שלום וחג שמח

אשמח לשתף אותכם במשהו שעברתי והאמת עדיין עובר במשך כל השנתיים וחצי האחרונות... מסתבר שהשורש של הבעיה שלי, עדיין, זה פשוט דיכאון, שבא מהמחלה לאחר האפיזודה הפסיכוטית הראשונה והיחידה שעברתי שזה בעצם די ברור שאחרי התקף ראשון וממושך יבוא דיכאון כזה,כי הרי אחרי דבר כזה אתה מתחיל לשאול את עצמך כל מיני שאלות מאוד קשות שלחלק מהן אפילו לרובן אין הסבר כלשהו ונוסיף לזה את בעצם הטריגר של הדיכאון לפחות ככה אני קורא לזה שהוא בעצם העובדה שלא פעלו איתי נכון ובשורה התחתונה אני לא יספר את כל הסיפור כמה שזה נשמע מעניין... :) בשורה התחתונה לא הייתה לי אוזן קשבת וגב תומך לרעיונות למחשבות ולרצונות שלי אם זה מצד המטפלים או מהמשפחה ובקיצור זהו הטריגר שגרם לדיכאון שבכל מקרה היה מופיע הם רק זירזו אותו או גרמו לי פשוט להיות יותר מתוסבך ויותר מוקף בסימני שאלה שהציפו אותי במהלך תקופת הדיכאון. טוב זה ככה על קצה המזלג מה שכן אפשר להוסיף זה שנשרפו לי שנתיים מהחיים על פרש...אני פשוט לא יכלתי לספר מפחד שמה יאשפזו אותי על אובדנות מהעובדה שהתסמין העיקרי של הדיכאון הוא זה שנכנסו לי לחיים מחשבות אובדניות מפחידות ביותר, לא קונקרטיות,לא שלא ידעתי מה זה אני מכיר מקרוב את כל הנושא הזה במהלך התקופה הפסיכוטית, לפחות... אני לא רוצה להכינס לכל מה שקרה לי בדקדקנות יתר כי זה פשוט לא מעניין וגם אין לי ממש כוח להתעסק עם זה, אני לא עו"ס,אני גם לא רוצה להיות ולא מתיימר להיות, אני יודע מה עברתי על בשרי ואני בוחר מה רלוונטי לספר ומה לא...טוב זה הסיפור בקצרה היום אני מתמודד בנוסף על כל הדבר הזה עם עניין נוסף שהוא האם להחליף כדורים על מנת שאני יוכל לקום בבוקר וללכת לעבודה/לימודים כמו כל בן אדם אחר נורמלי, או לא...שמה שזה אומר בקיצור זה שזה או שאני לוקח ריזיקה על החיים ומסכן אותם בצורה כזאת שאני יכול לאבד עכשיו בוא נגיד...מממ...תקופה של 3-4 שנים מהחיים במקרה שהמצב יחריף כמובן וזה מן הסתם יכול לקרות ובגדול, או שאני נותן לעצמי להחלים מהדיכאון הזה עם נוגדי דיכאון וסוגר אחת ולתמיד את נושא המחלה לאחר שאני בשלבים די גבוהים של החלמה מהמחלה ויכול להיות שאחרי הדיכאון אני יהיה במצב של החלמה מלאה שלפחות לפי מה שאני יודע החלמה מלאה אומר שהמחלה לא יכולה לגעת בך לא עכשיו אם זה התסמינים שלה או בעתיד, שכל עוד תיקח כדורים שום דבר לא יפגע בך. שלא ממש מעניין אותי מה אנשים חושבים, זה מה שאני שואף אליו בכל מקרה...חשוב לי הבריאות הנפשית יותר מכל דבר אחר בעולם שכולל בתוכו גם תפקוד...ו...מה שרציתי להגיד זה שיותר נכון בשבילי הוא לא להרוס את המצב הקיים וזהו סגירת המעגל עם המחלה וזהו סוף סוף סיומה הפעיל והתחלת חיי העצמאיים הלא קשורים למחלה שכן כל פעולה שתילקח על ידיי, אם היא תצליח או שלא זה כבר קשור אליי ואשמתי היחידה ולא של אף אחד או אף דבר אחר בעולם...זהו סיימתי היה כיף לחזור לכתוב ולהתכתב שוב, אשמח לתגובה. 

אבי שלום, אתה מסיים את הודעתך במילים : "כיף לחזור לכתוב ולהתכתב שוב". גם אני מאד שמח על כך שבמהלך השנתיים וחצי מאז "הכרנו וירטואלית" לראשונה אתה תמיד חוזר כותב, מעדכן ומשתף אותנו בפורום. מהודעותיך שבהם אתה תמיד משתף גם בהתקדמות ובהצלחות לצד הקשיים המורכבים והשאלות הלא פשוטות שעולות לך במהלך מסע ההחלמה האישי שלך אני (ונראה לי שגם הגולשים האחרים בפורום) למדים שההחלמה אכן אפשרית למרות שהיא לא תמיד תהליך לינארי. אני משוכנע ובטוח שגם עם המצב של הדיכאון שאתה מתאר נכון להיום אתה תתמודד. אנשים רבים מתמודדים עם מצבים ותקופות של דיכאון בתהליך ההחלמה שלהם וממשיכים הלאה את מסע ההתקדמות וההחלמה שלהם. זה בהחלט לא פשוט וקל אבל חשוב תמיד לזכור שזה בהחלט אפשרי!! שבת שלום וסופ"ש נעים, ונשמח כתמיד להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום, בני