 3. עברתי מספר קשירות, אחרונה לפנ חודשיים אך יש עדיין דמומים.קולונסקופיה לפני 4 שנים, פוליפ שפיר של 3-4 מ"מ , שנמצא בגובה 40 ס"מ.נאמר לי לחזור על קולונסקופיה עוד 5 שנים, כלומר -שנה מהיום. לפני יומיים דימום משמעותי יותר עם קרישי דם. 1.האם ניתן לשייך לטחורים או משהו אחר? 2.האם יתכן שהתפתחה מחלת סעיפים במעי עליה קראתי או שהיו רואים משהו בקולונסקופה לפני 4 שנים?3. האם להקדים קולונסקופיה? סליחה על כל השאלות ותודה רבה

יעל שלום, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן אם יש שינוי ניכר באופי הדימום, הייתי שוקל בחיוב לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

לפני שבועיים היו לי מספר ימים של עצירות, ומייד לאחר מכן שלשולים.מאז יש לי כאבים בעוצמות שונות בפי הטבעת. זה התחיל מכאב נוראי כל הזמן. לא יכולתי לשבת. כאב נורא במעברים מישיבה- לעמידה ולהפך. כאב בהליכה... פשוט כל הזמן כאב. בנוסף- גירוד נוראי בפי הטבעת (שלמען האמת, כבר היה בתקופה קודם). בביקור אצל רופאת משפחה היא נתנה לי משחה לטיפול בטחורים מבלי לבדוק אותי. רק על סמך התיאור. השתמשתי במשחה ובפתילות- רקטוצרין, והכאב בד"כ פסק. אבל כל יציאה הייתה סבל נוראי, וירד המון המון דם. אחרי היציאות- שוב היו כאבים נוראיים, שלא היה לי נוח בשום תנוחה. הייתי אצל כירורג ביום א' שעבר. בבדיקה הוא אבחן שיש לי פיסורה, ומיום שני אני משתמשת במשחה שנרקחה במיוחד לטיפול זה. בסה"כ הכאב עבר. אבל- חזר הגרד- נורא נורא מגרד לי... מאז יום ה' האחרון שוב הייתה לי עצירות, ואז כשהתרוקנתי היום שוב כואב לי, ובניגוב יש דם. האם ייתכן שהפיסורה נפתחה? האם לדעתך יש צורך בבדיקה נוספת? יש לציין שבזמן הבדיקה הרופא אמר שהאיזור כולו מאוד מכווץ, ואני אכן מתקשה למרוח את המשחה בתוך פי הטבעת, ומצליחה מסביב, ולא מצליחה להכניס אצבע פנימה.

שלום רב, סבל כפי שאת מתארת אכן יכול להתאים לפיסורה, ובנוסף למשחה יעודית (אותה מספיק למרוח סביב פתח פי הטבעת ואין צורך להחדיר) , מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה ניכרת בטווח סביר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי קנדידה בנרתיק (קנדידה קורסיי) , פרט לכך יש לי גרד באיזור פי הטבעת. 1. איך אפשר לדעת אם יש לי גם קנדידה מסוג זה גם בפי הטבעת ? האם נהוג לבדוק ת זה ? איך ,איזה רופא בודק ? 2. אצל מי אני מבררת את נושא הגרד ?

שרית שלום, גרד אנאלי היא בעיה רפואית ידועה אשר יכולה להגרם ממגוון רחב של סיבות, כולל קנדידה. מידע כללי על גרד אנאלי מצורף למטה. מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום עודד בקרוב אעבור ניתוח לכריתת טחורים. ציינת שמשך זמן ההחלמה הראשונית מלווה בכאבים. האם משמעות הדבר היא שבמהלך שבוע-שבועיים שלאחר הניתוח לא אוכל או לא מומלץ: לנסוע בקטנוע? לשבת בכסא אלא עם כרית? על רכיבת אופניים אאלץ לוותר זמנית -:) תודה על תשובתך לשתי שאלותיי הקשורות לפרנסתי.

מאור שלום, לאחר ניתוח כריתת טחורים מומלץ להמנע מרכיבה על אופניים בעלות כיסא צר היוצר לחץ על איזור פי הטבעת עד להחלצת הפצעים. רכיבה על אופנוע או קטנוע עם כסא רחב מותרת, כל עוד אתה חש בנוח ברכיבה זו.

שלום ד"ר. יש לי קושי רציני בהוצאת צואה. איני יכול להתרוקן באופן טבעי אלא בהחדרת אצבע (עם כפפה) לפי הטבעת ופינוי הצואה בעזרת האצבע. כאשר אני מחדיר את האצבע אני מרגיש שיש מאין "רקמת שומן" שחוסמת את יציאת הצואה ואני צריך להרים אותה כלפי מעלה ואז לפנות בעזרת האצבע את הצואה. כמה שאלות: 1. מה הגורם לכך? 2. לאיזה רופא עליי לפנות? 3. האם ייתכן שיש לי גידול סרטני והוא מונע מהצואה לעבור? 4. על איזה תרופה היית ממליץ כדי לפתור את הבעיה?

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר מחשידות להפרעות התרוקנות, שנובעות פעמים רבות מהפרעות בהרפיית רצפת האגן, למרות שבוודאי צריך לשלול גם סיגול כסיבה נדירה לתלונות אלו. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום, כבר כמה ימים אני מרגישה מין תחושה של קוץ בפי הטבעת, כשאני משתעלת וגם כשאני מכווצת את הישבן. אתמול בלילה קמתי מכאבים עזים בפי הטבעת שנמשכו כ-2 דקות. אני רוצה לציין גם שירדתי כ-3 קילו בשבועיים האחרונים ללא מאמץ דיאטטי מיוחד. אילו בדיקות עליי לבקש מהרופא כדי לאבחן את מצבי? אודה על תשובה. אני מאוד לחוצה בעניין.

רחלי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי לה כיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בוקר טוב ד"ר עודד זמורה, אני בהריון ראשון (בת 40) בשבוע 35+3. נמצאת בשמירת הריון בשל סכרת הריון ולחץ דם, מאוזנת היטב ע"י דיאטה ומנוחה. מזה שנים רבות סובלת מטחורים חיצוניים שבאים והולכים בהתאם למצבים שונים בחיי. בשלב זה הטחורים מאד בולטים וחיצוניים, מדממים מזה כמה שבועות באופן יומי. סליחה על התיאור אני אפילו צריכה להניח פד שמלכלך מדם מאיזור הרקטום. אני חוששת מאד, מאד, מאד מהלידה ומהשלכות של הלחיצות והדחיפות שוקלת ברצינות לאור כל הממצאים קיסרי. האם לדעתך עליי לפגוש כירוג \ פרוקטולוג ע"מ לבצע הליך כולשהו בנקודת הזמן הנוכחית? האם להמתין לאחר הלידה? (אני מתכננת הריון נוסף בהקדם בשל גילי). אנא סייע לי בדרכך ועזור לי להירגע מעט, אני מאד דואגת מהטחורים יותר מהלידה !!! תודה קרי

קרי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחורים חיצוניים אינם נדירים בסוף הריון ויכולים לעיתים להחמיר בעת לידה, אך משתפרים בהדרגה תוך כשבועיים שלשה לאחר הלידה, והשמחה של הרך\ה הנולד\ת נשארת לתמיד. בעיקרון, בשיקלול התועלת מול הסיכון, טחורים חיצוניים אינם אינדיקציה לניתוח קיסרי, אלא אם את עומדת על כך. ככלל, אנו מעדיפים להמנע מהתערבות פולשנית לטחורים בעת ההריון אם אפשר, וממליצים להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מספר שבועות לאחר הלידה, אם ישאר סבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. שתהיה לידה קלה!

שלום רב. האם ניתן להפסיק את הגירוד סביב פי הטבעת באמצעות תרופה ללא מרשם מרופא? הובחן אצלי בזמנו טחורים והם מטופלים על ידי PROCTO GLYVENOL . יש לציין שהגירודים התחילו לפני יומיים , ועד שאני ילך לרופא פשוט זה לא נעים לי העניין הזה וחשבתי שאצלך אולי אני ימצא תשובה. תודה מראש.

שלום. איני רופא ואיני מבין גדול בנושא. אבל מנסיון אישי-סבלתי מגרד בפי הטבעת מס' שנים, רופא המשפחה נתן לי כל פעם פרוקטוגליבנול שלא עזר בכלום!!! שלחו אותי לכל מיני בדיקות מיותרות. בסוף הסתבר שזה פטריה בפי הטבעת. מרחתי מס' ימים משחה שנקראת DERMACOMBIN וזה עבר כלא היה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. גרד אנאלי היא בעיה רפואית ידועה אשר יכולה להגרם ממגוון רחב של סיבות, חלקן יכולות להיות על ידי משחת דרמקומבין וחלקן לא. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על גרד אנאלי מצורף למטה. אם התופעה נמשכת, מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

אם תפסיקו לשתות חלב פרה זה יעבור. בדוק מנסיון

שלום רב לד"ר הפורום, אני סובלת מפיסורה לסירוגין (מגיעה בגלים והתקפות בזמני סטרס) מזה כעשור. בגל האחרון של הפיסורה, הפיסורה מצויה בשעה 6 - כך לפי הכירורג, בעת שהגעתי לרופא המשפחה לבקש חידוש מרשמים לניפדפין ג'ל ועזרקאין (דרך אגב - זה הדבר היחיד שעוזר לי בנוסף לאמבטיות ישיבה שמקלות מאוד את הסבל הרב), הוא מדד לי ל"ד כחלק מחוסר מידע רפואי בתיק שלי. הייתי בכאב חד וחריף מאוד (בקושי יכולתי לשבת על הכסא מרוב שהייתי מכווצת באזור של הפיסורה) והתיישבתי בסופו של דבר לשם המדידה, על קצה הכסא, תוך סבל רב מהכאב. מדידת ל"ד הראתה 140/110, דופק 116. לאחר מספר דקות נוספות בוצעה הבדיקה בשנית, ל"ד היה 139/91, דופק 98. בעקבות זאת , הרופא ביקש ממני למדוד במשך שבוע ל"ד. לחץ הדם שלי הוא בד"כ 120/80. שאלתי היא - האם העובדה שאני סובלת מפיסורה מסכנת אותי לגבי העניין של יתר לחץ דם? האם יש קשר בין השניים? האם כיווץ הסוגרים בפי הטבעת "מקפיץ" לחץ דם? שמעתי שכיווץ של הספינקטר האנאלי, לא משנה מה הסיבה,מעלה ל"ד. האם יש אמת בכך? אודה על עזרתך בנושא.

צ'יפסרית שלום, לרוב אין קשר ידוע בין פיסורה לבין לחץ דם, אולם כאב עז יכול לגרום באותו הזמן לדופק מעט יותר מהיר ולחץ דם מעט יותר גבוה. אם לחץ הדם הגבוה מתמיד, הוא כנראה לא קשור לפיסורה וזקוק לטיפול בנפרד.

היי, אין לי טחורים ובדר"כ אני בריאה ואין לי שום בעיות. היום, בזמן היציאה הייתי צריכה מאוד להתאמץ עד כדי כאב. לאחר המון זמן של מאמץ (אני מצטערת שאני לא חוסכת ממך את הפרטים זה חיוני לתיאור הבעיה)משהו כמו שעה וחצי שישבתי והרגשתי שהצואה פשוט תקועה (ובגלל הזמן הממושך שלא הצלחתי להוציא אותה והיא היתה בין לבין ולמעשה החזיקה את פי הטבעת פתוח זה גרם לכאבים). לאחר שהצלחתי להתרוקן- שמתי לב שהאזור התנפח לי מאוד. האם הדבר יכול תקין בהתחשב בנסיבות וזה קורה לפעמים או שזה מצביע על משהו? תודה רבה

שיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקווה שבינתיים יש שיפור עצמוני. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים בצקתיים או טרומבוטיים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני אב לנער כבן 16, כיצד אוכל לטפל בדליפת הצואה?, הילד מאד מתוסכל,אודה לכם מאד על תשובה

אבא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מבין מאד את דאגתך, אך איני נוהג לטפל בילדים בגיל זה כדרך שגרה. למיטב ידיעתי, אם בנך לא עבר שום פעולה כירורגית בפי הטבעת ואינו סובל משום מום, נדיר שדליפות כאלה הן על רקע אורגני. מומלץ לבצע בדיקת אצבע לוודא שאין מדובר באבני צואה, ולהוועץ בגסטרואנטרולוג ילדים.

שלום, בשבוע שעבר היו לי מספר ימים של עצירות, ומייד לאחר מכן שלשולים. אני חושבת שהדבר גרם לטחורים- כאב (כמו של פצע), קושי במעברים מישיבה לעמידה ולהיפך. בביקור אצל רופאת משפחה היא נתנה לי משחה לטיפול בטחורים מבלי לבדוק אותי. רק על סמך התיאור. אני משתמשת במשחה מיום רביעי האחרון, ומשלבת גם טיפול בפתילות. השם של התרופה- רקטוצרין. הכאבים דיי פסקו, אבל בזמן יציאה הכאב הוא נוראי. בלתי נסבל. מסתבר שיורד גם המון דם בזמן מתן צואה (המים בשירותים אדומים). היתה לי יציאה ביום חמישי ולא יכולתי לשבת אח"כ... במשך יומיים עצרתי את עצמי, אבל היום שוב התרוקנתי וזה היה נורא... ושוב המים בשירותים אדומים... מה זה? האם יתכן שמדובר בכלל בפיסורה? למה מתאימים התסמינים הנ"ל? יש לציין שלפני כל הבלאגן האחרון אני חושבת שהיו לי טחורים במשך תקופה לא קצרה- בליטה מסביב פי הטבעת וגירוד נוראי. האם ייתכן שגם הצטרפה פיסורה? קבעתי תור לפרוקטולוג אבל זה רק לשבוע הבא ואני בינתיים משתגעת!!! אולי בינתיים יש משהו ללא מרשם להרגיע כאב של פיסורה? תוך כמה זמן זה אמור לעבור? תודה וסליחה על ריבוי השאלות...

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת מחשידות בהחלט לפיסורה אך יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. מידע כללי על פיסורה מפורט למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מחפש מומחה מומלץ לטיפול בבעיות פיסורה לצורך קבלת Second opinion

מוטי שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר, ככלל, מומלץ שהמומחה המטפל בפיסורה יהיה בעל התמחות ספציפית בכירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה.

תכתוב ל [email protected]

תזונה עשירה בסיבים האם הכוונה לשיבולת שועל ? האם ירקות ופירות נקראים סיבים ? האם תוכל להמליץ על מספר מאכלים הכוללים סיבים בכמות מספקת ליום ? בברכה רבה ושובת שלום

תודה. קיבלתי תשובות על שאלתי. שבת שלום.

אבא שלי אושפז בבית חולים בעקבות הכנה לבדיקת קולונסקופיה היה צריך לשתות חומר יום לפני הבדיקה ,ברגע שהוא שתה את החומר הוא הקיא המון ופחדנו שהוא יתייבש לכן לקחנו אותו לבית החולים. בבית החולים נתנו לו חומר שגורם לשלשל ומראה את הדרך שעשה ובעזרת צילום יראו היכן יש סתימה,לשלשל הוא לא שילשל הכניסו אותו לצילום וראו שיש חסימת מעיים. הכניבו אותו לניתוח והוציאו את הגוש וקיצרו מעט את מעי הגס(הצד הימני)ומסרו את החתיכה לבדיקה בבית החולים לא מסרו לנו שום מידע בנוגע למה הוציאו מה זה וכו.. ונתנו לנו תקווה שאולי זה לא סרטני אבל במכתב השיחרור כתוב באנגלית "malignanp neopllsmof ascending colon שכל רופא שרואה את המכתב אומר שזה סרטני האם תוכל למסור לי מידע ולהסביר לי מה זה? ומה מחכה לנו בהמשך?

אבי שלום, עצם העובדה שמצויין במכתב השחרור כקוד אבחנה המשפט שציינת, אינו אומר בהכרח שמדובר באבחנה בפתולוגית הסופית, ויתכן שמדובר באבחנה המשוערת או הסבירה. בכל מקרה, אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת ליעוץ.

שלום. אני כחודשיים לאחר לידה והובחנה אצלי פיסורה ע"י פרוקטולוג. תחילה ניתן לי משחת ניפנידין למרוח פעם ביום. לאחר שבוע שלא היתה הטבה קיבלתי קורטיפום. כרגע, לאחר מספר ימים בטיפול הכאבים לא עזים כבתחילה אך עדיין ישנם לאחר כל יציאה לזמן ממושך. אינני יודעת האם יש להמשיך למרוח את המשחה במקביל לקצף? האם יש דברים נוספים שניתן לעשות על מנת להעביר את הפיסורה (אני שותה הרבה ומרבה באמבטיות)? תודה.

עדן שלום, ככלל, הבסיס לטיפול בפיסורה כולל ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. משחת ניפדיפין מומלץ להמשיך למרוח, ואנו לרוב ממליצים למרוח אותה 4 פעמים ביום. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על אפשרויות הטיפול בפיסורה מפורט למטה. אם ההטבה בטיפול אינה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דר זמורה, הציעו לי טיפול בלייזר ואז הזרקות בוטקס. האם מומלץ? האם עדיף מניתוח? תודה מראש, צביקה

שלום לפני כיומיים תקפו אותי לפתע כאבי בטן עזים, בשרותים הרגשתי כמו עצירות, לאחר לחץ קל, יצאה צואה רגילה וקשה ולאחריה שילשול דמי, הכאב היה כל כך חזק שהתעלפתי, כל הלילה היו עוויתות בבטן ובשירותים יצאו קרישי דם כהים, אתמול המצב נרגע, לא הייתי בשירותים מלבד התלת שתן, והיום כבר יצאה צואה רגילה, אך עם הקרישי דם האלה, קבעתי תור לרופא אך הוא יוכל לקבל אותי רק ביום שישי. האם עלי לפנות לחדר מיון?

טלי שלום, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מניח שבינתיים כבר נבדקת על ידי רופא. אם השאלה עדיין רלוונטית אנא פני שוב.

שלום דוקטור בזמן הריון תאומים לפני כארבע שנים יצאו לי טחורים ומאז בעצם נוטרו שאריות עור סביב פי הטבעת. חשוב לי לציין שמלבד בזמן ההריון אינני סובלת מהתופעה.וזה מאוד מפריעה לי מבחינה אסטטית.אילו דרכים יש כדי להפטר מזה? תודה ויום נעים.

טלי שלום, קפלי העור שאת מתארת הם שארית אפיינית לאחר התקף בו הטחורים החיצוניים מתנפחים. קפלי עור אלו לרוב אינם מפריעים פרט לפן האסטטי, והדרך היחידה להיפטר מהם היא בניתוח לכריתתם, ניתוח בעל שעור הצלחה גבוה ושיעור סיבוכים נמוך, אך תקופת החלמה ראשונית כואבת.

שלום ד"ר ותודה על ההיתייחסות. שאלתי הנוספת היא, האם זה נחשב לניתוח אסטטי בלבד והמטפלים בזה הם המכונים לאסטטיקה או שזה ניתוח שאפשר לעשות במסגרת הרפואית? שוב תודה ויום נעים.

יש לי טחור שיצא מידי פעם החוצה מהרקטום בלי קשר לכלום הוא נהיה סגול ונפוח וכואב . אפשרי להכניס אותו חזרה ולפעמים הוא נשאר שם ולפעמים לא. האם הוא נחשב חיצוני או פנימי?

איתי שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הממצא מציק לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך