דחוף לגבי אחי

שלום אחי חולה בסכיזופרניה ותחלואה כפולה של התמכרויות לכל דבר.אחי בן 43 חי אצל ההורים.שנים קודם לכן אחי התגורר לבדו ולא הסתדר בכלום ותמיד הסתבך והיה צורך תמיד "להציל" אותו.בגלל זה הוא עבר לגור אצל הורי.הבעיות הן רבות\: כל מי שמנסה לטפל בו מוותר כי אחי רוצה לגור רק אצל ההורים ולא רוצה לעבוד בטענה ש"נוח " לו אצל ההורים.להורי לא נוח המגורים איתו וכל מי שמטפל בו מרים ידיים בגלל שהוא לא מעוניין לעבור לכל מיני מקומות שמטפלים כמו"הוסטל" .הוא רק רוצה להישאר בבית.הורי די מיואשים שאף אחד לא עוזר.לא הגיוני שבאנשים אחרים יטפלו ובו לא.האם יש דרך אחרת למרות שהוא לא רוצה שיצא מהבית.וניראה שהגורמים הטיפוליים לא עושים מספיק ומוותרים(נכון שהמצב בעייתי שהוא סכיזופרן וגם ממכור.) וגם בעניין הזה לא ממש מטפלים כמו שצריך חלק מהגורמים הטיפוליים אומרים שלא מטפלים בהתמכרויות ונראה שיש ממש סחבת ואף אחד לא מטפל כמו שצריך,דוגמא:עובדות סוציאליות שנעלבות כי אחי צועק עליהם.לדעתי זה לא אמור להיות ככה הן צריכות להתרגל כי הן עובדות עם חולים.הוריי ממש מיואשים בתחושה שבאמת אין עזרה ואין מוצא.ואחי מתמרן ומתחמן ועובד על העובדים הסוציאלים כדי שיוכל להישאר בבית. מה עושים?יש שתי בעיות :1.איך לגרום ומה לעשות כדי שלא יגור אצל ההורים ויוכל להיות במיסגרות טיפוליות?2. איזה מסגרת הכי טובה לו מבחינה טיפולית ושיקומית ? אודה על העזרה

היי חגית, לדעתי אי אפשר לכפות על אחיך שיקום כי הוא צריך לרצות ולשתף פעולה עם הצוות שמטפל בו. רק ככה אפשר יהיה לבנות לו שיקום. הבעיה עם המחלה הזו שהיא ערמומית וחלק מהמתמודדים לא מבין שזה כרוני בהצלחה עדי

זו פשוט תחושה שאף אחד לא עוזר כמו שצריך וזה כבר כמה שנים.אז מה אם בנאדם לא רוצה כלום ולא מוכן לעזוב את בית ההורים אז פשוט מוותרים ולא מטפלים?חוץ מזה לדעתי חייבת להיות דרך למרות אי רצונו לעזוב את הבית איזשהו צו או משהו לא?

חגית שלום רב וברוכה הבאה לפורום שלנו, את מציגה בעיה לא פשוטה בכלל שכבר עלתה בעבר בפורום שלנו מכל מיני כיוונים. ראשית, אני מסכימה עם עדי. אי אפשר להכריח מישהו לעשות תהליך שיקום. זה חייב להיות רצון של האדם. לגבי מסגרות - סל שיקום נמנע בדרך כלל מטפל באנשים עם תחלואה כפולה כמו שאת מתארת. יש מעט מסגרות של הוסטלים. אבל זאת, שוב, צריכה להיות החלטה משותפת של ההורים ואחיך. ההצעה הכי יעילה שאני יכולה להציע לכם היא לפנות למסגרת של ייעוץ למשפחות באזורכם. במסגרות כאלה יוכלו לייעץ לכם באופן מושכל דרך הכרות איתכם. שם גם תוכלו לפגוש משפחות אחרות ולהיעזר בניסיונן. באזור תל-אביב זו מסגרת של ויצ"ו שנקראת "שלנו" ובאזורים אחרים זו מסגרת של אנוש שנקראת "מיל"ם". (הפניה למרכז הייעוץ יכולה להיות גם שלך. היא לא חייבת להיות של הוריך). אני מאחלת לכם הרבה כוחות להתמודדות הלא פשוטה נשמח לענות על כל שאלה נוספת ולפגוש אותך שוב בפורום ענת