נזקקת לאלו שיודעים.

אני בת 18, ואמי אובחנה כחולת מניה דיפרסיה לפני 10 שנים וכל תקופה של נראה כי המצב לא משתפר. רציתי לדעת אם יש דרך כלשהי לעזור לה חוץ מלקבל לאהוב לחבק לדאוג לטפל ולתמוך. הכדורים לא ממש עוזרים לה כי אחרי הכל לאחר כל תקופה מאוזנת שלה, היא שוב נופלת (או "עולה"..). אני מנסה כבר זמן מה להשיג לה שיחות, אך ללא הצלחה. המקום בו היא מטופלת אינו יכול לאפשר כרגע שיחות כי הכל תפוס. מה עלי לעשות? אנשים אומרים לי שאני לא יכולה להציל אותה וזוהי מחלה חשוכת מרפא. כל חיי טיפלתי בה, אם במניה- להציב לה גבולות ולדאוג שלא תבזבז יותר מידי כספים, ואם בדיפרסיה- לקלח ולהאכיל כשהיא לא מתפקדת, לדאוג שלא תפגע בעצמה. בעוד כחודש וחצי אני מתחילה שנת שירות במקום רחוק ולא אוכל להיות איתה הרבה למשך שלוש וחצי השנים הבאות. קשה לי מאוד לעזוב אותה, ואני אף מתלבטת אם בכלל לעשות את המוטל עלי ולעזוב. אם יש דרך כלשהי שאני אוכל לעזור לה בצורה אחרת, אשמח אם תעזרו לי. באמת קשה לי. כואב לי. אחרי הכל אני האמא של אמא שלי.

שבת שלום וברוכה הבאה לפורום, קודם כל אני חייב להגיד שאם הייתי פוגש אותך הייתי פשוט נעמד ומצדיע לך! את מספרת איך מגיל 8 הפכת ליהיות האמא של אמא שלך ועמדת בזה בגבורה. אני בטוח שהיה לך מאד קשה כילדה להתמודד עם המעמסה הכבדה שנפלה עלייך, ואני מקווה שלפחות היו שם לאורך הדרך אנשים שעזרו לך. מניה-דפרסיה היא לא מחלה חשוכת מרפא והיום ניתן לדבר על אחוז גבוה של החלמה (לא בהכרח ריפוי מוחלט) בדרגות שונות , כאשר אנשים כן חוזרים לתפקוד ולחיים בעלי משמעות תוך הכרה במגבלות ולמידה של כלים שיכולים לעזור להם להתמודד טוב יותר. ממה שכתבת אני מבין שהיא מטופלת אך ורק בכדורים, שיחות את לא מצליחה להשיג עבורה (שזו אכן בעיה קשה של מערך בריאות הנפש הציבורי). לא התייחסת לנושא של סל שיקום. אם אין לה סל שיקום , מומלץ מאד להגיש עבורה בקשה לסל שיקום, ולדרוש שהיא תקבל תוכנית שיקום ראויה, ביחוד לאור העובדה שאת אומרת שבקרוב את יוצאת לשנת שרות ולא תוכלי ליהיות איתה. ולבסוף, אני רוצה להתייחס לסוף דבריך "באמת קשה לי, כואב לי...", שזה אכן טבעי ומובן לאור מה שעברת בעשר השנים האחרונות, ואולי כדאי שגם את תעזרי במי שתמצאי לנכון על מנת לא לשאת את כל המעמסה הכבדה הזאת לבד, ולהתלבט ביחד לגבי הלבטים הקשים והמורכבים שאת מעלה בסוף דבריך. אשמח אם אנשים נוספים בפורום ישתפו אותך מניסיונם, ואולי זה יצליח לעודד אותך, ואם יש דברים נוספים שאת רוצה לשאול ולהתלבט איתנו נשמח ליהיות פה בשבילך, בתקווה שהעתיד יחייך אליכם, בני

שלום לך קודם כל מאניה דיפרסיה היא ממש לא מחלה חשוכת מרפא, מי אמר לך את השטות המפגרת הזו? לעומת זאת- משהו אחד אני כן יכול להציע לך-והוא להפסיק להיות האמא של אמא שלך! את לא אמא של אמא שלך. את לא אחראית לחיים שלה ולא לשיקום שלה ולא לכלום. את יכולה לתת כתף תומכת ולעזור וגם להציע לה סל שיקום, והדאגה שלך מאוד מובנת, אבל אני חושב שמה שחשוב בעיקר בטיפול בהפרעה הספציפית הזו, היא דווקא לא לטפל, להרפות... מה שאני ממליץ לך הוא אשכרה לחזור להיות ילדה של אמא שלך ולא אמא שלה- תפסיקי לדאוג לה ותפסיקי להיות אחראית לה, ותתחילי לבקש שהיא תדאג לך ותהייה אחראית לך ותעזור לך. זה אולי לא יקרה, אבל עצם זה שתשני גישה לחלוטין ותראי את אמא שלך כאמא שלך יכול לעזור לה הרבה יותר... אנשים רבים עם הפרעה בי-פולרית מתפקדים רגיל לחלוטין, וגם אמא שלך יכולה- אין לי ספק בכך, אז אל תדאגי, סיכוי גבוה היא תסתדר. צאי לשירות הלאומי שלך בלב שלם ותתחילי לתת לה לדאוג לעצמה. לדוגמה- אם היא רוצה טיפול פסיכולוגי, את לא זו שצריכה ללכת ולדאוג לה לזה, אלא היא לעצמה. אין לי שום הכשרה בתחום טיפולי מסוג כלשהוא, ואני אובחנתי על ידי הפסיכיאטרים גם עם הפרעה בי-פולרית.

הדבר הכי קשה וצורם שהיה במה שכתבת הוא שאת מקבלת את המסר שהמחלה חשוכת מרפא. זהו מסר לא נכון מבחינה עובדתית ומייצר גם לך ובייחוד לאימך חוסר תקווה וייאוש שאין יותר למה לצפות בחיים, ולכן גם אין טעם לנסות ולהתאמץ להשתקם. אני מצרף פה קשור לויקיפדיה על הסיפור המפורסם, של קיי רדפילד ג'יימיסון, מי שאובחנה בצעירותה כחולה במאניה-דפרסיה והיום היא פרופסור לפסיכיאטריה. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%99_%D7%A8%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%92%27%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9F אז נכון , שלא כל מי שאובחן עם מאניה-דפרסיה, יהפוך לפרופ' לפסיכיאטריה, אבל כפי שכתבתי בהודעה הקודמת בהחלט יש אפשרות לשיקום והחלמה, כל אחד לפי יכולותיו, רצונותיו, והמוטיבציה שיש לו (ואם אין לו , גם על זה אפשר לעבוד) להשתקם. יש עוד רבים בארץ ובכל העולם שאובחנו עם מאניה-דפרסיה וחזרו לתפקד ולחיות חיים משמעותיים. אז בבקשה לא להקשיב לאלו עם המסרים השליליים (והלא נכונים) ולחזור ולהאמין באמונה שלמה שיש תקווה לעתיד טוב יותר לאימך. מקווה שהצלחתי לעזור במשהו, כל טוב, ונשמח להמשיך לשמוע ממך בפורום, בני