פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום אני סובל מדימום בפי הטבעת ודקירות קטנות שמציקות בטבעת עם דמום רקטלי לסרוגין בבדיקה נאמר לי שיש פיסורה אחורית עם פיסטולה תת עורית בלי דלקת או הפרשה רקטלית ב.מ.פ. ניתן לי טיפול לחודש משחה GEL NIFEDIPINואבקה של סיבים תזונתיים נאמר לי שזה יקל עלי ואם אחרי חודש אז אצטרך לעשות ניתוח שאלתי האם זה יכול לעזור? והאם ניתוח כזה הוא בבית חולים עם הרדמה כללית או ניתוח פשוט? תודה

אורן שלום, בהנחה שאתה אכן סובל מפיסטולה, הטיפול הוא לרוב ניתוחי, ומרבית הניתוחים לפיסטולה מבוצעים בבית חולים בהרדמה. מעבר לכך לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

לרופא היקר שלום רב בן 36, בריא בדר"כ. סובל מזה מספר שנים מפיסורה עם תקופות של הפוגה וחזרה כל כמה חודשים. בעבר כל פתיחה של הפיסורה היתה מלווה בדמם רב, כיום זה בלי דמם. טופלתי בניפידיפין ומרככי צואה, אבל מספיקה פעם אחת שיש יציאה קשה וזה פוצע מחדש עם כאבים במשך כמה שעות אחרי יציאה. הומלץ לי לעבור ניתוח פיסורה. יש לציין שלאחרונה הפיסורה ללא דמם, וכל יציאה כרוכה בכאב רב מאוד, לפעמים גם במשך כמה שעות שלאחר היציאה. ברצוני לשאול : א. מה הסיבה שלאחרונה (בשונה מהעבר)פתיחת הפיסורה אינה מלווה בדמם ? ב. מעבר לכאב בפי הטבעת האחורי ששם הפיסורה, כשיש יציאה קשה היא פוצעת את כל הפתח ובאיזורים נוספים וכל איזור פי הטבעת כואב, האם זה קשור לפיסורה ? האם גם את זה הניתוח יכול לפתור ? ג. האם יש תועלת אמיתית בהזרקת בוטקס במקום ניתוח ? ד. האם ניתוח זה פתרון בטוח לטווח הארוך או שאם יש יציאה שאינה מרוככת אז שוב ישנה בעיה ? ה. האם במקרה זה ניתוח זה ברירת מחדל הכרחית או שיש טעם להימנע מניתוח ? ו. מה משך ההחלמה מניתוח שכזה ? והאם יש הגבלות בפעילות גופנית לאחר הניתוח ? (הנושא חשוב לי מאחר ואני בתוכנית אימון לכושר וירידה במשקל) המון תודה על הסבלנות והתשובה דניאל

דניאל שלום, בהתייחס לשאלותיך: א. מה הסיבה שלאחרונה (בשונה מהעבר)פתיחת הפיסורה אינה מלווה בדמם ? אין על זה תשובה מוחלטת פרט לכך שלא תמיד התפרצות של מחלה מסויימת מתנהגת אותו הדבר. אין לכך משמעות, מאחר שהדמם עצמו אינו מהווא את האינדיקציה לטיפול, והעדרו לא אומר שאין צורך בטיפול. ב. מעבר לכאב בפי הטבעת האחורי ששם הפיסורה, כשיש יציאה קשה היא פוצעת את כל הפתח ובאיזורים נוספים וכל איזור פי הטבעת כואב, האם זה קשור לפיסורה ? האם גם את זה הניתוח יכול לפתור ? סביר שהכאב לאחר יציאה קשה נובע מהתכווצות חזקה של שריר הסוגר הפנימי וסביר שניתוח יפתור זאת. ג. האם יש תועלת אמיתית בהזרקת בוטקס במקום ניתוח ? הזקרת בוטוקס מביאה להקלה ניכרת בכ 65-70% מהמטופלים. ד. האם ניתוח זה פתרון בטוח לטווח הארוך או שאם יש יציאה שאינה מרוככת אז שוב ישנה בעיה ? ניתוח פותר את הבעיה הנוכחית ואינו מהווה טיפול מונע לעתיד. חשוב להקפיד על הרגלי חיים וריכוך יציאות לטווח ארוך על מנת להקטין את הסיכוי לחזרת פיסורה בעתיד. ה. האם במקרה זה ניתוח זה ברירת מחדל הכרחית או שיש טעם להימנע מניתוח ? הניתוח נועד לשיפור איכות חייך, לכן אתה היחיד שיכול להחליט אם לעבור ניתוח או לא. או לא ברירת מחדל מחד, ואין טעם להמנע ממנו אם אתה סובל מאידך. ו. מה משך ההחלמה מניתוח שכזה ? והאם יש הגבלות בפעילות גופנית לאחר הניתוח ? (הנושא חשוב לי מאחר ואני בתוכנית אימון לכושר וירידה במשקל) משך ההחלמה הממוצע הוא כשבוע- שבועיים ומומלץ להמנע בתקופת ההחלמה מישיבה על כסא צר כגון אופניים.

אני סובל מזה מספר חודשים מכאבים לאחר יציאות (ביציאה לעיתים אני מרגיש דקירה בצד ימין, ןאז לאחר כעשרים דקות מתחילים הכאבים).חלק מהרופאים קבעו חד משמעית שאין פיסורה, וחלק קבעו שבטוח שיש פיסורה. איך אוכל להיות בטוח, שבמידה ואנותח הניתוח לא יהיה לשוא? אתה מכיר מצבים כאילו? אילו בדיקות נוספות מומלץ לעשות? בתודה מראש

יהודה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות, , לתת יעוץ פרטני או לשפוט איזה רופא צודק ואיזה לא באינטרנט ללא בדיקה. ישנם מקרים בהם הבדיקה קשה ולא ניתן לראות את איזור הפיסורה באופן אופטימאלי, ואז לפעמים מתחילים את הניתוח בבדיקה בהרדמה, ורק במקרה שרואים פיסורה מבצעים את הפעולה הניתוחית המתאימה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לך אחי צריך לעבור ניתוח פיסורה הוא קצת חושש מפני שהרופא אמר לו שיש סבירות שאחרי הניתוח יהיה מצב שהוא יצטרך להשתמש בטיטול כי הוא לא יוכל לשלוט בצרכיו האם זה נכון מחכה לתשובה האחות המודאגת.

שרה שלום, בניתוח לפיסורה המבוצע במיומנות ובמטופלים הנכונים ישנו סיכון קטן מאד לפגיעה קלה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת. אם אחיך בריא והשליטה שלו כיום תקינה, הסיכוי לפגיעה חמורה שתגרום לו ללכת עם טיטולים בניתוח שמבוצע במיומנות נמוך מאד מאד מאד קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

זה יותר מחודשיים יש לי מדי פעם כאבים חזקים בפי הטבעת בעיקר אחרי יציאות ואני מרגיש בליטה כואבת באיזור פי הטבעת. בדרך כלל כעבור מספר שעות או בלילה הכאבים עוברים והבליטה נעלמת. כירורג שבדק אותי לפני שבועיים אמר שזה כנראה פצע/פיסורה ונתן לי משחה לשחרר את שריר פי הטבעת כדי שהפצע יחלים וסיבים לסידור היציאות. אחרי כמעט שבוע ללא כאבים הופיעה התופעה שנית אתמול ועברה במשך הלילה. לפי התיאור האם יתכן ומדובר בטחורים.

