פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פרוקטולוגיה, כירורגיה קולורקטלית ומחלות מעי דלקתיות
הפורום עוסק בפרוקטולוגיה ובכירורגיה של המעי. מחלות המעי כוללות גידולים של המעי הגס, מחלות מעי דלקתיות, כולל קרוהן וקוליטיס, והפרעות בתפקוד המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל את מחלות פי הטבעת, טחורים, פיסורה, פיסטולה פריאנאלית, סינוס פילונידלי, הפרעות בשליטה בסוגר פי הטבעת, צניחה (פרולפס) של הרקטום, קושי בהתרוקנות (עצירות), ועוד. תחום הפרוקטולוגיה עוסק ברובו במחלות הפוגעות באופן ניכר באיכות חיי הסובלים מהם, וברוב המקרים ישנן שיטות יעילות לטיפול בבעיות אלו. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בתחום זה וטכניקות חדשות פותחו לטיפול ברבות מהבעיות הפרוקטולוגיות.
6360 הודעות
5255 תשובות מומחה

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

האם התוצאות אצל אנשים שעברו ניתוח לפרוסקופי טובות יותר מבחינת פאוצי'טיס וכמות היציאות מאנשים שעברו את אותו הניתוח רק בצורה רגילה? אני מניח שכל מקרה שונה , אבל יש סטטיסטיקה מסויימת? תודה.

06/08/2009 | 19:07 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבי שלום, בניתוח פאוץ' לפרוסקופי מבצעים מבפנים בדיוק אותו ניתוח כמו בניתוח פתוח, ולכן אין הבדל ניכר בתוצאה התפקודית או בסיכון לפאוצ'יטיס לאחר הניתוח. ניתוח לפרוסקופי הוא יותר קוסמטי, ההתאוששות ממנו לרוב מעט יותר קצרה, ואולי יש לטווח ארוך פחות סיבוכים כגון חסימות מעי והדבקויות ובקעים בצלקת הניתוחית, אך מדובר בניתוח הדורש מיומנות טכנית גבוהה מאד ונסיון רב בניתוחי מעי לפרוסקופיים, בנוסף למיומנות ונסיון בניתוחי פאוץ'. מורכבות הניתוח הלפרוסקופי יכולה לעיתים לגרום לסיבוכים ספציפיים לטכניקה זו, ולכן בסך הכל ניתן לומר ששיעור הסיבוכים אינו שונה באופן ניכר.

ד"ר זמורה תודה על התגובה המהירה! עשו לי ניתוח רגיל בגלל שהיה לי IC , ולא היו בטוחים אם זה קרוהן או UC. זאת סיבה מוצדקת לא לעשות בצורה לפרוסקופית? כי במקרה הזה פחות נעים לעשות את הניתוח ועוד ב3 שלבים. תודה.

06/08/2009 | 15:04 | מאת: יוסף

משנה אובחן אצלי פיסורה קטנה. הכאב בפי הטבעת מופיע בחזרה פעם בחודש. במשך החודש הכול מתפקד כרגיל אין כאב בכלל והיציאה רגילה ופתאום אחרי כמעט חודש הכאב בפי הטבע חוזר. הכאב נמשך כמעט שבוע ואחר כך נעלם לבד. למה זה חוזר פעם בחודש ולמה זה עובר לבד אפילו בלי להשתשמש במשחת הניפדיפין מה צריך לעשות הרופא אמר שזוהי פיסורה קטנה ולא צריך ניתוח

06/08/2009 | 19:01 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יוסף שלום, מומלץ להקפיד בקביעות על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. האינדיקציה לניתוח נקבעת בעיקרה על פי מידת סבלך הסובייקטיבי ולא על פי גודלה של הפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

04/08/2009 | 13:21 | מאת: יובל

שלום, אני בן 31 ואני אמור סובל מבקע מפשעתי דו צדדי. אני מודע לסכנות שיש בעיכוב התיקון (בקע כלוא וכו'). לאחרונה שמתי לב כי אני מרגיש את המעיים (???) בתוך שק האשכים (בליטה בתוך השק בגודל של 2-3 ס"מ). לאחר כמה זמן זה מסתדר וכנראה המעיים חוזרים לחלל הבטן. רציתי לדעת האם זה מסוכן או שזו אחת התופעות שמלוות בקע מפשעתי? תודה, ניר

06/08/2009 | 18:58 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יובל שלום, התופעה שאתה מתאר אינה חריגה באנשים הסובלים מבקע מפשעתי. במידה שתווצר כליאה של הבקע (תופעה ששכיחותה נמוכה אך קיימת), שיכולה להתבטא בכאב מקומי עז ונפיחות שאינה חוזרת לחלל הבטן, יש לפנות בדחיפות לחדר המיון. מעבר לסיכון זה, תיקון הבקע המפשעתי נועד בעיקר לשפר את איכות החיים, וכשזה מספיק יפריע לך החיים, אתה מוזמן לתקנו.

03/08/2009 | 12:50 | מאת: רותי

לפני שלושה ימים קיבלתי מהרופא בנוסף לנרות ומשחה שמן פראפין להקלה ביציאות אחרי שמרוב חרדות מהכאבים(יצאו לי טחורים) לא הייתי מסוגלת ללכת לשירותים שלושה ימים. היום כבר הכל הסתדר, אני עדיין בחרדות שאם אפסיק את השמן אז שוב יחזרו הכאבים, אבל מצד שני קראתי שהחומרים המשלשלים עלולים להחמיר את המצב של הטחורים (לא ברור לי כיצד, הרי יש להם כביכול זמן החלמה והתכווצות ללא גירויים חיצוניים). בכל מקרה הרופא לא ציין מתי להפסיק עם השמן אם בכלל,אני מתלבטת, אם לא אקח את השמן עלולים לחזור הכאבים מצד שני, אני רואה לנכון להפסיקו כבר היום כדי למנוע בעיות גדולות יותר. אשמח לקבל הכוונה בהקדם, תודה.

06/08/2009 | 18:55 | מאת: ד"ר עודד זמורה

רותי שלום רב, שמן פראפין אינו חומר משלשל, אלא מרכך יציאות, ומומלץ להמשיך אותו עד שהטחורים נרגעים לחלוטין. אין כל בעיה לקחת שמן פראפין למשך מספר שבועות. לטווח ארוך, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

02/08/2009 | 22:03 | מאת: O.G.Moshe

ד"ר זמורה שלום רב - אימי בת 89 בד"כ בריאה ללא סוכר,ללא קולסטרול וללא י.ל.ד עצמאית ללא עזרה. - בחודשים האחרונים התלוננה על דימום מהמעי.בבדיקת קולונוסקופיה התגלה גידול במרחק 20 ס"מ ובגודל 5 ס"מ ממאיר. - בבדיקת CT בטן נראה שלא התפשט פרט למימצא של נודל בריאת ימין בגודל 0.7 ס"מ. - רופא הגסטרו חשב שזה מימצא לא משמעותי והוא מדלקת ריאות בעבר.רופא הכירורג המליץ לעשות ניתוח כריתת סיגמה מחשש לחסימת המעי. - נקבע לה תור לביצוע הניתוח לסוף שבוע זה (6.8.09) בתנאי שתעשה CT חזה. - סכום התוצאות היה:"תהליכים סולידיים בריאה הימנית חשודים לפיזור משני.תפליט פריקרדיאלי מינימלי". - שאלתי באם יש התפשטות של הגידול למקום נוסף האם עדיין כדאי לעשות לה את ניתוח כריתת הסיגמה?במיוחד בהתחשב בגילה. - האם יש אפשרות להקטין את הגוש במעי (ע"י הקרנות או שיטה לפרוסקופית)כך שלא תהיה חסימה,ולתת לה לחיות את שארית חייה ללא הכריתה? -אודה על תשובתך לפני הניתוח.

