פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

יש לי כבר כ 3 שנים הרגשה של פצע באזור פי הטבעת. נבדקתי ע"י רופאים אך לא נראה פצע או הרגישו בבדיקה ידנית משהו לא כשורה. מדי פעם אני נתקף בגירוד עז. לעיתים יש כתמי דם על הניר בניגוב אחרי השרותים. קיבלתי נרות מחשש לקרע בפי הטבעת אך ללא הועיל. מהן הדרכים הנוספות לבדוק?

ג שלום, אם לא בצעת בדיקת אנוסקופיה, שהיא בדיקה של איזור פי הטבעת עם מכשיר המסתכל על איזור זה, מומלץ לבצע בדיקה זו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, ולרוב לאחר בדיקה זו ניתן יהיה לומר אם יש או אין פצע בפי הטבעת.

לקנות מהסופר-פארם: "משחה לאדמומיות ותפרחת חיתולים" של "פרופשיונל" לייף . לי זה עזר

דוקטור שלום, אני בת 31 לפני כחודש נמצא אצלי חידק הליקובקטור וטופלתי באנטיביוטיקה( הגבתי רע לטיפול) ועוד לא עשיתי תבחין נוסף(אעשה בקרוב) כבר שנים שאני סובלת מטחורים דרגה 2 וכאבי בטן (הובחנתי בעבר כסובלת ממעי רגיז) בשנה האחרונה היו לי כמה מקרים של דם בצואה והשבוע ב4 ימים האחרונים אני סובלת מכאילו קלקול קיבה המתאפיין בהרגשה רעה בבטן, קיבה רכה (בצבע כהה או בהיר מדי)וכמובן מדם על הנייר בניגוב כבר בשלוש מקרים, בזמן היציאה עם הדם אני מרגישה חולשה כללית ובשוקיים וכף הרגל בעיקר בצד ימין, הייתי אצל פרוקטולוג באופן פרטי פעמיים והוא חושב שהדימום הוא מהטחורים (עשה לי בדיקה בצינור קטן) ולא ממליץ לי ללכת לעשות קולונספיה מפאת גילי "הצעיר" ובגלל שאין רקע משפחתי , אם אתעקש על הבדיקה הוא יפנה אותי לעשות אותה(זה לא בדיוק שבא לעשות) אני סובלת ולא יודעת מה עלי לעשות , מה יש לי ??? אשמח לתשובה מהירה ככול הניתן תודה מראש

שלום, בזמנו היה לי פיסורה ומישהי בפורום המליצה לי על משחה ששמה דומה לניפדיפין משהו כזה. זה עזר ועכשיו לאימי יש טחורים והיא צריכה את זה. מה שם אותה תרופה(איבדתי את השפורפרת) ורופא משפחה לא יודע הוא חייב שם מדוייק . מישהו יודע????

ניפדיפין זה השם המדוייק, ומדובר בתרופת מרשם הזקוקה למרשם רופא. ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורות ולא לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום ד"ר, אני מבקש את עזרתך,אצלי החלק התחתון של המעי הגס,החלחולת כואבת ויש לי רצון עז למתן צואה אף כשאין צואה באיזור אחרי חוקן.נבדקתי ע"י צינור למעי בקולונוסקופיה סיגמוסקופיה אצל הגסטרולוג ואני מקבל ספזמומן שלדעתי לא עוזר הרבה ונאמר לי רק שיש טחורים פנימיים ושזו לא הבעיה,מה לעשות. גם בעת הכנסת הצינור בבדיקה יש לי כאבים ורצון להיתרוקן והמקום נראה בסדר.וגם כשאני עושה חוקן לא קל להחזיק את המים בפנים ולשלוט על הסוגרים. שאלה נוספת,מה יש מאחורי הקולון שאולי מודלק ורגיש ? יש קשר למערכת השתן ? מה אפשר לבדוק ? בגלל זה כנראה יש לי שילשולים כל הזמן והצואה לא מתגבשת כי היא תמיד יוצאת החוצה ואין עצירה וואין לי מנוחה. נא עזרתך אני ממש מסכן ולא מתפקד בכלל,נכה,יתר הבדיקות טובות תמיד,אני מעל 50ולאבי היה סרטן המעי הגס ונפטר בגיל 90 הרבה שנים אחרי הניתוח מסרטן בכבד לפני שהספיקו לטפל בו. ,תודה . .

דודו שלום, בעייתך נשמעת מורכבת מכדי שניתן יהיה לתת לה יעוץ רציני באינטרנט. מציע כי תיגש להבדק אצל גסטרואנטרולוג מומחה לתנועתיות מערכת העיכול / רצפת האגן.

שלום כדי לקבל הפניה לקולונוסקופיה אני צריכה הפניה מגסטרו. האם גסטרו ייתן לי הפניה כאשר מדובר בביקורת לבירור חזרת קונדילומה שממנה סבלתי בעבר? תודה

אתי שלום, אני לא כל כך מבין מדוע עליך לבצע קולונוסקופיה, שכן קונדילומות הן בעיה של פי הטבעת ולא של המעי הגס, ולכן לרוב מספיקה אנוסקופיה, שהיא בדיקה של פי הטבעת. בדיקה זו מבוצעת על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים.

אתמול הייתה הפעם השניה שאני מגלה שיוצא דם מפי הטבעת לא בסמיכות ולא עם צואה אלא מספר שעות אחרי. אמא שלי נפטרה לסרטן המעי הגס. עד כמה העניין דחוף ומה נכון לעשות?

שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. דמם אנאלי במישהו עם הסטוריה משפחתית של סרטן המעי מחייב בירור של המעי הגס על ידי קולונוסקופיה קצרה או מלאה (תלוי בגורמי סיכון אחרים כגון גיל). אם זו תהיה תקינה, , והדמם ימשיך להציק, ניתן וכדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

שלום, בבדיקת המעי הגס נלקחו 4 פירורי רקמה,התשובה כדלהלן: Colonic mucosa No significant abnormalities שאלתי עד לפגישתי עם הרופא האם הבדיקה תקינה.

תקין לחלוטין שיהיה בריאות

שלום ד"ר זמורה בבקשה רציתי לברר בעזרתך האם בקופות החולים ניתן לעשות בדיקת קולפוסקופיה אצל פרוקטולוג / כירורג אני עוברת מידי 4 חודשים בדיקה לבירור חזרת קונדילומות באסה"ר. הייתי מעדיפה לעשות זאת בקופת חולים על מנת לא להפסיד יום עבודה בהמתנה למרפאת חוץ. האם ניתן ? ואם כן אשמח עם תוכל לעזור לי בהמלצה על רופא עם רגישות וסבלנות (כמוך) כי זה חשוב לי. (בעקבות טראומה בפגישה עם רופא מאוד לא סימפטי) תודה רבה מראש ושבוע נפלא אופל

התכוונתי לקולונוסקופיה ואני מקופ"ח כללית באזור ראשל"צ שוב תודה אופל

אופל שלום, איני יודע מדוע עליך לבצע קולונוסקופיה, שכן קונדילומות הן בעיה של פי הטבעת ולא של המעי הגס, ולכן לרוב מספיקה אנוסקופיה, שהיא בדיקה של פי הטבעת. בדיקה זו מבוצעת על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, ואני מניח שיש כאלה גם בקופת חולים באיזור ראשון, אך מאחר שאני עצמי אינני עובד בקופת החולים אני לא כ"כ מכיר את האנשים שם.

