פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, עברתי בדיקת קולונוסקופיה ואנדוסקופיה לפני כחודשיים. נמצא קוליטיס פוקלית שעברה עם טיפול אנטיביוטי וארוזיות שאני מטפלת עם כדורי נקסיום. השאלה היא: לעולם, במשך 30 שנות חיי, לא סבלתי מצרבות. הצרבת הראשונה בחיי הופיעה כיומיים לאחר הבדיקה הנ"ל. האם לדעתך צירוף מקרים? או אולי משהו לקוי בבדיקה שגרם לכך?

יפעת שלום, להערכתי מדובר בצירוף מקרים, שכן צרבת אינה בעיה המוכרת או שכיחה לאחר בדיקות אלו. הממצאים של ארוזיות (אני מניח שמדובר בארוזיות בקיבה) יכולים לעיתים להיות קשורים לצרבת, שכן שניהם יכולים להגרם על ידי חומציות יתר של הקיבה.

לדוקטור שלום, שתי שאלות בקשר לטחורים: אני בן 25. 1. התוסף פסיליום - האם מותר לקחת כל החיים? בהוראות שלו כתוב שלא וגם לי זה נשמע לא חכם להרגיל את הגוף לכזה עודף של סיבים. אם אכן אסור, ותזונה לא עוזרת ליציאות קלות, אז מה עושים? 2. אובחנתי כבעל טחורים פנימיים וחיצוניים אשר לרוב לא מפריעים לי. (הטחור חוזר למקום) לפני כמה ימים נפקק הטחור החיצוני שלי והוא פשוט נפוח וכואב לאללה ולא חוזר למקום. משחות פרפריישן ופרוקטו גליבנול לא עזרו כשמרחתי אותן על הטחור החיצוני. לעומת זאת כשהשמשתי בספריי פנימי הרגשתי מיד הקלה. איך אתה מסביר את זה שמצד אחד נראה שהטחור החיצוני הוא הכואב והפקוק אך מצד שני רק טיפול פנימי הועיל? אולי זה בעצם טחור אחד פנימי שגולש החוצה? תודה!!!

יאיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. 1. ניתן להשתמש בתוסף סיבים (שאינו כולל משלשלים נוספים כגון סנה) לטווח ארוך ואף לכל החיים, בדיוק כפי שניתן לאכול כלכלה עשירה בסיבים (לדוגמא פירות וירקות) לכל החיים. 2. בהנחה שהממצא שאתה מתאר הוא טחור חיצוני עם פקקת (קריש דם), לוקח בממוצע כשבועיים - שלושה עד שקריש הדם נספג ויש שיפור משמעותי. מומלץ להקפיד על ריכוך היציאות. לצערי אין באפשרותי לקבוע אם מדובר בטחור חיצוני עם פקקת או בטחור פנימי צנוח ללא בדיקה.

ד'ק זמורה שלום. אני סובל מספר שנים מבעיות של כאב קשה מנשוא ברקטום ובפי הטבעת. היו לי טחורים בעבר ולמרות קשירות הם חזרו שוב. לאחרונה חלה החמרה כללית של הבעיה ויש כאב חד לאחר התרוקנות בעיקר, שאינה נקיה, ולמרות כל אמצעי ההגיינה שאני נוקט הרקטום ממשיך להפריש בשעות שלאחר ההתרוקנות ונשאר מטונף ומלא צואה וזה למרות הניגוב והשטיפה לאחר מכן. אני חש כאב וכאילו פי הטבעת אינו חוזר למקומו ונשאר מכווץ כלפי חוץ, ורק לאחר סיכוך בעזרת האצבע הוא חוזר למקומו ונרגע קצת וגם לא תמיד באופן מלא. בנוסף, אני סובל מגזים חריפים מאוד בכל שעות היממה באופן בלתי סביר(כנראה בשל בעיות עיקול) ובבדיקות שנעשו התגלו כמעין כיסי אויר שכנראה גורמים לכך ואין פתרון לבעיה. מיותר לציין כי מלבד הכאב אני חש מבוכה רבה שגרמה לי להפסיק את פעילותי בקאנטרי ובמכון הכושר כי לא אחת בעת הסרת הבגדים התחתון המלוכלך נחסף לחברים שם וזה מאוד לא נעים. התופעה מחמירה במיוחד לאחר אכילת מזון כבד ושומני כמו חמין של שבת, ובדיקות קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה מלאות ובהרדמה מלאה, לא גילו ממצאים פתלוגיים מחשידים כדוגמת פוליפים. אשמח לקבלת עצותיך ומקום בירור ובדיקה מתאים והולם באזורי ירושלים או תל אביב.

מוטי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כולל פיסורה (חתך בעור פי הטבעת),טחורים, ועוד. לצערי לא ניתן לקבוע אבחנהעל פי תיאור בלבד ללא בדיקה. הדבר היחיד שאוכל להמליץ עליו ללא בדיקה הוא להקפיד על ריכוך יציאות על ידי כלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. מעבר לכך, המלצות לטיפול חייבות להתבסס על בדיקה. לרוב ניתן בבדיקת מומחה בתחום לזהות את סיבת הבעיה ולטפל בה, ובכך לשפר באופן ניכר את איכות החיים. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ויש רבים כאלה גם בירושלים וגם בתל אביב. אם תרצה להבדק על ידי תוכל לקבל את פרטי ההתקשרות בהקלקה על תמונתי.

מה צריך להכין לבדיקה כזו ואילו הכנות נדרשות לשם ביצוע הבדיקה? תודה ויום נעים.

ד"ר, שלום רב אני בן 23 זו תקופה ארוכה שיש לי תחושות אי נעימות באיזור פע הטבעת, שבאות והולכות. בעבר, לפני כשנה ביקרתי אצל פרוקטולוג, שלא מצא כלום בבדיקה . אתמול, זו פעם ראשונה שלאחר היציאה מצאתי דם על הנייר. מאוחר יותר מרחתי רקטוצורין, כמו שאני עושה בדר"כ כשאני חש כאבים באיזור. בנוסף, גם ביציאה המדוברת, וגם היום ביציאה, הרגשתי שלפני שהצואה יוצאת, לקראת הקצה, משהו מפריע שם, וקצת כואב. אני יודע שאי אפשר לקבוע ללא בדיקה, אבל לפי התיאור, האם לדעתך אלו טחורים?

יניב שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה (חתך בעור פי הטבעת), ועוד. כפי שציינת, לא ניתן לקבוע אבחנה ללא בדיקה. הדבר היחיד שאוכל להמליץ עליו ללא בדיקה הוא להקפיד על ריכוך יציאות על ידי כלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. מעבר לכך, המלצות לטיפול חייבות להתבסס על בדיקה.

קצת מביכה, שקשה לי אפילו להתייעץ עם רופא משפחה אשמח אם תוכל לענות לי אני מנותחת שלך לשעבר יש לי בעיה כזו: לעיתים..ולאחרונה פרקי הזמן בין מקרה למקרה מתקצרים, נוצר מצב בו אני לא הולכת לשירותים כמה ימים לפעמים עד 4-5 ימים אך כל אותו זמן אוכלת ארוחות כרגיל והכל לא מדובר בעצירות, אין לי התחושה של הצורך להתפנות אך הבעיה היא שכל אותו זמן אני מייצרת גזים חריפים מאוד בריחם..עד שלבסוף אחרי כמה ימים מגיע הצורך המיוחל ללכת לשירותים. זה לא נעים ואף מפריע לשגרה.. בעבודה וכו..גם תחושת הבטן הכבדה לא משהו אין לי איך למנוע את זה כי כמו שציינתי אני לא צריכה להתפנות אני בת 25 ,בריאה, לא ממש פעילה ספורטיבית.. בכלל לא.. מבנה גופי דווקא רזה ואני לא הייתי קוראת לתזונה שלי סדירה.. אבל לפחות בינונית באיכותה (אוהבת ירק ודברים בריאים) ואופי עבודתי כולל ישיבה ממושכת מול מחשב אמור לי בבקשה. למה זה קורה? כיצד ניתן למנוע את התופעה המביכה? האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לזרז יציאה? אני יכולה לחשוב רק על שזיפים ומשלשל מלאכותי.. אני בטוחה שיש לך עצה טובה יותר.. תודה רבה שבת שלום. אין לי הרבה אפשרות לעסוק בפעילות גופנית מפאת חוסר זמן

הילה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. התלונות שאת מתארת יכולות להצביע על "מעי עצל", בעיה מוכרת שפעמים רבות ניתן לטפל בה. מאחר שאיני מזהה אותך לפי המייל, איני יודע איזה ניתוח עברת, והאם יש לכך קשר כלשהו לתלונות שאת מתארת. אשמח לראותך שנית, על מנת לחפש דרכים לשפר את איכות חייך. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול שבת שלום

הבדיקות בתחום הנ"ל מאוד מביכות ומאוד לא נעימות אינני יודעת למה עליי לצפות אנסה לאזור אומץ ולבקש בדיקה מרופא המשפחה תודה רבה לך..

אני חולת קרהון אובחנתי למחלה לפני שנה וחודש לפני שאובחנתי למחלה התלוננתי על כאבי בטן רבים היציאות לא היו מרובות כמו היום אבל מה שכן מיד לאחר כל ארוחה ולא משנה מה התפריט הייתי נכנסת לשירותים ליציאה. לאחר זמן מה התחיל להופיע לי בצואה דם כשפניתי לרופא הוא לא התמהמה והפנה אותי לרופא גסטרו.(מאז שאני קטנה חילוף החומרים שלי היה מהיר תמיד הייתי נכנסת לשירותים לאחר כל ארוחה עניין של10דק')פניתי לרופא גסטרו סיפרתי לו על מצביעל הכאבים שלי בבטן על הצואה עם הדם ועם קצת "נזלת" הוא קבע לי תור לקונוסקופיה לאחר הבדיקה נעלמתי ולא התעניינתי בתשובה כשהרופא יצר איתי קשר לאחר שבועיים וחצי מיום הבדיקה הבנתי שמשהו לא טוב.הגעתי שוב לרופא והוא אמר לי שיש לי דלקת כרונית הנקראת קרהון ואני בתמימותי לא הבנתי שזה לכל החיים עד שתמצא תרופה ממשית אם בכלל. שאלתי את הרופא מהם הסיבות העיקריות להתפרצות המחלה הזאת הוא ענה ואמר ישנם 2סיבות עיקריות 1)עצבים 2)בעיות תזונה. למזלי הרע יש לי את שתי הסיבות יש לי הרבה עצבים בגוף ובתקופת התיכון התחלתי דיאטה לא מבוקרת שהגעתי לאנורקסיה ולבסוף לבולמיה. אני לא יודעת אם זה בגלל זה קיבלתי את המחלה או אם הקדוש ברוכו החליט להעניש אותי..אני מטופלת בפנטסה אבל את האמת להגיד לך אני הפסקתי לקחת את התרופות כי הם מדכאות לי את התאבון היום כשאני בלי התרופות הצלחתי לעלות במשקל הייתי שוקלת 40קילו. ישנם לפעמים דקירות בבטן בין בית החזה שלפעמים עקב הדקירות האלו מגיע הצואה לרוב זה עובר במהלך היום אני נכנסת מעט לשירותים אבל בלילה אני נכנסת הרבה שזה מביא למצב שאני כמעט ולא ישנה. אני לא עובדת כי מאוד קשה לי לאמץ את עצמי.אני נפרדתי מהחבר לשעבר כי הוא לא הבין אותי ואת המחלה למשל יצאנו למסעדה ואחרי שתי ביסים הייתי צריכה שירותים והוא רב איתי על זה שהשארתי אותו לבד בשולחן כי הייתי חייבת להתפנות.אמא שלי רבה איתי על מציאת עבודה אך היא לא מבינה שאני לא יכולה לעבוד יש לי עייפות כרונית וכשאני מאמצת את עצמי פיזית הכוונה היא שבכל פעולה אוטומטית שרירי הבטן מופעלים והם עושים לי מין לחץ שכזה ואז יש לי כאבי בטן ואז אני צריכה שירותים. עכשיו יש לי עוד בעיה שאינני יודעת אם היא קשורה למחלה,ברגליים שלי מהשוק ועד כף הרגל יש לי באזורים גושים מתחת לעור ועל העור הצבע של זה אדום זה כואב לרוב לפעמים זה עם לחץ שאני לא יכולה לדרוך על הרגליים זה לא מתפשט זה נשאר מהשוק ועד כף הרגל.רציתי לדעת אם יש קשר בין זה ולמחלה ואם כן ואם לא לאיזה רופא לפנות?רופא עור?רופא כלי דם?פניתי לכירוגי אבל זה לא התחום שלו כך הוא אמר. הייתי רוצה לדעת מה ניתן לעשות כדי לישון בלילה? מה אפשר לעשות כדי שלא תכאב הבטן בכל פעם שאני מאמצת את עצמי? ורציתי לגזול מזמנך עוד קצת בתשובתך תוכל לפרט לי קצת יותר על המחלה והאם תוכל להגיד לי אחת ולתמיד מה מותר לאכול ומה אסור לאכול?כשפניתי לדיאטנית ואמרתי לה שאני חולת קרהון ושתבנה לי תפריט היא אמרה לי בבוקר תאכלי אקטיבי מה שעוזר לעיכול הסתכלתי עלייה וצחקתי אמרתי לה את מבינה בכלל מה אמרתי לך?! אני חולת קרהון אני לא צריכה עזרה לעיכול אין לי בעיה בעיכול. תוכל להגיד לי מה מותר ומה אסור? אני מודה לך מאוד על שהקדשת מזמנך לקרוא את המייל שלי. בתודה,רעות.

רעות שלום מחלת קרוהן היא מחלת דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להם. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין, ולכן הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. חולשה, חוסר אנרגיה, כאבי בטן ושלשולים, וכן נגעים עוריים ברגליים הם חלק ממחלת קרוהן, וניתנים לטיפול על ידי טיפול הולם במחלה. במקרה שלך, את כלל אינך מטופלת (מאחר שאינך נוטלת את התרופות), וחבל, כי כאמור בטיפול נכון ניתן ברוב המקרים להשתלט על סימני המחלה ולהחזיר את החיים למסלולם. מציע בחום למצוא לך גסטרואנטרולוג קבוע המטפל במחלת קרוהן, ליטול את הטיפול שינתן לך, ולשמור על מעקב רציף.

שלום ד"ר, אני בן 29, ובשנה האחרונה, אחת לכמה חודשים קורה לי שמספר יציאות (2-3) מלוות בדם טרי הנראה גם באסלה וגם על הניר (בכמות גדולה מאשר מספר טיפות). התופעה נעלמת מאליה וחוזרת רק לאחר מספר חודשים כפי שציינתי. איני סובל מכאבים כלל כשזה קורה, לכל היותר תחושת רגישות מוגברת בפי הטבעת בזמן מתן הצואה ולאחריה. רוב הזמן היציאות סדירות ואיני סובל מעצירויות. לעיתים נראות מספר טיפות דם בודדות או פס דם בעת הניגוב. האם לפי סימנים אלה כנראה שמדובר בטחורים? במידה שיתברר כי זו הסיבה - האם דרוש טיפול מיוחד אם מלבד הדם אין שום מטרד אחר? תודה מראש

רן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. רוב הסיכויים המקור הסיכוי שהדמם הוא אכן מבעיה באיזור פי הטבעת כגון טחורים, והסיכוי שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 29 הוא נמוך מאד. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בגיל צעיר וללא הסטוריה משפחתית לרוב ניתן להסתפק בבדיקת החלק הסופי של המעי הגס. בהנחה שאכן מדובר בטחורים - אז מדובר בבעיה של איכות חיים בלבד, ואם זה לא מציק לך אין צורך בטיפול מיוחד. אם זה מציק מספיק בשביל לטפל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבית תזונתיים ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום תודה על התשובה המהירה,תוכל לומר לי האם התופעה הזו תחלוף לה מעצמה למרות שעברו כבר חודשיים ואין שינוי,ואם לא מהם הטיפולים הקיימים על מנת לפתור את הבעיה?,והכי חשוב לדעתך האם תופעה מהסוג הזה יש לה טיפול והיא תעבור לי עם טיפול מתאים?,ועוד דבר האם אתה מטפל ומומחה לבעיות מסוג שציינתי ע"מ שאוכל להיפגש איתך או דרך ביה"ח או באופן פרטי?

דוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. אם כבר חלפו יותר מחדשיים ללא שיפור, והדבר מפריע לך, מומלץ לפנות לבדיקה. לרוב בבירור של איש מקצוע ניתן להעריך מה מקור הבעיה, ולרוב גם ניתן לסייע ולשפר את איכות החיים. כמו כירורגים קולורקטאליים אחרים, גם אני מומחה לתחום זה.

שלום רב, לפני כ-/ם שנים סבלתי ממקרה של טחור חיצוני שעבר בצורה חלקה ללא ניתוח או קשירה ומאז לא חזר. כבר מספר שנים, בעת הטלת צואה, אזור פי הטבעת מתנפח אך לאחר מספר דקות המצב די חוזר לקדמותו. אין לי דימום או כאבים אך בהחלט ישנה תחושה לא נוחה ולעיתים היא נשארת יותר מכמה דקות. האם זה אכן טחורים פנימיים? מהי המלצתך לטיפול?

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב כנס מקציעי בחו"ל. הממצא שאתה מתאר בהחלט יכול להתאים לטחור (חיצוני או פנימי), אך כמובן שלא ניתן לקבוע אבחנה חד משמעית על סמך תאור באינטרנט ללא בדיקה. בהנחה שאכן מדובר בטחור- אז מדובר בבעיה של איכות חיים בלבד, ואם זה לא מציק לך אין צורך בטיפול מיוחד. אם זה מציק מספיק בשביל לטפל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבית תזונתיים ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר זמורה ביולי 08 עברתי ניתוח rplnd -הסרת בלוטות לימפה ברטרופריטונאום בעקבות סרטן אשכים. במשך כמה וכמה חודשים סבלתי מכאבים עזים באזור הבטן המרכזית עם נטיה ברורה ימינה(אזור הניתוח) והרופאים העלו כל מיני סברות .עשיתי כמעט את כל הבדיקות האפשריות,קרי אולטראסאונד כליות ,דרכי השתן,כיס מרה.גסטרוסקופיה עם בדיקה להימצאות חיידק ההליקובקטור .הבדיקות כולן יצאו תקינות.בשבוע שעבר ביצאתי סי טי בטן ואגן -בשביל ביקורת אונקולוגית בכלל-ובפיענוח רואים בברור הדבקויות .שאלותיי הן : 1.האם זה באמת נשמע לך כמו הדבקויות? 2.הכאבים באים אצלי כמו"גאות ושפל"-שבוע שבועיים המצב כמעט נורמלי ואז שבוע של כאבים עזים-האם יש דפוס שעל פיו הכאבים מתחזקים/נרגעים ? 3.מה אפשר לעשות באופן אישי על מנת להקל על הכאבים? 4.האם אפשר /כדאי לעשות ניתוח הפותר/מקל את הבעיה? 5.מהם הסיכונים לעתיד בעקבות הדבקויות? בתודה רבה רבה מראש

אלי שלום, לצערי קשה לי לענות על שאלתך, מאחר שלא ראיתי את ה CT המדובר, ולא ברור לי על סמך מה מסתמך הדווח על הדבקויות. כעקרון, הדבקויות הן רקמת צלקת הנוצרת החלל הבטן לאחר ניתוח בטני, ולכל מי שעבר ניתוח בטני ישנן הדבקויות בחלל הבטן. לרוב הן אינן מפריעות, ולרוב גם לא רואים אותן ב CT. לעיתים הדבקויות יכולות לגרום לחסימות מעי חריפות (ז"א שקורות בבת אחת). נדיר שהן גורמות לסימפטומים כרוניים. לעיתים, בלית ברירה, אנו מבצעים ניתוח בשל הדבקויות (למשל אם יש חסימה חריפה שלא משתחררת בטיפול שמרני), למרות שגם הניתוח הנוסף כשלעצמו גורם להדבקויות. כאמור, מאחר שנדיר שהדבקויות גורמות לסימפטומים כרוניים, וכל ניתוח גורם להדבקויות חדשות, נדיר שאנו מנתחים בשל תלונות כפי שאתה מתאר. אם כבר מבצעים ניתוח כזה, ניתן לשקול להשתמש באחד מהחומרים המתקדמים שיש כיום שמטרתם להקטין יצירת הדבקויות. יחד עם זאת, מדובר בחומרים יקרים, שלרוב אינם מצויים במערכת הבריאות הציבורית.

