למה להמשיך ולהלחם ?

שפשוט בא לך לגמור את הכל, פשוט לגמור את הכל! את לא מבינה מה את עושה פה, לא מבינה למה את טורחת בכלל להמשיך לנשום בכלל, את לא מצליחה לראות שום קרן אור סביבך. העתיד ניראה גדול ומפחיד ושחור בלי שום תקווה. את מתחילה להתעצבן על עצמך על הרגעים שהרשית לעצמך לחייך אי פעם בחיים שלך, כי פתאום את מרגישה מטומטמת בלל שעשית את זה. אתמול בלילה היה לי רגע כזה, וזה התחיל מהדבר הכי טיפשי בעולם, איזה טעות קטנה שעשיתי, אבל פתאום בשניה הכל ניהיה שחור. התחלתי לעשות הליכה בחוץ בקצב מטורף, חזרתי הביתה עישנתי איזה חצי קופסא. התקלחתי ורק רציתי למות. בסוף נרדמתי, וזה עבר. אני מרגישה עייפה מהחיים, אני מרגישה כאילו אני בת מאה כבר, והגיע זמני ללכת.... לפעמים פשוט נמאס להמשיך ולקוות שהכל יהיה בסדר, אני נלחמת ונלחמת אבל אני מרגישה עייפה. וברור לי שכל החיים יהיו ככה, כל החיים הם ככה. לפעמים מאושרים ולפעמים על הרצפה. ככה זה אצל כולם, אני יודעת, אני לא משלה את עצמי שאני מיוחדת. השאלה היא - למה להמשיך ולהלחם? מה גורם להאנשים להמשיך לקוות? מה מניע אותם? ליפול להישבר להיבנות מהשדים שבנו לא לברוח לא לשקוע לא למעוד..... ים פחדים נהר תיקווה....

ים פחדים ונהר תקווה יקרה.... כנראה שאם בחרת לשתף אותנו, יש בשביל מה... בכל מקרה, נשמע שהתנודות הקיצוניות במצב הרוח מתישות אותך. חשוב לזכור שיש גם נהר תקווה .

אני בגיל 44.5 מזה 17 שנה אני מתתי.......... בגיל 14 שמעתי את צחי מדבר אליי. הוא לחש לי שאים עוד פעם העיז לקחת לו את הראייה אני גם לא אראה ..אימי (זל ) לקחה אותי <9>[לטיפולים ולעשות ניתוח בשתיי עיניי אך צחי לא נכנע לניתוח.> מאתו הזמן אני פחדתי מצחי < עד שלפניי כ12 שנה התחלתי לקבל זריקה כל חודש וב 2006 התחלתי לקבל פעמיים בחודש זריקה>קלופיקסול 400 מל < אימי נפטרה בתחילת 2007 ובעקבות האירוע המר הפסקתי מהזריקות.. אבל כדורים לא הפסקתי עד היום <8.11.07> כיום לא מעניין אותי מצחי למרות שהוא מנצל אותי <צחי עד היום רואה דרך עניי אך לדבר ולאיים עליי משנת 1998 הוא ירד ממני היות שהטיפול הטרופתי שאני מקבל לא נותן לו להשטלת עליי שוב כתבתי עד לפה בשביל עזרה שאפרט מיד<<<<<<<<<<<<<<<< אנני יוצא מהבית בכלל חוץ מפעם או פעמיים בחודש למכולת לקנות סגריות כשאין לי בררה ...לא הלכתי לתל השומר מאז מות אימי היות שאני לא מרגיש צורך לשבת ולפטפת עם רופא גם לקנות תרופות אשתי קונה לי.. בחודש הראשון של אמי <זל> הייתי הולך לאבי שיחייה <78> ומאז ראיתי את אבי מעת מאוד .. אינני מרבה לישון לא ביום ולא בלילה למרות המצאותי בבית כל הזמן <אפילו לשבת מחוץ לבית לנשום אויר צח אנני מסוגל אני רוצה מאוד לשנות את המצב אך בלי עזרה ודחיפה רצינית לצאת מהבית לנשום אויר צח ולראות את אבא שלי לפחות פעם בשבוע היות שרק בורא עולמים יודע כמה זמן נותר לאבי לחיות <למרות שאף אחד לא מבטיח לי שאני יהיה קיים עוד בטרם יגיע קיצו של אבי חס ושלום> אבקש את סליחתך היה חשוב לי מאוד לפרט באריכות ליועצת גלית קלמנזון היות שאין אפשרות אחרת מלבד כל הפרטים מבלי להסטיר דבר כתבתי גם את שמי המלא היות שאני מעוניין באמת ובתמים לצאת מהמלכודת שאני שרוי בה הנני מציין פרטים חשובים על מנת לקבל את היעוץ הנכון וההכרחי הנני מוגדר על ידי הרפואה כחולה סכיזופרניה פרנואידית ודיכאון נפשי זה עדיין לא מצדיק את פחדיי מלצאת מהבית אנשים מגעילים אותי בצורה חריפה ביותר אין לי אמונה באיש ואין לי מושג הקל שבקלים למה אני יושב שעות וכותב לך יתכן שזה נובע מכך שאנני יושב מולך ומול שום אדם היות שאין לי אמונה באף אדם עליי אדמות כי אחד רומס את השני ואין לי כוח להתמודד עם מרוץ החיים יתכן שקל לי ונוח לי המצב אני לא יכול יותר וזאת אני אומר למחשב את בטח לא תעני לי כי אני לא מועיל ואין לי כסף ואין לי חברים אני נשוי 25 שנה ויש לי 5 ילדים הגדול 24 והקטנים תאומים בני 9.5 זהו התעייפתי לא מאמין שאקבל תשובה בכלל ומי יודע אם היועצת תתייחס ל5 שעות שישבתי וכתבתי מה שלא סיפרתי לאף אחד עליי אדמות חוץ מאשתי ובורא העולמות בטח סתם כתבתי והזלתי דמעות ועכשיו כואב לי החזה ויצא לי פיפי היות ששחחתי את עצמי ליילה טוב ובלי סיוטים תרצי תקראי ואם לא התייאשת באמצעאז בבקשה חבי את דעתך אלי צמח כתבת התייעץ אתי תעמדי במילתך

כמה מוכר..

שלום ובוקר טוב. אתחיל ואומר שתמיד יש סיבה למה להמשיך ולהילחם על החיים,קשה לאדם שנימצא בקושי לראות זאת,אך כאשר הוא יוצא במידה כזו או אחרת מאותו מקום,כמו פותח חלון אל הקיים,מעבר לעולמו, ואז מיתאפשר לו לראות למרחק רחב יותר מהמקום שבו הוא נימצא, על כן טוב יעשה אם יבקש עזרה,בכל דרך,והדרכים רבות ומגוונות,יש לעשות מעשה ,לקום ולבקש עזרה. אשמח להקשיב ולהיות לעזר לזקוקים. תודה ויום טוב לכולם, באהבה ג'ויה.