אוזן קשבת, עזרה, מילה, משהו :(

לא הייתי בטוחה אם זה המקום לבקש תמיכה/אוזן קשבת אבל בסוף החלטתי לספר בכל זאת אני נמצאת בקשר זוגי כבר שנתיים וחצי, כ-4 שנים לפני הקשר הייתי מאושפזת 4 חודשים בעקבות התקף פסיכוטי. היה חשד לסכיזופרניה אבל הוא הופרך. כיום התקדמתי מאד ואני גם סטודנטית לפסיכולוגיה (שנה ראשונה!), ועדיין גרה אצל ההורים. הקשר ביני ובין הבחור תמיד היה מורכב, גם בגללי וגם בגללו (הוא בחור רגיש מאד, פוסט טראומטי בעקבות בגידה בזוגיות שחווה בעברו, וגם סובל מ-OCD). מצידי היו בתקופות מסויימות התקפי בכי ומצבים לא פשוטים שהוא נאלץ לחוות יחד איתי.. ובכל זאת נשארנו יחד חזקים. לאחרונה הקשר התדרדר ונוצר מצב שצריך להחליט לכאן או לכאן.. התחלנו להפגש עם פסיכולוגית יחד (הפסיכולוגית שלו), לשיחות זוגיות. הדברים העיקריים שהוא העלה מבחינתו שהפריעו לו, הם המצבי רוח שלי והמצבים שבהם אני פתאום מתנתקת ונשברת, לפעמים בלי שום סיבה נראית לעין. הוא אמר שהוא אוהב מאד אבל חושש שלא אתפקד בעתיד אם נחליט למסד את הקשר, ואצטרך להתמודד גם כאמא וכו'.. זה מאד העציב אותי, וזה גם חשש שלי ביני לבין עצמי, אבל אני הכי מפחדת עכשיו לאבד אותו בגלל זה. המצב שלי לאחרונה שוב מתדרדר ואני מפחדת שאולי יש לי סכיזופרניה (בזמן האשפוז, לפניו ואחריו לא אבחנו אותי בכלום, היה רק חשש לסכיזופרניה..). אני קוראת באינטרנט על התסמינים ובדקתי את עצמי (למרות שאני יודעת שממש לא כדאי) לפי ה-DSM וזה נשמע לי כל כך בכיוון הזה, ואני מפחדת!!! מה עושים עם הבחור, מה עושים עם הלימודים, האם אני אהיה מסוגלת לצאת בכלל מבית הוריי (גם שם מאד קשה לי), ומה ואיך ולמה............. אני יודעת שאי אפשר לאבחן דרך הפורום, לשם כך קבעתי תור לפסיכיאטר, וזה עוד כל כך הרבה זמן..... ואני כבר מתפרקת ואין לי עם מי לדבר על זה. מפחדת לספר על החששות שלי. מחשבות אובדניות שוב עוברות לי בראש לא פעם ואני מרגישה שמתקרבת לכיוון הזה, ויודעת שאסור לי להתחיל אפילו...... וזה כל כך קשההההההה אלוהים!!!!! מישהו.... מילה.. עצה.... אני כבר לא יודעת איפה לקבור את עצמי ואיך לא להתחרפן לגמרי עם ההרגשות האלה, והפחד לדבר על זה. הצילו :(