אי שיתוף פעולה בנטילת תרופות

אמי בת 63 חולת סכיזופרניה עומדת בפני שיחרור מבית החולים . אני ואבי מתלבטים לגבי מסגרת עבורה ,לאחר שיחרורה הבעיה העיקרית שניצבת בפנינו היא חוסר שיתוף פעולה שלה בנטילת תרופות. כאשר אמי משתחררת מבית החולים היא מסרבת לקחת תרופות ואין בן משפחה שמצליח לשכנעה לשתף פעולה וגם שנושא רק מוזכר הדבר מלווה בצעקות ועצבנות מצידה. הצוות הרפואי בבית החולים טוען שבמסגרת האישפוז היא לא מתגדת ללקיחת תרופות. אחד הפיתרונות לדעיתנו הוא מסגרת של בית אבות שבה תהיה השגחה יומיומית בנטילת תרופות אך מבחינת הגיל ורמת הפעילות של אמי אנו חושבים שזאת אינה מסגרת מתאימה. מכיוון שאני כאשר אמי מאוזנת היא אישה פעילה הזקוקה לתעסוקה ולחברה .ובנוסף רצונה הרב של אמי לחזור לביתה. פיתרון נוסף שחשבנו עליו הוא הבאת מטפלת לביתה . אך פיתרון זה מלווה בחששות כבדים מכיוון שאיננו בטוחים שמטפלת תהיה מסוגלת לתמודד עם סירובה לקחת תרופות וכך בעצם נישאר עם הבעיה. שאלתי האם יש פיתרון נוסף שלא חשבנו עליו?

נוני שלום, ראשית, סוגיית הטיפול בהורים לכשעצמה מאוד מורכבת וכואבת בהמון מובנים. מהדברים שנכתבו על האם, ניתן לחשוב שאולי היא מעדיפה להיות מאושפזת ובמצב של מחלה שכן מסרבת לקבל טיפול- זו סוגייה שחשוב לברר עימה- מה היא רוצה בעצם. בירור זה רצוי שיעשו המטפלים בביה"ח ולא בני המשפחה. על המטפלים לעזור לה לעשות את הדיאלוג הפנימי שכרוך בבחירה בין ויתור על החלק החולה - החלק הילדי שלה לבין ויתור על תפקידים בוגרים בחייה דוגמת הורות וזוגיות. במידה ויראה לגורמים המעורבים שקשה להשיבה הביתה, והיא תרצה בכך, ניתן יהיה לתת לה סומכת או לאפשר לה לגור בהוסטל כדי ללוותה בתהליך נטילת האחריות על התרופות לצד אלמנטי אחרים בחייה.