אמא חולת נפש

היי גלית אני נמצאת במצב נפשי קשה מאד מכיוון שאמי חולת נפש שנוטלת כדורים באופן קבוע אבל למרות זאת לפעמים יש ירידות חדות . . . היא סובלת מהפרעות כלשהן שבהן היא נתקפת בקניות ומעשים בלתי אחראים ומדברת המון אין לה ברקסים על הפה ומתנהגת כמו נערה בגיל העשרה , ובזמן הזה היא בעודץ מרץ מטורף וישנה מאוחר וקמה נורא נורא מוקדם לפנות בוקר ותקשרת לאנשים וכו' וכו' אולי תוכלי לומר לי לפי כל זה ממה היא סובלת ? אני בת יחידה וזה מקשה כפי שאת מתארת לעצמך . . . ולפעמים אבי משתמש באלימות ממש אתה על מנת לרסן אותה כי היא מאוד מעליבה אותו ומדמיינת שיש לו מאהבת וגם זונות . . . אז המצב קשה לי בגלל שני הוריי ולא יודעת מה לשעות , מצד אחד הוא לא נורמלי כשהוא אלים איתה ומצד שני היא "חולה" אז אני שרויה בסטרס לא נורמלי בתקופה הזו , תני לי עצה בבקשה ממך מה לעשות וכיצד להתמודד , אני מאוד נבוכה ברחוב כולם מכירים אותה היא נכנסת לחנויות ועושה סקנדלים ולבנקים ולכל מקום גם בבריאות הנפש אפילו , מעין סקנדל : תזכור את החלון , תפתח חלון , תנמיך את הרדיו , יש כוס מים , הכוס מלוכלכת וכו' וכו' ואני אובדת עצות וכל כך מתביישת, אנא עזרי לי , מחכה לתשובתך , תודה מראש. אוהבת סיון

במצב שאת מתארת יתכן והטיפול התרופתי שאימך מקבלת איננו מאוזן. האם היא נמצאת במעקב תרופתי ויש פסיכיאטר שמטפל בה? אולי צריך לשנות את התרופות או את המינון? האם היא במצב המחייב אשפוז והאם שקלתם את האפשרות הזו? אם היא גורמת נזקים לסביבה יתכן ואפשר לאשפזה ע"י פניה לפסיכיאטר המחוזי להוצאת צו אשפוז. באשר אלייך, לא כתבת בת כמה את, אבל האם יש אפשרות שתגורי מחוץ לבית אם אינך קטינה. מצבה של אימך הוא קשה אבל אין שום סיבה שתסבלי בגללה ותקריבי את חייך.

שאול שלום, אני מאוד מסכימה עם הדברים שכתבת, הן במישור של הבדיקה האם הטיפול באמא של סיון מותאם לצרכיה והן במישור של בדיקה של אופציות אשפוזיות. ברצוני להרחיב את נושא המשמעות של בן משפחה נפגע נפש באופן כללי ואת נושא הורה נפגע נפש בפרט. כשבן משפחה חולה, בכל מחלה שהיא, יש צורך להתגייס למענו באופן כזה או אחר. כשמדובר במחלה כרונית, הדבר הופך גם למתמשך ומעמיס מבחינה פיסית וגם רגשית. במצבים סוערים כמו אצל אמא של סיון, כשהמתמודד עצמו אינו מודע ואינו מכיר במצב, הקושי הוא כפול שכן ההתמודדות היא גם מול המחלה וגם מולו. מאוד לא פשוט לצאת כנגד רצונו של קרוב יקר. בנוסף לכך, כשמדובר בהורה, מאוד לא נעים ואולי אפילו מפחיד להפעיל סמכות ולהאבק ברצונותיו. כשסיון מתבוננת באימה ואומרת לאם שההתנהגות שלה אינה מותאמת, שהיא מתנהגת בחוסר שיפוט ומביישת אותה, היא מאבדת את מקומה כבת באותו רגע והופכת לאמא של אמא שלה. באותו רגע אין לה אמא. זה מצב שעשוי לעורר חרדה ובהלה. משום כך אני ממליצה ל"ילדים" להתמך במסגרות השונות הקיימות כדי לקבל לגיטימציה מבפנים ומבחוץ להתנהלות מול ההורים ולעבד את תחושות הקושי והאשמה באופן המותאם לצרכיהם. הקושי הרגשי והפיסי גדול ואני מסכימה שעדיף היה להמנע מלפגוש אותו.אולם, קשה לי להאמין שהדבר אפשרי. גם יציאה למגורים מחוץ לבית לא פותרת את הדאגה ואולי מגבירה את האשמה והדאגה. בעיני יש לראות כל מקרה לגופו ולהזכיר לכולנו שמצבים הסוערים הם לרוב קצרים יחסית ובמצבי רגיעה, ההורים, האחים, הילדים הם עדיין האנשים היקרים והאהובים במשפחות רבות. שבת שלום, גלית קלמנזון .