פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום ד"ר, עברתי ניתוח סינוס פלינודיאלי ביום שלישי האחרון, לאחר הניתוח כמובן שנשאר פצע פתוח, האחות אמרה לי לשטוף פעמיים ביום ולייבש קלות ולבסוף לשים פד גזה על מנת לספוג את ההפרשות. הבנתי שטיפול בפולידין, כלומר למרוח משחה על הפצע ועל הפד גזה יכול לעזור ולזרז את התהליך. האם כך הדבר? האם יש טיפול אחר שעוזר? אשמח לעזרה, כי יש לי מאין הפרשה ירוקה בכל אזור הפצע. אולי מוגלה?? תודה

דניאל שלום, אין כל הוכחות רפואיות שמשחת פולידין מזרזת או משפרת את ריפוי הפצע. ישנן חבישות שונות כגון אקווסל או קלטוסטאט שעוזרות לספוג את ההפרשות ומזרזות את ריפוי הפצע, אך אין הוכחות שהן מעלות את שיעור ההצלחה (ריפוי מלא ללא חזרת סינוס) לאחר הניתוח. כל ההנחיות שקיבלת מהאחות נכונות. צריך הרבה סבלנות, ולרוב לוקח לפצע מספר שבועות ולעיתים אף מספר חודשים להחלים.

לפני כשנה וחצי עשיתי ניתוח זהה , יש תחבושת בשם פולימם היא מאד עוזרת נ.ב אתה תחזור לתפקוד מלא לאחר חודשיים

שלום אני בן 17 ,ואחרי יצאות יש לי לפעמים טיפות של דם על הנייר ניגוב. היום אבל למשל כשניגבתי ממש ראיתי המון דם על הניר ,לא בטיפות שהייתי רגיל. מה זה יכול להיות והאם זה מסוכן ?

גבי שלום, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מבעיה מסוכנת כלשהי כגון גידול ממאיר חלילה בגיל 17 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הדמם נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

ביום א האחרון עברתי בדיקת סי טי חזה ובטן,אני מושתל לב כ 20 שנה,הכל בסדר,והבדיקה נעשתה לביקורת שהכל בסדר,תוצאת ה סי טי תקינה,לפני הבדיקה שתיתי 8 כוסות של חומר ניגוד יוד,ובמהלך הבדיקה הוזרק לי חומר ניגוד נוסף,יומיים לאחר הבדיקה(יום ג)3 פעמים הקאתי ושילשלתי ,מיום רביעי התקפות של כאבי בטן ברום הבטן ובחלקה התחתון ללא הקאות ללא שילשולים,כאבים שמעירים אותך משינה,האם בגלל חומר הניגוד? מה עושים? לא ידוע לי על רגישות ליוד, תודה,

אריק שלום, שכיח שהכנה ל CT גורמת לשלשולים, אולם לא שכיח שהיא גורמת לכאבי בטן שמעירים מהשינה. אם התופעה נמשכת מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

אני בן 62 ולפני כשבועים התחילו כאבים בפי הטבעת חשבתי טחורים כי היו בעבר אבל טופלו במשחה וזה עבר.השבוע ביום ראשון הייתי אצל רופא פרוקטולוג והוא קבע שישלי פיסורה וחייב טיפול לחודש וחצי במשחה Nifedipine 0.4% ,אמבטיות ולקחת פגלקס ליציאות רכות.היום יום חמישי בערב וממשיך לעשות את הטיפול במשחה 4 פעמים ביום וכל השאר אבל אני לא רואה שיפור.כמה זמן לאחר הטיפול אתחיל להרגיש שיפור?ואם יש עוד תרופות שיכולות להקל על הכאבים שבאים בגלים של מספר שעות?עשיתי קולונוסקופיה במאי 2010 והכל בסדר.

אבי שלום, אם פיסורה מגיבה לניפדיפין, לרוב חשים הקלה בטווח של שבוע עד שבועיים. אם אין שום הקלה, בהנחה שאכן מדובר בפיסורה, ניתן לשקול טיפול נוסף כגון הזרקת בוטוקס לפיסורה או ניתוח לפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר ,מזה חודש אני סובל מכאבים עזים ביציאות (ביציאה הראשונה)ותחושת אי נוחות לאחר,הלכתי לפרוקטולוג שעשה לי בדיקה אנאלית,בדיקה נוראית שמצא רק שריד של טחון קטנקטן,הוא נתן לי תור לעוד 3 חודשים לרקטוסקופיה ומשחה נפימידין שלא עזרה כלל. בסוף שבוע האחרון החל לרדת לי כמות דיי גדולה של דם במהלך הצואה ביחד עם הכאבים חזרתי אליו וסירבתי לבדיקה האנאלית הנוראית הזו. רופאת המשפחה נתנה לי במקביל סירופ לעצירות שהקל לי בכמות קטנה על הכאבים,מה נראה לך הבעיה ואיך לטפל בה במצב שלי? איך זה שהמשחה שדרך אגב ללא השתתפות של קופת חולים לא עזרה ל כלל אחרי שעשיתי עיסוי של 4 פעמים ביום מסביב פי הטבעת?

עופר שלום, תלונותייך יכולות להחשיד לפיסורה בפי הטבעת, אך יכולות להגרם ממגוון של סיבות אחרות, ולכל אחת בירור או טיפול ספציפיים. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב! בעלי בן 28 סובל מזה כשנתיים מגירודים בלתי נשלטים בתעלת פי הטבעת ועקב זה הוא פוצע את עצמו בהתחלה חשבו שמדובר בפיסורה אבל בהמשך התברר שזאת לא הבעיה אני גם ממש חייבת לציין שבחודש האחרון הופיע מין יובש פצוע על איבר המין ואז על אצבעות הידיים האם זה קשור לבעיה או שזאת בעיה בפניי עצמה אני גם יצין שכל הזמן נותנים לו משחות אחרות לבעית פי הטבעת ואף משחה לא עוזרת המשחות האחרונות שנתנו לו הם פרוקטופואם בשילוב של לנקורט וגם הם ממש לא עוזרות בבקשה תנו לנו כיון בתודה הדס

הדס שלום, גרד בפי הטבעת היא בעיה רפואית ידועה, ןיכולה להגרם ממגוון רחב של סיבות. לעיתים אנו לא מאתרים את הסיבה, ואז אנו מטפלים בסימפטום בלבד. יחד עם זאת, התופעות העוריות האחרות של בעלך יכולות להחשיד למחלת עור, ומומלץ להתייעץ גם עם רופא עור. אם לדעתו אין מדובר במחלת עור, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלילבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

יש לי מס' שאלות בנושא ואשמח אם תוכל לענות לי עליהן : 1. מה זה צניחת מעיים אצל אישה ? 2. האם זה נקרא גם צניחת רקטום ? 3. מה הסיכונים לאישה בת 66 שאבחנו אצלה צניחת מעיים ומה הטיפול לכך ? אודה מאוד על תשובותייך

קרן שלום, גם אני איני יודע למה בדיוק התכוונו במונח צניחת מעיים. אין מדובר במונח רפואי מקובל. יתכן שמדובר בצניחת רקטום, אולם יתכנו גם צניחות נוספות, כגון צניחה לכוון הנרתיק. איני יכול כמובן להתייחס ברצינות לאפשרויות הטיפול מבלי לדעת באיזו מחלה מדובר, מה הסבל שהיא גורמת, ומה מצבה הבריאותי הכללי של המטופלת.

יש לי דקירות פנימיות באזור פי הטבעת במצב ישיבה,עמידה ושכיבה.הדקירות מגיעות בגלים תופס ומשחרר,בנוסך כשאני הולכת להתפנות אנני מצליחה להשתחרר מכיוון שמתחילות דקירות מאוד כואבות ואני קמה מיד מכיוון שהכאב בלתי פוסק. יש לציין שלא כל פעם כשאני הולכת להתפנות מתחילות הדקירות לפעמים גם אין דקירות ואני יכולה להתפנות ללא כאב. כמו גם שלפעמעמים הכאב מתקדם לעזור המפשעה. כשהלכתי לרופא המשפחה הוא הפנה אותי לגיניקולוג והגניקולוג אמר שאין כל קשר אליו .

לינה שלום, תלונותייך יכולות להגרם ממגוון של סיבות, ולכל אחת בירור או טיפול ספציפיים.לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

תודה על התשובות. בעקבותיהן: האם האולטראסאונד הזה הוא מכונה גם "טראנס רקטלי"? כי זה מה שהרופא הנוסף נתן לי? וגם דפקוגרפיה. האם בדפקוגרפיה כן ניתן לאבחן בוודאות אם הייתה צניחה? הרופא שבדק אותי הוא לא כירוג, אך הוא פרוקטולוג ומומחה ברצפת האגן, והוא לא ראה בבדיקה משהו.. רק לפי התיאור שלי הוא חושב שהייתה צניחה, אבל בגלל שלא סבלתי מעצירויות או משהו- הוא לא בטוח..אז הפנה לבדיקות. אני נורא מפחדת מהניתוח. האם בארץ הוא ניתוח שכיח? בשיטה הלפרוסקופית? כי זה מה שכנראה יומלץ לבחורה בגילי- נכון? האם יש בארץ מספיק ניסיון בניתוח כזה? הוא לא מסוכן יחסית לניתוחים אחרים? מה עלול לקרות לי? תופעות לוואי? האם יש טעם להגיע אליך לפני תוצאות הבדיקות, או אחריהן? הבדיקה של הדפקוגרפיה תיהיה לי בסוף מרץ... אני פשוט נורא מפחדת. אף פעם לא אושפזתי בביה"ח, והארוע הזה "נפל עלי כרעם ביום בהיר"... אני בדר"כ בחורה בריאה, ללא בעיות, פרט לגמישות יתר- ותת פריקה קלה של הברך שהייתה לי לפני שנתיים- מרב ספורט. האם תוכל איכשהו לפרט על הניתוח, או להרגיע מעט? תודה,

לד"ר זמורה- זאת שא' נוספת בהמשך לתגובתך לגבי הנושא

שלום, רק להוסיף מעט מידע: האולטראסאונד שאותו עברתי לא היה דינאמי, אלא רקטלי- והוא יצא תקין, והמנומטריה- גם-פחות או יותר תקינה, פרט לזה שלא "הרפיתי בניסיו התרוקנות" ( אולי ממבוכה ולחץ...בדיוק "חנכו" בביה"ח את המכשיר החדש והייתה המולה..), והוצאתי ת'בלון בניסיון שני. אני מתה מפחד מניתוח. אבל אני בטוחה שאני כן אצטרך- כי אחרי שאני מתרוקנת- אז אני מביטה במראה ורואה את הרקטום מפי הטבעת- בפנים, אבל אם אני כאילו מתאמצת מול המראה אחרי יציאה- אז אני רואה אותו כאילו בולט מעט החוצה. שא' אישית: האם אתה באופן אישי ביצעת ניתוח לתיקון צניחה כאן בארץ- בשיטה הבטנית- בלפרוסקופיה? והאם כן ניתן לבצע זאת במדיקל סנטר? מתי כן כדאי לראותך? הדפקוגרפיה נקבעה לי לסוף מרץ. תודה

לא קיבלתי הוראות מדויקות לגבי התנהגות אחרי ניתוח לפרסקופיה של פתיחת חסימת המעיים שהייתה לי. אני בת 60 כשבוע לאחר הניתוח, לא יודעת האם עלי להקפיד על דיאטה נכונה, רכה, למנוע עצירות ( יש יציאות סדירות)אך יש לי פחד סמוי מהשנות הכאב. ישנה נפיחות כתוצאה מהלפרסקופיה,וחוסר נוחות.אין לי כאבים רק חוסר ביטחון מה מותר ומה אסור לגבי אוכל, תנועה, מאמץ... כמו כן האם כדאי לקחת תוספי ויטמינים וכו'. אני נוטלת בקביעות כדור אנטי דכאוני וסובלת מכאבי אוסטיואטריטיס. האם מותר אדויל? האם אפשר למנוע את ההדבקויות שלא ישנו שוב? איפה אפשר למצוא הוראות. אני דואגת. אשמח לתשובה מיקה

מיקה שלום, הדבקויות הן רקמת צלקת שנוצרת לאחר ניתוח בטני כלשהו. כמעט לכל מי שעבר בחייו ניתוח בטני יש הדבקויות בחלל הבטן, וסביר שאילו יווצרו גם לאחר הניתוח האחרון שעברת. לרוב לא חשים כלל בהדבקויות, אולם לעיתים הן יכולות לגרום לפתע לחסימות מעי. אין משהו ספציפי שאת יכולה לעשות כדי לשנות את הסיכוי לחסימות מעי, ולכן לאחר תקופת ההחלמה מהניתוח את יכולה לחיות רגיל וללא מגבלות תזונתיו או גופניות.

האם דלקת קשה ברירית הקיבה יכולה ליצור קוליטיס? או שדלקת זו היא בעצם מחלת הקוליטיס? בעבר סבלתי מהחיידק הידוע הליקובקטר פילורי.

דלקת קיבה אינה קוליטיס וברוב המקרים אינה קשורה אליה. דלקת קיבה על רקע חיידק הליקובקטר פילורי אינה קשורה לקוליטיס.

בני חולה מזה 7 שנים במחלת קרוהן. האם היא גנטית. האם עלי לעבור בדיקת נשאות למחלת קרוהן או למחלות מעי בכלל בעקבות מחלתו של בני? ואילו בדיקות גנטיות עוברים כדי לוודא שיש נטייה או נשאות. אשמח אם תכתוב את הבדיקות בנוסף לתשובות בעיניין.

שלום רב, מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית שלצערנו אין אנו יודעים כיום באמת מה גורם לה. ההנחה המקובלת היום היא שמדובר בתגובה של הגוף לחשיפה לגורם מסויים, שעדיין אינו ידוע, באנשים עם מבנה גנטי מסויים ההופך אותם רגישים לחשיפה זו. יחד עם זאת, אין מדובר במחלה גנטית במובן המקובל של המילה, ואין בדיקות גנטיות ספציפיות שאת כאימו צריכה לעבור.

לאחר בדיקת קולונוסקופיה נמצאו דברטיקולים רבים וגדולים במעי הגס. ממה נוצרת מחלת הסעפת האם היא מחלה מסוכנת ועלולה לגרום לסרטן המעי או לקוליטיס? מה הטיפול במחלה זו וכיצד ניתן לרפאה אם בכלל. ולאילו בעיות במערכת העיכול יכולה לגרום מחלה זו.

שלום רב, דיברטיקולוזיס, או בעברית "מחלת" סעיפים של המעי, הוא מצב בו ישנם שינויים מבניים במעי הגס. באופן תקין המעי הגס הוא מעין צינור, וסעיפים הם מעין מערות קטנות בצידי הצינור. דיקרטיקולים במעי הגס שכיחים באוכלוסיה המערבית, שכיחותם עולה עם הגיל, והם קשורים כנראה בכלכלה המערבית. לאחר שכבר אירעו דיברטיקולים, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, וצריך לחיות איתם. הבשורות הטובות הן שרוב האנשים שיש להם דיברטיקולים לא סובלים מכך כלל. במיעוט האנשים, יכולים להגרם סיבוכים כגון דלקות או דימומים, הדורשים טיפול. כעיקרון, מומלץ מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. יחד עם זאת, לא ברור לחלוטין הקשר בין הקפדה על המלצה זו למניעת סיבוכים של דיברטיקולוזיס.

לאחר בדיקת קולונוסקופיה נמצא פוליפ 5 מ"מ ב- dentat line האם הוא יכול להיות ממאיר? היכן נמצא האיזור dentat line . כתוצאה ממה נוצרים פוליפים באיזור זה.

שלום רב, ה dentate line נמצא בפי הטבעת והוא קו המעבר בין העור של פי הטבעת לרירית המעי הגס. פוליפים באיזור זה יכולים להיות פוליפים של המעי (מכונים פוליפים אדנומטוטיים) כמו בכל מקום אחר בו יש רירית מעי, ואז מומלץ להוציאו, ויכולים להיות טחורים תגובתיים, למשל לטחוריפ באיזור זה. לאחר שתתקבל תשובה פתולוגית, אם נלקחה ביופסיה, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המטפל או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לייעוץ מה כדאי לעשות עם פוליפ זה.

ערב טוב, רציתי לדעת לאיזה רופא לפנות (משפחה, נשים) כדי שיאבחן ויגיד לי האם מדובר בטחורים. לפי פרסומים שקראתי, אלו הם אכן טחורים ושאלתי היא מה אפשר לעשות בבית כדי להוריד את הנפיחות ואת הכאב. אני אמא לשלושה ילדים קטנים וצריכה עזרה דחופה. תודה.

ןרד שלום, לטיפול בטחורים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג . קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

מזה יומיים אני מרגישה גירוי בפי הטבעת בצד אחד של העכוז,הגירוי יותר פנימי מחיצוני, אבל מציק מאוד זה קצת כואב כאילו בזמן יציאה נחתך משהו. בדרך כלל יש לי יציאות קשות ולא תכופות (כל החיים) ואף פעם לא סבלתי מטחורים. לאן עלי לפנות? או אולי יש תכשיר שיכול לעעזור לי.תודה

שושי שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, כעיקרון מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.יציאות קשות ובמאמץ הם פתח לצרות שונות באיזור פי הטבעת. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

האם על מי שעבר ניתוח פיסורה יש הגבלותץ כלשהן בעתיד, או שהוא לאחר תקופת ההחלמה יכול להתנהג כמו כל אחד? בתודה

אוהד שלום רב, לאחר החלמה מניתוח פיסורה אין מגבלות כלשהן, אולם חשוב לזכור שהניתוח רק מרפא את הבעיה הנוכחית, ואין לו אפקט מניעתי לעתיד, כך שכדאי להקפיד על יציאות רכות וללא מאמץ לטווח ארוך

אתמול שלחתי שאלה בקשר למצבי לאחר ניתוח טחורים. האם הוא התקבל במערכת?

לא ברור לי על איזו שאלה מדובר.

אין שום דרך אחרת להסרת הסינוס הפילונידלי? תודה רבה

שלום רב, הטיפול העקרוני בסינוס פילונידאלי הוא ניתוחי, ואין תרופה או משחה שיכולה לרפא סינוס זה. סינוס יכול לעיתים להיות ללא סימפטומים שנים רבות, אולם כשהוא פעיל הוא יכול לגרום לתהליך לגדול בשטחו (על ידי יצירת תעלות מרוחקות ממרכזו) ובכך לגרום לצורך בניתוח גדול יותר לתיקונו. ישנן שיטות כירורגיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ולכל אחת יתרונותיה וחסרונותיה, אולם ככלל ניתן לומר שככל שהניתוח יותר נרחב, כך ההחלמה ממנו יותר קשה, וגם סיכויי ההצלחה גבוהים יותר. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

יש לי פיסורה כמה חודשים. אני חושב להעדיף בשלב ראשון זריקת בוטקס, אך הבעיה שמספר רופאים שהייתי אצליהם לא ראו את הפיסורה, (אם כי טענו שזאת אפשרות סבירה),ואילו הפרופסור האחרון שהייתי אצלו, זיהה בבירור את מקום הפיסורה (ושם אכן כאב לי), אך טען שאינו עוסק בבוטקס,ולבוטקס כדאי ללכת למומחה בנדון. השאלות- א. האם בוטקס אכן עדיף בשלב ראשון על ניתוח? ב. מה כדאי לעשות במקרה כזה? שהרי מי שלא ראה את הפיסורה לא יוכל בודאי לטפל בה. בתודה

שלום רב, בוטוקס הוא טיפול לגיטימי בחשד סביר לפיסורה. שיעור ההצלחה נע סביב 60-70% ושיעור הסיבוכים קטן. מדובר בפעולת מרפאה שההתאוששות ממנה מיידית. אם האבחנה של פיסורה לא ודאית אלא משוערת בלבד, יש ישים לב במקביל להתפתחות סימפטומים וסימנים היכולים להעיד על אבחנות אחרות, ולחזור על בדיקת פי הטבעת לאחר רופוי. בניתוח רואים חד משמעית אם יש פיסורה או לא, ושיעור ההצלחה (כשיש פיסורה כמובן) נע סביב 95%, שוב, עם שיעור סיבוכים נמוך, אך תקופת החלמה של מספר ימים. שתי האופציות לגיטימיות, לשיקולך.

שלום,אני צמחונית(לא אוכלת גם דגים)בת 30 כבר חודשיים שיש לי הפרשות חומות(ללא צואה או דם) מהישבן אחרי אכילה או שתייה בעיקר בבקרים,כבר זמן רב לפני כן אני סובלת מתחושת נפיחות וכאבי בטן חזקים,הפסקתי לפני יומיים שלושה לשתות נס קפה ולאכול מוצרי חלב וההפרשות פוחתות לאיטן.. מה זה יכול להיות?

לפני חודש בערך במשך שבוע יצא לי המון דם בעת עשיית הצרכים(לא סבלתי מעצירות) אך לאחר כמה ימיים זה עבר,הרופאה חשבה שיתכן ומדובר בטחורים,ההפרשות החומות המשיכו להופיע...

מור שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסטולה, מעי רגיז, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הי, אני העצובה- ( מעט פחות- בזכות תשובתך), שלחתי שא' המשך- לנושא צניחת הרקטום. בהמשך השרשור למטה. אודה לך אם תוכל להתייחס שנית.

תודה, ראי תשובה למטה

ד"ר שלום רב, אני בת 30. מזה כ3 חודשים בזמן ניגוב אני רואה כתמי דם טרי על הנייר (לסירוגין). יש לציין שאין שינוי ביציאות פרט לעצירות קלה לעיתים. אין כאבים או ירידה במשקל. החלטתי לבדוק את העניין ורופאת המשפחה החליטה שהיא רוצה לבדוק נוכחות של טחורים בפי הטבעת. לאחר בדיקה רקטלית ידנית קבעה כי היא לא רואה טחורים ולכן ממליצה לעבור בדיקת קולונוסקופיה. שאלותיי הן: 1.האם ניתן לסמוך על אבחנה של רופאת משפחה ולא כדאי להבדק גם ע"י פרוקטולוג/כירורג בטרם אגש לבדיקה "לא נעימה" שכזו? 2. האם טחורים פנימיים ניתנים לזיהוי בבדיקה כזו? כלומר- ייתכן שמדובר בטחורים פנימיים שאותם היא אינה יכולה לחוש? 3.הרופאה אמרה שאולי מדובר בפוליפ במעי. האם זה דבר חמור? האם זה אופייני בגיל כזה? 4. האם יש בדיקות נוספות טרם מבצעים קולונוסקופיה? 5.אילו אפשרוית נוספות יכולות לגרום לדמם? תודה רבה מראש

שלום רב, הסיכוי להתפתחות פולים או סרטן המעי הגס בגיל 30 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים גבוהים בהרבה. בדיקת אצבע בלבד אינה מספקת בכדי לזהות טחורים פנימיים מדממים גם בבדיקה על ידי בודק מיומן, אלא אם הם מאד גדושים. יחד עם זאת, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. בגילך אם אין סיפור משפחתי ניתן לרוב להסתפק בקולונוסקופיה חלקיח הנקראת סיגמואידוסקופיה. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונהיה יותר רגועים. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

לד"ר, שלום רב. האם אדם צריך שתהיה לו יציאה כל יום? או שאפשר כל יומיים שלושה? השאלה מיועדת לגבי אימי (בת 68).

אייל שלום, תדירות היציאה נחשבת תקינה עד פעם ב 3 ימים, אם זה לא מפריע לאמך ולא פוגע באיכות חייה.

שלום, אני זקוק להמלצה על רופא כירורג או פרוקטולוג בירושלים, שאם אפשר גם מקבל דרך קופת חולים מאוחדת. תודה.

שלום רב, אין פורום זה נוהג להמליץ ספציפית על רופא כזה או אחר.

ד"ר זמורה שלום, אני סובל מזה שנתיים מפיסורה שעם הזמן הפכה לכרונית. לצערי, היחס שקבלתי עד כה מהרופאים ומבינהם יש גם "מומחים" היה מאוד שטחי ומזלזל. עד כה, אף אחד לא ממש ביצע אבחון כמו שצריך. אני נע ונד בין משחה כזו לג'ל כזה ואין דבר כמעט שלא ניסיתי. העניין שלעיתים הפיסורה כאילו שנעלמה למשך חודשים, אך מספיק יציאה אחת לא מספיק רכה ושוב הסיפור חוזר עם עוצמת כאבים קשה וחזקה יותר. כך היא באה והולכת...כיום אני גם סובל מעצירות כנראה מהטראומה שהגוף סבל בעקבות "התקף הכאב" האחרון. (כבר 4 ימים ללא יציאה). כיום אני לוקח נורמלקס, וג'ל NIFEDIPIN+ISOSORBIDED 0.2%,כבר ניסיתי את הNIFEDIPIN בעבר-לא עזר ולכן אינני מבין מדוע ה"מומחה הכירורגי" נתן לי שוב את אותה המשחה. האם תוספת הISOSORBIDED אמורה לעשות את ההבדל? אני מקפיד על מזון עשיר בסיבים תזונתיים, אוכל הרבה ירקות ופירות, שאני שותה לא מעט, כמעט שלא אוכל בשר ובצקים, לא עגבניות ולא חריף...אבל כלום לא עוזר. כיום מעסה את האזור אני מרגיש מספר בלוטות (כמו כדורים קטנטנים). מה אפשר לעשות?

אבי שלום, אני מבין את מצוקתך, אך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אפשרויות הטיפול השונות בפיסורה מפורטות במידע למטה, ובעיקרון רק אתה זה שיכול להחליט אם אתה מעוניין בטיפול פולשני כלשהו, מעבר למשחות מקומיות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר שלום, אני סובל מפיסורה (בשעה 6). הפרוקטולוג המטפל ממליץ על טיפול בהזרקת בוטוקס. טיפול משמר לא הועיל. כמו כן, בעבר כבר עברתי ניתוח פיסורה. שאלותי היא: מה עדיף ניתוח נוסף או הזרקת בוטוקס ? מה הסיכון בכל אחד מהם ? מהם סיכויי ההחלמה בכל אחד מהם ? תודה ! דב

דב שלום, הזרקת בוטוקס וניתוח שתיהן אפשרויות סבירות לטיפול בפיסורה, וההחלטה צריכה להיות שלך. לכל אחד מטיפולים אלו יתרונותיו וחסרונותיו. הזרקת בוטוקס מיועדת לשתק את שריר הסוגר הפנימי סביב פי הטבעת. שיעור ההצלחה בריפוי הפיסורה נע סביב 60-70%. סיבוכים הם נדירים, ולעיתים יש ירידה קלה ביכולת השליטה, אך היא תמיד הפיכה. בניתוח מבצעים חיתוך של השריר הנ"ל. שיעור ההצלחה נע סביב 90-95%. סיבוכים נדירים, ולעיתים מדירות יש ירידה קלה ביכולת השליטה, וזו יכולה להיות בלתי הפיכה. בניתוח חוזר, הסיכון כנראה מעט מוגבר ביחס לניתוח ראשון, אולם הוא עדיין נמוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 60 לפני מספר ימים חשתי כאבים בבטן התחתונה מצד שמאל. נשלחתי לבדיקות. בדיקות דם תקינות ו- CT תקין. נשלחתי חזרה הביתה אבל הכאב ממשיך. מה עוד יכול להיות מקור הכאב? תודה.

שמחה שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להוועץ ברופא המטפל.

שלום דר', אני בן 33, בד"כ בריאותי טובה. לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח להסרת כיס המרה בלפרוסקופיה בבי"ח סורוקה. כמו כן אני אנמי על רקע טלסמיה. בשבועות האחרונים אני שם לב שזמן קצר לאחר כל ארוחה או אפילו נשנוש קל אני מייד נדרש ללכת לשירותים, יש ימים שאני הולך אפילו 7-8 פעמים. אינני בטוח האם יש דם בצואה אך לפעמים אני רואה שיש מעט גוון אדום.בעבר סבלתי גם מטחורים (פעם ראשונה בתקופת הצבא ובפעם האחרונה בערך בגיל 23-24. מאז לא חזר...) יש לציין כי יש תקופות שאני נזקק אכן יותר לכניסה לשירותים ויש תקופות שזה סדיר ונורמלי (1-2 ביום).

שלום רב, קוליטיס לרוב מאובחנת (או נשללת) בקולונוסקופיה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר מזה זמן רב אני סובל מבעיית ניגוב חמורה לאחר הישיבה בשירותים אני מנגב את הישבן מספר רב שך פעמים שאני יכול לסיים גליל שלם של נייר טואלט ועד שאני לא מסיים גליל שלם תמיד הנייר יוצא מלוכלך רציתי לדעת כיצד ניתן לפתור את הבעיה או לאיזה רופא אני צריך לגשת כדי לבצע בדיקה תודה .

בלי להכנס לתגובה מקצועית לשאלתך מהרופאים פה בפורום אתן לך עיצה ידידותית קטנה - בין ניגוב אחד למישנהו נסה לאחר פעם פעמיים ראשונות של ניסיונות ניגוב , לעבוד גם עם פדים לחים ולאחר מכן לסיים עם נייר יבש ונקי. בהצלחה

גילי שלום, נסה פשוט להפטר מהרגל זה, גם אם לאחר מספר ניגובים בנייר לא נקי לחלוטין. מעבר לכך, איני בטוח שהבעיה שאתה מתאר שייכת לתחום הכירורגיה הקולורקטאלית.

אני כנראה אצטרך פיתרון רדיקלי לפיסורה שלא נרפית. אני חושש (בצדק או לא) מניתוח שבו חותכים שריר בצורה בלתי הפיכה. מהשמעתי שיש ניתוח שבו חותכים את הפיסורה ללא נזק לשריר, וכן זריקת בוטקס? האם אחת מהשיטות הנ"ל לא עדיפה?

אייל שלום רב, אם אתה חושש מאד מניתוח, ניתן לנסות הזרקת בוטוקס, שגורם לשיתוק זמני של שריר הסוגר הפנימי. שיעור ההצלחה נע סביב 60-70%. חשוב לציין שבניתוח לפיסורה (בו שיעור ההצלחה בריפוי הפיסורה סביב 95%) שיעור המטופלים בהם יש ירידה קלה ביכולת השליטה קטן. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב ביום חמישי בוצע ניתוח פיסטולה בבית חולים סורוקה . אני מבקשת רשימה של דברים שמותר לאכול ואסור לאכול . עד עכשיו מה שנאכל זה דברי חלב ( יוגורט , קוטג' , גבינה לבנה , רוויון ) חתיכות קטנות של כבד עוף מבושל , קציצות בשר בכמות קטנה מבושלות , אפונה , מרק ירקות ) אני מבקשת אופציות אחרות לאכילה אם אפשר כי אין לי מספיק מידע כרגע לפי מה שקיבלתי מהבית חולים . תודה מראש

דניאלה שלום, אין כל מגבלות מזונתיות לאחר ניתוח לפיסורה, ואת יכולה לאכול מה שאת רוצה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא או מרככי יציאות אחרים (אך לא משלשלים). החלמה מהירה.

שלום.כבר כמה חודשים לפעמים שאני מסיים לעשות את צרכי ואני מנגב אני רואה דם על הנייר.אני בן 23 ולא בדקתי אף פעם.לא מזמן השתחררתי ועוד לא יצאה לי לראות רופא.האם זה משהו חמור?

גילי שלום, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מבעיה מסוכנת כלשהי כגון גידול ממאיר חלילה בגיל 23 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. יחד עם זאת, עם הדמם חוזר על עצמו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני סובל מפיסורה כשמונה חודשים, מטופל ברסטוג'יק.הכאבים ישנם אך לא בלתי נסבלים. שמתי לב שפי הטבעת במשך היום מלוכלך מצואה. לא צואה ממש אלא בניגוב הנייר יוצא מלוכלך. מעולם לא סבלתי מבעיה של שליטה בסוגרים. האם יתכן שהסיבה היא שאני לא מנגב פנימה לאחר עשיית הצרכים אלא שוטף שטיפה חיצונית ? א.האם יתכן שנגרם נזק לסוגרים בתקופת הפיסורה? כאמור מעולם לא סבלתי מבעיה בסוגרים. ב.ואם כן יש בעיה, האם ניתן לנתח? האם יש אלטרנטיבה לניתוח? בתודה מראש

אלעד שלום, כעיקרון פיסורה כשלעצמה לא גורמת לרוב לפגיעה ביכולת השליטה העל הסוגרים. נדיר מאד שמשחת רקטוג'זיק גורמת לפגיעה כזו, וגם אז היא הפיכה בהפסקת המשחה. פרט לכך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, בת 34. בריאה בדר"כ. משקל תקין, עושה פעילות גופנית. ( פילאטיס בעיקר). לפני זמן קצר קרה לי מקרה שהבהיל אותי נורא: בעת התרוקנות בשרותים,כאשר סיימתי ורציתי להשתמש בנייר, ראיתי שיצא לי מעין גוש גדול מפי הטבעת. ( זה לא היו טחורים, בעבר היו לי מעט- לא רציניים,ולכן אני יודעת), זה גם נראה היה גדול- ממש כמו "איבר"- נראה לי כמו החלחולת. לא היה לי דימום ולא כאב לי. כן הפעלתי לחץ חזק- בדר"כ אין לי עצירות, אך הייתה לי במקרה זה ספציפית תחושה שקצת קשה לי להתרוקן -יותר מכרגיל וגם ישבתי יותר זמן. לעיתים גם אני שמה לב כי יוצא לי מעט ריר.אך בסה"כ אין לי בעיות מיוחדות... הלכתי לאחר יומיים לגסטרואנטרולוג- שביצע לי קולונסקופיה קצרה. ( ארגן לי תור מיידית). הוא הסביר לי כי הבדיקה היא תקינה, אך רשם באבחנה: רקטום פרולפס", והמליץ על ביצוע בדיקת מנומטריה בהמשך. הוא אף הסביר כי זה לא דחוף- התור הקרוב לבדיקה הוא רק בעוד 4 חודשים,והרופא אמר שניתן לחכות ללא חשש. בנתיים אמר לי להמשיך את חיי כרגיל, ואף ציין כי אין מגבלה בפעילות ספורטיבית.( ואני עושה הרבה ספורט). הוא גם הסביר לי כי תופעה כזאת מאד נדירה בגילי, בייחוד מפני שגם לא עברתי הריונות וכ'ו. אני עדיין מאד מודאגת, בעיקר מפני שקראתי שאבחנה כזאת מחייבת ניתוח. שאלותיי: 1. מה המשמעות של קולונסקופייה קצרה תקינה? האם ניתן לאשר או לשלול את האבחנה על פיה? ( היה כתוב שנבדק המעי הגס+חולחלת). ואם לא- איך מאשרים צניחת רקטום, והאם רופא גסטרואנטרולוג יכול לאשר זאת? הוא כתב: "רקטום פרולפס", אך ציין שלא נמצא ממצא חריג במעי. 2. האם באמת ניתן "להמשיך כרגיל" ולעסוק בספורט? ( גם ארובי, ותרגילי בטן?)? 3. האם תופעה כזאת מצריכה תמיד ניתוח גם בגילי? ואם כן- כיצד מבוצע- שמעתי שיש 2 דרכים- בטן או פי הטבעת- אך לא הבנתי האם הניתוח "פשוט יחסית" - או נחשב מורכב ? מה הסיכונים העיקריים? 4. האם ניתן לקיים יחסי מין כרגיל? 5. האם העובדה כי לעיתים קרובות עשיתי את צרכי בעמידה בשרותים- ( בעבודה וכ'ו)- כי נגעלתי לשבת בשרותים ציבוריים, ייתכן ותרמה למצב? האם הלחץ המופעל אז גדול יותר? 6. איך באמת מתרחש כזה דבר, אצל בחורה בריאה, עושה ספורט, בטן חזקה וכ'ו... ( יש לי גמישות יתר- אם זה קשור). 7.אני לא סובלת בדר"כ מקשיים בהתרוקנות, אך מידי פעם גם לי יש עצירות קלה. ואז חייבים להתאמץ. מאז מה שקרה לי- אני פשוט מתה מפחד ללחוץ חזק! כל ביקור בשרותים הופך "לסרט מתח"- שמא אם אלחץ חזק- זה יקרה שוב. איך זה הגיוני שמלחיצה חזקה זה קרה לי? בלידות המאמץ הרבה יותר גדול... ועדיין לא ילדתי :-( אני מתנצלת מראש על אורך השאלה, אך בניגוד לנושאים אחרים- לא מצאתי כמעט מידע כזה ברשת.. ואני מאד מודאגת, אם "להמשיך כרגיל בחיי" -כפי שאמר הרופא, אז איך אדע שבאמת "הכל בסדר"? וזה לא יקרה לי שוב במקום בלתי צפוי- כמו בטיול, באמצע יחסי מין, בעבודה? אני ממש פוחדת. האם עלי לעשות עוד משהו? ( עד לבדיקת המנומטריה), או להסתפק בכך? האם אין סכנה בספורט? גם ארובי, וכ'ו? שחייה? אני חייבת לציין שהכי מפחיד אותי שאין מידע לגבי מהו הפתרון? ולמה אפאחד לא מוכן לדבר ולהסביר על הניתוח במקרה הצורך? האם הניתוח לטיפול בבעייה כזאת הוא כ"כ קשה? האם זה ניתוח שיש אחריו מגבלה כמו סטומה- שקראתי שמחברים בחלק מהניתוחים- וזה ממש ממש הפחיד אותי. בבקשה ממך- הסבר לי מעט יותר על המצב ועל פתרון אפשרי. הרופא לא היה מוכן להרחיב :-( וזה רק מדאיג אותי שמא יש סיבה טובה להסתיר ממני מידע כזה. תודה רבה מראש על תשובתך,

שלום רב, קודם כל- בבקשה לא להיות עצובה. מתנצל על העיכוב במתן התשובה. צניחת רקטום (פרולפס) לא מאד נדירה בבחורות צעירות, ואכן מתרחשת פעמים רבות בבנות עם גמישות יתר. קולונוסקופיה לא מיועדת ולא מסוגלת לאבחן צניחת רקטום, ומטרתה לשלול אבחנות אחרות. סביר שהגסטרואנטרולוג כתב את האבחנה שכתב על סמך הסיפור שלך ולא על סמך מה שראה בקולונוסקופיה. פרולפס של הרקטום מאובחן לרוב בבדיקה נכונה של כירורג קולורקטאלי, תחום בכירורגיה העוסק בבעיות כגון אלה כדרך שגרה. אין מניעה להמשיך את שגרת חייך, כולל פעילות ספורטיבית (למעט אולי הרמת משקולות) וחיי מין. מומלץ לרכך את היציאות, למשל בשמן פראפין, ואם בעת מאמץ בשירותים הרקטום צונח שנית, לא להלחץ, ופשוט להחזיר אותו בעדינות חזרה ידנית. כעיקרון, הטיפול בצניחת רקטום הוא כירורגי, ולמרות שהניתוח לא דחוף, מומלץ לא לדחות אותו לשנים, שכן פרולפס במשך שנים יכול לגרום לפגיעה לא הפיכה בתפקוד שרירי הסוגרים של פי הטבעת. לבחורות צעירות אנו לרוב מציעים ניתוח בטני (כיום לרוב בטכניקה לפרוסקופית), סיכויי ההצלחה לטווח ארוך לא רעים, ושיעור הסיבוכים (כולל סיכון לסטומה זמנית) נמוך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

תודה רבה על תשובתך. אם הארוע הזה קרה בנתיים פעם אחת, מהו המשך הבירור/ טיפול המקובל לעשות כרגע? הגסטרו שבדק אותי המליץ כאמור על ביצוע מנומטריה לעת עתה. אני עתידה להיפגש עם רופא נוסף באופן פרטי- הוא בעקרון גסטרו' אך עוסק הרבה בתחום הפרוקולוגיה ורצפת האגן לפי מה ששמעתי. בכל מקרה, שאלתי: 1. האם תמיד ההמלצה היא לנתח, גם אם מדובר בארוע בודד? ( אם בבדיקת רופא הוא כן רואה צניחה- אם כי היא פנימית בנתיים..)? 2. מהו המשך הבירור המומלץ למצבי הנוכחי? ( כן ללכת לרופא נוסף? לחכות ולבצע "רק" מנומטריה כפי שהמליץ רופא הגסטרו שבדק אותי? , רופאת המשפחה נתנה לי בכל מקרה הפנייה לפיזיותרפיה לחיזוק רצפת האגן- האם כדאי להתחיל כבר עכשיו? לפני הבדיקה הנוספת? ). 3. היכן אתה מקבל? ( אינני מאזור המרכז, אך יש לי קושי להבדק אצל כירוג באזור מגוריי. אני מבוטחת בכללית וגם באופן פרטי בהראל). תודה,

שלום לצוות. אני בן 56 נכה קטוע רגל ופגוע קשה ברגל השנייה שלי ורוב זמן (34 שנים)הערות שלי אני יושב או שוכב. מזה שנים אני סובל מאבצסים חוזרים ונשנים ולא פעם מבלה בבתי חולים לביצוע פתיחת האבצסים וניקוזם. בשנת 2008 (נובמבר) התהווה לי אבסס נוסף ובעקבותיו פיסטולה המפרישה מוגלה באופן קבוע, כמו גם גזים ודבר זה גורם לי ירידה באיכות החיים. הייתי מבקש מדר' זמורה להסביר לי את הגורמים העיקריים להיווצרות הבעיה וכן לתת לי תשובה בבקשה לגבי הקשר בין ה"שיער" שצומח באזור המפשעה לבין היווצרותם של אבצסים ופיסטולות, האם ידוע במחקרים הרפואיים ואו בכלל שה"שיער" הוא גורם להיווצרותם ואם כן האם אזור נקי משיער יכול להבטיח לאדם כמוני היושב מרבית זמן הערות שלו פתרון לבעיה זו?. בכבוד רב ותודה רבה אפי

אפי שלום, לרוב אבצסים באיזור פי הטבעת, כמו גם אבצסים באיזור המפשעה (שיכולים לעיתים להגרם ממחלה שונה הנקראת הידרדניטיס), לא נגרמים על ידי שיער, והסרתו אינה מועילה. מעבר לכך לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום ד"ר, אני בת 28, בריאה בדרך כלל ואם לילדה בת 3. לפני יומיים פניתי לחדר מיון בשל כאבים חזקים והרגשה של שריפה בגב תחתון, בעכוזים וברגליים. אבל זה לא כאב של גב, אלא כאילו משהו מבפנים שגורם לזה. נבדקתי ע"י כירורג ואובחנה אצלי פיסורה. נתנו לי משחה ניפדיפין 0.4% ופרוקטופואם. התחלתי את הטיפול אתמול בערב. אבל ההרגשה שכואב לי עוד יותר. ההרגשה של שריפה קצת עברה, אבל יש כאבים בעיקר בגב תחתון...גם כואב לשבת וללכת. אני מרגישה שאני יושבת על הרגליים ול על התוסיק. השאלה האם באמת פיסורה גורמת לכאבים כאלה? אני ממש סובלת מזה. הרופאה אמרה שהיא בוודעות רואה פיסורה. כמה זמן לוקח טיפול ומתי זה אמור לעבור? תודה רבה מראש על התשובה

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים חל שיפור כלשהו. פיסורה גורמת לרוב חכאבים בפי הטבעת המתחילים לאחר יציאה, ויכולים להמשך שעות לאחריה. יחד עם זאת, לא כולם חשים אותו דבר כתוצאה מאותה מחלה. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם אין שיפור, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום יש לי בעיה במתן צואה ורציתי לדעת מה זה יכול להיות אני בן 17 והבעיה הזאת איתי כבר כמה שנים- אני לא נכנס לשירותים אמא שלי אומרת שזה בגלל שאני לא אוכל, אבל זה לא נראה לי הגיוני לא להכנס כל כך הרבה זמן גם אם אני לא אוכל הרבה. אני אספר קצת על התזונה היומיומית שלי- בבית ספר אני אוכל סנדויץ בצהריים אני לא מרגיש צורך לאכול אז במקום אני אוכל שטויות- עוגיות, במבה (לא בכמויות) בערב אני אוכל רגיל, לרוב מדובר בארוחה לא קלה אני שותה הרבה נס קפה ובאופן כללי אני מנסה לא לאכול יותר מדי דברים לא בריאים כשבן אדם מדלג על ארוחה ביום אז הוא לא יכנס לשירותים כמו בן אדם נורמלי.. אבל אני נכנס פעם בשבוע, לפעמים יותר. אני לא מרגיש צורך להכנס לשירותים במהלך השבוע אין לי כאבי בטן ושום דבר שקשור להתראה ממערכת העיכול ביום שיש לי לשירותים, יש לי ממש מעט כאבים בתחתית המעי וזהו. אני נכנס לשירותים ומוציא את כל מה שאכלתי באותו שבוע. אין קושי בהוצאת צואה מדובר בישיבה של רבע שעה בערך ואני יודע שאני מוציא לא מעט מהבטן. חשוב מאוד לציין שעשיתי בדיקות צואה, שתן ודם ולא הייתה שום בעיה מלבד אנזימי כבד (לא גבוהים במיוחד, במשך החודשים האחרונים הקפדתי על תזונה נכונה והתוצאות לא נראות מדאיגות, לפי מה שהרופאה אומרת), ובאופן לא ברור יש לי עליה בכדוריות דם הלבנות שבכל בדיקה התוצאות משתנות. הרופאה שלי אומרת שאין לי מה לדאוג לאור העובדה שאני לוקח כדור בשם "ויפאקס" ושהכל נראה נורמלי אבל אני עדיין מרגיש שמשהו לא בסדר לא ייתכן שבמשך שבוע שלם לא ארגיש שאני צריך להתפנות כאשר אני רואה את אחי שאוכל בערך כמוני ונכנס אחת ליומיים מה זה יכול להיות? מה אני צריך לעשות? איזה בדיקות? אני ממש אשמח לתשובה תודה רבה מראש וסוף שבוע נעים

עמרי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות לנבוע ממגוון של סיבות, החל מבעיות מולדות שונות בעצבוב המעי, דרך תרופות שונות שאולי אתה נוטל, חוסר איזון של מלחים מסויימים בגוף כגון סידן או חוסר איזון של בלוטת התריס, ועד ל"מעי עצל"- בעיה רפואית מוכרת שניתן לטפל בה. מומלץ לנסות לרכך את היציאות על ידי תוסף סיבים הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא ושתיה מרובה. לחליפין ניתן להשתמש במרככי יציאות סינטטיים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום אובחנתי ע"י פרוקטולוג של קופ"ח כללית. טחורים די גדולים על הגבול בין קשירה לכריתה. מה לדעתך עדיף והאם יש אפשרויות נוספות לטיפול ? תודה גכהן

שלום רב, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, הבחירת הטיפול תלויה במידת ההפרעה לאיכות חייך ומה אתה רוצה לעשות בכדי לשפר זאת. מעבר לכך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

עברתי לפני כחצי שנה ניתוח סיכות ולאחר מכן עוד מספר קשירות, רציתי לדעת האם בן הזוג יכול להרגיש את הסיכות בעת ביצוע מין אנאלי או שהן ממוקמות גבוהה יותר, כמה זמן אחרי הקשירות אפשר לבצע מין אנאלי והאם מומלץ להימנע ממין מסוג זה בעקבות ההיסטוריה של הטחורים, רב תודות

שלום רב, הסיכות ממוקמות במקום בו בן הזוג יכול לעיתים לחוש אותן. מומלץ להמנע ממין אנאלי כשלושה שבועות לאחר קשירה, ו"מחלת" טחורים או הסטוריה של ניתוח לטחורים לא מונעים רפואית יחסי מין אנאליים.

להינתח בגלל פיסורה . האם ההבדל הוא באנטומיה או הסיבה היא אחרת ? ? מה ההבדל בין אנטומיה גברית לזו הנשית בעניין הפיסורה ? בתודה

גילי שלום, אין הבדל באנטומיה של הסוגר הפנימי, שהוא השריר אותו מפרידים בניתוח לפיסורה, בין גברים לנשים. יחד עם זאת, שאר שרירי רצפת האגן, שעליהם מוטלת המשימה לשמור על השליטה לאחר שמפרידים את שריר הסוגר החיצוני, יכולים להיות חלשים יותר אצל נשים, בעיקר מבוגרות,ף ולהפגע לעיתים בעת לידות. למרות זאת, בהחלט מקובל וסביר להציע ניתוח לפיסורה גם לנשים עם שליטה טובה בסוגרים, כאשר הפיסורה פוגעת באורח ניכר באיכות החיים.

שלום זמורה, אני בת 17 וחצי ולילה אחת קמתי עם כאבי בטן חזקים, הלכתי לשרותים והיו לי שלשולים והקאות במשך כל היום. מאוחר יותר בהמשך היום כאשר ניגשתי לשירותים, כאשר ניגבתי ראיתי דם אדום. לאחר מכן כל אזור הטוסיק התמלא בדם גם שאני אינני בשירותים. מה עלי לעשות? תודה רבה רבה

שירי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע מבעיה מסוכנת כלשהי כגון גידול ממאיר חלילה בגיל 17 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים, שכנראה "סבלו" מהשלשול ממנו סבלת. יחד עם זאת, עם הדמם חוזר על עצמו, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

ערב טוב ד"ר זמורה.יש לי בעיה מזה כמה שנים שמחמירה עם השנים.זה התחיל עם יציאה אחת ליומיים והמשיך לאחת לשלשוה ימים עד שהגיע לפני כשנה וחצי ליצאיה פעם בחמישה ימים.עד לפני כחצי שנה היציאות היו מלוות בדמם לקראת סוף היציאה וכשהגעתי ליציאה אחת לחמישה ימים או ארבעה זה היה מאוד כואב כשגוש ראשוני הפריע עד שמאוד לחצתי .פעמיים הייתי לפני בדיקת קולונוסקופיה וחזרתי בי ממש ביום הבדיקה.שאלתי איזו בדיקה אני יכול לעשות על מנת לברר מה הבעיה.נבדקתי פעם אחת בתל השומר לברר אם יש טחורים אך הרופא שלל זאת והמליץ על תוספת סיבים מה שלא נראה לי כיוון שאני אוכל הרבה סיבים ואולי זה בכלל תוקע את כול העיניין.האם ייתכן שיש לי בעיה של מעבר איטי מידי של המזון עד שמגיע למעי או שאולי יש לי מעיים מאורכים ומפותלים מידי?אשמח לתשובה שתעזור לי להתחיל ברור כיוון שזה מטריד אותי מאוד אך אני חייב לציין שאין לי כאבי בטן או דבר דומה

אלי שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות לנבוע ממגוון של סיבות, החל מתרופות שונות שאולי אתה נוטל, דרך חוסר איזון של מלחים מסויימים בגוף כגון סידן או חוסר איזון של בלוטת התריס, ועד ל"מעי עצל"- בעיה רפואית מוכרת שניתן לטפל בה. מומלץ לנסות בכל זאת לרכך את היציאות על ידי בוסף סיבים ושתיה מרובה. לחליפין ניתן להשתמש במרככי יציאות סינטטיים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב בן 36, שבועיים וחצי לאחר ניתוח פיסורה (lateral sphincterotomy) סבלתי מכאבים עזים והרבה הפרשות עם דמם, אך כעת יש שיפור ניכר בכאבים, ויש כאב בעיקר בזמן יציאה (שורף קצת בחלק השמאלי, כנראה איזור הניתוח) ולפעמים כאב עמום שממשיך לאחר היציאה (שלפעמים מקרין לאיזור הישבן השמאלי וקצת לרגל). אני משתמש בפדי גזה בשביל ההפרשות, ומחליף מדי כמה שעות בגלל הגרד. על הגזה אפשר לראות מין כתם נוזלי בהיר של כמה ס"מ, ובמרכז יש כתם עם הפרשה מוגלתית בצבע ירוק. הייתי בביקורת אצל הרופא המנתח לפני כשבוע וחצי וממבט חיצוני הוא לא ראה סימן לזיהום. יש לציין שאין לי חום. רציתי לשאול : 1. מה הסיבה לגרד בפי הטבעת ? 2. האם שבועיים וחצי לאחר ניתוח אמור עדיין להיות הפרשה נוזלית ? 3. האם ההפרשה המוגלתית יכולה להיות דבר תקין או שזה מצביע על בעיה כלשהי אל אף שאין לי חום? תודה רבה

דניאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים יש הטבה עצמונית. יתכן שהפרשה באיזור הניתוח גורמת לגירוי עורי מקומי שיכול לעיתים לגרום לגרד. ניחן להשתמש במשחות הגנה כגון אלו שמשתמשים בהן כנגד תפרחת חיתולים בתינוקות, הניתנות לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא. כעיקרון, הפרשה בטווח של כשבועיים וחצי לאחר הניתוח עדיין סבירה. לגבי סוג ההפרשה- לא אוכל לחוות את דעתי ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

לפני כשבוע וכמה ימים יצאה לי צואה ככה מאוד אם כי לפי התיאורים באינטרנט אני לא חושב שהיא הייתה שחורה זפת... בכל מקרה מאז הצואה שלי רגילה לגמרי...... מה זה אומר ? מה זה יכול להיות ? אין קשר לתזונה ? תודה

דוד שלום מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם התופעה תחזור על עצמה, ממליץ לפנות לרופא/ת המשפחה לבירור והכוונת הטיפול.

אני סובלת מעצירות כרונית. יש תקופות שיש הקלה ותקופות שאני נאלצת להעזר במשלשלים ומגדילי נפח. לאחרונה היו לי 2 מקרים של צואה בגושים גדולים מאוד שיצאה בקושי ומאמץ ולאחריה כאבים. להקלת הכאבים השתמשתי במשחה לטיפול בטחורים. מעתה, כל צואה שאינה רכה גוררת כאבים אחריה. כיצד אוכל לוודא שלא נגרם לי נזק?

מיכאלה שלום, ככלל, נדיר שיציאות קשות כפי שאת מתארת שעברו עצמונית גרמו נזק ניכר. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות. אם העצירות היא כרונית, ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

טיובות - 3 , במשך חודש הטיפול. היות ולאחר חודש לא הסתיים הטיפול והפיסורה עוד לא החלימה לחלוטין אמר לי הרופא כי ייתכן ואצטרך ' סיבוב ' טיפול נוסף של עוד חודש . אכן המשכתי להשתמש במשחה - שעלי לציין 'החזירה אותי לחיים תקינים ועשתה פשוט נפלאות . בימים האחרונים ניסיתי ' להגמל ' מהמשחה כדי לאפשר לגוף לחזור לתפקד באופן טבעי ולא הצלחתי. אם אינני שמה את המשחה ( ואני משלבת אותה עם משחה פרוקטו-גליבנול ) האזור 'יבש' כמובן. אני בת 51 - האם מותר להשתמש בניפדיפין לאורך החיים אם אזדקק לה ? באופן רציף יותר ? במשחה הפרוקטו-גליבנול אני משתמשת באופן לא מועט כבר המון שנים - והיא עושה לי טוב מאוד כשאני זקוקה לה . האם בטיפול ארוך טווח זה עלול לגרום להתוויות מסוכנות או נוגדות ביחד עם כדורים אחרים אותם אני לוקחת על בסיס קבוע ? כדורים ללחץ דם נורמיטן ואנאלפריל. אלטרוקסין. כדורי קלציום סנדוז + ויטמין D. בתודה .

גיל שלום אין בעיה להשתמש במשחת ניפדיפין לזמן ארוך יותר, ואף מספר חודשים, ולחזור על הטיפול במידת הצורך. הספיגה הסיסטמית של התרופה קטנה, ואין לה השפעה מצטברת משמעותית.

ד"ר שלום, מראש אני מתנצלת על אורך הפניה. לפני כשבועיים בני בן ה- 5.5 חלה בחיידק בגרון (סטרטוק....) קיבל למשך 10 ימים פעמיים ביום מוקסיוט 14 מ"ל. יום לפני שהוא סיים את הטיפול האנטיביוטי, החל בשיעול נבחני. ביקור אצל הרופאה הראה שיש לו לרינגיטיס וחומו שב עלה. התחלנו בטיפול של אנזיל למשך 5 ימים 7 מ"ל. בנוסף קיבלנו אינהלציות של בודיקורט ומי מלח למשך 4 ימים. בגלל שלא חל שיפור הרופאה הוסיפה סירופ דנלון למשך 3 ימים (יומיים 5 מ"ל X2 וביום השלישי 2.5 X2). אחרי שסיימנו עם כל התרופות, בני החל להתלונן ששורף לו הבולבול כאשר הוא עושה פיפי. חזרנו שוב לרופא. הרופא אמרה לי למרוח לו קרם ולדעתה אין לו חיידק בשתן כי הוא אחרי טיפול אנטיביוטי. יום אחרי הוא החל להתלונן שמגרד וכואב לו פי הטבעת. שאלתי את הרופאה היא אמרה לי שזה נשמע כמו תולעים. ביומיים האחרונים הוא קיבל פעמיים 5 מ"ל ורמוקס. ומה שמפליא אותי הגירוד לא עבר לו. בעיקר מגרד לו אחרי יציאה ואחרי מקלחת. בדר"כ כאשר יש לו תולעים, מנה אחת של ורמוקס מפסיקה לחלוטין את הגירוד. הטיפול היחידי שאני עושה לו כאשר הוא קופץ ומנתר מגירוד, זה למרוח לו קרם תינוקות של אורה וזה במידה מסויימת עוזר לו מעט. ממראית עין שלי המקום מעט אדום ואני לא מצליחה לראות מעבר לזה. האם לדעתך יש קשר בין התרופות שהוא קיבל לגרד בפי הטבעת (חומציות בקיבה ???) האם זה נשמע כמו תולעים???? למרות הטיפול שהוא קיבל אודה לך אם תוכל להנחות אותי מה עלי לעשות או לאיזה רופא עלי לגשת, עור, משפחה ???? תודה דניאלה

דניאלה שלום, לצערי איני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי. מציע לפנות לגסטרואנטרולוג ילדים או לכירורג ילדים.

איך אני יכול לדעת האם יש לי טחורים? אני בן 21 כרגע נמצא בניו יורק ואני שמתי לב לדימום בזמן הניגוב ולמין גוש באזור פי הטבעת. קראתי על הבעיה וראיתי שהסובלים הם בעיקר נשים ובגיל יותר מאוחר, אני לחוץ בנוגע לבעיה ואני רוצה לראות רופא אבל אני נמצא בארץ זרה ואני לא יודע למי לפנות.

עומר שלום, ראשית, אין מקום להלחץ טחורים הם לא בעיה מסוכנת אלא בעיה של איכות חיים בלבד, ואם סובייקטיבית הסבל שלך לא רב, אין דחיפות ניכרת. מעבר לכך, גם בניו יורק יש כירורגים קולורקטאליים שניתן לפנות אליהם במידת הצורך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום יש לי פיסורה עם פיסטולה תת עורית ללא סימני דלקת ללא הפרשה רקטלית ב.מ.פ. סדק קטן קיבלתי משחה GEL NIFEDIPINE עשיתי עם המשחה חודש שלם הכאבים נעלמו אבל יש מדי פעם דימום בעיקר ביציאה קשה אני משתמש באבקה סיבים פעם ביום. האם הדימום זה לא טוב למרות שנעלמו הכאבים?תודה

אורן שלום, אם הדמם נובע מפיסורה בלבד, הוא לרוב אינו בעיה משמעותית. מעבר לכך לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.