אחותי...

שלום וברכה. יש לי אחות בשנות שלושים לחייה שאובחנה כלוקה בבי-פולאר, דו קוטביות. אני יודעת שהיא משתמשת בתרופות פסיכיאטריות, שעוזרות לה רוב הזמן. לצערי לאחרונה היא שבה להשתמש בסמים קלים, שלפי ידיד קרוב שלה אומר שהם משבשים לה את הכל. מישהו ייעץ לאשפז עצמה לתקופה של כחודש בבי"ח פסיכיאטרי שיתן לה מסגרת שיקומית. ידיד שלה אמר לי שהוא יודע מקרוב שהיחס לחולים במקומות כשאלה הוא לא באמת יחס שיקומי. לרופאים ולאחיות אין באמת סבלנות לחרדות ולדיכאונות שלהם. המטופלים מטופלים בזריקות הרגעה והם לא האמת מקבלים כלים לחיים. שאלתי היא האם יש מקום כלשהו שמצוות לחולה אדם מעין קואוצ'ר שנותן כלי להתמודדות יומיומית. שיתן כלים לצמיחה אישית. כלים שיעזרו לה לפתוח דף חדש (לאחרונה היא פוטרה מעבודתה ויש לה חרדה ענקית ללכת ולחפש עבודה חדשה, מה שגרם לה לפצוע את עצמה ואחות אחרת שלנו אישפזה אותה ל48 שעות בבי"ח פסיכיאטרי). היש דבר כזה? היש מסגרת, כמו שיש מרכזי גמילה, שבה המטופל נמצא תקופה כלשהי שבאמת מעצימה את האדם? אשמח לתשובה מפורטת ואם יש - להפניה לאתרים מתאימים. תודה.

אחותי אינה מכורה , אך משתמשת לעיתים (די רחוקות) בסמים קלים. שוחחתי איתה אתמול, והיא לא סובלת מבי פולאר אלא מבורדר-ליין, הפרעת אישיות גבולית. האם הכרה מביטוח לאומי לא "תכתים" לה את העתיד? איך משיגים קיצבה מביטוח לאומי? האם היא צריכה טפסים כלשהם מהפסיכיאטרית שלה?