אוזן קשבת

שלום רב, אני כותבת כאן ומתנצלת מראש אם זה אינו המקום הנכון, אני פשוט חייבת לפרוק מהלב וקצת חסרת אונים. לפני למעלה מחצי שנה הכרתי בחור שכבר בשיחה ה2 איתו הזכיר את היותו סכיזופרן וסיפר והסביר על המחלה והיה פתוח איתי עד לפרט האחרון, לא הסתיר דבר. במשך תקופה בילינו ביחד אך לא כזוג ושמתי לב שמדי פעם הוא היה נופל לערב דכאוני במיוחד, דבר שהיה עובר מיד אחרי שינה טובה. וחוזר חלילה.. ההתקף האחרון שלו היה לפני כשנתיים, ואני מעולם לא ראיתיו בעת התקף (גם מקווה לטובתו שלא יחווה אחד כזה בקרוב). לאחר מספר חודשי היכרות וחששות של הוריי ממפגשיי איתו (חששות שאני, כאדם, לא אוכל להתמודד עם הקושי.. ולא חששות מהבחור עצמו), הבחור הגיע אליי הביתה ופגש את הוריי. ההורים התאהבו בו מיד, מה שגרם לי להאמין יותר בקשר הזה ולהיות סמוכה ובטוחה שמשהו טוב נרקם פה. במשך מספר חודשים היינו ביחד, הולכים יד ביד ברחוב, מבלים ימים ולילות ביחד ובעיקר - מתנהגים כזוג לכל דבר. אלא שאחת לכמה שבועות היה עולה המשפט של ''לא משנה איך אני מתנהג, את לא בת הזוג שלי, את רק ידידה''. נפגעתי נורא. הרגשתי ששיקרו לי במשך המון זמן והרגשתי נבגדת. רק שאני, אולי כרוב בני האדם - שוכחת מהר מאוד את המילים והזמנים הפחות יפים והגעגוע גובר.. וחזרנו להיות בקשר. וכל פעם - הקשר נראה זוגי לחלוטין. כולם מסביב אמרו לי שהקץ רק נדחה והבחור יחליט מתישהו בקרוב לחתוך עמי את הקשר ולכן הלכתי על ביצים מה שנקרא, וכל פעם כשהרגשתי קצת רע, הזכרתי לעצמי שהבחור לוקה בנפשו וצריך לנהוג עמו בעדינות ושמתי לב, שאני שמה אותו במקום ה1. שאני דואגת לכך שיהיה לו טוב בחיים, לפחות עד כמה שאני יכולה לחבק ולאהוב ולשמח אותו, ושזה הכי חשוב. אך מסתבר שאני איני מספיקה. לאחרונה הוא ניתק עמי את הקשר שוב, אך הפעם.. שלא כשאר הפעמים - בצורה בוטה, במילים פוגעות וקשות - דבר שלא מאפיין אותו כלל וכלל! המצב כואב לי נורא. לא אוכל להסביר במילים עד כמה ואת כמות הדמעות. מעולם לא שפטתי את הבחור על רקע היותו חולה נפש ומאידך נתתי לו את הפריווילגיה לפגוע או לנהוג בי קצת אחרת מאחרים.. כי ידעתי שאולי למצבי הרוח שלו - יש סיבה שאינה קשורה אליי, ושאני איני יכולה לטפל בה ולהפוך אותו לשמח בן רגע. הפעם נפגעתי מאוד, ואני מנסה בכל כוחי שלא לשכוח את המילים הפוגעות וכן להתרחק, ורק אלו שחוו שברון לב או ניתוק מחברם הטוב ביותר (שכן זה מי שהוא היה עבורי ובשבילי) - יכולים להבין אותי. רצוי לציין שהכל מתהפך מרגע לרגע. יומיים לפני הניתוק הוא אמר לי את המילים ''אני אוהב אותך'' במפורש, לאחר יום הציע טיול משותף שכבר שילמנו ובסופו החליט לבטל אותו, בדקה האחרונה. אני כ"כ פגועה וככל הנראה מחפשת מעין תמיכה, או מישהו לדבר איתו. קראתי המון (בעוונותיי איני הכי משכילה בכל נושא הנפש) והבנתי שחולי סכיזופרניה מטשטשים בין גבולות ההתנהגות, הדיבור והחשיבה.. האם זה מסביר את ההתנהגות הזו? האם עשיתי דבר רע שגרם לו או חלילה יגרום לו למצבי רוח וחלילה להתקף נוסף? מקווה שלא. ראיתי כבר את עתידי עם הבחור הזה ועכשיו הכל נגדע. אודה לכל תגובה. ואולי זה לא המקום אך למעט עידוד. מ'

הגבתי לך יקירה.תסתכלי בשרשור תחת ההודעה שלי.תחייכי יהיה בסדר אני מבטיחה לך

נהורה, תודה רבה על תגובתך המהירה והצורה בה התייחסת לדברים. את צודקת, אסור לי לעשות לו ''הנחות'' משום שהוא חולה, איני ''אמא תרזה'' ואני צריכה לשים גם את רצונותיי בראש סדר העדיפויות לפעמים, רק שחלילה לא אשמע מתחסדת.. חשוב לי לציין שאין פה מקום למיסוד הקשר - הרי שהבחור ניתק עמי את הקשר ומיום חמישי בלילה סינן כל שיחה ממני וכל הודעה ולכן הפסקתי להטרידו ביום שישי וכעת איננו מדברים. לשאלתך - היה לי חשוב שמישהו קרוב אליו ישים לב שהכל בסדר, שכן הוא התהפך למולי ולא נהג כתמול שלשום.. התקשרתי הבוקר לאמא שלו, שלדעתי לא ייחסה את הנאמר למחלה. המשפחה רואה בו כרגיל לכל דבר ומעולם לא חשבה שהוא רוצה להמנע מהקשר איתי כי זה פשוט לא מגיע לי להיות עם אדם חולה (לפי דברים שאמר, מהמשתמע מהם). אני מאוד רוצה את הקשר איתו, אמנם רק את החלקים והתקופות הטובות :) אבל מאוד רוצה.. והוא חסר לי מאוד. אבל לא אוכל להכריח אותו. איך אומרים? אפשר להביא את הפרה לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותה לשתות..