פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

ד"ר זמורה שלום, ראשית תודה על הפורום. שאלה לי אליך: במידה ואובחנו טחורים מדרגה 3 - דהיינו, יוצאים אך ניתנים להחזרה בדחיפה - או ליתר דיוק - טחורים פנימיים קטנים אסימפטומתיים + טחורים חצוניים בצקתיים; האם יש סיכוי לפתור את הבעיה לבד / בכוחות עצמי? אם כן, מה הסיכויים (בערך)? האם 'חבל על הזמן' שלי ופשוט ללכת לניתוח (המתואר ככואב במיוחד...)? תודה.

שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים, ולכן אף אחד חוץ ממך לא יכול לומר אם כדאי לך לעבור ניתוח או לא. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות קבוע והמנעות ממאמץ בשירותים, ואם עדיין יש בסל ניכר ניתן בהחלט לשקול טיפול כירורגי. ישנם מספר סוגי פעולות ניתוחיות לטיפול בטחורים, אבל אם עיקר הטחורים שלך הם חיצוניים הטיפול היעיל ביותר הוא אכן כריתה מלאה, ניתוח שאכן כרוך בתקופת החלמה כואבת ולא נעימה, אולם לאחר סיומה התוצאה בד"כ טובה וההקלה ניכרת, ושיעור הסיבוכים נמוך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני בן 49 התגלתה אצלי פיסורה אחורית אני רוצה לשאול האם היא יכולה לעבור מעצמה ? האם ניתן להשתמש במשחת נפדיפין ללא הגבל זמן? במידה וארצה בסופו של דבר לעבור ניתוח האם ניתן לעבור אותו בהרדמה חלקית ? והאם יש השלכות לניתוח....תופעות שונות \לוואי אשמח מאוד לעזרה תודה,

חיים שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בחלק מהמקרים פיסורה נרפאת לחלוטין הטיפול שמרני הכולל ריכוך יציאות ומשחה מרפת שרירים כגון ניפדיפין. במקרה שיש הקלה ניכרת נהוג להפסיק את הניפדיפין אחרי 6 שבועות ולראות האם ההטבה נשמרת, אך אם יש חזרה של הסמפטומים אין מניעה להמשיך ולהשתמש בניפדיפין. ניתן לעבור ניתוח לפיסורה בהרדמה חלקית בדקירה דרך הגב, ולעיתים גם בהרדמה מקומית, אולם לרוב מטופלים די סובלים מההרדמה המקומית, ואני ממליץ זאת רק לעיתים רחוקות. לניתוח יש שיעור הצלחה של כ 95% ושיעור סיבוכים נמוך שיכול להתבטא בזיהום מקומי (כ 1%) ולעיתים נדירות ירידה קלה ביכולת השליטה ביציאות (פחות מ 3%). קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

תודה רבה לך , שפכת קצת אור על ככה שעכשיו אני יותר רגוע ובידיי יש יותר כלים איך להתמודד עם מצבי .... שיהיה לך הרבה בריאות ושוב תודה :)

שלום אני מצטער מראש על התיאורים אבל אתמול שהייתי בשירותים יצאה לי כמות די גדולה של דם, הדם היה בצבע אדום בהיר אי אפשר היה לפספס כי כל האסלה היתה אדומה וכמובן הנייר טואלט, חשוב לי לציין שהצואה עצמה היתה נקיה לחלוטין ללא דם (מהלחץ בדקתי כל מה שאפשר) אני לא מאמין שזה טחורים, כי אין לי שום כאביםבזמן שאני בשירותים ויש לי שירותים באופן סדיר (2 - 3 פעמים ביום) הזמנתי כבר תור לרופא משפחה, אבל אני בלחץ מהעניין, אשמח לשמוע את דעתך תודה

זה לא פעם ראשונה שזה קורה, זה קרה כבר לפני חודשיים ואחרי יומיים זה עבר (וכמו בן אדם "אינטיליגנט" עבר אז לא צריך לבדוק, אז עכשיו זה חזר)

אלון שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, גם אם אין כאב, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. סוג בדיקת המעי הגס תלוי במידה רבה בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם זו תהיה תקינה, והדמם ימשיך להציק, ניתן וכדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

יש לי עצירות קשה כבר שלושה ימים, לקחתי כדור של לקסעדין (כתוב שצריך לקחת שניים אבל תמיד אחד הספיק לי בד"כ) עברו כבר 16 שעות ושום דבר .. אני לא יודעת אם לקחת עוד כדור או לחכות עם זה. אני גם צריכה ללכת לעבודה ואני מפחדת שדווקא שם יתעורר הצורך ללכת לשירותים. בנתיים אני מרגישה ממש רע, נפיחות וכאבים..נדמה לי שגם יש פיסורה..מה עושים?

שירן שלום, פורום זה מיועד לספק מידע כללי בנושאי כירורגיה קולורקטאלית ופרוקטולוגיה, ואין באפשרותנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לטפל באנשים באופן וירטואלי דרך האינטרנט. אם אין שיפור מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

שלום אני בהריון שלישי וסובלת מטחורים פנימיים שיצאו ולא נכנסים, אני בשבוע 20 ומשתמשת במשחות למינהם דיקור סיני אך כלום לא עוזר. לפני ההריון אובחנתי כדרגה בינונית הזקוקה לקשירה אך החלטתי להמתין לאחא הלידה האחרונה.הבעיה שאני סובלת מכאבים עזים ובכל פעם שהם יוצאים אני נאלצת להכניסם שוב כי זה כאב שמשתק אותי. אציין כי יש לי עוד 2 ילדים קטנים בבית ומצבי באמת קשה.מה ניתן לעשות למרות שהנני בהריון.האם ניתן לבצע קשירה בהריון? לאחר הלידה השניה השתמשתי במשחה שנקראת isdn שמאוד עזרה לי.אודה לעזרתכם.

יפית שלום, אין מידע רפואי אמין לגבי בטיחות קשירת טחורים בזמן הריון, למרות שתאורטית הסיכון בפעולה זו בזמן ההריון נמוך מאד. ניתוחים רדיקאליים יותר לטחורים מבצעים בד"כ בזמן הריון רק במצבים קיצוניים במיוחד. מומלץ להקפיד מאד על ריכול יציאות על ידי שימוש יומיומי בתוסף מזון טבעוני של סיבים על בסיס פסיליום ושתיה מרובה. ISDN מיועדת לשימוש לטיפול בפיסורה ולא לטחורים.

שלום. לפני שבוע בזמן יציאה הרגשתי בליטה. כירורג אמר שזה טחור. אין לי יציאה קשה.ממה זה נובע? הוא אמר לעשות אמבטיות ונתן משחה המו. זה מאוד מפריע גם ביציאה וגם בהליכה. איך אפשר להתפטר מזה? מה אפשר עוד לעשות? כמה זמן זה יכול לקחת? תודה מראש .

חנה שלום, טחור לרוב בכל זאת נגרם על ידי מאמץ בעת היציאה, בין אם בשל יציאות קשות, קושי להתרוקן (גם אם היציאה רכה), או סתם הרגלי ישיבה ממושכת בשירותים. מומלץ מאד בנוסף לטיפול שקיבלת להקפיד על יציאות רכות כספוג, על ידי שימוש למשל בתוספי סיבים טבעוניים ובשתיה מרובה. בהנחה שמדובר בטחור בצקתי, לרוב יש שיפור הדרגתי תוך מספר ימים עד כשבועיים. אם לא- מומלץ להבדק שנית. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה על תשובתך המפורטת. אבל נותרו לי כמה שאלות ללא מענה. האם משחה המו יכולה לעזור? הרוקחת נתנה גם Traumeel's האם היא אפקטיבית? וכמה זמן כל הסיפור יכול לקחת? ודבר אחרון האם כדאי לחכות עם בדיקת קולוסקופיה עד שזה מתרפא? שוב תודה רבה חנה.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, אם יש חשד לקולוניק אינרשיה, האם לא כדאי לקחת ביופסיה מהקולון? אולי זה יכול לקבוע מה לעשות ואיך לטפל? תודה

הודיה שלום, קולוניק אינרשיה מאובחנת על סמך תלונות מתאימות וזמן מעבר מעי גס לא תקין, וביופסיה לא עוזרת באבחנה זו. אם את לא שלימה עם האבחנה, ניתן לחזור על בדיקת זמן מעבר המעי הגס.

שלום, לאחרונה הבחנתי לבליטה קטנה, רכה, באיזו פי הטבעת. אני בן 25 וללא היסטוריות של מחלות למיניהם. אני לא חש בכאבים ולא בשום תופעה אחרת. האם זה צריך להטריד אותי? דורש בדיקה? אפשרות לטחורים? בתודה מראש, ליאור

ליאור שלום, סביר מאד שמדובר בטחור חיצוני, ואם הוא כלל לא מטריד אותך הוא אינו דורש טיפול מיוחד. אם בכל זאת אתה לא שקט, כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לאשר את האבחנה. בכדי להקטין את הסיכוי שטחור חיצוני יגרום לסבל בעתיד כדאי לשמור על יציאות רכות על ידי שימוש בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה.

שלום ד"ר היה לי דימום חזק מאוד מפי הטבעת. זה היה דימום חד-פעמי. בבדיקה כירורגית התברר שיש לי פיסורה אנאלית ולכן נקבע לי תור לניתוח לייזר. שאלותי: 1. אין ולא היו לי כאבים במתן צואה (אם כי לעיתים הצואה קשה) - האם עדיין יש צורך בניתוח? 2. מה זה ניתוח לייזר? 3. האם יחולו עלי הגבלות כלשהן לאחר הניתוח? האם אוכל לחזור לעבודתי המשרדית לאחר הניתוח? תודה ציפי

ציפי שלום, כאבים בפי הטבעת הם סימן ההיכר השכיח ביותר של פיסורה אנאלית, ואם אין לך כאבים כלל והיה לך רק דמם חד פעמי זה מעט מעמיד את האבחנה והצורך בניתוח בספק. בעקרון פיסורה היא בעיה של איכות חיים, והסיבה העיקרית לטפל בה היא אם הפיסורה גורמת לך לסבל. חשוב לודא שאין כל גורם אחר לדימום. איני יודע את גילך ומהם גורמי הסיכון שלך, אולם לעיתים יש צורך לשלול מקור דמם במעי הגס. בכל מקרה מומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות כמפורט למטה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום כבר הרבה זמן שאני סובל מכאבים בבטן בעבר עברתי בדיקה ואובחנתי כרגיש מאד ללוקטוז אני לא הסכמתי לדבר איך באמצע החיים אני רגיש ללוקטוז אז קניתי מספר ספרים של רפלקסולוגיה והתחלתי לטפל בעצמי עכשיו אני אוכל מוצרים חלביים אבל עדין יש לי כאבים בבטן בצורה קיצונית שאני עושה לחיצות וגם בבוקר אני הולך לשירותיים כ3 פעמיים הכאבים מאד מלחיצים אותי מה לעשות

המלצתי היא ללכת לגסטרואנטרולוג ליעוץ ולנסות לפעול לפי המלצותיו.

שלום , אתמול הייתי אצל כירורג בעקבות כאבים באזור עצם הזנב,הוא אבחן סינוס פילונידלי. האבסס התפוצץ אתמול , שטפתי ואני מנקה עם סביעור , פולידין נוזלי וגזה סטרילית . היכן מתבצע הניתוח (בי"ח ממשלתי או פרטי ) אני בכללית מושלם ? תוך כמה זמן ניתן לקבוע תורים ? איזו שיטה ממולצת (לייזר מסורתית )? האם ישנו/ה רופא/ה מומלצים באזור מרכז (אני גר בראשל"צ) ?

טל שלום, ישנן מספר שיטות ניתוח לטיפול בסינוס פילונידאלי, ופרט לכך שיש כירורגים שיותר מאמינים בשיטה אחת ואחרים באחרת, חשוב להתאים את השיטה הנכונה למטופל הנכון, ולכן מומלץ להבדק על ידי מומחה בתחום ולדון עימו על שיטות הטיפול האפשריות. ניתן לעשות זאת הן במערכת הציבורית והן במערכת הפרטית, ואין פורום זה נוהג להמליץ על רופא זה או אחר. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

שלום בעלי סובל סינוס פילונידלי כבר כמה שנים פעמיים עבר ניתוח אך הסינוס חוזר לפני כשבוע וחצי עבר ניקוז שהושאר פתוח הוא סובל מכאבים . קיבל 2 סוגי אנטיביוטיקה OFLODEX ו DELACIN במינון מאוד גבוה אשר גרם לו לצרבות והרגשה של כיב לכן הורא לו הרופא להפסיק את הטיפול . הטיפול הופסק לפני כשבוע אך יש לבעלי תחושה של כאב בקיבה לחץ באיזור האגן ורצון להכנס לנוחיות כל כמה שעות יש לציין כי עד עכשיו היו לו גם כאבי בטן אך הן שכחו היציאות לדבריו רגילות. האם תחושות אילו נובעות מהסינוס או מהטיפול שקיבל? תודה מראש אורית

שלום, עברתי ניתוח להסרת סינוס פילונידלי לפני כמה ימים, ויש לי כמה חששות/ שאלות: 1. קיימת הפרשה מהאיזור שדומה להפרשה שהיתה קיימת לפני הניתוח. האם זה אומר שהניתוח לא הצליח, או שמדובר בתופעת לוואי ידועה? אמנם אמרו לי שיתכנו הפרשות דמיות, אבל השאלה אם גם הפרשה לא דמית היא תופעת לוואי ידועה, כי לפי מה שאני מבין אחרי שהסירו את הסינוס- מקור הזיהום- לכאורה לא אמורה להיות סיבה להפרשות מוגלתיות. 2. הרופא נתן לי 3 שבועות מנוחה, אבל אני לא יכול להעדר מהעבודה לכל כך הרבה זמן ואני מניח שאנשים לא נעדרים לתקופה כל כך ארוכה מהעבודה בגלל ניתוח כזה. לכן רציתי לדעת תוך כמה זמן בדרך כלל אנשים חוזרים לעבודה אחרי ניתוח כזה (בהנחה שמדובר בעבודה משרדית) והאם חזרה לעבודה לפני כן עלולה לגרום לסינוס לחזור או לתופעות לוואי בלתי הפיכות כלשהן. 3. כשאני יושב אני מרגיש שהאיזור נלחץ וגם קצת כאב, ואני חושש שזה יפתח את התפרים. אני מרגיש הרגשה דומה (אבל במידה פחותה) כשאני שוכב על הגב. לכן השאלה אם מומלץ במשך רוב תקופת ההחלמה להשתדל להימנע מלשבת במשך פרק זמן ממושך וברוב הזמן לשכב על הבטן כך שלא יהיה לחץ על האיזור, או שזה לא משנה? 4. בהנחיות אחרי הניתוח לא נאמר לי לשטוף את האיזור כל יום, אבל נראה לי שחשוב לעשות את זה. האם אכן זה רצוי, ובמידה וכן - האם היית ממליץ לשפשף עם ספוג או פשוט לשים שם טיפה סבון בעדינות עם היד כדי שהתפרים לא יפתחו? 5. היות וזה די מביך לספר בדיוק איפה ומה עשו לי בניתוח כשמדובר בסינוס פילונידלי, השאלה איך אפשר להגדיר נכון בצורה רפואית את הניתוח שעברתי מבלי להיכנס לפרטי הפרטים. האם נכון לומר שניתחו אותי על מנת להוציא כיס מזוהם שהיה קיים מתחת לעור באיזור הגב התחתון (בעצם הזנב), סגרו את זה בתפרים ובגלל שמדובר בחיבור בין הגב התחתון לאגן עדיין קשה לי לשבת? (אם זה לא מדויק אשמח לשמוע הצעות אחרות). תודה על העזרה.

שלום, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שירות מילואים. 1.ישנן שיטות ניתוח שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואם הניתוח שעברת כלל תפירה של הפצע כך שהוא סגור, אז הפרשה מוגלתית יכולה להחשיד לזיהום פצע, ודורשת בדיקה בהקדם האפשרי על ידי הכירורג המנתח או מרפאת המחלקה המנתחת. 2.בעקרון לא תגרום לנזק ניכר אם תשוב לעבודה מוקדם יותר, אך יתכן מאד שלא תחוש בנוח לעבוד עקב כאב וחוסר נוחות מקומית. חופשת המחלה היא העיקר בשבילך, ולא בשביל הפצע. 3.תקשיב לגוף שלך , ואם אתה מרגיש שאתה מתקשה לשבת בתנוחות מסויימות- תשתדל להמנע מהן עד להחלמה. יחד עם זאת, ישיבה כשלעצמה לא תגרום לפתיחת התפרים בפצע תקין (לא מזוהם) 4. ניתן לרחוץ עם מים וסבון או עם ספוג- זה אינו משנה, ורחצה בספוג לא תגרום לפתיחת תפרים בפצע תקין.

שלום, מזה מספר שנים שאני סובל מגרד בפי הטבעת, נבדקתי אצל 2 רופאים כלליים אשר נתנו לי משחות מ2 סוגים. המשחה האחרונה מאד עוזרת ומקלה ליומיים שלושה אך אין זה פתרון כי אין היא תגמר בשלב מסויים. בכל אופן, לאחרונה אני סובל מנפיחות רבה וכאבים שאינם מאפשרים אפילו נגיעה (לצורך ניקיון לא מין), ואיני יודע מה פשר הדבר. אני שם את המשחה וזה טיפונת מרגיע אבל נדמה שמשהו אחר קורה ורמת חיי יורדת משמעותית כתוצאה מכך. (כל פעם שהולכים לשרותים צריך להתקלח). מה עלי לעשות ? (יש לי תמונות של האזור אם ניתן לשלוח לצורך חוות דעת שתשלול בעיה חמורה). בתודה מראש, ירון

ירון שלום, במקום לשלוח תמונות הכי טוב לגשת לכירורג קולורקטאלי להבדק. אין להשוות בין בדיקה להסתכלות על תמונות. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום ביום א' האחרון 10.2.08 עברתי ניתוח לפיסורה בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה לפני 3 שנים, והניתוח היה הרחבת פי הטבעת דבר שנתן לי שקט לשנתיים וחצי. הפעם היה זה ניתוח של חיתוך שריר הסוגר. היום, כ- 5 ימים לאחר הניתוח אני עדיין סובלת מכאבים בינוניים במהלך היום כשאני יושבת, קמה, וכו' אך בעיקר כאבים עזים לאחר יציאה (אני נוטלת יובסלקס לריכוך היציאה- כך שאין לי עצירות). רציתי לשאול עד מתי יהיו לי כאבים? ומדוע לאחר יציאה אני סובלת יותר הרי היציאות שלי הן בסדר, לא קשות? הכאבים שלי מאוד חזקים שאני לוקחת אופטלגין לשיכוכם. עוד שאלה: הכאבים הם יותר בישבן השמאלי- אז האם זה קשור לפעולת הניתוח עצמה?

דורה שלום, יתכן שהכאב קשור לניתוח עצמו, ואם אינו חולף לאחר כמה ימים כדאי להבדק על ידי הכירורג המטפל. החלמה מלאה.

שלום רב, אני בת 29 אובחנתי לפני 3 שנים כחולה ULCERETIVE COLITIS לפי ביופסיה דרגת מחלה בינונית, מטופלת באופן קבוע באימוראן ופרדניזון. בבדיקת גסטרו שבוצעה ב2005 שללו מחלת קרוהן. מאפריל 2007 היתה רגיעה ראשונה מאז האיבחון, כאשר הטיפול התרופתי היה 175 מ”ג אימוראן ו-10 מ”ג פרדניזון, עד 2 יציאות רגילות ביום. מנובמבר 2007 ניסיתי לשלב תרופה נוספת אחת ממשפחה של רפאסל, לאחר 3 שבועות המחלה חזרה, יציאות מרובות ודמיות, כאבי פרקים. העלת מינון פרדינון עד ל-30 מ”ג ואימוראן ל-200 מ”ג שיפר במעט את הדימום ומספר היציאות, אך טרם התייצב המצב. מאז שפרצה המחלה ב-2005 ובגלל טיפול מתמיד בפרדניזון העלתי 30 ק”ג. לפי בדיקת קולונוסקופיה במרס 2007 הממצאים הם: המעי העולה נאה תקין, יתר המעי הראה אזורים עם אודם מודגם וביניהם רירית תקינה עם כלי דם תקינים, לא נראתה פעילות אקטיבית של המחלה, נלקחו מספר דגימות לביופסיה, נמצא כי במעי רוחבי, יורד ורקטום יש קוליטיס כרוני. לאבי היה קולטיס כרוני במשך 20 שנה, נפטר בגיל 57 מסרטן מעי הגס. שאלתי היא: האם יש טעם להמשיך טיפול תרופתי שהוא כולל פרדניזון או לבצע הסרת מעי הגס? ולמנוע סיכוי לחלות בסרטן כמו אבי, חשוב לציין כי אני לו מצליחה להיפטר מפרדניזון מבלי שהמחלה תפרוץ שוב. האם ניתן להסיר רק מעי הגס החולה ולהשאיר מעי גס העולה, מה שלבי הניתוח, סכנות , האם ניתן להגיע לשיגרת חיים נורמלית לאחר הניתוח, מהו מספר היציאות עם מעי הדק בלבד? תודה מראש, ילין

ילין שלום, אלצרטיב קוליטיס היא מחלת מעי דלקתית כרונית שלצערנו כיום אין לנו מושג מה גורם לה. באולצרטיב קוליטיס דלקת המעי מוגבלת רק למעי הגס (כולו או חלקו), ואינה מערבת חלקים אחרים של מערכת העיכול, כגון מעי דק או איזור פי הטבעת, כפי שיש פעמים רבות במחלת קרוהן. לכן למעשה המחלה ניתנת לריפוי על ידי ניתוח בו כורתים את כל המעי הגס. "הבעיה" היא שלמעי הגס יש תפקיד, ליצור את היציאה המוצקה (שחולים עם קוליטיס גם כך פעמים רבות לא נהנים ממנה), וללא מעי גס יש מספר יציאות ביום (בממוצע 6 יציאות) לכל החיים. מסיבה זו, איננו מציעים ניתוח לכל חולה עם קוליטיס, ומי שאיכות חייו טובה תחת טיפול תרופתי (ואינו תלוי בסטרואידים לטווח ארוך) לרוב אינו זקוק לניתוח. לא נהוג להשאיר מקטע של מעי גס אם אם כרגע אינו נגוע במחלה, שכן שיעור חזרת המחלה במקרה זה גבוהה. ישנן 2 אינדיקציות עיקריות לניתוח באולצרטיב קוליטיס. הראשונה היא מחלה שאינה נשלטת היטב בטיפול תרופתי, ואינה מאפשרת איכות חיים טובה. בחולים אלו, איכות החיים לאחר ניתוח פאוץ' עם מספר יציאות ליום טובה יחסית לשלשול קבוע של קוליטיס, ובעקרון נרפאים מהסימפטומים האחרים של המחלה כגון כאבי בטן, חוסר תאבון, ירידה במשקל, עייפות וחוסר כח, כאבי פרקים אם יש, וכד'. בקטוגריה זו נכללת גם מחלה ששליטה בה מחייבת מתן סטרואידים לטווח ארוך. למתן ממושך של סטרואידים יכולות להיות תופעות לואי, שחלקן לא הפיכות, ולכן אם יש צורך להיות על סטרואידים למשך יותר ממספר חודשים, זו כשלעצמה אינדיקציה הניתוח. אינדיקציה שניה היא מניעת סרטן מעי גס. מחלת אולצרטיב קוליטיס כרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סרטן של המעי הגס. המחלה מתחילה להגביר את הסיכון להתפתחות סרטן רק לאחר כ 10 שנות מחלה, ומסיבה זו נהוג לבדוק את המעי הגס באופן תקופתי החל מהשנה השמינית למחלה ולקחת ביופסיות מהמעי, על מנת לנסות לזהות שינויים טרום סרטניים, בכדי לנסות ולטפל במחלה כירורגית לפני שנוצרים גידולים סרטניים. אם יש שינויים טרום סרטניים כאלו, זו אינדיקציה לניתוח לכריתת המעי הגס והרקטום בכדי למנוע התפתחות גידול, גם אם המחלה שקטה יחסית ואיכות החיים טובה. בניתוח לטיפול באולצרטיב קוליטיס כורתים את כל המעי הגס והרקטום, ובכך למעשה מסלקים את כל הרקמה החולה. בשלב זה ישנן 2 אפשרויות. אחת היא לסגור את איזור פי הטבעת, ולהוציא את קצה המעי הדק שנשאר דרך פתח בדופן הבטן לסטומה קבועה, המתנקזת לשקית. רבים רואים בחיים עם סטומה קבועה כדבר שפוגע באיכות החיים ובדימוי הגוף, למרות שסטומה כמעט ואינה מגבילה את הפעילות היומימית, ואיכות החיים טובה בהרבה מאשר חיים עם קוליטיס פעילה. אפשרות שניה היא ליצור מקצה המעי הדק פאוץ', שהוא מעין מיכל ממעי דק, ואותו מחברים לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב יותר, וכרוך בשעור מסויים של סיבוכים גם בידיים מיומנות, אבל בסה"כ 90-95% מהחולים מרוצים מאיכות חייהם לאחר הניתוח, ואינם נזקקים לסטומה קבועה. לחולים עם פאוץ' יש בממוצע כ 6 יציאות ביום (לחלק יותר ולחלק פחות), והשליטה ביציאות בדרך כלל טובה. רוב החולים הצעירים בוחרים בסופו של דבר באפשרות זו. לעיתים גם כשמבוצע פאוץ' מבצעים באופן זמני סטומה עד שהחיבורים מחלימים היטב, ולאחר מספר חודשים סוגרים אותה. ההחלטה אם לבצע סטומה זמנית תלויה במידה רבה במידת פעילות המחלה, מצבך הכללי, התרופות שאת מקבלת, העדפת הכירורג המטפל, ומהלך הניתוח. לסיכום, אם אכן מחלתך נזקקת לטיפול ממושך בסטרואידים ואי אפשר והפסיקם מבלי לאבד שליטה על המחלה, יש מקום לשקול בהתייעצות עם הכירורג והגסטרואנטרולוג המטפל אופציה ניתוחית.

שלום.יש לי קרוב מחו"ל והוא זקוק להשתלת כליה,יש לו כבר תורם משם. שאלתי היא האם הוא והתורם יוכלו לבוא ולבצע את הניתוח פה בישראל? תודה.

ניר שלום, שאלתך אינה בתחום עיסוק פורום זה. יחד עם זאת, בישראל מותרות השתלות כליה מן החי רק מתורמים קרובי משפחה ולאחר אישור של ועדה מיוחדת לנושא זה. אם זו כליה שנקנתה בתשלום, אסור להשתילה בישראל.

תודה ומצטער שאני לא בפורום הנכון. רק עוד דבר קטן רציתי לדעת הוא האם ניתן לבצע הוצאה והשתלת כליה בתשלום כשהתורמים מחו"ל ובאופן פרטי?

אני בן 50 , ולעתים מתעורר בלילה עם כאבים עזים בפי הטבעת. לאחר שאני מתעורר , הכאבים שוככים לאט לאט. בעבר סבלתי מחרדות ופחדים ואז לאחר תקופת זמן התעוררתי בלילה עם כאבים חזקים, כאילו פי הטבעת מתכווץ ושורף. אך , לאחרונה זה שוב קורה לי לעתים. מה הסיבה והאם זה מסוכן? האם צריך לבצע בדיקות ספציפיות ? בתודה מראש אפי,

אפי שלום, תלונותיך מחשידות למצב די נדיר אך מוכר הנקרא פרוקטאלגיה פוגקס, מצב שאינו מסוכן אך יכול לפגוע באיכות החיים. ישנם מספר טיפולים שניתן לנסות, כולל טיפול במשחת ניפדיפין או ניטרוגליצרין להרפיית שרירי פי הטבעת, ומסיבה לא ברורה ישנן גם תרופות המשמשות לטיפול באסטמה שלעיתים עוזרות במצב זה. לפני מתן טיפול כשלהו יש כמובן להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להגיע לאבחנה ולשלול גורמים אפשריים אחרים.

לפני כשנתיים עברתי ניתוח בשיטת סטפלר וכיום חזרו הטחורים לאחר בדיקת רופא כירורג לרמה 3 מחדש. איך זה קורה? הרופא ממליץ על ניתוח משולב של סטפלר+קונבנציונאלי על מנת להפטר גם מהחיצוניים . האם השנת 2008 יש משהו חדש ? חוץ מסבל בל יתואר בניתוח רגיל?

יגאל שלום, כל סוג ניתוח לטחורים פותר את בעיית הטחורים הקיימת באותו זמן, ואין לו אפקט מניעתי בעתיד. מה שמונע חזרת טחורים הוא הרגלי חיים נכונים כולל המנעות ממאמץ בעת היציאה על ידי ריכוך יציאות, טיפול בגורמי עצירות אם ישנם כאלה, ובילוי זמן מועט בשירותים. אם יש גורמי עצירות, כדאי לטפל בהם לפני הניתוח הבא. אישית, איני רואה יתרון גדול לניתוח חוזר בסטייפלר אם באותו זמן מבצעים גם ניתוח קונבנציונאלי.

סבלתי מפיסורה בעבר וטופלתי במשחת נפדיפין 0.2% בהצלחה. הפיסורה חזרה ואני כרגע בשבוע 9 בהריון (אחרי 4 שנים של טיפולים!) האם מותר להשתמש במשחת נפידפין בהריון? אם לא, האם ישנו תכשיר אחר אשר יעזור לפצע להחלים? תודה!

נתי שלום בטיחות השימוש במשחת ניפדיפין בהריון לא נבדקה, למרות שתאורטית לא אמור להיות בה סיכון מהותי מאחר שברובה אינה נספגת למחזור הדם, וניפדיפין היא תרופה שמשמשת (במתן דרך הפה) לטיפול בבעיות שונות בעת ההריון (אולם בשלב מאוחר יותר של ההריון). אם את לא רוצה לקחת שום סיכון, נסי לטפל בפיסורה תחילה בריכוך קפדני של היציאות בתוסף סיבים על בסיס פסיליום (שניתן לקנות ללא מרשם) ושתיה מרובה.

מזה מספר ימים שיש לי מן נפיחות מוזרה בנקודה ספציפית בפי הטבעת. אין דימום בזמן צואה וזה לא כואב אלא כשלוחצים על זה קצת. האזור מרגיש קצת כמו כדור מים קטן. זה לא כאב אבל בהתחלה זה קצת גירד, עכשיו כבר לא. השאלה שלי היא - איך מטפלים בזה והאם זה משהו שאפשר להתעלם ממנו והוא יעבור לבד בתוך זמן מסויים? תודה.

משה שלום, תלונות של נפיחות באיזור פי הטבעת יכולות להחשיד לאבצס פריאנאלי או לטחור חיצוני שמתנפח לסירוגין (פחות סביר). אבצס פריאנאלי מומלץ לא להשאיר ללא טיפול, ולכן מומלץ לקפוץ לכירורג על מנת להגיע לאבחנה.

לאחר לידתי השלישית מזה שלושה שבועות אני סובלת מטחורים חיצוניים וכאבי תופת בל יתוארו מפי הטבעת. אני משתמשת במשחת פרוקטו... משהו ועזרקאין, אני מקפידה על יציאות רכות וכעת יש שיפור אך לאחר היציאה בבוקר יש כאבים עזים המקרינים לישבן ולא עוזבים עד הצהריים. יש לציין כי הם מתחזקים במאמץ. אני לא יודעת אם הבעיה היא רק הטחורים או גם פיסורה. מה הסיכוי שהטחורים יחזרו גם ללא קשר ללידה?

שילת שלום, שכיח לידה כשלעצמה יכולה להחמיר טחורים אך אז לרוב במישוש את יכולה להרגיש אותם מתבלטים באיזור פי הטבעת. אם את לא מרגישה בלט כזה, יתכן שמדובר בפיסורה (למרות שפחות שכיח שלידה מחמירה או גורמת לפיסורה). אם אין הקלה מומלץ להבדק על ידי כירורג, שלרוב יוכל לאבחן באיזה משני המצבים מדובר, ולכוון את הטיפול.

בס"ד היי ד"ר זמורה, אני מבינה שבקולוניק אינרשיה המצב הוא שתאי העצב פשוט מתים ואין מה לעשות וזה תהליך שרק הולך ומחמיר עם הזמן ואי אפשר לעצור את זה - די מפחיד. עכשיו, אני רוצה בבקשה להבין, האם זה כמו מחלת ניוון שרירים שזה יכול להתפשט?? ואיך זה שע"פ הדפקוגרפיה, הרקטום תקין, חי והתוצאה הראתה שההתרוקנות טובה? הרי הרקטום הוא גם חלק מהקולון? האם זה יתפשט ויגיע בסוף גם לרקטום? (אני מתפללת שתגיד לי שלא). בנוסף רציתי לשאול מה לגבי שיטת פאולה- אין סיכוי שהיא יכולה להחזיר את תאי העצב לקדמותם או שהיא יכולה רק לשמר את מה שקיים כרגע ולא יותר מזה? ממה שידוע לך, מה לדעתך הסיכוי ששיטת פאולה יכולה להחזיר מעי במצב של קולוניק אינרשיה לתפקוד תקין? תודה רבה

בס"ד ד"ר זמורה, הוסבר לי עכשיו שטעיתי בהבנתי ושבקולוניק אינרשיה תאי העצב לא מתים, אלא יש רק הפרעה עצבית וחוסר תגובה הורמונלי. אני חייבת לומר שאני עדיין לא מבינה מה זה בכלל הורמונים, איך הם נראים בכלל? מה תפקידם ולמה צריך אותם? אם תוכל להסביר מה זה בדיוק הורמונים (סליחה על הבורות) וכן אם זה כך ותאי העצב לא מתים, אז אולי לשיטת פאולה יש אפילו עוד יותר סיכוי להצליח? תודה

בס"ד שוב סליחה על הבורות התהומית, ואני מקווה שהשאלה לא יותר מדי טפשית, ואני מתעלה כרגע על עצמי לא להתבייש ולשאול - האם להורמונים יש מקום מסוים בגוף שבו הם נמצאים או שהם נמצאים בכל הגוף? תודה

הודיה שלום, קולוניק אינרשיה היא למעשה מחלה שאנחנו לא כל כך מבינים, לא יודעים ממש מה גורם לה, ומבינים רק חלק מהתהליכים שמתרחשים בה. נכון שמצאו במחלה זו במעי עצמו רמות לא תקינות של הורמונים שונים, אבל עדיין לא ברור איך זה בדיוק מסביר את מנגנון המחלה. ההורמונים מופרשים על ידי רקמות שונות בגוף, נמצאים לרוב במחזור הדם, ומשפיעים על הרקמות השונות בגוף. לרוב לאחר כריתת המעי הגס, הרקטום ממשיך לתפקד ותפקודו אינו מתדרדר עם השנים. שיטת פאולה נועדה לטפל ברצפת האגן ולחזק אותה, ולא ידוע לי שיש לה כשלעצמה השפעה כלשהי על קולוניק אינרשיה.

היי אני בת 28 ובהריון שבוע 32. עם קשר או ללא קשר להריון מדי פעם מופיע נפיחות מעט כואבת ומציקה באזור פי הטבעת . במגע באזור ישנה נפיחות/בליטה כואבת ומדאיגה.הנפיחות והכאב נעלמים ויכולים לחזור שוב לאחר מספר ימים.בעבר היה מופיע דימום ממש קליל על נייר הטאלט וגם זה לעיתים רחוקות.ביציאות מופיע כאב מדי פעם .אשמח אם תוכל לייעץ לדעתך.. תודה רבה מראש.

ליאור שלום תלונות של נפיחות באיזור פי הטבעת יכולות להתאים לטחור חיצוני שמתנפח לסירוגין או לאבצס פריאנאלי שמתנקז לסירוגין (פחות סביר). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה, ובפעם הבאה שזה מתנפח, לקפוץ לכירורג על מנת להגיע לאבחנה.

בס"ד היי ד"ר (סליחה מראש על האורך) אחרי שבבדיקת הזמן מעבר שעשיתי בצילום אחרי שישה ימים הצלחתי לספור 55 מרקרים והוא הראה שהמרקרים הגיעו רק עד הסיגמה, אתה ורופאים אחרים ששאלתי והייתי אצלם בהתייעצות אמרו שזה קולוניק אינרשיה והפתרון המקובל הוא כריתה של 80% מהמעי הגס )-: אני רוצה לציין שבשבוע של הבדיקה אכלתי חצי ממה שאני אוכלת בדרך כלל (כי אסור הרי להיעזר במשלשלים בשבוע הזה ולא רציתי להתפוצץ), ובכל זאת ידוע שהפחתה בכמויות גם כן משפיעה על תכיפות היציאות, לא? באופן כללי אני רוצה להבין האם המעי הגס, כלומר השריר, הוא עושה את הפעולה שלו גם כשהוא ריק לחלוטין, כלומר כמו במצב של אחרי שתיית סופודקס כשהמעי מצוחצח ומבריק, האם הוא עובד על ריק או שרק כשיש תוכן בתוכו אז הוא מגיב ועושה את פעולת הדחיפה? אני חייבת להבין/לדעת משהו - אם יקחו בנאדם שידוע בודאות שאין לו שום בעיות בתפקוד מערכת העיכול ויש לו כל יום פעולת מעיים קבועה, ויתנו לו לעשות את בדיקת הזמן מעבר, אבל במשך כל השישה ימים של הבדיקה הוא יצום (אבל ישתה, כמובן, שלא ימות חלילה), האם המעי שלו ידחוף את המרקרים לכוון היציאה בכל זאת? או שלא ניתן לדעת משום שצריך פשוט לעשות ניסיון של המצב הספציפי הזה ולראות? אם הייתי יודעת שאפילו שהוא לא אוכל המרקרים יגיעו אצלו עד לרקטום, או לפחות יגיעו יותר רחוק ממה שהגיעו אצלי בבדיקה, ונגיד שהוא לא יצום אפילו, אלא יאכל רק חצי ממה שאוכל בדר"כ, אז זה באמת יוכיח לי שהתפקוד של המעי שלי לא בסדר, אבל אם גם אצלו המרקרים יהיו מפוזרים לאורך כל המעי כמו אצלי, אז הבדיקה לא כ"כ אמינה כי זה תלוי כמה אוכלים. וזה מהההה זה קריטי אם הדבר הזה לא בורר אף פעם. אולי אני אשלח כמה מועמדים בריאים לגסטרו לניסיון, מה אתה אומר? יש לך מועמדים בשבילי אולי? סתאאאם, צוחקת. (אולי, בעצם, אני אשכור אותם בתשלום? זה גם רעיון, אה?) טוב, אבל בכל אופן אם לך יש תשובה חד משמעית בנושא שתסיר ממני את כל הספקות והתהיות, אז לא אצטרך לעשות את כל הפרויקט הזה. תודה לך מאוד מאוד מאוד

הודיה שלום, במעי בריא המעי ידחוף את המרקרים קדימה ויפלוט אותם גם אם המטופל יצום ובוודאי אם סתם יאכל פחות מהרגיל. יש לציין שבדיקת זמן המעבר היא רק בדיקת עזר שעוזרת לאבחנה, והאבחנה מתבססת בעיקר על תלונותיך של עצירות קשה, ולא רק על הבדיקה. יחד עם זאת, אם את לא שקטה, ניתן לחזור על הבדיקה, והפעם להשתדל לאכול כרגיל (במקום לשכור מתנדבים בריאים ולהרעיב אותם...)

שלום רציתי לדעתהאם ניתן לצרוך אספירין כאשר יש דלקת קלה במעיים ? ואם לא אז איזה תרופה ניתן לתת במקום אספירין על מנת לדלל את הדם? תודה

אביבה שלום, ישנם סוגים רבים של דלקות מעי, כמעט אף אחת מהן לא מטופלת על ידי אספירין או על ידי דילול דם. אנא פני לרופא המטפל על מנת לקבל הסבר לגבי סוג הדלקת ממנה את סובלת והטיפול בה.

אני סובלת מקושי בהתרוקנות כבר שנה וחצי עשיתי קולונסקופיה ויצא תקין הרופאה המליצה על שתי בדיקות,זמן מעבר ודה פקוגרפיה. מה אומרות בדיקות אלו ואיך עושים אותם. תודה.

אירית שלום, בדיקת דפקוגרפיה היא בדיקה בה מבוצעת הדמיה של יציאה בזמן שיקוף רנטגן. מחדירים בעדינות לרקטום (דרך פי הטבעת) חותר ניגוד במרקם המדמה תואה, ומבקשים ממך להתרוקן על אסלה במכון הרנטגן תוך כדי צילום התהליך. בדיקה זו מיועדת לאבחן בעיות באיזור רצפת האגן. זמן מעבר מעי גס מבוצע לרוב על ידי בליעת קפסולה המכילה חלקיקים רבים, וצילומי בטן חוזרים על מנת לעקוב אחר מהלך מעברם במעי הגס. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום. אני בשבוע 31 להריוני השלישי. אני סובלת מטחורים פנימיים שלא מציקים ביום יום אלא רק מידי פעם אחרי יציאות קשות. ברצוני לשאול האם כדאי לטפל בעזרת אחת המשחות המוצעות כיום בשוק לפני הלידה כדאי למנוע החמרת המצב בזמן הלידה עצמה ולאחריה ? תודה

לילי שלום, למשחות אין השפעה מונעת כלשהי על החמרת מצב טחורים שעלולה להתרחש עקב הלידה. שיהיה בהצלחה!

אני לאחר חודש מאז שעברתי ניתוח פיסורה, לפני 5 ימים נקלעתי לעצירות קשהולאחר מכן דמום, באתי לרופא והוא אמר שהפיסורה נסגרה אך יש זיהום.. מה עושים? איך נגרם הזיהום והאם יש פיתרון אני קצת לחוצה מהזיהום מחכה לתשובה מהירה .

מיכל שלום, קצת קשה לי לענות על שאלתך מאחר שלא בדקתי אותך. באופן כללי, זיהום הוא אחד הסיבוכים (הלא שכיחים) של ניתוח לפיסורה, ולעיתים ניתן לטפל בו אנטיביוטית, ולעיתים יש לטפל בו כירוררגית. בכל מקרה, חשוב מאד בכל התקופה לאחר הניתוח לרכך את יציאותיך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן לקחת תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם לא קיבלת תשובות מספקות מהכירורג המטפל- אנא פני אליו שנית.

האם יכול להיות שהפצע הגליד במשך חודש ושהיהה לי העצירות אז הפצע נפתח והזדהם?? ולמה לא קיבלתי אנטיביוטיקה לטיפול כי הרופא אמר לי רק לבוא בעוד שבוע ולא נתן לי הסברים..והאם זה יעבור לי ?

שלום רב אני סובלת מפיסורה (ככל הנראה שתי פיסורות) מזה כחצי שנה. טופלתי שמרנית באגיולקס ומשחת ניפידיפין עם הטבה . הפסקתי את הטיפול באגיולקס עקב שלשולים וכאבי בטן בלתי נסבלים. אני ממשיכה להשתמש בניפידיפין ובמקביל אני נוטלת באופן לא סדיר LAVELOAC או שזיפים . המצב כיום הוא שבעיקר בזמן יציאה קיים כאב ולעיתים דימום. ולאחר ההקדמה הארוכה: אני מעוניינת להכנס להריון אך חוששת מהעצירות שמתלווה להריון עקב נטילת תכשירי ברזל וכן אני חוששת מנזק נוסף שייגרם בזמן הלידה. בשלב זה, האם מומלץ לי לבצע ניתוח, דבר שאני מאוד לא מעוניינת בו? מה האופציות הטיפוליות שיעמדו בפני בזמן הריון, במידה והמצב יחמיר? באלו תכשירים מרככי יציאה שאינם משלשלים (יש לי קיבה מאוד רגישה) מומלץ להשתמש? מתנצלת מראש על השאלה הארוכה תודה רבה

אא שלום, איני רואה מניעה להכנס להריון ולהקפיד על ריכוך יציאות במהלכו. כמו כן, ישנם תכשירי ברזל שגורמים לפחות שינויים בהרגלי היציאות. ניתוח מומלץ רק אם את סובלת מספיק בשביל לרצות אותו. מומלץ לרכך את היציאות בתוסף סיבים שאינו מכיל סנה (כגון אגיוקור, אגיולקס כן מכיל סנה) או פגלקס (שאינו על בסיס סיבים). בהצלחה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום דוקטור אני לא יושב הרבה אך יש לי יציאות עם לחיצה לפני כשנתיים היה מופיע לפעמים דמם קטן ונעלם לפני כחצי שנה החלו לי גירויים בפי הטבעת וגיליתי שיש לי לכלוך כאילו הפתח לא נסגר טוב (ואני מנקה טוב גם בשטיפה עם מים). לפני כחודש הדימום גבר ואיתו הכאבים, אני כאילו אכלתי סיכות, כל יציאה ואחריה אני סובל מתחושה לא נעימה שמתחילה בעקיצות צריבה , בהמשך כאב ושורף. ניסיתי לא ללחוץ, נקיון, מרחתי משחה (בטקורטן שפעם עזר) ללא הועיל, שמתי נייר לספוג את מעט הדם וזה שיפר אך לא פתר. הכאב בא בפתח ובפנים. אתמול בלילה קמתי להרגשה של גירוד ועיקצוץ בפי הטבעת ובתוכו. לא יודע מהיכן להתחיל, התחום לא נעים לשיחה ואני חושש שאקבל טיפול לא מתאים או לא מקצועי !??? האם לאחר טיפול ימשיכו ה"דליפות" צואה מפי הטבעת ??? תודה

י שלום, מתאורך נשמע שאתה סובל מאד, אך לצערי אין לי אפשרות לבצע "אבחנות וירטואליות" דרך האינטרנט. יתכן שאתה סובל מפיסורה, ואם אכן כך, זו בעיה הניתנת לטיפול. ההמלצה היחידה שאוכל לתת לך ללא בדיקה היא לנסות לרכך את יציאותיך בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן לקחת תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בבתי מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. פרט לכך הייתי ממליץ לך להתגבר על אי הנעימות ולגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אובחנתי ע"י רופא כבעל טחור חיצוני, והטיפול שניתן לי הוא קומפרסים של מגנזיום סולפט, כבר יום שלם שאני עושה כמעט כל שעתיים קומפרסים ואינני רואה תוצאות, אני בקושי מצליח לישון בלילה ואני צורך כדורים נגד כאבים בכל 3 שעות. האם ישנו טיפול מהיר לפתרון הבעיה כי זה ממש סיוט עבורי. כמוכן האם ייתכן שהקומפרסים אינם יעילים? או שאני עושה זאת באופן שגוי? (אני ממיס את מלח בכוס ושופך לתוך חבילה קטנה של נייר טואלט ומניח על פי הטבעת בישיבה). תודה.

רועי שלום, טחורי חיצוני עם קריש דם בתוכו יכול לגרום לסבל רב, אך חולף מעצמו עם ספיגת קריש הדם בטווח זמן של בערך שבועיים. אם "תופסים" את קריש הדם ביומיים הראשונים מתחילת ההתקף ניתן לפעמים להחיש את ההחלמה בניתוחון קטן, אך מאוחר יותר זה כבר לא עוזר, ויש להתאזר בהרבה סבלנות. טיפול שמרני יכול להקל ולהחיש את ההחלמה, וכולל ריכוך יציאות (מומלץ תוסף סיבים על בסיס פסיליום ושתיה מרובה), אמבטיות חמימות, מגנזיום כפי שפרטת, ומשחות מקומיות להקלה בכאב. אם אין הקלה ניכרת תוך מספר ימים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני עברתי ניתוח לכריתת המעי הגס לפני 18 שנה. באופן עקרוני עד כה הייתי בסדר. היו לי אפיזודות של התקפי פאוציטיס אך הצלחתי להתגבר עליהם בשילוב של ציפרוגיס ורפאסל. מזה חצי שנה מצבי הולך ומתדרדר. היה לי התקף אחד שהשתמשתי באניטביטיקה וכקסם השילשולים עברו. עם הפסקת האנטיביוטיקה למרות שהכאבים של הפאוציטיס נעלמו והשילשולים ירדו בכמות ובנוזליות, אני עדיין סובלת מריבוי יציאות (הייתי הולכת לשירותים בין 3-4 פעמים ביום, לילה לא הייתי קמה כלל). מה יכולה להיות הסיבה להתדרדרות במצבי? האם פרט לדלקת כרונית ישנם סיבוכים בפאוץ שאני לא מודעת אליהם? באופן כללי ההרגשה שלי טובה, אין לי חום, לא איבדתי תאבון לא ירדתי במשקל וכו' אבל כמות השילשולים ועקב כך גם השליטה שלי התדרדרו. תודה

שלום, בסך הכל התוצאה התפקודית של הפאוץ' שלך נשמעת טובה, אבל כמובן שכשיש שינוי בתפקוד לאחר שנים רבות צריך לחפש למה. למרות שיש סיבות שונות שיכולות לגרום לשינוי בתפקוד הפאוץ', השכיח ביותר הוא בכל זאת דרגה מסויימת של פאוצ'יטיס, ויתכן שכדאי לבצע בדיקה בה מסתכלים על הפאוץ' (פאוצ'וסקופיה) ואולי לקחת ממנו ביופסיה.

שלום, בסך הכל התוצאה התפקודית של הפאוץ' שלך נשמעת טובה, אבל כמובן שכשיש שינוי בתפקוד לאחר שנים רבות צריך לחפש למה. למרות שיש סיבות שונות שיכולות לגרום לשינוי בתפקוד הפאוץ', השכיח ביותר הוא בכל זאת דרגה מסויימת של פאוצ'יטיס, ויתכן שכדאי לבצע בדיקה בה מסתכלים על הפאוץ' (פאוצ'וסקופיה) ואולי לקחת ממנו ביופסיה.

לאחר בדיקת רקטוסקופיה נמצאו אצלי טחורים פנימיים מדרגה 3. הטיפול שהומלץ על ידי הכירורג הוא קשירת הטחורים בתהליך של 3 פגישות. ברצוני לדעת האם הטיפול הנ"ל מתאים לגילי (25) או שניתן לחכות עם זה?? האם יכולות להיות תופעות לוואי לאחר הטיפול (כאבים בישיבה או הליכה, אי נעימות וכו')??? אשמח לקבל כל התייחסות בהקדם...

ב שלום, קשירת טחורים יכולה להתאים בכל גיל, ומיועדת לטפל בסבל הנגרם המטחורים, אם יש סבל שכזה. אם אין כל סבל, אין הכרח לטפל. טחורים הם מעין "כריות" המכילות כלי דם קטנים מרובים, הנמצאים בתעלה האנאלית (פי הטבעת), ובאופן תקין משפרים את יכולת האטימה של פי הטבעת. לכל אחד מאתנו 3 קבוצות של טחורים – שניים בצד ימין ואחד משמאל. כאשר הטחורים מאבדים את המיקום התקין שלהם, בדרך כלל כתוצאה ממאמץ מתמשך ביציאה, הם יכולים לגרום לסבל המתבטא בדימום, כאבים ואי נוחות, והתבלטות של רקמות טחורים דרך פי הטבעת. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ (מטופלים רבים בוודאי עברו בדיקה זו קודם לכן במרפאה). כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. סיבוכים אפשריים כתוצאה מקשירת טחורים קשירת טחורים היא פעולה שגרתית המבוצעת בתדירות גבוהה על ידי רופאים המתמחים בתחום זה. הפעולה בטוחה למדי ושעור הסיבוכים בה נמוך. לעתים נדירות מופיעים בכל זאת סיבוכים, ויש להיות מודע להם. • כאב שכיח כי לאחר קשירת טחורים יש כאב קל ותחושת אי נחות למשך מספר ימים. במידת הצורך ניתן לקחת משככי כאבים פשוטים כגון אקמול ואופטלגין. לא מומלץ ליטול משככי כאבים המכילים אספרין או כאלה המעקבים את קרישת הדם, כגון נקסין, נורופן, אדויל, מוטרין וכדו'. אם מופיע כאב עז שלא מגיב לטיפול פשוט, יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. • דימום שכיח כי מספר ימים לאחר קשירת הטחורים, בעת שהאיזור הקשור נושר, יש דימום קל, לעיתים ללא קשר ליציאה. אם מופיע דימום מאסיבי, שגורם לתחושת חולשה, סחרחורת וכדו', יש לפנות לרופא המטפל או לחדר המיון. אם הנך נוטל תרופות המעכבות את קרישת הדם, כגון אספירין או קומדין, אנא הודע זאת לרופא המטפל טרם קשירת הטחורים. • זיהום זיהום באיזור פי הטבעת לאחר קשירת טחורים הוא נדיר ביותר. אולם אם מופיע חום מעל °38 מלווה בכאב עז ולעיתים קושי במתן שתן יש לפנות לחדר המיון בהקדם. לאחר קשירת הטחורים, חשוב להיות במעקב של הרופא המומחה בתחום זה, בכדי להעריך את יעילות הטיפול. אנו מאחלים לכם הצלחה בטיפול ובכל שאלה אנא אל תהססו לפנות לרופא המטפל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני עברתי שלוש ניתוחים של טחורים שהאחרון היה לפניי שנתיים וחצי בערך.אני בן 45וב4 שנים שלוש ניתוחים 2 באסותא לב המפרץ ואחד בבח בני ציון ואני אובד עצות עדיין הכאבים הם אותם כאבים מה ניתן עוד רכשתי בין הניתוח השני לשלישי משחה דרך האינטרנט (נונה .)גם לא עזר..מה עושיםםםםםם

טחורים

בס"ד ד"ר זמורה, כבר 5 ימים שיש לי שיעול בלתי פוסק ובחמישה ימים האלה יש לי עצירות יותר קשה מזו שיש לי בדרך כלל. האם יכול להיות ששיעול בלתי פוסק גורם להחרפה של עצירות? הכוונה, אולי בגלל השיעול השרירים בבטן תפוסים כ"כ ואולי גם המעי...? תודה תודה

אולי, רק אולי... במקרה את לוקחת תרופות נוגדות שיעול? כי אם כן, הן מכילות חומר מרגיע קודאין למשל, והוא מרגיע (מרפה התכווצות שרירית) את השיעול אבל... גם את פעילות המעי, ולכן העצירות. אולי...

הודיה שלום, שיעול כשלעצמו לא גורם לעצירות, אבל בפי שצויין נכון, ישנן תרופות נגד שיעול שיכולות להחמיר עצירות.

בס"ד אני לא לוקחת תרופות לשיעול, רק לצינון הכבד שהוא בעצם גורם לגירוי להשתעל וגם אופטלגין להורדת החום ואין בהם את החומר המדובר. בכל אופן, לא יודעת מה נסגר איתי, אבל תודה לכם מאוד.

עברתי ניתח STARR בעקבות רקטוצל שנוצר כנראה אחרי לידה. לפני הניתוח לא הצלחתי להתרוקן כלל. נכרתו 6 סמ' מהרקטום. מאז אין עצירות כלל (בהתחלה היו שלשולים). מספר יציאות מרובות ביום שהולך ויורד. א ב ל. אני מאוד סובלת מכאבים. לפעמים עד אובדן איכות חיים. לא רק קשור ליציאות. היציאות תמיד מרגישות כאילו לא התרוקנתי, אך לדעתי זה קשור לכאב.הכאבים ככ' חזקים (לא תמיד) שמקשים על שנת לילה. גם כאב בצד שמאל של הבטן שמרגיש כמו גזים. עברתי מספר בקורות אצל הרופא המנתח, ובקורת נוספת אצל פרופ' מוכר בתחום. שניהם אומרים שהניתוח מחלים מעט לאט, אך הכל תקין ואין כל פתולוגיה. קבלת זריקה קאודלית שהקלה מעט לזמן קצר. שמוש בפרוקטופואם מוריד מעט את ההפרשות שישנן עדיין, אך לא ממש משפר את הכאב .אני על סף יאוש (ואינני מפונקת...) ומפחדת שנידונתי לחיי כאב. לא מאמינה שתוכל לעזור לי מעל דפי האתר, אך אשמח לכל עצה או רעיון....

דנה שלום, אכן מעל דפי האינטרנט אוכל להיות לך בעיקר אוזן קשבת, ואין לי דרך לפתור בעיות כאלו באופן וירטואלי. אומר רק שנשמע שהאנשים שמטפלים בך מכירים את הנושא ואת אפשרויות הטיפול, וכי אני מקוה שהכאב אכן יחלוף בהדרגה.

שלום דוקטור עברתי ניתוח בשיטת המכלב לפני כ70 ימים.מאז מצבי הוטב בהרבה והתופעות של כאב דימום קל ביציאות וצניחת הטחורים חלפו.אולם עדיין יש מס תופעות שמטרידות אותי: 1.יש לי רטיבות באיזור פי הטבעת-בדומה לרטיבות שהיתה כשהטחורים צנחו בעבר(לפני הניתוח ולאחר שהטחורים הוכנסו פנימהלא היתה רטיבות).כשאני מנגב הריבות יש יש סימן חום{צואה?).במשך היום אני חייב ללכת עם פד תשגם הוא מתרטב ונרטב-האם הסיבה הינה ירידה בסגירת פי הטבעת?מה ניתן לעשות כדי לשפר המצב?בבקשה אל תשלח אותי שוב לרופא שכן היה לי די והותר). 2.יש לי יותר גזים מבעבר-לדעתי ללא קשר למזון שאני אוכל משום שאני אוכל כבעבר ורק בתןספת סיבים תזונתיים(ברנפלקס)שגם עליהם לפעמים אני מדלג למספר ימים.

יורם שלום, ראשית, ניתוח לטחורים, ולא משנה באיזו שיטה, אינו גורם ליצירה מוגברת של גזים. שנית, ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך נדיר מאד (אך קיים) של ניתוח טחורים כמעט מכל סוג, כולל זה המבוצע עם מכלב (PPH). אין לי דרך לאבחן דרך האינטרנט אם אתה סובל מבעיה זו או לא, וההחלטה אם לפנות לרופא על מנת לנסות לשפר את איכות חייך או לא לפנות היא שלך.

שלום, מזה 5 חודשים אני סובל מגירודים בפי הטבעת ולפעמים גם באיזור שהוא טיפה יותר למעלה לכיוון עצם הזנב, ומהרגשה של נפיחות בבטן התחתונה. מאז ניסיתי פעמיים ורמוקס (נגד תולעי מעיים) אך ללא הצלחה. ממה לדעתך אני סובל? תודה

יוסי שלום, קשה לומר קר על סמך התיאור הקצר הזה ממה אתה סובל, ומאחר שאתה מתאר גם גרד בעצם הזנב כדאי להבדק על מנת לוודא שאינך סובל מסינוס פילונידאלי, המופיע לרוב באיזור עצם הזנב. גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת מומלץ לפנות לרופא מומחה לתחום זה לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, לפני שנה סבלתי מ Perianal abscess, קיבלתי אנטיביוטיקה מרופא המשפחה שלי אולם ללא הועיל. מאז הופיע פתח עם הפרשות באזור פי הטבעת, לא קבועות, עם דימום מדי פעם. יש לי יציאות רגילות, ביקרתי אצל כירוג שאמר כי באזור פי הטבעת ישנו פתח בשעה 3 עם מסביב הסננה, ללא פלוקטואציה וללא הפרשות, ללא נמוש גושים בגובה של חלחולת. יש לציין כי אני בחודש 6 להריוני הראשון ואני חוששת מהלידה שתביא להחמרה במצב. נאמר לי ע"י הכירוג כי כעת לא ניתן לנתח בשל הריוני. יש לציין שהייתי רוצה להגיע לניתוח כמוצא אחרון בלבד!!! האם יש משהו שניתן כעת לעשות בהריון? האם הלידה עלולה להביא לסיבוכים? אודה לתשובה

אילנית שלום, המצב שאת מתארת מתאים לפיסטולה סביב פי הטבעת, ולא לפיסורה. טיפול העקרוני בפיסטולה הוא טיפול כירורגי, והסיכוי של טיפול שמרני לרפא פיסטולה נמוך מאד. אם הפיסטולה מנוקזת היטב, דהיינו לא נסגרת, מתנפחת ומתפוצצת לסרוגין, אז באמת מומלץ לדחות את הטיפול בה לאחר הלידה. לגבי הלידה- אם הפיסטולה הולכת לאיזור קדמית לפי הטבעת, כדאי להתייעץ עם הגיניקולוג אם כדאי או לא לתכנן ניתוח קיסרי, מחשש לפגיעה מקומית בעת הלידה. אם הפיסטולה הולכת הצידה (כמו שכתבת- שעה 3), הסיכוי שלידה תחמיר את המצב נמוך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

עודד, תושה על תשובתך הארוכה והמפורטת. לצערי אכן מדובר בפסיטולה אשר מתנפחת ומתפוצצת לסירוגין, והייתי רוצה להימנע מראש ממצב של ניתוח קיסרי מראש. לאיזה מומחה ניתן לפנות בעניין? האם לכל פרוקטולוג? הייתי כבר אצל כירוג. תודה שוב, אילנית.

שלום רב. לא סבלתי מכאבים וגם לא שמתי לב לדימום מיוחד. חשתי צריבה, גירוי והפרשה, וייתכן כי היו גם סימני דימום קל בעת מתן צואה. רופא שבדק אותי החליט כי איני סובל מפיסורה אך יש לי טחורים פנימיים, הוא המליץ על קשירות. ערכתי 3 מחזורי קשירות, הפסקה וכעת אני שוב עומד לפני סידרת קשירות. הרופא טוען כי פתרון יעיל הוא רק בניתוח. ואני שואל האם זה אכן כך. שוב אני חוזר כי לא סבלתי ואני לא סובל מכאבים כלשהם. בתודה אביהו

אביהו שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים ויכולים להציק ולגרום לסבל, ואם כך הם עושים, ניתן לטפל בהם באמצעים שונים, כולל ניתוח. אין כל אינדיקציה לטפל בטחורים שלא מפריעים כלל, ואם הם כן מפריעים, אתה הוא זה שצריך להחליט אם הם מפריעים לך מספיק כדי לעבור טיפול כזה או אחר. אם אתה רוצה בטיפול מסויים, כגון ניתוח, על מנת לשפר את איכות חייך, תפקידנו הוא לספק לך שירות זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה למה בעצם לא משתילים מעי גס? מתארת לי שזה לא שאלה שפשוט לתת תשובה ככה בפורום, אבל אם תוכל פחות או יותר להבהיר זאת, אשמח מאוד, תודה.

הודיה שלום, אין דבר כזה השתלת מעי גס, כי מעי גס הוא אינו איבר חיוני לעצם החיים, וניתן גם לחיות בלעדיו. השתלת איבר כמו מעי כרוכה בסיכון לא מבוטל לסיבוכים ולתמותה, וכדאי להשתיל איבר רק כאשר הסיכוי לשרוד בלעדיו נמוכים יותר מהסיכון בהשתלה עצמה.

לפני מספר ימים קיימתי מגע מיני עם בחורה "לא שמורה " והיא החדירה אצבע אל פי הטבעת שלי - מזה שנים שיש לי גרד אך מאז המקרה נהיה כל האזור מריח חריף מאוד וקיצוני - ריח של ריקבון - ריח שיש לפעמים לבחורה בנרתיק - והגרד היה יותר חזק כמו כן גם לאחר שטיפה נותר הריח מה דעתך דר - פטריה? מה הטיפול הנדרש? אני לא בארץ כך שאם תשתמש בשמות של תרופות בינלאומיות אודה לך מאוד תודה רבה

מטרת פורום זה היא לספק מידע, ואין לי דרך אחראית לבצע אבחנה ולתת טיפול דרך האינטרנט. אנא גש לרופא (מקומי אם צריך) לבדיקה ולטיפול.

שלום רב, שמי שרון . אני סובלת מזה כ 5 שנים מפיסורה קשה. הייתי אצל כרוגי והוא הציע לי לעשות ניתוח מה שאני לא רוצה כי אני יודעת שבין כה וכה זה יחזור לי בלידות . קראתי באנטרנט על פורמולת נונא -הטיפול הטבעי ע"י צמחי מרפא... מה דעתך?? האם זה יכול להצליח?

שרון שלום פורמולת נונא לא נכללת בטיפול הרפואי הקונבנציונאלי לפיסורה, ואין לי כל מידע על כך שיעילותה או בטיחותה נבדקה בכלים מדעיים כמקובל ברפואה הקונבנציומאלית מול טיפולים אחרים או אפילו מול טיפול דמה (אבל זה נכון גם לגבי חלק גדול מהמשחות השונות הנמכרות בבתי מרקחת לטיפול בטחורים למשל). אגב- אם תשמרי על הרגלי חיים נכונים, אין כל סיבה שפיסורות יחזרו אחרי לידות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, רציתי לדעת איזה נרות לטחורים פנימיים וחיצוניים אפשר להשתמש בהריון תודה

ג שלום רוב הנרות שמשמשים להקלה בסבל הנגרם מטחורים לא נבדקו על נשים בהריון, למרות שתאורטית החומרים שהבם כמעט ואינם נספגים ולא צריכה להיות להם השפעה על ההריון. בכל מקרה, החשוב ביותר הוא להקפיד בזמן ההריון ולאחר הלידה על תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום רב, אני עומד לפני גיוס. והפרופיל שנקבע לי הוא 97. אני סובל מפיסורה מזה כשנה, אולם לא הצהרתי על כך בשאלון הרפואי. טופלתי תרופתית אולם הכאבים לא חלפו ואני לא מעוניין לעבור ניתוח. אני די חושש מהטירונות בתנאי השטח, משום שיש לי מספר פעמים ביום יציאות ואני חייב תנאים עם הגיינה. השאלה שלי היא האם הפרופיל הרפואי שלי יכול לרדת בגלל הבעייה הרפואית שלי? האם מגייסים חיילים ליחידות קרביות עם בעייה כמו שלי? תודה אביב

אביב שלום, איני יודע אם מורידים פרופיל על פיסורה, אבל לדעתי אם תטפל בה נכון (בין אם הטיפול שמרני או בטיפול ניתוחי) ותיתן לה להחלים, אין כל מניעה לשרת בכל יחידה קרבית שהיא. לעומת זאת, אם תסתיר את הבעיה ותתעלם ממנה, אין ספק ששינוי הרגלי התזונה וההתפנות הכרוכים בתחילת שירות צבאי יכולים להחמיר את מצב הפיסורה ולגרום לך סבל רב. בכל מקרה, מומלץ בשירות הצבאי להקפיד על ריכוך יציאות בתזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לך דוקטור, מפליא אותי שגם אתה וגם הפרופסור שמטפל בי מדברים על פיסורה כתוצאה מעצירות, אני לא סובל ולא סבלתי אף פעם מעצירות, להיפך היציאות שלי סדירות ביותר. לאחר כל ארוחה יש לי פעילות מעיים (כ-3 פעמים ביום) של צואה רכה. שינוי הרגלי התזונה והתרופות רק יגרמו לי ליציאות מרובות יותר. האם ישנה גם תופעה של פיסורה כתוצאה מעודף פעילות של המעי? האם הטיפול בפיסורה מסוג זה שונה? אודה לך אם תענה לי בהקדם. תודה אביב

ד"ר זמורה שלום, לפני 9 חוד' עברתי ניתוח כריתת מעי גס בעקבות כוליטיס ויצירת פאוץ' ואיליוסטומי. בעקבות מהלך זיהומי מאוד מסובך עברתי עוד מלא ניתוחי ניקוז אגן (כ-10 ניתוחים) וסופסופ הוציאו לי השבוע את הנקזים. כנראה שעוד חודש-חודשיים אני אעבור הדמייה של הפאוץ' ויסגרו את הסטומה. אני מאוד מפחדת שבגלל שתעבור כמעט שנה מיצירת הפאוץ להפעלתו שהוא לא יעבוד או שיהיו בעיות בהשקה ואני לא רוצה להשאר עם הסטומה. מה הסיכוי לניתוח להצליח אחרי כ"כ הרבה זמן? האם יש עוד מנותחים שנתקלו באותה הבעיה? במידה והניתוח יכשל מה הסיכוי לעשות פאוץ' חדש והאם ניתן לעבור ניתוח כזה בארץ? תודה רבה, רותי

רותי שלום, הזמן אינו פקטור שמקטין את סיכויי הפאוץ' לתפקד, וניתן לחבר מעי גס או שהיה מנותק גם שנים רבות, והוא יחזור לתפקוד. סיבוכים זיהומיים כמו שעברת יכולים לקרות לאחר ניתוחי פאוץ', וקורים בכ 5-10% מהמנותחים, כך שבוודאי שיש עוד מנותחים שנתקלו באותה בעיה, כפי שגם כל כירורג שזה תחום עיסוקו ומנוסה בניתוחים אלו כבר נתקל בבעיות אלו בעבר. סביר שגם צוות המנתחים שלך מיומן ומכיר סיבוכים אלו ואת הטיפול בהם. סיבוכים זיהומיים כפי שעברת אכן מגדילים את הסיכוי לבעיות בהשקה, אך לא בהכרח שאכן יופיעו דוקא אצלך בעיות כגון אלו. בואי נהיה בגישה אופטימית, ונקווה שההדמיה תהיה תקינה ושלאחר סגירת הסטומה הכל יתפקד כיאות. אם צריך, ניתן לבצע ניתוחים בנסיון להציל את הפאוץ', ובמקרים שיש צורך, ניתן גם ליצור פאוץ' חדש, וכן-למרות שמדובר בניתוחים לא קלים, ניתן לעשות ניתוחים כאלו גם בארץ.

שניתן לנסותה לטיפול בתולעים ?

לא. תרופות לתולעים ניתנות עם מרשם, וכדאי לפנות לרופא/ת המשפחה בנושא זה.

כבר כמה חודשים אך מזה כחודש אני סובל מגירודים בפי הטבעת, ב - 95 אחוז מהמקרים מופיע בלילה. בלילה זה מגיע לפחות פעם אחת, לעיתים פעמיים, הגירודים כבר מגיעים למצב שאני מגרד שלא מעל תחתון או בגד (סליחה על הישירות) ממש בדפנות פי הטבעת וחזק. אז כשאני כבר לא יכול יותר אני לוקח מגבון מנקה, זה שורף מאוד ואחר כך נרגע ואני יכול שוב לישון. אשמח מאוד לקבל אבחון מסוים על סמך מה שכתבתי ומהן דרכי הטיפול האפשריות. תודה

ליאור שלום, גרד בפי הטבעת אינו תופעה נדירה, ובהמשך הודעה זו תמצא מידע בנושא זה. אציין רק שגרד שמופיע בעיקר בלילה מחשיד לתולעים במעי הגס, ולעיתים קשה מאד להוכיח שאכן יש תולעים כאלו, וכדאי לשקול עם רופא/ת המשפחה מתן טיפול קצר (2 מנות) של תרופה נגד תולעים "על עיוור". מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום לפני כחודש עברתי בדיקהשל כל המעי הכל נמצא תקין,נלקחו ביופסיות מהמעי יורד והסיגמא להלן התוצאות: רירית קולון עם תסנין מונונוקליארי קל בלמינה פרופריה עם מוקדים לימפוצטים,אין לימפוציטים באפיטל הציפוי,ואין שינוי בבלוטות אני מבקשת להסביר לי בבקשה האם עלי להיות מודאגת ממשהו אודה על תשובתך

יפית שלום, אין הרבה משמעות לתשובה זו מבלי לדעת בדיוק מה חיפשו ומדוע בוצעה הבדיקה. לכן מונלץ להתייעץ בכל זאת עם הרופא שהפנה לבדיקה.

בס"ד שלום, אם מישהו יודע איפה אני יכולה למצוא אנשים שעברו כריתת מעי כדי לקבל מידע על איך החיים נראים אחרי ניתוח שכזה? תודה, הודיה

שלום לך הודיה. עברתי כריתת מעי דק + סטומה זמנית. אם תרצי לדבר. כתבי מייל ואכתוב לך.

בס"ד שלום א., ראשית תודה רבה על תגובתך. המייל שלי [email protected] האמת שלא פרטתי כ"כ. אובחנה אצלי בעיה בשם קולוניק אינרשיה (ז"א שהמעי הגס עובד מאוד לאט עד בכלל לא) והרופאים אמרו לי שהטיפול המקובל בבעיה זו הוא תת כריתה של המעי הגס (כורתים 80%). אני די מבוהלת מהרעיון, אבל בכל אופן הרופאים מאוד נזהרים, במיוחד בשל העובדה שאני עדיין צעירה (בת 34) ולא ממהרים לעשות את הצעד הזה. כרגע מנסים כל מיני טיפולים ע"י משלשלים שבינתיים לא עוזרים בכלל. אני לא יודעת, אבל זה בטח לא אותו הדבר כריתה של מעי גס וכריתה של מעי דק?

כבר 3 ימים אני מתנסה בכאבים עזים בבית החזה, כל אימת שאני אוכל. גם דברים קטנים מאד, אפילו תרופות. הלכתי לביה"ח והם שללו לחלוטין ארוע קרדיולוגי. היום גם הקאתי כל מה שהכנסתי לפה. התחושה היא שהאוכל לא מצליח לעבור את הסרעפת - משהו חוסם אותו - ונוצר שם לחץ (מכאיב מאד). ובנוסף - חום גבוה, דם ביציאה, שתן כהה מאד. מה עושים?

פונים שוב לחדר מיון.