פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום אני בחורה בת 26 אתמול גיליתי דם בעת מתן הצואה- הדם אינו בצואה אלא בשירותים מסביב והדימום מועט. אינני סובלת מכאבים כלל. מאוחר יותר בעת מתן צואה הדימום נעלם לגמרי ולקראת הערב הדימום התחזק. היום בבוקר חזרה התופעה שוב בבוקר סבלתי מדימום קל בצהריים הדימום נעלם ובערב הופיע דימום קל. אני סובלת מבטן רגישה(עציריות ושלשולים מפעם לפעם) ואינני סובלת מכאבים כלל... רציתי לשאול האם יש סיבה לדאגה? מזה יכול להיות? האם זה יכול להיות קשור לגלולות למניעת הריון שאני לוקחת? האם ניתן לקיים יחסים ללא הפרעה? וביקצור מה עליי לעשות? אשמח לעזרה... דקל

דקל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים ועוד. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, הסיכוי להתפתחות סרטן המעי הגס בגיל ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, אך ככלל הסיכוי שהדמם נובע מבעיה מסוכנת כגון דיגול חלילה בגיל 28 ללא סיפור משפחתי של סרטן מעי גס בגיל צעיר נמוך מאד מאד, והסיכוי שתלונותיך נובעות מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה מבעיה שפירה כלשהי גבוהים בהרבה. איני רואה מניעה לקיום יחסי מין עקב הדמם, ואם הדמם ימשך ויפריע לאיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול

ילדתי לפני 3 חודשים, ויש לי דימום וכאב חזק בימים האחרונים בזמן הוצאת צואה. לאיזה רופא עליי לפנות ע"מ לבדוק את העניין, רופא משפחה או ישירות לפרוטולוג? קניתי בינתיים פרוקטו-גליבנול ורציתי לדעת איך יודעים אם מדובר בטחורים פנימיים או חיצוניים, ואם אלו פנימיים- עד כמה צריך להחדיר את המכשיר לפי הטבעת? תודה מראש.

ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים חיצוניים, טחורים פנימיים, פיסורה, ועוד. טחורים חיצוניים בד"כ מתבטאים גם בנפיחות רקמתית באיזור פי הטבעת. מומלץ לפנות ישירות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

המליצו לי על אלו ורה לשתיה עבור פעילות תקינה של מערכת העיכול האם ידוע לך על יתרונות של האלו ורה לשתיה? בן 35 ,אני סובל מדמם קל כל כמה חודשים

שלום רב, הטיפול שאתה מציין אינו חלק מהטיפולים הקונבנציונאליים ברפואה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ופעולת מעי תקינה בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

בני בן השנתיים וחצי,ינק עד גיל שנה וחצי ,לא אהב לאכול מאכלים שונים,היה מפתח אבני צואה מידי יום,וראיתי לאחר שהיה עושה את צרכיו (שהיה כרוך בכאב ואף בדימום)את הצניחה של המעי.אני במעקב אצל רופא גסטרואנטרולוג והחלנו באבקת נורמלקס, ואכן היציאות יותר רכות , אך עדיין יש צניחה קטנה של המעי.יש לציין שהילד אוכל יותר טוב ובהתיייעצות עם הרופא החלנו בגמילה מיחתולים.בתוכנית לחכות עוד חודשיים עם טיפול בנורמלקס (שכבר מקבל אותו כחודשיים וחצי),ואם עדיין יש צניחה הוא רוצה לעשות לו בדיקה ולשלול פוליפ,ואם יצטרך אף לנתח. אני מאוד מדואגת,ורציתי לקבל יותר פרטים על ניתוח שכזה .אשמח לקבל פרטים . תודה סוזן

סוזן שלום, אני מבין את דאגתך, אך אינני כירורג ילדים ואיני מטפל בילדים בגיל זה בשגרת יומי. מומלץ לפנות לכירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני כחודשיים לאחר ניתוח פיסטולוטומיה. הכל עבר בשלום, אך עדיין פצע קטן שלא נרפא. האם אפשרי ללכת לבריכה או לים? או שזה עלול לגרום לזיהום כלשהוא? בתודה מראש, תמר

תמר שלום, מבחינת הבריאות שלך אין כל מניעה לרחוץ בבריכה, אולם איני בטוח שהיית רוצה שאחרים יתרחצו בבריכה עם פצעים פתוחים. לגבי רחצה בים, מים מלוחים עלולים לגרום לתחושת שריפה מקומית, אולם אין בהם נזק. מומלץ להשמר מכניסה של חול ים לפצע.

שלום רב קצת לפני 30, שמתי לב לתופעה חדשה אצלי (כמה חודשים), בטן נפוחה! (בייחוד לאחר אוכל, אפילו משהו מאוד קטן), אני בחור די פעיל; הליכותת ואופניים אבל נראה לאחרונה, שהמצב הולך ומתעצם (כמה פעילות שאני לא עושה, שום דבר לא משתנה ואפילו נראה כאילו הולך ומחמיר, מבנה גופי בנוני, (אי אפשר לומר שאני שמן, אבל אולי עכשיו עכב הנפיחות אולי כן, והולך ונהיה יותר גרוע). חשוב לציין שלא שניתי משהו מבחינת תצרוכת וארוחות. עובד עצות ודיי מוטרד, מה כדי לנסות לעשות ואולי גם לבדוק? תודה מקרב לב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אמיר שלום, תלונותיך יכולות להחשיד להפרעה תפקודית כלשהי של מערכת העיכול, ולכן מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום בן 37. עקב כאבי בטן ממושכים בצעתי קולונוסקופיה. היה ממצא של פוליפ ססילי 3 ממ בקרקעית הצקום. בנוסף פוליפ בעומק 25 סמ בסיגמה , על גבעול קצר 10 ממ שהתפרק לפירורים בזמן הוצאתו לפתולוגיה. שני הפוליפים כאמור נכרתו. לאחרונה קיבלתי את תוצאת הביופסיה שבה נכתב על שני הפוליפים: TUBULAR ADENOMAS LOW GRADE DYSPLASIA. הבנתי שמדובר במשהו טרום סרטני. יש לי מספר שאלות: 1. תוך כמה זמן היה יכול להיתפתח סרטן ? 2. מה הסיכוי להתפתחות סרטן מסוג זה של פוליפים? 3. מתי מומלץ לבצע בדיקה חוזרת? 4 .באיזה גיל ילדיי יצטרכו לבצע בדיקה זו (האם זה גנטי בכלל)? האם דרוש מעקב גסטרו או אונקולוג? דרך אגב הוריי בני 65 ולא ידוע על סרטן מעי תודה על העזרה

1. אין לדעת אם אצלך היה מתפתח סרטן כתוצאה מפוליפים אלו או לא, אבל ככלל פוליפים כאלה יכולים להתפתח לסטרן המעי הגס בתהליך שלרוב נמשך שנים. 2. קשה כאמור לחזות את הסיכוי לפתח סרטן מפוליפים אלו. לפוליפ בגודל 3 ממ סיכוי קטן להפוך לממאיר, ולפוליפ של 1 ס"מ הסיכון רב יותר. בכל מקרה זה כבר לא משנה, כי הם כבר בחוץ. 3. אין קונצנזוס בשאלה מתי לבצע בדיקה חוזרת. להערכתי כדאי לחזור על הבדיקה בטווח של כ 3 שנים 4. הממצא הנ"ל לא נחשב לסרטן המעי הגס, ולכן ילדיך הם בסיכון ממוצע. אנו ממליצים להתחיל סקירה קולונוסקופית מגיל 50, למרות שזו לא המלצת המדינה, ובדיקת סקירה אינה בסל הבריאות. 5. אין כל צורך במעקב אונקולוג. מעקב גסטרואנטרולוג מספק.

אהממ בערך 10 שנים שיש שאני שם לב שאחרי יציאה על הנייר יש מעט דם.. ממש בקטנה פעם אחת בלבד אני זוכר שבאמת היה לי מן כאב מוזר והיה קצת יותר דם, אבל סה"כ אין לי שם כאבים וכמו שאמרתי זה למעלה מ10 שנים אז אולי אני גם קצת רגיל בנוסף נראה כאילו יש לי באיזור עצם הזנב מן חור כזה.. אולי זה קשור? וגםם ביצעתי בדיקה של דם סמוי.. גם בערך לפני 10 שנים שיצא חיובי ומאז לא אמרו לי על זה כלום.. אני מעוניין לשמוע דעה לך איך שזה נשמע לך? תודה מראש..

שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, סביר דמם מפי הטבעת שאינו משתנה זה 10 שנים יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, טחורים פנימיים עוד, וסביר שאם הדמם נמשך ללא שינוי מהותי תקופה כזו הוא אינו נגרם מגידול חלילה, אבל כאמור אין באפשרותנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט. לגבי הממצא בעצם השנב, הוא יכול להחשיד לסינוס פילונידאלי, וקשה לקבוע ללא בדיקה אם הוא יכול להיות קשור להפרשה דמית כזו או אחרת. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אתה חושב שיכול להיות קשר בין הממצא הזה של דימום כזה לתרומובציטוזיס?

שני רופאים כירוגים אמרו לי שאינם יודעים מה זו השלפוחית שיש לי בכניסה לפי הטבעת. לא הפנו אותי לבדיקה מסויימת למרות שלא ידעו לומא לי במה מדובר. מה זה יכול להיות ואיזו בדיקה כדי לעשות?

יעל שלום רב, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בן 52 אחרי 2 אישפוזים תוך 3 חודשים אחרונים עקב כאבי בטן חזקים ,בבדיקת רנטגן וסי.טי התגלתה לי דלקת דברטקוליטיס,אושפזתי כאמור וקבלתי אנטביוטיקה דרך הוריד. נשלחתי לבצע קולונוסקופיה ולהן התוצאות: בבדיקה זו הרופא אמר שהוא לא רואה עדות לדברטקוליטיס, וב סי.טי היתה עדות לסעיפים רבים יחסית במעי הגס צד שמאל בבקשה נא לפענח לי את התשובה של הקולונוסקופיה ,וגם רצתי לשאול איך יש סטירה כזאת בין שני הבדיקות _ס.טי וקולונוסקופיה) תוthere was nothing precluding colonoccopy on history or physical examination lnformed consent was obtained with the benefits risks and alternatives for the procedure explained .the patient tolerated the procedure well .the pulse rate remaied normal through out the procedure .oxygen saturation not less than 100% was also noted oxygen was delivered at 5 litres per minute by nasal cannula. the bowel preparation with meroken was good the instrument was inserted to the cecum the cecum was identified by the ileo-cecal velve' the appendiceal orificw transillumination and the tri-radiate cecal fold to the place pf inserition the bowel was normal diagnosis normal colonoscopy final disposition return to primary physican תודה מראש!

שלום רב, קולונוסקופיה בהחלט יכולה לעיתים לא לראות סעיפים קטנים שקיימים, ואם התהליך הדלקתי כבר נרפא, הקולונוסקופיה יכולה להראות תקינה. מטרת הקולונוסקופיה לאחר התקפי דיברטיקוליטיס היא בעיקר לודא שלא מדובר בגידול חלילה שיכול גם הוא לגרום לדלקת מקומית, ומבחינה זו הבדיקה ברוך השם תקינה. בעבר היה נהוג להציע ניתוח לכריתת המקטע בו היו דלקות לאחר 2 אירועים של דלקת, אולם בשנים האחרונות הגישה היא יותר סלקטיבית, ואנו בוחנים כל מקרה לגופו. מעט מידע כללי בנושא מחלת סעיפים של המעי: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. מהם הסימפטומים? רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כיצד מטפלים במחלת סעיפים? כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע לעיתים כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לניתוח דחוף ולסטומה זמנית. בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

שלום רב, אני גרה באיטליה ומזה כשבועיים אני מאוד נפוחה התחלתי לקחת פרוביוטיק כשבוע וללא שינוי . אני אוכלת מעט מאוד והורדתי את כל המאכלים שיוצרים גזים ונפיחות ושום דבר לא עוזר נגשתי לבי"ח כאן והרופא טען שאני מאוד נפוחה, עשו לי צילום ובדיקות דם ובצילום הראה שיש לי המון גזים וצואה, יש לציין שיש לי יציאות סדירות כל יום! התחלתי לקחת כדורים נגד גזים כבר 3 ימים עשיתי חוקן נוזלי ונר, אף על פי שיש לי יציאות סדירות בכדי להתרוקן יותר, ויצא רק החומר עם מעט מאוד צואה. אני עדיין נפוחה ומאוד קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות!! אגב בבדיקות דם היו כמה חריגות שאני לא מבינה מה זה אומר?! PO2 - 35.0 mmHg (80.0-100.0) x O2HB - 65.9% (95.0-99.0) x COHB - 6.4% (0.5-2.5) x HHB - 26.8% (1.0-5.0) x (זה יצא מאוד גבוה) SO2 - 71.0% (75.0-99.0) x אשמח אם תוכל לעזור לי מודה לך מאוד! קרן

קרן שלום, בדיקות הדם שציינת נראות לי לא רלוונטיות לתלונותיך, והן בדיקות של גזים בדם, שכנראה נלקחו מדם ורידי (ומאחר שהערכים התקינים מכוילים לדם עורקי, הן מצויינות כחורגות מהנורמה). לגבי תחושת הנפיחות, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הדמם עדיין יפריע לאיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי מקומי לבדיקה.

שלום לפני כ-9 ימים עשיתי ניתוח להוצאת שלושה טחורים גדולים חיצוניים. מאז עדיין קשה לי עם היציאות בשירותים, זה מאוד כואב גם כאשר אני נעזרת בכדור משלשל. לפעמים היציאות מלוות עם דימום ואתמול יצא לי מסתבר קריש דם שני. השאלה היא האם זה חלק מההחלמה והכל מתנהל בסדר או שיש מקום לדאגה? שאלה נוספת אם אפשר: מה טווח ההשפעה של הסירופ אבילאק מהרגע שנוטלים את הסירופ ועד ליציאה והאם יש מרככי קיבה טבעיים שניתן לקחת במקום הכדורים כמו תה מסוים? תודה רבה

שלום רב, ניתוח לכריתת טחורים מתאפיין בתקופת החלמה קשה שיכולה להתבטא בכאב ניכר, בעיקר בעת היציאה, ובדמם לא מאסיבי. היתרון של ניתוח זה הוא שלאחר סיום תקופת ההחלמה התוצאה בד"כ טובה והשיפור באיכות החיים ניכר. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. חומרים משלשלים כגון אבילק פחות מומלצים. אם אין שיפור בטווח של כשבועיים או החמרה כלשהי מציע לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה ויעוץ.

שלום אני חייל חובה. אובחן לי באיזור הישבן בצד ימין (קרוב לפי הטבעת) epidermal cyst . במקום הנ"ל היו לי דלקות חוזרות עם הפרשות מוגלה. האבחנה: " באורך 5 ס"מ גוש קטן תוך עור עם שריטה בקוטבו, הפרשות מפתח נקודתי בקוטבו סרו-סאנגבינותי" קיבלתי המלצה לניתוח כריתה + בדיקת מומחה פרוקטולוג (עדיין לא ביצעתי את בדיקת הפרוקטולוג). השאלה שלי מה אורך ימי ההחלמה לאחר הניתוח? והאם חובה לבצע את הניתוח?

אסתי שלום, מתאורך קשה לי להבין היכן בדיוק ממוקם הממצא ומה גודלו, ומה הסיכוי שיש קשר אנטומי בינו לבין מבנים של מערכת פי הטבעת, ולכן קשה לי לומר מה משמעות הניתוח ומה משך ההחלמה ממנו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

אני סובלת מפיסורה מספר חודשים לאחרונה לאחר טיפול במישחות אני לא סובלת יותר מכאב הבחנתי שקפל עור שהיה על הפיסורה נעלם כמעט לחלוטין האם אני יכולה להיות אופטימית שאולי אולי הפיסורה תעלם לחלוטין בתודה מראש

אינשאללה

דר' זמורה שלום רב, בשנתיים האחרונות אני סובל באופן בא והולך מדימום במהלך יציאות של צואה. הדימום הוא נלווה ולא נמצא בתוך הצואה עצמה. האבחון שקיבלתי הוא של פיסורה וטחורים. הדימום מהפיסורה. השתמתי במשחה שהפסיקה את הדימום לפרק זמן של כמה חודשים ואז הוא התחיל שוב. שוב השתמשתי במשחה וזה סייע לפרק קצוב של מספר חודשים. הדימום החל שוב לאחרונה ובימים האחרונים הוא דימום מסיבי - ממש כשל פצע פתוח. בנוסף אני מרגיש חולשה ועייפות. אודה ואתוודה שזה די מלחיץ אותי. במקביל יש לי כבר פרק זמן של כמה שבועות כאב עמום בבטן העליונה. זו תחושה כזו של כאילו הגוף לא רוצה שאכניס לתוכו שום דבר. עשיתי לא מזמן בדיקת נשיפה - לבירור האם יש לי את החידק שגורם לאולקוס - טרם קיבלתי תשובה בעניין. שאלותיי הן - האם ייתכן ששתי התופעות קשורות? מה היית ממליץ לי לעשות ועד כמה זה דחוף? המון תודה נעם

נעם שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. נדיר שדמם מתעלת פי הטבעת עצמה למשך פרק זמן לא ארוך גורם לחסר דם משמעותי שגורם לחולשה, אבל בשביל לשלול חסר דם ניתן לבצע בקופת חולים ספירת דם (לרוב מתקבלת תשובה בו ביום). רוב הסיכויים שהסבל מאיזור פי הטבעת והכאב העמום בבטן העליונה אינם קשורים זה בזה, אולם באופן נדיר יכולות להיות מחלות שונות הגורמות לשניהם גם יחד. תלונות בפי הטבעת כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה,טחורים, תהליכים זיהומיים שונים בפי הטבעת, ועוד, ולצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

תודה על תשובתך. לאחר בדיקה אצל רופא משפחתי זוהתה פיסורה ולאחר טיפול הדימום אכן הפסיק. לגבי הכאב העמום בבטן העליונה יש לי פגישה עם גסטרו' ביום ראשון הקרוב. אני מודה לך על זמנך נעם

כ- שבועיים לאחר הלידה החל לי גרד בפי הטבעת וכהבור כ3 ימים החל לי כאב ביציאות המלווה בדימום קל ביותר. הכאב החמיר עד שהפך בלתי נסבל. לא הרגשתי טחור במישוש חיצוני כך שככל הנראה מדובר בפנימי. 1.האם יש לפנות לרופא או להמתין להחלמה עצמית עם כלכלה רכה? 2.כיצד זה הגיוני שרק כשבועיים- שלושה אחרי הלידה הטחורים יופיעו ולא מיד לאחריה?

טל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים פיסורה,טחורים, תהליכים זיהומיים שונים בפי הטבעת, ועוד, ולצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה את סובלת. בהחלט מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בן 35 בתקופה האחרונה מידי פעם ולמספר ימים שריר הסוגר הפנימי סוגר מאוד חזק וגורם להרגשה לא נעימה כל היום וכאבים בזמן היציאה מה אפשר לעשות??? תודה

עופר שלום, התופעה שאתה מתאר קיימת אך אינה שכיחה, ולא יהיה אחראי מצידנו לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, אני סובל כבר למעלה משנתיים מפיסורה. הייתי אצל פרוקטולוג כבר מספר פעמים והשתמשתי בניפדיפין מספר פעמים, שעזר עד גבול מסויים.לאחרונה גיליתי את ה"פג לקס" שממש עוזר לריכוך היציאות. כבר לא הייתה לי יציאה קשה שבועות רבים. כמו כן, אני שותה הרבה מים, אוכל הרבה סיבים, פירות וירקות, עושה ספורט, שומר על הגיינה וכו'. חשבתי שברגע שמצאתי סוף סוף פיתרון לריכוך היציאות אוכל סוף סוף להחלים. יש שיפור קל מאד אבל הכאבים ממשיכים ופשוט לא נעלמים. אני פשוט לא מבין למה זה לא מחלים...

אריאל שלום רב. קשה לומר מדוע טיפול מסויים בפיסורה עוזר במידה מספקת אצל מטופל אחד ולא אצל אחר. ריכוך יציאות הוא מרכיב חשוב בטיפול בפיסורה, גם אתם מבוצע טיפול נוסף כלשהו, ואם ריכוך יציאות מיטבי ושימוש קפדני במשחת ניפדיפין לא הביאו להקלה מספקת, ואתה מעוניין לשפר את איכות חייך בנושא זה, מומלץ לשקול שדרוג של הטיפול, כגון טיפול כירורגי או הזרקת בוטוקס. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום, לפני שבוע עברתי ניתוח לפיסורה ועדיין אני סובלת מכאבים לאחר היציאות, האם אני יכולה להמשיך להשתמש במשחת nifedipne? או לחכות שזה יעבור? תודה, מורן

מורן שלום, איני יודע בדיוק איזה סוג ניתוח עברת, אולם ברוב הניתוחים מבוצעת הפרדה של שריר הסוגר הפנימי, ולכן אין טעם להמשיך להשתמש בניפדיפין, שמיועד להרפות שריר זה. אם אין הטבה בטווח של כשבועיים מהניתוח מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

שלום רב, אני סובל מספר שנים מהישנות של טחורים טרומבוטיים. בבדיקה אצל כירורג הוא המליץ לי לעבור ניתוח PPH. ברצוני לשאול כמה שאלות: 1. מה בדיוק תפקידם של הטחורים? האם איזשהוא תיפקוד גופני נפגע עקב הניתוח? 2. האם יש נתונים או מחקרים לגבי חזרה של טחורים לאחר ניתוח PPH? 3. במידה ויש חזרה של טחורים, האם ניתן לחזור שוב על ניתוח PPH או שיש צורך בניתוח אחר? תודה.

שלום רב, הטחורים הם מעיין כריות של כלי דם באיזור פי הטבעת שבמצב תקין אמורות לשפר את האיטום של פי הטבעת. יחד עם זאת, כאשר הטחורים מאבדים את אחיזתם ומיקומם הנכון בפי הטבעת, הם לרוב ממילא לא מבצעים את מלאכתם נאמנה (וגורמים לסימפטומים ולסבל), ולכן ניתוחים לטחוים, ואפילו כריתתם המלאה, לא משפיעים לרוב על יכולת השליטה בפי הטבעת. PPH הוא ניתוח בו למעשה מרימים את הטחורים ומקבעים אותם במיקומם התקין בפי הטבעת, מבלי לכרות אותם עצמם. כל הניתוחים לטחורים נועדו לפתור את הבעיה הנוכחית, ומניעת השנות טחורים בעתיד תלויה בעיקר בהרגלי חיים נכונים כגון הנמעות מעצירות, ממאמץ בעת היציאה, ומישיבה ממושכת בשירותים. יחד שם זאת, ידוע היום כי שיעור ההצלחה של PPH לטווח ארוך מעט נמוך יותר מזה של כריתה מלאה של הטחורים. במידה שיש השנות, הנתונים כיום מצביעים שניתן לבצע PPH פעם נוספת, למרות שמספר החולים שעברו פעולה זו פעמיים מצומצם. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום.רשום בכתבה על טיפול בשיטת אולטאהסאונד.רציתי לדעת היכן אפשר לקבל את הטיפול במכשיר זה המוסבר הנ"ל שמטפל בטחורים בצורה נקודתית.ואילו משחות מלבד המשחה המצויינת הנ"ל עוזרות להקלת הכאב?? תודה רבה

גאיה שלום, איני יודע למה את מתכוונת בדיוק במונח אולטראסאונד. יתכן שאת מתכוונת לטיפול כירורגי שנקרא HAL דופלר (ונקרא גם THD). שיטה זו היא אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. בעיקרון, בעת הפעולה, משתמשים במכשיר הנ"ל על מנת לזהות את כלי הדם המזינים את הטחורים, וקושרים אותם בהכוונת המכשיר. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן את מוזמנת לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. לגבי משחה, איני יודע לאיזו את מתכוונת, אך משחות לטיפול בטחורים נועדו לרוב לאלחוש מקומי להקלת כאב ואי נוחות. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

דוקטור שלוםרב אני סובלת מעצירויות מאוד קשות אם אני לא נעזרת בתה של סנריידר או טיבטי אני לא מצליחה להיכנס לשירותים מזה כמה חודשים אני סובלת מכאבים חזקים בפי הטבעת שמושכים לאיבר המין אם אני לא מצליחה להתרוקן עד הסוף אז הכאבים ממשיכים עד היציאה הבאה אובחנתי כסובלת מטחורים המצב החמיר אחרי הלידות כיום אני עובדת בעבודה פיזית האם יש קשר לזה התזונה שלי נורמלית רציתי לדעת מה פשר הכאבים האלה אשמח לחוות דעת תודה רבה

שרון שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, תלונות כפי שאת מתארת יכולים להחשיד להפרעות בתפקוד מערכת העיכול ושרירי רצפת האגן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

דוקטור עודד זמורה תודה רבה

שלום אתחיל בזה שאני בהריון בטרימסטר הראשון ,והברזל שאותו אני לוקחת עם החומצה הפולית שיבש לי את מערכת העיכול . אני סובלת מטחורים כבר 4ימים ,זה התחיל מאי נוחות והפך לטחור גדול בגודל של זית בערך אשר מעיק מאוד על הפעילות היומיומית מרחתי מתחילה את המשחות הבאות פרוקטוגליבנול ,פרוקטוצורין ותרסיס PROCTOFOAM אך ללא הועיל ,הוא לא קטן ואפילו גדל מיום ליום רופאה נוספת המליצה לי על NIFEDIPINE GEL 2% האם לקנות אותה ? אתמול הגעתי לקצה הסיבולת והחלטתי ללכת לכירוג הוא פתח לי את הטחור וניקז את הקריש דם שהיה שם, בערב הרגשתי כבר מעט הקלה ,הבוקר גיליתי שהגיע חבר חדש ,הוא היה אתמול קטן יותר ולכן התעלמתי ממנו ,אך כמו הטחור הראשון הוא גדל אני לא מעוניינת לעבור שוב חיתוך של הטחור ואני ממש רוצה כבר להיות אחרי הכל אני אציין גם שאני אוכלת בכל הימים האחרונים רק מעדנים מוצרי סובין ושמן פראפין לריכוך ,היציאות בימים אלו הם שלשולים וולא מאמץ ולחיצות מצידי .

דיקלה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. משחת ניפדיפין מתאימה לטיפול בפיסורה, ולא כל כך לטיפול בטחורים. אם אובחנה אצלך פיסורה, אז משחת ניפדיפין יכולה להיות מתאימה, אם לא- אין סיבה להשתמש בה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, פיסורה,ועוד. יחד עם זאת, כאב המלווה בנפיחות כפי שאת מציינת מחשיד בעיקר לטחורים חיצוניים טרומבוטיים (טחורים חיצוניים עם קריש דם בתוכם). טחורים כאלה ניתן לנקז, ועיקר התועלת של ניקוז כזה מופקת אם הוא מבוצע ביומיים- שלשה הראשונים לאחר הופעתו, אך גם אם הוא לא מנוקז, קריש הדם נספג בהדרגה והסבל פוחת, בזמן ממוצע של כשבועיים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות (אך לא צריך להמנע מאוכל רגיל) וניתן לבצע אמבטיות חמימות ונעימות. והרבה סבלנות. אם אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לפני חודש עברתי ניתוח תחורים דרגה3 ופיסורה.עד היום אני סובל מכאבים וקצת דימומים בזמן האחרון. הגעתי לפרופ' נוסף לחוות דעת והוא אמר לי"יש לך פיסורה" האם יכול להיות שהיא "חזרה"או שלא הבחינו בה בניתוח. הוא המליץ להשתמש במשחה nifedipne 0.2% מאחר ולא מומלץ לנתח הרבה את המקום

רני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. צר לי לשמוע על סבלך, אך לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר היטב את פרטי הניתוח שעברת וללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

בעקבות בדיקה אצל כירורג אובחנו אצלי פיסורה בדופן האחורי וטחורים פנימיים דרגה 2. הטיפול שניתן לי הוא קרם פרוקטו גליבנול וקורטיפואם (בשניהם פעמיים ביום למשך 20 יום). בהתחשב בתופעות הלוואי האפשריות אני תוהה - האם קורטיפואם הוא תכשיר מומלץ? האם יש משהו טוב ממנו? (גם שלא במסגרת קופת חולים) ואת מה בעצם הוא אמור לרפא מבין שתי הבעיות? מודה לך מראש על התשובה.

רותי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קורטיפואם היא משחה המכילה סטרואידים, שיכולים לטפל בתהליך דלקתיבאיזור הרקטום התחתון. קורטיפואם אינו חלק מהטיפול המקובל בפיסורה (והחדרתו יכולה להיות כרוכה באי נוחות רבה אם אכן יש פיסורה), ולרוב אינה חלק גם מטיפול בטחורים, אלא אם נצפתה דלקת משמעותית. פרוקטוגליבנול אינה חלק מהטיפול בפיסורה, ויכולה להקל מעט את הסבל הנגרם על ידי טחורים, בעיקר אם הרכיב הגורם לסבל הוא בעיקר הרכיב החיצוני של הטחורים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לביתי בת השנתיים יש טחור כמעט מיום היוולדה. מבקשת המלצה על פרקטולוג ילדים מומחה. בברכה

bgnh akuo' ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בעיות כגון אלו בילדים קטנים מופנות לרוב לגסטרואנטרולוג ילדים, פורום זה אינו נוהג להמליץ שמית על רופא זה או אחר.

שלום, אני בת 30. לפני כחודשיים עברתי וירוס במעיים שגרם לשלשולים התכווצויות קשות במשך כשבוע וחצי. מאז הצואה השתנתה הפכה לרכה. לאחר כשבועיים שוב התחילו שלשולים יומיים ופסקו אך מאז הוירוס - הצואה עדיין רכה ואני כל בוקר נכנסת 3 פעמים לשירותים. . רופא גסטרו שלח אותי לבדיקות - עשיתי בדיקות צואה וביקות דם בדיקת גלוטן ולקטוז. כל הבדיקות בסדר. מה זה יכול להיות אני מודאגת.

ענבל שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. זיהומים ויראליים של המעי יכולים לעיתים לגרום לשינויים כאלה ואחרים בפעילות מערכת העיכול, אולם לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. נשמע לי שהתלחת בירור הולם, ולכן הייתי פונה שוב לגסטרואנטרולוג המטפל ליעוץ.

שלום ד"ר לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח עם התקנת פיסטולה לאחר אבסס. אני אמורה ללדת בעוד כ-3 חודשים האם עלי לשקול ניתוח קיסרי? אני חוששת מנזק כלשהוא בעקבות הלחץ בלידה. תודה

שרון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. השאלה אכן במקומה, שכן לידה עלולה לפגוע במידה מסוימת בשרירי הסוגרים סביב פי הטבעת, ובנוסף, אם ישנה כרגע פיסטולה פעילה, קרע מיילדותי שיעבור דרכה עלול לגרום לפצע קשה ריפוי. לצערי אין ביכולתי (ולא יהיה אחראי מצידי) לספק יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה, סוג הניתוח שעברת, וללא בדיקה. ממליץ לפנות לכירורג המנתח ליעוץ בשאלה זו.

שלום רב מקווה שתוכל לעזור לי יש לי כמעט 3 שבועות שלשולים ורעשיים בבטן שמאלית ומידי פעם כאב עשו סיגמסקופיה והיא תקינה עדיין יש לי שלשולים כזכור עברתי מספר פעמיים ניתוחים בבטן יש לציין שמעולם לא סבלתי מדבר כזה האם הדבקויות בבטן גורמים לשלשולים ? למי לפנות . בברכה ותודה רעות ע

רעות שלום הדבקויות בבטן לא גורמות לשילשולים. אם התופעה נמשכת מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ.

ד"ר שלום קיימת אצלי תופעה שחוזרת על עצמה כול תקופה מסויימת (מספר חודשים) שחולפת בעצמה בין מספר ימים לשבוע. מדבר על גירוד בפי הטבעת שלא מלווה בשום כאב בשום מצב, בצד אחד של פי הטבעת, כאשר אני נוגע במקום (צד ימין) קיים מין כאב קטן כאילו נוגע בפצע (צד שמאל רגיל לחלוטין). מה יכול להסביר את זה?? תודה רבה

דימה שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, גרד אנאלי היא תופעה מוכרת, ויכולה להגרם ממגוון של גורמים, חלקם ידועים וחלקם לא. גרד קצר טווח חולף פעמים רבות לבד עם הגיינה מקומית, אולם אם הגרד מתמיד מומלץ לפנות לעזרה רפואית. פעמים רבות טיפול נכון בגרד יכול להקל באופן משמעותי ולשפר את איכות החיים. לא יהיה אחראי מצידי לתת לך יעוץ פרטני לטיפול ללא בדיקה, אולם אם אין הטבה תוך שבועות ספורים בהחלט מומלץ לפנות למומחה לכירורגיה קולורקטאלית ליעוץ והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

לפי נסיוני, הגרד מקדים את הופעת הטחור: אם מתחיל גרד, ואני מאד מתאפקת לא לגרד כדי לא לפצוע, יום-יומיים אחרי זה מופיע טחור. מכיוון שכך, כשמתחיל לגרד לי, אני מקפידה שבעתיים על נקיון באיזור (לא שבד"כ אינני מקפידה...) וזה הרבה פעמים מונע את התקדמות התהליך.

שלום רב אני בת 43 סובלת מזה כמה שנים מטחורים,כנראה החלו לאחר הלידה הראשונה או במהלך ההריון. המצב כבר כמה שנים הוא של טחורים חצוניים כאשר במאמץ יציאה הם ממש מתרחבים ונעשים נפוחים ובולטים מאוד , וכן גם פנימיים.לעיתים הטחורים כואבים ומציקים ולעיתים לא. לפני כשלוש שנים עמדתי לפני ניתוח , אולם בשל בעיה רפואית אחרת שצצה עם צורך בניתוח , ביטלתי את ניתוח הטחורים ,וזמן מה לאחר מכן נכנסתי להריון וכעת כשנה וחצי לאחר הלידה הטחורים מציקים יותר וכואבים עד כדי אובדן שינה בשל חוסר מנוחה מהכאב. לפני מספר ימים ניגשתי לרופאת המישפחה והיא נתנה לי פרוקטוגליבנול במשחה ובנרות , וזה פשוט נראה לי לא ממש עוזר לבעיה שלי. בימים האחרונים לאחר כל יציאה ובמהלכה אני סובלת מכאבים.לאחר כשעה אני שוב מרגישה דחף ללכת לשירותים אולם כאשר אני מנסה להתפנות אני מרגישה כאבים חזקים וכל מה שיוצא זה מעין ריר לעיתים שקוף צהוב ולעיתים בהיר יותר.לאחר מכן אני מרגישה שהלחץ פחת , אך כל הסיפור יכול לחזור על עצמו בעוד כמה שעות. חשוב לי לציין שתמיד לאורך שנים היתה לי יציאה אחת ביום בד"כ בבוקר ללא צורך או לחצים כאלו בעבר. כמו כן בזמן מנוחה אני מרגישה כאב אשר מלווה בכמו "דופק" באיזור פי הטבעת וקצת פנימה. אשמח מאוד לתגובתך וחוות דעתך ,כמה שאפשר לפי הנתונים. תודה מראש .

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים או פנימיים , פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. סבלך העיקרי אכן נגרם מטחורים, ישנה קשת של טיפולים שניתן לשקול על מנת לשפר את איכות חייך, ומפורטים למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

אני חמישה ימים לאחר לידה. שלב הלחיצות בלידה שלי (שניה במספר) נמשך כשעתים וחצי ולבסוף התינוק יצא בואקום. לאחר הלידה הרופא אמר לי כי בודק את פי הטבעת וכי אין קרעים או דימום. היו לי בצקות קשות אולם נראה כי הם ירדו לגמרי. כיום חמישה ימים אחרי אני מרגישה במישוש כאילו פי הטבעת בחוץ. אין לי כאבים או דימום בעת מתן צואה, יש לי הרגשה כאילו השריר לא חזק כשהיה - משהו בתחושה השתנה. מה זה הדבר הזה? האם עלי להמתין או שסביר שזה נזק קבוע. בקיצור מה עלי לעשות. מוטרדת מאוד. תודה על הסבלנות.

מיקה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. שנית- מזל טוב! ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לטחורים שהחמירו לאחר לידה, ומשתפרים לרוב בהדרגה לאורך כ 2-4 שבועות. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.אם לאחר תקופה זו ישנו סבל ניכר מהטחורים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי תחושת החולשה של שרירי פי הטבעת, גם זו יכולה להיות קשורה ללידה, עם או בלי קשר לטחורים, ושוב, פעמים רבות משתפרת עצמונית לאורך כ 3 חודשים. בכל מקרה, אנו נוטים שלא לטפל התערבותית בבעיות אלו ב 3 החודשים הראשונים. ניתן בינתיים לבצע תרגילים פשוטים לכווץ שרירי רצפת האגן. אם הבעיה לא חולפת לאחר כ 3 חודשים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני בן 16 ובחודש האחרון אני מרגיש הרבה צריבה וכאבים בפי הטבעת. עברתי תקופה קשה גם מבחניה פסיכולוגית, היה לי דיכאון, עומס קשה בלימודים והייתה לי תקופה של יצאות לא סדירות במשך 4 חודשים כי אכלתי מעט וחשבתי בגלל זה שיש לי עצירות והייתי מתאמץ מאוד בשרותים והיה יוצא לי מעין ריר, אחר כך שיניתי את התפריט הוספתי סיבים והתחלתי לשתות הרבה מים והעצירות עברה ואחרי כמה זמן התחלפה בשלשולים ועכשיו התחילו הכאבים האלה וזה ממש מפריע כי עכשיו הבגרויות ואני צריך לשבת הרבה וללמוד וקשה לי בגגל הכאבים, אני יודע שעשיתי הרבה טעויות. בכל אופן האם יכול להיות שאלה טחורים? אמאמ שלי טענה כל החודש שאין לי כלום ויש לי סתם אובססיה אבל אני באמת מרגיש כאב. האם אלה טחורים ואיך אפשר לטפל בזה, אני מקפיד על מים וסיבים ופעילות גופנית כשאשפשר.מקווה לקבל תשובה.

שלום רב, אני מבין את סבלך ובטוח שאכן אתה חש כאבים. יחד עם זאת, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להמשיך להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב ד'ר, לפני חודשיים לקחתי לתקופה של חודש אבקה לעליה במשקל הכוללת כמות גדולה של חלבון ופחממות. לאחר כמה שבועות התחלתי לשים לב שהצואה שלי שתמיד הייתה פעם אחת ביום כמות גדולה הפכה ל-4 פעמים ביום כמות קטנה כל פעם וחתיכות קטנות כל פעם. הלכתי לאחות והיא אמרה שזה כניראה האבקה, לפני שבועיים הפסקתי לקחת את האבקה והתחלתי להרגיש גושי צואה (כניראה) בבטן בצד שמאל. רופא בדק אותי ואמר שזה כניראה צואה. ואמר לי שזה כניראה האבקה בגלל שאין שם בכלל סיבים תזונתיים. האחות נתנה לי שמן פרפין וגם נרות גליצרין ובאמת היציאות התחילו להיות יותר גדולות אבל אני עדין מרגיש גוש צואה באיזור הבטן התחתונה בצד שמאל שלא יוצא. לפני שבועיים באמת היו הרבה יותר גושי צואה אך הרופא אמר שאם אני אפסיק לקחת את האבקה זה אמור להיסתדר תוך כמה ימים, עבור שבועיים ולא היסתדר. האם זה חמור? מה עוד ניתן לעשות? איך ניתן להוציא את הגוש? אין לי כאבים אך מרגיש שהוא שם בתנועות מסויימות. אני שותה הרבה מים, שותה המון מיץ תפוזים סחוט טבעי בידיים. ואוכל סלט טוב פעם ביומים. תודה רבה

ירון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, אבני צואה לרוב יוצאות בהדרגה מאליהן, ומומלץ להקפיד על מזון עשיר בסיבים ושתיה מרובה. ניתן גם להשתמש בתוסף סיבים טבעוני שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם, ובמקרים קיצוניים ניתן להשתמש לתקופה קצרה במשלשלים בהכוונת רופא.

