השתיקה

שלום לכולם, החלטתי לעלות נושא שאינו קשור להתמודדות מסוימת של מתמודדים ו/או משפחות עקב החשיבות. הנושא אינו פרטני אלא מערכתי, וכולם משלמים וישלמו מחיר על כך בעתיד וגם בהוה. שנה שעברה עבדתי במסגרת בית לשיקום החלמה ושילוב בהכשרת צוותים. ברצוני להעלות בעיה קשה שמתגללת על חשבון כל בעלי האינטרסים בתחום השיקום. שנים רבות דובר על הצורך בבית ספר שיעסוק בהכשרה היחודית לתחום השיקום בבריאות הנפש. ונערכו קורסים שונים לקהלי יעד שונים שלא במסגרת בית ספר, אלא כל קורס בנפרד (צרכנים נותני שירות, מנהלים, משפחות....). לפני כשנתים פתחו מסגרת מסודרת של בית ספר לרכז את כל ההכשרות. בשל בעיות בניהול המקום ע"י מכללת אריאל, הבית ספר נפתח למכרז חדש. כיום המכרז תקוע מסיבות שונות ,אין בית ספר ו"השטח" אינו יודע מתי יהיה. מפתיע אותי שבעל האינטרסים השונים (אנשי מקצוע, מתמודדים ומשפחות)אינם מרימים קול ומוחחים שמערך מקצועי של אלפי אנשים אינו עובר הכשרה בסיסית. כולם נפגעים מכך אנשי המקצוע, מתמודדים ומשפחות. יום טוב יקי חשוב לי לצין שאני כותב הודעה זו לא ממקום של בעל אינטרס ישיר להקמת בית ספר, אלא דאגה לתחום בארץ (בחו"ל נושא ההכשרה טבוע בתחום השיקום).

ליקי ולכולם שלום, קודם כל אני רוצה להודות ליקי על הנושא/ הדיון החשוב הזה שהוא העלה לפורום. אני חייב להגיד שאני מסכים עם כל מילה שיקי כתב, ומאד כואב לי ומצער אותי מאד שזה המצב. נכון להיום, העובדה שאחרי שנת פעילות אחת בלבד של ביה"ס לשיקום (במסגרת מכללת אריאל) , ואחרי הרבה שנים שלא היה בי"ס כזה כמו שיקי כתב, שוב אנחנו במצב שאין בי"ס לשיקום ואף אחד לא יודע מתי הוא יפתח שוב , אכן צריכה להטריד את כל מי שהתחום יקר לליבו (אנשי מקצוע , צרכנים/מתמודדים ומשפחות). נכון להיום, רוב האנשים שעובדים במסגרות השיקום (גם אנשי המקצוע וגם אלו שאינם אנשי מקצוע-מדריכים, חונכים, סומכים וכו') לא עברו מעולם שום הכשרה פורמאלית בתחום השיקום בבריאות הנפש. גם אנשי המקצוע , שלמדו באוניברסיטה תחום טיפולי כל שהוא (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וכו') לא שמעו במסגרת לימודיהם באוניברסיטה אפילו הרצאה אחת על המודלים החדשים בתחום השיקום בבריאות הנפש (גישת ההחלמה, התערבויות מבוססות על ראיות וכו') שאותם ביה"ס לשיקום אמור היה להעביר ולהטמיע למערך השיקום. נושא ההכשרה של כוח האדם שעובד בתחום השיקום הוא לא הבעיה היחידה. אני חושב שבעיה חשובה נוספת שצריכה להעסיק ולהטריד את כל מי שהתחום יקר לליבו היא תנאי העסקתם של העובדים בתחום השיקום. מתמודדים ומשפחות רבות מעלים במקומות שונים את הטענה הצודקת כנגד התחלופה הגבוה של האנשים שעובדים במערך השיקום. אבל אני חושב שקשה מאד לצפות מאנשים שמועסקים בתנאים שבהם מועסקים רוב אנשי השיקום נכון להיום (ובמצב שבשנים האחרונות המצב רק הולך ונהיה יותר גרוע; השכר יורד וכן התנאים הסוציאליים הנלווים) להישאר במערכת לאורך זמן. כל מערכת, ובטח מערכת כמו מערך השיקום , שלא דואגת להכשרה עדכנית לעובדיה , ולהעסקת עובדיה בתנאים הולמים, התוצאה המיידית היא שכוח האדם שמגיע לעבוד בתחום הוא פחות איכותי וגם האנשים שעובדים ללא הכשרה מתאימה ועם תסכול מתנאי העסקתם סביר להניח שזה בא לידי ביטוי בצורה כזו או אחרת בעבודתם. ומכאן שהפגיעה בעובדים היא בעצם פגיעה במקבלי השרות (הצרכנים/מתמודדים) שמקבלים שרות פחות טוב ואיכותי מזה שמגיע להם לקבל בזכות ולא בחסד! יקי כתב : "כולם משלמים וישלמו מחיר על כך בעתיד וגם בהווה", האמת שלא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. אני אישית כצרכן נותן שרות מרגיש נפגע פעמיים ; פעם אחת כעובד מערך השיקום , ופעם נוספת כצרכן של שרותי השיקום. אני מסכים עם יקי שבעלי האינטרסים השונים (אנשי מקצוע, מתמודדים ומשפחות) צריכים לשלב ידיים למחות ולפעול נמרצות לשינוי המצב. אשמח לשמוע ולקבל תגובות לנושא מאנשי מקצוע , מתמודדים ומשפחות ואולי מכאן נתחיל (ואפילו בקטן) למחות לעשות משהו למען העניין. המשך יום נעים, בני

שלום רב יקי, קראתי את המאמר שלך, אני חייב לציין שאני מתמודד שגר בהוסטל, ומחכה לקורס בבית ספר לשיקום. א. מהכרותי עם מדריכים ומשקמים, חלקם ילדים המשלימים הכנסה ולא יותר, אין להם את ההכשרה המתאימה, וחבל. ב. אנחנו עורכים עיתון ושמו דיאלוג, חברי הטוב איתי אפק, התייחס לבעיה זו, מדרכים בעלי הכשרה לא מתאימה.ונוסף לזה התחלופה הגבוהה.שכר הרעב שמקבלים המדריכים מראה כיצד מתייחסת המערכת אל נושא השיקום. אשמח אם תרצה לכתוב לעיתון שלנו בנושא זה.

ליקי, בני ועמיר ערב טוב, אתחיל בכך שאני מסכימה עם כל מילה שכתבתם כולכם. אני בעצמי רציתי ללמוד קורס בבית-הספר לשיקום ובסופו של דבר זה לא קרה ואני בטוחה שכך גם אנשים רבים נוספים. יחד עם זאת, חשוב לא להכליל. יש בתחום השיקום עובדים, מקצועיים ולא מקצועיים שמשקיעים את כל ליבם, מרצם ורצונם הטוב בעבודה היומיומית. גם אם חלקם צעירים לא בהכרח הם אינם עושים את עבודתם נאמנה. לחלקם גם ניסיון לא מועט בעבודה השיקומית והם לומדים תוך כדי העבודה. העובדה היא שבחלק מן המקומות שאני מכירה היטב הגישה השיקומית שהייתה רווחת בעבר לא יימצא שם מקומה יותר. הגישה השתנתה ואיתה צורת העבודה וגם התוצאות. בכל זאת צרכנים/מתמודדים שמשתמשים בשרותי המערכת מוצאים משמעות, מתקדמים ואני מעזה אפילו לומר מחלימים. אז אולי תאמרו שהם עושים זאת למרות המערכת ... אולי. אבל אני יכולה גם לומר שאני מכירה באופן אישי מספר לא מועט של אנשים שלמרות תנאי העבודה וגם תנאי השכר עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר ובאמת מכל הלב. אני חושבת שלמען ההגינות הדברים היו צריכים להאמר. שוב, למרות שאני מסכימה עם הדברים הלא פשוטים שכתבתם. אני מאחלת לכולנו שנוכל יחד להתקדם, להשתפר וללמוד כל יום ויום. ענת