06/08/2009 | 18:52 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם אמך אכן עברה את הניתוח היום, אני מקווה שהכל עבר בשלום. אם אכן יש פיזור משני מוכח שלא ניתן לכריתה כירורגית, הצורך כריתת הגידול במעי שנויה כיום במחלוקת. אם הגידול חוסם או כמעט חוסם את חלל המעי, או מדמם באופן ניכר (הזקוק לעירויי דם תכופים), אז מומלץ לכרות אותו. במקרים אחרים, ניתן לכרות אותו, אולם ניתן גם לנסות לטפל בו ללא ניתוח, לדוגמא על ידי הרחבת היצרות עם תומכן (סטנט) המוחדר בקולונוסקופיה.

02/08/2009 | 00:33 | מאת: זיו

שלום, כבר כשתנתיים אני סובל מגרד. בחודשים האחרונים מצב הגרד החמיר כך שכמעט כל לילה אני מתעורר עם גרד נוראי!!! השתמשתי במספר רב של משחות שלא ממש עזרו לי, אני שוטף את האזור במים בלבד והמצב לא משתפר. לאחרונה נשלחתי לבדיקות מדגימה שנלקחה מהאיזור ואלו התוצאות שקיבלתי : PUS-BACT ESCHERICHIA COLI 0.00 MIC SENSITIVITY AMPICILLIN <=2 S AUGMENTIN DERIVED S AMPICILLIN\SULB<=2 S AMOXYCILLIN DERIVED S SUPRAN <=0.25 S CIPROGIS <=0.25 S ZINNAT 2 S CEFEPIME <=1 S CEFTRIAXONE DERIVED S GENTAMYCIN <=1 S LEVOFLOXACIN 1 S NORFLOXACIN 1 S OFLOXACIN DERIVED S PIPERACILLIN <=4 S RESPRIM <=20 S TETRACYCLINE <=1 S PUS-BACT STREPTOCOCCUS FAECALIS 0.00 MIC SENSITIVITY AMPICILLIN <=2 S AUGMENTIN DERIVED S AMPICILLIN\SULB DERIVED S DALACIN C >=8 R CECLOR DERIVED R CIPROGIS 1 S CEFTRIAXONE DERIVED R ERYTHRO-RULID >=8 R PENICILLIN G 2 S BACTERIOLOGY : הערה למחלקה האם יש סיבה נראית לעין? תודה זיו

06/08/2009 | 18:48 | מאת: ד"ר עודד זמורה

זיו שלום, מדובר בתרבית בה צמחו חיידקים שבדרך כלל מצויים באיזור זה, ולא נראה לי שיש לה משמעות הקשורה לסבלך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

01/08/2009 | 23:52 | מאת: סיגל

שלום דר', יש לי טחורים, שסבלתי מהם פעם אחת לפני חודשיים למשך שבוע, ועכשיו לעיתים אני מרגישה התכווצויות בלתי רצוניות בשריר בפי הטבעת שיכולות להימשך יום שלם, בכל כמה דקות. כמו התכווצות לאחר פעולת מעיים. מדוע זה קורה? האם יש קשר לטחורים? האם באופן כללי כדאי לכווץ שרירים אלה כפעילות גופנית? תודה מראש, וכל הכבוד על העזרה הרבה בתשובותיך!

06/08/2009 | 18:45 | מאת: ד"ר עודד זמורה

סיגל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קשה לי לקבוע מה סיבת ההתכווצויות שאת מתארת, ותלונה זו אינה אפיינית לטחורים. לעיתים מחלות שונות, ואף חולפות, של איזור פי הטבעת יכולות לגרום לשיבוש הסינכרון בפעולת השרירים באיזור זה, ולתלונות כגון אלו. מדובר בבעיות שאינן מסוכנות אך יכולות לפגוע באופן ניכר באיכות החיים. אם אכן יש פגיעה ניכרת באיכות החיים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. אין מניעה לכווץ שרירים אילו במכוון לעיתים תכופות.

שמי אריה ואני בן 36 לאחרונה הובחנתי כסובל מטחורים כ"י כירורג לאחר 3 ימים של כאבים חלה הפחתה ברמת הכאב אך הטחורים החלו לדמם האם ישנה דרך לעצור את הדימום?

06/08/2009 | 18:35 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אריה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אפשרויות הטיפול העיקריות בטחורים מפורטות למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

01/08/2009 | 15:44 | מאת: ענבל

שלום, יש לי חור קטן כמה סנטימטרים מעל לפי הטבעת, זה מגרד וכואב ויש אדמומיות מסביב. מה זה ואיך מטפלים בזה?

06/08/2009 | 18:33 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ענבל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ממצא כפי שאת מתארת יכול להתאים בין היתר לפיסטולה סביב פי הטבעת, או אם הוא נמצא באיזור עצם הזנב, יכול להתאים לסינוס פילונידאלי. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

31/07/2009 | 01:18 | מאת: נעמי

שלום רב! לפני שבוע עברתי בדיקה אצל פרוקטולוג (ידנית ואנוסקופיה) עקב טחורים ודימום ביציאות (אסלה מלאה בדם) במשך כשבועיים. דימום בצואה קיים מדי כמה זמן. במשך 24 שעות לאחר הבדיקה וגם מיד אחריה ותוך כדי, התפתלתי מכאבים איומים. האבחנה- טחורים, כשטחור פנימי טופל בזמן הבדיקה ומאז פסקו הדימומים. מאז מצב פי הטבעת השתפר, אולם יש לי כאבים כל הזמן בישבן וברגלים מאחור. האם זה נורמלי? אם כן, תוך כמה זמן זה יעבור? זה ממש מציק הכאב. תו

06/08/2009 | 18:31 | מאת: ד"ר עודד זמורה

נעמי שלום, קשה לי לענות לך במדוייק, שכן איני יודע איזה סוג טיפול בטחור בוצע במרפאה. אם בוצעה קשירת טחורים, יתכן כאב למשך מספר ימים. אם אין שיפור, מומלץ לפנות שנית לרופא שביצע את הבדיקה לבדיקה חוזרת.

30/07/2009 | 23:29 | מאת: דנה

שלום! לפני כחודש חליתי במחלה פילונידל סינוס. הצטברה לי מוגלה באיזור עצם הזנב, והכירורג ביצע לי ניקוז של המורסה. הוא המליץ על ניתוח, ואני בינתיים מתלבטת, ומחכה לייעוץ מרופא שמטפל בשיטת הניקוב.. (של ד"ר גיפס). התור שלי הוא ב 30/8. כרגע, האזור כבר בכלל לא כואב לי, אני מרגישה כרגיל, ממש כמו לפני שהיה לי את זה. אך קיים שם באיזור עדיין חור. הרופא אמר שהוא ייסתם.. שאלתי היא האם אני יכולה בינתיים להתרחץ בבריכה העירונית או ללכת לים? או שמומלץ בינתיים לשמור על המקום כמה שיותר נקי? *ועוד שאלה - אם כעת המצב בסדר גמור, לא עדיף לחכות עם הניתוח רק בפעם הבאה שהפצע יחזור? כי אולי זה כלל לא יקרה? תודה!

06/08/2009 | 18:28 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דנה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בעיקרון אין מניעה לרחוץ בבריכה ורחצה כזו לא אמורה להזיק לסינוס הפילונידאלי, ככלל ניתן לומר שכאשר יש סינוס פילונידאלי אנו ממליצים לטפל בו בניתוח, ועדיף לעשות זאת דוקא במצב רגוע. זיהומים חוזרים עלולים לגרום לתהליך להיות יותר נרחב, ולהזדקק לניתוח יותר נרחב לתיקונו.

30/07/2009 | 15:39 | מאת: עליזה

דר זימורה שלום, 1. האם יתכן כאבים ממושכים לאחר סטפלר? 2. האם יתכן היצרות של פי הטבעת? 3. האם יתכן חוסר נוחות בגלל הסיכות? 4. האם יתכן חזרה של הטחורים לאחר זמן מה? 5. האם סטפלר עדיף על דופלר בטחורים בדרגה 3-4? תודה

06/08/2009 | 18:22 | מאת: ד"ר עודד זמורה

עליזה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כל הסיבוכים שתארת יכולים לקרות לאחר ניתוח PPH לטיפול בטחורים עם סטייפלר, אולם סיבוכים אלו נדירים ושכיחותם נמוכה. ככלל, ככל שהניתוח "אגרסיבי" יותר, ההחלמה קשה יותר, שיעור הסיבוכים יכול להיות גבוה יותר, ושיעור ההצלחה לטווח ארוך גבוה יותר. לכן, ההתאוששות מניתוח PPH לרוב מהירה וקלה יותר מאשר בכריתת טחורים, וגם הסיכוי לחזרת טחורים בטווח הארוך מעט גבוה יותר. שיעור הסיבוכים בשני ניתוחים אלו דומה. HAL דופלר כרוך בהחלמה מהירה יותר ושיעור סיבוכים נמוך יותר משתי האפשרויות שצוינו לעיל, אולם שיעור חזרת הטחורים לטווח ארוך גבוה יותר. מה עדיף? אין על זה תשובה רפואית נכונה ולא נכונה, וכל אחד צריך (בעזרת הרופא המטפל) לבחור מה שמתאים לו. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

30/07/2009 | 13:35 | מאת: שושי

ילדתי לפני 3 שבועות, כתוצאה מהלידה יצאו לי טחורים חיצוניים, לפי עצות סבתא "דחפתי" אותם בחזרה, זה עזר והם נעלמו. אחרי מספר ימים התחלתי לסבול מכאבים איומים בזמן היציאות (ומעט גם אחריהם) ודימומים. קראתי בפורומים שונים כי לא תמיד מומלץ להשתמש בחומרים שונים, ומומלץ לשנות תזונה. האם הדימומים והכאבים הם תוצאת "הדחיפה"? מה מומלץ לעשות ?

06/08/2009 | 18:16 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שושי שלום, ראשית מזל טוב על הלידה והתנצלותי על העיכוב במתן התשובה. תלונות של כאבים כפי שאת מתארת יכולים להגרם על ידי מספר סיבות, כגון פיסורה או טחורים עם קרישי דם, וכלל לא בטוח שזה קשור לעובדה שדחפת את הטחורים פנימה (הרי סבתא תמיד צודקת). מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם בכל זאת אין הטבה והסבל ניכר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

29/07/2009 | 20:05 | מאת: טל

רציתי לשאול האם יש לך מידע לגבי ניתוחי TME רקטליים והאם ידוע לך על מקום בו מבצעים את הניתוחים הללו ועל רופא ממולץ אם יש. תודה

06/08/2009 | 18:13 | מאת: ד"ר עודד זמורה

טל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתוח TME הוא הניתוח הסטנדרטי והמקובל כיום לטיפול בסרטן של הרקטום האמצעי והנמוך, ולכן להערכתי כל הכירורגים הקולורקטאליים בישראל מבצעים היום ניתוח זה, ולכל הכירורגים הקולורקטאליים במרכזים הגדולים יש נסיון רב בניתוח זה. אין פורום זה נוהג להמליץ שמית על כירורג זה או אחר.

29/07/2009 | 17:55 | מאת: חגית

במהלך שש השנים האחרונות עברתי פעמיים ניתוח הרחבה עקב פיסורה. כעת אני סובלת שוב. האם מומלץ לעבור את הניתוח שוב? היש טיפול אחר? רכשתי באופן עצמאי משחה ונרות פרוקטו אובליפיכה וכמו כן התחלתי להשתמש בשמן קיק, אך ללא הועיל. איני סובלת מעצירויות.

06/08/2009 | 18:09 | מאת: ד"ר עודד זמורה

חגית שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הנרות והמשחה שציינת אינן חלק מהטיפול המקובל בפיסורה במסגרת הרפואה הקונבנציונאלית. מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. אפשרויות הטיפול העיקריות מפורטות למטה. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

29/07/2009 | 14:55 | מאת: מרים

שלום רב, אני בת 58, בריאה.זה זמן, בעת מתן יציאה, אני צריכה להתאמץ, ובסוף יש שרידי דם על נייר הטואלט. זה היה קורה לפעמים, אולם באחרונה, זה נעשה קבוע, עם כל יציאה אותה תוצאה. אני מבינה שהגיעה העת לראות רופא. האם משך הזמן הרב, שחלף מאז החלה התופעה עשוי לגרום לסיבוך, או לרמוז למשהו מפחיד יותר, מטחורים ? תודה, מרים

06/08/2009 | 18:04 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מרים שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. דימום טרי מפי הטבעת יכול בהחלט להגרם מבעיות שונות של פי הטבעת, כגון טחורים, אך יכול לעיתים גם להגרם עקב בעיות של המעי הגס, ולא ניתן להקיש מצורת הדימום על מקורו. לכן, מומלץ לבצע בדיקה של המעי הגס (כגון קולונוסקופיה). במקביל, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.אם לאחר קולונוסקופיה תקינה נמשך דמם הגורם לסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

09/08/2009 | 23:45 | מאת: מרים

תודה רבה על התגובה, בכל עת היא נחוצה. הרגעת אותי ד"ר. תבורך, מרים.

29/07/2009 | 13:54 | מאת: רות

לבני בן ה- 22 יש חור בעצם הזנב. סינוס פילונידאלי. ברצוני לדעת האם כל סינוס פילונידאלי נגמר בניתוח או אם שומרים על הגיינה זה לא יכול להזדהם. האם יכול להיות מצב שהסינוס הזה קצת כאב לאחר מכן עבר. האם צריך לעשות משהו בינתיים. בני היה אצל רופא שאמר לו שבינתיים אין מה לעשות. להשאיר את זה כך ושאם יזדהם המצב הוא יתן לו אנטיביוטיקה. האם זה בסדר או שבכל מקרה גם כשאין כלום וזה רק חור צריך ללכת על ניתוח ?!תודה רבה.

06/08/2009 | 17:59 | מאת: ד"ר עודד זמורה

רות שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ככלל ניתן לומר שכאשר יש סינוס פילונידאלי אנו ממליצים לטפל בו בניתוח, ועדיף לעשות זאת דוקא במצב רגוע. זיהומים חוזרים עלולים לגרום לתהליך להיות יותר נרחב, ולהזדקק לניתוח יותר נרחב לתיקונו. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

29/07/2009 | 11:24 | מאת: ורד

עברתי ניתוח כריתת טחורים גם חיצוני וגם פנימי, שאלתי היא האם אפשר להכנס לבריכה לאחר 4 שבועות. האם רצוי וכדי לתשובתך אודה , בברכה ורד

06/08/2009 | 17:55 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ורד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מבלי להכיר את פרטי המקרה או לבדוק אותך, אוכל לומר רק בכלליות שלא אמורה להיות בעיה לרחוץ בבריכה חודש לאחר ניתוח לכריתת טחורים.

29/07/2009 | 04:29 | מאת: ענת

שלום, אני בחודש התשיעי וסובלת מטחורים. מאתמול יצא טחור טרומבוזי וכואב מאד. כך היה גם בסוף ההריון הקודם. אני מאד רוצה לא להגיע ללידה במצב זה וכמובן להקל על הכאב בהקדם האפשרי. מה ניתן לעשות ובמיוחד בשלב זה של ההריון? תודה

06/08/2009 | 17:53 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ענת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקוה שבינתיים יש הקלה בסבלך. טחור טרומבוטי אינו נדיר בשלבי הריון מתקדמים ויכול להחמיר במאמץ הלידה, אך בסופו של דבר חולף עצמונית לאחר תקופה ממוצעת של כשבועיים-שלשה. על מנת להקל על סבלך מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. אם בכל זאת הסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול בהצלחה בלידה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

29/07/2009 | 00:14 | מאת: הודיה

בס"ד ד"ר זמורה, ממש סליחה, אבל אני רק רוצה להבין, לגבי ה- loop ileostomy, הרי המעי הדק הוא כמו צינור, נכון? ולצינור יש רק 2 קצוות, והרי קצה אחד מחובר לקיבה, נכון? והקצה השני לשקית ו... זהו. לאן בדיוק הרקטום מחובר בכל הסיפור..? אז זהו, שאני ממש לא מבינה כלום בנושא הזה, ואם זה סיפור ארוך מדי בשביל להסביר בפורום כזה, ואתה לא יכול לתת לי פה תשובה, אז לא נורא, אני באמת אבין זאת! המון תודה!

02/08/2009 | 11:12 | מאת: הודיה

בס"ד ד"ר זמורה, ראיתי כמה ציורים של זה ועכשיו אני מבינה. תודה בכל מקרה!

28/07/2009 | 22:18 | מאת: רמי

שלום ד"ר זמורה, היש ניסיון בארץ לטיפול באמצעות דופלר HAL לטחורים מטרידים לאמי שתחי', אשה בת 77 עם בעיית אוסטאופרוזיס, ושימוש זה כשנתיים במדלל דם, coumadin. תודה

28/07/2009 | 22:39 | מאת: ד"ר עודד זמורה

בהחלט. HAL דופלר מבוצעת בארץ בשנים האחרונות במספרים הולכים וגדלים, לצערנו בעיקר מחוץ לבתי החולים הציבוריים, עקב עלות הציוד. להערכתי הנסיון בארץ כבר מתקבל על הדעת. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

27/07/2009 | 09:12 | מאת: הודיה

בס"ד שלום ד"ר זמורה, יש לי שאלה אם אפשר.. מה זה loop ileostomy? מה המשמעות של loop? האם permanent ileostomy זה משהו אחד ו- loop זה משהו אחר? יש מישהי שיש לה loop ileostomy כבר 4 חודשים ובחודשיים האחרונים יש לה יציאות כמעט כל יום מהמקום הרגיל... מהרקטום!!! היא אומרת שזה לא סתם הפרשה, אלא ממש צואה!! איך זה יכול להיות?? האם זה נורמאלי? האם המצב הזה מוכר לך? הבחורה היא בת 29 והקולקטומי לא הצליח לה בגלל שיש לה אניזמוס חמור, אז הרופאים אמרו שאין ברירה והיא תצטרך לעבור לסטומה, ואולי מצב זה יאפשר לרקטום לנוח ולחזור לתפקוד הנורמאלי שלו, אבל איך בכלל יכול להיות שהצואה מגיעה לרקטום בזמן שהוא בכלל לא מחובר?? או שהוא כן מחובר למשהו? גם היא לא מבינה מה קורה איתה ואיך בדיוק זה עובד וזה פשוט כ"כ מוזר.. תודה על תשובתך!

28/07/2009 | 22:36 | מאת: ד"ר עודד זמורה

loop ileostomy היא אילאוסטומי בו 2 צידי המעי הדק מובאים החוצה לאותו פתח. יתרונה של אילאוסטומי זו היא שהניתוח לסגירתה יחסית פשוט. אם האילאוסטומי מותקנת כהלכה לרוב חומר כמעט לא עובר מצד אחד של המעי לצד השני, ולכן לרוב יש מעט מאד יציאות.

28/07/2009 | 23:10 | מאת: הודיה

בס"ד תודה, אבל לא הבנתי כלווום )o: טוב אבל אולי זה בגלל שאני לא יודעת כלום על ostomies (אני מקווה שאני גם לא אצטרך לדעת אאאאף פעם!) בכל אופן תודה רבה!

27/07/2009 | 00:07 | מאת: אאא

לפני כ 10 שנים נותחתי בעקבות 2 אפססים באיזור הישבן אחד מימין והשני משמאל הניתוח כלל ניקוז בלבד לעיתים יש במקום כאבים בעיקר בחילופי עונות ופעם אחת כלל גם מעט נפיחות באיזור הצלקת יש לציין כי מאז לא היה אודם כלל הרופא המליץ בכל זאת על ניתח בהרדמה מקומית,האם כדאי לעבור את הניתו ,מהם אחוזי ההצלחה,האם הניתוח הוא על ידי זריקת אפידורל מהו משך זמן הניתוח יש לציין כי אני בת 38 ומשקלי גבוהה 90

28/07/2009 | 22:28 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, אם את אכן סובלת מסינוס פילונידאלי שגרם לאבצסים והסינוס עדיין קיים (גם אם שקט יחסית), אכן מומלץ לרוב ניתוח לריפויו, מעבר לפגיעה באיכות החיים שכרוכה בסינוס מפריש כרונית, הסינוס עלול לגרום לזיהומים מקומיים חוזרים, אשר יוצרים לעצמם תעלות דרכן הזיהום מתנקז, ובכך יכולים להגדיל בהדרגה את שטחו של התהליך. ככל שהתהליך גדול יותר, הניתוח לתיקונו מורכב יותר וההחלמה ארוכה יותר. ישנן שיטות שונות לתיקון סינוס פילונידאלי, ולכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה, אולם ככלל ניתן לומר ששיעורי ההצלחה של ניתוחים אלו טובים, וברוב המטופלים הסינוס נרפא. בשיטות המערבות כריתה מלאה של הסינוס, שיעור הריפוי הוא לרוב מעל 90%. צורת ההרדמה נקבעת על פי סוג הניתוח הנבחר, העדפת המנתח, ומצבך הבריאותי הכללי. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

29/07/2009 | 00:21 | מאת: כמה זמן אורן הניתוח והאם יש צורך באשפ

26/07/2009 | 16:18 | מאת: חנה

בס"ד לד"ר עודד זמורה שלום רב, אני בת 46 סובלת מפיסורה כבר חודשיים, טופלתי בניפדיפין 2% אך לא עזר לי. לפני חמישה ימים פניתי לכירורג והוא נתן לי משחה ניפדיפין 4% אני מורחת את המשחה סביב פי הטבעת 4 פעמים ביום, שותה שמן פישתן כף ליום, וכן לפני השינה לוקחת כפית אגיולקס, ועדיין יש לי כאבים עזים כשאני מתפנה. הכאבים נמשכים כ8 שעות מזמן היציאה והסבל נוראי. האם יש לך פתרונות אחרים ומועלים?על מנת לשפר את איכות החיים שלי?

28/07/2009 | 22:23 | מאת: ד"ר עודד זמורה

חנה שלום, על פניו נשמע שקיבלת טיפול שמרני הולם ומלא, ללא תגובה מספקת, ולכן יש מקום לשקול התערבות כירורגית עלמנת לשפר את איכות חייך. הטיפול הכירורגי המקובל הוא ניתוח לחיתוך שריר הסוגר הפנימי שסביב פי הטבעת, המביא לריפוי הפיסורה בכ 95% מהמקרים. אם את מאד לא מעוניינת בניתוח, ניתן לנסות הזרקת בוטוקס לשריר הסוגר הפנימי, שיכול להביא להקלה בכ 70% מהמטופלים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

26/07/2009 | 11:08 | מאת: משה

שלום.. לפני 4 ימים נותחתי בגלל אבצס ליד עצם הזנב. כרגע יש לי שם "בור" ואמרו לי לשטוף את האזור עם מים וסבון 3 פעמים ביום עד שזה יבריא. שאלתי היא אם אינני זקוק לנטילת אנטיביוטיקה? ובנוסף שמעתי שיש טיפול בליזר שגורם לקיצור זמן ההחלמה, אבקש לשמוע חוות דעת על טיפול בליזר.

28/07/2009 | 22:19 | מאת: ד"ר עודד זמורה

משה שלום, אם האיזור מנוקז היטב ואין דלקת של הרקמה סביב לפצע, לרוב אין צורך בטיפול אנטיביוטי. איני מכיר טיפול בלייזר המחיש את הריפוי. בשלב הראשון לאחר פתיחת סבתס פילונידאלי חשוב להקפיד על הגיינה מקומית ושטיפות מרובות של האיזור, ולהמתין עד להחלמת הפצע. לעיתים הסינוס הפילונידאלי, שהוא הגורם לאבצס, נרפא לאחר ניקוז אבצס, אולם לעיתים הסינוס עצמו מתמיד, ואז כדאי לשקול ניתוח אלקטיבי לתיקון הסינוס. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

25/07/2009 | 17:21 | מאת: עדי

אני סובל מטחורים ואני מתלבט בין ניתוח לייזר לpph האם יש דרך לפרוט את היתרונות והחסרונות של שתי השיטות ?

28/07/2009 | 22:14 | מאת: ד"ר עודד זמורה

עדי שלום, איני יודע למה אתה מתכוון במונח "ניתוח לייזר". המונח כשלעצמו לא מציין בבירור שם של אחת הפעולות הניתוחיות הנפוצות לטיפול בטחורים. ישנן מספר פעולות בהן ניתן להשתמש באנרגיית לייזר. ישנו ניתוח חדש יחסית בו משתמשים באנרגיית לייזר לסגירת כלי הדם המזינים את הטחורים בדומה ל HAL DOPLER, אולם פעולה זו כמעט שלא מבוצעת עדיין בישראל. אנא ראה פירוט הטיפולים הנפוצים לטחורים למטה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

25/07/2009 | 11:51 | מאת: מירי

האם כאשר מפחיתים כמויות מזון ישנו אי ריקון של מערכת העיקול על בסיס יומיומי.

28/07/2009 | 22:06 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום, יציאות נוצרות גם כאשר צמים לחלוטין, אולם כמותם ומרקמם תלויים במידה רבה בכמות המזון ובהרכבו. אם מרקם היציאות שלך או התרוקנותך מפריעים באופן ניכר לאיכות חייך, ניתן לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה וליעוץ, וכן לפנות לדיאטיקאית להכוונת הכלכלה.

25/07/2009 | 11:47 | מאת: שושי

האם ניתן לפנות אליך לניתוח כריתה חלקית של המעי בלפרוסקופי במרפאה הפרטית דרך השב"ן של קופת חולים לאומית?

28/07/2009 | 22:01 | מאת: ד"ר עודד זמורה

השאלה אינה מעניינו של כל הפורום, את מוזמנת לפנות אלי אישית במייל [email protected]

24/07/2009 | 10:19 | מאת: בן 46

שלום, אני עומד לעבור בדיקת קולונוסקופיה לראשונה בחיי. ביום הבדיקה צריך לעשות חוקן ביתי. ניתן לעשות את זה לבד או שאני חייב להיעזר במישהו? תודה.

28/07/2009 | 22:00 | מאת: ד"ר עודד זמורה

לרוב אין בעיה לבצע את החוקנים לבד

28/07/2009 | 23:24 | מאת: בן 46

18/09/2009 | 10:01 | מאת: אייל

ניתן לנקות את הגוף באמצעות חוקן ובאמצעות שטיפה פנימית. שמעתי שיש איזה רופא ברמת אביב, ד"ר ראול רודריגז או משהו כזה שיש לו פתרון לשטיפה פנימית ועדינה שמסלקת חומרי פסולת מהגוף.

22/07/2009 | 09:54 | מאת: תמיר אורן

שלום רב, יש לי טחורים בדרגה 2,3, טופלתי בעבר בקשירה, דבר שלא פתר את הבעייה וכפי שהובהר לי ע"י פרוקטולוג קופ"ח, ניתוח לא יכול לעזור לי ועלי לחיות עם המצב. אני מתאמן באופן קבוע כ - 3 פעמים בשבוע, תרגילי כח, הליכה וריצה, וקראטה. ( אני בן 43.5 ומתאמן באופן סדיר מגיל 9).במידה והאימון קשה יותר או ארוך יותר מהאימון הממוצע אותו אני מקיים, אני סובל מכאבים (הכאבים מופיעים רק לאחר יציאה).שאלתי היא: האם ניתן לבצע פעילות מונעת לפני האימון כדי למנוע כאבים אחרי אימון קשה יחסית? תודה

23/07/2009 | 23:05 | מאת: ד"ר עודד זמורה

תמיר שלום, אין משהו שניתן לבצע ספציפית לפני אימון, אולם ככלל מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.אם בכל זאת הסבל ניכר, מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

22/07/2009 | 09:20 | מאת: גלי

שלום רב, אני בחודש תשיעי (הריון שלישי). יש לי מעין בלוטה בפי הטבעת, מדי פעם זה כואב בעיקר ביציאות. אני מאוד חוששת מה יהיה בלידה אני מניחה שזה יתנפח יותר בעקבות הלחץ של הלידה. אינני יודעת עם זה טחורים או לא כי מעולם לא סבלתי מכך וגם לא בשתי הלידות הקודמות. האם אלו טחורים , כי הבנתי שמי שסובל מטחורים לא יכול לשבת וזה לא המצב. מה עושים? כיצד ניתן להקל? אשמח לקבל אינפורמציה. תודה, גלי

23/07/2009 | 23:01 | מאת: ד"ר עודד זמורה

גלי שלום, הממצא שאת מתארת אכן נשמע כטחור חיצוני, למרות שלצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. לידה בהחלט יכולה להחמיר סבל כתוצאה מטחור חיצוני, אבל לאחר מספר ימים זה לרוב עובר בהדרגה. מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

22/07/2009 | 01:24 | מאת: שימי

ד"ר שלום. לאחר מספר שנים של כאבים ודימומים הלכתי לפרוקטולוג ואובחן אצלי פיסורה כרונית וטחור אחורי גדוש מלא. ניתן לי ניפידיפין משחה לשימוש של 4 פעמים ביום.לאחר שימוש של כחודש הופיעו בפי הטבעת מן פצעים סגולים הכואבים מאוד. חשוב לציין שאני חייל לוחם ואיני יכול לשמור את הניפידיפין בתנאי קירור ואולי זה מה שגרם לפצעים.מסיבות פנימיות של יחידתי איני הולך לפרוקטולוג. א.האם כדאי להפסיק עם הניפידיפין? ב.מה לדעתך הפצעים הללו? ג.מה עלי לעשות על מנת להקל עד שאראה פרוקטולוג(לא בזמן הקרוב)

23/07/2009 | 22:58 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שימי שלום, קשה לי לקבוע מה טיב הפצעים שאתה מתאר, ולצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה מומלץ להקפיד מאד על ריכוך היציאות (ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, וניתן לקבלו בצבא עם מרשם). כלוחם קרבי ומפקד בפלוגת חי"ר במילואים שנים רבות, אני יכול לומר לך שזה לא תקין שחייל לא יגיע לטיפול רפואי תוך ימים ספורים, ומייעץ לך לפנות שוב לרופא היחידה ןלבקש באסרטיביות הפניה לפרוקטולוג.

22/07/2009 | 00:27 | מאת: ערן

שלום רב ד"ר ביצעתי קולונוסקופיה וקיבלתי את התוצאות הבאות: אינדקציה:דמם רקטלי פרימדיקציה:דוריקום 2ץ5 מ"ג פטידין 50 מ"ג בדיקה עד לצקום-תקינה כולל היפוך ברקטום למעט טחורים.הכנה טובה אבחנה:hemorrhoids שאלתי היא לא קיבלתי הנחיות להמשך טיפול,מה יש לי לפי דו"ח הקולונסקופיה? ואני סובל מעצירות אף על פי שאני מקפיד על מיים ופירות ושמן זית,יש לי הפרשה כמו נוזלת אפילו חוקן(fleet anema) לא תמיד עוזר,מה עלי לעשות גם למנוע עצירות בנתיים תודה מראש על השאלות ערן

23/07/2009 | 22:54 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ערן שלום, הממצאים בקולונוסקופיה אינם מסבירים עצירות, והבדיקה למעשה תקינה. אם העצירות מפריעה לאיכות חייך המידה ניכרת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול.

21/07/2009 | 20:49 | מאת: נועה 48

היי דבר ראשון תודה על הזמן וההשקעה אשתדל ממש בקיצור .... לפני כשבוע ימים החל להציק לי כאב בטן מוזר בבטן התחתונה במרכז ההרגשה היתה כאילו משהו נקרע כמו גוש גדול ( בהרגשה ) שלוחץ על כל האזורבין המפשעה אל מתחת לטבור הכאב בא והלך ביום הראשון , משך הימים הכאב החמיר ובקושי אני יכולה לעמוד ישר ביומיים האחרונים יש לי דימום כשאני עושה "גדולים " וזה יומיים שבכל פעם יש דימום הלכתי הבוקר לרופא המשפחה והוא נתן לי הפניה לקולונוסקופיה ובנתיים הכאב לא עוזב והדימום נמשך בכל כניסה לשרותים דם נראה טרי וכן ישנו שינוי בצבע היציאה שהפך בהיר יותר נראה לי שהרופא לקח אותי קצת בקלות מידי ואני מודאגת אנא ייעץ לי מה עלי לעשות ! כדי להשלים את התמונה אספר לך שאני מטופלת במרפאה אנדוקרינולוגית בגלל ממצא של גידול כנראה שומני ( כך אמרו לי ) באנדרנל אשר גורם לי לעודף קורטיזון תודה מראש על ההשקעה מודאגת ומחכה לעצה

23/07/2009 | 23:09 | מאת: ד"ר עודד זמורה

נועה שלום מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם יש החמרה ניכרת מומלץ לפנות למיון לבדיקה.

24/07/2009 | 01:01 | מאת: נועה

תודה רבה על ההתיחסות שוב ושוב אני נפעמת למצוא אנשים שנותנים מתוך הרגשת שליחות מזמנם ומהידע שלהם ובעיקר מהנשמה יישר כוח נועה

21/07/2009 | 13:22 | מאת: נעמה

אני בת 70 ומקבלת מרוקן באופן קבוע כשנתיים וחצי . אני מבקשת לדעת איזה תופעות לוואי יש למרוקן ? האם משפיע על מלחים בגוף ? איזה סיכונים יש בו ? אודה על תשובה מהירה

23/07/2009 | 22:51 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מרוקן מיועד לשימושים חד פעמיים כהכנה לבדיקות או לניתוח ואינו מיועד לשימוש יומיומי. ישנן אבקות כגון פגלקס ודומיה שמכילות אותו חומר אך בריכוז שונה וניתנות לשימוש יומיומי.

21/07/2009 | 02:51 | מאת: boki

אני חיי בקליפורניה ואני חושב שיש לי פיסורה רציתי לשאול לאיזה רופא אני צריך לפנות ואים יש משחה ממולצת ללא מרשם רופא

23/07/2009 | 22:49 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, מומלץ לפנות ל colorectal surgeon. ניתן לרכוש ללא מרשם תוספי סיבים לייצוב היציאות (fiber therapy) קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

19/07/2009 | 11:37 | מאת: גידי

ד"ר זמורה שלום: אני בן 36, חולה קרוהן מזה 15 שנה. לפני שנתיים עברתי ניתוח ( חתכו 40 ס"מ, בחיבור בין המעי הדק לגס). לאחר הניתוח הלפרוסקופי "עם עזרה" (חתך בצד), ולאחר כמה סיבוכים ( זיהום בחתך שגרם לפתיחה וסגירה בשנית של הפצע ואנאוריזם בעורק המעי, שטופל בצינטור ). מצבי השתפר, כאשר היום, אני מרגיש טוב מתמיד, עם מחלה ברגרסיה אך עם פיסטולה בדופן הבטן ועם בטן עקומה ורגישה באזור בו עשו חתך על מנת לעזור בעת ניתוח. ( מדובר על מקום בו בעבר עשו לי ניתוח אפנדיציט). כיום אני מקבל הומירה אחת לשבועיים. האמת שהחיים עם פיסטולה מהסוג הזה הם מאוד קשים ( היא מפרישה כל הזמן חומר מתוך המעי הדק, ואני זקוק לשקית לאיסוף). אני מבין שניתוח יכול לפתור את הבעיות, אך לא ברור לי כיצד ואני חייב לומר שהיות והניתוח הקודם היה מאוד טראומתי עבורי, אני מאוד מפחד. האם תוכל לתת לי קצת פרטים על ניתוח מסוג זה, על מקום טוב לעבור אותו, הכנות, סיכוי הצלחה, סיבוכים שיקום, מומחים וכדומה. תודה מראש

23/07/2009 | 22:46 | מאת: ד"ר עודד זמורה

גידי שלום, צר לי לשמוע על סבלך. כעקרון ניתוח לתיקון פיסטולה כזו כולל כריתה של מקטע המעי הדק המזין את הפיסטולה, וביצוע השקה (חיבור של חלקי המעי). איני מכיר את כל הפרטים הרפואיים ולכן לא יהיה אחראי מצידי לתת יעוץ פרטני באינטרנט, אולם כעקרון סיכויי ההצלחה של ניתוחים אלו לא רעים, ומידת הסיכון תלויה במידה רבה במצבך הכללי, התזונתי והחיסוני.מומלץ לפנות למומחה לכירורגיה קולורקטאלית, תחום בכירורגיה המתמחה בין היתר בטיפול כירורגי במחלת קרוהן.

18/07/2009 | 22:33 | מאת: ג.נ.

שלום עברתי כריתת שני פוליפים קטנים ואחד על גבעול לא ניתן היה לכריתה. נלקחה ביופסיה וטרם יש לי תשובה. שאלתי איזה אחוז מהפוליפים על גבעול הם סרטניים? במידה והגידול סטני האםלהעדיף ניתוח רגיל או לפרוסקופי? יש לי ביטוח פרטי אבל איך בוחרים מקום טוב ומנתח טוב? ג.נ.

28/07/2009 | 22:45 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, לצערי פיספסתי את שאלתך. אני מניח שכבר יש תשובה פתולוגית (אני מקווה שהיא תקינה), כך שאם השאלה עדיין רלונטית אנא פנה שנית.

15/07/2009 | 22:12 | מאת: דורית

קראתי על פרוצדורה מורכבת יותר מHAL הנקראת RAR האם יש מקום בארץ שמשתמשים בטכניקה זו בנוסף לHAL כדי לקבע את הטחורים לדופן? אם כן כיצד אפשר להגיע לטיפול? הוצע לי על ידי פרוקטולוג, כלאחר יד, לעבור ניתוח בשיטת pph אבל אחרי קריאה מרובה בספרות ותאורי מקרים אינני מעונינת לעבור ניתוח מה גם שסיבלי איננו רציף וניתן לשאתו. אודה לך אם תוכל להפנותי לפרוקטולוג המיומן בשיטת שהזכרתי. תודה

16/07/2009 | 23:56 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דורית שלום, תוספת ה RAR ל HAL היא בעצם הוספת מספר תפרים להרמת רירית הרקטום, וכיום מרביתנו (כולל אנוכי) מבצעים זאת רוטינית במהלך ניתוחי HAL. בעיקרון מתואר בחו"ל שימוש במכשיר ניתוחי מיוחד לצורך כך, אולם למיטב ידיעתי הוא אינו זמין בארץ, והאמת היא שאין בו גם צורך, כי זו לא בעיה לבצע את תפרי ההרמה (שבשפה מקצועית נקראת פקסיה, pexy) עם ציוד ה HAL הרגיל.

22/07/2009 | 19:24 | מאת: אני

שלום, מה ההבדל בין שיטת RAR לשיטת הסטפלר(מכלב ,PPH), הרי בשיטת הסטפלר מנתקים את זרימת הדם ומקבעים את הטחורים למעלה, זה נשמע אותו ההליך כמו RAR, יש הבדל?

25/08/2009 | 12:42 | מאת: סי

לאיזה דרגת טחורים מתאימה שיטת RAR?

15/07/2009 | 20:38 | מאת: אבנר

שלום יש לי כבר 4-5 שנים טחורים פנימיים שלב 2 שיוצאים החוצה בכל יציאה ונכנסים פנימה לבד כעבור מספר דקות ,לאחר יציאה בבוקר יצא לי טחור חיצוני שלא ניכנס פנימה והוא כמובן מטריד,בדרך כלל יוצאת קבוצת כריות טחורים ונכנסת פנימה כעת ישנו אחד בחוץ כבר יומיים,התחלתי למרוח פרוקטוגליבנול,אך אין שינוי והוא לא נכנס פנימה,שאלתי היא האם יכול להיות שהטחורים התפתחו בשלבים וכעת זהו שלב 4 והטחור כבר לא יכנס פנימה,אפילו שזה רק טחור אחד בחוץ מתוך קבוצה שבד"כ יוצאת,או שעליי להמשיך עם המשחה עוד מספר ימים ובסופו של דבר הוא יכנס פנימה,ואם לא מה לעשות,?תודה

16/07/2009 | 23:42 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבנר שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, תלונתך מחשידה לטחור פנימי בצקתי שצנח ועקב הבצקת לא מצליח לחזור. אם אכן זהו המצב, יש סיכוי טוב שבטיפול שמרני נכון תפחת הבצקת והוא יחזור. בנוסף למשחות, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם אין הקלה בטווח של כשבוע-שבועיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

13/07/2009 | 11:06 | מאת: יעל

ד"ר זמורה שלום, האם תוכל להסביר מעט על הניתוח הנ"ל ומה הסיכונים? תודה יעל

16/07/2009 | 23:39 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יעל שלום הניתוח מיועד לטיפול בהשמנה יתר, שאינו תחום העיסוק של פורום זה. מומלץ לפנות לפורום העוסק בהשמנה יתר.

12/07/2009 | 21:21 | מאת: אביטל

ד"ר זמורה שלום, מזה שנים, מאז שאני זוכרת את עצמי היה לי בפי הטבעת חתיכת עור קטנה אשר נמצאת חיצונית. זה לא הפריע לי מעולם וחייתי עם זה בשלום. ב8 שנים האחרונות לערך, כל פעם גיליתי כי חתיכת עור נוספת נוספת מתחת לחתיכה המקורית. לאורך השנים הללו כיום יש כ-4 חתיכות כאלו. אין לי עוד דרך אחרת לתאר זאת... כאשר יש יציאה קשה זה מעט מתנפח ומכאיב. מה זה הדבר הזה? איך זה מוגדר ומה הטיפול? לעולם לא הלכתי לבדוק זאת, אבל כנראה שאני צריכה להתגבר אחת ולתמיד על הפחד ולעשות את זה... לאיזה רופא אני אמורה לפנות? תודה מראש, אביטל.

16/07/2009 | 23:37 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אביטל שלום, הממצאים שאת מתארת נשמעים מתאימים לטחורים חיצוניים, למרות שכמובן אין באפשרותי לבצע אבחנה ללא בדיקה. אם אכן מדובר בטחורים חיצוניים, הרי זאת בעיקרה בעיה של איכות חיים, ולכן אם זה מפריע לך מספיק, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

12/08/2015 | 00:50 | מאת: לירז

הי כבר מגיל מאוד צעיר אני סובלת מעצירויות,ועם השנים הם גדלו ויותר כואבים,וכבר זמן מה שאני עושה יציאה ויוצא לי עם המון מאמץ ועם דם. ופעם אחרונה ממש התאמצתי,וממש כואב לי בפי הטבעת,לא יכולה לזוז. מה זה אומר? איך אפשר לטפל? תודה רבה רבה ..

11/07/2009 | 17:15 | מאת: הילה

שלום!לפני כ5 שנים עברתי ניתוח בהרדמה מקומית לניקוז הדלקת עם תפרים .ההחלמה היתה מאוד קשה אפילו התעלפתי ביום הראשון .הבעיה חזרה אני לא יכולה לשבת כי כשאני קמה מישיבה זה כואב חוץ מזה אין כאבים אחרים במהלך היוםץ האם אני צריכה לעבור שוב ניתוח? איזה רופא הוא הטוב ביותר בב"ש אני שייכת למכבי .ויש לי ביטוח פרטי. והאם טיפול אנטבייוטי יעזור? תודה מראש.

16/07/2009 | 23:33 | מאת: ד"ר עודד זמורה

הילה שלום, מתאורך נשמע לי שאת סובלת מסינוס פילונידאלי פעיל, וסביר שיהיה נכון להציע ניתוח לכריתתו. בוודאי יש בבאר שבע כירורגים טובים רבים. אני מכיר מתוכם את פרופ' שלמה ולפיש.

11/07/2009 | 07:44 | מאת: דיתי

שלום רב, לפני חמישה ימים עברתי ניתוח לכריתת טחורים בשיטת מיליגן-מורגן. בימים הראשונים שלאחר הניתוח השתפרה הרגשתי מידי יום למרות שהאזור מעט דימם. אני מקפידה להמשיך עם קומפרסים של תמיסת מגנזיום-סולפה על האזור. אתמול חשתי כאב חד בזמן היציאה (למרות שהייתה רכה) ולאחריו הופיע מעט דימום טרי. גם היום חזר המצב על עצמו. האם יש לי סיבה לדאגה? תודה, דיתוש

16/07/2009 | 23:31 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דיתי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים החלמת לחלוטין. בעקרון כמעט בל מי שעובר ניתוח לכריתת טחורים סובל מדמם קל בתקופת ההחלמה. אם אין דמם מאסיבי, שגורם לך לחולשה, סחרחורת, וכו, זה נשמע די סביר. אם יש דמם מאסיבי יש לפנות לכירורג המנתח או לחדר המיון מיידית. החלמה מהירה

קראתי על מרפאה פרטית שמציעה שיטה חדשה ללא כל כאב של הזרקת חומר סקלרוטי לכלי הדם הבעייתיים והדבקתם, ושימוש במכשיר פרוקטולייזר כחלופה מהירה יותר, קלה להחלמה ולא כואבת לניתוח. האם אתה ממליץ לבדוק את האופציות הללו לפני הניתוח PPH הקרב שיש לי ? תודה גיא

16/07/2009 | 23:28 | מאת: ד"ר עודד זמורה

בעיקרון הזרקת חומר סקלרוטי לטחורים או צריבת לייזר הן פעולות מקבילות לקשירת טחורים הן מבחינת הסבל המינימאלי שהן גורמות והן מבחינת יעילותן. לשיקולך.

11/07/2009 | 04:46 | מאת: גיא

שלום עודד, אני בן 38 עם טחורים פנימיים דרגה 2-3 ובעשור האחרון טופלתי בקשירות ואח"כ בהאל מונחה דופלר עם הטבה לפרקי זמן קצרים והרעה לאחר מכן. אני עתיד לעבור ניתוח PPH באסותא בימים הקרובים ומאוד חרד מכך שהליך זה חדש יחסית ועוד יותר בישראל, כך שמצד אחד אין עדות לעמידותו לאורך שנים ומה שעוד יותר מדאיג אותי זה הסיכונים שהרופא המנתח תאר מבחינת סיכויי פגיעה בשריר הרקטום, דימומים והעובדה שלא רואים במהלך הניתוח את החלק המוסר ולעתים מוסרת גם רקמת טחור. הרופא הראה לי את המכשיר וזה לא ממש הרגיע אותי וגם אמר שיש מקרים שצריך להחליף למכשיר אחר במהלך הניתוח אם הוא אינו תופס כראוי את הרירית. האם אתה מכיר את זה ? מה זה המכשיר ה"אחר" הזה ולמה ההחלמה ממנו יותר ממושכת ? אשמח לשמוע כל פרט שתוכל למסור על ניתוח זה - סיבוכים אפשריים, החלמה אחרי וכו' תודה רבה גיא

16/07/2009 | 23:25 | מאת: ד"ר עודד זמורה

גיא שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שהיא עדיין רלוונטית. ניתוח PPH מבוצע בישראל מזה כ 10 שנים לערך (ובעולם מעט יותר), ויש בו ניסיון רב. הסיכוי לפגיעה שרירית כאשר הניתוח מבוצע במיומנות שואף לאפס, והסיכון לדמם מאסיבי שיצריך טיפול הוא בטווח של כ 1-2%. איני יודע באיזה החלפת מכשיר מדובר, מנסיוני לא נתקלתי בצורך כזה. בהצלחה

10/07/2009 | 21:08 | מאת: אבי

שלום בן 31 בריא בד"כ ללא מחלות רקע או נטילת תרופות לעיתים חווה מעין כאב עצבי בפי הטבעת שחולף מאליו יכול להיות בלילה גם מה לעשות זה משהוא שיכול להיות מספר ימים ולחזור בעוד מספר חודשים אפילו

16/07/2009 | 23:20 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כאב התקפי באיזור פי הטבעת יכול להגרם על ידי מגוון של בעיות רפואיות כולל פיסורה, טחורים עם קרישי דם, גרד אנאלי מסיבות שונות, הפרעה בפעילות שרירי רצפת האגן, כאבים שתוקפים לעיתים את איזור פי הטבעת (ונקראים בשפה מקצועית "פרוקטאלגיה פוגקס") ועוד. לכל אחת מבעיות אלו טיפול אחר. לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם הסבל מפריע לך במידה ניכרת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, המומחה ספציפית לבעיות כגון אלו, לבדיקה והכוונת הטיפול.

09/07/2009 | 10:40 | מאת: ירדן

דר' זמורה שלום הנני בת שלושים וסובלת כבר כמה שנים מטחורים חוזרים ונשנים רק שבשבוע האחרון יש דימום מועט לא בעת יציאה אלה במשך היום. הבעיה עם הדימום שלאחרונה שמתי לב שיש לו ריח מה שלא היה לפני כן הייתי רוצה לדעת אם דם עם ריח רע מעיד על איזשהו זיהום של הטחורים או איזשהו סיבוך רפואי? תודה ירדן

16/07/2009 | 23:17 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ירדן שלום, קשה לי לענות חד משמעית על שאלתך, שכן איני יודע באיזה סוג הפרשה ובאיזה ריח מדובר. אם זה גורם לך לסבל ניכר, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

08/07/2009 | 17:18 | מאת: דוד

שלום ד"ר זמורה הייתי אצלך בפגישה בתל השומר לפני מספר חודשים וגם כתבתי לך מספר פעמיים בפורום זה לא מזמן,רק להזכיר את המקרה שלי אני חווה הפרעות בהתרקונות שהגיעו לאחר בדיקה אנוסקופית לזיהוי טחורים,אני מתכוון לעשות את המנומטריה והus פרינאלי ואני יודע שלפני הבדיקות אני צריך לבצע חוקן עצמאי תוכל להמליץ ולהסביר לי כיצד נוכח הטחורים הפנימיים שיש לי וגם נוכח מה שקרה לי בעקבות הכנסת האנוסקופ עליי לבצע את החוקן בזהירות והיעילות הכי טובה תודה.

16/07/2009 | 23:15 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דוד שלום ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פגיעות מחוקן נדירות גם לנוכח טחורים פנימיים ולרוב קורות דוקא כשמישהו אחר מבצע את החוקן, שכן אתה בעצמך תרגיש לרוב מתי אתה פוגע בעצמך ותמנע בכך. יש להחדיר את החוקן בעדינול וללא כח, ולעצור אם יש כאב ניכר (תמיד יש אי נוחות מסויימת). ניתן להשתמש בוזלין. את החומר יש להחדיר במשך מספר שניות. הבצלחה בבדיקות.

07/07/2009 | 22:16 | מאת: דני

שלום אני צריך לבצע חוקן פליט אנמה לקראת בדיקה שעליי לעבור בקרוב,יצא לי לשמוע ולקרוא על מקרים שבהם אנשים שבאופן עצמאי ביצעו חוקן זה וגם מטופלים שביצעו בהם במסגרת בית חולים חוקן זה נגרמו ויכולים להיגרם למשל חור ברקטום,דימומים מפי הטבעת,פרפורציה,רציתי לדעת האם מקרים אלו הם נפוצים ואכן יש סיכוי שיכולים לקרות במיוחד שאני יעשה זאת בעצמ?י,וגם יש לי טחורים פנימיים שיוצאים בכל יציאה ומיד חוזרים דרגה 2,האם יש סכנה לעשות חוקן עם טחורים פנימיים,ואפשר לקבל הדרכה קצרה כיצד הכי בזהירות ניתן לבצע את החוקן,האם לרוקן את כל החומר בבת אחת או בהדרגתיות דברים כאלו,סליחה על האריכות אשמח לתשובה ותודה.

16/07/2009 | 23:12 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פגיעות מחוקן נדירות מאד ולרוב קורות דוקא כשמישהו אחר מבצע את החוקן, שכן אתה בעצמך תרגיש לרוב מתי אתה פוגע בעצמך ותמנע בכך. יש להחדיר את החוקן בעדינול וללא כח, ולעצור אם יש כאב ניכר (תמיד יש אי נוחות מסויימת). ניתן להשתמש בוזלין. את החומר יש להחדיר במשך מספר שניות. הבצלחה בבדיקות.