תאוריה לחוסר יציבות

יכול להיות שעד היום שהייתי במצב לא מאוזן לא הרשיתי לעצמי להרגיש כל רגש של חוסר רצון להשתקם מפחד מהקשר הישיר של אי הקבלה של המחלה. היום שאני מאוזן אני "מרשה לעצמי" להיות עצבני מתוח וכועס אולי כחלק מהנקיטת עמדה שלי לגבי המחלה וכל מה שסובב אותה,לפחות אצלי. יכול להיות שהרגשות של הכעס והתסכול נובעים פשוט מההתמודדות הראשונית אל מול הסטיגמה-אם יקבלו אותי במקומות עבודה לימודים... קשר זוגי או בכלל. זה יכול לקרות מכמה וכמה דברים אני לא יכול כרגע לשים את האצבע אבל מה שאני כן יכול להגיד שזה בטוח חלק מהמחלה או ההחלמה,לא חשוב איך שתקראו לזה,ואני בטוח שכל אלה שיש להם את המחלה כמכנה משותף איתי יודעים או ידעו על מה אני מדבר. הפיתרון למצב הבעייתי הזה של התנודדות ממצב שאתה מקבל את המחלה ומוכן לעשות הכול בשביל להשתקם כראוי ולסיים את זה בהצלחה לבין זה שאתה בשום פנים ואופן לא מקבל את המחלה ושוב מוכן לעשות הכול כדי לא לשמוע יותר על המחלה,הפיתרון חייב להיות משהו באמצע,כי זה די ברור,דרך אגב עכשיו שאני רואה את זה, שאני נע בין קיצוניות אחת לשנייה.טוב אז אני יכול להגיד: אולי אני יוותר על השאיפות היכול להיות "מוגזמות" שלי של ללמוד מתישהוא תואר ראשון ולמצות את הפוטנציאל שלי עד הסוף זאת אומרת לוותר על השאיפות הכויכול המוגזמות ולעשות מה שנכון בשביל השיקום,אבל מצד שני אני לא הולך לוותר על החלום שלי על משהו ששאפתי כל חיי בגלל שהמחלה מכתיבה לי כך..אני עדיין חושב שלנו לנפגעי הנפש אין מקום להתלבט ולהישאר באמצע אבל זה בטוח נקודה למחשבה,לפחות בשבילי.

היי אבי, קודם כל תמיד כיף לשמוע ממך שוב. אני מסכים אתך שרגשות הכעס והתסכול שאתה מתאר בחלק הראשון של דבריך משותפות לכולנו, ולדעתי הם דבר טבעי ביותר ולגיטימי, לאור הסטיגמה שאנו נאלצים להתמודד איתה, חוויות לא נעימות שעברנו ועוד. השאלה מה אנחנו בוחרים לעשות עם זה ; האם אנחנו נותנים לרגשות האלו להשתלט על חיינו ועל החלטותינו ובחירותינו, או שאנו בוחרים לקבל את החלטותינו ובחירותינו מתוך שקול דעת, כאשר הקו המנחה, לדעתי , צריך להיות מה יקדם כל אחד ואחת מאיתנו לעבר המטרות שלו (שחשובות ומשמעותיות עבורו) בצורה הטובה ביותר. לגבי החלק השני של דבריך, אני חושב שתמיד ולכולם ("מתמודדים" ו"בריאים"), לבחור במשהו קיצוני זה טעות. אנחנו ככל בני האדם , צריכים לחפש את "שביל הזהב" שמתאים עבורנו, וזו בהחלט משימה לא פשוטה. וכמו כולם , אנחנו נאלצים לחפש את "שביל הזהב" באמצעות ניסוי וטעייה. הבחירה ב"משהו באמצע", כמו שהגדרת זאת, בכל שלב ושלב, אין פירושה ויתור על החלומות, השאיפות ומיצוי הפוטנציאל, נהפכו זוהי הדרך היותר בטוחה ובעלת הסיכויים הגדולים יותר בד"כ , להגיע בסופו של ה"מסע" אל מימוש המטרות שלך. שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני