פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

לדר' הנכבד שלום. אני סובל מטחורים פנימיים בדרגה 2 שלאחרונה, מייד לאחר בדיקת קולונוסקופיה חלה הרעה, שמתבטאת בכאבים עזים ביציאות למרות שאני משתמש בשמן פראפין והיציאות רכות. בעבר התקפים כאלו היו חולפים לאחר כשבוע, אך הפעם לאחר הקולונוסקופיה זה לא עוזר ואף החמיר ולכן אני שוקל טיפול בשיטת HAL DOPLER. אינני מוצא בפורום זה התיחסות כלשהי לשיטת טיפול זו שאמורה להוות פיתרון קל ונוח לסובלים. מה דעתך דוקטור?

יגאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב הניכר במתן התשובה, עקב שירות מילואים. HAL דופלר היא אחת ממגוון השיטות הקיימות לטיפול בטחורים פנימיים, ויכולה להועיל בהקלה על הסבל הנגרם מהטחורים בחולים המתאימים לפעולה זו. אמנם מדובר בפעולה יחסית חדשה, אולם הרושם במצטבר הוא שפעולה זו יותר יעילה מקשירת טחורים רגילה, ושיעור הסיבוכים אינו עולה בהרבה על זה של קשירה רגילה. בעיקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אתה מוזמן לקבוע ביחד עם הכירורג המטפל מהי שיטת הטיפול שתהיה טובה ביותר עבורך. ישנם מספר סוגי טיפולים אפשריים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. ניתן למצוא פירוט רב יותר במידע המצורף מטה. מומלץ שכירורג האמון על מגוון שיטות הטיפול בטחורים, כולל HAL, יעריך האם פעולה זו יכולה להתאים לך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב ד"ר עודד זמורה. לפני שנה היו לי טחורים חיצוניים מדממים. הדבר עבר עם טיפול במשחות לאחר תקופה של חודשיים לערך וסבלתי רבות מהנושא- לדעתי המשחות לא נתנו מענה מספק ורק הרדימו את המקום (רקטוצורין) הכירורג שבדק אותי לא נתן לי שום טיפול מעבר למשחה. יש לציין כי דיממתי מספק ימים ללא הפסקה, עקב התפוצצות הטחור החיצוני. כעת לאחר שנה בערך, אני חווה בשבועיים האחרונים מיחושים דומים למקרה הראשונים באיזור פי הטבעת, וגם טחור חיצוני שיוצא בעת לחיצה בפעולת מעיים. לאחר דקה-שתיים חוזר הטחור ונעלם כלא היה. התקשרתי לרופא המשפחה שנתן לי המלצה לפרוקטוגליננול משחה+נרות. הבנתי מרוקח בית המרקחת שפרוקטוגלינבול דומה לרקטוצורין, לכן לא התאמצתי לרכוש פרוקטוגליבנול. כעת אני מורח פעמיים ביום רקטוצורין. דעתך בבקשה.

עמיחי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב הניכר במתן התשובה, עקב שירות מילואים. טחורים הם בעיה שיכולה לפגוע באיכות החיים, וישנה קשת רחבה של טיפולים שנועדו לשפר את איכות החיים לסובלים ממנה, חלקם טיפולים שמרניים, וחלקם כירורגיים. מידע לגבי אפשרויות הטיפול השונות מצורף למטה. כעיקרון, מאחר שכאמור עיקר הבעיה היא פגיעה באיכות החיים, אתה צריך לבחור ביחד עם רופא מומחה לתחום זה את הטיפול המיטבי עבורך. לכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני חולת קרוהן כבר 35 שנה, מגיל 10. אני כבר עברתי 3 resections, האחרון לפני 6 שנים. לאחר בדיקה השבוע כנראה שיש לי פיסטולה בין פיתולי המעי דק שגורם לי כאבי תופת. אני בקושי אוכלת וירדתי עקב כך המון במשקל. האם ניתן לעשות לפרוסקופיה במקום ניתוח פתיחת בטן? יש עוד אופציות? אני מאוד מודאגת מניתוח רביעי. איך ישפיע עוד הוצאת מעי דק על הגוף שלי? אשמח לשמוע דעתך. בברכה, דינה

דינה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב הניכר במתן התשובה, עקב שירות מילואים. מחלת קרוהן היא מחלה כרונית שלצערי איננו יודעים כיום לרפא אותה, ולכן מטרת הטיפול היא להשרות רגיעה של המחלה אשר תאפשר תפקוד יומיומי למרות המחלה, מצב שנקרא בשפה רפואית רמיסיה. על מנת להשרות רמיסיה, יש ברפואה מסלול של טיפול שמרני, ומסלול של טיפול כירורגי. אין מדובר במסלולים הסותרים אחד את השני, אלא במסלולים משתלבים, שיש להשתמש בהם באופן מושכל תוך שיתוף פעולה בין הכירורג, הגסטרואנטרולוג והמטופל עצמו. איני בקיא די בפרטי מחלתך בכדי לתת יעוץ פרטני לגבי סוג הטיפול הדרוש, האם אכן מסלול הטיפול המועדף הוא טיפול כירורגי, מה התועלת הצפויה ומהם הסיכונים העיקריים. כעיקרון, עצם נוכחות פיסטולה בין לולאות מעי דק לא מחייבת ניתוח, אלא אם היא גורמת לבעיות (כגון פגיעה תזונתית), ניתוח לפרוסקופי לטיפול במחלה המערבת פיסטולות לאחר 3 ניתוחי בטן קודמים יכול להיות טכנית קשה מאד, ויש לשקול את הסיכון הכרוך בכך למול התועלת. צר לי שאיני יכול לתת יעוץ מפורט יותר, אולם לא יהיה אחראי מצידי לתת יעוץ פרטני באינטרנט מבלי להכיר את כל הנתונים.

שלום, אני בת 41. בשלוש השנים האחרונות ילדתי פעמיים ולפני כחצי שנה עברתי לצערי גרידה בשבוע מתקדם. לאחר הלידות היה לי מן "בשר" שהרגשתי בו חיצונית כשנגעתי בפי הטבעת, וגם בגלל תפרים היה לי כואב ביציאות. זה חלף, ויש לי היום לעיתים חתיכת "בשר" קטנה מאוד בפי הטבעת.(טחורים? פיסורה? - לא יודעת איך נקרא) בדר"כ אני לא סובלת מכאבים בעת יציאות. בדר"כ היציאות רכות, לעיתים במקרים בהם אני מתאמצת להוציא יציאה, אז אני מרגישה מעין צריבה. היום בבוקר היו לי כאבי בטן לזמן קצר כששכבתי במיטה (כאילו יש "פעילות מעיים") הכאבים חלפו כעבור זמן קצר. כשהלכתי לשירותים נאלצתי להתאמץ מעט על מנת שתהיה יציאה ואמנם היתה יציאה, ובניגוב ראיתי לפתע, מעט דם על הנייר (ממש טיפה). בניגוב חוזר לא היה שום דם. ממה עלול לנבוע הדימום הקל ביותר הזה?

בפי הטבעת צץ לי פתאום מין "בלון" חלקלק כואב, שכואב וצורב ביציאה ובניקוי לאחר היציאה. וגם כואב ולא נוח כל שאר היום (בלי קשר ליציאה), בפרט במעבר מישיבה לעמידה והפוך. לפי הסימנים אני מבין שזה טחורים, וניסיתי להכניס את ה"בלון" פנימה אך לא הולך. באופן כללי יש לי יציאות סדירות וטובות, ולכן יותר נראה לי שהבעיה - לא נעים לומר - מחמת קינוח יתר של המקום (עם כניסה לתוך המעי) בניר טואלט לאחר היציאות. האם אכן יתכן כך? ואם אכן זה מחמת ניגוב היתר, האם הטיפול הוא הטיפול הרגיל או משהו אחר? והאם ללכת לגסטרואנטרולוג או לכירורג (שהוא פרוקטולוג לפי הקופ"ח)?

איש יקר, המלצתי - התחל להשתמש במגבונים לחים לצורך ניגוב האזור. רצוי לא מבושמים ובתוספת אלוורה וקמומיל אם יש. זה מקל ומפחית גירוי מיותר. (*חשוב לא לזרוק מגבונים לאסלה - זה יוצר סתימה!...)

שלום . אני סובל מפיסורה כבר מעל חודש שלווה בדימומים לאחר היציאות .בימים האחרונים אני כמעט לא מדמם - האם זה אומר שאני בדרך לשיפור . יש לציין שמאז שאני סובל אני מטופל במשחה ובפגלקס . תודה ר'

שלום רב, פיסורה היא בעיקרה בעיה של איכות חיים, ומטרת הטיפול היא לשפר את איכות החיים. אם יש שיפור באיכות החיים עם הטיפול, סימן שאתה בדרך הנכונה, ואם אין שיפור, מומלץ לשקול שדרוג הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לד"ר עודד זמורה ולמטופל ניפדיפין בג'ל נכנס לקופ"ח כללית במרשם רופא, נמצא במחשב אצל הרופאים והרוקחים, הג'ל נרשם כפטנט מיוצר בהכנה רוקחית של רשת סופר פארם. נכנס ב 4 מקטים בריכוזים: 0.2%, 0.4% ,0.2%+ISDN 0.2? , Lidocain 0.2, המריחה היא בכמות קטנה כ 2 ס"מ, 4 פעמים ביום למשך 45 ימים(לא להתעצל) יחד עם שילוב פגלקס, בהצלחה

דר זמורה שלום עברתי ניתוח PPH לפני חודש ואני מאוד מאוכזבת כי אחרי כל יציאה הטחורים צונחים יותר מי לפני הניתוח. מה אני אמורה לעשות? האם אפשר לתקן את המצב? למה לדעתך הניתוח לא הצליח?

עליזה שלום, צר לי לשמוע על התוצאה המאכזבת, ואין לי כמובן דרך לומר מדוע הניתוח לא הביא להרלה, אולם ביצוע ניתוח PPH לא "שורף את הגשר" לביצוע כריתת טחורים בהמשך. לרוב כדאי להמתין כ 3 חודשים מהניתוח הקודם על מנת לתת לאיזור להרגע, ואז לשקול את הצורך בניתוח נוסף.

שלום רב, אני בת 32. לפני כ- 8 שנים אובחנתי כסובלת מפיסורה אנאלית. עברתי 2 ניתוחים, ללא שיפור. לאחר התייעצות עם פרופ' רבאו - התחלתי טיפול בג'ל ניפדיפין עם ISDN שעבד פלאים ואני נעזרת בו בכל פעם שיש "התפרצות". לאחרונה סבלתי מטחורים בעיקבות הריון. השבוע (חודש לאחר ניתוח קיסרי) , סבלתי משילשולים קשים (וירוס בבטן) ובעיקבות זה דימום וקרישי דם קטנים מאוד מפי הטבעת. בשלב כלשהו המים באסלה הפכו אדומים. האם עליי לדאוג? האם לחכות שיירגע הוירוס ולראות אם המצב נראה או כקבוע תור בהקדם? תודה רבה.

שרון שלום, ראשית מזל טוב. דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. הסיכוי שבגיל 32 ללא סיפור משפחתי הדמם מרמז על גידול חלילה או משהו כזה נמוך מאד מאד ולכן נראה לי סביר בהחלט לחכות מעט עד שירגע הוירוס, ואם הדמם לא יחלוף, לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

שלום ד"ר זמורה, אני זקוק בבקשה לעצתך. לפני חודשיים עברתי ניתוח לכריתת קונדילומה בפי הטבעת והרקטום בשיטה המסורתית בבי"ח אסותא בחיפה. בביקורת שנערכה בביקורת של הרופאה המנתחת לפני מספר ימים נמצאו 3 נגעים חיצוניים באזור האנוס (לא נבדק רקטוסקופית מאחר והרופאה המנתחת טענה שהבדיקה מחייבת ניתוח בכל מקרה בהרדמה מלאה ואז אם קיימים נגעים כורתים אותם) פניתי לרופאת המשפחה שהמליצה שלא למהר לעשות שוב ניתוח כריתה בסכין בשל הכאבים האיומים ולברר על אפשרויות טיפול מתקדמות יותר כגון לייזר ,CO2 הקפאה או אחר..וציינה שישנם נגעים שנעלמים לעיתים גם לבד. בהמלצתה,התחלתי לפני 7 ימים טיפול באלדרה. אני מאוווד חושש מניתוח חוזר כי הכאבים פשוט בלתי נסבלים ונמשכים עד היום. 1. האם קיים טיפול חדשני/אחר בקונדילומה ולמי אני צריך לפנות בנושא (אני חיפאי)? 2.כעבור 7 ימי טיפול באלדרה,לא רואה שינוי מהותי, האם יתכן והשינו יחול בהמשך גם לאחר הפסקת נטילת הקרם? מודה לך מאוד!!!!!

שחף שלום, קונדילומות נגרמות על ידי פעילות של וירוס HPV באיזור פי הטבעת. ישנן שיטות טיפול רבות לקונדילומות שנמצאות על העור חיצונית לפי הטבעת (ואת רובן פירטת), אבל טיפול כירורגי הוא לרוב המתאים ביותר לקונדילומות שנמצאות בתוך פי הטבעת. לכן, אם אתה בוחר באחת משיטות הטיפול החליפיות כגון צריבה בלייזר או אלדרה, מומלץ לעבור בכל זאת בדיקת אנוסקופיה לוודא שאין נגעים בתוך פי הטבעת. אלדרה מורחים בד"כ פעמיים בשבוע ל 4 חודשים, ולא ניתן לומר אם הטיפול יעיל או לא לאחר שבוע בלבד.

ביומיים האחרונים יש לי דימום מפי הטבעת בזמן היציאות. מדובר בדימום די משמעותי אך לא בצואה עצמה. אין לי כאבים או תופעות אחרות. אציין כי בעבר זה קרה לי מס' פעמים אך בכמות קטנה מאד וזה עבר תוך יום. כמובן שהזמנתי תור לרופא אולם בכל זאת, האם יש לי סיבה לדאוג? מה יכולה להיות הסיבה לכך? מודאג מאד, דימה

אילנית שלום, דימום כפי שאת מתארת בהחלט יכול לנבוע מטחורים פנימיים, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. אם הדימום אכן נובע מהטחורים, והוא פוגע באיכות חייך, מומלץ לטפל בהם, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת טיפול זה בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה

שלום, בהריון הקודם סבלתי מאוד מטחורים לקראת סוף ההיריון . כיום ישנו טחור משוחרר ((?) - לא בטוחה שזה המינוח הנכון). השאלה שלי היא: כיום אני נמצאת שוב בהריון בחודש הרביעי ורציתי לדעת האם כדאי לטפל בטחור כעת (הבנתי שאפשר להחזיר אותו למקום) או להמתין לאחרי הלידה.

שלום רב, לכל פעולה רפואית, גם אם מינימאלית, יש שיעור מסויים (גם אם לעיתים נמוך מאד) של סיבוכים, ולכן כעיקרון אנו משתדלים לבצע בזמן הריון רק מה שחייבים, בכדי לא לסכן את ההריון אפילו בקצת. לכן, כעיקרון, בזמן הריון נטפל כירורגית בטחורים רק אם את מתקשה לסבול אותם, וגם אז, ננסה להשתמש בשיטה עם הסיכון הנמוך ביותר (גם על חשבון יעילות). בינתיים מומלץ ההקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם וניתן לשימוש בהריון) ושתיה מרובה

שלום וברכה, פעם בכמה שבועות יש לי דימום מפי הטבעת, לפעמים בזמן יציאות ולפעמים לא, בדרך כלל האסלה מתמלאת ממש בדם כמה פעמים ביום, אין לי שום כאב וזה עובר (הדימום) אחרי כמה ימים, אתמול התחיל לי שוב פעם דימום אולם הרבה יותר חזק ממש זרם של דם מיד כשאני מתיישבת על האסלה. הדם הוא בצבע אדום בהיר יחסית וחזק. חוץ מזה, פעם ב- אפילו בכמה חודשים, בלי שום קשר להופעת הדם, יש לי כאב פתאומי חזק מאוד בפי הטבעת במשך כמה דקות שעובר. זה אף פעם לא באיזור הזמן של הדימום. נבדקתי לפני כשנה אצל פרוקטולוג שאמר שיש לי מעט טחורים קטנים (אני לא יודעת אם פנימי או חיצוני) ולא משהו שמצריך טיפול או קשירה. מה עלי לעשות? אני מאוד מודאגת גם מאיבוד הדם וממה שאולי זה מרמז,אשמח מאוד לעזרתכם, תודה

אילנית שלום, דימום כפי שאת מתארת בהחלט יכול לנבוע מטחורים פנימיים, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. אם הדימום אכן נובע מהטחורים, והוא פוגע באיכות חייך, מומלץ לטפל בהם, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת טיפול זה.

שלום, אצל אמי התגלה גידול במעי הגס, שלב T3. היא מטופלת בכימותרפיה והקרנות. עם תחילת הטיפולים, החלו שלשולים/עצירות תכופים, שגרמו לטחורים ופיסורה. לאחרונה החלה טיפול במשחת נפדיפין המשולבת באזרקאין, ללא עזרה משמעותית. בעוד כחודש וחצי, היא צפויה לעבור נתוח להסרת הגידול.

איציק שלום, צר לי לשמוע על מחלתה של אימך. לא ברור לי מההודעה מה השאלה. בכל מקרה, פורמולת נונה אינה נכללת בטיפול בטחורים או בפיסורה ברפואה הקונבנציונאלית.

שלום רב סקרתי וקראתי על השיטות הכירורגיות השונות לטיפול בטחורים ואני שוקלת לבצע אחת מהם. שאלתי היא: האם כדאי לדחות את הטיפול לאחר הלידה מכיוון שאני בהריון (שבוע 22) והלחץ של הרחם על הורידים רק יגדל (שלא נדבר על הלידה עצמה) ולכן סיכויי החזרתיות של הטחורים לאחר הטיפול גדולים, או שאין קשר? מה אתה ממליץ?

עירית שלום רב, לכל פעולה רפואית, גם אם מינימאלית, יש שיעור מסויים (גם אם לעיתים נמוך מאד) של סיבוכים, ולכן כעיקרון אנו משתדלים לבצע בזמן הריון רק מה שחייבים, בכדי לא לסכן את ההריון אפילו בקצת. לכן, כעיקרון, בזמן הריון נטפל כירורגית בטחורים רק אם את מתקשה לסבול אותם, וגם אז, ננסה להשתמש בשיטה עם הסיכון הנמוך ביותר (גם על חשבון יעילות). בינתיים מומלץ ההקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם וניתן לשימוש בהריון) ושתיה מרובה

שלום רב דוקטור !!! בהמשך לשאלה קודמת ... ז"א ההחלמה מניתוח פיסור הינה קלה יותר מניתוח טחורים ? וע'פ הבנתי פיסורה "רגילה " הינה דבר שכיח לאחר ניתוח טחורים ? בטחורים לרוב כורטים אותם אולם בפיסורה מה עושים ? תודה רבה על תשןבותיך . רפואה שלימה לכולם !!! הערה : אין צורך לשלוח מידע בנושא פיסורה וטחורים . שבת שלום !!!

בניתוח לפיסורה לרוב חותכים את שריר הסוגר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת, וההחלמה ממנו לרוב יותר קלה מזו לאחר ניתוח לכריתת טחורים.

שלום רב דוקטור ! חודש לאחר ניתוח טחורים התאמצתי בכניסתי לשירותים ודיממתי . דמם זה נמשך לאחר כל יציאה וכמובן שלווה בכאבים עזים . פניתי לרופא שהפנה אותי לפרוקטולוג שאבן כי יש לי פסורה במקום שבוצע בו הניתוח ( אזור התפרים כנראה נפתח .) כיום אני מטופל בניפנידין ובפגלקס כמעט חודש והנני רואה שיפור . האם עדיין יש סיכוי לשיפור ? והאם ניתוח לאחר ניתוח ההחלמה ממנו הינה כמו ניתוח לאחר פיסורה או שהוא מורכב ומסובך ומסוכן יותר . תודה על תשובתך ורפואה שלימה לכולם !!!

אורון שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון יותר סביר בעיני שכאב חודש לאחר ניתוח נגרם מפיסורה "רגילה" ולא מ"פתיחה של אחד שתפרים", ולכן יש להתייחס אליה מבחינת מסלול הטיפול ומבחינת סיכויי ההחלמה כפיסורה רגילה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מזה כ3 וחצי שנים אני מאובחנת כחולת קרוהן, כרגע המחלה לא פעילה ואני נוטלת פנטזה לשמירה על כך. בשבוע האחרון אני סובלת מעצירות, אין כאבי בטן אך ישנה הרגשה לא נעימה. שמעתי על שמן פראפין להקלה אך רציתי לשמוע חוות דעת נוספת כחולת קרוהן אם זה בטוח לקחת אותו.. אשמח לעצות נוספות כיצד אוכל להקל על העצירות? תודה

שלום רב, שמח לשמוע שאת ברמיסיה, ומקוה שהיא תהיה ארועת שנים. אין בעיה להשתמש בשמן פראפין עם מחלת קרוהן, כמו גם בתכשירים כגון פגלקס. אם למרות זאת אין הקלה מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג המטפל, המכיר את כל פרטי המקרה, ליעוץ, על מנת לוודא שלא מדובר בהיצרויות מעי הגורמות לעצירות.

אני אדם שבד"כ לא סובל מעצירות, יתרה מזאת אני רגילה ל2 יציאות ביום. מזה כשבוע וחצי אני סובלת באי סדירות ביציאות המלוות בדימום רקטאלי נוזלי (לא רירי). יש ליתחושה שאני צריכה להתקורן אבל אז כל מה שיוצא זה הפרשות דמיות. (נק' למחשבה: בחודש האחרן עברתי שינוי באורח החיים שלי. האם זה יכול לנבוע מזה?) מה זה יכול להיות? ואיך עליי להמשיך לבדוק את העניין?

שלום רב, יתכן מאד ששינויים בהרגלי החיים יכולים לגרום לעצירות ולשינויים בהרגלי היציאה, ועצירות יכולה לגרום לדימום מפי הטבעת, למשל מטחורים פנימיים שהיציאה הקשה פוצעת. למרות זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

לפני 10 עברתי ניתוח לכרית טחורים מדרגה 4 (כמות של 3 טחורים) אני מטופל באופטלגין לשם הפחתת הכאב. והכאב לאט לאט עובר אך נוצר לי כאב חדש וזה כאב בפלחי הישבן הפנימי אשר נראה לפי דעתי כפצעים במגע הידי כמה שניתן עקב הכאב, פניתי אל רופא המשפחה והוא נתן לי משחה אשר שמה ציקלודרם סי , למרות השימוש בה עדיין אין שיפור ומה שמצחיק זה לא כאב הטחורים אלה כאב זה אשר נוצר לי ברצוני לציין שאני שוטף את המקום באופן קבוע כ 4 פעמים ביום אנא עצור לי בעצה או בדעתך בתודה מראש אבישי

אבישי שלום, עצתי היא לפנות לבדיקה אצל הכירורג המנתח או במרפאת המחלקה הכירורגית המנתחת.החלמה מהירה.

שלום, אני בת 30 לא עברתי לידות ואני סובלת מעצירות מאז ילדותי לאחרונה זה דיי הסתדר והיציאות שלי סדירות ואינן קשות לפני יומיים שמתי לב שעחד עם הצואה היה מעט דימום בנוסף, הרגשתי כאילו משהו שורט לי בפי הטבעת אתמול היתה יציאה נוספת ולא היה שופ ממצא לדימום לא על הנייר ולא ביציאה עצמה היום שוב הרגשתי משהו שורט בפיח הטבעת והיה דימום רק על הנייר אני מניחה שזו בעיה שקשורה לבעיית הטחורים אולם מאולם לא סבלתי מהם באופן משמעותי הם שם אבל ללא כאב או בעיה אחרת האם יש לי ממה לדאוג? מתי לפנות לרופא?

חייבת לציין שבד"כ אנני נוטה לאכול מאכלים הכוללים רסק עגבניות ורטבים אדומים קרה לי כבר בעבר שבשל אכילה כזו היציאה היתה בצבע אדום בבוקרו של אותו יום אכן אכלתי תבשיל הכולל רסק עגבניות האם יש קשר בין השניים ואולי אני מתבלבלת כי אתמול היציאה לא לוותה בדמם והיום שוב אכלתי תבשיל אדום

שלום רב, הגעתי לפרוקטולוג עם פיסורה. כמי שזו היא לו הפעם השנייה, לאחר ריפוי עצמי לפני כשנתיים, ידעתי מה הבעיה רק שהפעם בשונה מהקודמת, הייתה נפיחות שהלכה והחמירה. ציינתי זאת בפניו והוא המליץ על טיפול רגיל בפיסורה (המשחה המרככת ותזונה) ואנטיביוטיקה למשך שבועיים (אוגמנטין) לטיפול בנפיחות. הוא אמר שאחזור אליו לאחר שאבריא בעתיד (לא דחוף). במשך השבוע הכאב החמיר והנפיחות החריפה. הצלחתי להגיע לכירוג בבית חולים שקיבל אותי בזמן המשמרת שלו (ללא תיעוד כי רציתי להתייעץ לגבי ניתוח). הוא התבונן והמליץ להפסיק את האנטיביוטיקה ולמרוח משחה אנטיביוטית (סינטומיצין) על הנפיחות. הכאב הלך והחמיר ועימו הנפיחות. לאחר יומיים נוספים של סבל נוראיים, הגעתי לרופאת משפחה שבדקה אף היא והמליצה לחזור לכירוג. באותו הערב לאחר כאבים אדירים הנפיחות הדלקתית, שהפכה למוגלתית התפוצצה (כמובן שהכלה רגעית בכאב). חשבתי לתומי כי צרותי תמו. אך כשהגעתי לכירוג הופתעתי לגלות, כי כעת אני בסכנה לפיסטולה וכי כעת לטפל במשחה אנטיביוטית ועוד שבוע בליעת אנטיביוטיקה. כעת לאחר קריאה והתעמקות בבעיה שלי, אני מבין יותר בנושא ושואל: 1. מדוע הפרוקטולוג לא ביצע מעקב ולא המליץ על חיתוך מבוקר של האבצס ברגע שהתפתח? 2. אני כעת מטפל כחמישה ימים בשטיפה ומשחה אנטיביוטית. יש שיפור משמעותי בכאב אך עדיין ניתן לראות על הפד מוגלה ולפעמים דימום. כמה זמן ניתן/צריך למרוח משחה אנטיביוטית וכמה זמן צריך להמשיך ולשים פד (גזה על האזור הפצוע)? 3. מה הסבירות לפיסטולה? ומהן סיכוייו של אבצס שנוקז עצמאית לריפוי עצמי?

ירון שלום 2. למיטב נסיוני חשוב להקפיד על רחצה מקומית מספר פעמים ביום ולאחר יציאות, ולהניח פד גזה בכדי להגן על הבגדים שלך מלהתלכלך, עד שהפצע יחלים. אני אישית איני נוהג להשתמש במשחה אנטיביוטית במצבים אלו. רוב הסיכויים שהאבצס ירפה עצמונית, וסיכוי קטן, אך קיין, שיתפתח לפיסטולה.

תיארתי לו את המקרה ולאחר שראה אמר לי כי היו צריכים להפנות אותי לניתוח עוד ביום הראשון וכי מי שבדקו אותי קודם, אינם רופאים מקצוענים ולא מבין כלום. הוא טען, כי אני הייתי צריך להבין שמשהו לא בסדר בעצמי ולהגיע למומחה למן היום הראשון. למרות שאני חש בהקלה ושיפור מיום ליום (וגם צילמתי את התפתחות הפסורה לאבסצ ולמה שהיא עכשיו), הוא הפנה אותי לניתוח והמליץ גם על עצמו כמי שיכול לבצע את העבודה (ניתוח להסרת פיסטולה). מאוד הייתי מעוניין בחוות דעת נוספת של מומחה עליו ניתן לסמוך בתחום, כי אני כבר מבולבל ממש! 1. האם ניתן להגיע אליך באופן פרטי ליעוץ והמשך טיפול? 2. הפצע הינו בן פחות משבוע. האם כדאי לי להמתין ולנסות לטפל בעצמי, או לרוץ לניתוח, כפי שהורה הפרוקטולוג?

לאחר כאבים עזים בפי הטבעת הכירורג איבחן פיסורה נתן משחת נפידין לחודשיים.למריחה 3 פעמיפ ביום.לאחר טיפול של שבוע הכאבים העזים נמשכים.כן יש כאבים חזקים בבטןתחתונה יש איבחון של בקע.כן קיבלתי הפנייה לקולונסקופיה.מתי אמור להיות שיפור בפיסורה מבחינת כאבים.

שלום רב, ניתן להעלות במינון הניפדיפין ל 4 פעמים ביום, וחשוב להקפיד מאד על ריכוך יציאות. אם אין כל שיפור בימים הקרובים אז סביר להניח שהסיכוי שהפיסורה שלך תגיב לטיפול זה נמוך, וכדאי להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על אפשרויות הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב דר' זמורה אני סובלת כ-4 שנים (מההריון הראשון) מטחורים ובמרוצת השנים הכאבים הופכים יותר ויותר לבלתי נסבלים. אני כחודש לאחר לידה השניה, במהלך ההריון סבלתי ממספר התפרצויות כואבות מאוד של טחורים. כמו"כ, לאחר הלידה הראשונה וכך גם הפעם סובלת מפיסורה. (לציין שבפעם הראשונה נרפאה לאחר מס' שבועות). בנוסף, נוצרו קפלי עור בהם אני מרגישה כאב לאחרונה (לדברי הכירורג הפיסורה "יושבת" מתחתם ולכן תחושת הכאב בקפלי העור). הכירורג שבדק אותי ממליץ על ניתוח שבו יטופלו כל השלושה: הטחורים, הפיסורה וקפלי העור. שאלותי: 1. האם מקובל ניתוח משולב מסוג זה? 2. מהי הטכניקה שבה משתמשים לטיפול בטחורים - PPH? 3. מה משך ההחלמה הצפוי? ועד כמה הכאבים נסבלים/עד כמה טיפול במשככי כאבים יעזור. אציין כי כיום בהתפרצויות הכאב הוא ממש בלתי נסבל ומורגש לאורך כל שעות היום במשך מספר ימים. 4. מהם הסיכונים/הסיבוכים חו"ח הצפויים מניתוח מסוג זה? אודה לך על תשובותיך וסליחה על אורך השאלה.

אפרת שלום, לעיתים, כאשר יש סבל ניכר גם מטחורים וגם מפיסורה, ניתן לשקול לנתחם יחדיו, אולם אם סביר כי אחת משתי מחלות אלה גורמת כעת לעיקר הסבל (בעיקר אם מדובר בפיסורה, שהניתוח לתיקונה הוא ניתוח קטן יותר), אז פעמים רבות עדיף לבצע ניתוח אחד, לראות מה התוצאה, ורק אם אין הטבה ניכרת, לבצע גם את השני. ישנן מגוון של טכניקות כירורגיות לטיפול בטחורים פנימיים, אולם אם רוצים לטפל היטב גם בקפלי העור, שהם בעצם טחורים חיצוניים, הטיפול הכירורגי היעיל ביותר הוא כריתה מלאה של הטחורים. משך ההחלמה הצפוי תלוי בסוג הניתוח שנבחר, ובקצב ההחלמה האישי שלך. טיפול במשככי כאבים עוזר, ואחרי תקופת החלמה הכאבים חולפים בהדרגה. הסיכונים תלויים גם הם בסוג הפעולה הנבחרת, אולם אציין רק כי שיעור הסיבוכים בכל סוגי הניתוחים האלה נמוך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

עברתי ניתוח להסרת גידול סרטן {כריתה מלאה של מעי הגס+סטומה}.עברו 8 חודשים לאחר הניתוח ואני סובלת מכאבים בבטן כולל בסטומה, היום לאחר צילום סריקה מגנטית "במור מאור" רואים קולוסטומיה בדופן הבטן השמאלית התחתונה עם הרינאציה של שומן לתוך פתח הקולוסומיה, וגם צלקת גדולה בדופן הבטן הקידמית עם מספר פסי רוחב המתאימים לתפר הניתוח ובתוך הצלקת ניראה קולקציה קטנה בקוטר 20 מ"מ ניראה היתעבות בחלקה העליון וגם התחתון של הצלקת וגם שינויים הפסיים בדופן הבטן שמדגים האדרה עם גדוליניום.כאמור לאחר היתיעצות רופא כירוג נאמר לי שמסוכן לנתח שוב? השאלה שלי האם זה אפשרי כן לנתח או מה הסיכון? ישנה עוד בעיה שמפריעה לי בחיי היום יום שלאחר הניתוח נישאר לי בטן שמקשה עליי להיתקופף ולוחצת עליי, שאלתי האם אפשר לנתח את הבטן כניתוח קוסמטי ולישאוב את השומן. אני במצב דיכאוני ולא יודעת מה לעשות עם עצמי אני אשה גרושה+3 ילדים גדולים וגילי מיתקרב ל-50 בעוד 4 חודשים אודה לך מאוד לקבל תובה מה עליי לעשות.

רבקה שלום, אני מבין את מצוקתך, אולם לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה.איני יודע מה מצבך הרפואי ומה הם גורמי הסיכון, לאיזה ניתוח בדיוק את נזקקת, ומהם שיקולי התועלת הצפויה למול הסיכונים. כעיקרון, אם ישנו בקע באתר הסטומה, ניתן לתקנו ניתוחית, למרות ששיעורי ההצלחה לטווח ארוך בינוניים-סבירים, ואם ישנו בקע בצלקת הניתוחית, ניתן לשקול לתקן אותו עם שיעורי הצלחה טובים. נדיר שיש אינדיקציה לניתוח פלסטי לתיקון בעיות לאחר ניתוח לכריתת מעי, אולם כאמור איני יכול לחוות דעה מוצקה ללא בדיקה.

תודה לך על תשובתך, ובכן, הדיאגנוזה שנתנו לי היא "לולאת מעי דק איסכמית חסומה ע"י בנד" הבנד נחתך בניתוח בגישה לפרוסקופית,ולאחר שאכלתי ושתיתי בכוחות עצמי נשלחתי הביתה. בהוראות שניתנו לי אמרו לי לאכול רק אוכל קל, נטול סיבים ונטול תאית, ואני לא יודעת מה זה אומר, אתה יכול לפרט לי? בתודה מראש דפנה אלון

אם את מעוניינת בפירוט סוגי מזון המתאימים להנחיות שקיבלת אנא פני ליעוץ לדיאטיקאית.

איבחנו אצלי קפל עור לאחר שכבר נעלם הטחור ומתשובות לשאלות קודמות הבנתי שיש אפשרות להסרה רק באמצעות ניתוח - מי עורך את הניתוח? כירורג פלסטי או כירורג קולורקטאלי? האם אתה יכול להמליץ? האם יש טעם לעבור ניתוח כזה במקרה ומתכננים הריון בשנתיים הקרובות ? (במקור אלה טחורים מתקופת ההריון, לפני 5 שנים)

שלום רב, ניתוח לכריתת קפלי עור בפי הטבעת נערך על ידי כירורג קולורקטאלי, וכעיקרון מטרת הניתוח היא לפתור סבל נוכחי אם קיים. אין מידע טוב על כך שכריתה כזו יכולה להיות מניעתית להריון עתידי. אין פורום זה נוהג להמליץ על רופא ספציפי.

אני עשיתי ניתוח פיסורה לפני כשבועיים שומרת על יציאות רכות שותה פג לקס עושה שטיפות רבות אין לי דימום ואין לי כאבים בזמן היציאות ולאחריהן מה שהיה לי בעבר אבל לפעמים יש כמו לחץ כזה בפי הטבעת לא נעים רציתי לדעת מה זה יכול להיות אשמח לקבל תשובה בהקדם והאם זה אופייני בתודה מרי...

מרי שלום, את עדיין בתקופה מוקדמת לאחר הניתוח, ויכולות להיות תחושות כאלה ואחרות כתוצאה מתהליך הריפוי. אם התלונות הנ"ל לא חולפות תוך שבועות ספורים מומלץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב, אני בת 40, אמא ל-3 ילדים ובריאה. בחודשים האחרונים אני מרגישה בשעות הערב בלבד בפי הטבעת מאין גולה שאיננה כואבת ואיננה מדממת אלא רק מציקה (אני אפילו מרגישה אי נוחות באזור הפות). ממה שהצלחתי לראות, יש לי מאין גולה בכניסה לפי הטבעת. האם זה יכול להיות טחורים למרות שאין כלל כאב? למה זה מופיע רק בערב ונעלם במהלך היום? האם יש טיפול? זה ממש מעצבן. היציאות שלי סדירות מאד.

שלום רב, תלונות כפי שאת מתארת אכן יכולות להיות קשורות לטחור שמתבלט, ולא סביר שיש לך חלילה גידול או משהו כזה שמופיע רק בשעות הערב, אך לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם זה פוגע באיכות חייך באופן ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

עברתי נתוח בגישה לפרוסקופית מאחר וסבלתי כאבי תופת, והתגלה שיש לי לולאת מעי דק איסכמית, חסומה על ידי בנד. התאוששתי די מהר, חזרתי לביתי, ונאמר לי שעלי לאכול אוכל קל בלבד. היות ואינני מכירה את המושג "אוכל קל", אני מבקשת ממך פרוט והסבר בצידו (אם אפשר)כי אני כמעט ולא אוכלת רק מפחד שהכאב ה"רע הזה" ישוב ויתנחל במערכת העיכול שלי. בתודה מראש, מצפה לתשובתך

דפנה שלום, במגבלה שאיני מכיר את כל פרטי המקרה הרפואי שאת מדברת עליו, בעקרון אין סוג אוכל כזה או אחר שיכול למנוע חסימת מעי על רקע הדבקויות, ועל כן למיטב הבנתי אינך מוגבלת בסוג הכלכלה כלל.

שלום רב, אני בת 26 , וכבר לפני ארבע שנים אובחנתי כבעלת טחורים ע"י רופא משפחה וכירורג למקרים דחופים (בדיקה ע"י ראייה ) טופלתי ע"י משחות מקומיות ונרות . מאז זה חזר כל ארבעה חודשים, בערך, זה היה בא ואחרי מס' ימים עובר. (מלווה בכאבים עזים ) לפני כשבוע וחצי חזר העניין והמשחות לא עזרו , הופנתי לפרוקטולוג אשר אבחן אותי כבעלת פיסורה בכלל (ע"י בדיקה מראייה בלבד ללא מכשירים ) . נתן לי טיפול של ניפדיפין ותוספי מזון. רציתי לדעת האם זה הגיוני ששני רופאים שבדקו ואבחנו כטחורים טעו? והאם ע"י בדיקה ככ שטחית הוא יכול לאבחן שזה אכן פיסורה? ללא שימוש בכל מכשיר? איך מבחינים בזה? ביומיים האחרונים חל שיפור קל עם הכאבים ללא התחלת שימוש בתרופה , האם ייתכן? האם בכל מקרה להתחיל את הטיפול שהמליץ הרופא? אשמח לתשובה אני די מיואשת מכל הסיפור.....

שרית שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אך ככלל ניתן לומר שסביר שניתן לאבחן פיסורה, שהיא חתך בעור פי הטבעת, בהסתכלות על איזור פי הטבעת בלבד, ולרוב למי שיש באמת פיסורה ישנה רגישות ניכרת באיזור פי הטבעת שלא מאפשרת בדיקה טובה עם מכשירים. בנוגע לטחורים, ניתן לאבחן בהסתכלות טחורים חיצוניים בצקתיים או כאלה עם קרישי דם, וכן לאבחן טחורים פנימיים צנוחים, אך אבחנה טחורים פנימיים שאינם צנוחים אכן דורשת בדיקה עם מכשירים. מאחר שפיסורה היא כאמור חתך בעור פי הטבעת, והגוף נוטה לרפא חתכים (אל אף שכשמדובר בפיסורה הוא לא תמיד מצליח בכך), הרי יתכן בהחלט שיש שיפור עצמוני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, לפני כחצי שנה אובחנה אצלי פיסורה וטופלתי בניפדיפין. הקפדתי על תזונה (כולל פגלקס) והפיסורה כמעט והבריאה. לפני כשלושה שבועות הפגלקס הפסיק להיות אפקטיבי והפיסורה נפתחה שוב. מה הצעד הבא? האם מטפלים שוב בניפדיפין? האם ניתן רק באמצעות תזונה נכונה לגרום להבראת הפיסורה? תודה.

ללי שלום, אם טיפול בניפדיפין וריכוך יציאות היה יעיל בעבר, ניתן בהחלט לנסות לחזור על טיפול זה, ויש סיכוי טוב שהוא יקל על הסבל גם הפעם. אם לא תחול הקלה תוך כשבועיים ניתן לשקול טיפול נוסף. ניתן להשיג ריכוך יציאות במגוון של תכשירים (כולל פגלקס) וכן בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם אין הקלה מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

לפני יומיים לאחר עצירות היה לי דמום חזק מאוד בפי הטבעת. הרופא שלי טוען שיכול להיות שזה פוליפ?והפנה אותי לבדיקה דחופה. האם זה באמת דחוף? לא יכול להיות שזה רק טחורים או פצע?

רחל שלום, תלונות של דימום מפי הטבעת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה אז סביר להניח שמקור הדמם בפי הטבעת, ואז לרוב האינדיקציה לטפל בו תלויה במידת הפגיעה באיכות החיים שגורם דימום זה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, ברצוני לדעת האם כל דימום אפילו דימום קל לאחר יציאה שלוותה בקושי רב וכואבת מקורה בטחור או פיסורה? או שיכולים להיות גם דימומים חולפים מפי הטבעת? רני.

רני שלום, תלונות של דימום מפי הטבעת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה אז סביר להניח שמקור הדמם בפי הטבעת, ואז לרוב האינדיקציה לטפל בו תלויה במידת הפגיעה באיכות החיים שגורם דימום זה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום, נבדקתי אצל הרופא שלי ויש לי טחורים פנימיים שיוצאים החוצה. קיבלתי הפניה לרופא פרקטולוג אם איני טועה ואני חושש מאוד ומפחד לגשת לבדיקה לא נעימה זו לפני שאני ניגש לרופא זה. אילו סוגי תרופות יש לטחורים פנימיים ומה מומלץ ללא מרשם רופא?

עופר שלום, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. טיפול מעבר לכך צריך להנתן על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאחר בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לד"ר שלום מזה כחודש אני חש דחץ כמעט קבוע לתת צואה אפילו אם התרוקנתי לפני כשעתיים. אז אותן השעתיים איני חש דבר אך לאחר מכן "זה בא" ואם תחושה זו אני מסתובב עד למחרת כשבאמת אני מצליח להתרוקן. אני בן 65. מה לעשות? אודה על עזרתך

יורם שלום, תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי מגוון של בעיות באיזור הרקטום או האגן, חלקן בעיות דלקתיות, חלקן לפעמים בעיות גידולות, וחלקן בעיות תפקודיות. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול

05שלום רב, אני בחורה עם קרוהן במעי הדק ועד לא מזמן גם דלקת ברקטום ופיסורה. עכשיו אני ברמיסיה ומקבלת זריקות יומירה. גם אין פיסורה והדלקת באזור פי הטבעת עברה. היציאות, אחת ליום, נעשו קשות יותר ויש לי פצע (אני לא רואה או מרגישה אותו, רק בזמן יציאה) שאם אני טיפה מתאמצת בעת היציאה, הוא נפתח ומדמם - לפעמים מעט ולפעמים בכמות שכל השירותים מתמלאים בדם.. הכאב ממנו לא כ"כ נורא, אבל כשזה קורה אפילו באותו היום אני צריכה להיזהר לא ללחוץ חזק כשאני מטילה שתן, אחרת ידמם שוב. הפתרון הוא לקחת שמן פרפין בערב, אבל זה פתרון גרוע, כי ברגע שאני מפסיקה זה חוזר. מה עושים?

אפרת שלום, מאחר שאת כעת ברמיסיה ממחלת קרוהן פעילה, הרי כמו כל אדם וללא קשר למחלת הקרוהן, מומלץ להמנע מיציאות קשות, עצירות ומאמץ בשירותים, בעיקר אם יש בעיות שונות באיזור פי הטבעת, ולכן מומלץ להקפיד באופן קבוע על ריכוך יציאות. ניתן להשיג ריכוך יציאות בשיטות שונות, כולל שמן פראפין, שתיה מרובה, אבקות כגון פגלקס ונורמלקס, ואם אינך סובלת מהיצרויות במעי אז גם בכלכלה עשירה בסיבים או בתוסף סיבים.

בת 22, ללא בעיות רפואיות מיוחדות. האם יש קשר בין רחם אחורי לבין טחורים? יש לי רחם אחורי וכתוצאה מכך לעיתים אני מרגישה לחץ בזמן ווסת על האגן. האם יש קשר לתופעת טחורים?

אביב שלום, למיטב ידיעתי אין קשר בין הדברים שציינת.

ד"ר זמורה שלום, מבקש לדעת אם קיים קשר בין גזים/לחצים בבטן ובין טחורים. תודה.

תומר שלום, שאלתך מאד לא ספציפית, אולם ככלל גזים או לחצים בבטן אינם גורם ישיר שכיח לטחורים, וטחורים אינם גורמים לגזים או לחצים בבטן

שלום לך מזה שבועיים אני סובלת מדימום מטפטף ואפילו חלקי רירית שאני מנגבת מפי הטבעת עוד לפני יציאת הצואה, בלחץ קל בלבד, לפעמים נראים פסי דם גם על הצואה הראשונה בלבד ואחר כך הצואה ללא דם. אין לי עצירות, אבל מדי פעם שלשולים. (לפני שנתיים עברתי קשירת טחורים שאחריה היה לי דימום רב דומה לזה במשך שבועות.) הייתי השבוע אצל פרוקטולוג אחרי חוקן אבל הטחורים שהוא ראה היו קטנים ולא מדממים. הלכתי למחרת לפרוקטולוג אחר, מיד אחרי שהיה לי דימום רב וללא כל יציאה ולא עשיתי חוקן. ועדיין הוא לא ראה כלום כך שהרגשתי ממש לא בנוח. הוא אפילו שאל אותי אם אני לא טועה במקרה במקור הדימום.  הופניתי בכל מקרה לקולונוסקופיה. האם יתכן מצב כזה שמיד אחרי שיש דימום רב לא יראה סימן לדימום ? האם יתכן שהדם פורץ רק כשיש לחץ קל? מה לעשות עכשיו? תודה

חמוטל שלום, יתכן שדמם יופיע רק בזמן מאמץ להתרוקנות ולא בזמן בדיקה, אולם סביר שאם יש טחורים פנימיים ניכרים, יראו אותם בבדיקה של מומחה בתחום. מציע להשלים את הקולונוסקופיה, ואם הדמם ימשך בכל זאת, מומלץ בכל זאת לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה חוזרת והכוונת הטיפול.

קראתי על המוצר שנועד לסובלים מבריחת צואה ורציתי לקבל חוות דעתך. האם יעיל? אין חשש מהצטברות חיידקים? גירוי עורי? תודה מראש על תשובתך.

נועה שלום, אכן קיימים פלגים ששמים אותם באיזור פי הטבעת במטרה לאטום את המעבר. המוצרים האלו לא זכו לפופולאריות גבוהה בקרב המטופלים, כי פעמים רבות הם לא אוטמים לחלוטין את פי הטבעת ויש דליפה של נוזלים סביבם, ולעיתים רבות הם גורמים לתחושת אי נוחות בפי הטבעת, וככלל ניתן לומר שככל שהם אוטמים יותר טוב הם גורמים ליותר אי נוחות. למרות זאת, יש פה ושם מטופלים שכן חשים שיפור ניכר באיכות חייהם עם המוצר. כיום נמצאים בפיתוח דורות חדשים של מוצרים מסוג זה, ויתכן שעוד כמה שנים נוכל להציע פתרונות טובים יותר בתחום זה. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

לא מדובר במשהו גדול. בכל מקרה זה יכול לחכות ליום ראשון?

טוב, כבר כמעט יום ראשון. אם יש החמרת כאבים או חום מעל 38 יש לפנות מיידית.

ד"ר שלום, לפני כיומיים הרגשתי מעין כאב ואי נעימות באיזור שבין האשכים לפי הטבעת במישוש הרגשתי מעין בליטה בגודל של בוטן, הדבר מסב לי אי נוחות וכאב בהליכה ולעיתים בישיבה בתנוחות מסוימות, ללא הפרשות או דימום, מה הדבר יכול להיות? האם יש משחה שצריך לקחת? האם זה יעבור מעצמו?

אוהד שלום, הממצא שאתה מתאר יכול להיות חשוד לאבצס פריאנאלי, ואבצס כזה לרוב דורש טיפול דחוף. מומלץ לפנות בהקדם לכירורג או לחדר המיון.

האם טחורים פנימיים יכולים לגרום לדליפת מועטת של של צואה?

לילך שלום, טחורים פנימיים צנוחים יכולים לגרום לדליפה של ריר בצבע צואתי. לא שכיח שטחורים גורמים לפגיעה בשליטה בסוגרי פי הטבעת.

שלום רב, לפני יותר משנתיים סבלתי מטחורים בתקופת ההריון. לקראת סוף ההריון יצא לי טחור חיצוני שבלט ונשאר בחוץ. לאחר הלידה עצמה הטחור גדל למימדים גדולים והתביישתי ללכת לרופא. לפעמים מופיעים לי הטחורים אבל בעזרת משחה הם נרפאים תוך מס' ימים בלי בעיה. עם הזמן הוא כבר לא כאב ועדיין לא הלכתי לרופא כי אני מתביישת מאד. היום אני פשוט חיה איתו אבל מאד לא נוח לי במיוחד במצבים אינטימיים. מה עושים במצב שכזה? האם דרוש ניתוח?

שירה שלום, קצת קשה לקבוע ללא בדיקה אם מדובר בטחור פנימי שצונח או בקפל עור של טחור חיצוני. מתאורך יותר נשמע לי שאת סובלת מקפל עור בפי הטבעת, ולצערי אם רוצים להפטר מקפלי עור אלו, הפתרון היחידי הוא להסירם כירורגית, ניתוח הכרוך בכאב שיכול להיות ניכר בימים הראשונים.

אצלי לדוגמא איבחנו קפל עור לאחר שכבר נעלם הטחור החיצוני - מי עורך את הניתוח? כירורג פלסטי או כירורג קולורקטאלי? האם אתה יכול להמליץ? האם יש טעם לעבור ניתוח כזה במקרה ומתכננים הריון בשנתיים הקרובות ? (במקור אלה טחורים מתקופת ההריון)

שלום, אני סובל מזה כשנתיים מכאבים כרוניים בפי הטבעת. הכאב עז ביותר בעיקר לאחר מקרה של עצירות אולם בחודשים האחרונים גם אם היציאות מאד רכות אני סובל מכאבים לאחר מכן. הדבר היחיד שקצת מרגיע את הכאב הוא לשים מגבון הגייני היפואלרגני שם בכל שעות היממה. הייתי פעמיים אצל פרוקטולוג שאמר לי בכל פעם שיש לי פיסורה ורשם לי ניפדיפין. השתמשתי בזה כעצתו אך זה לא ממש עזר. למען האמת אני לא כל כך מבין את האבחנה שלו שכן מה שאני מרגיש הוא מעין כאב שרירים כזה בפי הטבעת ומעין רגישות יתר, שכל יציאה, ולו הרכה ביותר מעוררת אותה. כפי שאמרתי, הדבר היחיד שמרגיע את הכאב הוא המגבון - ותודה לאל שיש לפחות את הפתרון החלקי הזה! אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. בברכה, אריאל

אריאל שלום, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, תלונותיך אכן יכולות להתאים לפיסורה בפי הטבעת, למרות שגם אבחנות נוספות כגון הרפיה לא טובה של שרירי רצפת האגן יכולים לגרום לכאבים דומים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה, תודה רבה על תשובתך המפורטת! אכן נשמע מדבריך כי הבעיה כן נובעת מפיסורה הגורמת לשרירים להתכווץ. לקחתי לתשומת לבי את נושא התזונה. לגבי הניפדיפין - הכמות שקיבלתי על פי מירשם של הרופא שבדק אותי נגמרה. בית המרקחת לא מוכנה לספק כמות נוספת ללא מרשם רופא. האם ידוע לך אם יש מקומות שמוכרים את הניפדיפין ללא מרשם רופא? כמובן שאין לי בעיה לשלם את העלות המלאה... תודה! אריאל

שלום ד"ר זמורה האם ניתוח פיסורה שני לאחר 3 חודשים יכול לגרום לנזק בסוגרים או נזק אחר כלשהו? בברכה, מירי

מירי שלום, כל ניתוח לפיסורה יכול בשכיחות נמוכה מאד לגרום לפגיעה קלה מסויימת ביכולת השליטה בפי הטבעת, וכשמדובר בניתוח חוזר, הסיכון מעט יותר גבוהה, אולם עדיין נמוך מאד.

רציתי לשאול רופא אני לאחר ניתוח של פיסורה שלושה ימים לאחר הניתוח פתאום הירגשתי כאב עז בפי הטבעת שנמשך כמה דקות ולאחר מכן הפסיק רציתי לדעת מה זה ואם זה נורמלי אודה לך על תשובה בהקדם מרים...

אם זה כבר חלף, אז זה לא נראה לי מדאיג.

אני בת 25, סובלת מבעיית עצירות ואף טחורים מגיל 18 בערך, אך מעולם לא נבדקתי באופן מסודר אצל רופא כיוון שהדבר מביך אותי מאוד. לאחרונה, אני סובלת מדימום ביציאות בכל פעם. בנוסף, אני מתכננת הריון בחודשים הקרובים וכפי הידוע לי, בעיית הטחורים מתגברת בתקופת ההריון. מה עליי לעשות? האם תוכל להמליץ לי על רופא או רופאה באזור המרכז? תודה ושבוע טוב!

שלום רב, אין פורום זה נוהג להמליץ שמית על רופא כזה או אחר. העצה היחידה שאני יכול לתת לך ללא בדיקה היא להקפיד על ריכוך יציאות קבוע בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. מעבר לכך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום בן 39 עם בארט מעט משקל יתר ספורטאי בעברי עוסק כיום גם.לפני כשנתיים פוליפ במעי קטן שפיר רקע משפחתי של סרטן המעי הגם. מרגיש בזמן האחרון אי נוחות באזור פי הטבעת היום תוך כדי מריחה של משיחה לטחורים והכנסת אצבע הרגשתי מן גולה קטנה כסנטימטר שניים מפי הטבעת .האם הדבר יכול להצביע על פוליפ או חמור מזה? בתודה מראש...

שי שלום, ככלל, ממצא כמו שאתה מתאר יכול להתאין לטחור פנימי עם קריש דם או פוליפ קטן כלשהו, אבל הסיכוי שבתוך שנה צמח "משהו חמור מזה" נמוך מאד מאד. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שבוע טוב.. בד"כ אני בקושי נכנסת לשירותים והיציאות שלי הם אחת ל... אולי בשבועיים שלמים אני נכנסת להתפנות(צואה) פעם אחת וזה מלווה ביסורים ממש. אני סה"כ בת 18 ויש לי בעיות קשות מאז שאני זוכרת את עצמי מלהיכנס לשירותים, כמו כן יש לי אנמיה וגם היא זמן רב מאוד..אינני אוכלת פירות וירקות כלל! בשבוע שעבר נכנסתי לשירותים והתפנתי..שוב אחרי מאמץ גדול מאוד, ופתאום הבחנתי שכל השירותים מלא דם. שבוע לאחר מכן (שלשום) נכנסתי שוב לשירותים לאחר כאבים רבים ושוב על הנייר וגם בתוך השירותים היה המון דם. אני מודעת לזה שאני סובלת מהכאבים של הטחורים אבל בחיים לא היה מלווה דם. אני יודעת שלא אלך לרופא רק בשל המבוכה הגדולה . עכשיו אני משתדלת לאכול שזיפים ופירות שעוזרים לתופעה.. מה ניתן עוד לעשות בכדי שזה יעבור לגמרי ושהדימום יפסק? האם זה בוודאות טחורים או שזה יכול להיות משהו אחר? תודה רבה!(ואם אפשר תשובה למייל)

נטלי שלום, לצערי כתובת המייל שלך לא מופיעה בפורום. תופעה של עצירות עם יציאות לעיתים רחוקות היא תופעה מוכרת ברפואה, וניתנת לטיפול. ככלל, ניתן לומר שישנם 2 גורמים היכולים לגרום לתופעה כעין זו. האחד נקרא "קולוניק אינרשיה" ונובע מפגיעה בתנועתיות מערכת העיכול (מסיבה לא ידועה), והשניה יכולה להיות קשורה למום מולד הנקרא הירשפונג, ואפיינית בעיקר לאלו שיש להם עצירות מאז מנולדו. לעיתים משולבת בבעיות אלו גם בעיית הרפיית רצפת אגן, שיכולה לגרום לקושי ניכר להתרוקן, ומאמצים רבים בשירותים בהחלט יכולים לגרום לטחורים שיכולים לדמם. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, ולכן אין לי דרך לומר לך חד משמעית מה מקור הדימום. אם את רוצה בכל זאת לשפר את איכות חייך, מומלץ להתגבר על הבושה ולפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול