מאניה דיפרסיה

שלום רב. לפני כחצי שנה לקה בעלי באופו בלתי צפוי בהתקף מאניה חריף.הוא אושפז וכשיצא מהאשפוז היה פחות או יותר מאוזן עם הכדורים שניתנו לו. הוא נמצא במעקב צמוד של פסיכיאטר ומתראה איתו אחת לחודש. בחודש האחרון הוא נכנס לתקופת הדיפרסיה, אינו עובד לא מוצא עניין בשום נושא לא יוצא מהבית ואינו מצליח להרים עצמו.הוחלפו לו כדורים , שיחות עם הפסיכיאטר ואיתי שתומכת בו לא מועילות בדבר.הייתי רוצה לדעת אם יש מטפל למחלה זו והאם רצוי מטפל אישי או קבוצת תמיכה. יש לציין שכוחותי אוזלים .יש לנו שלושה ילדים שמאוד נפגעו מהתקף המאניה ונמצאים בטיפול פסיכולוגי על מנת לשקמם.המצב בבית הפך לקשה מנשוא ואיני מוצאת את הפתרון הנכון. ממתינה ומצפה לתגובתך.

את לא תרצי לשמוע את זה, אבל אגיד לך: חצי שנה זה לא הרבה זמן. אישפזו אותי בשנה שעברה, ביוני. השתחררתי ביולי, עם התרופה זיפרקסה. זיפרקסה השביתה אותי. לא היו לי כוחות לשום דבר. לא ראיתי חברים ויצאתי מהבית רק לסידורים חשובים. החלפתי את הכדור לתרופה בשם סרוקוואל בחודש ספטמבר. לא ראיתי שינוי עד אפריל - זה תקופה של 8 חודשים עד שהשתחררתי מהתופעות של זיפרקסה. רק באפריל חזר לי הרצון לראות אנשים ולעשות משהו עם עצמי. אני עוד מנוסה קצת עם זה. אם בעלך מטופל רק חצי שנה, אז הוא מתמודד לא רק עם המחלה, אלא גם עם הידיעה שיש לו מחלה קשה כזאת. טבעי שהוא יהיה מדוכא. אני בטוחה שקשה לך מאוד. אבל אם זה יעודד אותך, תדעי שהמצב שלך לא כל כך נורא: ידעת שלפעמים לוקח המון שנים עד שמגיעים לאיבחון? ובינתיים החולה עושה המון בעיות - נכנס לחובות רציניים, מסכן את עצמו, וכל מיני בעיות אחרות. יכול להיות שבעלך יצטרך לנסות כמה תרופות שונות עד שהוא ימצא איזה תרופה עוזרת לו עם כמה שפחות תופעות לוואי ושתופעות הלוואי יהיו נסבלות. צריך לתת צ'אנס לכל תרופה, מינימום כמה חודשים, עד שיודעים אם הכדור טוב או לא. בסוף מוצאים כדור שעוזר ולא משבית את המטופל. לדעתי, יעזור לכם לעשות מחקר עצמאי לגבי כל הכדורים שיש בשוק בשביל המחלה של בעלך. תכירו את כל הכדורים ואת תופעות הלוואי שלהם ואז תבחרו בעצמכם מה הכדור שאתם רוצים לנסות. אל תסתמכו על הרופא בלבד. יש קבוצות תמיכה שאת יכולה ללכת אליה. אם בעלך ירצה, גם הוא יכול. תבררי עם הפסיכיאטר איפה יש קבוצת תמיכה. אפשר גם לברר דרך בית החולים איפה יש קבוצות תמיכה רלוונטיות. אפשר גם לשאול את עמותת "אנוש" איפה יש תמיכה.

אני מתמודדת עם אמא שלי במצב הזה כבר 15 שנים. ללא כל עזרה מאף אחד! אני, איתה נגד הדיפרסיה. יש לציין שאני רק בת 27... תהיי חזקה, יהיו ימים טובים יותר.