פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

יש לי כבר קרוב לשבועיים הרבה מאוד דם ביציאות, בלי כאבים בכלל, גם ביציאות רכות, יש לי גם כמה פעמים יציאות רק של דם. האם תופעה זו יכול לנבוע מטחורים?? תודה מראש על המענה.

סם שלום, דימום כפי שאתה מתאר יכול בהחלט לנבוע מטחורים פנימיים, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על המענה המפורט. אני באמת יעשה תור לרופא. בנוסף למה שתיארתי, יש לי גם קצת שינוי ביציאות, לפעמים מאוד רך, לפעמים רירי, זה גם מדאיג אותי קצת. אני מקוה שהרופא יוכל לענות על הכל. תודה

אני בן 29 לא ידוע לי על מחלות מעיים בבני משפחה. תודה

ד"ר נכבד שלום, קרוב משפחתי אובחן כסובל מגרורות (בכבד, פריטונאום וכניראה מדיאסטינום) של סרטן קולורקטלי. הגרורות ניראו ב- CT לפני כ-4 חודשים (הגידול התחיל לפני כ- 5 שנים). רציתי לדעת, מניסיונך כמה חודשים חיים בממוצע מרגע שיש גרורות? ראיתי באינטרנט שהשרידות ל- 5 שנים היא כ- 5%....וזה לא אומר לי הרבה....אשמח לתשובתך. תודה.

איתי שלום, צר לי לשמוע על מחלתו של קרוב משפחתך. יחד עם זאת, רק לאלוהים הפתרונים. ישנם חולים ששורדים עם מחלה זו חודשים קצרים בלבד, ויש כאלה ששורדים שנים (כפי שציינת 5% שורדים 5 שנים), וקשה לדעת מה יהיה המהלך אצל קרובך. בוא נקווה שיהיה בין השורדים זמן ארוך.

שלום דר' מה יעילותה של שיטת ה- HAL DOPPLER ?

רן שלום HAL דופלר (הנקרא גם THD) היא שיטה אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. בעיקרון, בעת הפעולה, משתמשים במכשיר הנ"ל על מנת לזהות את כלי הדם המזינים את הטחורים, וקושרים אותם בהכוונת המכשיר. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אתה מוזמן לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

לאחר 2 קשירות של טחורים פנימיים יש לי עדיין דימומים קלים ביום הרביעי לאחר הקשירה השנייה. בקשירה הראשונה שבוצע לפני כ-6 שבועות לא היו דימומים, לעומת זו בקשירה השנייה יש דימומים קלים מלווים בכאבים באזור פי הטבעת. הרופא שביצע את הקשירה הזהיר אותי שיתכן שיהיו דימומים בימים הקרובים. שאלותיי היא מדוע ומה הסיבה להמשך הדימומים הקלים וכמה זמן זה ימשך? והאם לאחר הקשירה של הטחורים יפסקו הדימומים והטחורים? איך אפשר למנוע שלא יוצרו טחורים?

אמיל שלום, דמם קל אינו נדיר בשבועיים הראשונים לאחר קשירת טחורים, מאחר שמטרת הקשירה היא ליצור מעין פצע מקומי קטן אשר יוצר בריםויו צלקת, שמכווצת את הטחור. קשירת טחורים היא אחת מקשת הטיפולים האפשריים לטיפול בטחורים, יתרונה היא בשיעור סיבוכים נמוך והחלמה מהירה, וחסרונה הוא בשיעור הצלחה בינוני לטווח ארוך. לטווח ארוך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אימי אובחנה בחולה בסרטן החולחולת. לפני מס' ימים סיימה סדרת הקרנות בנות חודש וטיפול כימותרפי במקביל. עבורה לבצע US ולאחר מכן לקבוע תור לניתוח להסרת הגידול. 1.האם קיימת שיטה שבמסגרתה לא תזדקק לשקית? 2.האם בניתוח הרגיל יש סיכוי שלא תזדקק לשקית. 3.מיהם הרופאים המתמחים בניתוחים נסוג זה וכיצד ניתן לקבוע אצלם ו/או אצלך תור לניתוח והאם אפשרי במסגרת הקופה (קופ"ח כללית). תודה

היי, לאמא של חברה שלי גם היה גידול סרטני בחלחולת. היא הלכה לרב פירר והוא הפנה אותה לרבאו. רבאו אמר לה שבגלל שחייבים להוריד את הרקטום, אי אפשר לעשות פאוץ' (תחליף לרקטום), כי כדי לעשות פאוץ' צריך לפחות 5 ס"מ חלחולת ולה יכלו להשאיר רק 2 ס"מ, ולכן אין מנוס משקית קבוע לכל החיים. בכל אופן, היא שמעה מחברה על פרופ' פתחיה רייסמן, ופרופ' רייסמן בהחלט הצליח לעשות לה פאוץ'. היא כבר שנה אחרי ניתוח ומרגישה מצוין והכל עובד מצוין. אז המלצתי, פנה לרייסמן, שמעתי שהוא מדהים, גם בתור רופא וגם בנאדם מקסים! אולי גם זמורה יכול, לא יודע. המון בריאות!!!

זמורה הוא אחד הרופאים הכי מדהימים, מניסיון!!

אורן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. צר לי לשמוע על מחלתך של אימך. לגבי הניתוח, היכולת לשמר את הסוגרים ולבצע ניתוח ללא סטומה קבועה תלויה במיקום הגידול ביחס לשרירי הסוגרים, המבוטא לרוב במדידת גובה הגידול מפי הטבעת, וכן בממצאי בדיקת אצבע. יחד עם זאת, חשוב לציין כי במרבית המקרים ניתן כיום לבצע ניתוח משחזר, ללא סטומה קבועה. הרוב המקרים, בעיקר לאחר קרינה, רוב הכירורגים ממליצים בכל זאת לבצע סטומה זמנית, על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים לאחר הניתוח, אשר סוגרים אותה לאחר מספר חודשים. לאולטרסאונד לאחר הקרינה אין הרבה משמעות בתכנון הטיפול. הסיכוי לצורך בסטומה אינו משתנה בניתוח פתוח או לפרוסקופי. הכירורגים המומחים בניתוחים מעין אלו הם כירורגים קולורקטאליים, וכל השמות שהוזכרו בתגובות (וגם נוספים בארץ) הם בהחלט מובילים בתחום. אישית איני עובד בקופת החולים. אם בכל זאת תרצה יעוץ אישי, ניתן לפנות אלי ישירות במייל [email protected]

לאחר תקופה של חודש חודשיים של תחושה מוזרה בבטן התחתונה, בבדיקה אצל גנקולוג נאמר לי שיש לי צניחה קלה של המעי לנרתיק, לדבריו רואים את הצניחה במבט חיצוני כשאני מפעילה לחץ. לדבריו זה קורה לא מעט אפילו אצל נשים בגילי ואין צורך להתרגש מזה. לשאלתי מה לעשות? הוא. השיב להמשיך בחיים רגילים מכל הבחינות. בהערת אגב אני לא עושה כמעט ספורט מלבד רכיבה על אופניים להנאתי פעם בשבוע לכל היותר לשעתיים. אני בלחץ מאז מאד, מרגישה כאילו קפצה עלי הזיקנה... מה דעתך? האם בכל זאת ניתן לעשות משהו? בתודה

לצעירה שלום רב, צניחה של הרקטום לנרתיק נקראת רקטוצלה, ולרוב היא אסימפטומטית, דהיינו לא מפריעה לכלום בחיים. רקטוצלה לא גורם לתחושת אי נוחות בטנית. לעיתים רקטוצלה יכול לגרום לקשיי התרוקנות, ואז יש מקום לשקול תיקונו. פרט לכך, אין לצעירים (או למבוגרים) עם רקטוצלה מגבלות כלשהן בפעילות יומיומית כולל רכיבה על אופניים.

לפני שלושה חודשים היה לי אבצס בישבן ניתחו אותי ולאחר חודש וחצי היה לי שוב וניתחו אותי ועד עכשיו יש לי הפרשות בבקורת האחרונה אצל הרופא הוא אמר שיש לי כנראה פיסטולה וצריך לעשות בדיקה פולשנית בהרדמה,רציתי לדעת מה זה אומר?והאם אחרי זה יפתרו לי את בעית ההפרשות.

שלום רב, פיסטולה פריאנאלית היא מעיין תעלה בין פי הטבעת לעור בחוץ, והטיפול העקרוני בה הוא תיקון כירורגי. ישנם חוגי תיקונים שונים ומגוונים, אשר תלויים בעיקר במסלול הפיסטולה וביחסה למנגנון הסוגרים. מעבר לזאת לצערי לא אוכל לתת מידע פרטני ללא בדיקה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בן 30, עתיד לעבור ניתוח להסרת פוליפים אנאליים בקרוב. מעוניין לדעת פרטים אודות ההליך - מה משך הניתוח? האם מחוייב בהרדמה מלאה? האם מצריך אשפוז? האם יש צורך בהכנות מיוחדות לקראת הניתוח? מה משך זמן ההחלמה? במידה ועוסק בספורט, תוך כמה זמן אוכל לחזור לפעילות ספורטיבית? תודה!

ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. במגבלה שלא בדקתי אותך ואיני יודע בדיוק באיזה פוליפים מדובר, לרוב מדובר בניתוח קטן יחסית, עם החלמה מהירה. אם אתה בריא בדרך כלל, עדיפה בדרך כלל הרדמה כללית כי האיזור האנאלי מאד רגיש, אבל טכנית ניתן לבצע ניתוחים באיזור זה גם בהרדמה איזורית או מקומית. לרוב האשפוז הוא למספר שעות עד יום אחד, וההכנות תלויות בהעדפת הרופא המנתח. לרוב ניתן לחזור לפעילות מלאה, כולל ספורטיבית (פרט אולי לאכיבה על אופניים) לאחר מספר ימים. בהצלחה.

שלום, אני סובלת מזה כשנה וחצי (מאז ההריון) מטחור שהולך ובא לסירוגין, התחלתי טיפול אצל כירורג שאיבחן טחור ברמה 2 ונתן לי משחה ונרות . לאחר שבועיים החליף את המשחה והנרות לאחרים כי לא היה שיפור במצב . שבוע אחרי הטיפול השני הצחליו להיות לי דימומים בעת יציאה. לפני יומיים היה דימום רציני וארוך, במשך כחצי שעה שממש לא הצלחתי לעצור אותו. היום שוב דימום ארוך לאחר יציאה. הייתי אצל רופא אחר שנתן לי שוב משחה אחרת ולעשות קומפרסים עם מלח, שזה שורף נורא וכמעט בלתי אפשרי. הכאב הוא בלתי נסבל מה גם שאני לא יכולה לצאת מהבית בגלל הדימומים האלו. שאלותיי- ממה נוצר הדימום הזה? והכי חשוב - איך אני מפסיקה אותו? איך אני מטפלת בטווח ארוך בבעיה הזו? סליחה על אורך ההודעה, אודה להתייחסותך המהירה. שפרה

מיכאלה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהנחה שמדובר בדמם מטחורים פנימיים, למשחות יש יעילות מוגבלת מאד בטיפול בבעיה זו. הטיפול הבסיסי ביותר בטחורים מדממים הוא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, ישנם טיפולים נוספים רבים המפורטים למטה. בנוסף,כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר עודד 1. ברצוני לדעת עד איזה עומק אפשר להחדיר את צינור החוקן סטנדרטי גמיש (ז"א רק את הצינור בלבד) לפי הטבעת... ללא נזק כל שהוא לרקטום ולמעי 2. כמה ליטר של מיים עם סבון אפשר להחדיר 3. האם סבון גוף זה בסדר (משהיא אמרה לי שכדאי להשתמש בשתי ליטר מיים עם שני לימונים סחוטים) 4. מה התדירות שממומצת לבצע זאת?? 5. מה הסיכונים בלהגיע לאורגזמה כשבגופי מוחדר צינור חוקן ושני ליטרים מיים וסבון גוף (ז"א עשינו זאת בעבר פעמיים!! וכמעט שבועיים לא עשינו זאת) ואני מעוניינת לעשות שוב אך בצורה בטוחה ביותר (האורגזמות וההנאה הי בכמה דרגות יותר מבצורה רגילה) 6. כל התהליך הזה מבוצע ע"י חבר שלי והוא טוען שתהליך זה גורם לו הנאה בלתי רגילה (אך אני עושה זאת בגלל שאני רוצה) דרך אגב אני מרגישה מצויין, רעננה ומלאת מרץ לאחר החוקן העמוק שעשה לי חברי אנא ענה עניינית

ל 123 תציעי לחברך שיעשה לך את החוקן בשילוב חדירה מהצד השני זאת תיהיה אורגזמה שזקני צפת לא חוו אפילו.

חבר שלי סובל מכאבים קשים של פיסורה ניסינו את כל התרופות והמשחות-לא עוזר שינוי תזונה-לא עוזר מה עושים????!!!!!!!

שלום וברכה סבלתי מפיסורה במשך שנה ברציפות, אין יום ואין לילה זה כאבים לא לתאר במילים ממש, פרוקטולוג הציע ניתוח אבל לאחר ניתוח לא שולטים בשרירי הרקטום, זה בהרדמה מלאה ולאחריה כאבי תופת. הציעו לי משחה שרכשתי בבית מרקחת לאחר ביקור בשירותים וביניהם מורחים על פי הטבעת, זה מקל ועוזר ברוך השם, ועדיף להמנע מניתוח. אוכל למסור את שם המשחה במיל [email protected] בברכת בריאות טובה ורפואה שלימה יוסי

למה לא תשתף את כולנו שנוכל להקל לכולם על הסבל?

אני בת 27. מזה כ-3-4 חודשים אני שמה לב ששורף לי באיזור פי הטבעת, בעת יציאות (אך כלל לא מרגישה כאב כשאני לא בשירותים). בנוסף-כשתיים- שלוש פעמים בתקופה זו, הבחנתי בדם על הנייר טואלט. אתמול הצצתי לאזור בעזרת מראה, וגיליתי שבתוך פי הטבעת ישנו פצע אדום, מן בלוטה אדומה וכואבת. עליי לציין שיש לי הרבה תקופות של יציאות רכות (שמעולם לא בדקתי את סיבתן, אולי אני אלרגית למשהו....?) וזה מוזר לי כי הבנתי שפיסורה נוצרת דווקא מיציאות קשות. האם מדובר בפיסורה? האם הפצע האדום אמור להדאיג אותי?

הבלוטה האדומה אינה כואבת, בניגוד למה שציינתי לעיל. בנוסף, קשה לי להגדיר אותה- אולי זהו טחור? איך טחור נראה?

ריטה שלום וברכה, ראשית אתייחס להבדלים בין:טחור חיצוני= שזה וריד היורד לפי הטבעת בעת מאמץ כלשהו, ישנו טחור פנימי= שהוא אותו טחור רק שלא בולט החוצה. פיםורה= זה סדק סמוך לפי הטבעת שהוא הכי קשה וכואב מקודמיו. הטחורים באים בעונות שונות בשנה, גם כתוצאה מתזונה לא נכונה ומשתיה לא מספקת, לטחורים ישנה משחה בשם פרקטוגריבנול שמורחים אותה בפי הטבעת גם ג'ל אזרעקאין 2% עוזר בעניין. לפיסורה ישנה משחה אחרת

לא הבנתי מהתשובה שלך, האם לפי תיאורי אני סובלת מאחד מתוך השניים.... תודה על המידע בכל אופן

שלום, אני בת 29 ללא ילדים. לפני כחודש היה לי שלשול שלאחריו הרגשתי קצת שריפה באזור פי הטבעת ובניגוב ראיתי שתי טיפות של דם טרי. לאחר מכן הרגשתי תחושה של שריפה בפי הטבעת במשך כמה שעות. אח"כ זה עבר לגמרי ולא היה דם או כאבים ביציאות במשך חודש. אתמול היתה לי יציאה שהיתה מלווה בתחושת שריפה קלה בפי הטבעת ולאחר כמה שעות בשירותים שמתי לב שיש שתי טיפות דם במגע עם נייר טואלט בפי הטבעת. מהסתכלות על פי הטבעת ניתן לראות שריטה קטנה בחלק האמצעי-פנימי התחתון. לאחר מכן היו לי שתי יציאות רגילות ללא כאבים וללא דם. הנחתי שמדובר בפיסורה קטנה, אבל מה שמטריד אותי הוא שבנוסף לזה כבר יומיים יש לי כאבים מוזרים בבטן התחתונה. יש לציין שבדיקות דם מקיפות תקינות. האם יכול להיות קשר בין כאבי הבטן לבין הדימום? האם יש סיבה לדאגה ומה היית מציע לי לעשות? קצת מודאגת כי סבתא שלי נפטרה בגיל צעיר מסרטן ברקטום... תודה

מיכל היקרה תעשי בדיקה לדם סמוי בצואה ותיהי שקטה בכל מרפאה ניתנת הערכה הזאת

שלום לפני יומיים התחלתי לקחת שמן פראפין (3 כפות ביום) בהמלצת הרופא בטיפול בעצירות קשה ופיסורה. אני גם לוקחת אבקת פגלקס. הטיפול הזה הוא הסיכוי האחרון שלי לא לעבור ניתוח ולכן אני ממש רוצה להקפיד ולקחת את הכל בכמויות המומלצות. היום התחלתי שוב את החפיסה של גלולות ועלתה בדעתי שאלה : האם שמן הפראפין לא מבטל את אפקט הגלולה. האם יש זמן שאני צריכה לחכות בין הגלולה לשמן וההפך? או שעלי להשתמש באמצעי מניעה אחרים? תודה

לילי שלום, סליחה, כנראה פיספסתי את שאלתך. לא ידוע לי שיש בעיה לקחת גלולות ושמן פראפין במקביל, אבל אם את מוטרדת, את יכולה לקחת את הגלולה כשעתיים לפני השמן, עד שתקחי אותו היא כבר תספג במערכת העיכול.

האם קיבלתה את התמונה עם הצניחה במייל?

קיבלתי, תודה. עניתי במייל.

אתמול ביצעתי קשירת טחורים פנימיים בפעם הראשונה. האם אני יכולה להמשיך בפעילות גופנית ובעיקר שחייה?

כן

מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול.

שלום רב, אובחנה אצלי ע"י כרורג פצע שיטחי-פיסורה ללא טחורים וקיבלתי משחת רקטוגסיק לשימוש פעמיים ביום למשך שבועיים . לאחר שבוע אני עדיין סובלת לאחר יציאה מכאב במשך מס' שעות .הכרורג רשם לי גם פרוקטוזורין למריחה 3 פעמיים ביום להקלה על הכאב. שאלותי: 1 תוך כמה זמן משחת רקטוגסיק מתחילה להשפיע ? 2 האם בהעדר השפעה לאחר שבוע יש להעלות המינון ? בתודה

מלי שלום, לרוב אם משחת רקטוג'סיק עובדת, צריך להרגיש הקלה בטווח של השבועיים הראשונים. אם אין שום הקלה, יש לשקול טיפול אחר. את משתמשת במינון המומלץ (פעמיים ביום) ואין מידע שמריחה תכופה יותר עוזרת. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

דר' זמורה תודה רבה על ההתייחסות והתגובה העניינית! בעקבות ההמלצות בפורום המתחלתי להשתמש גם בפגלקס ואכן יש שיפור משמעותי כעבור יומיים. למשך כמה זמן יש להמשיך להשתמש ברקטוגסיק ובפגלקס ע"מ שהבעיה לא תחזור ?

האם רואים טחורים או פיסורה בצורה יותר מדויקת בקולונוסקופיה

דובי שלום רב, טחורים ופיסורה הן מחלות פי הטבעת, וקולונוסקופיה מיועדת לבדוק את המעי הגס, ולכן אינת נותנת מידע אמין לגבי טחורים ופיסורה. לטחורים ופיסורה מומלצת בדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג ואנוסקופיה אם אין רגישות ניכרת מדי. לעיתים קרובות חולים עם טחורים ופיסורה סובלים גם מדמם מפי הטבעת, ולכן מופנים לקולונוסקופיה על מנת לשלול שיש מקור דמם במעי הגס.

האם בניתוח של השתלת קוצב (קיצוב עיצבי העצה) בפי הטבעת, יש קיצוב של כל (כל) העצבים הפגועים ? כלומר, האם יש בריחת גזים כלשהי (אני סובלת מבריחת גזים כתוצאה מפגיעה עיצבית בשריר פי הטבעת) ?

אירנה שלום, קיצוב עצבי העצה כוללת השתלת קוצב בגב התחתון (ולא בפי הטבעת) ומקצבת קבוצה קבועה של עצבים, לוא דוקא אלו הפגועים. לא ידוע כיום המנגנון בו פעולה זו עובדת, אולם אין כנראה חשיבות לקצב דוקא את העצבים הפגועים. פעולה זו יכולה לשפר שליטה בחלק ניכר מהמטופלים, אולם לא ניתן להבטיח כי תחזרי לשליטה מלאה על גזים. יחד עם זאת, בהחלט אפשרי כי קיצוב עצבי העצה יביא לשיפור ניכר באיכות חייך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, לצערי, פספסת את השאלה שלי מה- 5/10, והיא: יש לי לופ אילאוסטומי כבר 3 חודשים. מאז יצירת הסטומה יש לי הרבה יותר הפרשות מהנרתיק, מה שלא היה לי איי פעם וגם לפעמים כאילו גזים שיוצאים מהנרתיק. ההפרשות היו בכמויות ענקיות ובאופן עקבי במשך שלושת החודשים האחרונים, אבל משום מה, בשבוע האחרון הן פתאום פחתו באופן ממש משמעותי.... גם העיניין של הגזים נעלם פתאום בשבוע האחרון. שאלתי, אם זו פיסטולה, יכול להיות שהיא נסגרה לבד?? האם קיים בכלל מצב כזה שפיסטולה יכולה להסגר לבד? והאם כל עוד שאין סימפטומים, אז אולי עדיף לא לעשות כלום? אין לי שום כאבים/גירויים/אי נוחות באזור רצפת האגן. כמו כן, האם U.S ואגינלי מספיק כדי לאבחן פיסטולה? תודה רבה!

הודיה שלום, סליחה על הפספוס. אני מניח שהלופ אילאוסטומי נוצר בשל פיסטולה רקטו-וגינאלית. אם אכן יש פיסטולה כזו, נדיר ביותר שהוא נסגרת לבד, ולרוב היא מצריכה טיפול ניתוחי. אם אכן יש פיסטולה כזו, סביר שאם תסגר הסטומה יתחדשו ההפרשות. אנו, ככירורגים, לא נוטים להשתמש באולטרסאונד וגינאלי לאבחון פיסטולה רקטו-וגינאלית או להכוונת הטיפול, אולם יתכן שהגניקולוגים המבצעים אולטרסאונד זה כן יודעים להוציא מידע לרוונטי מבדיקה זו.

אני "אנוס" לבצע 4 קשירות של 4 טחורים בדרגה 3-4 . שאלותי : 1. מה המשמעות של "קשירה עלולה לא להצליח" :נזק לוריד?,כאבים?יציאות ? 2. האם קשירה יכולה להועיל לבעיית עצירות קשה? 3.תוך כמה זמן מהקשירה ניתן לתפקד? לשבת בשרותים?

בן שלום, האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן אנך אנוס כלל לבצע קשירת טחורים. עליך להחליט כמה הסבל מהטחורים פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו, קשירה היא האפשרות עם ההחלמה הקלה ביותר, והיעילות ארוכת הטווח הנמוכה ביותר. מכאן, ש"אי הצלחה" פירושו לרוב חזרה של הסימפטומים הקשורים לטחורים. טחורים אינם גורמים לעצירות, נהפוך הוא, עצירות גורמת לטחורים, ולכן קשירה לא תשפר את העצירות, אך טיפול העצירות חשוב מאד בטיפול בטחורים. לאחר קשירה ישנה אי נוחות מסויימת למספר ימים אך לרוב ניתן להמשיך לתפקד (ובוודאי להכנס לשירותים) בו ביום. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

התחלתי לקחת חומצה פולית לפני 3 חודשים. האם יכול להיות שהיא גורמת לי לגירדים בפי הטבעת? הרי אני יודעת שהיא גורמת לעיתים לעצירות

סיכוי נמוך, אך אי אשפר לשלול לחלוטין. כמעט כל תרופה יכולה לגרום לגרד, אולם לא שחיח שגרד אנאלי נגרם מתרופות, ואין בסקרות הרפואית קשר ידוע כפי שאת מתארת. אם זה לא קריטי לך (כמו למשל לצורך הריון, ניתן לנסות להפסיק ולראות אם הוא יחלוף.

כבר חודש מגרד לי בפי הטבעת וגדל לי פצע אדום ומגרד טיפה מעל הטוסיק ,אין תופעות נוספות. מה זה יכול להיות? האם אני יכולה לקנות משחה ללא מרשם וזה יעבור ?

דנה שלום, ממצא / תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם לאחר ניתוח לכריתת הסינוס הפילונידיאלי מונע חזרה של האבצס בעתיד???

מנשה שלום, ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ולכל אחת מהשיטות שיעור הצלחה שונה. כאשר הניתוח מצליח, הסינוס נרפא ולא חוזר.

לפי מה נקבעת השיטה להסרת הסינוס,וכמו כן קראתי באחת ההודעות הקודמות שלך איזה תשובה שהניתוח מבוצע אך ורק אם בבדיקה נמצא שיש סינוס.אל תתפוס אותי במינוח המדויק אבל אם תוכל לפרט איזה בדיקה נעשית לבירור הימצאותו של סינוס,או שבאופן אוטומטי של הופעת אצבס בעצם הזנב מסיקים שיש סינוס ומגישים תמטופל לניתוח???

מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום רב, באיזה צורה ניתן לטפל בצניחת רקטום מלאה, ללא ניתוח? האם יש פעילות גופנית שיכולה לגרום למעי להתחבר למקומו - ולהתחזק שוב - ללא ניתוח? אם כן מהי הפעליות שיש לעשות? או עיסוי פנימי למעי? האם יש ויטמינים\מינרלים שאפשר לקחת שיעזרו לרפא צניחת רקטום ללא ניתוח? אם כן, מה הם? האם יש אפשרות להימנע באופן מוחלט מניתוח? אני מאמינה שאפשר לרפא זאת ללא ניתוח. לתשובתך הדחופה אודה, שרה

שרה שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ולהמנע ממאמץ בשירותים. פרט לכך לצערי אין ברפואה הקונבנציונאלית טיפולים שיכולים לרפא צניחת רקטום פרט לניתוח. מעט מידע כללי על צניחת רקטום: צניחה של הרקטום הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. כיצד נעשית האבחנה?הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

לפני כחודש וחצי עברתי נתוח פיסטולה רגיל , ללא ערוב שרירי סוגר , הבנתי שהמנתח משאיר בכוונה פתוח את המקום ממנו הוא פתח את הניקוז ולכן זה טבעי שיש הפרשות בתקופה שאחרי הנתוח , הייתי בביקורת אחרי שבוע וחצי מהנתוח והכל היה בסדר ואולם גם כעת עדיין יש הפרשות במידה פתוחה אבל הן קיימות , כלומר הפיסטולה עדיין לא נסגרה מבפנים לבחוץ ? האם זה נורמלי ? האם סביר אחרי תקופה כזו שיהייו הפרשות ?

אורן שלום, תקופת החלמה של כחודש וחצי יכולה עדיין להיות בתחום התקין, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

כיצד אפשר לטפל ברקטוצלה מלבד ניתוח, הבעיה היא התרוקנות לא מלאה והשארות צואה.

שלום רב, ראשית, חשוב לרכך את היציאות ולהמנע מעצירות. שנית, חשוב שמומחה בתחום יבדוק ויודא שמדובר ברקטוצלה הגורם לתלונותיך ואין הפרעה כלשהי בהרפיית שרירי רצפת האגן. שלישית, ניתן לנסות לעזור להתרוקנות על ידי דחיפת הקיר האחורי של הנרתיק באצבע בעת נסיון התרוקנות. אם למרות כל אלה הבעיה מתמידה ופוגעת באיכות החיים, מןמלץ בכל זאת לשקול ניתוח.

האם אפשר לקבל הסבר מהו אולטרא סאונד רקטלי , וכיצד מבוצע תודה

שלום רב, ישנו מספר שיטות לבצע אולטרסאונד טרנסרקטאלי, השכיחה והמקובלת ביותר מביניהן כוללת בכנסת מכשיר בערך בעובי של אצבע דרך פי הטבעת. המכשיר מבצע אולטרסאונד המדגים את מבנה הרקמות באיזור הנבדק.

לאיזה כתובת אימייל אפשר לשלוח לך את התמונה עם הצניחה רשמתה לי בפורום שאפשרי שתראה את התמונה עם הצניחה ותגיד לי חוות דעת תודה

[email protected]

שלום, מחפש רופא אונקולוג המומחה לסרטן הרקטום והשלכותיו בדחיפות. אשמח לקבל שם (או שמות) של רופא מומלץ כזה. תודה רבה לכם, זיו

זיו שלום, מה שאתה מחפש הוא למעשה אונקולוג מומחה לגידולי מערכת העיכול. בכל בית חולים גדול בישראל יש כיום יחידה אונקולוגית לגידולי מערכת העיכול, וגם בבתי חולים יותר קטנים יש פעמים רבות מומחים ספציפיים לתחום זה. פורום זה אינו נוהג להמליץ על רופא זה או אחר.

ד"ר עודד שלום! לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח לכריתת חלק מהמעי הגס "בסיגמואיד" החלק המודלק היה כ-30 ס"מ,וזאת לאחר התקפים רבים ואישפוזים. אני עדיין סובל מכאבים עזים בבטן התחתונה משמאל,מיציאות מרובות ולא יציבות,משתמש לכאבים בפרקוסט בשל פציעה כנכה צה"ל (לא בבטן) מזה שנים ידוע שגורם לעצירויות. בשל תלונות על כאבים וריבוי של יציאות לאחר הניתוח בוצע קולונוסופיה וחוקן בריום לשלול הידבקיות פנימיות ,אכן נשלל,אבל עדיין חוטף התקפים נוראים ותכופים.היתכן ויש הידבקויות חיצוניות הגורמים לעווית לאחר כל יציאה, האם יש פתרון או דרך להקל על סבל נוראי זה.

גליל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, נדיר שהדבקויות גורמות לסבל היומיומי שאתה מתאר, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני בת 20. לאחרונה החלנו לקיים יחסי מין אנאליים, בפעם האחרונה יצא לו קצת ככי על האיבר שלו, והוא נגעל מיזה!! למרות שעשיתי חוקן עם ברז האמבטייה. חברי קנה מכשיר חוקן והחליט לעשות לי חוקן, בתחילה לא התנגדתי... לאחר מספר פעמים שעשה לי חוקן (דרך אגב הוא די נהנה לעשות זאת) אתמול הוא הכניס לי את הצינור ללא הפייה לתוך פי הטבעת וטען שכדאי לעשות חוקן עמוק יותר ... כך הוא הכניס לי כמעט את כל הצינור (בערך מטר!!!) ואז הוא הכניס לי בערך 2 ליטר מיים עם סבון בכדי שאני אסכים לעשות זאת שוב.. הוא הביא אותי לאורגזמה עם לשונו וכן עשה פעולות שפשוט הייתי בעננים.. ראיתי שהוא נהנה מכל העסק ... שאלתי באתר אחר אמרו לי להפסיק מייד!!! ולא ענו לשאלותיי ..... חברי מאוד נהנה מהתהליך... לי לא אכפת ... ברור שאנו משתמשים בקונדום... מה שחשוב זה שאם הוא מכניס לגופי צינור גומי של חוקן באורך כמטר!!!! ולאחר כמעט 2 ליטר של מיים וסבון גוף.... 1. האם זה מזיק או מסוכן ?? 2. אם כן.. בתדירות של פעמיים בשבוע האם זה בסדר ??? 3. האם יש לזה השלכות בעתיד ??? דרך אגב הגעתי לשלוש אורגזמות!!!!! בזה אחר זה כשחברי הביא אותי כשצינור החוקן עדיין בגופי ולפני שקיימנו יחסי מין בכלל עד לשכרון חושים ולאות גדולה האם זה בסדר ??? מצפה לתשובה בהקדם!! מחר חברי צריך לחזור מהצבא והוא אוהב את כל הקטע הזה וטוען שזה גורם לא תענוג והנאה עצומה.. קשה לי מאוד לסרב לו!!! מה גם שהוא מענג אותי בעינוגים שאף בחורה לא זוכה להם... נא השב בהקדם בכדי שאוכל להראות לו את תשובתך

שלום רב, קצת קשה לי לתת מענה מוסמך ומקצועי לחלוטין לשאלותייך. בעיקרון, חוקן מבוצע על ידי הכנסת צינורית לרקטום בלבד, ואין צורך ולכניס צינור ארוך באורך של כמטר למעי הגס. איני מכיר את הצינור בו אתם משתמשים, אולם כעיקרון צינור שאינו גמיש דיו והשימוש בו אינו מקצועי יכול לעיתים נדירות לגרום לפגיעות מעי היכולות לגרום למצבי חירום רפואיים. בנוסף, לצורך יחסי מין אנאליים, למעשה מספיק לנקות את הרקטום עצמו, ואין צורך לנקות את כל המעי הגס, ולכן אין צורך להשתמש בכמות כה רבה של נוזל. פרט לזה, ברור שזה בסדר להגיע לשכרון חושים ולאות גדולה. אבל מומלץ לנהוג באחריות ולהמנע מסיכנונים בריאותיים.

שלום 1. ברצוני לדעת עד איזה עומק אפשר להחדיר את צינור החוקן סטנדרטי גמיש (ז"א רק את הצינור בלבד) לפי הטבעת... ללא נזק כל שהוא לרקטום ולמעי 2. כמה ליטר של מיים עם סבון אפשר להחדיר 3. האם סבון גוף זה בסדר (משהיא אמרה לי שכדאי להשתמש בשתי ליטר מיים עם שני לימונים סחוטים) 4. מה התדירות שממומצת לבצע זאת?? 5. מה הסיכונים בלהגיע לאורגזמה כשבגופי מוחדר צינור חוקן ושני ליטרים מיים וסבון גוף (ז"א עשינו זאת בעבר פעמיים!! וכמעט שבועיים לא עשינו זאת) ואני מעוניינת לעשות שוב אך בצורה בטוחה ביותר (האורגזמות וההנאה הי בכמה דרגות יותר מבצורה רגילה) 6. כל התהליך הזה מבוצע ע"י חבר שלי והוא טוען שתהליך זה גורם לו הנאה בלתי רגילה (אך אני עושה זאת בגלל שאני רוצה) דרך אגב אני מרגישה מצויין, רעננה ומלאת מרץ לאחר החוקן העמוק שעשה לי חברי אנא ענה עניינית

יש לי טחורים פנימיים מדממים המטופלים בינתיים בפרוקטוצורין,והוזמנתי לביצוע סיגמוסקופיה. האם ביצוע הבדיקה לא יחמיר את הדימום? האם לסיים ראשית את הטיפול הנוכחי בטרם ביצוע הבדיקה?

שלום רב, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. במקרה שלך, הרופא המטפל בך קבע שבדיקת סיגמואידוסקופיה תהיה מספקת. סביר שהבדיקה לא תחמיר את הדימום במידה ניכרת, ואם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. מציע לעשות את הבדיקה בתאריך שנקבע.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, יש לי לופ אילאוסטומי כבר 3 חודשים. מאז יצירת הסטומה יש לי הרבה יותר הפרשות מהנרתיק, מה שלא היה לי איי פעם וגם לפעמים כאילו גזים שיוצאים מהנרתיק. ההפרשות היו בכמויות ענקיות ובאופן עקבי במשך שלושת החודשים האחרונים, אבל משום מה, בשבוע האחרון הן פתאום פחתו באופן ממש משמעותי.... גם העיניין של הגזים נעלם פתאום בשבוע האחרון. שאלתי, אם זו פיסטולה, יכול להיות שהיא נסגרה לבד?? האם קיים בכלל מצב כזה שפיסטולה יכולה להסגר לבד? והאם כל עוד שאין סימפטומים, אז אולי עדיף לא לעשות כלום? אין לי שום כאבים/גירויים/אי נוחות באזור רצפת האגן. תודה רבה!

בס"ד רציתי לשאול, יש לי הפנייה ל- U.S ואגינלי שרופאת נשים נתנה לי לעשות. האם זה מספיק כדי לאבחן אם יש פיסטולה? תודה רבה.

שלום אבי עבר בדיקה גסטרו לפני כיומיים שבה התגלה פוליפ במעי הדק הרופאים הפנו את אבי לכל מיני בדיקות וברצונם לנתח ולהסיר את הפוליפ ואז לתפור את המקום . ברצוני לדעת האם זה ניתוח מסובך?כמה שעות הוא אמור להיות אודה לכם אם תוכלו לענות לי על השאלות שכל כך מסקרנות אותי תודה

דורית שלום, ניתוח לכריתת פוליפ במעי הדק הוא ניתוח בסדר גודל בינוני ואורכו משתנה לפי מיקום הפוליפ במעי והטכניקה הניתוחית. אם מדובר בפוליפ לא מאד גדול, מומלץ לברר אם לא ניתן להסירו ללא ניתוח בטכניקה של אנטרוסקופיה כפולת בלון (double baloon enteroscopy) המבוצעת במספר מרכזים כולל תל השומר.

שלום רב, בימים האחרונים אובחנתי כסובלת מפיסורה. ניתנה לי משחת רקטוג'סיק למריחה 4 פעמים ביום למשך כחודש, וכן קיבלתי הוראה לרכך את פעילות המעיים. שאלותיי: א. באיזה אופן יש למרוח את המשחה? האם יש להחדירה לתוך פי הטבעת? ב. כיצד מרככים פעילות מעיים? תודה רבה!

מיכל שלום, את המשחה יש למרוח סביב פתח פי הטבעת ואין צורך להחדירה פנימה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

עברתי ניתוח פיסורה לפני חודש. היום חשתי בליטה מעט כואבת בין הרקטום לישבן מצד שמאל היכן שבוצע הניתוח. אני חוששת שזה אבצס. מה הסימפטומים לאבצס? האם אבצס יכול להתפתח חודש לאחר ניתוח פיסורה? הבנתי שזה סיבוך אפשרי של הניתוח (כך אמר לי המנתח לפני הניתוח).האמנם?

שרון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אבצס הוא סיבוך קיים אך נדיר של ניתוח לפיסורה. הוא מתבטא לרוב בכאב מקומי, נפיחות, ולעיתים חום. אבצס לרוב מופיע מספר ימים לאחר הניתוח, ולעיתים נדירות יכול להופיע גם חודש לאחריו. אם הממצא טרם חלף מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

האם גוש תת עורי באזור הניתוח היוצר כאב דק הוא תוצאה נורמלית בניתוח פיסורה או שזה לא תקין? האם לאחר ההחלמה לא חשים שום כאב או אי נוחות באזור (שכן אני חשה כך). התשובה חשובה לי שכן בקרוב יש לי פגישה עם המנתח בעניין, ואני רוצה לדעת איך מרגישים אחרי ניתוח שהצליח.

שלום בזמן ההתרוקנות בשירותים אני מרגיש כאילו מעי יוצא לי וזה נראה בצבע אדום יש לי אפשרות לצלם את הצניחה מה לפי דעתך הבעיה הזאת והאם יש אפשרות שאני ישלח לך את התמונה עם הצניחה באימייל שתגיד לי את חוות דעתך (אני בן 25)

א שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הממצא שאתה מתאר יכול להחשיד לצניחה של טחורים פנימיים או לצניחה מלאה של הרקטום. אין לי התנגדות שתשלח תמונה במייל, אבל יתכן שאיכות התמונה לא תאפשר להבחין בין 2 מצבים אלו, ובדיקת רופא מומחה לתחום תוכל לרוב לאבחן את הבעיה ולכוון את הטיפול.

לאיזה כתובת מייל אפשר לשלוח לך את התמונה תודה

לפני כחודש עברתי ניתוח לתיקון פרולפס בבית חולים איכילוב. היום נוצרה לי הרגשה כאילו יש לי בזמן מאמץ עור שמתקרב עד ליציא של פי הטבעת, ואינני מצליחה להתרוקן עד הסוף כאילו שהמעי כמעט יוצא לי החוצה, אין בליטה גדולה כמו שהייתה לפני הניתוח אך אני מרגישה כאילו אני צריכה ללחוץ ולהרפות המון פעמים בשביל יציאה ולפעמים אחרי שעה אני שוב צריכה לשירותים, עד לפני שבוע שתיתי שמן פרפין אך הוא גרם לכאבי בטן אז הפסקתי, האם אני צריכה חעבור ניתוח נוסף או שזה משהו שלא ניתן לתיקון?

פולי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין בידי מידע רפואי ממצה על הניתוח שעברת, הממצאים טרם הניתוח ובמהלכו, וכד', ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום, מזה חודשיים,באופן אקראי יש לי אחרי יציאה דימום של מס' טיפות שמפסיק מיד.שבוע התופעה נניח פוסקת,ואז משום מקום שוב התופעה חוזרת ליום או יומים.אין לי כאב או צריבה. עלי לציין שהשבוע עברתי קולונוסקופיה ארוכה ללא שום ממצאים.הכל היה תקין.הרופא טען שיכול להיות טחור קטן ולא כדאי להתעסק איתו. מהי דעתך?האם יש טיפול?

מוטי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט אם הדמם הקל שאתה מתאר פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום ד"ר, אני עובר עכשיו רצף של קשירות של טחורים 2 בדרגה שניה ואחד בדרגה שלישית הומלץ לי לעשות את הקישורת של כל אחד בנפרד ובהפסקות של שבועיים. אשמח לדעת אם מותר לי לקיים יחסי מין אנאלים בין הטיפולים וכמה זמן אחרי קשירה רצוי להמתין. תודה!

שמשון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. מין אנאלי יכול להחמיר דמם לאחר קשירת טחורים ואף לגרום לאי נוחות, ומומלץ להמתין כחודש לאחר הקשירות.

אני מעונין לקבל תגובה חיובית/שלילית לטיפול בשיטת נונה בפיסורה

דוד שלום, הטיפול בשיטת נונא אינו חלק מהטיפול בפיסורה במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, לפני יומיים עברתי ניתוח פיסורה וכעת יש לי בליטה עורית שלדברי המנתח זה טבעי ונובע משאריות פיסורה. האם זה תקין? האם זה נושר עם הזמן? תודה

אורי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מקווה שבינתיים כבר החלמת. אם לא, מאחר שלצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום דוקטור זמורה. אני בת 36 ולא עברתי לידות. אני סובלת לעיתים ממקרה קל של טחורים. לאחרונה הרגשתי הטבה. בשבוע האחרון חל שינוי. בזמן יציאה אני מרגישה כאב חד בחלק החיצוני של פי הטבעת - כמו של שריטה או קרע קטן. הסתכלתי ולא ראיתי שום סימן לפציעה או קרע. יש רק כתם דם על הנייר לאחר היציאה. אין דימום מעבר לכך. אין כאבים במשך היום, רק הרגשה של שריטה. מרחתי דרמהקומבין כדי להרגיע את המקום אך אין שינוי. במה לדעתך מדובר?

רחלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אך תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לעיתים לפיסורה בפי הטבעת. אם הסבל עדיין נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב דוקטור זמורה, אני כבן 70,בריא ,מתעמל ,ללא עודף משקל.יש לי בעיה של "צמיחה" מוגזמת של טחורים.ב 1968,1979,ולפני כ 6-7 שנים עשיתי ניתוחי טחורים,בעיקר פנימיים. בין לבין עשיתי עשרות קשירות.התופעה היתה והינה מלווה בדימום בעת היציאות,באי התרוקנות ממשית בעת היציאות,אך ללא כאבים. זה כ 4-5 שנים לא ביקרתי אצל הפרוקטולוג,אני אוכל סובין ושותה הרבה מים ואיך שהוא אני מסתדר. לאחרונה שוב "צמחו" טחורים חדשים (גם חיצוניים)ומדי פעם יש דימום ואין התרוקנות אמיתית. עלי לציין שיש לי רקטום מאד מאד צר ואני חושב שזו אחת הסיבות לצמיחת טחורים חדשים כל פעם.. שאלתי היא האם יש דרך להרחבת פי הטבעת ,או שמא אצטרך לניתוח רביעי במספר. עלי לציין שאני במעקב לחשש מסרטן והבדיקות הן שליליות. אודה לך על תשובה מחכימה.

ירמיהו שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי טחורים לרוב לא גורמים להפרעות בהתרוקנות, ולעומת זאת בעיות בהתרוקנות גורמות לעיתים קרובות לטחורים. יתכן שיש מקום לבדוק מדוע אתה סובל מהפרעה בהתקורנות, טרם טיפול חוזר כזה או אחר בטחורים. אם אתה מעונין בבירור או בטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב! בת 41. לאחר הלידות סבלתי מטחורים אך לאחר מס' ימים עברו. כיום שש שנים לאחר הלידות לפני יומיים הופיעה כמו צינור עם נפיחות בצד אחד של פי הטבעת. יש לציין כי לא היו לי עצירויות אלא דווקא שלשולים. קניתי משחה בבית המרקחת ולאחר כמה ימים זה חלף. שאלתי היא האם זה טחור? זה נראה כמו צינור נפוח שיוצא מפי הטבעת. האם צריך לפנות לרופא גם לאחר הפסקת הכאבים? תודה

שרית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם כרגע אין כל סבל, נראה לי כי אין חובה להבדק. אם יופיעו סימפטומים דומים שנית, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום. מאחר ונקבע שאני סובל מטחורים בשלב-4,אך למדתי שבמידה ואני שומר על יציאות רכות, כמעט שאין כאבים. האם בכול זאת לשקול ניתוח ? או שעדיף לדחות כול זמן שהמצב כפי שהוא. אודה מאוד על תשובה ממצה בעניין.

גאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. האינדיקציה העיקרית לטיפול בטחורים היא על מנת לשפר את איכות החיים, ולכן עליך להחליט כמה הסבל הסובייקטיבי פוגע באיכות חייך היומיומית, והאם אתה רוצה לטפל בכך. אם תרצה טיפול כלשהו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

בני בן 3 כיום. בהיותו פג בן חודש עבר ניתוח הסרת מעי גס (חלק מהמעי הגס הוסר) . היה עם סטומה שנה וחצי ובגיל שנה ו-4 עבר ניתוח תיקון . הבעיה העיקרית כיום הילד סובל מ- יציאות רבות (15 -20 ביום) . ובעיות עור מקומיות באיזור . - הצואה לרוב נוזלית עיסתית ואינה גושית . הכירורגים בסורוקה ממליצים לא להסיר הטיטול כדי להימנע מהחמרה או עצירות . האם קיימת אפשרות להאריך את המעי ? האם יש צורך בדיאטה מיוחדת ? תודה על עזרתך .

אופיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מבין מאד את דאגתך כאם, אולם אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בבעיות כגון אלה בשגרת יומי. מומלץ לפנות ללגסטרואנטרולוג ילדים בשאלה זו.

סבתא שלי בת 87 אישה צלולה ומתפקדת. ברקע: יתר לחץ דם ועצירות כרונית. לאור דלקות שתן חוזרות ודימום ביצעה ציסטוסקופיה ב-31/8 ושם התגלה גידול נרחב בצד ימין ועוד אחד משמאלו. בבדיקת us בטן מתאריך 6/9 נמצר ממצא פוליפואידי בגודל 2.9X2.2 מתאים ל-TCC הומלץ על כריתת גידול TURBT בהקדם לצורך אבחנה היסטולוגית. בגלל שסבתא סובלת מזה 30 שנה מעצירויות ושותה תה סנה מדי לילה ומרגישה כאבים בפי הטבעת ובטן קשה ונפוחה כל הזמן היה לה חשוב לעשות קולונוסקופיה או בעצם היא העדיפה לעשות וירטואלית כדי לשלול את חששותיה וזאת לפני שהיא מחליטה לבצע ניתוח... משהתברר שבגילה לא עושים קולונוסקופיה וירטואלית הופנתה ל C.T בטן עם דגש לאגן ופי הטבעת. המימצאים מתאריך 16/9: מעבר חזה בטן: אנולוס מטרלי מסויד.בקע סרעתי קטן.פרוזדור שמאל מוגדל. כליות תקינות בגודל ובמיקום מרכזות סימטרית.ללא הידרונפרוזיס. ציסטות מרכזיות דו"צ וקורטיקולית מימין. שינויים טרשתיים באאורטה ובענפיה כולל עורקים קורונרים. הקולון איננו בדיסטנציה ואין לשלול בבדיקה זו ממצא אורגני בו בעיקר ברקטו סיגמה. בשלפוחית השתן הודגם תהליך פוליפואידי בקוטר 3.7 ס"מ הצומח מדופן ימין, השומן סביבה שמור.אין בלוטות מוגדלות באגן. בקע מפשעתי דו"צ מכיל שומן עם קשרית קטנה בבקע שמאל. שאלותינו: 1. לפי פענוח ה-C.T למי עלינו לגשת על מנת לעזור לה ולהקל עליה בנושא הכאבים בפי הטבעת( בשיטוט באינטרנט כדי להבין מה זה קולון הגעתי לתחום שנקרא קולון הידרותרפיה) ובכלל למי הכי נכון ללכת כדי שיעשה המשך טיפול אפקטיבי: פרוקטולוג, כירורג, רופא גריאטרי??? 2. בנושא הניתוח להסרת הגידול: מימדי הגידול גדלו משמעותית לטעמי בהשוואה בין ה-US לCT בטן האם זה אמין או שאלו בדיקות שונות והמדידות לא מדוייקות ואין להשוות ביניהם? 3. האם הניתוח הכרחי בגילה ועם הממצאים האחרים,שהרי היא מוטרדת שזה לא שווה לה לטפל בניתוח בשלפוחית השתן ולסבול אחר כך מהמשמעויות שאחרי הניתוח אם פי הטבעת גם צריך טיפול, איזה רופא יכול לתכלל את הבעיה ולראות את כל הנתונים לפני ההחלטה על הניתוח. הרי רופא אורולוג לא מתייחס לתשובות ה-CT בהיבט הממצאים הנוספים??? לאן עלינו לפנות: מומחה גסטרולוגי? אם השאלות לא בתחומך אשמח אם תפנה אותי לפורומים רלוונטיים. חייבת להגיד שהתחושה של החוסר ידע לאן לפנות כדי לקבל את המידע הכולל הטוב ביותר ויחד עם השיקול של סבתא אולי בכלל לא להיכנס לניתוח מפאת הגיל,ההרדמה והמשמעויות התפקודיות ודרכי הטיפול אחרי הניתוח,כל אלו ביחד יוצרים עבורי תחושה מייאשת מאוד ועל כן מודה לך מראש על עזרתך ועל היכולת לפנות אלייך זה לא ברור מאליו בברכת שנה טובה ומתוקה שנת בריאות והצלחה וחתימה טובה קסם

קסם שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. בדיקת ה CT כשלעצמה אינה אמינה בשלילת ממצאים גידוליים במעי הגס, אולם מאחר שהעצירות ממנה סובלת בסתך היא בת שנים רבות, וב CT אין ממצא גדול שנראה שחוסם את המעי, ספק אם תלונותיה של סבתך נובעות ממחלה גידולית של המעי. לגבי טיפול הסבל הנגרם מהעצירות והכאב בפי הטבעת מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי הטיפול בשלפוחית, מומלץ להתייעץ עם אורולוג לגבי שיקולי התועלת הצפויה מול הסיכונים האפשריים בפעולה הכירורגית המתוכננת.

באופן כללי בשנים האחרונות סבלתי מטחורים אחת לתקופה . בעיקר לאחר יציאות קשות אך לאחר מספר ימים עד שבוע זה עבר ולמדתי לחיות עם זה. זה לא פגע לי באופן משמעותי באיכות החיים. כיום אני נמצאת כ- 3 חודשים לאחר לידה. מיד לאחר הלידה התחלתי לסבול מפיסורה.(על פי אבחנה של רופא)יש לציין שסבלתי מפיסורה גם לאחר הלידה הקודמת וטיפלתי במשחה שעזרה. לאחר הלידה הנוכחית טיפלתי שוב במשחה NIFEDIPINE 0.2% . אני מטפלת במשחה קרוב לחודש וחצי חודשיים + נורמלקס לריכוך היציאות. כמו כן שיניתי את התזונה יותר פירות,ירקות, חיטה מלאה ושתיית מים. לאחר מספר שבועות של טיפול נראה היה שהמשחה עזרה. הפסקתי עם החומר המרכך (לא רציתי שהגוף יתרגל חשבתי ששינוי התזונה יספיק)ואז הייתה לי יציאה אחת קשה עם דימום והכול חזר שוב להתחלה. אני עדיין ממשיכה עם הטיפול של המשחה ועם הנורמלקס לריכוך היציאות. כיום היציאות רכות, אך לאחר כל יציאה אני סובלת מכאבים שאין ספק שפוגעים לי באיכות החיים. קשה לי לשבת, לנהוג ותחושה כללית של חוסר נוחות וכאב.אני מחכה שהכאב יעבוד בד"כ לאחר כ- 7 שעות ואז אני מרכישה שחזרתי לתפקד. כרגע אני בבית בחופשת לידה ויכולה לנוח ולחכות עד שהכאב יעבור אך עוד מעט אני חוזרת לעבודה ואני לא יכולה להרשות לעצמי לא לתפקד. אני מתלבטת מה לעשות: 1. האם לתת לטיפול של המשחות עוד זמן? ואם כן כמה? 2. חשבתי על ניתוח אך יש לי מספר לבטים: א.אני מניקה כרגע והניתוח כרוך באשפוז האם זה לא ייצור בעיה עם ההנקה? ב. אני חוששת מהסיכונים הכרוכים בניתוח כגון: חוסר שליטה על הסוגרים ועוד. ג. אני מתכננת לפחות עוד ילד אחד אני חוששת שלאחר הלידה הבאה גם אם עשיתי את הניתוח הפיסורה עלולה לחזור שוב. 3. קראתי קצת על הנושא וראיתי שיש גם טיפול בלייזר האם זה אפקטיבי? 4. יש גם טיפול בפורמולת ננוא האם זה עוזר? 5. האם יש דרכים אחרות מלבד ניתוח ומלבד מה שאני משתמשת היום למגר את הפיסורה? אודה לך על תשובתך תמי 

תמי שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, ולכן את היחידה שיכולה להחליט מה את מוכנה לעשות ואיזה סיכונים (שבכל מקרה נדירים) את מוכנה לקחת בכדי לפתור בעיה זו. בעיקרון, אם טיפול שמרני מיטבי לא הועיל בפרק זמן של כ 6 שבועות, זה מקטין במידה רבה את הסיכוי שהמשך אותו הטיפול יפתור את הפיסורה. לעיתים הפיסורה מחלימה מאליה עם הזמן, אולם קשה לחזות אם ומתי תקרה החלמה כזו. הסיכון לירידה, ואפילו קטנה, ביכולת השליטה לאחר ניתוח, כאשר הניתוח מבוצע במיומנות, הוא קטן, והסיכון לפגיעה ניכרת ביכולת השליטה הוא קטן מאד. טיפול בלייזר ובפורמולת נונא אינם נכללים בטיפולים של הרפואה הקונבנציונאלית במחלה זו. אם את מאד חוששת מניתוח, ניתן לשקול טיפול בבוטוקס, שיכול להביא לריפוי הפיסורה בכ 60-70% מהמטופלים, וגם אם מופיעה ירידה כלשהי ביכולת השליטה לאחר פעולה זו, היא תמיד הפיכה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.