שבוע בריאות הנפש (הסטיגמה כנושא מרכזי)

שלום לכולם, השבוע הוא שבוע בריאות הנפש. בכל שנה נבחר נושא מרכזי לשבוע זה , והשנה הנושא המרכזי הוא המאבק בסטיגמה. אני מזמין את כולכם לכתוב על הנושא הזה, שבטוח מעסיק את כל הגולשים בפורום הזה, להביע את דעתכם, לשתף מניסיונכם וחוויותיכם שקשורים לנושא, ונראה לי שדיון מהסוג הזה הוא חשוב מאד, ויכול לתרום לכולנו (מתמודדים, משפחות ואנשי מקצוע), וגם לשיח הציבורי בנושא כאוב זה. אני מצרף קשור ל-3 הרצאות בווידאו בנושא הסטיגמה, מתוך כנס בנושא שנערך באוניברסיטת חיפה : http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=52 אתם מוזמנים גם להתייחס ולהגיב על ההרצאות. תודה רבה לאילאיל צין שהעבירה לי את הקשור. ובנוסף אני מצרף קשור לתוכנית האירועים של "עמיתים" לשבוע ברה"נ : http://www.matnasim.org.il/_Uploads/3368peilotamitim1208.xls תודה רבה לאליעד מתוכנית "עמיתים" שהפנה את תשומת ליבי לעניין. שבוע טוב ומוצלח, ולהשתמע בפורום, בני

בע"ה אני כאמור קצת יותר משמונה שנים משוקם. נישאתי,יש לי ילד שבחנוכה בעזרת השם ימלאו לו שנתיים,ואוטוטו(טפו,טפו,טפו בלי עין הרע)נשוי 3 שנים. אני ב"ה גם זוכה לקום כל בקר ולצאת לעמל יום,קרי לעבוד. משלח ידי כעת הוא מיון וחלוקת דברי דואר. בטרם צאתי לעבודה אני מקפיד לשאת תפילת שחרית מקוצרת(מניח תפילין) בת כ-15-20 דקות,שותה קפה,אוכל מעדן,נוטל תרופות,משכים את אשתי והילד,מכין להם לשתות(לילד בקבוק סימילאק),אח"כ מלביש את הילד וכמובן מחליף לו את הטיטול מהלילה. ככה, כל בקר- הנני מקיץ ב-05:30,למעט שבת שקם ב-07:00 והולך לבית הכנסת. אני מתמודד שחש שחי חיים מלאים כ'אחד האדם'. בשבת האחרונה שוחחתי עם אחד ממתפללי בית הכנסת שתמיד באופן קבוע בא לשבת לידי. ספרתי לו שבעברי שרתתי ביחידה קרבית מובחרת ונפגעתי בנפשי(לא מוכר כנכה צה"ל,אלא ע"י הביטוח הלאומי),ושאהבתי את הצבא מאוד! הוא התרשם ואמר:כל הכבוד! הוא ממש לא נרתע ממני,הוא גילה סימפטיה ואמפטיה,ואמרתי לו שהאמונה עוזרת לי לא פחות מנטילת כדורים,אך לא באה במקומם. המתפלל אמר שלפעמים התרופות יכולות להחריף את המצב ולא תמיד מיטיבות עם החולה. זה לפעמים נכון,אך אלמלא נטילת הכדורים הסדירה,ספק אם הייתי מגיע לאן שהגעתי,מה עוד שסיכויים סבירים שהייתי שב לאשפוז/ים חוזרים ונשנים. אני סמוך ובטוח שכשרואים שאנו מתמודדים ועושים דברים כאנשים 'נורמטיבים',אז ההסתכלות וההתיחסות היא בהתאם. אנשים רוצים לראות שיש לך ענין בחיים,שאתה חי בשלום עם עצמך ועם סביבתך. כמה שפחות להעביר על עצמנו וסביבתנו בקורת עושים לא אחת את החיים יפים יותר. צריך להעריך כל רגע,כל דבר. להבין שאין מובן מאליו ושבשורה תחתונה אף אחד לא חייב לנו דבר,ושצריכה להיות לנו שאיפה לנתינה,אך גם לדעת לקבל. תודה לך אלוהים על כל מה שנתת(ואולי)ותתן. אני אולי קצת מקדים את המאוחר,אבל חנוכה מתקרב וזה הזמן להדליק אור וחום בלבבות של כולם,שכן: מעט מן האור,דוחה הרבה מן החושך. כסלו נחשב גם חודש של נסים וגאולה.

עמית שלום רב, ראשית סליחה על האיחור בהתייחסות אבל אם שמת לב לא ניתן היה להכנס לאתר במשך זמן מה. האמת שמבחינתי סיפור כמו שאתה מספר, בעודך מזדהה בשמך המלא, כבר עשה את שלו בחודש הניסים והגאולה. אז קודם כל תודה. ממש מעורר התפעלות לשמוע את סיפורך. מעורר התפעלות ושמחה. לשמוע שאתה קם כל בוקר "עם שיר קטן בלב" ומודה על הדברים שיש ושעוד יהיו ... הלואי על כולנו ! סיפורים כמו שלך באופן בו אתה מספר אותו הם, לדעתי, סיפורים שמקטינים את הסטיגמה שאליה בני מתכוון בהודעתו. אם אתה משוחח עם שכנך מבית הכנסת והוא מבין ש"אין לך קרניים" כבר עשינו צעד גדול קדימה בנושא הקטנת הסטיגמה. אני מאחלת לכולנו שיירבו כמוך ומאחלת לך ולמשפחתך המשך חיים מלאים ומהנים ושוב תודה ענת

לעמית שלום רב, בהודעתך השניה בדיון זה כתבת : "אם סיפור חיי הקצרצר שהבאתי כאן עזר למישהו,אז בזה שכרי." כבר ביום למחרת התברר שאפשר להוריד מהמשפט הנ"ל את האם שבתחילתו. אני בטוח שלא רק סמדר שכתבה כאן התעודדה מספורך האישי, ויש עוד אנשים שקראו (או יקראו) , התעודדו, והסיפור האישי שהעלת לפורום באומץ רב ישמש להם כמקור לתקווה שהיא כל כך חשובה , ובעיני הבסיס (שבלעדיו אי אפשר) לעלות על ממסלול/תהליך החלמה. המון תודה שהחלטת להצטרף ולקחת חלק פעיל גם בפורום הזה, שאתה תורם לו בצורה משמעותית. והנה לכבוד שבוע בריאות הנפש הצלחת לתרום גם למאבק בסטיגמה וגם לתת תקווה ועדוד לאנשים אחרים, ממש 1+1 :-))) יישר כוח, שבוע טוב, בני