פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

בוקר טוב! תקופה של שנה לקחתי פגלקס שהיה טוב עבורי, אבל רציתי לדעת אם יש תחליף אחר שעושה את אותה עבודה? אני רוצה לציין שאני לוקחת כף פגלקס בערב ובבוקר שותה זרעי פשתן שהיו מושרים במהלך הלילה וזה עובד , האם אפשר לגוון ולקבל אותו אפקט? אולי אפשר לוותר על הפגלקס? תודה על התשובה אורלי

אורלי שלום, בעקרון אין מניעה לקחת פגלקס לזמן ארוך, למרות שאינו תכשיר טבעוני, אך ניתן לנסות לעבור לתוסף מזון טבעוני של סיבים על בסיס פסיליום (הנמכר בבתי מרקחת ללא מרשם) שאמור לעשות את אותה העבודה. חשוב לשמור על שתיה מרובה.

שלום אני בן 60,מזה שבוע יציאותי מלווות בדם טרי כאשר חלק ממנו מעורב בצואה וחלק נוסף כנוזל לדעתי כמות של 20 סמ"ק. פניתי לכירורג שביצע בדיקה באמצעות האצבע,לא ניתן היה לקבוע עם מדובר בטחורים, הטיפול שהומלץ היה נרות לטיפול בטחורים בתדירות של 2 ביממה. בנוסף אני מבחין כי הצואה יוצאת מפי הטבעת בלחץ גדול שגורם לצואה להתפזר על פני האסלה,תופעה זו מדאיגה אותי כי ניתן להבין כי קיימת היצרות של המעי הגורמת לעלית הלחץ. אשמח לקבל את תשובתך עד לבירור האאסטרולוגי. תודה מראש דני

דני שלום, בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. בגיל 60 אין ספק שדמם ושינויים בהרגלי היציאות מחייבים בירור של המעי הגס על ידי קולונוסקופיה. אם זו תהיה תקינה, , כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לאתר מקור דמם אפשרי באיזור פי הטבעת

מזה חודש יש לי מדי פעם גרד באיזור פי הטבעת לפני שבוע וחצי - בניגוב לאחר יציאה - נק' דם על הנייר טואלט ואח"כ שורף ( תחושה של פצע ליד פי הטבעת ) במתן שתן או בכיוון ישיר של ברז מים עד אתמול - ללא כאבים מאתמול מדי פעם הבזק של כאב למשך שניה או שתיים בפי הטבעת קראתי כאן ואני חוששת שיש לי פיסטולה - מה ההבדל בסימפטומים בין פיסטולה ופיסורה ? אני מעוניינת רק בטיפול שמרני , התיאורים הנ"ל מציקים לי אבל בהחלט נסבלים ביום יום ואני לא מוכנה לסיכון ( גם לא נמוך ) לנזק בשליטה על הסוגרים .... אני בת 33 ומתכננת הריון תודה מיכל המודאגת

מיכל שלום ראשית לא להיות מודאגת. הסימפטומים שלך יכולים להתאים לפיסורה קלה, אולם יכולים גם להתאים לאבחנות אחרות, ואיני יכול להגיע לאבחנה פרטנית על סמך תיאור בפורום בלבד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול (גם אם שמרני בלבד).

שלום רב, הופניתי עקב דימום לעשות קולונסקופיה. שמעתי שקולונסקופיה וירטואלית הינה תהליך הרבה יותר קל. אבל הרופא אמר לי שאם חס וחלילה יתגלה משהו שצריך להוריד אצטרך לעשות את הבדיקה הרגילה ובכלל ההכנות הן אותן ככנות ועל כן זה לא משתלם. מה המלצתך בנידון? תודה רבה יוסי

יוסי שלום, אם נשלחת לבדיקת קולונוסקופיה לשלול פוליפים או גידולים במעי, נכון שכנראה אין הבדל ניכר ביעילות של 2 בדיקות אלו. אני מסכים עם הרופא שלך שקולונוסקופיה וירטואלית לא הרבה יותר קלה מקולונוסקופיה רגילה, ההכנה זהה, ואם יש חשד למשהו יש צורך לבצע קולונוסקופיה רגילה. לשיקולך.

אני סובל מאבצס מגיל 12 עברתי כ- 5 ניתוחים, אך למרות היתוחים האבצס אינו מתרפא היני מעוניין לדעת אם יש טיפול או פיתרון אחר לבעיתי?

שלום אבצסים חוזרים באיזור פי הטבעת יכולים להגרם כתוצאה מפיסטולה סביב פי הטבעת המזינה את התהליך כל פעם מחדש, אך חשוב לשלול מחלת מעי דלקתית הנקראת קרוהן, שיכולה גם היא להתבטא באבצסים חוזרים, מאחר שיש הבדל משמעותי בטיפול. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג (גם בזמן שאין אבצס פעיל) לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב! אימי נמצאת ביום ה16 לאחר ניתוח מעיים וחיבור לסטומה ,ישנה הפרשה מהתפרים מתי הפרשה זו לא סבירה וצריך לבדוק אותה? אנו גרים במרחק של שעה וחצי נסיעה מבית החולים ולא קל לה בלשון המעטה . תודה

קרן שלום, אם ההפרשה מוגלתית או שיש נפיחות מקומית או אודם מקומי ניכר או שיש חום מעל 38 מומלץ בכל זאת להגיע (עדיף לבית החולים בו בוצע הניתוח) לבדיקה.

שלום בעבר היו לי קונדילומות וזה נעלם. עכשיו אני מרגישה בליטה קשה בפי הטבעת (חיצוני) אני חוששת מאוד שהוירוס חזר. אם אני אשים קונדילוקס יש מצב שזה יעבור ללא ניתוח? אשמח לתשובה דחופה יעל

היי ד"ר עודד חיכיתי לתשובה ובינתיים שמתי על הנגע קונדילוקס מלחץ והוא התנפח ונהיה פי 3 . אני מקווה שלא עשיתי נזק . חשבתי אולי זה יכול להיות טחור.איך אפשר להבדיל בין טחורים לקונדילומות? האם זה מסוכן לשים קונדילוקס על טחור ולא על קונדילומה? בבקשה עזרה אני לחוצה ומיואשת

יעל שלום, דברים רבים יכולים לגרום לנפיחות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, אבצס, ועוד. במקום להלחץ ולהתייאש עדיף פשוט להגיע לבדיקה לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון נכון את הטיפול.

שלום אני אמורה לעבור בדיקת קולונסוקופיה הבדיקה צריכה להיות אחרי הצהריים ממתי אני אמורה לשתות את המרוקן והאם ביום הבדיקה מותר לאכול ומהי הכלכלה במשך יומיים לפני הבדיקה כמו כן רציתי לדעת האם יתכנו סיבוכים בבדיקה,ומה הסיכויים לקבל סרטן המעי בגיל 40 תודה

עמית שלום, פרוטוקול ההכנה המדויק לבדיקה משתנה בין מכוני גסטרו שונים, ולכן כדאי לברר שאלות אלו במכון בו את מבצעת את הבדיקה. לכל בדיקה או טיפול רפואי יש תועלת ויש סיכונים, ואם התועלת רבה מהסיכון, מומלץ לבצע את הפעולה. הסיכון לסיבוכים בקולונוסקופיה אבחנתית נמוך מאד. גם הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס בגיל 40 נמוך, אך לא 0, ואם יש סיבה לחשוב שהסיכון גבוהה מהמינימום (למשל אם יש סימנים כגון דימום, או יש הסטוריה משחפתית), מומלץ לבצע את הבדיקה.

אני בן 55 גיליתי כתם של דם בגודל 1X 3 סמ"ר בערך על התחתונים באזור פי הטבעת. זה הפתיע אותי. אין לי כאבים מיוחדים באזור. מה זה יכול להיות? ומה מומלץ לעשות?

משה שלום, בעקרון אנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת לדימום שמקורו בפי הטבעת עצמו, שלרוב נובע מבעיות מקומיות כגון טחורים, ולדמם שמקורו במעי הגס. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג או לכירורג לבדיקה.

לד"ר עודד שלום רב בהמשך בנושא ניתוח פיסוריה ופיסטוליה. הבנתי שהניתוח הוא לשיפור איכות חיים אכן הבעיה שלי חוזרת והולכת כשהיא חוזרת היא פוגעת באיכות החיים שלי זה נכון מאוד לגביו. נבדקתי אצל ד"ר דואק ברמב"ם הואאמר שאני צריך ניתוח קטן לכריתת פצע קטן האם הניתוח הזה יפתור לי את הבעיה לתמיד? אני בריא האם יש סיכון מסוים בניתוח כפי שציינת בתשובה הקודמת? שאלתי האם הניתוח ישאיר צלקת או ישנה את המבנה וצורה אפליו בקצת או שהיא מחלימה ? תודה

חיים שלום, קשה לי לענות לך ללא בדיקה או לפחות לדעת בדיוק לאיזה סוג ניתוח הוזמנת. ד"ר דואק כירורג ותיק ומנוסה וידע להסביר לך בדיוק מה הוא מתכנן לעשות ומה משמעות הניתוח.

בס"ד ד"ר זמורה, אני יודעת, יש לי המון שאלות - אני מקווה שזה בסדר שאני לא מפסיקה לשאול, פשוט התור לרופא נדחה בשבועיים משום שהתשובה של הדפקוגרפיה עדיין לא הגיעה אלי הבייתה ואני מאוד לחוצה לקבל תשובות לשאלות שלי. אז ככה, אני מבינה שלא מנתחים כמעט אף פעם מעי מפותל בגלל בעיות של עצירות כרונית, שאלתי, אם לאנשים שמנים במיוחד, למשל, עושים ניתוח לקיצור קיבה, אז למה לאנשים שנאלצים לסחוב את הצואה בתוכם למשך זמן ממושך בגלל מעי מפותל (בזמן הבדיקה הרופאה אמרה לי שיש לי מחסן ענק שאני יכולה לצבור כמויות) למה לנו לא מקצרים - מה, זה לא עשוי לעזור לנו לצאת מהסבל שלנו, ואולי גם ההמצאות של הצואה ש"שוכבת" לה שם בפנים הרבה זמן ולא יכולה לצאת, יכולה לגרום עם הזמן לבעיות יותר חמורות ואפשר אולי למנוע את זה ע"י ניתוח קיצור?! מה אתה אומר?

הודיה שלום, בשביל לכוון נכון את הטיפול יש להבין מה סיבת העצירות. לעיתים סיבת העצירות היא באמת חוסר תפקוד של המעי הגס, מצב שנקרא colonic inertia, ואז אנו כן מטפלים בו בניתוח לקיצור של המעי הגס. בעיה זו אינה מאובחנת בחוקן בריום אלא בבדיקת זמן מעבר מעי גס (colonic transit time). מעי גס מפותל כשלעצמו הוא אינו סיבה לעצירות, ופעמים רבות הוא דווקא תוצאה של עצירות זו.

אני סובלת מחוסר יציאות סדירות מאז שאני ילדה אני כבר מעל 12 שנה לוקחת חומרים ליציאות וזה הדבר היחיד שקצת עוזר עשיתי בדיקות ולא מצאו שם דבר המעיד על בעיה רפואית הבדיקות הראו שהיבה שלי מלאה צואה למרות מה שאני לוקחת ניסיתי רפואה טיבעית וזה לא עזר, האם ניתוח לקיצור מעיים יוכל לעזור?

שלום רב, אמא שלי בת 62 עברה לפני 12 יום ניתוח להסרת חלק מהמעי ,הוצאת גידול בגובה 6 סנטימטר ברקטרום ,הוצאת שחלות וכמובן חיבור לסטומה זמנית ככל הנראה. עדיין ישנן יציאות דרך הרקטרום ,הרופאים בב"ח אמרו לא לדאוג . בימים הראשונים אמרו שאלו שאריות כי ההכנה הייתה גרועה אבל אנו לא מקבלים הסבר למה עדיין יש פעילות כזו,האם זה לתמיד במידה והסטומה נשארת? יש לציין כי בתחילה צבע הצואה היה ירוק שחור ועכשיו הוא חום בהיר כמו צואה רגילה.תודה

קרן שלום רב, לאחר ניתוח עם השקה (חיבור חלקי המעי) וסטומה זמנית יכולים להמשיך לעיתים יציאות מלמטה, גם אם כל תוכן המעי הדק מתנקז אל הסטומה ולא עובר למעי הגס. ראשית, יש שאריות תוכן במעי הגס שיכולות להתנקז במשך מספר ימים. שנית, רקמת המעי הגס מייצרת תוכן רירי שמתנקז מפעם לפעם דרך פי הטבעת, וזה תקין. שתהיה החלמה מהירה.

אני בהריון בשבוע ה-19 היום הבחנתי בדימום לא קל מפי הטבעת.בהתחלה מאוד נבהלתי וחשבתי שהדימום מהנרתיק אבל לאחר בדיקה ,בוודאות מקור הדימום מפי הטבעת. מה זה? מאוד נלחצתי, זהו ההריון השני שלי ויש לציין שבהריון הראשון זה לא קרה. האם אלו טחורים? לא כואב לי שום דבר אבל כל אחרי יציאה יש לי דימום. מה עושים? איך מטפלים? האם זה עובר? בבקשה תעזרו לי כי אני ממש לחוצה.

רונית שלום, ראשית לא להלחץ. טחורים עם דמם קל בזמן ההריון אינם דבר נדיר. מומלץ להקפיד לכל אורך ההריון על ריכוך היציאות בתזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. אם בכל זאת ממשיך סבל ניכר מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אמי, בת 80 אך במצב תפקודי טוב, סובלת מטחורים וקשיים בהתרוקנות. רופא גסטרו המליץ על קשירות או טיפול בלייזר. מומחה כרוררג שאליו פנתה להתייעצות אבחן את הבעיה בדרגה חומרה ,4 וטען כי רק ניתוח יעזור. שאלתי: מה הם הסיכונים מניתוח זה? האם כדאי להסתכן? האם מוטב לנסות קודם אמצעים קלים יותר? בתודה מראש.

צפונית שלום, טחורים כשלעצמם הם בעיה הפוגעת באיכות החיים, ואם אין דמם מאסיבי, אין מדובר בבעיה מסוכנת ולכן ההחלטה אם לבצע ניתוח או לא תלויה בעיקר במידת הפגיעה באיכות החיים. קשירת טחורים יכולה לשפר במעט את הסבל מהטחורים, אך נכון הדבר שאם מדובר בטחורים בדרגה גבוהה השיפור פעמים רבות אינו מספק. חשוב לציין שטחורים הם לרוב תוצאה של קושי בהתרוקנות ולא תוצאה שלו, ולכן ספק אם ניתוח יפתור קושי זה. יתכן שכדאי לבצע בירור באשר לסיבת קשיי ההתרוקנות ולטפל גם באספקט זה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

ל ד"ר עודד זמורה שלום רב בהנשך לתשובה שנתנת לי בנושא טחורים רק לאחר היציאה. המלצת לי לגשת לבדיקה אצל ד"ר ברמבם מקום עבודתי . הד"ר עשה לי בדיקה פיסורה אחורית עם פיסטולה . יש פצע קטן והמליץ ניתוח לכריתת הפיסורה והפסיטולה. אני לא סובל מכאבים אך מרגיש שיש פצע קטן לעתים חוזר כאבים כרגע אין רק טיפה ומדגדג מכאב קל ועובר . האם המלצה לכריתת היא רק המלצה או שזה חובה לעשות ניתוח? האם התיאור שתיארתי היא מצב רגיל שאפשר לטפל ללא ניתוח ? שמתי לב שהפצע שלי לא נעלמה לחילוטין זה שונה מהטחורים שהיו לי בעבר אך כעת לא כואב.במקרה שחייבים לעשות ניתוח לכריתת אם הניתוח בעל סיכונים איך מבצעים ניתוח זה? לאחר הניתוח לכריתה יש צלקת פנימית כתוצאה מכריתה? תודה מחיים

חיים שלום, הבעיות שאתה מתאר הן לרוב בעיות הפוגעות באיכות החיים אך אינן מהוות סכנת חיים, ולכן מטרת הניתוח היא לשפר את איכות החיים, ולא ניתן לומר שחייבים לבצע ניתוח שהוא רק לאיכות חיים. אתה צריך לומר אם אתה סובל ורוצה ניתוח. אך יש לשים לב שבעוד שפיסורה יכולה לעיתים להחלים בטיפול שמרני, פיסטולה לרוב לא תעלם ללא ניתוח. בכל ניתוח יש תועלת צפויה, אחוזי הצלחה, וסיכון מסויים, ואם התועלת רבה מהסיכון, לרוב מומלץ לבצע את הניתוח. לגבי סיכונים ספציפיים לניתוח שאתה עומד לעבור, כדאי לשאול ישירות את הרופא המנתח, שכן ישנם מצבי מחלה שונים המצריכים ניתוחים מסוגים שונים לטיפול בפיסטולה.

הבנתי אני בריא אין לי בעיות רפואיות . שאלתי האם ךאחר הניתוח יותיר צלקת או שינוי אפליו קל ממבנה ?

בס"ד שלום ד"ר זמורה, היום עשיתי חוקן בריום ובתוצאות: הבדיקה בוצעה עם האדרה (מה זה? או שאולי התכוונו לרשום "החדרה"?) רקטלית של חומר ניגודי: BARIUM SULFATE FOR SUSPENSION ENEMA KIT 454 גרם בכמות של כ- 700 סמ"ק. מעבר חופשי בכל אורכו עד לצקום. סיגמה ארוכה ומפותלת. בנוסף קולון שמאלי - פלקסורה השמאלית מפותלת מאוד. אין רואים ממצא גס בקולון. מה זה פלקסורה? האם הפיתול הוא משמעותי? האם ההערה שאין רואים ממצא גס הכוונה גם לגבי הפיתולים שהם שוליים ולא דורשים התייחסות מיוחדת? אם תוכל לומר לי מה הממצאים הללו אומרים? תודה רבה, הודיה

הודיה שלום אין ממצא גס פירושו לרוב שאין ממצא החשוד לגידול או משהו כזה. מעי גס ארוך עם פיתולים יכול להיות קשור לעיתים לאנשים עם עצירות כרונית. מעבר לזה, חוקן בריום היא בדיקת עזר, שבאה לנסות ולהשלים את התמונה לאחר בדיקת הרופא, ולכן אין לי דרך טובה לומר לך מה משמעות הממצאים מבלי שאני יודע מה בדיוק חיפשו בבדיקה. מומלץ להתייעץ עם הרופא ששלח אותך לבדיקות, עושה רושם על פי הבירור המקיף שהוא מבין בתחום זה.

בס"ד ד"ר זמורה, אני חייבת לציין שבכל התקופה האחרונה שאני נעזרת בך בשאלות הרבות שיש לי ובכלל מדפדוף בפורום, קבלתי רושם מאוד חזק שחוץ מרופא אתה גם מאוד אנושי ואיכפתי ונראה לי שבהמשך, כשארצה לשמוע חוות דעת של עוד רופא אחד לפחות או אפילו שניים, כנראה שאבוא אליך עם כל התיק הרפואי שלי לקבל חוות דעתך (המעודדת). זה בסדר מצדך, נכון? אני מבינה שאוכל למצוא אותך בפרוקטולוגיה/כירורגית בתל השומר?

שלום ד"ר זמורה אחרי ביקור אצל רופא גסטרואנולוג נאמר לי שאני סובל מפצע בפי הטבעת מוגלתי , וזאת בעקבות דימומים על הצואה עצמה. קיבלתי אנטיביוטיקה בשם אוגמנטין 875 מ"ג 2 טבליות ביום לא עזר לי בכלל ועכשיו ניתן לי ציפרופלוקסצין 500 מ"ג 2 פעמים ביום למשך 10 ימים. ו גם לעשות מקלחות ישיבה 15 דק פעם ביום. היציאות שלי תקינות 100% בחודש האחרון בזכות שתייה, סיבים, ופירות+ ירקות. א. איך יכול להיות שלא הזיז לי בכלל האנטיביוטיקה אוגמנטין 875 מ"ג ??? האם הציפרו עדיפה? והאם לא מזיקה לאורך זמן מבחינת חסינותה לגוף? ב. ואיך אפשר לאחר שיתרפא שלא יחזור הפצע ? ? תודה מראש , גיא

גיא שלום, איני יודע למה בדיוק אתה מתכוון במונח פצע מוגלתי. יתכן שמדובר באבצס או בפיסטולה, והטיפול העקרוני בשני אלו הוא טיפול כירורגי. ממליץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום לפני חודשיים ילדתי ומייד אחרי הלידה החלו לתקוף אותי כאבים עזים (במיוחד במתן צואה ובישיבה) פניתי לפרוקטולג שקבע כי מדובר בפיסורה עם חתיכות עור חיצוניות ונתן לי משחת טרידרם לריפו ומשחה מאלחשת להקלה על הכאבים.סיכמנו שאם הכאבים ממשיכים אשוב אליו. כעבור שבועייים שבתי אליו מאחר והכאבים לא פסקו לגמרי (עליי לצין שהיו ימים טובים בהם לא הרגשתי כלל כאבים והיו ימים בהם הכאבים הופיעו כל היום) המלצתו הייתה לעבור ניתוח לפיסורה ולחתוך את חתיכות העור החיצוניות. טענתו היא כי מדובר בניתוח פשוט עם אחוזי הצלחה גבוהים וכי "לא תהיה לי בררה, אם לא אעשה ניתוח גם אם המצב שתפר תקופה זה יחזור בכל מצב של עצירות או קיבה קשה.". מאז הפגישהאיתו עברו שבועיים. הכאבים מופיעים בישיבה ממושכת ובמתן צואה. יצאתי מהשיחה בתחושה כי אולי לא מיצנו את כל האופציות? אשמח לקבל מס' הבהרות: א. האם יש מה לנסות לפני קביעת ניתוח? ב. האם באמת פיסורה זה משהו שחוזר ולא ניתן "להיפטר" ממנו ללא ניתוח. ג מהם היתרונות/חסרונות בביצוע ניתוח כזה? ד. מהי תקופת ההחלמה? תודה מראש, .

מירי שלום, פיסורה היא בעיה שמציקה לאיכות החיים, ולכן לא חייבים לעשות ניתוח לפיסורה. אם את סובלת מהפיסורה באופן ניכר, והיא מפריעה לך בחיים, זכותך להחליט שאת מעוניינת לעבור ניתוח לפתור את הבעיה, ואז תפקידנו לבצא אותו עבורך. ניתן בהחלט לנסות לטפל בפיסורה בטיפול שמרני, ואם הוא עוזר וההקלה מספקת מבחינת איכות החיים אין הכרח לבצע ניתוח. מומלץ להתמיד בריכוך יציאות לטווח ארוך (גם אם עוברים ניתוח) האמצעות תזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם למרות הטיפול השמרני הפיסורה פוגעת באיכות היחחם, הניתוח יעיל ופותר את הבעיה באחוזים גבוהים, בשיעור נמוך של סיבוכים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

איך מומלץ לטפל בתחורים שלא מדממים,האם ניתוח או שיש דרכים יעילות נוספות?כמו כן מה אחוז הצלחת ניתוח?תודה

סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, תודה על תשובותיך לכל שאלותיי. רציתי לשאול איזה בדיקות צריך לעשות כדי לאבחן אם יש וולוולוס או colonic inertia? האם חוקן בריום יכול לסייע לאבחן בעיות אלו? תודה, הודיה

וולוולוס ניתן לאבחן על ידי חוקן עם חומר ניגוד (כגון בריום או גסטרוגרפין) בזמן התקף, והבדיקה יכולה להיות תקינה שלא בזמן התקף. קולוניק אינרשיה ניתן לאבחן על ידי בדיקת זמן מעבר מעי גס (colonic transit time) המבוצעת על ידי בליעת קפסולה המכילה חלקיקים שניתן לזהות בצילום בטן רגיל, וביצוע צילומים חוזרים במשך מספר ימים לבחינת התקדמות החלקיקים.

לדוקטור שלום רב, אובחנו אצלי טחורים בדרגה 3-4. האם הטיפול בשיטת HAL DOPPLER מתאים לי ? תודה.

שלום, טיפול ה HAL דופלר יכול להתאים לחלק מהמטופלים עם דרגת טחורים כזו, ולחלק הוא לא יתאים. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שאמון על שיטות הטיפול השונות כולל HAL דופלר, בכדי לבחור ביחד את שיטת הטיפול הטובה ביותר עבורך. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום האם ניתן לקבל הכוונה או שם של מי שמתמחה בבדיקה וטיפול. תודה

שלום, גילי הוא 41, ואני סובלת מספר שנים מבעיה הנקראת "פריאנאל פיסטולה". פעמיים בוצע אצלי ניתוח פתיחת אבצס בהרדמה כללית. לאחר הניתוח האחרון לפתיחת האבצס (שבוצע לפני כשנה) נאמר לי כי עליי לעבור ניתוח, אשר יפתור את הבעיה הנ"ל. אולם, הניתוח כרוך בסיכון מאחר והוא עלול לפגוע בסוגרי פי הטבעת. לכן החלטתי לא לבצעו כרגע. מזה יומיים אני חשה באי נוחות באזור, והבלוטות במפשעה כואבות ורגישות. יש לציין שישנה תופעה של דימום והפרשות מהחתך שבוצע כל הזמן. ייתכן שמדובר בדלקת כלשהי? האם ניתן לפתור את הבעיה ללא ניתוח? כיצד?

שלום, איני יכול לקבוע בצורה אחראית ללא בדיקה אם אי הנוחות והנפיחות אשת חשה כעת נובעות תמהליך דלקתי מקומי שאינו מנוקז היטב, או מסיבה אחרת כלשהי. הטיפול העקרוני בפיסטולוה פריאנאלית הוא טיפול ניתוחי, ואין טיפול תרופתי או משחתי שיודעים לרפא פיסטולה. יחד עם זאת, ישנם סוגים שונים של ניתוחים לטיפול בפיסטולות פריאנאליות, וכאשר אנו חושבים שיש סיכון רב לפגיעה במנגנון הסוגרים בפי הטבעת, משתמשים בשיטות תיקון שאינן חותכות שרירים. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי לוודא שאין כרגע אסצס או זיהום הדורש ניקוז, ובכדי לדון באפשרויות הטיפול. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מקולגן, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב, לפני כשנה היה לי דם בצואה ועברתי בדיקת קולונוסקופיה. הבדיקה עברה בשלום והכל היה בסדר, נימצא פוליפ שניכרת והביופסה היתה טובה. לפני כמה ימים התחילו לי כאבי בטן (יותר נכון כאבים בצד שמאל), עצירות ומצאתי דם (אדום) בצואה. אין לי כאבים של טחורים אבל לפעמים הם "יוצאים" ואני מחדירה אותם פנימה בעדינות. ממה לדעתך נובע הדימום והכאבים בצד שמאל? תודה מראש על התייחסותך.

לקיסרית שלום, סביר שהדימום בכל זאת נובע מאיזור פי הטבעת, כגון טחורים, מאחר שהסיכוי שתוך שנה גדל לך ממצא משמעותי במעי הגס שגורם לדימום אינו רב. קשה לי לומר לך מה גורם לכאבי הבטן השמאלית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג (עם תשובות הבדיקות הקודמות) להערכה ולהכוונת הטיפול.

שלום רציתי לשאול האם הקאות מרובות כתוצאה מוירוס יכולים לגרום לטחורים חיצוניים ? האם יש קשר. זאת פעם ראשונה שיש לי נפיחות מסביב לפי הטבעת וזה נראה לי כמו טחור האם הגיוני? מה הטיפול אם אכן מדובר בזה. תודה

אופל שלום, נדיר שהקאות יגרמו לטחורים חיצוניים, אלא אם הם גורמים כל פעם להגברה ניכרת של הלחץ התוך בטני. יותר סביר ששלשולים, אם היו על רקע הוירוס הזה, יגרמו ללהתבטאות הטחורים.

דר" שלום רב בעלי בן ה35 סובל בחודש האחרון מכאבים עזים ודימום בזמן היציאה. לאחר נסיונות רבים וכושלים(לאחר ששמעתי אותו במקרה בשירותים ואחרי שראיתי את סימני הדם על האסלה)הצלחתי להוציא ממנו קצת מידע על מה שעובר עליו, הוא טוען שהוא מרגיש כאילו משהו לוחץ לו בפי הטבעת בזמן היציאה וכשיש דימום אז כאילו משהו מתפוצץ ויורד לו הרבה דם (לא רוצה להגזים אבל הוא אומר שמי האסלה הופכים להיות אדומים) למיטב הבנתי מדובר בדם אדום וטרי ולא בדם מעוכל. לאחר שהאצתי בו ללכת לרופא גסטרו בדחיפות הרופא שאל אותו כמה שאלות והפנה אותו לבדיקת קולונוסקופיה בעוד שבועיים ללא בדיקות נוספות. בזמן ההמתנה הזה מה אפשר לעשות כדי לעזור לו ולהימנע מהכאב? אני מבינה שללא הבחנה מדויקת לא ניתן לתת טיפול מתאים אך האם ניתן לעשות משהו בנתיים כדי לטשטש את הכאב? ברצוני לציין כי בעלי הוא בחור בריא ופעיל ואין לו במשפחה היסטוריה של מחלות מעיים כלשהן. על אילו מחלות התססמינים האלה מעידים בד"כ? אני קראתי והשכלתי המון דרך הפורום הזה והבנתי שזה יכול להיות המון דברים החל מטחורים בדרגות שונות פיסורה סדקים פוליפים וכול'ה.. האמת שאני נורא דואגת ולא יכולה לישון בלילה מרוב דאגה, המחשבה שהוא סובל גורמת לי סבל האם אני יכולה לעשות משהו כדי לעזור לו? האם אלו תסמינים שמעידים גם על גידול כלשהו? מה הסיכויים שזה כן גידול? בבקשה תענה לי במהרה תודה

בובונת שלום, אני מעריך את דאגתך לבעלך. תלונותיו מחשידות בעיקר לפיסורה בפי הטבעת, למרות שיכולות להיות גם אבחנות אחרות שיגרמו לתלונות דומות, כגון טחורים עם קרישי דם בתוכם. הסיכוי שבגיל 35 יופיע גידול במעי הגס ואשר יתבטא בדרך זו נמוך ביותר. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

אני בן 28 וסובל מטחורים מדרגה 2. הפעם הראשונה שהופיעו לי הייתה לפני כ6 שנים כאשר אז עשו לי קשירות ובמשך תקופה ארוכה הטחורים לא חזרו ולעיתים מאוד רחוקות דיממתי קצת. לפני יותר מחצי שנה התחלתי לדמם בכל יציאה ופניתי שוב לפרוקטולוג. מאז בוצעו לי 3 פעמים קשירות ובכל פעם המצב לא השתנה והמשכתי לדמם בכל יציאה. לפני כמה ימים עברתי שוב קשירה והרופא אמר לי שאם גם הפעם לא יחול שינוי אז הוא יפנה אותי לניתוח. רציתי לדעת האם האופציה של ניתוח באמת הכרחית ואין פתרון אחר? כמו כן שמעתי שיש השפעה של רמת הסוכר בדם על מצב הטחורים, עודף סוכר מחמיר את מצב הטחורים, ולי יש נטייה לאכול הרבה מאכלים מתוקים.. יש איזושהי אמת בדברים אלה? תודה

בן שלום, טחורים הם בעיה הפוגעת באיכות החיים ולא בעיה מסכנת חיים, ולכן רק אתה יכול להחליט אם אתה מספיק סובל בכדי לעבור ניתוח או טיפול כזה או אחר. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, חיכיתי וחיכיתי ולצערי פספסת את השאלה שלי מה- 1.12. יש לי תור לרופא הגאסטרו בעוד שבועיים וחצי לאחרי שאסיים עם כל הבדיקות, אבל בינתיים זה יעזור לי אם תוכל לתת תשובות לשאלותיי. אני מבינה שיש ניתוח אחר חוץ מ- STARR (או אולי כמה סוגים של ניתוחים?) לתיקון רקטוצלה. האם גם בסוגי הניתוחים האחרים הרקטום נהיה קטן יותר? בכל אופן רציתי גם לדעת האם הרקטום יגדל בעתיד הקרוב/רחוק באופן שהקיבולת שלו תחזור למה שהייתה? אם כן אז עוד כמה זמן זה יקרה? שאלה נוספת, ה- U.S של רצפת האגן הראה שאני זקוקה להרפייה של השרירים (לדבריך), אבל המנומטריה הראתה שאין אניזמוס. האם בכל זאת, למרות שאין אניזמוס, אני אצטרך ביופידבק? בנוסף מישהי אמרה לי לפני כמה ימים שיש עכשיו חדש בארץ חלב מגנזיום שעוזר להסדיר את היציאות. רציתי לדעת מה דעתך, אם זה מומלץ והאם כדאי לקחת על בסיס קבוע? תודה על כל העזרה שאתה נותן לכולם, הודיה

הודיה שלום. ראשית סליחה שפספסתי את שאלתך, וכן על העיכוב במתן תשובה זו עקב שירות מילואים. ישנו שיטות שונות לתיקון רקטוצלה, ולכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה. כשיש רקטוצלה, לרוב קיבולת הרקטום גדולה מהרגיל, ולכן ניתוחים לתיקון קרטוצלה לרוב מצמצמים את קיבולת הרקטום. בנוסף, בכל אחד מהניתוחים האלה נוצרת צלקת באיזור שנותח, שמקטינה את גמישותו. יחד עם זאת, כל השינויים האלה אינם מהווים לרוב בעיה שפוגעת באיכות החיים. ירידה בקיבולת בכתוצאה של הצטלקות יכולה להשתפר בהדרגה ובמידה מסויימת, ותהליך הדרגתי זה יכול לקחת כשנתיים. איננו ממליצים לקחת חלב מגנזיום באופן קבוע. לגבי חוסר ההתאמה בין תוצאות הבדיקות, כל הבדיקות הנ"ל הן בדיקות עזר, שבאות לעזור לרופא להבין מה קורה בנוסף וככלי משלים לבדיקה של הרופא עצמו. לכן אין באפשרותי לתת לך תשובה טובה על כך באינטרנט.

תודה לכל מי שענה לי לבקשתי מיום 2.12.2007 היום 5.12.2007 לאחר ניסיון ראשון שלי לתת לאישתי האהובה להגשים את חלומותיה בלילה 4.12.2007 רק בקשה לי אליכם נא התייחסו קונקרטית ובלי העלבות ואני מצידי אפרט עד כמה שניתן לתועלת הגברים... וגם אשמח לקבל תשובות לשאלותי בסוף... נא אל תשלפו לי תשובות אלא אם כן אתם יודעים את התשובה. שלום לד"ר תחילה קראתי את מאמרם של ד"ר בירון הסקסולוג וכן את תשובתו של הפרוקטולוג, הוא מתייחס בעיקר לנשים אך את כל עצותיהם ישמנו. תחילת הליילה היה כמו ליל כלולות, השכבנו את הילדים נעלנו את הדלת. התקלחנו יחד ולא אלאה אתכם אלא בתוצאות. אכן עשיתי חוקן והלבשנו על הויברטורים קונדומים, היא פתחה את ישבני וניקתה אותו באלכוהול למרות שזה מעט צרב לי.. (למרות שלפני כן התקלחנו היטב וניקינו היטב את המקומות האינטימיים) אישתי מרחה על פי הטבעת חומר על בסיס מיים (היא כנראה הייתה כבר מוכנה), תחילה היא הכניסה את הוויבראטור לפי הטבעת מעט והוציאה, שוב הכניסה עמוק יותר והוציאה זה כאב מעט אך הרגשתי כאב של עונג, היא מרחה שוב איזשהי משחה ושיחקה עם הויברטור מספר דקות סביב פי הטבעת ולאחר מיכן הכניסה את הויברטור וכבר לא הרגשתי כאב כלל למרות שזאת הפעם הראשונה שלי, לאחר מיכן היא הכניסה את הוויבראטור מהצד העבה לתוכה וקשרה אותו אליה וביקשה שאהיה בתנוחה על ארבע והיא נכנסה לתוכי מאחור בתנועות איטיות, לא הרגשתי שום כאב לאט לאט היא הגבירה את קצב, תוך כדי שאישתי האהובה שוגלת אותי אני הגעתי כבר לשיא ונפלט לי הזרע בעוצמה רבה מאוד והרגשתי של כל חושיי מעורפלים לחלוטין, אך אישתי המשיכה בקצב והחלתי להרגיש כאבי בטן, כנראה מהאוויר שנכנס יחד עם כל הכנסה והוצאה, ביקשתי ממנה להפסיק אך כנראה היא הייתה באקסטזה והמשיכה בקצב מטורף עד שהיא גמרה, אני הרגשתי כאבי בטן איומים, הלכתי מידי לשירותים ובאמת יצא הרבה אוויר וכאבי הבטן נחלשו. כשחזרתי למיטה לאישתי האהובה, הרגשתי שאשתי מעט פגועה כשרצתי לשרותים, היא אמרה האם נגעלתי כל כך, אמרתי לה שלא, להפתעתי ביקשה ממני לשכב לרוחב המיטה ולהוכיח לה שדווקא כן נהנתי, אמרתי לה שהרגשתי כאבי בטן בגלל האוויר כנראה שנכנס, היא אמרה שהיא תשתדל לא להכניס אוויר... היא הרימה את רגליי לכתפיה ושוב הכניסה לי את המכשיר... כבר לא הרגשתי כאב, אך הרגשתי שזה נוגע בנקודה עמוקה מאוד שגרמה לאברי להתעורר מיידית, היא הורידה את רגליי לכיוון מותניה והחלה בתנועות משגל איטיות שהולכות וגוברות במקביל היא שיחקה באיבר מיני ובבצים, אישתי הגבירה את הקצב יותר ויותר הרגשתי שאני שוב מגיע לשיא אך התחלתי להרגיש שוב כאבי בטן, ברגע זה אישתי נכנסה לאקסטה עד שהרגשתי את כל גופה על ישבני נכנס ויוצא כשהיא פושקת את רגליי לכלל כאב, אישתי החלה לשגול אותי בקצב מטורף, אני הגעתי לשיא ומיד לאחר פליטה הזרע הרגשתי רק בכאבי בטן איומים, אשתי ממשיכה לשגול אותי בקצב מטורף שהיא מושכת את איבר מיני ואת שק הבצים בחוזקה עד שחשבתי שהם הולכים להיקרע... לא יכולתי להפסיק אותה היא פשוט השתוללה וממשיכה להגביר יותר ויותר את הקצב.. עד שהיא נפלה עליי, רטובה כולה מכך רגל ועד ראש מזיעה לוחשת לי שלא תשכח לעולם מה שעשיתי עבורה, ונרדמה. אני רצתי לשירותים עם כאבים בלתי נסבלים ורק עכשיו התחלתי להרגיש שקיים לי פי טבעת. אני כותב לך את כל הסיפור בכדי שתשובתך תכלול את כל ההיבטים. 1. האם כאבי הבטן האלה מסוכנים (הכוונה יכולים לגרום לנזק לאברים הפנימיים) ? 2. האם אפשר למנוע אותם? (שמתי לב שמפריע לה שאני רץ לשרותים) 3. אני מרגיש מאוד מוזר בפי הטבעת (רטיבות והפרשות במשך כל היום וגם מענג) האם זה בסדר? 4. האם יגרם נזק לפי הטבעת אם נמשיך בצורה כזאת 5. אני מרגיש רצון שוב לקיים משגל כזה למרות כל הכאבים ומעדיף לפחות עכשיו משגל כזה מאשר שאני אשכב איתה האם הרצון הזה נורמאלי ? בצפייה לתשובך מהירה לכל השאלות בשני הודעות מנחם

מנחם שלום, אני שמח לשמוע שהיה לכם טוב ביחד ונהניתם. כל מה שאתה חש נפשית נשמע לי אישית נורמאלי, אולם כאמור אינני מומחה בתחום הטיפול המיני. אין לי הסבר ברור לכאבי הבטן שאתה מתאר, ולא נראה לי סביר שפעולת הכנסה והוצאה של ויברטור גורמת לדחיסת אויר למעי הגס. לא נראה לי שיש סיכון ממשי לנזק לאיבריפ פנימיים, ויתכן שכאב הבטן נובע מרפלקס עיצבי כלשהו על רקע הגירוי האנאלי. כל עוד החדירה מבוצעת בעדינות לא אמור להגרם נזק לפי הטבעת גם בפעמים חוזרות.

ד"ר זמורה שלום, אני בן 40 עם רקע של קוליטיס במשך 20 שנה. לפני 4 חודשים אובחן סרטן במעי הגס, ועברתי כריתה מלאה של המעי בניתוח J pouch בשני שלבים. לפני חודש עברתי את השלב השני של הסרת הסטומה. נראה שהניתוח הצליח והמערכת מתפקדת היטב, פרט למספר נקודות שאיני יודע מה הקשר בינהן, אם קיים: א. דליפה מפי הטבעת בזמן השינה. ב. מיד לאחר הניתוח השני הרגשתי בפי הטבעת בדל הדומה בגודלו ובמרקמו לטחור, שנשאר עד עכשיו. ג. כאבים חזקים מאד בפי הטבעת, הנעים בין כאב חד לתחושת גירוד חזקה. הכאבים אינם רציפים, מופיעים בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב, ובמרווחים של בין דקות ספורות לעשרות דקות. ד. הרגשה של ריקמה שיוצאת מפי הטבעת וחוזרת פנימה. הרגשה זו צמודה לרוב לתחושת הכאב. נקודות נוספות: א. מאז הניתוח אני משתמש באופן קבוע בבידה ובמגבונים לחים לאחר יציאות, ולאחר מכן מורח בייבי פסטה. ב. הכאב התחזק כשבועיים לאחר הניתוח. בזמן זה הפסקתי לקחת משככי כאבים והתחלתי ללכת 3 ק"מ מדי יום בקצב מהיר. איני יודע מה מהדברים שהזכרתי רלוונטיים לכאב, אולם אשמח לשמוח את דעתך למקור הבעיה ובעיקר לגבי אפשרויות הטיפול. כאבים אלו הם הדבר היחיד העומד כרגע בדרכי חזרה לחיים נורמליים. תודה

פורום תמיכה של חולים http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2230-18115,00.html

ע שלום, דליפת תוכן צואתי בעיקר בלילה אינה נדירה לאחר ניתוח פאוץ', שכן השליטה בלילה מבוססת רק על פעילות השריר הלא רצוני, שהוא השריר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת, ולעיתים נפגע מעט בניתוח. אם זה מהווה בעיה, ניתן לנסות לקחת כדור אימודיום לפני השינה. אם הבעיה תתמיד לטווח ארוך (לעיתים יש שיפור עם הזמן) ניתן לנסות להזריק קולגן לעיבוי רקמת פי הטבעת, אך יש לציין שעלות הקולגן גבוהה. כמו כן, מומלץ להגן על העור מפני דלף על ידי שימוש במשחת הגנה כמו זאת שמשתמשים למניעת תפרחת חיתולים בתינוקות. נדיר שיש בלט של טחורים לאחר ניתוח פאוץ', ויתכן שיש במקום קפל עור רגיש או פצע כלשהו שלא נרפא. מומלץ להבדק על ידי הכירורג המנתח בשאלה זו.

אני גבר בגיל 33. לאחר כחודש של כאבים באחד האשכים אובחנתי ע"י אורולוג כסובל מבקע מפשעת והופניתי לכירורג. היות והצלחתי לקבוע תור רק לעוד שבוע וחצי ברצוני לשאול מס' שאלות. ראשית האם הנושא מחייב דחוף אצל הכירורג. שנית, האם כרגע עלי להמנע ממאמץ כלשהוא? במיוחד ברצוני לדעת האם אני יכול להרים את בני (11 ק"ג)

אורי שלום אם הבקע אינו כלוא, דהיינו אין כאב עז ובלתי פוסק ונפיחות תמידית, טווח זמן של שבוע וחצי נשמע לי סביר בהחלט. עד שתבדק, מומלץ להשתדל להמנע מהרמת משאות כבדים, בכדי להקטין את הסיכון להווצרות כליאה כזאת.

לד"ר עודד זמורה שלום רב שמי חיים בן 35 ואני עובד ברמב"ם . אני סובל כבר הרבה שנים מטחורים אך לא כל הזמן רק שיש לי יצא יבשה וקשה או ממאכלים מסוימים שגורמים לרגישות בטבעת היציאה זה עובר וחוזר כך התחלתי להכיר את עצמי. לאחרונה לפני שנה היתה לי גרד מסביב לטבעת והלכתי לבדיקה והכל בסדר עשו לי בדיקה לתוך הטבעת מלסקופי. עברו שנה יש בעיה קצת אחרת והיא לא עברה לי כבר יותר מחצי שנה הבעיה פצע קטן בתוך הטבעת בערך 5-8 ס"מ שלא החלימה כאשר אני עושה יציאה צורף לי ושם משחה ולא תמיד עוזר אבל בסוף עובר המטרד ושוב חוזר לאחר היציאה. האם נראה לך טבעי שהפצע לא החלימה ועין בתוך הטבעת האם עלי לגשת שוב לבדיקה? תטדה מחיים

חיים שלום, מתאורך קשה מאד לדעת מהו טיב הפצע המדובר, ומומלץ מאד לגשת שוב לבדיקה. בבית החולים בו אתה עובד ישנם מספר מומחים מצויינים לכירורגיה קולורקטאלית.

שלום ד"ר ישמע לך מעט מוזר אך אישתי הגיע עם טרנד חדש וטוענת שהיום זה הטרנד של חיי משפחה תקינים עם זוגיות נפלאה. אשתי רכשה מכשיר ויברטור עם שני צדדים זיכרים, האחד עבה והשני דק. לטענתה היום זה ה- IN שהנשים שוגלות את בעליהם - ז"א היא מעוניינת להכניס לי את המכשיר לפי הטבעת כאילו היא הגבר ואני האישה. אני אוהב מאוד את אישתי ורוצה שיהיה לה טוב, אנו נשואים כ 12 שנה ותמיד קיימנו יחסי מין בתדירות של פעם בשבוע וחצי בממוצע ותמיד הכננו את עצמנו לזה וקיימנו בחשק וביום הזה התייחסו זה לזו כאילו אני ואישתי כחבר וחברה. לא היו לנו שום בעיות בחיי הזוגיות ויחסנו היו טובים ומספקים לשי הצדדים אנו מאוד פתוחים. לאחרונה אין לי שום מושג מה קרה והגברת האהובה רוצה שינויים, יש לציין שאנו לא קיימנו יחסי מין אנאלים. תחילה מבלי לפגוע באישתי אהובתי האם זה באמת IN היום???? אשתי מאוד רוצה ביחסים שהיא תהיה הגבר ואני האישה. אם אהובתי רוצה כך לא אכפת לי אך חשוב לי לדעת מספר פרטים: המכשיר עשוי מפלסטיק כמו של בובות בצבע העור עם צורה של איבר מין זיכרי משני הכיוונים. מכשיר שכזה שנכנס לפי הטבעת שלי - יכול לגרום לנזקים לפי הטבעת?? האם זה יכול לגרום למחלות? לשינויים פיזיולוגים ?? (מסתמא שהיא תוציא ותכניס) איך אוכל שהדבר לא יכאב לי?? ומה מומלץ למרוח על המכשיר שלא יגרם לי נזק?? כיצד אוכל להימנע שלא תצא צואה על המכשיר - זה מאוד מגעיל אותי אם זה אכן יקרה. אשתי רוצה לקיים את יחסי האישות בנתיים בשתי תנוחות האחת בתנוחת כלב ז"א היא באה אלי מאחור - מה נזקים שיכולים להיגרם בצורה זאת?? השנייה אני שוכב על הגב רגלי מורמות על כתפיה והיא מכניסה את המכשיר שהקימור כלפי מטה וכך שהיא תוכל לשחק בחופשיות באיבר מיני ובבצים - מה הסכנות והנזקים בצורה זאת?? מהם הסכנות הפיזיות לפי הטבעת, וכיצד ניתן להמנע מהם ?? מהם הסכנות הנפשיות ??

שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שאלתך אינה מוזרה כלל וחששותיך ברורים, אולם לרוב שאלותיך איני הסמכות המקצועית הנכונה. בשאלות האם אכן זהו הטרנד והאם יש בכך נזקים נפשיים אם משחק מין כזה מבוצע לא בנפש חפצה, מומלץ לפנות ליעוץ מיני או לפורום העוסק ביעוץ מיני. אם החדירה לפי הטבעת מבוצעת בהדרגה, בעדינות, עם חומר סיכה כגון שמן, והתחשבות בתחושותיו של הצד המקבל כך שהמשחק יופסק אם יש כאב או סבל, אין סיבה שיגרם מזק פיזי לפי הטבעת, ואין זה משנה באיזו תנוחה מדובר. ניתן לבצע חוקן ניקוי טרם הפעילות המינית, ובכך להקטין את הסיכוי שיהיו שאריות צואה שישארו על המכשיר.

שלום, לפני כ20 חודשים עברתי ניתוח טחורים פנימיים וחיצוניים לאחר היכרותם במשך 20 שנה! הניתוח בוצעה לפי מילגן מורגן באמצעות ליגשור. 1. *** מה משמעות של מילגן מורגן (חסרונות/יתרונות)? 2. *** מה זה ליגשור? כשנה לאחר הניתוח התחלתי להרגיש נפיחות ואי נוחות באזור פי הטבעת. הנפיחות הלכה וגדלה עד שנפתחה חלקית ויצאה ממנה כמות מסויימת של הפרשה מוגלתית ולאחר מכן גם סימני צואה. בבדיקה - אסצס פריאנלי מנוקז חלקית עם הפרשת מוגלה עכורה. מעבדה - ללא לויקוציטוזיס. עברתי ניתוח שבמהלכו נמצאה מורסה בשעות 4-5 עם פתיחה ספונטנית חלקית ומוגלה בכמות קטנה. הודגמה ריקמה גרנולרית פנימית בשעה כ-1 ס"מ מ-A-V אך לא זוה פתח פיסטולה ברור. באבחנה נרשם גם : internal hemorroids without mention of complication 3. *** האם באמת יכול להיות שאחרי כ-20 חודשים בלבד חזרו טחורים והניתוח היה לפחות חלקית לחינם? לשאלתי לגבי הופעת פיסטולה, כירורג שניתח אותי אמר כי יתכן כי זו תוצאה של ניתוח טחורים עקב זיהום... 4. *** כיצד נוצרת פיסטולה עקב ניתוח טחורים? 5. *** האם לפני ניתוח טחורים לא נדרש ניקיון כלשהו של איזור הניתוח, כגון ניקוי רקטום לפני ואחרי הניתוח? 6. *** האם ניתן למנוע הווצרות פיסטולה עקב ניתוח טחורים? בזמן הקרוב אני שוב אמור לעבור ניתוח של פיסטולה. כירורג אמר לי כי דבק ביולוגי אינו מתאים למקרה שלי. 7. מה כן, חוץ מניתוח מתאים? 8 . *** מה המצלצת לשבירת מעגל סגור של ניתוח - סיבוך - ניתוח - סיבוך ...? בקולונוסקופיה שעברתי נמצא : טחורים פנימיים, גודש בפי הטבעת, רירית גודש מינימלי ברקטום דיסטלי, דיברטיקולוזיס בסיגמואיד, רירית תקינה עד ציקום, מעי דק טרמינלי רירית גודש קל. נלקחה ביופסיות ממעי דק, מעי עולה ורקטום על מנת לשלול קוליטיס מיקרוסקופי. 9. *** מה הכוונה לגודש והאם נדרש מעקב טיפול כלשהם? 10. *** מה זה דיברטיקולוזיס והאם נדרש מעקב וטיפול כלשהם? מצטער על ריבוי החומר ושאלות, אודה לך מאוד אם תענה לי אפילו מאוד בקצרה.

ישראל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח מיליגן מורגן הוא אחת מטכניקות כריתת טחורים המקובלות בעולם, בה הטחורים נכרתים לחלוטין והפצע לא נתפר אלא נשאר פתוח להחלמה הדרגתית. ליגשור הוא מכשיר האנרגיה בו משתמשים לעיתים לבצע את כריתת הטחורים, והוא מצטיין ביכולת סגירת כלי הדם , כך שכמות הדמם בניתוח נמוכה מאד. בסה"כ שתי טכניקות אלו (או השילוב ביניהן) הן טכניקות טובות מקובלות ומוכרות. ניתוח טחורים מיועד לפתור את הבעיה הנוכחית, שהיא הסבל מהטחורים טרם הניתוח, וההשפעה שלו לטווח ארוך מוגבלת. מה שיקבע אם תסבול שוב מטחורים בטווח הארוך הוא הרגלי החיים שלך, דהיינו המנעות מעצירות וממאמץ ניכר בשירותים. יחד עם זאת, תוצאות הניתוח לא נמדדות בשאלה אם רואים טחורים בבדיקה, אלא בשאלה אם אתה סובל שוב מסימפטומים הנגרמים על ידי הטחורים או לא. אחד הסיבוכים הנדירים אך הידועים של ניתוח טחורים הוא זיהום באיזור פי הטבעת, אולם אם מתרחש זיהום הוא לרוב קורה בימים שלאחר הניתוח, והסיכוי שסיבוך זה, שנדיר כשלעצמו, הופיע רק חצי שנה אחרי הניתוח נמוך ביותר. להערכתי יותר סביר שפשוט הופיעה לך פיסטולה, כפי שמופיעה לעיתים גם לאנשים שלא עברו ניתוח טחורים. אין כל הוכחות שניקוי המעי טרם ניתוח טחורים מפחית את הסיכוי לזיהומים, וגם אני איני נוהג "לענות" את מטופלי בניקוי מעי טרם ניתוח זה. הטיפול העקרוני הפיסטולה הוא טיפול ניתוחי, וטיפולים לא ניתוחיים כגון אנטיביוטיקה או משחות אין בכוחם לרוב לרפא את הפיסטולה. לכל ניתוח יש תועלת צפויה ושיעור מסויים של סיבוכים, ובכל ניתוח יש לשים על כף המאזניים את הסיכוי מול הסיכון, ואם הסיכוי רב יותר, מומלץ לבצע את הניתוח. לא ניתן לעשות ניתוח ולהמנע לחלוטין מנטילת סיכון. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אני בת 59 ועברתי בדיקת קולונסקופיה בעקבות מחלת סרטן המעי של אמי. בתום הבדיקה נאמר לי שהוצאו 2 פוליפים קטנים. היום קיבלתי את תוצאות הבדיקה הפטולוגית. סביר שאלך לרופא המשפחה לברר, אך עד שאקבל תור אני סקרנית להבין את הכתוב. ומקווה שתוכלו לעזור לי. ובכן, כתוב כך: חומר, ריקמה או איבר שנשלחו 2 פוליפים זעירים ב 30 וב 110 ס"מ מיקרו: hyperplasic polyp hyperplasic polyp AND adenomatous polyp חתימת הפטולוג וזהו... מה אני צריכה להבין האם אלה גידולים שפירים? או ממאירים? האם אני אמורה לעבור טיפולים כלשהם? מה דעתך? בברכה תצ

תצ שלום על פי התשובה מדובר בפוליפים שפירים לחלוטין. פוליפ היפרפלסטי הוא למעשה כמעט חסר חשיבות, ופוליפ עם אדנומה הוא פוליפ שפיר, אך אם היה נשאר במקומו שנים רבות היה יכול להתפתח לגידול ממאיר. סביר שצריך לחזור על קולונוסקופיה איפשהו בטווח בין שנה ל 3 שנים (לפי איך שממצאים אלו נראו בבדיקת הקולונוסקופיה), אנא התייעצי עם הגסטרואנטרולוג המפפנה בשאלה זו.

הי, לפני חודשיים זה התחיל: כנראה פצעון בפי הטבעת החיצוני שגרם רק לעקצוץ מידי פעם וגרוד מעצבן לפעמים. הגירוד לא פסק אך התרגלתי. אבל.. כמו שקורה תמיד במכונה הפתטית הזו הקרויה גוף האדם, העניינים (כמעט) תמיד רק הולכים ומדרדרים. הגרוד (אולי פצע?!) לא פסק אבל כעת זה מפריע במתן יציאה, ובייחוד אחריה. כאבים של עשר דקות אחרי. בשוטף, בחיי יומיום, זה מציק אבל נסבל. היציאות סדירות ותקינות, בלי דם. האם סימפטומי פיסורה? תחורים? סרטן המעי? היש כיוון? תודה

ג'וני שלום תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להתאים לפיסורה, אך יכולות להתאים גם למגוון גורמים אחרים, כולל טחורים, ובאופן מאד מאד נדיר גם גידולים שונים, ולא ניתן לבצע אבחנה ללא בדיקה. מציע לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

טוב, היום גם הבחנתי בדם בצואה ב"ניגוב" הראשון. הכאבים אחרי היציאה הם למשך חמש דקות. התחושה בזמן היציאה היא בדיוק כמו זו אחרי שאוכלים משהו חריף מאד מאד. שורף\כואב. האם מכיר? מקווה שחידדתי ת'סימנים. אלך לרופא בהקדם , אך האם יש לך אבחנה יותר מדויקת בעקבות מה שכתבתי.

שלום רב! אני בחור בריא מאוד בן 32 שמתפקד באופן מלא ורגיל לחלוטין (כולל פעילות ספורטיבית) למעט עניין זה: בשנתיים האחרונות התחילה אצלי תופעה מציקה ובלתי מוסברת שלמעשה הרופאים שבדקו אותי שללו קשר לתחום התמחותם מאחר וכל הבדיקות נמצאו תקינות לחלוטין. למעשה אני (וגם הרופאים) לא יודע למי לפנות ואף לאיזה תחום רפואי זה שייך. תאור התופעה: בממוצע של פעמיים בחודש אני סובל למשך כמה שעות מכאב מאוד נקודתי באזור הצלעות, באמצע הצד השמאלי, בערך בין הצלע השנייה לשלישית מלמטה. התחושה היא כמו דקירה חזקה באזור הספציפי הזה כאשר כאב הדקירה מתחזק ככל שהנשימה שאני לוקח היא יותר עמוקה. כאשר הכאב הוא חריף אני משתמש באצבע האגודל ולוחץ אותה חזק במקום הכאב – וישנה הקלה מסוימת. עיתוי התופעה: הכאב מופיע לעיתים לאחר פעילות גופנית (אך ישנם פעמים שהוא אינו מופיע לאחריה). הכאב יכול להופיע גם במנוחה ללא קשר לפעילות גופנית. לפעמים לאחר ארוחה (אבל לא תמיד). כאשר הוא מופיע זה נמשך בין שעה לשלוש שעות שבהם קשה לי להתרכז בדברים אחרים ורצוי שאהיה במנוחה. בשאר הזמן (הרוב המכריע) – הכול למעשה תקין, אך אם אקח נשימה מאוד עמוקה אוכל להרגיש כאב קלוש באזור זה. הבדיקות שכבר עברתי בהקשר הזה: - בדיקות לב מקיפות, בדיקות מאמץ וארגומטריה, אקו לב, בדיקות דם– ע"י קרדיולוג- תקין לחלוטין. - בדיקת ראות – ע"י רופא ראות מומחה – תקין לחלוטין. - צילום רנטגן של בית החזה – תקין לחלוטין. - בדיקת כליות – כולל אולטרסאונד, ע"י נפרולוג מומחה – תקין לחלוטין. השאלות לרופא: - מהו פשר הכאב לדעתך ? - ואלו בדיקות נוספות אני אמור לעשות ? - האם רצוי שאעבור בדיקת MRI ? - לאיזה מומחיות מומחיות רפואית זה יכול להיות שייך ? בברכה, ובתודה על ההקדשה מזמנך.

אריק שלום רב שאלתך אינה בתחום העיסוק של פורום זה, ולאחר שנבדקת על ידי רופאים רבים שלא איבחנו את הבעיה, בוודאי שאיני יכול לבצע אבחנה דרך האינטרנט ולומר לך מה פשר הכאב. יתכן שכדאי לנסות להבדק גם על ידי כירורג חזה.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, כבר המון זמן (כמה חודשים) שכל יומיים-שלושה בערך יש לי התקפה של שלשולים שבהם כל 10 דקות-חצי שעה במשך כמה שעות בבוקר אני רצה לשירותים, בממוצע 6 פעמים במהלך הבוקר, עד שכבר ממש שורף לי נורא בפי הטבעת. השאלה שלי היא האם יש משהו שניתן לעשות כבר עכשיו כדי למנוע התפתחות של פיסורה או כל מני דברים לא סימפטיים אחרים? המון תודה

בס"ד אני מתנצלת שאני שואלת המון המון שאלות, אבל הרגע קיבלתי בדואר את תוצאות המנומטריה וכתוב: "לחצים תקינים, RAIR תקין, קיבולת הרקטום נמוכה, לא הופק אניזמוס". מה זה אומר שקיבולת הרקטום נמוכה? (אני 6 חודשים אחרי ניתוח STARR), האם בעקבות הניתוח זה יישאר תמיד ככה??? וגם אם תוכל לומר לי מה זה RAIR? מיליון תודות, הודיה

בס"ד ד"ר זמורה, הבנתי, RAIR - ראשי תיבות RECTO ANAL INHIBITORY REFLEX. אם אפשר רק תשובה לגבי הקיבולת הנמוכה של הרקטום ואם זה לתמיד. (רק אל תשכח גם את התשובה על השאלה הראשונה). תודה

אין ספק ששלשולים מרובים לא טובים לאיזור פי הטבעת ויכולים לגרום לגירוכ, והתפתחות בעיות כגון פיסורה וטחורים. בובלץ לנסות לתקן את מרקם היציאות, למשל על ידי שימוש בתוסף סיבים על בסיס פסיליום, ומומלץ לבצע בירור גסטרואנטרולוגי לנסות ולאתר את סיבת השלשולים האלו. לגבי קיבולת הרקטום- היא אכן יכולה לרדת לאחר ניתוח STARR, ובמנונטריה הקיבולת יכולה להשאר יותר נמוכה גם לטווח ארוך, אך זה לא בהכרח גורם לסימפטומים או לסבל כלשהו. אנא פני לרופא ששלח אותך לבדיקה לברר אם הממצאים מסבירים את תלונותיך.

בס"ד ד"ר זמורה, אני מבינה שיש ניתוח אחר חוץ מ- STARR (או אולי כמה סוגים של ניתוחים?) לתיקון רקטוצלה. האם גם בסוגי הניתוחים האחרים הרקטום נהיה קטן יותר? תודה, הודיה

שלום רב האם מומלץ אמבטיות להקטנת הטחורים או שיש דרך אחרת לא כירורגית תודה

אמבטיות יכולות לעזור להקל אך לא כטיפול עיקרי. אנא ראה מידע מפורט לעיל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני סובל זה מס ימים מפיסורה טורדנית ומכאיבה. ישנם יציאות סדירות וא ני עושה כל שביכולתי לשבור את המעגל ההרסני בעזרת תזונה נכונה שתביא כולי תקווה ליציאות רכות ולהחלמה של הקרע. אני בחור בריא, אוכל בריא וחובב מושבע של ספורט. את הפיסורה קיבלתי בעקבות צריכת כדורי איטרנול שגרמו לעצירות ואני נחוש להתגבר על הבעיה ולחזור לשגרה. כל פצע, חצ'קון שהטריד אותי בעבר נעלם כלא היה בעקבות שימוש במשחה סינטומיצין. ביאושי הרב ניסיתי את המשחה. מה דעתך? כמו כן אני צורך מריחואנה פעם םעמיים בשבוע ומרגיש שיפור בפעילות שריר הרקטום לאחר עישון. יש קשר להבנתך?

טום שלום, משחת סינטומיצין אינה מיועדת לטיפול בפיסורה, ואנו ממליצים לרוב על משחת ניפדיפין העוזרת להרפיית שריר הסוגר הפנימי. אין לי מושג על הקשר בין מריחואנה לטיפול בפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

יש לי פיסורה שאני התחלתי לטפל בה בג'ל נפידפין. יש לי משהו שיותר מפריע לי וזה התכווצות תמידית בפי הטבעת , היא גורמת לי לעצירות למרות שהצואה רכה כי ההתכווצות גורמת לצואה לא לצאת ואני צריך מאוד להתאמץ נגד ההתכוצות, וגם מספר היציאות שיש לי קטן מאוד. מה הסיבה להתכווצות ואיך ניתן לטפל בזה?

שלום רב, אני סובל זה מס ימים מפיסורה טורדנית ומכאיבה. ישנם יציאות סדירות וא ני עושה כל שביכולתי לשבור את המעגל ההרסני בעזרת תזונה נכונה שתביא כולי תקווה ליציאות רכות ולהחלמה של הקרע. אני בחור בריא, אוכל בריא וחובב מושבע של ספורט. את הפיסורה קיבלתי בעקבות צריכת כדורי איטרנול שגרמו לעצירות ואני נחוש להתגבר על הבעיה ולחזור לשגרה. כל פצע, חצ'קון שהטריד אותי בעבר נעלם כלא היה בעקבות שימוש במשחה סינטומיצין. ביאושי הרב ניסיתי את המשחה. מה דעתך? כמו כן אני צורך מריחואנה פעם םעמיים בשבוע ומרגיש שיפור בפעילות שריר הרקטום לאחר עישון. יש קשר להבנתך?

גיא שלום, אם אתה מתכוון לקושי בהתרוקנות ואם קושי זה היה קיים עוד טרם הפיסורה, מצב זה יכול להגרם כתוצאה מהרפיה לא טובה של שרירי רצפת האגן, או מבעיות פונקציונאליות אחרות של איזור זה, ומומלץ לאחר החלמת הפיסורה לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור בעיה זו, שכן ברוב המקרים ניתן לאבחן את הבעיה ולטפל בה, ובכך לשפר את איכות החיים. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

לד"ר זמורה שלום . רציתי לדעת מה הם הגורמים לפיסטולה כרונית ? והאם יכל להיות קשר בין עבודה מסויימת לבין הגורמים לפיסטולה? תודה מראש.

פיסטולה כרונית נגרמת לרוב על רקע של זיהום בבלוטות שנמצאות סביב פי הטבעת, ולרוב אין לנו הסבר טוב מדוע למישהו אחד מופיעה פיסטולה ולחברו לא. לעיתים פיסטולות יכולות להיות קשורות למחלת קרוהן, שהיא מחלת מעי כרונית. אין קשר בין עבודה מסויימת להווצרות פיסטולה. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום רב בעבר עברתי בדיקת קולונוסקופיה עקב שינויים ביציאות,הבדיקה היתה תקינה,כיוםלאחר שנה וחצי אני סובלת שוב משינויים ביציאות כאשר מופיעים לי לפעמים כאבי בטן ולאחר מכן ישנה יציאה לפעמים רכה ולפעמים רגילה,שאלתי היא האם יש צורך בבדיקה נוספת ? והאם העובדה שלא נילקחה ביופסיה מהרקמה יכולה להעיד על טעות בבדיקה? והאם מכל בדיקת קולונוסקופיה לוקחים ביופסיה סליחה על כל השאלות

יפה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בקולונוסקופיה נלקחות ביופסיות רק אם נראה ממצא חשוד, ואם לא נלקחו ביופסיות כנראה שלא היה ממצא כזה. יש לבדוק שבוצעה בדיקה מלאה, ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג. כעקרון אם הבדיקה לפני שנה וחצי היתה מלאה ותקינה אין אינדיקציה לבדיקה נוספת, אולם גישתי האישית היא שאם יש ספק כלשהו כדי לנהוג לחומרה ולבדוק שוב. כך נישן כולנו יותר טוב בלילה.

בתי בת 23 עברה בתקופת שירותה הצבאי ניתוח אפנדציט וחצי שנה לאחר מכן ניתוח סיבוב השחלה -השחלה הוחזרה למקומה. מאז סובלת מכאבי בטן בצד ימין ביצעה את כל בדיקות הדם כולל אולטרה סאונד ובטן. הרופאים טוענים שזה בעית מעיים. עכשיו חודש שומרת על תזונה הומפתית +ויטמנים מרגשיה טוב אך לפחות פעם בשבוע עדיין כאב ממושך של שעתיים בערך לפעמים מלווה בבחילה. האם יש פיתרון או אוליי בכלל זה לא מעיים אז מה כן תודה

למשך כמה זמן יש צורך להימנע מאכילת מזון המכיל סיבים לאחר חסימה קלה במעי הדק? האם האיסור הוא מוחלט? היתכן שהחסימה נגרמה מלכתחילה מאכילת מזונות עשירים בסיבים? עברתי לאחרונה ניתוח בבטן. האם הדבר מגדיל את סיכויי לסבול מחסימות נוספות וכיצד אוכל להימנע מכך? תודה מראש!!!

לא להתייאש!!! ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. איני יודע מהי מחלתך הבסיסית ומדוע עברת את ניתוח הבטן, ולכן קשה לי לתת לך תשובה טובה. בעקרון אם החסימה נבעה מהדבקויות בלבד ונפתחה, המנעות מסיבים תזונתיים לא תשנה את הסיכוי לפתח חסימה בעתיד, ולאחר מספר ימים ניתן לחזור לכלכלה רגילה ללא הגבלה.

שלום רב מזה זמןרב אני סובלת מהבעיה הנ"ל: לאחר ארוחות אני שומעת את המעיים בצורה חזקה והרבה פעמים קורה שמיד אחרי אכילת ארוחה כבדה אני שומעת רעש חזק של המעיים ומיד לאחר יש צורך להתרקונות,הרבה פעמים ההתרקנות היא שלשול חד פעמי שעובר רציתי לדעת מה יכולה להיות הבעיה הא ם יכול להיות שיש לי חידק בקיבה והאם שלשולים לא כרוניים מעידים על זהום כלשהוא במעיים? תודה

אורי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. התלונות שאתה מתאר יכולות לנבוע מסיבות רבות, החל מדלקות שונות במעי, דרך אי סבילות למוצרי מזון שונים, ועד למעי רגיז. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה.

בבקשה באור תוצאות בדיקה בעיברית פשוטה מה משמעות התוצאאה ''לחץ בסיסי בספינקטר אנלי תקין,לחץ יזום נמוך,RAIR הופק,תחושה רקטלית ירודה,הופק אניזמוס'' הבדיקה נעשתה עקב אי שליטה כמעט מוחלטת וחוסר תחושה עקב בעיות גב תודה

מלי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בדיקת מנונטריה בודקת מספר מדדים: לחץ בסיסי- הלחץ בפי הטבעת בזמן שאת לא מתאמצת לכווץ את שרירי הסוגרים. לרוב מצביע על הפרעות בתפקוד שריר הסוגר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת. לחץ זה תקין אצלך. לחץ יזום- הלחץ בפי הטבעת בזמן שאת כן מתאמצת לכווץ את שרירי הסוגרים. לרוב מצביע על הפרעות בתפקוד שריר הסוגר החיצוני יותר סביב פי הטבעת. לחץ זה נמוך אצלך, ויכול להחשיד לבעיה בתפקוד שריר זה. תחושה רקטאלית נמדדת על ידי ניפוח בלון ברקטום ומדידת הכמות ישי לנפח עד שאת חשה את הבלון. תחושה ירודה מחשידה על פגיעה בעצבוב איזור זה. אניזמוס יכול להצביע על קשיי התרוקנות, אולם אם את לא סובלת מקשיים כאלה אין לתשובה זו משמעות מיוחדת. RAIR בודק רפלקס מסויים באיזור פי הטבעת, לא קשור להפרעות בשליטה אלא להפרעות התרוקנות, ולכן כנראה אינו רלוונטי אצלך.

מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

שלום אני חושבת שיש לי טחור חיצוני. יש לי נפיחות ואי נוחות רציתי לשאול בבקשה. האם זה יעלם לבד או שיש צורך בטיפול זה כבר במשך 3 ימים . פעם ראשונה תודה

ענת שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. טחור חיצוני משתפר ברוב במקרים בטיפול שמרני של ריכוך יציאות באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא). יש להקפיד על שתיה מרובה. ניתן לבצע אמבטיות במיים חמימים ולמרוח משחות מקומיות להקלה. אם אין שיפור תוך כשבועיים מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

דר שלום רב ותודה על תשובתך המפורטת, לפי הבנתי אתה חושב שכן צריך למצוא טיפול מתאים לבעייתי, מה אני יכולה לעשות אם הייתי כבר אצל 2 רופאים 1 כירורג והשני פרוקטולוג בבאר-שבע ושניהם אמרו לי שאין מה לעשות. אני בכל זאת סובלת ומתחילה להסתייג מעבודתי מאחר שהיא כרוכה בישיבה ארוכה , האם אני יכולה לקבל ממך המלצה לגבי רופא שמומחה בשיטות טיפול שונות? אין לי בעיה להגיע למרכז הארץ או לכל מקום אחר תודה רבה.

פרח שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. פורום זה אינו נוהג להמליץ שמית על רופאים, ותצטרכי לבצע את "סקר השוק" שלך לבד. בכל מקרה, מי שנותן לך תשובה שאין מה לעשות לבעיה שמקפחת מאד את איכות חייך, אינו ברשימת המומלצים שלי.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, האם בין ביצוע בדיקת דפקוגרפיה לבין חוקן בריום צריך שיהיה הפרש זמן מסוים או שאפשר אחרי כמה ימים כבר לעשות? תודה, הודיה

בס"ד ד"ר, האם צריך לעשות צילום לפני שעושים את הבדיקה השניה, כדי לראות שלא נשארו שאריות מהבדיקה הראשונה? חשבתי, אם אני עושה את הדפקוגרפיה ראשונה ואחרי שבועיים אני עושה את החוקן בריום, וממילא לפני החוקן בריום צריך לשתות את הסופודקס המרוקן, אז ממילא הסופודקס ועוד אחרי שבועיים אמור בטח לחסל את כל השאריות שאולי נשארו. מה אתה אומר? תודה

הודיה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. את חושבת נכון, ובין הבדיקות יש לוודא שהבריום התנקה. כל אחת מבדיקות אלו מתחילה בצילום ללא החדרת בריום, ואם יהיה עדיין בריום מבדיקה קודמת הבדיקה השניה תדחה. לכן מומלץ לשמור על מרווח של כמה ימים ביניהם, וניתן לבצע קודם דפקוגרפיה, בה הבריום בד"כ מתפנה מהר יותר.

שלום דר', מזה כחודש אני סובל מגזים ו"קרקורים" בבטן, ביום ובלילה, בלי קשר לסוג האוכל שאני אוכל. לא סבלתי אף פעם מתופעה זו. אציין כי אין לי כאבי בטן, אין דם נראה בצואה, היציאות יותר רכות מבדר"כ, אך סדירות. הורדתי קפה, חלב, אלכוהול ומאכלים הידועים כמחוללי גזים, לקחתי פחם פעיל, ובכל זאת אין שינוי. אציין שיש במשפחתי היסטוריה של סרטן המעי הגס (אבא בגיל 62 ושלוש דודות, שתיים מהן מעל גיל 60 והשלישית באמצע שנות ה-40 לחייה). אני בן 42, והקולונוסקופיה האחרונה שביצעתי הייתה לפני כ-8-9 שנים (הייתה תקינה). אני כרגע נמצא בשליחות במוסקבה וחוזר בעוד כחודש וחצי ארצה. האם התיאור הנ"ל מחייב את ביצוע הבדיקה בהקדם האפשרי במוסקבה, או שניתן לחכות עד שובי לארץ? האם יש סיבה רצינית לדאגה? הגזים אמנם מטרידים אבל החרדה אפילו יותר. אודה לתשובתך בהקדם.

ר שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. מוסכם על כולנו שעם הסטוריה משפחתית כזו יש לבצע קולונוסקופיה נוספת (גם בלי קרקורים בבטן), ולפי תאורך נשמע לי סביר בהחלט להמתין עד שובך. רוב הסיכויים שהתלונות שאתה מתאר נובעות משינויים בהרגלי התזונה עקב השליחות למשל, אבל גם אם חס ושלום ימצא גידול במעי הגס, הסיכוי להרפא ממנו לא מושפע מעוד חודש או פחות חודש. תהנה במוסקבה.

שלום ד"ר אני סובל מבעית פיסורה מזה כ3 שבועות למרות טיפול משמר ( אמבטיות מס' פעמיים ביום , תזונה נכונה ושימוש במשחות שפורטולוג נתן לי ) נכון לעכשו אני לא מרגיש הקלה ושאלתי כמה זמן לוקח בממוצע בכדי להרפא מהבעיה הזו . שאלה נוספת : בהנחה שאולי אצטרך לעבור ניתוך שמעתי שכיום ישנה האפשרות לעבור את הניתוך הנ"ל עם ליזר , במידה וזה נכון ארצה לקבל פרטיים נוספיים , מה הסיכוניים , מי מבצע ניתוחים אלו , ומה אחוזי ההצלחה .

גדי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. אם אכן אתה מקבל טיפול שמרני מיטבי (כולל משחת ניפדיפין או משחה מרפת שרירים דומה) כבר חודש ללא שיפור, יש מקום לשקול טיפול כירורגי. בניתוח המקובל ביותר כיום לפיסורה חותכים את סיבי השריר הפנימי ביותר סביב פי הטבעת (שריר הסוגר הפנימי), ולא ממש משנה באיזו טכניקה או מקור אנרגיה מבצעים זאת. שיעור ההצלחה של ניתוח כזה בריפוי פיסורה הוא סביב 95%, ושיעור הסיבוכים נמוך. הניתוח מבוצע על ידי כירורגים קולורקטאליים ופרוקטולוגים, ולעיתים גם על ידי כירורגים כלליים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.