רציתי לשתף אותכם בדעתי.....

רציתי לשתף אותכם בדעתי לאחר חשבון נפש קצר שעשיתי: נפגעי נפש בוחרים לרצות ללמוד יותר מהחברה הנורמלית כי לפי דעתי יש להם בזה הכי פחות קושי,זה נשמע אבסורד אבל זה לא,אצל החברה הנורמלית בגלל שהסדר עדיפויות הוא שונה הם לא מייחסים כזאת חשיבות לנושא הלימודים,לעומת זאת אצל נפגעי הנפש, נמצא אצלם רגש מאוד עמוק לנושא הלימודים,ואם תשאלו כול אחד או לפחות את רובם, הם יגידו לך שהם רוצים או חושבים להיות רופאים,לא פחות ולא יותר.עכשיו אני יסביר את עצמי. בחברה בה אנו חיים קיימים מס' דברים שאנשים רצים אחרים: הבילויים עם חברים,דייטיים כאשר המטרה החשובה ביותר זה לצוא פרטנר לחיים,מציאת עבודה מבוקשת,למידה למקצוע למבוקש, ובכל המקצועות האלו,אנו נפגעי הנפש מוצאים קושי רב, בדברים אלו אנחנו נתונים לחסדיהם של החברה בה אנחנו יוצרים אינטראקציה והקושי עולה מהסיבה הפשוטה - הסטיגמה הנוראית שקיימת בחברה בעולם כולו, וכך פנינו מועדים לנפילה פעם אחר פעם רק בגלל זה. כי אם תחשבו על זה בלימודים שי הכי פחות אפשרויות ליפול ע"י החברה או ליפול בכלל ולכן נפגעי הנפש בוחרים בזה.

אבי שלום, חשבתי על מה שכתבת, ואני גם אשתף בדעתי הפרטית : אני לא בטוח שאם מישהו יבדוק בצורה עובדתית/מספרית את אחוז נפגעי הנפש שפונים ללימודים לעומת אחוז הפונים ללימודים ב"חברה הנורמלית", כמו שאתה קורא לזה, הוא יגיע לתוצאה שאתה חושב. הטיעון שלך, שלנפגעי נפש יש הכי פחות קושי והכי פחות אפשרויות ליפול במסגרות של לימודים, זה סוג של הכללה. לפי דעתי, זה דבר אינדיבידואלי ושונה מאדם לאדם , יש אנשים שקל להם יותר להתמודד עם מסגרות של לימודים, ויש שזה מאד קשה להם. דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס אליו, הוא המשפט : "אנחנו נתונים לחסדיהם של החברה......הסטיגמה...", כמי שמתמודד הרבה שנים, אני האחרון שיזלזל בקושי העצום שהסטיגמה מציבה בפני אנשים שעברו משבר/ים נפשיים, אבל אני חושב שאסור לנו לאמץ גישה שהחיים שלנו תלויים בחסדים של החברה, זכותנו המלאה (זוהי זכות ולא חסד) לקבל זכויות שוות ומלאות ככל האדם, ולהשתלב באופן מלא בקהילה ובחברה, לא שזה פשוט בחברה בה אנו חיים, אבל אנחנו חייבים לדרוש ולממש את זכיותינו (ששוב אני מדגיש ניתנות לנו בזכות ולא בחסד), ולא לחיות בהרגשה שחיינו תלויים בחסדים של החברה. סופ"ש נעים, בני