הגעתי להחלטה בקשר לכל מה שקורה לי לאחרונה

המציאות היום שחלק גדול ממנה היא המחלה שממנה אני סובל,שהיא סכיזופרניה דוחפת אותי לפינה וגורמת לי לעשות המון חשבונות נפש עם עצמי. הייתי חייב להגיע לאיזושהיא החלטה בנוגע לעתיד שלי כי משום מה העתיד נראה רחוק מאוד והייתי צריך ממש לגשש באפילה,מה שנקרא כדי לנסות להבין אותו. אז הגעתי להחלטה: אני נע בין זה שאני לא רוצה להשתקם ולבין זה שאני כן רוצה להשתקם זאת אומרת שאני נע בין קיצוניות אחת לשנייה,כמו שאמרתי בפעמים קודמות התשובה חייבת להיות וצריכה להיות משהו באמצע. מצד אחד אין דבר כזה "כן רוצה להשתקם" - אין דבר כזה המשתקם הכי טוב כי לשיקום אין מדד של זמן,השיקום הוא כמו שאתם יודעים,הוא לכל החיים. ומצד שני אין דבר כזה "לא רוצה להשתקם" כי שוב השיקום הוא לכל החיים ואם אתה אומר דבר כזה זאתאומרת או שאתה כבר בורח או שאתה מתכנן לברוח מהמחלה- שזה אני חייב להגיד,לא תשובה כל כך ריאלית למצב.. אני תיכננתי את החיים שלי עד שבעצם נודע לי על המחלה או אולי קצת לפני,שזה בעצם רוב חיי,כחיים ללא המחלה,ללא שום מגבלה כזאת או אחרת,והיום אני אמור לתכנן את החיים שלי עם המחלה,וזה עולם אחר לגמרי, מה שזה אומר שאני מתחיל פה בין אם אני רוצה ובין אם לא משהו חדש לחלוטין, דף חדש, וכמו שאמרתי מקודם התשובה היא באמצע,אין לאן לברוח ואין מה להכחיש,מה שכן יש זה לעשות מה שאני מרגיש באותו רגע ולא לפי "אולי איך שהגדרתי לעצמי ותכננתי לפני שחליתי",שזה אומר שאם אני רוצה ללמוד יותר ולהתקדם בתחום הזה כל מה שנותר לי לעשות זה לעשות את זה,היום אני לומד קורס במחשבים שלומדים פעמיים בשבוע אז אם אני רוצה אני יכול לשלב בין זה לבין לימודים באוניברסיטה,וקצת-לא הרבה,להיות חכם ולעשות לי תנאי שאם אני רוצה להוסיף עוד משימה אני קודם כל יעבור מבחן אחד מהקורס ואם אני יעשה את זה אני יוסיף את המשימה וישלב בין השנייה,ככה אני לא עוזב את השיקום וגם עושה את מה שאני מרגיש ורוצה.

מה זה משנה ה"מחלה"? תתעלם מהמחלה... פשוט תניח את זה בצד- זה לא רלוונטי לכלום. תמשיך את החיים שלך כרגיל: לימודים, עבודה, חברים וכל מה שבא לך. וזהו.... במה בכלל מתבטאת כרגע המחלה שלך? כל מה שתגיד לי עכשיו- אני יכול להציג בצורה אחרת מתוך שדה שיח שהוא לא פסיכיאטרי רפואי- מה שיהפוך את זה לבעיה אחרת לגמרי שגם הפיתרון שלה הוא לא פסיכיאטרי.

היי אבי, אני מקווה שראית את מה שרשמתי ב-29.11 כתגובה להודעתך הקודמת. אני חושב , נראה לי כמו מיכאל, שאתה מאד עסוק במילים כמו : "מחלה" , "משתקם" ועוד כל מיני מילים , ובחיפוש המשמעות שלהם בכלל ובחייך בפרט. מניסיוני (ואני חושב שמיכאל יסכים איתי, ואני אשמח עם עוד אנשים בפורום ישתפו אותך מניסיונם), כולם עוברים את התהליך הזה, אבל באיזשהו שלב, רבים מאיתנו מבינים שזה קצת סוג של "בזבוז אנרגיה" על משהו שלא ממש מקדם אותנו. כי לדעתי פשוט כל אחד מאתנו צריך לעשות מה שכל אדם בוגר עושה; לעשות איזושהי הערכת מצב לגבי תחום היכולות שלו (ולכל אדם יש יכולות מסוימות, וגם מגבלות מסוימות) ולנסות לממש את הדברים המשמעותיים עבורו בחיים בתוך מסגרת היכולות הזו. דרך אגב, מסגרת היכולות יכולה להיות גם דינאמית (כלומר היא יכולה גם להשתנות בתקופות שונות בחיים מסיבות שונות). אתה כותב שאתה לומד מחשבים, שזה דבר שאני מכיר הרבה אנשים "בריאים" שלא מסוגלים לעשות מכל מיני סיבות, ולכן זה נראה לי סותר את התחושה שלך שאתה חי "בצל המחלה" . בקצור, כמו שכבר כתבתי לך בעבר, נראה לי שבסה"כ אתה בדרך הנכונה, עושה את הבחירות הנכונות עבורך, תוך כדי התלבטות ובדיקה של עצמך , שזה לכשעצמו גם תהליך מבורך. אבל, למרות שאני יודע עד כמה כל הדילמות שאתה מעלה פה בפורום קשות להתמודדות, פשוט תנסה לקחת אותם בפרופורציה הנכונה, ותמשיך לקדם את חייך , ולנסות לממש את המטרות שמשמעותיות עבורך בחיים. שבוע טוב, ולהשתמע בפורום, בני

אני לא מסכים עם שניכם,לפחות בינתיים....יכול להיות שזה ישתנה,אני לא יודע,יש לי תכונה כזאת שאני לא סגור על עצמי על דברים שחדשים לי כמו השיקום. אני חושב שאם משהו מפריע לך לנהל אורח חיים כמו שאתה רוצה אז יש משהו בדבר הזה.הדבר הזה,הרצון שלי לפחות ההתחלתי שאני לא מעוניין לעזור לעצמי ולהכיר במחלה,הוא בכלל לא סוג של בזבוז אנרגיה בהתעסקות בו,הרי כל פסיכולוג בגרוש יגיד לך שכדי להתגבר על זה, ולקבל את המחלה אתה אמור להגיד את המילים שאתה "לא מצליח להגיד",שברגע שאתה אומר אותם אתה מתחיל את התהליך של העיבוד של הרגשות. אז להגיד שזה בזבוז של זמן ואנרגיות זה משהו שמהאופי שלי אני לא יכול להגיד,אני לא יודע מה איתכם,אבל כנראה שזה גם מאוד אינדיבידואלי.

בהצלחה! אתה נשמע כאחד חזק!