פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, אני סובל מטחורים מזה כמה שבועות והרופאה שלי המליצה על משחה שנקראת scheriproct. המשחה עזרה לי מאוד בשבוע הראשון, אז הפסקתי להשתמש בה. לפני מספר ימים התאמצתי ביציאה והמצב החמיר ועכשיו מלווה בעצירות. כיוון שאני גר באירופה, אני לא סגור על איך להשתמש במשחה (תדירות)והאם יש הוראות מיוחדות למשחה שאני לא מודע אליהם ובכלל האם יש טיפול אחר שמומלץ אשמח אם מישהו יכול לייעץ לי.

שלום רב, את המשחה מורחים סביב פי הטבעת 2-3 פעמים ביום, והיא מכילה חומר המאלחש את העור וכמות קטנה של סטרואידים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ומרככי יציאות שונים (אך לא חומרים משלשלים), ובמידת הצורך מומלץ גם באירופה לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

שלום רב, מזה מספר חודשים שיש לי צואה דקה. אני לא זוכרת מתי זה התחיל בדיוק, אבל שמתי לה לכך אחרי שקיבלתי חיסון נגד שפעת החזירים, ואז היה לי שלשול מוזר, ומאז (אולי אין קשר) יש לי צואה דקה. לפני כשנתיי וחצי עברתי קולונוסקופיה שיצאה תקינה למעט פיסורה. מה דעתך ? מה עלי לעשות ? תודה.

יעל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, ניתן לומר שאם לפני שנתיים וחצי עברת קולונוסקופיה שהיתה תקינה לחלוטין, הסיכוי שיש לך גידול חלילה שחוסם חלקית את מעבר הצואה אינו גדול. פרט לכך, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום רב גם אני כמו לא מעט חברים פה פונה לגבי טחורים קראתי את השאלות/תשובות שנכתבו ולא מצאתי תשובה לשאלתי. מצאתי מידע לא קטן שנתת פה בחלק מהתשובות ואני מנסה להבין: מעולם לא סבלתי מטחורים. בתקופה האחרונה החלו לי כאבים קלים בפי הטבעת ואחריהם התחיל דימום קטן לא משהו רציני בזמן יציאות. נתקלתי בדימום בזמן הניגוב. בימים אלה הייתי מרגישה גודש באזור פי הטבעת אבל שום דבר לא חיצוני. התחושה והתפועה בכלל הייתה מגיעה בעיקר מספר ימים לפני המחזור. לפני כחודשיים ניגשתי לברור אצל פרוקטולוגית שאבחנה טחור אחד. קטן לדבריה אבל עדיין טחור.ביום שישי האחרון בזמן שעשיתי קצת עבודות בית חשתי פתאום כאב חד בפי הטבעת ובערב הבחנתי בגוש קשה מחוץ לפי הטבעת. הבנתי כי זהו הטחור שהרופאה ראתה בבדיקה ועכשיו הגיע תורי לפגוש אותו... במהלך הסופ"ש השתמשתי במשחה פרוקטוגלבינול וברקטוצרין שקיבתי מהרופאה לסירוגין. לצערי הנפיחות לא פחתה והכאב היה שם כל הזמן לעיתים יותר ולעיתים פחות. השאלה: האם יש טיפול תרופתי שגם מוריד את הנפיחות ולא רק מאלחש? מתי יודעים אם יש צורך להשתמש בנרות ומתי לא? האם שימוש בנרות יכול להזיק? לי נראה כי הנרות מקלים קצת לפחות בזמן מתן יציאה. חשוב לי לציין שהיציאות שלי סדירות ורכות. אני לא נשארת בשירותים זמן רב וכמעט ולא סובלת מעצירויות בכלל. דבר נוסף, לםני כשבוע התחלתי ליטול כמוסות של קו-ביוטיק - חיידקים ידידותיים לקיבה כחלק מטיפול בתופעה של מעי רגיז, יכול להיות שיש קשר בין יציאת הטחור לבין כמוסות אלה? אודה על תשובתך יישר כח! שלי

שלי שלום, ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים לבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים חיצוניים חיצוניים, טחורים פנימיים צנוחים, ועוד. לרוב מצבים אלו משתפרים בטיפול שמרני בטווח של כשבועיים פחות או יותר, אין בעיה להשתמש במשחות או נרות כאלה ואחרים, ובאמבטיות חמימות לפי הצורך, כל עוד את חשה שהם מקלים ומשפרים את איכות חייך. אם הכמוסות החדשות לא גרמו לשינוי בהרגלי היציאה, סביר שאין קשר ביניהן לטחורים. אם אין שיפור ניכר בטווח האמור מומלץ לפנות שוב לפרוקטולוגית לבדיקה נוספת והכוונת הטיפול. אם יש החמרה כלשהי, חום וכד' יש לפנות לבדיקה ללא דיחוי.

אני ממש בשבועות הראשונים של הריון,בשבועיים האחרונים אני סובלת מטחורים, אני סובלת מכך במיוחד אחרי לידה (3) לידות. אף פעם לא היה לי בהמהלך הריון. מאוד מאוד כואב. השאלה שלי האם בכל תכשיר אני יכולה להשתמש ומה האופציות העומדות בפני מבחינת טיפולים.

ענת שלום, כעיקרון טיפולים מקומיים בטחורים הכוללים למשל משחות שונות הן בעלות ספיגה מינימאלית למחזור הדם, ולכן תיאורטית לא משפיעות באופן משמעותי על הריון, אולם בטיחות השימוש בתכשירים אלו בהריון לרוב לא נבדקה מעשית. ניתן ומומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, או במוצרים מרככי יציאות אחרים כגון פגלקס ונורמלקס.אם אין הטבה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב הנני בת 55 בעברי לפני 3 שנים חליתי במלנומה עברתי כריתה והוצאת בלוטות שהיו נקיות לאחר סי טי מורחב גילו שיש לי פוליפ במעיים עברתי בדיקה שבה הוציאו לי את הפוליפ ונאמר לי שהיה טרום סרטני {אני סובלת מטחורים מלפני 33 שנים שהייתי בהריון עם ביתי הבכורה} לפני כשבועיים היתה לי יציאהעם המון דם חשבתי אולי חד פעמי וכך היה במשך שבוע לערך כל פעם יציאה עם דם התייעצתי עם רופאת המשפחה שלי ולדעתה זה מהטחורים רצוי לציין שמאז שיש לי אותם לא דיממתי או כל כאב. הייתי שמחה מאוד לשמוע את דעתך האם יש סיבה לדאגה כרגע אין לי שום דימום. אשמח לקבל את תשובתך.

טובה שלום, דמם אנאלי כפי שאת מתארת יכול להגרם מבעיות שונות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים ועוד. יחד עם זאת, כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לשקול לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס. אם לפני 3 שנים נכרת פוליפ טרום סרטני (ובהסתייגות שאין בידי את תשובת הבדיקה עצמה), הייתי בהחלט ממליץ לחזור על קולונוסקופיה.

ד"ר שלום בתחילת החודש לאחר תלונה שלי לרופא המשפחה על גירוד/דיגדוג בפי הטבעת. קיבלתי בדיקות צואה וגם הפניה לפרוקטולוג.על כל מה שקשור בכך(מניח שידוע). בינתיים קיבלתי תוצאה של פרסייטס איןסטול שהתבררה כשלילית. שאלתי אליך, מכיוון שרופא המשפחה,לא יגיע לפני סוף החודש, האם במצב הנוכחי אתה ממליץ עדיין לבצע את בדיקת הפרוקטולוג. בתודה מראש משה

משה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין קשר בין תשובת הבדיקה, שהיא תקינה, לבין יעוץ פרוקטולוג, ולכן מומלץ כן לבצע יעוץ כזה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

ד"ר שלום רציתי להודות לך על הסבר ממצה ומאיר עיניים על שאלתי. בברכה משה

שלום ד"ר ותודה על הפורום וסבלנותך ואדיבותך בתשובות. 1. עברתי 3 קשירות לפני כשנתיים (בן 39) והדימום עדיים ממשיך, עו הפוגות מסווימות.עד כמה זה ריאלי שאני סובל מאנמיה? האם עלי לעשות בדיקות דם כל חודש? 2. יש לי תור לפרוקטולוג השבוע. אם יציע סיבוב קשירות נוסף, האם אתה ממליץ ללכת על זה, או להתעקש בנחמדות כמובן על פתרון רדיקלי יותר? אני חבר הכללית.

רוני שלום, דמם קל מטחורים לרוב לא גורם לאנמיה באנשים בריאים פרט לכך, ולכן דמם קל לא מחייב בדיקת דם תקופתית. אם הדמם בכמות רבה, מומלץ לבצע ספירת דם, אולם איני רואה סיבה לחזור עליה פעם בחודש. טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים (אלא אם אכן יש אנמיה ניכרת), ולכן אתה יכול להחליט אם אתה רוצה לנסות שוב קשירות, שסביר שתועלתן תהיה דומה לפעמים הקודמות, או לבקש טיפול יותר רדיקאלי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

כשאני מנגבת את הישבן אחרי היציאה יש כתמי דם על הנייר אבל אין לי קושי ביציאות, כאבים או תחושת צריבה שקראתי שהם הסימנים של טחורים האם אני צריכה לעשות עם זה משהו?

מאיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים פנימיים שמדממים מעט בעת היציאה, ועוד. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, לפני מספר שבועות הופיעה לי מן "גולה" ליד פי הטבעת. בהתחלה היו כאבים רק בנגיעה במקום. לאחרונה ה"גולה" קטנה, אבל היא כואבת יותר, ואפילו מדממת לפעמים. יש לציין שאני בת 24, לא סובלת מעצירות ומעולם לא היו לי בעיות במעיים. מה זה יכול להיות? איך מטפלים? ולאיזה רופא כדאי לפנות, אם בכלל? תודה.

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים, אבצס, ועוד. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לאחר לידה מאז הלידה אני סובלת מאוד מפי הטבעת שלי, אובחנו פיסורה וגם טחורים אולם באיזור פי בטבעת יש לי מין גוש שמתנפח מידי פעם וגורם לי לכאבים. הפיסורה החלימה ולפני מספר ימים חזרה שוב בימים האחרונים יש לי כאבים באיזור הבטן התחתונה (כמו כאבי מחזור) ואיני יודעת למה לשייך זאת האם למערכת הוגינלית או העיכול. כאשר הכנסתי אבצע לפי הטבעת ראיתי שיוצא לי ריר צהוב - כמו ריר דלקתי כזה. אני די מיואשת מהמצב ולא מבינה מה עובר עלי. מה עושים? מה זה הריר הזה? האם זה כתוצאה משימוש בנירות פרוקטו או שימוש בכל המשחות זה? האם יש קשר לכאבי הבטן שלא חולפים לי (לא מדובר בכאבים חזקים סתם כאבים עמומים? מפחיד אותי אנא ייעוצץ הדחוף?

גלי שלום ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. יתכן שהריר אכן נובע מהמשחות הנרות בהם את משתמשת, אולם לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. לא סביר שכאבי הבטן נובעים מפיסורה או מטחורים. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם אין הקלה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום .בשנים האחרונות יש לי טחורים בולטים אך לא כואבים כלל ,היציאות די סדירות .בתקופה האחרונה השתמשתי באתופן וארקוקסיה בכמות רבה .אני מרגיש כאבי בטן חזקים עם הקרנה לאגן בצד שמאל כבר מס שבועות ואני מאד מודאג ומבולבל מפני שפניתי לרופא לפני כחודש ונאמר לי שיכול להיות שזה נובע מבלט הדיסק שנמצא בגב לא מזמן.אבי עבר מס בדיקות קולונוסקופיה בשנים האחרונות ובכל פעם נמצאו פוליפים והוסרו,נמסר לי שאני בסיכון ועלי להיבדק.. האם כאבים אלו יכולים להצביע על בעיה במעיים . אני מיואש ולא יודע במה לטפל קודם ואם יש קשר בין הבעיות השונות. יש לי בלט דיסק אחד בגב עם עוד מס בעיות נלוות ,יש לי שני בלטי דיסק בצואר עם הקרנות לשכם דרך הכתף עד לקצות האצבעות עם הרדמויות, עברתי לפני כ 3.5 חודשים אורטוסקופיה להסרת הסתיידות בכתף .היום קיבלתי תוצאות אולטראסאונד המראות שיש הסתיידויות גדולות באותו מקום כאילו שלא נעשה ניתוח ובנוסף התגלו ליד עצם הבריח בלוטות לימפה קטנות ואיני יודע עדיין מה המשמעות .אני מיואש ואני בסך הכל בן 45 !!! צריך את דעתך המקצועית תודה

שמעון שלום, אני מבין את סבלך, אך לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לספק יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. אם הטחורים מפריעים לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בעניינים אחרים מומלץ לפנות לאורטופד ולגסטרואנטרולוג.

שלום רב, בת 35 אחרי 2 לידות, מאז הלידה האחרונה (שנה וחצי) סובלת מטחורים , בשבוע האחרון סובלת מדימום בעת יציאה, הדימום אף מאופיין בטפטוף לשרותים. לפני כארבע שנים ביצעתי בדקת קולונוסקופיה בעקבות מחלת סרטן של אבי במעי הגס, הבדיקה תקינה מלבד טחורים שנמצאו. משחות ונרות לא הוועילו האם מומלץ לפנות לרופא או לתת לדבר לחלוף לבדו. תודה

אביבית שלום רב, כעיקרון, טחורים הם לרוב בעיה של איכות החיים, ולכן את צריכה להחליט עד כמה הסימפטומים מפריעים לך ועד כמה את רוצה לטפל בהם. אם הסימפטומים פוגעים באיכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כעיקרון, הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 35 הוא נמוך מאד, למרות הסיפור המשפחתי, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים.יחד עם זאת, 4 שנים הוא טווח זמן גבולי על מנת להסתמך על הבדיקה הקודמת בנוכחות דימום חדש. אם הדמם ימשך, או אם מחלתו של אביך הופיעה בגיל צעיר (מ 50), מומלץ לשקול לחזור על הבדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בנוגע לתהליך ריפוי מייגע וכואב לאחר הסרת קונדילומות הן חיצונית והן פנימית מתעלת פי הטבעת. אם אפשר, ארצה לחדד דרכך 3 דברים: 1) מעצם ניסיונך, מהו התהליך להסרת קונדילומות הן בתוך תעלת פי הטבעת והן מחוצה לה המשאיר פחות נזק או יותר נכון תהליך שהריפוי לאחר ההסרה מהיר יותר ופחות כואב? אשמח לשמוע מה עדיף מניסיונך, לייזר, סכין חשמלית וכו'. 2) מהם הסממנים להיצרות של פי הטבעת וכיצד מרחיבים? 3) קראתי קצת לגבי המשחה שציינת, האם היא ממש טובה כמו שאומרים עליה? האם היא עוזרת ומונעת חזרה של הקונדילומות? שוב, תודה מראש

שלום שנית, 1. שיטות הצריבה השונות של הקונדילומות גורמות כעיקרון לכוות חום או קור, ואין הוכחות טובות ששיטת צריבה כזו או אחרת כרוכה בפחות כאב או התאוששות מהירה יותר. כריתה של הקונדילומות פעמים רבות כואבת יותר, אך מאפשרת בדיקה פתולוגית של הקונדילומה, שלא אפשרית בצריבה בלבד. יש לציין כי חלק ממקורות האנרגיה לצריבת קונדילומות לא זמינים בתוך חדר הניתוח במרבית בתי החולים. 2. היצרות פי הטבעת מאובחנת בבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ולעיתים הטיפול יכלול הרחבה בהרדמה, ולעיתים רחוקות נדרשים ניתוחים מורכבים יותר לטיפול בהיצרות. 3. המשחה יכולה לעזור ויכולה למנוע חזרה של הקונדילומות בחלק מהמקרים.

.

שלוםרב ילדתי לפני כחודשיים. מעט אחרי הלידה היה לי דימום ( דם אדום בהיר) בעת מתן צואה בכמות לא קטנה.זה היה מקרה חד פעמי ולכן לא בדקתי את הנושא. היום הדבר חזר שוב מספר פעמים. האם יכול להיות קשר ללקיחת גלולת סרזט אשר התחלתי לקחת לפני כשבוע? מה עליי לעשות? האם יש מנוס מבצע בדיקות פולשניות לבירור מקור הדימום? עליי לציין שמלבד הדימום הזה אני בריאה. יש לי היסטוריה של אנמיה אך מצבי טוב, ההמולוגבין סביר ( 12.7 בבדיקה השבוע) תודה רבה

איריס שלום, תלונות של דימום כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון טחורים ועוד.הסיכוי שהדמם שאת מתארת נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל צעיר הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו ממליצים לעיתים קרובות על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

עברתי לפני פחות משבוע ניתוח לכריתת סינוס פילונדלי. רק ביומיים האחרונים החלה הפרשה בצבע ירוק-טורקיז. המקום לא נפוח, לא אדום, פחות כואב וגם לא מוגלתי. סה"כ נראה כי ההחלמה בשיאה :) ההפרשה גם "נדבקה" לעור שסביב התפרים.. קצת חושש מזה, האם זו הפרשה שאמורה להיות כמה ימים לאחר הניתוח או שמא עליי לבדוק זאת במהרה.. תודה רבה..

אביב שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. איני יודע איזה סוג ניתוח עברת ובאיזו טכניקה, ואין לי דרך להעריך את ההפרשה באמצאות תיאור בלבד. מומלץ לפנות לכירורג המטפל או למרפאת המחלקה הכירורגית בה בוצע הניתוח לבדיקה וייעוץ.

שלום רב, עברתי לפני כ-10 ימים ניתו להסרת טחור טרומבוטי. אני סובלת כרגע מעצירת יצאות כבר יומיים וחצי. האם יש דרך להקל על העניין בהנחה שיש תפרים באיזור? משהו טבעי? גליצרין וכדו'?

מאי שלום, חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות בתקופה שלאחר הניתוח, לרוב בתכשירים הניתנים דרך הפה, שכן שימוש בנרות מידית לאחר הניתוח יכול להיות כרוך באי נוחות ובסבל. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום או תכשירים סינטטיים כגון פגלקס או נורמלקס, או שמן פראפין, הניתנים לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

תודה לך על תשובתך. אשמח לדעת כמה זמן לאחר הניתוח ניתן לחזור לפעילות רגילה, לתזונה רגילה, מתי סביר שכבר לא אחוש כאבים, ומתי ניתן לקיים יחסי מין. בתודה מראש, מאי.

יש לי צניחה בשלפוחית השתן והרקטום האם זה אומר שזה צניחת האגן, והאם בנתוח הרמת השלפוחית גם מרימים את הרקטום

מרי שלום, הרקטום ושלפוחית השתן שניהם איברים אגניים, אך הם איברים נפרדים, ולכן כל צניחה כזו מתוקנת בנפרד. יחד עם זאת, פעמים רבות ניתן לבצע ניתוח משולב, בו צוות של כירורגיה קולורקטאלית מתקן את צניחת הרקטום, וצוות אורוגניקולוגי מתקן את צניחת השלפוחית. חשוב להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לאשש את האבחנה של צניחת רקטום ולדון באפשרויות הטיפול השונות. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

דר' שלום, אני בשבוע ה- 31 וזה מספר שבועות שיש לי טחורים שאינם מפריעים. לפני 10 ימים חלה הרעה והטחורים החלו לכאוב בצורה חזקה ואף החל דימום קל. במיון אמרו לי שכיוון שאני בהריון לא ניתן לעשות פעולה כירוגית או לקחת נרות, אלא לעשות אמבטיות / קרח ולשים את המשחה. יש לציין שגם יש החמרה ביציאות - מתדירות יום יומית זה עבר לתדירות של אחת ליומיים (ופעם אחת גם שלושה). האם יש עוד דברים שניתן לעשות? תודה, אור

אור שלום, אכן, במהלך הריון אנ מעדיפים לרוב למצות את הטיפול שמרני, ולפנות לטיפול כירורגי רק באין בריבה. בנוסף לטיפול שציינת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא (ואין מניעה להשתמש בו בזמן הריון), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום , אני בת 34 , 8 חודשים אחרי לידה . איך מסבירים מצב בו לעיתים קרובות אין תחושה של צורך בהתרוקנות ומצד שני כאבי בטן ותחושת רעב שאחריהן שלשול שלא פוסק ? הפניתי אליכם שאלה לפני מספר ימים ולאחרונה גיליתי שיש לי תופעה מוזרה של שלשולים וכאבי בטן לא ברורים ...מקווה שזה אולי רק משהו שאכלתי ... נא עזרו לי או הפנו אותי למומחה שיוכל לסייע לי ...תודה

לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, תלונותיך יכולות להחשיד להפרעות תפקודיות של מערכת העיכול, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול.

שלום רב, יצא לי טחורים 2 ענקיים כל אחד בגודל של זית בערך. אני בת 32 , לא עברתי לידות, אין לי יציאות קשות ואינני מבינה איך זה קרה בכלל! זה ממש כואב, מקשה על ישיבה וגם שורף קניתי משחה וכבר יומיים אני מורחת וכלום לא עוזר-ההפך הם גדלו עוד יותר היום. אני ממש סובלת ורציתי לדעת האם יש דרך להקל על הכאבים חוץ משטיפות ומשחה? תודה, נורית

נורית שלום רב. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה.כעיקרון, הממצאים שאת מתארת מחשידים לטחורים חיצוניים טרומבוטיים (עם קרישי דם), אך יכולות להיות אבחנות נוספות (כגון אבצס) שיכולות להתבטא בתלונות דומות. טחורים חיצוניים טרומבוטיים גורמים סבל רב, אולם הם נספגים בהדרגה בטווח של כשבועיים- שלושה. אם פונים לטיפול ב 48 שעות הראשונות להתקף, ניתן לפעמים לבצע ניתוח קטן ולקצר את משך הסבל, אולם נראה לי שאצלך כבר עברנו את פרק הזמן הזה. מומלץ להקפיד מאד על ריכוך יציאות וישיבות קצרות בשירותים, ולהשתמש במשחות מקומיות ואמבטיות נעימות. ניתן לשים מקומית פד גזה ספוג במעט תמיסת מגנזיום שיכול להפחית מעט את הבצקת.

ד"ר זמורה שלום רב, אני בשבוע 40 הריון שני לפני כמה ימים יצאו לי כמה טחורים חיצוניים שגרמו לי לכאבי תופת. קניתי תכשירים רבים רפואיים וטבעיים להקלה. היום (טרם ילדתי) הטחורים בחיצוניים החלו מדממים דימום קל אך כואבים טיפה פחות (בעיקר צורבים) ביציאות שלי רכות. אני מאוד מאוד חוששת המטחורים לאחר הלחיצות בלידה עמצה. האם ניתן לעשות משהו בשלב זה? האם קיימת סכנת איבוד דם? צניחת המוגלובין וכו' בהמלך הלידה? האם כדאי לשקול ניתוחי קיסרי? בהריון הראשון סבלתי 3 שבועות מהטחורים לאחר ללידה אך הם לא דיממו, נראה כי הפעם הטחורים רציניים הרבה יותר. אודה לעזרתך

שלום רב, הדמם מטחורים חיצוניים או פנימיים בצקתיים לרוב אינו רב, ונדיר מאד שהוא גורם לאיבוד דם משמעותי. הלחיצות בזמן הלידה אכן יכולות להחמיר את הסבל מהטחורים, אולם כפי שאת יודעת מנסיונך זה משתפר בהדרגה בשבועות לאחר הלידה, ולכן לא מהווה כשלעצמו אינדיקציה לניתוח קיסרי, אלא אם את עומדת על כך. בהצלחה.

לפני מספר ימים שתיתי קולה מפחית ברזל,והפקק הקטן שעשוי מתכת נפל לתוך הכוס עם המשקה,המשכתי לשתות בתווקה שלא יקרה כלום,לאחר מספר גלימות בלעתי את המכסה הקטן הזה. עכשיו זה לא יוצא לי מהראש,מה הסכנות בכך?מה אפשר לעשות?

עמנואל שלום, רוב הסיכויים שחלק המתכת יצא בסופו של דבר בדרך הטבע. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, ולהיות ערני. אם מופיעים כאבי בטן עזים שלא חולפים בזמן סביר, מומלץ לפנות למיון.ניתן לשקול לבצע צילום בטן פשוט על מנת לראות אם חלק המתכת בכלל נמצא עדיין בגופך, או יצא מבלי ששמת לב.

עברתי ניתוח פיסורה לפני כמה ימים.מאז אומנם יש יציאות קלות (משתמש בפגלקס)אבל יש הפרשה נוזלית מעורבבת עם דם (צבע ורוד)האם זו תופעה טבעית?האם יש תקופת ריפוי ארוכה עם סממנים כאלה?

מיכאל שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה, אך ככלל הפרשה כפי שאתה מתאר יכולה להיות תקינה בימים הראשונים (ועד כשבועיים לערך) לאחר הניתוח.

שלום רב, אני בן 30+, חולה במחלת קרוהן למעלה מ- 10 שנים. מטופל ברפאסאל בהשפעה טובה בד"כ. לפני 5 שבועות עברתי ניתוח לניקוז אבצס פריאנלי קטן. רוב החתך (באורך של כ- 1.5-2 ס"מ) הגליד, אך עדיין יש הפרשה דמית מהחלק שנשאר פתוח. שאלותי הן: 1. תוך כמה זמן החתך אמור להגליד לחלוטין? וממתי אי הגלדה נחשבת כפיסטולה? 2. האם יש צורך בביקורת של כירורג גם אם החתך יגליד? תודה על תשובתכם.

עמוס שלום, הקביעה אם נותרה פיסטולה או לא אינה תלויה רק בזמן שחלף, אלא גם בממצאי הבדיקה הגופנית, ועל כן מומלץ בכל זאת לחזור לכירורג לבדיקה.

שלום אני 8 חודשים אחרי לידה שניה ושמתי לב שלעיתים קרובות אין לי צורך / תחושה שאני צריכה יציאה . האם מנומטריה אנורקטלית דרושה כדי לבדוק מדוע אני לא חשה צורך ביציאות ? זה די מדאיג ואני ממש עוקבת כל יום אם הייתה לי יציאה אחת לפחות . תודה

שלום רב, עצירות מוגדרת כיציאה פחות תכופה מפעם ב 3 ימים, ולרוב הבעיה העיקרית בעצירות היא הפרעה לאיכות החיים. מנומטריה היא רק אחת מהבדיקות המבוצעות בכדי לנסות ולברר את סיבת העצירות, ולכוון את הטיפול. לפני שקובעים איזה בדיקות נחוצות, כדאי להבדק אצל מומחה בתחום, ביקור הכולל ראיון ובדיקה גופנית, על מנת לכוון נכון את הטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

שלום לך, האם יש הבדל בין טחורים פנימיים לחיצוניים מבחינת הטיפול בהאל דופלר?

אורה שלום, האל דופלר היא שיטה המיועדת לטיפול בטחורים פנימיים, וכעקרון לא נועדה לטפל בטחורים חיצוניים.

דר זמורה שלום, סבתי בת ה-83 סובלת מפרולפס של המעי (בנוסף להיותה דמנטית). המצב נמשך כבר למעלה משבועיים, כולל ביקורים חוזרים בבית החולים להחזרת המעיים, וכתוצאה מהפרולפס המקום נהיה דלקתי והסבל גדול. הבנו שהפתרון הינו ניתוח לקיצור המעיים. האם קיימים פתרונות אחרים שהם פחות מסובכים ? תודה מראש,

אסתר שלום, כעיקרון הטיפולים בפרולפס הם כירורגיים, ואין טיפול אפקטיבי בפרולפס שאינו טיפול ניתוחי. ישנם ניתוחים יותר גדולים עם סיכוי הצלחה רב יותר, וניתוחים קטנים יותר בהם הסיכון נמוך יותר והסיכוי לחזרה של הפרולפס רב יותר.ברור לי כי סבתך נמצאת בקבוצה בה הסיכון הניתוחי רב, ולכן בסיר במקרים אלו לרוב לבחור בניתוחים עם רמת הסיכון הנמוכה ביותר, אולם אין ניתוח שלא טמון בו כל סיכון. בינתיים, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, למשל עם שמן פראפין. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

עשיתי היום צילום בטן במרפאה בגלל כאבים בבטן עליונה משמאל שמקרינים לגב בזמן נשימה , וגם כן יש דקות שיש כאבים חדים שבקושי נושמת (ומרגישה מין דקירות ) ואז אח"כ עובר ... המצב הוא כמובן אחרי שאיתמול בצוהרים בלעתי בטעות סיכה שאחד הקצים שלה מחט והשני פרח ... אחרי כשלוש שעות מהבליעה הלכתי למיון ושם עשיתי צילומי בטן ואמרו לי שכנראה שהסיכה במעי הגס והיא תצא לבד עם היציאות ... תשובת הצילום של היום : צילום בטן סקירה: מס' סיכות מתכתיות בגודל שונה הודגמו בבטן עליונה משמאל . צל מתכתי באורך כ- 5.5 ס"מ (ייתכן מחט הודגם באותו איזור . הערה קטנה: הסיכות האחרים הם אחרי ניתוח בטן . האם לפי תשובת הצילום נראה שהסיכה נמצאת במעי הגס ? ומה עושים במצב כזה ? תודה

שלום רב, תשובת הצילום אינה מציינת באיזה חלק של המעי נמצאת הסיכה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות, ולהיות ערנית. אם מופיעים כאבים עזים שלא חולפים בזמן סביר, מומלץ לפנות שוב למיון.

ד"ר שלום, לפני כחודשיים לאחר שהתגלו נגעים של קונדילומה באזור פי הטבעת [חיצונית], עברתי ניתוח להסרה הנגעים. הניתוח בוצע ע"י הסרה [חיתוך] בסכין מנתחים לפי הבנתי. יש לומר שהשבוע הראשון היה גיהנום בעת היציאות ולאחר שהתחלתי לקחת נרות [נגד כאבים ודלקות] הכאבים קצת פחתו. התחלתי לקחת טיפות לריכוך הכיבה [FREE-LAX] ושמן פארפין מדי יום, דבר שעזר לי מאוד. עד היום [כחודשיים וחצי] לאחר הניתוח אני סובל מכאבים בעת היציאה, יש לציין שהרגשת השריפה מחוץ לפי הטבעת חלפה וכעת נשאר הכאב בעת התחלת היציאה. לפני יומיים נבדקתי שוב אצל הרופא הכירורגי ונאמר לי שאצטרך לחזור שוב על הניתוח מאחר והקונדילומה [לפחות חיצונית] חזרה. אומנם לא באותה מידה [מבחינת מספר הנגעים] כמקודם, אך מאחר ובגלל הכאב לא ניתן לבצע בדיקה פנימית, רק בזמן הניתוח יוכלו לדעת אם יש נגעים פנימיים ולהסירם. שאלותיי הם אלו: 1) האם יש דרך להסרת הנגעים מלבד חיתוך, כגון, לייזר, משהו שיפחית את "הנזק" במקום לאחר הניתוח? 2) האם ישנו פתרון אחר מלבד ניתוח, כגון משחות או דברים אחרים? 3) למה אחרי מעל חודשיים עדיין יש כאבים? וכיצד ניתן לדעת באמת שגודל הסוגר לא קטן בגלל הניתוח? 4) האם יש משהו כדי להקל על הכאבים ו/או לרפא את המקום בצורה מהירה וטובה יותר? אשמח לקבל תשובות, יש לומר שלאחר הניסון של הניתוח הראשון, אני חרד מאחר והכאבים בשבוע הראשון היו פשוט בלתי נסבלים, ואני מדבר עד כדי כמעט עילפון. תודה מראש.

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך לאחר הניתוח שעברת. ישנן דרכים שונות לנסות להסיר קונדילומות, כולל כריתה של הקונדילומות או צריבתן באמצעות מקורות אנרגיה שונים, כגון "סכין חשמלי" (דיאטרמיה) לייזר וא חנקו נוזלי. כמו כן, ניתן להשתמש במשחה הנקראת אלדרה. חשוב לציין כי כל השיטות המצויינות יעילות לקונדילומות שסביב פי הטבעת, אולם רק פעולות המבוצעות בהרדמה, תוך שימוש באמצעי אנרגיה כאלה או אחרים, יעילות גם לקונדילומות בתוך תעלת פי הטבעת, ולהערכתי אם לא ניתן לבדוק אותך מרפאתית על מנת לוודא שאין קונדילומות בתעלת פי הטבעת, יש הצדקה לבצע בדיקה כזו בהרדמה, ובאותה הזדמנות לטפל הנגעים שיש. באותה הרדמה ניתן גם לוודא שאין היצרות של פי הטבעת לאחר הניתוח הקודם, ואם יש- להרחיבה במידת הצורך.

אם אפשר, ארצה לחדד דרכך 2 דברים: 1) מעצם ניסיונך, מהו התהליך להסרת קונדילומות הן בתוך תעלת פי הטבעת והן מחוצה לה שמשאיר פחות נזק או יותר נכון תהליך שהריפוי לאחר ההסרה מהיר יותר ופחות כואב? אשמח לשמוע מה עדיף מניסיונך, לייזר, סכין חשמלית וכו'. 2) מהם הסממנים להיצרות של פי הטבעת וכיצד מרחיבים? שוב, תודה מראש.

שלום רב, אני בת 27. שבוע לאחר לידה ראשונה. מעולם לא סבלתי מטחורים בעבר. בלידה בעקבות המאמץ לדחוף את התינוק החוצה, הופיעו טחורים גדולים חיצוניים כואבים מאוד. בבית החולים נתנו לי משחת רקטוצורין ואמרו לי לשים תחבושות מקוררות ספוגות במגנזיום סולפסט. לאחר שבוע של הטיפול הנ"ל, אני עדיין סובלת מכאבים ולא נראה שהטחורים נעלמים. מה עוד ניתן לעשות חוץ מזה? תודה מראש

דנה שלום, ראשית, מזל טוב. טחורים בצקתיים ואף טרומבוטיים (עם קרישי דם) אינם נדירים לאחר לידה, ומשתפרים בהדרגה עצמונית בטווח זמן ממוצע של כשבועיים (יש כאלה בהם זה לוקח מעט פחות זמן, ויש כאלה שקצת יותר). פרט לטיפול שאת נוטלת, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום (אין בעיה עם הנקה) הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום, אני בן 40 ואני סובל מעצירות מתמשכת לאורך שנים והרגשה של כבדות מתלווה לכך כמעט לאחר כל ארוחה. סבלתי גם כמה פעמים מטחורים ברמה כזו או אחרת. הטיפול בד"כ היה מקומי (משחה, נרות). ביומיים האחרונים הצואה יוצאת עם דימום (מעין פס דם על הצואה) ובנייר הניגוב. כמובן שהחשש גדול. תודה מראש

טל שלום, ככלל, הסיכוי שהדמם שאתה מתאר נובע מגידול ממאיר חלילה בגיל 40 הוא נמוך, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים.יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) יתכן שניתן להסתפק גם בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס).אם הקולונוסקופיה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה, ואז ניתן לטפל בטחורים בהתאם למידה שהם מפריעים לאיכות חייך. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום מזה חודשיים אני סובל משריפה גירודים וכאבים בפי הטבעת תמיד אחרי לכן אני שוטף תמיד במיים וסבון השאלה אם זה מהצואה עצמה או מפי הטבעת למי לפנות כדי לעשות בדיקות תודהץ

יוסף שלום, יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לגרד באיזור פי הטבעת, ולצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

אני עדיין סובל מכאבים בד"כ אחרי יציאה וזאת אחרי שעברתי לפני חודשיים טיפול בטחורים ע"י קשירה בביקורת הכל נמצא תקין. הכאבים עדיין קיימים. מה אפשר לעשות? האם יש בדיקות שהפרוקטולוג היה צריך להמליץ?

אבי שלום, כאבים כתוצאה מהקשירה אפייניים לימים הראשונים לאחר הפעולה, יכולים לעיתים רחוקות להיות כשבוע שבועיים לאחריה, ונדירים ביותר חדשיים לאחר הקשירה. להערכתי יש לחפש מקור אחר לכאב, כגון פיסורה, התכווצות ספאסטית של שירי רצפת האגן, ועוד. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

אני מתלבט לגבי נתוח לפיסורה שהוצע לי.החששות שלי בעקר לגבי אפשרות של פגיעה בתפקוד הסוגר לאחר הנתוח.אני בן 29 וסובל מפיסורה כ- 9 חודשים. טופלתי פעמיים במשחת ניפדיפין ברכוז רגיל וכפול ומרככי צואה ללא הטבה משמעותית. הרופא המטפל מנדיר את המצב כפיסורה כרונית והמליץ על נתוח. קראתי שיש אפשדות לטפול בזריקת בוטוקס. האם זה מומלץ?(נתעלם מהעלות הגבוהה)מי מבצע את הטפול הזה? והיכן הטפול הזה עומד בהשואה לנתוח? אודה על תשובתך . מובן שאני לא שש לבצע נתוח אך רציתי לדעת אם אין אופציה אחרת.

נדב שלום, הטיפול בבוטוקס הוא טיפול מרפאתי, ומבוצע על ידי חלק ניכר מהכירורגים הקולורקטאליים (כולל אנוכי). הטיפול כרוך בהזרקה של החומר לשריר הסוגר הפנימי כדי להרפותו, ושיעור ההצלחה עומד על סביב 70%. יש לציין שגם טיפול זה כרוך בסיכון מסויים לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם ירידה זו תמיד הפיכה תוך כ 3-4 חודשים. ניתוח לפיסורה יעיל בכ 95% מהמקרים, והסיכון לירידה קלה ביכולת השליטה, בעיקר בגברים צעירים, וכאשר הניתוח מבוצע בידים מיומנות, עומד על אחוזים נמוכים מאד. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דוקטור זמורה, בעלי בן 23, חולה קרוהן, אובחן לפני 3 שנים. בגלל היצרות בטרמינל איליום הוא מועמד לניתוח להסרת החלק החולה שמתוכנן לעוד שבועיים באיכילוב. המנתח ינתח לקרוסקופית אך אמר שתתכן פתיחת בטן חלקית אם יתגלו איזורים אחרים שיצטרך להסיר. שאלתי היא בעניין סיבוכים בעת ואחרי ניתוח שכזה במיוחד כשבעלי יהיה על 20-15 מיליגרם של פרגניזון בעת הניתוח. מהם אחוז ההסתבכויות שיחייבו התערבות ניתוחית ומה אחוז ההצלחה של ניתוח כזה? והסבירות לתמותה? תודה רבה מראש.

דנה שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל פרטי המקרה. ככלל, התמותה בניתוחי מעי כגון אלו נמוכה מאד, ועומדת על כאחוז אחד או פחות מכך. מטרת הניתוח אינה לרפא את המחלה אלא להשרות רמיסיה (הפוגה) שלה, ובמובן זה הניתוח יעיל ביותר, והרמיסיה מחזיקה פעמים רבות שנים. ככלל אחוז הסיבוכים אינו נמוך, אולם רבים מהם קלים יחסית וברי טיפול, והסיכוי לסיבוכים שיצריכו ניתוח נוסף, כגון דליפות מההשקה, עומד על סדר גודל כללי של 3-5%. בהצלחה!

תודה רבה דוקטור

רציתי לדעת: יש לי גולה במפשעה וזה קצת נפוח, אמרו לי שיכול להיות שזאת שערה הפוכה , איך אני יודעת עם זה שערה הפוכה או לא. מה הסימפטומים לכך.

אמה שלום, "שערה הפוכה" הנקראת בשפה רפואית סינוס פילנידאלי אינה אפיינית במפשעה, אלא בעצם הזנב. ממצאים במפשעה היכולים להיות קשורים לשערות קשורים לרוב לזיהום של זקיקי שערות על רקע גילוח מקומי, אולם יכולות להיות בעיות שונות נוספות היכולות לגרום לנפיחות מפשעתית. מומלץ לפנות לכירורג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר עודד זמורה, עשיתי לפני שבועיים וחצי ניתוח פיסורה במשך עשרה ימים שתיתי שמן פרפין והיו לי יציאות רכות ולא חשתי בדימום ובכאבים. הייתי בביקור אצל הרופא המטפל אמר לי שהבראתי ואני יכול להפסיק עם הטיפול השמרני. יום לאחר ביקור אצל הרופא חזר לי הדימום בכמות גדולה יותר שמתגברת. חזרתי לרופא והוא אמר שהכל תקין למרות שיוצא המון דם בצואה.הדימום ממשיך בכל פעם יותר. הרופא מתעקש שאין צורך בבדיקות דם ובדיקות נוספות, הוא טוען שהפיסורה עברה. מה אני יכול לעשות כדי שהדימום הרב יפסק? תודה.

ניסן שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. ככלל, אין סיבה טובה להפסיק את ריכול היציאות לאחר ניתוח מוצלח לפיסורה, וישנם מרככי יציאות כגון תוספי סיביםשניתן לצרוך לתקופה ארוכה. אם למרות זאת הדמם נמשך, מומלץ לפנות שוב לכירורג המטפל לבדיקה.

שלום, רציתי לשאול לעיתים כבר קרובות פעם לחודש חודשיים מופיעים לי כאבים חזקים בפי הטבעת שמעיר אותי בלילה אני מתרוקנת בשירותים והכאבים מפסיקים אין לי בעיות עיכול או קיבה או טחורים (מלבד בלידות) וגם לא דימומים מה לדעתך הסיבה לכאבים אילו? אשמח לתשובתך.... תודה

סמדר שלום, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. ישנם מספר גורמים שיכולים לגרום לכאבים עזים בפי הטבעת, כולל הפרעות בתפקוד או בהתכווצות שרירי רצפת האגן, ולעיתים ישנו מצב שנקרא בשפה רפואית פרקטליגיה פוגקס, שיכול לגרום לכאבים התקפיים עזים בעיקר בלילה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

כחודשיים וחצי אחרי ניתוח טחורים (סטפלר) + פיסורה. הפיסורה עקשנית במיוחד ולא מחלימה. הבנתי שכשמדובר בניתוח משולב הטיפול בפיסורה שונה במקצת (לא חיתוך השריר אלא הרחבה - או שלא הבנתי נכון). מה עושים כעת? האם יש סיכוי לפתרון אחר מלבד חזרה לשולחן המנתח? האם ניתוח נוסף יגביר את הסיכון לסיבוכים?(איבוד שליטה וכו') האם יש סיכוי לטיפולים השמרניים (ניפידיפין ודומיו). כרגע מורחת היקומיצין פעמיים ביום (כבר שבוע ולמשך שבוע נוסף) אך לא נראה שיש שיפור וכל יציאה מלווה בכאב למשך 4-6 שעות.

אפרת שלום, לצערי אין ביכולתנו לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. איני יודע איזה סוג ניתוח לפיסורה עברת, ואין כללים מוגדרים איזה ניתוח יש לבצע בשילוב עם ניתוח עם סטייפלר לטחורים. כעיקרון, הטיפול בפיסורה מיועד לשפר את איכות החיים, ואם טיפול שמרני מיטבי הכולל ריכוך יציאות ומשחה להרפיית שריר הסוגר כגון ניפדיפין לא משפר את איכות החיים בזמן סביר, יש מקום לשקול טיפול כירורגי נוסף. למרות שיתכן שניתוח חוזר כרוך בסיכון מעט מוגבר לירידה קלה ביכולת השליטה, הסיכון עדיין נמוך מאד.

שלום רב , קראתי שבבית חולים איכילוב ישנם טיפולים מונעים להתקפים חוזרים של דיברטיקוליטיס מהם הטיפולים הללו? האם הם יעילים? קריטריונים וכו המון תודה

אורלי שלום, למיטב ידיעתי אין כיום טיפול מוכח המונע התקפים חוזרים של דיברטיקוליטיס, אולם ישנו מחקר שמשתתפים בו מספר מרכזים בישראל, המעריך את יעילותה של תרופה מסויימת המיועדת לטיפול במחלות מעי דלקתיות בהפחתת שכיחות אירועים של דיברטיקוליטיס. אם את מעוניינת לשקול להשתתף במחקר, ניתן לפנות למכוני הגסטרו של בתי החולים השנים (כולל תל השומר וכנראה גם איכילוב) ולברר האם את עומדת הקריטריונים להכללה במחקר.

הי ד"ר. אני בן 28..לפני איזה חודשיים התחלתי להבחין בדם על נייר הטואלט אחרי שאני עושה צרכים..הדם הוא סמיך ויש לו ריח מצניח דומה לבשר מקולקל..הבחנתי כשהכנסתי אצבע לפי הטבעת שיש גוש כמו כדור שקשור לדופן (פנימה במרחק של 3 ס"מ מפי הטבעת).הלכתי לכירוג והוא בדק גם דרך אינדוסקופ ואמר שאין טחורים.. נתן לי משחה ותוסף מזון ..כשאני עושה צרכים אז אין כאבים .. התרופה שנתן לי לא עזרה.. ועדיין יוצא דם בכמויות קטנות..בנוסף,כמה ימים אחרי הבדיקה שהוא עשה צצו לי קונדילומות בפי הטבעת.. הוא צרב אותם חשמלית אך יש עוד כמה קטנים שחלקם נמצאים קצת פנימה..רופא עור המליץ לי על קרם אלדארה 5%. השאלה שלי: האם יש קשר בין הקונדילומות לבדיקה שעשיתי או לדם שיוצא? האם הקרם יפתור את הבעיה של הקונדילומות? האם הקונדילומות יכולות להיות גם באיזורים פנימיים ששם לא ניתן לשים את הקרם? ממה נובע הדם? אם זה פיסורה זה אמור לעבור תוך שבוע.ואצלי זה יותר מחודש. וגם אין לי כאבים..האם אתה ממליץ שאלך לפרוקטולוג? תודה.

אבי שלום, שאלתך נוגעת במספר נושאים ואנסה לענות בצורה מסודרת: 1. לא סביר שבדיקה פרוקטולוגית כזו או אחרת תגרום להופעת קונדילומות, וקשר הזמן הוא כנראה מקרי 2. קרם אלדרה יכול להעלים קונדילומות, אך רק באיזור בו מורחים אותו. לכן חד משמעית מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להערכה אם יש קונדילומות גם בחלקו הפנימי של פי הטבעת, ואם התשובה היא כן, יש מקום לשקול טיפול כירורגי. 3. לא שכיח שקונדילומות גורמות לדימום, אך יש לציין כי בגיל 28 וללא סיפור משפחתי של מחלות מעי בגיל צעיר הוא נמוך מאד, וסביר להניח שהדימום נובע מאיזור פי הטבעת, כגון מטחורים פנימיים (אפילו אם אינם גדושים מאד). בכל מקרה, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי.בגילך (ואם אין הסטוריה משפחתית של סרטן מעי גס) סביר שניתן להסתפק בקולונוסקופיה קצרה (רק של החלק הסופי של המעי הגס).

הי ד"ר; 1.תודה רבה על העזרה.. 2. הקונדילומות נמצאות ממש על הגבול בין החיצוני לפנימי של פי הטבעת..ז"א קצת פנימה במרחק של חצי ס"מ.. האם זה בטוח להשתמש באלדרה לאיזור כזה?או שזה חייב להיות רק איזור חיצוני? 3. מה ניתן לעשות ע"מ למנוע הופעת קונדילומות חדשות? תודה.

בשבוע שעבר יצאתי טיול של 3 ימים שבו לא הייתה לי יציאה, חזרתי הביתה עם עצירות קשה, ומאז יש לי כאבים נוראים בכל פעם שיש לי יציאה, היה לי דימום קל באחת היציאות, תמיד יש לי הרגשה שיש לי מה להוציא ואני לא יכולה או מפחדת לנסות מרוב כאבים...האם זה טחורים פנימיים ...והאם זה ייפתא מאליו ,,כי לא נעים לי ללכת לרופא....

אוסנת שלום, תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים עם קריש דם, ועוד. לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.במקביל, הטיפול הטוב ביותר הוא להתגבר על הבושה (שאין לה סיבה!) ולפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר זמורה, האם עבור אלו שלא חולים בקרוהן יש משמעות לטפל בציפרוקסין בפיסטולה, או שהטיפול מיועד לסגירת פיסטולה רק בחולי קרוהן. תודה רבה

גדי שלום טיפול אנטיביוטי (כגון ציפרוקסין) לרוב לא יביא לריפוי של הפיסטולה, אולם במצבים נבחרים (לשיקול הכירורג המטפל) ניתן להשתמש בו על מנת להקטין את הסבל הנגרם מהפיסטולה, עקב תהליך דלקתי שאינו מנוקז היטב, עד לטיפול כירורגי בפיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום ליפני כשבועיים יצאו לי הטחורים (אני חושב שזה נקרא צניחת טחורים) אני מטפל באמבטיות ומי מלח (אנגלי) בהמלצת הפרוקטולוג המצב באמת השתפר אך עדיין הם בולטים ומציקים רציתי לדעת אם יש דבר נוסף שניתן לעשות? כמו כן רציתי לשאול אם הסיבה \ הזרז לטחורים זה שרכבתי באותו יום על אופניים (אחרי שנים שלא רכבתי) תודה

שלום רב, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אך כעיקרון טיפול ב "התקף" של טחורים יכול לכלול את הטיפול שציינת, אך כולל לרוב גם ריכוך יציאות ומניעת עצירות, אותה ניתן להשיג למשל על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כן, מומלץ להקפיד על הרגלי יציאה נכונים כגון המנעות משהות ממושכת בשירותים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום...במהלך שירותי הצבאי נתקלתי מספר פעמים בטחורים חיצוניים..ב4 חודשים האחרונים זה מופיע בתדירות מרובה יותר...אחרי מאמץ בעיקר..או אחרי עשיית צרכים אפשר לההבחין במקבץ של טחורים בפי הטבעת...הצבא המליץ לי לטפל בבעיה במשחות וספרי ואחרי חודש להגיע לביקורת ואף לכרות את הטחורים אם יהיה הצורך..כלומר ניתוח....בנוסף אני גם הומסקסואל ומקיים יחסי מין אנאליים...רציתי לדעת אם ניתוח לא יפגע בי מאוחר יותר...האם כדאי להימנע מניתוח או שלעקור את הבעיה מהשורש..ואם הטחורים לא יחזרו בשלב מאוחר יותר?....תודה מראש

שאלה, קיבלתי הפניה לפרוקטולוג. מאיפה אני מביאה רשימת פרוקטולוגים אזרחיים שאני יכולה לפנות אליהם דרך ההפניה? תודה

נשלחתי לבדיקת TRUS לקראת ניתוח פיסטולה. במכון מור דחו אותי כי הבדיקה מחייבת כרוג פרקטולוגי אבקש לדעת היכן ניתן לבצע את הבדיקה באזור תל-אביב

אברהם שלום, אכן, מכון מור לא נוהג לבצע בדיקות אולטרסאונד לפיסטולות פריאנאליות, ובדיקות אלו מבוצעות לרוב רק במכוני גסטרו או במכונים לכירורגיה קולורקטאלית / פרוקטולוגיה בבתי החולים (ולא במכונים של הקופות או במכונים פרטיים). ברוב בתי החולים במרכז ניתן לבצע בדיקה זו, כולל תל השומר, איכילוב, בילינסון, השרון, וולפסון ואסף הרופא.

דר זמורה היקר המון תודה על תשובתך המפורטת לגבי הקולונוסקופיה זו התשובה של הקולונוסקופיה: פוליפ זעיר במעי עולה נכרת בביופסיה קרה ,סעיפים אחדים במעי שמאלי עם רירית מעט בצקתית באיזור זה . מה זה אומר רירית מעט בצקתית? לגבי הפוליפ : SITE - ACENDING LESION- POLYP SIZE MM- 3 RESULT- COMPLETE 3U COLONIC POLYP - UNSPECIFIED המון המון תודה

ניסים שלום, מאחר שהפוליפ היה זעיר ונכרת בשלימותו הסיכון הטמון בו קטן ביותר, והייתי ממליץ על בדיקת ביקורת בעוד כ 3 שנים לערך , אך מומלץ להתייעץ בעניין זה גם בגסטרואנטרולוג. הבצקת יכולה להצביע על דלקת קלה של המעי הנגרמת אולי על ידי הדיברטיקולים, אך אינה קשורה לפוליפ ואינה מגבירה את הסיכון לגידולי מעי.

שלום רב, בן 48 עברתי קולונוסקופיה עקב דיברטיקוליטיס ובמהלכו נכרת פוליפ ממעי עולה ונשלח לבדיקה זו התשובה: אבחנה B10-3069/1 ASCENDING COLON POLYPECTOMY TUBULAR ADENOMA WITH LOW GRADE DYSPLASIA 1. מה זה אומר? 2.האם דיברטיקוליטיס יכול לגרום לסרטן במעיים? 3.האם כריתה של החלק השמאלי בו יש את הדבריקוליטים הסעיפים יכול למנוע סרטן במעי בעתיד? המון תודה

ניסים שלום, 1. הפוליפ שנכרת שפיר לחלוטין. מאחר שאין בידי את דו"ח הקולונוסקופיה המלא עם תיאור הפוליפ, קשה לי להמליץ על מרווח הזמן הנכון לביצוע קולונוסקופית ביקורת (ברוב המקרים בטווח של 1-3 שנים), ומומלץ להתייעץ בעניין זה בגסטרואנטרולוג שביצע את הבדיקה 2. מחלה דיברטיקולארית או דיברטיקוליטיס אינה גורם סיכון להתפתחות סרטן וניתוח למחלה דיברטיקולארית אינו מקטין את הסיכון ללקות בסרטן. מעט מידע כללי על מחלה דיברטיקולארית: סעיפים (דיברטיקולים) במעי הגס הם שינויים במבנה המעי הגס השכיחים באוכלוסיה המערבית, ושכיחותם הולכת ועולה עם הגיל. הסעיפים הם מעין כיסים צדדיים המתבלטים מדופן המעי הגס החוצה. סעיפים שכיחים יותר במחציתו השמאלית של המעי הגס, ובעיקר בקטע הנקרא "סיגמואיד", אבל יכולים להיות בכל איזור של המעי הגס. נראה כי תזונה עניה בסיבים השכיחה בעולם המערבי, גורמת לעליית לחץ בתוך המעי הגס וליצירה של סעיפים לאורך השנים. רוב האנשים להם יש סעיפים אינם חשים בכך כלל והדבר אינו מפריע לאיכות חייהם. אולם לעיתים מופיע סבל, שיכול להתבטא בטווח רחב של סימפטומים, החל מכאב קל ועד לזיהום קשה המצריך ניתוח דחוף. כאשר נוצרת דלקת באחד הסעיפים, יכול כל מקטע המעי הסמוך להיות מודלק (מצב המכונה "דיברטיקוליטיס"). במצב זה מופיעים בד"כ כאבים עזים מלווים בחום ותחושה כללית רעה. במקרים קיצוניים יכולה דלקת כזו לגרום להתנקבות של המעי ולדלקת מפושטת בבטן, הדורשת ניתוח דחוף. סיבוך פחות שכיח של מחלת סעיפים הוא דימום אל תוך המעי הגס, שיכול להיות לעיתים בכמות רבה ואפילו מסכנת חיים, הדורש ניתוח דחוף. כאשר הסעיפים לא גורמים לשום סבל או סיבוכים, אין צורך לטפל בהם. מומלץ לשמור על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים, כגון ירקות, לחם מחיטה מלאה וכדו' (מומלץ לקבל יעוץ דיאטיקאית מסודר), בכדי להאט את התקדמות מחלת הסעיפים. כאשר ישנם כאבים חזקים או סימני דלקת יש צורך להיבדק על ידי רופא. דלקות קלות יכולות להיות מטופלות באנטיביוטיקה דרך הפה, אולם דלקות קשות יותר דורשות אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית. לעתים רחוקות הדלקת מחמירה למרות הטיפול התרופתי, ואז יש צורך בניתוח דחוף על מנת להוציא את הקטע החולה. מתי יש צורך בניתוח • ניתוח דחוף אינו שכיח בחולים עם מחלת סעיפים, אולם לעתים נזקקים לו במקרים של דלקת קשה, התנקבות תהליך דלקתי לתוך הבטן, או דמום בלתי נשלט. פעמים רבות בניתוח דחוף לא ניתן לחבר את שתי קצוות המעי (שלפני ואחרי המקטע הנכרת) בחזרה באותו זמן, ויש צורך להתקין באופן זמני סטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. לאחר מספר שבועות, כשהאיזור מחלים, ניתן לסגור את הסטומה בניתוח נוסף. • ניתוח מתוכנן מוצע פעמים רבות כאשר יש התקפים חוזרים של דלקת על רקע סעיפים, במטרה למנוע דלקות נוספות בעתיד, ולהקטין את הסיכוי לניתוח דחוף ולסטומה זמנית. באנשים צעירים אנו מעריכים כי הסיכוי לדלקות נוספות בהמשך חייהם גבוה ולכן לעתים נציע להם ניתוח מתוכנן כבר לאחר הארוע הראשון של דלקת. בניתוח כורתים את האיזור הנוטה ליצור דלקות, מתוך שאיפה לחבר את המעי שלפני איזור זה אל המעי לאחריו. בדרך כלל תפקוד המעיים והיציאות לאחר הניתוח לא שונה במידה רבה מזה טרם הניתוח.

שלום רב לד"ר עודד זמורה LOW GRADE DYSPLASIA האם לא מדובר בתאים עם שינוי טרום סרטני? לא התיחסת לממצא זה בתשובתך. בכבוד רב שרה

שלום,אני בת 29,חודשיים לאחר לידה. לאחר הלידה נזדקקתי לתפרים(היו לי קרעים ברמה בינונית),בנתיים כל התפרים התאחו והכאבים עברו,למעט כאב שאני מרגישה קרוב לפי הטבעת,מין כאב פנימי,אני מרגישה שכואב לי רק כשאני יושבת,אם אני מכווצת את הטוסיק אז גם כואב לי,הרופא נשים אמר שהוא לא רואה בעיה בתפרים וגם לא רואה טחור חיצוני. ברצוני לציין שלא כואב לי ביציאות ואין לי דם,רק כואב כשאני יושבת,האם מדובר בטחורים ???

שקד שלום, הכאב שאת מתארת אינו אפייני לטחורים, ויכול אולי להגרם מתהליך ההחלמה של האיזור לאחר הטראומה המקומית בלידה. יחד עם זאת, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל פוגע באופן ניכר באיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר, הופיע לי טחור חיצוני במשך 4 ימים שמאוד כאב. הרופא שבדק החליט לבצע ניקוז שלו. הוא אמר שיתכנו דימומים ויש צורך לשים תחבושות. יש לי תחושה כי הפצע שם נפתח כל פעם מחדש ובפרט כשאני צריך לשירותים. האם הדימום יפסק מעצמו? האם מותר לשבת? האם אפשר ללכת לעבוד כרגיל או לשכב? תודה רבה! ממתין לתשובתך.

שי שלום, אם אכן בוצע ניקוז של טחור טרומבוטי, יתכן דימום קל בימים הראשונים, ולרוב הוא יחלוף ספונטאנית. אם אתה חש שאתה מסוגל לשבת או לעבוד, אין מניעה רפואית מכך. אם הכאב אינו משתפר תוך מספר ימים, הדמם אינו חולף, או ישנה החמרה כלשהי, מומלץ לפנות לרופא המטפל לבדיקה.