פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

כמה זמן לאחר ניתוח טחורים נורמלי שתהיה יציאה בהנחה שמקפידים על שתיה ושמן פרפין, ואחרי כמה זמן שלא היתה יש לגשת לרופא?

אין על כך תשובה חד משמעית ומועד היציאה הראשונה תלוי גם בהרגלי היציאות שלך לפני הניתוח והאם בוצע ניקוי של המעיים לפני הניתוח. מומלץ להקפיד על ריכוך היציאות, לא להתאפק כשמרגישים שיש יציאה, ולהתאזר בסבלנות.

שלום דוקטור זמורה, אחת למספר חדשים אני מקבל "התקפת טחורים" שנעלמת לאחר כשבוע. הפעם ההתקפה נמשכה יותר זמן ונסתיימה . אולם נותר טחור בולט שאינו כואב אולם יש לי תחושה של מגבלה עקב כך. אני חושש מפני כל יציאה שהוא "ידלק" שוב. אני חושש גם מישיבה ארוכה בזמן העבודה. התחלתי להקפיד על אוכל עתיר סיבים. ממתין לעצותך בנושא בתודה, יעקבס

יתכן שהממצא שאתה מתאר הוא קפל עור, שיכול להשאר לאחר התקף של טחורים בצקתיים, ולרוב אין לו משמעות והוא אינו מגביר או מוריד את הסיכוי להתקפים חוזרים. כריתה של קפל עור כזה יכולה להיות כרוכה בכאבים ניכרים למספר ימים. אם בכל זאת זה מציק לך מאד מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. שנה טובה ובריאה.

אני חצי שנה אחרי ניתוח טחורים "מסורתי" ומאחר והפיסורה הקיימת קטנה לדעת הרופא ולא מצדיקה את הדימום הקיים, נשלחתי לקולונו' בה מצאו שישנם טחורים פנימיים. ?????? אני אחרי ניתוח !? הרופא הבודק מאד הכאיב והוסיף הרדמה ולשאלתי אמר שהמעי מאד מפותל. ברשום לסיכום הבדיקה מציין פעמיים שהבדיקה נעשתה והיא תקינה עד הצקום. האם זה מינוח בלבד ? לשאלתי ענה שהמקום צר. מה עלי להבין מכל הנ"ל. דימום יש וכן צריבה. וכן, אני משתדלת עם ה"תחזוקה המונעת" עם סיבים ובכל זאת התוצאות לא תמיד "ספוגיות". תודה רבה מראש.

הדס שלום, קולונוסקופיה היא לא בדיקה שמטרתה לאבחן טחורים ולרוב אין משמעות מיוחדת לכך שבדו"ח הקולונוסקופיה צויינו טחורים. אם פרט לכך הבדיקה תקינה זה מרגיע, ואיני רואה בעיה עם כך שזה צויין פעמיים. לגבי מקור הסבל באיזור פי הטבעת, קשה לי לקבוע מתאורך בלבד מה מקורו, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני בת 36, חצי שנה לאחר לידה. מאוד סובלת מעצירות וקשיים בהתרוקנות, כמו כן תחושת מלאות בוגינה. בעת ניסיון להתרוקן בולט גושבעור שבין הנרתיק לרקטום ולא יוצא החוצה. גם בעת פעילות ספורטיבית מורגש הגו הזה. כשהייתי בבדיקה לאחר משכב לידה נאמר לי שהנרתיק רפוי מעט ודורש ספקולום גדול, אך לא דובר על צניחה. אין לי בריחת שתן כלל, וכמוכן אין כאבים או אי נוחות ביחסי המין. לא יודעת אם יש קשר והאם מדובר בצניחה, אך מאוד סובלת. מה עליי לעשות? (תזונה עמוסת סיבים, מים, פעלות גופנית אינם עוזרים כלל).

דנה שלום, תלונותיך מחשידות שאכן ישנה הפרעה כלשהי בתהליך ההתרוקנות, שבלשון מקצועית אנו מכנים pelvic outlet obstruction, אבל לא ניתן ללא בדיקה ולרוב גם בדיקות הדמיה לומר בודאות מה סיבתו, האם הפרעה זו נגרמת על ידי רקטוצלה, וגם אם כן, האם זה מנגנון ההפרעה היחידי. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן / תנועתיות מערכת העיכול לבירור להכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול. שתהיה שנה טובה ובריאה.

שלום בבדיקה שהיתה אצל הכירורג נמצא שיש לי פיסורה. כמובן שאני סובלת מכאבים באיזור בעיקר השעות שלאחר יציאה. הסיבה לפיסורה זו היא העצירות שלי. הרופא נתן לי מרשם של אגיולקס לעצירות ובקשר לפיסורה המליץ לעשות 2 אמבטיות מאוד חמות ביום ולשים משחה שנקראת:NIFEDIPINE ESRACAIN PREPARATION 4 פעמים ביום הרוקח המליץ לעצירות על:יובסלקס (גם משהו טבעי)ץ שאלותיי: 1. מה יותר טוב לעצירות אגיולקס או יובסלקס? 2. האם הטיפול שהרופא נתן לי הוא באמת טוב שמרני ומועיל? (ממש לא בא לי לעבור שוב ניתוח של פיסורה, כי לפני שנתיים גם עברתי ניתוח כזה)

דורית שלום, הטיפול שניתן לך נשמע לי סביר בהחלט, ואנו אף ממליצים לרוב למרוח את משחת הניפדיפין 4 פעמים ביום. חשוב מאד לרכך את היציאות, ולא כ"כ חשוב באיזה מסוגי התכשירים הטבעוניים המכילים סיבים משתמשים (אגיולקס מכיל גם סנה ולכן לא מומלץ להשתמש בו יותר מחודש, אח"כ כדאי לעבור לתוסף סיבים ללא סנה). חשוב להקפיד על שתיה מרובה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שוב שלום שאלה נוספת- אני מניקה פעמיים ביום, האם אני יכולה לקחת את היובסלקס לריכוך הצואה? האם זה לא מפריעה להנקה בצורה כלשהי (אני פוחדת שהתינוקת שלי תקבל את התרופה דרך ההנקה) ?

שלום לך, עוד לא אובחנתי עם פיסורה אבל יש לי כאבים אחרי כל יציאה ואני סובלת מעצירות כרונית לכן שותה כל יומיים תה סנה שמאוד מקל עליי. שאלתי היא האם הפיסורה יכולה להקרין כאבים ואי נוחות גם למפשעה או שאין שום קשר.

האם בפגישה הראשונה הרופא בודק פיזית באיזור?

בבדיקה רפואית האבחנה ותכנית הטיפול נקבעות לרוב לפי הסיפור אותו מספר המטופל, בדיקתו של המטופל, ובדיקות עזר במידת הצורך. לכן לרוב פרוקטולוג בודק את איזור פי הטבעת, אם זה האיזור בו ממוקדות התלונות, על מנת לנסות ולהגיע לאבחנה.

שלום לפני כשנה ערכתי בדיקה קולונוסוקופיה עקב דימומים פנימיים הבדיקה היתה תקינה מלבד מציאת טחורים פנימייים,טיפלתי ועדין מטפלת בקשירות,עדין מדמם שאלתי,האם יכול להיות שמשהו פוספס בבדיקה,היות והרופא אמר שהמקום מצולק ואין טחורים,אך ממאן לשלוח אותי לבדיקה נוספת היות והבדיקה תקינה מה עושים? האם עלי להיות רגועה שאכן הדימומים מהמצאותם של טחורים או שזה התפתחות המחלה אודה על התיחסותך המיואשת

בת שלום, ראשית- לא להתייאש!!! בכל בדיקה רפואית יש סיכוי שהבדיקה לא מדייקת, אך בקולונוסקופיה הסיכוי לפספס ממצא משמעותי הוא נמוך ועומד על פחות מ 5%. אם אין לך סיפור משפחתי של סרטן מעי גס ואם את בת פחות מ 50 הסיכוי לגידול כזה מראש אינו גבוהה, ולכן נראה לי שתוצאת הבדיקה יכולה להיות מספקת. דמם מטחורים יכול להציק ולפגוע באיכות החיים, ואם למרות הטיפול והקשירות הדמם הזה מביא אותך לידי יאוש, יתכן שיש מקום לחשוב על שדרוג הטיפול לאחת מאפשרויות הטיפול הכירורגי בטחורים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך. שנה טובה

יש לי בעיה שאני סובלת כבר כמה שנים שיש לי פעם לשנה דימום אים צואה ואינם כואבים עשו לי בדיקת קונולוסקופיה והרופא אמר לי שיש לי תחורים פנימיים הוא נתן לי להישתמש בנרות פרוקטו גלובינול וזה לא עזר אני נורא מפחדת שזה לא משהו אחר אני כרגע בהריון ואני נורא פוחדת הייתי בחרדה מיזה אני מאוד מבקשת אים אפשר לקבל תשובה

יש לי פס דם לפעמים כשאני מנגב את ישבני הרבה. לאבי יש טחורים, הוא בצע קשירה פעמיים בחיים שלו. מה עלי לעסות, האם גם לי יהייה תחורים?

שלום ד"ר עודד שמעתי לעצתך ועברתי קולנוסקופיה לזיהוי הסיבה שיש לי לחץ בפי הטבעת. הבדיקה העלתה טחורים פנימיים. אז מה עלי לעשות עכשיו ..אני ממשיכה להרגיש את האי נעימות בפי הטבעת כאילו המעיים לא במקום..הרופא המבצע לא רשם לי את דרגת חומרתם שלי הטחורים רק אמר שאין מה לעשות ..אז איך אני בכל זאת אמורה להרגיש טוב? תודה

גאיה שלום, אני שמח שהקולונוסקופיה תקינה, כך כולנו נוכל לישון טוב יותר בלילה. סביר שהבעיה ממנה את סובלת היא בעיה מטרידה אך לא בעיה מסוכנת, וזה כבר קצת מרגיע. בכל זאת, גם איכות חיים זה חשוב, ולכן מומלץ להמשיך את הבירור. אם יש חשד לצניחת מעיים, יתכן שכדאי לעבור בירור בכוון זה, כגון בדיקת דפקוגרפיה. כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי על מנת שירכז את הבירור. שתהיה שנה של בריאות.

ד"ר זמורה שלום רב, לפני כעשרה ימים היתה לי עצירות (אומנם אני בקיץ סובלת יותר מעצירויות עקב חוסר שתיה ומטחורים אך הם עוברים לאחר כמה ימים) ומאז יש לי טחורים, במיוחד אחד מעצבן. הייתי אצל פרוקטולוג (היחידי שיש בטבריה) אשר רק עשה לי רע להיות אצלו. הוא גס רוח, מדבר בהתנשאות וממש לא נעים להיות בקירבתו. הוא אמר שיש לי טחור מלא בדם, טרומבוז נדמה לי. הוא אמר לי לטבול גזה עם תמיסת מגנזיום סולפט שלוש פעמים ביום ולאחר 20 דקות לשים מישחה בשם פרוקטו-גליבנול. זאת עלי לעשות במשך 10 ימים. אני כבר מיום חמישי עושה את זה אך ללא שום הטבה. ביציאות הטחורים יוצאים וממש לא נעים לי לשבת. רופא המישפחה נתן לי (לפני שהגעתי לפרוטולוג) מישחה בשם ung nifedipine esracain prep 40 mg. שמתי אותה רק פעמיים והיא הרגיעה את התחושה הלא נעימה. שאלתי היא - האם לאחר 5 ימים לא היה צריך להיות שינוי? האם יש סיכוי שהטחור יעלם עם תמיסת המגנזיום? אם המישחה השנייה (שאמורה להיות בצל מוחלט) יכולה לעזור יותר? אני מבקשת סליחה על כל השאלות, פשוט לא מסוגלת לחזור לרופא הנוראי הזה שהייתי אצלו כדי לשאול אותו. המון תודות לך מראש.

אפרת שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טחור טרומבוטי שנוצר בו קריש דם אכן גורם לכאב ולסבל רב, ולרוב הגוף סופג את קריש הדם בעצמו בפרק זמן ממוצע של כשבועיים גם ללא טיפול. תמיסת מגנזיום יכולה לספוג מעט את הבצקת שנוצרת בשל קריש הדם ולכן להקל מעט על הסבל, אך לא מזרזת את עצם ספיגת קריש הדם. ניפדיפין מיועדת לטיפול בפיסורה ולא בטחורים, ועזרקאין היא משחה המכילה מעט הרדמה מקומים המקהה מעט את צחושת הכאב. אבל- עם הצלחה אי אפשר להתווכח, ואם זה מה שעזר לך, אין מניעה להשתמש בטיפול זה. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים, כוללם כאלו בהם יש קריש דם. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. לאחר ספיגת קריש הדם מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג כלשהו להערכה חוזרת. קצת מידע כללי על טחורים ואפשרויות הטיפול העיקריות: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום רב, תודה רבה על תשובתך, אין צורך בהתנצלות על העיכוב מכיוון שאני בטוחה שאתה אדם מאוד עסוק. צר לי על כך שאין לנו רופאים כמוך אצלנו בטבריה. תשובתך הרגיעה אותי מאוד שהטחור הטרומבוטי יכול במקרים מסוימים להיעלם גם בלי שימוש בתכשירים. המחשבה שאצטרך לחזור לאדם הנוראי ההוא רק הכניסה אותי יותר ללחץ וכבר חשבתי על האפשרות לנסוע לרמב"ם או לבי"ח העמק. תודה רבה על הזמן שהקדשת לענות לשאלותיי, לחומר המקיף שצרפת לי ושאיישם מהיום והלאה. תבורך ד"ר זמורה על מעשה החסד שאתה עושה כאן בפורום. ברכת חג שמח ושנה טובה לך וכל משפחתך. אפרת

שלום ד"ר, הבנתי שלרוב גם כשמחלת הקרוהן מופיעה במעי הגס - אזור הרקטופ נשאר בריא....האם הופעתה של מורסה רקטאלית לאחר ניתוח שני של המעי הגס - מעידה על חזרת המחלה - הפעם ברקטום (שעד הניתוח היה בריא) ??? ואם כן - אם חלילה יהיה צורך בניתוח הוא יכלול בהכרח סטומה? מיואשת...

אין מצב ליאוש!! הקושי שלך בהתמודדות עם המחלה הממושכת שכל פעם אחרי שכבר רואים את האור בקצה המנהרה שוב חוזרת מובן, אבל בטיפול מושכל ומשולב אנו מצליחים ברוב המוחלט של המקרים לאפשר איכות חיים טובה עם המחלה. לכן אין מצב ליאוש, אלא לטיפול ולתקוה. ולעניין המורסה, היא לרוב מבטאת פעילות של מחלת קרוהן באיזור פי הטבעת (מה שאנו מכנים מחלה פריאנאלית) ולא של מחלה ברקטום עצמו. אם יש אבצס והוא לא מנוקז היטב, יתכן שמומלץ לשקול לנקזו באופן כירורגי, אבל בכל מקרה מדובר בניקוז של האבצס ולא בכריתה של הקרטום, והסיכוי להגיע לסטומה עקב אבצס כזה נמוך מאד. במקביל, מחלה פריאנאלית פעילה דורשת גם התאמת הטיפול התרופתי, ושילוב פעולה נכון בין הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשוב להשגת התוצאה המיטבית. שתהיה שנה של בריאות.

שלום רב מזה שזמן רב אני סובל מבעיית טחורים,פעם בכמה זמן יש לי טחורים,ואז אני מבצע שטיפה במים,שם משחות וזה עובר,לאחרונה הורדתי במשקל 20 קילו,עשיתי דיאטה מבוקרת,אוכל הרבה פירות וירקות,ושותה הרבה,בכל התקופה של הדיאטה כבר במשך של כ-10 חודשים לא היו לי בעיות טחורים,לפני ימים אחדים חליתי בשפעת,ופתאום,אולי בגלל השעול וקינוח האף,יצאו לי שוב הטחורים,שמתי משחה,ושטפתי כל פעם,אבל הפעם הרגשתי ממש כאבי טופת,ושרף לי המקום ,ככה אני סובל כבר 5 ימים,הלכתי לכרורג,שבבדיקה אמר שיש לי פיסורה בפי הטבעת,אין לי קיבה קשה,ולא דימומים,איך זה יכול לקרות? ומה צריך לעשות עכשיו? חייבים ניתוח? הרופא נתן לי לשתות שמן פרפין למרוח משחה בשם עזרקאין,ולעשות אבטיות פושרות.... אני סובל מכאבי תופת,וקשה לי לתפקד,תודה על תשובתך,וסליחה על אורכה של השאלה.

כמו כן יש לי גם טחורים,ואני ממש סובל,יש אפשרות בטיפול אחד לסיים את שני הדברים? או שאני צריך לטפל קודם בדבר אחד,להמתין שיבריא,ואז לגשת אל השני?

בנתיים הלכתי לרופא באופן פרטי לחוות דעת נוספת לפרופסור אנגלברג משה,בבדיקה קבע שאין לי פיסורה,אבל יש טחורים,אבל סובל מכאבי תופת כבר תקופה,ולא מתפקד בכלל,טיפול בטכניקת הא"ל עולה 5500 ש"ח,רופא קופת החולים לא רוצה לטפל בי בניתוח,וכן גם הפרופסור,אני אובד עצות,לא יודע מה לעשות עם עצמי מרוב כאב,ולא מוצא עזרה משום מקום,אולי אתה תוכל לעזור לי? מחכה לתשובתך

רן שלום רב, ראשית התנצלותי הכנה על העיכוב במתן התשובה. כאבים עזים כפי שאתה מתאר יכולים להיות אפייניים לפיסורה, או לטחורים חיצוניים שנוצרו בהם קרישי דם, ופחות אפייניים לטחורים פנימיים בבד, אלא אם הם מאד בצקתיים. אין לי כמובן דרך להעריך באילו משתי הבעיות (או בשתיהן גם יחד) מדובר ללא בדיקה. תוכל למצוא מידע רב הן על פיסורה והן על טחורים בתשובותי בפורום זה בנושאים אלו לאחרונה. לפי תלונתך על כאב עז ספק רב בעיני אם אתה מתאים לפעולת HAL, ובוודאי שספר אם תעמוד בה ללא הרדמה. ניתן לטפל בפיסורה ובטחורים ביחד העת ניתוח, אולם הטיפולים הלא ניתוחיים בשני מצבים אלו אינם זהים (פרט לריכוך היציאות), ולרוב לא ניתן לבצעם ביחד. שתהיה שנה של בריאות.

שלום ד"ר זמורה, רציתי לשאול משהו בקשר לניתוח, לפני זה אני אעדכן, המצב של החתך נראה טוב, זה הולך ומגליד מסביב לנקז, יש עדיין הפרשות מועטות, צבען צהבהב. לא יוצא יותר צואה או דם מהפצע הזה. יש לי כאבים חזקים נורא מפי הטבעת, בהתחלה חשבתי שאולי מדובר בטחורים אבל כשהסתכלתי עם מראה, ראיתי שיש לי תפרים (!!!) ממש צמוד לפי הטבעת, ומסביב לזה יש קצת בליטות של העור ונפיחות. המקום מאוד כואב, מין תחושה של דקירות והרגשה שאני צריכה שירותים תמידית. מה גם שמהמקום יש הפרשה נוזלית (מאיפה שהתפרים האלו). השאלה שלי היא אם המצב הזה תקין?? ולמה יש תפרים בפי הטבעת???? תודה מראש, בבכרכת שבוע טוב! יערית.

יערית שלום, ראשית התנצלותי על האיחור במתן התשובה. היו כמה ימים לחוצים במיוחד. בוודאי שיש בפי הטבעת תפרים, הרי בניתוח כמו שעברת אנו מרימים לשון של רקטום ותופרים אותה בתפרים מעל פתח הפיסטולה הפנימי. התפרים האלו נספגים לבד עם הזמן ואין צורך להוציאם. גם תחושת הדקירות והצורך ללכת לשירותים לעיתים קרובות לא נדיר לאחר ניתוח כזה. שתהיה שנה של בריאות

מקווה שזה המקום המתאים... תמיד בזמן המחזור אני מרגישה שמשהו ברקטום כאילו דוחף ואז קשה לי עוד יותר עם העניין השני.. ז"א אחד דוחף את האחר (מקווה שהסברתי את עצמי נכון) מה אני יכולה לעשות??

מעיין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. בעקרון בעיות באיזור האגן המופיעות באופן מחזורי סביב זמן המחזור יכולות להחשיד לבעיה גניקולוגית הנקראת אנדומטריוזיס, בה יכולה להיות במקומות שונים באגן רקמה המגיבה להורמונים ואז בזמן מחזור רקמה זו "מתנפחת" ויכולה לגרום ללחץ ואף לכאב. מומלץ לפנות לגניקולוג מומחה לתחום זה להערכה. אם לא תמצא סיבה גניקולוגית, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג להערכה.

דר' זמורה שלום אני בת שלושים וחמש, נשואה ובריאה (עם צליאק, אבל שומרת על דיאטה). ולפני כחודש התחלתי לסבול מגרד עז בקרבת פי הטבעת, לייתר דיוק במעיין חתיכת עור הנמצאת בין פי הטבעת והנרתיק. הגירוד חזק במיוחד במצבים של עשיית צרכים ושתן ובשעות הלילה. הלכתי לפרוקטולוג שאמר לי כי זו חתיכת עור שיוצאת לעיתיםלנשים אחרי הריון ולידה (אני ילדתי לפני 3 שנים) וכי לא מומלץ לנתח אלא רק לטפל במשחות... אני סובלת מהעניין מאוד, ועד שקראתי את דבריך לעיל גם לא ניסיתי לשמור ולא לגרד, כך שכרגע אני די פצועה (שריטות) במקום. שאלתי הראשונה היא - מה שם התופעה? מה יהיה הטיפול הנכון ביותר בהנחה שהסבל הוא גם נפשי (אני נרתעת מלקיים יחסיים מרוב שזה מציק לי) וגם פיסי. תודה מראש, שיר

שיר שלום, גרד אנאלי יכול להגרם מסיבות שונות, כגון תולעים, קושי (אפילו קל) באיטום סוגר פי הטבעת, או מסיבה לא ידועה, ואז זה נקרא בלשון מקצועית pruritus avi. קפל עור, גם אם הוא קיים, לא גורם לרוב לגרד. מידע כללי על גרד אנאלי מצורף להלן, אך לא ניתן ולא אחראי לתת המלצות לטיפול פרטני ללא בדיקה. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

לבני, בן 35 , גילו פוליפים במעי הגס בגיל שנתיים והוא עבר כריתה שלהם. בגיל עשרים ומשהו עבר בדיקת קולונוסקופיה בגלל דימום והרופא טען שיש לו מושבה של פוליפים קטנים. וכרת שני פוליפים. בבדיקת מעבדה הפוליפים נמצאו שפירים. הוא עבר עוד מספר פעמים בדיקה זו. אתמול עבר שוב קולונוסקופיה והרופא כרת שוב פוליפ אחד ואמר לו שהוא רואה עוד פולים קרוב לאזור התוספתן, אך הוא נראה שונה ולכן לקח ביופסיה על מנת לבדוק אותו. שאלתי היא איזה פוליפ זה יכול להיות. האם אפשר להבין מדברי הרופא שמדובר בגידול סרטני? או שיש עוד אפשרויות. נא תשובתך המהירה, אני מאוד מודאגת.

אין במשפחתנו היסטוריה של גידולים במעי או גידולים סרטניים בכלל.

סיגל שלום, פוליפ ש"נראה שונה" אינו בהכרח פוליפ ממאיר, ולכן יש לחכות לתוצאות הביופסיה על נמת לתכנן את הטיפול בו. בכל מקרה, פוליפ כזה צריך לצאת, גם אם הוא שפיר לחלוטין, מאחר שלפוליפים במעי הגס יש נטיה לפתח ממאירות עם השנים. אם הפוליפ שפיר וניתן להוציאו דרך קולונוסקופיה- מה טוב. אם לא- סביר שיש מקום להוציאו בניתוח. פוליפים במעי הגס המופיעים בגיל צעיר מאד מצביעים לרוב על נטיה גנטית ליצור פוליפים במעי, גם אם אין מקרים אחרים במשפחה, ונטיה זו כרוכה פעמים רבות גם בנטיה מוגברת לפתח גידולים של המעי. כיום אנו יודעים לבצע בדיקות גנטיות שלא היו זמינות בשנים עברו, ולעיתים ניתן לזהות את הבעיה הגנטית ולכוון טוב יותר את הטיפול. מומלץ לפנות למרפאה המתמחה בתחום זה.

לד"ר זמורה, תודה לך על תשובתך. לעת עתה קיבלנו תשובה שהפוליפ שפיר. הייתי רוצה לדעת היכן ישנן מרפאות המתמחות בתחום זה? האם במסגרת קופות החולים?

שלום אני בת 55 ויש לי טחורים שנים רבות חיה עם זה ללא טיפול.אין דימום ואין כמעט כאבים. לאחרונה החלטתי לטפל בזאת ובבדיקה אצל כרורגית נאמר לי שיש לי טחורים בדרגה 3-4 ושיש לנתח.לא נאמר לי איזה ניתוח. קראתי כי עלולים להופיע כאבים לאחר הניתוח וכן עלולים להיות סיבוכים שונים. אודה מאוד אם תוכל ליעץ לי בנידון.אם כדאי לנתח או להמשיך לחיות עם זה בתודה מיכל

מיכל שלום, כעקרון טחורים הם בעיה של איכות חיים ולכן רק את יכולה להחליט כמה הם מפריעים לך בחיים ואם את מעוניינת לטפל בהם. ישנן שיטות טיפול שונות בטחורים, לכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה, וקשה לייעץ איזה מהשיטות יכולות להתאים לך ללא בדיקה. קצת מידע כללי על טחורים ואפשרויות הטיפול העיקריות: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום עודד! אני בת 50. מגיל קתן סובלת מאצירויות קשות. כתוצעה מזה התפתחו אצלי טחורים וanal pissure. שלוש שנים אחרונות מופיע דם על הצוא. רוצה לציין שקולונוסקופיה שלי תקינה . פניתי לפרוקטולוג בקופת חולים והוה בדק אותי עם רקטוסקופ ואמרה שאני זקוקה לניטוח לכריתת תחורים,ספינקסרוטומיה וכריתת פוליפ אנלי.רופה אמר שיש לי טחורים דרגה 3 עם פוליפ אנלי וסדק אחורי עם sentinel pile רוצה לציין שאני בכלל לא סובלת , אין לי כאבים לא לפני יציאה ולא אחרי יציאה וסיבה היחידה שפניתי לרופא הייתה בגלל קצת דם שהופיע בצואה אם ההפניה הגעתי לשיבא , שם בדק אותי פרוקטולוג ואמר שהטחורים לא מדרגה 3 והם בכלל לא מצריכים התערבות כירורגית, גם סדק לא פעיל ולא מצריך ניתוח. המליץ לשמור על דיאטה והציע לבצע כריתת פוליפ. את הניתוח אני צריכה לעבור בנובמבר והשאלה שלי אם בזמן כריתת הפוליפ המנתח יראה שאכן קיימת בעיה של פיסורה האם הוא יוכל לטפל גם בפיסורה או שחייב לפעול לפי ההוראות כלומר רק כריתת פוליפ? ושאלה שנייה אם סדק אחורי עם sentinel pile יכול להחלים עם טיפול שמרני ללא צורך בניתוח? בתודה מראש

ללי שלום, כעקרון הכירורג המנתח אמור לבצע בניתוח רק מה שתסכמו מראש, אלא אם ימצא פתאום בניתוח מידע קריטי חדש שאפשר לראות רק בזמן הניתוח ומחייב טיפול דחוף. כך שאת צריכה לסגור עם הכירורג מראש אם את רוצה שיטפלו בניתוח גם בפיסורה והטחורים או לא. בעקרון, הן פיסורה והן טחורים זקוקים לטיפול כירורגי רק אם הם גורמים לסבל ניכר. פיסורה (סדק) עם centinel pile זקוקה גם היא לניתוח רק אם היא גורמת סבל. אגב- אם תמשך עצירות כרונית את עלולה לסבול שוב מבעיות באיזור פי הטבעת, ולכן מומלץ מאד לברר / לטפל גם בבעיה זו.

בעקבות קיום מגע אנאלי נוצרו סביב פי הטבעת בליטות חיצוניות , מה עושים כדי שיעלמו?

לולו שלום, קשה לדעת ללא בדיקה באיזה בליטות חיצוניות מדובר, ולעיתים יכולות להופיע באיזור פי הטבעת בליטות הדורשות טיפול (כגון קונדילומות). מומלץ לפנות לכירורג קולוקרטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

לבתי בת השש יש דם (אדום ובהיר) בצואה. הופעת הדם אינה בכל יציאה. כמו כן היא מתלוננת על כאבי בטן. היום עשינו אולטראסאונד ונאמר לנו כי יש מעט נוזלים באגן הקטן. מה זה אומר? מה עלי לעשות?

אסנת שלום, מטרת פורום זה הוא לספק מידע כללי, ולא יהיה אחראי מצידנו לספק יעוץ פרטני ללא בדיקה (שהיא חלק חשוב בכל הערכה רפואית). בנוסף, איני כירורג ילדים ולרוב איני מטפל באנשים בגיל זה. מומלץ להתייעץ עם הרופא המפנה לבדיקה לגבי פירוש תוצאותיה.

שלום אני משתמש ב"פרוקטוצורין-n אולם ללא הקלה.אין לי דימומים והצואה רכה. אודה לך על המלצתך למשחה יעילה יותר. רב תודות

משחות לטיפול בטחורים מיועדות בעיקר להוריד מעט את רמת הכאב שנגרם על ידי הטחורים, ופרט לכך לא ממש מטפלים בטחורים עצמם.חלק מהמשחות מכילות חומרים שאמורים לכווץ מעט את הטחורים, אולם אין הוכחות טובות שזה ממש עובד. אין עדיפות מוכחת למשחה זו או אחרת, והדרך היחידה למצוא אם משחה אחרת תקל עליך יותר היא לנסותה. בעקרון, העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לך היא להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת לכוון את הטיפול. לגבי אפשרויות הטיפול השונות בטחורים, תוכל למצוא מידע רב בתשובותי בפורום בנושא זה.

ד"ר זמורה הרבה תודות על תגובתך. שלום

אני סובל מבעיית גזים די רצינים (מאי שליטה) האם רופא פרוקטולוג יוכל לעזור לי?

בעיות אי שליטה אכן מטופלות על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. בעיות של "עודף גזים" אינן בתחום טיפול הכירורגים. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. מהם הגורמים העיקריים לחוסר שליטה? ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, ועוד אמצעים חדשניים נמצאים כעת בבחינה וסביר כי יכנסו לשימוש בשנים הקרובות. לדוגמא, במקרים בהם איטום פי הטבעת אינו טוב, ניתן כיום לשפר את איטום פי הטבעת על ידי חומרים כדוגמאת סיליקון, המוזרקים לאיזור פי הטבעת. במקרים של אי שליטה קשה, ניתן כיום לשפר את תפקוד כל רצפת האגן על ידי השתלת קוצב על העצבים המעצבבים את רצפת האגן, פעולה שמביאה פעמים רבות לשיפור דרמטי בשליטה. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת.

תודה. אני סובל גם מעודף גזים אבל גם מחוסר שליטה על הגזים, אני אלך בקרוב לייעוץ.

שלום רב, אמי עברה ניתוח להוצאת גידול מהמעי שבעקבותיו הותקנה סטומה. עקב חולשה נוראה לאחר הניתוח (ורמת ברזל בדם נמוכה),הוחלט מתן ברזל. הבעיה היא שזה גורם לה לכאבי בטן תחתונה ולהמון גזים שממש מנפחים את השקית. האם יש פתרון? תודה רבה מראש, אורית

אורית שלום, ישנם תכשירי ברזל שונים, חלקם יותר "עדינים", וחלקם אף כוללים אנזימי עיכול במחשבה לא כ"כ מוכחת שתוספת זו יכולה להפחית את אי הנוחות הנגרמת ע"י תכשירי ברזל. יתכן שכדאי לנסות להחליף סוג תכשיר ברזל. אם אין ברירה ואמך לא מסוגלת לסבול את הברזל, אפשר לשקול להפסיקו ולהסתפק בכלכלה עשירה בברזל, ולראות אם הסימפטומים עוברים. יש לציין שכאבי בטן לאחר ניתוח כזה יכולים לנבוע מסיבות שונות, ולא רק מתן ברזל. במקרים קיצוניים ניתן לתת עירויי ברזל דרך הוריד.

אני סובל מזה שנים מטחרים הבאים והולכים, כאשר לפני 7 שנים (בתקופת הצבא) עברתי ניתוח לפיסורה. בשנה האחרונה הורגלתי לדם קל עד בינוני המופיע על נייר הטואלט לאחר יציאה. בחודש האחרון, בעקבות עצירות ולאחריה שלשול חריף פצעתי את עצמי (כל הדבר אובחן- כפצע ולא פיסורה), והטחורים הוחמרו (דרגה 4). סבלתי מכאבים עזים. עברו מאז שלושה שבועות, ובשל תזונה עשירה בסיבים ושתייה מרובה, מעבר למגבונים לחים ופרידה מנייר הטואלט, הטחורים הצטמצמו (לדרגה 2), אני מקפיד להכניסם לאחר יציאה, והפצע נעלם ואינני חש כאבים. כמו כן, הדימום כמעט ונעלם, נהיה זניח והופיע כטיפה דלילה על המגבון הלח. בביקורת שנערכה אצל פרוקטולוג השבוע, הוא אמר כי מצבי השתפר, אך הוא איבחן כי "פר אנוסקופיה פיסטולה אחורית וטחורים דרגה שתיים, לדעתי סיגמו ואאוגמנטין", ונתן לי אנטיביוטיקה (אוגמנטין) ונשלחתי לגסטרו. היום לאחר יציאה שנייה (ביציאה הראשונה בבוקר לא היה דימום), היה לי דימום רב יותר, שיצא עם הצואה, דימום כהה וסמיך (כלומר לא כרגיל על נייר הטואלט). בשל העובדה כי הפרוקטולוג של קופ"ח נוטה לא לנדב לי מידע, וקשה מאוד לשבת עימו מעל אותם חמש דקות המוקצבות, ובשל התיסכול כי כל פעם שנראה לי שמצבי השתפר מופיעה החמרה, אשמח אם תביע את דעתך במצבי, מה צריכה להיות תזונתי, ומה סיכויי האנטי' לפתור את הפיסטולה. במידה ואזדקק לניתוח מהי הפרוצדורה הכרוכה בו. אציין כי יש לי הומוגלובין מעט נמוך (13.1) כאשר ייתכן והסיבה היא מאותם דימום מהטחורים במשך שנים, נשלחתי גם להמוטולוג. כמו כן, אני נוסע בעוד בכחודש לסין למספר חודשים, רציתי לדעת אם אני לא אספיק לקיים את האנוסקופיה(?) אצל הגסטרו לפני נסיעתי אלא כבעוד ארבעה חודשים, אם הדבר יהווה בעייה. תודה מראש, סליחה על אריכות הדברים. דור

דור שלום, מטרת פורום זה הוא לספק מידע כללי, ולא יהיה אחראי מצידנו לספק יעוץ פרטני ללא בדיקה (שהיא חלק חשוב בכל הערכה רפואית). איני יודע באיזה פיסטולה מדובר, ולכן אוכל רק לספק מידע כללי על פיסטולה שיצורף לסוף הודעה זו. כעקרון, אם יש לך דמם מפי הטבעת, מומלץ לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, כגון סיגמואידוסקופיה (כאשר היקף הבדיקה צריך להקבע על פי גלך, וגורמי סיכון נוספים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי), ולדעתי עדיף לבצע זאת לפני נסיעתך. אם בדיקה זו תהיה תקינה, כל בעיות איזור פי הטבעת שציינת לרוב פוגעות באיכותהחיים ולא מסכנות אותם, ולכן ניתן גם לדחות את הטיפול בהם עד לחזרתך. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. נסיעה טובה.

דר' זמורה שלום! יש לי פיסורה תקופה ארוכה מאוד, אני דואגת לאכול תזונה שתרכך את היציאות, ובכל זאת היצאות מלוות בדימום בכל יציאה בדרך כלל בניגוב, ולאחרונה על גבי הצואה עצמה אני רואה דם. שאלתי, האם זה מראה על בעיה נוספת פנימית יותר עם הדם נמצא על הצואה ? אם אני לא עוברת ניתוח ומשאירה את המצב כמו שהוא זה מהווה איזשהו סכנה לבריאותי שיש לי דימום בכל יציאה? תודה חן

חן שלום, דימום יכול בהחלט להגרם על ידי פיסורה גם ללא כאבים, אולם מאחר שלא ניתן לומר לפי צורת הדימום אם מקורו באיזור פי הטבעת או במעי הגס. בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים או מפיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. לאור הדמם, מומלץ לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, כאשר היקף הבדיקה צריך להקבע על פי גלכ וגורמי סיכון נוספים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. אם הבדיקה תהיה תקינה נוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה . אם הדימום הוא מאיזור פי הטבעת עצמו, כגון מפיסורה, הוא לרוב אינו מהווה סכנה בריאותית, ויש לטפל בו בעיקר אם הוא פוגע באיכות חייך באופן ניכר.

שלום רב, אני סובלת מלחץ מתון על פי הטבעת שמגיע בעיקר לפני יציאה ואחריה. ההרגשה כאילו המעיים אינם שבים למקום. רופאת הנשים שלי אמרה שלחץ ברקטום-גידול ,עדין לא עש/יתי קונוסקופיה כך שאין לי אבחנה אבל האם יש סיבות נוספות לתחושה הזו כי אני משתגעת מחרדה. תודה אין לי תלונות נוספות למעט גזים רבים .

שני שלום, סיבות רבות יכולות לגרום לתחוששת לחץ באיזור פי הטבעת, רובן סיבות שפירות או תפקודיות, ורק מיעוטן סיבות גידוליות. בהחלט מומלץ לבצע קולונוסקופיה כדי שכולנו נוכל לישון בשקט בלילה, והכי מומלץ לפנות למומחה בתחום, כגון כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג או גסטרואנטרולוג כדי שיכוון נכון את הבירור והטיפול. ובינתיים, להשתדל לא להשתגע מחרדה! שבת שלום.

ד"ר זמורה שלום רב, רציתי להודות לך על תשובתך לפנייתי לפני כמה ימים. אין מספיק מילים כדי להעריך את אשר אתה עושה בפורום הזה ביעוץ שאתה נותן ובזמן שאתה משקיע לכל אדם ובעייתו. גם בדפדוף אחר תשובותיך לאחרים ניתן להשיג מידע רב על שאלות שחשבתי לשאול. תודה רבה.

דקלה שלום. תודה. תגובות כאלה אכן נותנות כח להמשיך במשימה לא קלה זו. שתהיה שנה של בריאות.

שלום רב, אני מועמדת לניתוח פיסורה. מהי ההכנה לניתוח (אילו בדיקות צריך לבצע לפני האשפוז) כמו כן, רציתי לדעת כמה עורכת ההתאוששות מהניתוח ומה עושים עם כל העניין של היציאות לאחר הניתוח, הרי חותכים את השוער בכ-1 ס"מ?, מה הסיכויים לפגיעה בשוער (הרי זה אחד מהסיבוכים של הניתוח עצמו). בתודה מראש

ג שלום, ההכנות לניתוח פיסורה הן לרוב בעיקר הכנות להרדמה, ותלויות בסוג ההרדמה שנבחרה, מצבך הבריאותי הכללי, ונהלי בית החולים בו מתוכנן הניתוח. רוב הכירורגים אינם נוהגים לבצע הכנות מיוחדות לניתוח עצמו, אולם גם בנושא זה יש להתייעץ עם הכירורג המטפל. לאחר הניתוח יש צורך לרכך בקפדנות את היציאות, לפי הנחיות הכירורג המנתח. ירידה ביכולת השליטה היא תופעה נדירה לאחר ניתוח לפיסורה, וגם אם קורה, לרוב מדובר בירידה קלה ביכולת השליטה ולא בחוסר שליטה מוחלט. בהצלחה.

שלום, עברתי ניתוח ראשון להסרת פיסורה ב-1984 וככה חלפו להן השנים עד 2004 שהיה לי דימום חזק ולאחריו אותה תחושה של כאבים ללא דימום,נבדקתי ע"י כירורג של קופ"ח וזה איבחן "פיסורה קטנה" והמליץ על אוכל מיוחד וקיבה רכה.לאחר כשבועיים המצב לא הוטב, לא אלאה אותך בפרטים , עברתי ניתוח שני באסותא -פרטי ע"י ביטוח של "צוות" אני איש צבא לשעבר -גמלאי.היום "רק" כ3.5 שנים אחרי ניתוח זה עוד פעם אני מרגיש אי נוחות אחרי יציאה, ויש לי כאבים ללא דימום.האם אפשר להימנע מניתוח שלישי?האם יש טיפול כלשהו ? כרגע משתמש במשחה NIVEDEFINE 0.2% .מה עלי לעשות כרגע?עדיין לא עשיתי כלום בקשר לרופא-מפחד מהרעיון שלהתחיל הכל מחדש וכל כך מוקדם.אני בן 56

איציק שלום, עצתי העיקרית היא לא לפחד ולפנות בכל זאת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה בהקדם האפשרי, שכן ככל שמקדימים לטפל ההעיה יש יותר סיכוי לפתור אותה הטיפול שמרני. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

כפי שכבר כתבתי עברתי כבר 2 ניתוחים.בניתוח השני המנתח ציין שבניתוח הראשון היתה צלקת גדולה אין לי מושג על מה הוא דיבר.השאלה שלי היא האם אפשר ניתוח שלישי ?והאם זה לא ישפיע על שריר הסוגר?חיפשתי את שימך בחוברת הביטוח שלנו ולא מצאתי (חבר)האם אתה מופיע בחוברת של קופ"ח הכללית?ב.אם אתה מנתתח אז איפה אתה עושה זאת?אני מודה לך על התשובה המהירה שלך.לי זה אומר הרבה עליך. האמת שמאז הכאב הופיע הפסקתי לאכול חריף ,ואני מקפיד על ניקיון היציאה ומריחה של המשחה.אני עושה אמבטיות במים עם סבון 2-3 ביום.

שלום דוקטור מזה כשלושה חודשים יש לי תחושה של שריפה וצריבה בפי הטבעת שמתפשט לישבנים . התחושה קיימת רק במצבים של ישיבה (ככל שהישיבה יותר ממושכת זה חזק יותר ) ושכיבה על הגב. בבדיקה פרוקטולוגית לא נמצאו טחורים משמעותיים ואין לי בעיה עם היציאות. אולי כדאי לציין שמאותו זמן בערך, אני סובל גם ממתן שתן בתדירות גבוהה (אינני יודע עם זה קשור? ) כ-15 -20 פעם במשך 24 שעות. (הוציאו לי אבן מדרכי השתן אבל הבעיה נמשכת גם אחרי זה ). האם הדברים קשורים ומה ניתן לעשות?

מוטי שלום, סביר שאין קשר בין הצריבה שאתה מתאר באיזור פי הטבעת לבין התכיפות במתן שתן. ישנן סיבות רבות לתחושת צריבה באיזור פי הטבעת, אולם לעיתים מופיע גרד אנאלי גם ללא סיבה ברורה. מעט מידע על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

לדר' זמורה שלום, אני מודה לך מאוד על התשובה אך נראה לי שהיא לא המקרה שלי, מפני שאני לא סובל מכל התופעות האלה שתיארת. לא מגרד לי בכלל בפי הטבעת ומסביבו אלא שורף ( צורב ) לי בעיקר במצב ישיבה, ותחושה זו מקרינה גם לישבנים והופכת את פעולת הישיבה( אם היא ממושכת ), לבילתי נסבל. אשמח לקבל עזרה. מוטי

ד"ר זמורה שלום רב, לפני יומיים בעת קיום יחסי מין, החבר שלי הכניס בטעות את איבר מינו לפי הטבעת במקום לאיבר המין שלי, נורא כאב. חשבתי שהכאבים יעברו ושלא יגרם נזק. לצערי שמתי לב שיש מעין הפרשה (לא בטוחה שזה היה דם). אני דואגת כל פעם שאני בשירותים לשטוף את המקום. לצערי אחרי היציאה שהיתה לי יצאו גם טחורים, אחד די גדול מהשאר. בעבר כשסבלתי מטחורים עקב עצירויות זה היה עובר לאחר כמה ימים (כמו שבא כך הולך) האם יכול להיות שעקב הכנסת איבר המין שלו נגרם לי נזק בלתי הפיך? האם על ידי ניקיון המקום זה יכול להבריא?

דיקלה שלום, מין אנאלי לרוב אינו גורם נזק בלתי הפיך. יתכן שאם המין האנאלי בוצא ללא הכנה וללא חומר סיכה הוא גרם לטראומה מקומית, אולם נדיר שנזקים כאלה אינם הפיכים. מומלץ לרכך את היציאות באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסף סיבים על בסיס פסיליום (ניתן לרכוש ללא מרשם), שמן פראפין לפי הצורך, ושתיה מרובה. אם אין שיפור תוך מספר ימים, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג לבדיקה.

שלום רב! עברתי לפני כשבוע ניתוח פיסורה והמקום מחלים יפה (גם לדעת הרופא) ,ולמעט התפרים שמגרדים מעט אין כלל כאבים גם בזמן היציאות.אני לוקחת שמן פרפין ופגלקס ,שתייה סיבים ,אמבטיה וכו;. הבעיה היחידה היא שפי הטבעת ,איך לומר בצורה עדינה,אינו נקי ויש שאריות בכול פעם שאני בודקת ואני רוחצת במים סבון ומגבונים כמה פעמים ביום מעבר לאמבטיות ישיבה.האם אני מרככת את הצואה יתר על המידה (אין לי שילשול)? האם התופעה מוכרת ותחלןף או שמה אני צריכה להתחיל לדאוג לגבי איבוד שליטה בסוגר שהיא תופעה אפשרית,משהו כמו "דליפת שתן". מודאגת מאוד ואודה לתשובתכם.

גלית שלום, ירידה ביכולת השליטה היא תופעה נדירה לאחר ניתוח לפיסורה, ופעמים רבות קושי ראשוני בשליטה בימים הראשונים משתפר עצמונית בהדרגה, ולכן אנו גם לרוב לא מטפלים בקושי כזה עד שחולפים 3 חודשים מהניתוח. כדאי לנסות בכל זאת להוריד מעט את כמות מרככי היציאות, ולא להיות בלחץ. אם הבעיה מתמידה מספר שבועות (וכאמור לרוב היא לא), מומלץ לפנות לרופא המנתח לבירור וטיפול.

תודה רבה!

היי אני בת 24 אני ובעלי ניסינו לקיים מין אנאלי לפני כמה ימים אבל היה פתאום כאב חד שהפסקתי אותו והכאב נמשך כמה זקות אחרי...האם יכול להיות שיש קשר בין האנאלי הכואב לשלשולים שיש לי היום? (אין לי בחילות או כאבי בטן רק כשיש יציאה היא רכה מאוד)

קשה לי להאמין שהדברים קשורים. בעקרון מין אנאלי לא גורם לשלשולים, פרט למין אנאלי באנשים מדוכאי חיסון (כגון חולי איידס) המקיימים מין אנאלי מזדמן, ויכולים להדבק במחלות זיהומיות. לא נראה לי שזה המקרה אצלך.

שלום, אני בת 65, סובלת לאחרונה מ : כאבים לא קשים בבטן תחתונה בעיקר כשיש צואה (כחודשיים) לפעמים שעתיים אחרי הצואה לפעמים גאזים עצירויות קבועות לעיתים דקירות לאחר אוכל מסויים רעשים בבטן מהן הבדיקות המומלצות ?

שלום, הדבר הנכון היותר לעשות הוא לפנות מלכתכילה לגסטרואנטרולוג או לכירורג קולורקטאלי על מנת לנהל את הבירור ולכוונו, אולם אם את שואלת על בדיקה, סביר שהייתי ממליץ להתחיל בקולונוסקופיה.

האם ידוע משהו על פורמולת נונא? {פרט למה שמופיע באתר שלהם...כמובן} יש לי טחורים, דימום וגרד האם הפורמולה תעזור? האם לא תזיק?? קשה למצוא דעה אובייקטיבית, בפרט מרופא.

אין לי דעה אובייקטיבית על פורמולת נונא או נסיון בשימוש בה. למיטב ידיעתי לפחות היא לא נבדקה בכלים המדעיים המקובלים ברפואה מול טיפולים אחרים או אפילו מול טיפול דמה (אבל זה נכון גם לגבי חלק גדול מהמשחות השונות הנמכרות בבתי מרקחת לטיפול בטחורים)

לפני 3 שבועות נבדקתי אצל פרוקטולוג והוא אמר לי שיש לי טחורים פנימיים דרגה 2 + סימני פרוקטיטיס. לאחר 10 ימים של טיפול (נרות אמבטיות ושמן פארפין )חזרתי והוא אמר לי שהוא רואה שיפור טחורים דרגה 1-2 ופחות סימני פרוקטיטיס. היום חודש אחרי הבדיקה יש לי עדיין כאבים עזים בעת מתן צואה. האם הטחורים כל כך כואבים או שאולי יש לי משהו אחר?? תודה מראש

יפעת שלום, נדיר שטחורים פנימיים בדרגה נמוכה כפי שאת מתארת גורמים לכאבים עזים, אלא אם נוצרים בהם קרישי דם (ואז בד"כ חשים בנפיחות חיצונית). כאב כפי שאת מתארת יכול להיות אפייני יותר לפיסורה אנאלית (תוכלי למצוא מידע רב על פיסורה והטיפול בה בתשובותי הקודמות בנושא בפורום זה). מומלץ לפנות שוב לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

אני סובלת שנים מgastritis ומטופלת ב Losek אתמןך אכלתי סלק וראיתי היום ביציאות חלקים גדולים בצבע ממש שחור. האם ליחס זאת לסלק או לבעיה רפואית. תודה

אלין שלום, אין לי דרך לקבוע על סמך תאור זה בלבד מה גרם לצבע הצואה הנ"ל. תנסי להפסיק לאכול סלק למספר ימים ולראות אם יש לכך השפעה. בכל מקרה, אם מתגברת יציאה שחורה, מופיעה חולשה, וכד', יש לפנות מיידית למיון.

שלום דר' אני סובל מטחורים פנימיים וחיצוניים זה מס' שנים אשר מדי פעם מדממים. אבחנה לגבי רמת הטחורים הינה 4. התחלתי בהליכים לקראת ניתוח הורדת הטחורים בשיטה "הרגילה" בבית חולים פרטי הכולל הרדמה חלקית דרך עמוד השידרה או הרדמה כללית . הרופא המנתח הינו רופא קופ"ח המתעסק בכירוגיה כללית ואף בניתוחי טחורים והוא הומלץ ע"י רופאת המשפחה שלי. נודע לי כי ישנם מס' שיטות לניתוח טחורים ואף שיטה יחודית שאינה מצריכה כלל אישפוז והרדמה מקומית בלבד (לא חצי גוף)ע"י פרופסור נודע. להבנתי הראשונית הניתוח הינו יחודי ובאמצעות מכשירים שהמציא הפרופסור. שאלותי האם הטיפול הכירוגי בעקרון זהה .כלומר הוצאת הטחורים והכאבים שנילווים בהמשך אליו? מה דעתך על הטיפול הנ"ל. בברכה

אכן יש מספר שיטות לטיפול כירורגי בטחורים, ואין לי דרך לדעת לאיזו מהשיטות המקובלות אתה מתכוון. למיטב ידיעתי (ואני די מעורה בתחום), לצערי אין מכשיר המקובל כיום לטיפול בטחורים שלמיטב ידיעתי הומצא על ידי ישראלי. אם כוונתך לכריתת טחורים באמצעות מכשיר ליגשור, אז אכן מדובר בעיקרון כירורגי זהה לזה של כריתה מלאה של הטחורים וסילוקם. ההבדל בינו ובין שיטות כריתת הטחורים האחרות הוא בסוג מקור האנרגיה בו משתמשים. הניתוח לרוב מעט קצר יותר, כרוך בפחות דמם, ונוח למנתח. יש הטוענים כי רמת הכאב לאחריו מעט פחותה ביחס לכריתה באמצעי אנרגיה אחרים, אולם לפי נסיוני אין הבדל משמעותי המורגש על ידי המטופל. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

שלום דר' כפי שציינתי אני בהתלבטות לגבי הניתוח אך הוסבר לי (טלפון)ע"י הפרופ' שהשיטה שלו הינה יחודית ללא הרדמה כללית או חצי אלא הרדמה מקומית בלבד ולאחר כשעתיים משתחררים הבייתה . כמובן מוציאים באופן כירוגי את הטחורים ( חבר שעשה ניתוח אצלו) שם הפרופ' ארגוב שמואל מחיפה אבקש לדעת מה היחודיות של השיטה ומדוע לא כל המנתחים משתמשים בה אם היא הכי מוצלחת לטענתו (כמובן בשימוש במשירים שפיתח!?) בברכה

איני יודע אילו מכשירים פרופ' ארגוב פיתח, ומדוע הוא היחיד שמשתמש בהם. פרופ' ארגוב אכן נוהג לבצע ניתוחי פי טבעת בהרדמה מקומית, ולדברוי יש לו נסיון טוב בכך. אישית, אני ממעט להשתמש בהרדמה מקומית בניתוחים אלו, מאחר שלפחות לפי נסיוני מרבית החולים בכל זאת סובלים במידה מסויימת בזמן הניתוח, אולם זו בהחלט שיטת הרדמה אפשרית לניתוחים אלו לחולים שמעדיפים זאת למרות הכל. מעבר לכך איני יודע לומר לך הרבה על שיטותיו של פרופ' ארגוב.

לפני 12 שנים עברתי ניתוח טחורים ופיסורה אחורית . בניתוח בוצעה כריתת טחורים וחיתוך הסוגר הפנימי sphincterotomy אחרי חודש עברתי ניתוח חוזר של פתיחת פיסטולה באנוס . מהפיסטולה יש הפרשת צואה בעיקר לאחר יציאה (מחייבת שימוש תמידי בפדים ),בנוסף יש לי רקטוצלה ,ציסטוצלה וצניחה בינונית של צוואר הרחם , שאלתי למי פונים במצב כזה ,איזה ניתוח מומלץ, מה סיכויי ההצלחה ,מה הסיכונים (לאחר חיתוך הסוגר הפנימי). סליחה על השאלה הארוכה ותודה רבה על תשובתך

חנה שלום, אכן הבעיה המוצגת על ידך מורכבת ואינה פשוטה. הייתי מציע להתייחס בנפרד לתיקון הפיסטולה, ובנפרד לבעית הרקטוצלה וצניחת השלפוחית. מבחינת הטיפול בפיסטולה, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולבחירה של אפשרות הטיפול המועדפת. יתכן שהייתי מתייחס לבעיה זו לפני טיפול בבעית רצפת האגן, אלא אם את סובלת מהקרטוצלה ומצניחת הרחם סבל ניכר. לגבי בעית רצפת האגן כדאי להתייעץ עם כירורג קולורקטאלי ועם אורוגניקולוג (עדיף שניים כאלה היודעים לתקשר אחד אם השני). מעט מידע על פיסטולה פריאנאלית: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

תודה רבה על תשובתך האדיבה המקצועית והמפורטת מאד , אני מאד מעריכה את זה, שאלה נוספת אם אפשר ,קראתי בעתונות על שימוש בשיטה עם רשת האם אתה ממליץ על זה ,האם זה מתאים למקרה שלי ,האם יש כבר מספיק נסיון עם זה , או כדאי עוד לחכות .תודה רבה

היי יש לי כמו שלפוחיות בצידו החיצוני של פי הטבעת...תוכל לתת לי אימייל שאשלח לך תמונה לאבחנה? תודה ערן

תודה מראש

אחרי שילוב של מאמץ ביציאה + אימון ריצה החלו כאבים. נרגעים רק באמבטיה חמה. מה הדרך היעילה להרגיע כאבים אלו ? משחה שלכאורה נועדה לכאבי טחורים לא הועילה. יש משחה מומלצת ? גלולות ? קרח ?

דני שלום, כאבים עזים כפי שאתה מתאר יכולים להגרם מטחורים חיצוניים שנוצר בהם קריש דם (טחורים טרומבוטיים), טחורים פנימיים בצקתיים שמטבלטים החוצה ולא חוזרים, או מפיסורה אנאלית. הטיפול העיקרי שאני יכול להציע לך ללא בדיקה הוא לנסות ככל הניתן לרכך את יציאותיך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסבי סיבים על בסיס פסיליום (psylium fiber therapy) הנמכרים בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה. אמבטיות במים חמימים יכולות להקל מעט על הסבל. פרט לכך, מומלץ כמובן להגיע לבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול, מאחר שהטיפול יכול להיות שונה בכל אחד מהמצבים שהוזכרו לעיל.

שמעתי שיש טיפול חדשני בטחורים. בבדיקת אולטרה סאונד ניתן לאתר את העורקים הבעייתים, ובמקום לקשור את הטחור , ניתן לתפור את העורק הבעייתי בטחור ולגרום לו לנמק. מה דעתך על טיפול חדשני זה. מה היתרונות או החסרונות לעומת קשירה. בברכה, חיים.

חיים שלום, הטיפול עליו אתה מדבר נקרא HAL DOPLER (וגם TAD אן THD). דופלר היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, שמיועדת בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים שצונחים או מדממים. יחד עם זאת כמובן שלא ניתן לקבוע התאמה לפעולה מסויימת ללא בדיקה. אין מדובר בהסרת הטחורים אלא בפעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים הקולורקטאליים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, מאחר שבחלק מהמטופלים הפעולה בכל זאת כרוכה באי נוחות או כאב מסויים), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים בארץ ויש להבדק קודם על ידי כירורג קולורקטאלי, האמון על פעולה זו, אך מנוסה גם במגוון הטיפולים האחרים לטחורים, על מנת להציע (ולהחליט ביחד) את הטיפול המתאים ביותר. קצת מידע כללי: מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

היה לי דימום עם היציאה הראשונה יום לאחר קשירת טחורים. האם תקין? תודה

דימום קל במשך השבועיים הראשונים לאחר קשירת טחורים אינו נדיר, ואם אין מדובר בדמם מאסיבי זה סביר. אם יש דמם ניכר הגורם לחולשה, סחרחורת, וכד', יש לפנות לחדר מיון. קשירת טחורים היא טיפול מרפאתי קל יחסית, המשמשת לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. יש לציין כי מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים.

אני בן 21, רזה מאוד, לפני כשנה סבלתי מטחורים, וקבלתי משחה מקומית. לאחר שנה הבעיה חזרה שוב. וקבלתי את אותה משחה לטיפול. הרופא אמר שאני צריך ללמוד לחיות עם הבעיה. אבל אני נורא נורא סובל. אני פשוט שוכב במיטה עם כאבים עזים. חזרתי לפעילות רגילה רק לאחר 10 ימים. אני לא יודע אם הטחורים הם פנימיים או חיצוניים. על איזה טיפול אתה ממליץ לעבור כדי לפתור אחת ולתמיד את הבעיה. קשירה , תזונה שונה, או פשוט לדעת שכך יראה עתידי. בברכה, חגי.

חגי שלום, טחורים הם בעיה הפוגעת באיכות החיים, והסבל שהם גורמים הוא גם הסיבה העיקרית לטפל בהם. ישנם סוגי טיפול רבים לטחורים, ויש להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופל. בכל מקרה, אם הטחורים גורמים לך סבל ניתן לטפל בהם, ואין סיבה "ללמוד לחיות עם זה". כמובן שלא ניתן להמליץ על טיפול זה או אחר ללא בדיקה, ולכן מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- תוארה לעיל. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה על תשובתך המפורטת. בשורות טובות, ורפואה שלמה. חגי

שלושה שבועות אחרי ניתוח אבצס החור נסגר אך יש שם פצע שלא מפסיק להפריש מוגלה יש נפיחות מעטה, שטיפות עם פולידין מגנה עם גזה סטרילית מרחתי סינטומצין ללא שינוי, אין כאבים ביציאות.

מאי שלום, אם הפצע עדיין מפריש יתכן שהוא טרם נסגר לחלוטין, או שנוצרה במקום פיסטולה פריאנאלית, שיכולה להווצר לאחר ניקוז אבצס, וזקוקה לטיפול כירורגי כשלעצמה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. ניתן למצוא מידע על הטיפול בפיסטולה בתשובותי בפורום בנושא זה, או להתייעץ שנית אם אחן תאובחן פיסטולה כזו.

שלום רב, אני מאובחנת כחולת קרוהן מזה 13 שנה. עוד שבועיים אני צפויה לעבור את ניתוח הבטן השלישי שלי. הראשון היה בגישה לפרסקופית, השני כבר בפתיחת בטן מלאה, וגם השלישי צפוי להיות בפתיחת בטן. הרופאה שלי הסבירה לי שיפתחו באותה צלקת, בעצם באותו חתך שעשו בפעם הקודמת. אמנם אני רק בת 23, עוד לא נשואה וגם לא בהריון, אבל אמא שלי התחילה לתהות, האם אחרי כל כך הרבה פתיחות בטן (וצפויות עוד, לצערי, אם מתחשבים במהלך המחלה שלי), יש סיכוי שבכלל ישקלו להרשות לי ללדת בלידה טבעית, בה שרירי הבטן נדרשים למאמץ גדול, או שאין בכלל על מה לדבר וישר יקבעו שאני יולדת בניתוח קיסרי? תודה רבה, דפ.

דפנה שלום, בעקרון ניתוחי בטן קודמים, כולל ניתוחים לטיפול במחלת קרוהן, איןן סיבה לבצע ניתוח קיסרי, ואין מניעה מללדת בלידה רגילה. בכל מקרה, מומלץ כי טרם החלטה על דרך לידה, תתקיים התייעצותץ בין הגניקולוג המטפל, והרופאים המטפלים במחלתך. בהצלחה בניתוח.

שלום דוקטור בעלי אמור לעבור קשירת טחורים. האם יש ימי מחלה בבית? האם יוכל לחזור לעבוד כבר למחרת? חשוב לי לציין שהוא עובד בחקלאות, כך שרוב היום הוא יושב בטרקטור. האם זה בעייתי להחלמה? תודה מראש מירי

מירי שלום, רוב האנשים יכולים לחזור לתפקוד יומיומי לאחר קשירת טחורים, למרות שפעמים רבות הפעולה כרוכה במספר ימים של אי נוחות מקומית, כאב נסבל שלעיתים מצריך משככי כאבים פשוטים, ותחושת צורך מתמיד ביציאה. אם לדעת בעלך לא יוכל לתפקד כראוי לאחר הקשירה, עליו לבקש מהרופא המטפל מספר ימי מחלה. בקשירת טחורים משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים.

לד"ר שלום, במשך יותר משבוע יש לי כאבים עזים ובעיקר כאשר אני מתישב או שוכב על הגב, הכאבים הם בסוף הגב בחיבור עם הישבן , ביומיים האחרונים החלה לצאת לי הפרשה מהולה בדם מהמקום הכואב . יש לציין שזה לא ממש בפי הטבעת כך שזה לא טחורים . אודה לך באם תחוה דעתך על העניין . אקדים תודה מראש , אא

אא שלום, תלונותיך מחשידות לסינוס או לאבצס פילונידאלי, למרות שכמובן לא ניתן להגיע לאבחנה ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול. בכל מקרה, אם יש החמרה בכאבים או בנפיחות או שמופיע חום יש לפנות לבדיקה אצל רופא או בחדר מיון ללא דיחוי. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום רב, רציתי דעתך מהי עמדתך לגבי שיטת הטיפול שנקראתHAL DOPPLER מכשיר אולטרסאונד שתופר את הטחורים ללא אשפוז,כאבים והתוצאות מידיות כך לפחות טוען ד"ר שכטר פנחס. תודה וסופשבוע נעים.

מיכל שלום, HAL דופלר היא אחת ממגוון השיטות לטיפול בטחורים, והיא כנראה טובה לחולים שמתאימים לפעולה זו, שמיועדת בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים שצונחים או מדממים. יחד עם זאת כמובן שלא ניתן לקבוע התאמה לפעולה מסויימת ללא בדיקה. אין מדובר בהסרת הטחורים אלא בפעולה כירורגית בה מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (מרבית הכירורגים הקולורקטאליים מבצעים אותו בכל זאת בטשטוש במסגרת בית חולים כלשהו, מאחר שבחלק מהמטופלים הפעולה בכל זאת כרוכה באי נוחות או כאב מסויים), וכשבוחרים נכון את המטופלים המתאימים, במקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים, למרות שהטחורים אינם נעלמים לגמרי. הטיפול מבוצע על ידי מספר כירורגים קולורקטאלים בארץ, כולל על ידי. וכאמור יש להבדק קודם על ידי כירורג קולורקטאלי, האמון על פעולה זו, אך מנוסה גם במגוון הטיפולים האחרים לטחורים, על מנת להציע (ולהחליט ביחד) את הטיפול המתאים ביותר. קצת מידע כללי: מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש יחסית והוסבר בתחילת תשובה זו. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

האם ניתן לעבור את שיטת HAL דופלר לטיפול בטחורים גם בהיריון? האם טיפול זה ייתן פתרון לתמיד? האם תמליץ על דר' שכטר לביצוע הטיפול? האם בטיפול זה יש סכנה? האם ניתן לבצע טיפול זה ללא כל הרדמה? תודה רבה

שלום ד"ר, יש לי לחץ מתון בפי הטבעת שמתגבר בזמן יציאה. עשיתי בדיקות אצל גניקולוג ואצל כירוג ושניהם מרגישים מיומה של 2 ס"מ בדופן רחם אחורי. לדעתם אין לזה קשר לתחושת הצניחה שאני מתארת ,נשלחתי לבצע בדיקת קלונוסקופיה ע"י גאסטרולוג. 1. אף אחד לא אמר לי שיש לי צניחת מעים אבל כולם משערים זאת כיצד ניתן לתת לזה אבחנה? (נמסר שאין לי צניחת רחם ,שלפוחית שתן,צוואר רחם) . 2.איזה בדיקה יכול לבצע פרוקטולוג שהכירוג ורופא הנשים לא עשו...כלומר יש טעם להבדק אצל פרוקטולוג ,אם כן מכיר בחיפה? 3.האם יש טיפול אפשרי לצניחת מעיים מלבד ניתוח? תודה

מור שלום, ראי תשובתי מהיום לשאלתך הקודמת. אם יש שאלות נוספות אשמח לענות. בכל מקרה, כירורג קולורקטאלי מנוסה ידע לבדוק אם יש צניחת מעיים ולהפנות אותך לבדיקות המתאימות.

שלום,לפני כשלושה חודשים עברתי כריתה של הסינוס והשארת המקום פתוח.אני חייבת לציין שהמקום עצמו כמעט נסגן לחלוטין,רק שיש משם ריח רע,שאני לא יודעת למה זה... הייתי שמחה לדעת אם זה תקין ואם לא למה זה ומה לעשות

דפי שלום, כריתה של סינוס פילונידאלי עם השארת פצע פתוח היא שיטה מקובלת ובה שיעור גבוה של ריפוי פצע מלא. יחד עם זאת, בכל שיטת טיפול בסינוס פילונידאלי ישנו שיעור מסויים (נמוך יותר או גבוה יותר) של חזרה של הסינוס. פצע פתוח לאחר כריתת סינוס פילונידאלי יכול להפריש עד לסגירה מלאה של הפצע, אולם להפרשה זו לרוב אין ריח חריף, אלא אם ישנו זיהום שאינו מנוקז היטב. ממליץ לפנות לכירורג המנתח או למרפאת המחלקה המנתחת לוודא שהפצע תקין ובתהליך החלמה נכון.

היי אני שבוע לאחר כריתת הסינוס פילונידאלי ויש לי כמה שאלות בבקשה כמה אמבטיות\החלפות רצויי לעשות ביום איך אמור הפצע להסגר כל זמן שיש תחבושת ביפנים הפצע איך שוכבים על הגב והאם הרגליים אמורות להרדם במשך זמן ההחלמה ואם כן האם זה כתוצאה של השכיבה הממושכת אודה על התייחסותכם ,אני סובלת