לא' מהמצפון....

היי א' שכחתי להיכנס לכאן השבוע, ולכן לא הגבתי לשאלתך בשרשור הזה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1553,xPG-18,xFT-10199,xFP-10557,m-Doctors,a-Forums.html מה בעיה שלי? תלוי את מי שואלים... באישפוז הראשון: הפרעת אישיות סכיזואידית וחשש לסכיזופרניה קטטונית. באישפוז השני, הפרעה בי-פולרית מצד רופאה אחת. במרפאה: הפרעה סכיזו-אפקטיבית. אני בטוח שאם אני אלך לעוד רופאים יצמידו לי עוד מהקללות המטומטמות שלהם... האמת- אני בריא לחלוטין מבחינה נפשית, ואף בריא ומאושר יותר ממרבית האנשים שבחייהם לא ראו פסיכיאטר, ולכן אין כל דבר מפתיע בכך שאני מסתדר היטב במקומות עבודה. הטענה השערורייתית ביותר של הפסיכיאריה, שהיא גם המקוממת ביותר, היא ההתעקשות המוזרה להדביק לאנשים מחלה כרונית לכל החיים. כביכול גורלך נחרץ לשארית חייך. האמת היא שניתן גם ניתן להחלים לגמרי ולשכוח לגמרי מכל העניין הזה- הקטע הוא שאסור בשום אופן להאמין להם שאתה חולה כרוני חשוך מרפא.... אני לא טוען שלא עברתי מצבים קשים, בעייתייים ויוצאי דופן, אבל אני כופר לחלוטין בטענה המטומטמת והצינית כאילו מצבים רגעיים אלה שאכן עברתי הם בלתי ניתנים לשינוי, הופכים אותי לנכה ומגבילים אותי לשארית חיי. בהצלחה אחי ותרגיש טוב מ.

מיכאל שלום, תמיד נחמד לפגוש אותך בפורום שלנו. אני חושבת שהמילים שלך: "האמת היא שניתן גם ניתן להחלים לגמרי ולשכוח לגמרי מכל העניין הזה- הקטע הוא שאסור בשום אופן להאמין להם שאתה חולה כרוני חשוך מרפא...." הם אולי המילים החשובות ביותר שנאמרו בפורום שלנו. זה אחד מסודות ההצלחה שלך (אני פשוט בטוחה שיש עוד סודות שאנחנו עדיין לא גילינו) וזה גם יכול להיות סוד ההצלחה של כל אחד שזו אמונתו. אני ממש ממש מסכימה איתך שאין חשיבות להגדרות או לשמות שניתנים לקשיים. מה שחשוב הוא האופן שבו מי שחווה אותם מתייחס אליהם. ומי שמתייחס כמוך - אשריו. תודה לך וכמובן נשמח לראות אותך כאן לעיתים קרובות ענת

היה מאד מעניין אותי הרקע שלך: משפחה, ילדים אישה, מקצוע....כדי להבין איך בדיוק אתה מתמודד.

אין כאן איזה סוד יוצא דופן...בסופו של דבר אני כן עושה מה שכולם עושים. הייתי בטיפול פסיכולוגי, לקחתי תרופות לתקופה ארוכה, שלבסוף הפסקתי...בתקופות קשות נעזרתי במועדון חברתי של עמותת אנוש... אני יחסית צעיר, אין לי אשה וילדים. אני אקדמאי. (לא רוצה לחשוף את עצמי כאן יותר מדי מהבחינה הזו)