התקף פסיכוטי

לפני כחודש וחצי בני בן ה 17 שב הביתה מבילוי עם חבריו כשהוא חש ברע. הוא חש בחילות, כאב ראש ותחוש של ריחוף : " לא יודע איפה אני, מרגיש כאילו אני זה לא אני". (יש לציין כי את תחושת הריחוף הוא חש מס' פעמים לזמן קצר בעבר- אך התחושה עברה במהירות ומעולם לא היתה כה חזקה).? מאותו רגע השתנה בני מילד מצטיין בכל תחום (לימודים, ספורט , ) , מילד מאושר לילד החש מכאובים , מדוכא וביקש רק למות. לקחתי אותו לפסכיאטר שאבחן דכאון + חרדה ונתן לו פריזמה. בכל יום מצבו השתנה, הוא החל להזות שהוא רואה דברים בחדר? , פחד שאנו רוצים להרעילו, חשש ממני אם כי ידע שזו אני ושעליי הוא יכול לסמוך יותר מכולם (ואומר שהוא ידע מי אני אולם לא יכל לבטוח בי). השיא הגיע כאשר הוא לפתע לא זיהה את בעלי ואותי- טען שיש ילד אחר בגופו ושעליו לצאת לחפש את משפחתו. נאבקנו בו פיזית על מנת לעצרו מלצאת מהבית. למזלנו הוא היה תחת כדורי הרגעה והצלחנו. עברנו לפסכיאטר אחר שאבחן התקף פסיכוטי , הוריד לו את הפריזמה והורה לתת לו רספרידל במינון הדרגתי עד למתן של 3 מ"ג. מזה 4 מים הוא מקבל 3 מ"ג. כיום, הוא נמצא בחרדה נוראית. הוא חושש מדברים לא הגיוניים.. מפרור שנפל על המיטה, מדמות של תרנגולת בקליפ של מוסיקה - הכל מפחיד אותו.הוא עדיין אומר מידי פעם :" מי זו האישה הזו? מה היא רוצה ממני? " וכוונתו אליי. אנחנו פונים אליו ומסבירים לו שאני אימו והוא מתאושש ונרגע. כמו כן יש לו תופעות של : כאבים באיזור הלב - און אנד אוף, הרגשת 'באסה' לדבריו, טישטוש ראייה, סחרחורות, הרדמות פתאומית למס' שניות והתעוררות, חש כאילו הוא עומד לבלוע את לשונו (כשהוא ער), פעמיים הוא לא יכל לדבר, לפעמים אינו יכול לפתוח את עינו ומסמן לי לפתוח אותם עבורו ואז הן נשארות פתוחות, ואמש הוא לא יכל להזיז את איבריו ורק לחץ על ידי עם אצבעותיו- זה לקח כ 2 ד' ואז הוא נרדם לשנייה והתעורר כשהוא מזיז את איבריו. אני מבולבלת, מודאגת, לא מקבלת תשובות מהפסכיאטר. תוהה מה יהיה עם גיוסו -דבר אשר הוא מאוד רוצה בו, מה יהיה על רישיון הניהגה שבדיוק עמד להוציא? אישפוז לא בא בחשבון. אני רוצה לתת לו את כל החום והאהבה שאני יכולה מאחר ואני מאמינה שזוהדרך הנכונה במקביל לטיפול פסכיאטרי+פסיכולוגי. אשמח לשמוע האם מישהו חווה תופעות אלו ומה אתם חושבים שהוא עובר? אשמח לשמוע מאנשים שהיו מאושפזים במחלקת הנוער הסגורה - פסכיאטרית, על יחס המטפלים שם והאם השמועות על מכות, התעללויות וקשירות נכונות. למעשה, אשמח לכל תגובה...

ענת שלום רב, ברוך בואך לפורום שלנו. ניכרים במילותייך הדאגה והבלבול ואיתם הרצון הגדול לסייע לבנך. אני מצטרפת לבקשתך לשמוע מאנשים שחוו דברים דומים לדברים שאת מתארת לענות לך ולספר ממקור ראשון. אני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לך להבין מה עובר על בנך. מעבר לכך אני רוצה להציע, במיוחד לאור העובדה שאתם, המשפחה, כרגע מהווים את מקור התמיכה העיקרי לבנך, לפנות למסגרת כלשהי של ייעוץ להורים. מסגרות כאלה קיימות ברוב סניפי אנוש וישנו גם מרכז "שלנו" של ויצ"ו. בסניפי אנוש מתקיימות גם בהרבה מקומות קבוצות הורים וגם שם ניתן ללמוד רבות מחוויות של משפחות אחרות. אני מצרפת לך קישור לרשימת מרכזי מיל"ם של אנוש: http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=311&ArticleID=1601 קישור נוסף לייעוץ למשפחות בסניפים של אנוש: http://enosh.org.il/Index.asp?CategoryID=75&ArticleID=45 וכן קישור למרכז "שלנו": http://www.selfhelp.org.il/detail-org.php?id=456&idtop=43 אני מאחלת לך הרבה כוחות להתמודדות הלא פשוטה שאת עוברת נשמח לשמוע ממך שוב בפורום לילה טוב ענת