פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

דר נכבד. האם השתלת קוצב SNS יכולה שלא לעזור. ואם סטומה לא עדיפה במקרים של 10 צאיות ביום? תודה

אביב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. לקוצב SNS כטיפול בבעיות שליטה יש שיעור הצלחה לא רע, אבל לא 100%, ולכן ברור שישנם מקרים בהם הוא אינו עוזר. ככלל, הטיפול בבעיות שליטה נועד לשפר את איכות החיים, ולכן רק המטופל/ת יכולים לבחור מהי האופציה העדיפה להם, לאחר שקיבלו מידע ממצה על האשרויות הטיפול השונות. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

אני נשואה שנתיים. בעלי רצה לקיים יחסים אנאליים. בתחילה זה כאב לי מאוד.. אך לאחר זמן התחלתי להנות מזה מאוד... בעלי יצא לחודש מילואים שלצערי קשים מאוד, בביקורים הקצרים שמגיע הבייתה ישן כמו פגר, ההנאה ממין אנאלי גורמת לי להכניס חפצים לפי הטבעת כגון מלפפונים, גזר ולעצרי זה הפך לאובססיבי וכפייתי עד כדי שאפילו שאני מרגישה כאב ויוצא לי דם (עקב עובי המלפפון) אני ממשיכה וממשיכה ולאחר מיכן שזה מצליח אני עוברת למלפפון יותר עבה, לאחרונה אני נהנית יותר לדחוף את כולו פנימה וממשיכה בתפקוד רגיל בבית הזגר גורם לי הנאה עצומה אך עלה חשש בקירבי שאולי יהיה לי נזק כלשהוא אנא תוכל לפרט אילו נזקים יכולים להיות ?? בתודה מראש אנא השב במהרה אולי זה מה שיעצור את הדחף הבילתי נשלט

זהבה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כעיקרון, אין מניעה רפואית מביצוע מין אנאלי, אך מומלץ להשתמש בחומרי סיכה המשמנים את המהליך, להמנע מאקטים כואבים ומטראומה מקומית. לגבי החדרת חפצים כל הדרך עד שהם מכמסים לחלוטין לרקטום, ישנו סיכון קטן שחפץ כזה לא יוכל לצאה (בעיקר אח חלקו התחתון עבה( ובמצבים כאלו לעיתים יש להוציא חפצים אלו בבית החולים בהרדמה, ולכן מומלץ לנקוט משנה זהירות בעניין זה.

לפני שנה עברתי ניתוח פיסורה. מיד לאחר הניתוח פסקו הכאבים והרגשתי, כנ"ל עד היום מצויין. האם הסיכוי שלי ללקות שוב בפיסורה גבוה, נמוך או ללא שינוי מאחד שלא היתה לו פיסורה? בתודה

כנראה פיסטולה. היתה גולה, אשר בשלב מסויים הפרישה דם ומוגלה ואז גודלה קטן בהרבה. היום כשבועיים אחרי, יש במישוש פס קטנטן וכואב (אך רק בנגיעה). נראה כי עדיים יש תעלה עם מוגלה ולא הכל יצא. יש עדיין הפרשות מוגלתיות. אינני מתכוונת לעשות ניתוח. האם יש באי טיפול סכנה? באיזה טיפול כדאי לטפל בבית? (אנטיביוטיקה, משחות וכו'). האם צפורל יכול לעזור. הבנתי שגם אחרי ניתוח הדבר יכול לחזור על עצמו וקיימת גם סכנה של פגיעה בסוגרים. מה יכול להיגרם מחוסר טיפול? כרגע זה הכיוון.

לילי שלום, פיסטולה פריאנאלית כשלעצמה אינה ממצא מסוכן אך יכול לפגוע באיכות החיים. הסיכון העיקרי בפיסטולה שאינה מנוקזת היטב הוא היצירת ובצסים חוזרים ונשנים, שלעיתים יכולים להגדיל את התהליך, ולהפוך את תיקונו ליותר מורכב. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

אמי בת 49 סבלה כחודש מחיידק בקיבה ולאחר מיכן החלו כאבים חזקים בבטן תחתונה שמ' מקרין לרגל,ברמה גבהה בטן נפוחה נישלחה לכמה בדיקות אולטראסאונד נימצא כי לולאות המעי מורחבותולכן טכנית לא ניתן לבצע את הבדיקה.אשמח אם תאמר לי מה זה בדיוק לולאות מורחבות במע?0523665036

מלי שלום, ממצא של לולאות מעי מורחבות כשלעצמו אינו אומר הרבה, ויש לראות אותו בתוך התמונה הכוללת של תלונותיה של אימך ממצאי הבדיקה הדופנית ושאר הבדיקות שעברה. מומלץ לפנות לרופא המטפל הבקיא בכל פרטי המקרה להכוונת הטיפול.

שלום ד"ר לפני כמה חודשים אובחנתי עם 3 טחורים. עד כה עברתי 2 טיפולי קשירה בהצלחה ואכן היה שיפור במצבי. בשבוע האחרון החל להופיע לי גרד מציק בפי הטבעת ואחרי כל יציאה יש צניחה או התנפחות של חצי ס"מ- עד ס"מ מהרקטום כלפי חוץ. השאלות שלי הן: האם יש קשר בין הקשירות לצניחה הזו? האם מדובר בצניחת מעי? מה הטיפולים האפשריים? האם זה אמור לעבור לבד? אשמח אם תוכל לקחת לתשומת לבך שאני מעוניין לחזור לקיים מין אנאלי בשלב מסויים. תודה ד"ר.

שלום רב, לא נראה לי שצניחת הרקמה שאתה מתאר נגרמה על ידי קשירת טחורים. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן אין לי דרך לומר אם מדובר בצמיחת טחורים בלבד או בצניחת רקטום. אפשרויות הטיפול תלויות באבחנה, וחשוב שהכירורג המטפל יהיה מודע לכך שאתה מקיים יחסי מין אנאליים ויקח זאת בחשבון בעת בחירת צורת הטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. .

שלום ד"ר אני בן 23 בד"כ ללא בעיות בריאות מסוימת(וריקוצלה התגלתה לפניי כמה חודשים אך לא נראה לי שיש קשר) היום פעם ראשונה שמתי לב לדימום במהלך היציאה ועל הנייר קבעתי תור לרופא משפחה שאני מעריך שיפנה אותי לגורם המומחה בנושא תהליך שיקח זמן מה לאחר שיטוט קצר בפורום ראיתי שהמלצת במידה ויש סחרורות חולשה וכד' לגשת מיד למיון איך אדע לסווג את עצמי כי אני חש כאבי בטן עמומים ואולי מעט עייפות אך אני חושב שזה נובע מלחץ ויותר פסיכולוגי מאשר בריאותי מה לעשות?

שכחתי לציין שלאחרונה גם אני כל בוקר קם עם אף סתום ולאחר שאני משחרר אותה (ע"י הוצאת אויר מהאף) נראים קצת חלקים דמיים האם קיים קשר בין הצואה לאף?

שלום רב, רוב הסיכויים שהדמם מהאף והדמם מפי הטבעת לא קשורים זה לזה. כשיש חולשה ניכרת, סחרחורת וכד' כתוצאה מאיבוד דם, זה לרוב מורגש היטב, ולא "בקטנה" כפי שאתה מתאר.

אני בחור בן 36 סובל מדי פעם מטחורים לפני שבוע וחצי בערך היתה לי עצירות כתוצאה מכך היציאות שלי היו קשות ודיממתי ולמשך שבוע היו לי ממש כאבים שרק בימים האחרונים פסקו אך אני מרגיש שאני ממשש את הפתח של פי הטבעת בכדור קטן(בליטה)בפי הטבעת שלא כואב או משהו שאני נוגע בו אני ממש מודאג היו לי טחורים תמיד אבל אף פעם לא היה לי דבר כזה יש לציין שבעבר סבלתי מפיסטולות ופיסורות כתוצאה מהטחורים שאני סובל מהם שנים רבות האים זה בליטה הזו יכולה לבא מיציאות קשות כי אני סובל המון בבוקר עים יציאת התחלת הצואה סוג של צריבה וקושי מכאבים שאחרי שהפקק הצואה הראשוני משתחרר נעלמים האים יש מקום לבירור אצל פרוקטולוג בתודה

אריאל שלום, תלונות של בלט מקרומי כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים חיצוניים או טחורים פנימיים צנוחים, ולעיתים אף אבצס באיזור פי הטבעת, ועוד. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

מה אפשר לעשות כדי לרפא טחורים? אף פעם לא סבלתי מטחורים (למעט לאחר הלידות) ועכשיו יש לי טחור/טחורים כבר קרוב לחודש יש איזשהו טיפול / משהו שאפשר לעשות בבית לרפא את זה? האם יש טעם למרוח קרם לחות?

שלום רב, קרם לחות אינו בין הטיפולים הרפואיים המקובלים לטחורים. סוגי הטיפולים העיקריים מצויינים למטה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הסבל ניכר ואת מעוניינת בטיפול כירורגי כלשהו על מנת לשפר את איכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

מזה כחודשיים מופיע כתם דם לאחר יציאה בניר, הדמום אינו מופיע כל יום , אחת ל-3 שבועות ומפסיק. אין לי כאבים, יש לי מעט טחורים בעקבות 3 לידות שהאחרונה הייתה לפני 11 שנים. יש לציין שהצואה יוצאת נקייה לחלוטין, אין דמום. האם יש מקום לדאגה?

מימי שלום, הסיכוי שהדמם על הנייר שאת מתארת נובע מגידול ממאיר חלילה נמוך , וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה נוכל כולנו לישון טוב יותר בלילה.

לפני כשנה וחודשיים עברתי ניתוח כריתת טחורים ופיסורה ומזה 6 חודשים אני סובלת מגזים שאנני מצליחה להתגבר ולסגור את פי הטבעת הרמטית ויש לי מצב של חוסר התאפקות ונפיחות ללא סוף.(דבר שגורם לי אי נעימות בכל מצב שאני נמצאת בו) נטלתי כדורים נגד גזים (קרבוסילן) אך ללא הועיל. פניתי לכירורג והוא הפנה אותי לדיאטנית, דבר שאני חושבת שלא יועיל כי הבעיה יותר עמוקה לדעתי. הבעיה השניה שנוצרה, אחרי התרוקנות של כ- 20 דקות אני מרגישה מעין נזילה של צואה. הרופא טען שיש לי רקטוצלה קדמי בעומק של 2 ס"מ. אני מבקשת לדעת האם זה חמור, והאם אני צריכה ניתוח נוסף לתיקון המעוות. יש לציין שאני בת 54. אשמח מאוד לקבל את חוות הדעת למייל שלי בהקדם.

דורית שלום, צר לי לשמוע על סבלך. פגיעה מסויימת ביכולת השליטה בפי הטבעת יכולה להיות תוצאה נדירה של ניתוחים באיזור פי הטבעת כגון אלו שעברת. ישנם כיום מגוון של טיפולים שיכולים לשפר את יכולת השליטה בפי הטבעת, חלקם מפורטים באופן כללי למטה, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. לגבהי התלונה השניה, אני מתקשה להבין מתאורך את מהותה. רקטוצלה כשלעצמו הוא ממצא שכיח בגילך, לעצם העובדה שהוא קיים לא בהכרח לצביעה על כך שהוא גורם לבעיות או מצריך טיפול. בכל מקרה, המומחה/ית במצויינים לעיל יוכלו להעריך גם נושא זה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום רב, בעיה המטרידה אותי , היא ניקוי הישבן אחרי יציאה? איך ניתן לעשות זאת בדרך היעילה ע"מ שלא ישארו שאריות ושיהיה ריח טוב? האם חובה מטלית לחה?

שני שלום, לא חובה להשתמש במטלית לחה, אולם אין מניעה משימוש בה.

בן 35, מספר ימים יש לי דם טרי בצואה -בהתחלה על הנייר וכעת גם באסלה. עשיתי בדיקת דם( ספירה)+שתן כללי ולא היו ממצאים חריגים. הבעיה נמשכת . מה עושים?

אבי שלום, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 35 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס). בהנחה שמקור הדמם הוא אכן מאיזור פי הטבעת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום רב, ברצוני לשאול שאלה דחופה בנושא בדיקת קולונוסקופיה שביצעתי, להלן התוצאות: סיכום ממצאי הבדיקה: internal heamorrhoids poor preparation. תקציר: anaother procedure recommended under general anesthesia. בבקשה תנסה לענות לי בדחיפות ברצוני לדעת את התשובה..

אושרת שלום, תשובת הבדיקה אומרת שניקוי המעי לא היה מספק ולא ניתן היה לבצע בדיקה מיטבית, ולכן הומלץ לבצע בדיקה נוספת, הפעם תחת הרדמה. לא צויין מדוע דרושה הרדמה זו.

שלום, מאובחנת בוודאות (ביופסיה) ב -IBD . לא ברור אם קרוהן או קוליטיס. בניגוד לדעת הרופאים, לי כן חשוב לדעת ושמעתי על בדיקה זו. עשיתי כבר ASCA שיצאו שלילי ו- Atypical p-ANCA חיובית. האם בדיקה זו יכולה בסיכוי גבוה לתת תשובה חד משמעית ? האם אתה מכיר מעבדה שמוסמכת ע"י משרד הבריאות באיזור חיפה שעושה ומהי עלות משוערת ? ראיתי שמעבדות זר בחיפה עושות את הבדיקה. האם מעבדה מוסמכת ? תודה רבה

שרון שלום, האבחנה של מחלת מעי דלקתית זו או אחרת מבוססת על תמונה רחבה הכוללת את תלונותיך, מהלך המחלה וממצאי הבדיקות השונות הכוללות הדמיה של המעי ובדיקות דם שונות, כולל IBDX. הבדיקה המדוברת היא חדשה יחסית ויכולה לסייע לאבחנה בין קרוהן לאולצרטיב קוליטיס, אולם לא מהווה בפני עצמה אבחנה חד משמעית למחלת קרוהן. מציע להתייעץ בשאלה זו עם הגסטרואנטרולוג המטפל, המכיר את התמונה המלאה. מאחר שאיני פועל באיזור חיפה, איני יודע לצערי איזו מעבדה באיזור זה מבצעת את הבדיקה.

שלום רב, לפני מס' חודשים עברתי ניתוח להסרת אבצס בביה"ח אסף הרופא. מאז יש לי הפרשות לא נעימות ומציקות. עברתי בדיקת אולטרה סאונד בביה"ח קפלן ועם תוצאות אלה התברר שאין מנוס ואני צריך לעבור ניתוח פיסטולה. אני מתנצל מראש, אך האם אתה מנתח ניתוחים כאלה? אם כן, אשמח לקבל פרטי התקשרות או כל סיוע נוסף. תודה

בני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אכן, אני עוסק בניתוחים אלו. ניתן לפנות צבדרכים הבאות: מרפאה קולופרוקטולוגית בתל השומר: 03-5305000 מרפאה פרטית: כוכבית 9599 מכל טלפון. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

ד"ר זמורה שלום, ממצאי דגימת הצואה של ביתי בת השלוש וחצי: Parasites Stool Giardia Lamblia Ag Entamoeba histolytica Ag מה משמעות הממצאים? תודה.

עמית שלום, משמעות הבדיקה היא שיש ממצא חיובי. מאחר שאיני יודע בגין אילו תלונות נשלחה בתך לבדיקה אין באפשרותי לתת יעוץ מעבר לכך. מומלץ לפנות לרופא שהפנה לבדיקה להכוונת הטיפול.

שלום רב, אני סובלת מפיסטולה פריאנלית.עברתי בדיקת רקטוסקופיה ואנוסקופיה שבה נמצא רקטוסקופיה 25 ס"מ תקינה למעט היפראמיה בחלק הדיסטאלי של הרקטום,לא נמצא פתח פנימי של הפיסטולה בהסתכלות במישוש ובהזרקת מי חמצן. הופנתי לביה"ח לפיסלקטומיה בהרדמה כללית. האם אתם יכולים להסביר לי מה המשמעות שלא נמצא פתח פנימי? האם זה מסבך את הניתוח? כיצד יתבצע הניתוח?מה עושים בניתוח הזה?האם יש דרך טיפולית אחרת? אני מבינה שההחלמה היא ארוכה וכואבת. אני מאד לחוצה ולא קיבלתי הסבר מהרופא. אודה לתשובתכם. בברכה כלנית.

כלנית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פעמים רבות קשה לאתר את הפתח הפנימי של הפיסטולה ללא הרדמה, ובמרבית המקרים ניתן לאתרו בעת הניתוח בהרדמה, על ידי הכנסת מכשיר לתעלת הפיסטולה דרך הפתח החיצוני, וקידומו עד לפתח הפנימי. לאחר זיהוי הפיסטולה מעריכים את כמות שריר הסוגר המוכלת בין הפיסטולה לעור, ועל פי זה בוחרים את שיטת הניתוח המתאימה לך ביותר. ניתן למצוא הסברים כלליים לגבי צורות הטיפול העיקריות למטה, ומומלץ בכל זאת שתבקשי מהכירורג שבדק אותך הסבר פרטני לגבי תכניתו לניתוח שלך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, בת 27 לפני כחודש סבלתי במשך יומיים מדימום מאסיבי מפי הטבעת.בדיקה של פרקטולוג לא העלתה ממצאים מיוחדים. כמו כן סבלתי מפטריית עור סביב פי הטבעת שטופלה. לפני כשבועיים שמתי לב לבליטת עור היושבת על פי הטבעת שצמחה לאחרונה. אין לי דרך אחרת לתאר זאת מלבד העובדה שזו מעין 'פלולה'. אני חושבת שזה גדל מעט מאז שראיתי את זה. מה לדעתך זה יכול להיות? תודה

דניאל שלום, הממצא שאת מתארת יכול להחשיד לקפל עור באיזור פי הטבעת, ממצא שכיח מאד באוכלוסיה הבוגרת, ולרוב חסר משמעות. אם בכל זאת את לא שקטה, ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, בלי קשר ליציאת צואה, באופן תמידי יש לי יציאה של דם והפרשה צהובה מפי הטבעת. אני מודאגת מאוד ורציתי לדעת מה יכולה להיות הסיבה ועל מה מעידה ההפרשה? תודה רבה!

לילי שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסטולה פריאנאלית, הפרעה באיטום פי הטבעת, ועוד. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

האם וירוס הכלמידיה יכול לגרום לאי נוחות באזור פי הטבעת תחושה של רצון תמידי לתת צואה

לא ידוע לי על קשר כגון זה וגם לא מצאתי לכך איזכורים בספרות הרפואית.

עברתי בשנים האחרונות כמה ניתוחים רקטליים (טחורים, פיסורה, ופיסטולה). כעת סובל שוב מפיסורה. בבדיקה האחרונה אצל הפרוקטולוג נמצאו הממצאים הבאים: פתח צר, פיסורה בשעה 6, שריר חזק מאוד אך ניתן להרגיש שהוא חתוך. הרופא המליץ על המשך הטיפול השמרני (משחה המורכבת מניפידיפין ואסרקיין) וטיפול בהזרקת בוטוקס. מאחר והטיפול בבוטוקס לא אפשרי כרגע הוא הציע כברירה הפחות טובה ניתוח פיסורה נוסף בו יורחב השריר. לכן אבקש לשאול: 1. מה שיטת הטיפול המועדפת ? 2. מה הסיכון הקיים בריבוי ניתוחים רקטליים ? בברכה, ירון

דב שלום, לצערי מתאורך בלבד קשה לי לקבוע חד משמעית ממה אתה סובל, ולא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, אם האבחנה של פיסורה היא חד משמעית, ניתן לשקול בכל זאת טיפול בבוטוקס, ואם לא ניתן להזריק אותו במרפאה מסיבה כלשהי, יתכן שניתן להזריק אותו בחדר ניתוח בהרדמה. ניתוח להרחבת השריר בלבד הוא אכן אופציה פחות טובה שכן הוא יכול להיות כרוך בסיכון מסויים לירידה קלה ביכולת השליטה. קשה לי להעריך מתאורך בלבד אם ישנו מרכיב דומיננטי של היצרות בפי הטבעת ומה משמעותה.

שלום רב לפני כחודש וחצי עברתי פריצת דיסק בL4-L5 לאחרונה התחלתי להרגיש הרגשה מוזרה בפי הטבעת תחושה מציקה מאוד במבט על פי הטבעת נראה שהוא מנופח (מעיין טבעת מנופחת ) לפני כשבוע טופלתי במרפאת כאב בזריקה תחת שיקוף ונראה כי מאז התחושה המציקה בפי הטבעת גברה וכעת גם מלווה בכאב ,האם רוב הסיכויים שהגורם לפי הטבעת הנפוח היא הפריצת דיסק ? הכאב הנובע מהפריצה במגמת שיפור אך הדבר המדאיג אותי כרגע הוא הבעיה בפי הטבעת , כבר חודש וחצי מה שאני עושה זה או לשכב או לשבת ( הרוב לשכב) ,והאם מה שיש לי יכול להיות צניחה של הרקטום (פרולפס)? אני מרגיש שמשהו בישבן יורד כל הזמן לכיוון פי הטבעת אך לא יוצא כלום, מה עליי לעשות ?

עדכון קצר :-) הכאב פסק נשארה הנפיחות בצורת טבעת . תודה

בשבוע שעבר אובחנה אצלי חסימה במעי הדק טופלתי בטיפול השמרני ללא ניתוח ולאחר יומיים פסקו כאבי הבטן היו יציאות שלשוליות ובדיקות הדם השתפרו.שוחררתי הביתה לאחר יומיים ונאמר לי לחזור לאט לכלכלה רגילה.היום לאחר שבוע עדין לא חזרתי לפעילות מעיים רגילה ועדיין היציאות רכות ושלשוליות ויש רגישות במעיים. האם זה תהליך הריפוי הטבעי?

גליה שלום, כעיקרון תלונותיך נשמעות לי בתחום הסביר, אך מאחר באיני בקיא בכל פרטי המקרה, לא יהיה אחראי מצידי לחוות דעה חד משמעית. אם בכרל זאת את לא שקטה, מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית המטפלת לבדיקה וייעוץ.

שלום, כמה שאלות: אני לפני ניתוח להוצאת פוליפ ברקטום. רציתי לדעת מה מותר לי לאכול ולשתות ביומיים שלפני הניתוח, לא קיבלתי מידע מדויק. איך ייתכן שהפוליפ לא נמצא בזמן שהתבצעה הקולונוסקופיה, אלא בבדיקה הפרוקטולוגית הרגילה שלאחריה? והאם ימשיך הדימום עקב טחורים שעדיין לא הוצאו? אפשר להוציא באותו ניתוח גם את הטחורים? תודה רבה מראש!

שלום רב, לצערי אין בידי מידע מדוייק על הפוליפ או על הפעולה הרפואית שעליך לעבור, ולכן קשה לי לחוות דעה. פוליפים בפי הטבעת פעמים רבות לא נצפים הקולונוסקופיה מאחר שהבדיקה מתחילה מעל גובה זה. מעבר לכך, מומלץ להפנות את השאלות לכירורג/ית המטפל/ת הבקיאים בפרטי המקרה. בהצלחה.

יש לי בעיה שכל הזמן באיזור פי הטבעת יש לחות מסוימת. בנוסף יש לפעמים דימום קל מאוד על נייר הטוואלט. הופניתי לבדיקת רקטוסקופיה. השאלה: האם הבדיקה היא כואבת ? והאם זה נכון לעשות בדיקה זו עקב המצב?

בדיקת רקטוסקופיה כרוכה באי נוחות מסויימת, אך לרוב אינה כואבת. בעיקרון, אם יש לך דמם מפי הטבעת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בהנחה שאתה מעיר (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק ברקטוסקופיה (רק של החלק הסופי של המעי הגס).

שלום רב, בהמשך לשאלה שנשאלה כאן ... אני צפויה לעשות את הבדיקה בעוד שבועיים , הרופא ציין בפניי שמדובר בבדיקה וכניסה למעי בעומק של 25 ס"מ , האם זה אומר שמדובר בחלק הסופי של המעי ? העם הבדיקה כואבת בד"כ?

שלום בזמן האחרון יש לי כאבים עזים ברקטום מבדיקה עצמית שמתי לב ששרירי הסוגרים הפנימיים מאוד מאוד לחוצים וגורמים לכאבים העזים ממה זה קורה? ומה אפשר לעשות כדי להרפות את השרירים האלה????

אורן שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, ועוד. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר, ברצוני לדעת באיזה שיטה אתה ממליץ (עם החסרונות והיתרונות של כל שיטה) לסגור ניתוח לפרסקופי כדי שישאר צלקת עדינה (אני בחורה צעירה), הבנתי שיש באמצעות סיכות או באמצעות תפירה תת עורית. תודה מראש!

נועם שלום, צורת הצלקת לטווח ארוך תלויה במידה רבה בנטיה של הגוף שלך ליצור צלקות עדינות או בולטות, ולצערנו לנו הכירורגים השפעה מועטה על כך. מבחינה זו, סגירה עם סיכות או תפירה תוך עורית לא משנות את מראה הצלקת לטווח ארוך. לתפירה תוך עורית יש יתרון שלא נשארים סימני "שיניים" צלקתיים בצידי הצלקת הראשית, אולם מצד שני, אם מתרחש זיהום פצע, שקורה בניתוחי מעי בכ 20%, קשה להוציא רק חלק קטן מהתפר (כפי שניתן להוציא סיכה אחת), ואז התוצאה הקוסמטית יכולה להיות פחות טובה. לאחר החלמה ראשונית של הפצע ניתן להשתמש במשחות המכילות סיליקון כגון קלוקוט שיכולות לשפר את התוצאה הקוסמטית. במקרה של נטיה לצלקות בולטות ניתן גם להצמיד פיסת סיליקון לפצע בהשך מספר חודשים. מומלץ לא לחשוף את הצלקת לשמש בשנה הראשונה (בלבד) כי חשיפה כזו יכולה לגרום לצלקת להיות יותר כהה. בהצלחה.

שלום, לפני שבועיים בערך הופיע לי בלוטה על\בתוך פי הטבעת, עכשיו שלחצתי על זה הסקתי שבתוך הבלוטה יש משהו קשה ועגול. האם זה משהו מסוכן? תודה מראש.

שלום רב, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להחשיד לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל אבצס פריאנאלי, שהיא בעיה המצריכה טיפול דחוף. מומלץ לפנות לכירורג לבדיקה בהקדם.

שלום רב, אודה לך אם תפרט, ככל שתוכל, מהם הסוגים השונים של הניתוחים האפשריים לטיפול בצניחה קבועה של הרקטום, בקרב גברים מבוגרים, בעלי מצב בריאותי סביר לגילם, שעקב בעיה זו סובלים מדליפת צואה ומדימום מתמיד. בנוסף, מהן האפשרויות לניתוח, באבחנה זו, לאחר כשלון ניתוח ראשון לקיצור הרקטום, דרך פי הטבעת? תודה מראש.

יוסי שלום, פרולפס של הרקטום הוא בעיקרה בעיה של איכות חיים, אך פרולפס ממושך יכול לפגוע בתפקוד הסוגרים סביב פי הטבעת, ולכן מומלץ לתקן פרולפס זה גם בכדי לשפר את איכות החיים, וגם בכדי להפסיק את מנגנון הפגיעה בסוגרים. הניתוחים לתיקון מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. כעיקרון, הניתוחים הבטניים נושאים שיעור סיבוכים גבוה יותר, אך סיכויי חזרה של הפרולפס נמוכים יותר, והניתוחים דרך פי הטבעת נושאים שיעור סיבוכים נמוך יותר, אך סיכויי חזרה של הפרולפס גבוהים יותר. ניתן לשקול חזרה על ניתוח דרך פי הטבעת גם לאחר כשלון תיקון קודם, אבל אם המצב הבריאותי טוב והסיכון הניתוחי סביר הייתי שוקל בכל זאת גישה בטנית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום.. אני בת 20 ולפני כמה חודשים התחיל להיות לי דימום ביציאה.. גם על הנייר טואלט ובאסלה.. יש לי כאבים רבים בעת היציאה וגירודים לאחריה.. זה יכול להיות סרטן?

שרה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע ממבעיה מסוכנת כגון גידול ממאיר חלילה בגיל 20 הוא נמוך מאד מאד, וסביר להניח שהדימום הכאב והגרד נובעים מאיזור פי הטבעת, כגון מפיסורה. בכל מקרה, הטיפול הבסיסי הוא להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם אין הקלה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, כבר שנים שמדי פעם יש לי דימום קל בפי הטבעת כשיש לי יציאה קשה, דימום שממשיך זמן מה בליווי כאב קל ונעלם. אף פעם לא יחסת לזה חשיבות. אני לא יודעת אם זה קשור אבל בחודשים האחרונים יש לי גירוד שבא והולך בתדירות גבוהה. לפעמים זה מרגיש שורף,לפעמים כואב. אני רואה שיש לי אזור אדום מעט שבו כואב לי, ויש לי אזור אחר שבו יותר שורף לי... ובנוסף הגירוד. מה זה יכול להיות? ממה זה יכול לנבוע, ומה אפשר לעשות בקשר לזה? תודה רבה.

נעמה שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, ועוד. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם לין שיפור מספק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות להתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני בת 37 נשואה עם 2 ילדים עם מיומה ברחם וברזל נמוך.לאחרונה שמתי לב שבעת יציאות מפעם לפעם יש מעט מאד סימנים של דם כמו טיפות על הנייר. מה עלי לעשות?ממה זה עלול לנבוע?אני בלחץ היסטרי..

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע ממבעיה מסוכנת כגון גידול ממאיר חלילה בגיל 37 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים.יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס). אם מקור הדימום באיזור פי הטבעת והוא לא מפריע לך, הוא לא בהכרח מחייב טיפול. בכרל מקרה, הטיפול הבסיסי הוא להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, לפני כשנתיים עברתי ניתוח להסרת אבצס שהצטבר אצלי ליד פי הטבעת. לאחר כמה שבועות מהניתוח התפתחה אצלי פיסטולה ולכן נאלצתי לעבור ניתוח נוסף. לאחרונה התחלתי להרגיש ששרירי הסוגר שלי לא חזקים כפי שהיו לפני כן ואפילו "ברח" לי לפעמים קצת שתן וצואה. ניתן לציין שכרגע אני בן 23 ואין לי בעיות בריאותיות מלבד מה שציינתי ועדיין לא נבדקתי אצל רופא בבעיה החדשה. מה עלי לעשות? האם עלי לעבור ניתוח נוסף? האם זה יעבור מעצמו או שהמצב ילך ויחמיר? תודה רבה!

עידו שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, הסיכוי שבריחת שתן נגרמה כתוצאה מניתוח פיסטולה אפסי. לגבי בריחת צואה- ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול במידת הצורך.

שלום ד"ר זמורה עברתי ניתוח קרוהן מורכב בשנת 2000 בביה"ח איכילוב(ע"י פרופ' רבאו) כרגע אני מועמד לניתוח נוסף, ברצוני לציין שהניתוח אז היה מסובך(לדעת הרופא) וארך מעל 8 שעות עקב כריתת האליום ותיקון כ 7 היצרויות, כמו כן ההחלמה היתה קשה ביותר וארוכה מהרגיל. היום הבנתי שמנתחים בלפרוסקופיה, שאלתי היא האם במקרה כמו שלי כדאי להתנתח ע"י רופא המתמחה בלפרוסקופיה או לפנות לניתוח קונבציונאלי? אני די חסר אונים וחושש תודה מראש אסף

אסף שלום, חששך מובן, ואני מניח שכל מי שעומד בפני ניתוח מורכב חושש. ניתוח לפרוסקופי אכן קשה יותר טכנית לאחר ניתוח קודם מורכב בחלל הבטן, והסיכוי שיהיה צורך לעבור לניתוח פתוח הוא רב, אך אין מניעה חד משמעית להתחיל הניתוח באופן לפרוסקופי אם אתה רוצה בכך, כל עוד ישנו שיקול דעת נכון להמירו לניתוח פתוח אם הניתוח הלפרוסקופי אינו בטוח דיו. יתרונות הכירורגיה הלפרוסקופית לניתוחי מעי, ובעיקר ניתוחים חוזרים,קיימים אך אינם גדולים. בעיני חשוב יותר שהמנתח יהיה מומחה לכירורגיה קולורקטאלית וידע לקחת נכון את השיקולים הכרוכים בניתוח לקרוהן, מאשר שיהיה מומחה לכירורגיה לפרוסקופית, אך יש לציין שישנם מומחים לכירורגיה קולורקטאלית המומחים גם לניתוחים לפרוסקופיים. בהצלחה.

ד"ר תודה רבה על התגובה!!! רופא הגסטרו שלי ממליץ על ד"ר רון גרינברג מאיכילוב , לבטח לא ניתן להמליץ בפורום, האם אתה גם מנתח גם בשיטה הלפרוסקופית? תודה אסף

ד"ר תודה רבה על התגובה!!! רופא הגסטרו שלי ממליץ על ד"ר רון גרינברג מאיכילוב , לבטח לא ניתן להמליץ בפורום, האם אתה גם מנתח גם בשיטה הלפרוסקופית? תודה אסף

אובחנתי עם טחורים פנימיים דרגה 3 והמלצה לניתוח HDL. האם ידועות סכנות בצורת ניתוח חדשה זו? האם הימנעות מטיפול עשויה לגרום נזק מתמשך? האם מומלץ לקחת באופן קבוע חומרים דוגמת קונסיל לריכוך יציאות? תודה מראש על כל השאלות

עמית שלום, HAL דופלר (הנקרא גם THD) היא שיטה אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. בעיקרון, בעת הפעולה, משתמשים במכשיר הנ"ל על מנת לזהות את כלי הדם המזינים את הטחורים, וקושרים אותם בהכוונת המכשיר. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. יחד עם זאת, כמו לכל פעולה כירורגית, גם לפעולה זו יכולים להיות באופו נדיר סיבוכים, כגון דמם או כאב ניכר. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ועצם המצאותם אינו גורם לרוב ל "נזק מתמשך" אלא אם יש דמם הגורם לאנמיה. אתה מוזמן לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום כגון קונסיל שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

תודה רבה על הפירוט

שלום רב אני חושבת שזה קשור לפורום לאחרונה הייתי מאושפזת עקב כאב בטן שמאלית תחתונה בצילום בטן שנערך ניצפה לולאה סנטינלית בבטן שמאלית תחתונה מה עושים במצב זה ? יש לציין שעדיין יש לי כאבים בבטן שמאל ולפעמיים בחילות מקווה שכתבתי נכון אתהפיענוח בברכה רעות ע

רעות שלום, ללולאה סנטינלית אין משמעות כשלעצמה, שכן פירוש המונח הוא לולאה תגובתית, שיכולה להגרם על ידי מגוון של תהליכים בטניים, כולל זיהומים ויראליים פשוטים של מערכת העיכול. אם את ממשיכה לסבול, מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

שלום, לאחר חודשיים וחצי של טיפול שמרני ללא הטבה שכלל מריחת משחת ניפדיפין 4 פעמים ביום ו3 אמבטיות ישיבה ביום, עברתי אתמול ניתוח פיסורה, והיום שוחררתי הביתה. שאלתי היא: האם להמשיך במריחת הניפדיפין עד שהפיסורה תיסגר? ההיגיון שלי אומר שזה יחיש את ההחלמה, אבל רציתי לשמוע דעת מומחה. בנוסף, רציתי לדעת אם להמשיך באמבטיות כמו לפני הניתוח. אשמח לתשובה מהירה, תודה מראש!

שלום רב, אין צורך להמשיך ולהשתמש בניפידיפין לאחר ניתוח לפיסורה, שכן השריר שהמשחה אמורה להרפות כבר עבר "הרפיה" כירורגית. יש לשמור על הגיינה מקומית, אולם לא חובה לבצע אמבטיות. החלמה מהירה.

1.האם כשיש נקב של סינוס פילונידלי חייבים לעבור ניתוח? 2.האם חייבים עד הניתוח{אם בכלל} להוציא את השיער מתוך הנקב והאם יש לגלח את האיזור מסביב? 3.האם לאחר הניתוח אין נקב או שהנקב נשאר? עברתי בעבר ניתוח וכעת יש לי נקב... בתודה מראש יהודה

יהודה שלום, סינוס פילונידאלי הוא בעיקרו בעיה של איכות חיים, ולרוב אינה בעיה מסכנת חיים, ולכן מטרת הניתוח היא לשפר את איכות חייך. יחד עם זאת, התהליך הפילונידאלי יכול לגרום לאבצסים חוזרים או לגדול בשטחו בהדרגה, שיכול להפוך את התיקון הניתוחי העתיד ליותר מסובך ויותר נרחב. אין מידע שאומר שאם תוציא את השיער או תגלח את האיזור טרם הניתוח תקטין את הסיכויים לסיבוכים כגון חוזרים או לגדילת התהליך. מטרת הניתוח לתיקון הסינוס היא לרפא אותו, כך שלא יהיה במקום נקב. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

לפני כ-6 שנים השתמשתי בכדורים רואקוטן ולפני כ-3 שנים התגלתה אצלי מחלת קרוהן, עליי לציין שאף אחד מבני משפחתי אינו חולה במחלה זו אני מודעת לכך שבארה"ב היתה תביעה נגד חב' התרופות כי נמצא קשר בין נטילת התרופה לבין מחלות במעי. לבסוף התרופה הוסרה מהמדפים. שאלתי אליך:מה דעתך המקצועית לנתון זה,והאם יש עניין לארגן תביעה ייצוגית נגד חברת תרופות 'רוש'? תודה,יעל.

יעל שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית שסיבת הווצרותה אינה ידועה כיום. עד השנה האחרונה דווחים בנושא הקשר בין רואקוטן למחלות מעי דלקתיות היו בעיקר אנקדוטאליים. יש לזכור ששניהם נפוצים באותה קבוצת הגיל. בשנה האחרונה יצאו לפחות 3 מאמרים רציניים בנושא זה, אך לצערי מסקנותיהן לא היו חד משמעיות- האחד הציע קשר בין קרוהן לרואקוטן, השני הציע קשר בין התרופה לקוליטיס כיבית אך לא לקרוהן והשלישי לא מצא כל קשר ביניהם. כנראה שהתשובה לשאלה זו עדיין לא ידועה...

שלום לפני כ-10 ימים כתוצאה מעצירות נוצרו לי טחורים חיצוניים. מאז אני די סובל פחות מכאב יותר מגירוד. אני שם מישחה, לא משתמש יותר בנייר טואלט ועושה אבמטיה אך בינתיים ללא שינוי משמעותי. מה כדאי לי עוד לעשות והאם גירוד במקום הוא נורמלי. תודה

אלי שלום, ראשית, אם תלונותיך אכן נובעות מטחורים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום! אני בת 23 ויש לי לאחרונה דימום בצואה שנראה לאחר ניגוב על נייר הטואלט. הדם בהיר מאוד ונראה "טרי". ביציאה אחרונה ראיתי הרבה דם יחסית- מה שלא ראיתי עד עכשיו.. מה זה יכול להיות? חשוב לציין שאין לי כאבים בפי הטבעת כלל. (מעט כאבים עמומים ומתמשכים בבטן העליונה.. לא יודעת אם זה קשור..) תודה מראש!!

לי שלום, הסיכוי להתפתחות בעיה מסוכנת כגון סרטן המעי הגס למשל בגיל 23 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי כגון טחורים פנימיים.גבוהים בהרבה. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

קודם כל, תודה על התשובה! פניתי לרופאת משפחה ולאחר בדיקה היא קבעה שיתכן ומדובר בטחור פנימי. היא נתנה לי נרות פרוקטו-גליבנול ל-10 ימים. השאלה שלי היא מה הפעילות של הנרות הללו? האם הם נועדו לשכך כאבים בלבד (כי פשוט לא כואב לי כלל) או שהם מטפלים בטחור עצמו ועוצרים את הדימום? ותוך כמה זמן רואים שינוי?- אני לוקחת אותם כבר יומיים ועדיין יש דימום...

יש לי כבר קרוב לשבועיים הרבה מאוד דם ביציאות, בלי כאבים בכלל, גם ביציאות רכות, יש לי גם כמה פעמים יציאות רק של דם. האם תופעה זו יכול לנבוע מטחורים?? תודה מראש על המענה.

סם שלום, דימום כפי שאתה מתאר יכול בהחלט לנבוע מטחורים פנימיים, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על המענה המפורט. אני באמת יעשה תור לרופא. בנוסף למה שתיארתי, יש לי גם קצת שינוי ביציאות, לפעמים מאוד רך, לפעמים רירי, זה גם מדאיג אותי קצת. אני מקוה שהרופא יוכל לענות על הכל. תודה

אני בן 29 לא ידוע לי על מחלות מעיים בבני משפחה. תודה

ד"ר נכבד שלום, קרוב משפחתי אובחן כסובל מגרורות (בכבד, פריטונאום וכניראה מדיאסטינום) של סרטן קולורקטלי. הגרורות ניראו ב- CT לפני כ-4 חודשים (הגידול התחיל לפני כ- 5 שנים). רציתי לדעת, מניסיונך כמה חודשים חיים בממוצע מרגע שיש גרורות? ראיתי באינטרנט שהשרידות ל- 5 שנים היא כ- 5%....וזה לא אומר לי הרבה....אשמח לתשובתך. תודה.

איתי שלום, צר לי לשמוע על מחלתו של קרוב משפחתך. יחד עם זאת, רק לאלוהים הפתרונים. ישנם חולים ששורדים עם מחלה זו חודשים קצרים בלבד, ויש כאלה ששורדים שנים (כפי שציינת 5% שורדים 5 שנים), וקשה לדעת מה יהיה המהלך אצל קרובך. בוא נקווה שיהיה בין השורדים זמן ארוך.

שלום דר' מה יעילותה של שיטת ה- HAL DOPPLER ?

רן שלום HAL דופלר (הנקרא גם THD) היא שיטה אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. בעיקרון, בעת הפעולה, משתמשים במכשיר הנ"ל על מנת לזהות את כלי הדם המזינים את הטחורים, וקושרים אותם בהכוונת המכשיר. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אתה מוזמן לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

לאחר 2 קשירות של טחורים פנימיים יש לי עדיין דימומים קלים ביום הרביעי לאחר הקשירה השנייה. בקשירה הראשונה שבוצע לפני כ-6 שבועות לא היו דימומים, לעומת זו בקשירה השנייה יש דימומים קלים מלווים בכאבים באזור פי הטבעת. הרופא שביצע את הקשירה הזהיר אותי שיתכן שיהיו דימומים בימים הקרובים. שאלותיי היא מדוע ומה הסיבה להמשך הדימומים הקלים וכמה זמן זה ימשך? והאם לאחר הקשירה של הטחורים יפסקו הדימומים והטחורים? איך אפשר למנוע שלא יוצרו טחורים?

אמיל שלום, דמם קל אינו נדיר בשבועיים הראשונים לאחר קשירת טחורים, מאחר שמטרת הקשירה היא ליצור מעין פצע מקומי קטן אשר יוצר בריםויו צלקת, שמכווצת את הטחור. קשירת טחורים היא אחת מקשת הטיפולים האפשריים לטיפול בטחורים, יתרונה היא בשיעור סיבוכים נמוך והחלמה מהירה, וחסרונה הוא בשיעור הצלחה בינוני לטווח ארוך. לטווח ארוך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעט מידע כללי על קשירת טחורים: טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום, אימי אובחנה בחולה בסרטן החולחולת. לפני מס' ימים סיימה סדרת הקרנות בנות חודש וטיפול כימותרפי במקביל. עבורה לבצע US ולאחר מכן לקבוע תור לניתוח להסרת הגידול. 1.האם קיימת שיטה שבמסגרתה לא תזדקק לשקית? 2.האם בניתוח הרגיל יש סיכוי שלא תזדקק לשקית. 3.מיהם הרופאים המתמחים בניתוחים נסוג זה וכיצד ניתן לקבוע אצלם ו/או אצלך תור לניתוח והאם אפשרי במסגרת הקופה (קופ"ח כללית). תודה

היי, לאמא של חברה שלי גם היה גידול סרטני בחלחולת. היא הלכה לרב פירר והוא הפנה אותה לרבאו. רבאו אמר לה שבגלל שחייבים להוריד את הרקטום, אי אפשר לעשות פאוץ' (תחליף לרקטום), כי כדי לעשות פאוץ' צריך לפחות 5 ס"מ חלחולת ולה יכלו להשאיר רק 2 ס"מ, ולכן אין מנוס משקית קבוע לכל החיים. בכל אופן, היא שמעה מחברה על פרופ' פתחיה רייסמן, ופרופ' רייסמן בהחלט הצליח לעשות לה פאוץ'. היא כבר שנה אחרי ניתוח ומרגישה מצוין והכל עובד מצוין. אז המלצתי, פנה לרייסמן, שמעתי שהוא מדהים, גם בתור רופא וגם בנאדם מקסים! אולי גם זמורה יכול, לא יודע. המון בריאות!!!

זמורה הוא אחד הרופאים הכי מדהימים, מניסיון!!

אורן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. צר לי לשמוע על מחלתך של אימך. לגבי הניתוח, היכולת לשמר את הסוגרים ולבצע ניתוח ללא סטומה קבועה תלויה במיקום הגידול ביחס לשרירי הסוגרים, המבוטא לרוב במדידת גובה הגידול מפי הטבעת, וכן בממצאי בדיקת אצבע. יחד עם זאת, חשוב לציין כי במרבית המקרים ניתן כיום לבצע ניתוח משחזר, ללא סטומה קבועה. הרוב המקרים, בעיקר לאחר קרינה, רוב הכירורגים ממליצים בכל זאת לבצע סטומה זמנית, על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים לאחר הניתוח, אשר סוגרים אותה לאחר מספר חודשים. לאולטרסאונד לאחר הקרינה אין הרבה משמעות בתכנון הטיפול. הסיכוי לצורך בסטומה אינו משתנה בניתוח פתוח או לפרוסקופי. הכירורגים המומחים בניתוחים מעין אלו הם כירורגים קולורקטאליים, וכל השמות שהוזכרו בתגובות (וגם נוספים בארץ) הם בהחלט מובילים בתחום. אישית איני עובד בקופת החולים. אם בכל זאת תרצה יעוץ אישי, ניתן לפנות אלי ישירות במייל [email protected]

לאחר תקופה של חודש חודשיים של תחושה מוזרה בבטן התחתונה, בבדיקה אצל גנקולוג נאמר לי שיש לי צניחה קלה של המעי לנרתיק, לדבריו רואים את הצניחה במבט חיצוני כשאני מפעילה לחץ. לדבריו זה קורה לא מעט אפילו אצל נשים בגילי ואין צורך להתרגש מזה. לשאלתי מה לעשות? הוא. השיב להמשיך בחיים רגילים מכל הבחינות. בהערת אגב אני לא עושה כמעט ספורט מלבד רכיבה על אופניים להנאתי פעם בשבוע לכל היותר לשעתיים. אני בלחץ מאז מאד, מרגישה כאילו קפצה עלי הזיקנה... מה דעתך? האם בכל זאת ניתן לעשות משהו? בתודה

לצעירה שלום רב, צניחה של הרקטום לנרתיק נקראת רקטוצלה, ולרוב היא אסימפטומטית, דהיינו לא מפריעה לכלום בחיים. רקטוצלה לא גורם לתחושת אי נוחות בטנית. לעיתים רקטוצלה יכול לגרום לקשיי התרוקנות, ואז יש מקום לשקול תיקונו. פרט לכך, אין לצעירים (או למבוגרים) עם רקטוצלה מגבלות כלשהן בפעילות יומיומית כולל רכיבה על אופניים.

לפני שלושה חודשים היה לי אבצס בישבן ניתחו אותי ולאחר חודש וחצי היה לי שוב וניתחו אותי ועד עכשיו יש לי הפרשות בבקורת האחרונה אצל הרופא הוא אמר שיש לי כנראה פיסטולה וצריך לעשות בדיקה פולשנית בהרדמה,רציתי לדעת מה זה אומר?והאם אחרי זה יפתרו לי את בעית ההפרשות.

שלום רב, פיסטולה פריאנאלית היא מעיין תעלה בין פי הטבעת לעור בחוץ, והטיפול העקרוני בה הוא תיקון כירורגי. ישנם חוגי תיקונים שונים ומגוונים, אשר תלויים בעיקר במסלול הפיסטולה וביחסה למנגנון הסוגרים. מעבר לזאת לצערי לא אוכל לתת מידע פרטני ללא בדיקה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בן 30, עתיד לעבור ניתוח להסרת פוליפים אנאליים בקרוב. מעוניין לדעת פרטים אודות ההליך - מה משך הניתוח? האם מחוייב בהרדמה מלאה? האם מצריך אשפוז? האם יש צורך בהכנות מיוחדות לקראת הניתוח? מה משך זמן ההחלמה? במידה ועוסק בספורט, תוך כמה זמן אוכל לחזור לפעילות ספורטיבית? תודה!

ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. במגבלה שלא בדקתי אותך ואיני יודע בדיוק באיזה פוליפים מדובר, לרוב מדובר בניתוח קטן יחסית, עם החלמה מהירה. אם אתה בריא בדרך כלל, עדיפה בדרך כלל הרדמה כללית כי האיזור האנאלי מאד רגיש, אבל טכנית ניתן לבצע ניתוחים באיזור זה גם בהרדמה איזורית או מקומית. לרוב האשפוז הוא למספר שעות עד יום אחד, וההכנות תלויות בהעדפת הרופא המנתח. לרוב ניתן לחזור לפעילות מלאה, כולל ספורטיבית (פרט אולי לאכיבה על אופניים) לאחר מספר ימים. בהצלחה.

שלום, אני סובלת מזה כשנה וחצי (מאז ההריון) מטחור שהולך ובא לסירוגין, התחלתי טיפול אצל כירורג שאיבחן טחור ברמה 2 ונתן לי משחה ונרות . לאחר שבועיים החליף את המשחה והנרות לאחרים כי לא היה שיפור במצב . שבוע אחרי הטיפול השני הצחליו להיות לי דימומים בעת יציאה. לפני יומיים היה דימום רציני וארוך, במשך כחצי שעה שממש לא הצלחתי לעצור אותו. היום שוב דימום ארוך לאחר יציאה. הייתי אצל רופא אחר שנתן לי שוב משחה אחרת ולעשות קומפרסים עם מלח, שזה שורף נורא וכמעט בלתי אפשרי. הכאב הוא בלתי נסבל מה גם שאני לא יכולה לצאת מהבית בגלל הדימומים האלו. שאלותיי- ממה נוצר הדימום הזה? והכי חשוב - איך אני מפסיקה אותו? איך אני מטפלת בטווח ארוך בבעיה הזו? סליחה על אורך ההודעה, אודה להתייחסותך המהירה. שפרה

מיכאלה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהנחה שמדובר בדמם מטחורים פנימיים, למשחות יש יעילות מוגבלת מאד בטיפול בבעיה זו. הטיפול הבסיסי ביותר בטחורים מדממים הוא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מעבר לכך, ישנם טיפולים נוספים רבים המפורטים למטה. בנוסף,כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. הזרקה של חומרים סקלרוזנטיים או צריבת בסיסי הטחורים באור אינפראדום גורמת לפעולה דומה וכרוכה בשיעור דומה של אי נוחות וסיבוכים. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך