פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום לך, האם יש הבדל בין טחורים פנימיים לחיצוניים מבחינת הטיפול בהאל דופלר?

אורה שלום, האל דופלר היא שיטה המיועדת לטיפול בטחורים פנימיים, וכעקרון לא נועדה לטפל בטחורים חיצוניים.

דר זמורה שלום, סבתי בת ה-83 סובלת מפרולפס של המעי (בנוסף להיותה דמנטית). המצב נמשך כבר למעלה משבועיים, כולל ביקורים חוזרים בבית החולים להחזרת המעיים, וכתוצאה מהפרולפס המקום נהיה דלקתי והסבל גדול. הבנו שהפתרון הינו ניתוח לקיצור המעיים. האם קיימים פתרונות אחרים שהם פחות מסובכים ? תודה מראש,

אסתר שלום, כעיקרון הטיפולים בפרולפס הם כירורגיים, ואין טיפול אפקטיבי בפרולפס שאינו טיפול ניתוחי. ישנם ניתוחים יותר גדולים עם סיכוי הצלחה רב יותר, וניתוחים קטנים יותר בהם הסיכון נמוך יותר והסיכוי לחזרה של הפרולפס רב יותר.ברור לי כי סבתך נמצאת בקבוצה בה הסיכון הניתוחי רב, ולכן בסיר במקרים אלו לרוב לבחור בניתוחים עם רמת הסיכון הנמוכה ביותר, אולם אין ניתוח שלא טמון בו כל סיכון. בינתיים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, למשל עם שמן פראפין. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

עשיתי היום צילום בטן במרפאה בגלל כאבים בבטן עליונה משמאל שמקרינים לגב בזמן נשימה , וגם כן יש דקות שיש כאבים חדים שבקושי נושמת (ומרגישה מין דקירות ) ואז אח"כ עובר ... המצב הוא כמובן אחרי שאיתמול בצוהרים בלעתי בטעות סיכה שאחד הקצים שלה מחט והשני פרח ... אחרי כשלוש שעות מהבליעה הלכתי למיון ושם עשיתי צילומי בטן ואמרו לי שכנראה שהסיכה במעי הגס והיא תצא לבד עם היציאות ... תשובת הצילום של היום : צילום בטן סקירה: מס' סיכות מתכתיות בגודל שונה הודגמו בבטן עליונה משמאל . צל מתכתי באורך כ- 5.5 ס"מ (ייתכן מחט הודגם באותו איזור . הערה קטנה: הסיכות האחרים הם אחרי ניתוח בטן . האם לפי תשובת הצילום נראה שהסיכה נמצאת במעי הגס ? ומה עושים במצב כזה ? תודה

שלום רב, תשובת הצילום אינה מציינת באיזה חלק של המעי נמצאת הסיכה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, ולהיות ערנית. אם מופיעים כאבים עזים שלא חולפים בזמן סביר, מומלץ לפנות שוב למיון.

ד"ר שלום, לפני כחודשיים לאחר שהתגלו נגעים של קונדילומה באזור פי הטבעת [חיצונית], עברתי ניתוח להסרה הנגעים. הניתוח בוצע ע"י הסרה [חיתוך] בסכין מנתחים לפי הבנתי. יש לומר שהשבוע הראשון היה גיהנום בעת היציאות ולאחר שהתחלתי לקחת נרות [נגד כאבים ודלקות] הכאבים קצת פחתו. התחלתי לקחת טיפות לריכוך הכיבה [FREE-LAX] ושמן פארפין מדי יום, דבר שעזר לי מאוד. עד היום [כחודשיים וחצי] לאחר הניתוח אני סובל מכאבים בעת היציאה, יש לציין שהרגשת השריפה מחוץ לפי הטבעת חלפה וכעת נשאר הכאב בעת התחלת היציאה. לפני יומיים נבדקתי שוב אצל הרופא הכירורגי ונאמר לי שאצטרך לחזור שוב על הניתוח מאחר והקונדילומה [לפחות חיצונית] חזרה. אומנם לא באותה מידה [מבחינת מספר הנגעים] כמקודם, אך מאחר ובגלל הכאב לא ניתן לבצע בדיקה פנימית, רק בזמן הניתוח יוכלו לדעת אם יש נגעים פנימיים ולהסירם. שאלותיי הם אלו: 1) האם יש דרך להסרת הנגעים מלבד חיתוך, כגון, לייזר, משהו שיפחית את "הנזק" במקום לאחר הניתוח? 2) האם ישנו פתרון אחר מלבד ניתוח, כגון משחות או דברים אחרים? 3) למה אחרי מעל חודשיים עדיין יש כאבים? וכיצד ניתן לדעת באמת שגודל הסוגר לא קטן בגלל הניתוח? 4) האם יש משהו כדי להקל על הכאבים ו/או לרפא את המקום בצורה מהירה וטובה יותר? אשמח לקבל תשובות, יש לומר שלאחר הניסון של הניתוח הראשון, אני חרד מאחר והכאבים בשבוע הראשון היו פשוט בלתי נסבלים, ואני מדבר עד כדי כמעט עילפון. תודה מראש.

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך לאחר הניתוח שעברת. ישנן דרכים שונות לנסות להסיר קונדילומות, כולל כריתה של הקונדילומות או צריבתן באמצעות מקורות אנרגיה שונים, כגון "סכין חשמלי" (דיאטרמיה) לייזר וא חנקו נוזלי. כמו כן, ניתן להשתמש במשחה הנקראת אלדרה. חשוב לציין כי כל השיטות המצויינות יעילות לקונדילומות שסביב פי הטבעת, אולם רק פעולות המבוצעות בהרדמה, תוך שימוש באמצעי אנרגיה כאלה או אחרים, יעילות גם לקונדילומות בתוך תעלת פי הטבעת, ולהערכתי אם לא ניתן לבדוק אותך מרפאתית על מנת לוודא שאין קונדילומות בתעלת פי הטבעת, יש הצדקה לבצע בדיקה כזו בהרדמה, ובאותה הזדמנות לטפל הנגעים שיש. באותה הרדמה ניתן גם לוודא שאין היצרות של פי הטבעת לאחר הניתוח הקודם, ואם יש- להרחיבה במידת הצורך.

אם אפשר, ארצה לחדד דרכך 2 דברים: 1) מעצם ניסיונך, מהו התהליך להסרת קונדילומות הן בתוך תעלת פי הטבעת והן מחוצה לה שמשאיר פחות נזק או יותר נכון תהליך שהריפוי לאחר ההסרה מהיר יותר ופחות כואב? אשמח לשמוע מה עדיף מניסיונך, לייזר, סכין חשמלית וכו'. 2) מהם הסממנים להיצרות של פי הטבעת וכיצד מרחיבים? שוב, תודה מראש.

שלום רב, אני בת 27. שבוע לאחר לידה ראשונה. מעולם לא סבלתי מטחורים בעבר. בלידה בעקבות המאמץ לדחוף את התינוק החוצה, הופיעו טחורים גדולים חיצוניים כואבים מאוד. בבית החולים נתנו לי משחת רקטוצורין ואמרו לי לשים תחבושות מקוררות ספוגות במגנזיום סולפסט. לאחר שבוע של הטיפול הנ"ל, אני עדיין סובלת מכאבים ולא נראה שהטחורים נעלמים. מה עוד ניתן לעשות חוץ מזה? תודה מראש

דנה שלום, ראשית, מזל טוב. טחורים בצקתיים ואף טרומבוטיים (עם קרישי דם) אינם נדירים לאחר לידה, ומשתפרים בהדרגה עצמונית בטווח זמן ממוצע של כשבועיים (יש כאלה בהם זה לוקח מעט פחות זמן, ויש כאלה שקצת יותר). פרט לטיפול שאת נוטלת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום (אין בעיה עם הנקה) הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום, אני בן 40 ואני סובל מעצירות מתמשכת לאורך שנים והרגשה של כבדות מתלווה לכך כמעט לאחר כל ארוחה. סבלתי גם כמה פעמים מטחורים ברמה כזו או אחרת. הטיפול בד"כ היה מקומי (משחה, נרות). ביומיים האחרונים הצואה יוצאת עם דימום (מעין פס דם על הצואה) ובנייר הניגוב. כמובן שהחשש גדול. תודה מראש

טל שלום, ככלל, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 40 הוא נמוך, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים.יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס).אם הקולונוסקופיה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה, ואז ניתן לטפל בטחורים בהתאם למידה שהם מפריעים לאיכות חייך. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום מזה חודשיים אני סובל משריפה גירודים וכאבים בפי הטבעת תמיד אחרי לכן אני שוטף תמיד במיים וסבון השאלה אם זה מהצואה עצמה או מפי הטבעת למי לפנות כדי לעשות בדיקות תודהץ

יוסף שלום, יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לגרד באיזור פי הטבעת, ולצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

אני עדיין סובל מכאבים בד"כ אחרי יציאה וזאת אחרי שעברתי לפני חודשיים טיפול בטחורים ע"י קשירה בביקורת הכל נמצא תקין. הכאבים עדיין קיימים. מה אפשר לעשות? האם יש בדיקות שהפרוקטולוג היה צריך להמליץ?

אבי שלום, כאבים כתוצאה מהקשירה אפייניים לימים הראשונים לאחר הפעולה, יכולים לעיתים רחוקות להיות כשבוע שבועיים לאחריה, ונדירים ביותר חדשיים לאחר הקשירה. להערכתי יש לחפש מקור אחר לכאב, כגון פיסורה, התכווצות ספאסטית של שירי רצפת האגן, ועוד. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני מתלבט לגבי נתוח לפיסורה שהוצע לי.החששות שלי בעקר לגבי אפשרות של פגיעה בתפקוד הסוגר לאחר הנתוח.אני בן 29 וסובל מפיסורה כ- 9 חודשים. טופלתי פעמיים במשחת ניפדיפין ברכוז רגיל וכפול ומרככי צואה ללא הטבה משמעותית. הרופא המטפל מנדיר את המצב כפיסורה כרונית והמליץ על נתוח. קראתי שיש אפשדות לטפול בזריקת בוטוקס. האם זה מומלץ?(נתעלם מהעלות הגבוהה)מי מבצע את הטפול הזה? והיכן הטפול הזה עומד בהשואה לנתוח? אודה על תשובתך . מובן שאני לא שש לבצע נתוח אך רציתי לדעת אם אין אופציה אחרת.

נדב שלום, הטיפול בבוטוקס הוא טיפול מרפאתי, ומבוצע על ידי חלק ניכר מהכירורגים הקולורקטאליים (כולל אנוכי). הטיפול כרוך בהזרקה של החומר לשריר הסוגר הפנימי כדי להרפותו, ושיעור ההצלחה עומד על סביב 70%. יש לציין שגם טיפול זה כרוך בסיכון מסויים לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם ירידה זו תמיד הפיכה תוך כ 3-4 חודשים. ניתוח לפיסורה יעיל בכ 95% מהמקרים, והסיכון לירידה קלה ביכולת השליטה, בעיקר בגברים צעירים, וכאשר הניתוח מבוצע בידים מיומנות, עומד על אחוזים נמוכים מאד. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דוקטור זמורה, בעלי בן 23, חולה קרוהן, אובחן לפני 3 שנים. בגלל היצרות בטרמינל איליום הוא מועמד לניתוח להסרת החלק החולה שמתוכנן לעוד שבועיים באיכילוב. המנתח ינתח לקרוסקופית אך אמר שתתכן פתיחת בטן חלקית אם יתגלו איזורים אחרים שיצטרך להסיר. שאלתי היא בעניין סיבוכים בעת ואחרי ניתוח שכזה במיוחד כשבעלי יהיה על 20-15 מיליגרם של פרגניזון בעת הניתוח. מהם אחוז ההסתבכויות שיחייבו התערבות ניתוחית ומה אחוז ההצלחה של ניתוח כזה? והסבירות לתמותה? תודה רבה מראש.

דנה שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. ככלל, התמותה בניתוחי מעי כגון אלו נמוכה מאד, ועומדת על כאחוז אחד או פחות מכך. מטרת הניתוח אינה לרפא את המחלה אלא להשרות רמיסיה (הפוגה) שלה, ובמובן זה הניתוח יעיל ביותר, והרמיסיה מחזיקה פעמים רבות שנים. ככלל אחוז הסיבוכים אינו נמוך, אולם רבים מהם קלים יחסית וברי טיפול, והסיכוי לסיבוכים שיצריכו ניתוח נוסף, כגון דליפות מההשקה, עומד על סדר גודל כללי של 3-5%. בהצלחה!

תודה רבה דוקטור

רציתי לדעת: יש לי גולה במפשעה וזה קצת נפוח, אמרו לי שיכול להיות שזאת שערה הפוכה , איך אני יודעת עם זה שערה הפוכה או לא. מה הסימפטומים לכך.

אמה שלום, "שערה הפוכה" הנקראת בשפה רפואית סינוס פילנידאלי אינה אפיינית במפשעה, אלא בעצם הזנב. ממצאים במפשעה היכולים להיות קשורים לשערות קשורים לרוב לזיהום של זקיקי שערות על רקע גילוח מקומי, אולם יכולות להיות בעיות שונות נוספות היכולות לגרום לנפיחות מפשעתית. מומלץ לפנות לכירורג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר עודד זמורה, עשיתי לפני שבועיים וחצי ניתוח פיסורה במשך עשרה ימים שתיתי שמן פרפין והיו לי יציאות רכות ולא חשתי בדימום ובכאבים. הייתי בביקור אצל הרופא המטפל אמר לי שהבראתי ואני יכול להפסיק עם הטיפול השמרני. יום לאחר ביקור אצל הרופא חזר לי הדימום בכמות גדולה יותר שמתגברת. חזרתי לרופא והוא אמר שהכל תקין למרות שיוצא המון דם בצואה.הדימום ממשיך בכל פעם יותר. הרופא מתעקש שאין צורך בבדיקות דם ובדיקות נוספות, הוא טוען שהפיסורה עברה. מה אני יכול לעשות כדי שהדימום הרב יפסק? תודה.

ניסן שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אין סיבה טובה להפסיק את ריכול היציאות לאחר ניתוח מוצלח לפיסורה, וישנם מרככי יציאות כגון תוספי סיביםשניתן לצרוך לתקופה ארוכה. אם למרות זאת הדמם נמשך, מומלץ לפנות שוב לכירורג המטפל לבדיקה.

שלום, רציתי לשאול לעיתים כבר קרובות פעם לחודש חודשיים מופיעים לי כאבים חזקים בפי הטבעת שמעיר אותי בלילה אני מתרוקנת בשירותים והכאבים מפסיקים אין לי בעיות עיכול או קיבה או טחורים (מלבד בלידות) וגם לא דימומים מה לדעתך הסיבה לכאבים אילו? אשמח לתשובתך.... תודה

סמדר שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ישנם מספר גורמים שיכולים לגרום לכאבים עזים בפי הטבעת, כולל הפרעות בתפקוד או בהתכווצות שרירי רצפת האגן, ולעיתים ישנו מצב שנקרא בשפה רפואית פרקטליגיה פוגקס, שיכול לגרום לכאבים התקפיים עזים בעיקר בלילה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

כחודשיים וחצי אחרי ניתוח טחורים (סטפלר) + פיסורה. הפיסורה עקשנית במיוחד ולא מחלימה. הבנתי שכשמדובר בניתוח משולב הטיפול בפיסורה שונה במקצת (לא חיתוך השריר אלא הרחבה - או שלא הבנתי נכון). מה עושים כעת? האם יש סיכוי לפתרון אחר מלבד חזרה לשולחן המנתח? האם ניתוח נוסף יגביר את הסיכון לסיבוכים?(איבוד שליטה וכו') האם יש סיכוי לטיפולים השמרניים (ניפידיפין ודומיו). כרגע מורחת היקומיצין פעמיים ביום (כבר שבוע ולמשך שבוע נוסף) אך לא נראה שיש שיפור וכל יציאה מלווה בכאב למשך 4-6 שעות.

אפרת שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. איני יודע איזה סוג ניתוח לפיסורה עברת, ואין כללים מוגדרים איזה ניתוח יש לבצע בשילוב עם ניתוח עם סטייפלר לטחורים. כעיקרון, הטיפול בפיסורה מיועד לשפר את איכות החיים, ואם טיפול שמרני מיטבי הכולל ריכוך יציאות ומשחה להרפיית שריר הסוגר כגון ניפדיפין לא משפר את איכות החיים בזמן סביר, יש מקום לשקול טיפול כירורגי נוסף. למרות שיתכן שניתוח חוזר כרוך בסיכון מעט מוגבר לירידה קלה ביכולת השליטה, הסיכון עדיין נמוך מאד.

שלום רב , קראתי שבבית חולים איכילוב ישנם טיפולים מונעים להתקפים חוזרים של דיברטיקוליטיס מהם הטיפולים הללו? האם הם יעילים? קריטריונים וכו המון תודה

אורלי שלום, למיטב ידיעתי אין כיום טיפול מוכח המונע התקפים חוזרים של דיברטיקוליטיס, אולם ישנו מחקר שמשתתפים בו מספר מרכזים בישראל, המעריך את יעילותה של תרופה מסויימת המיועדת לטיפול במחלות מעי דלקתיות בהפחתת שכיחות אירועים של דיברטיקוליטיס. אם את מעוניינת לשקול להשתתף במחקר, ניתן לפנות למכוני הגסטרו של בתי החולים השנים (כולל תל השומר וכנראה גם איכילוב) ולברר האם את עומדת הקריטריונים להכללה במחקר.

הי ד"ר. אני בן 28..לפני איזה חודשיים התחלתי להבחין בדם על נייר הטואלט אחרי שאני עושה צרכים..הדם הוא סמיך ויש לו ריח מצניח דומה לבשר מקולקל..הבחנתי כשהכנסתי אצבע לפי הטבעת שיש גוש כמו כדור שקשור לדופן (פנימה במרחק של 3 ס"מ מפי הטבעת).הלכתי לכירוג והוא בדק גם דרך אינדוסקופ ואמר שאין טחורים.. נתן לי משחה ותוסף מזון ..כשאני עושה צרכים אז אין כאבים .. התרופה שנתן לי לא עזרה.. ועדיין יוצא דם בכמויות קטנות..בנוסף,כמה ימים אחרי הבדיקה שהוא עשה צצו לי קונדילומות בפי הטבעת.. הוא צרב אותם חשמלית אך יש עוד כמה קטנים שחלקם נמצאים קצת פנימה..רופא עור המליץ לי על קרם אלדארה 5%. השאלה שלי: האם יש קשר בין הקונדילומות לבדיקה שעשיתי או לדם שיוצא? האם הקרם יפתור את הבעיה של הקונדילומות? האם הקונדילומות יכולות להיות גם באיזורים פנימיים ששם לא ניתן לשים את הקרם? ממה נובע הדם? אם זה פיסורה זה אמור לעבור תוך שבוע.ואצלי זה יותר מחודש. וגם אין לי כאבים..האם אתה ממליץ שאלך לפרוקטולוג? תודה.

אבי שלום, שאלתך נוגעת במספר נושאים ואנסה לענות בצורה מסודרת: 1. לא סביר שבדיקה פרוקטולוגית כזו או אחרת תגרום להופעת קונדילומות, וקשר הזמן הוא כנראה מקרי 2. קרם אלדרה יכול להעלים קונדילומות, אך רק באיזור בו מורחים אותו. לכן חד משמעית מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להערכה אם יש קונדילומות גם בחלקו הפנימי של פי הטבעת, ואם התשובה היא כן, יש מקום לשקול טיפול כירורגי. 3. לא שכיח שקונדילומות גורמות לדימום, אך יש לציין כי בגיל 28 וללא סיפור משפחתי של מחלות מעי בגיל צעיר הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים (אפילו אם אינם גדושים מאד). בכל מקרה, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) סביר שניתן להסתפק בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס).

הי ד"ר; 1.תודה רבה על העזרה.. 2. הקונדילומות נמצאות ממש על הגבול בין החיצוני לפנימי של פי הטבעת..ז"א קצת פנימה במרחק של חצי ס"מ.. האם זה בטוח להשתמש באלדרה לאיזור כזה?או שזה חייב להיות רק איזור חיצוני? 3. מה ניתן לעשות ע"מ למנוע הופעת קונדילומות חדשות? תודה.

בשבוע שעבר יצאתי טיול של 3 ימים שבו לא הייתה לי יציאה, חזרתי הביתה עם עצירות קשה, ומאז יש לי כאבים נוראים בכל פעם שיש לי יציאה, היה לי דימום קל באחת היציאות, תמיד יש לי הרגשה שיש לי מה להוציא ואני לא יכולה או מפחדת לנסות מרוב כאבים...האם זה טחורים פנימיים ...והאם זה ייפתא מאליו ,,כי לא נעים לי ללכת לרופא....

אוסנת שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים עם קריש דם, ועוד. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.במקביל, הטיפול הטוב ביותר הוא להתגבר על הבושה (שאין לה סיבה!) ולפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר זמורה, האם עבור אלו שלא חולים בקרוהן יש משמעות לטפל בציפרוקסין בפיסטולה, או שהטיפול מיועד לסגירת פיסטולה רק בחולי קרוהן. תודה רבה

גדי שלום טיפול אנטיביוטי (כגון ציפרוקסין) לרוב לא יביא לריפוי של הפיסטולה, אולם במצבים נבחרים (לשיקול הכירורג המטפל) ניתן להשתמש בו על מנת להקטין את הסבל הנגרם מהפיסטולה, עקב תהליך דלקתי שאינו מנוקז היטב, עד לטיפול כירורגי בפיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום ליפני כשבועיים יצאו לי הטחורים (אני חושב שזה נקרא צניחת טחורים) אני מטפל באמבטיות ומי מלח (אנגלי) בהמלצת הפרוקטולוג המצב באמת השתפר אך עדיין הם בולטים ומציקים רציתי לדעת אם יש דבר נוסף שניתן לעשות? כמו כן רציתי לשאול אם הסיבה \ הזרז לטחורים זה שרכבתי באותו יום על אופניים (אחרי שנים שלא רכבתי) תודה

שלום רב, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אך כעיקרון טיפול ב "התקף" של טחורים יכול לכלול את הטיפול שציינת, אך כולל לרוב גם ריכוך יציאות ומניעת עצירות, אותה ניתן להשיג למשל על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כן, מומלץ להקפיד על הרגלי יציאה נכונים כגון המנעות משהות ממושכת בשירותים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום...במהלך שירותי הצבאי נתקלתי מספר פעמים בטחורים חיצוניים..ב4 חודשים האחרונים זה מופיע בתדירות מרובה יותר...אחרי מאמץ בעיקר..או אחרי עשיית צרכים אפשר לההבחין במקבץ של טחורים בפי הטבעת...הצבא המליץ לי לטפל בבעיה במשחות וספרי ואחרי חודש להגיע לביקורת ואף לכרות את הטחורים אם יהיה הצורך..כלומר ניתוח....בנוסף אני גם הומסקסואל ומקיים יחסי מין אנאליים...רציתי לדעת אם ניתוח לא יפגע בי מאוחר יותר...האם כדאי להימנע מניתוח או שלעקור את הבעיה מהשורש..ואם הטחורים לא יחזרו בשלב מאוחר יותר?....תודה מראש

שאלה, קיבלתי הפניה לפרוקטולוג. מאיפה אני מביאה רשימת פרוקטולוגים אזרחיים שאני יכולה לפנות אליהם דרך ההפניה? תודה

נשלחתי לבדיקת TRUS לקראת ניתוח פיסטולה. במכון מור דחו אותי כי הבדיקה מחייבת כרוג פרקטולוגי אבקש לדעת היכן ניתן לבצע את הבדיקה באזור תל-אביב

אברהם שלום, אכן, מכון מור לא נוהג לבצע בדיקות אולטרסאונד לפיסטולות פריאנאליות, ובדיקות אלו מבוצעות לרוב רק במכוני גסטרו או במכונים לכירורגיה קולורקטאלית / פרוקטולוגיה בבתי החולים (ולא במכונים של הקופות או במכונים פרטיים). ברוב בתי החולים במרכז ניתן לבצע בדיקה זו, כולל תל השומר, איכילוב, בילינסון, השרון, וולפסון ואסף הרופא.

דר זמורה היקר המון תודה על תשובתך המפורטת לגבי הקולונוסקופיה זו התשובה של הקולונוסקופיה: פוליפ זעיר במעי עולה נכרת בביופסיה קרה ,סעיפים אחדים במעי שמאלי עם רירית מעט בצקתית באיזור זה . מה זה אומר רירית מעט בצקתית? לגבי הפוליפ : SITE - ACENDING LESION- POLYP SIZE MM- 3 RESULT- COMPLETE 3U COLONIC POLYP - UNSPECIFIED המון המון תודה

ניסים שלום, מאחר שהפוליפ היה זעיר ונכרת בשלימותו הסיכון הטמון בו קטן ביותר, והייתי ממליץ על בדיקת ביקורת בעוד כ 3 שנים לערך , אך מומלץ להתייעץ בעניין זה גם בגסטרואנטרולוג. הבצקת יכולה להצביע על דלקת קלה של המעי הנגרמת אולי על ידי הדיברטיקולים, אך אינה קשורה לפוליפ ואינה מגבירה את הסיכון לגידולי מעי.

שלום רב, בן 48 עברתי קולונוסקופיה עקב דיברטיקוליטיס ובמהלכו נכרת פוליפ ממעי עולה ונשלח לבדיקה זו התשובה: אבחנה B10-3069/1 ASCENDING COLON POLYPECTOMY TUBULAR ADENOMA WITH LOW GRADE DYSPLASIA 1. מה זה אומר? 2.האם דיברטיקוליטיס יכול לגרום לסרטן במעיים? 3.האם כריתה של החלק השמאלי בו יש את הדבריקוליטים הסעיפים יכול למנוע סרטן במעי בעתיד? המון תודה

ניסים שלום, 1. הפוליפ שנכרת שפיר לחלוטין. מאחר שאין בידי את דו"ח הקולונוסקופיה המלא עם תיאור הפוליפ, קשה לי להמליץ על מרווח הזמן הנכון לביצוע קולונוסקופית ביקורת (ברוב המקרים בטווח של 1-3 שנים), ומומלץ להתייעץ בעניין זה בגסטרואנטרולוג שביצע את הבדיקה 2. מחלה דיברטיקולארית או דיברטיקוליטיס אינה גורם סיכון להתפתחות סרטן וניתוח למחלה דיברטיקולארית אינו מקטין את הסיכון ללקות בסרטן. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לניתוח דחוף ולסטומה זמנית. באנשים צעירים אנו מעריכים כי הסיכוי לדלקות נוספות בהמשך חייהם גבוה ולכן לעתים נציע להם ניתוח מתוכנן כבר לאחר הארוע הראשון של דלקת. בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

שלום רב לד"ר עודד זמורה LOW GRADE DYSPLASIA האם לא מדובר בתאים עם שינוי טרום סרטני? לא התיחסת לממצא זה בתשובתך. בכבוד רב שרה

שלום,אני בת 29,חודשיים לאחר לידה. לאחר הלידה נזדקקתי לתפרים(היו לי קרעים ברמה בינונית),בנתיים כל התפרים התאחו והכאבים עברו,למעט כאב שאני מרגישה קרוב לפי הטבעת,מין כאב פנימי,אני מרגישה שכואב לי רק כשאני יושבת,אם אני מכווצת את הטוסיק אז גם כואב לי,הרופא נשים אמר שהוא לא רואה בעיה בתפרים וגם לא רואה טחור חיצוני. ברצוני לציין שלא כואב לי ביציאות ואין לי דם,רק כואב כשאני יושבת,האם מדובר בטחורים ???

שקד שלום, הכאב שאת מתארת אינו אפייני לטחורים, ויכול אולי להגרם מתהליך ההחלמה של האיזור לאחר הטראומה המקומית בלידה. יחד עם זאת, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל פוגע באופן ניכר באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר, הופיע לי טחור חיצוני במשך 4 ימים שמאוד כאב. הרופא שבדק החליט לבצע ניקוז שלו. הוא אמר שיתכנו דימומים ויש צורך לשים תחבושות. יש לי תחושה כי הפצע שם נפתח כל פעם מחדש ובפרט כשאני צריך לשירותים. האם הדימום יפסק מעצמו? האם מותר לשבת? האם אפשר ללכת לעבוד כרגיל או לשכב? תודה רבה! ממתין לתשובתך.

שי שלום, אם אכן בוצע ניקוז של טחור טרומבוטי, יתכן דימום קל בימים הראשונים, ולרוב הוא יחלוף ספונטאנית. אם אתה חש שאתה מסוגל לשבת או לעבוד, אין מניעה רפואית מכך. אם הכאב אינו משתפר תוך מספר ימים, הדמם אינו חולף, או ישנה החמרה כלשהי, מומלץ לפנות לרופא המטפל לבדיקה.

בהמשך להודעתי בפורום, הלכתי לכירורג והוא אבחן אצלי פיסורה. הוא רשם לי משחת פרוקטוזורין. היציאות שלי התרככו ואני מקפידה על יציאה יומיומית, ואני לא סובלת מכאבים, אולם בכל פעם אחרי יציאה יצאת לי מיל גולה. האם ניתן להחזיר את המצב לקדמותו על מנת שהגולה לא תצא בכל יציאה? האם הטיפול שקיבלתי מהכירורג יעזור לטפל בבעיה? אודה על תשובתך

שיר שלום, בואי נהיה אופטימיים ונקוה שאכן תהיי אחת מרבים שאצלם הבעיה משתפרת או חולפת בטיפול שמרני. אם לא, מומלץ לפנות שוב לרופא המטפל.

שלום. אנונימי בן24 לפני מספר ימים נתקפתי בשילשולים חריפים ביותר עד כדי צורך להתפנות באופן עצמאי למיון.במיון עשו לי בדיקת דם וקיבלתי עירוי (כ2ליטר בשעתיים.הייתי ממש מיובש)ונאמר לי כי בבדיקות דם לא מצאו משהו חריג וכמו שזה בא זה ילך.ואם יהיה לי דם בצואה יהיה עלי להגיע למיון. מאז עברו כ4 ימים שבהם תפקדתי כמעט רגיל מבחינת יציאות. היום נכנסתי לשירותים ובמקום צואה יצא לי הפרשה רירית מלווה בדם(זה היה נראה ממש כמו שמקנחים את האף בתקופת הצטננות רק מלווה בדם) השאלה שלי היא מה לדעת המומחים יכול להיות ההשלכה לדימומים מהקיבה? והאם יש לי סיבה להילחץ. תודה רבה!!

שלום רב, הסימפטומים שאתה מתאר יכולים להחשיד לדמם מהמעי הגס או מאיזור פי הטבעת (ופחות מהקיבה). לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני סובלת המון שנים מטחורים. עברתי טיפולים בלייזר, אך עדיין אני מרגישה אי נוחות, לחץ בפי הטבעת ופשוט לא יכולה לשבת הרבה זמן... הרופא עשה לי זריקה כדי להבריח את הטחור פנימה, אך גם זה לא עזר.... הוא הציע לי לעבור קשירת טחורים. האם הפרוצדורה כואבת יותר מזריקה? ועד כמה זה יעיל?

רונית שלום, איני יודע איזה סוג של הזרקה עברת, ואיזה סוג של טיפול בלייזר, אך כעיקרון קשירת טחורים דומה במנגנון הפעולה שלה הן להזרקת חומרים מכווצים (סקלרוזנים) לטחורים, והן לצריבה בלייזר. עיקרון פעולתם הוא יצירת כיב (פצע) בבסיס הטחורים, שנרפא על ידי יצירת צלקת מקומית, המכווצת במידת מה את הטחור. בעיקרון הן יעילותן והן ההתאוששות מפעולות שונות אלו דומה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני מאוד מודה לך על התייחסותך והרצון לעזור לי במידע חשוב זה .הרבה ,הרבה תודה. ח,ן חן לך, תבורך.

יש לי עוד שאלה, בבקשה .בנוסף לביופידביק או התעמלות מיוחדת לרצפת האגן האם התעמלות מסוג פילאטיס יכולה גם לעזור אם יש חולשה ברצפת האגן כמו רקטוצלה אנימוס עצירות המתבטאת בקושי להתרוקן ודליפת שתן במאמץ המון תודה.

שלום רב, במהלך השנה האחרונה עברתי 3 ניתוחים דחופים בעקבות אבצס פריאנאלי. לפני מס' חודשים עברתי ניתוח לתיקון פיסטולה בעבקות זיהוי הפיסטולה באמצעות אולטרסאונד. אני עתידה לעבור ניתוח נוסף, להמשך הטיפול כיוון שכעת יש לי סיטון והטיפול היה חלקי בלבד. האם לדעתך ניתן לסיים את "הסיפור" האורך והמייגע הזה בעזרת ניתוח נוסף ואחרון? האם המקרים הרבים יכולים להעיד על מחלת קרוהן? בתודה מראש, תמר

תמר שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. איני מכיר מספיק את פרטי המקרה בשביל לייעץ ספציפית לגבי הניתוח הבא, אך אציין רק שלרוב בסופו של דבר אנו מצליחים לרפא את מרבית הפיסטולות הפריאנאליות. אבצסים חוזרים בפי הטבעת יכולים להחשיד למחלת קרוהן, בעיקר אם הם באתרים שונים סביב הטבעת, או אם יש סימפטומים מחשידים נוספים, וחשוב שכירורג במקיר את פרטי המקרה ישקול אם יש צורך לבצע בירור לקרוהן. בהצלחה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב , זה זמן רב שאני סובלת בעת עשיית צרכים . התגלתה לי פיסורה ובזמן ההריון לפני כשנתיים אף נהיו לי טחורים חיצונים בפי הטבעת . כיום בעזרת תוספת של סיבים ואכילת ירקות מוגברת הטחורים המדממים נעלמו אך ישנו קפל עור נוקשה ומתוח שנמצא בפתח הנרתיק שלי . מאחר והוא מתוח הוא מכאיב מאוב בכל חדירה בזמן יחסי מין (ההרגשה היא של צריבה נוראית ותחושה כאילו המקום עומד להקרע ) שאלתי היא האם ייתכן וזהו טחור ? האם יש מצב שאכן הגיע לפתח הנרתיק ומה ניתן לעשות הוא אינו גדול ואף אינו מדמם רק עושה את יחסי האישות לבלתי נסבלים בעליל !! כמובן שאלך להבדק זהו רק תשאול ראשוני כדי שאחכים . תודה וערב טוב טלי

טלי שלום, האיזור הקדמי של פי הטבעת, בין פי הטבעת לבין הנרתיק, הוא אינו איזור אפייני לטחורים. בכל מקרה, אם הממצא פוגע באיכות חייך באופן ניכר, ונשמע שזה אכן כך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני לאחר לידה. סבלתי מעצירות במשך שבוע. לאחר יציאה קשה, יצא לי טחור שיוצא מאז- מזה שבוע בכל יציאה. מיד לאחר היציאה הקשה טיפלתי בתזונה ולאחר אותה יציאה שאר היציאות הלכו והתרככו. הטחור אינו כואב ואינו מדמם ונכנס לאחר שהוא יוצא. בעבר סבלתי פעמים אחדות מעצירויות המלווה בדימום חד פעמי מפי הטבעת. שאלתי היא האם הטחור יייעלם כלעומת שבא אם אשמור על תזונה ויציאות רכות? מה ניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו. אודה על תשובתך.

שיר שלום, יש סיכוי לא רע שעם טיפול שמרני הולם, שעיקרו שמירה על ריכוך יציאות מתמיד והמנעות משהיה ממושכת בשירותים, הסבל מהטחורים יקטן במידה מספקת. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם בכל זאת נמשך סבל משמעותי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לפני כמה ימים סבלתי מכאבי בטן עזים ובחילות כנראה בעקבות משהו שאכלתי, ישבתי הרבה זמן בשירותים וניסיתי להקיא למחרת שמתי לב שהופיעה מין בליטה קשה סמוך לפי הטבעת, נורא כואב לי לשבת והאיזור שורף ומציק, אין שום הפרשה דמית או אחרת מהאיזור.היום הנפיחות של זה ירדה מעט, האם זה טחורים? האם בשביל ללכת לפרוקטולוג צריך הפנייה של רופא משפחה? תודה מראש...!!!

מיכל שלום, תלונות כפי שאת מתארת בהחלט יכולים להחשיד לטחור חיצוני עם קריש דם או לטחור פנימי שהתבלט החוצה, אולם לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. איני יכיר את הנהלים בכל אחת מהקופות בנוגע להפניה לרופא מומחה כזה או אחר. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר עודד, בשנים האחרונות בזמן המחזור החודשי שלי אני מרגישה כאבים חזקים באזור הטוסיק וקושי ביציאות. הכאבים התחילו להתחזק לאחרונה והם מופיעים בדרך כלל בזמן המחזור או יום יומיים לפניי. ההרגשה היא למעשה כמו טחורים, קשה לי לשבת ולעמוד. לאחרונה גם אני מגלה שיורד לי דם לאחר הטלת הצואה (אני רואה את זה על הנייר כשאני מנגבת) וזה כבר החודש השני שזה קורה שוב יום או יומיים לפניי המחזור החודשי. האם זה קשור? התחלתי בחודש האחרון לעשות הליכה ופעילות גופנית האם יש קשר?

אורית שלום, ישנם מספר מנגנונים באמצעותם מחזור חדשי יכול להשפיע על תלונות כפי שאת מתארת, כולל שינויים הורמונאליים הגורמים לשינוי ההרגלי היציאה, אולם חשוב לשלול מנגנון הנקרא אנדומטריוזיס, בו ישנה רקמת רחם מחוץ לרחם, ובעת המחזור היא עוברת שינויים שיכולים ליצור תלונות כאלה. מומלץ להבדק על ידי גניקולוג המומחה לבעיה זו. אם ישלל אנדומטריוזיס, והסבל ימשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

שלום רב עברתי בדיקת רקטוסקופיה בעקבות בליטות בפי הטבעת,הבדיקה היתה תקינה אבל נמצאו פוליפים בתעלה האנאלית לא משמעותיים רציתי לקבל קצת אינפורמציה כמה שאפשר מה זה? האם צריך להוציא אותם? האם זה מסוכן? אודה על התשובה

שירה שלום, איני יודע למה הכוונה במונח "פוליפים לא משמעותיים". נדיר שפוליפים בפי הטבעת הם ממאירים, אולם לחלקם הקטן יש פוטנציאל לפתח ממאירות, ולכן אם מדובר בפוליפים אנאליים אמיתיים, מומלץ לרוב להסירם, אולם לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה.

שלום אני בת57 לפעם או פעמים בחודש אני סובלת מכאבים ולחץ פנימיים בפי הטבעת אין דימום היאציותבסדר.נעזרת בנרות ומשחה לטחורים.הכאבים מופיעם בעיקר בלילה.לאחי יש מחלת קרון ואמי סבלה מידבקיות מעיים עברה ניתוח.אין לי צניחת רחם . בתודה יפה

מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. לצערי לא הבנתי לחלוטין משאלתך לאיזה מידע את זקוקה מפורום זה.

בת 50 .בריאה בדרך כלל, פרט לבעית היפותירואיד. אין בעיות מיוחדות .סובלת מעצירות ,שמתבטאת בקושי ביציאות , ולאו דווקא במספר פעמי היציאות, שזה נשאר רגיל. הבעיה כרגע לא ממש חמורה .יש תקופות ,שמתבטאת יותר. קולונוסקופיה תקינה. בנוסף סובלת מדליפת שתן במאמץ, התעטשות ,ואחרי ההתרוקנות נשאר זרם נוסף של שתן. הופנתי לבירור צניחת איברי האגן ,ואחת הבדיקות שבצועה בי זו דפקוגרפיה. הנה התוצאות אשמח לחוות דעתך: מסקנות :בכיווץהרמה תקינה של הרקטום במאמץ נראית חוסר פתיחה של הזוית האנורקטלית.בנוסף מודגמים פתיחה של פי הטבעת והופעה של רקטוצלה קדמי בינוני שאינו מתרוקן. התרוקנות חלקית של הרקטום. אבחנות:moderate size anterior rectocele 2-paradoxical contracition of pubo rectal muscle anismus שאלתי, האם חובה נתוח, כי הסבל הוא לא כזה חמור, ואם צריך מה מידת הצלחת הניתוח- רקטוצלה?מה חסרונות הניתוח?באיזה שיטה מתבצע?מה הסיכונים? האם עלול לפגוע בחיי המין, בחדירה או אי נוחות במין,האם עלולות לצוץ בעיות בעקבות הניתוח ,שלא היו קיימות קודם? הרבה תודה על הסבלנות ותשומת הלב

זוקי שלום רב, הדפקוגרפיה מעלה 2 בעיות הקשורות בהפרעת התרוקנות, האחת היא בעיית הרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן, והשניה היא הרקטוצלה. סדר הטיפול הנכון הוא לטפל קודם כל בבעיית ההרפיה, ורק אחר כך, אם יש סבל סובייקטיבי ניכר, לפנות לתיקון כירורגי של הרקטוצלה. טיפול בהרפיית רצפת האגן כולל בעיקרו ביופידבק (פיזיוטפיה של רצפת אגן), ובמקרים עמידים ניתן להוסיף הזרקת בוטוקס לשריר שאינו עובר הרפיה טובה. ישנם סוגי תיקונים שונים לרקטוצלה, ולכל סוג ניתוח יתרונותיו וחסרונותיו. לאחר סיום הטיפול בבעית שירי רצפת האגן. מומלץ לדון עם כירורג המיומן באפשרויות התיקון השונות על הצורך בתיקון הרקטוצלה ובחירת השיטה התמאימה לך. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

האם להמשיך באמבטיות (בין 2 ל 3 ביום) או שאין כבר סיכוי לריפוי שמרני.

תמר שלום, יש בהחלט סיכוי להצלחת טיפול שמרני עם 9 ימים או שבועיים לאחר תחילתו. מעבר לכך, פיסורה היא בעיקרה בעיה של איכות חיים. ישנה קשת של טיפולים בפיסורה, חלקם שמרניים וחלקם כירורגיים, ובחירת סוג הטיפול תלויה במידת הסבל הסובייקטיבי שלך ומה אתה רוצה לעשות על מנת לשפר את איכות חייך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, ברצוני לדעת כמה פרטים בנוגע לאדם קרוב שאובחן עם GIST במעי הדק. גודל הגידול: 13.5 ס"מ מדד מיטוטוני: 30/50 HPF גידול הוסר באופן מלא עם שוליים נקיים. בדיקת PET-CT שנערכה כחודש לאחר הניתוח העלתה כי "אין קליטה של תהליך שאתי". כעת כ-5 שבועות לאחר הניתוח החל לקחת GLIVEC 400MG פעם אחת ביום למשך שנה. כמה זמן עליו ליטול תרופה זו? האם לכל החיים? ההגיון שלי אומר כי אם הוצא הגידול בשלמות וישנו טיפול מונע שיהרוג תאים בודדים אם נותרו אפשר לומר כי הוא נרפא. הלא כן? מה הסיכויים כי הוא יירפא מזה והמחלה לא תשוב? ידוע על תוחלת חיים במצב שתיארתי? תודה רבה!!

רועי שלום, גידול שאתה מתאר מוגדר כגידול בסיכון גבוהה לממאירות עקב גודלו והאינדקס המיטוטי הגבוה. אין כיום תשובה ברורה לכמה זמן יש לתת גליבק, והנושא במחקר אינטנסיבי, אולם הנטיה כיום היא להאריך את תקופות השימוש. מומלץ להוועץ באונקולוג המומחה לאונקולוגיה של דרכי העיכול בשאלה זו.

ד"ר זמורה שלום, רציתי לשאול אם קיימות שיטות חדשות לטיפול בעצירות משימוש באופיואידים? תודה,הדס

הדס שלום, איני יודע למה את מתכוונת במונח "שיטות חדשות". ישנם מגוון מוצרים להקלה על עצירות, חלקם חדשים יותר וחלקם ישנים יותר, ואין קשר ישיר בין גילו של המוצר ויעילותו. יש להתאים את המשלב הטיפולי הנכון לכל מטופל לפי צרכיו.

שלום, אני בת 27 משתמשת בנרות גליצרין באופן קבוע.פעם ראשונה ביציאה הראשונה היה דימום ולאחר יומיים זה קרה שוב.מה זה יכול להיות?

שלום רב, הסיכוי שהדמם שאתת מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 27 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, אולי כתוצאה מגירוי של המקום על ידי הנרות, מטחורים פנימיים, או עקב העצירות שבגינה את משתמשת בנרות. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום רב, בני בן השנה סובל מזה 4 חודשים מפיסורה שהולכת וחוזרת. ניסינו משחות שונות ואף טיפול הומהופתי. אף אחד לא עזר המשחה מקלה ולעיתים זה עובר למס' ימים אך חוזר. הפעם זה חזר מאוד חזק, עם דימומים וכאבים חזקים יותר, בני מפתח עצירויות. לאן כדי לפנות? מה אתה ממליץ לעשות? תודה רבה מורן

מורן שלום, אני מבין מאד את דאגתך כאם, אך לצערי אנני כירורג ילדים ואיני מטפל בקבוצת גיל זו. ממליץ לפנות לכירורג ילדים או לגסטרואנטרולוג ילדים.

שלום לך, האם הטיפול בטחורים בהאל דופלר יעיל? תודה,

אורה שלום רב, HAL דופלר היא אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. בעיקרון, בעת הפעולה, משתמשים במכשיר הנ"ל על מנת לזהות את כלי הדם המזינים את הטחורים, וקושרים אותם בהכוונת המכשיר. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן את מוזמנת לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה על התשובה המהירה והמפורטת. האם יש הבדל בין טחורים פנימיים לחיצוניים מבחינת הטיפול?

שלום רב, אני סובלת מספר שנים משילשולים ועצירות לסירוגין ויש הסטוריה של סרטן המעי במשפחה. אני עוברת קולונוסקופיה כל שנה. לאחרונה עברתי קולונוסקופיה שבמהלכה נכרת פוליפ , שצמח שוב באותו המקום לאחר שנכרת לפני שנה. היציאות שלי מלוות בדם וכן נראות כפסים דקים ושטוחים (ולא יציאות עגולות או עבות). יש לי כאבים עזים בפי הטבעת ולחץ רב בבטן התחתונה. אני סובלת מן הבעיה כבר זמן רב. לפני שנה היתי אצל פרוקטולוג והוא ביצע קשירה של הטחורים (הרגשתי כאבים עזים והמצב לא השתפר כלל). האם יש דרך לעזור לי. אני סובלת מאוד. תודה רבה, דנה

דנה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת או במעי, כולל טחורים פיסורה, מעי רגיז, מחלות מעי דלקתיות ועוד. אם עברת קולונוסקופיה בשנה האחרונה, הסיכוי שהסימפטומים נגרמים על ידי גידול במעי הגס קלושים. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

האם ניתוח פיסורה יכול להשפיע באופן כלשהו על ההנאה בקיום יחסי מין (רגילים - וגינליים) ?

שלום רב, איני מכיר מהספרות הרפואית או ממטופלים שלי שניתוח לפיסורה פוגע בתפקוד המיני. להיפך, נראה לי שכאב מתמיד בפי הטבעת יכול לפגוע בתפקוד המיני, וטיפול בכאב זה יכול לשפר את הההנאה מיחסי מין.

שלום ד"ר, אני בדיוק בשלב שבו אני צריכה להחליט אם לעבור את ניתוח הפיסורה או להמשיך לטפל בנפידיפן ופגלקס כל החיים. כל עוד אני מטפלת בשניהם - הפיסורה נעלמת כלא היתה. ברגע שאני מפסיקה, ולו ליום אחד - הכל חוזר. הרופא נמנע מלהמליץ ורק אמר שזה פונקציה של כמה שאני סובלת ושההחלטה היא שלי. ואני כמובן מקבלת ומבינה את תשובתו. שאלתי אליך היא - מניסיונך - בכמה אחוזים מהמקרים נצפתה הבעיה של אי השליטה בסוגרים? בכמה אחוזים ניתן לומר שיש שביעות רצון מלאה מהניתוח ? בפורומים כתוב שההצלחה היא של 95%, יחד עם זאת - כשאני קוראת את כל התכתובות בפורום הזה, ואת הבעיות שאנשים מתארים אחרי הניתוח - עולה בי חשש רב. אשמח לקבל איזה מושג על אחוזי ההצלחה ושביעות הרצון.

שריקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. סיכויי ההצלחה בריפוי הפיסורה לאחר הניתוח הם אכן סביב 95%, ויש הטיה מסויימת בחיפוש בפורומים באינטרנט, מאחר שאלו שנרפאו לחלוטים לרוב אינם נכנסים לפורום לציין את זה, ולעומת זאת אלו המועטים שממשיכים לסבול מבעיות כאלו ואחרות מחפשים (בצדק) מזור לסבלם ושואלים בפורומים השונים. בכ 5% הפיסורה לא מחלימה לאחר ניתוח פשוט לחיתוך שריר הסוגר הפנימי, ואז ניתן להציע ניתוחים יותר גדולים לריפויה. כאשר הניתוח מבוצע נכון בידיים מיומנות, שיעור הירידה ביכולת השליטה נמוך מאד, בטווח של אחוזים בודדים, וגם אז, מדובר לרוב בירידה קלה ביכולת השליטה, ולא באיבוד שליטה מוחלט. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ותודה מראש. שאלתי: יש לי טחור בולט וכואב. האני משתמשת במשחה שנתן לי הרופא. האם יש סיכון בקיום יחסי מין וגינליים בזמן שהטחור בולט - בגלל הלחץ על האזור? האם זה יכול להחמיר את המצב? האם יש סיכון שהטחור יתחיל לדמם? שוב תודה רבה, שרונה

שרונה שלום, אין מניעה לקיים יחסי מין בנוכחות טחור בולט. הסיכוי שהוא ידמם כתוצאה מכך נמוך, וגם אם כן, אין בכך סיכון.

האם כאבים שיש לי בזמן יחסי מין וגינליים כשהטחור רדום יכולים להיווצר בגללו, בעיקר בתנוחה בה הגבר מאחורה?

שלום ד"ר זמורה. מזה כבערך עשרה שנים אני סובל מ- Ulcerative colitis שאובחן בגיל 18 (כיום אני בן 27). המחלה היא של כל המעי הגס - Pan Colitis בקולונוסקופיה האחרונה. מצבי הקליני אינו טוב, יציאות מרובות (יותר מעשר ביום) אם דם ולעיתים רירית, אנמיה Hb בסביבות 10,טכיקרדיה, חולשה כללית וקושי להתרכז. אני מטופל ב - 5-ASA (אסקול 1200 mg שלושה פעמיים ביום) ואימורן, קיבלתי בעבר טיפול בסטרואידים לזמו ממושך שלא הביא שיפור לטווח הארוך והיה קשה מאוד לסבול מבחינת תופעות הלוואי הרבות. הייתי מעוניין לדעת האם היית מייעץ לחולה במקומי לשקול ניתוח להסרת המעי הגס? כמו כן הייתי רוצה לדעת האם בארץ מבצעים IPAA (Ileo pouch anal anastamosis) שבו יוצרים לפי הבנתי תחליף מעי גס ורקטום בעזרת קפלים של הצקום ובכך ניתן לחסוך מהחולה את הצורך ב - Stoma . אם כן מבצעים את הפעולה האם אתה ממליץ לבצעה בחולה צעיר יחסית? אשמח לתשובה מהירה, תודה מראש.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. ניתוח לכריתת המעי הגס ויצירת פאוץ' מסוף המעי הדק (ולא מהצקום) מבוצע בארץ וישנם מספר כירורגים ומרכזים רפואיים המנוסים בפעולה זו (כולל אנוכי). איני יכול (ולא יהיה אחראי מצידי) לומר לך חד משמעית אם נכון להמליץ לך על ניתוח זה בשלב הנוכחי מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך, אולם בכלליות לפי תאור הסבל הנוכחי שלך והטיפול שקיבלת, נראה שיהיה סביר להציע לך ניתוח כגון זה. הגיל הצעיר אינו סיבה להמנע מניתוח כזה, אלא להיפך- אתה בגיל שאתה בונה את עצמך, ולא נכון יהיה לתת לך לעבור שנים אלו באיכות חיים גרועה. בנוסף, דוקא בגיל צעיר הסיכוי לעבור ניתוח מורכב כזה בשלום ולהחלים גבוה יותר. חג שמח.

בני שוכב בבי"ח עקב חסימת מיעיים-לא ברור ממה. הוא בגיל 32. מקבל אנטיביוטיקה+זונדה. טרם יש יציאה. שאלתי- האם יתכן שיש חסימה עקב שערות של כלב+3 חתולים שנמצאים איתו בבית? כמה שהוא שומר על הנקיון בכל זאת הבית מלא שיער? זה החשד שלי אני במקצועי אחות. תודה

יפית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני תקוה כי בינתיים חסימת המעי השתחררה. חסימת מעי על רקע שערות נראת טריכובזואר, ואפיינית לבחורות הנוהגות ללעוס את שיערן או בהפרעות פסיכיאטריות שונות, המערבות אכילת שיער. חסימת מעי על רקע שיער בעלי חיים בבית אינה אפיינית והיא נדירה מאד.

ראשית תודה עעל תשובתך. אכן לשמחתי החסימה השתחחרה והוא שוחרר הביתה להמשל בירור בקופת חולים. שאלתי- האם יש מקום לבקש אולטרה סאונד חוזר על מנת לבדוק אם יש שארית של חסימה??. כיצד ניתן לדעת שאין כלל שום גוש תודה על תשובתך

שלום ד"ר, מזה זמן שיש לי דימומים רקטליים. התחלתי לקחת משלשל בשם "ביקוניס" שעזר ביציאות אבל לא בנוגע לדימום. כלומר, אני נמצאת בשירותים, יש יציאה והצואה יוצאת רכה, אבל עד שהיא יוצאת כואב לי. אני כבר חצי שנה על הכדורים האלה אם לא יותר. זה התחיל בגלל שהיו לי דימומים וכאבים, שהתפתחו בגלל עצירות. מאז אני על הכדורים. עד כה היו לעיתים עצירויות (לא יודעת למה) שלוו בדימומים (ואני עדיין על ה"ביקוניס). ביום שבת הייתה לי יציאה יחסית קשה, ומאז דימום. אני מדממת ביציאות מאז, והיום לא הייתה לי יציאה אבל כן היה דימום... מה עושים, זה נמשך כבר הרבה זמן, מה אפשר לעשות? בנוסף, אני סטודנטית שנה א', עברתי למעונות סטודנטים רחוק מהבית - כלומר, יש לי הרבה לחץ נפשי כרגע. גם - אני לא אוכלת הכי טוב, יורדת במשקל... יש פתרונות מידיים?

קמילה שלום, לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, בעיות התרוקנות או תנועתיות רצפת האגן, ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. כן מומלץ על כלכלה מאוזנת ועשירה בסיבים, ושתיה מרובה. יש לציין כי התכשיר ביקוניט מכיל סנה ולכן מיועד לשימוש קצר טווח בלבד, ובשימוש ארוך טווח יכול לגרום להתמכרות של המעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. אם הסימפטומים מתמידים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.