פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

בן 22, ספורטאי - לאחר אימון ספינינג (אופני כושר) הופיעו כאבים עזים בעצם הזנב, מרופאת משפחה הופניתי לכירורג שקבע pilonidal cyst 3 פתחים עם הפרשות סרוטיות, במישוש הסננה עד 2 ס"מ. בעוד כשבוע אני אמור לטוס לטיול של כשלושה חודשים בדרום אמריקה. הרופא המליץ על אנטיביוטיקת אוגמנטין ואחרי שאחזור מהטיול אחוייב לעבור ניתוח. הרופא אמר כי זהו לא ניתוחון אלא ניתוח רציני בקוטר 6 ס"מ וכי אין אפשרות לעשות כמעט כלום אחריו חודש וחצי בערך. כששאלתי אם יש אפשרות להחמרה בזמן הטיול הוא אמר כי אין לדעת וזה כמו פצצה יכול לא להפריע כלל אך יכול להחמיר לכאבים עזים. כרגע אני בכדור השלישי של אוגמנטין 875, ויש לי המון שאלות אשמח לשמוע חוות דעת וכל פרט נוסף בהקשר, מה זה אומר בדיוק? האם כדאי לעשות את הניתוח לפני הטיסה? האם לדחות? האם זה סטנדרטי לדחות את הניתוח ב-3 חודשים? ממה זה מתפתח? מדוע הרגשתי את הכאבים רק יומיים ולא לפני כן? האם יש כירורג מומלץ לחוות דעת נוספת? האם להפסיק לרוץ בשבוע הקרוב? אילו דברים אני יכול לעשות או לא לעשות כדי לשפר את המצב? אודה למענה בהקדם,

מנשה שלום. אנא מצא למטה חומר כללי נוסף לגבי סינוס פילונידאלי. המידע שהרופא מסר לך נכון. ההחלטה אם לדחות את הטיסה ולעבור קודם ניתוח או לקחת סיכון קטן ולסוע כך היא שלך. יש לציין כי ברבים מבתי החולים הציבוריים בארץ התור לניתוח מסוג זה הוא לעיתים 3 חודשים ומעלה. לא ידוע מדוע אדם אחד לוקה בבעיה זו בעוד חברו לא, ואין סיבה להפסיק לרוץ. בעיה זו מטופלת על ידי כירורג. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

תוך כמה ימים לצפות להפסקת הדימום ? בינתיים יש לי דימום כל הזמן, אם כי חלש.

מאד אינדיבידואלי, אבל לרוב פלוס מינוס שבועיים.

שלום ד"ר זמורה, עברתי ניתוח פיסורה לפני ארבעה ימים, המנתח שלי נתן לי הוראה לקחת שמן פראפין פעמיים ביום, בנוסף לפגלקס אותו אני שותה כבר חודשים ארוכים. בהתאם להנחיות, אני אוכל כרגע רק אוכל רך ומרוסק ועשיר בסיבים, ושותה המון. התוצאה של כל זה ביחד - היא יציאות רכות ומאוד מרובות, בתדירות של 4-5 יציאות ליום. האם יציאות כה מרובות יכולות להזיק לתוצאות הניתוח ? האם כדאי לי להפסיק את אחד מהשניים - הפגלקס או שמן הפראפין ? או שלהמשיך עם שניהם ? תודה, בן

בן שלום מספר יציאות ביום אינן מזיקות לניתוח, אולם לא צריך לסבול משלשול או מיציאות רכות מדי, וניתן להפחית את מינון התרופות או להוריד חלק מהן, כגון שמן פראפין, כל עוד היציאה רכה כספוג. לדעתי אין גם צורך לאכול רק אוכל רך או מרוסק. אחרי שגמרת ללעוס הכל רך או מרוסק.

ניתוח הסינוס פילונידלי שלי לא היצליח בפעם השלישית למעשה מעולם לא היבריא למרות ניתומי הכריתה מה לעשות ומה הסיבה ?

תמי שלום, ישנן טכניקות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואיני יודע באילו טכניקות נותחת. לכל אחת מהטכניקות יתרונות וחסרונות, אין אף טכניקה שיש בה 100% הצלחה, ואין שיטה עדיפה המוסכמת על כל העוסקים בתחום.

בהמשך להמלצה שלך , אודה לך אם תוכל להמליץ על שמות רופאים אשר מומחים בגסטרולוג מומחה לתנועתיות מערכת העיכול . בהערכה רבה .

ד"ר עמי ספרבר, ד"ר ישי רון ד"ר מרק באר גבל וד"ר אליזה טיומני הם רק חלק מהמומחים הטובים בתחום זה.

שלום עברתי ניתוח פיסורה (חיתוך צידי של השריר) אני סובל מכאב רב (בל קשר ליציאות) על אף משככי כאבים ואמבטיות חמות. אך מעבר לכך יש תופעה שמטרידה ומוסיפה על סבלי. בזמן השתנה יש לי הפסקות באמצע מתן השתן וכיווץ חזק מאוד של פי הטבעת, מה שמוביל לכאב עז במיוחד. אני לא יודע מה גורם למה, אבל נראה לי שזה משהו שקיים אצלי כבר מזמן, ורק כעת בגלל שזה מוביל לכאב חד במיוחד זה מציק לי. אני לא יודע אם זו בעיה ששייכת לתחום האורולוגיה או הכירורגיה קולורקטלית. אשמח לקבל כיוון בעניין. יאיר

יאיר שלום, מבלי להתייחס ספציפית למקרה שלך, כעיקרון כל מחלה או התערבות בפי הטבעת יכול לגרום לשיבוש סינכרון פעולת שרירי האגן. ממליץ לפנות הן לאורולוג והן לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

כבר כמה חודשים שיש לי דימום על הנייר טואלט וכאבים ביציאות. הבעיה העיקרית היא גרד חזק מאוד, מספר חודשים כשבחודש האחרון עלייה משמעותית ברמת הרצון לגרד - בכלל לא בפי הטבעת אלא יותר למעלה - בין חיבור הלחיים , פנימה, ועד ל"חריץ" . קיימת רגישות במקום, למשל בזמן מגע עם מים במקלחת. היום הסתכלתי במראה, פתחתי את הלחיים מעט, ונחרדתי לגלות שכל האזור ורוד מאוד, כאילו משופשף. אי נעימות קיימת בכל שעות היום, ודווקא לאחרונה הגרד ירד משמעותית. מה זה יכול להיות? כיצד אני יכול להקל על כך? ממה זה נגרם? תודה, בן

בן שלום, ממצא / תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים, גרד אנאלי, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום. אתמול עברתי קשירה של טחור , בפעם השניה בשבועיים באחרונים. יש לציין שכבר עברתי קשירות נוספות לפני 8 חודשים בערך. בפעמים הקודמות לא היה לי דימום. אך הפעם יום לאחר הקשירה יש לי דם גם בצואה עצמה וגם על הנייר(כבר פעמים במשך היום). איני יודע אם זה נחשב לדימום שמצריך בדיקה נוספת אצל הרופא בדחיפות או שזה דימום תקין כיום לאחר הקשירה. אשמח לקבל תשובה בהקדם... תודה

גיל שלום, דמם לא מאסיבי הוא תופעה שכיחה בשבועיים-שלשה הראשונים לאחר קשירת טחורים. דמם מאסיבי הגורם לחולשה, סחרחורת וכד הוא נדיר אך אם קורה יש לפנות דחוף לחדר מיון. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

עברתי קשירת טחורים היום ויש לי לחץ על אשך שמאל

שלום רב, אני בת 22.5, ללא שום בעיות עבר בנושא. כבר כמה חודשים שאני חשה גרד עז באזור הישבן, עד שלפעמים זה כבר בלתי נסבל. בשבועות האחרונים החלו בנוסף לגרד: 1. כאבים בעת היציאה (יש לציין שבדרך כלל היציאה היא כל בוקר, וכמעט תמיד רכה) 2. דימום על הנייר - לעיתים מועט ולאחרונה די הרבה 3. בימים האחרונים כאב גם לאחר היציאה (בעבר היה רק בעת היציאה, כאב המדומה לדקירות). רציתי לדעת: 1. מהי אבחנתך? טחורים? פיסורה? משהו אחר? 2. לאיזה רופא עליי לפנות? 3. איזו בדיקה יעשו לי כדי לזהות את הבעיה ? לצערי אני דוחה את הקץ - טיפול. למרות שהבעיה מאוד מציקה לי, אני מאוד חוששת מהטיפול מכיוון שחוויתי טראוומה בעבר במיקום המדובר. כמובן שבנוסף הנושא הוא מאוד מביך, ואין לי עם מי להתייעץ. תודה רבה!

אור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. החשש והמבוכה שלך מבדיקה מובן, אולם עלייך להבין כי זו הדרך היחידה האחראית להציע אבחנה וטיפול. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם לפני ניתוח לפיסורה (כשהטיפול השמרני לא עזר) לנסות קודם זריקת בוטקס (שזאת פעולה הפיכה לא כירורגית)? מה סיכויי ההצלחה ומה הסיכונים אם יש? בתודה מראש

יהודה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שיעור ההצלחה של בוטוקס בריפוי פיסורה שלא הגיבה לטיפול שמרני הוא כ 60-70%, והפעולה היא פעולת מרפאה שלאחריה ניתן לשוב לפעילות מלאה. שיעור הסיבוכים נמוך, וכולל זיהום בפחות מאחוז, וירידה הפיכה ביכולת השליטה במקרים נדירים. ניתוח מביא לריפוי הפיסורה בכ 95%, ומבוצע בחדר ניתוח, וכרוך בתקופת החלמה. גם כאן, שיעור הסיבוכים נמוך. בחירת מסלול הטיפול תלויה בך ובהעדפתך.

שלום רב, האם יש כסא מסוג מסוים שמומלץ לסובלים מפחסורה? תודה, ראובן.

ראובן שלום, אין כיסא ספציפי המומלץ לסןבלים מפיסורה, פרט להמלצה הכללית לשבת על מה שאתה חש שנוח לך יותר לשבת. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

תודה רבה על תשובתך. לצערי, במקרה שלי, הפיסורה הופיע לאחר בדיקת קולונוסקופיה בגלל חשד למחלת כרון, שלפי תוצאות הביופסיות, נשללה אך עדיין מחפשים סיבה לבעיות בבטן. בכל אופן, השתמשתי בורקטוג'זיק למשך תקופה אך מייד גרם לי לכאבי ראש נוראיים וגם לא עזר לי הרבה, לכן הרופא המליץ לי לעבור לניפדיפין אבל למרות שאני משתמש כ 4 עד 6 פעמים ביום, לא ממש עוזר גם כן. הדבר היחיד שמקל זה באמת הסיבים ושמן הפרפין אך לא נראה לי זה זה הפתרון. אשמח לתגובלך. שוב תודה.

שלום רב, אני בת 34.9 ולאחר בדיקת דפקוגרפיה נמצא כי יש לי צניחת מעי דק בצורה רצינית ביותר, מה שגורם לאי תחושת יציאות וללחץ על כל אזור האגן. האם ניתן לנתח במצב כזה בשיטה הלפרוסקופית? אם כן כמה זמן אורכת ההחלמה? תודה מראש

קיבלתי את התוצאות בכתב ורשום כי אני סובלת מאנטרוצלה גדול ורקטוצלה קטן שאינו מתרוקן.

אני סובל מטחורים בדרגה 3 4 רציתי לדעת אם טיפול בשיטת דופלר מתאים לי תודה

טל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טיפול בדופלר, שנקרא HAL או גם THD, מיועד לטיפול בטחורים פנימיים, והוא אחד מאמצעי הטיפול בבעיה זו. טחורים פנימיים דרגה 3 ולעיתים גם דרגה 4 יכולים לרוב להתאים לטיפול זה. יש להתאים את אמצעי הטיפול המתאים לכל מטופל על פי מידת סבלו, ממצאי הבדיקה, ורצונו של המטופל.לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המיומן בשיטות הטיפול השונות בטחורים לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב,לאחר שהיה לי קצת יותר מחודש שילשולים וקצת בחילות רופא המשפחה שלח אותי למס בדיקות צואה,התגלה טפיל בשם dietamoeba fragillis טופלתי במשך 10 ימים בפלאגיל metronidazle לאחר סיום הטיפול התסמינים עברו אך החלה לי בעיה של קושי ביצאות וממש עצירות בהתחלה,ניסיתי לשלב פרביוטיקה אך לאחר שבוע זה עשה לי בחילות אז הפסקתי....הוספתי לאוכל בערב סלק ומיץ שזיפים וזה שיפר את היצאה קצת........[הכול יוצא כמו גוש בפעם אחת] כמו כן פעם בכמה ימים אני מרגיש כאב קל ביצאה והתחלתי להשתמש בפרקטוגליבנול{משחה לטחורים}לפני שנתיים היה לי טחור וזה עזר.....אני משתמש בה כבר 4 שבועות אני לא יודע עם זה טחור או לא אך זה עוזר.מה אתם ממליצים על מנת שמערכת העיקול שלי תחזור למצב תקין{בעיקר קושי ביצאות וחוסר גזים} וגם מה לעשות עם הרגישות שהתפתחה לי בפי הטבעת... המצב כבר נמשך חודשיים לאחר סיום האנטיביוטיקה .....תודה רבה

ירון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין שיפור מומלץ לפנות לרופא לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני כבת 20 ומתקרבת לגיל 21 מזה כשנתיים וחצי סובלת מכאבי בטן חזקים הגורמים לשיתוק כללי של הבטן כאבים קשים שלא מאפשרים לזוז. בנסוף,ישנם גזים רבים בעיקר גרפסים קשים מאוד היכולים להתמשך כל היום ולפעמיים גורמים לבעיות בנשימה. יציאות יכולות גם כן להיות כ3 פעמיים ביום גם כן בכאבי בטן קשים בחילות מרובות במהלך היום. האם יש לחשוש כי מדובר בסרטן מעי הגס למרות גילי הצעיר? מעולם לא עשיתי בדיקת צואה ויש לי חשש ולחץ גדול שמא אמצא משהו. תודה רבה אשמח לתשובה

שלום רב, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, ישנן לפעמים בעיות מעי שיכולות להסביר את תלונותיך ואשר ניתנות לטיפול, ולכן מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

רציתי לשאול אם זה לגיטימי שיוצא לי בעקבות הטחורים גושים שלמים של דם?

דוד שלום, יציאת "גושים של דם" יכולה להגרם על ידי טחורים, אולם כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים.

שלום דר זמורה אני בת 40 לפני 12 שנים עברתי ניתוח להוצאת מעי גס בגלל קוליטיס קשה אחרי הניתוח הופיעו פיסטולות ואפצסים שנוקזו הוכנס סיטון/ קיבלתי גם רמיקייד ללא שיפור בניתוח האחרון להכנסת סיטון נאמר לי שגם הפיסטולה נכרתה ומאז חיי לא חיים אני כל שעה בשירותים כפי הנראה שריר פי הטבעת נפגע מה עושים? יש טיפול או פיזיוטרפיה אני מאד מאד אודה לך באם תחזור אלי / דינה

דינה שלום, לצערי קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה, ויכולות להיות סיבות רבות להתרוקנות לעיתים תכופות או לקשיי שליטה בחולים עם פאוץ' ומחלה דלקתית פעילה. מומלץ לפנות לרופא/ה המטפל/ת הבקיאים הכל פרטי המקרה ליעוץ והכוונת הטיפול.

א. בכמה ימים מחלימים מניתוח פיסורה? וכן כמה ימים צריך להעדר מהעבודה? ב.האם לאחר ניתוח פיסורה הסיכוי שיהיה שוב פיסורה זהה לכל אחד אחר או שהמקום מועד לפרענות ויש להיזהר באופן מיוחד כל הזמן? ג.כשלא כואב, האם יש צורך לעשות אמבטיה חמה? דהיינו- האם האמבטיה עוזרת לריפוי או רק להקלה מיידית? בתודה

ציון שלום, 1. החלמה מניתוח פיסורה אורכת לרוב מספר ימים עד כשבועיים. 2. לאחר החלמת הפיסורה, הסיכוי להווצרות פיסורה חדשה דומה לכל אחד אחר, אך מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. 3. אמבטיה חמה מיועדת להקל על הסבל ואין צורך לעשותה אם לא סובלים.

כבר תקופה ארוכה אני סובל מתופעה של הפרשות נוספות לאחר יציאה. ההפרשות צואתיות ולא דמיות, כאילו "שכחתי" לנקות את עצמי. גם מקלחות לא מונעות את התופעה. לא מלווה בכאבים אך חוסר נוחות ובהחלט פוגע באיכות החיים. אודה לתשובתך

שלום רב, תלונותיך יכולות להחשיד לבריחה לא רצונית של מעט תוכן צואתי, כתוצאה מקושי כלשהו בשליטה בסוגר פי הטבעת. ניתן לנסות טיפול בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם על מנת לספוח נוזל ולהקטין את כמות הצואה הנוזלית שנוטה לברוח. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול.

לפעול שאותה הצורה?

שלום רב,אני סובלת מזה שנים רבות מדימום מפיסורה וגם מתחורים, אני בת 35, בערך 10 שנים כבר נמשך. בחודשים האחרונים אולי בגלל הלידה השניה לפני 11 חודש, חלה החמרה וממש נוזל לי דם ככה סתם, כמובן כל פעם שאני ביציאה, אתמול קרה דבר מפחיד יצא לי משם משהו שנראה כו חוט גומי מסטיקי משתלשל כזה. אני מניחה שאני חייבת כבר ניתוח? והאם אחרי הניתוח המצב יכול שוב לחזור לקדמותו? אם כן אז אולי לא ניתוח אלא דרכים טבעיות עדיפות? למרות שנראה לי שמצב שלי כבר חמור. תודה רבה על התייחסותך. גלית

גלית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בהנחה המקור סבלך הוא אכן בפיסורה ו/או בטחורים, עיקר הבעיה בבעיות אלו היא איכות החיים, ולכן את יכולה להחליט בעצמך מתי אתה מעוניין לשפר את איכות חייך ולעבור ניתוח. בנוסף, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה רגועים יותר. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

כמי שסובל מפיסורה חצי שנה, היש משחה אפקטיבית להרגעה שניתן למרוח יחד עם ניפדיפין? וכן- סיימתי למרוח 6 שבועות ניפדיפין (ללא פתרון), והומלץ לי למרוח עוד 6 שבועות. האם היעילות לא יורדת עם הזמן? מומלץ כן למרוח?

ציון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. יעילות הניפדיפין אינה יורדת עם הזמן, אך כנראה אינה גוברת, ולכן אם אין כל הקלה בטיפול מיטבי של 6 שבועות, יש לדעתי מקום לשקול טיפול אחר כגון הזקרת בוטוקס או טיפול ניתוחי. יש בשוק משחות שונות שיצרניהן טוענים להקלה בסימפטומים של פיסורה, אולם פרט לניפדיפין ולרקטוג'סיק שעובדת על אותו עיקרון אין למיטב ידיעתי משחה נוספת שיעילותה מוכחת רפואית. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, שמי בר ואני בת 21.. לפני כחודש וחצי-חודשיים היה לי פצע ליד פי הטבעת, עגול ודי גדול כזה.. אני לא יודעת אם היה מוגלתי כי בעת ניגוב לא היה דם מהפצע או מוגלה .. יש לציין שיש לי גם פיסורה מזה כמה חודשים.. שאלתי היא האם יש לזה איזושהי סיבה מיוחדת שעליי לבדוק? אני בכללי סובלתת מבעיות במעיים לאחרונה כגון עצירות כאבי בטן בחילות וכו'.. אך לפי דעתם של הרופאים אחרי בדיקת סיגמואידוסקופיה ואולטראסאונד מדובר במעי רגיז.. לאחותי יש קרוהן והבנתי שפצעים מהסוג הזה מאפיינםי את המחלה.. אך זה משהו שקרה לי פעם אחת ומאז לא חזר.. האם זה משהו חמור שעליי לבדוק? לא לקחתי שום אנטיביוטיקה, זה פשוט עבר.

בר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, ככלל, נראה לי שאם כל הסימפטומים חלפו מאליהם, אין הכרח ככירור מעמיק יותר בשלב זה. אם יופיעו שוב סימפטומים, כדאי להבדק על ידי מומחה לתחום, בכדי להעריך האם הפצעים יכולים להחשיד למחלת קרוהן והאם דרוש המשך בירור.

יש לפי פיסורה כשבעה חודשים, מטופל בניפדיפין, ומנסה להימנע מניתוח. האם השיכת הזמן יכולה לגרום להרעה ולסיבוכים, או מומלץ לעשות ניתוח ולא לחכות.

אלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לרוב אין משמעות של הגברת סיכון לסיבוכים בהמתנה עם פיסורה. עיקר הבעיה בפיסורה היא איכות החיים, ולכן אתה יכול להחליט בעצמך מתי אתה מעוניין לשפר את איכות חייך ולעבור ניתוח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום. בעלי טס לארצות הברית כשהגיע לשם גילה שיש לו גוש נפוח כואב מאוד בפי הטבעת. הוא כואב לו מאוד. מה זה יכול להיות ? האם זה קרה בגלל הטיסה והישיבה הארוכה ? מה עליו לעשות . עליו לשהות בארצות הברית עוד כשלושה שבועות. הוא יפנה לפרקטולוג אבל האם דבר כזה יכול לעבור ללא התערבות כירורגית ? האם הוא יכול לחכות עם טיפול עד שיחזור לארץ או שזה יכול להחמיר ? האם זה מסוכן ומחייב טיפולל מהיר ?

יפעת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא / תלונות כפי שאת מתארת יכולים להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים עם בצקת וקריש דם, אבצס, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם מדובר בטחורים פנימיים או חיצוניים הרי הטיפול אינו דחוף (פרט לסבל הנגרם בינתיים) אולם אם מדובר באבצס מומלץ לפנות לטיפול רפואי בהקדם.

שלום. רציתי לשאול לגבי המשך טיפול באבצס. אני נותחתי ממש לאחרונה באחד מבתי החולים במרכז ולאחר שששוחררתי נאמר לי שהפצע אכן יסגר מעצמו. הפצע נראה שהוא ממש רחב וגם מדמם בזמן שאני יושב או עומד. רציתי לדעת מה הם דרכי הטיפול, איך אפשר להבטיח שהמקום לא יזדהם? והאם הדימום הוא דבר נורמלי או שצריך לפנות לטיפול המשך בקופת החולים? תודה רבה.

דניאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקווה שבינתיים יש הטבה. מומלץ להקפיד לשטוף את הפצע המקלחת במים וסבון כ 3 פעמים ביום (ניתן לעשות גם אמבטיה מפעם לפעם) ולהניח פד יבש על מנת להגן על העור מהפרשה. הפרשה דמית מסויימת היא שגרתית ולרוב פוחתת בהדרגה. בכל מקרה, יש לפנות לביקורת לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחתאו לכירורג בקופ"ח.

שלום, אני צריכה לעבור ניתוח פיסורה. האם מישהו יכול להמליץ על רופא מומחה לניתוחים של פיסורה באזור המרכז, רצוי בבית חולים אסותא. אני מאוד חוששת מהניתוח, מההרדמה וגם מההשלכות שלאחר הניתוח.

פרופ' מיכה רבאו נחשב הכי טוב בארץ, ומנתח באסותא. בהצלחה!

זה יהיה לא אחראי שמישהו יכתוב מי הרופא הכי טוב. אין מדד אובייקטיבי ולא נעשתה בדיקה.רופא המשפחה יכול לתת שמות של רופאים מיומנים ומומלצים, ולא הציבור.

שלום, אני צריכה לעבור ניתוח פיסורה. האם מישהו יכול להמליץ על רופא מומחה לניתוחים של פיסורה באזור המרכז, רצוי בבית חולים אסותא. אני מאוד חוששת מהניתוח, מההרדמה וגם מההשלכות שלאחר הניתוח.

סילבי שלום, אין פורום זה נוהג להמליץ על מנתח זה או אחר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני אחד שסובל כבר כמה שנים מטחורים עם דימום ולאחרונה התחלתי לראות שיוצא לי שומן מפי הטבעת מלווה בצואה רירית הייתי אצל פרוקטולוג בנוגע לטחורים לפני שהיה לי שומן וצואה רירית שהמליץ על ניתוח והרופאה משפחה אומרת שאין לי כלום כי הבדיקות דם יצאו בסדר והיא לא מוכנה לתת לי הפניה לגסטרולוג מה אני אמור לעשות?

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני סובל מפיסורה שנמצאת פנימה קצת. רופא אחד אמר שיש להחדיר את המשחה פנימה ואילו אחר אמר שבשום פנים ואופן אסור להחדיר פנימה אלא רק למרוח על פי הטבעת. אודה על חוות דעתך. במקרה של כן להחדיר פנימה -הפעולה לא יכולה לפצוע את הפצע?

יהושוע שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין צורך להחדיר את המשחה פנימה, ולמרות שסביר שלא יגרם מכך נזק, אין בכך תועלת. מטרת המשחה היא להרפות את שריר הסוגר הפנימי, הנמצא מתחת לעור ממש סביב פתח פי הטבעת, והמשחה לא צריכה להיות במגע עם הפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר, לפני כחודשיים עברתי ניתוח מעי ורציתי לדעת מתי אוכל להתחיל בכושר. יש לציין כי הפצע מהזיהום שהיה לי טרם נסגר. תודה .

נועם שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהסתייגות שאיני מכיר את פרטי המקרה, כעיקרון אין מניעה לחזור לפעילות גופנית אירובית בהדרגה ולהגביר לפי הרגשתך. מומלץ להמנע מהרמת משאות כבדים או משקולות כ 3 חודשים לאחר הניתוח.

אני סובלת מטחורים כבר המון שנים לפני 10 שנים עשיתי ניתוח פרטי לצריבה והסרה של הטחורים כמובן שאחרי הלידות זה חזר אך ללא כאבים מיוחדים במשך היומיים האחרונים אני סובלת מכאבים נוראים גם בישיבה ואפילו בעמידה כאבים בלתי נסבלים קניתי משחות להרגעה אך שום דבר לא עוזר ניתן לציין שהכאבים התחילו אחרי יציאה אך היא היתה רגילה לא קשה וללא כאבים מה לעשות לפנות לרופא??? יש לך מושג אם יש מרפאה פרטית לטיפול בטחורים בברוקלין ניו יורק? תודה

ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, אבצס, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, לדוגמא קונסיל ומטמוציל הנמכרים בארה"ב) ושתיה מרובה. אישית איני מכיר מרפאה בברוקלין. חברים שלי שעובדים במנהטן ואני סומך עליהם בעיניים עצומות הם ד"ר סטפן גורפיין וד"ר רנדי סטיינהיגן ממאונט סיני.

שלום, אני בת 31 ללא בעיות, ולפני כחודש הרגשתי כאב בזמן יציאת הצואה בפי הטבעת, הקפדתי לאכול דברים שיגרמו לצואה רכה והכל הסתדר. היום בבוקר בזמן הניגוב ראיתי מעט דם וכאב לי בזמן היציאה וכך היה גם בערב. דם בכמות קטנה בצבע אדום. מה עליי לעשות? ממה זה יכול להיגרם? ( ילדתי לידות קיסריות ומעולם לא סבלתי מטחורים, תמיד היציאות היו קלות, מהירות ללא שום קושי )

מלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הקלה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לרופא היקר שלום רב אני סובל מפיסורה שהולכת וחוזרת כבר במשך כמה שנים, בדרך כלל פיסורה אחורית אך בבדיקת רופא נמצאו לפעמים גם פיסורות בחלקים אחרים, כאשר על פי רוב הפיסורה היתה מלווה בדמם (כאב וכו'), נעזרתי בטיפול שמרני שהועיל לפעמים. הומלץ לי בעבר היותר רחוק על ידיד כירורג לגשת לניתוח, ובעבר היותר קרוב (לפני כ 4 חודשים) ע"י פרוקטולוג מומחה גם אותה המלצה ואכן קבעתי תור לניתוח שאמור להתבצע בעוד כשבועיים(זמן ההמתנה לניתוח באופן פרטי ע"י אותו מנתח) לאחרונה ממש היתה לי פיסורה אבל ללא דמם, אך עם כאבים עזים, וכעת המצב יחסית רגוע. מקריאה של תשובות לגבי ניתוח פיסורה אני מבין שמטרת הניתוח לאפשר ריפוי של פיסורה נוכחית פעילה, ולא בהכרח מניעה מהישנות פיסורה בעתיד, על כן ברצוני לשאול: 1. האם יש צורך ותועלת בניתוח אם הפיסורה לא פעילה כעת (לפחות לפי הכאב שאיננו כעת)? 2. אם כל מטרת הניתוח זה רק לאפשר ריפוי פיסורה נוכחית אז מדוע לא הולכים על הזרקת בוטוקס בלבד שבאחוזים גבוהים עוזר לתקופה של כמה חודשים (שמן הסתם זה זמן הריפוי) ? 3. מדוע לאדם אחד יש נטיה לפיסורה ולאדם אחר אין כל נטיה ובעיות מהסוג הזה ? (ואני לא מתכווין רק על נטיה לסוג היציאות) 4. אני מבין שגם ניתוח וגם הזרקה נועד לאפשר שחרור של כיווץ השריר שמונע את ריפוי הפיסורה, האם יש דרך לאפשר מניעה של כיווץ השריר גם לטווח הארוך , מה שאולי יאפשר מעבר טוב יותר של היציאות מבלי לפצוע את הרירית. (מתסכל לחשוב שאעבור ניתוח על כל מה שכרוך בכך (כולל תשלום בשר"פ) והפיסורה אכן תתרפא ובסוף בגלל איזה יום צום או שלא שתיתי מספיק במקרה והיציאה לא תהיה רכה במיוחד והכל יחזור לקדמותו) 5. האם בניתוח פיסורה בודקים (או לפחות אפשר לבקש לבדוק) באופן כללי את מצב הרקטום לשלילה של בעיות נוספות כמו טחורים פנימיים ועוד ? (מאחר והמנותח בהרדמה זה מצב אידיאלי לבדיקה נוחה ויסודית יותר) המון תודה על התשובות לשאלותיי באופן אישי, ועל התשובות באופן כללי לאנשים אחרים שמהן גם לומדים. תום

תום שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. 1. להערכתי אין צורך בניתוח לפיסורה בשעה שאין ממנה סבל 2. ניתן בהחלט לנסות הזרקת בוטוקס במקום או טרם בניתוח, ובכ 60-70% מהמקרים הזרקה זו יכולה חהביא הקלה מספקת ולחסוך ניתוח (לעומת שיעור הצלחה של ב 95% בניתוח) 3. כמו רוב המחלות העולם בעצם, אין לנו תשובה מדוע אדם אחד לוקה במחלה מסויימת בעוד חברו ששרוי באותם תנאים אינו לוקה בה. 4. הדרך המניעתית העיקרית לטווח ארוך היא הרגלי חיים והרגלי יציאה השומרים על יציאות רכות והתרוקנות ללא מאמץ. 5. כל ניתוח לפיסורה אמור להתחיל בבדיקה יסודית של פי הטבעת בהרדמה.

אני סבלתי מפיסורה במשך כ 9 חודשים עם כאבי תופת. טופלתי בפורמולת נונא לפיסורה ותוך מספר ימים הפיסורה ניסגרה והכאבים חלפו לגמרי.הייתי כבר ממש לפני ניתוח ואני ממש מרגיש שניצלתי.

לאחרונה אני חש אחרי האוכל רעידות בצד שמאל בבטן תחתונה , יש שוני בעוצמת הרעידות מאוכל לאוכל . ישנם מאכלים שכלל לא עושים לי רעידות ,דקירות וישלם מאכלים כמו חמין של שבת שאני חש אחריו הרבה רעידות . בדיקות קולונסופיה וסיטי תקינות . מה יכול להיות הסיבה לתופעה הנל ? וכיצד יש לטפל בה ?

אבישי שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות במערכת העיכול, כגון מעי רגיז. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול.

אני סובלת מעצירות כבר חצי שנה. הייתי אצל רופאת גסטרו והאמת שכבר ניסיתי הכל , פגלקס,נורמלקס,שמן פראפין, תזונה נכונה.. כלום לא עוזר לי. היו לי איזה 4 יציאות עם דם. אני עושה יציאות פעם ב4,3 ימים והן מלוות במאמץ, בכי וכאבים .. הייתי במיון ואמרו לי שאולי יש לי פיסורה אבל הם לא עשו לי כלום. אני לא יודעת מה צריך לעשות

נופר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק מה סיבת העצירות ממנה את סובלת. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב, הנני בת 39+ לפני כ-5 שנים הבחנתי בתופעה של מעט דם בניגוב הצואה וכאבים בזמן היציאה פניתי לפרוקטולוג שאבחן פיסורה, נתן טיפול והמצב הסתדר אם כי לפעמים במתן צואה קשה וכאב עדיין הבחנתי במעט מאוד דם בניגוב. לאחרונה שוב יש לי לעיתים כאבים ביציאה, תחושה של משהו דוקר בפי הטבעת ואני לא בטוחה אם בניגוב מופיע טיפטיפונת דם זה לא ברור ולא וודאי. האם אני צריכה לגשת שוב לבדיקה? מהי המלצתך בכל זאת "הזדקנתי" ב-5 שנים וסרטן המעי הגס הוא גורם די מפחיד למרות שטפו, טפו אין סיפור משפחתי. תודה

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 39 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, ועוד. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני בת 36 לפני כמה שנים נוצרה פיסורה אך בגלל המבוכה לא ידעתי מה לעשות..אחרי לידה הופיעו טחורים שלא נעלמו וכל פעם שאני חולה או לחץ של חיים הם מתנפחים ומעט מדממים אני חשה בושה ועכשיו שמצב לפי תחושה אישית החמיר אני לא יכולה לתת לבעלי להתקרב אליי - ממש נגעלת מעצמי. הם אוכל לעבור ניתוח להסיר אותם ולהחזיר את פי הטבעת לצורה המקורית שלו..האם יש תופעות לוואי.לאחר הניתוח,האם פי הטבעת מאבדת את יכולת לתפקד...אנא למי לפנות ומה לעשות...בבקשה ענו לי.

יסמין היקרה, אין כמוני המבינה לליבך, גם לי הייתה את אותה תופעה מביכה ולא נעימה. אני השתמשתי בכל מיני משחות שלא מאוד עזרו לי הבעיה היא יותר "עמוקה" מאשר חיצונית. צריך לרפא את הגוף ולא לנסות להעלים את הטחורים. כי זה לא קורה כמטה קסם. אני התחלתי לקחת ויטמין של סולגאר שנקרא - בוטשר'ס ברום Butcher`s Broom- Ruscus aculeatus בויטמין הזה יש צמח שפעיל על מבנה הורידים ושומר על שלמותם בכל מקרה, זה מה שהסבירו לי ובנתיים זה עובד. שווה לך לנסותץ כמובן לא במקום ליוועץ ברופא.

שלום ד"ר. כבר כתבתי את ההודעה לפני כשבועיים, אך משום מה לא ענית לי, אז אני כותב שוב: שלון ד"ר אני יודע ששואלים אותך הרבה לגבי טחורים, אבל יש משהו שלא כ"כ ברור לי. בקצרה, הרקע שלי- אני בן 25. לפני כ 3 שנים התחילו לי כאבים באיזור פי הטבעת. הבנתי שזה כנראה טחורים, גם יכולתי להרגיש משהו בולט. התחלתי להשתמש ברקטוצורין. פעמיים הייתי אצל פרוקטולוג שלא ראה כלום, אך בביקורים התופעות כבר עברו. שלשום, לאחר יותר משנתיים ללא כאבים ותופעות, חזרו לי הכאבים לאחר שהתאפקתי במשך חצי יום. ואני יכול להרגיש שם משהו חיצוני, ואין לי כרגע רקטוצורין. השאלה שלי היא כזאת- קראתי שיש מקרים שצריך לדחוף את הטחורים. את זה לא כ"כ הצלחתי להבין.האם זה משהו שעושים ברגע שהם חיצוניים? האם זה משהו שחייבים לעשות? ואיך עושים את זה? כי בפעמיים הקודות שזה היה לי, זה נעלם עם השימוש במשחה.. אני יודע שאתה בטח תגיד לי לגשת לרופא, ואני גם אגש אם אני אראה שהמצב לא משתנה, אבל אשמח אם תוכל לתת לי תשובה בינתיים לגבי דחיפת הטחורים. תודה רבה

אלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקוה שיש בינתיים הקלה בסימפטומים. אין כל חובה לדחוף את הטחורים. כשמדובר בטחורים חיצוניים בצקתיים או טרומבוטיים (עם קרישי דם) גם לא ניתן לדחוף אותם, וכאשר מדובר בטחורים פנימיים צנוחים, אם ניתן לדחוף אותם חזרה בקלות זה יכול להקל על הסימפטומים. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בניתוח שלי קו הסיכות הונח 1 ס"מ נמוך מדי, מתחת לסף הכאב - כך עולה מבדיקת מומחה המקובלת עלי. המומחה ממליץ גם להמנע מהתערבות כירורגית ולהמתין שהכאבים יחלפו עם "ד"ר זמן". ברור שאי אפשר לתת ייעוץ פרטני באינטרנט, אבל האם מהניסיון והידע המקצועי שלך ככירורג קולורקטאלי יש הסתברות סטטיסטית שהבעיה תיפתר גם בלי הסרה של חלק מהסיכות? אציין גם שלפי בדיקת המומחה אין פיסורה, אין צניחה, אין היצרות והטונוס תקין.

שלום רב, אכן ידועים מקרים, בעיקר של גברים צעירים, שסבלו מכאב עז למשך מספר חודשים לאחר הניתוח, ואשר חלף בהדרגה.

שלום רב, בחצי השנה האחרונה אני סובל מגירוד בפי הטבעת, שבתקופה האחרונה התחזק, בעיקר בבקרים לאחר השינה ובערבים בזמן הניגוב של האזור במגבון לח, יורד לי מעט דם, ויש הרגשה של בליטה קטנה בחלק העליון של פי הטבעת, לכיוון פנימי. מה עליי לעשות? תודה רבה מראש.

שלום רב, גרד אנאלי הוא בעיה רפואית ידועה שבעיקרה פוגעת באיכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

ד"ר זמורה שלום, רציתי לשאול-האם ניתוח להסרת האילאום הסופי גורם לשלשולים כרוניים בשנים שלאחר הניתוח? (מדובר על מחלה במעי הדק הסופי בלבד)

דקל שלום, ככלל ניתן לומר שניתוח להסרת המעי הדק הסופי גורם רק לשינויים קלים ביחס ליציאות תקינות, אולם שינויים אלו תלויים גם באורך המקטע שנרכת וגורמים נוספים. אם בכל זאת יש שילשולים מרובים לאחר הניתוח, ניתן לרוב לטפל בכך תרופתית. ככלל, רוב חולי הקרוהן שמשלשלים כחלק ממחלתם, חשים הקלה ניכרת שמתבטאת בהפחתת מספר היציאות לאחר הניתוח.

שלום אני גבר בן 23 לאחרונה התחלתי לסבול מדימום הולך וחוזר במהלך מתן צואה. איני מקיים יחסי מין אנאליים. הנני בעל משקל ממוצע לגובה שלי. מתאמן באופן קבוע ואף מאומץ,בנוסף אני מעמיס בכמות הקלוריות היומית שלי במטרה של עלייה במסה ובמשקל(תחביב ספורטיבי). בילדות סבלתי מהרניה(קילה)ועברתי ניתוח,ללא סיבוכים,וללא תופעות לוואי. במהלך שירותי הצבאי סבלתי מכאבים שאובחנו כ-וריקוצלה בדרגה נמוכה אשר לא מכריחה התערבות כירורגית. בנוסף יש לי היסטורה משפחתית של סרטן במעי הגס. החודשיים האחרונים הם הפעם הראשונה בחיי שאני נתקל בתופעה. הדימום כפי שציינתי מגיע אחת לכמה ימים.בעיקר לאחר שאני מתאמץ בזמן היציאה(הדבר לא נובע מעצירות אלה מתחושה של חוסר התרוקנות.) צבע הדם אדום כהה על סף הסגול,התחושה בסיום היא גירודים קלים בפי הטבעת. לעיתים אני סובל מכאבי בטן קלים,אשר עד כה יחסתי להם תופעת לוואי של העמסה בכמות הקלוריות היומית. לרוב לאחר כאב בטן שמלווה ביציאה ישנו דימום. היני מתגורר כרגע במדינת מקסיקו,לצורך עבודה,איני מכיר את מערכת הרפואה המקומית ואיני יודע עד כמה אוכל להסתמך עלייה,אהיה מעוניין בחוות דעת לגבי התמודדות עם הסוגייה. אודה לך על תגובותך. יוגב

יוגב שלום, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 23 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. בנוסף, מומלץ להמנע ממאמץ ניכר בעת היציאות, להקפיד בכל זאת על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש לפחות בארץ בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. איני מכיר את מערכת הבריאות במקסיקו, אולם כעיקרון מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

לאחר תגובתך פניתי לרופא מקומי וביצעתי בדיקת קולונסקפיה. בבדיקה עצמה לא נמצאו גידולים כאלו או אחרים אך הדיאגנוזה לאחר ביופסיה היא שאני סובל מקוליטיס כרוני שלי המעי(אני מקווה שאני מבטא את המושג נכון) טרם פניתי לרופא מכיוון שהייתי מעוניין בחוות דעת של רופא ישראלי בעברית כדי שאוכל להבין מול מה אני עומד. קראתי מעט מידע באינטרנט ולכאורה עושה רושם שאין הדבר סיפור גדול. אם זאת אהיה מעוניין לדעת כיצד אוכל לטפל בבעיה בדרך שאינה מצריכה טיפול תרופתי ישיר אלא באמצעות תזונה. חשוב לי לציין שאין אני סובל מכאבים כלל וגם הדימומים שקרו רק מספר מועט של פעמים חדלו. ארצה לציין שלאור העובדה שאני מתעסק בספורט היני צורך מספר תוספי מזון,הכוללים אבקת חלבון,ויטמין C,ויטמין E ואומגה 3. האם יכול להיות שהם הגורמים לבעיה? בנסוף האם לעניות דעתך הבעיה דורשת חוות דעת נוספת שתצריך חזרה לארץ לצורך בדיקה? אני שוב מודה לך..

