סל שיקום

וכך אחרי שבע שנים שאני חי עם המחלה הארורה שלי, שדי הרסה לי כל צל של תפקוד נורמלי, סוף סוף יהיה לי סל שיקום. יש לי ועדה בעוד שבועיים. משום מה אף פעם לא הגעתי עד עכשיו לכדי שימוש בשירותים האלה, איכשהוא תמיד מצאתי עבודה כלשהי, או חזרתי לרמיסיה וכבר תיפקדתי כרגיל, אבל עכשיו איכשהוא הכל נהייה קשה יותר, אני חושב שהפעם אני פחות רוצה לתפקד, באיזהשוא מובן הרמתי ידיים. בלאו הכי אני כבר לא אנהל חיים נורמליים ומי אמר שאני בכלל רוצה חיים נורמליים? בקיצור, חונך או דיור מוגן לא באים בחשבון- אני מסתדר לבד. ואין לי כוונה להחליף את רופא השיניים שלי בזה של סל שיקום. נותרה עבודה נתמכת ואולי מועדונים חברתיים. מכיוון שאני לא מתכוון לעבוד בפחות משכר מינימום. (גם שכר מינימום זה נמוך מדי), בעצם מה נותר לי מהסל שיקום הזה? שמישהו יעזור לי למצוא עבודה? זה יכול להיות מועיל אולי...בכלל, לא עבדתי תקופה מאוד ארוכה, יותר משנה וחצי, אני לא יודע מי בכלל יעסיק אותי, או במה אני יכול לעבוד. למרות ששלחתי קצת קורות חיים. הקיצר, סל שיקום. אולי בלית ברירה אם אני לא אמצא עבודה, אני כבר אסתפק בעבודה שיקומית.

מיכאל שלום, זמן רב לא שמענו ממך פה בפורום, וכמי שתרם רבות לפורום אין ספק שחסרונך מורגש. אני מבין שזה בשל הנסיבות והתקופה הלא קלה שעוברת עליך כבר זמן לא קצר. כמי שכל כך מנוסה בהתמודדות הזו לאורך שנים לא מעטות אתה הרי יודע שזה עניין של זמן ואתה תחזור ותתפקד. לכן, המילים שהיה לי הכי קשה לקרוא בהודעתך הם : "באיזה שהוא מובן הרמתי ידיים". הרי כפי שכתבת כבר היית בעבר במצבים כאלו ודומים להם וחזרת לתפקד, ולכן אתה לא צריך שאני או אף אחד אחר יגיד לך את זה אתה פשוט מכיר ויודע את זה הכי טוב מניסיונך האישי. אני יודע שלאורך זמן רב התלבטת אם לפנות לשיקום ושיתפת אותנו בכך גם בעבר. מכיוון שאתה כותב שיש לך וועדה בעוד שבועיים אז אני מניח שהחלטת לפחות לבדוק ולנסות את העניין הזה. לדעתי האישית תמיד שווה לנסות ורק מתוך הניסיון תדע אם זה יכול לעזור לך לקדם את המטרות שלך או לא. במידה ולא, תמיד ובכל רגע תוכל לוותר על השירותים, כך שאין לך מה להפסיד. איזה שירותים בקשת בטופסי הפניה? לגבי עבודה, אני אומר לך חד-משמעית (וכפי שאתה יודע גם מניסיון אישי) שהעובדה שלא עבדת שנה וחצי לא אומרת שלא יעסיקו אותך. זה כמובן לא פשוט וקל החזרה לשוק העבודה החופשי אך בהחלט אפשרי!! אני חושב שכדאי לך לבדוק בוועדה ו/או עם הגורם שמלווה אותך בפניה לשיקום גם את האפשרויות בתחום ההשכלה (דרך סל שיקום) והשיקום המקצועי (דרך ביטוח לאומי). למיטב זכרוני מהיכרותנו הווירטואלית אתה אדם שאוהב ללמוד. בד"כ קל יותר לחזור לדבר שאוהבים לעשות ונהנים ממנו וזה גם יכול לעזור בהמשך להשתלב בשוק העבודה בעבודה שתתאים יותר לכישורים ליכולות ולרצונות שלך. שוב מהיכרותנו הווירטואלית, מודה שהפתיעו אותי דבריך על "חיים נורמאליים", מה זה בדיוק "חיים נורמאליים"??, בא נעזוב את ה"דיון הפילוסופי" הזה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא קודם כל בשום צורה ואופן לא להרים ידיים!!! ולחפש מה העסוק (עבודה , לימודים , התנדבות) שיכול להיות מספק ומשמעותי עבורך ומתאים לכישוריך ויכולותיך ואז לבנות תוכנית איך לממש את המטרה הזו ולצאת לדרך. ושוב, מי כמוך יודע שעם רצון, נחישות התמדה וסבלנות התקופה הקשה תעבור!!! המון בהצלחה, בכל דרך שבה תבחר, וכמו תמיד, אנחנו נשמח להמשיך ו"לפגוש" אותך בפורום גם בתקופות הטובות יותר וגם בזמנים טובים פחות. אני בטוח שגולשי פורום רבים נתרמו רבות מכתיבתך בעבר פה בפורום, ומקווה שגולשים נוספים יתייחסו להודעתך זו ואולי יצליחו לעזור לעודד ולתמוך שהרי זה חלק מהרעיון והמטרה של הפורום. שבת שלום והמשך סופ"ש נעים, בני

תודה על תשובתך המעודדת. אני לא יודע מה אני רוצה, זו אחת הבעיות העיקריות שלי, אילו ידעתי מה אני רוצה לפחות יכולתי לנסות להשיג את זה ואז אולי להיכשל ואולי לא, אבל אני לא מרגיש שאני רוצה משהו בכלל. מצד שני, אני חייב להמשיך לחיות איכשהוא, להעביר את הזמן שנותר לי עד המוות ולכן פניתי לסל שיקום, שכבר הם יקבעו בשבילי איפה לעבוד ומה לעשות. למרות שאני יודע שהם לא יקבעו בשבילי כלום ואני רק אקבל איזו עזרה מהם להשיג את מה שאני רוצה, אבל אני לא יודע מה אני רוצה. ביקשנו עבורי בטופס של סל שיקום תעסוקה נתמכת ומועדונים חברתיים. חונך לא בא בחשבון וגם לא דיור מוגן. יש לי ניסיון רע עם השיקום של ביטוח לאומי, בכל מקרה הם לא התכוונו לממן לי לימודים, כי כבר יש לי תואר ראשון ועזרה במציאת עבודה בשוק החופשי אני יכול גם דרך סל שיקום אז שיהיה כבר דרך סל שיקום. בלאו הכי אם אני מאוד רוצה אני יכול בקלות למממן לימודים בעצמי.