פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, יש לי שאלה לגבי טיפול בטחורים בשיטת דופלר HAL. אני בן 26 ויש לי טחורים פנימיים בדרגה 2. רופא המליץ לעבור קשירות או לחילופין טיפול ב HAL. האם הטיפול HAL בטוח והאם ומה הם תופעות לוואי? האם יכולה להיות החמרה במצב הטחורים והאם הטיפול יכול להשפיע על תיפקוד הסוגר של פי הטבעת. האם לאחר הטיפול יכולים "לדלוף" גזים ו/או קושי בשליטה על הסוגר (יש לי סימפטום של מעי רגיז, לכן הנושא הנ"ל חשוב לי). תודה על תשובתך.

איגור שלום, HAL הוא טיפול המיועד להקל את הסימפטומים של אנשים הסובלים מטחורים פנימיים, ושיעור הסיבוכים בפעולה זו הוא נמוך. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. תופעת הלואי העיקרית היא דימום, שבאופן נדיר יכול להיות מאסיבי. תופעות לואי נוספות יכולות להיות כאב שיכול להמשך מספר ימים. תופעות לואי כגון זיהום נדירות ביותר. כעקרון קשירת טחורים ו HAL אינן פוגעות בשרירי הסוגרים שסביב פי הטבעת, ולכן אינן פוגעות בשליטה. באופן נדיר יכולים להווצר קרישי דם בטחורים החיצוניים שמחמירים את הסבל מהטחורים למספר ימים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

סובלת מקשיים בהתרוקנות, גם כשהצואה רכה מאד. במישוש יש צניחה של רירית הרקטום שמפריעה ליציאה.איך מתקנים את המצב הזה? האם רק בניתוח של כריתת חלק הקטע של הרקטום שהרירית שלו צנחה,, (דלונגי) כפי שהוצא לי ע"י רופא או ישנן דרכים פחות קיצוניות? (5 שנים אחרי סרטן מעי הגס B1 כריתה מ15 ס"מ עד 55 ס"מ(40 ס"מ) , וחצי שנה אחרי תיקון קירות הלדן קדמי ואחורי בעזרת רשת שלא שלא עזר לפתרון הבעיה )

שלום רב, די נדיר שפרולפס של רירית הרקטום (או אפילו פרולפס מלא של כל הרקטום) שאת חשה שיוצא החוצה, גורם להפרעה בהתרוקנות כאשר היציאה רכה. הפרעה כזו יכולה לקרות כאשר מדובר בפרולפס פנימי, אבל אז לא תחושי אותו מחוץ לפי הטבעת. הרבה יותר שכיח מצב הפוך בו בשל קשיים בהתרוקנות יש מאמץ מתמיד העת יציאה, והוא זה זגורם לפרולפס של רירית הרקטום. אם זה אכן המצב, תיקון של הפרולפס ללא תיקון סיבת ההפרעה בהתרוקנות יגרום להתמשכות המאמץ בעת היציאה, ולעיתים אף לחזרה של הפרולפס. הייתי מציע לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן או לתנועתיות מערכת העיכול לבירור תפקוד סיבת הקושי בהתרוקנות (לרוב יצריך פרט לבדיקה של איזור פי הטבעת בדיקות כגון מנומטריה ודפקוגרפיה) לפני תכנון ניתוח לתיקון הפרולפס. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול

ד.נ. האם טחורים ו/או פיסורה המלווים בדימום רקטאלי יכולים להיגרם מגידול במעי הגס או בפי הטבעת? תודה ושבוע טוב. אלדד

אלדד שלום, טחורים או פיסורה אינם נגרמים על ידי גידול, אך דימום כן יכול לנבוע מגידול ברקטום או בפי הטבעת, ולא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו. לכן לכל מי שיש דימום ניכר, גם אם מוצאים אצלו טחורים או פיסורה, והוא בגיל מתאים (או שיש לו גורמי סיכון אחרים), אנו שולחים אותו לבדיקה של הרקטום והמעי הגס. אם הבדיקה תהיה תקינה תוכל לישון בשקט ולדעת שהדמם הוא רק מטחורים / פיסורה

ד.נ. בתשובתך מ-25.7 מה בדיוק התכוונת במונח "דימום ניכר"? האם כוונתך לכל דימום שהוא (למשל על נייר הטואלט) שניתן להבחין בו, או כוונתך לכמות הדימום (כמות רבה)? הבחנה זו בין משמעויות אלו חשובה לי להבנת תשובתך, ואודה על הבהרתך. אלדד

שלום דוקטור. רציתי לשאול 1-האם בעית התרוקנות איטית יכולה לגרום לסחרחורות?(אני לא רואה שחור אלא כאילו הולכת להתעלף) 2- האם בעיה זו יכולה לגרום לברזל , המוגלובין ופריטין נמוכים? 3- כאבים כרוניים מעל שנתיים בבטן התחתונה שמרגישים כמו כאב מחזור יכולים לנבע מבעיות מעיים? 4 -אני מרגישה המון פעמים בלילה שאני ישנה מעין "דום נשימה" כלומר הגוף מכריח אותי להתעורר כדי לקחת אויר. האם זה יכול לנבע מבעיות במעיים, בקיבה? 5- האם בדיקת זמן מעבר מעי גס יכולה לגלות דלקת כלשהיא במערכת העיכול? המון תודה לך.

אורית שלום, 1. בעיית התרוקנות לא גורמת לרוב לתחושת סחרחורת פרט לזמן מאמץ ניכר בעת נסיון התרוקנות בשירותים 2. בעיית התרוקנות לא גורמת לרוב להמוגלובין, ברזל ופריטין נמוכים 3. כאבי בטן כרוניים יכולים לנבוע מבעיות מעיים ודורשות בירור של המעי 4. תחושת "דום נשימה" אינה נגרמת מבעיות מעי אך יכולה להגרם מאיטום לא מספיק טוב של המעבר בין הקיבה לושט וחזרת תוכן קיבה לושט בעת שכיבה. 5. בדיקת זמן מעבר מעי גס בודקת את תפקוד המעי ומחפשת בעיה הנקראת קולוניק אינרשיה ("מעי עצל"" ואינה מיועדת לאבחן דלקת.

ד"ר זמורה אתה מקסים! עוד לא נתקלתי ברופא שנותן מידע בצורה כזו מפורטת ועוד על גבי האינטרנט! אתה עונה על כל מה ששואלים אותך לא פוסח ולא מתחמק! מאחלת לך המון טוב! תודה רבה!

יש לי טחורים בדרגה 3-4 (כרגע במצב של טחור טרומבוטי) רציתי לשאול מה דעתך על שיטת HAL דופלר? האם עובדת? האם ניתן לבצעו גם בהיריון?האם יש סיכון בטיפול זה?האם הטיפול יעלים את הטחורים?האם ממליץ על ד"ר שכטר?

מוניקה שלום, HAL DOPLER היא אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. היא אינה מיועדת לטפל במצב הנוכחי ממנו את סובלת של טחורים חיצוניים עם קרישי דם, אולם סביר שקרישי דם אלו יספגו מאליהם בתוך מספר ימים. רוב הכירורגים המבצעים פעולה זו מבצעים אותה בכל זאת בחדר ניתוח בטשטוש ולעיתים בהרדמה קלה, מאחר שהיא לעיתים בכל זאת כרוכה באי נוחות שמידתה משתנה ממטופל למטופל. העת הריון יכול להיות שנשאף להמנע מהרדמה כללית במידת האפשר. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. כעקרון מומלץ לבחור בכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שמיומן במגוון שיטות הטיפול העדכניות בטחורים על מנת להתאים את הטיפול המיטבי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב בעקבות סיבוב המעיים סביב עצמם עברה אימי ניתוח בו קיצרו לה חלק מהמעי הדק לטענת הרופאים זוהי בעיה קשה ואם לא היעתה מגיעה לניתוח תוך 24 שעות לא היה מה לעשות לטענתם הגיעה כשמצבה הוא על קצה קצה הרזרבות , חיזקו אותה ונותחה הניתוח עבר בהצלחה (לפני כ3 שבועות) מהניתוח יוצאים מורדמים כשמונשמים ע"י צינור בפה ומוזנים ע"י זונדה דרך האף התעוררה אך לטענת הרופאים חלשה מדי מכדי לשחררה ממכונת ההנשמה וע"כ ביצעו ניתוח נוסף ובו ההנשמה נעשית ע"י צינור ישירות לקנה דרך הצואר כיום היא צלולה לחלוטין , החלה לכתוב עם לורד על לוח מחיק ומדברת (עם השפתיים היות ועקב צינור ההנשמה אין קול) הבעיות: 1 חלשה מאד הגם שמתחזקת מעט 2 שלשול מזה מספר ימים הכוננה כעת להחליף את התזונה לתזונה המתעכלת טוב יותר ע"מ לא להפעיל את המעי (וכך לא יהיה שלשול) תזונה המתעכלת טוב כמובן טובה אך איננה פתרון לאורך זמן ומכאן שאלתי: האם תזונה עם סיבים סופחי מיים יכולה להועיל או דוקא להזיק? - סיבים אלו גורמים לפיחת מיים ו"מלאות" הצואה (להבדיל משלשול

אלפרד שלום, צר לי לשמוע על מחלתך הקשה של אימך, אך מסיפורך נשמע שהיא מקבלת טיפול טוב ומיומן, ומצבה משתפר בהדרגה. לצערי איני יכול לתת יעוץ פרטני לגבי סוג התזונה לו זקוקה אמך, מאחר שאיני מעורה בכל פרטי המקרה, כגון כמה מעי נכרת וכמה נשאר, ועוד פרטים רבים הידועים בוודאי לרופאים המטפלים. המלצתי היא לסמוך על הדרכתם והמלצתם בנושא זה. החלמה מהירה.

והנה היא שוב: "גולשים יקרים: ד"ר עודד זמורה יעדר מתאריך 04.07.08 ועד לתאריך 20.07.08. עם הגולשים הסליחה"

שלום רב! אבי אחרי ניתוח הוצאת גוש ברקטום. כמו כן יש לו סטומה זמנית. אבי כבר 3 שבועות אחרי הניתוח, ומתלונן על ריר שיוצא לו מהרקטום. מה דבר זה מעיד? תודה רבה

נעמה שלום, הפרשה רירית בכמות לא רבה דרך פי הטבעת לאחר ניתוח לכריתת רקטום עם שחזור וסטומה זמנית היא נורמאלית, שכן רירית המעי שבאמצעותה שוחזר הרקטום מפרישה ריר על בסיס קבוע, עם כשלא עוברת דרכה יציאה, וריר זה יכול להיות מופרש מדי פעם דרך פי הטבעת.

ד"ר זמורה הנכבד ברוך שובך הביתה, בתשובתך בנדון מ-22.6 כתבת בסופה: "בעיקר משום שצריכת קונסיל...ירקות ופירות על עוד היציאות רכות." ברור שנפלה כאן טעות דפוס (או טעות טכנית כלשהיא) שאינה מאפשרת להבין את דבריך. למה התכוונת? אודה על הבהרתך. ליאור

ליאור שלום, התנצלותי על הטעות הטכנית. מקוה שבזמן שביליתי את חופשתי כבר החלמת. כוונתי היתה שניתן לצרוך סיבים בצורת שיבולת שועל ופירות וירקות במקום קונסיל כל עוד זה מצליח לשמור על יציאות רכות.

שלום, אני סובלת מבעיית טחורים הרבה זמן. עברתי לפני חודש קשירה של טחור, סבלתי מכאבים חזקים יום אחד ואז זה עבר. לפני 4 ימים עברתי קשירה נוספת ומאז 4 ימים אני סובלת מכאבים ועם משכחי כאבים , רציתי לדעת האם זה נורמלי שכל כך הרבה זמן כואב לי, בניגוד לפעם הקודמת שכאב לי רק יום, האם יכול להיות שהכאב זה בכלל טחורים אחרים שכואבים למרות שהכאב התחיל מאז הקשירה, ואם מצב זה נורמלי כמה זמן זה יכול להימשך שלפחות אני עדיין שזה נורמלי ואין סיבה לדאגה. אני לא יודעת אם זה משנה , אבל בפעם הזאת שעשיתי קשירה אמרתי לרופא שאני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר ועם אפשר לעשות בעוד שבוע, והוא אמר לי שלא כדי כי זה יהיה מאוד כואב ואמר לי לבוא אליו עוד שלושה חודשים לביקורת, אשמח לשמוע תגובה כי אני ממש סובלת מכאבים. תודה

קרן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אני מקווה שבינתיים חל שיפור בכאבים. בהחלט סביר שהכאב שאת חשה נובע מקשירת הטחורים. כאב לאחר קשירה יכול להמשך יום אחד או פחות, ויכול להמשך גם מספר ימים (אפילו עד שבועיים). אם הכאב לא יחלוף בימים הקרובים מומלץ לפנות לרופא המבצע לבדיקה. ההחלטה אם לבצע קשירה אחת או יותר בו זמנית תלויה במידה רבה במדיניותו של הרופא המבצע, ובהערכה שלו את מצבך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

השבוע גיליתי במקרה על ידי מישוש שיצא לי גוש קטן וקשה במפסעה בחלק הפנימי שלה.זה לא כואב לי.אני די לחוץ מהנושא. אשמח מאד לקבל עצה ממך מה לעשות? למי לפנות ?מה הדבר אומר.... בתודה מראש

בובו שלום, גוש מפשעתי כפי שאתה מתאר יכול להגרם ממגוון סיבות, כולל בקע מפשעתי, בלוטת לימפה מוגדלת, ועוד. מומלץ לפנות לכירורג כללי לבדיקה והכוונת הטיפול.

דר נכבד ההופניתי על ידי פרוקטולוג לניתוח פיסורה יותר נכון הובחן סדק על ידי בלון בבית חולים באשפוז יום האם הניתוח על ידי בלון אפקטיבי אני סובל מזה זמן רב הפיסורה ניסיתי את כל התכשירים האפשריים שום דבר לא עוזר להקלת הכאבים סיפור נוראי מהתחת לתשובתך אודה רייך אילן

אילן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. טיפול בפיסורה על ידי הרחבת פי הטבעת על ידי בלון הוא טיפול אפשרי, ויעילותו כנראה דומה לזו של ניתוח לחיתוך שריר הסוגר הפנימי שסביב פי הטבעת, שהוא הניתוח המקובל ביותר בעולם לטיפול בפיסורה. מטרת הניפוח על ידי הבלון היא ליצור הרחבה של שריר הסוגר הפנימי, שהוא השריר הטבעתי הפנימי ביותר סביב פי הטבעת, שהתכוותצות כרונית שלו לא מאפשרת לפיסורה להתכווץ היטב. בעת הרחבה על ידי בלון נוצרים קרעים קטנים בשריר, המאפשרים את התרחבותו. ידוע לי שישנם כירורגים בארץ המבצעים פעולה זו עם תוצאות טובות. אישית, אני בד"כ מעדיף ניתוח לחיתוך השריר, שהיא כאמור השיטה הניתוחית המקובלת ברוב העולם. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בתקופה האחרונה הופיעו אצלי מספר פעמים מורסות מוגלתיות באזור הואגינה, כאבי בטן , ודימומים מהרחם (לא מפי הטבעת). היו לי תחושות של רצון להקיא. וחולשה . האם אלה הם סימנים של בעיה במעי???? דחוף מאד. לא היו לי (עד כמה ששמתי לב) צואה דמית בכלל. נבדקתי גניקולוגית בימים האחרונים , כי היה לי גם IUD . ונמצא הכל תקין מבחינה גניקולוגית. הבנתי כי ייתכן שיש לי בעיה במעי. רק מה שאני לא מבינה, איך מתקשר מורסות מוגלתיות בואגינה לדלקות במעי???. אנא , דחוף.

קורין שלום, מחלות דלקתיות של המעי כגון מחלת קרוהן יכולות לעיתים להתבטא גם באבצסים באיזור שסביב פי הטבעת, כולל הנרתיק, ולכאבי בטן כפי שאת מתארת. הבירור למחלות מעי דלקתיות כולל קולונוסקופיה הבודקת את המעי הגס והמעי הדק הסופי, והדמיה נוספת כלשהי המדגימה את המעי הדק, כגון צילום מעי דק או CT מכוון למעי הדק. חשוב להשלים את הבירור ולהגיע לאבחנה, שכן אם אכן מדובר במחלת מעי דלקתית, טיפול הולם יכול להקל על סבלך. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג להשלמת הבירור.

כבר מספר שנים אני סובל מגרד וגירוי בפי הטבעת שגורם לי לגרד עד פציעה ממש,פציעה שמחמירה ונפתחת שוב ושוב בהטלת צואה.בזמן האחרון המצב מחמיר עד בלתי נסבל ואני מגרד גם מתוך שינה ומתעורר מכאב.אני מתבייש לפנות לרופא.אשמח לקבל את עצתך.בתודה מראש.

טל שלום, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא להתגבר על מחסום הבושה, שמובן וברור, ולגשת בכל זאת לבדיקה אצל רופא המומחה לתחום זה (למשל כירורג קולורקטאלי) לבדיקה והכוונת הטיפול. בכל זאת, מדובר בחלק חשוב באיכות חייך, ושיחה של בעיות באיזור פי הטבעת ובדיקת איזור זה היא חלק מהמקצוע שלנו. התגברות על מחסום הבושה היא השלב הראשון בטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום רב, אני עברתי ניתוח להסרת 19 ס"מ של הסיגמה בעקבות 3 ארועי דיברטיקוליטיס. את הניתוח עשיתי ב20למאי השנה. ועדיין לא חזרתי לעצמי: יש לי עצירות, כאבים בבטן ועדיין אני לא יודעת מה לאכול. יש כאלה שאומרים לאכול רק סיבים ויש כאלו שאומרים בדיוק ההפך. אולי תשפוך קצת אור על הדברים? תודה רבה נתי

נתי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. כעקרון חדשיים לאחר ניתוח אין לך הגבלה בסוגי המזון ואתה יכול לאכול כרצונך, ובוודאי אין סיבה לשמור על דיאטה עניה בסיבים. אם אתה סובל מעצירות ויציאות לא סדירות, מומלץ כן להקפיד על כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם עדיין אין הטבה מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לוודא שאין כל בעיה הקשורה בניתוח שגורמת לתלונות אלו. החלמה מהירה.

לפני 7 חודשים עברתי ניתוח פיסורה פתאום היום לאחר עצירות קלה ירד לי דם , האם זה אומר שהפיסורה חזרה כי אני מודאגת ?

מיכל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. דמם טיפתי חד פעמי ללא כאב לא נשמע לי מדאיד במיוחד, אך מומלץ מאד להשתדל להמנע מעצירות ולהקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך. אם התלונה נמשכת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

שלום רב, אני חיילת בת 20 שסובלת מזה כ-7 חודשים מכאבים נוראיים בעת יציאה כבר פניתי לרופאת היחידה שלי כשלוש פעמים בשל כך וללא כל בדיקה מצידה היא הביאה לי רק מרשם למשחה שעזרה למשך זמן מסויים והדבר חזר לאחר מספר שבועות. אני כבר אובדת עצות, אני מרגישה שהצבא לא נותן לי את המענה הראויי לכאבים האלה!! לאחר רוב היציאות אני בקושי מצליחה ללכת מרוב שכואב לי באזור מה עליי לעשות???

לחיילת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. אין שום ספק שבשביל לטפל היטב בתלונות כפי שאת מתארת יש להבדק על ידי רופא, ועדיף מומחה בתחום זה. אנא בקשי הפניה למרפאה פרוקטולוגית / כירורגיה קולורקטאלית לבירור והכוונת הטיפול.

תודה על התשובה! סוף כל סוף קיבלתי את ההפנייה המיועדת לכירורג בגסטרואולוגיה-פרוקטולוגיה

שלום! אני סובלת מפיסורה שיצאה לי אחרי הלידה לפני 7 חודשים. טופלתי בניפדיפין אך ללא שיפור, השלב השני היה ניתוח עם חתך בפי הטבעת לפני 3 חודשים. הפיסורה חזרה לפני שבועיים ולאחר בדיקה והמלצת רופא התחלתי שוב למרוח נפדיפין, להחדיר קצף שנקרם פרוקטופואם ולשתות קונסיל לריכוך הצואה. אך עדיין אין שיפור. שאלתי היא מה עוד אפשר לעשות אם אני אחרי ניתוח ונפדיפין. כואב לי נורא אני לא יכולה להיכנס לשירותים. אודה לך אם תפנה אותי לטיפול אחר.

רויטל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. צר לי לשמוע על חזרת הפיסורה. כעקרון הטיפול בפיסורה חוזרת אינו שונה בהרבה מהטיפול בפיסורה ראשונית, ויכול לכלול טיפול במשחת ניפדיפין, יכול לכלול הזרקת בוטוקס לשיתוק השריר הטבעתי הפנימי ביותר סביב פי הטבעת, ויכול לכלול ניתוח נוסף. אם דנים על ניתוח, חשוב לדעת באיזו טכניקה נותחת בפעם הראשונה, שכן יתכן שזה ישפיע על בחירת הפעולה הכירורגית הנכונה בהמשך. ריכוך יציאות הוא קריטי בכל שלב של הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב כאשר שתיתי ורמוקס הגירודים בפי הטבעת היו חזקים מאוד עד שלא יכולתי לשבת האם יש טיפול ביתי חוץ מכדורי ורמוקס לטיפול בגרד בפי הטבעת?

ראי תשובתי לשאלה הקודמת.

שלום רב רציתי לשאול האם שמן שנמצא במאכלים מגוונים אותם אני אוכלת יכול לגרום לגירוד? ומה הפתרון לכך תודה רבה!

הלנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. שמן אינו נחשב אחד המאכלים הגורמים לרוב לגירוד, אבל אם מנסיונך את חושדת שאצלך יש קשר בין שמן לגירוד, ניתן לנסות להמנע באדיקות ממאכלים עם שמן למשך כשבועיים, ולראות אם יש שינוי ניכר. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת אם הסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, לאחרונה אני נתקל בכאבים עזים ברקטום לאחר מתן צואה המלווים בדימום קל, אינני חש בכאבים במהלך היציאה אלא רק לאחר מכן. מהי הבעיה?

שוקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. הכאבים שאתה מתאר יכולים להחשיד לפיסורה בפי הטבעת (ראה מידע מצורף), למרות שישנם מצבים נוספים כגון טחורים טרומבוטיים ועוד היכולים לגרום לכאבים דומים. העצה היחידה שאני יכול לתת לך ללא בדיקה היא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם הסבל נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

היום כשהפנתי הבטתי לעבר האסלה וראיתי שמטפטף ממני נוזל לבן מפי הטבעת. מה זה חכול להיות? האם אני צריכה להיבדק? תודה.

בעקרון לא נשמע לי ממצא מדאיג אולם אם זה נמשך ואת לא רגועה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

ד.נ. ב-23.6 הופנתה אליך שאלה בפורום זה לצורך בירור טעות טכנית שנפלה בתשובתך בנדון, אשר בעקבותיה תשובתך פורסמה באופן משובש המקשה מאוד על הבנת כוונתך. אנא הבהר כוונתך. תודה ושבת שלום. ל.

לצערי איני רואה שאלה קודמת מהשם ל. מהתאריך שציינת ואיני יודע למה את מתכוונת. הפורום יסגר מהערב לשבועיים עקב נסיעה לחו"ל ועימך הסליחה.

אני בת 52, יש לי מעי רגיז, וכניראה פיסורה, היות וכל פעם אחרי עצירות יש לי כאב כמו סריטה ודם מועט. לאחרונה היה לי קושי ביציאה ולחצתי מאוד, ואחרי דקה היתחילו לי כאבים שהיתגברו כל כך עד שקיבלתי זיעה קרה ורצון לעילפון, מין לחץ ברקטום וברחם יחד.... הכאב היה למשך שעות, היגעתי לרופא כללי שחשדה שטחורים פנימיים, מבלי לבצע בדיקה ממש. קיבלתי נירות והומלץ לי תכשיר של סיבים תזונתיים, למרבה הפלא, בבוקר לאחר יציאה נוספת בקטנה, נעלמו לי הכאבים החמורים מייד הירגשתי הקלה מיידית, והדבר מאוד תמוהה.היציאה הזאת שהייתה מועטה ביותר, העלימו את הכאב, האם זה באמת פיסורה? או טחורים פנימיים? עכשיו אני ממש בחרדה לעשות יציאה ואני מבקשת עזרה.

טלי שלום, איני יודע בוודאות ממה נגרם הכאב ממנו סבלת, אך פיסורה היא בהחלט אפשרות, ולעיתים הגוף מרפא פיסורות אלו בהצלחה. מומלץ לרכך את היציאות כך שיהיו ללא מאמץ באמצעות כלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. לא מומלץ להתאפק. אם הכאב יחזור כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, גירד לי בישבן במשך כמה שעות ולכן הסקתי שזה נובע מחוסר ניקיון בפי הטבעת ולכן לקחתי חתיכת נייר-לח והחדרתי אותה עם האצבע לתוך הישבן כ5 סנטימטרים לבפנים. הנייר-לח לא החליק לבפנים אלא הייתי צריך להשתמש במעט כח, וכשהוצאתי את הנייר היו עליו סימנים של דם (נקי,אדום) וצואה, לכן הסקתי שהפצע נגרם כתוצאה מהנייר או מהציפורן שלי. האם יש סיבה לדאגה? האם יש משהו שעליי לעשות? אני לחוץ מאוד ולא יודע למה זה יכול להתפתח הרי יש צואה באזור שממנו דיממתי וזה יכול לגרום לזיהום. אני פוחד

אליהו שלום, לא להלחץ. דימומים באיזור פי הטבעת, גם אם נובעים מפצע באיזור זה, לא גורמים כמעט אף פעם לזיהום כללי, למרות שיש צואה שעוברת באיזור זה.

שלום דוקטור זמורה, שמי מינה ואני בת 60 ,לפני כחמישה חודשים עברתי ניתוח במעי הדק(כריתת 10 ס"מ מהמעי) בשל פוליפ שפירי, במהלך הניתוח התגלו גם אבנים בכיס המרה ולכן עברתי כריתת כיס מרה(יש לציין כי הניתוח היה לפרסקופיה ופתיחת בטן מעל הטבור). מאז הניתוח אני סובלת מכאבים חזקים בבטן התחתונה בצד ימין ,האזור בו עברתי את הניתוח, כמו כן סובלת מעצירות קשה מאוד שבעקבותיה יש גם טחורים כואבים ומדממים (חשוב שאציין כי באופן קבוע יש לי התכווצויות במעיים וקשיות). האם הגיוני שהכאב נמשך חמישה חודשים אחרי הניתוח?מהו זמן ההחלמה הנורמאלי שבו מפסיקים הכאבים? מה המלצותייך לגבי פתרון לבעיית העצירות והטחורים? אשמח לקבל ייעוץ מקצועי לפתרון הבעיה. תודה מראש, מינה

מינה שלום, פורום זה מיועד למתן מידע רפואי כללי ואין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לתת יעוץ פרטני באינטרנט. כעקרון, לא שכיח לסבול מכאבי בטן עזים ומעצירות ניכרת 5 חדשים לאחר הניתוח. מומלץ לפנות לבדיקה לכירורג המטפל / מרפאת המחלקה המנתחת על מנת לוודא שאין סיבוך כלשהו של הניתוח כמו היצרות בהשקה (החיבור בין חלקי המעי) לדוגמא. אם הכל תקין, מומלץ לטפל בעצירות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

ד"ר זמורה תוכל בבקשה לכתב לי איך נקראת הבדיקה של הקפסולה עם הסימנים בעברית ובאנגלית? אני פשוט רוצה לקרא על זה:) היכן אתה מקבל? והאם אתה עובד עם קופת חולים מכבי? תודה לך ד"ר!

הבדיקה נקראת בעברית זמן מעבר מעי גס ובאנגלית colonic transit time. ישנם מקומות בהם הבדיקה נקראת צילום עם Sitz markers, אך מונח זה פחות נפוץ. איני עובד עם מכבי, וניתן להקליק על תמונתי לקבל את כל המידע הרלונטי.

תודה רבה לך ד"ר זמורה! האם הבדיקה של זמן מעבר מעי גס לא מסוכן לבחורה בגילי?( בת 31) כי כפי שהבנתי זה בעצם לעבור שבוע שלם של קרינות רנטגן!

אני אילנה בת 33 וסובלת מידי יום מגירודים חמורים באזור פי הטבעת במשך כל היום. האם הסיבה היא מאכילה של משקאות שמכילים קפאין. והאם התרופה הממומלצת ורמוקס תוכל לעזור לי בבעיה זו. ניסתי מריחת שמן זית ושום אך שום דבר לא עזר והאם יש סיבות נוספות שמהם גירוד זה נגרם לי. אשמח אם תוכל לעהות בהקדם על שאולותי. תודה!

אילנה שלום, ורמוקס מיועד לטיפול בנגעים הנגרמים על ידי וירוס, ואין למרוח תכשיר זה "סתם" ללא אבחנה ברורה שאת סובלת מנגעים מסוג זה. גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול.

ואני תמיד חשבתי שורמוקס - Vermox זו תרופה נגד תולעים. הייתכן שהתכוונת לזובירקס - Zovirax? אני יודע שגרד אנלי, בעיקר בילדים דוקא יכול להיגרם ע"י תולעים.

ד"ר זמורה שלום אבי עבר ניתוח להוצאת גוש ברקטום דרך הבטן. במהלך הניתוח התבצעו כמה בדיקות כמו בדיקת הקיבה. 1. לשם מה מתבצעת בדיקה בקיבה בזמן ניתוח של הרקטום? 2. לאבי יש גיהוקים אחרי הניתוח מה עושים? תודה רבה על סבלנותך

ענמה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים הגיהוקים חלפו. במהלך הניתוח סוקרים את חלל הבטן לוודא שאין פיזור מטסטטי של הגידול. איני מכיר את פרטי הניתוח של אביך, אולם יתכן שזו היתה הכוונה במידע שנמסר לכם. אנא בררו אצל הרופא המנתח.

שלום רציתי לדעת האם זה אפשרי שאדם יסבול ממעי רגיש וממחלת קרוהן ביחד?האם ניתן לראות דלקות מעיים בבדיקה צלום מעיים דקים וושט קיבה? האם ניתן לאבחן דלקת מעיים בגסטרוסקופיה? איך יתכן שבדיקת קולונסקופיה תקינה בעין וכאשר לוקחים ביופסיה מראה דלקת קלה? האם דלקת קלה מסוכנת וצריכה טיפול בפנטסה? תודה וסליחה על כל השאלות

דליה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בהחלט יכול להיות מישהו שיש לו גם מעי רגיש וגם מחלת קרוהן, למרות שפעמים רבות כשאין עדיין אבחנה של מחלת קרוהן משייכים את הסימפטומים למעי רגיש וכשמוכחת מחלת קרוהן מבינים שמקורם במחלה זו. אבחנה של מחלת קרוהן דורשת לרוב הדמיה כלשהיא של המעי הדק, למשל צילום מעיים דקים או CT אנטרוגרפי, ובדיקה של הקולון. גסטרוסקופיה יכולה רק להראות מעורבות מחלה בקיבה שהיא פחות שכיחה. דלקת בביוספיה של המעי הגס במישהו שמאובחן הכרוהן די מצדיקה טיפול בפנטאסה. אם אין אבחנה של מחלת קרוהן, התשובה אינה פשוטה ומצריכה ידיעה של כל החומר הרפואי הרלונטי לך.

