מדריך גרוע !!!

לא ישנתי שלושה לילות, זאת אומרת ישנתי שעה פה ושעה שם, שינה חטופה, חסר סבלנות, עצבני, לוקח כדור אחרי כדור ללא הועיל, חסר תיאבון , תפלות של חיים. היום הלכתי לעבודה והייתי מדריך גרוע- לא ממוקד-עצבני, לא מרוכז, היה לי קשה, למרות הכנה של השיעורים וההרצאות, עד הפרט האחרון, סירטון אטרקטבי בנושא הנלמד, הייתי מדריך גרוע. שאלות שרצות במוחי: א. האם אני מוכן להדרכה. ב. שונא להיות מדריך גרוע. ג. מה קורה כשאני לא יציב. ד. כולם יגידו שיש לכל אחד ימים רעים וטובים, אצלי, באופי שלי , אין דבר כזה "לא טוב"... יש ציפיות ממני, אבא משגע אותי, ואני רק רוצה לישון, לישון, לישון. עייף! עייף! קם ב 2:00 בלילה מדבר אל הכירות, מכין עוד שיעור למשתקמים אותם אני אוהב אהבת נפש, עוד שיעור ועייפות, עוד שיעור ועוד עייפות... כדור, כדור... לנוח... ממה... מעצמי?... אני מוטש מלהיות אני! ד.

היי עמיר, אתה כדרכך מאתגר את הפורום בשאלות קשות, כואבות ומורכבות. חלק מן הקושי קשור לשאלות ולכאבים שאתה מעלה וחלק אחר שלו קשור לציבוריות של הפורום. אנסה בכל זאת להגיב כשאני לוקחת בחשבון את המגבלה שהזכרתי. אתה אומר שאומרים שלכל אחד יש ימים פחות טובים. זה נכון. זה באמת ככה. אני חושבת שזה אך אנושי. היות ואתה עומד בקריטריונים של אנושיות, אין ברירה ! גם אתה נמצא בחברה ה"רעה" הזאת. אז אני מבינה שהקושי אולי הגדול ביותר הוא לקבל את העובדה הזאת, אבל בכל זאת ... מעבר לכך נשמע שעבודת ההדרכה חשובה לך ואתה משקיע את כל כולך בלהכין את עצמך לכל שיעור. גם לשיעור הזה באת מוכן מבחינה טכנית אך, לדבריך, לא מבחינת יכולת הריכוז והסבלנות. אני חושבת שכשלא ישנים הקושי לתפקד במהלך היום הוא גדול מאוד. יכול להיות שלעיתים יש צורך להכין מראש לא רק את החלקים הטכניים אלא גם את המודרכים. להציג בפניהם מלכתחילה את הקושי בריכוז ובסבלנות. ייתכן שהם יוכלו להבין זאת, לקבל ולהכיל. יתכן שהם יוכלו "להתנהג בהתאם" ולהיות לעזר באופן הזה. בנוסף, אני יודעת שאתה נמצא במקום בו יש מסביבך מערכת תמיכה מאסיבית. אני גם יודעת שבמערכת הזאת יש כמה וכמה אנשים שאתה חשוב להם, אולי בלשון המעטה. מערכת התמיכה שם כדי להיעזר בה ! היא שם גם בשעות השפל לא רק בשעות הגאות. אני שמחה, בכל זאת, שהפורום הזה משמש עבורך, ואני מקווה שגם עבור אחרים, מקום משמעותי בו ניתן להביא דברים כמו אלה שאתה מביא. אני מקווה שהדברים שאמרתי יכולים קצת לעודד ולעזור. ענת

עמיר ראשית- כל הכבוד לך שלקחת את הג'וב הזה. אני למשל מבחינה אישית לא מאמין שהייתי מסוגל לעמוד בו, ובחרתי לעשות דברים הרבה יותר קלים.... שנית- קח את התפקיד יותר בקלות, הרבה יותר בקלות. שמע- ביננו- בשורה התחתונה. מה באמת התפקיד שלך ומה חשוב בו? מה אתה כבר צריך להדריך? הרי ה"חניכים" שלך הם אנשים מבוגרים שעברו לא מעט בחיים אם אינני טועה ולא בטוח שהם זקוקים בכלל להדרכה שלך או בכלל. מה שהם זקוקים לו זה בעיקר חבר ופחות מדריך. (חבר שבא מבפנים מתוך המערכת מתוך ה"הם"....) זה מה שחשוב בעיקר וזה אפשר לעשות בלי הרבה מאמץ בעיקר אם אתה מתמודד בעצמך שלא בא מתוך עמדה פטרונית כמו מרבית אנשי המקצוע. בהצלחה...

גם להגיד- זה יותר מדי בשבילי ואני לא מסוגל לזה- זה גם בסדר גמור. בעיקר בתפקיד כזה שהוא ממש לא פשוט. הרבה אנשים לא היו מסוגלים לעשות תפקיד כזה בכלל, קל וחומר בצורה טובה... אל תהרוג את עצמך בשביל איזה ג'וב. לא יקרה כלום גם אם לא תהייה מדריך במקום הזה

מיכאל היקר כמה מענג לקבל תגובה ממתמודד/צרכן/???.... ולא מאיש מקצועי, דדקטי ועינייני. אקח את העצה שלך , ואתייחס לדברים ביתר קלות. אתה חייב להבין שאני חי בהוסטל/ מקום בוא אין פרופורציה. (רק היום אחת הדיירות תלשה את דלת השירותים) אז כנראה שזה מדבק... א. הבעיה היא שאני מאמין שיש לי את הנתונים להיות מדריך. ב. אני רואה זה כקריירה לכל החיים. רק מדריך!!!... לא מנהל... רק מדריך, אני רואה בי מדריך לחיים. ג. אני אוהב את החברים (בחיבור טבעי- מקום התעסוקה שלי) אהבת נפש, וכל יום רואה, איך הם מתקדמים, הסיפוק אדיר... ממלא, וגם מקשה... ד. אני אמפולסבי- יש בי שדים. (הכדורים הם חלק מהשדים) מעלים לי את הכדורים ומצפים שאהיה בין אדם שליו והגיוני... פרדוקס בלתי פתיר של מערכת שיקום שלא יודעת, מה לעשות?... מצד אחד הפסיכיאטר נותן כדור, מצד שני מצפים שתהיה נוראמלי, אף אחד לא לוקח בחשבון מה קורה לבן אדם שלפתע, לוקח כל ארבע שעות "לרוון" להירגע ומצד השני... 200 מליגרם של 'סרקוואל'... כדור אכזרי... תוך חודש עליתי מחמישים למאתיים!!!!!!!!! תודה על שאתה שם כמתמודד למתמודד עזרת לי היום מאוד אקח בקלות, או לפחות אשתמש בזה כ' מנטרה' עד שתתגשם.