פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

05שלום רב, אני בחורה עם קרוהן במעי הדק ועד לא מזמן גם דלקת ברקטום ופיסורה. עכשיו אני ברמיסיה ומקבלת זריקות יומירה. גם אין פיסורה והדלקת באזור פי הטבעת עברה. היציאות, אחת ליום, נעשו קשות יותר ויש לי פצע (אני לא רואה או מרגישה אותו, רק בזמן יציאה) שאם אני טיפה מתאמצת בעת היציאה, הוא נפתח ומדמם - לפעמים מעט ולפעמים בכמות שכל השירותים מתמלאים בדם.. הכאב ממנו לא כ"כ נורא, אבל כשזה קורה אפילו באותו היום אני צריכה להיזהר לא ללחוץ חזק כשאני מטילה שתן, אחרת ידמם שוב. הפתרון הוא לקחת שמן פרפין בערב, אבל זה פתרון גרוע, כי ברגע שאני מפסיקה זה חוזר. מה עושים?

אפרת שלום, מאחר שאת כעת ברמיסיה ממחלת קרוהן פעילה, הרי כמו כל אדם וללא קשר למחלת הקרוהן, מומלץ להמנע מיציאות קשות, עצירות ומאמץ בשירותים, בעיקר אם יש בעיות שונות באיזור פי הטבעת, ולכן מומלץ להקפיד באופן קבוע על ריכוך יציאות. ניתן להשיג ריכוך יציאות בשיטות שונות, כולל שמן פראפין, שתיה מרובה, אבקות כגון פגלקס ונורמלקס, ואם אינך סובלת מהיצרויות במעי אז גם בכלכלה עשירה בסיבים או בתוסף סיבים.

בת 22, ללא בעיות רפואיות מיוחדות. האם יש קשר בין רחם אחורי לבין טחורים? יש לי רחם אחורי וכתוצאה מכך לעיתים אני מרגישה לחץ בזמן ווסת על האגן. האם יש קשר לתופעת טחורים?

אביב שלום, למיטב ידיעתי אין קשר בין הדברים שציינת.

ד"ר זמורה שלום, מבקש לדעת אם קיים קשר בין גזים/לחצים בבטן ובין טחורים. תודה.

תומר שלום, שאלתך מאד לא ספציפית, אולם ככלל גזים או לחצים בבטן אינם גורם ישיר שכיח לטחורים, וטחורים אינם גורמים לגזים או לחצים בבטן

שלום לך מזה שבועיים אני סובלת מדימום מטפטף ואפילו חלקי רירית שאני מנגבת מפי הטבעת עוד לפני יציאת הצואה, בלחץ קל בלבד, לפעמים נראים פסי דם גם על הצואה הראשונה בלבד ואחר כך הצואה ללא דם. אין לי עצירות, אבל מדי פעם שלשולים. (לפני שנתיים עברתי קשירת טחורים שאחריה היה לי דימום רב דומה לזה במשך שבועות.) הייתי השבוע אצל פרוקטולוג אחרי חוקן אבל הטחורים שהוא ראה היו קטנים ולא מדממים. הלכתי למחרת לפרוקטולוג אחר, מיד אחרי שהיה לי דימום רב וללא כל יציאה ולא עשיתי חוקן. ועדיין הוא לא ראה כלום כך שהרגשתי ממש לא בנוח. הוא אפילו שאל אותי אם אני לא טועה במקרה במקור הדימום.  הופניתי בכל מקרה לקולונוסקופיה. האם יתכן מצב כזה שמיד אחרי שיש דימום רב לא יראה סימן לדימום ? האם יתכן שהדם פורץ רק כשיש לחץ קל? מה לעשות עכשיו? תודה

חמוטל שלום, יתכן שדמם יופיע רק בזמן מאמץ להתרוקנות ולא בזמן בדיקה, אולם סביר שאם יש טחורים פנימיים ניכרים, יראו אותם בבדיקה של מומחה בתחום. מציע להשלים את הקולונוסקופיה, ואם הדמם ימשך בכל זאת, מומלץ בכל זאת לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה חוזרת והכוונת הטיפול.

קראתי על המוצר שנועד לסובלים מבריחת צואה ורציתי לקבל חוות דעתך. האם יעיל? אין חשש מהצטברות חיידקים? גירוי עורי? תודה מראש על תשובתך.

נועה שלום, אכן קיימים פלגים ששמים אותם באיזור פי הטבעת במטרה לאטום את המעבר. המוצרים האלו לא זכו לפופולאריות גבוהה בקרב המטופלים, כי פעמים רבות הם לא אוטמים לחלוטין את פי הטבעת ויש דליפה של נוזלים סביבם, ולעיתים רבות הם גורמים לתחושת אי נוחות בפי הטבעת, וככלל ניתן לומר שככל שהם אוטמים יותר טוב הם גורמים ליותר אי נוחות. למרות זאת, יש פה ושם מטופלים שכן חשים שיפור ניכר באיכות חייהם עם המוצר. כיום נמצאים בפיתוח דורות חדשים של מוצרים מסוג זה, ויתכן שעוד כמה שנים נוכל להציע פתרונות טובים יותר בתחום זה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

לא מדובר במשהו גדול. בכל מקרה זה יכול לחכות ליום ראשון?

טוב, כבר כמעט יום ראשון. אם יש החמרת כאבים או חום מעל 38 יש לפנות מיידית.

ד"ר שלום, לפני כיומיים הרגשתי מעין כאב ואי נעימות באיזור שבין האשכים לפי הטבעת במישוש הרגשתי מעין בליטה בגודל של בוטן, הדבר מסב לי אי נוחות וכאב בהליכה ולעיתים בישיבה בתנוחות מסוימות, ללא הפרשות או דימום, מה הדבר יכול להיות? האם יש משחה שצריך לקחת? האם זה יעבור מעצמו?

אוהד שלום, הממצא שאתה מתאר יכול להיות חשוד לאבצס פריאנאלי, ואבצס כזה לרוב דורש טיפול דחוף. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג או לחדר המיון.

האם טחורים פנימיים יכולים לגרום לדליפת מועטת של של צואה?

לילך שלום, טחורים פנימיים צנוחים יכולים לגרום לדליפה של ריר בצבע צואתי. לא שכיח שטחורים גורמים לפגיעה בשליטה בסוגרי פי הטבעת.

שלום רב, לפני יותר משנתיים סבלתי מטחורים בתקופת ההריון. לקראת סוף ההריון יצא לי טחור חיצוני שבלט ונשאר בחוץ. לאחר הלידה עצמה הטחור גדל למימדים גדולים והתביישתי ללכת לרופא. לפעמים מופיעים לי הטחורים אבל בעזרת משחה הם נרפאים תוך מס' ימים בלי בעיה. עם הזמן הוא כבר לא כאב ועדיין לא הלכתי לרופא כי אני מתביישת מאד. היום אני פשוט חיה איתו אבל מאד לא נוח לי במיוחד במצבים אינטימיים. מה עושים במצב שכזה? האם דרוש ניתוח?

שירה שלום, קצת קשה לקבוע ללא בדיקה אם מדובר בטחור פנימי שצונח או בקפל עור של טחור חיצוני. מתאורך יותר נשמע לי שאת סובלת מקפל עור בפי הטבעת, ולצערי אם רוצים להפטר מקפלי עור אלו, הפתרון היחידי הוא להסירם כירורגית, ניתוח הכרוך בכאב שיכול להיות ניכר בימים הראשונים.

אצלי לדוגמא איבחנו קפל עור לאחר שכבר נעלם הטחור החיצוני - מי עורך את הניתוח? כירורג פלסטי או כירורג קולורקטאלי? האם אתה יכול להמליץ? האם יש טעם לעבור ניתוח כזה במקרה ומתכננים הריון בשנתיים הקרובות ? (במקור אלה טחורים מתקופת ההריון)

שלום, אני סובל מזה כשנתיים מכאבים כרוניים בפי הטבעת. הכאב עז ביותר בעיקר לאחר מקרה של עצירות אולם בחודשים האחרונים גם אם היציאות מאד רכות אני סובל מכאבים לאחר מכן. הדבר היחיד שקצת מרגיע את הכאב הוא לשים מגבון הגייני היפואלרגני שם בכל שעות היממה. הייתי פעמיים אצל פרוקטולוג שאמר לי בכל פעם שיש לי פיסורה ורשם לי ניפדיפין. השתמשתי בזה כעצתו אך זה לא ממש עזר. למען האמת אני לא כל כך מבין את האבחנה שלו שכן מה שאני מרגיש הוא מעין כאב שרירים כזה בפי הטבעת ומעין רגישות יתר, שכל יציאה, ולו הרכה ביותר מעוררת אותה. כפי שאמרתי, הדבר היחיד שמרגיע את הכאב הוא המגבון - ותודה לאל שיש לפחות את הפתרון החלקי הזה! אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. בברכה, אריאל

אריאל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, תלונותיך אכן יכולות להתאים לפיסורה בפי הטבעת, למרות שגם אבחנות נוספות כגון הרפיה לא טובה של שרירי רצפת האגן יכולים לגרום לכאבים דומים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה, תודה רבה על תשובתך המפורטת! אכן נשמע מדבריך כי הבעיה כן נובעת מפיסורה הגורמת לשרירים להתכווץ. לקחתי לתשומת לבי את נושא התזונה. לגבי הניפדיפין - הכמות שקיבלתי על פי מירשם של הרופא שבדק אותי נגמרה. בית המרקחת לא מוכנה לספק כמות נוספת ללא מרשם רופא. האם ידוע לך אם יש מקומות שמוכרים את הניפדיפין ללא מרשם רופא? כמובן שאין לי בעיה לשלם את העלות המלאה... תודה! אריאל

שלום ד"ר זמורה האם ניתוח פיסורה שני לאחר 3 חודשים יכול לגרום לנזק בסוגרים או נזק אחר כלשהו? בברכה, מירי

מירי שלום, כל ניתוח לפיסורה יכול בשכיחות נמוכה מאד לגרום לפגיעה קלה מסויימת ביכולת השליטה בפי הטבעת, וכשמדובר בניתוח חוזר, הסיכון מעט יותר גבוהה, אולם עדיין נמוך מאד.

רציתי לשאול רופא אני לאחר ניתוח של פיסורה שלושה ימים לאחר הניתוח פתאום הירגשתי כאב עז בפי הטבעת שנמשך כמה דקות ולאחר מכן הפסיק רציתי לדעת מה זה ואם זה נורמלי אודה לך על תשובה בהקדם מרים...

אם זה כבר חלף, אז זה לא נראה לי מדאיג.

אני בת 25, סובלת מבעיית עצירות ואף טחורים מגיל 18 בערך, אך מעולם לא נבדקתי באופן מסודר אצל רופא כיוון שהדבר מביך אותי מאוד. לאחרונה, אני סובלת מדימום ביציאות בכל פעם. בנוסף, אני מתכננת הריון בחודשים הקרובים וכפי הידוע לי, בעיית הטחורים מתגברת בתקופת ההריון. מה עליי לעשות? האם תוכל להמליץ לי על רופא או רופאה באזור המרכז? תודה ושבוע טוב!

שלום רב, אין פורום זה נוהג להמליץ שמית על רופא כזה או אחר. העצה היחידה שאני יכול לתת לך ללא בדיקה היא להקפיד על ריכוך יציאות קבוע בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. מעבר לכך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום בן 39 עם בארט מעט משקל יתר ספורטאי בעברי עוסק כיום גם.לפני כשנתיים פוליפ במעי קטן שפיר רקע משפחתי של סרטן המעי הגם. מרגיש בזמן האחרון אי נוחות באזור פי הטבעת היום תוך כדי מריחה של משיחה לטחורים והכנסת אצבע הרגשתי מן גולה קטנה כסנטימטר שניים מפי הטבעת .האם הדבר יכול להצביע על פוליפ או חמור מזה? בתודה מראש...

שי שלום, ככלל, ממצא כמו שאתה מתאר יכול להתאין לטחור פנימי עם קריש דם או פוליפ קטן כלשהו, אבל הסיכוי שבתוך שנה צמח "משהו חמור מזה" נמוך מאד מאד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שבוע טוב.. בד"כ אני בקושי נכנסת לשירותים והיציאות שלי הם אחת ל... אולי בשבועיים שלמים אני נכנסת להתפנות(צואה) פעם אחת וזה מלווה ביסורים ממש. אני סה"כ בת 18 ויש לי בעיות קשות מאז שאני זוכרת את עצמי מלהיכנס לשירותים, כמו כן יש לי אנמיה וגם היא זמן רב מאוד..אינני אוכלת פירות וירקות כלל! בשבוע שעבר נכנסתי לשירותים והתפנתי..שוב אחרי מאמץ גדול מאוד, ופתאום הבחנתי שכל השירותים מלא דם. שבוע לאחר מכן (שלשום) נכנסתי שוב לשירותים לאחר כאבים רבים ושוב על הנייר וגם בתוך השירותים היה המון דם. אני מודעת לזה שאני סובלת מהכאבים של הטחורים אבל בחיים לא היה מלווה דם. אני יודעת שלא אלך לרופא רק בשל המבוכה הגדולה . עכשיו אני משתדלת לאכול שזיפים ופירות שעוזרים לתופעה.. מה ניתן עוד לעשות בכדי שזה יעבור לגמרי ושהדימום יפסק? האם זה בוודאות טחורים או שזה יכול להיות משהו אחר? תודה רבה!(ואם אפשר תשובה למייל)

נטלי שלום, לצערי כתובת המייל שלך לא מופיעה בפורום. תופעה של עצירות עם יציאות לעיתים רחוקות היא תופעה מוכרת ברפואה, וניתנת לטיפול. ככלל, ניתן לומר שישנם 2 גורמים היכולים לגרום לתופעה כעין זו. האחד נקרא "קולוניק אינרשיה" ונובע מפגיעה בתנועתיות מערכת העיכול (מסיבה לא ידועה), והשניה יכולה להיות קשורה למום מולד הנקרא הירשפונג, ואפיינית בעיקר לאלו שיש להם עצירות מאז מנולדו. לעיתים משולבת בבעיות אלו גם בעיית הרפיית רצפת אגן, שיכולה לגרום לקושי ניכר להתרוקן, ומאמצים רבים בשירותים בהחלט יכולים לגרום לטחורים שיכולים לדמם. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן אין לי דרך לומר לך חד משמעית מה מקור הדימום. אם את רוצה בכל זאת לשפר את איכות חייך, מומלץ להתגבר על הבושה ולפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

בצד החיצוני של פי הטבעת לפעמים יוצא מעין חתיכת עור וזה די מציק אם כי לא מאוד כואב . נבדקתי ע"י פרוקטולוג וזה מה שהוא כתב : " בדיקה גופנית :בדיקה רקטלית - תקינה . רקטוסקופיה עד 15 ס"מ - פרט לטחורים קטנים ללא ממצא . אבחנה : HEMORRHOIDS INTERNAL תרופה : procto glyvenol נרות פעולות : רקטוסקופיה ( כולל אנוסקופיה ) " שאלותיי הן : מה אומרת האבחנה ? מה הנרות אמורים לעשות ( פרט לכך שהם מקלים קצת )? מה הן הפעולות והאם הכוונה לפעולות שהרופא ממליץ שאעשה ? לא הבנתי מה בדיוק הבעייה ואיך , פרט לנרות שעד כמה שהבנתי , אמורים להקל אך לא לרפא , איך אפשר לפתור אותה . למותר לציין שהרופא לא הסביר לי יותר מדיי . . . . וכמה פרטים להבהרה : אני בת שישים , לא סובלת לא מעצירות ולא משילשול , ניזונה מכמות יפה של ירקות מבושלים וחיים מדי יום , אין לי דימומים מפי הטבעת אלא רק לעתים נדירות ולאו דווקא ביחד עם הופעת התופעה עליה דיווחתי . כמו כן אני מקפידה לעשות מדי שנה בדיקה לאיבחון סרטן של המעי הגס ודי מקפידה על פעילות גופנית . תודה רבה על תשובתך

רונית שלום, הממצא שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני, למרות שכמובן איני יכול לקבוע חד משמעית ללא בדיקה. הרופא שבדק אותך מציין שהוא מצא טחורים פנימיים, שהם ממצא שכיח, ויכול אולי להסביר את הדימום הקלים, אך לא את קפל העור. הפעולות המצויינות הן הפעולות שהרופא ביצע במרפאה, והנרות מיועדים בעיקר להקל מעט על הסבל. בנוסף, אם את בת 60 ויש לך לעיתים דמם, ולא עברת קולונוסקופיה ב 5 השנים האחרונות, מומלץ לבצע בדיקה זו.

אני בן 81 . עברתי ניתוח מעי גס, שהסתבך ובוצא ניתוח חירום. כרגע אני כחודשיים מהניתוח ויש לי יציאות מרובות, אבל לא שלשול, כאב בפי הטבעת,צואה לבנה לגמרי, בעלת ריח מאד לא נעים ושונה מהרגיל. מה הסיבה לצואה לבנה?

מיכאל שלום, לצערי איני מעורב בפרטי מחלתך, אילו ניתוחים בוצעו, ומדוע, ואין במידע שסיפקת די בכדי לתת תשובה רצינית. כעיקרון, צבע הצואה נגרם בשל המרה המתערבבת בו, ותאורטית, צואה לבנה יכולה לקרות במקרים של חסימה של דרכי המרה, אולם איני יכול לדעת אם סיבה זו יכולה להיות רלוונטית למקרה שלך.

בשבוע שעבר עברתי צילום בטן הממצאים: -בטן ריק. -סיכות ניתוחיות לאחר כריתת כיס המרה. (לפני 3 שנים). -אין רואים הרחבת מעיים אך הודגמו מספר לולאות מעי דק בבטן ימנית לא מורחבות,עם פלסי אוויר-נוזל בתוכן. (זאת השורה שמטרידה אותי!?) -תמונה לא ספציפית. -אין עדות לחסימת מעיים. ברצוני לדעת האם קיימת בעייה מיוחדת בנושא ודרכי הטיפול. מחכה לתשובה ותודה מראש

צבי שלום, כרופאים, אנו מטפלים בבני אדם ולא בצילומים. אין כל משמעות לצילום מבלי לדעת ממה אתה סובל, מדטע בוצע הצילום ומה חיפשו. הצילום שאתה מתאר יכול בהחלט להיות בתחום התקין, וכפי שמצויין בפענוח, אינו מצביע על בעיה ספציפית כזו או אחרת. מומלץ להתייעץ עם הרופא ששלח אותך לצילום.

ד"ר נכבד, שלום רב אני סובלת מגרד עז בפי הטבעת וכן מדימום ויציאות ריריות וצהובות בדיקת קולונוסקופיה שעברתי לאחרונה יצאה תקינה, ורופא גסטרו לא מצאה בעיה. אני משתמשת במשחות שונות להקלת הגרד , אך ללא הועיל. אודה לעצתך, בתודה רבה

ענת שלום, תאורך מחשיד לבעיה רפואית ידועה הנקראת גרד אנאלי. תופעה זו יכולה להגרם על ידי מגוון של סיבות ,ולעיתים אנו לא יודעים להצביע בבירור על מקור הבעיה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום רב, שמי טל,חולת קרוהן (מעי דק סופי). המצב בסדר חוץ מהאזור של פי הטבעת. בבדיקה של פרקטולוג לפני חצי שנה בערך נאמר לי שיש דלקת בעור החיצוני של פי הטבעת (ממש מסביב לפי הטבעת), טחור וגם איזה זיהום. לפני שבועיים רופא הגסטרו הציץ ואמר שזה נראה ממש לא טוב. יש טעם לפנות שוב לרופא? משחות לא עוזרות לי. ייתכן שהזיהום נוצר בגלל הדלקת? קשה לנקות טוב את פי הטבעת, גם אחרי מגבונים, ומקלחת האזור מדמם ומפריש. נמאס לי לסבול :(

טל שלום, צר לי לשמוע על סבלך. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעקרון, איזור פי הטבעת יכול "לסבול" במחלת קרוהן ב 2 דרכים עיקריות. האחת היא פעילות על המחלה באיזור פי הטבעת, שלרוב מתבטא בתהליכים זיהומיים ובפיסטולות, והשניה היא סבל מקומי כתוצאה מיציאות שלשוליות מרובות. ממליץ להתייעץ שוב עם כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול בייעוץ משותף עם הגסטרואנטרולוג המטפל.

שלום רב, אני סובלת ממחלת קרוהן וכרגע בהתלקחות קשה, אחרי כ- 8 שנים ללא טיפול כלל. סובלת מכאבים עזים ושלשול דמי כבר מספר ימים. קולונוסקופיה הראתה התפרצות חריפה של הקרוהן, ביופסיה ובדיקות דם תקינות. כרגע מטופלת ע"י עירויי סטרואידים לוריד כל 5-6 שעות. בימים האחרונים חל שיפור מסויים בכאבים, אולם היום היתה יציאה של קרישי דם. האם הדבר מצביע על החמרה במצב,על גידול או בעיה אחרת שלא אובחנה, או שזה משהו שכיח במצב כזה? אודה על כל מידע רלוונטי

שלום רב, סביר מאד שהדימום שאת סובלת ממנו קשור למחלת קרוהן ממנה את סובלת, ואם עברת קולונוסקופיה מלאה שלא הראתה גידול, אז הסיכוי שהדמם נגרם על ידי גידול או משהו דומה אפסי. דימום כשלעצמו לא בהכרח מצביע על החמרה של המחלה. מומלץ להוועץ בצוות המטפל, המכיר את כל פרטי מחלתך.

שלום רב. לבעלי יש דימומים (עם הרבה דם) כאשר הוא הולך לשירותים ללא כאבים. השאלה שלי למי ניתן לפנות על מנת לברר סיבת הדימום. אודה על תשובתך המהירה.

אילנה שלום, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או לגסטרואנטרולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. אם יש דמם מאסיבי המלווה בחולשה, סחרחורת וכד' יש לפנות מיידית לחדר המיון.

שלום ד"ר! בעבר קרה לי שבימים חמים ולאחר מאמץ פיזי כזה או אחר, הייתי חשה בצריבה באיזור פי הטבעת וזאת, בנוסף לנוזל שאם אינני טועה יצא מפי הטבעת וגרם לתחושה זאת. בימים האחרונים התופעה של הצריבה חזרה, אך בלי כל קשר למצבי הפיזי כאשר זה יכול לקרות במהלך שהותי בבית, בטמפרטורה רגילה וללא כל מאמץ מינימלי מצידי. אינני יודעת מה פשר הדבר אך אשמח לקבל את חוות דעתך. תודה מראש- יעלי

יעלי שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ישנן מספר סיבות שיכולות לגרום לצריבה מסוג זה. הטיפולים היחידים שניתן להמליץ לנסות ללא בדיקה הן שימוש במשחת הגנה לעור כנגד תפרחת חיתולים, ושימוש בתוסף סיבים לספיחת נוזלים מהיציאות, שניהם ניתנים לרכישה בבתי המרקחת ללא מרשם רופא. מעבר לכך, אם הסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני משתמשת בסיבי מוציויטל ותחושת הצאיבה נעלמה לחלו

תודה על הנוכחות הפעילה בזמן בדיקת הרנטגן .(לפני ניתוח שהתעכב). ברצוני לציין כי לאחר הבדיקה היתה יציאת הפרשות שונה ומוגברת בצבע חום בהיר + ריח חזק מאד + גרגירים זעירים וכל מיני לא מזוהים. הצבע שונה מצבען של מההפרשות הקודמות (חום בהיר )לפני הבדיקה . היתה הפסקה של כיומיים , וכעת המשך של ההפרשה אולם ללא הריח החזק כמיקודם, כי . הרגשה כללית יותר טובה !!! שאלותי הן - 1) האם נעשתה על ידך פעולה מכנית / כירורגית לניקוז הפיסטולה ? 2) האם קיימת אפשרות כי ישנה זליגה צואתית מאיזור הפיטמה של הסטומה ,או ממקום ממקום אחר בבטן, ויציאה מפי הטבעת ? אם כן , האים זה מצב שמסכן אותי ? --------- לא יצא לי לפגוש אותך לאחר הבדיקה אולם אני אמור להבדק אצלך ביום ה 18-11-2009 . בתודה מראש על תשובך זאב גרושקה.

ניתנה תשובה במייל

שלום ד"ר. רציתי לשאול לגבי ניתוח מיתלה רירית,כמה הוא נפוץ,האם ידוע על שיעור ההצלחה בניתוח כזה ומה זמן ההחלמה המשוער? תודה מראש ויום טוב. אופק.

אופק שלום, ניתוח מתלה רקטום (הכולל רירית וכן שכבת דופן רקטום שמתחת לרירית) לטיפול בפיסטולות גבוהות של פי הטבעת הוא ניתוח מקובל המבוצע בעולם די הרבה, ובארץ בהחלט מבוצע שגרתית על ידי כירורגים קולורקטאליים בעלי הכשרה בתחום. שיעורי ההצלחה המדווחים בעולם נעים סביב 60-85%, וסביר ששיעורי ההצלחה בארץ אינם שונים באופן מהותי. לניתוח יכולה להיות תקופת החלמה של מספר שבועות עד לריפוי הפצע, כתלות במיקום הפיסטולה ואופיה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, הגעתי אתמול לסופר פארם עם טחורים חיצונים וכנראה גם פנימיים (יש דימום). הרוקחת נתנה לי מוצר בשם "פרוקטו אובלפיכה". יש בקופסא 12 נרות כתומים קטנים ארוזים לחוד ומן סטיק ארוך מפלסטיק שמסייע כנראה להחדירם, אך בעלון המצורף המוצר מתואר כקרם שיש למרוח (לפרק את הנר?) ושאין להחדיר לפי הטבעת. לא הבנתי מה הקטע. מה לעשות?

מיכל שלום, המוצר הנ"ל הוא מוצר שניתן ללא מרשם רופא, ולמעשה יעילותו בטיפול בטחורים לא נבדקה מדעית כל צורכה, ולרוב הוא אינו בין הטיפולים הרפואיים הקונבנציונאליים לסבל הנגרם מטחורים. אני משוכנע שהרוקח לא בדק אותך בטרם המליץ על טיפול כזה או אחר. אם הסבל שלך ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב. האם אתה עובד עם חברת הפניקס לשם ביצוע ניתוח דופלר? כמו כן, האם אתה בוחר את המרדימים שיבצעו עמך את הניתוח?

שירת שלום, התשובה לשאלות אלו אינה מעניינם של כל קוראי הפורום. את מוזמנת לפנות אלי ישירות ל [email protected] ולקבל את תשובה באופן אישי.

שלום! האם יש קשר בין טחורים פנימיים לבין כאבים בבטן תחתונה (במיוחד בלילה)? האם ידוע על קשר בין בעיות ברחם ומחזור (רחם גדול, מחזורים כבדים,) לבין בעיות מעיים או טחורים? במידה וצריך לטפל בטחורים פנימיים וגם לעבור ניתוח לכריתת רחם מה רצוי לבצע קודם? אודה לך מאוד באם תוכל להתייחס ל-3 השאלות.

עינת שלום, אין לרוב קשר בין טחורים לכאבי בטן תחתונה. יכול להיות לעיתים קשר בין מחזור לבין בעיות מעי (אך לא כ"כ לטחורים), כתוצאה ממחלה גניקולוגית הנקראת אנדומטריוזיס, בעיקר אם בעיות המעי נגרמות באופן מחזורי בעת המחזור. אם אכן יש בעיות מעי הקשורות באופן ברור למחזור, ניתן להתייעץ עם גניקולוג או עם מרפאה גניקולוגית יעודית לאנדומטריוזיס. סדר הניתוחים אינו חשוב וצריך להקבע לפי מידת הדחיפות הרפואית ומידת הפגיעה של כל אחת מהבעיות באיכות החיים.

שלום דוקטור, עברתי ניתוח טחורים ובסיכום מהלך האישפוז כתב המנתח "בוצעה כריתת טחורים מכשרנית בעזרת PPH". לפי מה שקראתי בפורום, הבנתי שניתוח בעזרת PPH אינו כורת את הטחורים. אז מה בעצם בוצע ? כריתה או משהו אחר ? בנוסף בוצעה כריתת הרירית הצונחת. מה משמעות הדבר ? ושאלה אחרונה - מה תקופת ההחלמה לאחר הליך כזה ? תודה רבה

ליאור שלום, אכן בניתוח PPH לא נכרתים הטחורים עצמם, אלא טבעת של הרקטום התחתון מעל הטחורים, פעולה הגורמת לקיבוע הטחורים למקומם הטבעי בפי הטבעת. יתכן כי בסיום פעולה זו נצפתה בכל זאת רירית עודפת שנכרתה. זמן ההחלמה שונה ממטופל לרעהו אך יכול להיות בממוצע כ 2-3 שבועות.

לפני כחודש נבדקתי ע"י פרוטולוג בגלל תחורים,בבדיקה ידנית שהוא עשה לי כתוב שאני מוזמנת לבדיקת קולוסקופיה גמישה עם כריתת גידול,פוליפ,נגע אחר,בשיטות שונות.עלי לבצע את הבדיקה לאחר כחודשיים מאז שהייתי אצלו, וכשאני נכנסת לשרותים מידי פעם יש לי דם, מפי הטבעת .אני מאוד מודאגת, אני בת 50 האים עלי לבקש להקדים את הבדיקה דחוף יותר?יש לי מידי פעם כאבים בבטן התחתונה. מודה מאוד על תשובתך המהירה.

מזלי שלום, ההגדרה "קולוסקופיה גמישה עם כריתת גידול,פוליפ,נגע" אחר מיועדת לצרכי קידוד הפעולה בקופת החולים, ואין בהזמנה מעין זו כדי לומר שידוע שאת סובלת מגידול,פוליפ,או נגע אחר. התור תלוי בעיקר בעומס של המערכת, ובסך הכל הוא נראה לי סביר, אולם כמובן שאין שום מניעה מלהקדים אותו אם ניתן.

אני חייל בן 21 עם אבסס פילונידלי בעצם הזנב. במהלך החצי שנה האחרונה ביצעתי 3 ניקוזים, והתופעה חוזרת על עצמה. הטיפול המסורתי הוא לעשות ניתוח עם זמן החלמה ארוך, אך לפי מה שקראתי על שיטת הנקבים של ד"ר משה גיפס, אני מעדיף אותה. האם שיטה זו מומלצת? ובאיזה מרכזים רפואיים היא מתבצעת, בנוסף לבית חולים השרון, כי זמן ההמתנה שם הוא 3 חודשים, וברצוני לקצר את התהליך ולא לחכות כל כך הרבה זמן. תודה רבה!

נועם שלום, השיטה של דר' גיפס פותחה ופורסמה על ידו ואיני מכיר בית חולים נוסף בארץ או בעולם בו נהוגה כיום שיטה זו. על פי דווח הצוות של ד"ר גיפס, נראה שתוצאת הניתוח בשיטה שלהם לא רעה.

ד"ר עודד זמורה שלום רב אני בת 59 ויש לי קושי בהתרוקנות למרות המשלשלים. שריר פי הטבעת מכווץ ואין הרפיה. ביו פידבק לא עוזר. ממצאים נוספים: צניחה קלה של הפרינאום. טחורים דרגה 2 (לעיתים מדממים) רקטוצלה דרגה 2 האם ניתוח בסטפלר יכול לפתור את הבעיה? האם הסטפלר מוריד גם את צניחת הפרינאום ? על מה אתה ממליץ? בברכה שרה

שרה שלום, ניתוח STARR (עם סטייפלר) נועד לתקן הפרעות התרוקנות שנגרמות מחסימות אנטומיות המופיעות רק בעת מאמצי התרוקנות, כגון רקטוצלה או פרולפס פנימי. הניתוח אינו מתקן צניחת פרינאום (שלרוב נגרמת על ידי מאמץ כרוני ביציאה, אך לא גורמת לרוב להפרעה ניכרת) ואינו מתקן הרפיה לא מספקת של שרירי רצפת האגן. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן אין באפשרותי לייעץ על טיפול כזה או אחר.

שלום! אני בת 52 ועברתי לאחרונה קולונוסקופיה בשל דימום רקטלי בשלושת החודשים האחרונים. הדימום הופיע כ-4 פעמים, מתוכן פעם אחת בצורה מסיבית. לשמחתי, תוצאת הקולונוסקופיה היתה תקינה למעט איבחון של שני טחורים פנימיים גדולים. ברצוני לציין שאף פעם לא סבלתי מבעיית עיכול או יציאות חריגה וגם לא מטחורים. אני כן סובלת מאנמיה ופריטין נמוך שנובעים גם (לדעתי) ממחזורים כבדים ביותר. שאלותי הן: 1. האם חייבים להיבדק גם ע"י מומחה בתחומך? 2. האם הטחורים מחייבים טיפול, והאם יש סיכון במידה ולא מטפלים בהם? 3. האם לפעמים טחורים נעלמים או מתכווצים מעצמם? תודה מראש!

עינת שלום, טחורים פנימיים, גם אם הם מדממים לסירוגין, הם בעיקרם לרוב בעיה של איכות חיים, ולכן ההחלטה האם ומתי לפנות לבדיקה ולטיפול, כמו גם בחירת סוג הטיפול צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, וכמה אתה רוצה לנסות לפתור בעיה זו. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. בטיפול שמרני נכון לפעמים ישנה הקלה בסימפטומים ובדמם, וזה מה שחשוב. אם בכל זאת יש דמם ניכר שנראה שתורם באופן ניכר לאנמיה משמעותית (למשל עד כדי צורך במתן מנות דם), מומלץ לפנות לבדיקה וטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום אני בת 30+1הריון 3 שבוע 26 בריאה שנה שעברה ביצעתי הפסקת הריון בשבוע 29 עקב הרחבת חדרי מוח ומיקרוצפלוס לאחר הלידה ביצעתי גרידה עקב שלייה שלא ניפרדה הריון נוכחי: שבוע 8 דימומים בשבוע 10 נצפתה המטומה שנספגה בהמשך . בסקריה מוקדמת - מעיים אקוגונים דיקור שפיר _ תקין cf + cmv תקין סקירה מורחבת נמצאו ללואות מעי ברוחב 7-8 ס"מ עם דפנות אקוגוניות מעקב נוסף נמא הרחבה קלה של מעי דק אקוגוניות ללא זרימת ם חריגות שאלותי הם : האם ילדתי תיוולד עם בעיות במעיים ? מה הם ההשלכות של כל הבעיות האלו ? מה הטיפול? ניתוח? כדורים? האם זה מראה על סימינים של חולי ??? האם זה שכיח בעיות במעיים ? מה עושים אשמח לתשובות מעמיקות כי בנתיים אף אחד לא עונה לי תשובות מספקות ואני לא רגועה בכלל ?הדפסת ההודעה רופאים ומטפלים:כתבות בנושאי הפורום:גידולי המעי הגסמומחים באתר בנושא גידולי המעי הגסבלי בורקס, עם רופא: ברית מילה בשנות האלפייםבימינו מתרבות התהיות סביב ביצוע ברית המילה - אולם הרוב המכריע עדיין מבצע: איך אפשר להמעיט בכאב ובסיכון?מהי ברית מילה?האם לברית מילה יש הצדקה רפואית? ומה עדיף - רופא או מוהל? כל התשובות לשאלות ואבחנות מעניינות

יפית שלום, אני מאד מבין את חששותיך כאם, אך לצערי שאלות אלו אינן בתחום התמחות פורום זה. ממליץ לפנות לפורום רפואת ילודים (נאונטולוגיה) או פורום מיילדות וגניקולוגיה או פורום כירורגית ילדים.

שלום , אני סשבוע 28 להיריון , סובלת מטחורים חיצונים כשבוע וחצי , אני מקפידה על שטיפת המקום ומטופלת בעזרת נרות , האם לפנות לכירורג או לחכות לשיפור

דגנית שלום, טחורים חיצוניים הם בעיקרם לרוב בעיה של איכות חיים, ולכן ההחלטה האם ומתי לפנות לבדיקה ולטיפול, כמו גם בחירת סוג הטיפול צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, וכמה אתה רוצה לנסות לפתור בעיה זו. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בת 42 וסובלת לאחרונה מטחורים ללא דימום. כיצד אפשר לטפל בטחורים ובכאבים שנגרמים באופן אפקטיבי? האם אפשר להעלימם לבלי שוב? בתודה רבה מראש ובתקווה לתשובה מהירה.

לימור שלום, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת הטיפול ועוצמתו צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, כמה את רוצה לפתור בעיה זו, וכמה את מוכנה לסבול מהטיפול עצמו. ישנה קשת של טיפולים בטחורים, וכעיקרון ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" כך ההחלמה קשה יותר אבל שיעור ההצלחה גבוהה יותר. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

עזרת לי מאוד מאוד. ישר כח

שלום ד"ר זמורה מזה שנתיים אני חווה בעיה מוזרה במתן שתן בעת ישיבה בשירותים בלבד. כשאני יושב בשירותים, בעת מתן צואה, אני מבחין שקשה לי להשתין, ובהתבוננות אל דופן השירותים אני מבחין בחתיכות דמוי זרע שיוצאות לי מהפין בזמן השתנה, שוב, במתן צואה בלבד. הלכתי לאורולוג שאמר לי לאכול דברים שעוזרים לצואה להיות רכה מה שיקל על החיכוך, ניסיתי אבל זה לא ממש עוזר. הוא שלל כל אפשרות לדלקות או משהו אחר ואמר להרבות בפעילות מינית. תשובתו נראית לי מוזרה, שכן הבעיה לא הייתה לי בעבר, רק לאחר שנדבקתי בכלמידיה, שחלפה מיד לאחר נטילת אנטיביוטיקה. אינני יודע אם זה קשור, אני רק מציין זאת, אך יכול להיות שמדובר בצירוף מקרים לחלוטין. בכל אופן, יש לציין שהבעיה לא חלפה והיא משפיעה לי על איכות החיים, כל פעם שאני יושב בשירותים, לפעמים אומנם זה פחות מורגש, אבל לפעמים זה ממש כואב. כמובן שביצעתי בדיקות שתן, כולל בדיקת זרם שתן באמצעות אורופלו וכן בדיקות דם וכו', והכל תקין. אני אשמח לשמוע ממך כיצד ניתן לפתור את הבעיה המציקה הזו, והאם נתקלת בה בעבר. תודה.

עידן שלןם צר לי לשמוע על מצוקתך, אולם איני מכיר העיה מעין זו בתחום עיסוק הכירורגיה הקולורקטאלית והפרוקטולוגיה, ונשמע סביר בעיני שהבעיה היא אכן בתחום האורולוגי. ממליץ להתייעץ בפורום העוסק באורולוגיה.

בני כמעט בן 6,מזה כשנתיים סובל מצניחת רקטום בעת מתן צואה.לציין כי עדיין מרטיב בלילה (מעולם לא הפסיק).צניחת הרקטום מתבטאת ביציאה של כ 5 - 6 ס"מ, נראה מאוד מפחיד. אנחנו מכניסים לו את זה פנימה, הדבר מלווה בכאב.לא סובל מצואה קשה, לרוב מבקר בשירותים פעם-פעמים ביום.ניסינו שיטת פאולה, אך לא היה שיפור.היינו אצל כירורג ילדים שעטן כי אין מה לעשות והתופעה תחלוף מעצמה.ככל שהזמן עובר הדבר גורם לילד מבוכה וחוסר נוחות ולנו הרבה דאגה.האם אין מה לעשות?כיצד מומלץ לשבת בשירותים-האם להגביה את הרגליים מעט או לתת להן להשתלשל למטה? האם פרולפס יכול לנבוע ממצב רגשי? אודה לתשובתך בהקדם.תודה

אלינור שלום, אני מבין מאד את דאגתה של אם, אולם לצערי איני כירורג ילדים, ואיני מטפל בקבוצת גיל זו. מוטב להפנות את השאלות לפורום כירורגית ילדים או גסטרו ילדים.

לפני כשנה וחצי עשיתי קולונוסקופיה ואבחנו אצלי קרוהן במעי הגס לאחר מכן עשיתי סי טי למעי הדק והוא נמצא נקי ותקין.לפני האבחון סבלתי מדלקת עינים (הובאיטיס), מכאבי ונפיחות פרקים מחום בסביבות 37.5 ,בחילות עייפות וירידה בויטמין בי 12 שאלתי היא האם זה יכול להיות קוליטיס? והאם הטיפול בפאנטסה שאני מקבלת ועוזר לי מאד, מטפל גם בקוליטיס או שזה בוודאות קרוהן?

מיכלי שלום, מחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן ואולצרטיב קוליטיס הן מחלות מורכבת ורבגונית מאד, ולא ניתן, ולא אחראי, לתת יעוץ פרטני על סמך תיאור קצר, מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך לפנאי ולפנים. כעיקרון, מראה המעי הגס בזמן הקולונוסקופיה והביופסיה הנלקחת בבדיקה זו יכולים פעמים רבות לרמז באיזה מחמחלות מדובר, ולעיתים בשלבים שונים של המחלה אכן קשה מאד, ולעיתים בלתי ניתן, להפריד ביניהן. פאנטסה יכולה לטפל ביעילות בשתי מחלות אלו, ואני שמח שתרופה זו, שהסיכון בשימוש בה קטן מאד, הצליחה לשפר באופן ניכר את איכות חייך.

שמי טל, חולת קרוהן (מעי דק סופי) הבעיה היא שלאחר כל הליכה לשירותים יש כאב חד מאוד בצד הימני התחתון של הבטן, הרופא שלי אינו בטוח ממה נגרם הדבר (מדדי הדלקת תקינים, אם כי לפני ששנתיים כשגילו את המחלה היא הייתה במצב קשה-דלקת אקוטית עם התכייבויות לאורך המעי הדק). מה זה יכול להיות? (הרופא אומר שמוקדם לקולנוסקופיה שנייה וCT הוא מעדיף להימנע בגלל שאני בחורה צעירה). הוא אמר שהסיכוי להיצרות לא גבוה כי אני לא מקיאה והבטן שלי לא נפוחה באופן תמידי אבל אולי יש שם צלקת או משהו כזה... בנוסף ההמוגלובין שלי צנח בזמן האחרון ל-11 ויש לי נשירה מטורפת מהשיער.

טל שלום, מחלת קרוהן היא מחלה מורכבת ורבגונית מאד, ולא ניתן, ולא אחראי, לתת יעוץ פרטני על סמך תיאור קצר, מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך לפנאי ולפנים. כעיקרון, אם יש לך סבל ניכר הפוגע באופן ניכר באיכות חייך, יש בעיני הצדקה לבצע כל בירור שצריך על מנת לנסות להבינו ולטפל בו. אם לדעת הרופא המטפל הדגמה של המעי הדק יכולה לסייע בהבנת מקור הכאב, ניתן כיום לבצע MRI של המעי הדק (הנקרא MRE), ללא קרינה. נשירת השיער יכולה לעיתים להגרם על ידי תרופות שונות הניתנות לחולי קרוהן, או עקב חסרים תזונתיים מסויימים על רקע מחלה זו. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל המעורה בכל הפרטים בשאלות אלו.

חודש ימים לאחר ניתוח טחורים ופיסורה. חש בטוב. לפני הניתוח עסקתי בספורט: חדר כושר + אימוני ספינינג. מתי אתה ממליץ לשוב לפעילות וכיצד. תודה

סליחה על הדילוג. פעילות אירובית שאינה כוללת ישיבה על כסא צר אינה בעיה כלל וניתן לחזור אליה מיידית. מומלץ להמנע מפעילות הכוללת ישיבה על כסא צר כגון אופניים (וכנראה גם ספינינג) עד להחלמה מלאה של הפצעים. הרמת משקולות יכולה להחמיר מעט סבל מטחורים, אך בעיני זאת לא סיבה להמנע מפעילות כזו. החלמה מהירה

אני סובל מפיסורה מזה כחודש עקב עצירות קשה שהייתה לי כמה ימים. כרגע אני עוד בשלב של טיפול שמרני (אגב זו לא פעם ראשונה שאני סובל מפיסורה. השאלה שלי לגבי פעילות ספורטיבית, ריצה והרמת משקולות בשכיבה, האם מותר לי או שזה יכול להחריף את המצב?! השאלה שניה היא לגבי משחת ניפידיפין 0.2%, עד כמה הוכיחה את יעילותה והאם אפשר לקבל מרשם מרופא המשפחה? הייתי אצל פרוקטולוג בעל שם והוא לא הציע לי שימוש במשחה זו, הוא אמר לי שהפיסורה שטחית ושמספיק תזונה עשירת סיבים ובייבי פסטה. מה דעתך? אודה לך על תשובתך המהירה.

שלום רב, אין מניעה לבצע פעילות ספורטיבית כלשהי עם פיסורה. לגבי ניפדיפין, קשה לי לחלוק על דעת רופא שבדק אותך מבלי לבדוק בעצמי, אולם כעיקרון מדובר במשחה עם סיכון נמוך מאד לתופעות לואי, ולכן אם ריכוך יציאות לא עזר בפרק זמן קצר, איני רואה סיבה לא להשתמש בה. חוקית, כל רופא יכול לתת מרשם לתרופה. אם רופא המשפחה יחוש בנוח לתת מרשם כזה או לא- זה לשיקולו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום בן 32 בריא בד"כ לעיתים חווה מעין התכווצות בפי הטבעת כמו דקירה שכיחות של פעם בחודש -שלושה שבועות אציין חלק מהיציאות שלי עם ריר האם עלי לדאוג

אבי שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם כעיקרון הסיכוי שבגילך מקור הכאב שאתה מתאר הוא בממצא מסוכן כלשהו נמוך מאד, וסביר שמדובר בבעיה כלשהי שעיקרה איכות חיים. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שפירות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד, ולעיתים כאבים כאלה יכולים להופיע ללא כל ממצא בבדיקה (ונקראים בשפה מקצועית פרוקטאליגיה פוגקס).אם הכאב הזה מפריע באופן ניכר לאיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

רציתי לדעת בקשר לניתוח פיסורה כמה זמן הניתוח והאם זה כואב ובאיזה תנוחה מבצעים את הניתוח ומה זמן ההחלמה אודה על תשובה בהקדם והאם צריך לעשות איזה שהם בדיקות או ההכנה לפני הניתוח תודה מיר...

מירי שלום, ישנן מספר שיטות טיפול כירורגיות בפיסורה, ולכן קשה לענות על שאלתך באופן גורף. כעיקרון מדובר בניתוח קצר, שאורך מספר דקות (סביב 10-15 דקות). ניתן לבצע את הניתוח בשיטות הרדמה שונות, ואישית אני מעדיף לבצעו בהרדמה כללית קצרה (בחולים שאין להם סיכון הרדמתי גבוה), כך שבניתוח לא חשים בשום כאב. לאחר הניתוח חשים לרוב פחות כאב מאשר לפני הניתוח, אולם יתכנו כאבי החלמה מסויימים בשבוע-שבועיים הראשונים. בדיקות לפני הניתוח תלויות לרוב בסוג ההרדמה הנבחר ובמצבך הרפואי הכללי, והכנה לניתוח, אם בכלל, תלויה בהעדפות הכירורג המנתח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, מזה מספר שנים שאני סובלת מגרד בלתי נשלט בפי הטבעת ומסביבו. הגנקולוג שבדק חושד שזהו הרפס ושלח אותי לביצוע תרבית. עליי לציין שאין שום פצע באזור זה למעט מעין נקודות קטנות. האם הרפס יכול להופיע בפי הטבעת ללא הופעתו בנרתיק? האם התאור עונה לתיאור של הרפס? אני בלחץ מטורף, אשמח לתגובתך המהירה.

גם לי היה סיוט כזה הרבה מאד שנים ובסופו של דבר פניתי למטל אלטרנטיבי שעוסק במחלות עור באופן מדהים. הוא טען שכשלא מוצאים סיבה זיהומית אז מדובר בעצם באקזמה שזו דלקת עור. קבלתי ממנו הרכב צמחי שיש ליטול בשתייה עם איזה שהיא משחה לאזור ואחרי חודשיים הגד נמחק אחרי 13 שנה של סבל. צרפתי לך את האתר שלו למחלות עור. WWW.RAMIMOR.CO.IL

גרד עזבפי הטבעת שלא פוסק כבר במשך 5שנים

שלום רב, הרפס האיזור פי הטבעת ללא כל נגע וללא הרפס באיזור פתח הנרתיק אינו שכיח, ואם הגרד הוא באיזור פי הטבעת בלבד, סביר שאת סובלת מתופעה רפואית ידועה ולא נדירה הקרויה גרד אנאלי. לתופעה זו יכולות להיות סיבות רבות, ולעיתים קשה לאבחן במדוייק את הסיבה, אבל יש לה טיפול רפואי, שיכול במקרים רבים להקל ולשפר את איכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

לפני כשבוע הופיע אצלי ליד פי הטבעת גוש בולט וכואב. רופא המשפחה קבע שמדובר בטחורים בלי לבדוק אותי גופנית ונתן לי משחה. המצב אכן השתפר והגוש קטן יותר וכמעט לא כואב, אבל עדיין בולט מאוד, מורגש ומפריע לי בעיקר בהליכה. שאלותיי: האם הגוש צפוי להתכווץ עוד בעזרת המשחה או שיישאר לי שם מעין ספח עור? האם כדאי לי לפנות לפרוקטולוג או שאפשר להסתפק ברופא המשפחה? בעיקר מפריע לי עניין ההליכה שגם מקשה עליי להתעמל תודה רבה!

שרונה שלום, אמנם תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאת אכן סובלת מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ומומלץ לפנות למומחה כזה לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני בא כאן לתת עצה לאלו הסובלים רבות מטחורים עד לפני שבועיים סבלתי רבות מטחורים דרגה 4 לאחר בירור אצל רופאי הקופה לה אני שייך הוחלט לבצע ניתוח כריתת טחורים. אך לאחר שביררתי במה זה כרוך ובעיקר בכאבים האיומים שבאים לאחר הניתוח ויכולים להימשך כמה שבועות וויתרתי על הניתוח וחיפשתי טיפול שונה. למזלי הגעתי לד"ר ברונו סיגל אשר מטפל בשיטה חדשה הנקראת thd ובה קושרים את העורקים המזרימים דם לטחורים ובכך גורמים לטחורים למותם ולנשירתם (השיטה אמורה להיות דומה לטיפול בדופלר רק הרבה יותר זולה) ניגשתי אל ד"ר ברונו אשר התברר כאדם מקסים ומנתח מועלה לפני כשבוע וחצי עברתי את הניתוח הנ"ל ואני בהלם מהתוצאות כיום, שבוע וחצי אחרי אין שום כאבים ואין טחורים פשוט נעלמו. אני חייב לציין שכבר מיד לאחר הניתוח כמעט ואין כאבים. רק כאב ביציאות. אני כל כך מרוצה המטיפול שראיתי לנכון לידע את מי שרוצה על הטיפול מהדהים הזה. חבל ליסבול

שלום, רציתי לשאול לפני מס' חודשים הופיעה לי גולה מוזרה בקצה של פי הטבעת, הייתי אצל רופא עור שנתן לי משחה וכעבור שבועיים לערך היא עברה. עכשיו בחודש האחרון יש לי מעין גולה שהיא גם בקצה של פי הטבעת אך היא פנימית הפעם ולא חיצונית, בשבוע הראשון ממש כאב לי אבל חשבתי שזה יעבור, בינתיים אין כאב והיא אומנם קטנה מאז אבל עדיין שם. האם עליי לשוב לרופא עור ואם לא לאיזה רופא? ומה זה יכול להיות?

אבי שלום, אמנם תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאתה סובל מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר שלום. אני סובל כבר כשנתיים מטחורים ולאחרונה התחילו לי דימומים חריפים בעט הטלת צואה. הייתי אצל מומחה בבית חולים לפני כחודשיים אשר המליץ לא לנתח בשלב זה ולהמשיך בטיפול השיגרתי. אני מתוסכל מהמצב אשר בעיקר גורם לאי נוחות . לוקח לי לא מעט זמן לעצור את הדימום ואני כל המן חושש שהוא חוזר במהלך היום. אשמח לקבל את דעתך בנושא והמלצות.

אילי שלום, טחורים מדממים הם בעיקרם לרוב בעיה של איכות חיים, ולכן מידת הטיפול ועוצמתו צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, כמה אתה רוצה לפתור בעיה זו, וכמה אתה מוכן לסבול מהטיפול עצמו. ישנה קשת של טיפולים בטחורים, וכעיקרון ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" כך ההחלמה קשה יותר אבל שיעור ההצלחה גבוהה יותר. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. יש לציין כי כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בן 31 ואוהב לאכול חריף והרבה היום לראשונה נכנסתי לשירותים ולאחר שניגבתי הבחנתי שנייר הטואלט מגואל בדם רק לאחר ניגוב שלישי נפסק נלחצתי מאוד...ישלציין שאיני סובל מעצירות ואני נכנס לשירותים כל יום ואף פעמיים ביום אני מאוד מודאג זה לא קרה לי אף פעם ממה זה יכול להיגרם אודה על תשובה דחופה......נ.ב. אני סובל המון מצרבות אודה על תשובה דחופה תודה מראש שי

שלום רב, השבוע החלו לי כאבים חזקים בבטן, שהלכו והתחזקו בצד ימין. רופאת המשפחה שלחה אותי למיון ושם חשדו שמדובר באפנדציט. אציין כי לא היו לי בחילות, הקאות או חום גבוה. נשלחתי למחלקה והייתי מטופלת במשך יום וחצי בעירוי וצום. מצבי השתפר מאוד והרגשתי הרבה יותר טוב, הכאבים כמעט וחלפו. והרופאים לא היו משוכנעים כלל כי אכן מדובר באפנדציטיס. לאחר שהתעקשתי לעבור בדיקת אולטרה סאונד, הסתבר שאכן קיימים ממצאים המצביעים על אפנדציט. אך כיוון שהרגשתי הרבה יותר טוב והעדפתי שלא לעבור ניתוח. קיבלתי אנטיביוטיקה לוריד ושוחררתי הביתה עם אנטיביוטיקה ל- 5 ימים נוספים. כעת, יום אחרי, אני בבית, ומרגישה די בסדר. אבל שיטוט באינטרנט מעט הלחיץ אותי. אשמח מאוד לדעת האם הטיפול האנטביוטי יכול לרפא כליל את הדלקת? האם הוא כרוך בסיכונים? ואם כן- מהם? האם עדיף בכל זאת לערוך את הניתוח? תודה רבה,

מעיין שלום, נכון שהטיפול המקובל בדלקת תוספתן הוא ניתוח, אולם ישנם מקרים בהם טיפול אנטיביוטי יכול לרפא דלקת זו. כעת, כשיש שיפור ניכר, ספק אם יש טעם בניתוח, אולם עלייך להיות ערנית ואם יש החמרה כלשהי של כאב, חום בחילות וכד' יש לפנות שוב מיידית למיון

שלום רב אני בת 75. מזה כ 15 אני סובלת מאי שליטה ביציאות. בשנים הראשונות זה היה בתדירות נמוכה (פעם בכמה חודשים) וקרה באופן פתאומי לאחר כאבי בטן שחלפו לאחר היציאה. בשנים 2001-2002 עשיתי כמה בירורים אצל גסטרולוג (דם סמוי, חוקן בריום וקולונוסקופיה) שלא מצא בעיות במעיים והיפנה לפרקטולוג שטען על חולשה של שריר הסוגר האחורי. הוא אמר שזה כנראה מהיתוך בלידה (היו לי 5 לידות ספונטניות ובלידה הראשונה היו חיתוכים קשים ורבים שהכאיבו זמן רב אחרי הלידה), הוא הפנה לטיפולי שיטת פאולה. לאחר 12 טיפולים מונחים המשכתי לעשות תרגילים בעצמי והגדשתי שזה עוזר. למדתי לחיות עם זה אך יחד עם זאת התופעה המשיכה בתדירות נמוכה יחסית. לצערי בשלוש השנים האחרונות היא מופיעה בתדירות גבוהה של פעם בשבוע בערך. בשנה האחרונה הקפדתי יותר על תזונה עם סיבים וזה משפיע טוב על אופי היציאות ועל יכולת השליטה בהן, אך הבעיה קיימת והיא מטרידה מאד ומונעת ממני כיום יציאה לטיולים בארץ ובחו"ל דבר שהרביתי לעשות בעבר ואהבתי מאד. האם יש טיפולים נוספים לתרגילים מהסוג שעשיתי ואני עושה גם כיום? אני חוששת מהשנים הבאות ומחפשת מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב הבלתי נוח ומטריד הזה. מה אתה מציע לברור או לטיפול? תודה נירה

נירה שלום, אין ספק שפגיעה בשליטה בסוגר פי הטבעת היא מהבעיות היותר מביכות ופוגעות באיכות החיים. לשמחתנו, יש בשנים האחרונות התפתחויות רבות בתחום זה, ובבירור וטיפול נכונים פעמים רבות ניתן לשפר ולהקל את איכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה ספציפית לרצפת האגן או לתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

לד"ר זמורה שלום אני מאד מאד מודה לך על תשובתך המאירה במפורט את הבעיה ממנה אני סובלת ומספקת מידע על כיווני טיפול. זה מעודד אותי לפנות לטיפול, דבר שנמנעתי ממנו בשנים האחרונות במחשבה שכנראה אין מה לעשות. אינני יודעת אם יש רופא מומחה לנושא באזור מגורי (עמק הירדן), אבל עם המידע שכתבת בתשובתך אפנה לרופא המשפחה ואבקש הכוונה ואם יהיה צורך אחפש מומחה באופן פרטי. דומני שזו דוגמה טובה לחשיבות הפורום הרפואי ושוב תודה על תשובתך. עזרת לי מאד. נירה

לד"ר זמורה שלום אני מאד מאד מודה לך על תשובתך המאירה במפורט את הבעיה ממנה אני סובלת ומספקת מידע על כיווני טיפול. זה מעודד אותי לפנות לטיפול, דבר שנמנעתי ממנו בשנים האחרונות במחשבה שכנראה אין מה לעשות. אינני יודעת אם יש רופא מומחה לנושא באזור מגורי (עמק הירדן), אבל עם המידע שכתבת בתשובתך אפנה לרופא המשפחה ואבקש הכוונה ואם יהיה צורך אחפש מומחה באופן פרטי. דומני שזו דוגמה טובה לחשיבות הפורום הרפואי ושוב תודה על תשובתך. עזרת לי מאד. נירה