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים , ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסבל פוגע באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

מזה חודש אני סובלת מכאבים ביציאה זה התחיל לאחר טיפול שלקחתי לדלקת באגן "אוגמנטין". כיום אני דיי מפחדת לגשת לשירותים כי זה ממש כואב, חשוב לי לציין שאין דימום ולו הקטן ביותר בזמן היציאה. אני יודעת שקיימת אפשרות לפיסורה, השאלה היא האם קיימת דרך להקל על היציאה ללא ניתוח?

אנבל שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, , ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסבל פוגע באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בת 40 סובלת כבר 8 חודשים מיתחושת שריפה בפי הטבעת פנימי כאבי תופת בעת השינה הכאבים פוחתים יש לציין שכאבים אלו מקרינים מידי פעם לאגן ולרגליים.הייתי אצל כרורג רגיל לא פרוטולוג וזה מישש בפי הטבעת עים אצבע היסתכל ולא מצא דבר והפנה אותי לגסטונטלוג זה ביצע בדיקה גם כן ידנית וגם החדיר צינור רטוסקופיה עד 14 ורשם רירית יפה אבל מאוד ספסטית.אמר שככל הניראה זה מעי רגיש והמליץ לי לעשות קולונסקופיה מאחר שאני פוחדת מיבדיקה זו פחד מוות ביקשתי בדיקה חלופית וזה נתן חוקן בריום קונטרס כפול מה דעתך. ואים הבדיקהתצא תקינה האים אפשר להיסתמך ולישון בשקט מתוצואותיה האים היא אמינה?ומה קשור כאבי תופת ברקטום לקולונסקופיה טני בת 40 ללא ספורי מחלות במישפחה תודה

מאירה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. נשמע לי שהכאב אותו את מתארת פוגע מאד באיכות חייך, ולכן לדעתי מומלץ להמשיך ולברר מה מקורו וכיצד ניתן לטפל בו, בלי קשר לכך שמומוץ גם להשלים את בירור המעי כפי שנשלחת אליו. אם הסבל פוגע באופן ניכר באיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אימי אשה בת 81 וסובלת משחמת בכבד ואי ספיקת כליות כרונית. לאחרונה התגלה אצלה צניחת רקטום בצורה מזעזעת כולל דימומים. הייתי איתה בבית חולים בני ציון ואמרו לי שהיא לא תשרוד את הניתוח. השאלה היא - האם באמת יש מצב שהיא לא תשרוד את הניתוח ולמה ? כי אם יש אפשרות לנתח ולסיים את הכאב שיש לה בניתוח, אז למה לא? בנוסף אין לה יציאות רגילות כתוצאה מצניחת רקטום.

אורנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אמך אכן נשמעת לי כאישה בה הסיכון הניתוחי גבוה. ישנם ניתוחים שונים לתיקון פרולפס של הרקטום, חלקם יותר גדולים ומסוכנים וחלקם פחות, אולם בכל ניתוח, ובוודאי שבמצבה של אימך, ישנו סיכון. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום, בבדיקה קולונסקופיה , התגלה אצלי פוליפ גדול אשר מחייב ניתוח להסרתו. שאלותיי 1. מהו ניתוח זה , 2. באילו אמצעים משתמשים בניתוח 3. מה הסיכון? 4. האם יש אישפוז ולכמה זמן. 5. אני חבר מכבי עם משלים זהב , האם יש לך המלצה בשבילי? 6. האם הגידול סרטני או לא? נלקחה ביופסיה וזה נוסחה rectom biopsy ulcerated moderatly differentiated adenocarinoma with mucin production snomed : T68000 M-81403 ממצא רקטלי : קרוב לודאי SOL

דן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תשובת הביופסיה שאתה מתאר מצביעה לצערי שאכן מדובר על גידול ממאיר של המעי הגס. מאחר שאיני יודע היכן במעי הגס הוא ממוקם ומהם ממצאי שאר הבדיקות, איני יודע לפרט יותר על הטיפול המומלץ, הניתוח ומשמעותו, אולם כעיקרון ניתוחים כגון אלו כוללים לרוב את כריתת המעי הגס בו נמצא הגידול. האמצעים בהם משתמשים בניתוח, כולל האפשרות לבצע את הניתוח בגישה לפרוסקופית, תלויים במידה רבה במיקום הגידול, ההסטוריה הרפואית שלך, והעדפות המנתח. גם סיכוני הניתוח תלויים בסוגו. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה ומבלי להכיר את כל פרטי המקרה. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. אין פורום זה נוהג להמליץ על מנתח זה או אחר. בהצלחה.

שלום לך, האם הטיפול ב-HAL מתאים לכל סוגי הטחורים? תודה

אורית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. HAL מיועד לטיפול בטחורים פנימיים, והוא אחד מאמצעי הטיפול בבעיה זו. יש להתאים את אמצעי הטיפול המתאים לכל מטופל על פי מידת סבלו, ממצאי הבדיקה, ורצונו של המטופל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

תודה על המידע. היכן אוכל למצוא רופאים המטפלים ב-HAL?

שלון ד"ר אני יודע ששואלים אותך הרבה לגבי טחורים, אבל יש משהו שלא כ"כ ברור לי. בקצרה, רקע שלי- אני בן 25. לפני כ 3 שנים התחילו לי כאבים באיזור פי הטבעת. הבנתי שזה כנראה טחורים, גם יכולתי להרגיש משהו בולט. התחלתי להשתמש ברקטוצורין. פעמיים הייתי אצל פרוקטולוג שלא ראה כלום, אך בביקורים התופעות כבר עברו. שלשום, לאחר יותר משנתיים ללא כאבים ותופעות, חזרו לי הכאבים לאחר שהתאפקתי במשך חצי יום. ואני יכול להרגיש שם משהו חיצוני, ואין לי כרגע רקטוצורין. השאלה שלי היא כזאת- קראתי שיש מקרים שצריך לדחוף את הטחורים. את זה לא כ"כ הצלחתי להבין.האם זה משהו שעושים ברגע שהם חיצוניים? האם זה משהו שחייבים לעשות? ואיך עושים את זה? כי בפעמיים הקודות שזה היה לי, זה נעלם עם השימוש במשחה.. אני יודע שאתה בטח תגיד לי לגשת לרופא, ואני גם אגש אם אני אראה שהמצב לא משתנה, אבל אשמח אם תוכל לתת לי תשובה בינתיים לגבי דחיפת הטחורים. תודה רבה

האם יש קשר בין להגיע לסיפוק מיני , כלומר "לגמור", ובין טחורים? תודה

שלום! אני בת 40, בעשר שנים האחרונות נוטלת(לסרוגין) תרופות נוגדות דיכאון בגלל הפרעת חרדה. (מרוניל, אפקטין, ויאפקס XR) מההתחלה התרופות השפיעו לרעה על היציאות, מעולם לפני כן לא סבלתי מעצירויות או כל בעיה אחרת בסגנון. במשך כל הזמן הזה נטלתי כדורים טבעיים על בסיס סיבים או פרות יבשים והיה פחות או יותר בסדר. בשנה האחרונה שמתי לב להרעה בתופעה, יש לי קושי ביציאות למרות מה שאני נוטלת ואני כל הזמן עם "היד על הדופק" כלומר אם לא אקח את הכדור הטבעי אז לא תהיה יציאה, אבל מה שמלחיץ אותי יותר מכל זה שאין לי תחושה בבטן שאני צריכה לשרותים ואני פשוט מכריחה את עצמי לשבת בשרותים הרבה זמן (שזו בעיה בפני עצמה) ומתאמצת, על מנת להגיע לתוצאה. אציין שלפני 3 חודשים עברתי בדיקת קולונסקופיה והיא יצאה תקינה.העניין מאוד פוגע באיכות החיים שלי. שאלתי: האם זה יכול להיות קשור לבעיה של תנועתיות של המעי? לאיזה רופא עלי לגשת גסטרואנטרולוג או פרוקטולוג? מה המלצתך?

טל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. העצירות שאת מתארת אכן יכולה להיות קשורה לטיפול התרופתי שאת נוטלת, אך יתכן גם שהופיע במקרה בערך באותו זמן. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים , תוספי סיבים ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מומלץ להשתדל להמנע מישיבות ממושכות בשירותים. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגןאו לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם לאחר ניתוח פיסורה הסעכון לקבל שוב פיסורה הוא כמו לאדם שלא היה פיסורה? 2. האם ניתן לעשות פעם נוספת וכו' ניתוח פיסורה?

ציון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח לפיסורה נועד לפתור את הבעיה הנוכחית, ואין לו אפקט מניעתי כנגד הווצרות פיסורה בעתיד. על מנת להגדיל את הסיכוי שפיסורה לא תחזור, מומלץ להקפיד על הרגלי חיים וריכוך יציאות לטווח ארוך. אם מתרחשת פיסורה שנית, ניתן לבצע ניתוח בוסף, אולם יש לשקול בקפדנות את יתרונות הניתוח למול הסיכון המעט מוגבר בניתוח חוזר. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב.. גיליתי שיש לי שערה הפוכה בעצם הזנב!!! אני מפקד בצהל ובעתיד הקרוב אני צריך להתקדם ולקבל תפקיד חדש תפקיד חשוב שאני מעוניין בו מאוד רצית לקבל את עצתך עם לעשות את הניתוח או לא אין לי זיהום או הפרשות רק נפיחות באזור רציתי לדעת מה אתה ממליץ לי לעשות ולדעת אחרי כמה זמן אני יוכל לחזור לתיפקוד בצבא

דן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כעיקרון סינוס פילונידאלי ("שערה הפוכה") יכול ליצור עם הזמן דלקות חוזרות אשר יכולות להגדיל את שטח התהליך ולהצריך בהמשך ניתוח נרחב יותר לתיקונו, ולכן מומלץ כעיקרון לתקן סינוס פילונידאלי כירורגית. ישנן שיטות תיקון שונות, חלקן יותר מינימאליות עם שיעור הצלחה בינוני וחלקן יותר אגרסיביות עם שיעור הצלחה גבוה, ואין שיטה אחת מוסכמת על כולם. ניתוח כזה יכול לעיתים להיות כרוך בתקופת החלמה של מספר שבועות. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

אחי 40 ,סובל לאחרונה מפיסטולה ,בדיקות דם מצביעות על דלקת בגוף,לפני שבוע היה חום עם דלקת בגרון, היה היום אצל כירורג והוא נתן הפנייה לבית חולים במידה והכאב יחריף. קיימת בעייה נוספת: לפני 13 שנה אחי עבר כריתת אשך .האם חשוב שפרקטולוג יתייחס לנתון הזה? הבנתי שפיסטולה לפעמים נוצרת בגלל בעייה אחרת שקיימת בגוף.אילו בדיקות מומלצות כאשר מתגלה הפיסטולה?

קטי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי שהפיסטולה שאחיך סובל ממנה קשורה בדרך כלשהי לכריתת האשך לפני 13 שנים קטנה מאד, אולם תמיד צריך להציג בפני הרופא המטפל את ההסטוריה הרפואית המלאה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב, מדי פעם אני שמה לב שיש לי הפרשות מפי הטבעת (די דומות להפרשות מהנרתיק)האם זה נורמאלי? ממה זה נובע? והאם יש קשר לכך שילדתי לפני שנה?

ענת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו, ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, הבעיה שאת מתארת נשמעת לי בעיקרה כבעיה הקשורה לאיכות החיים ולא כבעיה מסוכנת. אם ישנה פגיעה ניכרת באיכות החיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לפני כשבוע וחצי התחילו לי גירודים בפי הטבעת. אני לא יכולה להצביע על שעות מסוימות ביום בהן הגירוד מתגבר אבל ישנן התקפות גירוד ממש חזקות. בנוסף יש לי חתך קטן באיזור וגם זה שורף ומגרד. לפני כשלושה שבועות הייתי אצל רופא עור והוא איבחן שיש לי קנדידה באיבר המין, נתן לי טיפול וזה עבר. חשוב לי לציין שכאשר היה לי את הקנדידה זה התפשט קצת לעבר פי הטבעת. כרגע אני מתלבטת עם לקחת ורמוקס או לקבוע תור לרופא . תודה

אלונה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני כגון האם ליטול ורמוקס ללא בדיקה באינטרנט. לגרד אבאלי יכולות להיות סיבות מרובות, תולעים היא אחת מהן, ולעיתים אנו אף לא יודעים מהי סיבת הגרד, ומטפלים בסימפטום בלבד. אם החלטת לפנות לבדיקה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום ד"ר עודד זמורה אני בת 45 שנה סובלת כל חיי מעצירות ( שותה לרוב תה טיבטי וכדורים ליציאות)תקופות ארוכות עם טחורים ( תחושה של סכינים בפי הטבעת) ותקופות של רוגע. לאחרונה ( שנתיים אחרונות) התחלתי לסבול מבריחת צואה בזמן שיעול לרוב אבל גם בזמן לחץ של גזים ובריחת שתן בלי שליטה כמעט במהלך כל היום ( טיפטופים ) ובשיעול בריחה חזקה יותר. מה יכולה להיות הבעיה ? ממה נובעת בעיה כזאת? האם אוכל לקבל המלצת טיפול או רופא? תודה מראש על תשובתך

סיגלית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. עצירות כרונית הכוללת מאמץ ארוך שנים בעת התרוקנות יכולים לעיתים להיות קשורים לפגיעה הדרגתית במנגנון סוגרי רצפת האגן. לרוב מומלץ בשלב הראון לטפל בעצירות בכדי למנוע החמרת נזק לרצפת האגן, ובשלב השני לטפל בקשיי השליטה אם ישנם. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, אני בת 33 וסובלת ממחלת קרוהן מאז גיל 17. המחלה רגועה רוב הזמן (מקבלת רפסאל ואימורן וחיה עם המחלה יחסית בשלום). לפני כשלוש שנים הופיעו טחורים ומאז הם באים והולכים בדרגות חומרה שונות. לפני כ5 חודשים החלו כאבים עזים באיזור הטחורים. לאחר הייעצות, קיבלתי משחה ואנטיביוטיקה (בשל חשש לזיהום בדרכי השתן) והכאבים חלפו לתקופה. לפני כחודשיים הכאבים חזרו בעצמות שלא הכרתי. כאבים חזקים הן בעקבות יציאות (ללא דימום) והם טרם היציאה - בעקבות מאכלים קשים לעיכול (למעשה בשלב זה, אחרי כל דבר שאני אוכלת מתחילים כאבים). לפני כיומיים הייתי אצל רופאה אשר בדקה והעלתה השערה שבכלל מדובר באבצס אינטרספינקטרי. הופנתי לאולטרסאונד טראנס רקטלי ולבדיקת MRI. לצערי התורים בקופ"ח ארוכים מנשוא (אחרי מרדפים רבים קיבלתי תור לעוד שבועיים). כעט יש בפני 2 בעיות, האחת - אני סובלת מכאבים נוראיים. לא אוכלת, לא ישנה, לא עובדת. ואין לי מושג איך אחזיק עוד שבועיים. הבעיה העיקרית היא - האם אני שמה את בריאותי בסיכון בזה שאני מחכה את השבועיים האלה (בייחוד לאור העובדה שיש לי קרוהן). מה לעשות? לחכות? לפנות למיון? מילא הכאבים - אבל האם אני מסכנת את בריאותי?

לי שלום, ראשית התנצלותי הכנה על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים השאלה נפתרה שכן למיטב הבנתי התור לבדיקה קרוב. אם בכל זאת יש שאלה רלוונטית אנא שלחי הודעה שנית. שתהיה שנה אזרחית של בריאות

שלום רב, אני סובל מעצירויות ובעקבות כך בוצאה בדיקת מונומטריה רקטלית בה נמצא ש: טונוס הסוגר תקין נמוך במנוחה וירוד במקצת בכיווץ יזום. הופק RAIR. רגישות רקטלית ירודה במקצת. בלון לא נפלט. פתיחת סוגר תקינה בזמן התרוקנות. מה המשמעות של תוצאות הבדיקה? מהו RAIR?

רוני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. RAIR הוא רפלקס תקין בו יש כווץ של שריר פי הטבעת בתגובה לניפוח של בלון ברקטום. הופק RAIR פירושו שמבחינה זו המצב תקין. קשה מאד לפענח בדיקת מנונטריה מבלי לדעת בדיוק מדוע בוצעה ומה היו ממצאי הבדיקה הגופנית ושאר בדיקות איזור פי הטבעת, אולם בהנחה שהיא בוצעה בשל עצירות, העובדה שלא נפלט בלון מחשידה לקושי בהרפיית שרירי רצפת האגן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום בני בן ה12 סובל מעצירות ואנקופרזיס מגיל 4 גיליתי את הבעייה פניתי לכמה וכמה רופאים והילד טופל בחוקנים ושמן פרמין הטיפול לא כל כך עזר כי הילד גדל וסירב להמשיך עם החוקנים עברנו לטיפול בנורמלקס וגם זה לא כל כך עזר . ליפני 7 ימים הילד לא יכל לתת שתן פניתי לבית החולים ולאחר צילום בטן ואולטרסאוד גילו צוואה רבה בבטן שלו הילד אושפז במשך שבוע בבית החולים וקיבל פעמיים ביום חוקנים עשו לא בירורים כמו בדיקות דם ולקחו לא ביופסיה גם . נתנו לנו הפניה גם לבדיקה שניקראת מנומטריה רקטלית אני ממש חסרת עונים לא יודעת כבר מה לעשות . בבקשה תנו לי פתח קטן לפתור את הבעייה של הילד שלי בתודה מראש אורית

שלום, אני בשבוע 35 להריון, אמורה לעבור קיסרי באמצע ינואר. לפני כשבוע יצאו לי שני טחורים ומצבם רק הולך ומחמיר, למרות הטיפול בהם (שטיפות, משחות, תמיסת מגנזיום וכו'), שום דבר לא עוזר או מקל. אני מאוד רוצה להרגיע את המצב לפני הלידה, יש משהו שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב? או שאני חייבת לחכות לתום ההריון? אני ממש סובלת, כאבים בעת הישיבה בשירותים (אפילו במתן שתן), כאבים בכל שעות היום (לא משנה התנוחה בה אני נמצאת) ודימום כל הזמן. חייבת עזרה. המון תודה

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים יש הטבה עצמונית מסויימת. כעיקרון, אנו משתדלים להמנע מפעולות כירורגיות במהלך הריון אם ניתן. בנוסף לאמצעים שציינת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הסבל עדיין ניכר, ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בכל מקרה, סביר שלאחר התאששות המלידה יחול שיפור הדרגתי. בהצלחה.

מהי שיטת טיפול מומלצת יותר כאשר משתמשים בשיטה של קשירת עורקים מזיני טחורים?

שלום רב, HAL ו THD הם למעשה שמות מסחריים של 2 מכשירים של חברות שונות שעובדים על אותו עיקרון של קשירת עורקי הטחורים בהכוונת דופלר. ההבדל בין הפעולות לא נעוץ כל כך במכשיר אלא בטכניקה בה משתמש הכירורג (עם או בלי "פליקציה"- תפירה של מקטע רירית) וסוג ההרדמה בה משתמשים (רוב הכירורגים הקולורקטאליים בישראל מבצעים פעולה זו בחדר ניתוח בהרדמה). קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, אני בן 27 ומאז ומתמיד, כמעט לאחר כל יציאה, אני מנגב בצורה טובה ויסודית, ואז, זמן מה לאחר מכן (כשעה, יכול להיות יותר או פחות) אני שוב צריך לנגב. כאילו שלא ניגבתי טוב בפעם הראשונה. בעצם, יוצאת עוד קצת צואה לחה, כאילו שלא נגבתי טוב בפעם הראשונה. וכך יכול לחזור על עצמו כמה פעמים במהלך היום: מנגב, ושוב יוצא קצת, מנגב ושוב יוצא קצת. כשאני מתעורר בבוקר זה כבר עובר. אציין שזה כמעט תמיד די לח כשאני צריך לחזור ולנגב. האם זה נורמלי? האם צריך וכדאי לבדוק את זה? מה אפשר לעשות עם זה? תודה!

איציק שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונתך מחשידה למעט בריחה של צואה נוזלית מפי הטבעת, וסביר שהיא בעיקרה בעיה של איכות חיים. ניתן לנסות להקטין את כמות הנוזל החפשי ביציאות על ידי שימוש בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא. אם אין הטבה ויש פגיעה ניכרת באיכות החיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני בן 23, פעם ראשונה שהופיעו לי טחורים הייתה בצבא בגיל 20 מדומני,הרופא לא בדק אפילו ורק הביא לי משחה להקלה,הכאב עבר לאחר כשבועיים. לאחר כשנתיים זה חזר הלכתי לרופא משפחה ופרוקטולוג כאשר ההבחנה הייתה "טחורים חיצוניים" שאין מה לעשות איתם מלבד ,ונתן לי משחה"רקטוצורין" אם איני טועה, כאשר מהפעם הראשונה שהופיעו הטחורים נשארה התופעה שלאחר יציאה פי הטבעת נשאר "בולט" ,הבנתי שזו צמיחת פי טבעת אך יכול להיות שאני טועה, לפני כיום אחד אני חש אי נעימות ומזהה שכנראה שוב מתחילים לי טחורים,אין לי דם ביציאות,לא מתאמץ ביציאות,לא יושב זמן ארוך במיוחד בשירותים(מקס' 5 דקות), מה אני יכול לעשות על מנת שגם הסבב הזה יעבור מהר או למנוע את ההתפתחות שלו הפעם? בתודהמראש, מאיר.

מאיר שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, לאחר בדיקות אצל מספר מומחים - קיבלתי המלצה גורפת לעבור ניתוח פיסורה. אך כשאני קורא בפורומים, אני קורא על אינסוף בעיות שצצו לאחר הניתוח, כולל מקרים שהפיסורה חזרה. למעשה, עוד לא קראתי בשום מקום על "סיפור הצלחה" - כלומר, על מישהו שעבר ניתוח פיסורה, וכמו בסיפורים - נהיה בן אדם חדש תוך שבוע-שבועיים. האם להניח מזה ש"סיפורי ההצלחה" פשוט לא מגיעים לפורומים ?? אני מודאג מאוד מהאופציה על פיה אעבור את הניתוח, על כל תופעות הלוואי והסיכונים, כשבשורה התחתונה אמשיך לסבול מהבעיה ואתחרט שהלכתי לניתוח. אשמח לתגובתך. תודה רבה.

ידין שלום, שיעור ההצלחה של ניתוח לטיפול בפיסורה שמבוצע באינדיקציה הנכונה ובמיומנות מגיע לכ 95% ורוב המנותחים אכן מחלימים תוך שבועיים- שלשה. שיעור חזרת הפיסורה כמו גם שיעור הסיבוכים בניתוחים אלו נמוך (פחות מ 5%). בהצלחה

אני בת 54 עם עבר של אבצסים/פיסטולות שנשנו כארבע פעמים במהלך תשע עשרה השנים האחרונות. אדביק כאן תוצאות בדיקת TRUS שהפרוקטולוג דרש, ושבלעדיהן לא רצה להמשיך קשירות טחורים שאלותי: 1. האמנם לא מומלץ (או אסור בתכלית האיסור, או אולי אפשר?) לעבור המשך קשירת טחורים עד סיום ניתוח הפיסטולה? 2. כמה מהר אוכל לעבור את ניתוח הפיסטולה וכמה הוא עלול להיות דחוף? 3. אולי אפשר בבקשה להסביר לי בקצרה מה פשר כל הדפקטים האלה/האם זה סיפור מה(( תרתי משמע או שיש תקווה? :) ועכשיו הרי התוצאות (ללא הגהה): אולטרסאונד אנאלי/רקטלי סוג מתמר: 1850 7 MHz תדירות: רקטום: תעלה אנאלית עמוקה: סוגר הפנימי מעובה בצד הימין ועם דפקטים בשעה 6 ובשעה 11 סוגר החיצוני עם דפקט ההצטלקות בשעה 6 ממצא עם אקוגניות באיזור אינטרספינקטרי בשעה 5-6 תעלה אנאלית מרכזית סוגר הפנימי מעובה בין השעות 1-20 ועם דפקט בין השעות 4-19 סוגר החיצוני עם דפקט בשעה 5-6 ממצא היפואקואי באיזורהאינטרספינקטרי בשעות 4-5 תעלה אנאלית שטחית ממצא היפואקואי בשעה 5 ואקוגניות מעורבת בשעה 3 התרשמות: דפקטים ועיבוי בסוגר הפנימי כמתואר בתעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. דפקט בסוגר החיצוני בשעה 5-6 לאורך תעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. דפקט בסוגר החיצוני בשעה 5-6 לאורך תעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. ממצא היפואקואי באיזור האינרטרספינקטרי עם אקוגניות מעורבת לאחר הזרקת מי חמצן מתאים לתהליך מורסתי עם הופעת טרקט של פיסטולה אינטרספינקטרית בשעה 4-6 שאלותי: 1. האמנם לא מומלץ (או אסור בתכלית האיסור, או אולי אפשר?) לעבור המשך קשירת טחורים עד סיום ניתוח הפיסטולה? 2. כמה מהר אוכל לעבור את ניתוח הפיסטולה? 3. אולי אפשר בבקשה להסביר לי בקצרה מה פשר כל הדפקטים האלה/האם זה סיפור מה(( תרתי משמע או שיש תקווה? :) ועכשיו הרי התוצאות (ללא הגהה): אולטרסאונד אנאלי/רקטלי סוג מתמר: 1850 7 MHz תדירות: רקטום: תעלה אנאלית עמוקה: סוגר הפנימי מעובה בצד הימין ועם דפקטים בשעה 6 ובשעה 11 סוגר החיצוני עם דפקט ההצטלקות בשעה 6 ממצא עם אקוגניות באיזור אינטרספינקטרי בשעה 5-6 תעלה אנאלית מרכזית סוגר הפנימי מעובה בין השעות 1-20 ועם דפקט בין השעות 4-19 סוגר החיצוני עם דפקט בשעה 5-6 ממצא היפואקואי באיזורהאינטרספינקטרי בשעות 4-5 תעלה אנאלית שטחית ממצא היפואקואי בשעה 5 ואקוגניות מעורבת בשעה 3 התרשמות: דפקטים ועיבוי בסוגר הפנימי כמתואר בתעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. דפקט בסוגר החיצוני בשעה 5-6 לאורך תעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. דפקט בסוגר החיצוני בשעה 5-6 לאורך תעלה האנאלית העמוקה והמרכזית. ממצא היפואקואי באיזור האינרטרספינקטרי עם אקוגניות מעורבת לאחר הזרקת מי חמצן מתאים לתהליך מורסתי עם הופעת טרקט של פיסטולה אינטרספינקטרית בשעה 4-6

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט על סמך פענוח אלטרסאונד בלבד וללא בדיקה.כעיקרון הפגמים בשרירי הסוגרים יכולים להיות כתוצאה מפיסטולות מהן סבלת בעבר או מהטיפול בהן. הגישה לטיפול באבצס האחורי שרואים באלטרסאונד כמו גם מידת הדחיפות תלויה בתלונותיך ובממצאי בדיקת איזור פי הטבעת. ככלל, נראה לי שעדיף להמנע מפעולות פולשניות לטיפול בטחורים בנוכחות אבצס או פיסטולה אם לא חייבים.

תודה רבה. נבדקתי,ולפי דעתו של ד"ר גרינשפן לא קיים אבצס, וגם לא פיסטולה - כלומר היא סגורה ואין טעם לפתוח אותה, גם הטחורים לדעתו לא מצריכים קשירות או כל התערבות. בקיצור, רוב מהומה על לא דבר:)(פירוש שלי). נוח לי לקבל חוות דעת שניה זאת, ולא אחפש שלישית:-) תודה על ההתייחסות המהירה

שלום רב דר זמורה אתחיל בהיסטוריה הרופואית שלי בן 50 עברתי לפני 4 חודש ניתוח כריתת מעי שמאל עקב דברטיקוליטיס קשה לפני שבוע דימום חד פעמי מפי הטבעת בזמן יציאה ולא בצואה הופנתי לקולונסקופיה נלקחה ביופסיה עקב רירית לא סדיר סדירה באזור הרקטום והנה התשובה של הביופסיה אבחנה BIO-11972/1 CHRONIC AND ACUTE PROCTITIS NO GRANULOMATA IDENTIFIED T68000 M42100 שאלותי 1. האם יש קשר בין הדלקת הכרונית ברקטום לבין הניתוח שעברתי 2. מיהו הרופא המטפל בדלקת הכרונית של הרקטום 3. מהו הטיפול המקובל לתת במקרה כזה האם הוא לכל החיים אציין שאין לי יותר דימום תודה רבה

ניסים שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דלקת של הרקטום עצמו לרוב לא נובעת ממחלה דיברטיקולארית ולכן ספק אם נובעת מהניתוח שעברת או מהמחלה בגינה נותחת. הרופא העיקרי המטפל בבעיות אלו הוא גסטרואנטרולוג, ואם כיום אתה לא סובל מכלום ספק אם אתה זקוק לטיפול כלשהו פרט לאולי מעקב וביקורת.

אני סובלת מפיסורה מזה זמן רב, וכנראה שאעבור ניתוח. יש לי תופעה מוזרה שהייתי שמחה להבין למה זה קורה - אין לי כאבים בכלל בזמן היציאה,הכאבים מתחילים כשעה לאחר מכן, ובמשך כארבע שעות לאחר מכן - רק הולכים ומתחזקים והופכים לבלתי נסבלים מרגע לרגע, עד שנרגעים ועוברים (עד ליציאה הבאה). מעניין אותי לדעת מה בדיוק קורה שם, ואיך קורה שהכאבים מגיעים זמן רב אחרי היציאה ולא בזמן היציאה?

יעל שלום, אכן, אפייני שכאבים הקשורים בפיסורה מתחילים מיד עם היציאה, ונמשכים לאחריה, וכאב שמתחיל רק כשעה לאחר היציאה פחות שכיחים. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום דוקטור יש לי שאלה מביכה אבל רוצה לדעת עברתי קשירת טחור לאחר שהוא נופל יש סיכון בסקס אנאלי? כלומר אני מסתכנת שירד דם? סליחה על אי נעימות של השאלה

יסמין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קשירת טחורים גורמת למעין פצע מקומי הנרפא הבדרגה בטווח ממוצע של כ 4-6 שבועות. לאחר סיום הריפוי, אין מניעה לקיום יחסי מין אנאליים. קודם לכן, הסיכון הוא בעיקרו לדמם קל, ולרוב אין סיבוכים מסכני חיים.

היום עברתי קשירת טחור האם אמור לכאוב לי קצת? ואם כן מתי הכאב עובר? זה הרגשה של כאב ולחץ (כואב קצת הכאב אפשר לסבול)

אור שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שכיח שקשירת טחורים מלווה בכאב מתון למספר ימים ותחושה קבועה של צורך להתרוקן, שחולפות לרוב לאחר מספר ימים.

שלום, התגלה אצלי שיערה הפוכה בעצם הזנב , הייתי אצל מספר פרוקטולוגים ואמרו לי שאני צריך לעבור ניתוח. השאלה היא איפה עדיף לעבור את הניתוח בתל השומר , ברזילי ? אמרו לי גם שיש מספר אנשים בכל בית חולים שיכולים לנתח ואין לי אפשרות לקבוע עם מישהו מסוים..אולי בכל זה אפשרי?

שלומי שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בטוחני שישנם מומחים טובים היודעים לבצע ניתוח לסינוס פילונידאלי ("שערה הפוכה") כהלכה. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום, קראתי את התשובה שרשמת בקשר לשאלה של שלומי..והבנתי בעצם שעברתי את הניתוח שהסברת עליו.. אני בתור חיילת קיבלתי 7 ימי ג'..השאלה שלי האם אתה חושב שאני אקבל עוד ימי ג' אחר כך?? וכמה זמן בערך לוקח עד שהמקום ניסגר סופית?

לאחר שיצאו לי טחורים הרופא המליץ לי להשתמש במשחת פרוקטו-גליבנול. מרחתי אותה לסירוגין כשלושה שבועות. ביומיים האחרונים אני מרגיש מעין צריבה ורצון עז לגרד באיזור.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם הופיע גרד חדש הייתי ממליץ להפסיק את השימוש במשחה, ולהוועץ שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לצערי מעבר לכך אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, כמעט שנה שאני סובלת מגרד בפי הטבעת,מציק מאוד, אך אני יותר מוטרדת ממה הגרד מסמל (דלקות, סרטן וכו) יותר מאשר הגרד עצמו. שמתי לב לדברים הבאים: הגרד הוא תמיד במקום מסויים ולא משתנה (כלומר נקודה מסויימת בעור), אינני סובלת מעצירויות/שילשולים ואין לי בריחת צואה כלשהי. עקבתי אחרי הגירודים ובדקתי אם יש תולעים - ולא מצאתי. אין זמנים מיוחדים לגרד, מופיע במשך כל היום, אולי יותר לפני יציאות. אבל גם אחרי. אינני מנקה יותר מדי או פחות מדי את האיזור, אני משתמשת במגבונים אחרי יציאות מה שכן הבחנתי זה שבבקרים (אחרי שהתקלחתי ולא הייתי עדיין בשירותים) - הייתה לחות באיזור הגירוד (אך לא שאריות צואה). כמו כן אני לא שותה יותר מהנורמל. התזונה שלי נורמלית, אני ספקית קפה לא קטנה וגם שוקולד (קראתי שיתכן קשר) אינני סובלת באופן מיוחד מטחורים, יש לי אחד סימפטי שבד"כ לא מהווה בעיה. ניסיתי לפרט את כל הדברים החשובים, מקווה שתוכלו לתת לי תשובה (מבלי לשלוח אותי לרופא..) תודה רבה

רוני שלום, לרוב גרד אנאלי הוא בעיה של איכות חיים ונדיר שהוא מבטא משהו מסוכן כגון גידול או דלקת, אבל לצערי לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. פרט לכך, פרטת יפה את הגורמים שיכולים להחמיר גרד, ואם הוא מספיק מציק לך את יכולה לנסות להפסיק זמנית צריכת מוצרים שיכולים להחמיר גרד ולראות אם יש הטבה.

שלום, אני סובל כבר שבוע מכאבים חריפים מהתלקחות של טחורים, כנראה פנימיים. בכל בוקר יש לי יציאה רכה המלבה את ההתלקחות ומכאיבה בצורה שקשה לתאר במילים שלא נמוג גם כשאני נוטל נורופן ועזראקאין לאילחוש מקומי. אני סובל מטחורים קרוב ל 20 שנה והפעם האחרונה שבה היה לי התקף הייתה לפני 15 שנה. במהלך תקופה זאת שמרתי על תזונה והיגיינה ובכך נמנעתי מהתקפים ע"י "טקס" טיפול מניעתי בכל בוקר לאחר "יציאת הבוקר" שכלל מקלחת, החדרת הטחורים החיצוניים פנימה ומנוחה בישיבה. שאלותיי: - האם ישנו טיפול אנטי דלקתי (לטווח הקצר) שיכול לגאול אותי מההתלקחות ומהכאבים? - האם ניתן לבצע ניתוח או כל פעולה אחרת בזמן התלקחות? - האם לאחר טיפול כירורגי כלשהו וניהול אורח חיים בריא עם תזונה נכונה ויציאות רכות וללא מתח אוכל להיפטר מהטחורים? תודה

ניצן שלום, כאב כפי שאתה מתאר יכול להחשיד לפיסורה בפי הטבעת או לטחורים חיצוניים שיש בהם קרישי דם. לא שכיח שטחורים פנימיים גורמים לכאב עז כזה. הטיפול בכל אחד מהמצבים שציינתי שונה, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

דר זמורה שלום רב המלצתך לדימום מפי הטבעת לבצע בדיקת של המעי הגס כדי לשלול מקור של דמם מהמעי מהי אותו בדיקה שמומלץ לעשות אותה האם מדובר בקולונוסקופיה ? תודה רבה

אורלי שלום, סוג הבדיקה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגיל צעיר (פחות מ 50) וללא סיפור משפחתי ניתן פעמים רבות להסתפק בבדיקה חלקית של המעי הגס כגון רקטוסקופיה או סיגמואידוסקופיה. בגיל מבוגר יותר או בנוכחות גורמי סיכון מומלץ לבצע קולונוסקופיה מלאה.

גוש ריקמתי בגודל 30X30 מ"מ מערב את האורטר הדיסטלי, הגוש הרטריפריטונאלי סמוך ובלתי נפרד מלולאת מעי דק,עם רושם לעיבוי דופן של הלולאה באיזור. האם מצב כזה מאפשר ניתוח?

מני שלום, לא ברור לי מהודעתך מה מקורו של הגוש שאתה מדבר עליו, ולא יהיה אחראי מצידי לתת לך יעוץ בנושא חשוב כגון זה על סמך משפט בודד כזה או אחר מבלי להכיר את כל פרטי המקרה ולראות את התמונה הכללית. מציע להתייעץ האופן מפורט ומלא עם מומחה בתחום הגידולים שעליהם מדובר.

ברצוני לדעת א. האם טרומבוזה זה טחורים? או שזה 2 דברים שונים? ב. האם אפלומיצין יכול לעזור לטרומבוזה בישבן? ג. האם יש משחה אחרת שצריך למרוח על טרומבוזה בישבן? בתודה, סנדי

סנדי שלום, יתכן שבמונח "טרומבוזה" הכוונה היא לטחור חיצוני טרומבוטי, דהיינו טחור חיצוני עם קריש דם. המהלך הטבעי של קריש דם זה הוא ספיגה עצמונית בטווח זמן ממצוע של כשבועיים. משחת אפלומיצין אינה טיפול מקובל לבעיה זו. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. ניתן למרוח משחות מקומיות לטיפול בטחורים. אם אין הטבה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, לפני כמה ימים הייתי אצל פרוקטולוג שאבחן שיש לי אבצס מזוהם בעצם הזנב. קיבלתי אוגמנטין 875 מ"ג. בינתיים רק היום הכאב החל לדעוך אבל המקום נשאר נפוח. האם יש צורך בניקוז או לחכות עד לגמירת האנטיביוטיקה? האם התופעה חוזרת כמו לדוג "דלקת שן הבינה"-עד שלא מנתחים לא עובר?

מיכל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לעיתים אבצס לא מוקל על ידי טיפול אנטיביוטי ונזקק לניקוז כירורגי. אם אין הקלה ניכרת באבצס מומלץ לפנות לבדיקת כירורג חוזרת. בעיקרון, אם יש סינוס פילונידאלי, יש סיכוי לסבל מתמשך או להתקפים חוזרים, ולאחר החלמה מאבצס זה מומלץ להתייעץ שוב עם כירורג לגבי הצורך בניתוח אלקטיבי לכריתתו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

ליפני 3 ימים היא לי גירוד בתוך פי הטבעת (כביכול רגיל) ו אני אוהב להכניס את האצבע שלי לבפנים ולגרד ולהתעסק עם המקום ועכשיו פתאום יש לי מן גירוי\רגישות מן כאילו השריר באזור תפוס או נפוח למרות שלא רואים הבדל והיציאות שלי לא אותו דבר ואני מתקשה יותר להיות בשירותים-אני צריך ללחוץ יותר בישביל שה צואה תצא עכשיו מידי פעם זה מתחלש אבל זה ככה לאורך כבר 3 ימים ואני לא יודע מה זה אולי פצעתי משהו אולי כיווצתי שריר אני לא יודע ואני מתבייש ללכת לרופא בבקשה עזרה אגב יש לי IBS אבל לא חושב שזה קשור כי הייתי הרבה זמן עם יציאות נוחות ו ללא שום אי נוחות באזור אז יש אולי כיוון מה זה ?

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, מומלץ להפסיק להכניס את האצבע לבפנים ולגרד ולהתעסק עם המקום. אם אין הקלה תוך מספר שבועות מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי תינוק בן 11 חודשים בשבוע האחרון הרגשתי גוש קטן פמימי באיזור פי הטבעת ונפיחות מעל הפי מאוד כואב שמנגבים לו לאחרונה קיבל אנטיביוטיקה חדשה בעיות אוזניים האם זה קשור

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לצערי אינני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי. מציע להתייעץ עם רופא ילדים.

בימים האחרונים(לדעתי שבוע)גיליתי גוש בצד שמאל של פי הטבעת,הוא לא כואב או גורם חוסר נוחות,קראתי שזה יכול להיות קריש דם מלחץ שיתמוסס כעבור מספר ימים,סתם מתעניין בנושא...

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא / תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, אבצס סביב פי הטבעת, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם מופיע סבל כלשהו כגוןכאבים, חום, החמרת נפיחות וכד' יש לפנות לבדיקה.

אני כמעט בת 18. היום בבוקר הרגשתי צורך במתן צואה. הלכתי לשירותים והיה לי קצת קשה להוציא אותה, אבל לא משהו מיוחד. הרגשתי כאב קטן אבל כמו שאמרתי לא משהו מיוחד. כשבאתי לנגב ראיתי את האסלה מלאה בדם, כלומר המים קיבלו צבע אדום והצואה שם. זה היה נראה כמו מחזור עם צואה, אבל זה ממש לא מחזור. בניגוב היה רק סימנים, יותר נכון סימן פס כזה בצד אחד. מכאן התחילה הפאניקה. מרוב הלחץ הלכתי עוד 3 פעמים לשירותים (ככה אני, כשלחוצה התסמין הראשון שתוקף אותי זה הבטן) בפעם הראשונה לאחר המקרה, לא ירד דם לתוך האסלה רק היה טיפהלה סביב הצואה. בניגוב היה דם ואז עוד פס כזה בניגוב השני. בפעם השלישית כבר לא היה כלום באסלה ובנייר היה רק פס כזה בצבע אדום. חשוב לי לציין שאני נכנסתי לפאניקה שאין כמותה . בחיים לא חשבתי אני אתקל בתופעה הזו בגיל 17 ו8 חודשים. האם יש סיבה לדאגה? לאן הלאה? תודה רבה רבה

יעל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 18 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי באיזור פי הטבעת כגון טחור פנימי שמדמם מעט גבוהים בהרבה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם בכל זאת בדמם מתמיד או חוזר על עצמו לעיתים תכופות מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

חברה התקשרה אלי בהיסטריה. היא ובעלה "שיחקו" במשחקי מין והוא החדיר לה מעין ויברטור קטן מסיליקון לטוסיק... והדבר הזה נבלע לתוכה. היה לה צורך להתפנות, אבל מרוב היסטריה היא הורידה את המים ולא בדקה אם הויברטור הזה יצא או לא החוצה עם הקקי. היא לא תלך בחיים לבדיקה רפואית, בגלל מבוכה והיסטריה. מה עליה לעשות? איך היא יכולה לדעת אם זה יצא? יש לזה השלכות מסוכנות? תודה בשמה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים הבעיה נפטרה מאליה. בעיקרון אם אין כאבים או סבל כלשהו, סביר לחכות בסבלנות עד שהמכשיר יפלט מאליו. בכל בעיה כגון כאבים בפי הטבעת, בבטן או באגןיש לפנות למיון.

שלום מהיום בבוקר קמתי עם תחושה מוזרה בפי הטבעת וככל שהתקדם היום הכאב התחזק ועכשיו אני בקושי יושב בחיים לא סבלתי מבעיות מעי כלשהן ואין לי דם בצואה רק כאבים ונפיחות אדומה גדולה למדי אשמח לעזרה תודה

אבי שלום, ממצא כפי שאתה מתאר יכול להחשיד לאבצס בפי הטבעת, בעיה הדורשת טיפול כירורגי דחוף. ממליץ לפנות בהקדם לחדר המיון לבדיקה.

מחפש מומחה לכירורגיה של המעי בעיקבות דיברטיקוליטיס חוזר

ויבל שלום, כל מומחה לכירורגיה קולורקטאלית הוא בהגדרה מומחה לכירורגיה של המעי, והיום ברוב בתי החולים בישראל יש מומחה או מומחים לכירורגיה קולורקטאלית. ישנם גם כירורגיים כלליים המנוסים בניתוחי מעי, גם מבלי הכשרה ספציפית בתחום זה.

אני ילידת 1967. נולדתי עם איטמות פי הטבעת ובגיל שנה וחצי עברתי ניתוח שחזור של פי הטבעת. אין לי שרירים רצוניים במקום וקיים רק השריר הבלתי-רצוני. בנוסף אני סובלת מסימפטום המעי הרגיז, קיימת רגישות גנטית במשפחה בנוגע למע' העיכול ואצלי כל העניין מוקצן יותר. כל ילדותי סבלתי מתופעות של שלשולים בתדירות גבוהה וכמובן בריחת צואה גם כשהמצב היה תקין. עצירות - כמעט ולא היתה לי. בבגרות המצב השתפר מאד, אך הרגישות של מע' העיכול ניכרת תמיד (אפילו בחילופי מזג אויר...). מזה כשלוש שנים המצב השתפר פלאים וזאת לאחר שהפסקתי לאכול עוף ובשר. התחלתי "להנות" מיציאות פחות או יותר קבועות וטובות, כך שאפשרו לי אפילו שליטה מסוימת בעניין. בשנה האחרונה התחלתי לסבול מתופעות של צואה משחתית עם נפיחויות בבטן. בבדיקות דם, שתן וצואה לא נמצא דבר. ולאחר שחידשתי שימוש ב"אגיוקור" המצב השתפר. זאת רק למשך כשלושה חודשים. כעת ומזה כחודשיים חזר המצב לקדמותו - הצואה משחתית ויש לי יציאות 24 שעות ביממה... כל הזמן הצואה "זולגת" החוצה טיפין טיפין (אני יכולה לעשות שימוש בגליל נייר שלם בשעתיים...). כל זה למרות שאני מקפידה על תזונה נכונה ואני לא "הרפתקנית קולינארית". אני לא עושה שימוש סדיר בתרופות כלשהן. אודה על עצתך.

שלום רב, מום מולד מהסוג שאת מתארת, הנקרא "איפרפורייטד אנוס", אכן מלווה פעמים רבות בפגיעה בהתפתחות שרירי הסוגרים, ובתחושה ירודה באיזור פי הטבעת המקשה על זיהוי צורך להתרוקנות בזמן. יציאות משחתיות יכולות ללא ספק לפגוע בשליטה, ופעמים רבות אנו מוסיפים במטופלים אלו גם תרופות נגד שלשול כגון אימודיום, בנוסף לתוסף סיבים כגון אגיוקור, אולם חשוב לבצע מהלך כגה תחת הכוונה רפואית צמודה. מבחינת אפשרויות כירורגיות לשיפור השליטה, האפשרות העיקרית שניתן להציע היא השתלת סוגר תותב סביב פי הטבעת, שיכול פעמים רבות לשפר את איכות החיים, אולם חשוב להבין שמדובר בניתוח לא קטן ולא נטול סיכונים.

עברתי לפני שלושה חודשים וחצי נתוח פיסטולה לאחר הנתוח המנתח השאיר חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ למיטב הבנתי אמור להרפות באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. , בביקורת האחרונה שהיתה לי המנתח אמר שהנתוח הצליח אבל צריך להמתין לסגירת החריץ ,מה יכולות להיות הסיבות שהחריץ עדיין לא נסגר ויש הפרשות ??? נאמר לי שיש טכניקת צריבה שיכולה לעזור בהחלמה , האם ידוע לך פרטים ? זה כואב ?

דורון שלום, כעיקרון ריפוי פצע תלוי בגורמים רבים הכוללים את אורך ועומק הפצע, התנאים המקומיים בפצע, ויכולת הגוף שלך לרפא פצעים, ולכן ישנם פצעים הנרפאים מהר יותר ואחרים לאט יותר. מעבר לכך, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט. בנוסף להפקדה על הגיינה מקומית, ישנם חומרים שונים שניתן להשתמש בהם לעידוד פצעים קשי ריפוי, כולל חומרי חבישה שונים, חומרים שניתן לצרוב בהם את הפצע במרפאה (למשל חומר שנקרא סילבר ניטראט), ולעיתים רחוקות אף תאים מעודדי ריפוי שניתן להזריק לפצע (אולם נדיר שנזקקים לכך בפצעים מעין אלו).

בס"ד, אתמול עברתי קולונוסקופיה ארוכה,וזאת כחלק ממעקב אונקולוגי לאחר כריתת מעי גס ממאיר+טיפול כימוטרפי שעברתי בעבר. בקולונוסקופיה הנוכחית נלקחה ביופסיה ונשלחה לפתולוגיה. הממצאים האפשריים שהרופא הגסטרואנטרולוג מבקש לבדוק : "בגובה 70 ס"מ סמוך להשקה, רירית בצקתית והיפרמית עם כיב מוארך.חשד לסגמנט קוליטיס ללא פוליפים" ממצאים: "חשד לסגמנט דלקתי ." האם תוכל להאיר את עיני במה מדובר???? תודה מראש זהבית

זהבית שלום, התאור שאת מפרטת מעלה לדעת הבודק חשד לדלקת מסויימת במקטע מעי סמוך לחיבור המעי שבוצע בניתוח. קשה לי לתת לך יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, אולם בכלליות ניתן לומר שאם הבדיקה בוצעה כבדיקה שגרתית, אין לך שום סבל או תלונות, והביופסיה תראה אכן דלקת בלבד, כנראה שאין לממצא חשיבות משמעותית.

אני כותבת כאן משום שאיני יודעת לאן לפנות. מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי חתיכת עור קטנה בקצה פי הטבעת. מעולם לא ייחסתי לזה חשיבות, למרות שלפעמים עם יציאות היה לי מעט דם וקצת כאב. בשבוע האחרון אני מרגישה כי זה מחמיר, יש הרבה יותר דם והרבה יותר כואב ושורף לי. אני בתחילת שנות ה-20 לחיי, ומשום שחתיכת העור הזה הייתה לי תמיד אני לא חושבת שסביר שזה טחורים. אולי אני טועה. מה זה יכול להיות, לאיזה רופא צריך לגשת כדי לבדוק את זה ומה אפשר לעשות כדי לטפל בבעיה? תודה מראש.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לקפל עור באיזור פי הטבעת, והתלונות על צריבה וכאבים יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה, טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד, אשר יכולים להיות קשורים או לא קשורים לקפל העור שאת מציינת. מעבר לכך אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום פורום יקר, זה מספר שנים רב יש לי קולוסטומי אני סביבות גיל 40 שאלתי האם ניתן להרות עם קולוסטומי.? וכמובן האם זה כרוך בסיכון.? בתודה מראש.

רונית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בוודאי שניתן להרות עם קולוסטומי, ולרוב הסיכון אינו מוגבר, אולם בכדי לתת יעוץ פרטני אחראי יש להכיר את כל המידע הרפואי הקשור במחלתך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לייעוץ מסודר.