פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

בימים האחרונים, לאחר הטלת צואה- אבל לא בכל פעם, אני מבחינה בטיפת דם בנייר הטואלט לאחר הניגוב. בנוסף, מעט שורף/צורב לי האיזור של הפתח. יכול להיות שזה קשור לפטריה שהייתה לי בנרתיק לפני כשבועיים, ממנה כבר החלמתי? ממה זה נובע? האם עלי ליטול תרופות?

נוריאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד.דמם אינו תלונה אופיינית לפטרת באיזור זה. בנוסף, בהתייחס לתלונה הנוגעת לדימום, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום לך שמי רוית בת 41 מפתח תקווה,אני סובלת ממחלת אנדמטריוזיס,ואדנומיזיס עברתי 4 ניתוחי פלורסקופיה הניתוח האחרון לפני חודש כריתת רחם בתל השומר,בחודש מאי עברתי ניתוח חיתוך רצועות ומשם התחילו לי הצרות אני סובלת מהניתוח מהעצירות משתמשת בחוקן ובנרות גליצרין כמו כן הייתי בבתי חולים עקב אבן קשה בפי הטבעת קיבלתי תפריט בתוזנית של תל השומר מה לאכול אבל אין שיפור שבוע שעבר הייתי אצל ד"ר סורינאו במהלך הבדיקה הוא לחץ על רצועה v.s וזה היה כואב בטירוף הוא ביקש שאני ילך לבדיקה בדחיפות כמו כן באחד הפעמיים אמרו לי שיש לי פיסורה אחורית אני ישמח לקבל ממך התייחסות תודה מראש הכואבת

רוית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב חופשה. מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. תלונותייך יכולות להגרם ממגוון של סיבות, ולכל אחת בירור או טיפול ספציפיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני טטרפלג C5 מזה כ-12 שנה. במהלך כל השנים השתמשתי בהצלחה רבה בלקסיקל, אך לאחרונה הופסק שיווקו. אני מנסה תרופות תחליפיות כמו בקוניס וחומרים משלשלים, אך ללא הצלחה: עצירות מתמשכת, כאשר יש כבר יציאה - היא בזמנים אקראיים שאינם מאפשרים תכנון היום ועבודה סדירה. א. האם ידוע לך מדוע הופסק שיווק הלקסיקל ואם יש סיכוי שיוחזר לשוק. ב. מה עושים בינתיים? תודה

משה שלום, איני יודע מדוע הלקסיקל אינו משווק יותר. לגבי הסדרת היציאות בפראפלגים- הכי טוב להתייצץ עם מומחים לשיקום נאורולוגי, הם יותר טובים מאיתנו בזה.

לד"ר שלום רב לפניי ארבעה חודשיים עברתי ניתוח לסגירת סטומה ויש לי כאבים בצד שמאל של הניתוח עברתי בדיקות של : אולטרסאונד וסי טי ובתוצאות הבדיקה התברר שחיברו את המעיי עם סיכות האם זה מקובל עם סיכות או תפרים שנמסים?! וגם יש לי בקע טבורי קטן..אבקש את דעתך בנושא..בהקדם האפשרי תודה רבה!

מיכל שלום, חיבור חלקי המעי (הנקרא בשפה מקצועית השקה) מבוצע פעמים רבות על ידי מכשיר בו יש שימוש בסיכות, ושיטה זו מקובלת מאד גם בסגירות של סטומה. עצם השימוש בסיכות אינו חריג ואינו גורם לכאבים.לגבי הבקע הטבואי (האם בצלקת ניתוחית?) - קשה לתת יעוץ אחראי ללא בדיקה, אולם ככלל ניתן לומר שהאינדיקציה העיקרית לטפל בבקעים כאלה היא על מנת לשפר את איכות החיים, ובמידה משנית סיכון לכליאה של תוכן בבקע. מומלץ להתייעץ עם הכירורג/ית המטפל/ת בנושא זה.

שלום, אני באמצע חודש שמיני להריוני. סובלת מטחור אחד (אולי שניים) שהחמירו מאוד בחודש האחרון והפכו לדרגה 3. האם ניתן לבצע קשירת טחורים בשלב זה של ההריון, מהם הסיכונים ואם לוא אז מה ניתן לעשות. האם מומלצים טיפולים אחרים? כרגע אני כמובן משתשמת במשחות טבעיות ואמבטיות להרגעת האזור וחוששת מאוד שבקרוב (ואולי מייד אחרי הלידה) כבר אהיה בדרגה 4 ולא אתליח להחזירם פנימה. אודה מאוד על עזרתך.

אילה שלום, החמרת בסל מטחורים אינו נדיר בשלבי הריון מתקדמים ויכול להחמיר במאמץ הלידה, אך בסופו של דבר משתפר לרוב עצמונית מספר שבועות לאחר הלידה. אנו משתדלים לרוב לא לבצע פעולות פולשניות בזמן הריון, אלא אם אין ברירה, שכן למרות שהסיכון בקשירת טחורים נמוך מאד, הרי כל סיבוך בזמן הריון יכול להיות משמעותי. על מנת להקל על סבלך מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. אם בכל זאת הסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול בהצלחה בלידה.

תודה רבה לך

שלום, ראשית תודה על המענה לשאלותיי. רציתי לשאול בנוגע לפנטסה: לאחר החדרת החוקן מתי מותר לי להתרוקן/להתפנות?

כדאי להפנות שאלה זו לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס. הייתי מנחש שכדאי לנסות להחזיק את החוקן כ- 20-30 דקות אם ניתן.

בעבר היו לי טחורים חיצוניים, לא פעילים במיוחד רק במקרה של עצירות. חודש לפני סוף ההריון נזקקתי לכדורי אורסוליט לטיפול בהפרעת כבד זמנית, שגרמו לי לשלשולים ואי נוחות במערכת העיכול. כיום אני חודש לאחר לידה בניתוח קיסרי. עם יציאות רגילות מידי פעם יש לי כאבים בזמן היציאות ובניגוב אני מגלה דימום. סביר להניח שזה מה שנקרא פיסורה.רוב הזמן מרימה את התינוקת שזה יוצר כובד ומשקל, וישיבה מרובה להאכלה והנקה. כיצד אני יכולה לטפל בזה מבלי ללכת לרופא . האם הדבר ניתן לריפוי.

סיוון שלום, ההמלצה היחידה שאוכל לתת לך ללא בדיקת רופא היא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. הטיפול מעבר לכך הוא טיפול תרופתי או פולשני המחייב בדיקה להכוונת הטיפול.

שלום, לפני כ-4 חודשים עברתי ניתוח בגלל אבצס וקטיעה של 20 ס"מ בחיבור בין המעי הדק למעי הגס.האבצס גרם לנמק בדופן השלפוחית וזאת גילו רק במהלך הניתוח, לאחר מספר שבועות גדלה פיסטולה בין שלפוחית השתן והמעי הדק ונאלצתי לעבור ניתוח נוסף. כיום, עדיין יש דליפה מהשלפוחית למעי. השיקולים כרגע הם או ניתוח נוסף ניקוז דרך הכליות על מנת לייבש את השלפוחית והפיסטולה תסגר מעצמה... בנוסך יש לי גם קולקציות בחלל הבט בעקבות הניתוח הראשון שמנוקזות ע"י נקזים. כבר די מיואשת מהמצב. רציתי לדעת האם מישהו נתקל במקרה דומה?ואיזה המשך טיפול עדיף יותר?? תודה.

שלום רב, צר לי לשמוע על מצבך ועל הסיבוכים שחוית לאחר הניתוח. סיבוכים כאלו אכן קורים לפעמים בניתוחים מורכבים לטיפול במחלת קרוהן, וניתקלנו במקרים דומים בעבר, ואני יכול לומר לך שלרוב בסופו של דבר הדברים מסתדרים ובטווח הארוך חוזרים לתפקוד יומיומי רגיל. יחד עם זאת, מדובר במקרה רפואי מורכב, ולא יהיה אחראי מצידנו לתת המלצות טיפוליות כאלה ואחרות על סמך תיאור באינטרנט. אני בטוח שהרופאים המטפלים ידעו להמליץ לך על הטיפול המיטבי. החלמה מהירה.

שלום רב אני בת 45 (לאימי גילו סרטן במעי הגס והיא עברה ניתוח) לפני כשבוע היה לי עצירות במשך 5 ימים ,כשהצלחתי להתפנות היה לי דימומים כל יציאה שאלתי היא ממה זה יכול להיות. יש לי פחד מקולונסקופיה. תודה.

אורית שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם ממגוון של סיבות, כגון שינויים בתזונה, ועוד. יחד עם זאת, בשילוב של שינוי בהרגלי היציאה והסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס, נראה לי שלא נישן טוב בלילה מבלי לבדוק את המעי הגס, בקולונוסקופיה או בקולונוסקופיה וירטואלית. החשש מקולונוסקופיה מובן, אולם לעיתים ניתן למצוא ממצאים שכיום הם ברי טיפול פשוט, ואולי יהיו העיה גדולה יותר בעתיד, ונראה לי שאי הידיעה לא פחות מטריד.

מזה עשרה ימים אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים ומטפל בהם בעזרת הממליס, אמבטיות ישיבה וכו'. זה שלושה ימים אני סובל לסירוגין מחום של 38. ברצוני לדעת האם יש קשר והאם ולמי עליי לפנות בכל מקרה. תודה.

גיא שלום, לרוב אין קשר בין טחורים וחום, אולם יתכן שהאבחנה של טחורים מוטעית, ואתה סובל מבעיה אחרת כגון אבצס באיזור פי הטבעת. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג או לחדר המיון.

אני סובלת מטחורים פנימיים שלעיתים מדממים. לאחרונה התחלתי לעסוק בפעילות גופנית: הליכה וריצה, כשעה ביום. נראה לי שזה גורם ללחץ באזור פי הטבעת והחמרה בכאבי טחורים האם זה הגיוני? אם כן, מה עלי לעשות?

סטפני שלום, פעילות גופנית אירובית לרוב לא מחמירה את מצב הטחורים, אך הסבל שהם גורמים יכול להתבטא ביתר שאת בעת מאמץ גופני כזה. פעילות גופנית הכרוכה בהרמת משקולות או משאות כבדים יכולה להחמיר טחורים. מאחר שפעילות גופנית היא חשובה, והיא חלק מאיכות החיים שלנו, מומלץ לטפל בטחורים, על מנת שניתן יהיה להמשיך בפעילות זו. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר זמורה, אני כותבת בשם אמי, בת 55 שהתוודתה בפניי לאחרונה שהיא סובלת מצניחת טחורים. אחרי לידתה הרביעית (לפני 25 שנה) הטחורים צנחו, ומצויים כיום במצב חיצוני. מאז היא סובלת מאיכות חיים ירודה המתבטאת בנפיחות בלתי נשלטות, והיא לא יכולה "להתאפק" עם היציאות אלא חייבת לרוץ לשירותים בהתראה מיידית. האם יש טיפול? מהם הסיכונים והחסרונות? האם החזרת הטחורים למקומם תספק פיתרון "קוסמטי" בלבד, או גם השגת תוצאות מבחינת השבת השליטה המלאה על הסוגרים? כמו כן, מהו משך זמן ההחלמה? תודה רבה!

שלום רב, צניחת טחורים יכולה לגרום להכתמה רירית של בגדים או פדים, אבל נדיר בגורמת להפרעה ניכרת בשליטה בפי הטבעת. ראשית יש לוודא (בבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) שאימך אכן סובלת מצניחה של הטחורים בלבד, ולא מצניחה של הרקטום, מצב רפואי שונה בתכלית, אשר יכול לגרום לפגיעה בשליטה. ישנם טיפולים רבים לטחורים צנוחים, וככלל ניתן לומר שככל שהטיפול "דראסטי" יותר, שיעור ההצלחה גבוה יותר, וגם ההתאוששות קשה יותר. ישנה גם קשת של טיפולים בקשיי שליטה בפי הטבעת. צניחה מלאה של הרקטום, אם קיימת, היא לרוב מצב שיכול להחמיר בהדרגה את יכולת השליטה, ואם קיים, מומלץ לתקנו בניתוח. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, לפני כ3 חודשים התחלתי לסבול מדלקת המעי הגס שאובחנה אצלי ע"י גסטרו לפני שבועיים. לפני מספר ימים התחלתי טיפול בחוקן בשם פנטסה פעמיים היום. רציתי לדעת איך פועלת תרופה זו? למה אני עדיין ממשיכה לשלשל? תוך כמה זמן בד"כ רואים שיפור? כיצד השיפור בא לידי ביטוי? כמה זמן לאחר החדרת החומר מותר לי להתפנות? בבקשה בבקשה ענו לי על כל השאלות תודה שירז

שירז שלום פנטסה, כמו מרבית התרופות לטיפול במחלות מעי דלקתיות, היא תרופה נגד דלקת. כאשר היא ניתנת בחוקן, היא ממש נוגעת ברירית המעי החולה, ולכן היא די יעילה למחלה המוגבלת למקטע שמעל פי הטבעת (מצב הנקרא פרוקטיטיס), אליו החוקן יכול להגיע. השיפור לא מופיע לרוב בבת אחת, אולם לאחר כשבוע - שבןעיים את כבר אמורה לחוש בשיפור כלשהו אם אכן התרופה עובדת אצלך. אם אין כל שיפור בפרק הזמן הזה כדאי לפנות שוב לגסטרואנטרולוג המטפל. השיפור לרוב מתבטא בשיפור בסימפטומים שהמחלה גרמה לך, כגון שלשול, יציאות דמיות, כאבי בטן וכדומה.

שלום, רופא כירורג-פרוקטולוג החליט לבצע אצלי בדיקת רקטוסקופיה וקבע לי תור לשם כך, כמו כן נתן לי מרשם ל-פליט אנמה 250 מ"ל וביקש שאעשה איתו חוקן לפני הבדיקה. מעולם לא ביצעתי חוקן ורציתי לשאול כיצד זה נעשה. הבקבוק של ה-פליט אנמה הינו גדול יחסית, האם עליי להזרים את כל ה-250 מ"ל האלו בבת אחת לתוך פי הטבעת? האם ההחדרה של הנוזל נעשית לאט, ואם כן- באיזו מהירות? האם צפויים להרגיש כאב או לחץ בפי הטבעת בזמן ביצוע החוקן? תודה רבה על המענה!שלום, רופא כירורג-פרוקטולוג החליט לבצע אצלי בדיקת רקטוסקופיה וקבע לי תור לשם כך, כמו כן נתן לי מרשם ל-פליט אנמה 250 מ"ל וביקש שאעשה איתו חוקן לפני הבדיקה. מעולם לא ביצעתי חוקן ורציתי לשאול כיצד זה נעשה. הבקבוק של ה-פליט אנמה הינו גדול יחסית, האם עליי להזרים את כל ה-250 מ"ל האלו בבת אחת לתוך פי הטבעת? האם ההחדרה של הנוזל נעשית לאט, ואם כן- באיזו מהירות? האם צפויים להרגיש כאב או לחץ בפי הטבעת בזמן ביצוע החוקן? תודה רבה על המענה!

תודה.

האם יש מגבלת זמן לשימוש בשמן פראפין לריכוך היציאה?

אין מגבלה ברורה לשימוש בשמן פראפין, פרט לכך שרוב המטופלים לא מתמידים הרבה זמן בטיפול זה, ולכן פעמים רבות אנו ממליצים על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה

שלום רציתי לדעת האם יש אפשרות לאבחן מראש אפנדיקולר אבצס ואיך אפשר לטפל ומהם הסימנים הראשוניים לדבר אשר מחשידים... יש לי כאבים בבטןן ימין למטה מזה שבוע והם רק הולכים ומתחזקים יש גם בחילות נורא חזקות אך אין סימני חום והקאות . ויש רגישות חזקה בלחיצה ובאזור וכאבים הולכים וחוזרים הלכתי לרופא והוא חשד לדבר והפנה אותי לכירוג שאמר שאם הכאבים מתחזקים ללכת למיון רציתי לדעת האם יכולות להיות עוד סיבות לכאבים אלה ואיך אפשר לטפל האם צריך התערבות ניתוחית חס וחלילה לדבר.... כמו כן עשיתי US ולא נמצא דבר אך הכאבים מתחזקים ומחמירים האם לפי ספירת דם יש אפשרות לאבחן דלקת באזור ?!?! איזה עוד גורמים יכולים לגרום לכאבים כאלה ואיך אפשר לאבחנם?!?! תודה ויום טוב !

קרן שלום, כאבים ההטן ימנית תחתונה יכולים לנבוע ממגוון של סיבות, כולל דלקת תוספתן, אשר יכולה חהתפתח לאבצס, בעיות גניקולוגיות שונות, ובעיות שונות בדרכי השתן כגון דלקות או אבנים. ככללם באנשים רזים, אולטרסאונד היא בדיקה די רגישה לאבחון דלקת של התוספתן, ועל אחת כמה וכמה אבצס סביבו. אם בכל זאת יש ספק באבחנה, ניתן לבצע CT בטן. אם אין הקלה מומלץ לחזור לבדיקת כירורג או לפנות לחדר המיון.

שלום מזה הרבה שנים אני זוכרת דימום קל בעת מתן צואה. לאחרונה ראיתי שיש מעין חתכים באיזור פי הטבעת, והם לא נסגרים מעצמם. האם מדובר בפיסורה? ראיתי שמרבית הטיפולים למחלה זו קשורים בריכוך הצואה, אך לא נראה לי שזה יעזור. איך גורמים לפצעים/חתכים להיעלם? ואיך קובעים תור לפרוקטולוג? האם יש צורך בהפניה מרופא משפחה? תודה מראש

מאיה שלום. מהודעתך לא לגמרי ברור לי אם הבעיה שאת מתארת פוגעת כלל באיכות חייך. אם התשובה היא לא, ספק אם יש סיבה לטרוח ולהבדק. אם התשובה היא כן, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. הבירוקרטיה הכרוכה בכך אינה מוכרת לי.

אני מודע לכך שיתכן וזה לא הפורום המתאים ביותר, אך במידה ומי מהקוראים יודעים ומוכנים לענות אפילו על חלק מהשאלות, אשמח. (כמובן שלא תחליף להמשך בדיקות ומעקב) להלן פרטים נוספים ושאלות נוספות בהמשך להודעה הקודמת, נא לה להבהל מאורך ההודעה :-) תודה רבה מראש ! הפרטים : בן 30, לא מעשן, לא שותה אלכוהול, משקל תקין, בריא (פרט למתואר כאן), בעקבות צרבת ממושכת של כשנה וחצי, נמצא הליקובטר, הטיפול האנטיביוטי לא עזר, הופנתי לגסטרו, אובחן בקע היאטלי של כ 3 ס"מ, גסטריטיס (דלקת בקיבה) ואזופגיטיס דרגה 2. (בצקת רירית עם פלכים אדומים בשליש התחתון של הוושט - נלקחה ביופסיה) אודם ובצקת רירית באנטרום. (בצל תריסריון ותריסריון יורד תקינים) כמו כן נמצא הליקובקטר וקיבלתי טיפול תרופתי משולב חזק יותר (אני מניח) מהפעם הקודמת. (KARIN, אומפרדקס, קלבטן ו Flagyl) - נאמר לי לחזור בעוד חודש לבדיקה וקבלת תשובת הביופסיה. הקושיות :-) : 1. כיצד ניתן לדעת האם בגלל הבקע נגרמה הדלקת בוושט (הבקע אפשר את החזר תוכן הקיבה), או בגלל חיידק ההליקובקטר ? (רופא המשפחה שלח אותי לבדיקת החיידק כאשר התלוננתי על צרבת, אך במקומות אחרים קראתי שלא באמת מצאו קשר בין החיידק לבין הצרבת) 2. האם בקע של כ 3 ס"מ נחשב לבקע קטן, בינוני, או גדול ? 3. כששאלתי את הרופא מה הסיכוי לתסמונת בארט (בעקבות הדלקת והביופסיה), הוא אמר 50%/50%, האם אכן אלו הסיכויים בד"כ ? (לפני הבדיקה הבנתי שהם הרבה פחות), והאם מה שהרופא רואה בעיניים במהלך הבדיקה יכול היה להשפיע על תשובתו, או שזה לא משהו שרואים בבדיקה ? 4. קראתי שהסיכון שתסמונת בארט תהפוך במרוצת בשנים לסרטן בוושט היא כ 1%-2%, האם זה אכן אחוז הסיכון הידוע בספרות הרפואית ? 5. האם נכון שבמידה וקיימת תסמונת בארט, רק נמצאים במעקב ? במידה וכן, כל כמה זמן ? במידה ולא, אלו דברים נוספים מבוצעים ? 6. במידה וחולים בסרטן הושט המתאים לסוג המתפתח בעקבות תסמונת בארט, אשר מאובחן בשלב ראשוני יחסית (בשל המעקב השנתי) מהי הפרוגנוזה ? 7. במידה וקיימת תסמונת בארט, האם זה מצב הפיך ? 8. לפי תיאור סוגי הבקעים שקראתי, מדובר כנראה ב Type I, מכיוון שמעולם לא היו לי כאבים בבטן/חזה, אלא רק צרבת, הבנתי שבד"כ לא מנתחים, אך מצד שני לא ממש יודעים מה השפעת התרופות לטווח ארוך (עשרות שנים), במידה ולא מנתחים, וע"י שינוי הרגלי תזונה ואורח חיים (עם או בלי תרופות) הצרבת נעלמה, האם עדיין יש סכנה לגרום לוושט נזק, מבלי שארגיש ? (לדוגמא, מעבר תוכן מועט מהקיבה לוושט דרך הבקע שלא נותח, מבלי שארחוש בכך, הגורם נזק) תודה תודה תודה.

אנא הפנה שאלות אלו לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס.

שלום! אני בת 52 ללא מחלות ולא נוטלת תרופות. הבוקר לאחר השינה הבחנתי בדימום מסיבי וטרי מפי הטבעת שפסק רק לאחר מספר ניגובים. ידוע לי על טחורים פנימיים (לפני מספר שנים לאחר בדיקת קולונוסקופיה) אך לא הרגשתי או סבלתי מהם. עד לפני 3 חודשים סבלתי ממחזורים בעלי דימום רב. מה יכולה להיות הסיבה? לאיזה רופא עלי לפנות ומה הדחיפות? תודה מראש!

גלית שלום, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מומלץ להביא עימך את תוצאות הקולונוסקופיה האחרונה. אם הדמם פסק, זה בהחלט יכול להיות בימים / שבועות הקרובים, אבל לא הייתי מחכה יותר מזה.

שלום דוקטור ביום שני האחרון 10.8 עברתי קשירת טחורים ראשונה אחרי דימום מסיבי(כנראה בטחור אחד המדמם ).ביומיים שאחריהקשירה מספר היציאות עלה וכל יציאה לוותה בכאבים והטחורים כאילו "הפריעו" ליציאה. הרופא הנחה אותי בדימום הבא להגיע למיון. הבוקר לאחר יציאה במאמץ וכאב היה דימום בניגוב. האם לדעתך הקשירה לא הצליחה או שהבעיה בטחור אחר ועלי להגיע למיון ??? מתחננת לתשובה מהירה , אני בלחץ אטומי... תודה שרה

שרה שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. בוודאי שלא אתן לך כאן שום הנחיה שסותרת את הנחיית הרופא שטיפל בך ומכיר את פרטי המקרה. בכל מקרה, חשוב מאד להמנע ממאמץ בעת היציאה, להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום ברצוני לדעת, האם ניתן לקיים יחסי מין אנאליים אם סבלתי בעבר מפיסורה? בתודה עדי

עדי שלום, אם הפיסורה נרפאה לחלוטין לא נראה לי שיש סיבה טובה להמנע ממין אנאלי, בעדינות ובזהירות ועם סיכוך מתאים, ואם יש כאב כלשהו להפסיק מיידית.

ד"ר שלום אני סובלת כשבוע מטחורים, שיוצאים החוצה רק אחרי פעילות מעיים (מעין גוש כזה בדופן פי הטבעת) ואז הם "נעלמים".לפני כשנה סבלתי מטחורים חיצוניים אשר רופאו בעזרת משחת ניפידיפין. גם עכשיו אני משתמשת במשחה זו (קיבלתי את המרשם מרופאת המשפחה). ראוי לציין שאני לא סודבלת מכאב או דימום לפי חומר שקראתי, יש סיכוי שמדובר בפיסורה ולא בטחורים. האם הדבר בר חלוף, ואם יש צורך באבחון נוסף ע"י פרוקטולוג? ובנוסף, האם יש קשר בין הופעת טחורים/פיסורה לבין מין אנאלי (במצב בריאותי תקין, אני מקיימת מין אנאלי עם בן זוגי אחת לשבוע) בתודה רונית

רונית שלום, לצערי איני יכול, ולא יהיה אחראי מצידי, לתת אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון ניתן לומר, שפיסורה לרוב מלווה בכאב ניכר, וטחורים פעמים רבות מתאפיינים בצניחת רקמה דרך פי הטבעת בעת או לאחר יציאה. טחורים לרוב לא נגרמים על ידי מין אנאלי, פיסורה לפעמים כן. 2 הבעיות הנ"ל הן בעיקרן בעיות של איכות חיים, ולכן אם את רוצה לטפל בהן על מנת לשפר את איכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום, אני בת 32 וסובלת מטחורים מזה כ- 15 שנים. בשנים הראשונות הוצע לי לבצע טיפול של קשירה, אך פחדתי ולא ביצעתי את הטיפול. בשנים האחרונות, הופנתי לניתוח אך בשל החשש הכבד מפני הכאבים שלאחר הניתוח החלטתי לוותר ולהמשיך לסבול. כיום אני מתגוררת בחו"ל, בארה"ב. לפני חודש התחיל התקף נוראי של טחורים, להערכתי דרגה 4, כיוון שמדובר בטחורים נפוחים, וממה שראיתי יש יותר מטחור אחד, בגודל של 4-5 זיתים). הטחורים לא נכנסו פנימה (וגם לא הצלחתי להכניס אותם) במשך חודש שלם. כמובן שהסבל נוראי. כתוצאה הבעיה אני כמעט חודש לא זזה מהבית ולא מצליחה לתפקד בכלל. נבדקתי בבית חולים וקיבלתי אנטיביוטיקה, משחה עם סטרואידים, משככי כאבים ומרכך צואה. כל זה לא עזר. רק היום חל שיפור. עדיין כואב, חלק גדול מהטחורים עדיין בחוץ, אבל הכאב נסבל. כרגע אני מבינה שאין לי ברירה ואני חייבת לטפל בעניין באופן פרטי שכן אין לי ביטוח רפואי מתאים. יצרתי קשר עם מרפאה שמטפלת בבעיה. עדיין לא נבדקתי כי מדובר ב- 5 שעות נסיעה למרפאה. משיחה טלפונית הבנתי שמבצעים במרפאה כמה סוגים של טיפולים כגון הזרקה, סטפלר ועוד טיפול שלא הבנתי את שמו. החשש הגדול שלי הוא בעיקר חוסר יכולת להבין את השפה ולכן אינני יכולה להבין לעומק האם מהו הטיפול שמתאים למצבי הרפואי ומהם הסיכונים ו/או הסיבוכים הכרוכים בכל אחד מן הטיפולים. אצין כי אני סובלת גם מגרד, היה גם פיסורה (אינני יודעת אם יש כיום) ומעולם לא סבלתי מדימומים באופן משמעותי (אתמול היה דימום קל מלווה בהפרשה מוזרה). מצטערת על האורך, אבל אני במצוקה נוראית וחייבת להבין מהו הטיפול שלדעתך ועל פי התיאור שלי הכי מתאים למצב שלי. תודה מראש. שיר

שיר שלום אכן ישנה קשת של טיפולים לטיפול בטחורים, ויש להתאים את הטיפול המתאים לצרכי המטופל, אך לצערי אין באפשרותי ולא יהיה אחראי מצידי לתת יעוץ פרטני לגבי סוג הפעולות המתאים לך ללא בדיקה. מידע כללי על אפשרויות הטיפול מצורף. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

האם בקע בסרעפת יכול לגרום לצניחת רחם?

לא

נאמר לי ש-J פאוץ' הוא 20 סנטימטר זה גודל סטנדרטי. הכוונה שהוא עשוי מ20 סנטימטר של מעי דק או בקירוב ל40 סנטימטר שמקופלים על עצמם. תודה.

אבי שלום, בהנחה שאתה נדבר על J פאוץ' של מעי דק, הוא לרוב עשוי מכ 15-18 ס"מ של מעי דק סופי המקופלים על ה 15-18 ס"מ שבדיון לפניהם, כאשר המחיצה בין 2 הלולאות האלה מופרדת ויוצרת חלל אחד, שיכול להכיל כמות מסויימת של תוכן מעי.

לפני שבוע עברתי ניתוח סינוס פילונידלי בבית חולים השרון בפ"ת והוציאו לי את השערה ההפוכה והשאירו לי חתך ולא תפרו אמרו לי שזה תוך שבועיים\שבוע יסגר עם 3 שטיפות ביום . 1.זה הגיוניי שחתך גדול כזה יסגר לבד?????? 2.גם האם יש איזשהוא דבר שאני יכול כדי לעזור לחתך ליד הטוסיק להסגר יותר מהר???? 3.ולמה כל הזמן יוצא לי כזה מיץ מוזר?????

אורן שלום, ישנן מספר שיטות ניתוחיות לתיקון סינוס פילונידאלי, ואיני יודע איזו פעולה עברת. כעקרון, בחלק מהשיטות משאירים את הפצע פתוח, ולרוב הפצע נרפא בהדרגה עם מספר שטיפות והחלפת תחבושות ביום. עד לסגירתו יש לרוב הפרשה מסויימת.

היתה כתבה בעיתון זמנים בריאים לפני כשבועיים שלושה לגבי הטיפול באי שליטה .לצערי איבדתי את הכתבה ואני מעוניין לעשות את הניתוחון הזה. איך אני מגיעה לחברה הזו או לרופאים שעושים את הפעולה הזו שכרגע לא מוכרת ע"י קופ"ח נ.ב אני חולה קרון לאחר מס ניתוחים ומשנת 97 עם הבעיה בסוגרים שמגבילה אותי מאוד..תודה מראש

לצערי, עקב עיסוקי הרבים, איני קורא זמנים בריאים לעיתים קרובות, ואיני יודע על איזו פעולה מדובר. ישנם כיום חידושים רבים בתחום זה, וניתן ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

שלום, התחלתי לקיים יחסי מין אנאלים לפני כ5 שנים, ומעולם לא היו בעיות מכל סוג שהוא. יש לי בן זוג מזה שישה חודשים והתחלנו לקיים יחסי מין אנאלים לפני כ 4 חודשים. עד לפני כחודש לא הייתה שום בעיה, לפני שבוע התחלתי להרגיש כאבים לאחר קיום יחסי המין. ובפעם האחרונה קצת דיממתי. לפי מה שקראתי וראיתי אני די בטוחה שיש לי טחורים פנימיים. מה אני אמורה לעשות? האם זה יכול לעבור מעצמו במידה ולא אקיים יחסי מין אנאלים לתקופה מסוימת? האם צריך ללכת לרופא? האם זה יכול להחמיר מעצמו? זה לא כואב לי במשך היום אבל זה מאוד מלחיץ אותי שזה תמיד ישאר שם ויחמיר, וגם מהעובדה שלא אוכל לקיים יותר יחסי מין אנאלים.

שלום רב, התלונות שאת מתארת לא אופייניות לטחורים פנימים, אך יכולים להתאים לקרעים קלים בתעלת פי הטבעת, שיכולים להגרם ממגוון סיבות, כולל מין אנאלי. מומלץ לתת למקום להחלים מעט כולל מנוחה זמנית ממין אנאלי וריכוך יציאות, ולאחר ההחלמה לנסות להגן על המקום בעת מין אנאלי על ידי נוזלי סיכוך. באם הבעיה מתמידה,מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, לפני כעשר שנים עברתי, עקב פיסורה חריפה, ניתוח להרחבת פי הטבעת - ע"י הוצאת השריר הפנימי של פי הטבעת. לפני קצת יותר משנה החלו להופיע הפרשות, מה שאומר שבאופן כמעט תדיר התחתון רטוב באיזור הזה. לא טפלתי בזה מאז שהתחיל כי היינו בטיפולי פוריות (להם נתתי את כל כוחי ולא רציתי לפתוח ב"חזית" רפואית נוספת), שהובילו להריון ולהיותי אמא (ילדתי, אגב, בקיסרי - עקב חשש שיהיו חתכים לפי הטבעת, כי כאמור יש לי רק שריר אחד שם, וכפי שציינתי גם ככה הוא לא במיטבו). שאלתי אליך - האם יש משהו לעשות בנושא? איזה שהוא טיפול שיכול להעלים/להפחית את ההפרשות האלו? מיותר לציין שתופעת הלוואי הזו לא נעימה כלל. אם יש טיפול - האם מדובר בהליך כירורגי, או שמתחילים קודם עם דברים אחרים, קלים יותר? תודה ויום טוב.

בכדי שתהיה לך תמונה מלאה על המצב. שכחתי לציין בהודעה הקודמת (ראה הודעה מעל) שלהפרשות אין צבע, אך מן הסתם יש להן ריח מאוד לא נעים. שוב - המון תודה מראש על הסבלנות להשיב.

הדס שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הפרשות באיזור פי הטבעת יכולות להגרם על ידי סיבות שונות, אחת מהן היא ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת. בהנחה שזו אכן הסיבה ( ומומלץ להבדק לשלול סיבות אחרות), יש כיום מגוון של טיפולים שנועדו לשפר את יכולת השליטה, חלקם לא ניתוחיים (כגון ביופידבק), חלקם פולשניים אך לא ממש "ניתוחיים" (כגון הזרקת חומרים מעבים לרקמה סביב פי הטבעת), וחלקם ניתוחיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

אני כמה שבועות אחרי ניתוח סטומה,הבטן נפוחה וקשה בצד של הסטומה,האם זה תקין שחצי בטן תהיה קשה ונפוחה?מתי זה עובר אם בכלל

דני שלום, קשה לי לדעת אם המצב שאתה מתאר תקין או לא מבלי לדעת איזה סטומה עשו לך, מתי ולמה, ובלי בדיקה. אם יש לך ספק לגבי תקינות הסטומה, ממליץ לפנות לכירורג המנתח לבדיקה

ד"ר זמורה שלום, יש לי איליוסטומי קבועה מזה 3 שנים (כוליטיס) טופלתי באיכילוב וניתוח אחרון אצל פרופ' כהן בקנדה לכריתת פאוץ' דולף בדצמבר 2008 לאחר שחזרתי החלה לי רטרקשן של הסטומה והיום הפטמה של הסטומה בגובה פני העור ולפעמים יורדת נמוך מזה. חשבתי שאוכל להתמודד עם ציוד מתאים אבל היא כל הזמן נוזלת ואיכות החיים שלי נפגעה בצורה נוראית. העניין הוא ש ב-18 לאוקטובר אני מתחתנת ואני רוצה לתקן את העניין באופן פרטי לפני החתונה (עם זמן מספק להחלמה). האם יש לי מספיק זמן? האם אוכל להגיע אליך בדחיפות? תודה רותי

רותי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מזל טוב לחתונתך הקרובה. האילאוסטומי שלך היא חלק חשוב מאיכות החיים שלך, ולכן לדעתי אסור להתפשר על אילאוסטומי טובה, גם אם זה מצריך ניתוח. צריך לקחת בחשבון שניתוח כזה אפשר לנסות לבצע בחתך סביב הסטומה, אולם צריכים להיות ערוכים לאפשרות לפתיחת בטן (שכבר עברה כמה ניתוחים מורכבים), על מנת לשחרר את המעי כראוי לצורך סטומה טובה. לגבי הפרטים הטכניים, סביר שניתן לקבל אותך במרפאה השבוע (לפרטים אנא לחצי על שמי או תמונתי למעלה). תוכלי גם ליצור קשר במייל [email protected]

לאחרונה עשיתי בדיקת קולונוסקופיה התוצאה הייתה: "ללא ממצא פתולוגי, אך יש melanosis coli בולט על רקע של שימוש כרוני במשלשלים". אני לוקחת משלשלים עקב בעיות טחורים קשות ועצירות כרונית. שאלתי: איך אפשר להפטר מהעצירות הכרונית והאם בעקבות הפסקת לקיחת משלשלים (אני משתמשת בעיכולקס) ה-melanosis coli יעלם (עלי לציין שבאינטרנט התמונה של ה-melanosis coli נראית לי מפחידה) או שאפשר לחיות עם זה בלי חשש מהתפתחות בעיות נוספות בעתיד.

אסתי שלום, מלנוזיס קולי הוא שינוי התתרחש ברירית המעי על רקע שימוש כרוני במשלשלים, ולמרות שהוא נראה מפחיד בתמונות, המלנוזיס עצמו, אשר אינו הפיך, אינו גורם לנזק כלשהו. יחד עם זאת, מומלץ לברר את סיבת העצירות ולנסות להפסיק בהדרגה את השימוש במשלשלים, שכן עצירות כרונית יכולה לגרום לעיתים לנזקים לתפקוד רצפת האגן, ושימוש במשלשלים גורם לתלות של המעי במשלשלים אלו. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום רב, לבתי בת ה-12 קורה אחת לכמה חודשים, במיוחד במקרה של בתרגשות שבורחת לה צואה בלי שהיא מרגישה, לא בכמות גדולה אך לא מעטה. האם זה נורמלי? יש קשר להתרגשות? תודה מראש

זיוה שלום למיטב ידיעתי, הפרעות שליטה בגיל זה הן ברובן התנהגותיות ולא נובעות מחוסר יכולת שליטה פיזית, אך אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בשגרת יומי בילדים בגיל זה. ממליץ לפנות בשאלה לפורום כירורגית ילדים או גסטרו ילדים.

האם התוצאות אצל אנשים שעברו ניתוח לפרוסקופי טובות יותר מבחינת פאוצי'טיס וכמות היציאות מאנשים שעברו את אותו הניתוח רק בצורה רגילה? אני מניח שכל מקרה שונה , אבל יש סטטיסטיקה מסויימת? תודה.

אבי שלום, בניתוח פאוץ' לפרוסקופי מבצעים מבפנים בדיוק אותו ניתוח כמו בניתוח פתוח, ולכן אין הבדל ניכר בתוצאה התפקודית או בסיכון לפאוצ'יטיס לאחר הניתוח. ניתוח לפרוסקופי הוא יותר קוסמטי, ההתאוששות ממנו לרוב מעט יותר קצרה, ואולי יש לטווח ארוך פחות סיבוכים כגון חסימות מעי והדבקויות ובקעים בצלקת הניתוחית, אך מדובר בניתוח הדורש מיומנות טכנית גבוהה מאד ונסיון רב בניתוחי מעי לפרוסקופיים, בנוסף למיומנות ונסיון בניתוחי פאוץ'. מורכבות הניתוח הלפרוסקופי יכולה לעיתים לגרום לסיבוכים ספציפיים לטכניקה זו, ולכן בסך הכל ניתן לומר ששיעור הסיבוכים אינו שונה באופן ניכר.

ד"ר זמורה תודה על התגובה המהירה! עשו לי ניתוח רגיל בגלל שהיה לי IC , ולא היו בטוחים אם זה קרוהן או UC. זאת סיבה מוצדקת לא לעשות בצורה לפרוסקופית? כי במקרה הזה פחות נעים לעשות את הניתוח ועוד ב3 שלבים. תודה.

משנה אובחן אצלי פיסורה קטנה. הכאב בפי הטבעת מופיע בחזרה פעם בחודש. במשך החודש הכול מתפקד כרגיל אין כאב בכלל והיציאה רגילה ופתאום אחרי כמעט חודש הכאב בפי הטבע חוזר. הכאב נמשך כמעט שבוע ואחר כך נעלם לבד. למה זה חוזר פעם בחודש ולמה זה עובר לבד אפילו בלי להשתשמש במשחת הניפדיפין מה צריך לעשות הרופא אמר שזוהי פיסורה קטנה ולא צריך ניתוח

יוסף שלום, מומלץ להקפיד בקביעות על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. האינדיקציה לניתוח נקבעת בעיקרה על פי מידת סבלך הסובייקטיבי ולא על פי גודלה של הפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני בן 31 ואני אמור סובל מבקע מפשעתי דו צדדי. אני מודע לסכנות שיש בעיכוב התיקון (בקע כלוא וכו'). לאחרונה שמתי לב כי אני מרגיש את המעיים (???) בתוך שק האשכים (בליטה בתוך השק בגודל של 2-3 ס"מ). לאחר כמה זמן זה מסתדר וכנראה המעיים חוזרים לחלל הבטן. רציתי לדעת האם זה מסוכן או שזו אחת התופעות שמלוות בקע מפשעתי? תודה, ניר

יובל שלום, התופעה שאתה מתאר אינה חריגה באנשים הסובלים מבקע מפשעתי. במידה שתווצר כליאה של הבקע (תופעה ששכיחותה נמוכה אך קיימת), שיכולה להתבטא בכאב מקומי עז ונפיחות שאינה חוזרת לחלל הבטן, יש לפנות בדחיפות לחדר המיון. מעבר לסיכון זה, תיקון הבקע המפשעתי נועד בעיקר לשפר את איכות החיים, וכשזה מספיק יפריע לך החיים, אתה מוזמן לתקנו.

לפני שלושה ימים קיבלתי מהרופא בנוסף לנרות ומשחה שמן פראפין להקלה ביציאות אחרי שמרוב חרדות מהכאבים(יצאו לי טחורים) לא הייתי מסוגלת ללכת לשירותים שלושה ימים. היום כבר הכל הסתדר, אני עדיין בחרדות שאם אפסיק את השמן אז שוב יחזרו הכאבים, אבל מצד שני קראתי שהחומרים המשלשלים עלולים להחמיר את המצב של הטחורים (לא ברור לי כיצד, הרי יש להם כביכול זמן החלמה והתכווצות ללא גירויים חיצוניים). בכל מקרה הרופא לא ציין מתי להפסיק עם השמן אם בכלל,אני מתלבטת, אם לא אקח את השמן עלולים לחזור הכאבים מצד שני, אני רואה לנכון להפסיקו כבר היום כדי למנוע בעיות גדולות יותר. אשמח לקבל הכוונה בהקדם, תודה.

רותי שלום רב, שמן פראפין אינו חומר משלשל, אלא מרכך יציאות, ומומלץ להמשיך אותו עד שהטחורים נרגעים לחלוטין. אין כל בעיה לקחת שמן פראפין למשך מספר שבועות. לטווח ארוך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

ד"ר זמורה שלום רב - אימי בת 89 בד"כ בריאה ללא סוכר,ללא קולסטרול וללא י.ל.ד עצמאית ללא עזרה. - בחודשים האחרונים התלוננה על דימום מהמעי.בבדיקת קולונוסקופיה התגלה גידול במרחק 20 ס"מ ובגודל 5 ס"מ ממאיר. - בבדיקת CT בטן נראה שלא התפשט פרט למימצא של נודל בריאת ימין בגודל 0.7 ס"מ. - רופא הגסטרו חשב שזה מימצא לא משמעותי והוא מדלקת ריאות בעבר.רופא הכירורג המליץ לעשות ניתוח כריתת סיגמה מחשש לחסימת המעי. - נקבע לה תור לביצוע הניתוח לסוף שבוע זה (6.8.09) בתנאי שתעשה CT חזה. - סכום התוצאות היה:"תהליכים סולידיים בריאה הימנית חשודים לפיזור משני.תפליט פריקרדיאלי מינימלי". - שאלתי באם יש התפשטות של הגידול למקום נוסף האם עדיין כדאי לעשות לה את ניתוח כריתת הסיגמה?במיוחד בהתחשב בגילה. - האם יש אפשרות להקטין את הגוש במעי (ע"י הקרנות או שיטה לפרוסקופית)כך שלא תהיה חסימה,ולתת לה לחיות את שארית חייה ללא הכריתה? -אודה על תשובתך לפני הניתוח.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם אמך אכן עברה את הניתוח היום, אני מקווה שהכל עבר בשלום. אם אכן יש פיזור משני מוכח שלא ניתן לכריתה כירורגית, הצורך כריתת הגידול במעי שנויה כיום במחלוקת. אם הגידול חוסם או כמעט חוסם את חלל המעי, או מדמם באופן ניכר (הזקוק לעירויי דם תכופים), אז מומלץ לכרות אותו. במקרים אחרים, ניתן לכרות אותו, אולם ניתן גם לנסות לטפל בו ללא ניתוח, לדוגמא על ידי הרחבת היצרות עם תומכן (סטנט) המוחדר בקולונוסקופיה.

שלום, כבר כשתנתיים אני סובל מגרד. בחודשים האחרונים מצב הגרד החמיר כך שכמעט כל לילה אני מתעורר עם גרד נוראי!!! השתמשתי במספר רב של משחות שלא ממש עזרו לי, אני שוטף את האזור במים בלבד והמצב לא משתפר. לאחרונה נשלחתי לבדיקות מדגימה שנלקחה מהאיזור ואלו התוצאות שקיבלתי : PUS-BACT ESCHERICHIA COLI 0.00 MIC SENSITIVITY AMPICILLIN <=2 S AUGMENTIN DERIVED S AMPICILLIN\SULB<=2 S AMOXYCILLIN DERIVED S SUPRAN <=0.25 S CIPROGIS <=0.25 S ZINNAT 2 S CEFEPIME <=1 S CEFTRIAXONE DERIVED S GENTAMYCIN <=1 S LEVOFLOXACIN 1 S NORFLOXACIN 1 S OFLOXACIN DERIVED S PIPERACILLIN <=4 S RESPRIM <=20 S TETRACYCLINE <=1 S PUS-BACT STREPTOCOCCUS FAECALIS 0.00 MIC SENSITIVITY AMPICILLIN <=2 S AUGMENTIN DERIVED S AMPICILLIN\SULB DERIVED S DALACIN C >=8 R CECLOR DERIVED R CIPROGIS 1 S CEFTRIAXONE DERIVED R ERYTHRO-RULID >=8 R PENICILLIN G 2 S BACTERIOLOGY : הערה למחלקה האם יש סיבה נראית לעין? תודה זיו

זיו שלום, מדובר בתרבית בה צמחו חיידקים שבדרך כלל מצויים באיזור זה, ולא נראה לי שיש לה משמעות הקשורה לסבלך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום דר', יש לי טחורים, שסבלתי מהם פעם אחת לפני חודשיים למשך שבוע, ועכשיו לעיתים אני מרגישה התכווצויות בלתי רצוניות בשריר בפי הטבעת שיכולות להימשך יום שלם, בכל כמה דקות. כמו התכווצות לאחר פעולת מעיים. מדוע זה קורה? האם יש קשר לטחורים? האם באופן כללי כדאי לכווץ שרירים אלה כפעילות גופנית? תודה מראש, וכל הכבוד על העזרה הרבה בתשובותיך!

סיגל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קשה לי לקבוע מה סיבת ההתכווצויות שאת מתארת, ותלונה זו אינה אפיינית לטחורים. לעיתים מחלות שונות, ואף חולפות, של איזור פי הטבעת יכולות לגרום לשיבוש הסינכרון בפעולת השרירים באיזור זה, ולתלונות כגון אלו. מדובר בבעיות שאינן מסוכנות אך יכולות לפגוע באופן ניכר באיכות החיים. אם אכן יש פגיעה ניכרת באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. אין מניעה לכווץ שרירים אילו במכוון לעיתים תכופות.

שמי אריה ואני בן 36 לאחרונה הובחנתי כסובל מטחורים כ"י כירורג לאחר 3 ימים של כאבים חלה הפחתה ברמת הכאב אך הטחורים החלו לדמם האם ישנה דרך לעצור את הדימום?

אריה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אפשרויות הטיפול העיקריות בטחורים מפורטות למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, יש לי חור קטן כמה סנטימטרים מעל לפי הטבעת, זה מגרד וכואב ויש אדמומיות מסביב. מה זה ואיך מטפלים בזה?

ענבל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים בין היתר לפיסטולה סביב פי הטבעת, או אם הוא נמצא באיזור עצם הזנב, יכול להתאים לסינוס פילונידאלי. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב! לפני שבוע עברתי בדיקה אצל פרוקטולוג (ידנית ואנוסקופיה) עקב טחורים ודימום ביציאות (אסלה מלאה בדם) במשך כשבועיים. דימום בצואה קיים מדי כמה זמן. במשך 24 שעות לאחר הבדיקה וגם מיד אחריה ותוך כדי, התפתלתי מכאבים איומים. האבחנה- טחורים, כשטחור פנימי טופל בזמן הבדיקה ומאז פסקו הדימומים. מאז מצב פי הטבעת השתפר, אולם יש לי כאבים כל הזמן בישבן וברגלים מאחור. האם זה נורמלי? אם כן, תוך כמה זמן זה יעבור? זה ממש מציק הכאב. תו

נעמי שלום, קשה לי לענות לך במדוייק, שכן איני יודע איזה סוג טיפול בטחור בוצע במרפאה. אם בוצעה קשירת טחורים, יתכן כאב למשך מספר ימים. אם אין שיפור, מומלץ לפנות שנית לרופא שביצע את הבדיקה לבדיקה חוזרת.

שלום! לפני כחודש חליתי במחלה פילונידל סינוס. הצטברה לי מוגלה באיזור עצם הזנב, והכירורג ביצע לי ניקוז של המורסה. הוא המליץ על ניתוח, ואני בינתיים מתלבטת, ומחכה לייעוץ מרופא שמטפל בשיטת הניקוב.. (של ד"ר גיפס). התור שלי הוא ב 30/8. כרגע, האזור כבר בכלל לא כואב לי, אני מרגישה כרגיל, ממש כמו לפני שהיה לי את זה. אך קיים שם באיזור עדיין חור. הרופא אמר שהוא ייסתם.. שאלתי היא האם אני יכולה בינתיים להתרחץ בבריכה העירונית או ללכת לים? או שמומלץ בינתיים לשמור על המקום כמה שיותר נקי? *ועוד שאלה - אם כעת המצב בסדר גמור, לא עדיף לחכות עם הניתוח רק בפעם הבאה שהפצע יחזור? כי אולי זה כלל לא יקרה? תודה!

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בעיקרון אין מניעה לרחוץ בבריכה ורחצה כזו לא אמורה להזיק לסינוס הפילונידאלי, ככלל ניתן לומר שכאשר יש סינוס פילונידאלי אנו ממליצים לטפל בו בניתוח, ועדיף לעשות זאת דוקא במצב רגוע. זיהומים חוזרים עלולים לגרום לתהליך להיות יותר נרחב, ולהזדקק לניתוח יותר נרחב לתיקונו.

דר זימורה שלום, 1. האם יתכן כאבים ממושכים לאחר סטפלר? 2. האם יתכן היצרות של פי הטבעת? 3. האם יתכן חוסר נוחות בגלל הסיכות? 4. האם יתכן חזרה של הטחורים לאחר זמן מה? 5. האם סטפלר עדיף על דופלר בטחורים בדרגה 3-4? תודה

עליזה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כל הסיבוכים שתארת יכולים לקרות לאחר ניתוח PPH לטיפול בטחורים עם סטייפלר, אולם סיבוכים אלו נדירים ושכיחותם נמוכה. ככלל, ככל שהניתוח "אגרסיבי" יותר, ההחלמה קשה יותר, שיעור הסיבוכים יכול להיות גבוה יותר, ושיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר. לכן, ההתאוששות מניתוח PPH לרוב מהירה וקלה יותר מאשר בכריתת טחורים, וגם הסיכוי לחזרת טחורים בטווח הארוך מעט גבוה יותר. שיעור הסיבוכים בשני ניתוחים אלו דומה. HAL דופלר כרוך בהחלמה מהירה יותר ושיעור סיבוכים נמוך יותר משתי האפשרויות שצוינו לעיל, אולם שיעור חזרת הטחורים לטווח ארוך גבוה יותר. מה עדיף? אין על זה תשובה רפואית נכונה ולא נכונה, וכל אחד צריך (בעזרת הרופא המטפל) לבחור מה שמתאים לו. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ילדתי לפני 3 שבועות, כתוצאה מהלידה יצאו לי טחורים חיצוניים, לפי עצות סבתא "דחפתי" אותם בחזרה, זה עזר והם נעלמו. אחרי מספר ימים התחלתי לסבול מכאבים איומים בזמן היציאות (ומעט גם אחריהם) ודימומים. קראתי בפורומים שונים כי לא תמיד מומלץ להשתמש בחומרים שונים, ומומלץ לשנות תזונה. האם הדימומים והכאבים הם תוצאת "הדחיפה"? מה מומלץ לעשות ?

שושי שלום, ראשית מזל טוב על הלידה והתנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות של כאבים כפי שאת מתארת יכולים להגרם על ידי מספר סיבות, כגון פיסורה או טחורים עם קרישי דם, וכלל לא בטוח שזה קשור לעובדה שדחפת את הטחורים פנימה (הרי סבתא תמיד צודקת). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם בכל זאת אין הטבה והסבל ניכר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

רציתי לשאול האם יש לך מידע לגבי ניתוחי TME רקטליים והאם ידוע לך על מקום בו מבצעים את הניתוחים הללו ועל רופא ממולץ אם יש. תודה

טל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח TME הוא הניתוח הסטנדרטי והמקובל כיום לטיפול בסרטן של הרקטום האמצעי והנמוך, ולכן להערכתי כל הכירורגים הקולורקטאליים בישראל מבצעים היום ניתוח זה, ולכל הכירורגים הקולורקטאליים במרכזים הגדולים יש נסיון רב בניתוח זה. אין פורום זה נוהג להמליץ שמית על כירורג זה או אחר.

במהלך שש השנים האחרונות עברתי פעמיים ניתוח הרחבה עקב פיסורה. כעת אני סובלת שוב. האם מומלץ לעבור את הניתוח שוב? היש טיפול אחר? רכשתי באופן עצמאי משחה ונרות פרוקטו אובליפיכה וכמו כן התחלתי להשתמש בשמן קיק, אך ללא הועיל. איני סובלת מעצירויות.

חגית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הנרות והמשחה שציינת אינן חלק מהטיפול המקובל בפיסורה במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. אפשרויות הטיפול העיקריות מפורטות למטה. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, אני בת 58, בריאה.זה זמן, בעת מתן יציאה, אני צריכה להתאמץ, ובסוף יש שרידי דם על נייר הטואלט. זה היה קורה לפעמים, אולם באחרונה, זה נעשה קבוע, עם כל יציאה אותה תוצאה. אני מבינה שהגיעה העת לראות רופא. האם משך הזמן הרב, שחלף מאז החלה התופעה עשוי לגרום לסיבוך, או לרמוז למשהו מפחיד יותר, מטחורים ? תודה, מרים

מרים שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דימום טרי מפי הטבעת יכול בהחלט להגרם מבעיות שונות של פי הטבעת, כגון טחורים, אך יכול לעיתים גם להגרם עקב בעיות של המעי הגס, ולא ניתן להקיש מצורת הדימום על מקורו. לכן, מומלץ לבצע בדיקה של המעי הגס (כגון קולונוסקופיה). במקביל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.אם לאחר קולונוסקופיה תקינה נמשך דמם הגורם לסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

תודה רבה על התגובה, בכל עת היא נחוצה. הרגעת אותי ד"ר. תבורך, מרים.

לבני בן ה- 22 יש חור בעצם הזנב. סינוס פילונידאלי. ברצוני לדעת האם כל סינוס פילונידאלי נגמר בניתוח או אם שומרים על הגיינה זה לא יכול להזדהם. האם יכול להיות מצב שהסינוס הזה קצת כאב לאחר מכן עבר. האם צריך לעשות משהו בינתיים. בני היה אצל רופא שאמר לו שבינתיים אין מה לעשות. להשאיר את זה כך ושאם יזדהם המצב הוא יתן לו אנטיביוטיקה. האם זה בסדר או שבכל מקרה גם כשאין כלום וזה רק חור צריך ללכת על ניתוח ?!תודה רבה.

רות שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל ניתן לומר שכאשר יש סינוס פילונידאלי אנו ממליצים לטפל בו בניתוח, ועדיף לעשות זאת דוקא במצב רגוע. זיהומים חוזרים עלולים לגרום לתהליך להיות יותר נרחב, ולהזדקק לניתוח יותר נרחב לתיקונו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות