פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום ד"ר, אני סובל מכאב בבטן שמאלית תחתונה כחודש. בלילה (בשינה) ללא כאב, בבוקר מוקדם לפני ארוחה ראשונה, ללא כאב. כ-20 דקות לאחר ארוחה ראשונה מתגבר הכאב, אחרי ארוחת צהריים, לעיתים קרובות מורגש יותר עד הערב (כולל). בלי צריבה במתן שתן. יציאות כ-1-2 ליום, ללא דם ולא נוזליות. דרגת קושי בינונית. לעיתים רחוקות (כפעמיים בחודש) תחושה של ריר בפי הטבעת כשעה לאחר יציאה, ניגוב נוסף פוטר זאת. אני עובד במשרד, בעיקר בישיבה ממושכת מול מחשב. הכאב מקרין גם למותן שמאל ואני חש במישוש כי יש כאב *אנכי* בצד שמאל בגב (באזור הכליה השמאלית) הדומה לכאב שריר (כאב עדין). אציין כי אני גבוה ובעבר אובחנה עקמת קלה ופלטפוס (השפעה עד כה של אלה - לפני כשנתיים כאב בשכמות, שבא על פתרונו באמצעות מדרסים לכפות הרגליים). בבדיקת גסטרואנטרולוג- "בטן רכה, רגישות במישוש בבטן שמאל תחתונה. כבד וטחול - לא נמושו. לא נמושו קשרי לימפה מוגדלים". ספירת דם שביצעתי - תקינה, למעט טריגליצרידים גבוהים: 250. כירורג שלל בקע. US כליות, US בטן - תקין. אין הדרונפרוזיס ולא נצפו אבנים בכליות. אורלוג שלל סיבה אורולוגית. סיגמואידיוסקופיה (עד 60 ס"מ) - כל המעי הנבדק תקין. בדיקת שתן, כולל תרבית: תקינה ותרבית שלילית. ספירת דם: תקינה. גלוקוז, פריטין, קראטינין, כולסטרול, טריגליצ': תקין, למעט HDL נמוך במעט מהנורמה (34), וטריגליצרידים גבוהים (257). בדיקת GLOM.FILTR.RATE: ערך 91, ללא סקאלה לייחוס (תקין?). C13 UREA BREATH TEST: תקין (0.48 DELTA C). CRP: תקין (0.2). DEAM.GLIADIN.PEPT: תקין (8.0) T. TRANSGLUTAMINASE: תקין (1) בדיקת צואה לפרזיטים - ללא ממצא. אילו כיווני בדיקה כדאי לשקול לאור זאת? תודה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני לביצוע בדיקות כאלה ואחרות באינטרנט ללא בדיקה. אנא פנה לרופא המטפל ליעוץ מסודר.

כבר כמה חודשים שאני סובלת מבעיות במערכת העיכול,אני לא מתרוקנת בצורה מלאה. גם הצורה של הצואה שלי שונה,היא כביכול יוצאת בגוש רגיל.. אבל היא לא אטומה ואחידה.. היא מתפרקת,לרוב היא רכה מאוד, יש שאריות של מזון לא מעוכל,ולאחר שאני מורידה את המים נשארים מן שאריות של סיבים או משהו,יש לי לרוב שתיים שלוש יציאות ביום,וכשאני מתרוקנת התחושה היא לא תחושה נורמלית.הלכתי לגאסטרולוג הוא נתן לי תרופה למעי רגיז. לא עזר.. אני גם לא מאמינה בזה,לדעתי זה רק סימפטום. חוץ מזה גם התחלתי לסבול מחוסר ב-B12, העניין המוזר הוא,שלפני כחודש תרמתי דם,ולאחר מכן הרגשתי מצויין,יותר טוב משהרגשתי לפני. ויום אחרי פתאום היציאות התחילו להסתדר התחלתי להרגיש שהן נורמליות.. שחזרתי לכמו שפעם,אבל לאחר שלושה ימים שוב המצב החמיר בחזרה.מה הבעיה שיכול להיות שיש לי? מה אתה מציע? חוץ מזה גם קיבלתי מחזור לא מזמן,ובזמן המחזור הרגשתי כאבים פנימים שהקרינו לי לפי הטבעת. הם עברו יחד אם המחזור אך כשהמחזור עבר פתאום התחיל לכאוב לי בפי הטבעת בעת היציאות,לאחר כמה ימים הכאב נרגע אך במקומו יש עכשיו גרד בלתי פוסק במקום. יכול להיות שזה טחורים?

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן.

שלום אני ילדתי לפני שבוע ימים. אין לי תפרים, אבל כנראה לחיצות הוציאו טחורים. אני יכולה לממש אותו בחוץ למרות שבבי"ח לא נאמר לי כלום לגבי זה. לאחרונה הבחנתי שיש גם דימום קל מפי הטבעת. אני לא סובלת מכאבים רק מאי נוחות קלה וגם יש לי יציאות סדירות. הבעיה שאני כאילו הפסקתי לשלוט בשריר של פי הטבעת (לא יכולה להתאפק). האם אני צריכה לפנות לרופא נשים שלי או שזה משהו שיחלוף עם הזמן. תודה

לאמא המודאגת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. טחורים המחמירים לאחר לידה משתפרים לרוב בהדרגה לאורך כ 2-4 שבועות. אם לאחר תקופה זו ישנו סבל ניכר מהטחורים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי קשיי השליטה, אלה יכולים להיות קשורים ללידה, עם או בלי קשר לטחורים, ושוב, פעמים רבות משתפרים עצמונית לאורך כ 3 חודשים. בכל מקרה, אנו נוטים שלא לטפל התערבותית בבעיות אלו ב 3 החודשים הראשונים. ניתן בינתיים לבצע תרגילים פשוטים לכווץ שרירי רצפת האגן. אם הבעיה לא חולפת לאחר כ 3 חודשים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הי, אני בשבוע ה-35 להיריון ויש לי פיסורה כבר מספר שנים איתה "למדתי לחיות" עד כמה שניתן. לאחרונה, שמתי לב כי הפיסורה גדלה באופן משמעותי ואני קצת חוששת לקראת הלידה. האם היא עלולה להיפתח בשעת הלידה? האם זה מסוכן? האם יש מה לעשות כעת? האם עליי לעבור ניתוח קיסרי ולא לידה רגילה? אציין, כי בחודשי ההיריון לא סבלתי מכאבים או דימומים וגם לא כעת, אך שמתי לב כי היא גדלה משמעותית. אודה להתייחסותך בהקדם. תודה רבה. מלי

מלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. להבדיל מטחורים, פיסורה פחות נוטה להחמיר בעת לידה, ובוודאי שאינה מהווה סיבה שלא לעבור לידה נרתיקית. מומלץ מאד גם סביב הלידה להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מוצרים אלו אינם נספגים במערכת העיכול ומותרים לשימוש בהריון ובהנקה. בהצלחה.

אמי בת 90 וסובלת מטחורים חיצוניים. מחמת מצבה, טיפול כירורגי אינו בא בחשבון. מורחת גם בפרוקטו - גליבנול. האם יש אמצעים נוספים להקל עליה בנושא הטחורים.  

משה שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. פרט לטיפולים המקומים שתארת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. יש לציין כי חלק מהטיפולים הכירורגיים הם טיפולים פשוטים ובעלי סיכון נמוך, כגון קשירת טחורים, וניתן לשקול לבצעם גם באנשים מבוגרים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

רציתי לדעת (אני מתאר לעצמי שזה מוזר לשאול אבל אני מרגיש שאני לא בטוח) איך באת אמורים לנגב את הישבן לאחר יציאה? אני כל פעם מרגיש צורך לנקות גם מפנים אחרת אני חושש שאולי לא ניקיתי כמו שצריך אבל אני חושש שאולי אני יוצר גירוי או נזק אחר ואולי צריך רק לנגב חיצונית אפילו שאלוי יש שאריות בפנים (שתמיד רואים אותן כאשר מגבים יותר פנימה) נוסף לכך הרבה פעמים כאשר אני מנגב מבפנים (בעזרת מגבונים לחים וכ"ו כדי שלא יהיה שפשוף וגם נייר טואלט פשוט ירקע) לאחר ניגוב כזה יוצאת לי עוד צואה ולכן אני כל הזמן חושש שאם לא אנגב כך מבפנים אזי אני אולי לא מתרוקן עד הסוף כמו שצריך ויש אולי מצבורי צורה שתקועים ולא הצלחתי להוציאם (אפילו שהרבה פעמים התחושה להתרוקן שוב אחרי ניקוי מפנים ומגיה רק לאחר שאני מנקה מפנים ולפני זה לא מרגיש בכלל ולפעמים זה מרגיש רק שאני לא מצליח להוציא כלום...) מצטער על אורך ההודעה ומקווה ששאלתי ברורה תודה

שלום רב זה בסדר גמור לנקות רק מבחוץ, ואין כל בעיה עם שאריות צואה קטנות שנשארות ברקטום התחתון. הן תצאנה בפעם הבאה.

אובחנתי בדיביטיקוליטיס 3התקפים לא קשים עם חום 8 במשך חודשים התקפים חוזרים טופלתי אנטיביוטיקה ופלגי'ל כיום שומרת מטד דיטה עתירת שומן חריף וכו לדעתך כן לנתח את הסעיפים או לא שכולם ממוקמים אחד ליד השני או בזכות השמירה לא יצטרך לנתח לדעתך תודה

אורלי שלום רב, דיברטיקוליטיס היא דלקת של מקטע מסויים של המעי הגס, לרוב במקטע שנקרא הסיגמואיד קולון, ובמרבית המקרים ניתן לטפל בה אנטיביוטית. לעיתים דלקת זו נוטה לחזור, ולכן עד לפני מספר שנים היתה נטיה להמליץ על ניתוח לכריתת המקטע הנוטה לדלקות (הסיגמואיד קולון) לאחר 2 התקפים, או כבר לאחר התקף בודד באנשים הצעירים מגיל 50. כיום, בעידן בו יש לנו אנטיביוטיקות מתקדמות, אמצעי הדמיה טובים יותר, וכד', נראה שבמרבית המקרים גם אם ישנה התלקחות חוזרת, ניתן לטפל בה שוב באנטיביוטיקה, ולכן כיום אנו פחות נוטים להמליץ חד משמעית על ניתוח לאחר 2 התקפים , אלא בנסיבות מיוחדות, כגון התקפים קשים במיוחד, מחלות רקע שונות המקטינות את יכולת ההתמודדות עם זיהומים, וכד'. אם ישנם בכל זאת התקפים חוזרים הפוגעים באיכות החיים, אנו ממליצים בכל זאת לשקול ניתוח אלקטיבי לכריתת הסיגמואיד קולון, על מנת להפסיק את הסבל שהתקפים אלו גורמים. יחד עם זאת, אין מספר ברור וחד של התקפים המהווה אינדיקציה לניתוח. לעיתים רחוקות התקף חריף של דיברטיקוליטיס יכול שלא להגיב לטיפול אנטיביוטי ולהזדקק לניתוח דחוף, אולם יש לזכור כי גם בניתוח אלקטיבי יש סיכון מסויים, אם כי לא רב, לסיבוכים. לציין כי חשוב לבצע קולונוסקופיה לאחר שההתקף חולף, על מנת לאשש את האבחנה. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. מהם הסימפטומים? רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כיצד מטפלים במחלת סעיפים? כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לצורך בניתוח דחוף בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

שלום רב. שמי טל ואני בת 29. חשוב לציין לפני כן, שאיני משתמשת בגלולות והחל מרגע הביוץ ועד קבלת המחזור אני סובלת מטחורים לא מדממים. אני משתמשת ב Procto-Glyvenol וזה מקל אבל לא מעלים את הטחור חזרה פנימה. אני לא סובלת מעצירויות ואף לא מבלה זמן רב בשירותים, אך תחושת הצריבה וחוסר הנוחות מלוות אותי כל הזמן. בעבר, בעת הופעת המחזור זה היה נעלם אך לצערי...גם כבר לא. מה ניתן לעשות? תודה, טל.

טל שלום, ישנם מגוון טיפולים להקלה בסבל הנגרם על ידי טחורים, חלקם טיפולים כירורגיים וחלקם לא. אם את מעוניינת בטיפול בטחורים על מנת לשפר את איכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בחור בן 30 בריא , עשיתי קשירת טחורים אשר כאבה ולא עזרה , משתמש בנרות של פרוקטו גלבנול אך ללא הועיל , מה אפשר לעשות? לא רוצה ניתוח !!! שמעתי על אולטרא סאונד האם זה עוזר? תודה

שלום רב, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן רק אתה יכול להחליט מה אתה מעוניין לעשות על מנת לשפר את איכות חייך בנושא זה. איני יודע למה אתה מתכוון במונח אולטרסאונד. אם אתה מתכוון לפעולה כירורגית הנקראת HAL דופלר- ראה פירוט במידע למטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר בן 51 אחרי שני התקפי דלקת מעי הגס. באשפוז קיבלתי אנטיביוטיקה דרך הוריד ,והמשך טיפול בבית. שאלתי היא : האם אחרי שני התקפים בתוך חודשיים חובה לעבוד ניתוח או שישנה אופציה אחרת? יש לי קטע ארוך יחסית של סיגמואיד קולון תודה מראש!

שלום רב, דיברטיקוליטיס היא דלקת של מקטע מסויים של המעי הגס, לרוב במקטע שנקרא הסיגמואיד קולון, ובמרבית המקרים ניתן לטפל בה אנטיביוטית. לעיתים דלקת זו נוטה לחזור, ולכן עד לפני מספר שנים היתה נטיה להמליץ על ניתוח לכריתת המקטע הנוטה לדלקות (הסיגמואיד קולון) לאחר 2 התקפים, או כבר לאחר התקף בודד באנשים הצעירים מגיל 50. כיום, בעידן בו יש לנו אנטיביוטיקות מתקדמות, אמצעי הדמיה טובים יותר, וכד', נראה שבמרבית המקרים גם אם ישנה התלקחות חוזרת, ניתן לטפל בה שוב באנטיביוטיקה, ולכן כיום אנו פחות נוטים להמליץ חד משמעית על ניתוח לאחר 2 התקפים , אלא בנסיבות מיוחדות, כגון התקפים קשים במיוחד, מחלות רקע שונות המקטינות את יכולת ההתמודדות עם זיהומים, וכד'. אם ישנם בכל זאת התקפים חוזרים הפוגעים באיכות החיים, אנו ממליצים בכל זאת לשקול ניתוח אלקטיבי לכריתת הסיגמואיד קולון, על מנת להפסיק את הסבל שהתקפים אלו גורמים. לעיתים רחוקות התקף חריף של דיברטיקוליטיס יכול שלא להגיב לטיפול אנטיביוטי ולהזדקק לניתוח דחוף, אולם יש לזכור כי גם בניתוח אלקטיבי יש סיכון מסויים, אם כי לא רב, לסיבוכים. לציין כי חשוב לבצע קולונוסקופיה לאחר שההתקף חולף, על מנת לאשש את האבחנה. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. מהם הסימפטומים? רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כיצד מטפלים במחלת סעיפים? כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לצורך בניתוח דחוף בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

היגעתי לרופא בעקבות טחורים פנימים ובמהלך בדיקת רקטוסקופיה קיבלתי זיקפה חזקה והרגשתי נבוך!!! האם זה טיבעי, הרופא שלח אותי לבדיקה נוספת שניקראת קולונוסקופיה ואמר שאני צריך לחזור אליו לאחר הבדיקה. מה עושים אני מפחד שכל פעם שהרופא יבצע בדיקה חודרנית אני יקבל זקיפה (האם זה קורה להרבה גברים והרופא מכיר) תודה רבה

שלום רב, רופאים מטפלים במגוון של מטופלים, כל אחד שונה מחברו, ובמגוון של תופעות פיזיולוגיות, ומטרתנו לעזור, ולכן איננו שיפוטיים כלפי מטופלינו. מציע להשלים בכל זאת את הטיפול, על מנת לשפר את איכות חייך. קולונוסקופיה , אגב, מבוצעת לרוב בטישטוש.

תודה רבה - קיבלתי תשובה ברורה מכל הרופאים ששאלתי בצוררה ברורה להתיחס לנושא בטבעיות ולכן אני מבין שהטיפול הוא לטובה גם עם יש זיקפה. העיקר להתיחס לתוצאה הרפואית, אני ממשיך בכל הנדרש (אני בגיל 40 נשוי + 5)

שלום, יש לי טחורים משולבים בדרגה 4 צנוחים, נקבע תאריך לניתוח פרטי,הכירורג שינתח אותי אמר שהם במצב קשה וייתכן שלא יוריד את כולם בניתוח אחד ואחרי פרק זמן יוריד את השאר, מכיוון שאם יוריד את כולם בניתוח אחד האיזור יצטלק ויצטמק מאד, דבר זה עלול ליצור לי בעיה בעתיד להביא יציאה. שאלותי הן : 1. מה ההבדל אם יוריד הכל בניתוח אחד או בשני ניתוחים, גם בניתוח אחד זה יצטלק וגם בשני, בסופו של דבר הרי יורדו כל הטחורים אז מה זה משנה אם מחלקים לשני ניתוחים?בניתוח הראשון תהיה הצטלקות וגם בניתוח שני , מה ההסבר? 2. הטחורים אצלי תמיד גדושים, נפוחים ,אדומים וכואבים ניתן במצב כזה לנתח, אין חשש לאיבוד דם רב בניתוח כשהם במצב גדוש, או שמעדיפים לחכות שהם יהיו פחות גדושים? 3. לפני ניתוח כדאי לצרוך מזון עם ברזל? איזה מזון רצוי לאכול לפני ניתוח? ברזל גורם לעצירות? תודה.

שלום רב, בניתוח לכריתת טחורים ניתן לרוב להסיר את כל הטחורים הפנימיים הגדושים אשר גורמים לדמם ולצניחת רקמה. לגבי הטחורים החיצוניים, אכן צריך לשמר בניתוח מספיק עור בין מקטעי הכריתה, כדי לאפשר לפי הטבעת להתרחב בעת יציאה, ולכן אם יש לך קפלי עור ניכרים, יתכן שמקצתם ישארו. לרוב אין כל בעיה או סבל מקפלי העור הקטנים שנשארים, אולם אם הם יפריעו אסטתית בעתיד, ולאחר שפי הטבעת ישלים תהליך החלמה מלא, ניתן יהיה להעריך מחדש את גמישותו, ולשקול האם ניתן להסיר את שאר קפלי העור. אם הטחורים המתוארים הם המצב הכרוני, אין סיבה להמתין, שכן לא צפוי שישתפרו מאד בזמן סביר.אם כרגע ישנו התקף חריף, סביר יהיה להמתין כשבועיים- שלשה ולבצע את הניתוח בתקופה מעט יותר רגועה. לפני ובמיוחד אחרי הניתוח חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות קפדני. בהצלחה.

דר' זמורה שלום מגיל קטן יש לי תחושה שפי הטבעת אצלי צר מאד או מכווץ מאד, הדבר מקשה מאד בזמן יציאות. האם ניתן להרחיב את פי הטבעת? האם הדבר יקל על היציאות או על חדירה אנאלית? מה הטיפול המומלץ?

רוני שלום, נדיר שפי הטבעת "צר מדי" ללא מחלה כלשהי של פי הטבעת, כגון דלקות מקומיות חוזרות, או ניתוחים באיזור זה. שכאכן ישנה היצרות לא תקינה, המפריעה למעבר היציאה, ישנם ניתוחים המיועדים להרחבתו.

היה טחור עם כאבים אחרי שבוע יפסיקו כאבים וטחור יחליף צבע לכחול מה זה יכול להיות?

ארקדי שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים חיצוניים עם קרישי דם או טחורים פנימיים צנוחים וסצקתיים. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם נשאר סבל ניכר מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לפני כשנתיים בערך, קמתי בבוקר עם כאבים איומים בקיבה. מעין תחושה שהאיברים הפנימיים התכווצו. הכאבים עוברים לבד (לפעמים מהא ולפעמים אחרי כמה שעות). במהלך ה"התקף" אינני יכולה להתיישר או לקום לפעמים. מאז המקרה חזר מספר פעמים. הרופאת משפחה אמרה שזה וירוס במעיים, ונתנה לי כדורים להרחבת כלי דם או משהו. העניין הוא שלעיתים זה שוב חוזר. והכאבים ממש קשים. במה מדובר ? והאם צריך לבדוק יותר לעומק ?

שלום רב לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, אובחנתי כסובל מפניקוליטיס מזנטריום ואני מחפש מומחה לתחום, התנסתי בעבר בסטרואידים אך כלום לא עזר. האם קיים מומחה לנושא אשר אפשר להגיע אליו לנסיון טיפול? תודה

שלמה שלום, פניקוליטיס של המזנטריום היא מחלה נדירה בה יש דלקת של רקמת השומן דרכה עוברים כלי הדם למעי, עם תהליך מתמיד של יצירת צלקת מקומית (פיברוזיס). מדובר במחלה נדירה, ולמרות שמשתדלים לטפל בה תרופתית (במקרים שיש סימפטומים) ולהמנע מניתוח ככל האפשר, למיטב ידיעתי היא מטופלת על ידי כירורגים. איני מכיר מישהו שמומחה ספציפית לתחום זה, אולם מאחר שמדובר במחלקה נדירה כאמור, מומלץ לבחור בכירורג ותיק ומנוסה, שסביר שכבר נתקל במקרים דומים בעבר.

אני סובל ממחלה דומה (התגלתה אצלי ב ינואר 2015 ) רציתי לברר מניסיונך מה עשית לשוחח איתך וללמוד מניסיונך אודה לך אם תיצור עימי קשר במייל [email protected] פוצ'ו

הפעם הראשונה שבה סבלתי מטחורים היתה לפני 7 שנים בערך זה התחיל כתוצאה משלשול חריף, מאז זה בא והלך ועברתי מאז שתי לידות שלאחריהן סבלתי מזה מאוד. כיום יש לי באזור פי הטבעת טחורים קטנים שאינם כואבים.מדי פעם כשאני לא מקפידה על שתיה מרובה(דבר שהגוף שלי מאוד רגיל לזה)קורה שיש לי יציאה קשה שגורמת לי לפצע,ואז אני מורחת משחה כמה ימים עד שזה עובר,וגם לפעמים כשיש הרגשת אי נוחות במקום אני מורחת משחה ולמחרת כאילו כלום. השאלה שלי אם בד"כ זה לא כואב ורק יש לי בחוץ בשר מת עדיין חובה לטפל? אני מאוד מפחדת מהטיפול וכמובן מתביישת מכל הענין הזה. עוד ענין-לפי מה שהבנתי זה מאוד נפוץ במשפחה שלי...זה תורשתי??? אשמח לתשובה,המון תודה.ואיחוליי שאף אחד לא יסבול מהדבר הנורא הזה!

שלום רב, בהסתייגות שאין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, כעיקרון, ממצאים כפי שאת מתארת (ואשר יכולים אכן להתאים לטחורים, לפיסורה, או לשניהם) הם לרוב בעיות הפוגעות באיכות החיים, ולכן אין חובה כלל לטפל בהם. הטיפול מיועד לשפר את איכות חייך, ולכן את זו שצריכה לרצות בו. בעיות כגון טחורים ופיסורה אינם תורשתיים, אולם מאחר שהם קשורים בין היתר בהרגלי תזונה, הם יכולים להיות בשכיחות גבוהה יותר במשפחות הנוהגות לצרוך תזונה דומה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כשתחליטי שאת רוצה את הטיפול, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, אני גבר בן 57 מטופל מזה 20 שנה בלנטון. לפני שנה וחצי בבדיקה קולונוסקופיה התגלו שלושה פוליפים קטנים אשר נבדקו וסווגו Tubular adenoma with low-grade dysplasia בחודשים אחרונים תחושת חוסר התרוקנות ודם בניגוב בכל יציאה, לעיתים מספר ימים עצירות. אני די מודאג ואודה לך מאד באם תמליץ מה עלי לעשות

מיכאל שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, ופרעות בהרפיית שרירי רצפת האגן, ועוד. בנוכחות קולונוסקופיה לפני שנה וחצי, הסיכוי שהתלונות שאתה מתאר נובעות לדוגמא מגידול במעי הגס חלילה, נמוך מאד מאד. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. לגבי המועד הנכון לחזור על הקולונוסקופיה, אל אוכל לענות חד משמעית מאחר שאין בידי את דו"ח הבדיקה המדוייק, ומומלץ להתייעץ בעניין זה עם הגסטרואנטרולוג המטפל.

בני עבר לפני שבועיים ניתוח עמוק מאוד הפתח גדןל ובפנים יש חומר צהוב הדבוק לבשר שאינו נראה כמוגלה,אנחנו מאוד מודאגים מה ניתן לעשות על מנת לזרז את ריפוי המקום האם החומר הנל טבעיוכמה זמן נמשך עד לריפוי מוחלט ממש תודה

אריאל שלום, ריפוי לאחר ניתוח כריתת סינוס פילונידאלי יכול להמשך שבועות מספר, עד מספר חודשים. כעיקרון יכולה להיות רקמה צהבהבה בפצע כחלק מתהליך ריפוי טבעי, אולם לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

שלום ד"ר אני בן 51,לפני חודש עקב כאבים בבטן הופנתי לבית חולים,גילו לי דלקת במעי הגס-דברטיקוליטיס. הומלץ לי לעבור בדיקת קונוסקופיה, עדיין לא קיבלתי תור. בשעות האחרונות אני סובל מכאבי בטן חזקים וכרנאה יש חום (עדיין לא בדקתי),ממה הכאבים האם הדלקת חזרה שוב,מה עליי לעשות כרגע ,רופאת המשפחה שלי סיימה לעבוד להיום,מה אתה ממליץ לי כרגע!!! אני אובד עצות תודה מראש ד"ר!!!

ממליץ לגשת בדחיפות לחדר המיון לבדיקה וטיפול. מומלץ לא לקחת סיכונים מיותרים, עדיף לפנות לחינם מאשר לפספס את הזמן הנכון לטיפול.

אני כשנה לאחר לידה סובלת מהתקפים של יציאות תכופות. עלה חשד לצניחת רקטום (אני גם סובלת מטחורים דרגה 3)וכיום ממתינה לבדיקת דפקוגרפיה. א. האם יש משהו שיכול להקל על הכאבים והיציאות התכופות עד לניתוח.? ב. האם בניתוח לתיקון צניחת הרקטום ניתן גם לטפל בטחורים? רוב תודות רחל.

רחל שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, האבחנה הטובה ביותר של פרולפס של הרקטום הי בבדיקה גופנית טובה. ישנם סוגים שונים של ניתוחים לטיפול בפרולפס, חלקם מטפלים גם בטחורים, וחלקם לא. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

אני בן 39, סובל מטחורים בצורה קשה, יש לי איבוד דם רציני, רמות ההמוגלובין שלי מאוד נמוכות. אם אני לא לוקח ברזל, אניממש לא מתפקד. ברצוני לציין כי בנוסף לטחורים יש לי גם הפרשות, שלא מריחות טוב, וגורמות לי להרגשה לא נעימה. הרופא שלי (פרוקטולוג) המליץ לי על ניסיון לקשירת הטחורים, לפני ניתוח. אני יודע שזה משהו די חדש, מה ההמלצה בעניין? כדאי לנסות את זה? או ישר ללכת על ניתוח, שיגמור לי את כל הסבל הזה... תודה מראש.

דידי שלום, קשירת טחורים היא פעולה ותיקה מאד המתבצעת מזה עשרות שנים ויש בה נסיון רב. כעיקרון, טחורים הם לרוב בעיה של איכות החיים, ולכן אתה צריך להחליט עד כמה הסימפטומים מפריעים לך ומה אתה רוצה לעשות על לטפל בהם. לגיטימי להתחיל בנסיון קשירה, כפי שלגיטימי לבחור באחת מהאופציות הניתוחיות לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני שלושה שבועות אחרי ניתוח פיסטולה פריאנאלית. מאז הניתוח יש לי קשיים ביציאות. לא תמיד אני מרגישה שאני צריכה לשירותים ואם אני הולכת וכן מרגישה יש לי קושי מאוד גדול ב"הוצאה". ז"א שאני יכולה לשבת וללחוץ זמן ממושך עד שהיציאה תתבצע על אף שאני מרגישה זאת היטב. מדוע הדבר קורה? לא היתה לי תופעה שכזו טרם הניתוח וכן מה אפשר לעשות כדי לטפל בנושא? תודה מראש, הדר

הדר שלום, איני יודע איזה סוג ניתוח עברת, באיזה טכניקה וכד', ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם), ואם אין שיפור ניכר מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה.

שלום! בד"כ יציאות סדירות, שלושה שבועות אחרונים יציאות בצורת כדורים , גם באופן סדיר אך בימים האחרונים קיים קושי רב.

עדינה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם אין הטבה מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, בשנתיים האחרונות אני סובל מדימום רקטלי, בתוך כ-10 שניות מהרגע שאני מתיישב על האסלה מתחיל טפטוף דם בקצב של כטיפה בשנייה ואפילו מהר מכך. עברתי 2 קשירות, ולאחר כשנה עוד 4 קשירות, היום אני חודשיים אחרי הקשירה האחרונה אבל פשוט שום דבר לא עוזר, הרופא שלי אמר לי שמבחינתו הכל בסדר ושהטיפול הסתיים אך יומיים לאחר מכן הדימום המשיך ומאז לא מפסיק, הדימום קורה גם כשאני לא בשירותים ולכן אני נאלץ להשתמש בפדים על מנת שלא יעבור למכנס. אני בן 30, רזה, שומר על תזונה בריאה, אני משתמש בפסיליום פלוס (אבקה) בלילה ובבוקר ופשוט שום דבר לא עוזר. מה אפשר לעשות? האם יתכן שהרופא שלי לא אבחן במסגרת הקשירות בעיה חמורה יותר שלא קשורה לטחורים כמו סרטן המעי הגס או כל צרה אחרת? למי כדאי לפנות? האם לפנות לניתוח? לאבחון מקיף יותר? האם יתכן שמקור הדימום הוא דלקת? או העובדה שלאחר היווצרות הנמק ונשירת הטחור כתוצאה מהקשירה נוצר פצע שלא מתאחה ודורש תפירה? תודה רבה

יואב שלום, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל 30 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים גבוהים בהרבה. קשירת טחורים היא פעולה קלה יחסית עם יעילות מוגבלת, ואם היא אינה מסייעת ויש פגיעה באיכות חייך ניתן בהחלט לשקול אחת מהפעולות הניתוחיות לטיפול בטחורים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג האמון על טכניקות הטיפול השונות לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אני סובל מטחורים מזה כמה שבועות והרופאה שלי המליצה על משחה שנקראת scheriproct. המשחה עזרה לי מאוד בשבוע הראשון, אז הפסקתי להשתמש בה. לפני מספר ימים התאמצתי ביציאה והמצב החמיר ועכשיו מלווה בעצירות. כיוון שאני גר באירופה, אני לא סגור על איך להשתמש במשחה (תדירות)והאם יש הוראות מיוחדות למשחה שאני לא מודע אליהם ובכלל האם יש טיפול אחר שמומלץ אשמח אם מישהו יכול לייעץ לי.

שלום רב, את המשחה מורחים סביב פי הטבעת 2-3 פעמים ביום, והיא מכילה חומר המאלחש את העור וכמות קטנה של סטרואידים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ומרככי יציאות שונים (אך לא חומרים משלשלים), ובמידת הצורך מומלץ גם באירופה לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, מזה מספר חודשים שיש לי צואה דקה. אני לא זוכרת מתי זה התחיל בדיוק, אבל שמתי לה לכך אחרי שקיבלתי חיסון נגד שפעת החזירים, ואז היה לי שלשול מוזר, ומאז (אולי אין קשר) יש לי צואה דקה. לפני כשנתיי וחצי עברתי קולונוסקופיה שיצאה תקינה למעט פיסורה. מה דעתך ? מה עלי לעשות ? תודה.

יעל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, ניתן לומר שאם לפני שנתיים וחצי עברת קולונוסקופיה שהיתה תקינה לחלוטין, הסיכוי שיש לך גידול חלילה שחוסם חלקית את מעבר הצואה אינו גדול. פרט לכך, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום רב גם אני כמו לא מעט חברים פה פונה לגבי טחורים קראתי את השאלות/תשובות שנכתבו ולא מצאתי תשובה לשאלתי. מצאתי מידע לא קטן שנתת פה בחלק מהתשובות ואני מנסה להבין: מעולם לא סבלתי מטחורים. בתקופה האחרונה החלו לי כאבים קלים בפי הטבעת ואחריהם התחיל דימום קטן לא משהו רציני בזמן יציאות. נתקלתי בדימום בזמן הניגוב. בימים אלה הייתי מרגישה גודש באזור פי הטבעת אבל שום דבר לא חיצוני. התחושה והתפועה בכלל הייתה מגיעה בעיקר מספר ימים לפני המחזור. לפני כחודשיים ניגשתי לברור אצל פרוקטולוגית שאבחנה טחור אחד. קטן לדבריה אבל עדיין טחור.ביום שישי האחרון בזמן שעשיתי קצת עבודות בית חשתי פתאום כאב חד בפי הטבעת ובערב הבחנתי בגוש קשה מחוץ לפי הטבעת. הבנתי כי זהו הטחור שהרופאה ראתה בבדיקה ועכשיו הגיע תורי לפגוש אותו... במהלך הסופ"ש השתמשתי במשחה פרוקטוגלבינול וברקטוצרין שקיבתי מהרופאה לסירוגין. לצערי הנפיחות לא פחתה והכאב היה שם כל הזמן לעיתים יותר ולעיתים פחות. השאלה: האם יש טיפול תרופתי שגם מוריד את הנפיחות ולא רק מאלחש? מתי יודעים אם יש צורך להשתמש בנרות ומתי לא? האם שימוש בנרות יכול להזיק? לי נראה כי הנרות מקלים קצת לפחות בזמן מתן יציאה. חשוב לי לציין שהיציאות שלי סדירות ורכות. אני לא נשארת בשירותים זמן רב וכמעט ולא סובלת מעצירויות בכלל. דבר נוסף, לםני כשבוע התחלתי ליטול כמוסות של קו-ביוטיק - חיידקים ידידותיים לקיבה כחלק מטיפול בתופעה של מעי רגיז, יכול להיות שיש קשר בין יציאת הטחור לבין כמוסות אלה? אודה על תשובתך יישר כח! שלי

שלי שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לרוב מצבים אלו משתפרים בטיפול שמרני בטווח של כשבועיים פחות או יותר, אין בעיה להשתמש במשחות או נרות כאלה ואחרים, ובאמבטיות חמימות לפי הצורך, כל עוד את חשה שהם מקלים ומשפרים את איכות חייך. אם הכמוסות החדשות לא גרמו לשינוי בהרגלי היציאה, סביר שאין קשר ביניהן לטחורים. אם אין שיפור ניכר בטווח האמור מומלץ לפנות שוב לפרוקטולוגית לבדיקה נוספת והכוונת הטיפול. אם יש החמרה כלשהי, חום וכד' יש לפנות לבדיקה ללא דיחוי.

אני ממש בשבועות הראשונים של הריון,בשבועיים האחרונים אני סובלת מטחורים, אני סובלת מכך במיוחד אחרי לידה (3) לידות. אף פעם לא היה לי בהמהלך הריון. מאוד מאוד כואב. השאלה שלי האם בכל תכשיר אני יכולה להשתמש ומה האופציות העומדות בפני מבחינת טיפולים.

ענת שלום, כעיקרון טיפולים מקומיים בטחורים הכוללים למשל משחות שונות הן בעלות ספיגה מינימאלית למחזור הדם, ולכן תיאורטית לא משפיעות באופן משמעותי על הריון, אולם בטיחות השימוש בתכשירים אלו בהריון לרוב לא נבדקה מעשית. ניתן ומומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב הנני בת 55 בעברי לפני 3 שנים חליתי במלנומה עברתי כריתה והוצאת בלוטות שהיו נקיות לאחר סי טי מורחב גילו שיש לי פוליפ במעיים עברתי בדיקה שבה הוציאו לי את הפוליפ ונאמר לי שהיה טרום סרטני {אני סובלת מטחורים מלפני 33 שנים שהייתי בהריון עם ביתי הבכורה} לפני כשבועיים היתה לי יציאהעם המון דם חשבתי אולי חד פעמי וכך היה במשך שבוע לערך כל פעם יציאה עם דם התייעצתי עם רופאת המשפחה שלי ולדעתה זה מהטחורים רצוי לציין שמאז שיש לי אותם לא דיממתי או כל כאב. הייתי שמחה מאוד לשמוע את דעתך האם יש סיבה לדאגה כרגע אין לי שום דימום. אשמח לקבל את תשובתך.

טובה שלום, דמם אנאלי כפי שאת מתארת יכול להגרם מבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים ועוד. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לשקול לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס. אם לפני 3 שנים נכרת פוליפ טרום סרטני (ובהסתייגות שאין בידי את תשובת הבדיקה עצמה), הייתי בהחלט ממליץ לחזור על קולונוסקופיה.

ד"ר שלום בתחילת החודש לאחר תלונה שלי לרופא המשפחה על גירוד/דיגדוג בפי הטבעת. קיבלתי בדיקות צואה וגם הפניה לפרוקטולוג.על כל מה שקשור בכך(מניח שידוע). בינתיים קיבלתי תוצאה של פרסייטס איןסטול שהתבררה כשלילית. שאלתי אליך, מכיוון שרופא המשפחה,לא יגיע לפני סוף החודש, האם במצב הנוכחי אתה ממליץ עדיין לבצע את בדיקת הפרוקטולוג. בתודה מראש משה

משה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין קשר בין תשובת הבדיקה, שהיא תקינה, לבין יעוץ פרוקטולוג, ולכן מומלץ כן לבצע יעוץ כזה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

ד"ר שלום רציתי להודות לך על הסבר ממצה ומאיר עיניים על שאלתי. בברכה משה

שלום ד"ר ותודה על הפורום וסבלנותך ואדיבותך בתשובות. 1. עברתי 3 קשירות לפני כשנתיים (בן 39) והדימום עדיים ממשיך, עו הפוגות מסווימות.עד כמה זה ריאלי שאני סובל מאנמיה? האם עלי לעשות בדיקות דם כל חודש? 2. יש לי תור לפרוקטולוג השבוע. אם יציע סיבוב קשירות נוסף, האם אתה ממליץ ללכת על זה, או להתעקש בנחמדות כמובן על פתרון רדיקלי יותר? אני חבר הכללית.

רוני שלום, דמם קל מטחורים לרוב לא גורם לאנמיה באנשים בריאים פרט לכך, ולכן דמם קל לא מחייב בדיקת דם תקופתית. אם הדמם בכמות רבה, מומלץ לבצע ספירת דם, אולם איני רואה סיבה לחזור עליה פעם בחודש. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים (אלא אם אכן יש אנמיה ניכרת), ולכן אתה יכול להחליט אם אתה רוצה לנסות שוב קשירות, שסביר שתועלתן תהיה דומה לפעמים הקודמות, או לבקש טיפול יותר רדיקאלי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

כשאני מנגבת את הישבן אחרי היציאה יש כתמי דם על הנייר אבל אין לי קושי ביציאות, כאבים או תחושת צריבה שקראתי שהם הסימנים של טחורים האם אני צריכה לעשות עם זה משהו?

מאיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים פנימיים שמדממים מעט בעת היציאה, ועוד. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, לפני מספר שבועות הופיעה לי מן "גולה" ליד פי הטבעת. בהתחלה היו כאבים רק בנגיעה במקום. לאחרונה ה"גולה" קטנה, אבל היא כואבת יותר, ואפילו מדממת לפעמים. יש לציין שאני בת 24, לא סובלת מעצירות ומעולם לא היו לי בעיות במעיים. מה זה יכול להיות? איך מטפלים? ולאיזה רופא כדאי לפנות, אם בכלל? תודה.

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, אבצס, ועוד. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לאחר לידה מאז הלידה אני סובלת מאוד מפי הטבעת שלי, אובחנו פיסורה וגם טחורים אולם באיזור פי בטבעת יש לי מין גוש שמתנפח מידי פעם וגורם לי לכאבים. הפיסורה החלימה ולפני מספר ימים חזרה שוב בימים האחרונים יש לי כאבים באיזור הבטן התחתונה (כמו כאבי מחזור) ואיני יודעת למה לשייך זאת האם למערכת הוגינלית או העיכול. כאשר הכנסתי אבצע לפי הטבעת ראיתי שיוצא לי ריר צהוב - כמו ריר דלקתי כזה. אני די מיואשת מהמצב ולא מבינה מה עובר עלי. מה עושים? מה זה הריר הזה? האם זה כתוצאה משימוש בנירות פרוקטו או שימוש בכל המשחות זה? האם יש קשר לכאבי הבטן שלא חולפים לי (לא מדובר בכאבים חזקים סתם כאבים עמומים? מפחיד אותי אנא ייעוצץ הדחוף?

גלי שלום ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. יתכן שהריר אכן נובע מהמשחות הנרות בהם את משתמשת, אולם לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. לא סביר שכאבי הבטן נובעים מפיסורה או מטחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם אין הקלה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום .בשנים האחרונות יש לי טחורים בולטים אך לא כואבים כלל ,היציאות די סדירות .בתקופה האחרונה השתמשתי באתופן וארקוקסיה בכמות רבה .אני מרגיש כאבי בטן חזקים עם הקרנה לאגן בצד שמאל כבר מס שבועות ואני מאד מודאג ומבולבל מפני שפניתי לרופא לפני כחודש ונאמר לי שיכול להיות שזה נובע מבלט הדיסק שנמצא בגב לא מזמן.אבי עבר מס בדיקות קולונוסקופיה בשנים האחרונות ובכל פעם נמצאו פוליפים והוסרו,נמסר לי שאני בסיכון ועלי להיבדק.. האם כאבים אלו יכולים להצביע על בעיה במעיים . אני מיואש ולא יודע במה לטפל קודם ואם יש קשר בין הבעיות השונות. יש לי בלט דיסק אחד בגב עם עוד מס בעיות נלוות ,יש לי שני בלטי דיסק בצואר עם הקרנות לשכם דרך הכתף עד לקצות האצבעות עם הרדמויות, עברתי לפני כ 3.5 חודשים אורטוסקופיה להסרת הסתיידות בכתף .היום קיבלתי תוצאות אולטראסאונד המראות שיש הסתיידויות גדולות באותו מקום כאילו שלא נעשה ניתוח ובנוסף התגלו ליד עצם הבריח בלוטות לימפה קטנות ואיני יודע עדיין מה המשמעות .אני מיואש ואני בסך הכל בן 45 !!! צריך את דעתך המקצועית תודה

שמעון שלום, אני מבין את סבלך, אך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הטחורים מפריעים לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בעניינים אחרים מומלץ לפנות לאורטופד ולגסטרואנטרולוג.

שלום רב, בת 35 אחרי 2 לידות, מאז הלידה האחרונה (שנה וחצי) סובלת מטחורים , בשבוע האחרון סובלת מדימום בעת יציאה, הדימום אף מאופיין בטפטוף לשרותים. לפני כארבע שנים ביצעתי בדקת קולונוסקופיה בעקבות מחלת סרטן של אבי במעי הגס, הבדיקה תקינה מלבד טחורים שנמצאו. משחות ונרות לא הוועילו האם מומלץ לפנות לרופא או לתת לדבר לחלוף לבדו. תודה

אביבית שלום רב, כעיקרון, טחורים הם לרוב בעיה של איכות החיים, ולכן את צריכה להחליט עד כמה הסימפטומים מפריעים לך ועד כמה את רוצה לטפל בהם. אם הסימפטומים פוגעים באיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כעיקרון, הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 35 הוא נמוך מאד, למרות הסיפור המשפחתי, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים.יחד עם זאת, 4 שנים הוא טווח זמן גבולי על מנת להסתמך על הבדיקה הקודמת בנוכחות דימום חדש. אם הדמם ימשך, או אם מחלתו של אביך הופיעה בגיל צעיר (מ 50), מומלץ לשקול לחזור על הבדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בנוגע לתהליך ריפוי מייגע וכואב לאחר הסרת קונדילומות הן חיצונית והן פנימית מתעלת פי הטבעת. אם אפשר, ארצה לחדד דרכך 3 דברים: 1) מעצם ניסיונך, מהו התהליך להסרת קונדילומות הן בתוך תעלת פי הטבעת והן מחוצה לה המשאיר פחות נזק או יותר נכון תהליך שהריפוי לאחר ההסרה מהיר יותר ופחות כואב? אשמח לשמוע מה עדיף מניסיונך, לייזר, סכין חשמלית וכו'. 2) מהם הסממנים להיצרות של פי הטבעת וכיצד מרחיבים? 3) קראתי קצת לגבי המשחה שציינת, האם היא ממש טובה כמו שאומרים עליה? האם היא עוזרת ומונעת חזרה של הקונדילומות? שוב, תודה מראש

שלום שנית, 1. שיטות הצריבה השונות של הקונדילומות גורמות כעיקרון לכוות חום או קור, ואין הוכחות טובות ששיטת צריבה כזו או אחרת כרוכה בפחות כאב או התאוששות מהירה יותר. כריתה של הקונדילומות פעמים רבות כואבת יותר, אך מאפשרת בדיקה פתולוגית של הקונדילומה, שלא אפשרית בצריבה בלבד. יש לציין כי חלק ממקורות האנרגיה לצריבת קונדילומות לא זמינים בתוך חדר הניתוח במרבית בתי החולים. 2. היצרות פי הטבעת מאובחנת בבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ולעיתים הטיפול יכלול הרחבה בהרדמה, ולעיתים רחוקות נדרשים ניתוחים מורכבים יותר לטיפול בהיצרות. 3. המשחה יכולה לעזור ויכולה למנוע חזרה של הקונדילומות בחלק מהמקרים.

.

שלוםרב ילדתי לפני כחודשיים. מעט אחרי הלידה היה לי דימום ( דם אדום בהיר) בעת מתן צואה בכמות לא קטנה.זה היה מקרה חד פעמי ולכן לא בדקתי את הנושא. היום הדבר חזר שוב מספר פעמים. האם יכול להיות קשר ללקיחת גלולת סרזט אשר התחלתי לקחת לפני כשבוע? מה עליי לעשות? האם יש מנוס מבצע בדיקות פולשניות לבירור מקור הדימום? עליי לציין שמלבד הדימום הזה אני בריאה. יש לי היסטוריה של אנמיה אך מצבי טוב, ההמולוגבין סביר ( 12.7 בבדיקה השבוע) תודה רבה

איריס שלום, תלונות של דימום כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים ועוד.הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל צעיר הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו ממליצים לעיתים קרובות על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

עברתי לפני פחות משבוע ניתוח לכריתת סינוס פילונדלי. רק ביומיים האחרונים החלה הפרשה בצבע ירוק-טורקיז. המקום לא נפוח, לא אדום, פחות כואב וגם לא מוגלתי. סה"כ נראה כי ההחלמה בשיאה :) ההפרשה גם "נדבקה" לעור שסביב התפרים.. קצת חושש מזה, האם זו הפרשה שאמורה להיות כמה ימים לאחר הניתוח או שמא עליי לבדוק זאת במהרה.. תודה רבה..

אביב שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. איני יודע איזה סוג ניתוח עברת ובאיזו טכניקה, ואין לי דרך להעריך את ההפרשה באמצאות תיאור בלבד. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

שלום רב, עברתי לפני כ-10 ימים ניתו להסרת טחור טרומבוטי. אני סובלת כרגע מעצירת יצאות כבר יומיים וחצי. האם יש דרך להקל על העניין בהנחה שיש תפרים באיזור? משהו טבעי? גליצרין וכדו'?

מאי שלום, חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות בתקופה שלאחר הניתוח, לרוב בתכשירים הניתנים דרך הפה, שכן שימוש בנרות מידית לאחר הניתוח יכול להיות כרוך באי נוחות ובסבל. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום או תכשירים סינטטיים כגון פגלקס או נורמלקס, או שמן פראפין, הניתנים לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

תודה לך על תשובתך. אשמח לדעת כמה זמן לאחר הניתוח ניתן לחזור לפעילות רגילה, לתזונה רגילה, מתי סביר שכבר לא אחוש כאבים, ומתי ניתן לקיים יחסי מין. בתודה מראש, מאי.

יש לי צניחה בשלפוחית השתן והרקטום האם זה אומר שזה צניחת האגן, והאם בנתוח הרמת השלפוחית גם מרימים את הרקטום

מרי שלום, הרקטום ושלפוחית השתן שניהם איברים אגניים, אך הם איברים נפרדים, ולכן כל צניחה כזו מתוקנת בנפרד. יחד עם זאת, פעמים רבות ניתן לבצע ניתוח משולב, בו צוות של כירורגיה קולורקטאלית מתקן את צניחת הרקטום, וצוות אורוגניקולוגי מתקן את צניחת השלפוחית. חשוב להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לאשש את האבחנה של צניחת רקטום ולדון באפשרויות הטיפול השונות. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

דר' שלום, אני בשבוע ה- 31 וזה מספר שבועות שיש לי טחורים שאינם מפריעים. לפני 10 ימים חלה הרעה והטחורים החלו לכאוב בצורה חזקה ואף החל דימום קל. במיון אמרו לי שכיוון שאני בהריון לא ניתן לעשות פעולה כירוגית או לקחת נרות, אלא לעשות אמבטיות / קרח ולשים את המשחה. יש לציין שגם יש החמרה ביציאות - מתדירות יום יומית זה עבר לתדירות של אחת ליומיים (ופעם אחת גם שלושה). האם יש עוד דברים שניתן לעשות? תודה, אור

אור שלום, אכן, במהלך הריון אנ מעדיפים לרוב למצות את הטיפול שמרני, ולפנות לטיפול כירורגי רק באין בריבה. בנוסף לטיפול שציינת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא (ואין מניעה להשתמש בו בזמן הריון), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום , אני בת 34 , 8 חודשים אחרי לידה . איך מסבירים מצב בו לעיתים קרובות אין תחושה של צורך בהתרוקנות ומצד שני כאבי בטן ותחושת רעב שאחריהן שלשול שלא פוסק ? הפניתי אליכם שאלה לפני מספר ימים ולאחרונה גיליתי שיש לי תופעה מוזרה של שלשולים וכאבי בטן לא ברורים ...מקווה שזה אולי רק משהו שאכלתי ... נא עזרו לי או הפנו אותי למומחה שיוכל לסייע לי ...תודה

לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, תלונותיך יכולות להחשיד להפרעות תפקודיות של מערכת העיכול, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול.

שלום רב, יצא לי טחורים 2 ענקיים כל אחד בגודל של זית בערך. אני בת 32 , לא עברתי לידות, אין לי יציאות קשות ואינני מבינה איך זה קרה בכלל! זה ממש כואב, מקשה על ישיבה וגם שורף קניתי משחה וכבר יומיים אני מורחת וכלום לא עוזר-ההפך הם גדלו עוד יותר היום. אני ממש סובלת ורציתי לדעת האם יש דרך להקל על הכאבים חוץ משטיפות ומשחה? תודה, נורית

נורית שלום רב. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.כעיקרון, הממצאים שאת מתארת מחשידים לטחורים חיצוניים טרומבוטיים (עם קרישי דם), אך יכולות להיות אבחנות נוספות (כגון אבצס) שיכולות להתבטא בתלונות דומות. טחורים חיצוניים טרומבוטיים גורמים סבל רב, אולם הם נספגים בהדרגה בטווח של כשבועיים- שלושה. אם פונים לטיפול ב 48 שעות הראשונות להתקף, ניתן לפעמים לבצע ניתוח קטן ולקצר את משך הסבל, אולם נראה לי שאצלך כבר עברנו את פרק הזמן הזה. מומלץ להקפיד מאד על ריכוך יציאות וישיבות קצרות בשירותים, ולהשתמש במשחות מקומיות ואמבטיות נעימות. ניתן לשים מקומית פד גזה ספוג במעט תמיסת מגנזיום שיכול להפחית מעט את הבצקת.

ד"ר זמורה שלום רב, אני בשבוע 40 הריון שני לפני כמה ימים יצאו לי כמה טחורים חיצוניים שגרמו לי לכאבי תופת. קניתי תכשירים רבים רפואיים וטבעיים להקלה. היום (טרם ילדתי) הטחורים בחיצוניים החלו מדממים דימום קל אך כואבים טיפה פחות (בעיקר צורבים) ביציאות שלי רכות. אני מאוד מאוד חוששת המטחורים לאחר הלחיצות בלידה עמצה. האם ניתן לעשות משהו בשלב זה? האם קיימת סכנת איבוד דם? צניחת המוגלובין וכו' בהמלך הלידה? האם כדאי לשקול ניתוחי קיסרי? בהריון הראשון סבלתי 3 שבועות מהטחורים לאחר ללידה אך הם לא דיממו, נראה כי הפעם הטחורים רציניים הרבה יותר. אודה לעזרתך

שלום רב, הדמם מטחורים חיצוניים או פנימיים בצקתיים לרוב אינו רב, ונדיר מאד שהוא גורם לאיבוד דם משמעותי. הלחיצות בזמן הלידה אכן יכולות להחמיר את הסבל מהטחורים, אולם כפי שאת יודעת מנסיונך זה משתפר בהדרגה בשבועות לאחר הלידה, ולכן לא מהווה כשלעצמו אינדיקציה לניתוח קיסרי, אלא אם את עומדת על כך. בהצלחה.

לפני מספר ימים שתיתי קולה מפחית ברזל,והפקק הקטן שעשוי מתכת נפל לתוך הכוס עם המשקה,המשכתי לשתות בתווקה שלא יקרה כלום,לאחר מספר גלימות בלעתי את המכסה הקטן הזה. עכשיו זה לא יוצא לי מהראש,מה הסכנות בכך?מה אפשר לעשות?

עמנואל שלום, רוב הסיכויים שחלק המתכת יצא בסופו של דבר בדרך הטבע. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, ולהיות ערני. אם מופיעים כאבי בטן עזים שלא חולפים בזמן סביר, מומלץ לפנות למיון.ניתן לשקול לבצע צילום בטן פשוט על מנת לראות אם חלק המתכת בכלל נמצא עדיין בגופך, או יצא מבלי ששמת לב.

עברתי ניתוח פיסורה לפני כמה ימים.מאז אומנם יש יציאות קלות (משתמש בפגלקס)אבל יש הפרשה נוזלית מעורבבת עם דם (צבע ורוד)האם זו תופעה טבעית?האם יש תקופת ריפוי ארוכה עם סממנים כאלה?

מיכאל שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אך ככלל הפרשה כפי שאתה מתאר יכולה להיות תקינה בימים הראשונים (ועד כשבועיים לערך) לאחר הניתוח.

שלום רב, אני בן 30+, חולה במחלת קרוהן למעלה מ- 10 שנים. מטופל ברפאסאל בהשפעה טובה בד"כ. לפני 5 שבועות עברתי ניתוח לניקוז אבצס פריאנלי קטן. רוב החתך (באורך של כ- 1.5-2 ס"מ) הגליד, אך עדיין יש הפרשה דמית מהחלק שנשאר פתוח. שאלותי הן: 1. תוך כמה זמן החתך אמור להגליד לחלוטין? וממתי אי הגלדה נחשבת כפיסטולה? 2. האם יש צורך בביקורת של כירורג גם אם החתך יגליד? תודה על תשובתכם.

עמוס שלום, הקביעה אם נותרה פיסטולה או לא אינה תלויה רק בזמן שחלף, אלא גם בממצאי הבדיקה הגופנית, ועל כן מומלץ בכל זאת לחזור לכירורג לבדיקה.

שלום אני 8 חודשים אחרי לידה שניה ושמתי לב שלעיתים קרובות אין לי צורך / תחושה שאני צריכה יציאה . האם מנומטריה אנורקטלית דרושה כדי לבדוק מדוע אני לא חשה צורך ביציאות ? זה די מדאיג ואני ממש עוקבת כל יום אם הייתה לי יציאה אחת לפחות . תודה

שלום רב, עצירות מוגדרת כיציאה פחות תכופה מפעם ב 3 ימים, ולרוב הבעיה העיקרית בעצירות היא הפרעה לאיכות החיים. מנומטריה היא רק אחת מהבדיקות המבוצעות בכדי לנסות ולברר את סיבת העצירות, ולכוון את הטיפול. לפני שקובעים איזה בדיקות נחוצות, כדאי להבדק אצל מומחה בתחום, ביקור הכולל ראיון ובדיקה גופנית, על מנת לכוון נכון את הטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול