פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום דר' . נולד לי פג בשבוע 30 לפני 7 חודשים במשקל 870 גרם.מיום שני לחייו תפיחות בטנית עם צילומי בטן חוזרים שהדגימו דפוס חסימתי עם הרחבה משמעותית של לולאות מעי. טופל בחוקני סליין במחשבה של מקוניום פלאג עם הטבה זמנית, ללא עדות ל"נק" או זיהום.תפיחות בטנית המוקלת ומוחמרת לסירוגין, נסיונות האכלה הופסקו שוב ושוב לאור קליניקה חסימתית, לאור זאת 3 שבועות לאחר לידתו בוצעה אילוסטומיה זמנית על מנת לאפשר מתן כלכלה ועלייה במשקל. (בניתוח הכרורגית לא ראתה שום בעיה/חסימה) גם לאחר הוצאת הסטומה היתה הרחבה של לולאות מעי אך המצב הקליני היה טוב, ספיגה טובה של אוכל (פרוגסטמיל) בטן רכה ויציאות כל הזמן. לאחר השחרור המשכנו את הברור: עשינו תבחין זיעה ובדיקה גנטית לשלול CF ויצא תקין. עשינו ביופסיה של הרקטום לשלול הירשפורננג ויצא תקין. בדיקה הבאה היא חוקן בריום . הרופאים אמרו שאם החוקן יהיה תקין אין עוד מה לבדוק אלא רק לעשות ניתוח החזרה ולראות מה קורה.. שאלותיי: 1. האם הדר' יודעת על עוד בדיקות שאפשר לעשות על מנת לבדוק תפקוד של המעי לפני ניתוח ההחזרה? 2. האם כדאי לבדוק מלחים, בלוטת התריס? עמוד שדרה? האם קשור? 3. מה בדיוק החוקן בודק?? 4. את החוקן הם רוצים לעשות מהסטומה (ולא מפי הטבעת) מה ההבדל?ולמה זה עדיף? 5. אם באמת הכל תקין מה יכלה להיות הבעיה? יכול להיות רק בגלל שהיה פג? כזכור לי הרופאים בפגיה אמרו שגם פגים קטנים אחרי כמה ימים זה מסתדר, ופה זה "לא הלך" הרבה זמן.. 5. מה זה אומר "מקוניום פלג" האם יכול להיות שזה מה שהיה לו? 6. איך ניתן לשלול מחלק קולוניק? בעיה עצבית? 7. אם יש כל הזמן יציאות מהסטומה זה אומר שהמעי הדק בטוח תקין? אודה לך מאוד מאוד אם תוכל להתייחס ל7 השאלות הנ"ל, ידוע לי שזה מידע כללי והתיק לא לפניך, אך אשמח לשמוע חוות דעתך. תודה מראש ליאת

ליאת שלום, אני מבין מאד את דאגתך אך אינני כירורג ילדים ואיני מתעסק בבעיות כגון אלו בשגרת יומי. מומלץ להוועץ בכירורג ילדים.

שלום , אני גבר בן 36 - מזה מס' חודשים סובל מכאבים באזור פי הטבעת , פניתי לפרוקטולוג ובבדיקה גופנית הוא מצא: "פיסורה אחורית בשעה 7 עם sentinel pile . רגישות וספאסטיות של הספינקטר". אני מאד סובל ומקפיד על תזונה שתאפשר יציאות רכות. הרופא נתן לי משחה "רקטוג'סיק" אך היא גרמה לי לכאבי ראש ממש חזקים. אני משתמש בפרוקטוגליבנול שקצת מקלה. 1. האם יש עוד משחה טובה שאתה ממליץ ( אובליפחה, או אמרו לי משחה צהובה טובה)- אני הומו ומקיים יחסים אנאליים , כרגע כמובן שלא ,2. האם אוכל להמשיך ביחסים? אודה מאד לתשובתך

דני שלום, ניתן לעבור למשחת ניפדיפין, אותה יש למרוח 4 פעמים ביום (לעומת פעמיים ברקטוגזיק) אולם אינה גורמת לכאבי ראש. לאחר ריפוי מלא של הפיסורה בדרך זו או אחרת, אין מניעה לחזור לחיי מין רגילים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני כמה ימים בסביבות החמישה שישה הצואה התחילה לצאת בכאב ולפעמים היה דם על הנייר.קראתי על הטחורים באינטרנט ומהסתכלות לבד אני יכול להגיד שיש לי בפינה של פי הטבעת כמו וריד מנופח או משהו, אבל הוא לא ממש בחוץ הוא טיפה בפנים (צריך טיפה לפתוח את פי הטבעת בשביל לראות אותו.) זה טחורים ? ובאיזה שלב זה ? בכל מקרה אני הולך לרופא היום (21.8) תודה לעוזרים

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס, ולהוועץ ברופא.

שלום, אני בהריון בחודש שמיני וסובלת מטחורים. לא יודעת מה ההבדל בין חיצונים ופנימיים. אבל חיצוניים בטוח יש. מצאתי באינטרנט ובפורומים המלצות להמון תרופות טבעיות ולא טבעיות. ורציתי לדעת במה מומלץ לי להשתמש: טבעיות: טחורN והמN של "הפלא ופלא", Hamamelis-Salbe-Heel S של אלטמן אחרות: הממליס עם מנטול של ד"ר פישר, פרוקטוצורין, פרוקטוגליבנול, פרסטו-ג'ל, נרות דקטוצורין, משחת עזרקאין 5% תודה מראש

הריונית שלום, כל המשחות שציינת מיועדות בעיקר להקל על הסבל ולא מטפלות לרוב בטחורים עצמם, ולכן תשתמשי במה שאת מרגישה שעוזר לך. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. לרוב צפוי שיפור ניכר מספר שבועות אחר הלידה, אולם אם השיפור אינו מספק מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אם בעת רקטוסקופיה מתגלים טחורים קטנים או פוליפ, הרופא/ה מסיר אותם? תודה, יוחאי

לא, אך בבדיקת אנוסקופיה ניתן לבצע קשירת טחורים.

שלום ד"ר זמורה, אני בת 29, סובלת כבר כמה שנים מ-IBS, ובשנה-שנתיים האחרונות לעתים אני סובלת גם מיציאה של רקמה כשאני מתאמצת בשרותים. פרט לכך אני בריאה, עושה פעילות גופנית וכו'... עברתי מספר פעמים קשירת טחורים, אך לאחר שהתעקשתי שזה לא טחורים, ושהטיפול רק גורם לי לדימומים וכאבים, הפנו אותי למנומטריה. בעקבות המנומטריה והמצב שתיארתי נאמר לי שיש לי צניחה מלאה של החלחולת, ושעלי לעבור ניתוח. קראתי בפורום על פרולאפס, אך עדיין יש לי מספר שאלות: 1. מהם סוגי הניתוחים הקיימים, מהם היתרונות והחסרונות שבהם, כמה זמן האשפוז וההתאוששות? 2. האם קיימים איזשהם טיפולים אפשריים שאינם מערבים התערבות כירורגית, אותם אפשר לנסות לפני שעושים ניתוח? 3. האם לניתוח יהיו השלכות על הריון ולידה (כעת זה עדיין לא רלוונטי, אך אני מודאגת לגבי העתיד)? 4. אני משערת שהפרולאפס נגרם אצלי בעקבות מאמצים ממושכים בגלל ה-IBS, לאו דוקא עצירות. גם אם אעבור את הניתוח, איך אוכל למנוע את הישנות הבעיה? 5. ולסיום- שאלה טכנית: אולי אתה יודע איך אני יכולה לברר אילו הטבות (מבחינת רופאים פרטיים וכו') אני זכאית לקבל דרך הביטוח שעשו לי במקום העבודה שלי, או דרך הקופ"ח שלי? המון תודה!

הי, אני לא רופאה, אבל היה לי מקרה דומה..פרט לזה שאני לא סובלת כמוך מibs. בכל אופן- כדי לקבוע שיש לך פרולפס, מנומטריה אינה מספקת. ולגבי ניתוח לפרולפס- אף אחד לא יסכים לנתח אותך, אם הוא לא יהיה בטוח במאת האחוזים שזאת אכן האבחנה שלך.אגב- גם לגבי פרולפס יש כמה אפשרויות: ייתכן שיש לך פרולפס חלקי, רק של רירית הרקטום, ולא פרולפס מלא של כל הדופן. בכל מקרה- את האבחנה הזאת מאששים ע"י: 1. בדיקה קלינית- כשאת נדרשת להתאמץ -כמו ליציאה- לעיני הרופא- ואז הוא רואה אם יש לך יציאה של רקמה, ואם כן- באיזו מידה. ו-2. בדיקה מאד חובה שנקראת: דפקוגרפיה- שזה בעצם צילום רנטגן של תהליך היציאה בשרותים...יש הרבה מידע באינטרנט על הבדיקה הזאת- ואני בטוחה שתוכלי לקרוא עליה. בקיצור- אל תמהרי לשום ניתוח אם יש לך אבחנה לא ברורה במאה אחוז! בהצלחה

טלי שלום, טלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פרולפס של הרקטום הוא מצב בו כל דופן הרקטום מתקפלת על עצמה וכל הקרטום צונח החוצה בעת מאמץ. הדרך העיקרית לאחבן פרולפס היא בבדיקה של רופא מומחה לתחןם שרואה את הפרולפס בעת מאמץ, ויכול לומר אם מדובר בצניחה מלאה של כל הרקטום או רק בצניחה של רירית, שהיא בעצם סוג של צניחת טחורים. רק במקרים שיש ספק בבדיקה, ניתן להעזר בבדיקות עזר שונות, שהרבה פחות מדוייקות מבדיקת רופא מומחה, כגון דפקוגרפיה, שהיא בדיקה בה מצלמים את תהליך ההתרוקנות ברנטגן, או בדיקת אולטרסאונד פרינאלי דינאמי. בכל מקרה, מנומטריה היא לא בדיקה המיועדת לאבחן פרולפס. אם אכן יש פרולפס אמיתי של הרקטום, התיקון היחיד שלו הוא כירורגי, ומומלץ לבצע תיקון כזה, שכן פרולפס ארוך שנים יכול לפגוע במנגנון הסוגרים של פי הטבע באופן לא הפיך. ניתן לחלק את התיקונים לשתי קבוצות עיקריות, תיקונים המבוצעים דרך פי הטבעת ותיקונים בטניים (המבוצעים היום לרוב בגישה לפרוסקופית). לניתוחים הבטניים שיעורי הצלחה גבוהים יותר ולרוב זו הגישה שאנו מציעים לנשים צעירות. הסיכון לפגיעה בפריון קטן מאד. אם את נוהגת לבצע מאמצים כרוניים בעת יציאה (בעיקר אם זה ישאר לאחר תיקון הפרולפס) יש לנסות לברר מדוע (לדוגמא- הפרעה בהרפיית רצפת האגן) ולטפל בכך, על מנת להקטין את סיכויי חזרת הפרולפס בעתיד. ביטוחים פרטיים לרוב מממנים ניתוחים פרטיים, אולם יש לברר זאת מול הביטוח והרופא שתבחרי לביצוע הניתוח. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

תודה רבה. (ותודה גם לאנונימית על התגובה). שבוע טוב, טלי

שלום לאחר התיעצות לגבי אפשרות ניתוח לפיסטולה לאחר ניקוז אבצס בפרינאום הוצעו לי האפשרויות של 1)סטון 2)פקק קולוגן 3)LIFT מה האפשרות המומלצת ? עלי לצין שמיקום הפיסטולה מסוכן מבחינת פגיעה בשרירי הסוגרים , אני בחורה בריאה בד"כ אך מאוד רגישה לסבל תודה לי

ליאור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לפיסטולות לפי יחסן למנגנון סוגרי פי הטבעת, ואם הפיסטולה מכילה כמות ניכר של שרירי סוגרים, יש לבחור שיטות משמרות סוגרים. ישנן מספר שיטות כאלה, לכל אחת יתרונותיה וחסרונותיה, וכל אחת מהשיטות שהוצעו לך לגיטימיות. סיטון הוא חוט העובר דרך הפיסטולה, ומתחלק ל 2 סוגים: סיטון לניקוז, הקשור באופן רופף- סיטון כזה יכול להיות במקומו גם שנים מבלי לתקן את הפיסטולה, וסיטון חותך, הנקשר באופן הדוק על השריר וחותך אותו בהדרגה. למרות ששיטה זו כרוכה בשיעור הצלחה גבוה, היא לא לגמרי "משמרת שריר", ולכן אישית אני נוטה להמליץ עליה רק כאמצעי אחרון, אם שיטות אחרות נכשלו. לשאר השיטות שציינת (וגם כאלה שלא ציינת ומופיעים למטה) שיעור הצלחה נמוך יותר, אולם סיכון נמוך יותר לפגיעה בשרירי הסוגרים. בסך הכל, הוצעו לך שיטות עדכניות, ןלכן נשמע לי שאת/ה מטופל/ת על ידי מומחה הולם לתחום זה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. שיטה חדשה נוספת נקראת LIFT, בה מופרדת הפיסטולה באמצעיתה . מדובר בניתוח פשוט יחסית עם החלמה יחסית מהירה והנתונים הראשונים מצביעים על שיעורי הצלחה לא רעים.

שלום אני לאחר ניתוח אבצס עם פיסטולה בפרינאום - האם עלי להתנזר מבריכה וים בשל אפשרות לזיהום

לי שלום, מבחינת בריאותך אין מניעה להכנס לבריכה או לים עם פיסטולה ולא תזיקי לעמצך בכך. יתכן שתרגישי אי נוחות מקומית במי ים מלוחים. השיקול היחידי, בבריכות ציבוריות, הוא בריאות הציבור- לא בטוח שהיית רוצה בעצמך להכנס לבריכה שאנשים נכנסים אליה עם פצעים מפרישי מוגלה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק.

שלום יש לי טחור בולט החוצה ,יש דימום בניגוב !!! השאלה שלי אם יש אפשרות לעבור קשירת טחור בביתי ולא במרפאה ? אחרי קומפרסים קרים או חמים הוא יורד בנפח בצורה די משמעותית כמובן ביקור פרטי ........ אני סובל מ"אגורופוביה" מה שלא מאפשר לי לצאת לטיפול תודה מראש

פוצי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אישית איני מבצע קשירות בבית המטופל, ומרפאתנו משתמשת בציוד מתקדם שלא ניתן לנייד בקלות. איני יכול לענות בשם מומחים אחרים.

אני בן 28 מטר 78 ושוקל 72, והשבוע התחלתי לסבול מתחורים חיצונים, זה יכול בגלל שאני יושב הרבה מול המחשב ואולי אפילו תורשתי. אני סובל מכאבים אבל אין לי דימומים. רציתי לדעת: מה אני יכול לעשות בשביל לטפל בזה,האם זה דבר קבוע עד שאני יעבור איזה שהיא פרוצדורה רפואית או שזה בא והולך כמו דברים כרוניים כמו הרפס, ואם כן כמה זמן לוקח לזה להעלם אחרי יציאה של טחורים. קראתי קצת באינטרנט וראיתי שיש צורך לשמור על תזונה נכונה והתחלתי ללכת לחדר כושר בשביל פעילות גופנית כמו כן גם רכשתי קרם הממליס של ד"ר פישר. אני ישמח לקבל תגובה והדרכה מה לעשות והאם אני צריך לפעול אחרת בשביל לטפל בבעיה. תודה מראש.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת, ומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, לפני כחודש וחצי עברתי בהצלחה ניתוח פיסורה בחיתוך צידי ובמהלכה גם נכרת טחור פנימי רמה 3. צלקת הכריתה של הטחור נעלמה ונספגה, המקום אינו כואב וכמובן פסקו מזמן הדמם וההפרשות המעטות שהיו בהתחלה. גם איזור הפיסורה אינו כואב כמעט כלל אך יש רגישות קלה באיזור (ייתכן ויותר פסיכולוגית מפיזית ממש). לציין כי חזרתי לעסוק בספורט, חלקו אינטנסיבי ומאומץ, ללא בעיות מיוחדות ושמירה עלכללי תזונה המביאים ליצואות רכות. שאלתי- האם ומתי ניתן לקיים מין אנאלי ללא חשש אחרי ניתוח שכזה (כמובן תוך זהירות ושימוש באמצעי סיכה וכו)? האם מין אנאלי יכול לגום להישנות הפיסור \ טחורים? איך יודעים כי עבר מספיק זמן מהניתוח וכי אפשר לקיים מין אנאלי?

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין פרק זמן חד משמעי שצריך לחכות טרם קיום יחסי מין אנאליים לאחר ניתוח. מאחר שחיי מין הם חלק חשוב מאיכות החיים, אם אין כאבים והפצעים החלימו, להערכתי ניתן לנסות לחזור בעדינות לבזהירות לחיי מין תוך הקשבה לגוף, ולעצור אם יש כאבים. אם אינך מצליח לחזור לחיי מין סדירים לאחר מספר שבועות, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

כבר שנה שאני סובלת מגירודים בפי הטבעת,הייתי אצל פרוקטולוג והוא לא ראה כלום.אני בהריון חודש רביעי.בחודש האחרון היו לי מספר פעמים דימום קל בניגוב ופעם אחת שהדימום לא היה קל.האם יש סיבה לדאגה?

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי לדעת לדוגמה את גילך, ההסטוריה המשפחתית והרפואית, וללא בדיקה. ככלל, בגיל בו נשים עדיין נושאות הריון, הסיכוי להתפתחות ממצאים מדאיגים כגון סרטן המעי הגס נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים (ששכיחים בהריון) גבוהים בהרבה. אם בכל זאת את לא שקטה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אין דימום כאבים יש לציין שנבדקתי אצל פרוקטולוג לפני כמה שנים וקולונוקופיה עברתי לפני שנה שהיתה תקינה נאמר לי שיש לי טחרים קלים שמצריך טיפול בפרוקטו גבינול ביומיים אני מרגיש כאבים בפי הטבעת במיוחד בישיבה

משה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים טרומבוטיים (שנוצרו בהם קרישי דם), ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מזה כארבעה חודשים יש קיבה רכה בוקר וערב כל יום יש לציין שאיני נותל כדורים ואין בעיות רפאיות בעבר גילי 50 תודה שלומי פלאפון 0506776571

מומי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תדירות וצורת היציאות שאתה מתאר יכולה בהחלט להיות בגדר הנורמה, אולם אם אתה לא שקט או סובל מצורת יציאות זו ניתן לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ והכוונת הטיפול.

שלום, לאחר כשלושה ימים של חום, שלשולים והקאות, כולל ביקור אצל רופא ומתן אינפוזיה, בדיקת דם ושתן חדל בשעה טובה החום והחולשה, מצבי הכללי טוב מאוד אך השלשולים לא פסקו (כבר ביום ה-5) ותמיד היציאה הראשונה בשלשול היא גושית, חלקיקי דם, איני יודע איך להגדירם במדוייק, צבע לא כל-כך ככה אך גם לא בהיר למדיי. מביקור אצל רופא היום קיבלתי חוות דעת שייתכן וזהו דימום של משהו שנפגע כתוצאה מהשלשולים או טחור או משהו בסגנון. כמה זמן אפשר לתת לדבר כזה את "הצ'אנס" להחלים לפני שרצים שוב לרופא? תודה רבה

ארי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקוה שבינתיים החלמת לחלוטין. אם לא- כדאי לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ והכוונת הטיפול.

שלום. אני בת 34. בריאה בדר"כ. מעולם לא סבלתי מעצירויות או ממשיבה ארוכה על האסלה. לאחר הלידות היו לי קצת כאבים עם סימן דמי קטן מאוד שנספג שנעלמו די מהר. לאחרונה (10 חודשים אחרי הלידה האחרונה) בלי שום סיבה החל כאב חד מאוד בתחילת היציאה שאליו התווסף דימום של ממש. לאחר מכן אין שום כאבים. ממה זה נובע זה יכול להיות? איך אפשר לטפל בזה בלי לגשת לבדיקה? אשמח לתשובות. תודה ויום נעים

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם מבעיות שונות בפי הטבעת כגון פיסורה או טחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בת 30 , בריאה (טפוטפוטפו) בדר"כ יציאות רגילות, היום הייתה טיפה עצירות (כאב לי קצת) וכשסיימתי ראיתי דם באסלה. בצואה עצמה לא היה דם (בדקתי (-:) , אלא רק במיים של האסלה (היו צבועים באדום)... יכול להיות שסתם נפצעתי? מייד כשסיימתי וניסיתי לבדוק אם יש דם - כבר לא היה כלום.

יום למחרת - שוב אותו סיפור. צואה קשה, מעט דימום טרי (בפירוש לא בתוך הצואה). האם דורש בדיקה? אציין כי אין לי כאבים, יש דימום רק עם עשיית הצרכים, רגע אח"כ אין כלום.

לירון שלום, אם מדובר בדימום כמעט חד פעמי, סגיל 30 וללא סיפור משפחתי של גידולי מעי, אכן סביר שמקורו ב"פציעה" מסויימת של איזור פי הטבעת כתוצאה היציאה מאומצת. . מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני עברתי את הניתוח לפניי 12 יום ועדיין יש לי הפרשות וכאבים חדים שבאים והולכים אני מקווה שתוך שבוע זה יעלם מי שגם עבר את הניתוח אשמח שאתן פרטים

בעלי עבר לפני 3 שנים, זה באמת כאב כשבועיים שלושה ואחר כך פשוט נשכח. סבלנות :-)

שלום רב, לפני שנתיים וחצי עברתי ניתוח בריאטרי מעקף תריסריון (דודנל סוויצ') ואכן ירדתי כ-80 ק"ג ממשקלי. הזהירו אותי מתופעת לוואי - צואה רכה עד כדי שלשול 3-5 פעמים ביום. עד כה לא סבלתי, אולם בשבוע האחרון אני סובל מגידול ניכר בגזים - בצורה חריפה, וכן מריבוי יציאות רכות מבעבר. בחלק מן הימים התקשיתי להתפנות כיוון שהיציאות אמנם היו רכות אך חשתי כאב בפי הטבעת בזמן שהתפניתי. תופעת לוואי נוספת הינה כאב עז בפי הטבעת, שעשוי להמשך גם שעה ויותר לאחר התפנות - אני מרגיש מעין פעימות מוגברות ומחזוריות - כאילו הדם פועם בוורידים שם. בנוסף, יש לי גירוי עז עד כדי קושי לשבת במקום ללא תנועה. כל זה ללא דימום. במה מדובר ? האם נ יתן להקל על הכאב באמצעים טבעיים / תרופות OTC ? תודה

אבי שלום, תלונותיך יכולות להתאים לבעיות רפואיות שונות בפי הטבעת, כולל פיסורה בפי הטבעת, בעיות בהרפיית רצפת האגן, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אני בת 31, ארבעה חודשים לאחר לידת תאומים. ההריון היה תקין ולא סבלתי במהלכו מטחורים ולמעשה מעולם לא. לפני חודשיים הבחנתי בריר בצואה אצל אחד הילדים ונקודת דם, בדיקת הצואה היתה תקינה. לאחר מכן ראיתי ריר גם אצל השני ושוב הבדיקה היתה תקינה. בבדיקה חוזרת נמצא שיש לאחד גיארדיה למבליה אך הרופאה סברה כי זו טעות ובבדיקה חוזרת נמצא שאין. מכיוון שכבר נוכחתי לדעת שבדיקות אלו לא מהימנות עשיתי בדיקה נוספת וזו הראתה דם סמוי. רופא גסטרו שלח את הילדים לבדיקת אלרגיה ואנו ממתינים. במקביל הבחנתי כי גם לי יש יציאות ריריות שהחלו בהדרגה להיות תכופות יותר והיו ימים שסבלתי משלשול, חולשה, כאבים ברגליים ובאיברים המוצנעים, בחילות ועייפות . בשבוע האחרון זה קורה יום כן יום לא כשהנצרות משתנות מפעם לפעם- רכות/ קשות אך כשמתחיל שלשול אני מבלה את כל היום בשירותים עם תחושה של חוסר יכולת להתרוקן ודחיפות במתן צואה, כל תנוחה מעוררת דחיפות זו והיציאות הופכות להיות רק ריריות עם דם. בנוסף יש לי בליטה קטנה בפי הטבעת. חשבתי שיש קשר למה שיש לילדים כי עד לפני שבועיים אחד מהם היה לוחץ מס פעמים במהלך היום ולמעשה היציאות שלו היו בהמשכים. הרופא אומר שמבוגרים וילדים זה משהו אחר ועדיין אני בספק. שלחתי בדיקות דם וצואה ואני מחכה לתשובות ומודאגת בעיקר לאחר שיטוט באינטרנט. קראתי שרשמת שבכל מקרה של דמם צריך לעשות בדיקה של המעי. איזה בדיקה ואיפה? האם המקרה נשמע לך מוכר? אני מאוד מודאגת. ( לגבי הדם- לא מדובר בכמויות דם אלא בדם מעורבב עם ריר). תודה מראש.

שלום רב, ספק אם יש קשר בין תלונותיך לבין היציאות הריריות אצל הילדים, ואם יש קשר כלשהו, אז מדובר הקשר זיהומי וסביר שימצא בבדיקות הצואה השונות. לגבי הילדים- אינני מטפל בילדים קטנים בשגרת יומי, ואם התלונה נמשכת, כדאי לפנות לרופא ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים. לגבי תלונותיך, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

כמה זמן אי אפשר לשבת אחרי ניתוח של שערה הפוכה?

אבי שלום, ישנם סוגי ניתוחים שונים לסינוס פילונידאלי, ובנוסף, כל אחד מגיב אחרת אחרי ניתוח, כך שתהליך ההחלמה מאד אינדיבידואילי. ככלל, לרוב ניתן לשוב ולשבת לפחות על כרית מרופדת כבר מספר ימים לאחר הניתוח. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום דר', מזה מס' חודשים יש לי גרד עז בפי הטבעת, הצלחתי לראות במראה שנוצר ממש כיב קטן סביב פי הטבעת - איני יודעת אם הוא הגורם לגירוד או שנוצר כתוצאה מהגרד החזק. אציין כי ב"ה איני סובלת מכאבים ביציאות או מדימום, רק תופעת הגרד חמורה ומטריפה אותי - אני לפעמים מתעוררת בלילות מגירוד. מה זה יכול להיות ולאיזה רופא עלי לפנות - עור? משפחה? פרוקטולוג? מודה לך מאוד מראש.

אינה שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית מוכרת ויכולה להגרם ממגוון של סיבות. לרוב ניתן בטיפול נכון לצמצם את הסבל במידה ניכרת. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ליעוץ והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

ילדתי לפני חודש והופיעו לי טחורים הבוקר לאחר שהייה בשרותים. מה עושים? למי פונים ומהם דרכי הטיפול ? אודה לתשובתך בהקדם. אמא מודאגת

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. למשל, קשה לי לקבוע מתאורך אם מדובר בטחורים פנימיים אן בטחורים חיצוניים עם קרישי דם, מצב בו לעיתים ניתן לבצע ביומיים הראשונים לתחילת ההתקף פעולה כירורגית היכולה להאיץ את ההחלמה. כטיפול ראשוני בטחורים (בהנחה שזו אכן האבחנה) מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום יש לי פיסורה מזה הרבה זמן ניתן לי משחה ואבקה אבל זה לא עזר בגלל שאני עובד עבודה פיזית יש לי דימום יותר מה עלי לעשות? תודה

אורן שלום, אם אתה מעוניין בטיפול בפיסורה מעבר לטיפול שקיבלת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היי אני כבת 25 , יש לי צליאק (אבלח זה לא קשור סתם מידע כללי ) וכבר משהו כמו חודש יש לי דימום עדין בזמן הניגוב , לא בצואה וללא כאב בכלל , הדימום מחשיד ? יש מצב ואני ממש מקווה שלא זה משהו סרטני ?

אילנית שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 25 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי באיזור פי הטבעת כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם הדמם נמשך לעתים קרובות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר עודד שלום, לפני 4 ימים קשרו לי שני טחורים בינוניםם-גדולים שהיו מדממים מזה כשנתיים וגרמו לי להגיע לאמוגלובין 6. ראוי לציין כי עד לקשירת הטחורים לא סבלתי אף פעם מכאבים ואילו לא היה דימום, לא הייתי מבחין בהם כלל. מרגע הקשירה אני סובל מכאבים עזים ולמעשה הבחנתי שהטחורים ממש בולטים ויוצאים החוצה. הכאב שלי הוא במהלך כל היום ובזמן יציאה הכאב מחמיר. בנוסף הרגלי היציאה שלי מאז הקשירה מאלצים אותי לבקר המון בשירותים גם לשתן וגם לצואה, כאילו אני לא מצליח להתאפק אפילו לשניה. האם אלו תופעות נורמאליות או שיתכן ומשהו לא תקין? אודה להתייחסותך. תודה רבה, ליאור

ליאור שלום, כאב עז ונפיחות אינן תופעות רגילות לאחר קשירת טחורים, אך יכולות להתרחש באופן נדיר. אם הסימפטומים נמשכים, מציע לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה המטפלת לבדיקה ויעוץ. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

סבלתי מדגדוג בפי הטבעת בלילה, ובבדיקת צואה לא נמצאו פרזיטים. אך הרושם הוא שזה תולעים בכ"ז, ולכן מרחתי שמן עץ התה במקום ובתוך המעי בעומק כמה ס"מ, כדי שהתולעים לא תוכלנה לצאת (שמן עץ התה מריח חריף מאוד). כך עשיתי כבר לפחות שבוע וזה אכן עזר מאוד. אתמול לא מרחתי שמן עץ התה, אלא ווזלין באותו אופן ובכמות נדיבה. וזאת במחשבה שהתולעים תדבקנה לוזלין ולא תוכלנה לטייל, וכך גם לא ידגדג לי בנתיים, וגם הן לא תטלנה ביצים בפי הטבעת שיגיעו בהמשך חזרה לפי וכו', ובהמשך הן תמותנה בלי להקים חיים חדשים. וגם הוזלין עזר שיפסק הדגדוג אך בלילה הזה (כשלוש שעות לאחר הוזלין) תקפו אותי כאבי טחורים (סבלתי לפני שנה וחצי מטחור חיצוני במשך כמה שבועות) האם יתכן שזה קשור לוזלין? או אולי דוקא לשמן עץ התה ששמתי בימים הקודמים? או שזה לא קשור לשניהם וסתם מקרי?

דני שלום, איני מכיר קשר בין וזלין או שמן עץ התה לטחורים. יחד עם זאת, אציין שהטיפול הקונבנציונאלי בתולעים הוא בתרופה פשוטה הניתנת לזמן קצר. לגבי הטחורים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מה הם פוליפים בקו המשונן של הרקטום? מדוע יתכן ולא תהיה אפשרות להסירם בקולונוסקופיה?

יהודית שלום, הקו המשונן הוא קו הנמצא למעשה בתעלת פי הטבעת ולא ברקטום, ובדיקת קולונוסקופיה לא מיועדת לבדוק ובוודאי לא לבצע פעולות באיזור זה, ולכן לא בטוח שניתן יהיה להסירם בקולונוסקופיה. לעומת זאת, הגישה לאיזור זה בניתוח יחסית פשוט דרך פי הטבעת היא קלה, ולכן פוליפים כאלו מוסרים פעמים רבות בדרך כירורגית.

שלום. אני בחור בן 20, עברתי לפני שלושה חודשים ניתוח STARR לתיקון Rectal Prolapse. הניתוח לא הצליח. אני עדיין סובל מיציאות מרובות ורירית, וגוש גדול שיוצא בזמן מאמץ. הרופא שלי המליץ על גישה מהבטן בניתוח Rectopexy. הוא אמר לי שיש גם אפשרות לגישה פרינאלית בניתוח Altemeier. לפי מה שהבנתי יש המון סיכונים בניתוח דרך הבטן ויש אפשרות לפגיעה בפוריות. אפשר לקבל המלצה נוספת לניתוח עם היתרונות והחסרונות? אני ממש אובד עצות. תודה רבה!

חן שלום, אכן, ישנן גישות שונות לטיפול בפרולפס של הרקטום, ולכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. בכיקרון, ניתן לחלק את הגישות הכירורגיות ל 2 קבוצות עיקריות: גישה בטנית, וגישה המבוצעת מפי הטבעת. גם בתוך גישות אלו, ישנם ניתוחים שונים בעלי יעילות שונה ורמת סיכון שונה. כעיקרון, הגישה הבטנית מצטיינת בשיעורי הצלחה גבוהים יותר, אך ברמת סיכון גבוהה יותר. יחד עם זאת, הסיכון להניתוחי לבחור צעיר ובריא עדיין נמוך. אכן, אחד הסיכונים המפחידים ביותר הוא פגיעה בתפקוד המיני, שיכול להתרחש באחוזים בודדים. מצד שני, ישנן הגישות שמבוצעות דרך פי הטבעת, ש STARR ואלטמייר הן 2 דוגמאות שלהן, בהן הסיכון לרוב נמוך יותר, ושיעור חזרת הפרולפס גבוהה יותר. כל הגישות שהוצעו לך הן נכונות ואפשריות, ולצערי לאחר שקיבלת את המידע המפורט, ההחלטה צריכה להיות שלך, במשותף עם הכירורג המטפל. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

כבר מס' שנים לבעלי מופיע דם בצואה. מדובר בלא מעט דם. בד"כ (לטענתו) הוא מרגיש שזה עומד לקרות (לא בכל פעם שהוא מתפנה מופיע דם). הרופא שלל טחורים ופיסורה ושלח אותו לבד' קולונוסקופיה. מהבדיקה עלה כי על פניו הכל תקין. אשמח אם תוכלו לי ולייעץ לי מה עלול לגרום לתופעה זו ולמי עוד עלי או כדאי שאגש עם בעלי. בתודה מראש, אשתו של.

שלום רב, אם הקולונוסקופיה היתה תקינה, סביר שהדמם נובע בכל זאת מפי הטבעת עצמו, גם אם בעת בדיקה לא נמצאה פתולוגיה של פי הטבעת. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון נורמלקס. אם בכל זאת נמשך דמם משמעותי הפוגע באיכות החיים או גורם לאנמיה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה תודה רבה על התגובה. לשאלתך- בדיקת הקולונוסקופיה יצאה תקינה. אגב, הדימום לא מופיע בעת הניגוב, אלא בצואה עצמה וכפי שציינתי לפני שמופיע דימום בעלי חש בכאב באזור הבטן. בפעמים האחרונות הוא ציין כי בנוסף לדם יש מעין ריר בצואה. אנו נמשיך את הבדיקות לפי הנחיותיו של הרופא, אך ברצוני לדעת האם יכול להיות שבדיקת קולונוסקופיה לא מציגה/חושפת את בעיה? יכול להיות שיש במעיים כיב/גידול/גוש או כל דבר אחר שעלול לגרום לדימום..והבדיקה הנ"ל לא תציג זאת בממצאים..? בתודה מראש, אשתו של.

שלום רב! אני לוקה בבעיית גזים כרונים קשה מכל נקב אפשרי בגוף: כל יום כל היום ללא קשר לתזונה. לבד מכך אין בעיות עיכול נוספות. כל הבדיקות עד כה יצאו תקינות זולת ענייני חולשת השרירים הטבעתיים (אם כי אין לי בריחת צרכים כלשהם), בנוסף, אני חשה בצורך ליציאה רק כשמופיעים כאבים חמורים בבטן ואז הצורך הוא מיידי. אני מטופלת בביופידבק ומתרגלת בבית במכשיר פולסים חשמליים מזה שנה ללא שיפור ניכר. שאלתי היא האם ישנה אפשרות נוספת כירוגית היכולה לשפר ולו במעט את איכות חיי? האם משהו מהן נמצא בסל הבריאות (ביופידבק אינו מוכר בקופ"ח למי שהוא לא קשיש או סובל מבריחות כלשהן..). לתשובתך אודה..

שלום רב, בעית ריבוי גזים כשלעצמה אינה בעיה המטופלת על ידי התערבות כירורגית. כעיות שליטה בפי הטבעת יכולות להיות לעיתים מטופלות באופן כירורגי, כאשר חלק מהפעולות המוצעות כיום מכוסות על ידי סל הבריאות וחלקן לצערנו לא. אם את רוצה לברר אופציות טיפול נוספות, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן עם כל החומר הרפואי המצוי בידך לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום דר' זמורה, שמי מ. ואני בת 38. כבר כמה שנים שפעם בכמה חודשים יש לי דימום רקטלי, ללא כאב. אני מאמינה כי זה טחורים היות ויש טחורים לשני הורי. בעברי 3 ניתוחי פיסורה, לאחר כל לידה, לא עקב שלשולים או עצירות אלא פשוט כי הם "קורעים" את הרקמות הרכות באגן בדרכם החוצה (כך הוסבר לי). אני כבר 7 ימים עם דימום כבד ובעיקר גושי דם מהרקטום. חוץ מיום אחד שכאב לי והרגשתי לחץ אדיר בפי הטבעת, אין לי שום תחושה. זה רק מפחיד להביט בשירותים אח"כ :) אינני הולכת לפרוקטולוג כי אני לא רוצה עוד התערבויות רפואיות. כל כך כל כך סבלתי עם הפיסורות, לא רוצה שום ניתוח/קשירה/סיכות או דברים כאלו. אני רק רוצה לברר מה המקסימום של הדימום? כמה זמן מקסימום זה עוד יכול להמשך? הגושים הללו, בניגוב, מפחידים. גם שאני שומעת אותם נופלים לאסלה (סליחה על התיאור...). תודה מראש ושבת שלום! מ.

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. לאור זאת, אין באפשרותי גם לנחש מה "המקסימום" של דמם זה.

שלום, אני בן 27 מזה כשנה יש לי תופעה של בריח צואה. הדבר לא מתרחש בקביעות אלה פעם בכמה חודשים. הבריחה מתאפיינת בחוסר יכולת לעצור יציאה תוך כדי הליכה. בדרך כלל מדובר בהליכה של כמה דקות. מצד שני אין לי דליפת שתן כלל ויש לי יכולת התאפקות גדולה גם תוך כדי פעילות. הייתי רוצה לדעת מה זה יכול להיות?

רגב שלום, הפרעות שליטה אמיתיות אינן שכיחות בגברים בגילך, ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מידע כללי על הפרעות שליטה שונות בפי הטבעת ואפשרויות הטיפול העיקריות מפורט למטה, אולם ללא אבחנה לא ניתן להסיק שמשהו מהמידע המצויין רלוונטי לגביך. אם התלונה הזו פוגעת באיכות חייך במידה מספקת לפנות לטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום רב, אני בת 35 ומאז ההריון הראשון(לפני 11 שנים) אני סובלת מטחורים שלא הפריעו לי ולמדתי "לחיות "איתם. מדי פעם יש לי בעיות ביציאות וזאת כמובן בהתאם לשינוי הרגלי אכילה. לאחרונה לפני מס'ימים הופיע לי גוש קטן באזור פי הטבעת שאם אני נוגעת בו הוא כואב. אודה בבקשה לעצתך מה עלי לעשות.תודה

אור שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, אבצס סביב פי הטבעת, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם תהיה החמרה ניכרת טרם בדיקתך יש לפנות לחדר המיון.

שלום, לפני כשבוע עברתי טיפול קשירה( קשירה אחת וראשונה), בשל מצב שאובחן ע"י הרופא כ"טחור צצדי שמאלי גדוש+רירית רקטום רופסת צנוחה". מלבד כאב קל ביום הראשון ומעט דימום קל שנפסק לאחר יומיים הכל עבר בסדר. אני מרגישה בסדר, ופעילות המעיים שלי רגילה. הבעייה היא שעכשיו- שבוע לאחר הפרוצדורה, אני לא שמה לב לשינוי כלשהוא במצב: עדיין לאחר יציאה, אני רואה רקמה צנוחה בתוך פי הטבעת.... אולי רק טיפה פחות גדולה ממה שראיתי לפני הקשירה. האם זה הגיוני? האם ייתכן כי למעשה הקשירה לא שינתה דבר? אציין כי לא התאמצתי בשרותים לאחר הקשירה, ולא הבחנתי בגומייה שנושרת, וגם היציאות היו רכות וחלקות ללא מאמץ מיוחד. איך אפשר לטפל במצב של צניחת רירית קלה? האם קשירות לא מספיקות? הרופא אמר לי לחזור לביקורת רק לאחר 3 שבועות מיום הקשירה... מה לעשות? ( ושוב אציין כי לרב אין לי עצירות כלל, אני לא מתאמצת ולא יושבת זמן ממושך בשרותים...). ושאלה נוספת: האם מותר לי להשתמש בנרות רקטוצורין או פרוקטוגלבנול לאחר שבוע מיום הקשירה? תודה

שיר שלום, קשירת טחורים יוצרת מעין פצע באתר הקשירה, אשר נרפא בהדרגה ויוצר צלקת מקומית, אשר היא מכווצת במידה מסויימת את הטחור. תהליך זה אורך פחות או יותר 6 שבועות, וקודם לכן קשה לקבוע את תוצאות הטיפול. יש לציין כי לקשירת טחורים אין 100% הצלחה, ובמידת הצורך ניתן לחזור על הפעולה, או לבחור בפעולה כירורגית אחרת לטיפול בטחורים. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לפני כשנה וחצי הייתה לי עצירות, לחצתי חזק מידי, ונוצרה לי פיסורה וטחור. אחרי תקופה של כאבים בלתי נסבלים עברתי ניתוח בלון, שכעבור שבועיים אמנם הקטין משמעותית את הכאב הממושך לאחר השירותים, אך במקרה שהצואה לא רכה ברמה של שלשול הכאב הוא תופתי. השתמשתי בכל התרופות הקיימות (משחות, קרמים, קצף רקטלי וכו) ולא עזר. לפני כחודש הפרוקטולוג שמטפל בי קבע שהכאבים הם תוצר של טחורים ולא של פיסורה, שנבראה לחלוטין (רופא נוסף חשב אותו הדבר). הטחורים, שהיו חיצוניים, נקשרו, הכאבים היו מזעזעים, ולאחר יומיים, ולמרות שהיו לי יציאות הכי רכות בעולם, שלושת הקשירות נפלו והותירו לי המון דלקת. השתמשתי שוב בקצף לתקופה של יותר משבועיים פעמיים ביום, ומלבד זה שאין דלקת, המצב אותו הדבר. חזרתי לרופא והוא קבע שהכאבים עכשיו נוצרו עקב פיסורה שנוצרה עקב קשירת הטחורים, שלא צלחה. המוצא כעת, כפי שהוא אמר לי, זה לחזור לניתוח בלון. אך לי נמאס כבר שפעם אחת פיסורה הורגת אותי ופעם אחת אלו הטחורים וחוזר חלילה, ואני רוצה בניתוח אחד לעשות גם בלון וגם כריתת טחורים. מפאת העובדה שרובם ככולם חיצוניים (כעת, לאחר הקשירה, אני סבור שכולם חיצוניים לפי מה שהרופא אמר) אני רוצה להיות מוכן לקראת שבוע הבא ולדעת האם הדבר אכן ניתן לביצוע, כמה זמן ההתאוששות (הניתוח ייעשה בסורוקה או אסותא, על ידי אותו רופא מתחילת התהליך), ומה הסיכויים לחזור למצב שבו אני יהיה שוב נורמלי. אציין שמאז לפני שנתיים עברתי לתזונה צמחונית, אני עושה כושר חמש פעמים בשבוע, היציאות שלי רכות באופן של קבע, ואני לא חושב שמה שגרם להתחלת הסיפור הזה יישנה. אשמח לתגובה מהירה תודה

קראתי את ההודעה שלך ראשית שתרגיש טוב, שנית לא הפסקתי לצחוק (בקטע חיובי) אתה מתאר את הבעיה אולי שלא בכוונה בהומור, והצע להמשך, עם קבלת טיפול רפואי הולם נסה לשלב דיקור סיני זה יכול לסייע (קופות החולים מציעות היום שילוב של טיפולים אלטרנטיביים במרפאות קשורות) תרגיש טוב

הייתי קובר את עצמי ממזמן עם הבעיה הזאת. גידול במוח כבר נראה הרבה פחות מפריע.. על כל פנים, אשמח להתייחסות יותר מפורטת לשאלות האחרונות: "אני רוצה להיות מוכן לקראת שבוע הבא ולדעת האם הדבר אכן ניתן לביצוע (בלון + כריתה במכה אחת), כמה זמן ההתאוששות (הניתוח ייעשה בסורוקה או אסותא, על ידי אותו רופא מתחילת התהליך), ומה הסיכויים לחזור למצב שבו אני יהיה שוב נורמלי." אני מצטט את עצמי, כמובן, כי אני מלכת אנגליה והשם גל הוא שמי החמישים וארבע.

גל שלום, בעיקרון ניתן לשלב ניתוח לפיסורה וניתוח לטחורים באותה פעולה, אם יש אינדיקציה לכך, וניתן להרפא ממחלות פי הטבעת של טחורים ופיסורה "ולהיות שוב נורמאלי". מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כפי שציינת, חשוב לשמור על ריכוך יציאות לטווח ארוך על מנת לשמור על תוצאות הניתוח. בהצלחה.

שלום ד"ר זמורה, בשל כאבים שלושה שבועות וצריבה באיזור פי הטבעת פניתי לכירוג. בבדיקה (שבוצעה בצורה אגרסיבית וחסרת רגישות שהותירה כאב רב וממושך אך זה לא לפורום הזה) טען הכירוג שזו פיסורה אחורית וביקש לטפל במישחת ניפדיפין 0.2%.הבדיקה לא בוצעה עם מיכשור כלשהו שאלותי: 1. האם יש משמעות ל % למשל 0.4% יותר מומלצת? 2. האם הבדיקה לפיסורה צריכה ליהעשות עם מכשור כלשהו או רק עם אצבע (מתנצל על התיאור) 3. אני משתמש 48 שעות ואיו שיפור, תוך כמה זמן אמורים להרגיש בשיפור כשהמשחה מסייעת בריפוי הבעיה, האם זה סימן לכך שהמשחה לא תעזור אני חייב לציין שמעולם לא סבלתי מעצירויות או בעיה ביציאות זה נפל עלי פתאום. 4. תוך איזה פרק זמן אתה ממליץ לגשת להתייעצות עם כירוג במידה ואין שיפור והכי חשוב מה צריך לוודא עם הכירוג מבחינת צורת הבדיקה /מיכשור? תודה רבה יניב

יניב שלום, צר לי לשמוע על חוויתך. אין הוכחות שמשחת ניפדיפין בריכוז 0.4% יעילה יותר מריכוז של 0.2%, והריכוז שקיבלת הוא ריכוז מקובל וסטנדרטי. לרוב אם המשחה פועלת את פעולתה, צריך להרגיש שיפור ניכר בטווח של כשבועיים, ואם אין שיםור כזה, מומלץ לפנות לכירירג לשקול המשך טיפול. מומלץ שיהיה מומחה בכירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה, האמון על טכניקות הטיפול השונות בבעיה זו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ב 30.9.11 ילדתי בלידה טבעית היה קרע עמוק בנרתיק שנתפר. לאחר הלידה היתה לי דליפת גזים וביצעתי בדיקת לחצים רקטלית שהראתה לחץ נמוך בסוגר הרקטלי וכן עשיתי אולטרסאונד שלא הראה שום קרע בסוגר רקטלי או פרינאום הרופאה שעשתה אולטרסאונד אמרה שאולי רק כמה סיבים נקרעו ולא ממש הסוגר ובגלל זה אולי היתה דליפת גזים. בלי קשר גם עשיתי פיזיותרפיה לרצפת אגן עם ביופידבק ששיפרה דליפת הגזים ודליפת השתן הקטנה שהיתה לא תירגלתי המון אך עם הזמן שני הדברים עברו. כעת עברו כמעט שנתיים ועוד 3 חודש אמורה בע"ה ללדת האם אוכל ללדת רגיל? הרופא רצפת אגן אמר שדליפת הגזים שהיתה [אפילו שחלפה] מעידה שבודאות היתה פגיעה בספינקטר הרקטלי-האומנם נכון????? ואמר ללדת בקיסרי כי יש סיכוי מוגבר לקרע רקטלי עקב הנל ואילו הרופא המומחה להריון אמר שהיום הוכיחו שאין קשר בין אישה עם קרע רקטלי עקב לידה לסיכוי מוגבר לקרע בלידה הבאה מה דעתך?? אני מבולבלת מהדעות השונות תודה וסליחה על האורך שרה

שרה שלום, העובדה שקיבלת 2 דעות שונות משני מומחים בתחום מעידה כי אין כיום דעה אחידה או הוכחות לכאן או לכאן בשאלה האם חובה ללדת בניתוח קיסרי לאחר לידה קודמת עם חשד לנזק לשרירי הסוגרים. מכאן, ששתי הדעות לגיטימיות, ולצערי, לאחר שהשיקולים לכאן או לכאן יוסברו לך, תצטרכי להכריע בסוגיה זו בעצמך. אישית, כמומחה שמטפל בפגיעות בשרירי הסוגרים בעת הצורך, הייתי ממליץ ללדת בלידה קיסרית ולהפחית את הסיכון לפגיעה נוספת בשרירים למינימום. אבל כאמור, זו רק דעתי האישית, ושתי הגישות אפשריות.

שלום רב,אני בת 22 ולפני חמישה עשר יום עברתי ניתוח בשיטת PPHבשל פרולפס רקטאלי וטחורים.מבחינת הכאב שלאחר ניתוח המצב משתפר אך מאד מדאיג אותי שלאחר כל יציאה קיימת צניחה של הרירית ותפיחות (למעשה כמו לפני הניתוח).האם התופעה מוכרת וזהו המהלך התקין או שחלילה הניתוח לא צלח?תודה מראש על תשובתך.

הי, אפשר לשאול אותך קצת על הניתוח? ( אני מועמדת לעבור אותו אבל חוששת), תוכלי לכתוב לי למייל שלי? [email protected]

יעל שלום, שבועיים לאחר הניתוח קשה עדיין לקבוע את תוצאתו, והייתי ממליץ להעזר הסבלנות עוד כחודש. אם לאחר מכן נמשכת הצניחה, מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

אני בת 31,אמא ל-3. לאחרונה(לפחות כחודש),אך גם בתקופות רחוקות יותר, אני מרגישה במשך היום,בעיקר בשעות הבוקר לחץ בבטן,לא תמיד יש יציאה.הבטן לפעמים קצת נפוחה בהרגשה ובניגוב שמתי לב לריר צהבהב או שקוף. לפי מה שקראתי זה מתאים למעי רגיז. האם מומלץ לעשות איזושהי בדיקה/בדיקות? ואם כן - אלו בדירות מומלץ לעשות? יש לציין כי לאחרונה עשיתי בדיקת דם והיא יצאה תקינה.תודה על ההתייחסות.

אני רוצה להוסיף כי לא בכל יום אני מרגישה ממש לחץ בבטן. יש ימים שיותר ויש ימים שפחות או שבכלל לא. בדר"כ כשלא אז גם הניגוב יותר נקי. שוב תודה.

דנה שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. הכלליות, התלונות שאת מתארת לא נשמעות ספציפיות, וסביר שהסיכוי שתלונותיך נובעות ממחלה מסוכנת נמוך. אם הסימפטומים פוגעים באיכות חייך במידה ניכרת, או אם את לא רגועה, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

היי דוקטור, ביצעתי ניתוח פיסטולה שחוצה דרך 2 סוגרים. מהלך הניתוח: פתח חיצוני אחורי פתח פנימי קו האמצע אחורי. כריתת הפתח החיצוני, הועברה קנולה בין הפתחים לאחר זיהוי H2O2 ניקוי מסלול בכפות. העברת SETON והשארתו רפוי. חבישה עם סופנטול. מה הסיכון של הזדהמות. האם זה השיטה הטובה ביותר לסוג זה של פיסטולה? תודה מראש, אבי

אבי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, חשוב לציין שניתוח מהסוג שעברת לא מתקן לרוב את הפיסטולה לחלוטין, אלא מונע זיהום של הקרמה סביב עקב הפיסטולה, וסביר שתזדקק בעתיד לניתוח כזה או אחר לתיקון הפיסטולה. מידע על שיטות הטיפול העיקריות מצורף למטה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. שיטה חדשה נוספת היא קשירת תעלת הפיסטולה במרווח בין שרירי הסוגרים (LIFT), מבלי לחתוך שרירים אלו. מדובר בשיטה חדשה יחסית, שהנסיון בה רק מתחיל להצטבר, אולם התוצאות הראשוניות מעודדות.

לפני כשנה החלו לי דימומים+כאבים בפי הטבעת הייתי אצל אין ספור כירורגים כולל שני פרוקטולוגים מומחים (אחד מהם הוא ד"ר זיו מאסף הרופא), שאף ביצע אולטרסאונד של פי הטבעת אך לא נמצאה הסיבה (אין לי לא פיסורה ולא טחורים) בינתיים הדימום פסק אך הכאבים לא, אני מקפידה לשטוף אחרי כל יציאה אך הכאב ממשיך אני כבר לא יודעת למי לפנות אולי יש לך משחה להציע לי יש לי חשש שמא משהו לא נלקח בחשבון ואולי יש לי איזה גידול שאף אחד לא עלה עליו לאחרונה אני מרגישה שבלוטת הלימפה במפשעה גדלה אודה על יעוץ מהיר

מדי שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כמו כן, אין בידי את כל הבדיקות שעברת, בכדי לומר אם כדאי להוסיף בדיקה כזו או אחרת. אציין רק שנבדקת על ידי מומחה ותיק ומנוסה לכירורגיה קולורקטאלית.

שלום רב, אני בחורה בת 30, ברקע קרוהן במצב יחסית טוב ובעברי פרוקטיטיס ופיסורות שחוזרות ונשנות, לרוב על רקע קשיי התרוקנות, כי לאחר היציאות אני נאלצת לשבת בזווית מסוימת על מנת לאפש/ר ליתר הצואה שנשארה, לצאת. פניתי לפרוקטולוג והוא הפנה אותי לפרוקטולוג מומחה יותר (פרופ' גולדמן) ולאחר בדיקה הפרופ' הסביר שטונוס השרירים תקין, אבל יש בעיה של סינכרון. הוא כתב שיש בעיית התרוקנות קשה והסביר לי שיש צואה שנאגרת כמו במעין כיס כי כאמור, אין סנכרון בין השרירים והצואה לא יוצאת באופן נורמלי. יש לציין שאיני סובלת מעצירות, לאחרונה אפילו שלשולים אחת ליום, אבל הבעיה היא כרונית ומלווה אותי מעל שנה. הרופא אמר שפיזיותרפיה של רצפת האגן לא תועיל לי והציע שאקח במשך חודש טיפול בחוקנים מסוימים יום-יום, טען שאינם גורמים להתמכרות. באתי לבית המרקחת והופתעתי לגלות שמדובר בחוקנים שמיועדים לעצירות, שכתוב שהם עלולים לגרום לתלות, שהם מיועדים לעצירות קשה או לפני פעולות שדורשות ניקוי מעיים וכו'. ממש לא נראה לי פתרון כזה והפחד שלי שבסוף עוד יהיה לי מעי עצל ואסבול מעצירות כי הגוף לא יוכל בלי החוקנים. מה בכ"ז ניתן לעשות במצבי? תודה!

דניאלה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כמו כן, איני יודע באיזה חוקנים טופלת, כך שלא אוכל להגיב על כך. אציין רק שנבדקת על ידי מומחה ותיק ומנוסה לכירורגיה קולורקטאלית.

ד"ר שלום.אני בת 47 עם עבר של טחורים שהופיעו אמנם מזמן בגלל לידות.אבל פה ושם מזכירות שהן עדיין קיימות.רציתי לשאול האם טחורים פנימיים יכולים להפוך למשהו מסוכן בעתיד כמו גידול חלילה.לפני שנתיים בדיוק עברתי קולונוסקופיה אמנם ממליצים אחרי גיל 50 אבל היקדמתי את הבדיקה בגלל ברזל נמוך.הבדיקה יצאה תקינה למעט מימצא על טחורים.אני יודעת שאם אין עבר סרטני במשפחה כדאי לעבור בדיקה שכזאת כל 5 שנים.האם לדעתך כדאי שאעשה שוב את הבדיקה??סהכ עברו שנתיים.הטחורים לא ממש מפריעים לי אלא רק מדי פעם באמת בתקופת עצירויות קצת זה מציק אבל אני נעזרת במשחה וזה עובר.סליחה על אורך השאלה ותודה על עזרתך.אורית

אורית שלום, טחורים אינם הופכים לגידולים ממאירים ואינם מגבירים את הסיכון ללקות בסרטן. כעיקרון, את צריכה כנראה מעקב קולונוסקופי שגרתי, ואם אין שינוי בסמפטומים שלך, והבדיקה הקודמת היתה תקינה לחלוטין, מרווח של 5 שנים הוא סביר. לגבי הטחורים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.

שלום רב, רציתי לדעת האם קשירה יכולה להוות פתרון למצב של צניחת רירית הרקטום- צניחה קלה? ( באבחנה רשמו 2 רופאים צניחת טחורים ובאנגלית השתמשו במונח: mucosal prolapse). קלינית: אין דימום בכלל. גם לא קל. וגם לא היה. היה רק ארוע בודד -לפני 5 חוד' -של צניחת רקמה כלשהי, שחזרה פנימה מיידית- בעת מגע קל מאד עם היד. מאז- ועד היום: לא התרחשה אף צניחה נוספת. כעת: אין צניחה- גם לא בעת או לאחר פעילות מעיים. העניין היחיד: ניתן לראות רקמה מבצבצת מתוך פי הטבעת בעת בדיקה. הרקמה לא יוצאת מפי הטבעת. אלא נמצאת בתוכו- אך נראית לעין. מה בדר"כ מתוך ניסיונך אתה נוהג להמליץ במצב שכזה? 2 כירוגים אמרו לי שכאשר מדובר בצניחת רירית- טיפול בקשירות לא מתאים- כי הוא עוזר רק לטחורים פנימיים אשר מדממים, ולא פותר בעייה של צניחת רירית. אחד מהכירוגים המליץ על מעקב בלבד, ואילו הכירוג השני- על pph. דווקא רופא גסטרואנטרולוג שהוא גם פרוקטולוג,( שהוא זה שביצע את כל הבדיקות טרם הפנה אותי לכירוג, קרי: מנומטריה, דפקוגרפיה, קולונ' קצרה), אמר כי ניתן לטפל בקשירות, או לא לעשות כעת דבר, ורק להיות במעקב. אמקד יותר את השאלה העיקרית שלי: האם נכון הדבר שקשירות הן לא הטיפול המתאים/טיפול הבחירה לצניחת רירית, ושיש רק 2 אופציות: האחת- מעקב בלבד, והשנייה- pph? ובבקשה- אני מכירה ומודעת לתשובה של : "זאת בעיית איכות חיים, וההחלטה היא של המטופל בלבד"... אבל-כדי לקבל את ההחלטה הנכונה לי, עלי להבין מה האופציות העומדות בפני? האם אכן רק ניתוח, או רק מעקב, ואין שום "אמצע"- קרי: קשירות? רק כשאבין זאת, ואבין מה הסיכון מול הסיכוי של כל אחת מהאפשרויות, אוכל לקבל אני את ההחלטה. עד אז- בבקשה חוו"ד שלך ו/ או הסבר, כאיש מקצוע בכיר. תודה,

היום גם ארע דימום- באסלה.( לא רק על הנייר..כך שזה לא ממש מעט). האם זה משנה את הטיפול?

שלום רב, צניחת רירית היא למעשה צניחה של טחור פנימי, ןבמגבלה שלא בדקתי אותך, כעיקרון ניתן בהחלט לטפל בה בקשירת טחורים, וניתן גם לטפל ב PPH, או במעקב בלבד (כמו גם אפשרויות אחרות כגון HAL). כעיקרון, ככל שהטיפול "אגרסיבי" יותר, כך התוצאה לטווח ארוך טובה יותר, וההחלמה לאחר הפעולה קשה יותר. שיעור הסיבוכים נמוך בכל הפעולות לטיפול בטחורים פנימיים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

במידה וכן - תוך כמה זמן ניתן לחזור לעבודה משרדית? במידה ולא - כמה זמן לאחר PPH ניתן לחזור לעבודה משרדית?

רונן שלום, כעיקרון, טחורים דרגה 3 יכולים להתאים ל HAL, וטחורים דרגה 4 הם גבוליים לפעולה זו. יחד עם זאת, קשה לחוות דעה ללא בדיקה. משך הזמן לחזרה לפעילות הוא מאד אינדיבידואלי. לנסיוני, במהלך תקין וללא סיבוכים, הוא בממוצע כשבוע ב HAL וכשבועיים ב PPH, אולם המרכיב העיקרי שמגביל את החזרה לפעילות הוא חוסר הנוחות, ולרוב כשתרגיש שאתה יכול לחזור לעבודה, לא תזיק לעצמך בכך.

שלום רב, לפני יומיים התעוררתי ב3 בלילה מכאבי בטן ומיד לאחר מכן שלשלתי עם כאבים עזים. לאחר שיצאתי מבית-השימוש הרגשתי כאבים עזים מאוד בפי הטבעת ונראה היה שנוצר לי באיזור מעין גוש שחוסם כמחצית מפי הטבעת, היה מאוד קשה להירדם בלילה מכיוון שהדבר מאוד כואב בישיבה שכיבה הליכה ובעצם כל הזמן. למחרת בבוקר אומנם חל שיפור קל אך הכאבים נשארו. רציתי בבקשה לדעת אם העניין נוצר כתוצאה מהמאמץ בבית השימוש והאם העניין ייפתר לאחר מספר ימים? ואילו תרופות אוכל לקחת והאם עליי להתייעץ עם רופא? תודה מראש - ניצן!

ניצן שלום, תלונות כפי שאת/ה מתאר/ת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים עם קרישי דם, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר שלום. אני סובל ממחלת קרוהן שהסמן העיקרי לסבל היא פיסטולה פריאנלית שעושה את החיים קשים ברמה היומית. ניסיתי אימוראן אנטיביוטיקה ופרדיזון לתקופות ארוכות שעזרו בהרגעה זמנית בלבד אך לא נתנו הפוגה משמעותית. האם כדאי ללכת על כיוון רמיקייד,אני מודע שקיימת גם יומירה אבל ההבדל הוא בתדירות הטיפול מה שנותן יתרון לרמיקייד. אנני מבין איך לא נמצא תרופה יעילה למחלה שגורמת סבל כה רב לתחלואה שהולכת וגדלה. האם יש לך טיפ בישבילי תמיד דחקתי את נושא הרמקייד,אך הסבל בסופו של דבר מכריע . תודה.

אדיר שלום, צר לי לשמןע על סבלך. מחלת קרוהן היא מחלה שלצערנו עדיין איננו יודעים מה גורם לה, ואולי בגלל זה אין לנו עדיין תרופה או טיפול שיכולים לרפא את המחלה. יחד עם זאת, אנו מבינים כיום חלק מהמנגנונים שמתרחשים במחלה זו, וישנן תרופות הפועלות על מנגנונים אלו שיכולות לשפר במידה ניכרת את איכות החיים. לכן, ממליץ לשקול טיפול מתאים, בתאום עם הגסטרואנטרולוג המטפל.

שלום ד'ר גיסתי עברה ניתוח להוצאת ציסטה דרך lap שיסתבכו בסוף עשו פתיחה החולה כעבור יומיים התלוננה על כאבים מאוד חזקים בבטן קיבלה נגד כאבים שלא עזר באותו יום באמצע הלילה דרך התפרים התפרץ נוזל צואתי בכמות גדולה הגיע רופא נשים פתח את התפרים הנוזל המשיך לצאת עד לשעות הבוקר שהגיע כירורג והמליץ על ניתוח דחוף עברה את הניתוח והרופא מסר שמצבה קשה הועברה לט.נ.כללי מאז כל 2ימים עוברת שטיפות מצב המעיים לא מסתדר לא מצליחים לעשות אפילו קולוסטומי עקב בצקות במעיים וקשות כמו גומי אבקש אם תוכל לייעץ לי מה לעשות להעביר אותה בית חולים היום עברה למחלקה כירורגית בית חולים נהריה

מוניק שלום, צר לי לשמוע על מצבה של גיסתך. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מציע לבקש מידע יותר ספציפי מהצוות המטפל, וכגישה כללית, לבטוח בצוות המטפל בבית החולים בו היא מאושפזת. מאחל החלמה מהירה.

תודה ד''ר באותו יום בו כתבתי לך גיסתי הוחזרה לט.נ כללי למשך עוד שבוע כעת מצבה מעט יותר טוב עדיין עם חום נקווה שגם את זה נעבור תודה לך

שלום , אני 3 חודשים אחרי ניתוח פיסורה בחיתוך שריר, סך הכול חוזר לחיים הנורמלים. שמתי לב שעדיין כאשר אני משתעל אני מרגיש בפי הטבעת, לפני ניתוח היה ממש כאב, וכעת לא כואב אבל מרגיש ,,, אם זה מצביע שלא נוצרה עדיין צלקת בשלה בפיסורה עצמה או זה באה מצלקת הניתוחית ? מה זה אומר ?

שלום רב, קשה לענות ללא בדיקה מה משתי האפשרויות שציינת גורם לתחושה הנ"ל, אבל אם זה לא פוגע באיכות חייך, ספק אם שווה להשקיע בכך דאגה . אם אתה בכל זאת מוטרד מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.