פגיעות יתר

שלום ענת/בני, אני חוויתי בעבר משבר נפשי גדול שכלל 2 אישפוזים אחד ב- 2003 והשני ב- 2005 ועברתי תהליך שיקומי שכלל ועדיין כולל שיחות אצל פסיכולוגית בתדירות של פעם - פעמיים בשבוע, טיפול תרופתי וכן הלאה. לאחר האשפוז הראשון הייתי חזקה מאוד והיה לי קל לצאת למעגל העבודה ולחיות חיי חברה סבירים אבל לאחר השאפוז השני נשברתי מאוד מאוד חזק והבטחון העצמי שלי ירד מאוד. עם הזמן, באיזהשהוא אופן התייצבתי הכרתי בחור נפלא , התחתנתי וקנינו בית משותף. כיום, אני מתמודדת עם טיפולי פוריות (הבעיה קיימת אצל בעלי) וכמובן עם ההתמודדות הרגילה של להתחזק ולחזור לעצמי. הבעיה העיקרית שלי איננה תיפקודית, ואפילו אני לוקחת מינון נמוך מאוד של תרופות אבל אני מאוד מאוד מאוד (!!!) רגישה וישנם מצבים רבים שקורים שאני שמה לב לפרטים אצל אנשים שנדמה שאומרים עליי דברים מאחי הגב או "מסמנים" ובכלל אני נפגעת מהר מאוד וחזק מאוד. אני לא יודעת מה לעשות כדי לשנות זאת בי, אני מאמינה שזה נובע בעיקר (אולי לא רק) מהעובדה שאני מרגישה שאנשים כביכול בוחנים אותי ורואים שאני אולי מתנהגת מוזר. מה עליי לעשות?!?! איך אני יכולה להפסיק להיות כזו עדינה ורגישה ומתי למען השם יקרה המצב שאני לא אקח דברים כל כך ללב ממה שאנשים אומרים מאחורי גבי ולא יהיה אכפת לי מה חושבים עליי. אני אומרת זאת לעצמי ולא מצליחה לשנות!!! אנא עזרו לי למצוא דרך שתועיל לי בברכה, אביטל.

אביטל שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, ראשית אני מוכרחה לומר שאני מסירה בפנייך את הכובע. נשמע שאת מתמודדת עם היומיום בהצלחה למרות הקשיים שעומדים בפנייך. את מספרת שאת נמצאת בשיחות אצל פסיכולוגית בתדירות של פעם או פעמיים בשבוע. נראה לי שזו המסגרת שבה את צריכה להעלות את השאלות שאת שואלת. במסגרת וירטואלית כמו שלנו, בהתחשב בעובדה שאינני מכירה אותך כלל מעבר למה שסיפרת, אין, לצערי, אפשרות לייעץ מעבר לכך. אני מחזיקה אצבעות להמשך התמודדות מוצלח נשמח לשוב ולשמוע ממך בפורום יום טוב ענת

אכן כמו שכתבה לך ענת זה ענין פסיכולוגי, או שאין בטחון עצמי או שיש הרגשת נחיתות, [כמובן לכל דבר רגשי יש גם מקור ביולוגי, ואכן הנפש שלך (ועוד רבים רבים) רגישה, ואם את סובלת מזה עד קשיי תפקוד אז תסתייעי בפסיכיאטר]. אני חושב שלא מספיק הטיפול הפסיכולוגי, אלא צריך למצוא בעצמך אלו דברים יביאו לך סיפוק פנימי וכח פנימי, כשתרגישי קרקע מתחתך תוכלי להביא שורשים ולפרוח. אני מזדהה עם כל דבריך, ועם הכאב. בתקווה להבראה..

קודם כל תודה על התגובה, ראשית כל שאלה: כשאתה כותב שאתה מזדהה עם הכאב למה אתה מתכוון? האם אתה מטפל/ מטופל?? אני מודעת לעצמי מאוד וכנראה שיש איזה סוג של רגשי נחיתות ו/או בטחון עצמי ירוד אבל לגבי קשיי התפקוד זה מאוד מוגדר : בסה"כ אני עבדתי אחרי כל המשבר בסוכנות ביטוח שנתיים ואח"כ הייתי סייעת בצהרון והצלחתי מאוד בעבודה, אני מתחזקת את הבית וכן הלאה והלאה... ישנם תחומים מסויימים שאני חסומה בגלל החוסר בטחון הזה ואז קשה לי להתקדם ממש וזה לא בגלל שאין לי הפוטנציאל כמובן, נהפוך הוא, ואני מתכוונת שכאשר מציעים לי להתקדם בעבודה יש לי פחדים ומעצורים.... חוצמזה, אני מסכימה לחלוטין שאני צריכה למצוא מה עושה לי טוב וכבר מתחילה "להזיז עניינים" :)) ושוב, תודה על התמיכה.

לאביטל היקרה גם אני מתמודד עם רגישות יתר לי אישית עזרו כדורים ssri ו snri וכדור אדרונקס, ממה שאני קורא- ומרגיש באופן אישי הכדורים האנטי פסיכוטיים ובדגש הנוירולפטים- פנותיאזינין מורידים את הבטחון העצמי! והכי חשוב לא להתחבט על כשלונות העבר, ולהסתכל לעתיד בתקווה! אני יודע שקל לתת עצות ....ומקווה שתמצאי את עוצמות הנפש שלך ותתגברי!