בני, ענת ונתן

כתבתי פה בעבר וקיבלתי את הצעתכם לשוב היות והדיון שנערך פה בעץ למטה משך את עיני. אני אמנם באה מתחום הטיפול אבל כל העת מנסה לשמור על עיין ביקורתית כדי שלא אטבע בתוך מה שהמקצוע כביכול מייצג. הדברים שנתן אומר אולי חדים בעוצמתם ונשמעים מתלהמים אבל משהו בכנות ובדיוק שלהם ראויים לדעתי לשיח ממושך ומעמיק יותר ובייחוד כדי ליצור דיאלוג אמיתי יותר בין מה שהשפה קוראת לו 'מטופל' ל'מטפל'. למרות שאני מתנגדת לחלק מההכללות שנעשו שהופכת את את מקצוע הטיפול למעין 'כלי ענישה כוחני' על מי שמגדירים/ מוגדרים חסרי ישע ואינם מסוגלים לייצג את עצמם (כי בסופו של דבר נועד המקצוע להעניק עזרה ולאפשר לכל אדם להפוך לאוטונומי ולחיות חיי רווחה)- אני חושבת שיש כמה נקודות שהיו בהם אמיתות כואבות הקשורות הן לפרוצדורות המערכתיות והן לאפיונים אישיותיים של מטפלים שונים שמנציחים תחושה של נחיתות בקרב המסתייעים בשרותי הנפש. ואני אולי אחזור עליהן דווקא מנקודת מבט של אדם שנמצא בתחום הטיפולי. אני בכל זאת מקווה שאנו מדברים על יוצאים מן הכלל- למרות שכל אחד עלול להתקל בכך. מבחינת פרוצדורת הרישום- אני חושבת שמוטיב 'האח הגדול' - מקשה באמת על אנשים שתוייגו ואובחנו להשתחרר מהסטיגמה ולהשתקם באמת. הרישום שנחרץ ולא נמחק גם כשתהליך 'הכיבוס' הנפשי אכן התרחש הוא כמו אותו מספר חקוק על היד של ניצולי שואה. יש משהו דמוני בעקשנות הזו לשמר תיקים ואבחנות שנס ליחם. הגדרת הזהות של האדם לא יכולה להתעלם מהמראה החברתית שמקרינה את 'ההפרעה' מכל תחום ותחום עימו האדם נפגש. אפשר לראות את הנסיון לחמוק מתוך התיוק הזה בהעדפה של בעלי אמצעים לפנות לטיפול באופן פרטי ואפילו להמנע מלהמיר מרשמים רפואיים באלו של קופות חולים כדי לא להכנס לשום מאגר של 'חולי' שנשמר עד קץ הימים. הרי תמיד יבוא יום בו יהיה צורך לויתור על סודיות רפואית מטעמי עבודה, ביטוח, תביעות וכו'. לכן החשש וחוסר האמון שמדבר עליו נתן כלל אינו מופרך ומשותף לכל אחד ואחד ברמה זו או אחרת. ולגבי סגנונות אישיותיים- תמיד נוכל למצוא מטפלים שמשתמשים בכוח המקצועי שלהם כדי לבוא לידי ביטוי במקומות שבמציאות אינם מצליחים לבוא ולפתור את קשייהם האישיים מול מטופלים. העבודה מול אנשים שנפגעו מהחיים חייבת להעשות בחמלה ובכבוד ובאנושיות- וככל שהאדם פגוע יותר- יש סיכוי רב יותר שיזכה ליחס מזלזל ולא מכבד, וציבור המטפלים לא מחוסן לגמרי מכך. עוד אוסיף ואומר שככל שלאדם יש יותר תובנה למצבו- החשש מפני תלונה הוא גבוהה יותר ולכן נקיטת זהירות רבה יותר מולו- והדבר לא נוגע רק כלפי התחום הנפשי. לכן הכעס וחוסר האמון של נתן הם באיזשהו מקום מובנים ולא מופרכי מציאות. יש צורך בשינוי מערכתי ובעיקר בעבודה פנימית של כל מטפל עם עצמו- מה שיאפשר הגינות ועבודה אתית נקיה, כנה ומסורה.

היי אני לא בני או ענת או נתן, אבל יש לי גם משהו להגיד. היום באתי עם החבר שלי לפסיכיאטרית והיא דיברה על הצורך בשימוש באמצעי מניעה. אני לא יודעת אבל הרגשתי שם כמו ילדה בת 3!!!! כאילו, מה? זה לא ברור מאליו? עוד טוב שלא המליצה על כריתת רחם. עדי

שלום לשתיכן, ראשית, אני שמחה "לפגוש" אתכן שוב. שנית, אני מסכימה עם שתיכן. אם תשימו לב הכותרת של הודעתי מתייחסת לעובדה שהמערכות לא מושלמות. אבל אלה המערכות שיש וכאשר צריך את עזרה או את השירותים שהן מספקות אין אלטרנטיבות לבחור מהן. יש אולי כאלה ששפר עליהם מזלם (או מצבם הכלכלי) ויכולים לבחור לא להשתמש במערכות הציבוריות אבל יש גם כאלה שאין להם את הפריווילגיה הזאת. במקרה הזה הם צריכים את עזרת המערכות וכל שנותר להם הוא לבחור מתוכן את העזרה או השרות המתאים להם ביותר ולהשתמש בהם כל זמן שיש צורך. אין לי ספק שכמו בכל מערכת ובכל קבוצה אנושית גם במערכות האלה יש את ה"טובים" ויש את ה"רעים". ובשנים הרבות שאני מכירה את המערכות האלה פגשתי ואני עדיין פוגשת גם את ה"רעים" אבל גם הרבה מאוד "טובים". אני מאמינה שאם יותר ויותר אנשים ידרשו את היחס והשרות המגיע להם (בזכות ולא בחסד) לאט לאט, עקב בצד אגודל, יחול שינוי. השינוי הזה יארך זמן רב כפי שזה קורה במערכות גדולות, בירוקרטיות וסטיגמטיות אבל שוב, ככל שיותר אנשים ידרשו את השינוי הזה הסיכוי שהוא יקרה – גדול יותר. תמר, את מתייחסת בדברייך לחד משמעיות, לחדות ולהכללות של הדברים שנכתבו. חשוב לומר שמה שהפריע לי בדברים היה בדיוק זה. לא היה בכוונתי חלילה לחלוק על תוכן הדברים אלא רק על הסיגנון. אם תשימי לב לכל אורך שהותנו בפורום הזה אנחנו משתדלים לשמור על תרבות דיון מכובדת ומכבדת ואם השתמע מדברי שאני מתכוונת להיות הסנגור של ביטוח לאומי או של סל שיקום לא לכך הייתה כוונתי. מה שהתכוונתי לומר היה רק מה שאמרתי בהודעה הזאת. שכאשר אין ברירה, (שזה מה שהשתמע מדברי הכותבת שהתחילה את הדיון) אז אין ברירה ואלה המערכות שבשרותיהן ניתן להשתמש . אני מקווה שעכשיו הצלחתי להסביר את כוונתי היטב וגם שנמשיך ו"נפגוש" את שתיכן בפורום שלנו ענת