תודה רבה מאוד על התגובה הארוכה והממצה. ורד

בהצלחה

לפני כמה חודשים התחיל לי גירוד חזק בפי הטבעת ומסביבו. הייתי אצל כירורג שאמר שאין לי טחורים ולא פיסורה והפנה אותי לרופאת עור שנתנה לי משחות (ניזורל, טרידרם, דיפרוסאלין, מופירוסין) כלום לא עזר. והפנתה אותי למרפאת נשים צוואר הרחם על מנת לקחת חתיכת עור מפי הטבעת ולבדוק. כאשר הכנסתי את האצבע לפי הטבעת בכדי לגרד הרגשתי במספר בליטות קטנות. יש לציין שהאיזור מגרד כמעט מידי יום למשך שעה ויותר גם באזור פי הטבעת וגם בפנים. מה לעשות אני מיואשת?

חיה שלום, גורמים רבים יכולים לגרום לגרד באיזור הפרינאום, שהוא איזור פתח פי הטבעת והנרתיק, ואשר לעיתים יכולים להגרם עקב בעיות בפי הטבעת, עקב בעיות גניקולוגיות, או עקב בעיות עור באיזור זה. מבחינת בעיות במקורן באיזןר פי הטבעת, גם כאן יש מגוון סיבות אפשריות, ולעיתים אינינו מוצאים את הסיבה (ואז אנו פשוט קוראים לזה "גרד אנאלי"), ואז פשוט מטפלים בגרד כסמפטום. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי המתמצא בתחום זה לבירור, בדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום עברתי לפני מספר שבועות בדיקה לגילוי טחורים עם אנוסקופ ונאמר לי בתומה כי יש לי טחורים מדרגה 2 ואולי בעתיד הרחוק אצטרך לנתח ואני הסכמתי עם הערכה כי כמה שנים כבר הטחורים יוצאים ונכנסים בחזרה בכל יציאה ללא שום כאב,דימום או משהו אחר,אלא שמיד לאחר הבדיקה השריר בפי הטבעת נעשה תפוס ולא משוחרר מה שגורם לי להפרעה בהתרקונות,ואי יכולת להתרוקן עד הסוף,זוהי תופעה שלא חוויתי מעולם עד הבדיקה,מה לדעתך קרה?,האם השריר התכווץ בחוזקה למצב שהוא לא משתחרר,או שיכול להיות שהוא נפגע במהלך הבדיקה ?,או שמה אלה הם הטחורים שאחראים למצב החדש?,עליי לציין שאין לי עצירות או כאבים ודימום בזמן היציאה,האם יכול להיות שהתפתחה שם פיסורה כתוצאה מפציעה קלה מהבדיקה? תודה

דוד שלום, לעיתים רחוקות יכולה כל "נגיעה" בפי הטבעת, כולל בדיקה, לגרום לגרום להפרעה כלשהי בסנכרון של תפקוד שרירי רצפת האגן ולתחושת קושי מהתרוקנות. נדיר שבדיקה רגילה גורמת לכך, אלך לא בלתי אפשרי. הבדיקה עצמא אינה גורמת לנק מבני לשריר, כגון קרע. תחושות של קושי בהתרוקנות אינן מאפיינות טחורים, ואם אין לך כל כאב ביציאה הסיכוי שנוצרה לך פיסורה כתוצאה מהבדיקה נמוך. פעמים רבות יש שיפור עצמוני בתוך מספר ימים, או שבועות קצרים. אם אין שיפור כזה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר דלקת התוספתן היא דלקת די נפוצה בעולם אשר דורשת ניתוח עם הרדמה. רציתי לדעת אם יש מקור לדלקת התוספתן, אם מדובר במאכל או זיהום מסויים. אם אין עדיין הסבר לתופעה זו אז אולי השערות.

דלקת התוספתן נגרמת לרוב כאשר חלל התוספתן, שהוא חלל צר מאד, נסתם מסיבה כזו או אחרת (שלרוב אינה ידועה) וגורם להתרבות של החיידקים במקטע התוספתן המרוחק מהחסימה.

בן 28, משקל תקין, בריא, אין שום בעיות פרט לנושא הצרבת. לפני מספר שנים התחלתי להרגיש בצרבות מידי פעם, ועם הזמן התדירות הולכת ומתגברת. ניסיתי להבין מה בדיוק גורם לצרבת מבחינת תזונה, והגעתי למסקנות הבאות : לחם, פיתות וכו' - כל דבר שיש בו קמח - כמעט תמיד יגרום לי לצרבת. דברים עתירי שמן - מעלים מאוד את ההסתברות לצרבת. כמובן ששילוב של הנ"ל (כגון בורקס, שווארמה בפיתה וכו') - גורמים לצרבת 1. האם קמח ושמן (יחד ולחוד) ידועים בתור הגורמים לצרבת, או שזה לא ממש נפוץ ? 2. כמו כן, שמתי לב שכאשר אני אוכל הרבה, אז גם הסיכוי לצרבת עולה, האם זה ידוע ? אולי מכיוון שכשהקיבה מלאה מידי, קל יותר לחומצות לעלות מעלה ? 3. למרות המסקנות הנ"ל, לעיתים כשאני אוכל מוצרי קמח ו/או שמן, אין לי צרבת כלל, ולעיתים גם כאשר אני אוכל דברים אחרים לגמרי, יש לי פתאום צרבת, כך שלא ממש ברור מה הטריגרים. האם יש בדיקה רפואית שניתן לבצע, ע"מ לאבחן במדויק את כל הרכיבים הגורמים לצרבת, ע"מ שאוכל להמנע מהם ? 4. האם עדיין קיים הניתוח המטפל בשסתום הסורר לנטרול בעית הצרבת ? אשמח לקבל פרטים. כמובן שנ"ל אינו תחליף לייעוץ רפואי מסודר (שיבוצע), אלא רק דיעות כלליות ולא מחייבות. תודה רבה.

. האם קמח ושמן (יחד ולחוד) ידועים בתור הגורמים לצרבת, או שזה לא ממש נפוץ ? שומן ומאכלים שומניים יכולים להחמיר צרבת 2. כמו כן, שמתי לב שכאשר אני אוכל הרבה, אז גם הסיכוי לצרבת עולה, האם זה ידוע ? אולי מכיוון שכשהקיבה מלאה מידי, קל יותר לחומצות לעלות מעלה ? אכן כך 3. למרות המסקנות הנ"ל, לעיתים כשאני אוכל מוצרי קמח ו/או שמן, אין לי צרבת כלל, ולעיתים גם כאשר אני אוכל דברים אחרים לגמרי, יש לי פתאום צרבת, כך שלא ממש ברור מה הטריגרים. האם יש בדיקה רפואית שניתן לבצע, ע"מ לאבחן במדויק את כל הרכיבים הגורמים לצרבת, ע"מ שאוכל להמנע מהם ? מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ולעבור בירור מסודר לצרבת 4. האם עדיין קיים הניתוח המטפל בשסתום הסורר לנטרול בעית הצרבת ? אשמח לקבל פרטים. קיים ניתוח, אולם ברוב המכריע של המקרים ניתן לטפל בצרבת בהצלחה בטיפול שמרני פשוט, ורק מיעוט המקרים שלא מגיבים לשום טיפול שמרני נזקקים לניתוח.

ד"ר שלום רב, יש לי בעיה קצת מורכבת ואני מקווה שתוכל לייעץ לי לגביה. אחלק את השאלה לשתיים: (1)לפני חודשיים נאלצתי לעבור ניתוח להסרת המעי הגס,חודש לאחר מכן באופן מחריד ומפתיע מאוד התגלה אצלי גידול במוח ובעקבותיו סרטן במוח. בשל הסרטן אני נאלצת לעבור כימותרפיהה והקרנות. הבעייה היא שבשל הכימותרפיה אני נאלצת לקחת זופרן כדי להקל על ההקאות והבחילות והזופרן עושה לי עצירות קשה. הבעייה היא שלפני כשבועיים התחיל לשרוף ולגרד לי בפי הטבעת. למעשה התברר שיש לי כוויה בפי הטבעת. קיבלתי משחה שנקראת ביאפדין שהיא טובה מאוד,אולם עדיין לא פותרת את כל בעייתי בנושא. עדיין למרות שאני מורחת את המשחה,האיזור מאוד מאוד מגורה ואני סובלת מגירודים ומצריבה בפי הטבעת. רציתי לשאול אם אתה מכיר תרופה בשם ניפדפין והאם לדעתך היא יכולה לענות על בעייתי , האם היא יכולה לפתור לי את עניין הצריבה והפצעים והאם היא בכלל מתאימה למקרה שלי ומומלצת בכלל? (2) כפי שציינתי קודם לכן הזופרן גורם לי לעצירות קשה,דבר שמקשה עליי מאוד משום שבעקבות הניתוח יש לי יציאות רבות. העצירות גורמת לי לכאבי בטן עזים ולאי נוחות רבה. חשבתי לקחת תרופה מבית המרקחת כנגד העצירות BENEFIBER אם איננני טועה,אולם התרופה פועלת על המעי הגס ולי כבר אין מעי גס בשל הניתוח.שאלתי היא האם אתה יכול להמליץ לי בבקשה על משהו שיכול להקל לי על העצירות בהתחשב בזה שאין לי מעי גס? בתודה רבה, דנה.

