מחפש תשובות

טוב,אם מישהו פה יבין מה אני הולך להגיד אז בבקשה להגיב כי אני בעצמי לא כל כך מבין, ואל תגידו לי שאתם לא מבינים כי זה סתם מעצבן, תנסו להבין בבקשה!. אז ככה,מאז שהכניסו לי לראש שאני חולה בסכיזופרניה ושאני צריך להשתקם למרות שהדבר הוא נכון לחלוטין, לפעמים אני נשבר ומתחיל להאשים את כל העולם ובמיוחד את עצמי איך נפלתי לחור השחור הזה ובאותו זמן אני לא כל כך בטוח שאני הולך לצאת ממנו. בזמן האחרון שניסיתי להבין את התופעה הבנתי שאני עושה בדיוק את הדבר שיגרום לזה לצוף וזה ההתעסקות בזה. בקיצור,שאומרים לי שאני צריך להשתקם ממחלת נפש בעצם מקשרים את זה למחלה וזה מה שאני חושב שגורם לי להרגיש רע כי אני פשוט לא מוכן לעלות את נושא המחלה, העבר שלה וכול מה שקשור אליה אל אוויר העולם אני חושב ואני בטוח שזה סתם בזבוז של זמן באופן מוחלט.ניסיתי להדחיק את זה אבל כל פעם שאני עושה משהו שקשור לשיקום ואני משתקם כבר שנתיים לא רק שאני נזכר בזה אני פשוט מתעסק בזה וזה הדבר הכי כואב הכי משפיל והכי מבזה שאני יכול לחשוב עליו,לפחות ככה אני מרגיש. ובאותו זמן אני בטוח שאם הייתי מנווט את החיים שלי להתעסקות בדברים שמוגדרים כ"נורמליים" אני לא הייתי חושב על זה ויותר מזה הייתי עסוק בחיי העצמאיים והמרגשים ולא נזכר בזה או מעז לחשוב על זה. אני חושב שהדרך הכי טובה היא פשוט למצוא את האיזון, זאתאומרת לדעת איפה אני מרגיש הכי נוח עם עצמי ובאותו זמן לעשות את הדברים שהם בעצם הכי נכונים לי שהם כול הנושאים השיקומיים למיניהם - אני חייב לציין משהו, אני חושב שמסגרות השיקום למיניהם פשוט לא יודעים למצוא את האיזון הזה שיתן לך את השקט הפנימי להמשיך בעשייה רציפה ובטוחה בשיקום . מי שחושב כמוני רצוי שיגיב!.

שלום אבי, אתה מציין בתחילת דבריך שאינך מבין. אני לא מסכימה. אני חושבת שאתה מעלה שאלות נוקבות ומהותיות שאני בטוחה שמעסיקות כל אחד שנמצא בתהליך שיקום כזה או אחר. יחד עם זה ברור שיש קושי גדול לעסוק בשאלות אלו בפרט כאשר אתה מציין שאתה מרגיש שכל עיסוק במחשבות שקשורות למחלה יש בהן כאב גדול וגם השפלה וביזוי. אני חושבת שגדולתו של תהליך שיקום הוא בהסתכלותו קדימה. בבחינת "זה מה יש ועם זה ננצח", ואם אכן אלה תחושותיך אפשר להניח את הדברים הכואבים מאחור ולנסות ככל האפשר להמשיך קדימה. אני בטוחה שיהיו אנשי טיפול הדוגלים בשיטות טיפול שבהן יש חיוב לעסוק בדברים הכואבים שאתה מדבר עליהם אבל אני חושבת שאתה זה שיודע הכי טוב מה מתאים לך ומה הכי יעזור לך להתקדם. זה מביא אותי לפיסקה האחרונה של דבריך. אתה ממש צודק. הדרך הטובה ביותר היא זו שאתה מוצא בה את האיזון. עם דגש על המילה אתה ! אתה אכן זה שיודע הכי טוב מה מתאים לך, איפה אתה מרגיש הכי נוח ואיזה דברים הם הכי נכונים לך. לשמחתי אנחנו נמצאים היום בתקופה בה זו צורת החשיבה הרווחת (או זאת שצריכה להיות רווחת) במסגרות שיקום. לכן, אני חושבת, שאתה צריך להתעקש על האיזון הזה. בדיוק על המקום הזה שמתאים לכל הקריטריונים שציינתי בעקבות דבריך. בכל מקרה אני חושבת שתהליך שיקום הוא תהליך שלא ניתן להכריח או לזרז אותו. הוא תהליך שצריך להיות מתאים בקצב שלו למי שעושה את התהליך. זו הדרך, בעיני לגרום לתהליך הזה להתהוות. אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך הצלחה וגם, כמובן, חג שמח. נשמח לשמוע ממך שוב וגם מאנשים נוספים שיתייחסו לדבריך. ענת

אין לתווית "סכיזופרניה" שום משמעות תקפה לחיים שלך. אתה לא מבין את זה? התווית הזו לא משנה כלום באמת, היא חסרת כל משמעות. זו מילה שכתובה בספרים נורא משעממים ומייגעים של פסיכיאטרים, ואולי יש לה חשיבות בתוך העולם ההזוי והשקרי שלהם, אבל בשבילך זו מילה חסרת משמעות. שכח ממנה. זה כתוב באיזה תיק של איזה פסיכיאטר? או באיזה בית חולים? נו, אז מה? אתה תתרכז בלחיות חיים טובים, שמתאימים לך. אתה תתרכז בלמצוא סוג של אושר...ואם לא מתאים לך לעבוד במשרה מלאה- אז זה בסדר. ואם לא תעשה תואר ראשון וגם אם לא תהייה לך תעודת בגרות- אז גם זה בסדר. הכל בסדר- אתה לא חייב כלום לאף אחד- אתה חופשי לגמרי. זה היתרון הגדול של "מחלות נפש" שאנשים לא קולטים כל-כך לפעמים, אתה יכול לעשות מה שבא לך, אתה לא חייב להוכיח כלום לאף אחד....(זה יתרון די גדול בחיים....כי הרבה אנשים נמצאים במבחן בלתי פוסק וחייבים כל הזמן להוכיח את עצמם...) ואתה לא צריך להחלים לגמרי, את מי זה מעניין בכלל? מי יחליט בכלל שהחלמת לגמרי? מה זה אומר?

כמובן, שאם בא לך כן לעשות תעודת בגרות ותואר ראשון ולעבוד במשרה מלאה אז תעשה את זה....אבל אתה לא חייב! רוב האנשים חייבים חובה כמעט מוחלטת לנהוג ככה, לך יש בחירה...

ענת,אני חייב להגיד שזו פעם ראשונה שקיבלתי את הפידבק הנכון מפורום מסוים באינטרנט. רואים את הניסיון שיש לך,ובאמת תשובה לעניין, אפשר להבין שהתחברתי מאוד לדברים שכתבת.חוצמזה מה אני יכול להוסיף? הדבר היחיד שאני יכול להגיד כי אני באמת לא בטוח אם אני לגמרי מבין את מה שכתבתי בהודעה הקודמת, אני כן יכול להגיד שישבתי שלשום עם עובדת סוציאלית מראשון בשם יעל נרדי במטרה לקבל איזשהוא שירות של שיחות,ובמשך השיחה אמא שלי דיברה על איך שהלחץ שלי משרה עליה, שזה אומר שברגע שאני נכנס למצב של התפוצצות וכול הרגשות הפחות טובים יוצאים והדיבורים על לאשפז את עצמי כי מסתבר שזה המקום היחיד שאני מכיר כמקום שיכול לתת לי שקט.בקיצור העובדת סוציאלית – יעל, אמרה לי למצוא למה ההתפרצויות האלה קורות,ומה לעשות שכל דבר שאומרים לי לעשות בקשר לשיקום שיכול לעזור לי בשבילי הוא דבר קדוש,אז מה שכתבתי בהודעה הקודמת היו המילים שפשוט יצאו לי בקשר לאיך שאני מרגיש לגבי ההתפרצויות האלו. ישבתי עם מרפה בעיסוק על מה שכתבתי וחוץ מכל המחמאות שבאמת מחמיאות לי,בוא נשים אותם רגע בצד, היא אמרה לי שאולי העיסוק הזה הלא פוסק באיך אני יכול לגרום לשיקום להיות יותר טוב בשבילי זה אולי סוג של תשוקה שלכולנו יש וככה הוא מתבטא בשיקום שלי וזה בעצם מה שמניע אותנו אז אנחנו במקום לנסות למנוע אותו אפשר לנסות ללמוד ללמוד אותו ,זאת אומרת ברגע שזה קורה פשוט לחשוב על דברים שיכולים לעשות לי טוב באותו רגע ואולי דרך זה למנוע את זה וככה למצוא תשובה למצוקה שלי.ודבר אחרון ברור לי שאני בסופו של דבר ימצא לזה תשובה כמו לכול דבר אחר בחיים שלי שנראה בהתחלה כבלתי אפשרי ובסוף פתרתי אותו. ולגבי מה שמיכאל אמר, אני באופן טבעי מנסה כמה שפחות ואפילו פוסל את זה לחלוטין את ההתעסקות בעניין התוויות,חוצמזה שאני חושב ההשפעה שיכולה להיות לסטיגמה באופן כללי, בוא לא נפרט, היא ממש קטנה, אם נסתכל על זה בדיוק כמו שזה - זה מה שאנשים חושבים עליך, נכון שזה פוגע במעמדך בתור אזרח ולוקח לך חלק מהזכויות שלך,בכל זאת אם תיקח לדוגמא את החוק שאסור לתת לאנשים החולים במחלות נפש אקדח,תשמע יש בזה מעט אמת כי זה מאוד! אבל מאוד מסוכן! אם היית מביא לי אקדח אחרי שהתחררתי מאשפוז אני לא יודע מה היה יכול לקרות לי, ספציפי לי.וחוצמזה אמרתי בהתחלה שאני פוסל את ההתעסקות בעניין התווית כי אני חושב משהו מאוד פשוט, שהוא: אני חולה במחלה שהיא מחלה מאוד קשה, מחלת הסכיזופרניה וכיום אני משתקם במסגרת שיקום כלשהיא ועושה כל מה שאני יכול כדי להקל על מצבי ולחיות באופן יותר שליו עם עצמי עד שאני יגיע לסוף שלו וזה יגיע כאשר אני ידע שאני באמת מסוגל לחיות את החיים שלי בצורה עצמאית מלחלוטין בלי עזרה מבחוץ!!! וזה הדבר הכי חשוב לגב מה שאמרתי....וללאף אחד אין את הזכות לדעת עליי דברים שיכולים לפגוע בי,יותר נכון לאף אחד אין את הזכות לדעת עליי דברים שאני לא רוצה שהוא ידע כל עוד אני שומר על החוק.וזהו בעיקרון.