פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

לפני כחצי שנה בערך הופיע אצלי עיגול שומן בפי הטבעת, זה לא גרם לכאב כלשהו רק מדי פעם ביציאה היה יורד לי מעט דם. זה היה יחסית קטן והמליצו לי למרוח מעט סינטומיצין מרחתי כמה פעמים וזה ירד. לפני כבערך חודש זה חזר, אבל עכשיו חזרו 2, גדולים יותר. זה קצת מטריד ואני חוששת מללכת לפרוקטולוג. ממה זה נובע? והאם יש איזשהו טיפול שאני יכולה לעשות מבלי ללכת לפרוקטולוג? תודה.

ה שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. לצערי אין באפשרותי לבצע אבחנה ולהמליץ על טיפול רק על סמך תאורך בפורום, ואם זה בכל זאת מציק לך הייתי ממליץ שתאזרי אומץ ולכי להבדק אצל רופא המומחה לבעיות כגון אלה.

שלום, אבחנו אצלי פרוסטטיטיס לפני כחודש וחצי. מהיום שהתחילו הכאבים יש לי יציאות רכות (לא מאוד) כל בוקר - מיד כשאני קם. כיום כבר אין לי כאבים (אני על אנטיביוטיקה) וזהו הסיפטום היחיד שנשאר. אני יודע שהערמונית נוגעת ברקטום אבל זה מתחיל להטריד שאולי לא אבחנו אותי נכון. מידי פעם יש גם גירודים בפי הטבעת - לא יודע אם זה קשור. אנא עזרה. תודה. בן.

בן שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. למיטב ידיעתי פרוסטטיטיס לא גורמת לשינוי במרקם היציאות, אך טיפול אנטיביוטי יכול לגרום לשינוי כזה. אם זמן מה לאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי עדיין הבעיה נמשכת מומלץ לפנות לרופא לבדיקה.

אתמול התאמצתי מאוד לעשות צואה ולאחר שזה יצא היה דם במימי האסלה ובנגוב היום גם מאוד התאמצתי וגם היה דם טרי בניגוב ודם שעוטף את הצואה אך לא בתוכה. במשך היום כשהמשכתי לעשות קיבה הקיבה היתה נקייה. עלי לציין כי לפני שנה עשיתי קולונסקופיה בגלל חוסר התרוקנות המעי נבדק קצת יותרמחצי והיה נקי אך הבדיקה הופסקה בגלל כאבים יש לי מעי מפןתל מאוד וגם לא הרגשתי את הטשטוש בכלל. הרופא אמר לחזור על הבדיקה אך בהרדמה מלאה ומאז לא עשיתי כי אני חוששת אולם עכשיו נכנסתי שוב ללחץ בגלל הדימום. פרוקטולוג בדק אותי לפני כשנה וחצי ואמר שאים טחורים או פיסורה אך מאז יש לי יותר עצירויות ואני די מתאמצת ביציאות ולעיתים כואב לי בפי הטבעת לאחר המאמץ. האם דימום באסלה, בניגוב ועוטף את הצואה יכול גם לנבוע מהמאמץ או מטחורים או רק מבעייה במעי? די נלחצתי ביומיים האחרונים כבר חושבת על הרע מכל. תודה רבה.

אירית שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. רוב הסיכויים שאם לפני שנה קולונוסקופיה (אפילו חלקית) היתה תקינה, אז הדם האדום שאת מתארת נובע מאיזור פי הטבעת, וקשור למאמצים הכרוניים שאת נזקקת להם בעת יציאה. לגבי הצורך בקולונוסקופיה מלאה, איני יודע מה גילך, והאם יש לך סיפור משפחתי של סרטן מעי גס, ולכן איני יכול לומר אם כדאי לבצע בכל זאת בדיקה מלאה. בכל מקרה, כדאי מאד לברר את סיבת העצירות או הקושי בהתרוקנות ולטפל בכך, שכן זה פוגע באחכות חייך, ויכול גם לפגוע בתפקוד רצפת האגן בעתיד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הבירור והטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום,אני בת 24 ובשבוע האחרון,לאחר חדירת אצבע לפי הטבעת שלי על ידי בן זוגי הקבוע בשנה וחצי האחרונות,החל גירוד ממש בילתי ניסבל ואני ממש עצבנית בגלל זה כי זה מאוד מציק חוץ מזה אין נפיחות ולא דימום מרחתי משחת קלנדולה ושמתי מעט אלוורה אבל שום דבר לא עוזר הגירוד הינו גם בפי הטבעת וגם קצת פנימי יותר האם יכול להיות שזוהי סתם סריטה פנימית קלה או זיהום? מה ניתן לעשות? תודה

שלי שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. קשה לומר ממה נובע הגרד שאת מתארת ולא בטוח שהוא קשור לחדירת האצבע, ולא קרה במקרה בסמיכות זמנים. בעקרון גרד בפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, ואם מדובר בגרד חדש כדאי לשלול תולעים במעי. אם התופעה נמשכת כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

ברצוני לדעת האם ניתן להשתמש במשחה או קרם בטאקורטן להרגעת העור סביב פי הטבעת? אני משתמשת בזה וזה מאוד מרגיע ועוזר לי. יש פעמים שהגרד הגיע למצב שבו פי הטבעת וחלק גדול מהישבן היה עם מעין שלפוחיות כתוצאה מהגרד. וזה כשלא השתמשתי במשחה. מה עלי לעשות? אני מתביישת לפנות לרופא. יש לי גם גזים מרובים ובטן תפוחה. אני ממש פוחדת שאולי זה משהוא חמור. אציין שאני לא עולה במשקל. וההומוגלובין משחק אצלי. אנא תנו לי תשובה בהקדם האפשרי. תודה אילנית

האם בניתוח פיסורה אפשר להוציא גם את החתיכת עור שתלויה שם?

מיכל שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. בניתוח לפיסורה לרוב רק מפרידים את סיבי השריר הפנימי ביותר שסביב פי הטבעת (שריר הסוגר הפנימי) ולא נוגעים הפיסורה עצמה או בקפל העור שסמוך אליה, אלא אם קפל העור מאד גדול, ולרוב קפל העור מצטמצם עם ריפוי הפיסורה עצמה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום האם ניתוח סגירת קולוסטומי מצריך פתיחה של הבטן (או רק של אזור הקולוסטומי) תודה רבה

דליה שלום, טכניקת הניתוח לסגירת קולוסטומי תלויה בסוג הקולוסטומי שבוצעה (לוופ/הרטמן/קצה וכו'), ולכן מומלץ להתייעץ עם הכירורג המנתח לגבי הטכניקה הדרושה.

תודה רבה על התשובה המהירה. מדובר בשיטת הרטמן - האם זה אומר פתיחה של הבטן ? תודה רבה

ד"ר נכבד!! מה יכולות להיות הסיבות ליציאה כזו, לאחרונה, כמעט חודש היתה לי רגישות ואי נוחות בפי הטבעת, מאין צריבה ביציאה, מאחר וסבלתי בעבר מטחורים חיצוניים, חשבתי שאולי יש פנימיים, ויתכן שאחד מהם יתפוצץ וגרם לצואה שחורה, האם זה יתכן?. חייבת לציין - כי מאז האירוע היו יציאות רגילות לחלוטין, האם עליי לבצע רקטוסקופיה (ממנה אני מאוד פוחדת) וכן גסטרוסקופיה??? אני בת 67 , לא סבלתי מבעיות מעיים,אולם גזים וצרבות - המון!!! מבקשת המלצתך לתהליך בדיקה מה כן לבצע ועל מה אפשר לותר כרגע , אני חייבת לציין שאני פחדנית ג-ד-ו-ל-ה!!! היסטרית ממש...תודה דוקטור!!

עדנה שלום, אם את פחדנית גדולה אז זו דוקא סיבה טובה לבדוק כל דבר לעומק ולא להזניח. אם אכן היתה לך יציאה שחורה ואת אינך נוטלת תכשירי ברזל, זה יכול להצביע על דם מעוכל ביציאה, ודם מעוכל אופייני לדימום מהחלק העליון של מערכת העיכול ולא מטחורים. מומלץ להתייעץ עם גסטרואנטרולוג, לבצע גסטרוסקופיה, ואם היא תקינה לשקול גם קולונוסקופיה ובדיקת מעי דק.

שלום, אני בן 43, לפני מספר ימים הופיע אצלי טחורים חיצוניים, ליתר הדיוק מדובר בכלי דם כנראה אחד שהתנפח כמו בלון וניתן לגעת בו (מכאן אני מסיק שזו טחור חיצוני). רציתי לציין שזה קרה לאחר 2 יציאות קשות יום יומיים לפני כן ושיש לי בעיות קלות של ורידים שקיבלתי בתורשה. אין לי דימום (בכל אופן לא שמתי לב) שאלותי: 1. איזה רופא מומחה מטפל בבעיות טחורים ? איך הוא מוגדר בקופ"ח כללית ? האיזה נקודה כדאי לגשת לרופא ? 2. התחלתי למרוח משחת פרוקטו אובלפיכה + מגבונים, האם הטיפול הזה יעיל או שמומלץ לעבור לתרופה/ טיפול אחר ? 3. אני לא סובל בכאבים עזים, פשוט יש איזו אי נינוחות וכאב קל ומציק בישיבה וביציאות, תוך כמה זמן הבעיה יכולה לעבור בצורת הטיפול הקיימת ? מה אמור לגרום לכך שהבעיה תגמר, בעצם כמעט כל יום יש יציאה שלא תורמת לשיפור הבעיה אז איך הסיפור להגמר בסופו של דבר ? 4. שמעתי על אפשרות לדחוף את הטחור פנימה, האם ומתי זה אפשרי ? תודה רבה עמי

עמי שלום, טחורים מטופלים על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, ולעיתים על ידי כירורגיים כלליים. לדעתי כך זה גם מוגדר בקופת החולים. הטיפול במשחה ובמגבונים יכול אולי להקל מעט על אי הנוחות. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות כפי שיפורט למטה. אם למרות טיפול שמרני הטחורים עדיין מציקים לך, ניתן לבחור אחד מהטיפולים הכירורגיים לטחורים, שמפורטים גם הם למטה. אם בדחיפה מתונה הטחור נכנס פנימה, ניתן בהחלט לנסות להחזירו. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום רב, אני סובל מטחורים ויתכן גם מפיסורה. לפני כשלוש שנים אובחנו אצלי טחורים בדרגה 2 - 3 ע"י פרוקטולוג בקופ"ח. טופלתי על ידי קשירה במשך כשנה. לצערי הכאבים נמשכו (למרות שהרופא טען כי הטיפול הסתיים). פניתי לטיפול בפרוקטוליין וגם שם ניתן לי טיפול בקשירה ואינפרא אדום וגם לאחר כשנה של טיפולים נמשכו הכאבים. בשלב זה טען הרופא כי הבעייה היא פיסורה ולא טחורים. מאחר ומשחה לא עזרה לי, קבע הפרוקטולוג כי עלי לבצע ניתוח. פניתי שוב למחלקת פרוקטולוגיה בקופ"ח ובדיקה(כואבת מאד) שנעשתה לי קבע הפרוקטולוג כי אין לי פיסורה אלא טחורים בדרגה 2-3 ואין בארסנל שלו כל דרך לסייע לי. אני סובל מכאבים כמעט יומיומיים (לעיתים אף תחושה של חום וחולשה), אובד עצות ואיני יודע למי לפנות. אודה לך אם תוכל לייעץ לי למי לפנות וכיצד לפתור את הבעייה שממררת את חיי. אגב האם מומלץ לפנות לפרוקטוטק לטיפול ע"י דופלר?

היי אני כולי בלחץ .. לפני כשנתיים גיליתי את וירוס הפפילומה. עברתי 2 ניתוחים ברקטום בהפרש של חצי שנה. מאז הניתוח האחרון כשנה וחצי לא הופיעו קונדילומות. כעת אני רגישה בליטה נפוחה בפי הטבעת (חיצוני, מקום שלא היה בו בעבר). עליי לציין שביומיים האחרונים סבלתי מקלקול קיבה והיו לי המון שלשולים. האם יכול להיות שזה קשור ובגלל זה האזור נפוח? אני ממש לחוצה אין לי כוח לסרט הזה שוב. אשמח לתשובה מהירה תודה רבה לך על העזרה ושאתה תמיד כאן בשבילנו שבוע טוב אור

אור שלום, קודם כל, לא להלחץ. קשה לומר ללא בדיקה מהי הבליטה הנפוחה שאת חשה, אך יתכן בהחלט שמדובר בממצא שאינו קשור לקומדילומות, כגון טחור חיצוני בולט. אם הנפיחות לא חולפת תוך כשבועיים שלשה מומלץ לפנות בכל זאת לבדיקה.

בהמשל לתשובתך .. ניסיתי לשים קונדילוקס (מתוך לחץ כמובן) וזה לא שרף כמו פעמים קודמות כאשר היו קונדילומות.(שאז קפצתי לשמיים) האם זה יכול לעודד אותי שאולי זה באמת לא קונדילומה? שוב תודה אור

שלום ד"ר לפני כשלוש שבועות בבדיקה אצל פורטולוג ( הבדיקה בוצעה בעזרת מכשירחודרני לפי הטבעת ) כתוצאה מהבדיקה הרופא פצע אותי וגרם לי לפיסורה שאובחנה ע"י רופא אחר , מאז הבדיקה הנ"ל אני סובל מאוד במיוחד לאחר יציאה במשך מס' שעות ( הגעתי בגלל כאבים למיון שלא יכלו לעזור לי הרבה ) הרופאים נתנו לי משחות למריחה שלא עוזרות שאלתי : האם המצב הזה "נורמלי " ואם אני צריך להמשיך ולסבול ? האם ישנו פתרון למצבי ?

בהמשך להודעה הקודמת שלי אני מציין שהגעתי לבדיקה אצל פורטולוג בגלל שמדי פעם היה לי דימום קל על הניר לאחר ניגוב בשירותים , הרופא זיהה בבדיקה זו טחורים פנימיים בגודל 2 וטחורים חיצוניים לפני הבדיקה לא סבלתי מכאבים כל שהם . חשוב לי לציין שהפיסורה נגרמה לי כתוצאה מהבדיקה האגרסיבית שבוצעה בי ולא כתוצאה מיציאות קשות בשירותים , מענין אותי לדעת עם מקרה כמו שלי ידוע ונפוץ לאחר בדיקת פרוקטולוג.

גדי שלום, פיסורה היא בעיה של איכות חיים, וישנם טיפולים רבים לפיסורה, החל מטיפולים שמרניים וכלה בטיפולים כירורגיים, אתה רק צריך להחליט מה טוב ומתאים עבורך. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, אני בת 39 וסובלת מטחורים עד לפני כשנה אלה היו טחורים שהפריעו ליום יומיים ולא יותר, בשנה האחרונה היו לי 3 התקפים קשים מאד שנמשכו כ - שבוע ימים והטיפול שקיבלתי היה זריקה שגרמה להיתכווצות הטחורים, כל התקף כזה משבית אותי לשבוע ימים לפחות , העבודה שלי כרוכה בישיבה של לפחות 9 שעות ביום עם הפסקה של 5 דקות בין ישיבה רצופה לבאה אחריה (אני בונה ציפורניים ולכן כל טיפול נמשך כשעה ורבע) כאלה טיפולים יש לי בערך 7 ביום אחד אחרי השני, אני יושבת על כרית אורטופדית עם חור גדול באמצע, האם היא באמת מועילה? בהתקף האחרון שהיה לי לפני שבוע ימים החלטתי ללכת לפרוקטולוג אחר ולבקש שיבצע לי קשירה , הוא בדק אותי וטען שלא ניתן לבצע קשירה מאחר והטחור הוא קטן. ביררתי במכון פרוקטוטק ששם הם מבצעים קשירה עם מכשיר אולטרא סאונד , והם זימנו אותי להגיע לטיפול, השאלה היא אם הפרוקטולוג שהייתי אצלו טוען שלא ניתן לבצע קשירה , אז יכול להיות שבשיטה של פרוקטוטק כן יכולים לבצע לי קשירה? האם ישנו טיפול שכן אפשר לעשות במקרה שלי? הבעיה הזו משבשת לי את מהלך העבודה אני מאוד נילחצת רק כשאני מתחילה להרגיש טיפה של כאבים מהידיעה של מה שאני הוכת לעבור מה אפשר לעשות? העיניין הוא שאני לא יודעת ממה הם מתנפחים, אין לי עצירויות אני שותה המון מים וסיבים תזונתיים, חשבתי לעבור לעבוד בעמידה האם זה יכול לעזור לי לדעתך?או שעמידה היא גם לא מומלצת? האם אכילת חריף יכולה להעיר את הטחורים עד כדי התקף? דוקטור, מקווה שלא הצפתי אותך ביותר מידי שאלות ושתוכל לענות ל על כולן, פשוט מאוד שכשהגעתי לרופא פתאום כל השאלות בורחות ואתה חוזר הביתה בלי לדעת מה מותר ומה אסור ,, אודה לך על תשובתך מראש

פרח היקרה לפני שנתיים עברתי טיפול אצל פרוקטוטק (היו לי 9 טחורים ופיסורה) הטיפול שם לא פתר את הבעיה (מה גם שהטיפול יקר). אחרי הטיפול עדיין סבלתי מכאבים שעם הזמן התגברו והיום (3 חדשים אחרי הטיפול) אני שוב "מטפסת על הקירות ורואה כוכבים"

פרח שלום, "התקף" של טחורים יכול להגרם כתוצאה מצניחה של טחורים פנימיים עם התנפחות (בצקת) שלהם, או כתוצאה מהווצרות קרישי דם בטחורים חיצוניים, ולעיתים כשהמטופל חושב שהוא סובל מ"טחורים" יש למעשה מחלות אחרות של פי הטבעת הגורמות לסבל, כגון פיסורה. לכן לא ניתן לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. יש חשיבות רבה לאבחנה המדוייקת, מאחר שהטיפול לכל אחד ממצבים אלו שונה. באופן כללי מטרת הטיפול היא לאפשר לך לחיות באיכות חיים רגילה ולעשות מה שאת נוהגת לעשות בחיי היומיום שלך, ואם פירוש הדבר הוא לשבת 9 שעות ביום, אז צריך למצוא את הטיפול שיאפשר לך את זה. כעקרון אנחנו ממליצים על ישיבה על כרית מרופדת ולא על כרית עם חור המותחת את העכוזים לצדדים. איני יכול לומר לך אם הטחור שלך מתאים לקשירה או לא ללא בדיקה. קשירת טחורים באמצעות הכוונת דופלר נקראת HAL ומבוצעת על ידי מספר כירורגים קולורקטאליים בארץ, אך רובנו מבצעים פעולה זו בחדר ניתוח תחת טשטוש או הרדמה קלה, מאחר שאי נוחות בעת הפעולה, כפי שאת מתארת, אינה נדירה. ישנן פעולות רבות שאפשר לבצע כטיפול בטחורים, ומטרתן לשפר את איכות החיים, ולכן את צריכה להיות זו שמחליטה שאת מעוניינת לעבור פעולות אלו. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג המומחה בשיטות השונות לטיפול בטחורים לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד ד"ר זמורה, אני מקווה שהשאלה לא טיפשית מדי, אבל בכל זאת, אולי יש איזושהי זריקה שאפשר להזריק לשרירים או איזשהו משהו אחר במקום ביופידבק? (כתבת לי שאני צריכה לתרגל הרפייה של השרירים ע"י ביופידבק ולא חיזוק ע"י שיטת פאולה). תודה, הודיה

הודיה שלום, ניתן להזריק לשרירים זריקת חומר משתק שרירים שנקרא בוטוקס אולם מדובר בפעולה פולשנית עם רמה מסויימת של סיכונים, ולכן אנו בדרך כלל מציעים אותה בעיקר כאשר טיפול בביופידבק לא הצליח. יש לציין גם שהבוטוקס הוא חומר יקר ולרוב לא מכוסה בסל הבריאות.

בס"ד ד"ר זמורה שלום, האם ההזרקה של הבוטוקס היא חד פעמית, סדרה של פעמים, כל תקופה מסוימת במשך כל החיים? או שזה אינדוידואלי לכל אחד. תודה, הודיה

שלום רב מודה על תשובתך המהירה,ביקרתי אצל רופא גסטרואנטרלוג ובהמלצתו החלטנו לערוך בדיקת קולונוסקופיה נוספת והפעם להוסיף לקיחת ביופסיה,רציתי לשאול מאיפה לוקחים ביופסיה,והאם ניתן להגביר את מינון זריקת הטשוש היות והבדיקה בפעם הקודמת היתה כואבת מאד ולמרות הטשטוש הרגשתי הכל כמו כן רציתי לקבל מידע איך לקחת את הסופדקס מבלי שזה יגרום לי בחילות, ואיך עושים את ההכנה לבדיקה אחה"צ תודה

אני שמח שהחלטת לעבור בדיקה נוספת, כך נישן כולנו יותר טוב בלילה. איני יודע מהיכן מתכנן הרופא המטפל לקחת ביופסיה. יתכן שבגלל הסיפור של מספר יציאות ביום הוא מתכנן לקחת ביופסיה ממקום כלשהו במעי לוודא שאין דלקת. הסופודקס הוא לא תענוג גדול אבל אפשר לשרוד אותו, ואפשר לקחת כדור פרמין לפני כל מנה. לגבי צורת ההכנה המדוייקת, אנא בררי עם הגסטרואנטרולוג המבצע את הבדיקה שכן הרוטינות העט שונות במקומות שונים. לגבי טשטוש- בקשי זאת מהגסטרואנטרולוג המבצע בהצלחה

שלום לפני כחודש היה לי דימום רקטלי חריף הכירורג שבדק אותי ביצע קולונוסקופיה 15 ס"מ מקומית בלבד בטענה שאם יש דימום במעי אזי דם טרי יזרום עד למטה והוא יראה אותו - בסופה של בדיקה לא התגלה לטענתו דם טרי ופיכך הוא טען כי אלו קרוב לוודאי טחורים ונתן לי טיפול. המצב השתפר מאוד ואפשר לומר כי נראה מושלם (היציאות ללא כאבים ללא דם וכו'). הייתי מעוניין לשאול בעצתך האם צריך לעשות קולונוסקופיה כללית לכל המעי כדי להיות בטוח ממשהו במעי הגס. רצוי לציין כי אני בן 40 עם בדיקות דם תקינות מדי שנה וגם השנה. ואם יש בדיקה אחרת (אולי קולונוסקופיה ווירטואלית שהבנתי כי יש ממנה קרינה מרובה) שאתה ממליץ להפגת החששות תודה.

אלי שלום, אם אתה בן 40 ואין לכ הסטוריה משפחתית של גידולים במעי הגס בגיל צעיר, היעוץ שקיבלת נראה לי סביר, ומומלץ לבצע קולונוסקופיה בגיל 50. אם בכל זאת אתה לא רגוע ורוצה לישון טוב בלילה, ניתן לבצע קולונוסקופיה קצרה (ז"א רק לחלק האחרון של המעי הגס, אך יותר מ 15 ס"מ).

ראשית כל תודה על תשובתך. בהמשך לשאלתי הקודמת הייתימעוניין לשאול : בהנחה שאין לי הסטוריה משפחתית ושהמצב כרגע נראה שפיר (יציאות חלקות וללא סימני דימום) וכן שהכירורג שבדק אותי ביצע קולונוסקופיה 15 ס"מ לפני שקבע שאלו טחורים שכאמור טופלו. הייתי מעוניין לשאול: 1) האם בקולונוסקופיה וורטואלית סופגים כמות קרינה כה רבה שגורמת נזק בעצמה ? 2) מה הסיכוי לנקב במעי בקלונוסקופיה רגילה ? 3) מה היית ממליץ לי לעשות כדי "לישון בשקט" כפי שנוהגים לומר? ושוב המון תודה על תשובתך

כמות הקרינה בבדיקת קולונוסקופיה וירטואלית היא סבירה ואין מניעה לבצעה. סיכוי ההתנקבות בקולונוסקופיה אבחנתית נמוכים מאד- אחת לכמה אלפי בדיקות, וקטן עוד יותר בקולונוסקופיה קצרה. בגילך הייתי ממליץ לבצע קולונוסקופיה קצרה בלבד.

שלום רב אני בת 39 סובלת מעצירות מספר שנים שמתבטאת בכמה ימים של אי מתן צואה , ואח"כ יום שלם בו אני סובלת ממתן צואה במשך כל היום, בשבועיים האחרונים התחלתי לקחת 3 כפיות ביום זרעי פשתן טחונים שגורמים ליציאה עד שתיים ביום, אולם קורה שפעם בשבוע יש יציאות של עד שש פעמים ביום. מה ניתן לעשות על מנת לזכות ביציאות נורמליות מה התזונה הנכונה? לציין כי בדיקות צואה שעשיתי יצאו תקינות, וכי אני מטופלת בכדור לתת פעילות של בלוטת התריס תודה ויום טוב גלי

גלי שלום, מומלץ בחום ללכת ליעוץ לתזונאית קלינית ולבנות תפריט עשיר בסיבים ובשתיה מרובה ואשר מתאים להרגלי חייך וטעמך. בנוסף, ניתן להשתמש האופן קבוע בתוסף מזון טבעוני של סיבים תזונתיים על בסיס פסיליום, ולהקפיד על שתיה מרובה. חשוב להקפיד על איזון טוב של בלוטת התריס שכן גם תת פעילות יכול לגרום לעצירות. מחבר: ד"ר עודד זמורה תאריך: 11.9.2007 שעה: 15:07 דנה שלום, תלונותיך מחשידות שאכן ישנה הפרעה כלשהי בתהליך ההתרוקנות, שבלשון מקצועית אנו מכנים pelvic outlet obstruction, אבל לא ניתן ללא בדיקה ולרוב גם בדיקות הדמיה לומר בודאות מה סיבתו, האם הפרעה זו נגרמת על ידי רקטוצלה, וגם אם כן, האם זה מנגנון ההפרעה היחידי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן / תנועתיות מערכת העיכול לבירור להכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, היום הייתי בבדיקות U.S פריאנלי ורקטאלי ומנומטריה. לדברי הרופא שביצע את ה-U.S השרירים חלשים או לא עובדים בהתאמה וגם לדברי הגב' שביצעה את המנומטריה השרירים לא עובדים בהתאמה וגם שסף הגירוי שלי נמוך, כלומר לוקח הרבה כדי שאני ארגיש את הגירוי שיש צורך ללכת להתרוקן וכן ציינה שכשהיא אמרה לי לעשות פעולה של התרוקנות - ללחוץ, זה בכלל לא נפתח אצלי. כמו שאני מבינה, הטיפול בבעיה זו הוא פיזיוטרפיה. שמעתי על ביופידבק, ולפי מה שקראתי אחוזי ההצלחה הם מאוד נמוכים (40-50% הצלחה שזה נראה לי נמוך מאוד ולא מעודד כלל). שמעתי גם על שיטת פאולה שכולם מאוד משבחים אותה. כעקרון, הייתי מעדיפה שלא זו תהייה הבעייה משום שהפתרון הוא לא מוחלט, אבל בכל מקרה, האם עדיף לוותר על ביופידבק וללכת ישירות על שיטת פאולה, או שכדאי אפילו לנסות את שתיהן במקביל? מהמאמרים שקראתי על שיטת פאולה, הבנתי שזה לא משהו שעושים חד פעמי ונפטרים מהבעיה, אלא שזה צריך להפוך לחלק מהיום יום ממש וצריך להתמיד יום יום בתרגול של כחצי שעה, כמו שכל יום צריך לצחצח שיניים, להתקלח, לשתות וכו'. מייאש... יש לך משהו מעודד להגיד לי לגבי הצלחת הטיפולים הללו ואם יש סיכוי שלא אהיה משועבדת כל חיי לתרגילי הפיזיוטרפיה (אין לי סבלנות לזה)? תודה, הודיה.

בס"ד ד"ר זמורה, להלן ממצאי בדיקת PUS ANUS SIZE: PUBORECTALIS MUSCLE: RT.: 8.9 mm LT.: 9.6 mm IAS: measured in the mid anus RT.: 4.8 mm LT.: 4.5 mm EAS: measured in the mid anus RT.: 6.2 mm LT.: 6.8 mm BLADDER POSITION OF BLADDER NECK FROM PUBIC LINE: AT REST: HORIZONTAL: 1.92 cm VERTICAL: 2.87 cm AT STRAIN: HORIZONTAL: 3.53 cm VERTICAL: 0 cm MOTION PELVIC - FLOOR MOTION POST ANORECTAL ANGLE: DEGREES 77: AT STRAIN DEGREES 90: AT REST סיכום ממצאי הבדיקה: רקטום: נבדק ונמצא תקין אנוס: נבדק ונמצא תקין BLADDER : (הרופא לא כתב בחלק הזה כלום) closure of the anorectal angle at strain :MOTION מסקנות: prolapse of the posterior vaginal wall at stress אני יודעת ש- prolapse זה צניחה, כלומר עדיין יש רקטוצלה? והאם הבדיקה מראה זאת בודאות? (עברתי ניתוח לתיקון רקטוצלה לפני כ- 5 חודשים). אשמח מאוד אם תוכל להסביר לי את כל נתוני הבדיקה הנ"ל. תודה רבה רבה, הודיה

הודיה שלום, עיקר הבעיה שנראית בבדיקה זו וכנראה גם במנונטריה הוא העדר הרפיה טובה של שרירי רצפת האגן, וטיפול הבחירה מבחינה רפואית הוא ללא ספק ביופידבק ממוקד לבעיה זו, ולא שיטת פאולה שהיא שיטה (טובה אך) יותר כללית לחיזוק רצפת האגן ולא ספציפית לבעיית הרפיית השרירים.

שלום רב אני מבקשת את עזרתךהדחופה: לפני כשנה וחצי עברתי קולונסקופיה עקב דימומים ושינויים בצואה לא נתגלו ממצאים חשודים חוץ מטחורים פנימיים, עברתי טיפולים בקשירות וטיפולים עם נרות,בבדיקה האחרונה נאמר לי שאין לי טחורים פנימיים,אבל אנ י עדיין מדממת ביציאות עלי לציין שאני לא סובלת מעצירויות יש לי כל יום יציאות אפילו 3 4 פעמים ולפעמים יש לי יציאות מימיות,אני פשוט מפחדת שאולי יש לי סרטן ולא גילו זאת בבבדיקה,הרופא מסרב לתת לי לעבור שוב בדיקה היות והוא טוען שהכל תקין מה עלי לעשות אנא ממך עזור לי אני בת 40 ללא עבר במשפחה של סרטן.

אתי שלום, אמנם כל בדיקה, כולל קולונוסקופיה, יכולה לפספס לפעמים, אבל בסך הכל שיעור הטעויות בקולונוסקופיה נמוך, ואם תוסיפי לכך את גילך, העדר סמפטומים נוספים לדימום, והעדר הסטוריה משפחתית, הסיכוי שיש לך סרטן מעי גס שלא אובחן בבדיקה הוא להערכתי נמוך מאד מאד מאד, ולכן קופת החולים שצריכל לשקול אם לממן את הבדיקה, וששוקלת את הסיכוי למצוא משהו מול הסיכון (הנמוך) שבבדיקה עצמה, ממליצה לך לא לבצע את הבדיקה. אם בכל זאת את לא מצליחה לישון בלילה בלי לעבור עוד קולונוסקופיה, תהיי אסרטיבית, אבל עלייך לדעת שהסיבה העיקרית לביצוע הבדיקה היא להרגיע את החרדות שלך.

האם נמצאה תרופה חדישה המאפשרת חיים סבירים עם מחלת הקורהן? האם יש פריצת דרך חדשה בתחום?

מירי שלום, כל הזמן יש חידושים, תרופות חדשות ותובנות חדשות הנוגעות למחלת קרוהן, אבל לצערי אני לא יכול לומר לך שמצאנו את התרופה שמרפאת את המחלה. מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. יחד עם זאת, למרות שאינינו יודעים מה גורם למחלה,אנו מבינים היום הרבה מאד תהליכים שמתרחשים בה, ודרך ההבנה הזו אנו בונים את הטיפול. אנו יודעים שמדובר בתהליך בו מסיבה מסויימת (שכאמור אינה ידועה) מערכת החיסון של הגוף שלנו מפעילה תהליך דלקתי קשה כנגד המעי של עצמנו, הגורם לדלקת במעי, ולסימפטומים מהם סובלים חולי קרוהן. אחת הדרכים העיקריות לטיפול במחלה היא לדכא את מערכת החיסון, שגורמת לדלקת הקשה במעי, ובכך לצמצם את הדלקת ולהקל על הסימפטומים. מאחר שכאמור אנו לא יודעים היום להביא לריפוי מלא של מחלת קרוהן, מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי.חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. בקיצור- לא להתייאש, ולא לתת למחלה לנצח!

יש לי פיסורה ואני משתמשת במשחה הידועה ולוקחת פגלקס בוקר וערב וכן אני ממעטת באכילת לחם ואוכלת פירות ויוגורט אך היציאות שלי מוסיפות להיות קשות ושוב זה פוצע את פי הטבעת ויש דימומים איך לעצור את המעגל הזה?

מיכל שלום הייתי ממליץ לקחת יותר פגלקס (או תוסף סיבים על בסיס פסיליום) ולהקפיד על שתיה מרובה, עד שהיציאות רכות, ואם הסבל נמשך למרות יציאות רכות לשקול טיפול כירורגי כלשהו.

שלום אני מחפשת מכון לפרקטלוגיה באזור הצפון אשמח אם תוכל להפנות אותי לאחד כזה אם ידוע לך

לדנה יש מכון בבי"ח בני ציון, בחיפה. תבקשי מכתב הפניה מרופא כירורג בקופ"ח, וכמובן טופס התחייבות לבי"ח. בהצלחה רותי

רופאים פרוקטולוגים יש כמובן גם ברמב"ם.

כאמור: בני ציון: ד"ר ילנה גליס רמב"ם: ד"ר דני דואק, ד"ר בני פרסון, ד"ר שלומי ישראלית בטוח שיש עוד כירורגים קולורקטאלים / פרוקטולוגים טובים באיזור חיפה והצפון. בהצלחה

לפני כחודש וחצי הלכתי לרופא המשפחה בעקבות דימום על נייר הטואלט לאחר יציאה. הוא אמר שזה ככל הנראה פיסורה, המליץ על תפריט של מה לאכול/לשתות ומה לא ובנוסף צייד אותי במשחה שנקראת procto glyvenol, השתמשתי במשחה פעמיים ביום עפ"י הנחיותיו. ככל שעברו הימים הדימום פחת עד שנעלם כליל. יש לציין שגם כשבוע לאחר שהפסקתי להשתמש במשחה לא הבחנתי בדם על הנייר טואלט לאחר יציאה. לאחר שבוע זה הדימום חזר, ובכמות גדולה יותר מאשר בפעם הראשונה. חזרתי לרופא והפעם הוא נתן לי משחה בשם betacorten g, למשך שבועיים פעמיים ביום. ברגע שהתחלתי להשתמש בה הדימום פסק. אולם, היום (כשישה ימים לאחר התחלת הטיפול במשחה זו), כאשר מרחתי את המשחה הרגשתי בגבשושית מסוימת (מעט קשיחה) שלא הייתה שם קודם. בדקתי וזה נראה כמו חתיכת עור /בשר (סליחה על התיאור) שכביכול יוצאת מפי הטבעת/מהווה חלק ממנו.אולי זה החלק שנקרע?! האם יש סיבה לדאגה והאם עליי לחזור לרופא המשפחה ולעדכן אותו בכך?

מ שלום, סביר שהגבשושית שאתה מדבר עליה היא קפל עור, ועצם הופעת הגבשושית אינו סיבה לדאגה, אך אם אתה לא שקט, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד שלום לך אבי עבר לפני כשבוע ניתוח להסרת חלק מהמעי הגס השמאלי וחלק מהחלחולת, בעקבות גילוי של סרטן המעי הגס. לאבי לא הותקנה סטומה, בעקבות שיטת ניתוח חדשה שניתח אותו פרופ' שהגיע מאנגליה לבי"ח אסף הרופא. בעקבות הגילוי המהיר שהיה תוך כשבוע ימים, הוא עבר סי.טי., אולטרא סאונד פנימי, וקולונסקופיה, שאישרו כי יש סרטן המעי הגס. ככל הנראה הוא יזדקק לכימותרפיה. בעקבות הגילוי, הרופאים אמרו לי ולאחותי כי עלינו לעבור קולונסקופיה לשם מעקב. הסרטן שבו הוא חלה למיטב הבנתי הוא סרטן המעי הגס משפחתי, יש לציין כי אמו חלתה בכך לפני כשלושים שנה ועברה את הניתוח, ולהבדיל היא היתה זקוקה לסטומה קבועה, הניתוח אצלה הסתבך בעקבות זיהום ולצערנו היא נפטרה תוך ימים ספורים. בעקבות הכתבה שקראתי הבנתי כי ישנה בדיקת דם לגילוי סרטן המעי הגס, האם אפשרי לעבור רק את בדיקת הדם ולא לעבור בדיקה פולשנית ולא נעימה, כמו קולונוסקופיה? ושאלה שאולי לא קשורה, אני סובלת מטחורים, מאז הלידה הראשונה, יש לי 4 ילדים, ועברתי 2 ניתוחי פיסורה, האם יש לי יותר סיכויים בעקבות כך לחלות בסרטן הרקטום או המעי הגס? או שאין קשר? תודה וסליחה אם הגזמתי בשאלותי. רותי

רותי שלום, איני יודע את גילך, אך בעקרון אם יש לך הסטוריה משפחתית כל כך משמעותית של גידולי מעי גס, מומלץ להכנס לתכנית מעקב מסודרת באמצעות קולונוסקופיה החל מגיל 50 או 10 שנים לפני גיל גילוי המקרה הצעיר ביותר במשפחה, מה שקודם. ניתן לבצע לאביך בדיקת דם, ואם יזוהה אצלו גן ספציפי בעייתי שיכול לגרום לסיכון מוגבר ליצירת גידולים, אז ניתן לבדוק אם את נושאת גן זה, ואם אינך, אז הסיכון שלך כנראה אינו שונה מהותית מכל אדם אחר, ואת זקוקה לבדיקת קולונוסקופיה כמו כל אדם אחר החל מגיל 50. אם לא זוהה אצל אביך גן ספציפי, לא ניתן לדעת אם את נושאת את הנטיה ליצור גידולים או לא, ומומלצת בדיקת גילוי מוקדם כפי שפרטטי לעיל. אין קשר בין טחורים ופיסורה לסיכון ללקות בסרטן המעי הגס, אולם אם יש לך לפעמים דמם מפי הטבעת, זו כבר כשלעצמה סיבה לבצע קולונוסקופיה ללא קשר להסטוריה המשפחתית. בקיצור, נראה לי שכולנו נישן יותר טוב בלילה אם תעברי קולונוסקופיה

שלום ד"ר זמורה. אני בחור 27 בריא בדר"כ, ובשנים האחרונות סבלתי מידי פעם מעצירויות. לאחרונה לפני כחודש אולי קצת יותר שמתי לב לטיפות מעטות של דם על הצואה. והללויה יצא לי טחור אחד קטן מאוד.אני מנסה מאוד עכשיו לשמור על היציאות שיהיו רכות אוכל פירות ירקות, דגנים ונוזלים, מרקים וכדומה.האם בשלב כזה שהטחור הזה עוד קטן ולא מצב קשה אם אני אשמור על עצמי לא להגיע לעצירות בכלל, זה יכול לקרות שהם ייחזרו למצבם המקורי? בברכה ותודה, גיא

גיא שלום, בשמירה על הרגלי תזונה ויציאה נכונים טחורים יכולים להשתפר ולא להפריע לאיכות חייך, ולא משנה אם אנטומית הם חזרו למצבם המקורי או לא.טחורים אינם מסוכנים, והסיבה העיקרית לטפל בהם היא שפעתם על איכות החיים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה רבה על התשובה המקיפה, הבהירה והמובנת, היא עזרה לי רבות בהבנת הבעיה ובדרכים לריפויה על כל האפשרויות הקיימות. בברכה, חגית

בשמחה. שיהיה בריאות.

שלום רב אני סובלת מפיסטולה רקטו וגינלית שהתפתחה עקב אבצס כבר 5 שנים. בקולונוסקופיה שבוצעה נמצא פוליפ רקטלי שנלקחה ממנו ביופסיה שלהלן תשובת נמעבדה:קטעים פוליפואידים מצופים ברובם אפיתל סקוומוטי ובקטע אחד יש מעבר לרירית רקטלית, הסטרומה בצקתית עם כלי דם מורחבים וגדושים. נמצאו מוקדי דלקת כרונית ניכרת והיווצרות זקיקים לימפטים.אין ממאירות. שאלתי האם השארת המצב אינה מסוכנת ,והאם יכולה להתפתח ממאירות עקב כך? עלי לציין שהפיסטולה נמצאת כ1-2 ס"מ מהכניסה לרקטום. תודה

שלום, התשובה הפתולוגית מצביעה על כך שה"פוליפ" הוא כנראה איזור דלקתי התגובתי לפיסטולה, והסיכוי להתפתחות ממאירות בממצא כזה נמוך מאד. הסיבה העיקרית לתקן את הפיסטולה היא איכות חייך, ולא הסיכון לממאירות. ישנן מספר שיטות טובות לתקן פיסטולה כזו. השיטה ה"סטנדרטית" היא על ידי תיקון הפתח בצד של הרקטום וכיסויו על ידי מתלה של דופן רקטום. יש לציין שממש לאחרונה נכנס לשימוש מוצר חדשני שמיועד במיוחד לתיקון פיסטולות בין הרקטום לנרתיק, ובנוי ממישתל קולגני המוכנס לתעלת הפיסטולה בניתוח פשוט יחסית, כרוך בשיעור מינימאלי של סיבוכים, וחזרה מהירה לפעילות. חסרונו העיקרי הוא מחירו, שכן לצערנו למרות שהוא מאושר לשימוש בישראל, הוא עדיין לא נכנס לסל הבריאות.

תודה על התשובה , הפיסטולה היא מאוד קטנה רק רציתי לשאול שוב אם השארת המצב שבו יש איזור דלקתי לא יכולה לפגוע באזור או בשרירי הסוגר או לגרום לדלקת באזורים סמוכים. הרבה תודה

אני גננת במקצועי ואני צריכה להרים לפעמים ילדים האם פעולה זו או הרמת שקיות כבדות עלולה להחמיר את מצב הפיסורה?

מיכל שלום, אין קשר בין הרמת משאות כגון ילדים והחמרת פיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

למיכל היקרה בתור אחת שעברה 2 ניתוחי פיסורה. שחזרו בעקבות לידות קשות. ניסיתי את המשחה שהרופא המליץ, ואני ממליצה לך מאוד, מפני שלי היא עשתה נפלאות, והפיסורה עברה. רצוי שתשני את התזונה שלך, ותמיד שאת מרגישה שאת צריכה להתרוקן, פשוט לרוץ ולהתרוקן. לשתות המון אבל המון רצוי לא מתוק, אלא מים, ולאכול מזון עם סיבים. בהצלחה רותי

רותי שלום תודה על ההתיחסות, אני כל כך מתלבטת בקשר לניתוח של הפיסורה וממשיכה לסבול, אבל אני מבינה שלא כדאי לעושת את הניתוח כי במילא היא תחזור אז מה הפיתרון?

שמי חגית, אני בת 33, בחודש דצמבר האחרון עברתי ניתוח אבסס בפי הטבעת כתוצאה מזיהום באיזור. לאחר 8 חודשים התגלתה בפי הטבעת פיסטולה ועברתי ניתוח נוסף להסרתה. כיום , 3 חודשים מהניתוח האחרון יש לי תחושת צריבה במקום והפרשות, נראה לי כי יש התחלה של פיסטולה חדשה באיזור. ברצוני לדעת האם ניתן למנוע באופן מוחלט הישנותה ומהי הסיבה להופעתה. האם ישנן המלצות לגבי טיפול מונע - תזונה נכונה, אורח חיים מסויים. האם לדעתך אצטרך לעבור שוב ניתוח??? אשמח לתשובתך

חגית שלום, אין אורח חיים מיוחד, תזונה מיוחדת וכד' שיכולים למנוע יצירת פיסטולה או חזרתה, ולכן אין סיבה לא להמשיך להנות מהחיים. מטרת ניתוח לתיקון פיסטולה הוא למנוע באופן מוחלט את חזרתה, אולם לניתוחים אלו אין 100% הצלחה, ולעיתים הפיסטולה חוזרת. במקרה כזה, הדרך היחידה לנסות ולהפטר מהפיסטולה, בהנחה שהיא מפריעה לאיכות חייך, היא לעבור שוב ניתוח לתיקונה. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי לברר האם הפיסטולה חזרה או לא, ואם כן- לדון באפשרויות טיפול (ואם לא- לברר מדוע את חשה צריבה והפרשות) מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

שלום, אני חולת קרוהן כבר 20 שנה ונמצאת בחודש שישי להריון ראשון. בתחילת המחלה עברתי ניתוח פתיחת בטן עקב פרפורציה. כמו כן ישנן 2 פיסטולות פריאנליות-אחת שקטה ואחת מפרישה צואה. שאלותיי: נאמר לי שעליי לעבור ניתוח קיסרי עקב הפיסטולות. האם כל מצב של פיסטולה מחייב ניתוח קיסרי? מהם הסיכונים למעי לאחר ניתוח קיסרי? האם הניתוח הקיסרי גם במצב שיש כבר צלקת (אורכית) בבטן יהיה רוחבי? מה עדיף? האם כדאי לערב גם כירורג רגיל בזמן הניתוח הקיסרי על מנת לוודא את מצב המעי בזמן הניתוח הקיסרי? תודה רבה

במצב בו יש פיסטולות סביב פי הטבעת נראה לי שיהיה חכם לעבור ניתוח קיסרי, למרות שאין המלצה גורפת כזו בספרות הרפואית. במקרה של לידה נרתיקית אחד הסיבוכים השכיחים הוא קרע של הרקמה סביב הנרתיק, עם או בלי פגיעה בשריר הסוגר סביב פי הטבעת, ובנוכחות זיהום פעיל תיקון קרע כזה יכול להיות בעייתי ולהסתבך בזיהום ניכר. לאחר כל ניתוח בטן קודם, ובעיקר לאחר פרפורציה של מעי, נוצרות הדבקויות בחלל הבטן, שיכולות להקשות במידה מסויימת על ניתוח קיסרי ולהאריך אותו, וזו עוד סיבה בעיני לבחור בניתוח קיסרי מתוכנן, עם צוות מנוסה שזמנו בידו, ולא להסתכן בצורך בניתוח קיסרי דחוף במקרה של סיבוכים בזמן הלידה. אם המעי מופרד בזהירות בזמן הניתוח מאיזור דופן הבטן והרחם, אין סיבה שיהיו בעיות הקשורות למעי בזמן הניתוח. כדאי לעשות את הניתוח בבית חולים בו יש כירורג שניתן קרוא לו בעת הצורך (יש כזה בכל בית חולים ציבורי בישראל), והחתך הנכון הוא זה שאיצו בגניקולוג המיילד ירגיש הכי נוח. בהצלחה!

אני חיילת שנמצאת כרגע בקורס. זמן קצר לאחר הגיוס התחלתי לסבול מתופעה מאוד מביכה.השורה התחתונה שכרגע אני פוחדת לאכול משום שמיד לאחר האוכל אני משלשלת. מספר פעמים אפילו לא הספקתי להגיע לשירותים בזמן. זה קיים כבר בערך חודשיים ואני לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת להגיד למפקדים שלי כדי שזה לא יפגע בהמשך הקורס... זה ממש מוזר כי בהתחלה לא היו לי כלל יציאות במהלך השבוע אלא רק בסופו (כשהייתי חוזרת הבייתה). בגלל המצב ירדתי הרבה במשקל ואני פוחדת שזה ימשוך תשומת לב. הבנות איתי מרגישות שמשהו מוזר ואף חשדו שאני בולמית. מה אני יכולה לעשות בלי ללכת לרופא? ממה זה קרה? מידי פעם אני סובלת גם מכאבים עזים בבטן, בעיקר בצד ימין למעלה - האם יש לכך קשר? תודה מראש וסליחה על כל השאלות...אני ממש לחוצה...

נכון שזה מביך וכו'... אבל הרבה יותר מביך ופחות נבון יהיה לא לפתור את הבעיה. לדעתי את חייבת לראות רופא (אותם זה לא מביך, תאמיני לי) אולי זה לא משהו רציני וחטפת איזה וירוס ואולי זה משהו אחר. להמשיך ככה זה ממש לא הפתרון את בטח מסכימה איתי. אני בטוחה שניתן לעזור לך ולהקל עלייך. אנא פני לרופא בהצלחה ותרגישי טוב אין שום סיבה בעולם שתסבלי.

חיילת שלום, אני תומך בכל לב בכל מילה של א. יש המון דברים שיכולים לגרום למצב שאת מתארת, חלקם פשוטים וקלים וחלקם דורשים טיפול, ואין לי דרך לתת לך יעוץ אחראי באינטרנט. אני מאד מעריך את הרצון שלך לסיים את הקורס בצורה הטובה ביותר, אבל את רק בתחילת שירותך, והצבא זקוק לך בריאה ושלימה לעוד הרבה זמן, ולטמון את הראש בחול לא יועיל לך ולא לצבא. למיטב הכירותי עם הצבא (שכוללת שנים רבות של שירות פיקודי קרבי בסדיר ובמילואים), זו גם גישתו של הצבא, וגם מבחינתך וגם מבחינת הצבא עדיף שתפני להבדק.

במשך כחודש יש לי צריבות במתן שתן (בהתחלה ובסוף) עשיתי בדיקת שתן ותרבית ונמצא שיש לי דלקת אבל התרבית תקינה. בעקבות כך אני מקבל פלגיל וציפרוגריס. היום הבחנתי בפעם הראשונה שעם סיום מתן השתן ישנן בועות אוויר, והשתן לא צלול. אני מבין שכנראה זה פיסטולה שצומחת לה שם. אני מיועד להתחיל בקבלת יומירה במידה ובדיקת השחפת תהיה תקינה. אני יודע שהיומירה אמורה לטפל בפיסטולות. שאלתי היא האם יש כאן מישהו שהיה במצב דומה לזה שתארתי ואכן היומרה/רמיקד פתר לו את בעיית הפיסטולה בשתן? או לחילופין מה הן דרכי הטיפול בפיסטולה בדרכי השתן? ואני מקווה מאוד שהתשובה לזה היא לא ניתוח :/

אחד שחושש שלום, משאלתך אני מניח שאתה סובל ממחלת קרוהן. חששך מובן, אולם הסיכוי של תרופות כגון רמיקייד או היומרה לסגור לחלוטין פיסטולה בין המעי (לרוב המעי הדק) לבין שלפוחית השתן אינו גבוהה. לעיתים ניתן לנסות לשפר את הסיכוי על ידי שימוש בכלכלה נוזלית כגון מודולן או אליטרק למספר שבועות, אולם הסיכוי עדיין אינו גבוהה. מאחר שפיסטולות כגון אלו יכולות לגרום לזיהומים חוזרים בדרכי השתן, מומלץ כן לטפל בהם, ולצערי הטיפול הוא לרוב כן ניתוחי. יחד עם זאת, סביר שהניתוח יכניס אותך לרמיסיה, ולאחריו תשתפר איכות חייך.

ד"ר זמורה שלום, אישתי בת 30, עברה לפני חודשיים וחצי ניתוח לפרסקופי לכריתת כיס מרה שהסתבך והצריך פתיחת בטן עקב פגיעה של אחד הטרוקרים. מאז היא סובלת מדמם רקטלי בעיקר בזמן יציאות אשר אינו מלווה בכאבים. האם להערכתך הדבר עלול להיות תוצאת לוואי של הניתוח? חשוב לציין שבדיקה של רופא המשפחה לפני כשבוע שללה קיום טחורים. איני יודע אם זה רלוונטי - אך מאז הניתוח היא מלינה על כאבים בבטן , בעיקר בצד שמאל למעלה וב-1/3 התחתון של הבטן התחתונה מצד ימין. אשמח לשמוע את חוות דעתך. אשר.

בעל דואג שלום, להערכתי הסיכוי שהדימום נובע מהניתוח הנ"ל נמוך, והקשר העיקרי יכול להיות אם בעקבות הניתוח היו שינויים כלשהם בהרגלי היציאה כגון עצירות. בדיקת רופא/ת משפחה יכולה לשלול העיקר טחורחם חיצוניים, ואלו שמדממים הם בעיקר הפנימיים. אם הדמם נמשך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

המון תודה על תשובתך ועל העבודה הנפלאה שאתה עושה.

על מה יכול להצביע דמם רקטאלי לאחר יציאות אם הוא אינו מלווה בכאבים או בשום תחושה אחרת? האם יש צורך להיבדק ע"י רופא?

בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. אין לנו דרך להבדיל בין אלו על פי אופי הדימום בלבד, ויתכן בהחלט שהדמם שלך נובע מטחורים פנימיים לדוגמא, אך לא ניתן לשלול מקור דמם במעי הגס. איני יודע את גיך וגורמי הסיכון האחרים כגון הסטוריה משפחתית, אך בעיקרון כדאי להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שישקול אם יש מקום לבירור נוסף. אם הדימום הוא מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, הוא לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את יציאותיך. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

שלום! אני סובלת מטחורים פנימיים וחיצוניים בזמן ההריון. יש לציין כי היו לי טחורים לפני ההריון אבל מעולם לא פגשתי רופא וכי הם היו קטנים מאוד ויצאו בתקופות מסויימות. עכשיו הטחורים החיצוניים קבועים, לא מדממים, מגרדים. הייתי אצל פרוקטולוג שנתן לי נרות ומשחה חיצונית. הטיפול לא עזר. השאלה שלי היא מה לעשות בשלב זה, האם לקבוע שוב תור לפרוקטולוג או להמתין לאחר הלידה. אני בשבוע 34, אני חוששת מההחמרה של הטחורים בזמן הלידה.

ענת שלום, טחורים אכן נוטים להחמיר בזמן הריון וכן יכולים להחמיר בזמן לידה וגינאלית (אך אינם מהווים סיבה ללידה קיסרית, אלא אם את מעדיפה זאת בכדי לצמצם את הסבל מהטחורים לאחר הלידה). הסבל הנוכחי שלך מובן וצריך לנסות לצמצם אותו ככל הניתן בטיפול שמרני, מאחר שאנו משתדלים להמנע מטיפולים כירורגיים בזמן ההריון אם אפשר. הטחורים בד"כ משתפרים כשבועיים-שלשה לאחר הלידה. בינתיים כדאי להקפיד על יציאות רכות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן כאמור להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא וניתנים לשימוש גם בגמן הריון) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות בד"כ לא ממש מטפלות בטחורים ולא מקטינות אותם באופן משמעותי, אלא מקילות בעיקר על הסבל ואי הנוחות שהם גורמים. ניתן גם לעשות אמבטיות במים נעימים. אם עדיין אין הקלה מספקת ואת סובלת מאד מומלץ בכל זאת לפנות ליעוץ חוזר אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג

שלום! אני בשבוע 35 להריון ובשבוע אחרון התחלתי לסבול מטחורים קיבלתי נרות rectozorin ומשכת אבליפיכה טיפול לארבע ימים אך לצערי הטיפול לא עזר האם יש תרופות טובות על בסיס צמחי או האים יש פתרון ? תודה

תודה על תגבותך יש לי שתי שאלות נוספות : 1- אם נוצר נזק מניתןח הפיסורה למשל חתכו יותר מידי והיצאות בורחות . האם ניתן בניתוח חוזר לתקן זאת ? 2-בנוסף בימים אלו אני סובל מטחור חיצוני שכואב לי ביותר ומשבש את חיי רציתי לשאול מהי התרופה הטובה ביותר כיום לנושא ? אני כרגע מורח הממליס וקרם אובליפכה זה ל ככ עוזר האם יש משהו יותר חזק למשל כדורים או נרות וכו ? ( איני ודע אם נרות זה בכלל לטחור חיצוני ...) ובכלל האם זה יכול לעבור או שחיבים ניתוח ? רופא אפיין זאת כטחור חיצוני עם סדק קל תודה

לתקן את השריר עצמו לאחר חיתוכו לא ניתן, אולם אם מופיעה פגיעה בשליטה, תופעה נדירה לאחר ניתוח כזה ובעיקר אצל גברים, ניתן כיום לטפל בבעית השליטה באמצעים חדשניים רבים. לגבי הטחור- ראה תשובתי הקודמת.

שלום, אני בן 30 ומוטרד בשבוע האחרון מיציאות קשות, שאותו זמן שאני יושב בשירותים היציאה הראשונה מאד קשה עד שיוצאת ואחריה יציאות רכות עד כדי קרוב לשלשול, זה דורש ממני ללכת לשירותים מס' פעמים בתוך כמה דקות. הצואה אינה כהה בד"כ בהירה, ככה זה כבר מספר ימים, אני אוכל הרבה סיבים תזונתיים, לא שמן, וזה מאד מטריד אותי תודה מראש על התשובה.

מודאג שלום, ראשית, זה לא נשמע לי סיבה רצינית לדאגה. שנית, ממליץ לנסות להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום (תוסף מזון שניתן לקנות בבתי מרקחת ושאינו דורש מרשם) ושתיה מרובה. אם אין שיפור מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור.

ושוב תודה על התשובה המהירה

בימים האחרונים הפסיקה כמעט לגמרי ההפרשה מפצע הניתוח (תיקון פיסטולה) ואז ביומיים האחרונים, שישי ושבת, הרגשתי כאבים עזים בישיבה ונפיחות בצלקת מהניתוח ומסביב לה. שיערתי שבמקום התפתח אבצס ואף עמדתי להתפנות לבי"ח, אך בנתיים נפער "חור" קטן על הצלקת עצמה ושוב מופרש מוגלה מהפצע. הכאבים פחתו ומנסיוני (המר) אני כבר יודעת שאם הפיסטולה מפרישה אין צורך למהר לבי"ח.... האם יש בזה כדי לקבוע שהניתוח לא הצליח?! הביקור הבא שלי אצלך הוא ב-07/11. האם עליי להקדים אותו לאור האמור לעיל? בתודה ובברכת שבוע טוב, יערית.

יערית שלום, אין לדעת אם האבצס הזה נגרם מחזרה של הפיסטולה או מסגירה מוקדמת מדי של העור, וכן, תקדימי את התור, ואם יגידו שאין מקום תאמרי שזה באישורי. אגב, את יכולה לפנות אלי ישירות ב [email protected]

אני סובלת מפיסורה בפי הטבעת למעלה משנתיים. טופלתי במשחה שנרקחה בבית מרקחת שהוכיחה את עצמה לתקופת מה. לצערי הפיסורה חזרה לפני חצי שנה ולמרות המשחה, היא מסרבת לעבור. הרופא הגדירה ככרונית. כעת אני צריכה להחליט האם להמשיך לסבול בשקט ולקוות שתעבור (לא ברור כיצד), לנתח או להזריק בוטוקס. ברצוני לדעת האם זריקת הבוטוקס מומלצת? מה עלותה והיכן עושים אותה? (ידוע לי שהיא לא נכללת בסל הבריאות). אני מנסה מאוד להמנע מניתוח. תודה

גם אני סובלת מפיסורה אך בררתי בקשר לבוטוקס והוא לא מאושר בישראל לטיפולים בפיסורה לכן ירדתי מזה והפיתרון לצערי הוא רק ניתו מקווה שעזרת במשהו

עינת שלום, זריקת הבוטוקס יעילה בכ 70% מהמטופלים, מבוצעת כפעולת מרפאה, וכרוכה בשיעור מאד נמוך של סיבוכים. הפעולה אכן אינה נכללת בסל הבריאות ולכן למיטב ידיעתי אינה מבוצעת בבתי חולים ציבוריים (יתכן שבבילינסון יתחילו לבצעה בעתיד הקרוב, אך על חשבון המטופל), ולכן היא מבוצעת בעיקר במרפאות פרטיות של מומחים לתחום. יש לציין כי התרופה (מסיבה בירוקרטית) רשומה בישראל רק לטיפולים אסטטיים, ולכן יש לחתום על טופס הסכמה לשימוש שלא בהתוויה הרשומה. עלות הפעולה מורכבת מ 2 חלקים: עלות החומר, ועלות שכר הרופא. עלות בקבוקון מהחומר המקובל ביותר (בקבוקון מספיק לפחות להזרקה אחת) הוא כיום כ 1800 ש"ח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

עינת אני סובלת מפיסורה למעלה מ-5 שנים. ניסיתי את כל הטיפולים, כולל ניתוח, ולצערי ללא הועיל, למרות שאני מודעת ומקפידה בכל מה שקשור ונחוץ לריפוי. לעניינך: הזרקת בוטוקס - מאוד מאוד מכאיב. מאוד יקרץ לא פותר את הבעיה אלא רק מקל על הכאבים לתקופת מה.

שלום רב רציתי לשאול שאלות בשני נושאים שונים האחד -פיסורה מזה כמה שנים אני סובל מבעיה זו החלטתי לעשות ניתוח רציתי לשאול האם קיימים סיכוים בניתוח זה ומידה שכן האם ניתן לתקנן (למשל באמצעות ניתוח חוזר) בנוסף בימים אלו אני סובל מטחור חיצוני שכואב לי ביותר ומשבש את חיי רציתי לשאול מהי התרופה הטובה ביותר כיום לנושא ? אני כרגע מורח הממליס וקרם אובליפכה . האם יש משהו יותר חזק למשל כדורים או נרות וכו ? ( איני ודע אם נרות זה בכלל לטחור חיצוני ...) תודה

הטיפול המשותף וגם החשוב ביותר הן לפיסורה והן לטחורים הוא הקפדה רבה על ריכוך היציאות. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחות מיועדות בעיקר להקל מעט את הסבל שטחור חיצוני גורם, עד שהבצקת וקרישי הדם אם ישנם נספגים באופן טבעי, ואין בעיני עדיפות למשחה זו או אחרת. יש משחות רבות בשוק, ואיזה משחה שעושה לך טוב, זה מצויין מבחינתי. לגבי פיסורה, לניתוח יש בעקרון סכויי הצלחה גבוהים (כ 95%) ושיעור סיבוכים נמוך, כשחלק קטן מסיבוכים אלו (כגון זיהומים) דורשים טיפול כירורגי. אם אתה רוצה לנסות ולשפר את איכות חייך על ידי טיפול בבעיות הנ"ל, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, שכן תשובה זו אינה מחליפה בדיקה ויעוץ כירורגי מסודר. והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

בס"ד שלום ד"ר זמורה, בבדיקת סיגמואידוסקופיה נרשם: מעי גס נבדק עד עומק 45 ס"מ - כפף טחול. פרט לתפר ברקטום ללא מימצא. (תפר מניתוח לתיקון רקטוצלה) מה הכוונה כפף טחול? אודה לתשובתך, הודיה.

בס"ד ד"ר זמורה, הספקתי לשוטט קצת בגוגל והבנתי שכפף טחול זה ה"סיבוב" הזה של המעי מהמצב הרוחבי למצב היורד. פשוט חשבתי שהטחול שלי התכופף (אין לי מושג עדיין מה זה בדיוק טחול), אבל אני מבינה כעת שהבדיקה תקינה. בכל מקרה תודה, הודיה.

אכן, הבדיקה תקינה. שיהיה לבריאות

שלום, אני חולה קרהון ,קוליטיס .כל מעי הגס אצלי מודלק עם פוליפים (קולונוסקופיה האחרונה מ-22.10.07) כל שאר מערכת העיכול ,מחלל הפה עד לסוף מעי דק בריא.בנוסף סובל מדלקות מפרקים(סקרולויטיס) פיודרמה קשה, פיסטולות בפי הטבעת(עברתי ניתוח לפני 5 שנים שלא כל כך עזר. אני לאחר טיפול של 7-8 שנים עם "סטרואידים" שהופסק ,שנתיים טופלתי עם "רמיקד" שהופסק בגלל שההשפעה כבר לא הייתה יעלה (ההיתי צריך לקבל "רמיקד" כל שבועיים שלוש) ובחודש האחרון אני על "הומירה" שעוזר אך ורק על המפרקים אך אני עם שלשולים של ממוצע 35-40 פעמים ביממה ,כולל בלילות . השאלה שלי היא: האם המוצא היחידי זה ניתוח כפי שממליצים לי רופאי? איזה ניתוח מומלץ? האם אוכל לעשות פאוץ'?, מהו תהליך ההחלמה וכמה זמן אישפוז ? האם אני אוכל לנהל אורך חיים נורמלים לאחר הניתוח? כמה זמן אורך הניתוח? בברכה,

ברוך שלום, איני יכול לתת כמובן יעוץ פרטני מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך, ומטרת פורום זה היא בעיקר לספק מידע. מהודעתך לא לגמרי ברור לי אם אתה מאובחן קקרוהן קוליטיס או כאולצרטיב קוליטיס. מחלות מעי דלקתיות כוללות את מחלת אולצרטיב קוליטיס וקרוהן, ושתיהן מחלות מעי דלקתיות שאיננו יודעים מה גורם להם. במחלת אולצרטיב קוליטיס מעורב אך ורק המעי הגס, בעוד בקרוהן יכול להיות מעורב כל קטע של מערכת העיכול, כולל פי הטבעת. לעיתים מחלת קרוהן מערבת בזמן מסויים רק את המעי הגס, מצב הנקרא קרוהן קוליטיס, ואז קשה מאד להבדיל קלינית בין 2 המחלות האלה. פיסטולות סביב פי הטבעת לא אופייניות לאולצרטיב קוליטיס, ולכן מעלות חשד שאכן מדובר במחלת קרוהן. מאחר שאנו לא יודעים כיום מה גורם למחלות אלו, אין לנו טיפול שיכול לרפא אותן לחלוטין (באולצרטיב קוליטיס כריתה כירורגית של כל המעי הגס למעשה מרפאת את המחלה, אך במחיר של חיים ללא מעי גס, מטרת הטיפול לכן היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית, ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. ולרוב אנו מגיעים להשגת מטרה זו. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. לפי סיפורך, ובהסתייגות שאיני מכיר את כל הפרטים, נשמע לי שכבר מיצית את מה שטיפול תרופתי יכול לתת לך (אנו מאד לא אוהבים לשמור אנשים על סטרואידים תקופות ממושכות שכן יש לכך תופעות לואי לא הפיכות), ואיכות חייך עדיין גרועה מאד, ולכן העצה לשקול טיפול כירורגי נשמעת בהחלט עצה נבונה, למרות שלניתוח לכריתת המעי הגס במצבך יש משמעות ניכרת. במחלת אולצרטיב קוליטיס הניתוח בעצם "מרפא" את המחלה, מאחר שהמחלה מוגבלת רק למעי הגס ולרקטום, אותם כורתים בניתוח. המעי הדק סופג את המזון, ותוכן החומר שעובר בו הוא נוזלי. תפקידו של המעי הגס הוא לספוג נוזלים מהתוכן הנוזלי הזה, וליצור את הצואה היותר מוצקה (שחולי קוליטיס פעמים רבות לא כ"כ נהנים ממנה). בחולי אולצרטיב קוליטיס לרוב יוצרים בניתוח פאוץ של מעי דק אותו מחברים לפי הטבעת. לאחר הניתוח היציאה מכילה את תוכן המעי הדק בלבד, ולכן פעמים רבות היא נוזלית או נוזלית למחצה. יחד עם זאת, אין מדובר בשלשול מלווה בכאבי בטן ותחושת חולי כללית כמו בזמן קוליטיס פעילה, ולרוב המטופלים יש בממוצע כ 6 יציאות ביום, שזה הרבה יותר טוב ממה שיש לך היום. הניתוח שבעצם מטפל בקוליטיס הוא ניתוח כריתת המעי הגס והרקטום, וניתוח הפאוץ' מיועד לאחכות חיים. ניתן לסיים את הניתוח בסטומה קבועה, ולחסוך את הסיכון הנוסף הכרוך בביצוע פאוץ', אך מרבית החולים עם אולצרטיב קוליטיס רואים באפשרות לשמר את דרך היציאה הטבעית כאיכות חיים טובה יותר, ומעדיפים זאת. למרות שהפאוץ' הוא ניתוח הכרוך בשיעור לא זניח של סיבוכים, פעמים רבות אנו מבצעים בניתוח הפאוץ' סטומה זמנית (בעיקר כשהניתוח מבוצע בזמן דלקת פעילה), וסוגרים אותה לאחר מספר חודשים. אם את מעוניינת "לנוח" מאיתנו לתקופה ארוכה יותר, אין בעיה לדחות את מועד סגירת הסטומה. כאמור, ניתוח פאוץ' מיועד בעיקר לחולים העוברים כריתת מעי גס בשל אולצרטיב קוליטיס ופחות מיועד לחולי קרוהן. מדובר הניתוח גדול ומורכב, גם כשהוא מבוצע בתנאים אופטימאליים, וכרוך בשיעור לא מבוטל של סיבוכים. בחולים עם אולצרטיב קוליטיס התוצאה לבסוף יוצאת מוצלחת בכ 90-95% מהמטופלים, ולכן לרוב "שווה" לקחת את סיכוני הניתוח. בחולי קרוהן, גם כאשר הפאוץ' מבוצע בתנאים אופטימאליים, שיעור ההצלחה נמוך יותר, ולכן כפות המאזניים של התועלת מול הסיכון לא נוטות תמיד לטובת יצירת הפאוץ'. אם האבחנה שלך היא חד משמעית קרוהן, ניתן לשקול לבצע ניתוח "בשלבים". בשלב הראשון לכרות את כל המעי הגס אך לא לכרות את הרקטום, אבל לא לחבר את החלקים ביחד, אלא ליצור סטומה זמנית ולהשאיר את הרקטום סגור. כריתה זו גם תאפשר עם בדיקה פתולוגית של המעי הגס ולעזור להבחין בין אולצרטיב קוליטיס לקרוהן. בד"כ ניתוח זה יוצא אותך מהתקף המחלה וייתן לך לחזור לחיים!, כולל רגיעה באיזור פי הטבעת ושיפור בבעית העור ואולי גם הפרקים. הלאחר מכן ניתן לשקול לאחר מספר חודשים אחת מ 3 אופציות: 1. לנסות לטפל בפיסטולות ולחבר מחדש את המעי הדק לרקטום 2. לכרות את שארית הרקטום ולהשאר עם אילאוסטומי 3. לנסות לטפל בפיסטולות, לכרות את הרקטום וליצור בכל זאת פאוץ', למרות שסיכויי ההצלחה בינוניים למדי.

אל ד"ר זמורה שלום רב סיימתי את פרוצדורת הניתוחים לפני חמש שנים כיום אני לא פחות מ-14 יציאות ביום,התקף של פאוציטיס כל שלושה שבועות עד חודש במקרה הטוב.בהתקף מעל 20 יציאות גם דמיות אך מגיב לפרוטוציד וציפרו. בזמן האחרון החלו דלקות עיניים בסמוך להתקף.כל פעם בעין אחרת . בנוסף התקפים של אבנים בכליות שכידוע מלווים בכאבי תופת.1- האים תוכל לומר לי כיצד לפעול ולטפל בדלקות העיניים והאים הם קשרות וכיצד לכריתת המעי הגס. 2-והאים קיימת תופעה של אבנים בכליות לחולים עם פאוץ ומדוע? וכיצד אפשר להמנע מתופעה זו בתודה מראש על העזרה והתמיכה בפורום זה תבורכ.

היי מה הסכנות במין אנאלי שנעשה ללא הכנה וללא סיכוך וממשיכים למרות הכאב הדי קשה שבדבר?

נטשה שלום, בעקרון גם אם המין האנאלי נעשה ללא הכנה וללא סיכוך הסיכוי לנזקים כנראה אינו רב, אך יכולים להגרם בכל זאת קרעים בעור פי הטבעת שיכולים לגרום לדמם ולכאב ולעיתים להווצרות פיסורות, ובמקרים קיצוניים ולא שכיחים יכולים להגרם קרעים פנימיים בשריר הסוגר הפנימי של פי הטבעת, שיכולים להוביל לירידה מסויימת ביכולת השליטה ביציאה.

אני פשוט לא יודע.

כירורגיה קולורקטאלית (או קולופרוקטולוגיה) היא תחום שכולל בתוכו גם את הפרוקטולוגיה וגם את הכירורגיה של המעי. בקיצור, התשובה היא כן.

האם במקום לעבור בדיקה אצל פרוקטולוג בקשר לאי שליטה על צואה/גזים אפשר לעשות צילום כלשהוא? רטגן? אשמח לתשובה

שלום, טיפול רפואי חכם מתבסס על מכלול של שמיעת ההסטוריה הרפואית של מחלתך, בדיקה טובה של רופא מומחה לתחום, ובדיקות עזר כגון צילומים המיועדות להשלים את המידע הנ"ל ובדיקת הרופא היא שמכוונת את הצילום ושאר הבדיקות, בכדי להשיג תועלת מירבית. למען איכות חייך, הייתי מציע בכל זאת להתגבר על הבושה ולפנות לכירורג קולורקטאלי שמומחה בתחום זה, שכן יש היום הרבה אפשרויות טיפול שיכולות לשפר את איכות החיים. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

בת 40 , מנסה בכל האמצעים לרכך מפני שפוצע ומדמם ומכאיב : קווקר, זרעי פשטן , שמן זית , 2 שזיפים יבשים- לאחרונה קראתי שעומס סיבים הוא בעיתי , זה מקשה על תהליך העיכול , וספיגת המזון , מה דעתך? 2) קראתי על תרפיה במים , בכל בוקר לשתות על בטן ריקה 1.5 ליטר מים , שזו משימה קשה , האם עודף מים לא שוטף את המלחים החשובים בגוף ? 3) גם משתמשת בפגלקס , כשהמצב מחמיר . יש לך המלצות נוספות ??? תודה

ורד שלום, עומס סיבים אינו בעייתי ולא מקשה על ספיגת מזון. ניתן גם להשתמש בתוספי סיבים מסחרייים על בסיס פסיליום, שהם תוספי מזון ולא תרופה, ונמכרים בכל בית מרקחת ללא מרשם. ניתן להשתמש בכך לטווח ארוך. אם את מעדיפה פגלקס, אז השתמשי בו באופן מניעתי ויומיומי ולא כתגובה ליציאה קשה. חשוב להקפיד על שתיה מרובה, אך טרפיה במים אינה חלק מהרפואה הקונבנציונאלית שאנחנו מכירים וממליצים.

בני בן 20 סיפר לי אתמול כי מזה יומיים יש לו דם בצואה. זאת אומרת, הוא רואה דם בשרותים לאחר יציאה וכן בניגוב. הוא לא מתלונן על קיבה קשה ולא על התאמצות או כאב בזמן הצואה. אני ממש מודאגת. אם זה טחורים האם הוא לא צעיר מדי? מה זה יכול להיות?

אמא מודאגת שלום. ראשית, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שנית, דאגתך ברורה, כי את אמא, וכולנו דואגים לילדים שלנו,אבל אין טעם להלחץ! בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. בגיל 20, הסיכוי לממצא כלשהו בגון גידול במעי הגס נמוך מאד מאד (בעיקר אם אין לך ספור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר), ודמם קל מאיזור פי הטבעת שכייח הרבה יותר. דימום מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, אינו נדיר בגיל 20, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות החיים באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את היציאות. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. אם הדמם חוזר כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ויעוץ.

שלום רב, אני בת 45 ותמיד סבלתי מטחורים במיוחד אחרי הלידה השלישית, לפני כשנה היה לי דימום רב ולאחר בדיקת קלנסקופיה התברר שיש לי טחורים פנימיים הומלץ לי לעבור ניתוח ויש לי תור בעוד כ-חודש. האם אפשר להמנע מניתוח זה, האם יש דרכים יותר שמרניות כדי להפתר מהטחורים או לפחות למנוע מהם לדמ ם? אשמח על תשובתך המהירה כי מועד הניתוח מתקרב ובא...

אור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחורים פנימיים אינם מהווים לרוב סיכון כלשהו אך גורמים לסבל, ולכן הסיבה לטפל בהם היא הסבל שלך, ולא העובדה שראו אותם בקולונוסקופיה, ורק את יכולה לומר כמה הם מפריעים לך ומה את רוצה ומוכנה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך. אופציות הטיפול העיקריות מפורטות למטה. בהצלחה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה, תודה על האינפורמציה המקיפה!!

שלום רציתי לדעת מה גורם ליציאות מרובות של צואה (4 פעמים ביום). בעבר הייתי עושה פעם אחת ביום, עכשיו זה הפך למטרד של כמה פעמים ביום, כל פעם קצת. תודה

שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. המון המון דברים יכולים לגרום לתלונה של מספר יציאות ביום, וקצרה היריעה מלפרטם כאן. מומלץ מאד לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור.

כאשר הצואה יוצאת זה נורא כואב.....לאחר מכן כאשר אני מנגב יש כתמים של דם. היציאות תקינות לפחות פעם אחת ביום. מה עלי לעשות...??????

סובל קשות שלום, ראשית התנצלותי על העכוב במתן התשובה. תלונותיך מחשידות לפיסורה בפי הטבעת, שיכולה לגרום לכאב עז, סבל קשה, ודימום קל. מציע לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בן 60 , מידי שנה אני מקבל התקף תחורים , ואני עובר אצל פרוקטולוג קשירה אני מבין שאלו תחורים פנימיים. שאלתי : האם יש גבול למספר הקשירות , או שעדיף להעבור ניתוח ? תודה

מיקי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין גבול למספר הקשירות שאפשר לעשות, כל עוד זה עוזר לך, ומאחר שבדובר בבעיה של איכות חיים, רק אתה יכול לומר אם אתה רוצה לעבור פעולה כירורגית יותר יעילה כטיפול בטחורים או לא. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום,אני בת 27,היום לאחר יציאה היה לי מעט דם על הנייר. סליחה על התיאור אבל זה היה רק בניגוב אחד ויכול להיות שזה היה גם איזה סוג של אוכל.בניגובים אח"כ לא היה וגם לא ביציאה שהיתה בהמשך היום. יש סיבה להלחץ?יש טעם לפנות לרופא? זה מפחיד....

ציפי שלום, ראשית, התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. שנית, אין טעם להלחץ! בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו לדימום מפי הטבעת ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. בגיל 27, הסיכוי לממצא כלשהו בגון גידול במעי הגס נמוך מאד מאד (בעיקר אם אין לך ספור משפחתי של גידולי מעי גס בגיל צעיר), ודמם קל מאיזור פי הטבעת שכייח הרבה יותר. דימום מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון טחורים פנימיים, לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר. בכל מקרה מומלץ להמנע מעצירות ולרכך את יציאותיך. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם הדמם חוזר כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ויעוץ.