דנה שלום, צר לי לשמוע על תלאותיך. אסייג את המלצותי בכך שללא בדיקה לא ניתן לתת טיפול פרטני. אך ככלל, ניפדיפין היא משחה לטיפול בפיסורה (סדק) של פי הטבעת, ומומלץ להשתמש בה רק אם פיסורה כזו מאובחנת על ידי רופא. לגירויים וצריבות באיזור פי הטבעת מומלץ לרוב להשתמש במשחות הגנה מקומית שמשמשות למריחה כנגד תפרחת חיתולים אצל תינוקות, שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם. לגבי העצירות, קצת יותר קשה לי לענות, כי לא ברור לי לחלוטין איזה ניתוח עברת והאם בוצעו חיבורים וכיצד (למשל האם יש פאוץ'). ככלל ניתן לנסות סירופ דופלאק לתקופה מסויימת, אך מומלץ להתייעץ בכירורג שמכיר את המקרה שלך ויודע איזה סוג ניתוח בוצע.

שלום רב. הבת שלי נולדה לפני כחודש עם אבחנה של סינוס פילונידאלי שאותו אנחנו יכולים לראות היטב (כולל השערה הבצבצת מתוכו). בבית החולים לא התייחסו כלל לנושא כבעייתי, רופאת הילדים אמרה כי יש לוודא שאין חבור ישיר לעמוד השדרה בבדיקת אולטרסאונד. אני יושבת וקוראת את המשתתפים בפורות וברור לי שמעבר לבעיה אסתטית יש בעיה אמיתית. איך אני יכולה, אם בכלל, למנוע מהבת שלי סיבוכים עתידיים?אם הם אכן עתידיים... האם מומלץ בגיל כזה לבצע ניתוח? מה אני עושה??? תודה מראש

שולי שלום, איני כירורג ילדים ואיני מטפל בשגרת יומי בתינוקות. למיטב ידיעתי צודקת רופאת הילדים שלך, שיש לשלול מום מולד הגורם לממצא זה. מומלץ לפנות לכירורג ילדים לבדיקה והכוונת הטיפול.

מה עשיתם בסוף? גם לבני אובחן ובאולטרה סאונד אמרו שאין עיגון לחוט השדרה. מה המצב אתכם היום?

שלום טל, הרבה לא עשינו מאז כי אין כל כך. גם אצלנו לא מצאו עיגון לחוט השדרה וברגע שזה קרה, אף אחד לא היה מודאג. הרפואה לא מתייחסת לזה כבעיה בריאותית, אלא יותר כבעיה אסתטית. ולמרות זאת, כל הזמן מדגישים בפנינו את חשיבות השמירה על ההיגיינה, וזה משהו שאנחנו עושים גם כך (שוטפים היטב עם מים וסבון בכל פעם) היום הבת שלי כבר בת 9 חודשים ונדמה כאילו החור הולך ונהיה קטן (ביחס לאגן כמובן) אבל הוא עדיין "חי ונושם". אנחנו מחכים לתור אצל כירורג מומחה לילדים (ותינוקות)וככל הנראה לא יהיה לו דבר לחדש לנו. בהצלחה, ואשמח אם תיידע אותי לגבי דברים חדשים. תודה ורק בריאות.

שלום אני בת 36 נשואה +3 בריאה לאחרונה התחלתי להרגיש בכל שעה מהיום הרגשה כמו זרם בפי הטבעת כאילו אני יושבת על רטט של פלאפון זה נמשך כמה שניות ומפסיק זה מופיע באזור פי הטבעת ממש כמו הרגשה של רטט של פלאפון או כאילו משהו רוטט שם למשך 2 שניות במיוחד בישיבה זה קורה אבל גם בעמידה רציתי לדעת ממה זה יכול להיות? אני לא סובלת משום כאב או צריבה רק הרגשת זרמים בפי הטבעת ובאזור. המום לא רטוב לאחר בדיקה עצמית שעשיתי בזמן ההרגשה הזו יש לי טחורים אבל לא משמעותיים ולא כואבים הטחורים הם כבר הרבה שנים מאז הלידות ולא מציקים לי בכלל, מה זה יכול להיות הרגשת בהזרמים האלה שם? (אני לא מבצעת מין אנאלי או משהו דומה לזה) אנא עזור לי תודה מראש מלי

מלי שלום, לצערי איני יודע מה גורם לתחושה שאת מתארת.התחושה שאת מתארת אכן לא אופיינית לטחורים. יתכן שמדובר בגירוי עצבי כזה או אחר. אם זה ממשיך להציק לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, למרות שאני לא בטוח שימצא ממצא שמסביר בבירור את תלונותיך.

שלום רב נאמר לי לאחרונה כי מצב הטחורים שלי דורש התערבות כירורגית (ייתכן בשיטה חדשנים רדיולוגית?) וגם בדיקת קולונוסקופיה מלאה לשלילת סרטן המעי הגס. האם ניתן לעשות את שתי ההתערבויות ביחד? מהי השיטה להסרת טחורים החדישה שהזכירו בפני? היכן היא עורכים אותה בארץ?

ורד שלום, תאורטית ניתן לבצע קולונוסקופיה לפני ניתוח טחורים באותה הרדמה, אולם נדיר שזה מבוצע, ממספר טעמים. ראשית, קולונוסקופיה אינה דורשת חדר ניתוח, ולרוב גם אינה דורשת הרדמה כללית, ושנית, אם נמצא משהו בקולונוסקופיה שמצריך למשל ביופסיה, לא נכון לבצע את ניתוח הטחורים לפני שמגיעה תשובה זו. ישנן מספר שיטות לטיפול כירורגי בטחורים, שמצויינות במידע למטה. יתכן שאת מתכוונת ל HAL, שהיא מעיין קשירת טחורים תחת הכוונת דופלר. פעולה זו מבוצעת על ידי מספר כירורגים קולורקטאליים בארץ (כולל אנוכי), אולם לרוב היא אינה מבוצעת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה מאוד עח התגובה הממצה. ורד

שלום ד"ר אני בת 30, אם לשני ילדים. הקטן נולד לפני 7 חודשים בניתוח קיסרי ולאחריו צצו לי טחורים ופיסורה. הייתי אצל פרוקטולוג והוא איבחן פיסורה. אני משתמשת בנפדיפין. יש שיפור במצב, אך זוהי כבר הפעם השניה בה אני רוכשת את המשחה וזה לא עבר לגמרי. אני חייבת להודות שמפאת סדר יומי העמוס עם הילדים, אני לא מקפידה על תזונה נכונה ולא משתמשת במשחה 4 פעמים ביום. האם מצב זה הוא מצב תקין יחסית? יש לציין שאיני יכולה כמעט לנגב אחרי יציאה, אלא חייבת לשטוף עם מים כי האזור נפוח וכואב, אך הכאבי תופת אחרי כל יציאה פחתו. עד מתי אוכל להשתמש במשחה? כלומר, האם יש פרק זמן המותר ולאחריו אסור להשתמש בה? יש לציין שאני מניקה הנקה מלאה. אני מאוד עצובה מהמצב, מפחדת להיבדק שוב בגלל הכאב, מפחדת מניתוח ולא יודעת מה לעשות.

מיכל שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, אך כשלעצמה אינה בעיה מסוכנת, ולכן תפקידנו הוא לפרוס בפנייך את אפשרויות הטיפול, ו"תפקידך" להחליט באיזה טיפול את מעוניינת. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות, ואם את מתקשה לשמור על דיאטה כזו או אחרת, ניתן ומומלץ פשוט להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס יומי, הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם. ניפדיפין מומלץ למרוח 4 פעמים ביום ללא קשר לזמן היציאה או לכאבים, ואנו ממליצים על שימוש מינימאלי של 6 שבועות גם אם יש שיפור. אם לאחר הפסקת הטיפול הסימפטומים חוזרים ניתן לחדש את השימוש, ובעקרון אין בעיה להשתמש גם לזמן ארוך. בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהנקה לא נבדקה, אולם מאחר שמדובר במריחה מקומית עם ספיגה מינימאלית לא אמורה להיות בעיה. לטיפול ניתוחי שיעור הצלחה גבוהה וסיכון נמוך, אך כאמור את צריכה להחליט שאת מספיק רוצה לשפר את איכות חייך כדי לעבור פעולה כזו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

מיכל שלום, פיסורה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, אך כשלעצמה אינה בעיה מסוכנת, ולכן תפקידנו הוא לפרוס בפנייך את אפשרויות הטיפול, ו"תפקידך" להחליט באיזה טיפול את מעוניינת. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות, ואם את מתקשה לשמור על דיאטה כזו או אחרת, ניתן ומומלץ פשוט להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס יומי, הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם. ניפדיפין מומלץ למרוח 4 פעמים ביום ללא קשר לזמן היציאה או לכאבים, ואנו ממליצים על שימוש מינימאלי של 6 שבועות גם אם יש שיפור. אם לאחר הפסקת הטיפול הסימפטומים חוזרים ניתן לחדש את השימוש, ובעקרון אין בעיה להשתמש גם לזמן ארוך. בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהנקה לא נבדקה, אולם מאחר שמדובר במריחה מקומית עם ספיגה מינימאלית לא אמורה להיות בעיה. לטיפול ניתוחי שיעור הצלחה גבוהה וסיכון נמוך, אך כאמור את צריכה להחליט שאת מספיק רוצה לשפר את איכות חייך כדי לעבור פעולה כזו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך

בס"ד היי ד"ר זמורה, יש לי שאלה שלא קשורה ספציפית אלי.... אם יש קולוניק אינרשיה וגם רקטוצלה ענקית, האם חשוב לתקן קודם כל את הרקטוצלה ורק אח"כ לעבור ל- colectomy, או שאפשר לנסות לעשות את ה- colectomy קודם ולראות אם מסתדרים, ורק אם לא מסתדרים אז לעשות ניתוח לרקטוצלה? מישהי שהרופא שלה אמר שלא כדאי לגעת עכשיו ברקטוצלה, ורק אם אחרי ה- colectomy עדיין תהיה בעיה, אז תמיד אפשר לתקן את הרקטום.... (כי בכל זאת הבעיה העיקרית היא שהצואה בכלל לא מגיעה לרקטום). האם אתה מסכים איתו? השאלה, בעצם, היא האם אפשר לתקן רקטוצלה (ענקית) כשהמעי כבר לא שם ורק הרקטום לבדו נשאר? תודה רבה

הודיה שלום, ניתן לתקן רקטוצלה לפני או אחרי קולקטומי, וטכנית אין בעיה לתקן את הרקטוצלה גם אחרי הקולקטומי. יחד עם זאת, אם יש חוסר הרפיה שרירית של רצפת האגן, יש לנסות ולתקן אותה לפני 2 הניתוחים הנ"ל.

שלום ד"ר, לפני כשלוש שנים לאחר הלידה אובחנה אצלי פיסורה, סבלתי בצורה איומה, שום משחה כבר לא עזרה והמליצו לי על בוטוקס. הזריקו לי בוטוקס והפסקתי לסבול למשך כשנה, שזו תקופה יחסית ארוכה מאחר וזה היה צץ כל כמה חודשים ואחרי שנה זה התחיל לחזור, כל תקופה מסויימת, אני משתמשת בניפדיפין כל פעם שזה קורה והרופא שהזריק לי בוטוקס המליץ לי לעשות שוב הזרקה. אני מפחדת פחד מוות מהניתוח ורוצה לדעת מהם הסיכויים שלי לצאת מזה לגמרי? האם הזרקה נוספת יכולה להועיל? להעלים את הפיסורה לנצח? אשמח אם תייעץ לי מה לעשות. תודה

שלום רב, מטרת הטיפול בבוטוקס, כמו מטרת הניתוח, היא לפתור את בעיית הפיסורה הנוכחית, ממנה את סובלת כרגע. אף אחד מהנ"ל לא מונע הווצרות פיסורה בטווח ארוך, ורק הרגלי חיים נכונים והמנעות ממאמץ ביציאה ומיציאות קשות על בסיס קבוע יכול להקטין את הסיכוי לחזרת פיסורה בעתיד. הסיכוי של בוטוקס לרפא פיסורה מעט יותר נמוך מזה של ניתוח, אך הפעולה פחות פולשנית. הן הזרקת בוטוקס והן ניתוח הן לגיטימיות, וההחלטה צריכה להיות שלך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

הגסטרולוג שהוא גם פרוקטולוג אמר לי שאין קשר בין סוגריים ברקטום לבין זה שאני מתלונן על בעיית גזים האם אתה ממליץ לי לעבור בדיקה כלשהיא

שלום רב, לצערי במידע שמסרת אין די בכדי שאוכל למסור לך מידע רפואי רלוונטי בנושא כלשהו. בכלליות רק אומר שאם הבעיה שאתה מתלונן היא חוסר שליטה על גזים, היא יכולה להיות קשורה לסוגרי פי הטבעת, אך אם התלונה היא ריבוי גזים, אכן אין קשר לשרירי הסוגרים.

לאחרונה לאחר יציאה לא קלה , החלו אצלי כאבים במצב של ישיבה . נהיגה וכו" בעבר -לפני כחצי שנה- היתה לי , תופעה דומה , והכאבים חלפו אחרי כשבועיים . ממה יכולה לנבוע התופעה ? מה ניתן לעשות ?

משה שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם אין הקלה תוך מספר ימים (או שישנה החמרה) מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. העצה היחידה שאני יכול לתת לך ללא בדיקה היא להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבית תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, וכאמור להקפיד על שתיה מרובה.

מה הטיפול המומלץ ? האם רצוי שאכניס אותם בדחיפה פנימה ?

ריקי שלום, בהנחה שאכן איבחנת את מצבך נכונה, ואכן מדובר בטחורים חיצוניים הגורמים לסבל, ולא בטחורים פנימיים שצנחו החוצה, אין מקום לנסות ולדחוף אותם פנימה. מומלץ להקפיד מאד על ריכוך לציאות (מפורט למטה) וטיפול מקומי במשחות מקומיות ואמבטיות ישיבה במידת הצורך, וכן- גם סבלנות. אם את לא בטוחה לגבי האבחנה, או שאין הטבה תוך מספר ימים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום עברתי בדיקה של פרוקטולוג בבדיקה הוא שם לי מן צינור והכניס לי אוויר לאיזור הרקטום בבדיקה לא עלה ממצא הוא בכל זאת הפנה אותי לעבור מנומטריה רקטלית כמו שכתבתי לך בהודעה קודמת אני לא יודעת אם יש טעם לעבור את הבדיקה המנומטרית שאמורה לבדוק אם יש בעיות בסוגר

מעיין שלום, לצערי איני יכול לענות בחכמה על שאלתך האם יש טעם בבדיקה מנומטרית, שכן איני יודע בשל אילו תלונות נשלחת לבדיקה זו, ומה היו הממצאים בבדיקת הפרוקטולוג. בכל מקרה, בדיקת רקטוסקופיה אינה באה במקום מנומטריה, וכל אחת מהן בודקת דברים אחרים.

שלום, אני בחור בן 23, ללא בעיות בריאותיות מיוחדות. בשנתיים האחרונות, היו פעמים בהם לאחר הטלת צואה, ראיתי דם בניגוב, אך כיוון שמדובר בכמויות מאוד קטנות בתדירות נמוכה, החלטתי לא להיבדק. בחודשיים האחרונים היו לי מספר מקרים של עצירויות קשות, ובמקביל לכך החלה להתרבות כמות הדם שראיתי לאחר הטלת הצואה. מאז, רוב הטלות הצואה שלי מלוות בדם, שרובו נראה בניגוב ומעט ממנו גם יוצא עם הצואה עצמה. רציתי לבקש עזרה באבחנה ובטיפול, ולדעת עד כמה דבר כזה יכול להתפתח למשהו חמור שמחייב ביקור אצל רופא, כמו גם אילו בדיקות מבצע הרופא במצבים כאלה. בתודה מראש.

רון שלום, דימום בעת היציאה יכול לנבוע ממגוון של סיבות, ולא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת. יחד עם זאת, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה או בעיה מסוכנת אחרת בגיל 23 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. הקשר בין הדמם ליציאות קשות תומך גם הוא באפשרות זאת. יחד עם זאת, מאחר שלא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם מה מקורו, ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בגילך סביר שניתן להסתפק ברקטוסקופיה או סיגמואידוסקופיה, הבודקות רק את מקטע המעי הסג שמעל פי הטבעת. מומלץ להקפיד על מניעת עצירות בעזרת כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא) ולהקפיד על שתיה מרובה, ולשמור על הרגלי יציאה נכונים. אם אין הקלה ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לאחרונה, מזה חודש, ולסירוגין (לא בכל יציאה) אני מבחינה בניגוב (על הנייר) בגרגירים שחורים (לא הרבה, 2-3) דומים לגרגירי קווי (אני לא אוכלת קווי).יש לציין כי הצואה רכה, נורמלית במרקמה, לא שחורה. עוד אציין כי אני בהריון, שבוע 21 ונוטלת ברזל עדין של סולגר אשר לא גורמת ליציאה להיות בצבע שחור. אוסיף כי אובחנתי כבעלת טחורים פנימיים מה זה יכול להיות? האם בכל זאת מהברזל? התופעה מדאיגה אותי, בייחוד שכשלא ניתן לבצע בדיקה פולשנית בהריון. אשמח לתשובה תודה.

שרית שלום, איני יודע לומר חד משמעית מה מקור גרגרים אלו, ויתכן שמקורם הוא בברזל שאת נוטלת. בכל מקרה, זה לא נשמע לי ממצא מדאיג. תהני מההריון בנחת.

תבדקי אם אכלת מזון שמכיל פרג או תאנים מיובשות

עברתי טיפול לקשירת טחורים. האם יש הגבלות כלשהן על רכיבות אופניים ארוכות ומאומצות ואם כן למשך כמה זמן?

יוסי שלום אין הגבלה ברכיבה על אופניים לאחר קשירת טחורים, פרט להגבלה בשל תחושת אי נוחות שאתה אולי חש בעת הרכיבה.

לבני בן השלוש אובחן פרולפס רקטלי. במשך שלושה חדשים ראינו את זה יוצא ונכנס אבל עכשיו, כבר יותר מ24 שעות שזה לא נכנס בחזרה והגוש עצמו נפוח במיוחד. הגסטרואנטרולוג שבדק אותו לפני מספר ימים אמר לרכך צואה ולהמתין אבל המצב הנוכחי קצת מלחיץ. מה עצתך?

לאמא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הלחץ של אמא שלבנה יש בעיה ברור, אך איני כירורג ילדים ואיני נוהג לטפל בילדים בגיל זה. פרולפס של הרקטום בילדים אינו זהה לזה במבוגרים. מציע להתייעץ בפורום כירורגית ילדים.

שלום, אני בן 62 לפני 24 שעות עברתי תהליך של קשירת טחור פנימי, מסיום התהליך עד עתה יש לי כאבים,הרגשה תמידית של רצון לבצע יציאה (מה שלא קורה) והרגשת לחץ. שאלתי האם ההרגשות שתיארתי נורמליות ואם כן האם יש דרכים להקלה. תודה דני

שלום, עברו חמישה ימים מאז שעברתי את תהליך הקשירה וההרגשות לא השתנו,האם תקין דני

דני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים חל שיפור. כאב מסויים ותחושת רצון מתמיד ליציאה אופייניים לאחר קשירת טחורים, ומידתם ועוצמתם שונה ממטופל למטופל. לרוב תחושה זו משתפרת משמעותית תוך ימים ספורים, אך גם כאן, לא כולנו אותו דבר, ויש מטופלים שבהם לוקח מעט יותר זמן לתלונות כאלה לחלוף. אם יש כאב עז ביותר, כאב מלווה בחום או בקושי במתן שתן, מומלץ לפנות לחדר המיון לבדיקה.

לילה טוב, תודה על התשובה הברורה,התיאור נכון ומדויק ודרך אגב אין צורך בהתנצלות. תודה

שלום רב לבני בן ה 11 יש נפיחות מסביב לפי הטבעת הוא לא מתלונן על כאבים והקיבה שלו רגילה ללא עצירות לפני חודש הוא קיבל תרופה (וורמוקס )נגד תולעים האם יש שייכות לתולעים או שאני צריכה ללכת לייעוץ אצל רופא תודה רבה

סליחה על העיכוב במתן התשובה. פיספסתי את השורה... למרות שאיני מטפל בילדים בגיל זה כדרך שגרה, נפיחות סביב פי הטבעת לא נשמעת לי כחלק מבעיית תולעים. אם הבעיה מתמידה או מחמירה מומלץ לפנות לכירורג ילדים לבדיקה.

לד"ר זמורה עוד תודה רבה על התשובה הופניתי לכירורג ואני ממתינה לתור ושוב תודה וערב טוב

שבוע טוב הייתי אצל הגסטרואנטורולוג כפי שביקשת והוא התרשם נראה שמדובר בבעיה פונקציונאלית שהתעוררה לאחר הניתוחים הוא הציע לנסות לטפל סימפטומטית פגלקס כף בערב נילקח במשך שבוע אך החמיר את המצב לא היו יציאות בכלל בנוסף ניתן קולוטאל 3 פעמיים ביום אך זה הופסק לאחר 24 שעות עקב תחושה של בחילות והרגשה לא טובה במקביל הייתי במרכז לאנדומטריוזיס עקב העדר ווסת במשך כמעט חודשיים ונמר שישנה ציסטה בשחלה שמאלית לא ניראה לי שהאבחנה לגביי נכונה מהסיבה שהטיפול שניתן לי רק מחמיר וכי גם שנטתי את התרופה הרגשתי את אותו דבר ללא שינוי מה לעשות בברכה

רעות שלום, אינינו מטפלים דרך האינטרנט מאחר שהגליון הרפואי שלך אינו זמין בדרך זו והטיפול אינו אחראי. אם נשלחת על ידי ליעוצים ואת מעוניינת בהמשך טיפולי לאחר שביצעת אותם, אנא הגיעי בצורה מסודרת למרפאה.

אני אמורה לעבור בדיקה בקרוב רציתי לשאול אם יש לבדיקה תופעות לוואי או סיכונים לא הוסבר לי וגם שהתקשרתי לביהח לא קיבלתי תשובה מספקת... האם אצטרך להחליף לחלוק? אודה לתשובה אני די לחוצה מהבדיקה הזאת

מעיין שלום, בדיקת מנומטריה היא בדיקה בה מכניסים לפי הטבעת צינורית דקה (יותר דקה מאצבע ממוצעת) , מבקשים ממך לכווץ את שרירי פי הטבעת בצורות שונות (נגיד כמו בזמן התאפקות או בזמן יציאה), ומחשב רושם את מדידת הלחצים הנוצרים באותו הזמן. לאחר מכן מנפחים לרוב בעדינות בלון קטן על מנת לבדוק תחושה- מתי את מרגישה שהבלון מנופח. הבדיקה לא מסוכנת ולא מתוארים סיבוכים שלה, ולרוב היא כרוכה באי נוחות קלה בלבד. אם תצטרכי ללבוש חלוק או לא- זה תלוי הנהלי העבודה של המכון בו את מהצעת את הבדיקה. בהצלחה.

שלום דוקטור. עד אתמול "סגרתי" 14 ימים ללא יציאות! (בדר"כ יש לי יציאות נורמאליות ולא סובלת מעצירויות) אתמול בבוקר פניתי למיון בבית החולים "מאיר", שם עשו לי צילום בטן וכמובן שהיא הייתה מלאה. עשו לי טיפול בחוקן ובחומרים משלשלים- שלדברי הרופאים שם הייתי אמורה לשבת בשירותים כל היום. בכל אופן, מלבד יציאה אחת אתמול בערב (6 שעות לאחר החוקן...) לא קורה שום דבר. יש לי טחור קטן שיצא לי בעקבות הפרשה שהוא לא מטריד אותי כרגע, מה שכן מדאיג אותי זה שבזמן לחיצה בשירותים (ואני משתדלת לא ללחוץ..) יוצאים לי גושי עור גדולים מפי הטבעת ואין לי מושג מה זה. אני לא יודעת אם כך נראים טחורים פנימיים כי אין לי נסיון בזה אבל זה פשוט נורא. ולדעתי זה מה שמעכב את היציאות ומקשה עלי "להשתחרר". ביקשתי מהרופאים במיון לבדוק אותי רקטלית ולא להסתפק בצילום, אחד הרופאים בדק ואמר שהוא לא רואה כלום. חשוב לציין שבמצב סטאטי באמת לא רואים שום דבר אלא כאמור רק בעת לחיצה לשירותים. אשמח מאוד להמלצתך מה אני אמורה לעשות עכשיו. אני לא צריכה לתאר איך מרגיש בין אדם לאחר 14 יום כאלו..... תודה רבה על העזרה.

אתי שלום, קפלי העור שאת מתארת אותם יכולים להיות בהחלט טחורים חיצוניים או טחורים פנימיים שצונחים בעת מאמץ, אולם טחורים הם לרוב תוצאה של עצירות ומאמץ בשירותים, והם לא גורם החוסם את היציאה או גורם לעצירות כשלעצמם. ברור לי שעצירות של 14 ימים גורמת לסבל ניכר. חשוב להקפיד על שתיה מרובה, ולהשתמש בתקופה הקרובה במרככי יציאות (כגון שמן פראפין) באופן סדיר. ניתן לנסות שוב טיפול חד פעמי במשלשל. אם אין הקלה מומלץ לפנות שוב לכירורג לוודא שאין שום גורם לחסימה מכאנית כלשהי של המעי. שיהיה רק בריאות.

שלום, שמי אילנית ולכל הסובלים מטחורים/פיסורה ושואלים לגבי פומולת נונא, מוזמנים ליצור איתי קשר ע"מ שאוכל להזהיר אותם מלהיכנס ולרכוש מוצר שעולה 800 ש"ח, וכשלא עוזר עולה עוד 600 ש"ח וזה לא נגמר. הטלפון שלי: 052-2776044- אשמח להזהיר כל מי שרק חושב לכיוון של רכישת פורמולת נונא. בברכה אילנית.

שלום, שמי קובי אני סבלתי זמן רב מטחורים ופיסורה והשתמשתי בפורמולת נונא טיפול טבעי ויעיל!! ממולץ בחום. באשר אלייך אילנית-תפסיקי להשמיץ זה מאוד לא מכובד,ואת עושה את זה בכל פורום אפשרי. שכל אחד יחליט מה טוב לעצמו. גוף האדם שונה מאדם לאדם מה שטוב לאחד לא בטוח טוב לאחר-זה עדיין לא סיבה לבזות ולהתבזות! קובי

אני עכשיו בשלבים ראשוניים במוצר וכולי תיקוות ... יש מישהו שמכיר את השיטה ויודע אם היא עובדת ? תשובות רק באתר

שלום, אני סובל מכאבים ודם ביציאה במשך שנתיים. נפגשתי לפני שבוע עם פרוקטולוג כדי לבדוק האם יש לי טחורים, הוא בדק ומצא שזה לא טחורים אל פצע שלא מצליח להגליד לכן הוא המליץ להשתמש במשחה בשם בייבי פסטה .הבעיה היא שהתביישתי לומר לו שאני משתמש כבר כמה חודשים בוויברטור שקטן יחסית לאבר מין רגיל, שגורם ל%

יניב שלום, לצערי הודעתך לא שלימה. איני יודע מהי האבחנה המדוייקת אליה התכוון הפרוקטולוג שבדק אותך. אם יש חתך בעור פי הטבעת, יתכן שהחדרה של חפץ כהה לפי הטבעת מקשה עליו להרפא. מעבר לכל לצערי לא אוכל לתת ייעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.

שלום רב ברצוני לקבל מעט הסבר על: סובלת מבעיות במעי 3 שנים עברתי קולנסקופיה אחרונה לפני שנה תקינה,נלקחו ביופסיות מהמעי היורד והביופסיה הראתה דלקת קלה אך לא טופלתי ע"י כלום, היציאות שלי הן מרובות יכולות להיות 4-5 יציאות ביום ללא התאמצות ולפעמים אני נתקפת בשלשול חד פעמי שעובר לא נקבע ודאית שאני סובלת מהמעי הרגיש שאלתי היא האם אלו הם סימנים של מעי רגיש? איך אפשר לדעת? בדיקת דם אחרונה 14 אבל פריטין מאד נמוך 23 האם זה מעיד על ספיגה לקויה של ברזל ומה עושים? אודה על התשובה

יפית שלום, תלונות של מספר יציאות ביום יכולות להגרם על ידי מגוון של בעיות מעי כולל מעי רגיז וכולל מחלות דלקתיות שונות של המעי. מאחר שאיני יודע את כל פרטי המקרה איני יכול לחוות דעתי, אך בכלליות ניתן לומר שתלונות כגון אלו שאת מתארת יכולות להתאים גם למעי רגיז. רמות פריטין נמוכות אינן חלק אופייני של מעי רגיז ואינן מצביעות בהכרח על ספיגה ירודה של ברזל. הסיבה השכיחה ביותר לרמות פריטין נמוכות בבחורות צעירות היא אובדן כרוני של דם בעת מחזור. מחלות דלקתיות של המעי יכולות לעיתים להיות קשורות לחסר פריטין.

בס"ד ד"ר זמורה, יש לי שאלה, קצת מביכה (אותי), אבל מטרידה מאוד, וסוף סוף אזרתי אומץ לשאול. שאלתי היא - במהלך טיפול קולון הידרותרפי שעשיתי לפני שנה (שהיה על מנת לנקות את הבריום האיום מהחוקן בריום שעשיתי באותו יום), המטפלת הייתה מאוד לא עדינה ולמרות שאמרתי לה שאני 6 חודשים אחרי SATRR, היא הכניסה את הצינורית יותר מדי עמוק לרקטום באופן שהחלק העבה של הצינור היה כבר ממש בתוך פי הטבעת והרקטום. הטיפול נמשך שעה ולאחריו פי הטבעת והרקטום היו מאוד מאוד כאובים והכאב נמשך ל- 24 השעות הבאות לפחות. אני מבינה שנגרמה טראומה למקום ואני רוצה לדעת אם אחרי טראומה כזאת יכולה להיגרם פגיעה בשרירים שמובילה לאניזמוס ואם כן, אז האם זה אמור לקרות מיידית, תוך זמן קצר, או שזה יכול גם לקחת שנה עד שרואים את תוצאות הנזק???? בחודשיים האחרונים (עברה שנה מאז ההידרו תרפי) יש לי פתאום סימפטומים מאוד משמעותיים של אניזמוס (גם לפי הפריאנל U.S שעשיתי לפני כמה ימים שקבע ש... יש לי אניזמוס!!!!) יש לציין שבמשך כ- 3 שנים שאני כבר בבירורים אצל רופאים שונים, בכל הבדיקות שעשיתי תמיד היה כתוב שלא הופק אניזמוס, ואפילו הביופידבקית שלי שסיימתי אצלה 10 טיפולים לפני כחודשיים בערך בדקה אותי ולא מצאה אניזמוס. אם יש לי אניזמוס, אז יש סיכוי לא קטן שה- COLECTOMY לעצירות קשה יהיה חסר תועלת, לפי מה שלמדתי על הנושא ואז אם זה לא יעבוד, אז אני, כנראה, אזדקק לסטו.... הצילו!!!! מה דעתך? אני כל הזמן במחשבה שנגרם לי נזק ברקטום בעקבות המטפלת הזאת וזה כל כך מתסכל כי הניתוח STARR היה מוצלח וזה פשוט מייאש לחשוב שעכשיו נגרם נזק אחר בגלל סיבה כל כך טיפשית.... )o':

הודיה שלום, ישנן סיבות רבות שיכולות לגרום לאניזמוס, כולל פעולות שונות באיזור פי הטבעת, ולא נראה לי שיש דרך לדעת מדוע את סובלת מאניזמוס, אם את אכן סובלת ממנו. אם אכן יש אניזמוס מוכח (US פרינאלי הוא אחת הדרכים לאבחן זאת, אולם זה חייב להיות בקורלציה לתלונות של קשיי התרוקנות וממצאים מתאימים ההדיקת אצבע של מומחה בתחום ) יתכן ששווה לשקול סיבוב נוסף של ביופידבק לפני ניתוח. במקרים עקשניים ניתן גם לנסות להזריק בוטוקס לשריר המכווץ. בכל מקרה, לאחר מיצוי שיפור תפקוד רצפת האגן, כדאי להמשיך לניתוח לטיפול באינרשיה, וגם בנוכחות אניזמוס מסויים הסיכוי לסטומה קבועה אינו גבוה.

תוצאות של סיטי גילו היום גידול בוושט. אשמח לקבל שם של רופא טוב

אין מנהלי פורום זה נוהגים להמליץ על רופא זה או אחר. מאחל החלמה מהירה.

שלום דוק' עודד, אתחיל במידע כללי: אני בן 18, בריא, לא מעשן, עושה פעילות ספורטיבית (מכון כושר). החל בערך מחודש ספטמבר 2008 התחלתי להבחין בדברים מוזרים: במשך כחודשיים (אולי אפילו קצת יותר) הייתה לי צואה מצחינה ושחורה (מסריחה הרבה יותר מהרגיל + ממש לא בצבע חום). בנוסף הייתה לי תחושה של גרד בפי הטבעת עד לפני בערך שבועיים. קראתי קצת באינטרנט על הגרד וכתוב שאסור לגרד (כפי שצפוי), לכן השתדלתי מאוד לא לגרד, ואכן בקושי גירדתי. בנוסף ניסיתי לנקות את הסביבה (במקלחת עם סבון) כמה שאפשר אבל לא יותר מידי, כפי שהומלץ. החל מלפני שבועיים, לפעמים אני מרגיש כאבים חדים בפי הטבעת: פעם אחת כשקמתי בבוקר והייתי על המיטה (עם הבטן לכיון המיטה, כך שלא פעל לחץ באזור הישבן...) היו לפחות 9 פעמים בהם הרגשתי כאבים חדים. גם היום הרגשתי פעמיים כאבים חדים בפי הטבעת. אני מרגיש שיש לי בפי הטבעת סוג של שפשפת, וגם איזה משהו קטן בולט כזה... זה ממש גורם לי לחוסר נוחות. אם אני מתיישב, אני צריך למצוא את התנוחה המתאימה על מנת שלא ארגיש הרגשה של "שורף" (ברמה סבירה אומנם) בסביבה שליד פי הטבעת. יש לציין שכאשר יש לי יציאה (כאשר אני "עושה קקי"), אני לא מרגיש שום כאב ואין לי דימום, הכל עובר כרגיל ברוך ה'. דוקטור, בבקשה הסבר לי מה אתה חושב שזה יכול להיות, מה הטיפולים המתבצעים כדי להבריא (איזה משחות למרוח?), והאם יש סיכוי שזה יחלוף מעצמו ללא בדיקה אצל רופא. אני נורא נורא מובך ומתבייש מהדבר הזה ולא רוצה ללכת לרופא, לא רוצה גם שההורים יידעו מזה... נא ממך דוקטור אל תפטור אותי ב- "לך לרופא", אם תפרט זה מאוד יעזור!! ערב טוב ותודה רבה לך!!!

שלום רב, אני יכול לספק מידע רפואי הנוגע לאבחנות כאלו או אחרות ועל דרכי הטיפול בהן, אולם לצערי אין באפשרותי לפרט על אבחנה שאיני יודע מהי. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי מגוון של בעיות רפואיות כולל פיסורה, טחורים עם קרישי דם, גרד אנאלי מסיבות שונות, הפרעה בפעילות שרירי רצפת האגן, כאבים שתוקפים לעיתים את איזור פי הטבעת (ונקראים בשפה מקצועית "פרוקטאלגיה פוגקס") ועוד. לכל נושא כזה ניתן לכתוב דפים על דפים של מידע ולכל אחד טיפול אחר. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. לכן אין לי עצה אחרת פרט לעצה לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, המומחה ספציפית לבעיות כגון אלו, לבדיקה והכוונת הטיפול.

6 שנים לאחר סרטן במעי הגס, B1,ללא טיפולים, לאחר מכן במשך השנים כריתת פוליפים (9). בקולונוסקופיה השבוע נמצא -- בשק הצקום אזור היפרמי עם אפטה במרכזו נלקחו ביופסות-- . הסבריו של הרופא שבצע ניתנו לי כשאני מעורפלת לאחר הבדיקה. נאמר לי ללכת לרופא בעוד חודש. מה משמעות הממצאים? (נכנסתי ללחץ כשניסיתי למצוא את ההגדרות במילון) אנא עזרתך.

שלום רב, התאור של הממצא כפי שכתבת למעלה לא נשמע לי כממצא המעלה חשד גבוה לגידול ממאיר, אולם כמובן שללא תשובת ביופסיה קשה לדעת בוודאות, כך שאין ברירה אלא להמתין לתוצאות הביופסיה. נסי ללחוץ בעדינות על תשובה מוקדמת יותר.

שלום רב לכולם ברצוני לדעת האם דימום מטחורים עלול להיעלם מעצמו או שטחורים זאת תופעה שהולכת ומחמירה.זאת אומרת אם יש דימום אז הוא מחמיר עם הזמן או אם יש טחורים דרגה 2 אז עם הזמן יהיהו דרגה 3 ו-4? תודה מראש

אורטל שלום, טחורים יכולים בהחלט להשתפר ופחות להציק בטיפול שמרני הולם שכולל הקפדה על ריכוך יציאות יומיומי בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא) שתיה מרובה, והרגלי יציאה נכונים (שהיה קצרה בשירותים עם מאמץ מינימאלי). קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום אני בן 18 ולפני מספר חודשים עברתי ניתוח של שיערה הפוכה בעצם הזנב. המשכתי לגלח את האיזור כפי שהמליץ הרופא וגם הגעתי אליו לבדיקות תקופתיות. בתקופה האחרונה התחילו לי גירודים באיזור של הניתוח ולפני כמה ימים היו גם כאבי גב שכרגע נעלמו. בנוסף, עדיין מעט קשה לי לשבת בצורות מסויימות היות ואני מרגיש כאב בכל האזור (למרות שעברו לפחות 6-7 חודשים) רציתי לדעת האם יש סיכוי מסויים שהשיערה ההפוכה חזרה? ואם כן כיצד ניתן להבחין בזאת? תודה מראש

צחי שלום, לניתוח לתיקון סינוס פילונידאלי אין 100% הצלחה, ולכן תאורטית בוודאי ישנה אפשרות שהסינוס חזר. יחד עם זאת, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם גם על ידי הצלקת שנוצרת באיזור הניתוח לאחר החלמת הפצע, ובמקרה כזה התלונות לרוב משתפרות בהדרגה לאורך מספר חודשים לאחר סגירת הפצע. אם אתה בספק מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

שלום, אני בן 18 וסובל מזה חודש-חודשיים מכאבים בבטן התחתונה. הכאבים לא נמצאים כל הזמן ומגיעים מדי פעם בהרגשה של כאב עמום שנמשכת מספר דקות ונעלמת. מיקום הכאב הוא בין הבטן למפשעה אבל בצד שמאל (לדעתי אלו הם המעיים) ולעיתים גם בצד ימין. אשמח אם תוכל להגיד אם הדבר חמור וצריך לטפל בו מיד והאם הוא משהו שכיח שנגרם סתם מאכילת דבר מה. תודה מראש

משה שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי מגוון של בעיות שונות כולל בקעים מפשעתיים, מעי רגיז, מלחות דלקתיות שונות, ועוד סיבות רבות. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לרופא לבירור והכוונת הטיפול.

בן 38, סובל מטחורים שנים רבות. עברתי כבר קשירות וצריבות. נבדקתי היום ואובחנו לי טחורים פנימיים. הרופא המליץ על ניתוח כריתת טחורים. קראתי שיש גם טיפול בדופלר. האם הטיפול יעיל או שמא עדיף ניתוח ? תודה !

שלום רב, HAL דופלר היא אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אתה מוזמן לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, אני מתכוונת להזמין את החומרים הללו לשימוש בסוף הניתוח שלי לכריתת המעי הגס למניעת התדבקויות. שאלתי את הרופא המנתח והוא אמר שאת הבטן נשטוף באדפט ועל החתך (חתך - הוא התכוון להשקה, נכון?) ישימו ספרה פילם. הרופא שלי אמר ששימוש בחומרים אלו עלול גם לגרום להתנקבות במקום ההשקה, שזה סיבוך מאוד לא סימפטי בלשון המעטה... שאלתי היא מה דעתך, האם הסיכון להתנקבות במקום ההשקה הוא גדול מדי ולא כדאי להשתמש בחומרים אלו? מודה לך תמיד על עזרתך וסבלנותך, אני ממש אסירת תודה על כך שהפורום הזה קיים!

הודיה שלום, ספרפילם לא נהוג לשים על השקה, מחשש להתנקבות כפי שציינת, ולכן הכוונה היא כנראה מתחת לחתך בדופן הבטן, שהוא אתר שכיח להדבקויות. יש לי נסיון רב בשימוש בספרפילם מעבודתי בארה"ב ולדעתי הוא מוצר שניתן בהחלט להשתמש בו, הוא יכול להפחית הדבקויות (ולהפחית במעט גם את חסימות המעי הנגרמות מההדבקויות), ותוספת הסיכון להשקה (בשימוש נכון ונבון) קטן ביותר. אין לי נסיון אישי עם אדפט. בהצלחה.

שלום.אחי מאושפז מאז שישי בשל כאבי בטן. עשו לו ct ולא היה ברור אם מדובר בהדבקויות/אבן בכליות.נראתה התרחבות לולאות המעי הדק. חוברה לו זונדה לשחרור הנוזלים,מה שגרם לו לכאבים שהגדיר כ"שריפה" של כל אזור הבטן. הזונדה הוצאה והוא קיבל תרופות גם לשיכוך ה"שריפה". הוא גם משהק לעיתים קרובות. היום עבר צילום. הוחלט שההדבקויות מקורן בניתוח אפנדציט שעבר,הוא הוכנס לצום מלא,חובר שוב לזונדה,ונאמר לו שבמשך שלושה ימים יהיה במצב זה,ואם החסימה לא תיפתח מעצמה ינותח. האם זה נורמלי שזונדה מסיבה כאבים חריפים או שזה נובע ממשהו אחר? האם המתנה של שלושה ימים יכולה לסכן? האם יש דרך להימנע מניתוח? תודה

מיכל שלום, הדבקויות קורות לאחר ניתוחי בטן אצל כל מי שעבר אי פעם ניתוח בטני. ברוב המקרים הדבקויות אלו לא גורמות לבעיות, אך ישנו אחוז קטן של אנשים בהם ההדבקויות יכולות לגרום לחסימת מעי. ככל שהניתוח יותר גדול הסיכוי ליצירת הדבקויות גדול יותר, אולם הן בהחלט יכולות להווצר גם אחרי ניתוח לאפנדיציט. כאבי בטן לרוב נגרמים על ידי החסימה עצמה, ומטרת הזונדה היא לנקז נוזלים מהמעי, על מנת להקל על הכאבים. בכ 70% חסימות מעי נפתחות בטיפול שמרני (ז"א ללא ניתוח), אך אילו שלא נפתחות נזקקות לטיפול ניתוחי. התזמון הנכון של הניתוח תלוי במידה רבה בשיפוט ובשיקול הדעת של הכירורגים המטפלים, וכמובן שאם מופיעים סימנים כלשהם המצביעים על סיכון מוגבר ללא ניתוח, זו סיבה להציע ניתוח מיידי. החלמה מהירנ לאחיך.

שלום רב, בשנתיים האחרונות אני סובל מדימום רקטלי, בתוך כ-10 שניות מהרגע שאני מתיישב על האסלה מתחיל טפטוף דם בקצב של כטיפה בשנייה ואפילו מהר מכך. עברתי 2 קשירות, ולאחר כשנה עוד 4 קשירות, היום אני חודשיים אחרי הקשירה האחרונה אבל פשוט שום דבר לא עוזר, הרופא שלי אמר לי שמבחינתו הכל בסדר ושהטיפול הסתיים אך יומיים לאחר מכן הדימום המשיך ומאז לא מפסיק, הדימום קורה גם כשאני לא בשירותים ולכן אני נאלץ להשתמש בפדים על מנת שלא יעבור למכנס. אני בן 30, רזה, שומר על תזונה בריאה, אני משתמש בפסיליום פלוס (אבקה) בלילה ובבוקר ופשוט שום דבר לא עוזר. מה אפשר לעשות? האם יתכן שהרופא שלי לא אבחן במסגרת הקשירות בעיה חמורה יותר שלא קשורה לטחורים כמו סרטן המעי הגס או כל צרה אחרת? למי כדאי לפנות? האם לפנות לניתוח? לאבחון מקיף יותר? האם יתכן שמקור הדימום הוא דלקת? או העובדה שלאחר היווצרות הנמק ונשירת הטחור כתוצאה מהקשירה נוצר פצע שלא מתאחה ודורש תפירה? תודה רבה

ליעד שלום, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 30 הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. בגילך, אם אין הסטוריה משפחתית של גידולי מעי, ניתן להסתפק בבדיקה של החלק המרוחק של המעי הגס (כגון רקטוסקופיה או סיגמואידוסקופיה. טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת ה"אגרסיביות " בטיפול תלויה במידה רבה במידת הסבל שלך. אם אתה סובל באופן ניכר (וזה בהחלט נשמע כך), ניתן בהחלט לשקול אחד הטיפולים הכירורגיים לטחורים (ראה פירוט למטה). קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום לכולם. אני בחור בתחילת שנות ה20 לחיי, בריא בדר"כ. לפני מספר שבועות שמתי לב שאני מריח ריח של צואה, בהתחלה חשבתי שדרכתי על איזה משהו, אבל כשאר חפשתי את מקור הריח גיליתי שהוא מגיע ממני, כלומר מתוך הטבור שלי (?!!) בהתחלה חיטאתי את האזור עם חומר חיטוי ופולידין (בעזרת מקל אוזניים) וחשבתי שזו "מעידה" חד פעמית של הגוף, אך לאחר יממה הריח חזר, ואיתו גם הפרשות לבנות נוזליות/מוצקות למחצה. כמו כן הריח נשאר ובשפת הטבור ישנו גוון חום (צואה מן הסתם) הריח בלתי נסבל, מביך, ומבייש - אך הפן הבריאותי יותר מפחיד אותי. אני חייל ולכן טיפול יעיל הינו בגדר שאיפה עם מערכת הבריאות הצה"לית, אך אשמח להכוונה פחות או יותר מהי הבעיה שלי וכיצד ניתן לטפל בה. לתגובתכם אודה.

שלום רב, תלונותיך יכולות להגרם מסיבות שונות, כולל זיהומים שונים באיזור הטבור היכולים להגרם ממגוון של סיבות. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מציע בכל זאת שתפנה לרופא צבאי לבדיקה, ואם יהיה צורך הוא יפנה אותך לבדיקת כירורג.

תוכל לומר לי מהם "מגוון של סיבות" לזיהומים בטבור. מעניין אותי לדעת ולא מצאתי שום סימוכין באינטרנט לכך. תודה מראש!