שלום דוקטור שלום דוקטור אמי עברה לפני כשבועיים ניתוח במעי הגס להוצאת גידול סרטני, ההחלמה בסה"כ טובה אבל לפני 3 ימים החלו הפרשות בעלות ריח רע מאזור הניתוח, אין לה חום והרופא בקופת חולים נתן לה אנטיביוטיקה וכן האחות שם שמה לה פד עם משחה אנטיביוטית, האם צריך לחזור לבית החולים? או שהטיפול שהיא מקבלת מספיק? אמרו לנו שבמידה ויהיה לה חום לחזור לבית החולים, לא דיברו איתנו על הפרשות, האם יש הפרשות אחרי ניתוח כזה? תוך כמה זמן זה בד"כ עובר? תודה רבה נורית

נורית שלום, המלצתי היא בכל זאת לפנות לכירורג המטפל (או למחלקה הכירורגית המטפלת) לבדיקה.

שלום כיצד אוכל לדעת האם אני סובל מטחורים או מפיסורה כואב לי ביציאות, אבל אני גם יכולה להרגיש בליטה בפי הטבעת תודה ויום טוב

יעלי שלום, תוכלי לדעת בקלות רבה. גשי לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, וסביר שהוא יוכל להגיד לך מה יש לך, וגם להגיד לך מה כדאי לעשות כדי לטפל בזה. שבוע טוב.

האם טחורים זה מצב כרוני? כרגע יש לי טחור, שהייתי בטוחה שהוא נעלם, כיוון שהשתמשתי במרשם רופא, אבל, במהלך השימוש בתרופה, הטחור הפך להיות כואב פתאום ומורגש הרבה יותר. האם לעולם לא אוכל להיפטר מזה, וכמו שקראתי באתר, אפשר לקשור/לחסום אחד, עד שיגיע אחר. האם הטחורים ירחפו מעל ראשי לעד? בתודה מראש

מיקי שלום, טחורים הם בעיה של איכות חיים ופעמים רבות בטיפול נכון הם מגיעים למצב שבם לא מפריעים ולא פוגעים באיכות החיים, ולא "מרחפים מעל הראש לעד". יחד עם זאת, לעיתים השיפור אינו מספק, ואז אם את רוצה לנסות לשפר את איכות חייך תוכלי לבחור באחת מהפעולות שמיועדות לטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני בן 29 וכבר יותר מחצי שנה אני סובל מדימום לסירוגים ביציאות.לעיתים יש דם רב ולעיתים אין בכלל.אני נכנס לשירותים בערך פעמיים-3 בשבוע ואין לי כאבים ביציאות ולא שורף לי.נגשתי לפרוקטולוג ולאחר בדיקה עם מכשיר הוא לא הרגיש טחורים והוא החליט לשלוח אותי לקולונסקופיה קצרה.האם זה יכול להיות טחורים למרות שהוא לא מצא בבדיקה ראשונה,אם כן האם הטיפול הוא תרופתי או ניתוח? מאוד מודאג,תודה רבה.

מני שלום, רוב הסיכויים שהדימום שממנו אתה סובל נובע בכל זאת מפי הטבעת עצמו, כגון מטחורים קטנים שלא זוההו בבדיקה, אבל בנושאים כאלה "רוב הסיכויים" זה לא מספיק טוב, ולכן ישנה הצדקה מלאה לשלוח אותך לקולונוסקופיה קצרה. לגבי הטיפול בטחורים- הוא תלוי בעיקר במידת הסבל שלך מהם. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, מהי הפעולה המתבצעת ב"ניתוח סיטון" ?

אלון שלום, ניתוח סיטון הוא ניתוח לטיפול בפיסטולה סביב פי הטבעת. ישנם 2 סוגים עקריים של ניתוחים הנקראים "סיטון". הראשון הוא ניתוח סיטון לניקוז, בו מעבירים דרך תעלת הפיסטולה חוט, וקושרים אותו באופן רופף מחוץ לפי הטבעת. מטרתו העיקרית של חוט סיטון כזה היא לנקז היטב את תעלת הפיסטולה, כך שכל תוכן מוגלתי שהוא שנוצר בתעלת הפיסטולה יתנקז מיידית החוצה ולא ישאר ברקמה. לעיתים, למשל בחולי קרוהן עם פיסטולות, החוט מהווה דרך טיפול לטווח ארוך, אך ברוב המקרים של פיסטולות שאינן קשורות בקרוהן מדובר בטיפול ראשוני בכדי להכין את הקרקע לניתוחים אחרים לתיקון הפיסטולה. הסוג השני הוא ניתוח להכנסת סיטון חותך, בו בפיסטולות במכילות כמות רבה של שרירי סוגרים סביב פי הטבעת משחילים חוט לתוך התעלה, וקושרים אותו בחזקה על רקמת השריר. החוט ההדוק חותך את השריר בהדרגה, וכל מספר ימים יש להדק את הקשר שוב, עד שרוב השריר נחתך. עלי לציין שמדובר באחת השיטות הפחות נפוצות כיום לתיקון פיסטולות המכילות כמות רבה של שריר סוגרים, מאחר שהיא כרוכה באי נוחות מסויימת למטופל, ויש בה בכל זאת שיעור מסויים של סיכון לפגיעה בתפקוד הסוגרים. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום - אני סובלת מפיסטולה פריאנלית, מזה 3 שנים , עברתי מספר ניתוחים לפתיחת האבצס. הרופא שמטפל בי החליט לבסוף לעשות ניתוח סיטון , זאת לאחר 2 צילומיtrus .בשל תדירות ההתנפחויות של המקום (מלווה בכאבים , חום וכ..) עוד לפני הניתוח אמר שאינו רואה את הפתח הפנימי בצילומים ובכ"ז המליץ לבצע את הניתוח . השבוע עברתי את הניתוח ואכן לא מצא פתח פנימי למרות "חיטוט" רציני שעשה במהלך הניתוח .מה אתה ממליץ לעשות בשלב זה? תודה , עירית

שלום - אני סובלת מפיסטולה פריאנלית, מזה 3 שנים , עברתי מספר ניתוחים לפתיחת האבצס. הרופא שמטפל בי החליט לבסוף לעשות ניתוח סיטון , זאת לאחר 2 צילומיtrus .בשל תדירות ההתנפחויות של המקום (מלווה בכאבים , חום וכ..) עוד לפני הניתוח אמר שאינו רואה את הפתח הפנימי בצילומים ובכ"ז המליץ לבצע את הניתוח . השבוע עברתי את הניתוח ואכן לא מצא פתח פנימי למרות "חיטוט" רציני שעשה במהלך הניתוח .מה אתה ממליץ לעשות בשלב זה? תודה , עירית

אני סובל או סבלתי מטחורים. 3 פנימיים. לפני 3 חודשים עשו לי זריקה (קשירה) וחשבתי שהכל טוב. אמש היה לי משהו מאוד מוזר. כל הערב רציתי ללכת לשירותים לצואה הייתי מת ללכת אבל מן עצירות שכזו- הרגשה לא טובה עדיין לא ישבתי באסלה. התקלחתי ובמקלחת הרגשתי את הנפיחות של פי התבעת. כאילו טחור. הלכתי לישון באין ברירה עם "העצירות הזו" בבוקר קמתי- שום עצירות בנאדם חדש. ב 9 היה לי צואה הכל פסדר. מה זה? זה קשור לטחורים? התפתח טחור חדש? העצירות הזו היתה כל ערב אמש ובבוקר נעלם. איך זה? האם הגוף עושה "איתחול מחדש" בלילה. אנא תשובה , אם צריך אבקש בדיקה מקיפה יותר. ואלי בא לו עוד טחור אגב הפרוקטולוג אמר לי לא לשתות יין- בננה- חריף ואורז לבן- אני כבר לא יודע מה זה, הורדתי את כל זה מהתפריט שלי. מאיר

מאיר שלום, טחורים אינם גורמים לעצירות או לקושי בהתרוקנות, אלא להיפך, הם תוצאה של קושי כזה. אם זה מקרה חד פעמי, לא הייתי מתרגש. אם יהיו אירועים חוזרים של עצירות או קשיי התרוקנות מומלץ לפנות לבדיקה. לא ידוע לי שיש להמנע ממאכלים אילו כחלק מטיפול בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לא לגעת ביין אדום- אורז לבן- חריף ובננה - לא הבנתי למה? האם ייתכן שגרעינים שחורים גורמים לעצירות? האם ייתכן שלאחר הקשירה שהוא ביצע בי- יתכנו עוד טחורים פנימיים כאלה שיופיעו פתאום? לגבי השאלה הקודמת- כל הלילה רציתי ללכת לשירותים.- לא הלכתי אבל היתה הרגשה ממש כבדה של הטלת צואה- רק בבוקר קמתי כמו חדש ועדיין לא הלכתי לשירותים. אז איך זה יכול לקרות. עבר מעצמו? באותו ערב במקלחת הרגשתי נפיחות בפי הטבעת

שלום רב, לפני כארבעה חודשים עברתי ניתוח לכריתת טחורים פנימיים. לפני כחודשים הרגשתי כאבים וידימום במן היציאות. בביקור אצל הפרוקטולוג אמר שיש סדק והמליץ על משחת נפדפין ולהשתמש לקסטיב לריכוך הצואה. 1. כמה זמן לדעתך אני אמור לסבול, והאם אצטרך לעבור עוד ניתוח? 2. האם אתה ממליץ להשתמש בזריקת הבוטוקס? 3. יש הטוענים שמשחת טראומיל מאוד עוזרת, האם כדאי לנשות? תודה מראש

שלום, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ולכן תפקידנו להסביר לך אילו טיפולים ניתן לתת מה יעילותם ומה סיכוניהם, ותפקידך להחליט באיזה טיפול אתה מעוניין, או במילותיך "כמה זמן אתה אמור לסבול" והאם "תצטרך" לעבור טיפול בבוטוקס או עוד ניתוח. כעקרון אם אין כל שיפור בטיפול שמרני בתוך כשבועיים, הסיכוי שטיפול זה יהיה בעל תועלת רבה אינו גדול, וכדאי לשקול "לשדרג" את הטיפול. לגבי טיפול שמרני, אנו לרוב מעדיפים מרככי יציאות כגון תוסף סיבים על בסיס פסיליום או פגלקס (ושתיה מרובה), ולא משלשלים כגון לקסטיב. לגבי משחת טראומיל, מדובר במשחה הומאופטית המשמשת לשימושים שונים ללא התוויה רפואית, ולנו ברפואה הקונבנציונאלית אין נסיון בשימוש בה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום. לבעלי נמצאו שני טחורים פנימיים. בטחור הפנימי יותר נקשרו לו גומיות (שדרך אגב נפלו לאחר כ - 8 שעות החוצה), כאשר המטרה הייתה לראות אולי זה ירים קצת את הטחור הנמוך יותר. בכל מקרה עברו כבר חודשיים ובעלי טוען שמאז יש לו כאבים בתחת (סליחה על הבוטות) לאחר כל יציאה. כלומר שהוא מרגיש שהמצב החמיר כי פעם רק לאחר מאמץ פיזי גדול היה לו כאב ודימום. מה יכול להיות שקרה שהחמיר את הכאב? עליי לציין שבעלי לא מוכן לחזור לרופא מאחר ויש לו טראומה מהכאב שחווה לאחר הקשירה. תודה

גילה שלום, קשירת טחורים כשלעצמה יכולה יגרום לכאב / אי נוחיות מסויימים למספר ימים, אולם לא לחדשיים. ישנן מספר סיבות שיכולות לגרום לכאבים כפי שאת מתארת, כגון פיסורה, בעיה בהרפיית רצפת האגן, טחורים עם קריש דם, ועוד. קשה לי כמובן לתת יעוץ אחראי כלשהו ללא בדיקה, ולכן אם בעלך מעוניין לשפר את איכות חייו אוכל רק להמליץ על בדיקת של רופא מומחה לתחום זה.

להלן שאלה ששאלתי בפורום גסטרואנטרולוגיה: בשנה האחרונה קרה מס' פעמים, שבזמן היציאות, יצא החוצה חלק של המעי. הצלחתי להכניס אותו באופן "ידני". זה היה מאוד מפחיד ומלחיץ. איך מטפלים? מה עושים? ---------- הרופא בפורום המליץ על בדיקה אצל כירורג פרוקטולוג. האם תוכל להוסיף? האם מצב כזה מחייב התערבות ניתוחית? (כירורג) איך מגיעים לפרוקטולוג (לא ראיתי התמחות כזאת בקופ"ח - ראיתי רופא גסטרו)

הילה שלום, התלונות שאת מתארת מעידים על צניחת רקמה דרך פי הטבעת. לעיתים צניחה כזאת יכולה לבטא צניחת טחורים בלבד (ואז זה בד"כ צונח רק לכסנטימטר-שניים), ולעיתים מדובר בצניחה אמיתים של הרקטום. אם מדובר בצניחת טחורים, זו בעיקר בעיה של איכות חיים, וכדאי לטפל בזה רק אם זה מפריע לך. אם מדובר בצניחה אמיתית של הרקטום, זהו מצב שלא כדאי להזניח, שכן הוא יכול להחמיר עם הזמן ואף לפגוע בתפקוד שאר רצפת האגן. הטיפול העקרוני בצניחת רקטום הוא טיפול ניתוחי, אולם ישנם מספר סוגי ניתוחים לבעיה זו, וישד להתאים את הניתוח הנכון למטופלת הנכונה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. ישנן מרפאות פרוקטולוגיות במסגרת מרבית קופות החולים, במרבית בתי החולים בישראל, ובמגזר הפרטי. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

שלום, אני מבקשת לדעת איך בדיוק נעשית בדיקת מדידת הלחצים בצניחת רקטום.האם זה יכול להיות מסוכן לחיות עם הצניחה? מדובר בנערה בת 20 ,מה מומולץ לעשות? מה דעתכם על טיפולים אלטרנטיביים?

הסטוריה של אבצס:ניתוח לפני כ10 שנים.במשך 7 שנים הפרשה דמית-מוגלתית כל מספר חדשים.טיפול קצר במשחה אנטיביוטית והתופעה נעלמת עד להופעה הבאה.לפני שנתיים בדיקת פרוקטולוג מאבחנת פיסטולה בקרבת פי הטבעת.מומלץ ניתוח בשלבים. לא נקטתי בשום צעד.חששותי מפני פגיעה בשרירי הסוגר. המצב כיום ,לאחר שנה של פעילות בחדר כושר(ואיני רואה הסבר אחר)האיזור יבש.עושה רושם שסגור.אין כאבים אין נפיחויות שהולכות ובאות מדי פעם. ואני רוצה לדעת:מה קרה כאן?!האם קורה שפיסטולה מתיבשת?נסגרת ,ללא טיפול?!רק בשל פעילות גופנית?! מאד מאד מודאג!כי יתכן ,אולי,שכל ההתנקזויות הן פנימה?או שהפיסטולה נסגרה משני צדדיה?! לפי זה אדע איזה צעד לנקוט ולא להיות שאנן.תודה!

דני שלום, נדיר שפיסטולה של פי הטבעת מחלימה לחלוטין מאליה, ולא ידוע לנו ברפואה שלפעילות גופנית ספורטיבית יש סגולות של ריפוי פיסטולה. יחד עם זאת, איני רואה כל סיבה להיות מאד מאד מודאג. אם כרגע אינך סובל כלל מהפיסטולה, פשוט תהנה מהחיים ותמשיך לעסוק בספורט. אם בשלב זה או אחר של חייך הפיסטולה תגרום שוב לסבל, זה יהיה הזמן הנכון לפנות למומחה בתחום זה (כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) לבדיקה ולטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אודה לך באם תוכל להפנות אותי למומחה/ים ו/או מחלקה מתאימה ומנוסה לביצוע כריתת מעי גס מאיזור שמעל לסיגמויד כולל קטע ימני ורחבי בשיטת לפרוסקופיה. האם יש נסיון מספיק בארץ בלפרוסקופיה למעי גס. בברכה, גיל

גיל שלום, ישנם בארץ מספר כירורגים ומספר מחלקות בעלי נסיון רב בכריתות מעי גס בשיטה לפרוסקופית, כולל המחלקה בה אני עובד (ובצניעות, גם אני עצמי עוסק בניתוחים אלו). יש לציין שכריתה מהסוג שאתה מציין, שנקראת subtotal colectomy, מאתגרת בניתוח לפרוסקופי יותר מכריתת מקטע מעי אחד, ואכן מצריכה נסיון רב ושיקול קליני טוב בכדי לבחור את גישת הניתוח הנכונה ביותר עבורך. לצורך כך חשוב לדעת מהי הסיבה לניתוח, שכן מאפייני ממחלה משפיעים פעמים רבות על מהלך הניתוח ומורכבותו. פורום זה אינו נוהג להמליץ על מנתחים ספציפיים. בהצלחה.

אני בת 38, למשפחתי היסטוריה של סרטן המעי הגס ואני עוברת קולונסוקופיה באופן קבוע, האחרונה נעשתה לפני כשנתיים והייתה תקינה. לאחרונה התגלה כי צמחו פוליפים, התגלו בשל בעיית טחורים והומלץ על ניתוח טחורים והסרת הפוליפים. שאלתי - מה הסיכוי לפוליפ ממאיר? שאלה שניה - התחלתי להשתמש בהתקן תוך רחמי מירנה לפני כחצי שנה, האם ישנו קשר בין ההתקן לפוליפים שהופיעו ולעובדה שההתקן מכיל הורמונים? תודה...

ליאת שלום, איני יודע באיזה סוג של פוליפים מדובר (פוליפים בפי הטבעת?), אולם הסיכוי שתוך שנתיים התפתחו פוליפים שהם כבר ממאירים נמוך. אין קשר בין אלו להורמונים שבהתקן תוך רחמי, והתקן כזה אינו גורם סיכון ידיע להתפתחות סרטן המעי הגס.

אני יש לי טחורים, היה לי דימום וקיבלתי הפניה ל-פרקטולוג. הוא קשר לי את הטחורים לפני כ-4 ימים, ורצה להפנות אותי לניתוח פוליפים חיצאוניים בפי הטבעת. מאז הקשירה יש לי כאבים חזקים, ודחפים ליציאה. אני לא יודעת אם זה מהקשירה או מהפוליפים? כמה זמן יעבור עד שיפסיקו הכאבים ואם אני חייבת לעבור ניתוח להסרת הפוליפים? בתודה לאה

דוקטור שלום, אני בן 45, מזה כמה שנים חוזרת לי מדי פעם תופעה של דימום קל מפי הטבעת לאחר פעולת המעיים (טיפות דם על נייר הטואלט). רופא המשפחה הצביע בזמנו על אפשרות של טחורים ונתן לי משחה ונרות, בהם כמעט לא השתמשתי מכיוון שהתופעה היתה חוזרת לכמה שבועות ונעלמת ולא מלווה בכאבים כלל. בחודשים האחרונים חלה עלייה בתכיפות הדימום בעת הניגוב, ובנוסף כמעט בכל יציאה קיימת הפרשה רירית או נוזלית מפי הטבעת למשך כרבע שעה עד חצי שעה לאחר פעולת המעיים - דבר שכמובן מפריע מאוד. יש לציין שהיציאות שלי די סדירות ובד"כ לא קשות ואני משתדל לאכול מאוזן. אלך כמובן להיבדק אצל רופא מומחה, אבל לפני כן הייתי שמח לקבל אינפורמציה על המקור האפשרי של ההפרשות האלה, מדוע הן מופיעות ומה הקשר שלהן לטחורים וכמובן איך אפשר להיפטר מהן. לחליפין האם הן עלולות להצביע על דבר אחר לגמרי? תודה מראש, דוד

דוד שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. בגיל 45 אין ספק שדמם הולך ומתגבר מחייב בירור של המעי הגס על ידי קולונוסקופיה קצרה או מלאה (תלוי בגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית). אם זו תהיה תקינה, , כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת כגון טחורים.

אני 10 ימים אחרי ניתוח פיסורה שבהם לא הרגשתי כאבים פתאום היום התחלתי להרגיש דקירות והרגשה קצת מוזרה האם הניתוח לא הצליח?

מיכל שלום, אנא העזרי בהרבה סבלנות והקפידי על ריכוך יציאות. החלמה מהירה.

מיכל שלום, אני מקווה שמאז המצב השתפר אצלך. אני נמצאת כשלושה וחצי שבועות אחרי ניתוח פיסורה (ניתוח שני, אחרי כל לידה ניתוח), רציתי לשאול אותך אם את ממשיכה להשתמש במשלשלים כלשהם כי אני ממשיכה עם משלשל בשם אגיולקס וכשניסיתי להפחית מהכמותצ שאני שותה, התחלתי להרגיש שוב את הפיסורה. מאחלת הצלחה בהתמודדות עם המכה הזו בע"ה

לפני כ ארבע שנים הופיע לראשונה פיסטולה מוגלטית לאחר כחודש נעלם הפיסטולה לאחר שהמוגלה השתחררה מעצמה וכשנה לאחר מכן הופיע פיסטולה נוספת באיזור אחר של פי הטבעת עם כמות גדולה של מוגלה ניגשתי לכירוג והוא ניקז וניקה את האיזור הנפיחות והמוגלה כמעט ונעלמו נשאר רק פצע קטן .היום לאחר שנתיים מהמקרא האחרון לפני כשבועיים הייתי בים המלח לאחר שיצאתי מהים התנפחה לי מתחת לפצע האחרון ולאחר מ'ס ימים הנפיחות ירדה. האם יש קשר בין התופאות ושזה דבר שכיח וגם אם יש קשר למעי הגס לאבחנתך המקצועית. תודה מראש אבי

אבי שלום, תאורך מעלה חשד שאתה סובל מפיסטולה של איזור פי הטבעת שאף פעם לא טופלה מעבר לניקוז אבצסים ("כיבוי שריפות") ולכן מופיעה שוב ושוב. רוב הפיסטולות הפריאנאליות לא קשורות לבעיות במעי הגס, אולן מיעוטן יכולות להיות קשורות למחלה דלקתית של המעי הנקראת קרוהן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

לפני 10 ימים עברתי ניתוח פיסורה ואמרו לי לקחת שמן פרפין ואביולק סך הכל 60 מ"ג ביום במשך 3 שבועות, השאלה מה יהיה אחרי 3שבועות אני פוחדת שתהיה לי עצירות ואז הפיסורה תחזור מה לעשות?

מיכל שלום, אכן שאלה מצויינת, ומומלץ מאד להקפיד על ריכוך יציאות לטווח ארוך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה (לפחות 2 ליטר ליום). ניתן ומומלץ להשתמש בתוספי סיבים על בסיס פסיליום לשימוש יומיומי, ומאחר שתוספים אלו הם תוספי מזון טבעוניים, ניתן לרכוש אותם בבתי מרקחת ללא מרשם. החלמה מהירה.

האם ניתוח הפיסורה ממולץ? כמה ימי החלמה? האם הפיסורה יכולה לחזור אחרי הניתוח?

בס"ד ד"ר זמורה, במכון גאסטרו בתה"ש לוקחים 3 קפסולות של מרקרים - קפסולה ראשונה ב- 31.12, שניה ב- 1.1 ושלישית ב- 2.1 - צילום ראשון ב- 3.1 וצילום שני ב- 6.1, בינתיים הספקתי לראות את הצילום במחשב וספרתי את המרקרים (בכל קפסולה יש הרי 20) והצלחתי לספור בצילום השני 55 מרקרים - המעי שלי חי??? מקווה שזה נותן לך אפשרות לתת תגובה על כך. לעולם לא אוכל להודות מספיק הודיה

הודיה שלום, ממצאי הצילום שאת מתארת מחשידים מאד לבעיה הנקראת קולוניק אינרשיה, מצב בו מסיבה שאנו עדיין לא כל כך מבינים המעי מאבד (כנראה לתמיד) את יכולתו להתכווץ היטב ולדחוף את תוכן היציאה קדימה. מצב זה מתאפיין ביציאות לא תכופות (בהגדרה היציאות ללא משלשלים צריכות להיות בממוצע פחות תכופות מיציאה כל 3 ימים) ותחושת נפיחות בטנית. במטופלות רבות בעיה זו מלווה גם בקושי בהתרוקנות עקב בעיה בהרפיית רצפת האגן. למען הזהירות יש לציין שאין באפשרותי לתת אבחנה חד משמעית על סמך תאורך בלבד, ויש לחכות לפענוח רשמי של הבדיקה. הטיפול המקובל ביותר בבעיה זו הוא ניתוח לכריתה של חלק (ניכר) של המעי הגס, ובמרבית המטופלות ישנו שיפור ניכר בעצירות לאחר הניתוח. אם יש במקביל בעיה בהרפיית רצפת האגן, יש לטפל גם בה (לרוב בביופידבק).

שלום,לאחרונה מצאו אצל בני חשש לדופליקיישן ציסט-הבנו שיש כנראה צורך בניתוח לפתיחת המעי או מששהו כזה,עוד לא היה לנו תור אצל הרופאה להסבר מפורט יותר,אם אפשר לקבל קצת הסבר בבקשה,תודה רבה מראש!

ענבל שלום, אין בשאלתך מספיק מידע בכדי לענות תשובה אחראית, וישנם סוגים שונים של דופליקיישן ציסט הדורשים טיפולים שונים. אנא פרטי את תוצאות הבדיקות שהביאו לאבחנה, או התאזרי בסבלנות עד הפגישה עם הרופאה.

שלום רב, אשמח לדעת מהן הסטיסיקטת לגבי הצלחתם של הטיפולים לסגירת פיסטולות באמצעות Collagen Plug והאם קופות החולים מממנות את החומר הנ"ל ? תודה, מאיר רוני

מאיר שלום, הפרסומים העקריים בספרות הרפואית באים מקבוצה של כירורגים באטלנטה, ארה"ב, שהיתה מעורבת בפיתוח הפלג, ומצאה ששיעור ההצלחה שלהם עמד על כ 80-85%. להערכתי ולהערכת רבים מחברי, ככל שהשימוש בפלג יהפוך יותר נפוץ, ימצא ששיעור ההצלחה האמיתי מעט נמוך יותר. חשוב לציין שמדובר בפעולה יחסית פשוטה, עם שיעור סיבוכים נמוך מאד. למיטב ידיעתי קופות החולים אינן ממנות את הפלג, אך מנסיוני חברות ביטוח פרטיות כך מימנו אותו למבוטחיהן. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, אמנם מחר בבוקר אני הולכת לרופא, אבל בכל זאת אשמח לקבל חוות דעתך על פענוח הצילומים: ב- 3.1.08 (צילום ראשון) - עדיין מספר רב של מרקרים במעי הגס, עם פיזור לאורך כל המעי הגס, למעט הרקטום. הרוב בקולון היורד. אין מרקרים בסיגמה או ברקטום. אוויר ותוכן בפיזור תקין במעיים עד הרקטום. אין רואים הסתיידויות חשודות באיזור דרכי השתן. ממצאי לוואי: תפרים ניתוחיים עדינים מושלכת על האגן הקטן במיקום אמצעי. המלצות: המשך מעקב רנטגני. סיכום: התקדמות קלה של המרקרים - עד סיגמה. אני מקווה שהפענוח בלבד, למרות שאתה לא רואה את הצילומים עצמם, מאפשר לך לתת חוות דעת. תודה, תודה, ושוב תודה

הודיה שלום, אין לי אפשרות להעריך את התשובה מבלי לדעת מתי נטלת את המרקרים.

האם איזור ההשקה ידוע כאיזור רגיש יותר לגידולים ? האם קיימות שיטות ניתוחיות שונות ל"חיבור" ? תודה

ברוך שלום, אכן איזור ההשקה הוא מקום בו יש שיעור גבוה יותר של חזרת גידול, ולמרות שיש שיטות השקה שונות אין הבדל משמעותי בשיעור החזרות בהשקה בין השיטות השונות. חשוב להקפיד שהכריתה תבוצע עם שוליים מספיק רחוקים מהגידול (מינימום 5 ס"מ), אך אין חשובות מבחינת שיעורי חזרת הגידול לסוג החיבור.

שלום, אני בת 26, עקב אנמיה נטלתי כדורי ברזל בעקבותם הופיעה אצלי עצירות שגרמה לכאבים חדים בעת יציאה בלבד. הפסקתי את השימוש בכדורים, אך כבר מזה חודשיים שהכאבים לא עוברים ואף מחמירים ובשבוע האחרון שמתי לב כי ישנה כמות די גדולה של דם לאחר יציאה. האם אוכל לנסות לטפל בבעיה ללא בדיקה אצל רופא בשלב הזה (משחה או כדורים)? אם לא, למי עליי לפנות? לרופא המשפחה? תודה

נועה שלום, תלונותיך מחשידות לפיסורה אנאלית, אך ללא בדיקה לא ניתן להגיע לאבחנה אמינה. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות ללא בדיקה הוא להקפיד על ריכוך יציאות כפי שיפורט למטה. טיפולים מעבר לכך דורשים בדיקה ואבחנה מדוייקת יותר. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

קים בשוק מוצר בשם פרסטו ג'ל שמטפל בכל דרגות הטחורים וגם בפיסורה כדאי לנסות מכיוון שהתוצאה היא מדהימה

ראה אותי היום פרוקטולוג מאד מפורסם שהמליץ לי כנסיון נגד כאבי ,הזרקת בוטוקס לשריר בפי הטבעת. האם ישנה תופעת לוואי שזה יכול לפגוע לי בשליטה על הסוגרים? הוא עצמו אינו עוסק בפעולה של ההזרקה והפנה אותי לרופא אחר על מנת שהוא יחליט. מה דעתך ד"ר זמורה. אגב יש לך איזה קשר למו"ל זמורה? בתודה,יואל

הגיל שלי הוא 65 ודי הרבה זמן יש לי כאבים בפי הטבעת שמקרינים לנרתיק . כמו כן סובלת מעצירות כרונית . העצירות מזה שנים. בתודה אשמח לקבל את חוות דעתך

שלום יש לי חשד לקרוהן אני מטופל ומקפיד על הוראות הרופא בדרך כלל המצב נשאר אותו הדבר , כאב באותו המידה אחרי יציאה רגילה או שילשול אחרי שאני מנקה את הכול והכול נקי אחרי כמה זמן יש תחושה של גרד ואחרי שאני הולך ובודק את זה אני רואה שנשאר צואה על נייר טאולט האם יש סיבה לכך כמו כן בעבר הייתה לי בעיה שתן אקוינה סנדרום ווקצת קשה להשתין שוב אבל נראה לי שזה בסדר , ברקטום הכול היה בסדר האם המצב הזה בסדר מי מה הוא נובע ? תודה רבה נ.ב. התעייצתי בפורום של מעיים והם אמרו לי להבידק עלידי פרוקטולוג כמו כן יש לי כאבים ברקטום וגם דם על נייר נבדקתי עלידי כירורג ונמצא שאין לי טחורים אולי חשד לפיסורה דם זב בגלל יציאות ובגלל ניר דם אז שורה תחתונה האם בעיית צואה זו בעייה יש מה לעשות איתה ואם כן האם פרוקטולוגיה זו הכתובת הנכונה ? ועוד שאלה קטנה אם אפשר לענות עליה בגדול .. זה משהו שאני לא מבין אם בוצע לי CT ומצאו שיש לי מקטע של 8 ס"מ שבו יש היצרות ושינוי ברוחב ובהאיליום בהנחה ששם יש את בעייה למה הרפואה פשוט לא קוטעת את חלק הזה יש עוד מספיק מעיים וזה לא שיש פתרון אחר לרפואה

י שלום, בעית שליטה בפי הטבעת הגורמת לדלף של צואה היא בעיה הפוגעת באיכות החיים, ויכולה להיות אולי קשורה לקאודה אקוינה ממנה סבלת, או עקב דלקת באיזור פי הטבעת על רקע מחלת קרוהן. לעיתים ניתן לשפר את איכות החיים בטיפול נכון, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי . פרוקטולוג לבדיקה וליעוץ בנושא זה. לצערי אין באפשרותי לבצע אבחנות ולתת טיפול פרטני רק על סמך תיאור הבעיה באינטרנט. לגבי מחלת הקרוהן, מחלה זו היא מחלת מעי דלקתית שאיננו יודעים מה גורם לה. במחלת קרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלת זאת, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין. מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. בעיקרון, אם הקטע החולה הוא קצר, ניתן לכרות אותו על מנת להגיע למצב של רגיעה של המחלה, אך יש לשים לב שגם ניתוח לא מרפא את מחלת קרוהן, אלא מביא לרגיעה בסבל הנוכחי.

תודה רבה אני מאוד מודה לך

כמה זמן אחרי ניתוח פיסורה אפשר לקיים יחסי מין והאם אין סכנה שהפיסורה תיפתח שוב מחכה לתשובה מהירה תודה

מיכל שלום, יחסי מין לא אנאליים ניתן לקיים ברגע שאת מרגישה נוח בכך, וסביר שמדובר בטווח זמן של כשבוע שבועיים. יחסי מין אנאליים כדאי לדחות למספר שבועות עד שאת חשה שהפיסורה החלימה לחלוטין.

שלום ד"ר עודד זמורה, אני בן 55 ובמשך תקופה ארוכה חשתי בתופעות של דימומים וכאבים ותמיד חשבתי שמדובר בטחורים, לאחר שניגשתי לבדיקות של C.T ובדיקות נוספות הובחן אצלי גידול לא קטן( חשוב לציין שעדיין לא קיבלתי תוצאות של ביופסיה)לאחר בדיקת הC.T הומלצץ לעבור ניתוח דחוף להסרה ללא קשר לתוצאות הביופסיה. שאלתי היא אשמח מאד אם תוכל להמליץ על מנתח טוב שמתמחה בדבר אני גר בצפון הארץ אבל פתוח להצעות לרופאים מכל הארץ. כולל פגישה עימך...

למודאג שלום רב, צר לי לשמוע על גילוי הגידול. אבל אל יאוש, כעת צריך לשנס מתניים ולהתמודד, שכן בחלק גדול מגידולים אלו, גם אם הם ממאירים, ניתן להרפא. ישנם מספר מנתחים מעולים בתחום זה, ואני רוצה להאמין שאני נמנה עליהם. אם תרצה לפגוש אותי, תוכל להקליק על תמונתי בכדי לקבל את המידע על דרכי ההתקשרות. הרבה הצלחה.

לאחר ניתוח טחורים: תוך כמה זמן יהיה המנותח מסוגל לשבת? האם את הדרך לביתו לאחר הניתוח יוכל לעשות בישיבה, או באמצעי תחבורה המאפשר שכיבה? תודה מראש.

נחמיה שלום, ישנם סוגי ניתוחים שונים לטיפול בטחורים, והההתאוששות של כל סוג ניתוח כזה שונה, אך ככלל ניתן לומר שברוב המקרים ניתן לשבת ולסוע הביתה בישיבה (מבלי לנהוג) באותו היום או מקסימום למחרת. בהצלחה.

אני מטופלת מספר חדשים בגלל פיסורה (נפידיפין, מרככי יציאה וכו). בבדיקה האחרונה, לאחר שחלה החמרה בכאב שלוותה בדימום, הפרוקטולוג אבחן hypertrophyc pappilitis-dentate line מה המשמעות של זה? האם זה משהו שיעבור מעצמו או מצריך ניתוח.

אין לניפרטרופיק פפיליטיס משמעות ומה שחשוב זה מידת הסבל שלך מהפיסורה, שתקבע אם אתה זקוק לטיפול נוסף או לא. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מדובר על אשה כבת 79 שעברה 2 ניתוחים להסרת גידול המעי הגס. עתה יש סימנים לגידול חוזר בהשקה (כמו המקרה השני) יש טיפול מיוחד לגידולים שחוזרים בהשקה ? נודה לתשובתך - אנו מאוד דואגים.

ברוך שלום, אם הגידול חזר באיזור ההשקה בלבד ואין עדות למחלה גרורתית, מומלץ לכרות כירורגית את ההשקה עם הגידול.

שלום רב, אמא שלי עברה ניתוח לפני שנה והשאלה שלי קשורה לmarker.הנתונים הם כאלו: 14.06.2007 cea 4.80/ ca19-9 64.09 18.07.2007 cea 4.96/ ca19-9 75.98 04.09.2007 cea 4.65/ ca19-9 64.37 11.10.2007 cea 3.25/ ca19-9 64.80 07.11.2007 cea 3.24/ ca19-9 54.44 13.11.2007 cea 2.67/ ca19-9 46.03 28.12.2007 cea 2.70/ ca19-9 63.01 לפי מה שאנחנו מבינים ה cea בסדר, הנתון השני אבל, יורד, עולה. מה יכול להיות הגורם לשינויים האלו? פעם למעלה, פעם למטה? האם זה קשור לאזהרה על גידול נוסף, לתזונה, למתח, למאמץ גופני? מה ניתן לעשות כדי לשפר אותו? ושאלה נוספת: מה הם "מודדים" בדיוק? תודה

יוהנה שלום, אם אמך עברה ניתוח להסרת סרטן המעי הגס, ואם לפני הניתוח רמת ה CEA היתה גבוהה מהתקין וכעת היא תקינה, אז זה סימן טוב. בחולים להם רמת ה CEA היתה גבוהה טרם הניתוח וירדה לנורמה, ה CEA הוא מדד רגיש וטוב. ה CA 19-9 פחות רגיש בגידולים אלו, והוא יציב. אם בדיקת CT (אפילו טרם הניתוח) לא הראתה גידולים באיברים אחרים, נראה לי שהסיכוי שתוצאה זו מבטאת גידול נוסף קטן.

שלום רב, לסבתי מצאו והסירו טובולר אדנומה מהמעי הגס. מזה כשנה אין לה תאבון ומזונות רבים עושים ועשו לה בחילה, האם יכול להיות קשר, ואם לא מה יכול להביא לחוזר התאבון הזה?

ענבל שלום, טובולר אדנומה לא גורמת לחוסר תאבון, ומומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לפנימאי לבירור כדי לחפש סיבות אחרות לחוסר התאבון

שלום ד"ר זמורה, יש לי 2 שאלות ברשותך: 1. יש לי קרוהן. לאחרונה (כחודשיים בערך) אני חשה בכאבים בעיקר בערב, אבל לא רק, שמתחילים מפי הטבעת כלפי מעלה, ומקרינים לי לכל הבטן ולמפשעה. הכאבים הם חדים יחסית ובסוג של "פולסים". כמו כן, לאחרונה גם ההתרוקנות היא לא מלאה. לפעמים יש עצירות, ולפעמים התרוקנות חלקית על פני היום כ3 עד 4 פעמים בערך, ולפעמים שלשול פתאומי וחזק, ואז שקט קצת. הבטן רוחשת ו"מדברת" זה גם לאחרונה. כמו כן, יש תחושת גירוי קל באיזור פי הטבעת והווגינה. בעבר היו לי ציסטות בשחלה שבאו והלכו ללא התערבות כלשהיא. בנוסף בערך כחצי שנה, אני מרבה יותר ממקודם להקיא, ויש כאבים בקיבה. אובחנתי בעבר עם רפלוקס. טופלתי כבר 3 פעמים נגד החיידק ה. פילורי. רק בפעם ה-3 זה עזר. (אני לוקחת כרגע פנטסה ואומפרדקס) אני תוהה מה לעשות, ואם בכלל להתייחס לענין. אני ממש מתביישת גם לעבור בדיקה... מה עלי לעשות? האם זה קשור לגסטרו, פרוקטולוג, או לרפואת נשים?? 2. הרבלייף - לאחרונה שמעתי רבות על יעילות בטיפול בקרוהן ע"י הרבלייף. חולי קרוהן קשים שנכנסו לרמיסיה ארוכת שנים. מה ידוע לך על כך, ומה דעתך על זה? תודה:)

שכחתי לציין, שכאשר יש כאב מפי הטבעת, לוחץ כזה, יש תחושה של רצון ללכת להתרוקן, אך ללא הועיל. עד שלפתע , כאמור, יכול להיות שלשול לזמן קצר

אור שלום, הסימפטומים שאת מתארת בהחלט יכולים להיות קשורים למחלתך, אך אין באפשרותי לבצע אבחנות פרטניות על סמך תיאור באינטרנט בלבד. את כבר בוודאי יודעת הטיפול נכון במחלת קרוהן יכול לשפר את איכות החיים, ולכן כדאי כן להבדק, על ידי הגסטרואנטרולוג המטפל או כירורג קולורקטאלי / פרוטולוג. לגבי הרבלייף- לא ידוע לי על מידע רפואי מדעי על השפעת הרבלייף על קרוהן במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית.

שלום רב ד"ר זמורה מהם הסיכונים בניתוח טחורים? האם כתוצאה מהניתוח יכול להיות מצב של אי שליטה ביציאות? בתודה מראש ושבוע טוב.

בת שלום, כאשר ניתוח טחורים מבוצע על ידי כירורג מיומן בתחום זה, סיבוך של אבדן שליטה הוא מאד מאד נדיר, ואפילו סיבוך של ירידה קלה ביכולת השליטה אינו שכיח. ישנם טיפולים ניתוחיים שונים לטחורים, ולכל טיפול הסיכונים והסיכוכים האופיניים לו, למרות שיש לציין שלכל השיטות האלה יש שיעור סיבוכים נמוך. מומלץ להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בעניין זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, סבתא שלי בת 84 היא חולת סוכרת. היא סובלת מזה שנים רבות מעצירות כרונית ושום דבר לא עזר לה אז היא התחילה להשתמש בשנים האחרונות בלעקסדין כל יום,עד עכשיו זה היה בסדר אבל עכשיו גם זה לא עוזר. היא ניסתה בשבוע וחצי האחרון נרות גליצרין,לבולוק(לקטלוז),תה יונגנברון וכלום לא עוזר. במה אפשר להחליף את הלעקסדין? תודה רבה מראש!

לנכדה המודאגת שלום, עצירות באנשים מבוגרים החולים בסכרת ונמצאים על טיפול במשלשלים יכולה להיות בעיה קשה לטיפול, ולעיתים יש צורך לתת טיפולים חד פעמיים במשלשלים מאד חזקים כגון סופודקס. כמו כן, יש לוודא שסבתך ביצעה בשנים האחרונות בדיקת קולונוסקופיה (או בדיקה דומה), על מנת לוודא שאין חסימה מכאנית של המעי. כדאי להתייעץ עם רופא/ת המשפחה בנדון.

יש לי פיסורה המוגדרת "שטחית". התפרצה פעמיים וטופלה באופן שמרני (נפידיפין...). לא מומלץ על ניתוח, שכן היא נסגרת לאחר התפרצות. הבעיה היא שיש תמיד החמרה לאחר קיום יחסי מין (רגילים לא אנאליים). אני מקפידה גם ללא הנפידיפין על כל מה שצריך (תזונה, ריכוך יציאות...). יש לי תחושה שכבר בשלב פישוק הרגליים אני "נקרעת". מה לעשות, האם יש משחה שניתן למרוח להגמשת כל האזור. זה מביך ופוגע בשגרת החיים... תודה מראש.

אולי שלום, האינדיקציה לטיפול כירורגי בפיסורה נקבעת לפי מידת הסבל שלך, ולא לפי כמה עמוקה או שיטחית היא הפיסורה, ואם היא מונעת ממך לקיים חיי מין סדירים, זה נשמע לי פגיעה ניכרת באיכות החיים. נשמע לפי תאורך שאת מקבלת טיפול שמרני הולם, ואם טיפול שמרני בפיסורה לא עוזר, ניתן לשקול טיפול כירורגי בהזרקת בוטוקס או בניתוח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, מזה שנה שיש לי פיסורה כרונית, ולאחרונה עברתי טיפול בבוטוקס. כתוצאה מהטיפול, אני מרגישה שאין יותר התכווצות של השריר (ספזם), אך חוששת שהפצע לא יצליח להרפא בכל זאת, היות והוא פתוח כבר כמעט שנה. במהלך הבוטוקס לא עשו לי שום גירוד של הפצע. האם יש סיכוי שהפצע ירפא על אף שהוא נמצא אצלי כבר כשנה? כפי שציינתי, אין יותר התכווצות (ספזם) בפי הטבעת. האם יכול להיות שעל אף שהספזם עבר הפצע לעולם לא יסגר ללא פעולה כירורגית (גירוד או חידוש הפיסורה)? תודה.

שירן שלום, במהלך הזרקת בוטוקס לא מגרדים את הפיסורה, וגם בניתוח לרוב אנו לא נוגעים בפיסורה עצמה, אלא רק חותכים את השריר המכווץ שסביב פי הטבעת, פעולה שמאפשרת לפיסורה להחלים. בשני המקרים יש סיכוי שהפצע יחלים, ובכל מקרה, מה שקובע זה אם את עדיין סובלת או לא, ולא איך הפצע נראה או לא נראה בבדיקה.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, מה ההבדל בין רקטוצלה לבין פרולפס? או שזה אותו דבר? תודה, הודיה

רקטוצלה מציין התבלטות של הדופן הקדתית של הרקטום לתוך הנרתיק (בעיקר בזמן מאמץ ליציאה) ופרולפס הוא התקפלות של כל דופן הרקטום לתוך עצמו (כמו צורת טלסקופ), ויכול גם להתבטא רק בעת מאמץ. שניהם יכולים להיות חלק מאותה הבעיה, אך אינם זהים.

היום בערב גיליתי שיוצא לי מעט דם בצואה. אציין כי הדם לא זולג, ואני לא רואה סימנים בתחתונים. לא כואב לי ביציאה, ואני ממש לא מבין במה מדובר. יכול להיות שבגלל שביומיים האחרונים אכלתי ארוחות ערב בלבד, או שאני סתם אופטימי? כדאי לפנות במהרה לרופא? ( אני חייל ויקח לי בין 30 ל45 יום לראות רופא ), ולאיזה רופא יש לפנות? תודה רבה

למודאג שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא. בגיל צעיר בו רוב החיילים, הסיכוי לגידול לדוגמא במעי הגס נמוך מאד, והרבה יותר שכיח דמם מפי הטבעת עצמו. מומלץ לרכך את היציאות עם כלכלה עשירה בסיבים (פירות, ירקות וכד') ושתיה מרובה, ואם התופעה נמשכת- לפנות לרופא (עדיף כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג) לבדיקה. מהיכרותי את המערכת הצבאית, לא נראה לי סביר שאתה לא יכול להגיע אפילו לרופא היחידה או לקצין העיר במשך יותר מחודש.

שלום רב, ברצוני לדעת מהם הסימנים להימצאות החידק? היכן בודקים את הימצאות החידק? האם צריך ללכת לגסטרואנטרלוג האם מעי רגיש זה מעי רגיז? והאם מעי רגיש או רגיז הוא בפוטנצייה להתפתחות של סרטן במעי הגס? סליחה על השאלות הרבות ותודה על ההתיחסות

אורנית שלום, חיידק הליקובקטר יכול לגרום לאי נוחות באיזור הבטן העליונה המרכזית, תחושת מעין צרבת, וכד'. בכדי לבדוק המצאות חיידק זה יש לפנות לגסטרואנטרולוג, ואם אין סיבה אחרת לבצע גסטרוסקופיה, ניתן לבדוק את המצאות החיידק בבדיקה פשוטה שנקראת בדיקת נשיפה. סביר שמעי רגיז ורגיש מתייחסים לאותו הדבר, ושניהם אינם מגבירים את הסיכון להווצרות סרטן המעי הגס.

ד"ר שלום! כבר חודשים רבים שאני סובלת מגירוי חזק באזור שמסביב לפי הטבעת המגיע עד לאזור שמסביב לאיבר המין. למרות שלעיתים אני סובלת מטחורים, טיפול לפי הוראת הרופא לא הפסיק את הגרד. ואני מרגישה שאי קשר בין הטחורים והגרד. נשללה גם אפשרות של פטרייה. עברתי בדיקות לתולעים תרבית צואה ושתיהן שליליות כרגע אני עדיין בבירורים גניקולוגיים. מה עוד אפשר לבדוק? האם זו יכולה להיות תגובה אלרגית? אודה לך על עזרתך

שלום, ישנן סיבות רבות שיכולות לגרום לגרד באיזור פי הטבעת, וביניהן תגובה אלרגית, בעיקר אם את משתמשת במשהו חדש, כגון אבקת כביסה חדשה, תחתונית שונה מהרגיל, וכד,'. בדיקות לתולעים יכולות פעמים רבות להיות שליליות למרות שכן יש תולעים, ויתכן ששווה לנסות טיפול חד פעמי נגדן. אם כל זה לא עוזר, כדאי לפנות לבדיקה אצל כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג מומחה לתחום זה. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

בס"ד ד"ר זמורה שלום, קשה לי לחכות לעוד שבועיים, אם תוכל לומר לי בבקשה מה התוצאות של הבדיקה אומרות: מנוחה - רצפת האגן בגובה 2+. זוית אנורקטלית של 70 מעלות. כיווץ - רצפת האגן נותרת בגובה של 2+. זוית אנורקטלית של 90 מעלות. התרוקנות - רצפת האגן בעמדה ניטרלית (גובה 0). זוית אנורקטלית של 120 מעלות. התרוקנות מלאה אך ללא הרפיה של השריר הפובורקטלי אשר משאיר סימן של כיווץ בגובה הדופן האחורית של הרקטום. למרות האמור לעיל ההתרוקנות טובה. (6 חודשים אחרי ניתוח STARR)

תודה

השריר הפובורקטאלי הוא אחד משרירי רצפת האגן החשובים ובתהליך ההתרוקנות התקין עליו לעבור הרפיה. בבדיקה אצלך השריר הזה לא עובר הרפיה טובה, למרות שאינו מפריע לחומר הניגוד להתרוקן. אם את סובלת מבעיות התרוקנות, יתכן שכדאי לטפל בבעית הרפיה זו (לרוב הטיפול הראשוני הוא בביופידבק)

רציתי לדעת האם במצב של פיסורה או טחורים ניתן לבצע בדיקת קולונוסקופיה

בדיקת קולונוסקופיה מבוצעת בטשטוש ולכן ניתן לבצעה גם עם טחורים ופיסורה. ההכנה לבדיקה יכולה להחמיר את הטחורים או הפיסורה באופן זמני.

בבדיקת גסטרוסקופיה שביצעתי היה רשום בתשובה יש רושם להתרוקנות אטית של הקיבה שרידי מזון מעוכל ושט תקין מהלך-screw like רציתי לדעת מה הכוונה בכך?

דנה שלום, ממצאים אלו יכולים להצביע לעיתים על הפרעה בתנועתיות מערכת העיכול, אולם לא ניתן לומר מה משמעותם מבלי לדעת בדיוק ממה את סובלת ומדוע נשלחת לבדיקה. מומלץ לפנות אם התשובה לרופא שהפנה אותך לבדיקה זו.