שלום ד'ר ותודה רבה על התשובה. יש באבני צואה איזשהי סכנה קריטית? ואיזה תוסף סיבים מומלץ? ולמה עדין אני ממשיך להיכנס לשרותים 4 בפעמים ביום עם חתיכות קטנות כל פעם. ולא פעם אחת יציאה גדולה? האבן צואה מפריעה בעצם?

שלום לך ד"ר אני סובלת מזה הרבה שנים מטחורים, לפני כשנתיים נבדקתי ע"י רופא מומחה בזמנו היה לי גם פיסורה וגם טחורים, בזמנו נתנו לימשחות...חשוב לציין כי הרופא ציין כי הפתח אצלי צר. היום אני כמה שנים אחרי ויש לי טחורים מדרגה 4 שנשארים בחוץ כל הזמן,ומאז בדיקת הרופא עד היום אני משתמשת בתוספת תזונה בשם פיגלקס שהוא היחיד שעזר לי (לרכך תצואה). אני מרגישה כל הזמן שכל האיזור האחורי מתוח ומכווץ ,השרירים מכווצים לא מצליחה להרפות אותם. קודם כל בטוח שאני לא יכולה להמשיך כך במיוחד שהטחורים גדלים, לכן ברצוני לשאול אותכם על מה הייתים ממליצים (לא נתוחים)? במיוחד איך אפשר לפתור בעיית הפתח הצר?.. בנוסף קראתי לאחרונה על פורמולה בשם נונא , מה דעתכם עליה? האם אתם ממליצים?....

נילי שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, ניתן לומר שטחורים לא גורמים להיצרות של פי הטבעת, או לכווץ של שרירי רתפת האגן. לגבי הטיפול בטחורים, ישנה קשת של טיפולים בטחורים שמפורטים למטה, ומאחר שטחורים הם בעיה של איכות חיים, את צריכה לבחור מה את רוצה או מוכנה לעבור בכדי לשפר את איכות חייך. פורמולת נונא אינה נכללת בטיפול הקונבנציונאלי בטחורים ויעילותה אינה מוכחת מדעית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, לפני כ20 שנה עברתי ניתוח להוציא גידול מפי הטבעת וחתכו לי חלק ממנו. לאחר כעשר שנים החלה חוסר שליטה בסוגרים ואף דלקת ברקטום. לאחר בדיקות שונות הוחלט שאעבור ניתוח להזרקת סיליקון לפי הטבעת. האם שמעת על ניתוח זה, האם אתה שמעת או שוחחת עם אנשים שעברו את הניתוח והאם היה מוצלח ושפר להם את איכות החיים? אשמח לשמוע דיעה נוספת לפני הניתוח. תודה

צילי שלום, תחום הטיפול בבעיות שליטה בסוגר פי הטבעת עבר בשנים האחרונות התקדמות רבה, ופותחו טכניקות חדשניות רבות, כולל הזרקת סילוקון (PTQ) בכדי לעבות את הרקמה שסביב פי הטבעת. יתרונה של פעולה זו היא בסיכון הנמוך בו היא כרוכה, וחסרונותיה כוללות שיעור בינוני של שיפור, וכן התדרדרות שכיחה בתוצאה לאחר מספר שנים, אך ניתן לחזור על פעולה זו בעתיד שוב. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, ולכן לא אוכל לומר לך האם לדעתי זו אכן בפעולה המתאימה ביותר עבורך. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

עברתי שני ניתוחים להסרת קונדילומה בפי הטבעת בשנתיים האחרונות. בבדיקה לאחר הניתוח השני נתגלה נגע נוסף ותואם ניתוח שלישי, אבל בבדיקה חוזרת לפני הניתוח לא נמצא דבר והניתוח בוטל. כעבור כמה חודשים הבחנתי שוב בנגע שהלך וגדל למימדים מדאיגים, קבעתי תור לפרוקטולוג ובאורח פלא יומיים לפני הבדיקה אני מגלה שהנגע נעלם כלא היה. איך זה ייתכן? אולי זה משהו אחר?

גיל שלום, נדיר שקונדילומות נעלמות מאליהן, ולכן סביר שהממצא שחשת היה קפל עור גדוש או משהו בדומה. יחד עם זאת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ומומלץ להשאר במעקב כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

שלום ד"ר, אני סובל מכאב בבטן שמאלית תחתונה כחודש. בלילה (בשינה) ללא כאב, בבוקר מוקדם לפני ארוחה ראשונה, ללא כאב. כ-20 דקות לאחר ארוחה ראשונה מתגבר הכאב, אחרי ארוחת צהריים, לעיתים קרובות מורגש יותר עד הערב (כולל). בלי צריבה במתן שתן. יציאות כ-1-2 ליום, ללא דם ולא נוזליות. דרגת קושי בינונית. לעיתים רחוקות (כפעמיים בחודש) תחושה של ריר בפי הטבעת כשעה לאחר יציאה, ניגוב נוסף פוטר זאת. אני עובד במשרד, בעיקר בישיבה ממושכת מול מחשב. הכאב מקרין גם למותן שמאל ואני חש במישוש כי יש כאב *אנכי* בצד שמאל בגב (באזור הכליה השמאלית) הדומה לכאב שריר (כאב עדין). אציין כי אני גבוה ובעבר אובחנה עקמת קלה ופלטפוס (השפעה עד כה של אלה - לפני כשנתיים כאב בשכמות, שבא על פתרונו באמצעות מדרסים לכפות הרגליים). בבדיקת גסטרואנטרולוג- "בטן רכה, רגישות במישוש בבטן שמאל תחתונה. כבד וטחול - לא נמושו. לא נמושו קשרי לימפה מוגדלים". ספירת דם שביצעתי - תקינה, למעט טריגליצרידים גבוהים: 250. כירורג שלל בקע. US כליות, US בטן - תקין. אין הדרונפרוזיס ולא נצפו אבנים בכליות. אורלוג שלל סיבה אורולוגית. סיגמואידיוסקופיה (עד 60 ס"מ) - כל המעי הנבדק תקין. בדיקת שתן, כולל תרבית: תקינה ותרבית שלילית. ספירת דם: תקינה. גלוקוז, פריטין, קראטינין, כולסטרול, טריגליצ': תקין, למעט HDL נמוך במעט מהנורמה (34), וטריגליצרידים גבוהים (257). בדיקת GLOM.FILTR.RATE: ערך 91, ללא סקאלה לייחוס (תקין?). C13 UREA BREATH TEST: תקין (0.48 DELTA C). CRP: תקין (0.2). DEAM.GLIADIN.PEPT: תקין (8.0) T. TRANSGLUTAMINASE: תקין (1) בדיקת צואה לפרזיטים - ללא ממצא. אילו כיווני בדיקה כדאי לשקול לאור זאת? תודה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני לביצוע בדיקות כאלה ואחרות באינטרנט ללא בדיקה. אנא פנה לרופא המטפל ליעוץ מסודר.

כבר כמה חודשים שאני סובלת מבעיות במערכת העיכול,אני לא מתרוקנת בצורה מלאה. גם הצורה של הצואה שלי שונה,היא כביכול יוצאת בגוש רגיל.. אבל היא לא אטומה ואחידה.. היא מתפרקת,לרוב היא רכה מאוד, יש שאריות של מזון לא מעוכל,ולאחר שאני מורידה את המים נשארים מן שאריות של סיבים או משהו,יש לי לרוב שתיים שלוש יציאות ביום,וכשאני מתרוקנת התחושה היא לא תחושה נורמלית.הלכתי לגאסטרולוג הוא נתן לי תרופה למעי רגיז. לא עזר.. אני גם לא מאמינה בזה,לדעתי זה רק סימפטום. חוץ מזה גם התחלתי לסבול מחוסר ב-B12, העניין המוזר הוא,שלפני כחודש תרמתי דם,ולאחר מכן הרגשתי מצויין,יותר טוב משהרגשתי לפני. ויום אחרי פתאום היציאות התחילו להסתדר התחלתי להרגיש שהן נורמליות.. שחזרתי לכמו שפעם,אבל לאחר שלושה ימים שוב המצב החמיר בחזרה.מה הבעיה שיכול להיות שיש לי? מה אתה מציע? חוץ מזה גם קיבלתי מחזור לא מזמן,ובזמן המחזור הרגשתי כאבים פנימים שהקרינו לי לפי הטבעת. הם עברו יחד אם המחזור אך כשהמחזור עבר פתאום התחיל לכאוב לי בפי הטבעת בעת היציאות,לאחר כמה ימים הכאב נרגע אך במקומו יש עכשיו גרד בלתי פוסק במקום. יכול להיות שזה טחורים?

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. לצערי מתאורך איני יכול להקיש במדוייק ממה אתה סובל כרגע ומה מצבך. פורום זה נועד לספק מידע כללי על נושאים בתחום התמחותנו,ולצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן.

שלום אני ילדתי לפני שבוע ימים. אין לי תפרים, אבל כנראה לחיצות הוציאו טחורים. אני יכולה לממש אותו בחוץ למרות שבבי"ח לא נאמר לי כלום לגבי זה. לאחרונה הבחנתי שיש גם דימום קל מפי הטבעת. אני לא סובלת מכאבים רק מאי נוחות קלה וגם יש לי יציאות סדירות. הבעיה שאני כאילו הפסקתי לשלוט בשריר של פי הטבעת (לא יכולה להתאפק). האם אני צריכה לפנות לרופא נשים שלי או שזה משהו שיחלוף עם הזמן. תודה

לאמא המודאגת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. טחורים המחמירים לאחר לידה משתפרים לרוב בהדרגה לאורך כ 2-4 שבועות. אם לאחר תקופה זו ישנו סבל ניכר מהטחורים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לגבי קשיי השליטה, אלה יכולים להיות קשורים ללידה, עם או בלי קשר לטחורים, ושוב, פעמים רבות משתפרים עצמונית לאורך כ 3 חודשים. בכל מקרה, אנו נוטים שלא לטפל התערבותית בבעיות אלו ב 3 החודשים הראשונים. ניתן בינתיים לבצע תרגילים פשוטים לכווץ שרירי רצפת האגן. אם הבעיה לא חולפת לאחר כ 3 חודשים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

הי, אני בשבוע ה-35 להיריון ויש לי פיסורה כבר מספר שנים איתה "למדתי לחיות" עד כמה שניתן. לאחרונה, שמתי לב כי הפיסורה גדלה באופן משמעותי ואני קצת חוששת לקראת הלידה. האם היא עלולה להיפתח בשעת הלידה? האם זה מסוכן? האם יש מה לעשות כעת? האם עליי לעבור ניתוח קיסרי ולא לידה רגילה? אציין, כי בחודשי ההיריון לא סבלתי מכאבים או דימומים וגם לא כעת, אך שמתי לב כי היא גדלה משמעותית. אודה להתייחסותך בהקדם. תודה רבה. מלי

מלי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. להבדיל מטחורים, פיסורה פחות נוטה להחמיר בעת לידה, ובוודאי שאינה מהווה סיבה שלא לעבור לידה נרתיקית. מומלץ מאד גם סביב הלידה להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. מוצרים אלו אינם נספגים במערכת העיכול ומותרים לשימוש בהריון ובהנקה. בהצלחה.

אמי בת 90 וסובלת מטחורים חיצוניים. מחמת מצבה, טיפול כירורגי אינו בא בחשבון. מורחת גם בפרוקטו - גליבנול. האם יש אמצעים נוספים להקל עליה בנושא הטחורים.  

משה שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. פרט לטיפולים המקומים שתארת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס. יש לציין כי חלק מהטיפולים הכירורגיים הם טיפולים פשוטים ובעלי סיכון נמוך, כגון קשירת טחורים, וניתן לשקול לבצעם גם באנשים מבוגרים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

רציתי לדעת (אני מתאר לעצמי שזה מוזר לשאול אבל אני מרגיש שאני לא בטוח) איך באת אמורים לנגב את הישבן לאחר יציאה? אני כל פעם מרגיש צורך לנקות גם מפנים אחרת אני חושש שאולי לא ניקיתי כמו שצריך אבל אני חושש שאולי אני יוצר גירוי או נזק אחר ואולי צריך רק לנגב חיצונית אפילו שאלוי יש שאריות בפנים (שתמיד רואים אותן כאשר מגבים יותר פנימה) נוסף לכך הרבה פעמים כאשר אני מנגב מבפנים (בעזרת מגבונים לחים וכ"ו כדי שלא יהיה שפשוף וגם נייר טואלט פשוט ירקע) לאחר ניגוב כזה יוצאת לי עוד צואה ולכן אני כל הזמן חושש שאם לא אנגב כך מבפנים אזי אני אולי לא מתרוקן עד הסוף כמו שצריך ויש אולי מצבורי צורה שתקועים ולא הצלחתי להוציאם (אפילו שהרבה פעמים התחושה להתרוקן שוב אחרי ניקוי מפנים ומגיה רק לאחר שאני מנקה מפנים ולפני זה לא מרגיש בכלל ולפעמים זה מרגיש רק שאני לא מצליח להוציא כלום...) מצטער על אורך ההודעה ומקווה ששאלתי ברורה תודה

שלום רב זה בסדר גמור לנקות רק מבחוץ, ואין כל בעיה עם שאריות צואה קטנות שנשארות ברקטום התחתון. הן תצאנה בפעם הבאה.

אובחנתי בדיביטיקוליטיס 3התקפים לא קשים עם חום 8 במשך חודשים התקפים חוזרים טופלתי אנטיביוטיקה ופלגי'ל כיום שומרת מטד דיטה עתירת שומן חריף וכו לדעתך כן לנתח את הסעיפים או לא שכולם ממוקמים אחד ליד השני או בזכות השמירה לא יצטרך לנתח לדעתך תודה

אורלי שלום רב, דיברטיקוליטיס היא דלקת של מקטע מסויים של המעי הגס, לרוב במקטע שנקרא הסיגמואיד קולון, ובמרבית המקרים ניתן לטפל בה אנטיביוטית. לעיתים דלקת זו נוטה לחזור, ולכן עד לפני מספר שנים היתה נטיה להמליץ על ניתוח לכריתת המקטע הנוטה לדלקות (הסיגמואיד קולון) לאחר 2 התקפים, או כבר לאחר התקף בודד באנשים הצעירים מגיל 50. כיום, בעידן בו יש לנו אנטיביוטיקות מתקדמות, אמצעי הדמיה טובים יותר, וכד', נראה שבמרבית המקרים גם אם ישנה התלקחות חוזרת, ניתן לטפל בה שוב באנטיביוטיקה, ולכן כיום אנו פחות נוטים להמליץ חד משמעית על ניתוח לאחר 2 התקפים , אלא בנסיבות מיוחדות, כגון התקפים קשים במיוחד, מחלות רקע שונות המקטינות את יכולת ההתמודדות עם זיהומים, וכד'. אם ישנם בכל זאת התקפים חוזרים הפוגעים באיכות החיים, אנו ממליצים בכל זאת לשקול ניתוח אלקטיבי לכריתת הסיגמואיד קולון, על מנת להפסיק את הסבל שהתקפים אלו גורמים. יחד עם זאת, אין מספר ברור וחד של התקפים המהווה אינדיקציה לניתוח. לעיתים רחוקות התקף חריף של דיברטיקוליטיס יכול שלא להגיב לטיפול אנטיביוטי ולהזדקק לניתוח דחוף, אולם יש לזכור כי גם בניתוח אלקטיבי יש סיכון מסויים, אם כי לא רב, לסיבוכים. לציין כי חשוב לבצע קולונוסקופיה לאחר שההתקף חולף, על מנת לאשש את האבחנה. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. מהם הסימפטומים? רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כיצד מטפלים במחלת סעיפים? כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לצורך בניתוח דחוף בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

שלום רב. שמי טל ואני בת 29. חשוב לציין לפני כן, שאיני משתמשת בגלולות והחל מרגע הביוץ ועד קבלת המחזור אני סובלת מטחורים לא מדממים. אני משתמשת ב Procto-Glyvenol וזה מקל אבל לא מעלים את הטחור חזרה פנימה. אני לא סובלת מעצירויות ואף לא מבלה זמן רב בשירותים, אך תחושת הצריבה וחוסר הנוחות מלוות אותי כל הזמן. בעבר, בעת הופעת המחזור זה היה נעלם אך לצערי...גם כבר לא. מה ניתן לעשות? תודה, טל.

טל שלום, ישנם מגוון טיפולים להקלה בסבל הנגרם על ידי טחורים, חלקם טיפולים כירורגיים וחלקם לא. אם את מעוניינת בטיפול בטחורים על מנת לשפר את איכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בחור בן 30 בריא , עשיתי קשירת טחורים אשר כאבה ולא עזרה , משתמש בנרות של פרוקטו גלבנול אך ללא הועיל , מה אפשר לעשות? לא רוצה ניתוח !!! שמעתי על אולטרא סאונד האם זה עוזר? תודה

שלום רב, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן רק אתה יכול להחליט מה אתה מעוניין לעשות על מנת לשפר את איכות חייך בנושא זה. איני יודע למה אתה מתכוון במונח אולטרסאונד. אם אתה מתכוון לפעולה כירורגית הנקראת HAL דופלר- ראה פירוט במידע למטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר בן 51 אחרי שני התקפי דלקת מעי הגס. באשפוז קיבלתי אנטיביוטיקה דרך הוריד ,והמשך טיפול בבית. שאלתי היא : האם אחרי שני התקפים בתוך חודשיים חובה לעבוד ניתוח או שישנה אופציה אחרת? יש לי קטע ארוך יחסית של סיגמואיד קולון תודה מראש!

שלום רב, דיברטיקוליטיס היא דלקת של מקטע מסויים של המעי הגס, לרוב במקטע שנקרא הסיגמואיד קולון, ובמרבית המקרים ניתן לטפל בה אנטיביוטית. לעיתים דלקת זו נוטה לחזור, ולכן עד לפני מספר שנים היתה נטיה להמליץ על ניתוח לכריתת המקטע הנוטה לדלקות (הסיגמואיד קולון) לאחר 2 התקפים, או כבר לאחר התקף בודד באנשים הצעירים מגיל 50. כיום, בעידן בו יש לנו אנטיביוטיקות מתקדמות, אמצעי הדמיה טובים יותר, וכד', נראה שבמרבית המקרים גם אם ישנה התלקחות חוזרת, ניתן לטפל בה שוב באנטיביוטיקה, ולכן כיום אנו פחות נוטים להמליץ חד משמעית על ניתוח לאחר 2 התקפים , אלא בנסיבות מיוחדות, כגון התקפים קשים במיוחד, מחלות רקע שונות המקטינות את יכולת ההתמודדות עם זיהומים, וכד'. אם ישנם בכל זאת התקפים חוזרים הפוגעים באיכות החיים, אנו ממליצים בכל זאת לשקול ניתוח אלקטיבי לכריתת הסיגמואיד קולון, על מנת להפסיק את הסבל שהתקפים אלו גורמים. לעיתים רחוקות התקף חריף של דיברטיקוליטיס יכול שלא להגיב לטיפול אנטיביוטי ולהזדקק לניתוח דחוף, אולם יש לזכור כי גם בניתוח אלקטיבי יש סיכון מסויים, אם כי לא רב, לסיבוכים. לציין כי חשוב לבצע קולונוסקופיה לאחר שההתקף חולף, על מנת לאשש את האבחנה. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. מהם הסימפטומים? רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כיצד מטפלים במחלת סעיפים? כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לצורך בניתוח דחוף בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

היגעתי לרופא בעקבות טחורים פנימים ובמהלך בדיקת רקטוסקופיה קיבלתי זיקפה חזקה והרגשתי נבוך!!! האם זה טיבעי, הרופא שלח אותי לבדיקה נוספת שניקראת קולונוסקופיה ואמר שאני צריך לחזור אליו לאחר הבדיקה. מה עושים אני מפחד שכל פעם שהרופא יבצע בדיקה חודרנית אני יקבל זקיפה (האם זה קורה להרבה גברים והרופא מכיר) תודה רבה

שלום רב, רופאים מטפלים במגוון של מטופלים, כל אחד שונה מחברו, ובמגוון של תופעות פיזיולוגיות, ומטרתנו לעזור, ולכן איננו שיפוטיים כלפי מטופלינו. מציע להשלים בכל זאת את הטיפול, על מנת לשפר את איכות חייך. קולונוסקופיה , אגב, מבוצעת לרוב בטישטוש.

תודה רבה - קיבלתי תשובה ברורה מכל הרופאים ששאלתי בצוררה ברורה להתיחס לנושא בטבעיות ולכן אני מבין שהטיפול הוא לטובה גם עם יש זיקפה. העיקר להתיחס לתוצאה הרפואית, אני ממשיך בכל הנדרש (אני בגיל 40 נשוי + 5)

שלום, יש לי טחורים משולבים בדרגה 4 צנוחים, נקבע תאריך לניתוח פרטי,הכירורג שינתח אותי אמר שהם במצב קשה וייתכן שלא יוריד את כולם בניתוח אחד ואחרי פרק זמן יוריד את השאר, מכיוון שאם יוריד את כולם בניתוח אחד האיזור יצטלק ויצטמק מאד, דבר זה עלול ליצור לי בעיה בעתיד להביא יציאה. שאלותי הן : 1. מה ההבדל אם יוריד הכל בניתוח אחד או בשני ניתוחים, גם בניתוח אחד זה יצטלק וגם בשני, בסופו של דבר הרי יורדו כל הטחורים אז מה זה משנה אם מחלקים לשני ניתוחים?בניתוח הראשון תהיה הצטלקות וגם בניתוח שני , מה ההסבר? 2. הטחורים אצלי תמיד גדושים, נפוחים ,אדומים וכואבים ניתן במצב כזה לנתח, אין חשש לאיבוד דם רב בניתוח כשהם במצב גדוש, או שמעדיפים לחכות שהם יהיו פחות גדושים? 3. לפני ניתוח כדאי לצרוך מזון עם ברזל? איזה מזון רצוי לאכול לפני ניתוח? ברזל גורם לעצירות? תודה.

שלום רב, בניתוח לכריתת טחורים ניתן לרוב להסיר את כל הטחורים הפנימיים הגדושים אשר גורמים לדמם ולצניחת רקמה. לגבי הטחורים החיצוניים, אכן צריך לשמר בניתוח מספיק עור בין מקטעי הכריתה, כדי לאפשר לפי הטבעת להתרחב בעת יציאה, ולכן אם יש לך קפלי עור ניכרים, יתכן שמקצתם ישארו. לרוב אין כל בעיה או סבל מקפלי העור הקטנים שנשארים, אולם אם הם יפריעו אסטתית בעתיד, ולאחר שפי הטבעת ישלים תהליך החלמה מלא, ניתן יהיה להעריך מחדש את גמישותו, ולשקול האם ניתן להסיר את שאר קפלי העור. אם הטחורים המתוארים הם המצב הכרוני, אין סיבה להמתין, שכן לא צפוי שישתפרו מאד בזמן סביר.אם כרגע ישנו התקף חריף, סביר יהיה להמתין כשבועיים- שלשה ולבצע את הניתוח בתקופה מעט יותר רגועה. לפני ובמיוחד אחרי הניתוח חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות קפדני. בהצלחה.

דר' זמורה שלום מגיל קטן יש לי תחושה שפי הטבעת אצלי צר מאד או מכווץ מאד, הדבר מקשה מאד בזמן יציאות. האם ניתן להרחיב את פי הטבעת? האם הדבר יקל על היציאות או על חדירה אנאלית? מה הטיפול המומלץ?

רוני שלום, נדיר שפי הטבעת "צר מדי" ללא מחלה כלשהי של פי הטבעת, כגון דלקות מקומיות חוזרות, או ניתוחים באיזור זה. שכאכן ישנה היצרות לא תקינה, המפריעה למעבר היציאה, ישנם ניתוחים המיועדים להרחבתו.