פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

שלום, לאחרונה תופעה של דם טרי מרוח על הצואה. בת 31, עם טחורים ובעבר ניתוח פיסטולה ואבצס. לפני כחודשיים עברתי בדיקה של החדרת צינורית מהגרון ומפי הטבעת בדיקה קצרה, וזאת בעקבות נטילת אספירין באופן קבוע. נמצאו טחורים ודלקת בוושט. מה עליי לעשות בעקבות הדימום. אני חוששת. אולי הייתי צריכה לעבור קולונוסקופיה ארוכה?

רויטל שלום, הסיכוי שבגיל 31 תפתחי סרטן המעי הגס נניח, ללא הסטוריה משפחתית של גידולים דומים בגיל צעיר, נמוך ביותר, ולכן הבדיקה הקצרה לדעתי מספיקה ומרגיעה. סביר יותר שמקור הדמם הוא בבעיה שפירה כלשהי של איזור פי הטבעת כגון טחורים, ואם זה מפריע לאיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

ד"ר עודד זמורה ערב טוב חברתי בת 25 עברה לפני כשנה ניתוח פתוח לכריתת כיס מרה (עקב ריבוי אבנים ודופן מעובה). מאז הניתוח החלה לסבול ממספר סימפטומים אשר הולכים ומחמירים: היא מתלוננת המון על בחילות, סובלת מכאבי בטן עזים בעיקר בבטן העליונה (ויותר בצידה הימני) ומשלשלת מיד לאחר כל אכילה. בתקופה זו התפתחה במקביל גם אנורקסיה ולכן מלבד הסימפטומים הפיזיים המקשים על האכילה (או המצמצמים את מידת האפקטיביות שלה) היא גם מרעיבה את עצמה באופן יזום. בתקופה זו היא הורידה כ-20 ק"ג וה-BMI שלה כבר נמוך מ-15. מיותר לציין שבמצב זה רמת התפקוד שלה שואפת לאפס. בבדיקות דם שבוצעו נראה עמילאז גבוה וירידה דרסטית ב-B12 ובפריטין. ממה הדבר יכול לנבוע? (אני בטוח בוודאות שאינה משתמשת במשלשלים) מה ניתן לעשות? (בוצעו לפני כחצי שנה סי טי + בריום + אולטרא סאונד. בסיטי נראתה היצרות בחלק הרביעי של התרסריון. בדיקת דם סמוי שנעשתה לאחרונה נמצאה תקינה) האם יש טעם לחזור על בדיקת סי טי? האם MRI יכול לסייע? אשמח מאוד לקבל המלצה בנושא. תודה רבה.

לדואג שלום, דאגתך מובנת, אך פורום זה נועד למסור מידע כללי, ולצערי אין באפשרותנו, ולא יהיה אחראי מצידנו, לתת יעוצים פרטניים באינטרנט ללא בדיקה וללא היכרות מעמיקה עם כל החומר הרפואי הרלונטי. ממליץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור, ובמקביל למומחה בהפרעות אכילה.

שוב שלום.. הכוונה גם אם היו קיימות קונדילומות גם בתעלה האנאלית? אם מזה שנתיים לא הופיעו יכול להיות שהוירוס יצא מהגוף? 2. האם בבדיקת PCR ניתן לדעת בוודאות האם קיים הוירוס בגוף ואם הוירוס קיים ללא קונדילומות האם ניתן להסיר אותו לצמיתות? חשוב לי לדעת כי מציעים לי טיפול להסרה לצמיתות ואני בספק רב אלף תודות אתי

אתי שלום, לא ידוע לי על טיפול שמסיר את הוירוס מהגוף לצמיתות. אם יש כזה, אנא העבירי אלי את המידע, אשמח ללמוד. יחד עם זאת, הוירוס נפוץ באוכלוסיה, ורק לחלק קטן מהאנשים נוצרות קונדילומות, ויש סיכוי שאם הוא כבר שנתיים לא מתבטא, הוא ישאר שקט לתמיד. בכל זאת, מומלץ מעקב תקופתי.

ד"ר אין לך מושג כמה עודדת אותי בתשובתך ( גם אם לא הייתה לך כוונה כזו :) ) באשר לקפסולה- האם אתה מתכוון לצילום הוירטואלי שבו בולעים קפסולה והיא מצלמת את אברי העיכול? אם זו כוונתך- לי נאמר שבדיקה זו אינה רלוונטית עבורי כי היא נועדה לבדק אם יש דלקת וגם לא מצלמת את החלקים שרוצים לבדק במקרה שלי (נדמה לי שהיא בודקת רק את המעי הדק ואני צריכה את המעי הגס.. או להיפך) אף אחד לא המליץ לי על בדיקה זו. תמיד שללו אותה. אשמח לדעת למה כוונתך. לגבי רצפת האגן- איך היא קשורה לבעית ההתרוקנות? תמיד חשבתי שרצפת האגן קשורה לבעיות מין, או לנשים אחרי לידה שרק אז נוצרות בעיות באזור. אני מתלוננת על בטן נפוחה( גם אם אני לא אוכלת כלום) כאבי בטן תחתונה (כמו כאב של מחזור 24 שעות ביממה) וכאבי בטן קלים באמצע( כנראה אזור הקיבה) שאלה נוספת האם בעית ההתרוקנות האיטית יכולה לגרום לכאבי ראש כרוניים? אני סובלת שנים מכאבי ראש כרוניים 24 שעות ביממה. הנוירולוגים שוללים קשר בין בעית ההתרוקנות לכאבי הראש (שממוקמים בצידי הראש) סובלת גם מסחרחורת. לא רואה שחור ולא שהכל מסתובב לי, אלא כאילו אני הולכת להתעלף(ולא התעלפתי). האם סחרחורות מסוג זה יכולה לנבע מבעית ההתרוקנות? הנוירולוגים לא ממש יודעים לענות על זה. לגבי בדיקות מערכת העיכול- האם לפי מה שכתבת כדי לאבחן את מקור הבעיה לא חייבים לבצע בדיקות חודרניות- כמו גסטרוסקופיה ועוד..? ולגבי בדיקת רצפת האגן- אליו בדיקות ישנם? האם חודרניות? ד"ר תדע לך שמאוד מאוד עזרת לי!\ וסליחה אם אני מכבידה, פשוט אני כבר מיואשת מהמצב.

ראי תשובתי למטה. שמח שיכולתי קצת לעזור.

לפני כשנה, גיליתי שיש לי בליטה בפי הטבעת שדיממה והכאיבה לי מאוד, מאחר והייתי בתחילת הריון, כל הזמן החשש שלי היה שזה דימום מהרחם ולא מפי הטבעת ולחן בלחץ נוראי כל פעם הייתי בודקת טוב טוב מאיפה הדימום. פניתי לכירורג והא אמר לי שיש לי פיסורה, נתן לי מרשם לשמן פרפין ולמשחת ניפדיפין ואמר שיותר מזה הוא לא רוצה לגעת כיוון שאני בהריון. את שמן הפרפין היקאתי כבר בפעם הראשונה שלקחתי אותו כך שיש לי ממנו טראומה נוראית ואני לא חושבת שאוכל המשיך אי פעם להכניס את הדבר הזה לפה. מרחתי ניפדיפין שוב ושוב ושוב, ומאחר והמליצו לי לשבת באמבטיה של מים חמימים עם סבון, עשיתי גם את זה, אולם מחשש להריון המים היו פושרים ולא חמימים. מפעם לפעם ראיתי שינוי אבל זה אף פעם לא עבר לגמרי, לפעמים החמיר ולפעמים לא. מאחר והייתי עסוקה עם ההריון לא חזרתי שוב לבדיקה אצל רופא. לאחר הלידה כל האיזור היה רגיש כיוון שילדתי בואקום וכל האזור היה תפור. עכשיו הפיסורה הזאת חזרה ביתר שאת וביתר עוז. מה עוד אפשר לעשות??????? נמאס לי כבר ממנה, אני רוצה לחיות בשלום, בלי כאבי תופת כל יציאה!!! האם האפשרות היחידה היא התערבות כירורגית? יכול להיות שזה החמיר בגלל הלידה?

שלום רב, פיסורה לרוב אינה מחמירה עקב הלידה עצמה אך פעמים רבות יכולה להחמיר בשל שינויים בהרגלי היציאות בימים הסמוכים ללידה. ישנה קשת של טיפולים בפיסורה, ומאחר שמדובר בבעיה של איכות חיים ולא בבעיה מסכנת חיים, הבחירה במסלול הטיפול (יותר שמרני עם סיכויי החלמה איטיים ונמטכים יותר או יותר כירורגי עם סכוי החלמה מהיר גבוה אך גם מעט יותר סיכון) היא שלך. אנא ראי מידע על אפשרויות הטיפול בפירוט הבא: קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום אני בת 28, אם בעבר היה לי קונדילומות ברקטום וטופלו זה אומר שיש לי סיכוי לסרטן ברקטום יש צורך לעשות ביופסיה כמו בדיקת pap ? פוחדת, תודה

אתי שלום, את בוודאי מתכוונת לקונדילומות באיזור פי הטבעת. הסיכוי של אלו להפוך לגידול ממאיר באנשים עם מערכת חיסון תקינה קטנים, ולמעשה אם כרגע אין קונדילומות הסיכוי לפתח גידול ממאיר אפסי ולא מצריך ביופסיות כגון PAP. יחד עם זאת, כדאי להיות במעקב תקופתי אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לוודא שאין חזרה של הנגעים הדורשים הסרתם. אם את במעקב סדיר את יכולה לחיות בשקט ולא בפחד!

שוב שלום.. הכוונה גם אם היו קיימות קונדילומות גם בתעלה האנאלית? אם מזה שנתיים לא הופיעו יכול להיות שהוירוס יצא מהגוף? 2. האם בבדיקת PCR ניתן לדעת בוודאות האם קיים הוירוס בגוף ואם הוירוס קיים ללא קונדילומות האם ניתן להסיר אותו לצמיתות? חשוב לי לדעת כי מציעים לי טיפול להסרה לצמיתות ואני בספק רב אלף תודות אתי

לאחרונה התחלתי להרגיש כאבים באזור פי הטבעת כשאני יושבת , הולכת , יש טחורים חיצוניים שלא כואבים , האם זה טחורים פנימיים . מה עלי לעשות ! לאיזה רופא עלי ללכת. תודה

מירי שלום, כאבים כפי שאת מתארת יכולים להגרם ממגוון של בעיות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים, פיסורה, זיהומים באיזור פי הטבעת, ועוד. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום. היכן אפשר לקבל טיפול של הזרקת בוטוקס בשל פיסורה?

דנה שלום, הזרקת בוטוקס לפיסורה אינה כלולה בסל הבריאות ולכן אינה מבוצעת לרוב בבתי החולים הציבוריים, פרט לאלו בהם ניתן לגבות מהמטופל תשלום ישיר עבור הפעולה. לכן הזרקות הבוטוקס מבוצעות לרוב במרפאות פרטיות של כירורגים קולורקטאליים רבים ברחבי הארץ, כולל למשל במרפאתי. שבת שלום.

ד"ר שלום אני סובלת מעל 5 שנים מבעית" התרוקנות איטית" שנתגלתה ע"י מיפוי קיבה.( שמתבטאים בבטן נפוחה אפילו אם אני אוכלת מעט וכאבי בטן) גם בבדיקת ושט קיבה ותרסריון (עם שתית נוזל) גילו כי יש עוד שאריות אוכל למרות הצום. לאחרונה יש לי לחץ בבטן התחתונה( כאבים 24 שעות ביממה כמו במחזור) הוצע לי לעבור בדיקת גסטרוסקופיה, סיגמוסקופיה, קולונוסקופיה, ובדיקת ארגנומטריה. אני חרדה עד מאוד מבדיקות פולשניות ( אפילו חרדה מטישטוש או הרדמה) 1-אילו בדיקות לא פולשניות אני יכולה לעבור במקום אלו שהוצעו לי? 2-האם בעית ההתרוקונות מקורה במעי הדק או הגס? אנא, אשמח אם תוכל לעזור לי.. אני סובלת כבר מספר שנים ( בת 31) המון תודה לך!

אורית שלום, בעיות בתנועתיות של מערכת העיכול יכולות לרוב להתמקד בחלק מסויים של מערכת העיכול, ולעיתים נדירות לכלול את כל מערכת העיכול. איני יודע בדיוק מאילו תלונות את סובלת, אך סביר שיש לברר את תנועתיות המעי הגס על ידי בדיקת זמן מעבר מעי גס, המתבצעת לרוב על ידי בליעת קפסולה המכילה סמנים הניתנים לזיהוי בצילום, וביצוע צילומים חוזרים של הבטן לראות את התקדמות הסמנים. יתכן שכדאי גם לברר את תפקוד רצפת האגן (תלוי בתלונותיך ובממצאי הבדיקה הגופנית). בדיקות של תנועתיות המעי הדק יותר מורכבות ולתוצאותיהן יש פחות משמעות ישומית. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג עם התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול להכוונת הבירור והטיפול. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

סליחה.. לא שירשרתי את ההודעה למקום הנכון. ד"ר אין לך מושג כמה עודדת אותי בתשובתך ( גם אם לא הייתה לך כוונה כזו :) ) באשר לקפסולה- האם אתה מתכוון לצילום הוירטואלי שבו בולעים קפסולה והיא מצלמת את אברי העיכול? אם זו כוונתך- לי נאמר שבדיקה זו אינה רלוונטית עבורי כי היא נועדה לבדק אם יש דלקת וגם לא מצלמת את החלקים שרוצים לבדק במקרה שלי (נדמה לי שהיא בודקת רק את המעי הדק ואני צריכה את המעי הגס.. או להיפך) אף אחד לא המליץ לי על בדיקה זו. תמיד שללו אותה. אשמח לדעת למה כוונתך. לגבי רצפת האגן- איך היא קשורה לבעית ההתרוקנות? תמיד חשבתי שרצפת האגן קשורה לבעיות מין, או לנשים אחרי לידה שרק אז נוצרות בעיות באזור. אני מתלוננת על בטן נפוחה( גם אם אני לא אוכלת כלום) כאבי בטן תחתונה (כמו כאב של מחזור 24 שעות ביממה) וכאבי בטן קלים באמצע( כנראה אזור הקיבה) שאלה נוספת האם בעית ההתרוקנות האיטית יכולה לגרום לכאבי ראש כרוניים? אני סובלת שנים מכאבי ראש כרוניים 24 שעות ביממה. הנוירולוגים שוללים קשר בין בעית ההתרוקנות לכאבי הראש (שממוקמים בצידי הראש) סובלת גם מסחרחורת. לא רואה שחור ולא שהכל מסתובב לי, אלא כאילו אני הולכת להתעלף(ולא התעלפתי). האם סחרחורות מסוג זה יכולה לנבע מבעית ההתרוקנות? הנוירולוגים לא ממש יודעים לענות על זה. לגבי בדיקות מערכת העיכול- האם לפי מה שכתבת כדי לאבחן את מקור הבעיה לא חייבים לבצע בדיקות חודרניות- כמו גסטרוסקופיה ועוד..? ולגבי בדיקת רצפת האגן- אליו בדיקות ישנם? האם חודרניות? ד"ר תדע לך שמאוד מאוד עזרת לי!\ וסליחה אם אני מכבידה, פשוט אני

ד.נ. עקב טחורים שהכאיבו לי לאחרונה, הנחה אותי פרוקטולוג לצרוך אבקת קונסיל (בריחוק של שעה מתרופות) וכן שמן פרפין, וכמו כן להימנע מקפה, מאלכוהול, וממאכלים חריפים וחמוצים. לאחר שביצעתי את הנחיותיו, אכן נפסקו הכאבים והבעיה כנראה נפתרה. אבקש לדעת האם רצוי להמשיך לפעול עפ"י כל ההנחיות דלעיל (או אוליי חלק מהן), או שניתן (וכך אני מאוד מקווה) לחזור לשיגרה ולחדול מהמשך ביצוען, המשבש (אוליי שלא לצורך) את מהלך החיים הנורמלי. מה, האם באמת יש צורך, בנסיבות דלעיל, להימנע לחלוטין משתיית ספל קפה אחד ביום או כוסית אחת של יין אדום וכיו"ב? לגבי אבקת הקונסיל - אם עדיין נחוץ להמשיך לצרוך אותה (אני מקווה שלא), האם ניתן לצרוך במקומה סובין שיבולת שועל (בלי ריחוק מתרופות) בסלט או במרק? אודה על הבהרתך. אגב, אני כבן 70. ליאור

ליאור שלום, ההנחיה היחידה שכדאי להמשיך למלא תמיד ובקפדנות היא להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן במידת הצורך להמשיך לקחת קונסיל, שהוא תוסף סיבים מסחרי טבעוני) ושתיה מרובה, והרגלי התרוקנות נכונים של יציאות ללא מאמץ והמנעות משהיה ממושכת בשירותים. אין מניעה לחזור לחיים הרגילים בכל המובנים האחרים. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד.נ. תודה רבה לך על תשובתך והבהרותיך הרבות. ובכל זאת, נותרו 2 נקודות חשובות שאינן ברורות לי די הצורך, ואודה לך מאוד על הבהרתן. א. מהסברך ש"אין מניעה לחזור לחיים הרגילים בכל המובנים האחרים" ניתן להבין שאין מניעה לחזור (לאחר שכאבי הטחורים נפסקו, עקב הטיפול התזונתי עליו המליץ הפרוקטולוג) לשתיית קפה ויין ולאכילת מאכלים חריפים וחמוצים (הכל במידה). האם הבינותי נכון? ב. לא מצאתי בתשובתך התייחסות ספציפית לשאלה עיקרית עליה ביקשתי תשובתך: האם ניתן (שוב, לאחר שכאבי הטחורים נפסקו הודות לטיפול הנ"ל) לצרוך סובין שיבולת שועל במקום קונסיל (בעיקר משום שצריכת קונסיל מחייבת ריחוק של שעה מנטילת תרופות - זה מאוד לא נוח), וזאת בנוסף לצריכת כמות גדולה של ירקות ופירות? אודה לך מאוד על הבהרותיך לגבי 2 הנקודות הללו, החשובות מאוד בעיניי. ליאור

ערב טוב , לפני ארבעה ימים בלעתי בטעות סיכת ראש 4 ס"מ ( ממש כמו מחט שבקציהו חרוז) , במיון שלחו אותו דחוף למכון גסטרו ושמה הוצאו אותה בעזרת ביופטר ( עברתי גסטרוסקופיה ) . הבעיה היא עכשיו : אחרי שהוציאו לי את הסיכה בשעה עברתי צילום בטן והיה גם כן חתיכת מהמחט 1 ס"מ במעי הדק ... ואמרו לי שתצא עם היציאה , אבל היא עדיין בפנים ואני לפעמים מרגישה מין דקירות באיזור הבטן ( ימינה מהטיפור) , ... היום עשיתי עוד פעם צילום רנטגן בקהילה ואמרו לי שהחתיכה נמצאת במעי הגס והיא אמורה לצאת ... האם כן החתיכה תצא ? ותוך כמה זמן ?! מה לא אמורה שהמחט ינקוב את המעי או לזהם אותו (זה מתכת!!!) ? תודה מראש

מעיין שלום, רוב הסיכויים שאם הסיכה הגיעה בשלום למעי הגס מבלי לנקב את המעי בדרך, היא גם תצא בשלום בימים הקרובים אין סיבה להיות מודאדת ממעט דקירות בבטן, אולם אם יופיעו כאבי בטן עזים יש לפנות מיידית למיון.

שלום רב, יש לי בחודשיים האחורנים בעייה עם יציאות בצואה. בעבר לא היו לי בעיות הכל היה תקין , בחודשים האחרונים יש בעייה שהצואה יוצאת ממש בקושי בצורת גללים קטנים וקשים מאוד למרות שאני משתדל לשתות הרבה, ולאחול מוצרי חלב ודברים נוזליים. אשמח לקבל עצה בנושא... תודה.

שלום, ניתן לנסות לשפר את מרקם היציאות על ידי תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם עדיין הבעיה אינה נפתרת ניתן לפנות לגסטרואנטרולוג לבדיקה.

אשמח ליעוץ ועזרה לפני כחודש החלו להופיע לי פצעים אבססים באזור שני הישבנים. ניגשתי לרופא כירורוג והטיפול שקיבלתי היה מקומי כלומר חיתוך ואנטיביוטיקה. העניין הוא שלאחר סיום האנטיביוקיה ממשיכים לצאת ולהופיע פצעי אבסס. האם יש קשר בין פצעים אלו לאיזשהי בעיה שנובעת מאזור מערכת העיכול או אזור פי הטבעת. כמו כן יש לי בעיה של טחורים. אודה על תשובתך

שלום, אבצסים בפי הטבעת שאינם נרפאים היטב יכולים להגרם עקב ניקוז לא מספק של האבצס הראשוני, או עקב מחלת מעי דלקתית כגון קרוהן שיכולה להתבטא לראשונה באבצסים באיזור פי הטבעת. בשלב הראשון יש לגשת לכירורג (עדיף קולורקטאלי / פרוקטולוג) לניקוז מיטבי של האבצסים (עדיף בהרדמה בחדר ניתוח), ולאחר מכן סביר שיש מקום לברר את מערכת העיכול לוודא שאין מחלת מעי דלקתית.

העניין הוא שהאבססים לא מופיעים בפי הטבעת אלא בכל פעם במקום אחר על הישבן ישבן ימין או ישבן שמאל

אני בן 36, מזה כשבוע אני חש בפי הטבעת במעין ג'ולה קטנה מתחת לעור. לעיתים אני חש גם בכאבים. מה עושים? מה התופעה? אודה לך מראש.

אילן שלום, "ג'ולה" כזו יכולה להיות ביטוי של טחור חיצוני, של אבצס באיזור פי הטבעת, ולעיתים נדירות של בעיות אחרות באיזור זה. מומלץ לגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום אני סובלת משלשולים ומיציאות מרובות הרבה זמן,עברתי בדיקה מלאה של קולונסקופיה ולא ניתנה תשובה חד משמעית להימצאות דלקת,מבחינהויזואלית,ונלקחה ביופסיה,הרופא המליץ על לקיחת פנטסה אך אני לא רציתי לקחת,מאז הענין החמיר,נשלחתי לעשות שקיעת דם והשקיעה יצאה 40 האם עלי להבין מכך שיש לי דלקת ?כמו כן אני אמורה לעבור צילום מעי דק? האם הבדיקה נסבלת מבחינת שתית החומר והאם היא מהימנה מבחינת מציאת דלקת? תודה

גילית שלום, אם את סובלת משלשולים מרובים, שקיעת דם מוחשת וקולונוסקופיה שלא היתה חד משמעית, לדעתי את חייבת להשלים את הבירור על ידי הדמיית המעי הדק. הדמיה כזו יכוה להתבצע בשיטות שונות, כולל צילום מעי דק, CT מכוון למעי הדק, MRI מכוון למעי הדק, ובליעת קפסולה עם מצלמה, וכל הבדיקות האלה בהחלט נסבלות.

שלום רב. אני בת 27, ובחצי השנה האחרונה אובחנתי כסובלת מפיסורה. קיבלתי טיפול וזה עבר. לאחר כחודש חזרו הכאבים. הפעם מצא הפרוקטולוג שתי פיסורות (עליונה ותחתונה). הרופא נראה מודאג ביותר, ואמר שזו התפתחות ממש מדאיגה ושלח אותי מיד לקולונסקופיה. הייתי בהתייעצות בבי"ח לקראת הבדיקה. הרופא שקיבל אותי שם שוחח עם הפרוקטולוג, ושניהם הגיעו למסקנה שכדאי כן לעשות קולונסקופיה, כיוון שהיתה גם דלקת סביב הפיסורות כאשר הוא בדק. בקיצור אני לא ישנה בלילה מאז... ויש לי פחדים איומים. קראתי כבר את כל המאמרים האפשריים על פיסורות וכו'. לא ראיתי בשום מקום שיכול להיות קשר לסרטן המעי הגס. אין לי סימנים לדלקת במעי, ואני מאוד מאוד מודאגת. מה יכולה להיות הסיבה להיווצרות ריבוי פיסורות, ולמה הרופא שלי כ"כ מודאג?? תודה רבה.

למודאגת שלום, תפקידם של הרופאים להיות מודאגים ותפקידך להיות רגועה. הסיכוי שיש לך סרטן המעי הגס בגיל 27, בעיקר אם אין לך הסטוריה משפחתית של מחלה כזו נמוך מאד. נראה לי סביר שהכירורג רוצה לוודא שהפיסורות אינן קשורות למחלת מעי דלקתית, שכן אז הגישה הטיפולית לפיסורה יכולה להשתנות. אם אין לך שום סימנים אחרים לדלקת במעי זה סימן טוב, אבל בכל זאת באחוז לא גדול של הסובלים מדלקות כגון אלו בעיות באיזור פי הטבעת יכולות להיות סימן ראשון, ויש לשלול מחלה כזו לפני ששוקלים טיפול כירורגי בפיסורות.

שלום , האם תוכל להסביר ליי מהי צניחת רקטום.. דרגותיה.. מה מרגישים שיש אחת מהצניחות ????????????????? תודה רבה ויום טוב

רותם שלום, לצניחת רקטום אין דרגות. שנה צניחת רקטום פנימית בלבד, וצניחת רקטום מלאה, בה הרקטום יוצא ובולט מפי הטבעת בעת מאמץ ליציאה. צניחה פנימית בלבד יכולה להתבטא בקושי בהתרוקנות, וצניחה מלאה מורגש על ידך בקלות בזמן הניגוב. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. מעט מידע כללי על פרולפס של הרקטום: צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר. מעט מידע כללי על עצירות וקשיי התרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום, האם טחורים חייבים להיות רק בתוך פי הטבעת, או שיכול להיות גם באזור שבין פי הטבעת לנרתיק? האם טחורים נראים כמו בליטות קטנות בצבע של העור באזור זה (אדמדם)? והכי חשוב, האם טחורים יכולים לא לכאוב אלא רק לגרד ולהציק? הבליטה שנמצאת באזור המתואר לעיל קצת שינתה את צבעה לכחלחל ויצאה ממנה טיפת דם כשנגעתי בה קלות... מה זה אומר? אני אוכל להגיע לרופא משפחה רק בעוד מספר ימים, וגם זה לא הכי נעים, אז... תודה

מישה שלום, טחורים יכולים להיות גם האיזור העור החיצוני של פי הטבעת (כולל לכוון הנרתיק), ואז הם נקראים טחורים חיצוניים. במקרים רבים הם אינם גורמים לכאבים. יחד עם זאת, איני יכול לבצע אבחנה על סמך תיאור באינטרנט בלבד, ומומלץ לגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום, אשמח לשמוע אם יש כאן מישהו שעבר קשירת טחורים אצל פרופ' משה מיכוביץ מת"א תודה

אני עברתי אצל פרופסור מיכוביץ פרוצדורה כירורגית להוצאת כריש דם עקב פיסורה אנאלית ויש לי רק שבחים לומר עליו. גם כמנתח וגם כאדם. חמי עבר אצלו טיפול בקשירת טחורים והיה מרוצה מאוד

מה הסימנים לכך שהמעי הדק צנח ? האם בכל מקרי צניחת הרקטום , הרקטום יוצא החוצה????????.

פרולפס מלא של הרקטום כולל את יציאתו החוצה מפי הטבעת בעת מאמץ להתרוקנות, אך ישנו גם מצב שנקרא פרולפס פנימי, שאינו יוצא החוצה, ויכול לגרום לקשיי התרוקנות. מעי דק אינו עובר פרולפס בחוצה דרך הרקטום, אך יכול "לצנוח" לכוון אברי האגן כגון הרקטום או הנרתיק, ולגרום שוב לקשיי התרוקנות. לרוב ניתן לאבחן שני מצבים אלה בבדיקה הנקראת דפקוגרפיה.

אני לא בטוחה איך קוראים לבדיקה אבל זה בדיקה לבדוק את הלחץ על הסוגרים בפי הטבעת רציתי לשאול אם אני צריכה לשלם מחצית על הבדיקה או ש יש צורך לשלם באופן פרטי ברגע שעושים בדיקה כזאת?

לבדיקה קוראים מנומטריה, ומאחר שאיני קשור לקופות החולים איני יודע מהם הסדרי התשלום עבורה.

שלום. אני בן 27 ובימים האחרונים יש לי תחושה של גרד בתוך פי הטבעת ומספר פעמים בזמן ניגוב אחרי צרכים היה דם על הנייר. כמו כן היום הבחנתי בנוזל שקוף ודליל מאיבר המין בלי קשר לשתן או זרע. אשמח לשמוע חוות דעת. תודה

יוסף שלום, לא נראה לי שיש קשר בין התלונות שקשורות לאיזור פי הטבעת ובין ההפרשה מאיבר המין. לגבי נושא הדמם והגרד בפי הטבעת כדאי לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה, ולגבי ההפרשה מאיבר המין כדאי להתייעץ עם אורולוג.

לאחרונה הבחנתי שהצואה שלי היא בצבע ירוק דשא האם זה בעיתי ומה אפשר לעשות בנידון? בתודה חן

חן שלום, לא נשמע לי בעייתי ולא נראה לי שצריך לעשות משהו בעניין.

שלום רב מזה 10 חודשים אני סובל מכאבים איומים במהלך יציאה, גירודים לא מרפים כשעה אחרי היציאה ותחושה קשה בפי הטבעת שעתיים אחרי. הייתי אצל שני פרוקטו'ס מהבכירים ושניהם , בלתי תלויים, אומרים שאין שום ממצא והכל תקין.עשו אנאסקופיה (טראומתית עבורי) ולא ראו כלום. בינתיים הכאבים והסבל נמשך ומתעצם ואני כבר מתוסכל ומתחיל להתעצבן למרות הרוגע הנפשי התמידי שלי א. מי הכתובת הבאה שלי , כי רופאי פרוקטו לא יעזרו כנראה ב. מה הסיכוי שמדובר במשהו חמור פנימי יותר , אולי גידול במעי הגס או קטסטרופה כזו אני אגב סטרייט, 35, משקל ממוצע , ספורטאי מתמיד , אוכל בריא חי נכון תשובה מהירה אודה תודה אדי

אדי שלום, הסיכוי בגיל 35 יופיע גידול או "קטסטרופה" של המעי הגס ואשר יתבטא בכאבים לאחר יציאה, ולא יאובחן בבדיקת אצבע על ידי 2 פרוקטולוגים בכירים, קטן ביותר. הרבה יותר סביר שאתה סובל בכל זאת מבעיה מקומית, שיכולה אולי להיות בעיה בהרפית שרירי רצפת האגן או אולי בכל זאת פיסורה שפוספסה גם על ידי פרוקטולוגים מנוסים. ממליץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי (השם היותר עדכני למקצוע שכולל בתוכו גם פרוקטולוגיה) נוסף.

האם מישהו יודע על תהליך טיפול או כל עזרה בנושא של עצב שריר בפי הטבעת שרק בשינה הוא נסגר ... אני מטופלת במרפאת כאב האם למישהו יש ידע בנושא?? תודה.

אסתר שלום, לצערי משאלתך אני מתקשה להבין את בעייתך. בכל מקרה, מאחר שבכל זאת מדובר בבעיה שקשורה לפי הטבעת, הייתי ממליץ בכל זאת להבדר גם על ידי כירורג קולורקטאלי או על ידי גסטרואנטרולוג עם התמחות ברצפת האגן.

יש לי שאלה שאולי תישמע קצת לא הגיונית ואולי כן אני סובל מפיסורה וגם מטחורים ולפעמים כשאני נותן קיבה לפעמים יש את החתיכה האחרונה שכאילו לא רוצה לצאת ואז היא נשארת בפנים ולאחר מכן שורף לי בפי בטבעת בפנים רציתי לדעת האם דבר זה יכול לגרום לזיהום ולדלקות בדרכי השתן וכתוצאה מזה קושי בהטלת שתן וצריבה ?

עידו שלום, אין קשר בין פיסורה, טחורים או התרוקנות לא מלאה ובין דלקות בדרכי השתן.

דוקטור שלום רב, קצת מביך אותי לדבר על זה, אבל אין לי ברירה. אני בערך בן 21, ואני כמעט בטוח שיש לי טחורים חיצוניים. אני מרגיש את זה בצד הימני של פי-הטבעת, כשאני מכווץ דוגמה, אני מרגיש את זה כואב, לא ממש ממש אבל מרגיש כאב מסויים. בדקתי את זה ואכן גם לפי תחושה וגם לי מראה, יש לי 2 צבירים, אחד קטן שאני לא מרגיש אבל אחר גדול יותר שאותו אני מרגיש, כמו שאמרתי הנ"ל בצד הימני. זה דיי חדש אצלי אפשר לאמר, עד לפני7-8 חודש לא הרגשתי את זה כל כך, אולי בצורה ממש ממש חלשה וגם אחרי היציאה זה עבר לי. אני מתבייש ללכת לטיפול ובדיקה. יש דרך כל שהיא שאפר אולי לנסות ולטפל בזה בצורה בייתית לפני טיפולים, שימוש בתרופות וניתוחים? תודה רבה רבה מראש דוקטור. (נ.ב: אני בהחלט מודה, שבמהלך השנים האחרונות דיי הפעלתי לחץ ביציאה, ובתקופה האחרונה התחלתי גם לאכול חריף.. אם זה משנה)

יעקב שלום, הטיפול הבסיסי בטחורים הוא להמנע ממאמץ ביציאות ולהקפיד על ריכוך יציאות בעזרת כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם) ובשתיה מרובה. אם הסבל יתמיד מומלץ לגשת לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

סליחה, צירפתי מידע על המחלה הלא נכונה... קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

תודה רבה דוקטור

ד"ר שלום! נצא לאבא שלי גידול ברקטום קרוב לפי הטבעת (T3 NX M0? ) לפני חודשיים וחצי. עבר הקרנות וכימוטרפיה במשך חודש וחצי. כעט הגידול לפי בדיקת האולטרסאונד נעלם אבל בכל זאת צריך ניתוח. ניקבע ניתוח לעוד שלושה שבועות. שאולותיי הן: - NX מה זה אומר שאין לראות באולטרסאונד אם בלוטות הלימפה נגועות? - מה מעיד העלמותו של הגידול שיש מקום לאופטימיות? - האם הזמן ממציאת הגידול ועד הניתוח (בערך שלושה חודשים) לא זמן יקר מדי? - הרופא המטפל שאמור לנתח את אבי הוא דואק מרמבם האם הוא ממולץ לניתוחים מסוג הזה? תודה רבה על הסבלנות נעמה

נעמה שלום, NX פירושו שלא ניתן לומר האם בלוטות הלימפה נגועות או לא. קביעת מעורבות בלוטות הלימפה מבוצעת בלוא הכי בבדיקת הרקטום שנכרת, ואין משמעות רבה לנתון זה טרם הניתוח. נכון שהטיפול המקובל ברוב העולם הוא כריתת הרקטום גם אם הגידול נעלם לחלוטין, בעיקר אם אביך יחסית בריא ובסיכון ניתוחי סביר, מאחר שאין לנו דרך לומר שלא נשאר אף תא סרטני באיזור הגידול, ופעמים רבות כאשר נראה שהגידול נעלם בכל זאת מוצאים תאים באיזור שנכרת. בכל מקרה, ידוע היום ששעורי הריפוי מהמחלה טובים יותר באלו שהגיבו טוב לקרינה. הזמן שחלף לגילוי המחלה נוצל לטיפול (קרינה), ולכן לא "בוזבז" יותר חשוב במקרה זה לפעול נכון מאשר לפעול מהר. דואק מצויין. בהצלחה.

שלום דר' לפני כשבוע בערך החלו לי מחושים מוזרים ביותר באזור פי הטבעת. הדבר דומה לתחושת זרמים (ורק בהרגשה כי אין רעש ניוחד זה דומה לגירגור של חתול) בהתחלה זה היה לפרקים ולאחר מכן זה התגבאר ואני מרגישה זאת כל הזמן. היציאות רגילות ללא כל בעיה או הפרשה מיוחדת. אודה לך אם תוכל לשתף אותי במידה ונתקלת בתופעה מעין זו. אגב אני נשואה ומקיימת יחסי מין רגילים בלבד. אני ממש מתביישת לפנות לרופא משפחה ואפילו לא יודעת כיצד מגיעים לרופא מומחה עם התמחות זו. אודה לך על תשובתך

שלומית שלום, אין בתאורך מספיק בכדי להציע אבחנה כזו או אחרת, אך אם זה מפריע לך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה.

שלום סובלת מזה חודשים משינוי ביציאות לרוב הן מימיות ויש שלשולים לא יומיומיים אבל קיימים,ישנם הרבה גזים וריח מאד לא נעים,עברתי קולונסקופיה היתה תקינה,אולטרסונד בטן הכל תקין,וצואה תקינה,כמו כן ישנם דימומים גם כשיש שלשול שאלתי האם יכול להיות שיש דלקת מעיים? או שיכול להיות שאני סובלת מהמעי הרגיז,רציתי לדעת מהם המאפינים למחלת קרוהן של המעי הדק? ואיך אפשר לדעת על פי בדיקות דם אם אכן יש איזה שהיא דלקת? סליח ה על השאלות פשוט אני כבר משתגעת

גסי שלום, הסימפטומים שאת מתארת יכולים להתאים למגוון של בעיות מעי כולל מחלת קרוהן וכולל מעי רגיז. הבדיקות שעברת לא שוללות לחלוטין מחלת קרוהן (בעיקר אם הקולונוסקופיה לא נכנסה למעי הדק הסופי), ויש לשקול לבצע צילום כלשהו של המעי הדק. מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג ליעוץ והכוונת הבירור.

בס"ד שלום ד"ר זמורה שאלה - מה זה מגה קולון? האם שכשאני אוכלת וזה לא מתרוקן למשך ימים-שבוע ואח"כ בצילום רואים איזורים בקולון שהם נפוחים (פשוט זה קרה בצילום שעשיתי בבדיקת זמן מעבר לפני ניתוח STARR וראו שהסיגמה נפוחה), כלומר רוחב הקולון הרבה יותר רחב מהנורמאלי, אז זאת ההגדרה של מגה קולון? זאת אומרת, האם שכשהקולון לא מסוגל לפנות את הפסולת והוא רק צובר וצובר ומרוב הצטברות הוא מתנפח - זה מגה קולון? סליחה אם אני חוזרת על אותו דבר, אבל אני רוצה להיות בטוחה שהשאלה שלי ברורה.. וגם בזמן האחרון מרוב נפיחות אני לא מסוגלת לאכול כמעט ובדרך כלל זה מצב של 3-4 ימים רצופים שאני אוכלת רק ארוחת בוקר, וזאת אך ורק במטרה להפעיל את המערכת, ואח"כ לא אוכלת כדי שאוכל לתפקד בעבודה. אז פעם זה היה מספיק טוב כדי שאני ארגיש טוב, אבל בזמן האחרון אפילו שאני בקושי אוכלת, יש לי מיליון גזים והבטן נפוחה והריונית. אני לא מבינה מאיפה נוצרים כל הגזים האלה? בנוסף אני מרגישה שלגזים קצת קשה לצאת, כלומר הם לא יוצאים בקלות כמו שהיו פעם. אז יכול להיות שאם אעשה צילום רנטגן, אז יראו שהקולון נפוח גם בלי אוכל? האם זה סימפטום של מגה קולון? אני פשוט לא מבינה מה קורה איתי. יש באפשרותך - ע"פ מה שאני מדווחת כאן - לעזור לי להבין? אני פשוט אראה את הרופא שלי רק בעוד כחודש וחצי, ומה שהכי מרגיז זה שעד שסוף סוף אני הולכת אליו, אני שוכחת לשאול הרבה שאלות שרציתי לשאול, וגם אם כתבתי על פתק - בסוף אני שוכחת את הפתק בבית, באסה.. אז תודה רבה

הודיה שלום, מגה קולון הוא מונח תאורי המגדיר מעי גס רחב באופן משמעותי מהרגיל, ןמעי גס עצל (אינרשיה) הוא מונח תפקודי המגדיר מעבר איטי במעי הגס. לעיתים שני מושגים אלו הולכים יחד, אך לא בהכרח. אין קשר ישיר בין ממצאים אלו לגזים מרובים.

בני בן 17.5 עבר ניתוח כריתת סינוס פילונידלי בספטמבר 2007. לאחר הניתוח הייתה הפרשה דמית והפצע לא ניסגר. במרץ 2008 נערך ניתוח פילונידלי נוסף ומאז עדיין הפצע פתוח והפרשה דמית. בשורה התחתונה מזה כ-8 חודשים ולאחר 2 ניתוחים הפצע אינו נרפא. אבקש עצתך.

אני מבקשת לעדכן כי לאחרונה עבר בני צילום רנטגן באזור הקוקסיס ואולטרה סאונד לאזור לשלילת תהליך דלקתי פנימי. הבדיקות יצאו תקינות. ולמרות זאת הפצע לא נרפא. אשמח לשמוע חוות דעתך. האם המיואשת

אירית שלום, סינוס פילונידאלי יכול להיות עקשני, ולעיתים דורש מספר ניתוחים בכדי להפטר ממנו, אולם אל יאוש, לבסוף שיעור ההצלחה גבוהה. ישנן שיטות שונות לתיקון סינוס פילונידאלי, ואיני יודע באיזו שיטה ניתוחית טופל בנך, אולם אם הניתוח האחרון כלל כריתה והשארת הפצע פתוח, לעיתים לוקח יותר מ 3 חודשים להחלים. יותר מכך לא אוכל לומר באופן פרטני במלי להכיר את כל פרטי המקרה וללא בדיקה. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

לד"ר זמורה תודה על תגובתך המהירה. בניתוח הראשון כלל כריתה ומאחר ולדברי הרופא לא היה עמוק והתרשם כי ניקה הכל לא השאירו פתוח ותפר את המקום. מס' ימים לאחר הניתוח נפתח התפר במרכזו ומאז לא נירפא. לפיכך נערך לבני ניתוח נוסף אך לדברי המנתח המקום היה נקי. הוא ערך התריה ושוב תפר. שוב נפתחו התפרים באותו מקום לאחר פרק זמן קצר ומאז לא נירפא המקום למרות שהמנתח ערך התריה נוספת בהרדמה מקומית. הניתוח האחרון היה באמצע חודש מרץ והמקום עדיין פתוח. אין דלקת ולא ברור מדוע אינו מראה סימני ריפוי.

שלום! כבר שלושה ימים קורה לי ממש מוזר שאין לי צואה רגילה אלא . אני יספר ה קורה לי כל יום. אני הרבה פעמים מרגיש כזה שאני צריך "להפליץ" ואז יוצא ששומעים קול כזה ררררררר...... ושאני עושה צואה היא לא יוצאת רגיל אלא יוצא חתיכות קטנות ממש עם מי צואה במהירות, , לכן כשאני עושה צואה אני עושה זאת במיקלחת כי זה מלכלך, משפריץ לכל עבר. רצתי לדעת אם מישהו יודע מה זה? זה התחיל ממש לפני שלושה ימים. אני בן 14

יצחק שלום, לצערי תאורך אינו מספיק בכדי לבצע אבחנה רפואית. אם התופעה נמשכת ממליץ שתפנה לרופא משפחה לבדיקה.

ד"ר זמורה שלום רב! לפני כחודשיים עברתי ניתוח כירוגי(צריבה) להסרת נגעים של קונדילומה בפי הטבעת מבחוץ, באמת כל הנגעים נעלמו. בשבוע האחרון הרגשתי גירוד קל בפי הטבעת והבחנתי שכעת, בפנים יותר בתעלה הפנימית צמחו עוד כמה נגעים. שאלתי אליך היא: האם לפנות לפרוקטולוג? ואיך מבצעים ניתוח להסרת הנגעים מבפנים? כמו כן אם תוכל להמליץ לי על רופא מסוים(אולי אפילו אתה...)אני גר באיזור נתניה. תודה..

נדב שלום, נגעים קונדילומטוטיים אכן יכולים להווצר בעור שסביב פי הטבעת או בעור של התעלה האנאלית עצמה, שמכסה לרוב את ה 2 ס"מ הפנימיים מפתח פי הטבעת. איזור זה לרוב מטופל על ידי כירורגים קולורקטאליים / פרוקטולוגים, באמצעות מכשיר המאפשר גישה לאיזור זה. ישנן מספר שיטות טיפול, והן טלןיות בין היתר במספר, אופי ומיקום הנגעים, והעדפתו ונסיונו של הרופא. ניתן להקיש על תמונתי ולמצוא את כל דרכי הגישה אלי.

מזה מספר ימים אני סובלת מגרד מציק בפי הטבעת. ראוי לציין שאני סובלת גם מפריחות מגרדות מאד ברגליים שאני מניחה שהן נובעות מאלרגיה. הפריחות באות והולכות במהלך היום וכך גם הגרד בפי הטבעת. האם התופעות קשורות? האם כדאי לעשות בדיקות בנוגע לגרד? את תופעת הפריחות אני מכירה וכבר עברתי כאלו בחיי והן בדר"כ נעלמות לאחר מספר ימים.

סיגי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם את סובלת מגרד במקומות שונים כגון ברגליים וגם בפי הטבעת, ואופי הגרד דומה, בהחלט יתכן שיש קשר בין הדברים והם נובעים מאותו מנגנון. בנושא זה כדאי להתייעץ עם רופא עור או עם מומחה לאלרגיה. אם אופי הגרד בפי הטבעת שונה לחלוטין או שהוא לא חולף כדאי להבדק גם על ידי כירורג קולורקטאלי לשלול בעיה מקומית. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

אבי חלה בסרטן המעי הגס ועבר ניתוח לפני שנתיים בבדיקת mri נמצא באגן הקטן משני צידי הערמונית תהליכים תופסים מקום בעלי סיגנל מעורב בt1 וt2 עם האדרה הקפית בגדולינום התהליכים בממדים של 7.3\4.5\3 ס"מ הממדים המשותפים.בהשוואה לct pet קודם התהליכים גדלו. בסיכום התהליכים באגן הקטן חשודים לפיזור מישני להמשך ברור היסטולוגי. שאלתי מה זה אומר ? ומה ניתן לעשות? בתודה מראש כוכב

כוכב שלום. ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קשה לענות על שאלתך מבלי לדעת את כל פרטי מחלתו של אביך ובעיקר לדעת בדיוק מהי הסיבה שבגינה הוא נשלח ל MRI. אם מחלתו של אביך היתה ממוקמת במעי הגס הבטני (המכונה רפואית קולון), מיקום הממצאים המתוארים לא אופייני לגרורות של גידול כזה, ולדעתי יש לשקול גם בירור לכוון של ממצאים אחרים שאינם קשורים לגידול ממנו סבל אביך לפני שנתיים. אם הגידול היה ברקטום, אז הממצאים האלה יכולים להחשיד לחזרה של הגידול. לגבי השאלה מה ניתן לעשות, איני יכול להשיב בצורה אחראית מבלי לדעת את כל פרטי המקרה, ההדמיות הקודמות, ומבלי לבדוק את אביך. מציע לפנות לכירורג המנתח לבדיקה ויעוץ.

לטחורים.עכשו יש לי כאבים בלתי ניסבלים..

מיה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ההכנה לקולונוסקופיה כוללת שתית חומר משלשל המנקה את המעי, וללא ניקוי זה לא ניתן לראות מרום בתוך המעי הגס. שלשולים אלו אכן יכולים לעיתים להחמיר מחלת טחורים בחולים עם נטיה לכך. לרוב הטחורים האלו משתפרים הדרגתית לאורך מספר ימים בטיפול שמרני הכולל הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. ניתן להשתמש במשחות מקומיות להקלה מקומית, ובאמבטיות ישיבה. אני מקווה שעד שעניתי כבר ישנה הקלה ניכרת, אולם אם אין הקלה כזו בימים הקרובים מומלץ בכל זאת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום תודה על תשובתך,דר זמורה אני מבקשת שוב את עזרתך בנוגע:אני סובלת משלשוליםזה הרבה זמן איני יודעת אם הם כבר נחשבים לכרוניים,אבל כמעט בכל שבוע יש פעם אחת שמופיעה שלשול פעםאו פעמיים וזה נגמר ולאחר מכן היציאות רגילות,סובלת קצת מגזים מאד לא נעימים וגם לצואה יש ריח לא טוב,שאלתי האם עלי לבצע בדיקות למעי הדק,אולי יש לי דלקת שם? והאם יש בדיקה ללא קרינה שאפשר לבקש לעשות על מנת לבדוק את הבעיה? והאם בדיקת דם פשוטה יכולה לפתור את הבעיה? עלי לציין שעברתי קולונסקופיה שהיתה תקינה מה עלי לעשות?

יונה שלום, ישנן דלקות מעיים המתמקדות במעי הדק, ולא נראות בקולונוסקופיה. אם יש לך תלונות שיכולות להחשיד לדלקת כזו, מומלץ לרוב לברר את המעי הדק. בדיקת דם בלבד לא תתן מידע מספק. רוב בדיקות המעי הדק כוללות קרינה, אולם ישנן גם בדיקות יותר מורכבות שאינן כוללות קרינה. ממליץ לפנות לגסטואנטרולוג להכוונת הבירור והטיפול.

שלום רב, יש לי איזשהוא גירוד/פצע באיזור פי הטבעת, זה מדי פעם מדמם ומגרד. האם עלי לפנות קודם כל לרופא עור או ללכת ישר לפרוקטולוג? בתודה

פצעים וגרד באיזור פי הטבעת לרוב מטופלים על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ורק במקרה שהם חלק ממחלת עור כללית אנו מפנים לרוב לרופא עור.

ש לום רב ברצוני לדעת האם בבדיקת קולונסקופיה ניתן לראות דלקות מעיים?תודה

יונה שלום, אם מדובר בדלקת באיזור הנבדק, דהיינו דלקת של המעי הגס או של המעי הדק הסופי, סביר שהיא תתגלה בקולונוסקופיה.

שלום ד"ר, אני סובל כל כמה חודשים מטחורים חיצוניים טרןמבוטיים כואבים מאוד, אבל זה לא תמיד באותו מקום. חשבתי על כריתה, אבל כשאין התקף הרופא לא רואה זכר, וגם זה במקומות שונים. מה הפתרון שיכול למנוע? האם סטפלר או דופלר רלבנטיים (יש לי גם פנימיים שמציקים קצת)? אם לא, מה כן? אני שבוי בידי המצב העתידי של טחורים חיצוניים כואבים, נוסע הרבה לוח"ל ולא רוצה להיות שבוי בזה. תודה על תשומת הלב!

דרור שלום, המפתח החשוב ביותר לצמצם את הסיכוי להתקפים של טחורים חיצוניים הוא הקפדה מתמדת על ריכוך יציאות יומיומי והמנעות ממאמץ בשירותים. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. קשירת טחורים, תפירת בסיסי הטחורים בהכוונת דופלר וניתוח עם סטייפלר (PPH) הן פעולות כירורגיות שמיועדות בעיקר לטיפול בטחורים פנימיים, ואם אתה בוחר לעבור טיפול כירורגי לטחורים חיצוניים לרוב מומלצת כריתה שלהם. יש 3 קבוצות טחורים ואם הכריתה תכלול את שלושתן, סביר היא תכלול את כל האתרים השונים בהם נוצרים אצלך קרישי זם. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בס"ד עשיתי טעות כשקראתי דברים שלא קשורים למצבי, ועכשיו קראתי על אנשים אך ורק עם בעיה כמו שלי והם מספרים שהם מבסוטים לאללה מתוצאות הניתוח וסך הכל התעודדתי ממה שהם מספרים... אני מקווה שכך גם אני ארגיש... (אם אעבור את הניתוח) חשוב לי לדעת - אתה אומר שהניתוח לא פותר את בעיית הנפיחות והגזים, האם אפשר להגיד שהבעייה מחמירה אפילו אחרי ניתוח? זה פשוט בלתי נסבל, מה יהיה?? אולי אני ארחף מרוב גזים... (חצי מצחיק, בעצם לא מצחיק בכלל, עצוב אפילו.... אווווף ד"ר עודד, יש לך, בטובך, משהו מעודד לומר? גם אם לא, אז אתמודד, לצערי, עם מה שיש.

בעיית הגזים אינה מחמירה לרוב לאחר הניתוח. מקווה שזה לפחות משהו טוב לומר.

קיימתי יחסי מין אנאליים עם חומרי סיכה ולאחר מכן כלי הדם של הרקטום בלטו החוצה והתנפחו. הלכתי לרופאה שאמרה שאלה טחורים וקיבלתי חומר לריכוך הצואה וזה עבר. אמש שוב קיימתי יחסי מין אנאליים וזה שוב קרה. מה אפשר לעשות? האם לא אוכל לקיים יחסי מין אנאליים יותר?

איציק שלום, טחורים יכולים להיות בעיה המפריעה לאיכות חיים, וחיי מין הם ללא ספק חלק חשוב מאיכות החיים. הקפד על ריכוך יציאות, ואם הבעיה חוזרת ומקפחת את איכות חייך באופן ניכר מומלץ לפנות לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

האם יחסי מין אנאליים יכולים לגרום לטחורים להתנפח שוב גם לאחר ניתוח לכריתת טחורים?

שלום לך פרופסור, אבי הוא בן 80 והוא סובל מסכרת קלה, פרפור כרוני בלב, קשיים בהליכה, חוסר תאבון וכד'. עם כל אלה הוא יכול לחיות וחי בסדר. אך לפני כשנה הוא ערך בדיקת דם עם תוצאות: CEA הראה 2.90 ו-CA-19-9 הראה 55.09 ובנוסף בסיטי שעשו לו גילו בציטוט "בקע מפשעתי משמאל מכיל פתולי סיגמה ובנוסף מכיל מבנה שומני בגודל כ-2 ס"מ מוגדר היטב הנמצא בסמוך לפיתול מעי גס ויכול להתאים לאפנדיקס אפיפלויקה (ואכן בעבר הוא עבר ניתוח כזה). חוץ מזה אין לו סימפטומים חוץ מלפעמים עצירויות אך לא משהו מתמשך. האם יש מקום לחשוד שמדובר בסרטן המעי הגס? או משהו אחר? לא ניתן לעשות לו קולונסקופיה רגילה וגם לא וירטואלית בגלל שיש לו בקע גדול והרופאים קבעו שזה מסוכן מידי ולכן לא ניתן לקחת ביופסיה (האם ישנה דרך אחרת?) ולכן הכל באפלה ואני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות (לגסטרואנטרולוג? להמוטולוג?...) מה היית מציע? מה דעתך? ואיך ניתן לקבוע אם יש לו סרטן או אין לו...? בתודה, שירה.

שירה שלום, מתאורך איני מוצא מקום לחשד משמעותי לסרטן המעי הגס. נכון שקולונוסקופיה היא הבדיקה המדוייקת ביותר לשלול סרטן כזה, אולם בכל מה שתארת איני מוצא סיבה לחשוב שיש לאביך סיכון מוגבר ללקות בסרטן המעי הגס, מעבר לסיכון הממוצע לגילו (ובעיקר אם הבקע אינו חדש). לציין כי בקע גדול אכן יכול להקשות על ביצוע קולונוסקופיה, אך לדעתי לא מונע ביצוע קולונוסקוםיה וירטואלית. אפנדיקס אפיפלויקה הוא ממצא חסר חשיבות.

שלום סובלת כ 4 שנים מטחורים מדממים טופלתי לסרוגין בקשירות,נרות,אך ללא הועיל עברתי קולוסקופיה לפני חצי שנה תקינה,סובלת לאחרונה מדימומים לא סובלת מעצירויות ולא מתאמצת עם הניגוב נראה דמם טרי זה מאד מלחיץ האם אני יכולה להיות רגועה בנוגע לקולנסקופיה ועד כמה נרות אפשר להשתמש בכדי לעצור את הדימום? והאם דלקת כלשהיא לאורך המעי יכולה לגרום לדמם מפי הטבעת?

אביבית שלום, אם הקולונוסקופיה היתה תקינה אז הסיכוי שיש לך משהו מסוכן שגורם לדימום זה נמוך מאד, ורוב הסיכויים שהדימום הוא מהטחורים. אם הדמם אינו גורם לאנמיה אז זו בעצם בעיקר בעיה של איכות חיים, ולכן רק את יכולה להחליט מה את מוכנה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך בנושא זה. אין מניעה להשתמש בנרות המקובלים לתקופה ארוכה, ואם היתה לך דלקת במעי הגורמת לדמם ניכר סביר שהיא היתה מתגלית בקולונוסקופיה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני בת 26, וילדתי את ביתי הבכורה לפני 8 חודשים. כשבוע אחרי הלידה הופיעו כאבים קשים מנשוא בזמן יציאות, מה שאובחן כפיסורה קלה. משחת הניפדיפין לא עזרה לי, והכאבים העזים לא פסקו. גיליתי כי שימוש בנרות פרוקטוגליבנול משכך את הכאבים, וכך התחלתי לקחת אותם על בסיס קבוע, פעם ביום. מידי פעם הפסקתי את השימוש בהם, אך מיד הכאבים הופיעו וחזרתי להשתמש. לאחרונה נמאס לי מהעניין ומהתלות בנרות והחלטתי לפנות לביצוע ניתוח. פניתי לכירורג בכיר שהודיע לי חגיגית כי הפיסורה נעלמה, והפרוקטולוג שבדק אותי בעבר קבע לאחר בדיקה רקטלית ואנדוסקופיה שאין ממצא פתולוגי ורגישות. אבל- הכאבים העזים לא פסקו ואני מרגישה שהאזור לא נרפא!!! מה הגורם לכך??? ואיך אפשר לטפל בבעיה ולא בסימפטום? האם ייתכן כי הנרות גרמו לפגיעה? לפרוקטולוג שלי לא היתה תשובה. הוא פשוט המליץ על טיפול סימפטומטי. אז מה? אחדיר נרות עד סוף חיי? אודה לתשובתך, אור.

אור שלום, ישנן סיבות רבות היכולות לגרום לכאבים באיזור פי הטבעת, שפיסורה היא אולי השכיחה ביותר ביניהן. אם בטוח שאין לך כעת פיסורה, אז כנראה שהכאב נגרם מאחת מהסיבות האחרות. כאבים יכולים להגרם לעיתים מטחורים לדוגמא, למרות שכאב בלבד אינו הסימםטום השכיח בטחורים. לעיתים הפרעה כלשהי בהרפיית רצפת האגן יכולה לגרום גם היא לכאבים באיזור זה, וניתנת לאבחון בבדיקת מומחה לתחום זה ובבדיקות עזר נוספות. אם הבעיה פוגעת קשות באיכות חייך ניתן לשקול לפנות ליעוץ נוסף לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול.

שלום! כ4 חודשים סבלתי עצירות [ היה יציאות, אבל נורא קטנות] . הייתי במיון ולא מצאו אצלי מחלה כלשהי. טופלתי באבילאק.. וכרגע יש יציאות יותר גדולות [ למרות שאני נעזרת בנרות.. ] מה שמפריע לי זה לחץ בפי הטבעת [ רקטום ? ] . [בעבר היו לי הפרשות מפי הטבעת.. ריר לבן ] . מה זה יכול להיות? ואיזה בדיקות יעשה לי הגסטרואנטרולוג כדי לדעת? האם זה אניזמוס? תודה!

עבל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ישנם סיבות רבות לעצירות, חלקן קשורות האורח חיים, כגון אופי הכלכלה ומידת הפעילות הגופנית, וחלקן פיזיות. את הסיבות הפיזיות אנו מחלקים בדרך כלל ל 2 קבוצות עיקריות: "מעי עצל", מצב בו המעי לא מעביר את היציאות לכוון הרקטום היטב, ובעיות התרוקנות בשל הפרעות שונות באיזור רצפת האגן, שאניזמוס היא אחת מהן. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על עצירות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת (שאת אכן מתארת), ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות (כפי שנהגת תקופה ארוכה), שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול "התנהגותי" (ביופידבק) ולפעמים גם ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן. חשוב לציין כי במקרים רבים ניתן לעזור בבעיה זו ולשפר באופן ניכר את איכות החיים, ומומלץ לפנות למי מהרופאים העוסקים ספציפית בנושא זה (כירורגים קולורקטאליים או גסטרואנטרולוגים המתמחים בתנועתיות מערכת העיכול) שבקיאים באפשרויות הטיפול.

שלום גם אתה כאן בפורום, וגם בפורום של האנדומטריוס, הועלה החשד שיש לי אנדומטריוזיס שמערב את המעיים בעקבות דימומי המחזור דרך המעיים. בזמנו כשהיתה לי המיומה הענקית שחסמה את הרקטום, גילה זאת הפרוקטולוג, הלכתי לפרוקטולוג, בגלל שלא היו לי יציאות, חוץ מהדימומים האלה במחזור. וכשהוא רצה לעשות בדיקה, הוא ניסה להחדיר את הצינור לבדיקה, החליט לא לבצע בטענה שיש קושי להיכנס, ואמר לי ללכת לגניקולוג, והאולטרה סאונד הראה את המיומה הענקית. בתחושה פנימית שלי, היה לי אנדומטריוזיס כבר אז כשעברתי ניתוח להסרת מיומה, וזה פוספס. לא ברור לי - אם יש לי ריקמה שיושבת בתוך המעיים, איך לפרוסקופיה תגלה אותה? למעיים עושים קולונוסקופיה. האם לפני שאני פונה למרפאה לאנדומטריוזיס, כדאי שאפנה לפרוקטולוג? או שהמרפאה של אנדומטריוזיס תפנה אותי לפרוקטולוג? תודה

טיפול מאנדומטריוזיס המערב את המעי מצריך שיתוף פעולה בין כירורג קולורקטאלי (/פרוקטולוג) ובין גניקולוג המומחה לאנדומטריוזיס, והבירור אכן כולל בין השאר גם קולונוסקופיה. אין זה משנה בעיני למי תפני קודם, כל עוד את פונה לאנשים מומחים בתחומים אלו.

שלום, לפני שבוע ויומיים הייתה לי יציאה בעייתית ולצערי לחצתי ולחצתי... בסופה בבואי לנגב הרגשתי ג'ולה ממש על סף פי הטבעת היוצאת כלפי חוץ הלכתי לרופא ושם אובחן לי טחור חיצוני. הרופא לא ממש התרשם ואמר שתוך זמן קצר זה יעבור לבד. יש לציין כי דוורא בימים הראשונים, כולל ביום הביקור אצל הרופא, הטחור היה בולט בבוקר אבל "נכנס" חזרה במהלך היום כך שלא הרגשתי אותו כך שגם אצל הרופא אני לא יודע מה הוא ראה בדיוק. יום אחרי הרופא (לפני יומיים) הטחור יצא שוב והחליט להישאר בחוץ כל היום. כמובן שלא יכולתי ממש לתפקד באותו היום וגם קצת נלחצתי... מה עלי לעשות כרגע? האם ללכת שוב לרופא לאבחון מחדש? היציאות שלי כרגע טובות וסדירות אבל אני לחוץ כי אני כבר שבוע וחצי מהיום שהוא יצא והוא עדיין בחוץ. האם זה נורמלי? בנוסף אני משתמש בפרוקטו גליבינול ופרוקטו מגבונים בנוסף,בכל פעם שיש כווץ בפי הטבעת (כשקמים ומפעילים את השרירים הטבעתיים) הכאבים הם ממש ממש חזקים. האם זה חריג? או אופיני? לא מדובר באי נוחות אלא ממש בכאב. יכול להיות שזה לא טחור בכלל? תודה על העזרה...

שלום רב, הממצא שאתה מתאר אכן נשמע חשוד לטחור חיצוני בצקתי או לטחור פנימי שיצא החוצה, אולם כמובן שאין באפשרותי לקבוע אבחנה ללא בדיקה. כעקרון חשוב מאד כעת להמנע מיציאות קשות על ידי כלכלה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אם אין הקלה בימים הקרובים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והבככות הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

לפני שנתיים עשיתי קולונוסקופיה והכל היה בסדר. כל הזמן יש לי אנמיה, [פריטין 8] כבר 3-4 שנים, לאחרונה יצאה בדיקת דם סמוי כפול 3 חיובית. ושבועיים שלושה שיש לי כאבים ליציאה כל הזמן, ויש לי 2-3 יציאות ביום לא שלשול ולא עצירות כאילו רגיל. אבל רזיתי, ואני היסטרית. יש לי תור לקולונוסקופיה בהרדמה. אני גם מהבדיקה מפחדת. לאן ולמי כדאי ללכת הכי טוב ויעיל ויד טובה ואולי אפשר בלי הרדמה ללכת למישהו בתל השומר או באיכילוב שלא יכאב לי [כי אני אחרי שני ניתוחים] אני בלחץ ואני בת 63 ואני מבקשת שתענה לי בהק'דם. [שלחו אותי לדוקטור גרינשפון באיכילוב לקולונו. עם הרדמה] האם ללכת אליו אתה מכיר אותו שמעת עליו, כי יש לי שם אחר קרלוס סימון. אנא.

שון שלום, לצערי פורון זה אינו נוהג להמליץ על רופא זה ולא אחר, ומבחינתי כל גסטרואנטרולוג מיומן טוב באותה המידה. אציין רק שבגילך אם יש לך אנמיה ודם סמיו חיובי, במידה שהקולונוסקופיה תהיה תקינה יש לבצע גם בדיקת קיבה, ואם כל אלו תקינים יש לשקול הדמיה של המעי הדק.