בעיה - חוסר תועלת בחיים.

שלום רב לפרום. אני בגיל 34 ואני תקוע בבית הורי ללא מעשה בשום תחום. אני לא עובד - חי בקצבת נכות של ביטוח לאומי. הוכרתי בשנת 2003 בביטוח לאומי ונתנו לי קצבה. אבל זהו. מה אין אלנטרנטיבה מלשבת בבית כול היום. אין לי מושג לפי לפנות - אני יודע שיש עבדות לנכים. איפה פונים? תודה מראש.

שלום רב, במידה ויש לך 40% אחוזי נכות רפואית ומעלה (על רקע נפשי), תוכל להגיש בקשה לסל שיקום של משרד הבריאות. סל השיקום יאפשר לך לקבל עזרה גם במציאת עבודה מוגנת (ברמות שונות) בהתאם למצבך וגם בדברים נוספים כמו דיור מחוץ לבית ההורים ועוד, בהתאם לרצונותיך ובהתאמה ליכולותיך. לא כתבת אם יש איזשהו גורם שמטפל בך, מומלץ להעזר בתהליך בעובדת סוציאלית. ברשימת הקישורים של הפורום תוכל למצוא קישור לטופס של סל שיקום. שיהיה לך בהצלחה, ובהחלט יש אלטרנטיבות רבות שעדיפות בהרבה מלשבת כל היום בבית ההורים. נשמח לענות לכל שאלה נוספת. בני

ערב טוב, אני חושבת שאולי התחושה הקשה ביותר בתוך התיאור שלך הוא תחושת התקיעות. יחד עם זאת נשמע שיש לך כיום רצון לעשות שינוי והרצון הזה הוא חשוב ביותר. בהמשך למה שבני כתב, אם יש לך פחות מ-40% נכות ומעל 20% ניתן לפנות למחלקת שיקום של הביטוח הלאומי באיזור מגוריך וגם שם יוכלו לעזור לך לבנות לעצמך תכנית שיקום לפי רצונך, כישוריך ויכולותיך. שיהיה בהצלחה ונשמח לשמוע אם יש התפתחויות ולייעץ בהמשך ענת

תודה על התגובות. יש לי נכות של 50 אחוז ואי כושר של 75 אחוז וקצבה של 100 אחוז. מה זה אומר?

בנוסף על מה שכתבו לך ענת ובני, שהם אנשי מקצוע בתחום השיקום, אני הייתי רוצה לומר לך שלדעתי הצעד הראשון בדרך לשיקום, הוא לאו דווקא להתחיל לעבוד. הצעד הראשון הוא למצוא תכלית ומעש, שהם לאו דווקא עבודה או שיקום פורמלי. זאת כמובן מבלי לפסול את האפשרות של שיקום פורמלי, שלוקח די הרבה זמן להגיע אליו. לדוגמה- ניסיון לעסוק בתחום של אומנות, וישנם הרבה אפשרויות נוספות. אינני מכיר אותך אישית ולכן אני לא יכול להציע לך שום דבר באופן ספציפי, אבל אני חושב שבני אדם בכלל, ומשתקמים בפרט, חייבים לשבור לעצמם את הההנחה הלא נכונה הזו, שלעשות משהו מועיל וחשוב זה בהכרח לעבוד או ללמוד. אפשר לעשות המון דברים מועילים וחשובים שאינם עבודה או לימודים.

ראשית מכאל תודה הפנייה. אתה בהחלט צודק שצריך למוצא עניין בחים. בעברי הייתי טכהאי מחשבים ומנם היתי טוב אבל עסקית הייתי גרוע ביותר לכן הנושא כבר לא מדבר אלי. אני מצלם הרבה אני מחבב את התחביב. והשקעתי בו לא מעט. אבל למציאות החיים. אני גר בבית הואי כיוון שהם לא או יכולים לעזור לי בנושא.(שכירות.) לכן יש לי קצת בעיה עם להיכן להביא נשים וזה בהחלט מרתיע אותן לשמוע שאני בגילי המופלד חי עם ההורים.(דפוק - קמצן) ואותו הדבר בנושא הרשיון הנהיגה והרכב. ומעל הכול זה פרנסה ולחיות מקצבה מאוד עד בלתי אפשרי לחיות. כאילו נועדתי להחיות בשוליים של נשוליים של החברה.