אני לוקח 2 כפות פגלס ו- 2 כפות שמן פראפין כל יום. האם מותר לקחת אותם לתקופה ממושכת? (חודשים? האם לא יכול להיווצר כאן התמכרות? פגיעה בספיגת הויטמינים?

שלום רב, פגלקס ופראפין אינם גורמים להתמכרות של המעי. ניתן לקחת פגלקס לטווח ארוך. לגבי פראפין, מומלץ לנסות להפסיקו בהדרגה אם ניתן.

יש מנתח שטוען שהוא פותר את בעיית הפיסורה בלייזר,שבו הוא מרחיב את פי הטבעת ולא מבצע חיתוך.(מה שנראה עדיף). האם אתה ממליץ על ניתוח הלייזר? האם אכן ההרחבה ללא ניתוח כפי שהוא טוען אכן נאפקטיבית?

ציון שלום, הרחבה של פי הטבעת לטיפול בפיסורה הוא טיפול שבוצע בעבר לעיתים קרובות, ורוב הכירורגים העוסקים בתחום נוטים כיום שלא לבצע, בשל סיכון מוגבר לפגיעה ביכולת השליטה. טיפול בלייזר בפיסורה אינו מוכר לי ולמיטב ידיעתי אינו חלק מהטיפולים המקובלים בעולם המקצועי למחלה זו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

האם לא כדאי לנסות קודם זריקות בוטקס , לפני לגשת לניתוח? מה הסיכונים בזריקות בוטקס? בתודה

דני שלום, בוטוקס הוא טיפול בפיסורה שיכול להביא להקלה ניכרת בסימפטומים בכ 60-70% מהמטופלים. הפעולה כרוכה בדקירה מקומית באיזור פי הטבעת. הסיכונים לסיבוכים הם באחוזים נמוכים מאד וכוללים בעיקרם זיהום, שטף דם מקומי, וירידה זמנית והפיכה ביכולת השליטה. האם כדאי יותר מניתוח? החלטה שלך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני בת 50.סובלת מטחורים חיצוניים ו"חיה עם זה" הרבה שנים.לאחרונה החל דימום מדי פעם.ניגשתי לכירוג שבדק אותי ע"י החדרת היד ומיד טען:אהה,צניחת 1/3 הרקטום.יש לבצע ניתוח.עברתי בדיקת מעי הגס שיצאה תקינה. הדימום כרגע מופיע לעיתים רחוקות יותר.שאלתי:האם ניתן לאבחן צניחת רקטום והחלטה על ניתוח על סמך בדיקה ידנית בלבד? האם לחכות עם הניתוח להחמרת הדימום,או האם עדיף לעבור את הניתוח כמה שיותר מוקדם?האם יש סכנת אי שליטה בסוגרים בעקבות ניתוח זה? תודה

הללי שלום, צניחת רקטום מזוהה לרוב בבדיקה גופנית ולא בבדיקות הדמיה כאלה או אחרות. לא ברור לי למה הכוונה במונח "1/3 מהרקטום". שליש מההיקף? שליש מהאורך? לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן האבחנה נכונה, מומלץ לשקול טיפול ניתוחי, מאחר שצניחת רקטום ארוכת שנים כשלעצמה מהווה סיכון לפגיעה בסוגרי פי הטבעת יותר מהניתוחים שנועדו לתקנה. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

לאחרונה ,לאחר היציאות , בעיקר כאשר מלווה במאמץ יש לי כאבים באזור פי הטבעת ,וקשה לי לשבת על כיסא ואף ללכת קשה לי ,לעיתים זה לוקח מספר שעות עד שאני יכול לתפקד . מה זה ניראה , ומה הפיתרון ?

משה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, פיסורה, כולל טחורים חיצונייםעם קרישי דם, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני לוקחת ראקוטאן כבר 3 חודשים ואני בת 25 לפני 3 ימים יצא לי דם מפי הטבעת והפסקתי לקרחת את הראקואן והדם נעלם האם יש ממה לחשוש.

ריקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מרבית הסיכויים שהקשר בין הדמם מפי הטבעת לראוקוטן הוא מיקרי, אולם באופן נדיר מאד נצפו תופעות לואי של תרופה זו שיכולים לעודד דמם רקטאלי, כגון ירידה בכמות טסיות הדם או דלקות מעי כרוניות. תופעות אלו כאמור נדירות ביותר. ממליץ להוועץ ברופא העור המטפל טרם תחילת הטיפול.

אני בת 23+ מזה כשנה + אני נתקלת בדם בניגוב אחרי צואה. היום ראיתי שוב במאת האחוזים (כל הזמן הזה חשבתי שאולי אני מדמיינת) קצת יותר מהרגיל. יש לציין שלא ידוע לי על שאני סובלת מטחורים, ומלבד פעמיים- שלוש שהיו לי כאבים (ספק אם כאבי טחורים) אין לי שום בעיה כזו או אחרת. אשמח להחכמה בנושא ממומחה, האם יש סיבה לדאגה. דודתי נפטרה מסרטן במעי, לאחר ה'גילוי' נשלחו אחיה - אבי בתוכם לבדיקת קלונסוקפיה (משהו כזה :)) תודה

יעל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 23 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הבעיה שלי היא קצת מורכבת יש לי חתך פיסורה קטן שאני מטפלת בו ,אבל כבר כחודש יש לי גירוד בפי הטבעת שהתפתח גם לנרתיק. לאחר בדיקה אצל גניקולוגית נאמר לי שאין זה דלקת בנרתיק אלא מפי הטבעת. ניתנה לי מישחה לדלקות ואלרגיות. אך זה מקל ריגעית וממשיך לגרד. השאלה האם לפנות לפרקטולוג או שזה סוג של אלרגיה.

שלום רב, גרד אנאלי היא בעיה בתחום התמחותנו, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.