בת 27, חודש אחרי לידה ראשונה בניתוח קיסרי דחוף. כבר שבוע וחצי עם פיסורה, החלפתי כבר כמה משחות עד שרופאת המשפחה נתנה לי משחה משולבת (ניפדיפין 0.2% ועוד משהו שאני לא ממש מצליחה לקרוא - 30 מ"ג ?)המשחה אכן הקלה עליי, ברוך השם, ואני עושה הרבה שטיפות ואמבטיות..... לפי מה שאני קוראת בפורום הטיפול המומלץ קודם כל הוא שמרני.... משום מה אתמול כשהייתי אצל הפרוקטולוג הוא הציע לעשות לי זריקה (ולא הסכמתי) ואם זה לא יעבור לי אז יצטרכו לנתח. בסוף הוא נתן לי מרשם ל"קצף" ואני ביקשתי מרשם נוסף למשחה הנוכחית בה אני משתמשת על מנת ששכשהיא תיגמר.... 1) למה הוא קפץ כ"כ מהר לזריקה/ ניתוח למרות שאמרתי שיש שינוי ושיפור? 2)כיוון שאני מניקה , האם ה"קצף" הזה מומלץ? הבנתי שיש בו סטירואידים? 3)על איזה טיפול היית ממליץ לי?

אורטל שלום, פיסורה היא בעיה של איכות חיים ולא בעיה מסוכנת, ולכן את צריכה להחליט איזה טיפול את רוצה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך. אם טיפול בריכוך יציאות וניפדיפין שיפר מספיק את איכות החיים, איני רואה סיבה מדוע לא להמשיך אותו. בכל מקרה, איני נוהג לטפל בפיסורה בחוקני קצף סטרואידים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד היי ד"ר זמורה, רציתי לומר לך כבר מזמן תודה רבה רבה רבה על שזירזת אותי להתחיל עם הביופדבק, כשאמרת לי שזה חשוב לעשות את זה לפני ניתוח (עוד לא התחלתי כי התורים ארוכים כמעט בכל מקום.... באסה), אז תודה לך מאוד. יש לי בעיה של פובורקטליס שמכווץ ולא מרפה בזמן יציאה. האם בכריתה שלמה של המעי הגס השריר הזה לא יהיה קיים יותר ואז הוא, מן הסתם, גם לא יפריע יותר? באופן כללי, אם יש בעיות ברצפת האגן, כמו: רקטוצלה קטנטנה (שאומרים שאין מה לעשות איתה כי היא קטנה מדי), פרולפס קטנטן (כנ"ל, אין מה לעשות), פובו' - כמו שציינתי לעיל וזוית אנורקטלית שנסגרת בזמן מאמץ. הדפקוגרפיה הראתה ש"למרות כל הנ"ל ההתרוקנות טובה". הדפקוגרפיה הייתה ב- 12/07 ובאותה תקופה באמת לא הרגשתי בעיות משמעותיות בהתרוקנות (של הרקטום ספציפית, כלומר ברגע שזה היה מגיע לרקטום לא הייתי מרגישה שלרקטום יש בעיה להתפנות), אבל מאז אני מרגישה יותר ויותר שיש החמרה ביכולת להתרוקן, כי אני יותר ויותר צריכה להתאמץ (אפילו שהצואה נוזלית) וככל שאני מתאמצת יותר, יש יותר ריר לבן (סליחה), מה שמעיד על פרולפס, נכון?, כמו כן הרבה פעמים כשאני לוקחת משלשלים שעוזרים עדיין, אני מרגישה שיש מה להוציא, אבל רק במצב שאני מקופלת (עם הראש בין הבירכיים) אז אני מצליחה להשיג איזושהי תוצאה (אבל כמובן, רק עם מאמץ רב מאווווווד), ואם אני נשארת לשבת ישר, אני מרגישה שכאילו יש ממש מחסום שלא נותן לזה לעבור - מתסככככל מאוד. לא בכל פעם של יציאה זה ככה, אבל אולי ב- 70% מהפעמים זה ככה. אז שאלתי היא האם בכריתה שלמה שיוציאו גם את הרקטום, או לפחות את רוב הרקטום, אז כל הבעיות האלה לא יהיו קיימות יותר, כי פשוט יוציאו אותן משם? אולי הביופידבק יעזור לשפר את הבעיות הללו, אבל אם הוא לא יעזור, אז כדאי לעשות כריתה שלמה? ב"ה שיש לנו אותך (-:}

הודיה שלום, הטיפול בכירורגי באינרשיה כולל כריתה תת שלימה של המעי הגס ללא כריתת הרקטום וללא נוגעים בפובורקטאליס, ולכן חשוב מאד לטפל בבעיה זו (למשל בביופידבק) לפני הניתוח.לרוב איננו מציעים כריתה שלימה הכוללת את הרקטום לקולוניק אינרשיה, ולניתוח זה משמעות לא פשוטה מבחינת איכות החיים לאחריו.

שלום רב , אובחן אצלי טחור חיצוני קדמי גדול. האם רלוונטי טיפול שמרני ( תזונה , משחות אמבטיות) או שזה ברור שזה יגמר בניתוח . ואם ניתוח האם יש כמה אופציות ניתוחיות או ששלב 4 זה תמיד יגמר בכריתה המסורתית? תודה רבה

ענת שלום, טחורים הם לרוב בעיה של איכות חיים ולא בעיה מסכנת חיים ולכן אופי הטיפול נקבע במידה רבה מהשאלה כמה את סובלת סובייקטיבית ומה את רוצה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך במובן זה. ישנם אנשים עם טחורים דרגה 4 שטיפולים ניתוחיים כגון PPH ו HAL יכולים להתאים להם ויש הזקוקים לכריתה "מסורתית", וניתן לייעץ לך מה מהאפשרויות יכול להתאים לך רק לאחר בדיקה.

שלום, לאחרונה תופעה של דם טרי מרוח על הצואה. בת 31, עם טחורים ובעבר ניתוח פיסטולה ואבצס. לפני כחודשיים עברתי בדיקה של החדרת צינורית מהגרון ומפי הטבעת בדיקה קצרה, וזאת בעקבות נטילת אספירין באופן קבוע. נמצאו טחורים ודלקת בוושט. מה עליי לעשות בעקבות הדימום. אני חוששת. אולי הייתי צריכה לעבור קולונוסקופיה ארוכה?

רויטל שלום, הסיכוי שבגיל 31 תפתחי סרטן המעי הגס נניח, ללא הסטוריה משפחתית של גידולים דומים בגיל צעיר, נמוך ביותר, ולכן הבדיקה הקצרה לדעתי מספיקה ומרגיעה. סביר יותר שמקור הדמם הוא בבעיה שפירה כלשהי של איזור פי הטבעת כגון טחורים, ואם זה מפריע לאיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

ד"ר עודד זמורה ערב טוב חברתי בת 25 עברה לפני כשנה ניתוח פתוח לכריתת כיס מרה (עקב ריבוי אבנים ודופן מעובה). מאז הניתוח החלה לסבול ממספר סימפטומים אשר הולכים ומחמירים: היא מתלוננת המון על בחילות, סובלת מכאבי בטן עזים בעיקר בבטן העליונה (ויותר בצידה הימני) ומשלשלת מיד לאחר כל אכילה. בתקופה זו התפתחה במקביל גם אנורקסיה ולכן מלבד הסימפטומים הפיזיים המקשים על האכילה (או המצמצמים את מידת האפקטיביות שלה) היא גם מרעיבה את עצמה באופן יזום. בתקופה זו היא הורידה כ-20 ק"ג וה-BMI שלה כבר נמוך מ-15. מיותר לציין שבמצב זה רמת התפקוד שלה שואפת לאפס. בבדיקות דם שבוצעו נראה עמילאז גבוה וירידה דרסטית ב-B12 ובפריטין. ממה הדבר יכול לנבוע? (אני בטוח בוודאות שאינה משתמשת במשלשלים) מה ניתן לעשות? (בוצעו לפני כחצי שנה סי טי + בריום + אולטרא סאונד. בסיטי נראתה היצרות בחלק הרביעי של התרסריון. בדיקת דם סמוי שנעשתה לאחרונה נמצאה תקינה) האם יש טעם לחזור על בדיקת סי טי? האם MRI יכול לסייע? אשמח מאוד לקבל המלצה בנושא. תודה רבה.

לדואג שלום, דאגתך מובנת, אך פורום זה נועד למסור מידע כללי, ולצערי אין באפשרותנו, ולא יהיה אחראי מצידנו, לתת יעוצים פרטניים באינטרנט ללא בדיקה וללא היכרות מעמיקה עם כל החומר הרפואי הרלונטי. ממליץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור, ובמקביל למומחה בהפרעות אכילה.

שוב שלום.. הכוונה גם אם היו קיימות קונדילומות גם בתעלה האנאלית? אם מזה שנתיים לא הופיעו יכול להיות שהוירוס יצא מהגוף? 2. האם בבדיקת PCR ניתן לדעת בוודאות האם קיים הוירוס בגוף ואם הוירוס קיים ללא קונדילומות האם ניתן להסיר אותו לצמיתות? חשוב לי לדעת כי מציעים לי טיפול להסרה לצמיתות ואני בספק רב אלף תודות אתי

אתי שלום, לא ידוע לי על טיפול שמסיר את הוירוס מהגוף לצמיתות. אם יש כזה, אנא העבירי אלי את המידע, אשמח ללמוד. יחד עם זאת, הוירוס נפוץ באוכלוסיה, ורק לחלק קטן מהאנשים נוצרות קונדילומות, ויש סיכוי שאם הוא כבר שנתיים לא מתבטא, הוא ישאר שקט לתמיד. בכל זאת, מומלץ מעקב תקופתי.

ד"ר אין לך מושג כמה עודדת אותי בתשובתך ( גם אם לא הייתה לך כוונה כזו :) ) באשר לקפסולה- האם אתה מתכוון לצילום הוירטואלי שבו בולעים קפסולה והיא מצלמת את אברי העיכול? אם זו כוונתך- לי נאמר שבדיקה זו אינה רלוונטית עבורי כי היא נועדה לבדק אם יש דלקת וגם לא מצלמת את החלקים שרוצים לבדק במקרה שלי (נדמה לי שהיא בודקת רק את המעי הדק ואני צריכה את המעי הגס.. או להיפך) אף אחד לא המליץ לי על בדיקה זו. תמיד שללו אותה. אשמח לדעת למה כוונתך. לגבי רצפת האגן- איך היא קשורה לבעית ההתרוקנות? תמיד חשבתי שרצפת האגן קשורה לבעיות מין, או לנשים אחרי לידה שרק אז נוצרות בעיות באזור. אני מתלוננת על בטן נפוחה( גם אם אני לא אוכלת כלום) כאבי בטן תחתונה (כמו כאב של מחזור 24 שעות ביממה) וכאבי בטן קלים באמצע( כנראה אזור הקיבה) שאלה נוספת האם בעית ההתרוקנות האיטית יכולה לגרום לכאבי ראש כרוניים? אני סובלת שנים מכאבי ראש כרוניים 24 שעות ביממה. הנוירולוגים שוללים קשר בין בעית ההתרוקנות לכאבי הראש (שממוקמים בצידי הראש) סובלת גם מסחרחורת. לא רואה שחור ולא שהכל מסתובב לי, אלא כאילו אני הולכת להתעלף(ולא התעלפתי). האם סחרחורות מסוג זה יכולה לנבע מבעית ההתרוקנות? הנוירולוגים לא ממש יודעים לענות על זה. לגבי בדיקות מערכת העיכול- האם לפי מה שכתבת כדי לאבחן את מקור הבעיה לא חייבים לבצע בדיקות חודרניות- כמו גסטרוסקופיה ועוד..? ולגבי בדיקת רצפת האגן- אליו בדיקות ישנם? האם חודרניות? ד"ר תדע לך שמאוד מאוד עזרת לי!\ וסליחה אם אני מכבידה, פשוט אני כבר מיואשת מהמצב.

ראי תשובתי למטה. שמח שיכולתי קצת לעזור.

לפני כשנה, גיליתי שיש לי בליטה בפי הטבעת שדיממה והכאיבה לי מאוד, מאחר והייתי בתחילת הריון, כל הזמן החשש שלי היה שזה דימום מהרחם ולא מפי הטבעת ולחן בלחץ נוראי כל פעם הייתי בודקת טוב טוב מאיפה הדימום. פניתי לכירורג והא אמר לי שיש לי פיסורה, נתן לי מרשם לשמן פרפין ולמשחת ניפדיפין ואמר שיותר מזה הוא לא רוצה לגעת כיוון שאני בהריון. את שמן הפרפין היקאתי כבר בפעם הראשונה שלקחתי אותו כך שיש לי ממנו טראומה נוראית ואני לא חושבת שאוכל המשיך אי פעם להכניס את הדבר הזה לפה. מרחתי ניפדיפין שוב ושוב ושוב, ומאחר והמליצו לי לשבת באמבטיה של מים חמימים עם סבון, עשיתי גם את זה, אולם מחשש להריון המים היו פושרים ולא חמימים. מפעם לפעם ראיתי שינוי אבל זה אף פעם לא עבר לגמרי, לפעמים החמיר ולפעמים לא. מאחר והייתי עסוקה עם ההריון לא חזרתי שוב לבדיקה אצל רופא. לאחר הלידה כל האיזור היה רגיש כיוון שילדתי בואקום וכל האזור היה תפור. עכשיו הפיסורה הזאת חזרה ביתר שאת וביתר עוז. מה עוד אפשר לעשות??????? נמאס לי כבר ממנה, אני רוצה לחיות בשלום, בלי כאבי תופת כל יציאה!!! האם האפשרות היחידה היא התערבות כירורגית? יכול להיות שזה החמיר בגלל הלידה?

שלום רב, פיסורה לרוב אינה מחמירה עקב הלידה עצמה אך פעמים רבות יכולה להחמיר בשל שינויים בהרגלי היציאות בימים הסמוכים ללידה. ישנה קשת של טיפולים בפיסורה, ומאחר שמדובר בבעיה של איכות חיים ולא בבעיה מסכנת חיים, הבחירה במסלול הטיפול (יותר שמרני עם סיכויי החלמה איטיים ונמטכים יותר או יותר כירורגי עם סכוי החלמה מהיר גבוה אך גם מעט יותר סיכון) היא שלך. אנא ראי מידע על אפשרויות הטיפול בפירוט הבא: קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בת 28, אם בעבר היה לי קונדילומות ברקטום וטופלו זה אומר שיש לי סיכוי לסרטן ברקטום יש צורך לעשות ביופסיה כמו בדיקת pap ? פוחדת, תודה

אתי שלום, את בוודאי מתכוונת לקונדילומות באיזור פי הטבעת. הסיכוי של אלו להפוך לגידול ממאיר באנשים עם מערכת חיסון תקינה קטנים, ולמעשה אם כרגע אין קונדילומות הסיכוי לפתח גידול ממאיר אפסי ולא מצריך ביופסיות כגון PAP. יחד עם זאת, כדאי להיות במעקב תקופתי אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לוודא שאין חזרה של הנגעים הדורשים הסרתם. אם את במעקב סדיר את יכולה לחיות בשקט ולא בפחד!

שוב שלום.. הכוונה גם אם היו קיימות קונדילומות גם בתעלה האנאלית? אם מזה שנתיים לא הופיעו יכול להיות שהוירוס יצא מהגוף? 2. האם בבדיקת PCR ניתן לדעת בוודאות האם קיים הוירוס בגוף ואם הוירוס קיים ללא קונדילומות האם ניתן להסיר אותו לצמיתות? חשוב לי לדעת כי מציעים לי טיפול להסרה לצמיתות ואני בספק רב אלף תודות אתי

לאחרונה התחלתי להרגיש כאבים באזור פי הטבעת כשאני יושבת , הולכת , יש טחורים חיצוניים שלא כואבים , האם זה טחורים פנימיים . מה עלי לעשות ! לאיזה רופא עלי ללכת. תודה

מירי שלום, כאבים כפי שאת מתארת יכולים להגרם ממגוון של בעיות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, זיהומים באיזור פי הטבעת, ועוד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום. היכן אפשר לקבל טיפול של הזרקת בוטוקס בשל פיסורה?

דנה שלום, הזרקת בוטוקס לפיסורה אינה כלולה בסל הבריאות ולכן אינה מבוצעת לרוב בבתי החולים הציבוריים, פרט לאלו בהם ניתן לגבות מהמטופל תשלום ישיר עבור הפעולה. לכן הזרקות הבוטוקס מבוצעות לרוב במרפאות פרטיות של כירורגים קולורקטאליים רבים ברחבי הארץ, כולל למשל במרפאתי. שבת שלום.

ד"ר שלום אני סובלת מעל 5 שנים מבעית" התרוקנות איטית" שנתגלתה ע"י מיפוי קיבה.( שמתבטאים בבטן נפוחה אפילו אם אני אוכלת מעט וכאבי בטן) גם בבדיקת ושט קיבה ותרסריון (עם שתית נוזל) גילו כי יש עוד שאריות אוכל למרות הצום. לאחרונה יש לי לחץ בבטן התחתונה( כאבים 24 שעות ביממה כמו במחזור) הוצע לי לעבור בדיקת גסטרוסקופיה, סיגמוסקופיה, קולונוסקופיה, ובדיקת ארגנומטריה. אני חרדה עד מאוד מבדיקות פולשניות ( אפילו חרדה מטישטוש או הרדמה) 1-אילו בדיקות לא פולשניות אני יכולה לעבור במקום אלו שהוצעו לי? 2-האם בעית ההתרוקונות מקורה במעי הדק או הגס? אנא, אשמח אם תוכל לעזור לי.. אני סובלת כבר מספר שנים ( בת 31) המון תודה לך!

אורית שלום, בעיות בתנועתיות של מערכת העיכול יכולות לרוב להתמקד בחלק מסויים של מערכת העיכול, ולעיתים נדירות לכלול את כל מערכת העיכול. איני יודע בדיוק מאילו תלונות את סובלת, אך סביר שיש לברר את תנועתיות המעי הגס על ידי בדיקת זמן מעבר מעי גס, המתבצעת לרוב על ידי בליעת קפסולה המכילה סמנים הניתנים לזיהוי בצילום, וביצוע צילומים חוזרים של הבטן לראות את התקדמות הסמנים. יתכן שכדאי גם לברר את תפקוד רצפת האגן (תלוי בתלונותיך ובממצאי הבדיקה הגופנית). בדיקות של תנועתיות המעי הדק יותר מורכבות ולתוצאותיהן יש פחות משמעות ישומית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג עם התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול להכוונת הבירור והטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

סליחה.. לא שירשרתי את ההודעה למקום הנכון. ד"ר אין לך מושג כמה עודדת אותי בתשובתך ( גם אם לא הייתה לך כוונה כזו :) ) באשר לקפסולה- האם אתה מתכוון לצילום הוירטואלי שבו בולעים קפסולה והיא מצלמת את אברי העיכול? אם זו כוונתך- לי נאמר שבדיקה זו אינה רלוונטית עבורי כי היא נועדה לבדק אם יש דלקת וגם לא מצלמת את החלקים שרוצים לבדק במקרה שלי (נדמה לי שהיא בודקת רק את המעי הדק ואני צריכה את המעי הגס.. או להיפך) אף אחד לא המליץ לי על בדיקה זו. תמיד שללו אותה. אשמח לדעת למה כוונתך. לגבי רצפת האגן- איך היא קשורה לבעית ההתרוקנות? תמיד חשבתי שרצפת האגן קשורה לבעיות מין, או לנשים אחרי לידה שרק אז נוצרות בעיות באזור. אני מתלוננת על בטן נפוחה( גם אם אני לא אוכלת כלום) כאבי בטן תחתונה (כמו כאב של מחזור 24 שעות ביממה) וכאבי בטן קלים באמצע( כנראה אזור הקיבה) שאלה נוספת האם בעית ההתרוקנות האיטית יכולה לגרום לכאבי ראש כרוניים? אני סובלת שנים מכאבי ראש כרוניים 24 שעות ביממה. הנוירולוגים שוללים קשר בין בעית ההתרוקנות לכאבי הראש (שממוקמים בצידי הראש) סובלת גם מסחרחורת. לא רואה שחור ולא שהכל מסתובב לי, אלא כאילו אני הולכת להתעלף(ולא התעלפתי). האם סחרחורות מסוג זה יכולה לנבע מבעית ההתרוקנות? הנוירולוגים לא ממש יודעים לענות על זה. לגבי בדיקות מערכת העיכול- האם לפי מה שכתבת כדי לאבחן את מקור הבעיה לא חייבים לבצע בדיקות חודרניות- כמו גסטרוסקופיה ועוד..? ולגבי בדיקת רצפת האגן- אליו בדיקות ישנם? האם חודרניות? ד"ר תדע לך שמאוד מאוד עזרת לי!\ וסליחה אם אני מכבידה, פשוט אני

ד.נ. עקב טחורים שהכאיבו לי לאחרונה, הנחה אותי פרוקטולוג לצרוך אבקת קונסיל (בריחוק של שעה מתרופות) וכן שמן פרפין, וכמו כן להימנע מקפה, מאלכוהול, וממאכלים חריפים וחמוצים. לאחר שביצעתי את הנחיותיו, אכן נפסקו הכאבים והבעיה כנראה נפתרה. אבקש לדעת האם רצוי להמשיך לפעול עפ"י כל ההנחיות דלעיל (או אוליי חלק מהן), או שניתן (וכך אני מאוד מקווה) לחזור לשיגרה ולחדול מהמשך ביצוען, המשבש (אוליי שלא לצורך) את מהלך החיים הנורמלי. מה, האם באמת יש צורך, בנסיבות דלעיל, להימנע לחלוטין משתיית ספל קפה אחד ביום או כוסית אחת של יין אדום וכיו"ב? לגבי אבקת הקונסיל - אם עדיין נחוץ להמשיך לצרוך אותה (אני מקווה שלא), האם ניתן לצרוך במקומה סובין שיבולת שועל (בלי ריחוק מתרופות) בסלט או במרק? אודה על הבהרתך. אגב, אני כבן 70. ליאור

ליאור שלום, ההנחיה היחידה שכדאי להמשיך למלא תמיד ובקפדנות היא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן במידת הצורך להמשיך לקחת קונסיל, שהוא תוסף סיבים מסחרי טבעוני) ושתיה מרובה, והרגלי התרוקנות נכונים של יציאות ללא מאמץ והמנעות משהיה ממושכת בשירותים. אין מניעה לחזור לחיים הרגילים בכל המובנים האחרים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד.נ. תודה רבה לך על תשובתך והבהרותיך הרבות. ובכל זאת, נותרו 2 נקודות חשובות שאינן ברורות לי די הצורך, ואודה לך מאוד על הבהרתן. א. מהסברך ש"אין מניעה לחזור לחיים הרגילים בכל המובנים האחרים" ניתן להבין שאין מניעה לחזור (לאחר שכאבי הטחורים נפסקו, עקב הטיפול התזונתי עליו המליץ הפרוקטולוג) לשתיית קפה ויין ולאכילת מאכלים חריפים וחמוצים (הכל במידה). האם הבינותי נכון? ב. לא מצאתי בתשובתך התייחסות ספציפית לשאלה עיקרית עליה ביקשתי תשובתך: האם ניתן (שוב, לאחר שכאבי הטחורים נפסקו הודות לטיפול הנ"ל) לצרוך סובין שיבולת שועל במקום קונסיל (בעיקר משום שצריכת קונסיל מחייבת ריחוק של שעה מנטילת תרופות - זה מאוד לא נוח), וזאת בנוסף לצריכת כמות גדולה של ירקות ופירות? אודה לך מאוד על הבהרותיך לגבי 2 הנקודות הללו, החשובות מאוד בעיניי. ליאור

ערב טוב , לפני ארבעה ימים בלעתי בטעות סיכת ראש 4 ס"מ ( ממש כמו מחט שבקציהו חרוז) , במיון שלחו אותו דחוף למכון גסטרו ושמה הוצאו אותה בעזרת ביופטר ( עברתי גסטרוסקופיה ) . הבעיה היא עכשיו : אחרי שהוציאו לי את הסיכה בשעה עברתי צילום בטן והיה גם כן חתיכת מהמחט 1 ס"מ במעי הדק ... ואמרו לי שתצא עם היציאה , אבל היא עדיין בפנים ואני לפעמים מרגישה מין דקירות באיזור הבטן ( ימינה מהטיפור) , ... היום עשיתי עוד פעם צילום רנטגן בקהילה ואמרו לי שהחתיכה נמצאת במעי הגס והיא אמורה לצאת ... האם כן החתיכה תצא ? ותוך כמה זמן ?! מה לא אמורה שהמחט ינקוב את המעי או לזהם אותו (זה מתכת!!!) ? תודה מראש

מעיין שלום, רוב הסיכויים שאם הסיכה הגיעה בשלום למעי הגס מבלי לנקב את המעי בדרך, היא גם תצא בשלום בימים הקרובים אין סיבה להיות מודאדת ממעט דקירות בבטן, אולם אם יופיעו כאבי בטן עזים יש לפנות מיידית למיון.

שלום רב, יש לי בחודשיים האחורנים בעייה עם יציאות בצואה. בעבר לא היו לי בעיות הכל היה תקין , בחודשים האחרונים יש בעייה שהצואה יוצאת ממש בקושי בצורת גללים קטנים וקשים מאוד למרות שאני משתדל לשתות הרבה, ולאחול מוצרי חלב ודברים נוזליים. אשמח לקבל עצה בנושא... תודה.

שלום, ניתן לנסות לשפר את מרקם היציאות על ידי תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם עדיין הבעיה אינה נפתרת ניתן לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה.

אשמח ליעוץ ועזרה לפני כחודש החלו להופיע לי פצעים אבססים באזור שני הישבנים. ניגשתי לרופא כירורוג והטיפול שקיבלתי היה מקומי כלומר חיתוך ואנטיביוטיקה. העניין הוא שלאחר סיום האנטיביוקיה ממשיכים לצאת ולהופיע פצעי אבסס. האם יש קשר בין פצעים אלו לאיזשהי בעיה שנובעת מאזור מערכת העיכול או אזור פי הטבעת. כמו כן יש לי בעיה של טחורים. אודה על תשובתך

שלום, אבצסים בפי הטבעת שאינם נרפאים היטב יכולים להגרם עקב ניקוז לא מספק של האבצס הראשוני, או עקב מחלת מעי דלקתית כגון קרוהן שיכולה להתבטא לראשונה באבצסים באיזור פי הטבעת. בשלב הראשון יש לגשת לכירורג (עדיף קולורקטאלי / פרוקטולוג) לניקוז מיטבי של האבצסים (עדיף בהרדמה בחדר ניתוח), ולאחר מכן סביר שיש מקום לברר את מערכת העיכול לוודא שאין מחלת מעי דלקתית.

העניין הוא שהאבססים לא מופיעים בפי הטבעת אלא בכל פעם במקום אחר על הישבן ישבן ימין או ישבן שמאל

אני בן 36, מזה כשבוע אני חש בפי הטבעת במעין ג'ולה קטנה מתחת לעור. לעיתים אני חש גם בכאבים. מה עושים? מה התופעה? אודה לך מראש.

אילן שלום, "ג'ולה" כזו יכולה להיות ביטוי של טחור חיצוני, של אבצס באיזור פי הטבעת, ולעיתים נדירות של בעיות אחרות באיזור זה. מומלץ לגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני סובלת משלשולים ומיציאות מרובות הרבה זמן,עברתי בדיקה מלאה של קולונסקופיה ולא ניתנה תשובה חד משמעית להימצאות דלקת,מבחינהויזואלית,ונלקחה ביופסיה,הרופא המליץ על לקיחת פנטסה אך אני לא רציתי לקחת,מאז הענין החמיר,נשלחתי לעשות שקיעת דם והשקיעה יצאה 40 האם עלי להבין מכך שיש לי דלקת ?כמו כן אני אמורה לעבור צילום מעי דק? האם הבדיקה נסבלת מבחינת שתית החומר והאם היא מהימנה מבחינת מציאת דלקת? תודה

גילית שלום, אם את סובלת משלשולים מרובים, שקיעת דם מוחשת וקולונוסקופיה שלא היתה חד משמעית, לדעתי את חייבת להשלים את הבירור על ידי הדמיית המעי הדק. הדמיה כזו יכוה להתבצע בשיטות שונות, כולל צילום מעי דק, CT מכוון למעי הדק, MRI מכוון למעי הדק, ובליעת קפסולה עם מצלמה, וכל הבדיקות האלה בהחלט נסבלות.

שלום רב. אני בת 27, ובחצי השנה האחרונה אובחנתי כסובלת מפיסורה. קיבלתי טיפול וזה עבר. לאחר כחודש חזרו הכאבים. הפעם מצא הפרוקטולוג שתי פיסורות (עליונה ותחתונה). הרופא נראה מודאג ביותר, ואמר שזו התפתחות ממש מדאיגה ושלח אותי מיד לקולונסקופיה. הייתי בהתייעצות בבי"ח לקראת הבדיקה. הרופא שקיבל אותי שם שוחח עם הפרוקטולוג, ושניהם הגיעו למסקנה שכדאי כן לעשות קולונסקופיה, כיוון שהיתה גם דלקת סביב הפיסורות כאשר הוא בדק. בקיצור אני לא ישנה בלילה מאז... ויש לי פחדים איומים. קראתי כבר את כל המאמרים האפשריים על פיסורות וכו'. לא ראיתי בשום מקום שיכול להיות קשר לסרטן המעי הגס. אין לי סימנים לדלקת במעי, ואני מאוד מאוד מודאגת. מה יכולה להיות הסיבה להיווצרות ריבוי פיסורות, ולמה הרופא שלי כ"כ מודאג?? תודה רבה.

למודאגת שלום, תפקידם של הרופאים להיות מודאגים ותפקידך להיות רגועה. הסיכוי שיש לך סרטן המעי הגס בגיל 27, בעיקר אם אין לך הסטוריה משפחתית של מחלה כזו נמוך מאד. נראה לי סביר שהכירורג רוצה לוודא שהפיסורות אינן קשורות למחלת מעי דלקתית, שכן אז הגישה הטיפולית לפיסורה יכולה להשתנות. אם אין לך שום סימנים אחרים לדלקת במעי זה סימן טוב, אבל בכל זאת באחוז לא גדול של הסובלים מדלקות כגון אלו בעיות באיזור פי הטבעת יכולות להיות סימן ראשון, ויש לשלול מחלה כזו לפני ששוקלים טיפול כירורגי בפיסורות.

שלום , האם תוכל להסביר ליי מהי צניחת רקטום.. דרגותיה.. מה מרגישים שיש אחת מהצניחות ????????????????? תודה רבה ויום טוב

רותם שלום, לצניחת רקטום אין דרגות. שנה צניחת רקטום פנימית בלבד, וצניחת רקטום מלאה, בה הרקטום יוצא ובולט מפי הטבעת בעת מאמץ ליציאה. צניחה פנימית בלבד יכולה להתבטא בקושי בהתרוקנות, וצניחה מלאה מורגש על ידך בקלות בזמן הניגוב. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.