בסוף הסתבר...

בסוף הסתבר שהייתי לא מאוזן בחודשיים +- האחרונים והשטח האמצעי שכל כך חיפשתי אותו הוא פשוט לא היה שם,וכל מה שאמרו לי הפסיכולוגים והצוות בשיקום לפחות מה שהבנתי מהם-שאני לא מקבל את המחלה זה כל כך לא נכון הרי אני קיבלתי את המחלה לפני בצורה כל כך משכנעת הרי ההחלמה שלי הייתה וממשיכה להיות כל כך מהירה מה שכן יצא טוב מהשיחות האלו זה שיחה אחת עם עובדת סוציאלית במסגרת שיקום איפה שאני משתקם שגרמה לי בדיעבד להבין שהמחשבות האלה שהיו לי היו מחשבות אובססיביות,טורדניות שכל הזמן העסיקו אותי כמו ששמתם לב...בכל מקרה הפסיכיאטרית שלי שמה לב לזה מוקדם בגלל העקשנות של אמא שלי שהיא סוג של מטפלת,ולא שלי- ועל זה צריך לשים דגש,והעלתה לי את המינון באופן הדרגתי במיליגרם וחצי. מוסר השכל מכל הסיפור הזה-שאמורים לנסות למנוע את זה עוד לפני שזה קורה כי מה לעשות,המחלה עושה אותנו רגישים יתר על המידה בכל מה שנוגע ללחצים ומתחים שזה קורה ברוב המקרים,לפי מה שאני הבנתי,בעיקר מהסביבה,ובגלל הרגישות הזו אנו נוטים לאבד מהאיזון התרופתי או הנפשי,לא משנה איך תקראו לזה. והדבר השני שברגע שזה קורה צריך ורצוי לזהות את זה כמה שיותר מהר ולגשת לפסיכיאטר/ית כדי לקבל טיפול תרופתי יותר אינטנסיבי.

היי אבי, אני מבין מדבריך שאתה מרגיש עכשיו טוב יותר מאשר בשבועות הקודמים, וזה כמובן מאד משמח לשמוע. פשוט כמו שכבר כתבתי, ונדמה לי גם מיכאל כתב, וגם אתה מציין זאת עכשיו, נראה שאתה אכן עושה תהליך החלמה יפה ומדהים. נוהגים להגיד שתהליך ההחלמה הוא לא תהליך ליניארי, כלומר זה לא תהליך בקו ישר כל הזמן קדימה; לפעמים זה יכול להיות בתקופות מסוימות קצת כמו טנגו 2 צעדים קדימה וצעד אחורה, אבל בסופו של דבר לאורך זמן (עם מאמץ וסבלנות) התוצאה הסופית היא של התקדמות לעבר המטרות שאתה הצבת לעצמך (שהם אמורות להיות משמעותיות מבחינתך, ובעצם כך אתה מייצר לך את המשמעות לחיים שהיא כל כך חשובה לתהליך ההחלמה). אז תמשיך הלאה בתהליך ההחלמה הנהדר שאתה עושה למרות כל הקשיים בדרך, ואין ספק שהדרך לא קלה ויש בה קשיים ומכשולים , אבל חלק מהתהליך זה גם הלמידה מהניסיון שמשפרת את יכולת ההתמודדות עם הקשיים שעולים. כול טוב, הרבה בריאות, שבת שלום וסופ"ש נעים, בני

זה מה שהסתבר?! וואלה... אתה נשמעת כאן בפורום בחודשים האחרונים בסדר גמור ולחלוטין מודע לעצמך....אבל אני כמובן לא יכול לדעת, כי אני לא מכיר אותך באופן אישי ולא יודע איך אתה מתנהג ומרגיש ביום-יום. נו, אז הוסיפו לך מיליגרם וחצי...יופי. זה מה שיעזור לך? הלוואי...מניסיוני זה אף פעם לא כל-כך פשוט, אבל בעולם הפסיכיאטרי המעוות זה הפיתרון שהם בדר כלל נותנים. אני אספר לך סיפור: הייתה לי פסיכיאטרית באישפוז האחרון שלי, שכל הזמן הייתה מסבירה לי שהכל חומר, ושהתנהגות אנושית נקבעת על ידי חומרים במוח ושגם התאהבות איננה אלא שינוי הורמונלי וכו..וכו...אוקיי. בעקבות זאתף באחד הימים כשנפגשתי איתה אמרתי לה (בצחוק מבחינתי), שלא נראה לי שהגעתי עדיין לאיזון ביו-כימי. והיא ממש ממש נעלבה, אפילו קצת כעסה עלי, ואמרה לי שהיא מסתכלת על הבן אדם ולא על הביו-כימיה... ביי מ.

תשמע מי אם לא אני ילך איתך בכיוון הזה של לצחוק על כל החשיבה ה"מעוותת" הזאת של הטיפול בעולם בריאות הנפש,אבל לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין ש50% מהטיפול ויש כאלה שיגידו 100% זה השיתוף פעולה שלך בתור מתמודד עם הטיפול שאתה מקבל. מה שאני אומר שיכול להיות שאם הייתי הולך בדרך שבחרתי בזמן שהייתי "לא מאוזן", יכול להיות שבסופו של דבר הייתי מגיע לאותו מקום עם הטיפול הזה שאני מקבל וזה היה פותר לי את כל הבעיות אבל גם יכול להיות מאוד שלא...כי אז הייתי פועל בצורה די קיצונית ובעיקר לא מאוזנת וגם יש עוד אלף ואחד סיבות אז בגדול...כן? הסיכוי שהייתי מצליח בחיים או בשיקום,לא יודע...היה הרבה יותר קטן מאיך שאני יכול עכשיו.תאמין לי אם יש משהו אחד שלמדתי מכל המצב החדש שלי ואני מתכוון למצב של המחלה,זה שלהיות פתוח יותר ולקבל דעות של אחרים ופשוט כמה שזה נשמע דפוק לעשות פחות או יותר מה שאומרים לך, ופחות להתווכח לפחות ככה תגיע לחוף מבטחים בשלום ואפילו יותר מהר משאתה חושב.