שאלה בנוגע לסל שיקום וקביעת אחוזי נכות

אחי הקטן אובחן כלוקה בסכיזופרניה לפני 3 שנים בערך, בגיל 25, ההתפרצות הייתה לאחר שהשתתף במלחמת לבנון השנייה כלוחם. נקבעו לו 50% נכות מטעם הביטוח הלאומי (את משרד הביטחון הוא לא תבע ולא מעוניין לתבוע). 50% נכות נקבעו לאחר שהגיע לועדת הנכות כשהוא ברמסיה. למרות זאת, מדובר בסכיזופרניה, הוא מקבל 2 זריקות רספרידל כל חודש, הוא בעל הנעה עצמית נמוכה וקשה לו מאוד להסתדר באופן עצמאי. הביטוח הלאומי העניק לו שיקום שנמשך שנה מטעם משרד התמ"ת, מדובר בהכשרה שהיא מתחת ליכולותיו המקצועיות ומכל מקום אף מקום לא הסכים לקבל אותו לעבודה עם ההכשרה הזאת, לרוב אפילו לא הסכימו לקבל אותו לראיון ראשון. הביטוח הלאומי השקיע הרבה מאוד כסף בהכשרה הזאת (שלהבנתי לא נעשתה ע"י אלא ע"י משרד התמ"ת) אבל היא הייתה הכשרה לא מועילה. האירוני הוא שההכשרה הזאת נערכה מטעם משרד התמ"ת, אבל כשהתמ"ת חיפש עובד עם הכשרה דומה, הוא לא הסכים לקבל את אחי לראיון-כי התמ"ת כנראה לא מכיר בתעודות שהוא עצמו מנפיק. אחי מעוניין לרכוש השכלה אקדמאית בתחום שלו, לפני התפרצות הסכיזופרניה הוא היה סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה והפסיק את הלימודים בשל ההתדרדרות במצבו הנפשי. אלא שמסתבר שהביטוח הלאומי מממן לימודים אקדמיים לפי חוק רק אם אחוזי הנכות שנקבעו הם 65% ומעלה. יש כאן שתי נקודות שלא ברורות לי, קודם כל-איך ייתכן שהכשרה מקצועית שיקומית לא מובילה לעבודה במקצוע. איפה הרעיון של שיבוץ במקומות עבודה? איך ייתכן שמשרד התמ"ת לא מכיר בהכשרות שיקומיות שהוא עצמו העביר ואיך ייתכן שנכה לא מקבל יחס מועדף כאשר החוק מחייב מקומות עבודה ציבוריים להעסיק לפחות 4% בעלי נכויות. דבר שני, איך ייתכן שאדם שלוקה בסכיזופרניה מקבל 50% נכות ולא 100% אוטומטית. יש לי חבר טוב שאובחן במאניה דיפרסיה, הוא אדם נורמטיבי לחלוטין בכל היבט. הוא נשוי, אב לילד, בעל מקצוע, עובד ומפרנס, אדם חברתי ותקשורתי מאוד שתמיד היה מוקף בהרבה מאוד חברים. אף אחד לא ידע שהוא מאניה דיפרסיבי עד שהוא הפסיק לקחת את כדור הליתיום ואז זה התפרץ (ונרגע שוב לאחר טיפול קצר)-התפקוד שלו הוא 100% כאשר הוא נוטל את הכדור בזמן. למרות זאת, הוא מקבל 100% נכות (ובצדק) במשך שנים. אחי הקטן, כשהוא לא מקבל את הזריקה בזמן, מתדרדר למצב פסיכוטי קשה מאוד (סכיזופרני) וגם כשהוא ברמיסיה מלאה היחסים החברתיים שלו שואפים לאפס (אין לו חברים), הוא לא מתפקד, לא עובד וכן הלאה. הוא כן אוהב ללמוד וכן יש לו משמעת, אבל הוא זקוק למסגרת-אין לו הנעה עצמית. בכל זאת, לו נקבעו 50% נכות בלבד. איך ייתכן שהחוק מאפשר לתת פחות מ100% נכות למי שאובחן בסכיזופרניה? האם המדינה שלנו עד כדי כך עקומה ומפגרת?

אני מדבר בצורה הכי פשוטה על מימון תואר ראשון, לימודים אקדמאים-ואת זה במפורש סל השיקום לא נותן למי שאחוזי הנכות שלו נמוכים מ65%. אם את לא מתכוונת לענות לזה, תחסכי לי תגובה. שנית, תודה באמת שאת מספרת לי איך קובעים את אחוזי הנכות. השאלה שלי היא פשוטה, איך ייתכן שמי שמאובחן בסכיזופרניה מקבל פחות מ100% נכות? טענתי שהמדינה עקומה והתגובה שלך, שהיא תגובת דוברות, לא עונה על זה.