פסיכופתולוגי הלומד פסיכופתולוגיה.

במסגרת לימודעי הפסיכולוגיה שלי השבוע למדנו פסיכופתולוגיה. כמה משעשע, כל המחלות, כל הסמפטומים, כולם עברתי, לפי ההגדרות, אני שייך לכל המחלות. עברתי התקפי פאניקה, יותר מארבע בחודש לכן אני סובל מהתקפי פאניקה, נהייתי אגרופוב, שזה גם תופעה של אחרי ההתקפים, נסגרתי כשנה בבית ולא תקשרתי, אז אני זכיזופרניה פראנואידית, ואכן כך הוגדרתי, אחר כך הייתי קטטוני, שזה בכלל קשור לזכיסופרניה קטטונית, והיום אני ב'מצבי רוח' גם שם הייתי, דיכאון פסיכוטי,ואחר כך דיכאון ואחר כך מניה!!! וכל זה על קצה המזלג, אכן יש רצון לסווג את מחלות הנפש, אך לדעתי, כולנו, סובלים מהכל. גם הבראים וגם החולים, ההגדרות משתנות, וחובה כמו טסט לאוטו אחת לכמה שנים לעשות בדיקה... האם באמת אבחנו אתכם נכון?...

לע.מ. (הידוע גם כפסיכופתולוגי) שלום רב, אני חושבת שהרעיון שלך לעשות טסט שנתי לאנשים הוא רעיון לא רע בכלל. אני בטוחה גם שאחרי גיל מסויים (30 ? 40 ? 50 ?) אנשים יתבקשו גם לעשות טסט פעמיים בשנה ויוכרזו כ"אדם אספנות" (כמו רכב אספנות). זה ברוח מבודחת ... ועוד דבר ברוח מבודחת - בספרו של ג'רום ק. ג'רום "שלושה בסירה אחת" הוא מספר על כך שקרא מילון רפואי בספריה והיו לו כל הסימפטומים של כל המחלות ... ובקצת רצינות - התופעה של ייחוס עצמי של סימפטומים היא תופעה ידועה אצל סטודנטים לפסיכולוגיה בעיקר בתחילת הדרך. אבל אני שואלת (את עצמי אבל גם אחרים) האם זה חשוב ? האם האבחנה היא שמגדירה את האדם ? האם יש לה בכלל תועלת או שהיא מסבה נזק ? מה אתה חושב ? מה חושבים אנשים אחרים ? מקווה שפתחנו דיון על הנושא שהוא בעיני נושא חשוב ענת

לצערי אנו מוקפים הגדרות ואולי אפילו יש לנו צורך בהן, כשאדם מוגדר, במהלך הזמן ההגדרה תהפוך להיות מה שהוא!... זאת אומרת שאדם יאמין שהוא סיכזופרן, יסתגל התנהגות, שפה, פחדים, תלות, וזו רק דוגמא אחת... החברה, ובריאות הנפש מגדירות אותנו מחדש, הקושי שאני מוצא בהתמודדות היום יומית, הוא לזרוק את ההגדרות מעלי שהפכו לזהותי החדשה, אישית וחברתית. נ.ב אל תשכחי שאת בתקופת זמן מסויימת שינית לי את ההגדרה, אחר באו ה"חבר'ה"...

מעניין אם כמו שרופאים בודקים את הגרון ומוצאים אם משהו לא בסדר הם צריכים גם לראות בהתנהגות ואז לראות אם גם שם יש משהו שלא כשורה, כך גם תהיה מודעות גדולה יותר...

איה ערב טוב וברוכה הבאה לפורום שלנו, זה מעניין גם מה שאת אומרת כי לעיתים אני אומרת שאחד הקשיים בפסיכיאטריה הוא שאין בדיקות אובייקטיביות כמו רנטגן או בדיקת דם וכד'. פסיכיאטר תמיד צריך שיתוף פעולה ודיווח של המטופל שלו כדי להגיע למסקנות ולהגדרות. האם תצפית בהתנהגות מספיקה ? לא יודעת. לא חושבת ... נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום ענת