והפעם אני רוצה שתתיחסו!

המאמר הזה, זהו איזשהוא ניסיון שלי להבין מה בדיוק עבר עליי ומה עליי לעשות בעתיד גם במצבים דומים ובכלל לדעת מה לעשות אחרי שאני יסיים את השיקום הגעתי לתובנה מתקופה רעה שהרופאים קראו לה "חוסר איזון" שמתי לב למשהו שיכול להיות שלא הייתי שם אליו, לב לא עוד מס' שנים ואולי אף פעם לא. איך אפשר להגיע לתובנה ממצב של חוסר איזון? שזה מצב רע להיות בו,לפחות ככה אנחנו חושבים,מסתבר שלהיות "לא מאוזן" זה לא דבר רע אחרי הכול,ואני יסביר. בתקופה שכויכול הייתי לא מאוזן,החוסר איזון בא לידי ביטוי בזה שהיו לי התפרצויות של דיכאון,כעס והאשמה, למרות שהבנתי שהשיקום וכל מה שסובב אותו הוא נכון לי לחלוטין,הייתי נשבר ומתחיל להאשים את כל העולם ובעיקר את עצמי איך נפלתי לחור השחור הזה, ובאותו זמן אני לא כל כך בטוח שאני הולך לצאת ממנו. הכדורים שאנחנו מקבלים עושים אותנו מאוזנים לאורך היום, ומה שהרבה אנשים לא יודעים שזה פשוט עושה אותנו סוג של בובות או רובוטים. מה שהפסיכיאטרית שלי חשבה לעשות אחרי ששמעה שאני מאשים כל הזמן וושיש בי שני צדדים:אחד שרוצה להשתקם ואחד שממש לא, שאני ייקח את הכדורים ויחזור לאיזון - מה שזה בעצם אומר זה שאני יוסף את המינון באופן הדרגתי עד שאני התאזן וככה אני ישכח מכל הצרות שלי. בגלל שהייתי לא מאוזן הצלחתי להבין שכל מה שהרגשתי בעצם היה הדבר הכי טבעי בעולם בשבילי להרגיש פשוט הרגש לא היה תואם למקום שהייתי, ואני נמצא בו עכשיו - שהוא השיקום. בשיקום אני משקם את עצמי שזהו חלק מהטיפול הכולל במחלה וזה בעצם מונע ממני להגיע למקומות חשוכי האל כמו אשפוז וכו'.. ומה שקרה לי בזמן שהוגדרתי כ"לא מאוזן", זה שפשוט הרגשות האלה בעיקרון הפריעו לי בתהליך היציאה מאשפוזים אל העולם בחוץ, אל הנורמליות,בכך שהם הפריעו לי ללמוד את הקורס MCSA שהתחלתי אותו ממש עכשיו. אם הייתי ממשיך ללכת באותה דרך שיכול להיות מאוד שהייתי מצליח בה,אבל הסיכוי שהייתי מצליח בה מבחינה סטטיסטית הוא הרבה יותר נמוך מהדרך שבחרתי בה עכשיו שהיא כמובן קבלת העול של הוספת המינון .בעיקרון בדרך שבחרתי בה אני משיג יותר בכך שאני שומר על השיקום שלי בארבע עיניים שזה בעצם אחד הדברים היותר קריטיים שהיו לי עד עכשיו,ומרגע שאני יסיים את השיקום ואני ייחשב מכל הבחינות ולו מבחינה אחת כנורמלי אני יוכל בעצם לחיות עם עצמי בשלום,להרגיש מה שאני רוצה להרגיש מבלי שיוסיפו לי מינון כדי לשכוח מזה, ולהיות מי שאני, בתקווה שזה יקרה- שבעצם לא יהיו שום מכשולים בדרך, שיוכלו להצביע על זה שהמחלה משפיעה עליי בצורה זו או אחרת. אני שמח לתגובות מכל סוג שהוא!

בוקר טוב, ראשית אני שמחה שהגעת לתובנות שהגעת ואתה מרגיש איתן נוח. דרך השיקום היא דרך לא פשוטה בכלל ויש בה הרבה מעקפים, עליות ומורדות. אולי הדבר החשוב ביותר הוא להישאר על הדרך למרות הקשיים ולהגיע למקום שבו מרגישים נוח ויש תחושה של הישג. אני לא יודעת אם זאת התגובה שלה ציפית אבל אני מקווה שהיא ראויה מבחינתך. יום טוב ענת

שלום אבי, חשוב לי לשמוע מה אתה מרגיש/חושב שאתה מפסיד כאשר אתה בחרת להעלות את מינון התרופות ? אני חושב שכך אוכל להבין יותר ולהתיחס. אני רואה הרבה חשיבות בסמנטיקה של מילים. ולכן חושב לי להבין שאתה כותב "אני בשיקום" למה בדיוק אתה מתכוון. אני מצטער שאני קצת נודניק בשאלות, אני חושב שאף על פי שמדובר בתקשורת של פורום ויש קושי בפיתוח דיאלוג בשל המדיום. חשוב לי להבין כדי להתיחס ולפי הכותרת שכתבת זה חשוב לך שנתיחס. יקי